נשמע כמו פתרון טוב

ההורים יפגו את הבן והנכדים

ואת לא תיפגעי.

לא מבינה למה זה צריך להיות כולל לילה

שיסעו לביקור ערב כלשהו/ אחה"צ

וחיבוק! נשמע קשה ממש!!!

לא התכוונתי שבת

התכוונתי ביקור באמצע השבוע

לא הבנתי שזה האופציות... עכשיו מקריאה חוזרת הבנתי...

ממש ממש לא!

אתם מתחילת הנישואין נוסעים כל שבת שניה אליהם? גם אחרי 8 שנים? זה המון

ובכלל, את מתארת מציאות מאוד קשה ומורכבת ואם כל כך קשה לך אז באמת להפחית נסיעות לשבתות אצלם או להזמין אליכם במקום.

רק נראה שלפני כן כדאי ליישר קו עם בעלך, לדבר איתו. נראה שיש צורך שיבין ויראה אותך

כל כמה זמן אתם נוסעים להורים שלו?

ולהורים שלך?

אדם לא צריך להיות במקום שבו רע לו. פשוט לא.

יש חתונה אחת לכמה זמן? מילא.

צריך לעשות סדר פסח ביחד אחת לשנתיים? נו טוב.

אבל להגיע אחת לשבועיים למקום שבו רע לך? זה עונש שלא מגיע לאף אחד.

אני מאוד מאוד מאוד משתדל להימנע מאנשים או מקומות שעושים לי רע. אני משלם על זה מחירים אבל אחרי הרבה שנים הבנתי שזאת הדרך היחידה.

בעלך אוהב אותך? רוצה בטובתך? אז לדעתי הוא צריך להבין שאת פשוט לא יכולה להיות במקום שבו את מרגישה רע. לא משנה מי אשם, מי אמר מה, מי עשה למי. פשוט לא טוב לך שם וזהו.

גם צורת דיבור שלא מתאימה שידבר אליך "תדעי את מקומך"/ לצעוק עליך ובטח ובטח שזה ליד אנשים לא מקובל בשום צורה

דבר נוסף הוא יכול ליסוע לבקר בכיף את ההורים שלו בלעדייך אבל למה גם לישון?

הכל מתחיל מליישר את ההדורים מול בעלך כי משפחות הזויות יש בשפע אסל ברגע שבעלך יבין ויהיה איתך זה יהיה פשוט יותר

כל יועץ זוגי שתפנו אליו יערוך את הגישור הזה ביניכם אם לא תתקשרו את זה בעצמכם.

משהו פה לא תקין . יכול להיות שהכל בסדר מסביב.. אבל זה משהו שדורש טיפול.

יותר משיחה אחת. ששניכם מקדישים זמן בצורה רגועה.

"אנחנו מקשיבים ולא שופטים"- ואז מוצאים פתרונות.

אני מכירה לא מעט סיפורים כאלה שנגמרו בגירושים רק כי המשפחה שלו / שלה היו כאלה ובן/בת הזוג לא היו שם בשביל הצד השני.

כותבת גם בתור אחת שחוותה חוויות דומות בפרק א'.

ניסיתי להסביר לו בצורה הכי יפה איך שאני מרגישה, חוץ מלהגיד לי שהוא גם סובל אצל המשפחה שלי

לא היה לי מה להגיד (לא היינו אצל המשפחה שלי 10 חודשים) ההורים שלי מגיעים אלינו.

הוא פשוט אמר לי שהוא אמר להורים שלו שאני לא רוצה לבוא, והם ידברו איתי

זה אמיתי?

מאז ומתמיד ההורים שלו היו מעליי

אני באמת חושבת שאם נתגרש זה יהיה רק בגללם

וחבל לי על הילדים 

והם אמורים לדבר איתך?

הוא אמור להיות בצד שלך, להגן עלייך, ובטח לא לומר להם ככה מה שאמר ולתת להם "לדבר איתך" כאילו את צריכה לשמוע מהם שיחת מוסר, כי לצערי זה מה שנשמע כאן

שוב, דווקא צריך שקודם ביניכם תהיה הבנה, תקשורת, שיח והסכמה שאתם צד אחד

תמיד

שברוך השם אנחנו מנסים לבנות בית משלנו ואנו זקוקים לבנות את עצמנו.

בלי קשר להורים בזוגיות אם נפתח פנקס חשבונות מה קורה אצל כל אחד מההורים זה לא ייגמר.

השינוי הוא אצלנו כי כשמתחתנים בונים קן חדש בית חדש עם הרגלים שונים ואם כל הזמן נוסעים מתי נבנה את הקן הפרטי שלנו.

מעבר לזה לשקף לו את ההרגשה שהם מעליך וגם להסביר לו מה זה גורם לך להרגיש ,לשאול אותו מפורש טוב לך ונעים לך שכך אני מרגישה? איפה האחריות שלך לדאוג לי?לא בהאשמה אלא בהתעניינות תאיר את עיניי תסביר לי איפה אתה מתחשב כי אני לא רואה...

אם הוא מבין שיש בעיה ויהיה מוכן לפתור אותה נחמד ,אם לא ללכת כמה שיותר מהר לייעוץ .

אבל כמו שציינתי, זה משהו שמצריך יותר משיחה אחת. 

יש גבול לכמה "הוא" יכול לספוג אינפורמציה שהוא מרגיש בה "לא בסדר".

אולי בפעם הבאה שהוא יציג את זה מהצד שלו לפני שאת מציגה את הדברים ותנסו למצוא פיתרון עבור שניכם.

כי אתם החשובים פה בתוך הסיפור.

(אני לא יועצת זוגית. רק רוצה בטובתכם. כי ככה שניכם לא יכולים להמשיך)

ממש קשה להיות במקום שבו לא רואים אותך, לא מתייחסים אלייך, ואפילו בעלך משתנה שם ומתנהג אלייך כאדם זר. 

זה באמת כואב ומגיע לך על זה חיבוק ענק!

אני חושבת שיכול לעזור אם תצליחי רגע לשים בצד את כל האמירות השכליות והשיפוטיות על המשפחה שלו (למרות שהן צודקות לגמרי!), ולנסות לבוא ולספר לבעלך בכנות איך את מרגישה- שכשאתם שם את מרגישה בודדה, שקופה, חסרת ערך, מרגישה לא מספיק טובה בעיניו וכו'. בלי האשמות, הסברים או השוואות לצד שלך. פשוט לבוא נקייה וכנה.

מאוד מאוד קשה לבוא ולדבר ככה בפתיחות, ואולי יהיה לך קל יותר לכתוב את זה בכתב, אבל אני מאמינה ששיח כזה יגייס אותו לבוא להגן עלייך ולהיות לצידך.

ופחות משנה מה תבחרו לעשות בפועל (הוא יסע לבד, תורידו תדירויות, תקבעו דרך מסוימת שבה הוא מתנהל כשאתם שם)- מאוד חשוב התחושה שאת לא לבד בסיפור הזה. שהוא איתך יחד. זה הוא ואת יחד בהתמודדות מול המורכבות שבקשר בינך לבין המשפחה. וממש לא משנה מי אמר, מי עשה ומי אשם. 

כאשר עומדים מול קונפליקט כלשהו -

הוא קודם כל ההבנה העמוקה.

לתת רגע ניראות למה מתחולל אצל כל אחד מאיתנו בעצם

קודם כל ניראות לעצמי

אח"כ לשקף זאת לשני,

שבתורו נותן ניראות לעצמו -

ואז משקף אותה לי.

כאשר יש בינינו הבנה עמוקה

מה כל אחד מרגיש שם?

מה כל אחד צריך שם?

מה לכל אחד קשה?

מה כל אחד היה רוצה שיקרה?

וכאשר כל אחד נותן לשני (וכמובן גם לעצמו קודם) ניראות -

או אז אפשר לעבור לשלב הבא - שהוא שלב הפתרונות.

ובשלב הזה,

אם עשינו כבר את השלבים הקודמים נכון ולעומק -

הפתרונות מגיעים הרבה יותר בקלות.

כאשר המטרה שלנו היא למצוא את הגם וגם.

ולא את ה"או או"

למצוא איך אפשר שגם אתה בעלי תרגיש שיש לך ניראות למה שחשוב לך וזה מתקיים

וגם אני ארגיש שיש ניראות למה שחשוב לי ושזה מתקיים.

ההצעה הזו שהוצעה שבעלך יסע עם הילדים בחמישי ויחזור בשישי יכולה למשל להיות פתרון מסוים שיכול לעבוד,

אבל לא כך כאשר אין עדיין ניראות הדדית, הבנה הדדית, חיבור עמוק.

ככה זה רק לשים את השלב האחרון בפירמידה (הפתרון) שהוא הכי קטן בגודלו ואז כל הבניין קורס...

צריך קודם לבנות את הבסיס הרחב שיחזיק אותו, את הפתרון.

הבסיס הרחב הזה של ההבנה, של הניראות אחריה, ואז הפתרון.

אני מצליח קודם לראות אותך, אשתי,

להבין אותך לעומק

מה קשה לך שם

למה קשה לך שם

מה את צריכה שם

מה עוד

אני מצליחה לראות אותך, בעלי,

להבין אותך לעומק

מה חשוב לך שם

מה הצורך שלך שם

מה עוד

אחרי שנעשה את זה נוכל לחשוב על חמישי עד שישי

או על כל פתרון אחר

העיקר שהוא יבטא את הגם וגם

והעיקר שהוא יבטא זאת רק על גבי ההבנה השלמה.

כשאני, האישה, ארגיש שהלב שלי והצרכים שלי וכל מי שאני חשוב, ולא שקוף

נראה, ולא נמחק

שמבינים אותי, שמקשיבים לי, שרואים אותי, שאכפת ממני,

וכאשר אני, האיש, ארגיש שהצרכים שלי והלב שלי נראים ונשמעים, שאפכת ממני, שאני חשוב, שאני לא נמחק -

אז נחשוב *יחד*

האם מענה שאבא והילדים נוסעים לחמישי בערב עד שישי בבוקר יכול לענות על הצרכים של האיש של לראות את משפחתו, בביקור של הילדים את סבא וסבתא, וזאת בלי שאני האישה אסבול שם, ובלי שניפרד לשבת?

או אולי מענה אחר שכן נלך יחד אבל בלי לינה?

או שכן עם לינה אבל נראה, שוב -*יחד* איך שנינו נרתמים לזה שיהיה לי נעים שם? או לפחות לא רע? מה שנינו עושים בשביל שזה יקרה?

כי אני חשובה.

ואתה חשוב.

והצרכים שלי חשובים.

והכאבים שלי חשובים.

והצרכים שלך חשובים.

והקשיים שלך חשובים.

ואחנו יחד

אחד *עם* השניה

ולא אחד נגד השני

וכמו שאמר הרב אריה לוין זצ"ל "הרגל של אשתי כואבת *לנו*" -

זו הבעיה של *שנינו*

וזה אנחנו מול הבעיה

יחד.

חושבים מה הפתרון הכי מוצלח למקרה שלנו

חושבים יחד

מנסים יחד

מדייקים יחד

בודקים יחד

מבינים יחד

נותנים ניראות יחד

וגדלים יחד 

ב"הצלחה רבה יקרה 🙏🌹

שיסע חמישי, יחזור שישי, כך גם יתן לך זמן להכין שבת בשקט.

תשובה אמיתית:

אם לא תתחילו ייעוץ זוגי, זה לא יגמר טוב, כי נשמע שגם הוא סובל, אבל לא יודע איך לצאת מזה, ובסוף ייצא עליך ועל הילדים אם לא יהיה משהו נטרלי שיאזן קצת את התמונה.

כשהוא חוזר מההורים שלו, הוא לא הופך לאדם אחר.

הסדר התקין הוא שבעלך צריך להיות איתך לגמרי בכל מקרה ובכל מצב. מה שאת מתארת זה בעצם שאת לא צריכה להגיע לשם בכלל. פשרה הוגנת, להגיע לביקורים רחוקים רק בימי חול. לא בשבתות. אם בעלך לא מסכים. יש לך בעיה רצינית. זה לא עובד. חייבת להיות הבנה שלו ושל הוריו. שהם ירדו למקום השני. ואת תופסת את המקום הראשון לכל דבר ועניין. זה אלף בית של חיי נישואים ואם הוא עדיין לא קלט את זה. מישהו צריך להסביר לו. הוא חייב להבין שהמשך המצב כפי שהוא עלול להביא לפירוק המשפחה. שיחליט. לא התחתנת בכדי לסבול דברים מהסוג הזה. בכל מקרה תגידי לו שאת מבקשת להפסיק להגיע לשבתות. נקודה.

סיטואציה קשה ותיקשורת מורכבת.

ממליצה מאוד על "אהובה צוקרמן" היא עובדת על מענה שכלי ורגשי, נותנת מענה לזוגות בתהליך קצר ומשמעותי. אפשר למצוא את המספר באתר שלה.

את נמצאת במערכת יחסים חולה. סוג של אלימות גלויה וסמויה. לא באמת סופרים אותך. לכי לייעוץ אפילו לבדך. בכדי לדעת את איך לנהל את המצב הזה. אני בעדך. לא מקבל את המושג דעי את מקומך. ככה לא מדברים לאישה.

להגיד שהיא בזוגיות אלימה אחרי ששמעת צד אחד וכמה מילים מתוך פורום.

בכל זוגיות יש קשיים וצריך לצלוח אותם...מפה עד להגיד שבעלה אלים..בהחלט הם צריכים הדרכה אבל לא צריך להוסיף שמן למדורה

אבל אנשים נסחפו להגיד שבעלה אלים והזוגיות חולה...לא! בנקודה הזו הם חייבים ליישר תהדורים ואם יש צורך ללכת לייעוץ טוב 

ככה נראית אלימות סמויה בדיוק ככה. כמובן שצריך לשמוע שני צדדים. אם מה שהיא כותבת נכון. אלימות סמויה קלאסית. וזה כבר מעבר לסמויה. זו אלימות מאורגנת.

לפעמים עדיף פשוט להישאר בבית מאשר להגיע להורים שמתערבים בשביל מה צריך את כל המסיבות האלה!!!!

וברצינות, שמעתי מכמה טכנאים שהיום שארפ נחשבים הכי טובים ואמינים

וזה הפרטמר היחיד שחשוב להוריי זה קרח ושארפ צריך לשפוך מים בשביל שיהיה קרח אז זה ביג נו נו 

יש לי דגם שלהם ואני מרוצה ממנו. זה היה המקרר הכי גדול שיכולתי למצוא עבור רוחב קיר ספציפי.

לא מבינים שום וכלום...

או שמביאים את הדברים כמו שהיו במקור

או שלא כותבים בכלל!

אין לכתוב דברים מסוימים בפורום פתוח ומעורב.

אין לכתוב תיאורים גרפיים ופירוט כזה כפי שהיה לפני העריכה.

אין לשאול על ניסיון או לשתף שיתופים אישיים מחדר המיטות.

משאירה לפותח הזדמנות לסגנן את שאלתו מחדש בלי כל אלה ולראות אם יש מענה ראוי. מבחינתי שאלה כמו שלו צריכה להיות מינימום בפורום גברים סגור אם לא רק אחד על אחד בעולם האמיתי מול דמות של רב לבירור העניין וכו'.

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ג באדר תשפ"ה 19:34

[הערת עריכה: ערכתי, לא מתאים לפורום פתוח ומעורב.

ניתן לשאול בפורום גברים סגור.

בינתיים משאירה כאן לאחר עריכה אך במידה ויגלוש למקומות לא ראויים ינעל או ימחק.]

------------

ערכתי מקווה שזה בסדר

אהלן!

שמעתי וובינר של יונתן קליין

ויצאתי עם רגשות מעורבים.

לא חושב שיש לנו בעיות בתחום

נכנסתי מרצון ללמוד על נושא שאף פעם לא באמת מלמדים אותנו.

הוא דיבר על להשתפר בתחום הפיזי כמטרה חשובה כ"כ?

והציב כדוגמא להצלחה זמן ארוך יותר של חיבור.

יצאתי עם תהיות

זה מה שיחבר? זמן ארוך יותר ולהיות מאסטארים בתחום??

הרובד הנפשי הנשמתי הרבה יותר חשוב וכשהוא בעוצמה ההנאה גדלה. ולהפך כשחסר נראה לי שזה חיצוני.

אשמח לתגובות

בעז"ה גם אשאל רב

הרגיש משהו לא מספיק נקי, המון מחשבות שלי על הנושא.

אולי זה עניין שלי. 

מאשר לערוך ולסרס

סתם הערה למחשבה להבא

כמה כדאי להשקיע בצד הפיזי

כשלעצמו

חיבור ארוך יותר וכו'

מאמין שההתקרבות הגדולה מגיעה מהצד הנפשי. 

אם החיבור הרגשי שלכם ברמה גבוהה והפיזי פחות, אז ודאי להשקיע בפיזי ואת הרגשי לתחזק.

אי אפשר אחד בלי השני.

הפיזי כשנעשה עם הרגשי יכול להיות רגשי בעצמו ולא טכני.

בגדול - יש באמת שיטות ביהדות, שרואות סתירה בין הדברים. עד כמה שלמדתי מרבותי שליט"א, תורת ארץ ישראל מלמדת שאין סתירה. כמובן, עיקר ושורש החיבור צריך להיות בקשר העמוק - במטרות האידיאליות המשותפות, בקשר הנפשי העמוק, בהקשבה זה לזו וזו לזה וברצון להיטיב אחד לשני.

מתוך זה ובתוך זה, יש בהחלט מקום גם להשקעה משמעותית בקשר הפיזי (בלי להכנס כאן לפירוט שלא מתאים בפורום) וביכולת לשמח באמת את האשה ולשמוח באמת בשמחה משותפת.

מי שמסביר את העקרון בהרחבה משמעותית, זה הרב יהושע שפירא שליט"א, בתכנית שלו לגברים על קדושת הזוגיות, אפשר לחפש בגוגל. (הוא לא נכנס לפירוט הטכני כמו יונתן קליין, אבל ברמת העקרון נראה לי שהדברים מתאימים לעקרונות שהוא מציג)

(ושוב אציין, שאיני מכיר את הקורסים מבפנים ואיני יודע אם אני חותם על כל דבר. מדבר רק ברמת הכותרת)

נראה לי, שהיכולת שהוא מלמד - לשלוט בעצמך בכל שלב, היא דווקא תוספת קדושה וממש לא חיצוניות.

(ערכתי, כי אחרי שהתנסחתי בצורה הכי זהירה, חשבתי שבכל זאת הניסוח פחות מתאים בפורום פתוח)

ומתוך כך ביהדות, הרוחני הפיזי והרגשי שלובים זה בזה.

כשיש איזהו תיקון לעשות ברמה הפיזית או הרוחנית או הרגשית, הוא יהיה בדרך כלל כרוך בלפחות עוד אחד מהצדדים.

אינני מכירה את מה שהיה בשיעור שצפית בו,

אבל לגבי ההקשר גבריות והתגברות היא דבר עמוק שיש לו ביטויים שונים בכל הרבדים.

זה לא יכול לבוא בלי חיבור גדול ומשמעותי בנפש, גמובן ששם הדגש,

אבל אין מספיק מקום להכיבר במילים כמה חשוב הפן הפיזי.

יש הרבה יותר נזק שיכול להיגרם מחוסר,  מ'צדיקות יתר' מפחד מ'לא נקי' שלא קיים בין איש לאשתו, לא קיים!!!

מאשר תועלת

אם לא רואים את זה עכשיו זה מגיע בבומרנג ענק אחכ.

זה פשוט ככה, מנסיון כואב.

לא להפסיק לעבוד על הזוגיות, בכל הרבדים. אף פעם.

מציינת שמראש לא היתה לנו בעיה אובייקטיבית, רק לבעלי היה רצון ללמוד את זה. אני אפילו קצת נבהלתי שאמר שרוצה להירשם לקורס, כי לא הבנתי מה חסר לו.

כלומר בשביל מי שמתעניין לא צריך איזה חוסר דווקא, אפשר להרוויח מזה המון גם כשהכל טוב.

אני לא רואה ממש את הסרטונים וההדרכות, אבל כן שומעת רשמים ממה שבעלי לומד, ושומעת את התכנים והרעיונות, נכון שכותרת הקורס קשורה לעניין פיזי (שאגב, ההבטחה שלו באמת עובדת), אבל התוכן והרעיון שהוא מלמד הוא הרבה מעבר לפיזי.

המיקוד בפיזי הוא בגלל שהוא ביטוי ישיר מאד וחזק מאד לנפש, לרוח, למקום הנפשי מול בת הזוג ומול עצמי, לכוח שלי בעולם, למקום שלי בעולם, למה אני יכול ומה לא וכו.

אני חושבת בגלל שהוא מייחס לכוח המיני המון (ובצדק...) הוא מקשר את זה להמון רבדים אחרים מול האדם, בזוגיות ועוד.

ודבר אחרון

לא יודעת אם כדאי לחתן צעיר לעבור את הקורס. נראה לי צריך ללמוד קצת זוגיות מהחיים עצמם לפני שהולכים לשדרוגים.

בהגדרה הקורס כן מיועד גם לחתנים צעירים אבל לדעתי לא מפיקים מזה את אותו ערך כמו מישהו שנשוי כמה שנים טובות..

אז אנסה לענות על השאלה באופן כללי-

אתה צודק שמיניות לבד, טובה ככל שתהיה, לא תיצור חיבור.

ואתה גם צודק שכשהרובד הנשמתי והרגשי נמצא במקום גבוה גם ההנאה מהחיבור הפיזי גדלה.

ובכל זאת, אני חושבת שיש חשיבות גדולה להשקעה בפן הפיזי של הזוגיות. כמובן, לא רק. ואסור שזה יבוא במקום ללמוד איך לדבר ואיך להבין זה את זה. אבל בוודאי שגם זו 'תורה היא וללמוד אני צריך'.

אנסה לתת פה הסבר, אחד מיני רבים, איך קשר פיזי יכול לחזק את הנישואין-

בדיוק קראתי אצל אוריה מבורך על מגע בנישואין (זה היה בהקשר של השוואה בין מי ששומר נגיעה למי שלא)- כששומרים נגיעה המגע הוא 'הדבר המיוחד הזה שיש רק בין שנינו'. ובו זמנית, הוא הופך את הנישואין ל'דבר המיוחד הזה שרק בו יש מגע'.

ואז (ופה זה כבר תוספת שלי), ככל שהמגע טוב יותר ונעים יותר, כך הנישואין, שהן הכלי לדבר היקר הזה, הופכים למשהו מיוחד ויקר יותר.

נשמע שקצת קשה לך לקבל ולהבין את הקדושה שיש בקשר פיזי בין בני זוג נשואים.

לצערי זה דבר נפוץ מאוד, במיוחד כששנים מחנכים אותנו 'לשמור על עצמנו' ולהיזהר מכל דבר שמזכיר ניחוח קל של מיניות.

ממליצה ממש לשמוע שיעורים בנושא של הרב יהושע שפירא.

של שיפור מתמיד בתחום הרגשי, שכן הוא דורש להיות קשוב ורגיש ואכפתי מחד מצד הגבר

ומצד האישה - להצליח להביע את הרצון שלה בצורה מדויקת. בכדול, כן?  

זה לא מגיע מעצמו, אלא דורש דיוק גדול בתקשורת ובאינטימיות הרגשית בין בני זוג

למעשה, בעיניי, הוא מדבר על כך שהחיבור הפיזי הוא כעין מראה לחיבור הרגשי. ולכן חשוב להשקיע בו. אבל מאיך שיצא לי לשמוע את יונתן קליין, הוא מדבר על החיבור הרגשי לא פחות. 

האמת היא שבאופן אישי, זאת גם הסיבה שלא הגבתי לך לפוסט הראשון.

לא ראיתי שם בקשת עזרה או ניסיון לשקם משהו, אלא רק הטלת רפש ברבים, בצורה גסה וולגרית, באשה שהתחתנת איתה.

במצב כזה, אני לא רואה איך אפשר לתת עצה מועילה, ומספיק ניקים אחרים כבר כתבו את מה שעלה לי לראש (שלא יכול להיות שהיא כ''כ גרועה ואתה כ''כ מושלם)... אז פשוט שתקתי.

ממש צבוע בעיניי

כי אם זה היה כלפי אישה היית מגיב אחרת

גם אם הוא לא בסדר זה לא מתיר להציק לו בפרטי במרחב האישי שלו

זאת דעתי

לא התייחסתי לברור מאליו, הגבתי למשפט מסוים

יש בן אדם מאחורי המקלדת וגם הכותב צריך להשאר בן אדם, גם כשהוא מאחורי המקלדת.

ואתה צודק שאתה לא רוצה לשלוח את זה לאשתך כי זה באמת יפגע בה.

ואני חושב שיש גם מסר לרווקים שמסתובבים פה נגד נישואי בוסר, מסר מאוד חשוב.

גם עצבן אותי איך אנשים הגיבו נחרצות שיש לה הפרעה נפשית, בלי לשמוע אותה ובלי לראות אותה בעין, ככה סתם מתוך ההודעות שלך, אחי פסיכולוג ואחרי שנים של אקדמיה וניסיון אני רואה כמה זמן, מאמץ ורצינות לוקח לו לעשות אבחון.

מכיר כמה וכמה אנשים, מבוגרים היום, שלא סולחים להוריהם על זה שנשארו 'בשביל הילדים'. ילדים צריכים בית שבו יש אהבה ואחווה ושלום וריעות. כמובן, לרבים יש מורכבויות, כל עוד שמתאמצים לעבוד עליהן ולהגיע לאהבה ואחווה ושלום ורעות, בהחלט זה בסדר שהילדים גם יחוו התמודדות.

אבל כשאנשים כבר מחליטים שהיא/הוא כך וכך, שבעצם לא רוצים את בן הזוג, כשבבית יש אווירה רעילה (ואפשר לדון על אבחנות ועל האם נתפסנו לביטוי לא מוצלח, אבל כל מה שהוא תיאר, זאת אוירה רעילה) - זה רע לילדים, רע מאוד.

אם בני זוג מתגרשים בכבוד, זה מצער, זה וודאי לא אידיאלי לילדים, אבל זה עדיף בשבילם עשרת מונים מלהיות בבית שכאילו שלם, אבל באמת הוא שבור ואפילו אסור להכיר בכך.

שהסטנדרטים שלהם הם הסטנדרטים של הדור הקודם. אם זה טוב או רע? לא אני אעיד.

אני ממש לא ממהר להמליץ על גירושין. אני כן ממליץ לפותח בחום, ללכת לטיפול אישי, לברר את העולם שלו, את תפיסות העולם, את תפיסת הזוגיות שלו. לעבוד על פיתוח עין טובה על אשתו. בהחלט יש סיכוי, שהבירור הזה יכול להביא לתיקון.

אבל אם הנתונים הם, כפי שהציג והוא מיואש מלהתקדם שם - להשאר זה לא 'בשביל הילדים', זה לפגוע בהם.

מגיע דווקא מתוך ניסיון וידיעה, ולא כקביעה נחרצת, אלא כ- שים לב.  ברור שזה לא הגיוני שאישה שמחה, מסופקת, שמרגישה משמעותית ואהובה, בריאה בגוף ונפש, בזוגיות מיטיבה, תתנהל בצורה כזו לאורך זמן

לא לצחצח שיניים או להתקלח זה לא סתם. בנוסף לעוד דברים שהוא כתב כמובן.. זה דברים די בסיסיים שהרבה נשים פה יעידו עליהם כנורות אזהרה למצב נפשי לא תקין בהכרח.

על פחות מזה אנשים מקבלים נוגדי דכאון כיום.  

ומצד שני, חייבת להגיד - שעל אף ההשקעה הרבה של הגבר בילדים ובבית, אם זה מה שהוא חושב על אשתו, ברור שהיא לא מרגישה אהובה ומוערכת. והרי לך דוגמה להשקעה בצורה לא נכונה.

זה לא שהמאמץ לא ראוי להערכה . אני מאמינה לו שהוא מתאמץ, אבל זה יותר לעשות, להתקרבן ולזלזל. לא כי הוא לא טורח, אלא כי הוא עושה את זה בדרך הכי לא נכונה שיש.

(וגם, בעיניי, יש פה ערבוב בין מה שנורמטיבי כמו מקלחת וצחצוח שיניים למה שפחות כמו טסט לאוטו וכו שהרבה יותר שכיח שגבר יעשה)

הנכון הוא להבין שיש פה סיטואציה חריגה שראויה להתייחסות בוגרת.

לשניהם מגיע להיות אהובים שמחים ומרוצים מהיחסים ביניהם. אבל הזלזול בה הוא לא נכון כי הוא חסר את ההבנה הבסיסית שאישה שלא מסוגלת לתפקד ברמה בסיסית כמו שהוא מתאר, ככל הנראה חווה קושי גדול, וההבנה הבסיסית היא בעצם חמלה קודם כל ולא יציאה מנק הנחה שהיא שק תפוח אדמה עצלן. זו ראייה מאוד ילדותית של המציאות בעיניי.  

ולהישאר ולסבול זה גם לא ראוי להערכה גדולה.

הנכון הוא להניע את הגלגלים לכיון של טיפול ובחינת אופציות. בניית הקשר מחדש. לא לשבת ולסבול ולהתמרמר

שבאים לפרוק את המה שבא להם להגיד בלי קשר

להודעה שלך, ומוציאים את הדברים, בלי אבחנה

ובלי שום אחריות על ההודעה שלך.

המיושבים שביננו יודעים שהנושא שהעלית הוא

נושא מורכב, רגיש, ועדיין.

ואפשר לאהוב גם אשה שפחות ממלאת את תפקידה

ולאהוב קשר, דווקא ומתוך שהיו בו אתגרים.

ישנה תפיסה עקומה שמצאה לה תפיסה בכלל ובפורום זה

שהאשה. היא מקרה סיעודי, וכל תפקידה הוא לבטא את רצונותיה, בכדי שהגבר יוכל לדעת כיצד לטפל בה על פי דעתה בלבד. בלי שהיא מרגישה שום אחריות ומחוייבות לקשר, סטייל ירח שבא לקבל וכו' 

משלים מעולם הקבלה שהוצאו מהקשרם.

אני מציע לך להתעלם מטרנד עקום ומזיק זה שבעוד שנים מספר אני מניח שיתנדף כלא היה.

שני בני הזוג אמורים להיות מחוייבים להצלחת הקשר

ואם המחוייבות לקשר היא על אדם אחד בלבד.

נוצר קשר של אדם אחד.

דבר שמטבע הדברים, פחות יחזיק מעמד לאורך זמן.

עם זאת, יש בקשר הזוגי חווית יחד יקרה מאוד.

ובתור גרוש, לא הייתי ממליץ לוותר עליה בקלות.

אתם הנשואים מרגישים כיף לבוא ולהתלונן

 זה באוזני זה בפורום. אבל בדר"כ כשאתם נהנים מהקשר,מהיחד ומחיי הנישואין, פחות משתפים את קוראי הפורום.

ולכן ממילא נוצר פורום לא מאוזן שהנושא שבו הוא

כמה קשים ומאתגרים חיי הנישואין.

אין ספק שגישה זו איננה גישת התורה

הקב"ה אמר במפורש בתחילת תורתו

" לא טוב היות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו, וירדו בדגת הים"

שכוייך

אל תיכנס עם רכב לירושלים, אף פעם. לירושלים מגיעים באוטובוס או ברכבת.

(ירושלים: מרכז ירושלים, לא השכונות המרוחקות יותר, היה אפשר לשים שלט גדול מעל הקניון בפסגת זאב "עיריית פסגת זאב" ואף אחד לא היה שם לב, בדיוק כמו השלט "עיריית מעלה אדומים").

ירושלים זאת עיר לתחב"צ להסתובב בתוכה.

גם הגעה בתחב"צ נוחה יותר בדרך כלל מאשר עם רכב פרטי (אלא אם כן יש ילדים קטנים)

היה נחמד ממש

המלון שהיינו בו כמפונים הזמין אותנו לארוחת צהריים בשושן פורים

לאזור המרכזית או הכניסה לעיר/רחביה ודומיה כן

אבל דרך כביש 16 עכשיו ממש נוח להיכנס לאזור הדרומי יותר

בתוך ירושלים עדיף ממש בתחבצ (אני גרה בירושלים ומוציאה את הרכב כמעט רק מחוץ לעיר)

כל מה שאת אומרת על שכונות דרומיות (גילה למשל) זה לא "ירושלים" במובן העירוני. זה עוד שכונות שמחוברות למרכז העיר בכבישים מהירים סטייל בגין ושם רכב הרבה פעמים מנצח אם יש איפה להחנות אותו בצד שני.

אגב התחביב שלי - להגיע לי-ם באוטובוס, ובתוך העיר אני להתנייד על קורקינט. מרחקים כמו 15 דקות נסיעה בין הר חוצבים לכיכר דניה. או  10 דקות מכיכר דניה לפנים קרית יובל. החיסרון זה שצריך קורקינט עם קצת יותר כח כדי לסחוב את העליות ושהאזור של הכניסה המערבית לי-ם הוא פחד מוות לרוכבים. כל השאר סבבה - נוסעים ברחובות קטנים שמקבילים לכביש הראשי או על ציר הרק"ל.