אמן ואמן

ישועת ה' כהרף עין 🙏

ואגב זה באמת יכול להיות הורמונאלי אפילו שנשמע טיפה קיצוני חודשים שלמים

וכן יש דברים שאולי אתה כן יכול לעשות כדי לעורר אותה לזה פחות מרגיש לי מקום לפרט אבל תחפש כיוון...

לא ציינת אם העלתם את זה לשיח בניכם?

היא יודעת כמה זה כואב לך וחשוב לך?

ונקודה אחרונה לגבי מניעה תשאלו רב לגבי היתר לדיאפגרמה נשמע שבמקרה שלכם זה בהולל חייב שינוי

בדרך כלל התמסמס על ידה

לא ציינת איך התקשורת הרגשית בינכם, אם יש שיח, יש קירבה רגשית, אינטימית לא מינית, רומנטיקה, הבעת אהבה, חיזור, אתם יוצאים ביחד?  

יחד עם זה, כדאי לשפר דברים שיכולים לעורר אותה.

☘

יוצאים ביחד לעיתים קרובות (במסגרת האפשר, כמובן שיש ילדים קטנים וזה מקשה על העניין)

נעים לנו ביחד 

אני משתדל לחזר ולהראות לה שהיא אהובה ורצויה

כמובן, שיחה כזאת צריך לנהל בנחת ובלי שיצטרכו להיות לה תוצאות מידיות. כלומר לא באחת עשרה בלילה, כשהיא רוצה לישון ואתה מנסה לשכנע אותה שקודם... שיחה כזאת צריך לעשות בשעה רגועה, בסיטואציה רגועה, על כוס קפה או מיץ תפוזים ועוגה. כמובן בלבוש מלא ועדיף - מחוץ לבית, פיקניק וכד' שאפשר לדבר בלי מאזינים אחרים אבל ברור שאין צפיה שכרגע יקרה מעבר לשיחה.

חשוב, שיחה כזאת חייבת לכלול התעניינות אמתית בה ובמקום שלה. מה היא חשה סביב העניין, מה הצרכים הרגשיים שלה בקשר בינכם והאם ואיך הם מתמלאים (ולא, עזרה עם הכלים והילדים זה חשוב, הצרכים הרגשיים ממש לא מסתיימים שם)?

משם תראו איך מתקדמים הלאה.

מעבר לכך, סביר מאוד שהגלולות משפיעות, אך יתכן שיש עוד דברים ברקע וכדאי לברר אותם (כמדומני שאצל זוג במצב בריאותי תקין ובלי עומס חריג, רוצים יותר מפעם בשבוע בוודאי בתקופה שבהגדרה רוצים הריון). כדאי ללכת לאיזה טיפול זוגי, אפילו קצר, לברר עוד מה יושב ביננו שם.

לגבי המניעה, התקן זאת אפשרות. אינך צריך 'לחפור לה' וזה גם לא יועיל. כן יואיל להבין מה בדיוק מרתיע אותה בזה, האם זה חששות אמתיים או מדומים והאם אפשר להתרגל לרעיון.

אפשרות נוספת היא דיאפרגמה. יש שטוענים שזה פוגע בספוטנטניות - אבל לא עושה רושם שזו הבעיה אצלכם. הלכתית יש בזה מחלוקת, יש שמתירים בכל מצב שמותר למנוע הריון ויש שמחמירים ומתירים רק כשאין שום אפשרות אחרת. אם יש לך רב קבוע, גש אליו עם כל מה שספרת כאן, אם לא - מציע לפנות לרב זכריה בן שלמה, תלמיד חכם חשוב, עם כתפיים רחבות ודבריו מבוססים על פסקו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

נסצי להעלות את הנושא מספר פעמים

לרוב ללא תוצאה פרקטית

להפסיק עם המניעה אתמול ולהתייץ עם רב מה ניתן לעשות. תורה ניתנה כדי שנחייה בה ולא כדי שנמות, והמצב שאתה מתאר הוא מוות איטי ומייסר של חיי הנישואין שלכם.

בהצלחה!

ואנחנו לא רוצים בכך

או שאת מדבר על מניעה אחרת? בזמנו נסיתי לגשש בעניין, התשובה היתה לא מוחלט.

ביתר פירוט לדבר עם רב, 

אין לי אומץ לפתוח את העניין מול רב,

מרגיש לי חושפני מדי

בטח ובטח לאישתי (שכמובן לא אתייעץ עם רב בלי אישורה)

מעדיף לסבול ולא לעבור את הבושה הזאת

למצוא רב שאתה סומך עליו ויכול לתת בו אמון שידע לפתור את הקושי. אם אתה מתבייש, אפשר גם טלפונית לרב שאינך מכיר.

בד"כ בנושאים כאלו מומלץ לפנות למכון פוע"ה, יש להם ידע ונסיון רב ומומחיות בפתרון בעיות כולל התחשבות בצד הנפשי/רגשי של המציאות. אמנם בשאלה הספציפית, יתכן שאם אין לך רב קבוע, עדיף לא מכון פוע"ה, אלא לפנות לרב זכריה בן שלמה שליט"א. אפשר לפנות טלפונית.

אפשר להתייעץ היום טלפונית עם רב שאפילו לא מכיר אותך

או לא להתייעץ בכלל 🤷 אבל זה לשיקולכם

אני התייעצתי וקיבלתי תשובות ממש רגישות ומבינות והצטערתי שלא התקשרתי קודם אבל גם לא הייתה לי מודעות ככ, אבל בתור אחת שמניעה הורמונלית עשתה לה ממש ממש רע - ממליצה בחום להיפטר מזה. יש נשים שההשפעה עליהן ממש גדולה וזה ממש יכול לשנות את התמונה

אין שום סיבה שלא תדבר על זה עם אשתך ואין שום סיבה לא להתיעץ באופן אנונימי עם מכון פוע"ה/ נשמת וכדו'

אני לא יודעת בני כמה אתם ולאיזה מגזר אתם משתייכים, אבל המציאות שאתה מתאר היא לא הגיונית ולא נורמטיבית באף מגזר גם לא השמור ביותר, לא בגלל שזה טאבו אלא בגלל שאנשים עושים מה שהם צריכים לעשות כדי לחיות חיים שפויים ומה שאתה מתאר הוא לא חיים שפויים. אתם לא צריכים טיפול זוגי בגלל זה (אולי בגלל סיבות אחרות, אין לי מושג) ואם תלכו לטיפול זוגי אף מטפל לא יעז להגיד לכם את האמת או כי הוא דתי , או כי הוא לא דתי אבל מכבד אתכם, או כי הוא רוצה שתמשיכו לבוא.

אמצעי מניעה הראשון והפשוט שאני למדתי עליו בהדרכת כלות ולמרבה הצער המגזר הדתי והחרדי לא שמע עליו זה - לא לקיים יחסים.

אם בכל מקרה אין חיי מין- לפחות שלא יהיה שיבוש הורמונלי. ואם הרצף הוא הריון- לידה- אמצעי מניעה- אז אתה לא באמת מכיר את אשתך בהיבט הזה וחמור מכך היא לא מכירה את עצמה לא הורמונלית! אין לה מושג על הצרכים שלה והרצונות שלה כי אף פעם לא הייתה לה הזדמנות לגלות. תן לה את המתנה הזאת, קודם כל בשבילה. ואין לי ספק שאתה תרוויח מזה בגדול.

אני אגיד משהו נוסף- אף גבר בעולם (וכנראה גם חלק מהנשים שענו לך פה תשובות הזויות לחלוטין) לא מבין מה מניעה הורמונלית עושה למוח ולגוף של אישה שרגישה אליה. ולכן, וכך אמר לי תלמיד חכם חשוב שדיברתי איתו על זה, זה עבירה לא פחות גדולה להמשיך לקחת מניעה כזאת. לא בגלל הגבר, קודם כל בגלל שלאישה זה פוגע בדבר שהגבר מחוייב לספק לה, את היכולת להנות בלהיות עם בעלה.

כל הכבוד לך שאתה שופט אותה לכף זכות ומאשים את ההורמונים, אבל זה קצת נשמע שיש משהו שעומד שם מאחורי הדברים.
זה ברור שזה מצב לא תיקני לאף אחד מהצדדים.
לא תמיד נחמד לפתוח את כל הקשיים וללבן ולברר אבל כנראה שזה הדבר הנכון לעשות-
כדי שהמצב לא יחמיר ולא יגרום לנזקים בלתי הפיכים.
היא חייבת לדעת מה אתה באמת מרגיש- לא ממקום מרצה כלפייך, אלא ממקום של שיתוף עמוק וכנה.
כמו שנשים מנסות לשתף את בן הזוג שלהן בקושי של חוסר שינה והנקה בלילות ותשישות כללית נניח.

הצורך ביחסים שונה מאוד בין נשים לגברים באופן כללי,
ובמיוחד בזמנים של לחץ ושינויים-

גברים מוצאים את עצמם פורקים ככה לחץ
ונשים נמנעות מהקרבה הזו.
כשכתבת שגם מגע בסיסי פשוט אין, זו כבר נורת אזהרה, מעבר לרצון נמוך וחוסר חשק עקב השפעה הורמונאלית...

לא ממש שינה את המציאות

ממליצה בחום טיפול זוגי אצל מטפל שמומחה גם בתחום המיני.

בעיקרון גם בזמן רגיל פעם בשבוע זה מעט בדר"כ..

כדאי לדבר על זה, לעבד את הרקע לכך ומה הסיבה מאחורה… ( בתוך טיפול מתאים או שיח פתוח וכנה ביניכם בזמן רגוע). וכמובן לשקול ברצינות רבה מניעה אחרת.

סליחה על השאלה, לא חייב לענות!! תמיד היא לא רצתה יותר מפעם בשבוע? כשזה כן קרה, זה היה מתוך ריצוי או רצון? כשהיא כבר שם אתה מרגיש שהיא נהנית? מגיעה לשיא? לסיפוק?

אתה יכול לענות לעצמך, סתם שאלות לכוון אותך להבין איפה היא מונחת..

ותיבות פנדורה כאלה יובילו במצב פחות טוב לדברים גרועים יותר

ואענה לך על הפסקה האחרונה,

בהתחלה בהתחלה, בשנה הראשונה היה הרבה יותר, אפילו בהיריון הראשון המצב היה טוב יותר

עם הזמן המצב הדרדר

כרגע המצב גרוע+ פעם בחודשיים במקרה הטוב, לעיתים הרבה פחות

בלי מניעה ב"ה אנחנו נקלטים מהר יחסית

אז אין תקופה ממושכת לעשות עליה סטסטיקה, 

האמת, בכל הכנות, אני מרגיש שהיא מעוניינת בהריון אז היא מאלצת את עצמה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) להיות איתי

אז יכול להיות שגם אז היא לא באמת רוצה, אלא מאלצת את עצמה (ואין לי דרך אמיתית לדעת)

בפעמים שאנחנו ביחד, היא מגיעה לסיפוק

אני דואג לכך שתהיה לה החוויה הטובה ביותר (על כל המשתמע)

רוב המוחלט של הפעמים אני זה שיוזם

נדיר מאוד מאוד שיש יוזמה לכך מצידה

בחצי שנה (או אפילו יותר) אני לא מנסה כמעט ליזום, כי אני לא רוצה לקבל גב קר 

או תירוצים כמה היא עייפה

או סיפורים כמה כואב לה הראש

זה מוריד לי עוד את הבטחון לנסות בפעמים הבאות

והראש מתחיל להריץ תסריטים לא טובים ואני לא מעוניין לחשוב כך (למה היא לא רוצה? מה רע בי? ועוד דברים גרועים יותר)

כמובן שבקטע הלא מיני אני מפרגן, יוזם מחוות אהבה, יוצאים יחד וכו'

אגב, זה גם לא טוב לילדים. גם אם לא אומרים להם כלום, הם מרגישים את המתח בבית, מרגישים שאבא נמצא בבית בעמדה קרבנית ומתוסכל מאמא וכנראה (כלומר אשתך לא כתבה אבל אפשר להניח ש)גם אמא במתח מהצפיות של אבא שאיננה מסוגלת לממש ואולי גם אוכלת את עצמה מבפנים על הפער בין הצפיות לכוחות של עצמה.

בהתחלה עניתי לפי מה ששאלת, אבל אחרי קריאת התגובות שלך לעונים - אני לא חושב שהכדורים כאן הם הסיפור. יתכן שהם מחמירים או מעצימים, אבל הם לא הסיפור.

משהו יושב עליה שם, משהו נועל אצלה את הרצון בקרבה פיזית בכלל וביחסים בפרט. אני לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש, איני יודע אם זה מגיע מסתם דעות מבולבלות שלפעמים יוצרות אצל נשים דתיות דחיה מהעניין, או שזה יושב על איזשהי טראוומה כזאת או אחרת, משהו שהיה בינכם או משהו מתקופת הנערות או אפילו הילדות המוקדמת - אבל משהו נועל אותה.

לפתוח תיבת פנדורה, עלול להיות כואב, לחיות עם מפלצות מתחת לשטיח, שצריך להתעלם מקיומן, אבל נתקלים בהן כל הזמן - יכאב הרבה יותר לטווח הקצר והארוך.

זה לא קל ואני יודע על מה אני מדבר כשאומר שזה לא קל - אבל אין דרך אחרת. בהצלחה רבה.

בה כל כך הרבה אמת!!!

אקדים ואומר שאני ממש מבינה אותך ולקבל דחייה פעם אחר פעם לא גורם להתקרב.

אך עדיין חשוב מאוד מאוד להראות לה כמה היא אהובה וחשובה בעינייך. ודווקא פחות במקומות האינטימיים או החשופים אלה ביום יום או בסתם רגעים פחות "מאיימים".

אבל וזה אבל גדול, אם גם כשזה כבר קורה זה מאולץ (ומי כמונו יודע שהבעל מרגיש את האישה במקום הזה הכי הכי טוב, וגם אם היא תאמר אחרת הוא יודע את האמת…), כנראה שיש כאן משהו יותר עמוק וכדאי לטפל בו וכמה שיותר מוקדם ייטב לשניכם..

ולפתוח תיבות פנדורה זה לא אסון, זה ריפוי!!! ותהליך של ריפוי הרבה פעמים עובר בכאב לצערנו. אבל התחושה הנעימה והטובה שמתפשטת אחר כך בגוף מפצה על זה ושווה את המאמץ והקושי!!

מאחלת לך- לכם שתצליחו למצוא את האומץ ולעשות את התהליך הזה, כי הוא מדהים. ושבע"ה תגיעו לחיי אושר ואהבה יחד לאורך שנים.

נ.ב אציין בסוגריים שכותבת קצת מתוך ניסיון אישי ואושר גדול כיום ב"ה.

כי נראה שאין לכם הרבה לאיפה להדרדר בנושא הזה.

וחוץ מזה: לנסות לשאול אותה לדעתה על הנושא הזה. אפילו בלי לשתף אותה במה אתה מרגיש. רק לשאול, מה לדעתה האידאל, איפה המקום של אישות בחיים שלה, מה בכללי היא חושבת על הנושא הזה.

אולי תגלה תשובות מעניינות

שבקריאה שנייה, זה צריך לבוא ממנה ולא ממך

אבל - למה אתם לא מדברים על זה? שיא הלגיטימי בעיניי

שים את הדברים על השולחן. יכול להיות שהיא תצטרך להתמודד, אבל אם זה יגרום לכם למצוא פתרון - בסוף זה לטובת שניכם

יכול להיות שיושב שם עוד משו אבל, כי אם אתם לא מסוגלים לפתח שיח על דברים ככ חשובים אזאולי הריחוק נובע גם מעוד דברים

בכל אופן לא חושבת שזה תקין. לא הכניעה לאמצעי הנל כגזירת גורל, ולא זה שאתם לא מדברים על זה

ועם זאת- משהו בתקשורת ביניכם מבטא מרחק.

מההודעה הראשונה שלך נשמע שאתם לא רוצים לריב. שקצת נוח לכם במצב של סטטוס קוו כזה.

אני סבורה שהיכולת לבטא כעס/כאב/תסכול זה הכרחי כדי שתהיה ביניכם תשוקה. כשיש חסימה רגשית, נשאר רק הצורך הביולוגי, שהןא יותר גברי מאשר נשי, ולכן אתה מרגיש שהיא עושה כדי לסמן וי.

לדעתי,כגבר, שאל את עצמך האם אתה:

א. רודף אחריה כי אתה זקוק לה. במצב כזה האישה לא באמת רוצה. היא תרצה כאשר אתה תהיה איתן כסלע בתוך עצמך. כשלא תרדוף, יהיה לה את המרחב להביט לאחור ולראות אותך בכלל. כרגע שניכם רואים רק אותה וזה מעיק עליה.

ב.  נותן לה ביטחון. זה נובע מהשאלה האם אתה מרגיש ביטחון בפנים. ביטחון בה', ביטחון שתוכל לדאוג לה ולמשפחה, ביטחון שאתה לא תברח מהכאב שלה, ביטחון שאתה לא תלעג לדברים עדינים באישיות שלה. שאתה תהיה שם בשבילה להכיל אותה.

ג. קשוב אליה. לפעמים אישה אומרת ואומרת ואומרת, עד שכבר נמאס לה להגיד ואז היא מתחילה להתרחק. שים לב לזה

ובתוך כל זה אתה לא צריך להיות מלאך.

מותר לך לבטא את הכאב, הכעס והתסכול מזה שהיא לא רוצה אותך כרגע.

זה צריך להיות נוכח, זה צריך להיות על השולחן.

במקום לרדוף אחרי החשק שלה, תשים את הצורך שלך במרכז. היא חכמה, היא מבינה שאי אפשר להמשיך לגרור אותך ככה.

תאמר לה בכנות "זה מאוד מתסכל אותי, המצב המתמשך הזה" אפילו בלי להרחיב יותר מדיי. תן לה את המרחב לנסות כל מיני אפשרויות כדי להחזיר לעצמה את החשק.

נדלקה הנורה של הגיר AT ועושה רעשים כשעובר הילוכים

מוסכניק החליף לנו את הסט הנעה לפני שבועיים אמר שאולי יעזור אבל לא עזר..

מכירה אישית את הבעלים והוא אדם ישר ומקצועי

*לא טיפלתי ברכב שלי שם, אבל סומכת על האיש מאוד.

אני רק מכיר שאם יש ביטוח גרירה. ניתן לגרור לאיזה מוסך שאת מעוניינת

אנחנו גררנו את הרכב למוסך במרחק של שעה נסיעה ולא היתה כל בעיה. 

לא היכרתי שזה קיים, אבל מסתבר שכן קיים.

כלומר, קיים נוהג של חברות הסלולר לגבות דמי הוראת קבע (ומזה הבנתי עכשיו למה הן מעדיפות הוראת קבע בכרטיס אשראי ולא ישירות מול הבנק - כי הוראת קבע מול הבנק אכן כרוכה בדמי ניהול שהבנק גובה מהחברה).

אבל יש כתבה מלפני ½ שנה שבהוראת משרד התקשורת - נאסר להמשיך ולגבות כסף על הוראת הקבע הבנקאית.  

תקנות חדשות: בוטלו עמלות הוראת קבע המנופחות בסלולר ובאינטרנט

שעפ"י חוק חדש שיוצא בנובמבר לא יגבו עמלת הו"ק.

אז זה רק מנובמבר?

אבל זה בלתי מתקבל על הדעת לשלם סתם כך על הו"ק

בעידן בו מעבר בין חברות סלולר הוא בקלות

לא רואה סיבה למה להשאר שם.

אדייק את דבריי.

אם בטוטאל (כולל דמי הו"ק) המחיר נמוך משאר חברות הסלולר. "בולעים את הצפרדע"

ואם לא. עוברים.

דוגמה. לאחרונה התקשרתי לחברת האינטרנט לברר על מבצע

התחילו לפרט לי. דמי חיבור. שכירת ראוטר. תשתית. ספק וכו'

אמרתי. "עזוב שטויות. תן לי מחיר טוטאל. כמה הכל כלול. לא אפכת לי איך תחלקו את זה לתתי נושאים"

לדעתי כך גם כאן.

של חשבון בנק אחר רק מול כרטיס אשראי.

וכאן יש מקרה של לקוח שכנראה לא יכול באשראי.

ויש לספק עלויות נוספות בהוראת קבע מול בנקים, כפי שגם צויין בכתבה שהבאתי מ ynet. 

בהצלחה רבה ובשעה טובה

בסוף לקח זמןן, כמעט שלושה שבועות

לק"י

לפחות מאתמול להיום יש התייצבות והעליה מתונה.

יותר משקיעי נדל"ן מוכרים את הדירה בהפסד: איזו עיר הכי איכזבה?

אין כמעט חיה כזאת

לשם החישוב הפשוט,

על 300 אלף הון אפשר לקחת כ900 אלף הלוואת משכנתא

נחשב הכי ממוצע. 5% ריבית קבועה.

ל25 שנה.

החזר סביב 5250

אני אישית לא מכיר מקום שיש דירה שעולה 1.2 מיליון והשכירות שלה היא 5250

אולי אולי עם איזה קומבינה של חלוקת דירה והשכרה של 2 היחידות אולי תגיעו ל4000-4500 וגם זה בספק.

קח שככל הנראה תצטרכו להכניס את היד לכיס בכל חודש להשלים את תשלומי המשכנתא.

זה לפני בלאי של הדירה וכו' שיש

הדבר היחידי שאפשר לבנות עליו זה עליית ערך הדירה.

אבל מה שהיה לאו דווקא יהיה.

ולכן לדעתי לא חכם סתם להתבסס על עליה כללית אלא לחפש משהו ספציפי שישביח את ערך הנכס (פיתוח השכונה/הקמת מכללה ליד/פינוי בינוי וכו')

בהצלחה 

שאפשר להסתכל על זה גם כעל הזדמנות -

עיר שכרגע נמצאת במשבר כזה שמוכרים אפילו בהפסד.

וייתכן שבעוד עשור המחירים 'יתקנו' את עצמם ולכן זו דווקא ה-עיר לקנות בה (וכמובן- ייתכן גם שלא).

אם הסיבה למכירות ההפסדיות היא משהו זמני - אז באמת יש כאן הזדמנות לקנות.

אם הסיבה היא משהו שלא עומד להשתנות, אז עדיף להתרחק...

בגדול, הסיבות לירידה במחיר בבאר שבע הן בגלל המון המון משקיעים שקנו בסביבות האוניברסיטה דירות מאוד ישנות, אף אחד לא רוצה לקנות את הדירות האלה למגורים אלא רק להשקעה.

נוצרו שכונות שלמות של דירות ישנות להשכרה (ג', ד') לסטודנטים, יותר דירות ממה שהסטודנטים צריכים (יש להם גם מעונות של האוניברסיטה וגם מבחר עצום של דירות להשכרה).

אם בגבעת שמואל דירה בסביבות אוניברסיטת בר אילן תושכר תוך דקה ואנשים יעמדו בתור בשביל לגור בה,

בבאר שבע המצב הפוך - יש דירות שפשוט עומדות ריקות, או שבעלי הדירה היו צריכים להשקיע המון כסף בשביל להפוך אותה ליותר אטרקטיבית לעומת דירות אחרות.

כלומר בעלי הדירות רבים על השוכרים, במקום שזה יהיה להפך.

אני לא רואה סיבה שהמצב הזה ישתנה בקרוב, ולכן אין סיבה לחשוב שהמגמה תתהפך.

מה שכן, אם מדובר על רכישת דירה רגילה בבניין יחסית חדש שמיועדת להשכרה למשפחות ולא לסטודנטים - אז לדעתי במגזר הזה המחירים דווקא עלו ולא היו מכירות בהפסד. 

אבל דירה כזאת אי אפשר לקנות עם הון עצמי של 300 אלף...

נ.ב.

גם במניות זה ככה. אם מניה נופלת, צריך לבדוק טוב טוב לפני שמשקיעים בה. אולי הנפילה באמת בגלל סיבה שעוד חודש תתהפך ולכן החכם יקנה דווקא עכשיו, ואולי הנפילה היא בגלל שפתאום קמה מתחרה הרבה יותר חדשנית ויעילה ואז כבר לא כדאי להשקיע בסוס מת.

רוצים דוגמה טובה לזה?

טוב נו, כי ביקשתם יפה

הנה גרף של חברה שנסחרת בארצות הברית (צריך לקרוא משמאל לימין)

רואים את הירידה שסימנתי עם החץ האדום?

זה היה כשהתחילה מגפת הקורונה, והמוני אנשים משכו את הכספים שלהם משוק ההון.

אבל היו גם אנשים חכמים, שהבינו שלא תמיד מגפה היא דבר רע.

אם למשל יש חברה שמרוויחה כסף דווקא מזה שאנחנו בבידוד,

מרוויחה כסף מזה שאסור לנו ללכת לעבודה,

מרוויחה כסף מזה שיש לנו פתאום המון זמן פנוי...

דווקא חברה כזאת תגדיל את ההכנסות שלה בתקופת מגפה.

ולכן כמו שאפשר לראות בגרף, המניה של חברת נטפליקס התאוששה הרבה הרבה יותר מהר משאר החברות. ההמון מכר מניות בפאניקה, החכמים השקיעו בחברה שיודעת לעשות ממגפה בוננזה.

שהקטע הקטן מהכתבה בדה-מרקר שהבאת לא מעיד כלום.

כי לפי מה שסיפרת ההגדרה 'באר שבע' היא כללית מדי ולא באמת משקפת את המצב של כלל העיר.

בסוף בנדל''ן כל דירה היא ייחודית.

אני הייתי ממליצה לזוג הנ''ל לפנות לאדם שמכיר את השטח לעומק ולעבוד דרכו (ואם ירצו, יש לי שני מספרים לתת להם- אחד לגבי באר שבע, אחת שעובדת בפריפריה- שדרות-נתיבות- אופקים ומהצד השני בקריות).

את שואלת מה יקרה בעוד כמה שנים, ואת זה אף אחד לא באמת יודע.

נ.ב. 

מי אמר שאתם חייבים לקנות דירה? אפשר להמשיך לחסוך עד שתוכלו לקנות דירה שתגורו בה.

הרוב דירות פח ישנות, יש גם פרויקטים חדשים באזור אבל מעט מאוד, לא להתקרב להשקעה בשכונה ד, אפילו לא בצחוק, אחת השכונות הקשות בארץ.

בכללי דירות לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה מצד אחד זה בטוח מצד שני הסטודנטים באים ל10 חודשים בשנה ולפעמים צריך לרדוף אחרי הצ'קים שלהם, וגם הם מתחלקים בצ'קים בקיצור זה אופי השקעה מסוג מאוד מסוים.

רוב המשכירים ירצו דווקא להשקיע בבדירות למשפחות עם ילדים שיש להם מוסדות באיזור גנים, בתי ספר, גם לא ירצו לעזוב כל כך מהר מה שמקנה שקט (יחסי) לטווח ארוך בלי קפיצות של חודשים בהן הדירה לא מושכרת ואתה אולי יכול לעשות שיפוץ בינתיים כדי להשביח את הנכס ותו לא, אבל השכרה לסטודנטים זה דבר כשלעצמו מצריך מומחיות מסויימת בנדלן שאפשר גם להרוויח יפה ממנה.

בסביבת האוניברסיטה יש גם את העיר העתיקה (מהתקופה העות'מנית) זה אני קורא לה "נחלאות של באר שבע" מלא ברים של סטודנטים ואוירה של מאפרות אל תוך הלילה ומוזיקה, בתים ישנים ומתפוררים עם תשתיות מעפנות, צינורות אזבסט לא עלינו, לוחות חשמל עם רכיבים מלפני קום המדינה (לא צוחק) והדיור יחסית זול, קרוב לכל מקום שווה במרכז באר שבע במרחק רכיבה על אופנייפ, בעיקר קורץ לסטודנטים ושוב השכרה לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה.

אני לא יודע אם קשה למכור בבאר שבע, אני רק קניתי דירה אחת בשכונה ה ואני לא חושב בכלל שבשכונה זו קשה למכור מכיר מלא חברים שמכרו פה דירות, לא נראה לי שהיה להם קשה, אבל קשה זה עניין יחסי, ברור שדירה סבירה במרכז יהיה יותר קל למכור מאשר בפריפריה.

את הקריה החרדית אני לא מספיק מכיר.

אם אתם רוצים להשקיע בנדלן מעבר להון העצמי אתם צריכים גם קרן חירום עמוקה יחסית לתקופות שהדירה לא תהיה מושכרת ולבלת"מים שיפלו עליכם כמו דוד שיתפוצץ, במיוחד אם בא לכם לא להיות משכירים רשעים שתדרשו לא לבטל חוזה גם במקרה של סרטן או גירושין או מילואים וכיוצ"ב כי אתם חייבים חייבים חייבים את התזרים כי אין מי שישלם את המשכנתא ותהיו יכולים לזרוק לרחוב ניצול שואה או אם חד הורית כי צקים חזרו, הקיצור תכינו קרן חירום עמוקה לשקט הנפשי שלכם.

אני לא יודע אם זה חכם להשקיע בנדלן אם יש לכם הכנסות נמוכות, מצד שני יש לכם 300k, שיקול שלכם, אם תרצו אני אתן לכם באישי טלפון של המלווה הפיננסי שלי.

כל עוד זאת דירה ראשונה אין מיסוי אז אפשר בהחלט להצמיד את ההון לנדלן.

ממה שאני מבינה הרבה *משקיעים* הפסידו שמה. אבל אם זאת דירה ראשונה זה לא נחשב השקעה ויכול להשתלם.

1. זה לא אמור להיות ככה
2. זה לא באמת עובד
3. אם עובד לתקופה קצרה, כשאתה 'מדליק' חזרה זה עם ריביות

לפעמים אצל אשה יש חסמים אמיתיים- הורמונאליים\ רגשיים\נפשיים.
האם באמת מיצית את כל האפשרויות?



 

הבעיה שלא ברור איפה הכפתור של הכיבוי והאם אפשר לכבות בלי לכבות עוד חלקים.

הייתי גם במצב הזה. הייתי פשוט צמא לאהבה, למגע. התחלתי לשוטט ברשת כדי למלא את הצימאון אבל הוא רק גדל. נסיתי כמה טיפולים עד שמצאתי מטפלת אחת (דרך סרטון בפייסבוק) שהצליחה לדקור את הנקודה, אחרי תהליך קצר שתפתי את אשתי בשיחות ובמכתבים במה שעובר עלי ושאני בתהליך טיפולי. לא היה לה קל אבל היא הצטרפה גם לטיפול. זאת לא דרך קלה ורומנטית. יש הרבה גלים בדרך, לפעמים ריח ביוב להם.

דברנו הרבה על המרחק שנוצר, על הצורך שלה לקרבה רגשית במילים בהקשבה.

היו כמה נקודות מעשיות שעבדתי עליהם, ועד היום הן נקודות חשבובות ורגישות.

הרעב למגע מייצר הרבה מתח במערכת עד שהופך להיות מניע העיקרי בכל הקשר. גם אם עזרתי וחייכתי והקשבתי, כל עוד המניע הנסתר של "על מנת לקבל" קיים שם, זה דוחה את האשה. היא אמרה באחד הטיפולים ששנאה את זה שהייתי טוב כי זה כביכול חייב אותה לשכב אתי.

דבר שני שמאוד עזר, הייתי אומר שעשה מהפכה יחסית להשקעה, זאת פתיחת קבוצת ווצאפ של שנינו. אני שולח לה שם הודעה יומית בבוקר. כל הנסיעה לעבודה אני חושב מה לכתוב לה. זה מרחב נקי לרומנטיקה  אני כותב לה שירים, לפעמים שולח תמונה יפה שאני מצרף לה משפט כמו "זה הזכיר לי אותך" וכדומה. יוצא שאני מסתכל לעולם ומחפש במה אני יכול לשתף אותה.

הדיבורים העדינים האלה מדליקים אותה גם מינית ברמה שאי אפשר לדמיין. זה קורה לא ביום אחד אבל זה קורה ובגדול.

דבר שלישי ואחרון (כי זה ממש ארוך כבר) אנחנו בשאיפה לעזוב את הניידים בערב כשאנחנו ביחד. אם אי אפשר כל יום אז לפחות 3 פעמים בשבוע (גם זה קשה מאוד). לפעמים רואים סרט ביחד, לפעמים אני מקריא לה ספר (עדיפות לדברים רומנטיים), לפעמים עושים הליכה, מכינים אוכל או ווטאבר. זה לא דייט אלא כמו להתחיל לחיות ביחד. אז יש שיחות תוך כדי, חיוכים, מחוות, נגיעות קלות. זה ממש משנה המציאות.

אני ממליץ לך בחום לקחת את עצמך לטיפול אישי (הגישה שעבדה אצלי קורים לה גישת המובחנות), מצד אחד לשחרר את התלותיות בה ומצד שני להתקרב אליה ולקבל אותה אליך.

אחר הדברים האלה, לא הכל וורוד עדיין ויש נפילות ויש ריבים ויש פגיעות, אבל גם יש תקווה גדולה שנזדקן ביחד בשמחה ובתשוקה

סליחה על האורך, שנים לא הגבתי כאן אבל ההודעה שלך נגעה בי

את הדרך שעברת ועברתם.

זה ממש יפה לראות איך לומדים ומתפתחים ומוצאים את השבילים הנכונים.

אשריך

חושבת שמובחנות תעזור לך ממש ממש.

בעז"ה.

עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 15:09

נרשמנו לזה עוד בתקופה שהייתי נשוי.

אז מי שנשוי (: ב"ה

ורוצה להיעזר בקורסים האלה.

אולי יהיה לו לתועלת.

לעיתים יש פערים מובנים מהיום הראשון בין בני הזוג ברמת העניין במיניות ואפילו במגע. זה מושפע מהורמונים וכו' אבל גם שכההורמונים בשיא - עדיין יש פער בנקודת הפתיחה.

צריך להגיע עם מוכנות לכך שאולי יהיו תקופות של יובש וצריך להכיל את זה ולהתעסק בדברים מועילים אחרים. במקביל, כדאי לחשוב האם אפשר לשנות משהו במישור המעשי של איך וכיצד וכמה וכו'. אני מציע גם לדעת שהמנעד שההלכה מאפשרת בהיבט הזה הוא הרבה הרבה יותר רחב ממה שמקובל ללמד. המנעד הזה מאפשר מימוש יחסים אינטימיים באופן יותר מאפשר ויותר נעים (ויותר סביל) למי שאינו/אינה ממש בקטע. מציע לברר עם מורי הוראה מובהקים בעניין (שלא נמנים על אסכולה ספציפית ואכמ''ל). אצלי זה ממש פתר הרבה מהעניין הזה והעלים את התסכולים (שבהחלט היו).