אנחנו בכללי תמיד הולכים לישון לפני...

בלי קשר לכלום

אני מתקלחת מוקדם כן. זה אולי מתחיל להיות להם מוזר.

למרות שהכנסתי בנוהל שאני מידי פעם מתקלחת מוקדם.

שאר הדברים מתנהלים די רגיל

משתדלת להשכיב את כולם לישון בזמן

ואז אנחנו בשנים האחרונות יוצאים בקטנה לאכול משהו.

כי בבית אין לנו פינה שקטה

וזה גם עושים מהר

אין באמת ככ הרבה סבלנות

טסים הביתה.

נכנסים לחדר נועלים.

כמו בשגרה

תאמת לא רואה משהו מיוחד.

פשוט לא מתארגנת ביום

יום לפני או יומיים עושה מה שצריך

במקווה רק מקלחת וזהו

וכן כדאי שהבעל יעזור אותו יום , ברור לעשות כל מאמץ בשבילך, זה בשבילכם 

אני ממש אבודה.

היתה טבילה אתמול.

מאד מאד קשה לי המעבר הזה מטפס למאה.

דברנו על זה. סיכמנו שנצא ערב קודם, לא קרה מכל מיני סיבות.

אתמול הילדים הסתובבו הלוך ושוב, אמר שמעדיף לבוא מאוחר בגלל זה.

עורר אצלי את הרגשת הדחיה.

הלכתי למקווה תורן מאוחר.

הדעתי, המיטות היו מוכנות חצי,

האיש רק נכנס להתקלח,

היתה תחושה באסה. לא רוצה להתקרב ככה.

הוא דוקא ניסה בקטנה אבל הייתי כבר פגועה.

הילדים בכו בלילה, היה צריך לקום כמה פעמים.

לא עשינו כלום. בקושי חיבוק.

אני מרגישה ממש מאוכזבת, דחויה.

שואלת את.עצמי מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה פעם הבאה.

מרגישה שהילדים ממש מפריעים לאירוע. הבנות גדולות מסתובבות. אני צריכה למצוא תעלולים לחמוק. מה זה הדבר הזה???

פעם אחת הבנות אמרה לי בפשטות: תהני במקווה.

אני ממש מבואסת.

חבל להתאמץ להסתיר

לא צריך לספר בריש גלי אבל גם לא לחפש ׳למצוא תעלולים לחמוק׳

זה חלק אינטגרלי מהחיים ומוזר להתאמץ כל כך להסתיר אותו

אני חושבת שזה חלק משמעותי ממה שהורס לכם

לא זוכרת איפה קראתי, אבל נשים בנידה היו הולכות למקום מיוחד ובשבעה נקיים לבשו הכל לבן וכולם ידעו.

אשמח למקור למי שיודעת...

היום יש הרבה יותר את עניין הצניעות וההסתרה.

אני לרוב ידעתי כשאמא שלי הלכה ובחיים לא אמרתי מילה, אני לא יודעת אם היא שמה לב שאני יודעת.

יש בתים שסגנון ההתנהלות שם הוא שדברים כאלו מאוד בולטים.

לי אישית זה הפריע לכן אני היום מנסה לטשטש ומשתדלת שלא רק בלילות טבילה, אלא בעוד הזדמנויות לצאת למקום מבלי לפרט ולהתארגן מוקדם וכדו'.

אבל בהחלט, בהלכות טומאה וטהרה, אם היא יושבת כל כסא או שוכבת במיטה - הם נטמאים. לכן כל מי שהקפיד לשמור על טהרה, גם אם היא לא הייתה יוצאת לבית אחר כמו באתיופיה- כל בני הבית ידעו מכך, כי היא ישבה רק במקומות מסויימים, ואולי גם ישנה במיטה אחרת ממה שתמיד כדי שבימי הטהרה לא תיטמא מטומאת הנידה. (וזו רק דוגמה אחת. יש עוד דוגמאות להלכות כאלה שגרמו לכך שיהיה ברור ממש מתי היא נידה ומתי טהורה)

1. את יכולה לטבול מוקדם גם אם תהיו ביחד מאוחר יותר

2. בעלך ואת יכולים לצאת ביחד כשאת מוכנה לטבילה, הוא יחכה לך, ותצאו קצת.

3. תאום ציפיות. קשה לך מעבר מאפס למאה - דברו על זה. לא חייב להגיע הביתה מהמקווה וישר למיטה

חשוב לך שהכל יהיה מאורגן מראש - דברו על זה

אם בעיניו לא מתאים לחבר מיטות לפני שאת מגיעה בגלל הילדים - דברו על זה

4. שיווק ערב הטבילה כערב ללא הפרעות, ליל כלולות וכו פוגע בהנאה ויוצר ציפייה שאיננה תואמת מציאות בהרבה בתים.

גם ליל טבילה עם תינוקות בוכים וילדים מסתובבים הוא מציאות. אפשר למצוא את הזמן להיות ביחד בכיף ונחת בכל זאת. 

האמת יש לי מתבגרים

בנים

תמיד מתאמצת להסתיר

הם פחות בבית כי בישיבות

אבל ברור שמסתירה

לא נראה לי ראוי שילד ידע מתי אמא שלו טובלת.... אני אף פעם לא ידעתי מתי אמא שלי טובלת

אנחנו הרבה פעמים כשהגדולים בבית יוצאים באותו ערב

ככה מקלחת מוקדם זה לא מוזר כי מתארגנים ליציאה.

קודם כל חיבוק.

אוף.

כמה שזה נושא רגיש, לא משנה כמה שנים אנחנו נשואים.

תושבי את בעלך היקר לשיחה,

זאת לא יכולה לעבור מאפס למאה, כי מה לעשות, את לא גבר.

שיחזר אחרייך, אם זה באוכל מפנק, אם זה בלאגן את הבית, יש לך מספיק על הראש להתארגן לטבילה, אין מצב שאת מארגנת את הילדים והמיטןת לבד.

חייבת הכנה נפשית, כי רק טכני זה לא יעבוד, זה בהחלט פוגע! וכשאת חוזרת, יש זמן לשבת עם קפה, לדבר, ממש לא חייבים לרוץ לסוף... 

עם הילדה , אין לי מתבגרים, אבל וואלה, נראה לי שצריך להעמיד אותה במקום. זו חוצפה. אני גם פעם קלטתי את אמא שלי, בחיים לא אמרתי כלום. כן, בנות זה עם שיש לו חיישנים, אבל צריך טאקט. 

אבל וואלה נשמע נורא מבאס!

חיבוק!!

בכלל לא בטוח שיש לה הבנה מה הקשר בין מקווה לבין אישות.

היא יודעת שיש מקווה וזהו, אפשר להעיר אבל לא להתרגש

וגם לא אדבר על זה בחופשיות. לרוב מתארגנת בכלל בשעות היום עם עדיפות לזמן שהילדים לא בבית אם זה מסתדר.

אין איפה שאני גרה סתם ככה טבילה מאוחרת, ולהיפך אני תמיד מעדיפה כמה שיותר מוקדם כדי לדעת שעל זה סימנתי וי, ושאר הערב יהיה גמיש לצרכים של הבית והרצונות שלנו.

מתאמצים יותר להשכיב את הקטנים (שלא מאוד קטנים) מוקדם (זה לא באמת מוקדם אבל הכוונה פחות לתת להם למרוח את הערב בלי סוף), ולגדולים לפעמים אומרים שאנחנו מתכננים לישון היום מוקדם ואם צריך משהו מאיתנו זה עכשיו, ולפעמים פשוט אומרים לילה טוב ופורשים לחדר. זה לרוב יהיה סביב 22:30 כזה כשבימים רגילים אנחנו בקלות עוד מסתובבים בעצמנו עד חצות.

ממילא כשמכבים אורות במקומות הציבוריים בבית ונסגרים בחדר, הגדולים מתכנסים לפינות שלהם בשקט, לפחות אצלנו.

בכלל, טוב שמידי פעם תפרשו לכם לחדר בדלת סגורה ואחרי 'לילה טוב' רשמי לילדים הגדולים לעניינכם (וזה יכול להיות פיטפוטים, או אפילו לא פעילות משותפת- לקרוא, לראות סרט, סתם בטלפון) אבל שיש דבר כזה שההורים סיימו להיום גם כשהגדולים לא בהכרח במיטות. שוב, לא כי אסור בעיני שידעו שזה ליל טבילה, אלא לטובת העיקרון שאתם לא תלויים בהם בשביל להגיד לילה טוב. אם יש לכם צורך, תקבעו כללים מה אפשר לעשות כשאתם כבר בחדר מאחורי דלת סגורה (נגיד, כן או לא להכין אוכל במטבח, כן או לא להסתובב בסלון/ בספות ומה רמת הרעש המקובלת עליכם, עד איזה שעה עוד יש כניסה הביתה עם חברות וחברים ומתי זה כבר זמן שאין מצב שמישהו מכניס חבר/ה בלי שקיבלו רשות מפורשת או באיזה תנאים- החברה תחכה בחוץ את תבדקי שהשטח פנוי ואני או אבא לא מסתובבים בעצמנו בבית, והיא נכנסת לחדר בלבד ואין יציאות לסלון וגם לפני שהיא יוצאת את בודקת לה שלא יצאנו במקרה מהחדר וכד').

לגבי 'תהני במקוה', אם זה לא נעים לך שהיא ככה ישירה, תגידי לה את זה, למשל 'אם את שמה לב שאני יוצאת לטבול אשמח שתשמרי את זה לעצמך, זה לא נעים לי שאת נכנסת לי לתחום הזה'.

זה באמת שינוי משמעותי, בהצלחה.

ומצטרפת למגיבות הקודמות שתיאום ציפיות עם בעלך זה ממש יכול להיות ההבדל בין ערב מוצלח ונעים לערב מלא תסכול, לא לתת לו לנחש שום דבר ואם צריך (אפילו שזה כזה!!!!! מעצבן) לתזכר גם פעמיים ושלוש.

🤍

גם המעבר בין 0- 100 וגם ילדים גדולים בבית.

קודם כל אצלי ממש עבדתי ועדיין מנסה לעבוד על לשבור את היחס של מקוה=אישות.

כי א. אני לא מצפה ממנו לכלום ב.אז אני גם לא מתאכזבת מכלום ( קל להגיד לא קל לבצע) ג.ההרגשה שאני הולכת למקוה בגללי כי זה שלי ולא קשור אליו מורידה המון מתח מכל הלפני...אני מגיעה לשם יותר רגועה ושלמה עם עצמי.

אצלי ממש מבהירה לילדים שיש תחומים שאליהם לא נכנסים אנחנו לא צריכים לתת להם דווח ,יש לנו חיים פרטיים משלנו הבהרתי להם שהם יתחתנו גם להם יהיו חיים פרטיים משלהם...

לגבי מ0ל100 הסברתי לו מה לא יגרום לי להרגיש ככה

אני אישית לא מרגישה שיציאה זוגית תורמת לזה אלא יותר התעניינות שלו בי,עזרה פיזית בבית זה מאסט.

ההרגשה שחיכה לי והיה מעוניין להתאמץ בשבילי . קרי לצאת מגדרו ולעזור בבית.

גם לי אישית אם היה אומר שחוזר מאוחר ואני אתמודד לבד עם הילדים זה היה גורם לי לדחייה.

זאת הרגשה שבמקום לעזור לי לצאת לטבול למען שנינו הוא פשוט בורח ומעוניין לקבל הכל מין המוכן בלי להתאמץ...ושכל המאמצים ייפלו עליי...

זה משהו שממש לא ויתרתי עליו הסברתי שאם אני עושה מאמץ ומתארגנת למקוה הוא עושה מאמץ והוא אחראי על הילדים והבית.

דרך אגב ההתייחסות לזה קיימת בהלכה לגבי שבת שאם אישה צריכה לטבול ואין מי שיישאר בבית עם הילדים אז הבעל צריך להשאר בבית ולהתפלל יחיד.

לי אישית עזר לנתק את הציפיה מהטבילה.

יכול להיות שיעזור יותר שתגיעי למקוה מוקדם בזמן שנפתח היום רב המקוואות בסביבות חמש נפתח כבר

ואז את לא תהיי לחוצה לצאת לשם.תחזרי מוקדם והערב יהיה פנוי בלי הלחץ שאת צריכה לצאת.

את ההתארגנות לטבילה ואת הביחד.

ההתארגנות יכולה להיות מוקדמת - כמובן, הבעל שומר על הילדים והאישה מסתגרת באמבטיה בתירוץ כלשהו. (לנו יש יחידת הורים, אז אני פשוט הולכת "לנוח" בחדר...)

את היציאה למקווה גם אפשר להחליק - לצאת בלי שהם שמים לב או לומר שאת יוצאת להליכה/לקניות/לשיעור וכו'.

החלק של הביחד יכול באמת לקרות רק מאוחר בלילה... אבל גם בינתיים כבר אפשר להתרגש - אפילו הרדמת ילדים כשמותרים פתאום יכולה להיות רומנטית... 🙂

אולי יעזור לך לעשות "ריסטארט". לטבול בפעם הבאה בדרך שונה וכיפית, כדי לנתק את הקשר בין המקווה לבין המתח סביבו וליצור חוויה נעימה יותר סביב הטבילה.

אם יש לכם אפשרות, אתם יכולים להחליט שבפעם הבאה הולכים לצימר לליל הטבילה. לא צריך לקחת יום חופש, רק ללכת מהצהריים/ ערב, להתארגן בנחת, לטבול ולחזור לצימר ריק. אם לא אפשרי לצאת מהבית, שווה לבדוק אפשרות להיות בצימר שעה-שעתיים אחרי הטבילה, ואח"כ לחזור הביתה. גם אם תשלמו על לילה מלא, אם בזכות זה תרגישי שפויה זה שווה את זה.

זה לא פתרון שיתאים כל חודש (ואם כן - הכי טוב), אבל פעם - פעמיים של חוויה טובה יכולות לנטרל חלק מהקושי סביב הטבילה, ולאפשר לך לחשוב על פתרונות לטבילות בהמשך ממקום רגוע יותר.

אם צימר לא מתאים, את יכולה לבדוק אם יש מקווה נעים במיוחד במרחק נסיעה סביר ממך, ולהתארגן שם. לפעמים חדרי כלות מפנקים יותר, ואם אין כלה אפשר להתארגן בהם בתוספת תשלום (לא יודעת אם ככה זה בכל מקווה, תבדקי).

תחשבי מה יעשה לך טוב ותביאי איתך - אולי מגבת חדשה, אולי סבון שווה, אולי קרם גוף לאחרי הטבילה. זה לא פותר את הכל, אבל יכול להתאים בשגרה, ולא רק באופן חד פעמי.

ועוד משהו: יש אפליקציות של רעש לבן שממסכות רעשים, כך שאתם לא תשמעו את הילדים והם לא ישמעו אתכם. זה יכול לתרום לתחושת הפרטיות, ואפשר לישון ככה קבוע, שזה לא יהיה סימן מחשיד.

לפעמים מתארגנת במקוה, ואז זה נראה פחות מוזר.

בזמן האחרון נח לי יותר בבית, אני לא עושה שמיניות באויר להסתיר. פשוט מתארגנת, נראה לי שהבנות הגדולות מבינות, לא נורא בעיני.

לפעמים אנחנו מצליחים למאת בערה הבה, לאעןל איפושהו, ואז חוזרים וכאילו הולכים לישון, לפעמים סתם כאילו הולכים לישון. השאלה מי עדין מבתובב בבית, לא שיקול מבחינתנו.

יצאו לנו הרבה טבילות בזמנים הזוים, ובכל זאת לא דחיתי ב"ה אף פעם, הגישה שלי היא שאם מישהו מבין , כולל הבנות שלי, לא נורא.

לגבי המעבר מאפס למאה מבינה ממש,את הקושי, חושבת שזה שילדים מסתובבים בבית לא אמור להגביל בכלום, להפך, הם יכולים לשמור על האחים הקטנים, תטבלי ותצאו לסיבוב/ בית קפה, תחזרו ותלכו לחדר "לישון". למה צריך לחכות שהגדולים ירדמו?

הרבה פעמים הן עושות את זה לבד.. ואם לא, לגמרי אפשר לבקש.

התפקיד שלה זה אך ורק לראות אותך כשאת טובלת שכולך בתוך המים

כשאני נכנסת היא עם הגב וכשיוצאת היא מחזיקה את המגבת גבוה וככה היא מסתירה בעצם.

הכי לגיטימי בעולם לבקש. מה שיעשה לך נח וטוב.

אצלנו ספציפית יש וילונות שהבלנית פותחת רק כשאת אומרת לה שאת בתוך המים, וסוגרת כשאת מסיימת לטבול

מסכימה להגיד איפה?

לא בפורום הכללי😅

ביקשתי במקווה שהרגיש לי שלא מקובל בו והסתובבה

ממש התעליתי על עצמי כדי לבקש ואמרתי לעצמי שבטח יש עוד כמוני

מאז יצא לי עוד פעם לבקש ואז מרוב פדיחה (הכרתי את הבלנית) שכחתי לברך בכלל

עורכת כי קוראת ששאלת על היציאה ולא על הכניסה. אז כן! המון פעמים!

משגע אותי שהן מחכות עם המגבת, לכיייייי נגמר תפקידךךךך

לחכות עם המגבת הוא כדי שהדבר הראשון שהטובלת תראה ביציאה מהמים הוא משהו טהור ולא בעל חי טמא, יש מנהג כזה שכתוב בכמה מקומות...

לי למשל לא מפריע בכלל, אבל אני חושבת שאם מפריע לך סופר לגיטימי לבקש

אם היא מחכה לי עם המגבת אני אומרת: תודה רבה, תשאירי את המגבת, אני אסתדר.

במקווה שאני טובלת ברגיל הם מסתובבות עם הגב בכניסה ויוצאות לפני שיוצאים מהמים. במקומות אחרים אני מבקשת, לא נרשמו בעיות עם זה.

שרוב הנשים אין להן אומץ לבקש בכלל.

אם תבקשי ממני אני אעריך שבקשת,אבל אני לכתחילה ממש שומרת על פרטיות הטובלת וכן אני יודעת שלא כל בלנית היא כזו.

זה ממש לגיטימי לבקש דבר כזה.

ואני קצת מצטערת בדיעבד שלא ביקשתי גם שתיכנס רק כשאני בבור.

ביקשתי גם שלא תבדוק אותי ושלא תשים לי את המגבת על הראש בברכה כי אני נוהגת שלא(וכי זה לא נעים לי ומרגיש לי אישית פולשני מידי שנוגעים לי במגבת....)

זה לגמרי אפשרי ולגיטימי.

היא צריכה להיות רק בטבילה עצמה- לוודא שכל הגוף בתוך המים.

יש בלניות שיוצאות לבד אפילו

אבל אם לא- זה בסדר גמור לבקש את זה!

אני מרגישה חוסר רצון ללכת למקווה החודש

כנראה שאני אחליף מקווה ואני אבקש מהבלנית שתסתובב בכניסה ויציאה

לא נעים לי כל העניין הזה שהיא עומדת שם ומסתכלת

הבלנית הייתה עם הגב אליי כשנכנסתי ושאלה אם אני במים, אחרי הטבילה היא יצאה מהחדר ונתנה לי להתארגן בעצמי.

מאז עברתי דירה לאזור אחר עם מקווה הרבה יותר גדול של כמה קומות וצוות של בלניות, הדלת של החדרים לא מבילה ישר לבור הטבילה, אלא למערכת מסדרונות, והבלנית צריכה ללוות אותי עד לבור. הן לא ממש לא מסתובבות וגם מחכות עם המגבת ביציאה מהטבילה ומלוות מיד חזרה לחדר, בלי זמן אפילו להתנגב כמו שצריך.

וגם כמה מהן שמו לי מגבת על הראש בזמן הטבילה. בפעם הראשונה שזה קרה, אפילו לא ידעתי שיש מנהג כזה, מרב הפתעה בקושי הצלחתי למלמל "אני לא נוהגת ככה", וזה כמובן שזה לא עזר וחלק מהבלניות שם עדיין עושות את זה בלי לשאול. לפחות עכשיו אני יודעת מה זה ולא תחושה שמישהו נוגע בי בתוך המים בלי אזהרה.

ברור שאני מעדיפה את המקווה הקודם, אבל חלק גדול מזה קשור לדעתי לכך שיש הרבה צוות והרבה טובלות והן רוצות לוודא שהעסק רץ ושאף אחת לא תפגוש טובלת אחרת. אבל עדיין זה ממש לא נעים.

איך מגבת על הראש בזמן הטבילה??

אני טבלתי מלא פעמים במקווה גדול כמו שתיארת

והבלניות היו מאוד רגישות ובסדר גמור

לא מסתכלות ובטח לא נוגעות

ששמים מגבת על הראש בזמן הברכה.

יכול להיות שלזה @חושבת בקופסא התכוונה.

לה מגבת מעל הראש. כאילו כיסוי ללראש בזמן הברכה.

(אותי אישית זה משעשע כי כשאני בתוך המים הראש הגלוי זה אחד החלקים היותר צנועים 😅)

אז כאילו החלק היחיד הגלוי זה הראש.

אבל כן, זה לגמרי לא לעניין לעשות את זה לכל אחת כאילו זה מנהג גורף.

אני הפסקתי ללכת למקווה שעושים את זה שם מרוב שזה עצבן אותי

אבל פשוט ההרגשה הזו שאני כולי בלי בגדים ומה שחשוב זה לכסות את הראש, לא יודעת פחות מרגיש לי הגיוני.

בתכל'ס הכי הגיוני אם כבר לברך בחוץ.. חבל שאני לא נוהגת ככה.

למרות שאני דווקא אוהבת לברך במים. ככה אני יכולה להתעלם בערך מקיומה של הבלנית בזמן שאני מברכת כי אני לא רואה אותה וזה רגע יותר שלי (עד שהיא זורקת לי מגבת על הראש ואז קשה להתעלם😉)

ולא הבינה למה אני לא מכוסה

ככה גיליתי שספרדיות לא מברכות בבור

(אני אשכנזיה(

כשמברכים במים הם שמות לברכה. נתקלתי מלא פעמים.

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

נספרים..

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.

כל אחת ומה שנח לה

במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי

פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי

לק"י

אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.

אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז

אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.

ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אבל כואב לי היחס לילד

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).

יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?

זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).

מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.

יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.

אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי

כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.

ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.

מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.

נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…

עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.

היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.

האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.

לכם הייעוץ בחינם.

הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.

הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).

כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.

אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.

אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי

יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.

לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.

לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.

חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.

אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס

אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.

שם יש הסברים מהבסיס. או שתעזרי בבינה מלאכותית כדי להסביר את המושגים שאת לא מבינה.

ואתר, הכסף של המורים

שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.

יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.

לא כדאי לקחת ממקור שלישי לדעתי, וגם ממקור שני כדאי להצליב לפחות שתי המלצות.

אחרת עלולים לחשוב שהכסף בתוכניות כדאיות כשהוא ממש לא.. נמצא בתוכנית בסיסית ביותר ולא עונה לצרכי החוסך.

במיוחד כאלה בסיסיים

נמצאים בחיפוש בסיסי של ai בגוגל

הסברים+ קישורים למקורות

בפרטי

אדם בשם נחשון מהר חברון

שלא הצלחתי לתייג שנותן שיעורים מוכר איזו סדנה בנושא.

שווה לבדוק לדעתי.

אני התרשמתי מדברים שכתב בפורום.

אותי מישהי תתן אותי בשם.

תגיד לו "אין לי מושג בכספים, תסביר לי בבקשה במילים פשוטות" ותסבירי לו קצת עלייך ומה את רוצה לדעת, או תשאלי אותו מה הנושאים שהכי בסיסיים וכדאי לך לדעת.

זו לדעתי פתיחה מעולה ל"אינו יודע לשאול" כי אם הוא מסביר משהו שאת לא מבינה אפשר ללכת אחורה ולבקש ממנו להסביר בצורה יותר פשוטה, או יותר ספציפית למצב שלך וכו'.

אחר כך אפשר להמשיך לספר או ליועץ כלכלי או יועץ פנסיוני שמתמחה במורים (כי יש ניואנסים ששונעם אצל מורים מבחינת השכר והפנסיה)

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה

לא 20

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

הילדים בסדר אל תדאגי חחח

כמה בזבזתי🤣 שנים לא עשיתי את זה.

לא התאפשר.

חנינו באגריפס יצא יקר אבל היה נוח ביותר

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...

שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא

כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות

בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.

לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות

שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.

תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.

יש בו מלא קומות אז קשה שלא תהיה חנייה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

יש עיכובים בדרך

ממליצה בקבוקים לילדים

צבעים מדבקות

אני הזמנתי אפילו תיק.נראה איך הוא

חוסך הרבה

לא ראיתי שיש הבדלים מיוחדים במחירים

במקום ללכת לנקודת איסוף ולבחור הכל במסך, הלכתי לסטוק ומצאתי הכל במחירים ממש טובעם

לק"י

על כלי כתיבה לפחות.

בזה הפערים במחירים די גבוהים, או לפחות כך היה בעבר.

אבל מסלולים בסיכון גבוה, ומכפילים את הסכום

הגדלתי את הסכום למקסימום שניתן

זה חסכון צדדי נחמד מבחינתי לא מעבר האמת

בהחלט כדאי

אנחנו הכפלנו ושמנו בסיכון גבוה בבית השקעות ולא בבנק

לא זוכרת עכשו איזה

בגדול ברור שיש סיכון, כמו בכל השקעה יש הימור מסוים

אבל הכלל הבסיסי בהשקעות אומר ששוק המניות עולה בטווח הארוך ואם יש זמן לכסף אז זה סביר שיצליח

ו20 שנה זה בהחלט פרק זמן מכובד מהבחינה הזאת

יש מחשבונים שמראים כמה זה יוצא

במקביל פתחנו עוד חיסכון כי זה סכום נחמד אבל לא עכשו משהו מטורף שיסדר את הילד בהכל, וכמה שיותר מוקדם להתחיל לחסוך יותר טוב.

בבית השקעות, אולי אלטשולר שחם או מיטב דש, לא זוכרת כבר.

לא הכפלנו את הסכום, כי היינו צריכים את ה50 שקלים המסכנים האלה. (סטודנטית ואברך, בני 20..)

עד היום זה נשאר ככה, אבל זאת תזכורת טובה בשבילי להוסיף את הסכום באתר של הביטוח הלאומי.

גם ככה המדינה שמה סכום חודשי על כל ילד, אז לפחות תעשי שיהיה במסלול סיכון גבוה (למשל מחקה מדד s&p500)

זה בהחלט יכול לרדת, אבל לאורך שנים זה (היסטורית) עולה, ומשמעותית יותר מהמסלולים בסיכון נמוך.

אז בוודאי לקטנים שווה משהו "סיכון גבוה"

והאמת שגם לגדולים יותר. (כי למשל נער בן 16, עקרונית יכול להוציא בגיל 18, אבל אם מחכה עד גיל 21 לזכרוני, הוא מקבל מהמדינה עוד 500 ש"ח. אז בעצם יש לו 5 שנים לסיכון, ולא שנתיים. וסטטיסטית זה כדאי יותר. וכמובן הוא יכול למשוך קצת אחרי אם השוק נמוך ברמה חריגה)

וכדאי מסלול בבית השקעות כלשהו.למשל אלטשולר שחם.

ואם באפשרותכם להכפיל את הסכום כפי שהמדינה מציעה, אז כדאי

אבל גם אם לא - כדאי לשנות את המסלול שלהם!!! (כאמור יש שם כסף כי המדינה נותנת גם אם אתם לא מוסיפים)

במסלול הלכה בסיכון גבוה

והכפלנו