הדיאטה קצת מרגישה רעב

לפחות כך אצלי

אם את משלבת ספורט את יכולה בקלות לרדת קילו  בחודש אפילו לא ממש לשמור

לנסות ללכת לפחות 4 או שלוש פעמים בשבוע למשך חצי שעה

אפשר גם כמה דקות פילאטיס

לפחות משהו..

בחודשיים לרדת 3.5 קילו זה יפה מאד

לאט זה הכי מחזיק בסוף

אחרת זה לא היה מחזיק

אבל ייתכן ולא תהיה לי ברירה באמת

והירידה מעולה

פשוט ספורט מזניק את הכל

אני גם מנסה עכשיו ולא הצלחתי בלי הליכות לרדת

רק הייתי המון רעבה

אני מנסה ללכת 4 או 5 בשבוע ובלי עין הרע זה מוריד

באמת לצאת לא מסוגלת ,להתארגן והכל וקר לא יכולה... וצריך להיות עם הילדים 

פחות באלי לעשות פרסומת על משהו שאני מרוצה ולא מכירה עוד אנשים עם זה

אענה לך בפרטי בכיף 

3.5 זה ממש יפה לדעתי

אין לי עיצות במיוחד שנשמע שאת כבר עושה הכל.

את אוכלת מספיק חלבון? כי לצורך ירידה במשקל הבנתי שצריך מספיק חלבונים

לא מכירה את התחום הזה מעבר לזה..

רק חייבת שוב לומר שאת א-ל-ו-פ-ה

והרבה ירקות, וקצת שומן

זה תזונה שקרובה לקיטוגנית אבל לא קיטוגנית מלאה כי זה קשוח לי מדי

ותודה על הפרגון יקרה❤️ הרמת לי ממש אבליש לי עוד 10 לפחות חחח 

ספורט באופן קבוע משפרים את הבריאות הפיזית והנפשית

וגם מתאמנים על משמעת עצמית ומעלים את הסיכוי להתמיד בשליטה עצמית בתזונה

שהרבה פעמיים אחרי שיש ירידה יפה פתאום לא ממשיכים לרדת,זה מבאס.

אבל תמשיכי לשמור ואם את יכולה להוסיף ספורט עוד יותר טוב.

חכי כמה שבועות ותראי שאת ממשיכה לרדת

בהצלחה 

זה עוזר למשמעת עצמית?

הבעיה היא שצריך משמעת עצמית כדי להתחיל....

המשמעת עצמית שלי ברצפה וגם המצב הגופני שלי 🤦‍♀️

בקטן.

יש את מה שנקרא טאבטה - זה אימון קצר, בדרך כלל של ארבע דקות. 3-4 סטים של תרגילים שעושים אותם פעמיים.

יותר קל להגיד לעצמנו להתחייב ל4 דקות מאשר לחצי שעה, נכון?

ספורט זה קשה מאוד בהתחלה, אחרי זה כבר יותר קל.

אני מרגישה שקצת התמכרתי, בגלל התחושה הטובה אחרי האימון והשיפור של המצב הרוח. זה לא אומר שתמיד קל לי להרים את עצמי לזה. אבל זה כן עוזר לדעת שזה מתגמל בסוף

לי מאוד עזרה מסגרת של אימון. בעבר שילמתי לתוכנית אינטרנטית, של המון אימונים מסוגים שונים. זה היה מעולה עבורי. בהמשך הרגשתי שאני רוצה גם קצת לצאת, אז מצאתי סטודיו לנשים ליד הבית שיש אימונים שונים כל יום, וזה גם עושה לי ממש טוב ומדרבן אותי להמשיך.

עכשיו אני משלבת גם וגם, אימונים בבית מיוטיוב וגם אימונים בסטודיו. 

זה אחד הדברים שיותר קל להתאמן בהם על משמעת עצמית

כי זו פעולה שאפשר לתכנן מראש ולהקצות לה זמן וכוחות

שליטה עצמית לדוגמא באוכל או בכעסים יותר מורכבת כי אין להם זמן מוגדר וצריך להגיב נכון באופן ספונטני

אצלי ככל שהשגתי שליטה/ משמעת עצמית בתחום אחד, זה השפיע על שאר התחומים.

ספציפית לגבי ספורט ותזונה- תמיד עשיתי ספורט, בשנתיים האחרונות אני עושה כמעט כל יום. לגבי תזונה- עשיתי שינוי לפני כמעט 3 שנים וירדתי מעל 10 קילו ונשארתי ככה מאז.

המדריכה הסבירה שיש מצב שנקרא פלאטו. זה סוג של תקיעות אחרי ירידה. וכדאי לנסות לשנות משהו בתפריט, אפילו קצת מסוגי הירקות יכול להיות שישפיע...

אבל בעיני, 3.5 בחודש זה יפה מאוד, ואולי הגוף שנייה מתאפס על השינוי התזונתי ולכן הוא מגיב ככה.

המון הצלחה!!

יכול להיות שזו העצירה הזו, קראתי עליה מקודם

מקווה שנתקדם משם הלאה

ואנסה כמובן להוסיף את הספורט..

דווקא קניתי מכשיר כושר שהתאמנתי עליו באדיקות לפני כחצי שנה (ספוילר - לא ירדתי גרם למרות התמדה יומיומית למשך חודש וחצי)  אבל מאז הייתה לי דלקת בברך והפסקתי (אחת הסיבות שאני רוצה לרדת היא שמאז שעליתי אני סובלת מדלקות בברכיים) וזה התמסמס

מאז, אחרי שהחלמתי הייתי יוצאת עם הילדים פעמיים בשבוע לפחות להליכות כשהם עם קורקינט וגם זה נתקע בגלל פציעה של הילד שמשביתה אותנו מהפעילות הזו לתקופה😑

ועכשיו אני חולה בכלל חח

בקיצור, נקווה לחזור לזה ולהמשיך לראות תוצאות. בבריאות.

הבנתי שלרוץ לא כדאי תמיד במיוחד אם יש משקל עודף

אם תחזרי להליכה במכשיר כדאי רק ללכת .לא לרוץ.

אם אני מתאמנת במכון כושר אז רק הולכת עד 5.5 קמש  כי אני בעודף ולא רוצה לפגוע בברכיים 

שחייה או אימוני כוח יכול להיות טוב בשלה הזה

שגם אם הירידה במשקל לא הייתה משמעותית

התחושה בגוף הייתה הרבה יותר טובה

ואחר כך הירידה במשקל המשיכה לי אחרי שהספקתי עם התזונה!!

והרבה מתייאשים בשלב הזה ומפסיקים את הדיאטה.

לא להפסיק!

דיברו על זה בתכנית של הירידה במשקל פעם, לא זוכרת את שם התכנית- לרדת בגדול אולי

לחשוב על אם את מסיימת את הארוחה שבעה ונינוחה, אכלת לאט, אוכלת ללא מסיחים (פלא ושות) אוכלת דברים טבעיים שעברו כמה שפחות עיבוד (סתם למשל כתבתי פה על טחינה כדוג' למאכל שיש לו יחצ מעולה והוא רחוק מאכילה טבעית בפועל...) 

אבל גם לא בדרך להפוך לאמא אדמה😉

בהתחלה של השינוי כן אכלתי לחם טחינה ובכז ירדתי, ולרוב אני ניזונה מירקות/ עוף/ בשר לעתים יותר רחוקות/ ביצים

אבל מצד שני כן יצא לי לעשות פעילות גופנית בהתחלה.. אז אולי זה המפתח 

יש עוד מאכלים כאלה, אולי אם מורידים מהם קצת ובמקום שמים לב שאוכלים יותר את הטבעיים זה יעזור. ולפעמים יש תקופות כאלה, וזה בסדר. מה שקובע זה לא המשקל, זה איך את רגשית...

האם רגשית את משקיעה בעצמך? את נותנת מענה רגשי בצורה שהיא לא אוכל ואם כן, זה מבוקר ואתשמה לב שזה קורה? 

כאמור, עשיתי שינוי ואני ניזונה רק ממה שכתבתי למעלה, למעט עוגה וקצת לחם בשבת

ועם זה ירדתי עד כה

לא מסתובבת עם תחושה של רעב

ובשבילי המשקל ממש קובע, אחרת לא הייתי עושה שינוי האמת. זה ה- מנוע עבורי לשינוי

אם מבינים שהמשקל הוא תוצר לוואי של האכילה *פלוססססס* איך שאנחנו מרגישים, אז אחרי שסיימת לבדוק שאת אוכלת אוכל טבעי בכמות טבעית, נשאר רק לדאוג להרגשה טובה...

לא כי זה אומר שאת אוכלת יותר מדי... אלא כי פשוט זו המטרה...

ואז ממילא המשקל מתאזן למקום הנכון לו... 

שההרגשה הטובה כביכול תורמת לירידה במשקל?

זה הגיוני כי הרגשה טובה משפיעה אל איכות השינה, ועל רמות הסטרס

אבל אני ממש בתקופה טובה

ואחרי בידוד משתנים אני חושבת שאולי מה שחסר בכל זאת זה יותר פעילות

אנסה ואדווח מה התוצאה

תודה❤️

פעילות גופנית תורמת לתחושה טובה...

והאמת שמה שהתכוונתי, זה שיהיה בראש מעיינך להרגיש טוב, ואז ממילא המשקל יגיע ליעדו מתי שיגיע.. ופחות להתסכל על המספר של המשקל ולהתאכזב שהוא לא מה שהייתי רוצה...

כאילו להיות ביחד עם הגוף והנפש. עכשיו הגוף שלך במשקל מסויים ואנחנו לא מצקצקים לו "אתה לא בסדר".... אלא בוחנין אם אנחנו נותנים לו את המענה הכי נכון שאפשר...

אגב זה ממש לא רק אוכל...

שינה איכותית, נשימות עמוקות, פעילות שעושה לנו טוב (לא בהכרח בכלל משהו ש"שורף קלוריות" אלא משהו שעושה לי טוב), לרקוד, ללכת לים... זה דברים שמשפרים הרגשה...

אצלי גיליתי שלקום מוקדם, להתלבש בבגדים שמחמיאים לי, להתאפר, להכין לי אוכל - בקיצור להשקיע בעצמי - זה ממש משפר לי את ההרגשה וממילא זו המטרה האמיתית וכל השאר קורה מאליו (עכשיו אני 🤰 אז פחות רואה את זה במשקל אבל כן בתחושה ובחלקים אחרים בגוף) 

ואף יותר

מסכימה עם זה

בwell being שלנו אנחנו דואגים גם לגוף, אין שאלה בכלל

לגבי ה- לא להציק לגוף. אז שוב, אני פחות בנחת ובנונשלנט כי אני סוחבת לא מעט עליי (40 אחוז בערך יותר מהמשקל שבו הייתי טרום ההשמנה) ויש לזה השלכות בריאותיות במקרה שלי שהן וודאיות מעבר לנראות

אז לא אעשה דיאטת כאסח, ברור. אבל אני כן שואפת לירידה המיוחלת שתקל עליי ומצפה לה ואם יש דרכים נוספות לזרז - אני לגמרי אחפש אותן ואנסה

אולי עניין של גישה, אבל אני כן דואגת להיות ׳על זה׳

אבל אני מאמינה בגוף כך שאם *לא מסתכלים* על המשקל, אבל *כן דואגים* להרגיש טוב, בסוף המשקל יגיע לנקודת האיזון שלו...

באמת פחות סביר להרגיש כזה טוב גופנית כשלא כ"כ פעילים... הגוף שואף לפעילות זה מזרים לו את הדם ומחזק את השרירים... 

לממליצות על ספורט.

קודם כל, זה שאת מצליחה ככה לאכול בריא זה מהמם. וזו ירידה מצויינת בטווח הזמן הזה והגיוני שתהיה עצירה עכשיו.

דבר שני, ספורט שורף עוד קלוריות, ולכן עוזר לירידה במשקל.

אבל חשוב גם לדעת איך לעשות ספורט.

אפשר לעשות כל יום 100 כפיפות בטן, זה יחזק את הבטן מאוד, אבל לא ישרוף כמעט קלוריות.

לעומת זאת, ריצה, אופניים, שחייה וכו' זה ספורט שורף הרבה קלוריות. אבל צריך לשים לב איך עושים את זה, כדי לא לגרום לפציעות.

אז אם זה משהו שבאמת בא לך לעשות, כדאי לבדוק לגבי מינונים, עוצמה, טכניקה, כדי להצליח להתמיד בזה לזמן ארוך.

כי נזכרתי בכמה טיפים שנתנה לי בעבר דיאטנית.

א. לשתות הרבה מים (2 ליטר ביום)

ב. לא לאכול סמוך לשינה, נגיד ארוחה אחרונה בערך שעתיים לפני שאת הולכת לישון

אולי אם דברים אחרים לא עזרו, אז זה יעזור.

בהצלחה!

וירדתי עוד

עושה את הנ״ל

כי גם הורדתי כמויות בצורה משמעותית בגלל שלא הרגשתי טוב 

1. תשקיעי בשינוי המחשבה שלך על עצמך, בהבנה שאת אלופה שאת שומרת, את ממש מסוגלת להיות בריאה, ולרדת, את לא שמנה וחזירה וכו' (לי זה היה ממש עבודה, אם זה ברור  לך אשרייך וקבלי ביטול)

2. תפנקי את עצמך באוכל שמשמח אותך בגבולת של הכללים שלך.

3. תדאגי לא להיות רעבה אף פעםםם!!!

4. כשיש נפילות, אם עבדת על 1, אז הכל בסדר, אכלת פעם אחת אבל את בריאה ושומרת וחוזרת לשם בקלי קלות.. זה לא שובר אותך.

5. הירידה במשקל לא משקפת את המראה באותו זמן, אצלי לדוגמא הייתה ירידה רצינית במשקל, ולא כזה ראו עלי, ואח"כ דווקא קצת הפסקתי לרדת, אבל פתאום כולם התחילו לשים לב וזה היה ניכר במראה. מאמינה שיש כל מיני תבניות- אבל מה שאני לומדת זה שאפשר להסתכל במשקל כדי לקבל דרבון ומדד אובייקטיבי, אבל לדעת זה לא תמיד אומר.. נגיד עכשיו את פחות יורדת במשקל, אבל אולי הגוף שלך עובד על להוריד ופתאום תראי קפיצה וכו'....

ובסופו של דבר אני לא יודעת כמה באמת עודפים יש לך, אי אפשר להשוות בין כמות קילויים של מי שצריך להוריד 40- קילו לבין מי שצריך להוריד 10 קילו.. 3 קילו לראשון זה אפילו לא עשירית, ולשני זה שליש.... אז גם אם שמעת על כל מיני שהורידו כמויות וכו וכו.. זה לא בהכרח כמוך...

בהצלחה!!!

כמה ירדת אם אפשר לשאול? ובכנה זמן?

בכמה חודשים לא סגורה כבר על מתי בדיוק הקילויים האחרונים ירדו.. איזור החצי שנה.

אבל אחרי כמה חודשים והורדה של איזה 7 קילו נכנסתי להריון וזה עשה לי טוב לירידה במשקל כי תמיד בתחילת ההריון אני יורדת.. אז כל תחילת ההריון המשכתי לרדת.

ועוד מסקנה ששכחתי לומר זה על ההשפעה של הטווח ארוך..... בסוף החכמה היא להצליח להתמיד לאורך זמן.. עדיף לעשות כללים פחות נוקשים אבל האורך זמן הוא מה שהכי ישאיר את זה אצלך...

מה יעזור לך לרדת הכל תוך חודש אבל להעלות בחזרה?

ככל שתתמידי זה יותר יתקבע וישאר וירד ממך באמת ולא בתור ירידה ועלייה....

למשקל וכמה עודף יש....

אצלי זה אפילו לא כל העודף... אז בעזרת ה' אני מקווה בהנקה לא לעלות במשקל כמו בד"כ וכשאגמור להניק לרדת עוד

כן, ברור לי שזה אחוזי משקל ולא ק״ג

בינתיים ירדתי פחות מ10 אחוז מהמשקל ההתחלתי הגבוה אבל אני  לא יוצאת מגדרי בשביל זה, נגיד ככה

ללא ספורט כמעט בכלל, רק שינוי תזונתי  

אבל כן רוצה להניע לספורט קבוע שייתן עוד בוסט

אבל ככה זה בתהליך של ירידה במשקל. זה טבעי נורמלי, אחרי הבוסט הראשון של הירידה הגוף כאילו קולט שהוא מאבד משהו והוא צריך "לראות" שזה לא משהו חיוני אז הוא שומר על עצמו, כשהגוף "קולט" שזה תהליך בריא וטוב הירידה ממשיכה. זה יכול לקחת כמה שבועות

לא נאמתי וגם בעלי לא נאם. ואני הייתי בעוד בת מצוות שההורים לא דיברו

אצלנו בחגיגות בת המצווה רק בעלי ואבא שלו דרשו. אצלנו זה מצד צניעות - בנות לא עומדות ומדברות בפני גברים.

אנחנו עשינו בהמשך האירוע חלוקה לגברים ולנשים - בעלי העביר שיעור לגברים ובינתיים לנשים הייתה תוכנית נשית של יצירה ועוד משהו. בבת מצווה הקאשונה הבת שלי אמרה גם דרשה, ובשנייה הבת שלי לא דיברה בכלל (רק הקרנו מצגת עם שיר שהיא שרה ברקע), כי היא לא בעניין הזה.

לא רואה צורך ללכת לפי "מוסכמות" בנושאים כאלה, כל עוד זה לא משהו שמובנה בהלכה או במסורת... עושים לפי מה שמתאים לחוגגת הספציפית. (לצורך העניין, יכול להיות שלבת הבאה בכלל לא נעשה חגיגה גדולה, כי זה פשוט לא מתאים לה...)

בכל זאת אענה לך גם על ההתחלה

יש ספר מקסים בשם פרקי הלל, שיש בו 12 שערים שמובנים ללימוד חודשי בשנת בת המצווה לאם ובת. ממליצה מאוד, אם לבת שלך זה מתאים.

אפשר גם ליצור מסע בת מצווה, שבו הולכים ופוגשים דמויות נשיות משמעותיות (האם והבת), ואז יוצרים מזה משהו - חוברת שמתעדת את המפגשים, סרטון, או משהו בסגנון...

אפשר גם להתמקד בשם של הבת ובמשמעותו, וליצור קונספט למהלך השנה לפיו וגם לחגיגה עצמה. (למשל - קוראים לה הודיה, אז לפגוש אנשים שמודים במיוחד, לעשות יצירה סביב הודיה לה' וכו')

שתהיה לכן שנה מוצלחת ופורייה!

(והכי חשוב - ללכת לפי מה שמתאים לילדה עצמה, ולא לפי הפנטזיה של האמא... זה משהו שלמדתי גם בעצמי)

אבא שלי וכלת בת המצוה דיברו

זה נראה לי ממש בסדר.

פשוט ההורה שיותר זורם לו..

לגבי השנה עצמה השאלה מה את מחפשת?

אפשר משהו חודשי בתאריך הלידה - נגיד אם היא נולדה ביט חשון אז מיט כסלו כל יט בחודש לעשות משהו מיוחד - זה יכול להיות לימוד, יציאה למקום לימודי, יציאה למקום כיפי, טיול קטן, התנדבות, יצירה משותפת, משהו שיתחבר בסופו של דבר למשהו גדול יותר שתסיימו לקראת בת המצווה (אם זו יצירה אפשר גם להציג אותה באולם).

יש כאלה שלומדים ספר/מסכת לאורך השנה ועושים סיום בבת/בר מצווה, הכי קלאסי שאני מכירה זה לסיים שס משניות אבל זה לדעתי דורש שנתיים בשביל שיהיה יחסית בנחת. בשנה זה קצת צפוף.

מכירה משפחה שהאבא יצא עם הילדה לשבועיים של חלק משביל ישראל

יש כאלה שלוקחים דמות או 12 דמויות ומעמיקים עליה במהלך השנה או חודש תלוי כמה דמויות בוחרים

לק"י

יפה שמישהו יגיד דבר תורה או משהו.

אבל לא חייב מעבר.

תחליטי מה היכולת שלך להשקיע.

אפשר לעשות כל ערב ר"ח לימוד על אישה בתנך/ בהיסטוריה ומה הילדה לוקחת איתה הלאה מאותה דמות

אפשר ללמוד משהו (מסכת משניות או ספר הלכה/ מוסר)

וכל זמן מסויים (שבת מברכין לדוגמה)

לעשות לימוד משותף ואז באירוע היא עושה סיום מסכת.

אפשר לעשות שבכל שבוע שחל בו ראש חודש נוסעים להיפגש עם אשה חשובה בת ימינו

(2 סבתות, מחנכת מהעבר/ שכנה/ רבנית/ אמא שכולה)

לעשות מעין "ראיון" עם שאלות מובילות

אפשר לשבת איתה כל כמה זמן ליציאה של דייט אמא ובת וללבן ביחד סוגיה מסויימת מעולמה (לחץ חברתי, קבלת החלטות, אחריות, מעורבות חברתית, גבולות ועוד).

יש את הספר פרקי הלל, שהוציאה אמא של הלל אריאל ז"ל, אפשר לעשות לפי זה.

אני מכנה את זה "תסמונת האפטר"

לצערי עוד לא מצאתי פתרון יעיל חוץ מתקשורת ישירה, אבל קל להגיד..

שולחת חיבוק וחיזוק

אבל לא תמיד אני מבינה אפילו למה אני כועסת כדי לתקשר את זה

אני חושבת שאנחנו כועסות כי נכפית עלינו מציאות בלתי אפשרית.

יעזור אם תכיני אותו לפני שיחזור שיביא לך פרחים/ משהו טעים כדי להביע הערכה? שישחרר אותך לכמה שעות לבד?

לנו עזר שכתבתי לו לפני שחזרתי מה חשוב לי, באילו שעות ביום חשוב שיעזור, אילו דברים חשוב לי שיספיק וכו'. ולקחתי בחשבון שביום הראשון אחרי שחוזר הוא רק ישן.

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

מה הסגנון של זה?

כאילו מבחינה דתית?

יש לנו הפרשה מספרת לי וממש קשה לנו עם הסגנון החרדי של זה- זה שלא מסופר על חטאים של עם ישראל, זה שקוראים לעם ישראל "יהודים" ולא עם ישראל/ בני ישראל וכו', זה שמדרשים משולבים כאילו הם הפשט.

אז מחפשים משהו אחר שלא יהיו בו את הדברים האלו

לא היה משהו שצרם לי בכיוון הזה. גם האיורים יפים.

כן מסופר על חטאים של עם ישראל.

לדעתי כן סגנון חרדי.

סגנון דתי לאומי אני מכירה רק "בדרכה של תורה", שם המדרשים מופיעים בנפרד בצבע אחר מופשט ואפשר לבחור אם רוצים רק פשט או גם דרש.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה לא הפסוקים ממש אלא בשפה יותר פשוטה

אבל זה נצמד לפשט ב100%, וכשזה מדרשים או פרשנים הם בצבע אחר וזה מאוד ברור מה פשט הפסוקים ומה מעבר.

עובר על כל הפרשה על הסדר וממש מוצלח.

מתאים מגיל 5 כזה לדעתי.

או את ההוצאה של החומשים שלו שגם מצוינת

חמישה כרכים, לא זול אבל שווה כל שקל !!! הבן שלי בן חמש כל שבת מחכה לזה בנרות, כתוב בשפה מותאמת לילדים ברורה ועשירה בשילוב פסוקים, עם איורים מטורפים

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

רק אולי אם יהיה לך קשה תוכלי לברוח לכמה שעות בבית שלך או לקצר את השהות

מקווה ששבת עברה בטוב♥️

המסקנה היא שהיה נחמד בסוף והכל אבל אין הצר שווה בנזק המלך חח

כילו הנחמד שבזה לא מצדיק את המסביב והמאמץ

בדיוק ילדה גיסתי גם אז שבת הקרובה אבי הבן שלהם חחחח מקסיייםםם

אבל לא ניראלי נלך🙈 מה יש לי תירוץ מספיק טוב חח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

חחח סתם

יאללה מחכה להמשך

מסתיים המוניטור, מחכים לסניטר ועולים, בדרך יש לי איזה כמה ושוב אני עושה קולות אבל גם נושמת ומרגישה את עצמי ובעלי מבין שזה מה שאני צריכה אז בעיקר מחזיק לי את החלל ונותן לי להיות מרוכזת בי 

נכנסים לחדר מיילדת חמודה ממש מתשאלת מה שצריך ואז שואלת אם לבדוק אם אני חושבת שהתקדמתי אני עונה שניראלי שכן וישר מסייגת אבל לא יודעת אולי לא אני לא בטוחה היא אומרת לי הכל טוב מותר לך, בודקים- 6! אני נרגעת שלידה תהיה פה היום חח

עדיין לא רוצה אפידורל כי אני מרגישה שאני באמת עוד לא בצירים ה'כואבים' (כאב חי למות אבל זכרתי מהלידה הקודמת כאבים של באמת איבוד שליטה וחיים אז אמרתי אני בסדר בינתיים ופחדתי לקחת אפידורל)

היא מציעה לי לעלות על המיטה עם ראש מוגבה ולעמוד על הברכיים אני עולה זה עוזר כי גם יש לי לאן להיתפס בציר 

כל ציר אני ממש מרגישה שיש לי פיפי כאילו השק ממש ממש 'רוצה להיפקע' אחרי כמה צירים הוא באמת נפקע

המיילדת נכנסת ואומרת שהמשמרת שלה מסתיימת וזו המיילדת החדשה אנחנו אומרים שהמים פקעו ובין ציר לציר בודקים שוב פתיחה (אני הצהרתי שאם זה פחות מ8 אני לוקחת) שבע 'טובים' ובשנייה שאני מתרוממת שוב מגיע ציר מהגהינוםםםםםםם אני זזה כמו חיה פצועה גם משו במדבקה של הטנס זז ואני ממש מרגישה את הציר וצועקת באמת על הםנים ואני שומעת את המיילדת אומרת שאחרי הציר הזה כנראה אני כבר לא שבע וזה עלה

היא יוצאת ואני נשארת עם החדשה. היא לא עוזבת את החדר לשנייה (יאמר ממש ממש לזכות איכילוב, הזמן שהייתי בלי מיילדת בחדר הוא ממש קצרצר!!! גם הראשונה וגם השנייה היו כל הזמן איתי עשו עיסויים הרגיעו דיברו, מדהימות ממש!)

וגם ממש כיף לשמוע על חויה טובה מאיכילוב

יצא לך להיות שם שבת או רק יום חול?

היא שואלת אם אני ריצה אפידורל ואני לא מצליחה לחשוב אם אני רוצה (או בכללי לחיות אבל לא משנה) אחרי שני צירים אני אומרת לה תקשיבי אני צריכה ללחוץ ( אני עדיין עומדת על הברכיים אוחזת את משענת המיטה) היא אומרת לי אוקיי בואי נעשה נסיון תלחצי ואני אעזור לך למרות שאת לא פתיחה מלאה

ציר הבא אני מנסה ללחוץ וקורה משו מוזר אני לא מצליחה  ונלחצת וצועקת שאני מפחדת ואני לא יכולה, אני מאבדת את זה

היא אומרת לבעלי שהיא הולכת להביא מישהי שתעזור ושלא אלחץ, קוראת למישי מהדלת ונכנסת עם מיילדת נוספת מבוגרת יותר (שהייתה בביבי בום וכבר שם אהבתי אותה חח אז כשנכנסה כזה סמכתי עליה) היא אומרת לי לשכב על הגב ואני צועקת שאני מפחדת היא אומרת שככה תוכל לעזור לי ואני צועקת שאני רוצה אפידורל היא שואלת אם אוכל לשבת בלי לזוז כדי לקבל אותו ואני צועקת לאאאאאא😭

איכשהו אני עוברת לגב ושתיהן מתחילות לשפוך עליי שמן ולהגיד לי מתי ואיך ללחוץ 

המבוגרת מעודדת אותי כאילו זה שיעור ספורט בכיתה ג (איזה יולדת אלופה מאיפה הבאתם כזו מדהימה??? אין את נהדרתתתתת😅אבל וואלה עזר לי חח) אני משתדלת להיות קשובה 

אחרי איזה שתי דקות שאין לי מושג מה הן עשו שם המבוגרת יוצאת והצעירה אומרת לי לא ללחוץ היא שומרת שלא אקרע וזה קשההההה בעלי מדבר איתי ואני מתרכזת בקול שלו כדי להתגבר על הצורך המטורף הזה 

ואז פתאום, בגלל התנוחה הפעם (לידות קודמות הייתי ממש על הגב חצי שכובה, היה טוב אבל לא ראיתי כלום, עכשיו אני אמנם על הגב אבל ממש תופסת את הרגליים שלי ומקופלת כמו עובר כזה) פתאום אני רואה אותו יוצאאאא ואני אומרת למיילדת אמא הוא יוצאאאאא 

וזהו

הוא עליי

19 דק אחרי ירידת המים

שעה בערך ועשר דק אחרי שנכנסנו לחדר לידה

אגב לדעתי אם לא מיילדות ככ מקצועיות הייתי נקרעת ממש, יצאתי בלי תפרים ברוך ה'

אגב שתיים הטנס הוא נס גדול מאוד ואני חושבת שכמו שיש בחדר לידה אפידורל וגז צחוק ומקלחת- צריך גם אותו

ואגב שלישי- לידה היא נס ופלא עצום וכל לידה הנס הזה גודל

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

ואם לא היא, יש עוד מטפלים במכון ריין

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

אני לא שמה באלבומים, אבל יש לי מעטפה של כל הריון ושם יש את כל האולטרסאונדים, מכתבי שחרור שלי ושלו, בדיקות במהלך ההריון,הידונים ששמים אחרי הלידה, הפתק על העריסה וגם סיפור ההריון והלידה שכתבתי אחרי הלידה.

ביום הולדת של כל אחד, בדכ אוהבת להסתכל על הדברים ואת הסיפור לידה קוראת יחד עם בעלי.

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו