הדיאטה קצת מרגישה רעב

לפחות כך אצלי

אם את משלבת ספורט את יכולה בקלות לרדת קילו  בחודש אפילו לא ממש לשמור

לנסות ללכת לפחות 4 או שלוש פעמים בשבוע למשך חצי שעה

אפשר גם כמה דקות פילאטיס

לפחות משהו..

בחודשיים לרדת 3.5 קילו זה יפה מאד

לאט זה הכי מחזיק בסוף

אחרת זה לא היה מחזיק

אבל ייתכן ולא תהיה לי ברירה באמת

והירידה מעולה

פשוט ספורט מזניק את הכל

אני גם מנסה עכשיו ולא הצלחתי בלי הליכות לרדת

רק הייתי המון רעבה

אני מנסה ללכת 4 או 5 בשבוע ובלי עין הרע זה מוריד

באמת לצאת לא מסוגלת ,להתארגן והכל וקר לא יכולה... וצריך להיות עם הילדים 

פחות באלי לעשות פרסומת על משהו שאני מרוצה ולא מכירה עוד אנשים עם זה

אענה לך בפרטי בכיף 

3.5 זה ממש יפה לדעתי

אין לי עיצות במיוחד שנשמע שאת כבר עושה הכל.

את אוכלת מספיק חלבון? כי לצורך ירידה במשקל הבנתי שצריך מספיק חלבונים

לא מכירה את התחום הזה מעבר לזה..

רק חייבת שוב לומר שאת א-ל-ו-פ-ה

והרבה ירקות, וקצת שומן

זה תזונה שקרובה לקיטוגנית אבל לא קיטוגנית מלאה כי זה קשוח לי מדי

ותודה על הפרגון יקרה❤️ הרמת לי ממש אבליש לי עוד 10 לפחות חחח 

ספורט באופן קבוע משפרים את הבריאות הפיזית והנפשית

וגם מתאמנים על משמעת עצמית ומעלים את הסיכוי להתמיד בשליטה עצמית בתזונה

שהרבה פעמיים אחרי שיש ירידה יפה פתאום לא ממשיכים לרדת,זה מבאס.

אבל תמשיכי לשמור ואם את יכולה להוסיף ספורט עוד יותר טוב.

חכי כמה שבועות ותראי שאת ממשיכה לרדת

בהצלחה 

זה עוזר למשמעת עצמית?

הבעיה היא שצריך משמעת עצמית כדי להתחיל....

המשמעת עצמית שלי ברצפה וגם המצב הגופני שלי 🤦‍♀️

בקטן.

יש את מה שנקרא טאבטה - זה אימון קצר, בדרך כלל של ארבע דקות. 3-4 סטים של תרגילים שעושים אותם פעמיים.

יותר קל להגיד לעצמנו להתחייב ל4 דקות מאשר לחצי שעה, נכון?

ספורט זה קשה מאוד בהתחלה, אחרי זה כבר יותר קל.

אני מרגישה שקצת התמכרתי, בגלל התחושה הטובה אחרי האימון והשיפור של המצב הרוח. זה לא אומר שתמיד קל לי להרים את עצמי לזה. אבל זה כן עוזר לדעת שזה מתגמל בסוף

לי מאוד עזרה מסגרת של אימון. בעבר שילמתי לתוכנית אינטרנטית, של המון אימונים מסוגים שונים. זה היה מעולה עבורי. בהמשך הרגשתי שאני רוצה גם קצת לצאת, אז מצאתי סטודיו לנשים ליד הבית שיש אימונים שונים כל יום, וזה גם עושה לי ממש טוב ומדרבן אותי להמשיך.

עכשיו אני משלבת גם וגם, אימונים בבית מיוטיוב וגם אימונים בסטודיו. 

זה אחד הדברים שיותר קל להתאמן בהם על משמעת עצמית

כי זו פעולה שאפשר לתכנן מראש ולהקצות לה זמן וכוחות

שליטה עצמית לדוגמא באוכל או בכעסים יותר מורכבת כי אין להם זמן מוגדר וצריך להגיב נכון באופן ספונטני

אצלי ככל שהשגתי שליטה/ משמעת עצמית בתחום אחד, זה השפיע על שאר התחומים.

ספציפית לגבי ספורט ותזונה- תמיד עשיתי ספורט, בשנתיים האחרונות אני עושה כמעט כל יום. לגבי תזונה- עשיתי שינוי לפני כמעט 3 שנים וירדתי מעל 10 קילו ונשארתי ככה מאז.

המדריכה הסבירה שיש מצב שנקרא פלאטו. זה סוג של תקיעות אחרי ירידה. וכדאי לנסות לשנות משהו בתפריט, אפילו קצת מסוגי הירקות יכול להיות שישפיע...

אבל בעיני, 3.5 בחודש זה יפה מאוד, ואולי הגוף שנייה מתאפס על השינוי התזונתי ולכן הוא מגיב ככה.

המון הצלחה!!

יכול להיות שזו העצירה הזו, קראתי עליה מקודם

מקווה שנתקדם משם הלאה

ואנסה כמובן להוסיף את הספורט..

דווקא קניתי מכשיר כושר שהתאמנתי עליו באדיקות לפני כחצי שנה (ספוילר - לא ירדתי גרם למרות התמדה יומיומית למשך חודש וחצי)  אבל מאז הייתה לי דלקת בברך והפסקתי (אחת הסיבות שאני רוצה לרדת היא שמאז שעליתי אני סובלת מדלקות בברכיים) וזה התמסמס

מאז, אחרי שהחלמתי הייתי יוצאת עם הילדים פעמיים בשבוע לפחות להליכות כשהם עם קורקינט וגם זה נתקע בגלל פציעה של הילד שמשביתה אותנו מהפעילות הזו לתקופה😑

ועכשיו אני חולה בכלל חח

בקיצור, נקווה לחזור לזה ולהמשיך לראות תוצאות. בבריאות.

הבנתי שלרוץ לא כדאי תמיד במיוחד אם יש משקל עודף

אם תחזרי להליכה במכשיר כדאי רק ללכת .לא לרוץ.

אם אני מתאמנת במכון כושר אז רק הולכת עד 5.5 קמש  כי אני בעודף ולא רוצה לפגוע בברכיים 

שחייה או אימוני כוח יכול להיות טוב בשלה הזה

שגם אם הירידה במשקל לא הייתה משמעותית

התחושה בגוף הייתה הרבה יותר טובה

ואחר כך הירידה במשקל המשיכה לי אחרי שהספקתי עם התזונה!!

והרבה מתייאשים בשלב הזה ומפסיקים את הדיאטה.

לא להפסיק!

דיברו על זה בתכנית של הירידה במשקל פעם, לא זוכרת את שם התכנית- לרדת בגדול אולי

לחשוב על אם את מסיימת את הארוחה שבעה ונינוחה, אכלת לאט, אוכלת ללא מסיחים (פלא ושות) אוכלת דברים טבעיים שעברו כמה שפחות עיבוד (סתם למשל כתבתי פה על טחינה כדוג' למאכל שיש לו יחצ מעולה והוא רחוק מאכילה טבעית בפועל...) 

אבל גם לא בדרך להפוך לאמא אדמה😉

בהתחלה של השינוי כן אכלתי לחם טחינה ובכז ירדתי, ולרוב אני ניזונה מירקות/ עוף/ בשר לעתים יותר רחוקות/ ביצים

אבל מצד שני כן יצא לי לעשות פעילות גופנית בהתחלה.. אז אולי זה המפתח 

יש עוד מאכלים כאלה, אולי אם מורידים מהם קצת ובמקום שמים לב שאוכלים יותר את הטבעיים זה יעזור. ולפעמים יש תקופות כאלה, וזה בסדר. מה שקובע זה לא המשקל, זה איך את רגשית...

האם רגשית את משקיעה בעצמך? את נותנת מענה רגשי בצורה שהיא לא אוכל ואם כן, זה מבוקר ואתשמה לב שזה קורה? 

כאמור, עשיתי שינוי ואני ניזונה רק ממה שכתבתי למעלה, למעט עוגה וקצת לחם בשבת

ועם זה ירדתי עד כה

לא מסתובבת עם תחושה של רעב

ובשבילי המשקל ממש קובע, אחרת לא הייתי עושה שינוי האמת. זה ה- מנוע עבורי לשינוי

אם מבינים שהמשקל הוא תוצר לוואי של האכילה *פלוססססס* איך שאנחנו מרגישים, אז אחרי שסיימת לבדוק שאת אוכלת אוכל טבעי בכמות טבעית, נשאר רק לדאוג להרגשה טובה...

לא כי זה אומר שאת אוכלת יותר מדי... אלא כי פשוט זו המטרה...

ואז ממילא המשקל מתאזן למקום הנכון לו... 

שההרגשה הטובה כביכול תורמת לירידה במשקל?

זה הגיוני כי הרגשה טובה משפיעה אל איכות השינה, ועל רמות הסטרס

אבל אני ממש בתקופה טובה

ואחרי בידוד משתנים אני חושבת שאולי מה שחסר בכל זאת זה יותר פעילות

אנסה ואדווח מה התוצאה

תודה❤️

פעילות גופנית תורמת לתחושה טובה...

והאמת שמה שהתכוונתי, זה שיהיה בראש מעיינך להרגיש טוב, ואז ממילא המשקל יגיע ליעדו מתי שיגיע.. ופחות להתסכל על המספר של המשקל ולהתאכזב שהוא לא מה שהייתי רוצה...

כאילו להיות ביחד עם הגוף והנפש. עכשיו הגוף שלך במשקל מסויים ואנחנו לא מצקצקים לו "אתה לא בסדר".... אלא בוחנין אם אנחנו נותנים לו את המענה הכי נכון שאפשר...

אגב זה ממש לא רק אוכל...

שינה איכותית, נשימות עמוקות, פעילות שעושה לנו טוב (לא בהכרח בכלל משהו ש"שורף קלוריות" אלא משהו שעושה לי טוב), לרקוד, ללכת לים... זה דברים שמשפרים הרגשה...

אצלי גיליתי שלקום מוקדם, להתלבש בבגדים שמחמיאים לי, להתאפר, להכין לי אוכל - בקיצור להשקיע בעצמי - זה ממש משפר לי את ההרגשה וממילא זו המטרה האמיתית וכל השאר קורה מאליו (עכשיו אני 🤰 אז פחות רואה את זה במשקל אבל כן בתחושה ובחלקים אחרים בגוף) 

ואף יותר

מסכימה עם זה

בwell being שלנו אנחנו דואגים גם לגוף, אין שאלה בכלל

לגבי ה- לא להציק לגוף. אז שוב, אני פחות בנחת ובנונשלנט כי אני סוחבת לא מעט עליי (40 אחוז בערך יותר מהמשקל שבו הייתי טרום ההשמנה) ויש לזה השלכות בריאותיות במקרה שלי שהן וודאיות מעבר לנראות

אז לא אעשה דיאטת כאסח, ברור. אבל אני כן שואפת לירידה המיוחלת שתקל עליי ומצפה לה ואם יש דרכים נוספות לזרז - אני לגמרי אחפש אותן ואנסה

אולי עניין של גישה, אבל אני כן דואגת להיות ׳על זה׳

אבל אני מאמינה בגוף כך שאם *לא מסתכלים* על המשקל, אבל *כן דואגים* להרגיש טוב, בסוף המשקל יגיע לנקודת האיזון שלו...

באמת פחות סביר להרגיש כזה טוב גופנית כשלא כ"כ פעילים... הגוף שואף לפעילות זה מזרים לו את הדם ומחזק את השרירים... 

לממליצות על ספורט.

קודם כל, זה שאת מצליחה ככה לאכול בריא זה מהמם. וזו ירידה מצויינת בטווח הזמן הזה והגיוני שתהיה עצירה עכשיו.

דבר שני, ספורט שורף עוד קלוריות, ולכן עוזר לירידה במשקל.

אבל חשוב גם לדעת איך לעשות ספורט.

אפשר לעשות כל יום 100 כפיפות בטן, זה יחזק את הבטן מאוד, אבל לא ישרוף כמעט קלוריות.

לעומת זאת, ריצה, אופניים, שחייה וכו' זה ספורט שורף הרבה קלוריות. אבל צריך לשים לב איך עושים את זה, כדי לא לגרום לפציעות.

אז אם זה משהו שבאמת בא לך לעשות, כדאי לבדוק לגבי מינונים, עוצמה, טכניקה, כדי להצליח להתמיד בזה לזמן ארוך.

כי נזכרתי בכמה טיפים שנתנה לי בעבר דיאטנית.

א. לשתות הרבה מים (2 ליטר ביום)

ב. לא לאכול סמוך לשינה, נגיד ארוחה אחרונה בערך שעתיים לפני שאת הולכת לישון

אולי אם דברים אחרים לא עזרו, אז זה יעזור.

בהצלחה!

וירדתי עוד

עושה את הנ״ל

כי גם הורדתי כמויות בצורה משמעותית בגלל שלא הרגשתי טוב 

1. תשקיעי בשינוי המחשבה שלך על עצמך, בהבנה שאת אלופה שאת שומרת, את ממש מסוגלת להיות בריאה, ולרדת, את לא שמנה וחזירה וכו' (לי זה היה ממש עבודה, אם זה ברור  לך אשרייך וקבלי ביטול)

2. תפנקי את עצמך באוכל שמשמח אותך בגבולת של הכללים שלך.

3. תדאגי לא להיות רעבה אף פעםםם!!!

4. כשיש נפילות, אם עבדת על 1, אז הכל בסדר, אכלת פעם אחת אבל את בריאה ושומרת וחוזרת לשם בקלי קלות.. זה לא שובר אותך.

5. הירידה במשקל לא משקפת את המראה באותו זמן, אצלי לדוגמא הייתה ירידה רצינית במשקל, ולא כזה ראו עלי, ואח"כ דווקא קצת הפסקתי לרדת, אבל פתאום כולם התחילו לשים לב וזה היה ניכר במראה. מאמינה שיש כל מיני תבניות- אבל מה שאני לומדת זה שאפשר להסתכל במשקל כדי לקבל דרבון ומדד אובייקטיבי, אבל לדעת זה לא תמיד אומר.. נגיד עכשיו את פחות יורדת במשקל, אבל אולי הגוף שלך עובד על להוריד ופתאום תראי קפיצה וכו'....

ובסופו של דבר אני לא יודעת כמה באמת עודפים יש לך, אי אפשר להשוות בין כמות קילויים של מי שצריך להוריד 40- קילו לבין מי שצריך להוריד 10 קילו.. 3 קילו לראשון זה אפילו לא עשירית, ולשני זה שליש.... אז גם אם שמעת על כל מיני שהורידו כמויות וכו וכו.. זה לא בהכרח כמוך...

בהצלחה!!!

כמה ירדת אם אפשר לשאול? ובכנה זמן?

בכמה חודשים לא סגורה כבר על מתי בדיוק הקילויים האחרונים ירדו.. איזור החצי שנה.

אבל אחרי כמה חודשים והורדה של איזה 7 קילו נכנסתי להריון וזה עשה לי טוב לירידה במשקל כי תמיד בתחילת ההריון אני יורדת.. אז כל תחילת ההריון המשכתי לרדת.

ועוד מסקנה ששכחתי לומר זה על ההשפעה של הטווח ארוך..... בסוף החכמה היא להצליח להתמיד לאורך זמן.. עדיף לעשות כללים פחות נוקשים אבל האורך זמן הוא מה שהכי ישאיר את זה אצלך...

מה יעזור לך לרדת הכל תוך חודש אבל להעלות בחזרה?

ככל שתתמידי זה יותר יתקבע וישאר וירד ממך באמת ולא בתור ירידה ועלייה....

למשקל וכמה עודף יש....

אצלי זה אפילו לא כל העודף... אז בעזרת ה' אני מקווה בהנקה לא לעלות במשקל כמו בד"כ וכשאגמור להניק לרדת עוד

כן, ברור לי שזה אחוזי משקל ולא ק״ג

בינתיים ירדתי פחות מ10 אחוז מהמשקל ההתחלתי הגבוה אבל אני  לא יוצאת מגדרי בשביל זה, נגיד ככה

ללא ספורט כמעט בכלל, רק שינוי תזונתי  

אבל כן רוצה להניע לספורט קבוע שייתן עוד בוסט

אבל ככה זה בתהליך של ירידה במשקל. זה טבעי נורמלי, אחרי הבוסט הראשון של הירידה הגוף כאילו קולט שהוא מאבד משהו והוא צריך "לראות" שזה לא משהו חיוני אז הוא שומר על עצמו, כשהגוף "קולט" שזה תהליך בריא וטוב הירידה ממשיכה. זה יכול לקחת כמה שבועות

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .

וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה

הטא לא מחפש שלא אעבוד

הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..

נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?

אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור

מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?

אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...

לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.

הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..

ולגמרי חושבת שאני חשובה

ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.

הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.

בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.

שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.

אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.

אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

בהחלט שווה

אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין

יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו

אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות

אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.

יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה

יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח

זה מה שעולה לי כרגע🤔

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד

אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

אהבתי חחח

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

כלי מטבח

בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון

אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל

אולי לוטי קרוטי וכדומה

בקצב של הכניסות,

אם משתמשים במייבש,

עד כמה הילד מלכלך בגדים,

וגם עד כמה הילד רוצה לבחור בעצמו בגדים, או שלא אכפת לו.

לשבת יש לכל ילד בערך 3 סטים, שיספיק אם מתלכלך ואם יש יומיים רצופים.

ליום חול, אני לא יודעת.

מספיק 4-5 סטים, אם מכבסים בתדירות מספיקה ואין צורך להורה או לילד ביותר מידי גיוון.

אם לא, כדאי שיהיה יותר.

וכדאי גם כמה חולצות לראש חודש, או ימים שצריך חולצה לבנה אבל לא ממש חגיגי.

היו 4 סטים - סט אחד חולצה עם כתם שלא יורד. שם מכנס שנקרע.

תכלס לא נשאר כלום. הרגע מזמינה מנקסט.

לק"י

יש בקיווי 3 חליפות ב-100 או 3 פריטים בודדים ב-50.

אבל משומה החולצות יותר גדולות ורחבות עם שרוול כמעט 3/4, ביחס למכנסיים.

(או שחלק התכווצו במייבש. לא יודעת).

יש לו בערך 10 חולצות של יום חול (חצי מהן משנה שעברה שעדיין עולה עליו), ובערך 20 זוגות מכנסיים שמתוכם חצי קצרים שקניתי וחצי ארוכים אבל דקים שנשארו לו משנה שעברה. אבל זה רק בגלל שהוא עוד מפספס מדיי פעם אז אני חייבת שתהיה לי תחלופה, אחרת לא הייתי קונה לו כ"כ הרבה.

שבת יש לו 2 חולצות לבנות ו-2 זוגות מכנסיים

לק"י

אבל אני שוקלת לקנות לו עוד חליפה או שתיים.

ולשבת זה הצטבר, כי חלק מהבגדים מתאימים לו עוד משנה שעברה- 3 זוגות מכנסיים, ועוד איזה 5-6 חולצות, אבל חלקן סתם טריקו לבנות חלקות. אז זה פחות חגיגי, אבל נוח לי שיש לו.

אני כן צריכה לחדש לו, כי חלק כבר נראים פחות טוב.

אני גיליתי שאני לא אוהבת כמויות גדולת מידי כי אז הכביסה הופכת למדהו דאני לא מצליחה להשתלט עליו..

מצד שני אני לא יכולה לרדוף אחרי בגדים נקיים כל היום.

אז מנסה ליצור איזון

שמתי לב שאני צריכה בערך 5 חולצות, 4 מכנסיים שמתאימים ליותר מחולצה אחת.

לשבת 2 אפשרויות, 3 חולצות לבנות לילד בערך.

זה גם משתנה לפי האופי של הילד, למשל ילד שמלכלך מאוד או נוטה לקרוע את הבגדים מצריך כמות גדולה יותר

וואלה הייתי שמחה אם היה עוד אבל לא קריטי לי, הוא בן ארבע

ליום חול האמת מלא,  אבל רק כי קיבלנו. בפועל מכוסים כל יומיים אז משתמשים מקסימום בארבעה, אולי חמישה סטים

יום חול-

10-12 חולצות

7-8 מכנסיים

שבת -

6-8 חולצות

3 מכנסיים קצרות

4 מכנסיים ארוכות 

איזור ה15 מכל סוג ליום חול

איזור 5 מכל סוג לשבת

ורק דברים שנעים להם ללבוש

בתקופות של גמילה מחזיקה גם יותר מזה.

התדירות כביסות פה לא גבוהה ככ ולא יכולה לחיות בלחץ שאין להם מה ללבוש מחר.

10 ליום חול

4-5 לשבת

כדי שאני לא אהיה לחוצה על כביסות

אבל נראה לי מי שמסודרת ומכבסת ומקפלת בקצב טוב אפשר הרבה פחות

בין 7 ל- 10 ליום חול.

אני מרגישה שבחורף צריך פחות כי הסל מתמלא ברגע אז מכבסים יותר.

אם אין מייבש אז יותר.

לשבת 4 כזה אבל נגיד אם יש מאח גדול או קבלתי אז לא מקפידה על 4 מושקעים. שניים יפים.