אני חושבת שזה בהחלט חריג, ושהשדכן הזה לא אמור לעסוק בנושא הרגיש ששמו שידוכים!

מילא היה מתקשר לבעלך - אבל בזה שהוא התקשר אלייך הוא בעצם אמר "גם את סוג ב' כי הרי התחתנת עם המשפחה הזו" - יותר חוסר טקט מזה אין🤢

אם אתם מסוגלים תספרו על זה לחמיך וחמותך, שלא יתעסקו עם השדכן הזה יותר בכלל...

בע"ה לגיסך תגיע אישה מקסימה לפחות כמעט כמוך❤️

גם אני חשבתי על זה תוך כדי שקראתי

מה נראה לו שהוא מדבר איתך על זה.

לספר לך כמה מסכנה את שנכנסת למשפחה הזאת?

🤮

ואם יש מישהו שזאת דעתו על המשפחה, באמת עדיף שכבר לא ישדך להם.

חיבוק 💕

אז עד שיש אחד עם הצעה,

נורא מתלהבים..

אבל מציעה להיות אקטיבים ולא פסיבים.

אני גיליתי בדיעבד שאבא שלי טרח להגיד לכל מכר אפשר שיש לו בת רווקה שמחפשת חתן

זה לא חייב להגיע משדכן.

אפעם אי אפשר לדעת מאיפה תגיע ההצעה שזה זה

אבל השתדלות יכולה רק להועיל

האחות נפתחה אחרי שהתחתנו

ועל הילד עם הבעיה הרפואית בכלל לא ידענו, הצליחו להסתיר את זה  

וזה כאילו הוא אומר לך "איזו מסכנה את שנכנסת למשפחה הזו"...

טוב שהוא לא שאל אצל מי מבין שניכם בעיית הפוריות🤦‍♀️ (או שהוא ידע? כי הוא אמר שזה תורשתי, אז בעצם הוא מאשים את בעלך?)

(לא חיכו הרבה בכלל, נקלטו שמה מהחתונה.. ויש להם מלא ילדים. אנשים מחפשים בעיות בכח)

במחשבה של הפעם המליון, הייתי צריכה לדחוף לו שאולי הבעיה בכלל אצלי. בצד שלי גם ככה כולם נשואים (לא יהרוס את השידוכים של האחייניות 🤣)

אנחנו 7 ילדים במשפחה

כולם ב"ה נשואים

אני אמצעית במשפחה

כך ששמעתי הרבה מה מדברים סביב הבירורים

זה מעולם לא הגיע לרמה כזאת של ברור.

אגב לבעלי יש אח שחיכה 9 שנים לילד ראשון.  

לא ידענו על זה עד אחרי האירוסין, וכשנודע זה לא גרם לשום מחשבות.

בעלי מספר שהוא קצת היה לחוץ וכשגילינו הריון חודש וחצי אחרי החתונה זה מאוד היקל עליו 😀

מנסה לחשוב על המשפחות של הגיסים וגיסות שלי.. יש שם כל מיני סוגים

שום משפחה לא מושלמת.

רוצה להגיב דווקא מבחוץ, כי לפעמים מבפנים אנחנו נותנים הצדקה כזו או אחרת לנורמה חברתית - זה לא אמור להיות ככה.

השאלות שלו, האמירות שלו, הן לא מוסריות.

זו פגיעה בפרטיות שלכם, זה שיפוטיות שלא במקום.

היהדות והתורה מחנכת לערכים של חסד, כבוד, צדק. בעיניי זה בדיוק ההפך מזה.

ואני לא כותבת את זה כדי לצאת נגד השיטה הזו. אלא דווקא בשבילך.

כי ממה שכתבת כאן, יש בך שני קולות. קול אחד שמזדעק נגד הדבר הזה, ומרגיש איתו לא בנוח. וקול שני שקצת מצדיק את זה (אולי כי ככה מקובל? כי ככה זה מתנהל?)

ולכן חשוב לי להביא מבט מבחוץ ולחזק את הרכש הטבעי שלך, לא, זה לא תקין. בשום סיבה בעולם את לא צריכה למצוא את עצמך בסיטואציה שזה את מסבירה למישהו האם ההריון טבעי או לא, או בכלל מדברת על זה עם גבר! זה לא תקין לא תקין. ואת מרגישה שזה לא תקין ואת צודקת. (וזו רק דוגמה, אפשר להגיד את זה על כל שלב בשיחה).

בקיצור, הלב שלך במקום הנכון❤️ אל תשכחי את זה בגלל נורמות חברתיות מעוותות

(ויכול להיות שגם עבור עולם השידוכים זה חריג, כן? אני לא מכירה. את זה ידעו להגיד לך מי שמכירה. לכן רק נותנת פה הסתכלות נוספת)

ריגשת אותי ממש.

מקווה באמת שזה חריג

הכי בעולם!

השיתוף על הילד הטבעי - באמת מסריח ואני מזה מתחרטת שהבאתי לו בכלל את המקום להיכנס לעולם שלנו

כאילו, בחיי מי הוא בכלל שמעיז להיכנס לנו לדבר האינטימי הזה - על הדרך שהילד שלנו בא לעולם

היית צריכה (קל להגיד מרחוק , לא באמת אומרת שהיית -צריכה-) להגיד לו עוף מהרחם שלי

אנשים מגעילים

הלם שהוא יר״ש

מזועזעת.

לשדך זוג זה לחבר בין נשמות,

איך הגענו למצב הזה שלשדך זוג

זה כמו חיבור מתמטי עקום כל כך?!

זה ממש דוחה וכל ההסתרות שנאלצים לעשות רק מראה כמה זה שקרי ועקום. 

לא משנה כמה מבררים אצלכם אופן הדיבור שלו משפיל ומביש

ובכלל מה זה קשור אליך לא להאמין🙈

והאמת ממש מקומם אותי לשמוע שבגלל רקע שלא קשור אליו בהכרח מציעים לו בחורה עם בעיה בריאותית משמעותית קיימת שדורשת התמודדות.

ועוד נכנס לפרטיות שלכם

אהובה לא תקין משום צורה

באמת איש הזיה

השדכן הזה מגעיל.

אבל על זה הוא מקבל כסף ומזה הוא מתפרנס. וכנראה שיש מי שמביא לו פרנסה. וזה ההורים של בעלך וההורים של הכלה המיועדת.

כל זמן שגיסך ואתם לא תמרדו בעולם החברתי ובדרך השידוכים המעוותת הזו. למשל שמדרגת אתכם נמוך בגלל בחירה של האחות.  או בגלל בעיה נוירולגית לא של החתן אלא של אחיו אתם ממשיכים להזין את העיוות הזה.

אני פוגשת את זה בכל כך הרבה צמתים שזה פשוט כבר מחרפן אותי.

התלות הזאת בהנהגה, במה יגידו, באיזה שידוכים יציעו.

.

יאללה תמרדו כבר. אף אחד לא יכול לעשות את זה חוץ מכם.

וגיסתך נשמעת ממש חכמה שכבר עשתה את זה.

ולגבי השנה להיכנס להיריון- אין אף רופא בעולם שיגדיר את זה כבעיית פוריות גם בקהילות שבהם מקיימים יחסים כמה פעמים בשבוע. . השדכן פשוט טיפש וחסר ידע ואין שום סיבה שתפרנסו אותו שכמותו.

אני בוחרת להיות חלק מהציבור החרדי, חלק מהקהילה הזאת כי גם יש בה גם מלא פלוסים (לך אולי נשמע שלהיות שייך לציבור כזה, זה משהו מטורף. מבטיחה לך שיש בחיי קהילה האלה מלא יתרונות. נכון אחת ל - נתקלים גם בחיסרון כמו שיש בכל מקום  

יסכימו איתי הרבה שיש בעייתיות סופר מורכבת בכל מה שקשור לעולם השידוכים. אני רוצה להאמין שהבסעיה בדרך לפתרון. יש שינוי עם הזמן, אמנם קטן אבל קיים.

הגיסה שמרדה, אני ממש לא חושבת שיותר טוב לה, זו הדרך שבחרה שיהיה לה הכי בהצלחה

אני לא רואה שהיא שמחה, מרוצה או מסופקת יותר ממני בחיים.

גם אם אני ההורים וגיסי נחליט למרוד - זה לא באמת יביא לשינוי. יש כאן צורך בשינוי מהשורש וזה שמפחה אחת תחליט למרוד היא לא תפגע באף אחד חוץ מבעצמה.

לגבי השדכן - אכן טיפש (מההודעות שלכן מבינה שזו התנהגות חריגה. אני באמת לא מכירה את העולם הזה וטוב שכך )

לק"י

בהנחה שהרוב פה לא חרדיות.

אני מקווה שזה חריג, החטטנות שלו.

אבל השידוכים לפי המצב המשפחתי והבריאותי זה דבר שקיים. לא יודעת כמה חריג... אלא אם כן זה השתנה.

(אני לא חרדית, אבל קראתי הרבה ספרות חרדית. מאמינה שלא המציאו שם).

נתחיל מזה שהיום כמעט ואין משפחה שאחד מהילדים הלך בדרך שונה, וגם במשפחות הכי הכי הכי טובות ושמורות

שנית, הקטע הזה של המתנה לילד ואיכשהו לקשר את זה לטיב השידוך,

לא קיים בכלל

זה קטע הזוי של השדכן ההזוי והספציפי הזה

אולי המשפחה של הצד השני דרשו את הדברים האלו, וזה לא התחיל ממנו

אז המשפחה ההיא הם החריגים.

אפשר "למרוד" בנקודות קטנות, אבל לא צריך בגלל זה לירוק לגמרי בבור שאת שותה ממנו. את יודעת מה טוב לך❤️

(רק שימי לב - רוב הנשים בפורום לא משתייכות לציבור החרדי, ולא באמת יודעות איך השידוכים מתנהלים מבפנים. רק שיערנו שזה חריג, כי זה באמת נשמע לא הגיוני. השאלה אם את מסוגלת לדבר על זה עם חברות מהקהילה שלך, לשאול את דעתן אם זה חריג או לא. בכל אופן, כאן תקבלי את כל החיבוקים שאת צריכה❤️)

יצא לי לדבר רק עם חברה אחת, חברה שהתארסה בגיל מבוגר יחסית בגלל בעיה דומה

היא הסכימה איתי שהמצב מזעזע

מצד שני הסבירה לי שאחרי הכל השדכנים המסריחים האלה - הם לטובת ההורים של הצד השני

חושבת עליי בתור אמא,

הייתי רוצה שהבת שלי תכנס למשפחה שיש שם אולי בעיה גנטית?

השדכן המעצבן הזה חוסך להורים את עבודת הבירורים ומגיע מוכן עם כל האינפורמציה

מצד שני לילד ה ''בעייתי'' - זה מורכב

בקיצור, יש פה בעיה ולא רואה פתרון 

יש בעיות גנטיות שצריך לעשות בדיקת שבב גנטי / אקסום

וגם אחרי ביצוע בדיקה כזאת לא תמיד יש לרפואה יכולת לקבוע האם זה אכן עובר או לא

אם הבנתי נכון הוא לוותר על המון אופציות של זיווג הגון רק כדי לא לעשות נניח מי שפיר בבוא היום?

נשמע לי כמו דרך מאד ארוכה, מסורבלת ובעיקר לא הוגנת כדי לעקוף מכשול קטן יחסית... או שלא הבנתי

יש מחלות שיש להם נטיה גנטית, אבל לא גן ידוע מסוים שגורם להם.

למשל אוטיזם למשל נחשב כזה - כשיש במשפחה אוטיזם, יש יותר סיכוי לאוטיסטים נוספים. אבל זה לא מחייב, וגם לא משהו שאפשר לבדוק במי שפיר, כי אין גן מסויים שגורם לזה שאפשר לבדוק אותו.

מה ששושנושי מספרת עליו נשמע אפילו פחות מוחלט. לא ברור בכלל אם זה גנטי או לא. אז בטח שאי אפשר לבדוק את זה במי שפיר...

ואגב נזכרתי גם שנכנסה בנובמבר בדיקה חדשה חינמית של הקופה, בכללית לפחות, שעושה לזוג בדיקת דם חינם של מה שלמשל אנחנו בדקנו בשליחה למעבדה בחו"ל... זוכרת שמדובר על מאות גנים או מוטציות או מחלות לא סגורה על הפרטים בדיוק. אבל לנו היה לפני 3 שנים יקר, ועכשיו חינם

במקום לעשות לכל זוג בדיקות לפי המוצא כמו שהיה עד אז עושים את הכל לכולם ומוטציות נוספות, אבל מדובר רק על מחלות רצסיביות!!!

יש עוד המון מחלות גנטיות דומיננטיות שלא נבדקות בסקר, רק ע"י המלצה של יועץ גנטי וזה גם סוג המחלה שהפותחת מדברת עליה

יש מחלות שתלויות בגן ידוע וספציפי.

מתוך המחלות האלו, בסקר גנטי בודקים מחלות רצסיביות (שאפשר להיות נשא שלהן בלי שום ביטוי של המחלה, אבל מי שמקבל גן פגוע משני ההורים יחלה במחלה), ורק כאלו שבשכיחות גבוהה יחסית, ושהביטוי שלהן חמור מספיק.

לגבי שני הנתונים האחרונים, יש בדיקות שהקופה מממנת כי הן מספיק שכיחות ועם ביטוי חמור, ויש כאלו שאפשר להוסיף בתוספת תשלום (כאלו פחות שכיחות, או עם ביטוי פחות חמור).

ממה שהבנתי, מה שהשתנה לאחרונה זה שעד עכשיו היו בודקים את השכיחות ביחס לעדות המוצא של ההורים (לכן בדיקה של אותה מחלה היתה ממומנת רק לחלק ולא לכולם), ועכשיו לא בודקים לפי מוצא אלא יש רשימה רחבה של כל מה ששכיח שבודקים לכולם.

עדיין מן הסתם יש מחלות שלא כלולות בסל (כי עדיין לא נחשבות מספיק שכיחות בשביל להיות כלולות בסל, או שהביטוי שלהן לא מספיק חמור, כמו למשל גן מסוים שגורם לחרשות - עד כמה שידוע לי לא כלול בסל, כי חוץ מהחרשות זה לא גורם לשום פגיעה נוספת, אז מי שחשוב לו לבדוק את זה, יכול לבחור לשלם על זה).

חוץ מזה, יש מחלות 'דומיננטיות'. גם הן כאלו שתלויות בגן ידוע וספציפי. ומי שנושא גן כזה פגוע, המחלה תתבטא אצלו (לפעמים הביטוי שלה הוא לא מהילדות אלא משהו שמופיע בהמשך החיים, ולפעמים זה משהו שרואים כבר מהלידה).

במצב כזה, האדם ה'חולה' יוריש את המחלה ל-50% מהילדים שלו (סטטיסטית). אבל אם יש לו אחים שלא קיבלו את הגן הפגוע, אין להם שום סיבה לחשוש שזה יגיע אליהם. אם הם בריאים, הם גם לא יכולים להוריש אותו.

מה שיש במשפחה של הפותחת זה לא מחלה רצסיבית ולא מחלה דומיננטית, אלא פגיעה נוירולוגית מסוימת שאין ודאות אם היא בכלל בגלל משהו תורשתי.

אם גם אחרי שעשו בירור גנטי אין תשובה ודאית, זה אומר שזה לא משהו שאפשר בכלל לבדוק עם הידע שיש לנו היום. גם אם זה כן קשור לתורשה, זה לא גן ספציפי שגורם לזה (בדומה לאוטיזם, שידוע שכן יש קשר תורשתי מסוים, אבל אין אפשרות לבדוק גנטית האם אדם הוא אוטיסט או לא...)

ושמעתי אין ספור הדרכות בחודשים האחרונים בעקבות השינוי (שינוי מדהים , כל זוג מקבל בדיקה ל 700 מוטציות בחינם ). יש היום בסקר הגנטי את כל מה שהיה בתוספת תשלום בעבר כגון גנים מסוימים לחרשות וגם דברים שלא נכללו בסקר הקודם כגון גושה. 

עדיין ישנן מחלות רצסיביות שלא נכללות בסקר הגנטי אך אין אפשרות לבצע אותם בתשלום בקופות חולים!!! (אפשר מן הסתם במכונים פרטיים). ניתן רק לבצע אותם בהמלצת יועץ גנטי ואז זה יהיה בחינם.

צודקת מה שאמרת לגבי המחלה במשפחה של הפותחת.

מה שחשוב לי להבהיר לגבי שידוכים זה שביצוע הסקר הגנטי גם המחודש והמורחב ממש לא מגן מפני כל המחלות התורשתיות. בדרך כלל גנים רצסיבים הם נסתרים ויכול להיות שדורות על גבי דורות המחלה לא הופיעה במשפחה.

אז זה הורחב הרבה מעבר למה שאמרו לי...

בהחלט חשוב לדעת.

אני לא חושבת שזה צריך להיות שיקול בכלל בשידוך.

(אבל גם אחות שקצת 'נפתחה' בעיני ממש לא צריך להיות שיקול. כל צורת ההסתכלות הזו די מעוותת בעיני...)

שלכאורה זה כבר לא עניין אצל שדכן נורמלי כי בכל משפחה חרדית בערך יש אחד.

אוסיף על דברייך שבסוף: גם אם זה היה נעשה בטוב טעם ובעדינות, בעיניי זה הזוי, נצמד לטפל במקום לעיקר, וחסר אמונה. זה כמו להימנע מהרצאה טובה רק כי היא מתקיימת בעיר עם יותר תאונות דרכים מהרגיל, רק שפה נפגעים אחרים כשרים, שלא לדבר על הלבנת הפנים של מי שאינו נוח מהמצב של האח. ושוב: אם זה לא נפוץ, וזה בדיוק מהדברים *שאין* עליהם שליטה, *ואין* לזה בדיקה, אז איפה נכנסת האמונה בהשם שאם זה מגיע לי זה בכל מקרה יגיע לי ואין מה לפסול על זה זיווג שמכל צד טוב?

לא אומרים מה המחלה ולמי יש אותה.

לכן- מומלץ ממש ללכת לבדיקות הגנטיות שמתקיימות בחינם בכל בתי החולים ויכולות להציל חיים ונפשות 

לצערנו לא תמיד ביצוע בדיקות כאלה באמת פותרות את הבעיה

במקרה הזה יש שטח אפור ולא יודעים לתת תשובה ודאית

אם לה יש בעיה רפואית ידועה

והבחור שלכם בריא ב''ה

כמובן שגם אנשים עם בעיות רפואיות מתחתנים באהבה ובשמחה אבל זה כן משהו שצריך לקחת בחשבון כי יש לזה השלכות וזה עשוי להיות מורכב יותר.

הסיכון כן עולה בגלל שיש בן משפחה עם הקושי הזה

אבל לא יודעים להניח את האצבע על הגן הבעייתי

כלומר, הילד החולה עשה שבב גנטי

ואי אפשר להצביע על גן בעייתי לצורך מיון עוברים 

גם במישור הגופני - סכרת, השמנת יתר, יתר לחץ דם, מחלות לב, דמנציה (בגיל מבוגר), ועוד - בכל המחלות האלו ומן הסתם בעוד הרבה, למרות המרכיב הסביבתי שמשפיע, הסיכון גם עולה כשזה מופיע במשפחה.

וגם במישור הנפשי - דיכאון, חרדות, ועוד. גם בהן המרכיב הסביבתי משמעותי מאוד, ובכל זאת יש גם סיכון גבוה יותר כשזה מופיע במשפחה.

ויש מן הסתם עוד רשימה אינסופית כזו...

חושבת שלהתייחס לזה בתור 'פגם' שאמור לגרום להסכים לשידוך לא מתאים, זה ממש עצוב ומעוות.

אני מכירה טוב את הציבור החרדי.

קרובה אליו מאד. לא חלק ממנו. אני באופן כללי מסתייגת מהתופעה הרווחת של ממסד,שמשתלט על כל החיים. .הרי זה לא רק בשידוכים. זה בספרות, זה בבתי הספר, זה באירועי התרבות וכו'.

השדכן זה עוד אחד מהסימפטומים בעיני.

וגם אם הוא היה מוגזם אתה פוגש את זה כ"כ הרבה. ו-כן. שאלתי חברה חרדיה לשעבר  בשבת. היא בכלל לא התפלאה שככה השדכן התנהג. מזה היא ברחה.

בכל חברה יש דברים טובים ודברים רעים.

ולכן צריך לקחת את הטוב מכל אחד ולא להשתעבד לתחלואים לא טובים. בגלל שזו הקהילה וככה זה.

כמובן שהבחירה בידיים שלך. תמיד. אבל גם בהקשר של המלחמה אני רואה כמה ההנהגה הרבה יותר חולה מהבריאות האנושית של הרבה מהחרדים. אז קשה לי לשתוק.

גם האחיות שלי לא דתיות, אז מה קשור אלי

כל אחת והמסלול שלה

תמשיכי הלאה בלי אדם כזה ממורמר...

לא נראה לי שכולם כאלה נוכלים ורכלנים

או גם וגם

צריך לדעת להתרחק מהם

גם אם הם שדכנים

יש הרבה שדכנים טובים ומתורבתים

ועולם השדכנות החרדי שונה באופן קיצוני ממה שתארת 

עם רזומה של עשרות זוגות

הן מאד מנומסות ולעולם לא ידברו ויחטטו בצורה כזו

ובכלל כל עולם השידוכים מתנהל בצורה הרבה יותר אינטליגנטית ממה שתארת פה (ממה שאני מכירה אצל חרדים ליטאים מנייסטרים)

כל החיים מלמדים אותנו שהדרך לא פחות חשובה מהמטרה- ואולי אף יותר

עולם השידוכים הוא אחד המקומות אם לא הבודדים בו הנל לא נכון.

המטרה היא העיקר

אבל צריך קודם כל להגדיר את המטרה הנכונה

והמטרה היא לא להתחתן, לפחות לא במובן הפשטני של המילה,

המטרה היא להקים בית, בית לנפש, זוגיות, שותפות, אהבה.

הדרך לא משנה

אפשר להכיר דרך שדכן. דרך משפחה, אתרי היכריות. מפגשי פופ,  מקומות עבודה, חברים משותפים

לא משנה

העיקר שימצא את שאהבה נפשו

היא יכולה להיות במלא מקומות

(כמובן שצריך להפעיל שיקול דעת מה הכיוון והסגנון ואיפה יש סיכוי למצוא אותה)

הדרך לשם יכולה להיות מסובכת

ולפעמים לעבור במקומות לא נחמדים

באותם מקומות אפשר לפעמים לעצום עניים (ולסתום אף) ולעבור הלאה

ולפעמים אפשר לעשות סיבוב ולעקוף

אבל תמיד לכוון אל המטרה

העולם הזה מלא בשיפוטיות

וכולנו נופלים בזה.

כזה הוא,

אבל הוא גם מאוד סוביקטיבי

וכללי השיפוט משתנים מאחד לשני

אחד ישפוט ויפסול מישהו על מראה

על עדה

על תכונת אופי

על השתיכות חברתית

על בעיות בריאות

על בחירות של בני משפחה

על מקצוע (או היעדר מקצוע)

על גיל

על סטטוס

הכל קביל

יכול להיות שאותו שדכן הוא הדרך אל המטרה

יכול להיות שאפשר לכוון אותו ולהיעזר בו

ויכול להיות שהוא לא הכיוון בכלל וצריך לבדוק כיוונים אחרים

ודרכים אחרות להכיר.

מצטערת אם אחזור על דברים שנכתבו.

שאפו לך שהקדשת לו זמן בטלפון.

אין לי מילים לכתוב על השדכן.....

כן ירידה רוחנית לא ירידה רוחנית, לא משנה מאיזה מגזר אתם, היום בכל בית כמעט אבל בכל בית יש מישהו עם ירידה רוחנית, חוזרים בשאלה מבתים דתיים/חרדיים ומהמגזר הלא דתי יש את אלו שחוזרים בתשובה .

צריך לכבד את כולם, לכל אחד הזכות ללכת בדרך שבוחר וכל עוד זה בדרך מכבדת .

סתם בקטע, שהשדכן ייקח בחשבון שגם אצלו בבית יכולים להיות ילדים מגוונים בדרכי חייהם.

לעניין הרפואי/ גנטי בסדר. אלו נושאים שחובה לבדוק אם מתאים ואם רוצים , זה בכלל לא המקום של השדכן.

ולגבי המתנה לילדים. הוא ממש ממש ..... עדיף לא להגיד כלום.

יש לי דוד עם שבט של ילדים. 4 מהם חיכו מעל עשור לילדים, ב"ה לכולם היום יש ילדים.

הבן שאשתו נכנסה להריון בחודש הראשון התגרש.....

אז מה.....

אישית, אני הייתי אומרת לו, תודה רבה שחשבת על ההצעה, אם יהיה משהו רלוונטי ושינוי כלשהו יצרו אתך קשר.

היתה ב"שידוכים" איזו שדכנית התקשרה לאמא שלי להציע שידוך, ואמרה לה שאנחנו נחשבים משפחה מסוג  ב'!!!!

אז אפשר גם להציע שידוכים סוג ב', ג'ו ד'

מדובר בשיחה מאד מאד קיצונית והזויה.

לא קל ליישם אבל פשוט למחוק מהראש

בן אדם הזוי!!!!!!

נשמע מזעזע, באיזו זכות חופרים לך בעניינים האישיים?? הייתי מנתקת לו את השיחה!! ובכלל כל ההתעסקות הזו עם המשפחה, האחות, האח, נו באמת... לגבי מחלה עוד איכשהוא מובן שיש רצון לברר שזה לא תורשתי, זה בירור שהמשפחה צריכה לעשות בשביל עצמה בלי קשר לשדוכים, אבל אחות "פתוחה רוחנית"?? ברצינות?? לאן הגענו?

אין לי זמן להגיב

נגיב במוצש

רק תדעי שזה מזעזע ומגיע לך חיבוק ענק

אני באופן אישי לא התחברתי מאוד לשדכנים 

שבו יש משמעות בשיגוכים לכל מיני דברים שלהרבה אנשים הם לא משמעותיים בעליל

אבל זה מאוד תלוי בהמון דברים

בואי נגיד שאני לא הייתי עוברת את המבחן של השדכן הזה בטוח וגם לי היו מציעים אנשים עם מוגבלות ככל הנראה (לא שהם חלילה פחותי ערך בעיניי, רק מתוך ההסתכלות של השדכנים כפי שאני מכירה אותה)

מה רלוונטי אח חולה לאדם עם בעיה נוירלוגית? מה הקשר כאילו..?

אבל הגיוני להציע משפחה דומה . ולא סתם ללחוץ עליהם עם הצעה מוזרה .

פעם קניתי באושר עד ספר על משפחה חסידית פסיעות בחול או משהו כזה , בקיצור אף אחד לא רצה להשתדך עם משפחה כי נסעו לשנתיים לחו"ל בתור זוג צעיר ולא סיפרו למה. 

היה חוטף ממני ובצדק

ואז היה מוסיף שלבחור המסכן יש גם גיסה מטורללת

התפקיד שלו זה לעזור לאנשים למצא אצ זיווגם לא לענת אותם עם הבעיות שיש אן אין להם

אבל ברצינות, בהיכרותי את המגזר החרדי ילד שירד מהדרך לא נחשב בעיה בשידוכים מכיוון שלצערינו זה נפוץ מאד היום

בעצמי התחתנתי בגיל טיפה מבוגר

ולצערי יש לי אחות מבוגרת שמצפה לזיווג.

בחיים לא נתקלתי בכזאת גסות רוח.

זה חריג מאוד מאוד.

היו כמובן שדכנים לא נעימים

ולא אשכח שדכנית אחת שהתקשרתי אליה כדי לספר לה על חברה שלי אולי יהיה לה רעיון בשבילה

והיא כל הזמן סחבה שאדבר על עצמי ומה אני מחפשת

ונתנה לי תחושה כאילו היא תהיה המושיעה שלי.

אז יש לא נעימים ברור. כמו שיש אנשים לא נעימים בכל מקום

אבל זה ממש חריג ואת לא חייבת לתת לזה יד.

יכולה לשתף שפעם שדכנית אחת אמרה לאמא שלי על אחותי הגדולה שהיא סוג ב' כי היא קצת מלאה

אמא שלי אמרה לה במיידי שהיא מבקשת ממנה לא להציע לנו יותר הצעות.

הבת שלה לא סוג ב' ואם היא חושבת ככה אז שלא תדבר איתנו.

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות