אני חושבת שזה בהחלט חריג, ושהשדכן הזה לא אמור לעסוק בנושא הרגיש ששמו שידוכים!

מילא היה מתקשר לבעלך - אבל בזה שהוא התקשר אלייך הוא בעצם אמר "גם את סוג ב' כי הרי התחתנת עם המשפחה הזו" - יותר חוסר טקט מזה אין🤢

אם אתם מסוגלים תספרו על זה לחמיך וחמותך, שלא יתעסקו עם השדכן הזה יותר בכלל...

בע"ה לגיסך תגיע אישה מקסימה לפחות כמעט כמוך❤️

גם אני חשבתי על זה תוך כדי שקראתי

מה נראה לו שהוא מדבר איתך על זה.

לספר לך כמה מסכנה את שנכנסת למשפחה הזאת?

🤮

ואם יש מישהו שזאת דעתו על המשפחה, באמת עדיף שכבר לא ישדך להם.

חיבוק 💕

אז עד שיש אחד עם הצעה,

נורא מתלהבים..

אבל מציעה להיות אקטיבים ולא פסיבים.

אני גיליתי בדיעבד שאבא שלי טרח להגיד לכל מכר אפשר שיש לו בת רווקה שמחפשת חתן

זה לא חייב להגיע משדכן.

אפעם אי אפשר לדעת מאיפה תגיע ההצעה שזה זה

אבל השתדלות יכולה רק להועיל

האחות נפתחה אחרי שהתחתנו

ועל הילד עם הבעיה הרפואית בכלל לא ידענו, הצליחו להסתיר את זה  

וזה כאילו הוא אומר לך "איזו מסכנה את שנכנסת למשפחה הזו"...

טוב שהוא לא שאל אצל מי מבין שניכם בעיית הפוריות🤦‍♀️ (או שהוא ידע? כי הוא אמר שזה תורשתי, אז בעצם הוא מאשים את בעלך?)

(לא חיכו הרבה בכלל, נקלטו שמה מהחתונה.. ויש להם מלא ילדים. אנשים מחפשים בעיות בכח)

במחשבה של הפעם המליון, הייתי צריכה לדחוף לו שאולי הבעיה בכלל אצלי. בצד שלי גם ככה כולם נשואים (לא יהרוס את השידוכים של האחייניות 🤣)

אנחנו 7 ילדים במשפחה

כולם ב"ה נשואים

אני אמצעית במשפחה

כך ששמעתי הרבה מה מדברים סביב הבירורים

זה מעולם לא הגיע לרמה כזאת של ברור.

אגב לבעלי יש אח שחיכה 9 שנים לילד ראשון.  

לא ידענו על זה עד אחרי האירוסין, וכשנודע זה לא גרם לשום מחשבות.

בעלי מספר שהוא קצת היה לחוץ וכשגילינו הריון חודש וחצי אחרי החתונה זה מאוד היקל עליו 😀

מנסה לחשוב על המשפחות של הגיסים וגיסות שלי.. יש שם כל מיני סוגים

שום משפחה לא מושלמת.

רוצה להגיב דווקא מבחוץ, כי לפעמים מבפנים אנחנו נותנים הצדקה כזו או אחרת לנורמה חברתית - זה לא אמור להיות ככה.

השאלות שלו, האמירות שלו, הן לא מוסריות.

זו פגיעה בפרטיות שלכם, זה שיפוטיות שלא במקום.

היהדות והתורה מחנכת לערכים של חסד, כבוד, צדק. בעיניי זה בדיוק ההפך מזה.

ואני לא כותבת את זה כדי לצאת נגד השיטה הזו. אלא דווקא בשבילך.

כי ממה שכתבת כאן, יש בך שני קולות. קול אחד שמזדעק נגד הדבר הזה, ומרגיש איתו לא בנוח. וקול שני שקצת מצדיק את זה (אולי כי ככה מקובל? כי ככה זה מתנהל?)

ולכן חשוב לי להביא מבט מבחוץ ולחזק את הרכש הטבעי שלך, לא, זה לא תקין. בשום סיבה בעולם את לא צריכה למצוא את עצמך בסיטואציה שזה את מסבירה למישהו האם ההריון טבעי או לא, או בכלל מדברת על זה עם גבר! זה לא תקין לא תקין. ואת מרגישה שזה לא תקין ואת צודקת. (וזו רק דוגמה, אפשר להגיד את זה על כל שלב בשיחה).

בקיצור, הלב שלך במקום הנכון❤️ אל תשכחי את זה בגלל נורמות חברתיות מעוותות

(ויכול להיות שגם עבור עולם השידוכים זה חריג, כן? אני לא מכירה. את זה ידעו להגיד לך מי שמכירה. לכן רק נותנת פה הסתכלות נוספת)

ריגשת אותי ממש.

מקווה באמת שזה חריג

הכי בעולם!

השיתוף על הילד הטבעי - באמת מסריח ואני מזה מתחרטת שהבאתי לו בכלל את המקום להיכנס לעולם שלנו

כאילו, בחיי מי הוא בכלל שמעיז להיכנס לנו לדבר האינטימי הזה - על הדרך שהילד שלנו בא לעולם

היית צריכה (קל להגיד מרחוק , לא באמת אומרת שהיית -צריכה-) להגיד לו עוף מהרחם שלי

אנשים מגעילים

הלם שהוא יר״ש

מזועזעת.

לשדך זוג זה לחבר בין נשמות,

איך הגענו למצב הזה שלשדך זוג

זה כמו חיבור מתמטי עקום כל כך?!

זה ממש דוחה וכל ההסתרות שנאלצים לעשות רק מראה כמה זה שקרי ועקום. 

לא משנה כמה מבררים אצלכם אופן הדיבור שלו משפיל ומביש

ובכלל מה זה קשור אליך לא להאמין🙈

והאמת ממש מקומם אותי לשמוע שבגלל רקע שלא קשור אליו בהכרח מציעים לו בחורה עם בעיה בריאותית משמעותית קיימת שדורשת התמודדות.

ועוד נכנס לפרטיות שלכם

אהובה לא תקין משום צורה

באמת איש הזיה

השדכן הזה מגעיל.

אבל על זה הוא מקבל כסף ומזה הוא מתפרנס. וכנראה שיש מי שמביא לו פרנסה. וזה ההורים של בעלך וההורים של הכלה המיועדת.

כל זמן שגיסך ואתם לא תמרדו בעולם החברתי ובדרך השידוכים המעוותת הזו. למשל שמדרגת אתכם נמוך בגלל בחירה של האחות.  או בגלל בעיה נוירולגית לא של החתן אלא של אחיו אתם ממשיכים להזין את העיוות הזה.

אני פוגשת את זה בכל כך הרבה צמתים שזה פשוט כבר מחרפן אותי.

התלות הזאת בהנהגה, במה יגידו, באיזה שידוכים יציעו.

.

יאללה תמרדו כבר. אף אחד לא יכול לעשות את זה חוץ מכם.

וגיסתך נשמעת ממש חכמה שכבר עשתה את זה.

ולגבי השנה להיכנס להיריון- אין אף רופא בעולם שיגדיר את זה כבעיית פוריות גם בקהילות שבהם מקיימים יחסים כמה פעמים בשבוע. . השדכן פשוט טיפש וחסר ידע ואין שום סיבה שתפרנסו אותו שכמותו.

אני בוחרת להיות חלק מהציבור החרדי, חלק מהקהילה הזאת כי גם יש בה גם מלא פלוסים (לך אולי נשמע שלהיות שייך לציבור כזה, זה משהו מטורף. מבטיחה לך שיש בחיי קהילה האלה מלא יתרונות. נכון אחת ל - נתקלים גם בחיסרון כמו שיש בכל מקום  

יסכימו איתי הרבה שיש בעייתיות סופר מורכבת בכל מה שקשור לעולם השידוכים. אני רוצה להאמין שהבסעיה בדרך לפתרון. יש שינוי עם הזמן, אמנם קטן אבל קיים.

הגיסה שמרדה, אני ממש לא חושבת שיותר טוב לה, זו הדרך שבחרה שיהיה לה הכי בהצלחה

אני לא רואה שהיא שמחה, מרוצה או מסופקת יותר ממני בחיים.

גם אם אני ההורים וגיסי נחליט למרוד - זה לא באמת יביא לשינוי. יש כאן צורך בשינוי מהשורש וזה שמפחה אחת תחליט למרוד היא לא תפגע באף אחד חוץ מבעצמה.

לגבי השדכן - אכן טיפש (מההודעות שלכן מבינה שזו התנהגות חריגה. אני באמת לא מכירה את העולם הזה וטוב שכך )

לק"י

בהנחה שהרוב פה לא חרדיות.

אני מקווה שזה חריג, החטטנות שלו.

אבל השידוכים לפי המצב המשפחתי והבריאותי זה דבר שקיים. לא יודעת כמה חריג... אלא אם כן זה השתנה.

(אני לא חרדית, אבל קראתי הרבה ספרות חרדית. מאמינה שלא המציאו שם).

נתחיל מזה שהיום כמעט ואין משפחה שאחד מהילדים הלך בדרך שונה, וגם במשפחות הכי הכי הכי טובות ושמורות

שנית, הקטע הזה של המתנה לילד ואיכשהו לקשר את זה לטיב השידוך,

לא קיים בכלל

זה קטע הזוי של השדכן ההזוי והספציפי הזה

אולי המשפחה של הצד השני דרשו את הדברים האלו, וזה לא התחיל ממנו

אז המשפחה ההיא הם החריגים.

אפשר "למרוד" בנקודות קטנות, אבל לא צריך בגלל זה לירוק לגמרי בבור שאת שותה ממנו. את יודעת מה טוב לך❤️

(רק שימי לב - רוב הנשים בפורום לא משתייכות לציבור החרדי, ולא באמת יודעות איך השידוכים מתנהלים מבפנים. רק שיערנו שזה חריג, כי זה באמת נשמע לא הגיוני. השאלה אם את מסוגלת לדבר על זה עם חברות מהקהילה שלך, לשאול את דעתן אם זה חריג או לא. בכל אופן, כאן תקבלי את כל החיבוקים שאת צריכה❤️)

יצא לי לדבר רק עם חברה אחת, חברה שהתארסה בגיל מבוגר יחסית בגלל בעיה דומה

היא הסכימה איתי שהמצב מזעזע

מצד שני הסבירה לי שאחרי הכל השדכנים המסריחים האלה - הם לטובת ההורים של הצד השני

חושבת עליי בתור אמא,

הייתי רוצה שהבת שלי תכנס למשפחה שיש שם אולי בעיה גנטית?

השדכן המעצבן הזה חוסך להורים את עבודת הבירורים ומגיע מוכן עם כל האינפורמציה

מצד שני לילד ה ''בעייתי'' - זה מורכב

בקיצור, יש פה בעיה ולא רואה פתרון 

יש בעיות גנטיות שצריך לעשות בדיקת שבב גנטי / אקסום

וגם אחרי ביצוע בדיקה כזאת לא תמיד יש לרפואה יכולת לקבוע האם זה אכן עובר או לא

אם הבנתי נכון הוא לוותר על המון אופציות של זיווג הגון רק כדי לא לעשות נניח מי שפיר בבוא היום?

נשמע לי כמו דרך מאד ארוכה, מסורבלת ובעיקר לא הוגנת כדי לעקוף מכשול קטן יחסית... או שלא הבנתי

יש מחלות שיש להם נטיה גנטית, אבל לא גן ידוע מסוים שגורם להם.

למשל אוטיזם למשל נחשב כזה - כשיש במשפחה אוטיזם, יש יותר סיכוי לאוטיסטים נוספים. אבל זה לא מחייב, וגם לא משהו שאפשר לבדוק במי שפיר, כי אין גן מסויים שגורם לזה שאפשר לבדוק אותו.

מה ששושנושי מספרת עליו נשמע אפילו פחות מוחלט. לא ברור בכלל אם זה גנטי או לא. אז בטח שאי אפשר לבדוק את זה במי שפיר...

ואגב נזכרתי גם שנכנסה בנובמבר בדיקה חדשה חינמית של הקופה, בכללית לפחות, שעושה לזוג בדיקת דם חינם של מה שלמשל אנחנו בדקנו בשליחה למעבדה בחו"ל... זוכרת שמדובר על מאות גנים או מוטציות או מחלות לא סגורה על הפרטים בדיוק. אבל לנו היה לפני 3 שנים יקר, ועכשיו חינם

במקום לעשות לכל זוג בדיקות לפי המוצא כמו שהיה עד אז עושים את הכל לכולם ומוטציות נוספות, אבל מדובר רק על מחלות רצסיביות!!!

יש עוד המון מחלות גנטיות דומיננטיות שלא נבדקות בסקר, רק ע"י המלצה של יועץ גנטי וזה גם סוג המחלה שהפותחת מדברת עליה

יש מחלות שתלויות בגן ידוע וספציפי.

מתוך המחלות האלו, בסקר גנטי בודקים מחלות רצסיביות (שאפשר להיות נשא שלהן בלי שום ביטוי של המחלה, אבל מי שמקבל גן פגוע משני ההורים יחלה במחלה), ורק כאלו שבשכיחות גבוהה יחסית, ושהביטוי שלהן חמור מספיק.

לגבי שני הנתונים האחרונים, יש בדיקות שהקופה מממנת כי הן מספיק שכיחות ועם ביטוי חמור, ויש כאלו שאפשר להוסיף בתוספת תשלום (כאלו פחות שכיחות, או עם ביטוי פחות חמור).

ממה שהבנתי, מה שהשתנה לאחרונה זה שעד עכשיו היו בודקים את השכיחות ביחס לעדות המוצא של ההורים (לכן בדיקה של אותה מחלה היתה ממומנת רק לחלק ולא לכולם), ועכשיו לא בודקים לפי מוצא אלא יש רשימה רחבה של כל מה ששכיח שבודקים לכולם.

עדיין מן הסתם יש מחלות שלא כלולות בסל (כי עדיין לא נחשבות מספיק שכיחות בשביל להיות כלולות בסל, או שהביטוי שלהן לא מספיק חמור, כמו למשל גן מסוים שגורם לחרשות - עד כמה שידוע לי לא כלול בסל, כי חוץ מהחרשות זה לא גורם לשום פגיעה נוספת, אז מי שחשוב לו לבדוק את זה, יכול לבחור לשלם על זה).

חוץ מזה, יש מחלות 'דומיננטיות'. גם הן כאלו שתלויות בגן ידוע וספציפי. ומי שנושא גן כזה פגוע, המחלה תתבטא אצלו (לפעמים הביטוי שלה הוא לא מהילדות אלא משהו שמופיע בהמשך החיים, ולפעמים זה משהו שרואים כבר מהלידה).

במצב כזה, האדם ה'חולה' יוריש את המחלה ל-50% מהילדים שלו (סטטיסטית). אבל אם יש לו אחים שלא קיבלו את הגן הפגוע, אין להם שום סיבה לחשוש שזה יגיע אליהם. אם הם בריאים, הם גם לא יכולים להוריש אותו.

מה שיש במשפחה של הפותחת זה לא מחלה רצסיבית ולא מחלה דומיננטית, אלא פגיעה נוירולוגית מסוימת שאין ודאות אם היא בכלל בגלל משהו תורשתי.

אם גם אחרי שעשו בירור גנטי אין תשובה ודאית, זה אומר שזה לא משהו שאפשר בכלל לבדוק עם הידע שיש לנו היום. גם אם זה כן קשור לתורשה, זה לא גן ספציפי שגורם לזה (בדומה לאוטיזם, שידוע שכן יש קשר תורשתי מסוים, אבל אין אפשרות לבדוק גנטית האם אדם הוא אוטיסט או לא...)

ושמעתי אין ספור הדרכות בחודשים האחרונים בעקבות השינוי (שינוי מדהים , כל זוג מקבל בדיקה ל 700 מוטציות בחינם ). יש היום בסקר הגנטי את כל מה שהיה בתוספת תשלום בעבר כגון גנים מסוימים לחרשות וגם דברים שלא נכללו בסקר הקודם כגון גושה. 

עדיין ישנן מחלות רצסיביות שלא נכללות בסקר הגנטי אך אין אפשרות לבצע אותם בתשלום בקופות חולים!!! (אפשר מן הסתם במכונים פרטיים). ניתן רק לבצע אותם בהמלצת יועץ גנטי ואז זה יהיה בחינם.

צודקת מה שאמרת לגבי המחלה במשפחה של הפותחת.

מה שחשוב לי להבהיר לגבי שידוכים זה שביצוע הסקר הגנטי גם המחודש והמורחב ממש לא מגן מפני כל המחלות התורשתיות. בדרך כלל גנים רצסיבים הם נסתרים ויכול להיות שדורות על גבי דורות המחלה לא הופיעה במשפחה.

אז זה הורחב הרבה מעבר למה שאמרו לי...

בהחלט חשוב לדעת.

אני לא חושבת שזה צריך להיות שיקול בכלל בשידוך.

(אבל גם אחות שקצת 'נפתחה' בעיני ממש לא צריך להיות שיקול. כל צורת ההסתכלות הזו די מעוותת בעיני...)

שלכאורה זה כבר לא עניין אצל שדכן נורמלי כי בכל משפחה חרדית בערך יש אחד.

אוסיף על דברייך שבסוף: גם אם זה היה נעשה בטוב טעם ובעדינות, בעיניי זה הזוי, נצמד לטפל במקום לעיקר, וחסר אמונה. זה כמו להימנע מהרצאה טובה רק כי היא מתקיימת בעיר עם יותר תאונות דרכים מהרגיל, רק שפה נפגעים אחרים כשרים, שלא לדבר על הלבנת הפנים של מי שאינו נוח מהמצב של האח. ושוב: אם זה לא נפוץ, וזה בדיוק מהדברים *שאין* עליהם שליטה, *ואין* לזה בדיקה, אז איפה נכנסת האמונה בהשם שאם זה מגיע לי זה בכל מקרה יגיע לי ואין מה לפסול על זה זיווג שמכל צד טוב?

לא אומרים מה המחלה ולמי יש אותה.

לכן- מומלץ ממש ללכת לבדיקות הגנטיות שמתקיימות בחינם בכל בתי החולים ויכולות להציל חיים ונפשות 

לצערנו לא תמיד ביצוע בדיקות כאלה באמת פותרות את הבעיה

במקרה הזה יש שטח אפור ולא יודעים לתת תשובה ודאית

אם לה יש בעיה רפואית ידועה

והבחור שלכם בריא ב''ה

כמובן שגם אנשים עם בעיות רפואיות מתחתנים באהבה ובשמחה אבל זה כן משהו שצריך לקחת בחשבון כי יש לזה השלכות וזה עשוי להיות מורכב יותר.

הסיכון כן עולה בגלל שיש בן משפחה עם הקושי הזה

אבל לא יודעים להניח את האצבע על הגן הבעייתי

כלומר, הילד החולה עשה שבב גנטי

ואי אפשר להצביע על גן בעייתי לצורך מיון עוברים 

גם במישור הגופני - סכרת, השמנת יתר, יתר לחץ דם, מחלות לב, דמנציה (בגיל מבוגר), ועוד - בכל המחלות האלו ומן הסתם בעוד הרבה, למרות המרכיב הסביבתי שמשפיע, הסיכון גם עולה כשזה מופיע במשפחה.

וגם במישור הנפשי - דיכאון, חרדות, ועוד. גם בהן המרכיב הסביבתי משמעותי מאוד, ובכל זאת יש גם סיכון גבוה יותר כשזה מופיע במשפחה.

ויש מן הסתם עוד רשימה אינסופית כזו...

חושבת שלהתייחס לזה בתור 'פגם' שאמור לגרום להסכים לשידוך לא מתאים, זה ממש עצוב ומעוות.

אני מכירה טוב את הציבור החרדי.

קרובה אליו מאד. לא חלק ממנו. אני באופן כללי מסתייגת מהתופעה הרווחת של ממסד,שמשתלט על כל החיים. .הרי זה לא רק בשידוכים. זה בספרות, זה בבתי הספר, זה באירועי התרבות וכו'.

השדכן זה עוד אחד מהסימפטומים בעיני.

וגם אם הוא היה מוגזם אתה פוגש את זה כ"כ הרבה. ו-כן. שאלתי חברה חרדיה לשעבר  בשבת. היא בכלל לא התפלאה שככה השדכן התנהג. מזה היא ברחה.

בכל חברה יש דברים טובים ודברים רעים.

ולכן צריך לקחת את הטוב מכל אחד ולא להשתעבד לתחלואים לא טובים. בגלל שזו הקהילה וככה זה.

כמובן שהבחירה בידיים שלך. תמיד. אבל גם בהקשר של המלחמה אני רואה כמה ההנהגה הרבה יותר חולה מהבריאות האנושית של הרבה מהחרדים. אז קשה לי לשתוק.

גם האחיות שלי לא דתיות, אז מה קשור אלי

כל אחת והמסלול שלה

תמשיכי הלאה בלי אדם כזה ממורמר...

לא נראה לי שכולם כאלה נוכלים ורכלנים

או גם וגם

צריך לדעת להתרחק מהם

גם אם הם שדכנים

יש הרבה שדכנים טובים ומתורבתים

ועולם השדכנות החרדי שונה באופן קיצוני ממה שתארת 

עם רזומה של עשרות זוגות

הן מאד מנומסות ולעולם לא ידברו ויחטטו בצורה כזו

ובכלל כל עולם השידוכים מתנהל בצורה הרבה יותר אינטליגנטית ממה שתארת פה (ממה שאני מכירה אצל חרדים ליטאים מנייסטרים)

כל החיים מלמדים אותנו שהדרך לא פחות חשובה מהמטרה- ואולי אף יותר

עולם השידוכים הוא אחד המקומות אם לא הבודדים בו הנל לא נכון.

המטרה היא העיקר

אבל צריך קודם כל להגדיר את המטרה הנכונה

והמטרה היא לא להתחתן, לפחות לא במובן הפשטני של המילה,

המטרה היא להקים בית, בית לנפש, זוגיות, שותפות, אהבה.

הדרך לא משנה

אפשר להכיר דרך שדכן. דרך משפחה, אתרי היכריות. מפגשי פופ,  מקומות עבודה, חברים משותפים

לא משנה

העיקר שימצא את שאהבה נפשו

היא יכולה להיות במלא מקומות

(כמובן שצריך להפעיל שיקול דעת מה הכיוון והסגנון ואיפה יש סיכוי למצוא אותה)

הדרך לשם יכולה להיות מסובכת

ולפעמים לעבור במקומות לא נחמדים

באותם מקומות אפשר לפעמים לעצום עניים (ולסתום אף) ולעבור הלאה

ולפעמים אפשר לעשות סיבוב ולעקוף

אבל תמיד לכוון אל המטרה

העולם הזה מלא בשיפוטיות

וכולנו נופלים בזה.

כזה הוא,

אבל הוא גם מאוד סוביקטיבי

וכללי השיפוט משתנים מאחד לשני

אחד ישפוט ויפסול מישהו על מראה

על עדה

על תכונת אופי

על השתיכות חברתית

על בעיות בריאות

על בחירות של בני משפחה

על מקצוע (או היעדר מקצוע)

על גיל

על סטטוס

הכל קביל

יכול להיות שאותו שדכן הוא הדרך אל המטרה

יכול להיות שאפשר לכוון אותו ולהיעזר בו

ויכול להיות שהוא לא הכיוון בכלל וצריך לבדוק כיוונים אחרים

ודרכים אחרות להכיר.

מצטערת אם אחזור על דברים שנכתבו.

שאפו לך שהקדשת לו זמן בטלפון.

אין לי מילים לכתוב על השדכן.....

כן ירידה רוחנית לא ירידה רוחנית, לא משנה מאיזה מגזר אתם, היום בכל בית כמעט אבל בכל בית יש מישהו עם ירידה רוחנית, חוזרים בשאלה מבתים דתיים/חרדיים ומהמגזר הלא דתי יש את אלו שחוזרים בתשובה .

צריך לכבד את כולם, לכל אחד הזכות ללכת בדרך שבוחר וכל עוד זה בדרך מכבדת .

סתם בקטע, שהשדכן ייקח בחשבון שגם אצלו בבית יכולים להיות ילדים מגוונים בדרכי חייהם.

לעניין הרפואי/ גנטי בסדר. אלו נושאים שחובה לבדוק אם מתאים ואם רוצים , זה בכלל לא המקום של השדכן.

ולגבי המתנה לילדים. הוא ממש ממש ..... עדיף לא להגיד כלום.

יש לי דוד עם שבט של ילדים. 4 מהם חיכו מעל עשור לילדים, ב"ה לכולם היום יש ילדים.

הבן שאשתו נכנסה להריון בחודש הראשון התגרש.....

אז מה.....

אישית, אני הייתי אומרת לו, תודה רבה שחשבת על ההצעה, אם יהיה משהו רלוונטי ושינוי כלשהו יצרו אתך קשר.

היתה ב"שידוכים" איזו שדכנית התקשרה לאמא שלי להציע שידוך, ואמרה לה שאנחנו נחשבים משפחה מסוג  ב'!!!!

אז אפשר גם להציע שידוכים סוג ב', ג'ו ד'

מדובר בשיחה מאד מאד קיצונית והזויה.

לא קל ליישם אבל פשוט למחוק מהראש

בן אדם הזוי!!!!!!

נשמע מזעזע, באיזו זכות חופרים לך בעניינים האישיים?? הייתי מנתקת לו את השיחה!! ובכלל כל ההתעסקות הזו עם המשפחה, האחות, האח, נו באמת... לגבי מחלה עוד איכשהוא מובן שיש רצון לברר שזה לא תורשתי, זה בירור שהמשפחה צריכה לעשות בשביל עצמה בלי קשר לשדוכים, אבל אחות "פתוחה רוחנית"?? ברצינות?? לאן הגענו?

אין לי זמן להגיב

נגיב במוצש

רק תדעי שזה מזעזע ומגיע לך חיבוק ענק

אני באופן אישי לא התחברתי מאוד לשדכנים 

שבו יש משמעות בשיגוכים לכל מיני דברים שלהרבה אנשים הם לא משמעותיים בעליל

אבל זה מאוד תלוי בהמון דברים

בואי נגיד שאני לא הייתי עוברת את המבחן של השדכן הזה בטוח וגם לי היו מציעים אנשים עם מוגבלות ככל הנראה (לא שהם חלילה פחותי ערך בעיניי, רק מתוך ההסתכלות של השדכנים כפי שאני מכירה אותה)

מה רלוונטי אח חולה לאדם עם בעיה נוירלוגית? מה הקשר כאילו..?

אבל הגיוני להציע משפחה דומה . ולא סתם ללחוץ עליהם עם הצעה מוזרה .

פעם קניתי באושר עד ספר על משפחה חסידית פסיעות בחול או משהו כזה , בקיצור אף אחד לא רצה להשתדך עם משפחה כי נסעו לשנתיים לחו"ל בתור זוג צעיר ולא סיפרו למה. 

היה חוטף ממני ובצדק

ואז היה מוסיף שלבחור המסכן יש גם גיסה מטורללת

התפקיד שלו זה לעזור לאנשים למצא אצ זיווגם לא לענת אותם עם הבעיות שיש אן אין להם

אבל ברצינות, בהיכרותי את המגזר החרדי ילד שירד מהדרך לא נחשב בעיה בשידוכים מכיוון שלצערינו זה נפוץ מאד היום

בעצמי התחתנתי בגיל טיפה מבוגר

ולצערי יש לי אחות מבוגרת שמצפה לזיווג.

בחיים לא נתקלתי בכזאת גסות רוח.

זה חריג מאוד מאוד.

היו כמובן שדכנים לא נעימים

ולא אשכח שדכנית אחת שהתקשרתי אליה כדי לספר לה על חברה שלי אולי יהיה לה רעיון בשבילה

והיא כל הזמן סחבה שאדבר על עצמי ומה אני מחפשת

ונתנה לי תחושה כאילו היא תהיה המושיעה שלי.

אז יש לא נעימים ברור. כמו שיש אנשים לא נעימים בכל מקום

אבל זה ממש חריג ואת לא חייבת לתת לזה יד.

יכולה לשתף שפעם שדכנית אחת אמרה לאמא שלי על אחותי הגדולה שהיא סוג ב' כי היא קצת מלאה

אמא שלי אמרה לה במיידי שהיא מבקשת ממנה לא להציע לנו יותר הצעות.

הבת שלה לא סוג ב' ואם היא חושבת ככה אז שלא תדבר איתנו.

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

מהבחינה הזאת..

אני הייתי ממשיכה לקחת ומפסיקה הדרגתי, נגיד יום כן יום לא.. 

ותיארה תופעות דומות אחרי התקן

בטח תדע לעזור לך

@פרח חדש 

אכן נשמע שיש לך מה שהיה לי

דלקת ברחם כתוצאה מההתקן.

צריך קוקטייל של אנטיביוטיקה כדי לטפל בזה כמו שצריך ולא חפיף כמו שעשו לי..

אני מזהירה אותך מראש שרוב הרופאים לא יתייחסו אליך ברצינות!

זה קרה לי פעמיים לצערי, אצל רופאות שונות

אין ברירה אלא לדרוש אנטיביוטיקה

אבקש מהרופאה מחר אנטביוטיקה מקווה שתתן

זה באמת מרגיש לי לא רגיל אף פעם לא היה לי ככה

ופעם השניה, לאחרונה

הדלקת לא טופלה כמו שצריך אלא מאוד בזלזול מצד הרופאה (היא אמרה לי מה את רוצה? אנטיביוטיקה? איזה? כמה ימים? אמרתי לה את הרופאה וצריכה להגיד ואז היא אומרת אבל את אומרת שיש לך דלקת.. אפילו לא טרחה לבדוק.. ) בקיצור אחרי טיפול חפיף ולא רציני הדלקת חזרה במלוא עוצמתה ואז הלכתי למוקד נשים כי כאב לי ממש ווהביאו לי טיפול רציני ב''ה מקווה שזה מאחורי

אז באמת מקווה בשבילך שתצליחי מהר לטפל בזה.

גם לי בפעם הראשונה והשניה לא היו כאבים נוראיים

אבל הרגשה מאוד לא נעימה ברחם ובשחלות

איזה זלזול עצוב לשמוע שזה מה שעברת

אני מקווה שהיא תיתן לי כי כן יש כאבים ודקירות

אני גם רוצה הריון

לא מצליחה בנתיים להיקלט

אולי זה מה שמפריע 🤷‍♀️

הבנתי מכמה חברות שכשהוציאו להן נתנו להן אנטביוטיקה ישר..מוזר שלא נתנו לי

רק לקחה משטח ופאפ

שהרופאה לא התייחסה באמת

היא אמרה שהכאבים האלה נורמליים וזה טבעי  לא מצביע על דלקת 

עשתה לי אולטרסאונד מהיר ואמרה שהכל בסדר ושאם כואב שאקח אדוויל

קבעתי תןר לרופאה אחרת 🤷‍♀️

עשו לי גם פאפ וגם משטח לדלקת ויצא תקין

ועברו כמה חודשים היא אומרת שהיא לא חושבת שמדובר בדלקת

היא ראתה גם גופיף צהוב אמרה שלפעמים זה עושה דקירות וכאבי מחזור

אין לי מושג באמת 

איך בודקים דלקת?

חוץ מזה שזאת לא דלקת רגילה

זאת דלקת באנדומטריום, ברירית הרחם

הרירית מודלקת

ובגלל שלפני המחזור הרירית בשיא העובי שלה אז יותר מורגש והריון לא נקלט בכזאת רירית

או שנקלט אבל לא מתפתח תקין..

ככה זה היה לי

אני מזה מקווה שזה לא התפספס

קבעתי לעוד רופאה מקווה שיתייחסו ברצינות

הזוי לי שהרופאה אמרה אם כואב תקחי אדוויל 🤦‍♀️ 

הדלקת לא יושבת בצוואר

אלא בתוך הרחם..

ובאמת כואב ההתייחסות של הרופאה

לצערי אני כבר לא סומכת על רופאים 

אולי אם הייתי הולכת לרופא פרטי ומשלמת אלפי שקלים הייתי מקבלת יחס מתאים

מבאס ברמות

מקווה באמת שרופאה הבאה תתיחס יפה

קראתי על זה קצת זה באמת נשמע שאולי יש לי

ואני מוטרדת עכשיו

היה לי התקן

אני יודעת שיש נשים שמפתחות בגלל זה דלקת (דלקת שקטה, זה לא תמיד משהו חריף) ואת רוצה לקבל טיפול אנטיביוטי אפילו בשביל החשש הקטן שיש לך את זה. 

יש לזה הגדרה ברפואה לא יודעת איך קוראים לסוג הדלקת הזאת

לא יודעת איך עושים את זה

אם צריך בשביל זה הרדמה או שזה פעולה פשוטה

אני מרגישה שיש ברפואת נשים חוסר מודעות נוראית על זה

שמים התקנים כאילו מחלקים סוכריות, (יכולות להיות עוד סיבות לזה אבל התקן הוא טריגר רציני)

בעיני זה זלזול חמור בגוף האישה

פשוט לפלוש לתוכו וככה למנוע הריון בלי לחשוב על מה שזה גורם מסביב..

הבטן שלי מלאה על זה אז אעצור כאן כי זה יהיה לא נעים 🤐