יש שלושה סוגי מוקצה עיקריים:

1.כלי שמלאכתו לאיסור- כלומר, הכלי הזה מוקצה בשבת מכיוון שמלאכתו אסורה, כגון פטיש שמשמש לבנייה, ואסור לבנות בשבת.

2. מוקצה מחמת גופו- הדבר הנ"ל מוקצה מכיוון שהוא לא משמש לכלום. סתם חפץ שאין בו שימוש, ואינו ראוי לכלום, כגון אבן.

3. מוקצה מחמת חסרון כיס- חפץ יקר, שאי אפשר להשתמש בו בשבת, ולא משתמשים בו לשום דבר אחר מלבד ייעודו המקורי מכיוון שהוא יקר. הכי פשוט, כסף. כמובן שמטבע קטנה מדי פעם כן עושים בה שימוש, ואולי היא לא תחשב מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא סתם מוקצה מחמת איסור. אבל אייפון למשל, אף אחד לא יעלה בדעתו לעשות איתו משהו אחר מיעודו המקורי, מכיוון שהוא יקר.

ההבדלים בין סוגי המוקצה:

1. מוקצה מחמת איסור- מותר להשתמש בו לצורך היתר, כגון פטיש לפצח אגוזים. בלי שינוי. לכן גם אפשר לטלטל אותו לצורך גופו או לצורך מקומו, בלי שינוי.

2. מוקצה מחמת גופו- אסור לטלטל אבן כדי לפצח בה אגוזים, אלא אם כן ייחדו אותה לכך מערב שבת. אבל אם יש אבן באמצע הבית, מותר לטלטל אותה בשינוי אם היא מפריעה, כלומר לצורך מקומו.

3. מוקצה מחמת חסרון כיס אסור בטלטול.

בסופו של דבר איסור מוקצה נועד להרחיק אדם מעשיית עבירה, לתת סייג לתורה. לכן לצורך כן התירו לטלטל במקרים מסויימים, כי הכוונה לא הייתה להקשות על החיים, אלא שלא להתחיל להתעסק בדברים שיגרמו לחילול שבת.

לעומת זאת בצום המטרה היא כן להקשות על החיים, להתענות ולזכור. לכן אסור לשתות גם מקשית.

אם המטרה של מוקצה היא שלא נעשה עבודות של חול (נקצור את השדה, נתכנת במחשב כל היום...)

אז ממש הצלחנו - אף אחד לא ילך לקצור שדה שלם בשינוי או לתכנת אתר בעזרת הקשת כפית על המקלדת

אותו רעיון גם עם זה שכל המלאכות בשינוי לא אסורות מדין תורה (אלא מדברי חכמים)

יש דברים שאסורים, כי ככה ה' אמר, ולא משנה גם אם היום יש קומביין וזה ממש קל, עדיין אסור, ויש מה שחכמים אמרו, כדי להרחיק אותנו מלעשות דבר אסור כמו קצירה. למשל, אסור לקצור. אז חכמים הוסיפו שאסור לטלטל את המגל, כדי שלא נבוא לקצור. אבל, אם המגל מפריע לי, חכמים התירו לי לטלטל אותו. וכן אם אני רוצה להשתמש במגל כדי לקצוץ סלרי לסלט, גם כן מותר.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.