אז לכל אחת נוח משהו אחר.

לאחת נוח שהיא יכולה להשאיר בכיף את הילד בלי לדאוג ולאחת נוח שהיא פשוט מרימה חולצה ומניקה

אישית- מעדיפה להניק מאשר לשטוף בקבוקים😅

בהנקות לילה, לא צריך לקום להכין או להכין בקבוקים מראש

כשיוצאים לא צריך להסחב עם מחלק מנות + טרמוס ובקבוקים

לשטוף בקבוקים ולחטא

ובכלל לדעתי הריח של התרכיב הזה דוחה בעיני...

היתה לי ילדה על הנקה בלבד, ילד עם שילוב הנקה ומטרנה וילדה עם מטרנה בלבד (לא בסדר הזה)

יש משהו נח במטרנה, שאנשים אחרים יכולים להאכיל. מצד שני הנקה מחייבת אותי לעצור ולשבת לנח.

תיק העגלה קל וריק משמעותית כשיש בו סינר במקום מטרנה ושניים - שלושה בקבוקים, מים בתרמוס ומים מעוקרים.

בלילה הרבה יותר קל להניק מאשר להכין בקבוק בזמן שהתינוק צורח (גם אם מארגנים את הרב מראש יש דקה - שתיים עד שהבקבוק מוכן)

לגבי תדירות - לא ראיתי הבדל. כולם ינקו/שתו בקבוק כל שעה וחצי - שעתיים, עד שהתחילו מוצקים.

לשטוף בקבוקים זה לא כיף. נקודה נוספת - שני הילדים שקיבלו בקבוק התקבעו בשלב כלשהו על אחד מסויים (הבת אפילו התקבעה על הצבע, לא רק החברה). כשהבקבוקים נשחקו היה קשה להעביר אותם לאחד חדש.

מצד שני, אני שונאת לשאוב. כששילבתי לא שאבתי אלא נתתי מטרנה במקרה הצורך וזה היה הרבה יותר נח

לא ראיתי את עצמי מאכילה באופן בלעדי במשך מספר חודשים וגם לא שואבת

לא אהבתי את הרעיון שאני צריכה להאכיל באופן מוצנע ולא אהבתי את התחושה בהנקה

לכן תמ״ל היה האופציה המועדפת מבחינתי

ההתעסקות עם הבקבוקים היתה בהחלט עבודה אבל בלי השוואה לחסרונות ההנקה

בלילות הרבה יותר כייף להניק

אני ישנה עם הצינוק התורן במיטה ומניקה מתוך שינה

ביום בעיניי הרבה יותר קל מטרנה, ארוחות מסודרות, אני רגועה שהוא שבע ולא כל בכי דואגת אולי עוד רעב, אני משוחררת ויכולה ללבוש מה שבאלי בלי לחשוב הרבה, עןד אנשים יכולים לטפל בו והכי משמעותי בעיניי זה שהוא לא חייב להיות צמוד אליי ואני יכולה לצאת בערב ולהשאיר עם בעלי בלי לדאוג.

אני לא סוחבת כמעט אף פעם קופסת מטרנה אלא מחלק מנות

אני לא סוחבת מים רתוחים קרים אלא שמה ישירות בבבקבוק אחד או שני בקבוקים שבהם מכינה לו בהמשך מטרנה וכשמסיים אחד אז שוטפת קלות במים ושמה מים חמים למקרה שיצטרך עוד ארוחה אז בינתיים יתקרר.

ברור שיותר כייף לצאת מהבית בלי כלום אבל גם לא נורא לי הלסחוב מטרנה

הכי נוח להניק בלילה ולא לקום לבקבוקים.

ובמהלך היום בעבודה לא לשאוב ולהביא תחליף.

בשאר היום גם נוח שיש אפשרות להרגיע ולנוח בזמן הנקה אולי רק ממש בהתחלה שההנקות ארוכות ותכופות נוח לשלב עם בקבוק.

אני לא נתתי בכלל תחליפים אז אין לי למה להשוות.

ההתעסקות עם בקבוקים לא הייתה אישיו מבחינתי בכלל

אני שוטפת כלים ממילא🤷‍♀️ אז גם בקבוקים

אבל אני לא מסתרבלת עם זה.

מניקה בכל מקום ולא משתגעת עם כיסויים.

אבל יכולה להבין את הקושי הזה בתלות.

כנראה ששילוב של שניהם זה הכי נוח.

אצלי היה הרבה יותר נוח מטרנה היתרונות עלו על החסרונות אבל משתנה מאחת לאחת.

1. אפשר שהבעל יאכיל ואני חופשייה יכולה לצאת בלי התינוק או לעשות דברים בסיסיים כמו להתקלח ולישון.בעלי שותף אז הוא נותן לי לישון מהרגע שחוזרים מבית החולים אנחנו עושים תורנות.

2.שקט נפשי ורוגע וביטחון-אני יודעת כמה אכל יש לי עכשיו שלוש שעות שקט.

3.לא אהבתי את הקטע שאני צריכה להסתגר בחדר בשביל להאכיל במשך הרבה זמן.אז בבקבוק אני פשוט נותנת ונהנת..

חודש אחרי לידה ראשונה.. מניקה

ולא פשוט לי לפעמים חושבת לעבור למטרנה בדיוק מהסיבות שהבנות רשמו כאן. נוחות, יכולה לטייל בלי לדאוג, יודעת שהוא שבע, אחרים יכולים לתת בקבוק וכו…

עוקבת

שרשור מעניין

ועצוב לי מאוד המטרנה...

אבל נח לי מאוד!!

אצלי היא אכלה כמו שעון כל 3 שעות, לפעמים 2 וחצי...

בעלי יכל לעזור בלילות...

ושטיפת בקבוקים קצת מעיק אבל מספק בסוף יום

אין לנו תרמוס ליציאות, פשוט שמים בבקבוק עצמו

מחלק מנות וכו'

בלילה זה ממש כמה שניות מבחינתי לא רואה בזה טרחה ענקית...

בגדים יכולה מה שרוצה

גם מאפשר לי להתמסר לתינוק, להיות קשובה אליו.

באיזשהו שלב, גיל חצי שנה + זה קצת נהיה מכביד העניין

גם כי אני חוזרת לעבודה ודורש ממני לשאוב

אבל אני מרפה ונותנת מטרנה כשצריך

יכולה לצאת ולהשאיר תינוק עם בקבוק

ככה שזה לא חייב להיות או הכל או כלום. אפשר לשלב וזה מאוד מיקל

שתמיד הניקה

ולצערי עכשיו בילד החמישי החלב נגמר בגיל 8 חודשים,

יכולה להגיד שהרבה יותר קל לי להניק.

במיוחד בלילה זה סיוט בשבילי לקום, להרתיח מים, למדוד בחושך כמויות, לשטוף בקבוקים ...

כשהנקתי פשוט לקחתי אותו אליי וממשיכה לישון בהנקה...אחחח .. היו ימים...חחח .. מתבאסת על זה מאוד. לא רק בשבילי, גם בשבילו.

וגם אם את רק מניקה ורוצה ללכת, תמיד אפשר לתת מטרנה, זה לא אמור להפריע. לא מרגישה שמטרנה משביעה יותר. מבחינתי אותו דבר. 

החוויה שלי היא אחרת לגמרי

לא צריך למדוד כמויות בחושך, יש מחלק מנות

גם לא לחמם מים, יש תרמוס

גם לא להניק בלילה רוב הלילה/ לפי דרישה - נותנים בקבוק אחד כל שלוש שעות, וזה לא חייב להיות את

** אני לא נגד הנקה, אבל בקבוק זה לא כזה קשה ויש דרכים להקל ויש הו גם הרבה יתרונות בעיניי

את כמות המים מראש ומוזגת לתרמוס?

כאילו מודדת נניח 180 בבקבוק, מעבירה לתרמוס, ואז בלילה מוזגת חזרה לבקבוק של התינוק?

בדיוק עכשיו סימנתי עם ארטליין איפה זה 180 מ''ל על הבקבוק.. מה הקטע לסמן בצבע שקוף את הפסי מדידה?!

ורק לשפוך מהמחלק מנות את המטרנה...

(סליחה שמתערבת 😅)

שבהנקה בלילה הן ממשיכות לישון..

אז איך?  כולכן מניקות בשכיבה?  

כי לישון בישיבה ולהניק זה מלחיץ..

וגם פליז תלמדו אותי את השיטות שלכן להניק בשכיבה.. זה מרגיש לי כאילו זה מתאים רק לבעלות יזה גדול כי אחרת איך זה מצליח?

וואחה כנה שניסיתי התינוקת תפסה בצורה כואבת כל כך ולא עבד.. מבעס אותי נורא. 

ואין לי טיפים כי אני בקטגוריה הזאת וזה באמת מקל על התנוחה לדעתי

רק בשביעית הצלחתי

חברה הראתה לי איך וזה עניין של ניסוי ותעיה עד שמוצאים זווית אח"כ מתרגלים וזה זורם

אולי לפעמים נרדמתי תוך כדי.

ודי קטנה.

לפעמים שמה את הראש של התינוק על הזרוע שלי, בגדול מצליחה למצוא תנוחה מתאימה. זה עניין של התנסות. עם הגדולה באמת לא הנקתי בשכיבה כי פחות הסתדרתי, אבל באיזשהו שלב שנהיה לי קשה החלטתי שאני מתעקשת על זה ולמדנו ביחד (היא כבר היתה יותר גדולה אז היה יותר קל כי היא כבר ידעה לתפוס טוב. הקושי היה שהיא לא רצתה כי היתה רגילה לישיבה. אבל אחרי שהתעקשתי איתה ולמדנו, בילדים הבאים כבר הלך יותר בקלות).

חזה גדול....

תקשיבי,

את מניקה בישיבה כרגיל, סבבה?

ואז לאט לאט רוכנת אחורה ותוקעת כריות איפה שצריך, מתחת לראש, מתחת למרפק- כרית גבוהה . תענוג .

ישנה מוד לקיר או הין הקיר לעריסה

אין לאן ליפול כשאני על הגב

וגם לרוב מדובר בתינוקות קטנים הם לא זזים לבד

בגיל חודש תינוק שדוכב עלי כשאני על הגב -אין לו לאן ליפול ולא איך

וגם אם כן לא קורה כלום

כאמור, יכול להיות שאני לא מבינה לגמרי את התנוחה

צמוד לקיר, מה יש בצד השני?

וכמו שאמרתי, לתינוק קטן גם ליפול ממני למיטה זאת נפילה בעיניי. ואני לא רוצה שהילד יפול גם אם לא קורה לו כלום.

כשאני ישנה אני עם מודעות

כשיודעת שי שעלי תינוק אין מצב אשני זזה

וישנתי ככה משך שנים ארוכות עם כמה וכמה ילדים

בכללי אני עם ישנה קלה מתעוררת בקלות מכל תזוזה שלו או מכל רעש..

גם בלילה רגיל בלי תינוק- אני מתעוררת לגמרי כל פעם משתהפכת מצד לצד..אף פעם לא מתוך שינה

על גברים אני פחות סומכת🫢

ברור שיש לי מנשי הצדדים-משהו

כשאסורים-

קיר מצד אחד

ומעקה לש העריב

סה מצד נשי

וכשמותרים אז קיר מצד אחד ובעלי מצד נשי

קצת מפחיד, אבל לא היתה לי הרבה ברירה.

מבט קדימה

יד ב90 מעלות בגובה הכתף

תינוק מול החזה

תודה מותק.  

ניסיתי שוב היום.. ממש ככה איך שציירת.

בגדול די הצלחתי.. אבל גם קצת כאב וגם כל השמן הייתי צריכה לדאוג שהאף שלה ישאר פתוח ולא חסום על ידי החזה.. זה כאילו חסם לה את האף.

אבל כנראה זה באמת עניין של ניסוי ותעיה מקווה לא להתייאש

כאילו שכל הגוף שלה יזוז טיפונת לכיוון הראש שלך.

ופשוט נעזרת בהרבה כריות

שוכבת על הגב והוא שוכב לידי

אני די קטנה,  אז נראה לי זה פשוט שהיד והכריות מגביהות

בתוך פופ או כרית הנקה.

לילות ארוכים של שנה משותפת

5 ינקו הנקה מלאה לחלוטין- תינוקות כולםםם רק על הידיים קשה להרדים קמים בלי סוף בלילות לא רגועים מלא כאבי בטן אין סדר יום אין לילה..

קיצר גידול קשה ודורש

אבל חמודים ואהובים😉❤️ כמובן

אחת -סרבנית הנקה - עד שהפסיקה כנ''ל בוכה לא רגועה לא ישנה

הפסיקה לינוק- תוך יומיים מלאךךך נרדמת לבד במיטה מגיל חודשיים ,ישנה לילות שלמים ,סדר יום רגועה תענוג

אבללל רגשית הצטערתי שהפסיקה כמובן. היתי מצידי ממשיכה אבל היא התעקשה שלא ונכנעתי

ואחד- מושלם

שילבתי מההתחלה בקבוק-שניים ליום בנוסף להנקה

התינוק הכי נח וזורם שלי

הרגתשי גם נפשית משוחררת ישכולה לצאת בערב לערב נשים ולהיות גם בפני עצמי בעולם..

ישן טוב וסדר יום מעולה

קיצר נהניתי ממש צהגידול שלו וגם מהחיבור הרגשי ויתרונות ההנקה

רק הצטערתי שלא עישתי ככה אצל כולם

החסרון- המחזור חזר מהר יחסית- אחרי 5 חודשים בערך

לקראת גיל נשה התמעט החלב אבל גם היתי בהריון אז נראה לי יותר בגלל ההריון ופשוט גמלתי בקלות כי לא היה לי כוחות בהריון

אני ממש בעד הנקה ומי שעם הנקה הילדים שלה רגועים וטוב לה מצוין

ומי שלא- מבחינתי לפחות הלשלב עשה טוב לשנינו לי ולתינוק

בזכות זה בחרתי להשאר איתו עוד 'נה בבית כי כיף לי איתו אז מבחינתי הרווח הרגשי שלו עולה על העוד קצת הנקה 'אותי היה מקבל אילמלי...

בטח בהתחלה.

אח"כ הנקה מלאה

ואצל הקטנה עכשיו אני משלבת.

לדעתי החיסרון הכי גדול בהנקה בלעדית זה השאיבות.

לי זה מאוד קשה לשאוב בעבודה

והתלות של אי אפשר לצאת מהבית בלי התינוק זה קצת חונק.

מצד שני בקבוקים בשבילי זה ממש מעצבן

בקיצור אני בעד הנקה כל עוד התינוק יונק ישירות מהאמא

מאוד נח בלילה, מאוד זמין

היום אני כבר לא שואבת והקטנה מקבלת מטרנה אצל המטפלת וגם מידי פעם בבית

בשבילי זה ממש סבבה.

רק בגלל הלילה, לקום להכין בקבוק זה ממש להתעורר

להניק אפשר בנמנום

מצד אחד הנקה אפשר לשלוף בכל מקום בלי תלות בבקבוק ובלי לשטוף אח"כ ערימות בקבוקים

מצד שני לא תמיד נח ונעים להניק בכל מקום (לדוגמא בנסיעה קל יותר לתת בקבוק)

וגם מישהו אחר יכול לתת במקומך בקבוק

התלות שנוצרת עם ההנקה זה חסרון

מצד שני זה נוצר כך כמנגנון הישרדותי ששומר על הקשר אם תינוק

יש הורמונים מרגיעים בהנקה שמייצרים תחושה טובה אצל האם

מצד שני כשאת לא ישנה בלילה מתינוק שחושב שאת מוצץ אז זה כבר לא מרגיע בכלל 😂

יש נשים שהנקה מרזה אותן,

יש נשים שהנקה משמינה אותן (כמוני)

בלילה לי אישית הרבה יותר קל להניק מאשר להכין בקבוק כי אפשר לעשות את זה בלי להתעורר

והיתרון הכי גדול בהנקה מבחינת נוחות זה שהיא הפתרון לכל בכי מחלה כאב או אכזבה 😅 את הכל פותר שלוק מאמא... כשהם חולים באמת שזה הכי עוזר פשוט להניק.

וסתם לסיום, את יודעת מה הכי פחות נח לאמא?

שאיבה בלעדית

אני גם שוטפת מיליון בקבוקים וקמה בלילה וגם צריך לשאוב את החלב...

אבל ברצינות, גם בזה יש יתרונות ...

את הראשון לא הצלחתי ואת השנייה מניקה עד עכשיו (כבר פעוטה..)

ברור שיש קשיים אבל תינוק זה קשה בכללי

לא צריך לסחוב כלום, לא צריך לקום בלילה (לינה משותפת והנקה בשכיבה) יש לי

תמיד אמצעי הרגעה

עוזר ממש במחלות לא להתייבש

ברור שיש רגעים שזה לא נח ויש דלקת או פטריה או מלא דברים אבל בכללי תינוק זה לא הדבר הכי נח שיש אז לעומת מטרנה זה ניצח אצלי

הנקה.

הייתה לי ילדה אחת שהפסיקה לינוק מוקדם וכל ההתעסקות עם הבקבוקים מאוד התישה אותנו

אבל תמיד משתדלת לחשוף גם לבקבוק ויש לי בבית מטרנה טו גו כדי שלא יהיה בי תלות בלעדית.

מה שכן חייבת להוסיף שכשמסיימת להניק יש בי איזו תחושת שחרור, אז כנראה גם האיזשהו מקום ההנקה מגבילה אותי אבל לא מספיק כדי שאוותר עליה

מה שנוח לי לא בטוח נוח לך..

לי יותר נוח הנקה מכל הבחינות שהזכרת לגבי נוחות

במצטבר יש לי כ11 שנות הנקה, בעיני חד משמעית הרבה יותר קל להניק אם הנקה זורמת.

הכנתי גם בסלון גם שהיו לי בנים גדולים, אף פעם לא הסתגרתי ובעיני זה הקל על ההנקה

וגם נוחות של האמא הרבה פעמים מושפעת מנוחות התינוק, בהנקה יש גם יתרונות בריאותיים וזה גם בסוף משפיע על הנוחות של האמא

לא אוכלת תסביכים 24\7 אם זה בכי של רעב או לא

לא לוקחת תוספי תזונה בשביל שיהיה לי חלב

לא מחפשת כל היום אוכל מים ושנה כדי שיהיה לי מה להניק (תמיד היה חסר לי)

לא צריכה להעלם כל רגע כי היא אוכלת.

וואי ההנקה הייתה לי קשה

כשחזרתי לתמל חזרתי לחיים.

ועדין בלידה הבאה מתכוונת לנסות שוב להניק רק כי אני יודעת כמה זה חשוב ותורם בעיקר כשאני לא בעד חיסונים...

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

בריאות שלמה ומהירה.

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

התייבשות מובהקים לא?

טיטולים פחות רטובים זה עוד לא אומר שאין בכלל שתן.

כמובן רק את יכולה לדעת כי את זאת שנמצאת צמוד לילד

אבל סה''כ נשמע הגיוני לעשות מחר בדיקות

וכמובן בינתיים להניק כל רגע אפשרי, ולשים מי מלח וכו'.

אם את צובטת אותו והעור לא חוזר מהר להיות ישר- אז זה מעיד על התיבשות

וגם ללחוץ על הציפורנים ולשחרר- אם הם חוזרות מהר להיות ורודות- אז זה טוב

אם נשארות לבנות- לא טוב

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.

תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.

מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.

חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!

היה לי הריון אחד שהיה לי כל כך קשה להגיע ללידה, הרגשתי שאני צריכה עוד לפחות 3 חודשים כדי לעכל.. משהו שמאד עזר לי - לדבר לדבר לדבר על זה. אני לא כזאת בדרך כלל, אבל שם ראיתי שככל ששיתפתי, ניתחתי, עיבדתי ופירקתי את זה - לא משנה עם מי (בעלי, משפחה, חברות. חפרתי לכולם בצורה שווה) ככה זה היה קל יותר.

עדיין היה הלם, והלידה היתה מוקדמת ממה שחשבתי שתהיה, אבל עדיין הדיבור עזר מאד

אתר שמצאתי שאולי יוכל לעזור לך

עוברות את זה יחד | The Briah Foundation

לא מכירה את האתר.

ועוד קישור שיש בו מידע על בתי חולים שיש להם התנסות עם טראומות בעבר שמשפיעות על היולדת.

זכויות נשים בלידה | Briah Foundation

קוראת ואקרא!

נעים לקבל את החיבוק הזה

דוחה לא רלוונטי כלכלית

ומהקופח אין לי כמעט תקשורת עם הרופאה אבל אולי אברר בפעם הבאה שאגיע לשם

לצערי כשניסיתי לשתף את אמא היא לא הייתה הכתובת והחלטנו שחברות זה לא מתאים.

@שאלה גניםעשה לי ממש טוב לקרוא כי אכן מנסה לפנק את עצמי ועליתי כ"כ במשקל שאני רק בדיכאון מזה

אבל באמת זה המעט שמנחם אותי

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.

לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

אם הייתי אמא שלך, הייתי רוצה לדעת שזה מה שאת עוברת.
הריון קל ומשעמם, ואל תהססי לבקש עזרה נפשית וגם פיזית עם הילדים והבית.

ואני חושבת

שרצוי שאמא שלך תדע מזה זה יכול להקל מעלייך 

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

יש רופא בשם דר' שווד פיליפ שהיה עושה את זה.

אני יודעת שאחרי שנסגר ביקור חולים הוא עבר לשערי צדק

אולי אפשר לברר איתם אם הוא עדיין עובד שם

אם אכן עובד שם אולי אם זה ממש קריטי לך אפשר לסגור על רופא פרטי ללידה?

אופציה נוספת שמרגיש לי הגיוני שיסכימו זה סנט ג'וזף - הם באופן כללי בגישה מאוד מאוד טבעית בלידות. ברמה שלא כל הזמן יש בכלל מרדים במבנה..

זה בית חולים נוצרי בירושלים, יש יהודיות שמרגישות בנוח ויולדות שם. אני מכירה אחת כזאת שהיה לה ממש קריטי כל הקטע של הטבעי והיה לה טוב. 

לניאדו בדומה לביקור חולים דוגלים מאוד בלידות טבעיות

אולי תבררי עליהם קצת יותר 

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

מרגיש לי חסר אחריות מדרגה ראשונה.

אם הם יציעו במהלך הלידה, את יכולה לשקול להתלבט ולהחליט

אבל מלכתכילה לסרב בלי לדעת מה יקרה בדרך? מטורף לדעתי. 

לק"י

כמו שמישהי פה כתבה שהיא הסכימה רק בע"פ, כי אם לא, זה היה כנראה לא נגמר טוב.

(לא מדברת על כל ניתוח חירום. לא כולם בלחץ של דקות).

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

הייתי בודקת את ד"ר פלוטקין בשע"צ.

אני לקחתי אותו מסיבות אחרות, אבל כשביררתי עליו  ראיתי שהוא גם מיילד עכוז, ובכלל הוא ממש מקצועי (הוא גם עשה לי היפוך. אולי ירצה לנסות שוב לפני הלידה..).

זה לא זול (כ-10,000 ש"ח. אצלנו ההורים עזרו), אבל בעיני זו הדרך הכי בטוחה ללדת ככה.