בעז''ה בהמשך היום אוכל להגיב באריכות, אם לא ישיגו אותי לפני כן

אפילו את המספר כתבתי לא נכון😅

שכירים - אפשר להגיש דו"ח למס הכנסה בסוף השנה (אפשר גם 7 שנים אחורה אם יש לכם קבלות).

מס הכנסה עוזר לעשות את זה סביב חודש אפריל בחינם,   וכל רואה חשבון/יועץ מס יודע מה צריך לעשות במצב הזה אבל בעיקרון אפשר לעשות את זה גם לבד - זה בסך הכל למלא טופס שבשביל שכירים הוא יחסית פשוט.

פשוט לחפש באינטרנט דו"ח מס הכנסה?

ויש לנו על כל חודש כמה קבלות לכמה גופים שונים. על כל גוף ממלאים טופס בנפרד?

יאאבללה, זה מיליון עבודה🥵

בהרבה מקומות עבודה גדולים - מח׳ שכר מטפלת בעצמה בזיכוי המס על תרומות, בלי כל הטרחה מול מס הכנסה. 

כמובן לתרומות שניתנו בשנה זו.  

לשנים קודמות הזיכוי בדיעבד הוא רק מול מס הכנסה, דרך האיזור האישי, כפי שהוסבר כבר בשרשור. 

כדאי לברר מול חשב השכר במקום בו את או בעלך עובדים האם אפשר להעביר דרכם את התרומות של 2025.  

ושוב אני מזכיר שאני לא איש מקצוע ואין לי רישיון ולא כלום...

כאשר תורמים לעמותה עם סעיף 46, יש 2 אפשרויות לקבל זיכוי:

* זיכוי על תרומות שניתנו השנה: אפשר לעשות תיאום מס באינטרנט, זה לוקח 3 דקות. בתיאום המס מעלים את הקבלות, ואחרי יום-יומיים מקבלים אישור מפקיד השומה שמגיע לך זיכוי בגין התרומות האלה (35% מהתרומה).

את האישור מביאים לחשבת השכר בחברה, והיא אמורה לתת לך את ההחזר בתלוש השכר שלך. כלומר את תקבלי באותו החודש יותר כסף לבנק.

אם בהמשך השנה יש עוד קבלות אז אפשר לבצע את התהליך הזה שוב, אין הגבלה למספר הפעמים. רק לשים לב לא לפספס קבלות, כי אם באפריל עשיתי תיאום מס - אי אפשר אחר כך לדווח על קבלות מחודש מרץ.

 https://www.gov.il/he/pages/pa010922-3

הנה למשל אישור שאני הוצאתי ממש לפני יומיים:

* זיכוי על תרומות משנים קודמות: 

צריך להגיש טופס 135, אפשר להגיש דרך האינטרנט. בטופס עצמו כבר כתוב מה צריך לצרף אליו. אפשר להגיש עד 6 שנים אחורה, כלומר את לא יכולה עוד להגיש על שנת 2018 ועל קודמותיה.

זה קצת יותר עבודה מאשר האפשרות הקודמת, לכן לא כדאי לחכות. עדיף לבקש זיכוי על התרומות כבר באותה השנה שבה הן ניתנו.

מקווה שהבנתי אותך נכון...

אז על כל התרומות משנים קודמות לעשות עם טופס 135.

ותרומות מהחודש הקרוב כדאי לעשות עם תיאום מס.

זה משנה על שם מי לעשות? 

דרך התלוש שלי או של בעלי? התרומה על שם שנינו?

אפשר לקבל החזרי מס רק עד גובה המס שמשלמים, אז עדיף לרשום את התרומות על שם מי שמשלם יותר מס הכנסה.

ובכל מקרה, אם נניח בעלך משלם 10,000 ש"ח למס הכנסה בשנה, וכבר תרמתם השנה 29 אלף ש"ח (כלומר הזיכוי בשיעור של 35% כבר יותר גבוה מהמס שהוא משלם), אפשר מאותו הרגע ואילך להתחיל לתרום עם השם שלך.

אם סכום הזיכוי מגיע ליותר ממה ששניכם משלמים בשנה למס הכנסה, אין דרך חוקית לקבל החזר במצב כזה... 

אני רואה בתלוש של בעלי ביטוח לאומי ומס בריאות, אלו הסכומים שעד לגובה שלהם נקבל החזרים או שהם לא קשורים? לא רואה סעיף של מס הכנסה.

רק ממס הכנסה

אם הוא מתחת לסף המס אז אין ממה להוריד.

היא למות.

בקשר למס הכנסה - אכן כמו שמשה כתב אם הוא לא משלם מס, אז אין ממה לקבל זיכוי על תרומות...

אז רק אם אני רואה בתלוש סעיף- מס הכנסה, עליו אפשר להגיש החזרים?

הבנתי נכון?

יחסוך לי בירוקרטיה

אבל למקרה שאת פשוט לא מוצאת וזה כן כתוב שם, הכי טוב לשאול את חשבת השכר. היא כבר תדע האם וכמה הוא משלם

אני רואה שבעבודה שהוא עבד לפני שנתיים כן היה הורדות של מס הכנסה, אני צריכה קבלות מלפני שנתיים של תרומות? או שאפשר קבלות מעכשיו?

של תלושי השכר. 

אי אפשר לבקש החזר מס על שכר של לפני שנתיים, 2023, עם קבלות של 2025

וכאשר מבקשים על שנים קודמות - צריך להגיש את 106 של אותה שנה (את הסיכום השנתי, לא תלושי שכר בודדים) 

מלבד למות

מי פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי - דמי ביטוח לאומי | ביטוח לאומי

נכה שמקבל קצבה של 100% צמיתה פטור מבטל.

חייל שעובד במקביל לצבא

להיות עובד זר

ממש לא צריך למות.

אני חשבת שכר 😉

ואני שמח שאת כן ולכן יכולה למצוא את הטעויות שלי...

אני זוכר נכון?

אני באופן אישי לא מתעסקת עם העסקה של קטינים.

אז זה פחות ישב לי בראש.

אבל גם מתחת לגיל 18.

בלי ביטוח לאומי. התחלתי לעבוד בערוץ 7  בגיל 17.

@פשוט אני..  להלכה גבר נחשב מגיל 13. לא יודע מה איתך. אבל זה נכון שבאמת לגברים בריאים אין דרך להתחמק מביטוח לאומי מעבר לזה.

בחופש גדול.

ובכיתה יב כבר במקביל לבית הספר

וכדי לא לגנוב את השרשור לא ארחיב...

אבל המקום שאני עובדת בו לא מעסיק קטינים כי פשוט הם צריכים להיות הנדסאים/מהנדסים. וזה פחות מצוי מתחת לגיל 18

מס הכנסה או ביטוח לאומי או שניהם, כל מדינה והשטיקים שלה

אם מחכים ולא מבקשים את ההחזר באותה השנה, החל מסוף השנה מקבלים עליו ריבית שנתית של 4% + הצמדה למדד, והרווח פטור ממס.

אני לא בא להמליץ מה לעשות, אבל אני יודע שיש כאלה שמחכים בכוונה בשביל לקבל את הסכום הזה.

א. אם אתה תורם לכל אורך השנה ולא רק ביום האחרון, אז אתה לא באמת מקבל 4% ריבית בשנה כי הריבית מחושבת רק מסוף השנה. כלומר אם אתה תורם סכום אחיד בכל חודש, אז אתה "במינוס" במשך שנה שלמה ולא מקבל על זה שקל.

ב. אם פקיד השומה חושב שבכוונה הגשת באיחור את הדוחות שלך בשביל לקבל ריבית והצמדה, הוא יכול לשלול ממך את ההטבה הזאת. לא מכיר מקרה שבו זה אכן קרה, אבל עדיין יש לו את הסמכות.

ג. אני מכיר כמה וכמה מקרים של אנשים ששלחו בקשות להחזר מס, ופתאום קיבלו מכתב לפיו הם אלה שחייבים כסף למס הכנסה... לא כדאי להתעסק איתם, אתה אף פעם לא יודע מה הם ימצאו. לכן לדעתי הכי טוב לקבל החזרים תוך כדי השנה בלי צורך בהגשת דוחות ונתונים כלשהם.

רואה החשבון שלי מגיש באיחור (מותר לו, הוא צריך עבודה כל השנה ולא רק סביב מאי) ואני משתדל כל שנה לשלם יותר מס הכנסה ממה שאני צריך לפי ההוראות שלהם. לפעמים הם מחזירים, ולפעמים משתנה משהו בחישוב לרעתי ואז אני לא צריך לשלם להם ריבית על האיחור הזה.

רואה חשבון חכם יגיד לך גם פשוט לשלם להם "תשלום כללי על חשבון" עוד לפני שהוא מגיש דו"ח סופי, כדי לחסוך ריבית.

אם אני לא משלמת מס בכלל, ולא שילמתי בשנים קודמות.

האם יש אפשרות לקבל החזר מס כלשהו?

או שזה רק על מיסים שמשלמים?

אני רק רוצה לוודא שלא פספסתי שום דבר.

קניית דירה, קניית רכב, חופשת לידה וכו', אין שום סיבה שאני יכולה להיות זכאית פתאום?

אם לא שילמת מס הכנסה כי השכר נמוך אז אולי את זכאית למענק עבודה.

את גם יכולה לפתוח טפסי 106 שלך ולראות שם בצורה ברורה יותר אם שילמת בשנים האחרונות או לא.

תגגלי על זה.

אבל ההחזר הוא רק אם מורידים לך מס הכנסה בתלוש.

בוודאות לא שילמתי מס אף פעם.

כי למעשה אף פעם לא לקחו חח

לדוגמה ניירות ערך, ואז אולי מגיעים לך החזרים.

אני עושה החזר מס כל שנה על שנה שעברה ככה יותר פשוט לי במקום כל פעם להגיש.

מה שצריך לעשות זה לאסוף את כל הקבלות של השנה הקודמת ולצרף אותם לקובץ אחד (אפשר גם להגיש על שנים שעברו עד 6 שנים אחורה אבל על כל שנה בנפרד).

בנוסף השנה ביקשו ממני להוסיף טבלה של מספר העמותה והסכום של התרומה ובשורה האחרונה סיכום של כל התרומות (סתאם רוצים  לחסוך לעצמם זמן..)

את הקובץ הזה אתם מגישים יחד עם טופס 135 עבור אותה השנה, דרך האתר באופן מקוון לבקשת החזרי מס.

הכי מהר זה להגיש דרך מערכת פניות לציבור.

בדר"כ לוקח עד חודשיים עד שמקבלים אישור ממס הכנסה.

אצלי זה מגיע למעל 10,000₪ בשנה. 

ממש שווה להתאמץ קצת בשביל זה, בהצלחה רבה.

עשיתי זאת בעבר בעצמי, ממש לא מצריך איש מקצוע אם שניכם שכירים

מספר 26: לביטוח מפני אובדן כושר עבודה לשכיר לפי חישוב בטופס 134
מה זה טופס 24 ואיך אני יודע אם עשו לי ביטוח מפני אובדן כושר עבודה?

כל מה שכתוב לעשות על פי טופס 106 אין לי בעיה, אבל פה פתאום מופיע טופס אחר.

בנוסף, איך אני מגיש את הקבלות? אני סורק את כולן ומצרף קבצים? יש לי הרבה קבלות על תרומות ששמרתי לאורך השנים

תודה רבה למי שיכול לענות

אותי קשה להלחיץ

כמובן שפסח לא מלחיץ אותי

אפילו לא מעניין

אני לא מנקה לפסח

בעלי והילד מנקים

בלי לחץ

פסח לא מעניין אותך לכן את לא מנקה...

למה בעצם אבל? אם אפשר לשאול...

לא מעניין אותי

1. כי אני לא עושה אותו

2. כי אני לא מרגישה אחראית עליו

ככה צריך להיות ומגוחך שכך לא יהיה.
אפילו לאוכלי קטניות (אני מחזיק באיסור קטניות על אף הידיעה הברורה והמובנת מאליה, שבטעות יסודו והוא טעות גמורה גם הכא וגם השתא).

מרור, לחם עוני, בל ייראה ובל יימצא, אפילו משהו, חיפזון. ודאי שזו המצווה.

אני מאמינה שהתורה היא תורת חיים, והמצוות גם אם הן מורכבות לנו עניינן מתיקות.

מאיפה עניין הלחץ?

"ואכלתם אותו בחיפזון"
"וככה תאכלו אותו מצות על מרורים"
"מצות לחם עוני כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים"
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים"

בשנה רגילה מותר ורצוי לחץ

במצב מיוחד,  קורונה, מילואים,  הריון,  מלחמה,

אוטומטית צריך לרדד 30 אחוז,

נכון לכל תחום,

לריב זה תמיד טוב במינון נכון

בכל זוג בכל תחום, עלול להיות אחד מחמיר ואחד מיקל

יש כמובן יוצאים מן הכלל

אבל בגדול בציבור הדתי התורני זה עובר בירושה מאם לבת ואיכשהו מדלג על הבנים.

הבנות רואות את אמא לחוצה ולרוב זה מחלחל להן והן ממשיכות את זה בבגרותן, ואילו הבנים רואים את אבא רגוע וממשיכים בבגרותם.. (באופן כללי כשצד אחד לחוץ הצד השני רגוע)

שמעתי על מקרים שזה ההפך, אבל זה הנדיר..

אדם יכול לעבוד קשה בשמחה

ויכול לקטר בעבודה קלילה

יעויין גמרא מטחין אביו בריחיים

לא כשמדובר בפסח+מצב לחימה+מצב שאישה עובדת כרגיל ועדין משום מה רוב מטלות הבית עליה.

כשזה יוצא מגבולות הנורמה והשפיות.

ולא כי הן "לחוצות" בטבען, יש פשוט רף מאוד מאוד מוגזם בארץ בעיקר מנשים.

מי שחושבת שהיא צריכה לעמוד ברף כלשהו

זו הבעיה שלה

והטיפול בה צריך להגיע ממנה

ולא מאף אחד אחר

בלי להיות מושפעת ממנה בכלל, לטוב ולרע.

אז אני מניחה שבדברים מסוימים יש כאלה שיודעות לשים את הגבול שלהן,  אבל בלי לשים לב אם נרצה או לא, כולנו מושפעות מחברה.
 

בעיקר אני רואה את זה עם נקיון, ברוב המקומות בעולם את לא צריכה להיות עשירה כדי שתהיה לך עוזרת במשך השבוע, ולא בהכרח כי זול יותר, כי זאת נורמה ובסדר עדיפויות גבוה.

בארץ משום מה זה לא כזה נפוץ, תוסיפי לזה ילודה מטורפת וחופשות לידה מהקצרות בעולם, נשים במשרות מלאות או חצי משרה אבל ישר לילדים.

ונשים מרגישות אשמה שלא מספיקות כלום וקורסות, איך לא 🤷🏼‍♀️

הכל נתון לבחירה

באיזה חברה להיות

מי ינקה בבית

כמה ילדים ללדת

להיות עשירה

להרגיש אשמה

לקרוס

לא להיות מושפעת מהסביבה בכלל.

זה לא אפשרי.

את אישה עובדת כי החברה מאפשרת את זה ומשווקת עבודה כדרך להגשמה עצמית.

את לבושה בדרך שאת לבושה ולא עם מחוך וכפפות, בגלל החברה.

השפה, הנימוסים, מוסר וצדק החברה מכתיבה לכולנו בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא.

יש לנו החלטה להרחיב את הגבולות ולא ללכת בשביל מאוד צר - אבל גם לזה יש השפעה של החברה.

למשל בחברה שהתקלחו בה פעם בשבוע, היית מרגישה פורצת דרך אם היית מתקלחת 2-3 פעמים בשבוע וזה היה מספיק לך, אולי היית מרגישה שהחברה לא מכתיבה לך, אבל גם כמה הרחבת את הבחירה שלך החברה מכתיבה, כי שנים אחר כך לא היית יכולה להעביר יום בלי מקלחת.

התנאים החברתיים השתנו.

לכן אם אישה שלא נהוג בחברה שלה לקחת עזרה בכלל, לוקחת פעם בשבוע עוזרת, היא תרגיש אולי פורצת דרך אבל בחברה אחרת פעם בשבוע זה לא פינוק זה מעט מאוד.

כלומר גם לכמה שאנחנו שונות

מהחברה יש השפעה חברתית.

חוץ מזה שאנחנו מרגישות צורך בהתאם לחברה, צורך לעבוד, לא לעבוד, ללדת (ולא מריצו חברתי, כשאתה גדל בתנאים מסוימים הרצונות שלך בהתאם,)

וזה לא דבר רע.

פשוט אי אפשר להגיד שאין עלינו שום השפעה של חברה, אין דבר כזה.

אבל גם יש בחירה

לאיזו חברה להשתייך

כמה להיות מושפעים

להיות מובילה ולא מובלת

אצלנו בבית אשתי בכלל לא מתעסקת בניקיונות, צחצוח והכנת הבית.  לא בשוטף השבועי ולא לקראת פסח.  האחריות והביצוע עלי.  

לקראת פסח יש דברים שעובדים ביחד, הדברים הפיזיים אני, הקלים היא.   

את המקררים (שניים) אני עושה עם הילדים ביום שישי האחרון לפני פסח

את ארונות המטבח - כלומר הכנסה והוצאה של הכלים וניקוי בתוך הארונות, לוקחים יום חופש כשבוע לפני פסח

את תנור האפייה - כמה ימים לפני פסח, השנה כנראה במוצאי שבת כי פסח באמצע השבוע.  

הכשרת המטבח לפסח - יומיים לפני.  

שאר הבית - מתחילים במנות קטנות מעכשיו, השבוע שאחרי פורים.  

כולל פירוק חלונות ושטיפה יסודית של התריסים. (ותמיד יהיה אובך שיקלקל…) 

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה