אז כל מקום זה מחוץ לעיר.

בית חולים אחד במרחק של 15-20 דקות.

בית חולים אחר במרחק של בערך 40 דקות.

בפועל, רק בלידה אחת מתוך 4 נסעתי מהבית לבית חולים.

הייתי בפתיחה 3 עם צירים לא סדירים ונסעתי באוטובוס (בכלל בשאיפה לקבל זירוז.. בסוף ילדתי טבעי כמה שעות אחרי)

מהה איך אפשר להעביר צירים במרחב. יבורי?

ולא פחדת ללדת באוטובוס??

ולא חששתי לנסוע באוטובוס

ידעתי שאני בפתיחה 3

הייתי עם צירים לא סדירים כבר שבועיים לפני

הצירים גם לא כל-כך כאבו לי.. ממש לא חשבתי שאלד באותו יום (התכנון שלי בכלל היה לנסוע לבית חולים,.לבקש זירוז ולחכוץ בתור יומיים שלושה)

גם מצטרפת לשאלה על לניאדו

ומוסיפה קצת שאלה קושרה אם מותר-

מה עושים אם גרים במרחק מינימום שעה מהבית חולים(בפקקים יתכן יותר)

אבללל

יש לי לידות בזק (ב''ה)

מפתיחה 4-5 עד הלידה לפעמים עניין של 5 דקות🥴

ונכון העצה ההגיונית תצאי מיד כשיש אפילו צירים חלשים ולא סדירים ואל תחכי שיתחיל ממש לכאוב

אבללל

זה לא עוזר!

למה?

כי יש לי כל תשיעי כמה פעמים ממש צירים כל כמה דקות במשך כמה שעות שלא מתפתחים ללידה

אגב לכן כנראה הלידות מהירות כי הגוף עשה הכנה לפני

אני מזהה שזה זה רק סמוך לזמן שיוצאת לבי''ח

ושוב..לרוב אין לי עשה עד הלידה ..לפעמים..

אה אז תגידו תסעי ומקסימום לא

אז זה מסובךךךך

י ש לי 8 ילדים בבית קטניםם כולל תינוק

אין לי שכנות חברות כרגע

ואין לי משפחה להעזר בה

אז גם כש..נמצא איזה פתרון אבל זה נחמד פעם אחת

לא כל פעם אני יכולה ךהנחית 9 קטנטנים על אנשים זרים כמעט למספר לא ידוע של שעות

ומה אם זה שבתות אז בכלל וגם הילדים לשי בכללל לא זורמים עם אנשים אחרים

אז ללידה אסתדר

אבל להלוך ושוב...לא..

קיצר אני בבעיה!!

מה היתן עושות במקומי?

הדבר הראשון אשני חשבתי הז לנסוע רק באמבולנס וככה גם אם אלד בדרך זה יותר בנחת

וגם חשבתי לנסות לקרוא למיילדת מהישוב לבדוק לי פתיחה לפני שיוצאת

ואם יהיה כבר ממ שמתקדם מקסימום שתיילד אותי בבית😉

קיצר תייעצו לי😉

גם אני גרתי במקום שהוא שעה מבית חולים

ויש לי לידות בזק

וכשנסעתי באמבולנס ללידה זה לקח סביב ה45 דקות. בעלי היה יותר מודע לזמנים יכולה לשאול אותו.

וגם הרוגע שיש איתך צוות רפואי שיודע..

(תכלס בדיעבד חושבת שכנראה "התאפקתי" לא ללחוץ, ואם הייתי משחררת ייתכן מאוד שהייתי יולדת באמבולנס)

במיוחד שהדרך היא דרך מלא כפרים ערבים וברכב לבד יותר מפחיד לי לעצור בדרך.

זה לשנן שכן אולי אלד באמבולנס אבל זה לא נורא תכלס...

חוויה מעניינת 😉

חברה שלי נתקעה עם צירים רציניים בפקקים של חיזמה, ילדה בסוף ברכב, בנס האמבולנס הצטרף אליהם בדיוק בזמן הלידה, והיא המשיכה משם באמבולנס.

וזה באמת מסובך להחליט מתי לצאת. לא יודעת לייעץ בזה...

אבל אם יש מיילדת קרובה שאפשר להתייעץ איתה זה נשמע כמו רעיון טוב.

ולהתפלל על זה הרבה...

גם מספר כזה של ילדים ולידות בזק

יצא לי ללדת באמבולנס למען האמת סיוט סיוט סיוט

בפעם הבאה אעדיף ללדת בבית ולסוע לביח עם התינוק באמבולנס ( אחותי עשתה את זה כבר 5 פעמים והיא גרה במרחק של 5 דקות מהלידה בדיוק בגלל מה שציינת 5 דקות מפתיחה 4 ללידה)

אני אישית לא תמיד הספקתי להגיע בזמן וזה ממש לא נעים .קחי בחשבון שהצירים האלה בשכיבה באמבולנס כשהוא נוסע מהר פשוט סיוט  אני רק צרחתי ודרשתי לעצור את האמבולנס ....לא עזר לי ועוד יותר גרוע שניה לפני שהתינוק נולד גם קפץ על פסי האטה המים בדיק ירדו...לא בדיוק ירדו השפריצו לכוון התקרה

כל מי שהיה באזור נרטב ....ואז גם האדון נולד על הפס האטה הבא בתור.

ילד נוסף שנולד לי באמבולנס היה חוויה נוראית בקיצור אם את מתכננת ללכת למילדת שתבדוק פתיחה עדיף שתלדי לה שם ואז תסעי באמבולנס

לא הייתי ממליצה לכל אחד חוויה כזו...

אבל שאני מבינה ויודעת מה זה לעבור צירים באמבולנס לא הייתי לוקחת סיכון אפשר בלחיצות ממש להזמין אותו ואז הוא יגיע בול בזמן ללידה.

תחשבי שזה יכול לקחת בין שעה של צירים לחמש דקות.

הלידה האחרונה שלי דרך אגב היתה בלי צירים של חודש תשיעי מהרגע שהתחילה עד שנגמרה לקח שעה  ורבע בול.

ואם את מזמינה אמבולנס רק בלחיצות, הם עלולים להתעכב ולהגיע אחרי.

פתיחה . היא יכולה לתאם איתה שאם היא יולדת שהיא תהיה בסביבה.או איתה כתבתי שעדיף שהיא תלד עם המילדת ולא לבד.

הבעיה בלידות מתקדמות במיוחד 9-10 זה איבוד דם ושם אין זמן לחכות לכן עדיף שהאמבולנס יחכה לה את הדקות האחרונות של הצירים והלידה ורק אז שיסעו לבית חולים+ שתהיה באזור מישהי שהיא מבינה בזה כמו מיילדת/אחות .. 

ולשכב בכלל

טזה נסיעה של שעה

אוףףף

איהז מלחיץ

טוב י ש לי עוד זמן אבל.

אמן יהיה נס

לי היתה גם חויה של צירים באמבולנס (ילדתי בבי"ח ב"ה) והייתי בשכיבה חגורה על האלונקה וזה היה ממש בסדר.

הייתי לבד רק עם הנהג והפרמדיקית והם היו ממש מקסימים ועזרו. זה לא חייב להיות נורא

הם ממש התעקשו על זה.

אם בעלי לא היה לוחץ עליי הייתי יולדת בבית.

זוכרת איך התחננתי שיתנו לי לשנות תנוחות.

כל מה שהיה אפשר זה להושיב אותי והפרמדיקית עיסתה אותי בגב.

זה אכן סיוט נוראי.

(האמת אני בשוק שהוא לא עצר. הנוהל הוא שאם התינוק יוצא האמבולנס עוצר בצד ונותן לך ללדת בשקט ולפרמדיק לראות מה הוא עושה ואיך עוזר לך.)

ולמרות שזה ממש ממש סיוט אני אישית לא הייתי בונה על לידה בבית פשוט כי זה יכול להיות ממש מסוכן. במיוחד בלידות בזק שיש סיכון לדימום מוגבר אבל יש כל כך הרבה דברים שח"ו עלולים להסתבך...

לפעמים אני מאוד מקווה שבלידה הבאה שלי אלד לפני שהאמבולנס יספיק להגיע אבל מעצמי יודעת שנכון ובטוח יותר לשאוף להגיע לבית חולים.

(חושבת שגם לידה כזאת בבית זה שונה מאוד מלידת בית מתוכננת מראש שגם בה יש סיכונים ולא הייתי עושה את זה במרחק של שעה נסיעה מבית חולים)

קפיצה על הפס האטה ירידת מים ,קפיצה על הפס הנוסף התינוק ביד....אם היו מקשיבים לי מהתחלה כל זה היה נמנע....

בלידה האחרונה התעקשתי לסוע ברכב שלנו

וילדתי דיי בכניסה לבי"ח למזלי היה אמצע הלילה ולא עברו שם אנשים.אבל היה הרבה יותר נעים מהחויה באמבולנס.

היה לי שכל לסחוב איתי ביד מגבות ישנות😄אבל באותו רגע זה היה הצלה

את האמבולנס ללידה.

(כמובן כשהיא אומרת שהלידה עכשיו, לא סתם..)

אז אמבולנס עושה את זה ב3/4 שעה?

ילדתי בכניסה לבית חולים.

והם היו כל כך נעימים ורגישים

התנצלו כשהבמפר הכאיב לי.

שהרגשתי שאני יולדת וביקשתי לעצור שאלו אותי אם יש להם 5 דקות להגיע לבית חולים או שאני רוצה עכשיו, והשאירו את זה לבחירה שלי.

עכשיו. ואת כן יכולה לבקש משכנות גם אם הן לא חברות הכי קרובות. מקסימום לא יתאפשר להן. אמבולנס ללידה את לא משלמת. אם מד"א רואים שאת בצירים, הם מדליקים סירנה נוסעים מהר . מקצר את הדרך משמעותית.

מה היה בלידות הקודמות?

מניחה שכל לידה והסיפור שלה, אבל אם היו כבר 8 אז כנראה מצאת דרכים..

אפשר מצד אחד לומר שכל פעם שיש צירים את יוצאת לכיוון בית חולים, אפילו לבד, ושרק אם את מרגישה שזה רציני שבעלך יצטרף

הייתי שולחת את בעלי ללמוד איך מיילדים ומה הוא צריך לדעת..

בודקת אם יש מיילדת בישוב ואם כן מדברת איתה, אומרת לה שיש לך לידות בזק ואם זה בסדר שבזמן אמת תקראי לה (אולי להתארגן על ערכת לידה כמו שיש במרפאות/אמבולנס? אני לא יודעת מה הדברים הקריטיים, אבל אני הייתי יותר רגועה אם הייתי מעדכנת לפני ושהיא תהיה מוכנה לסיטואציה של ליילד בבית או באמבולנס..)

ואם יש פרמדיקית מד"א בישוב (לא נערה בת 16) שאפשר גם לדבר איתה שתצטרף אליך לאמבולנס ואז גם במקרה של לידה את לא רק עם גברים..

וגם - גם אם אין לך חברות או שכנים קרובים, ללידה גם אנשים זרים ישמחו לעזור. לדבר עם שכנה שתיים לגבי זה, אולי כאלו שיש להן בנות גדולות שיוכלו להתגייס לטפל בילדים ואז זה לא רק על האמא. אנשים מבינים את הסיטואציה ושמחים לעזור

שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

כמובן מורשית ולפי כל התנאים של משרד הבריאות (שאולי את בכלל לא עומדת בהם ואז זה לא רלוונטי)

גדול מבי''ח...ולכן לא רלוונטי

אם קורה באעות משהו אחד

אבל לתכנן מראש ככה זה סכנה

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני