שכירים - אפשר להגיש דו"ח למס הכנסה בסוף השנה (אפשר גם 7 שנים אחורה אם יש לכם קבלות).
מס הכנסה עוזר לעשות את זה סביב חודש אפריל בחינם, וכל רואה חשבון/יועץ מס יודע מה צריך לעשות במצב הזה אבל בעיקרון אפשר לעשות את זה גם לבד - זה בסך הכל למלא טופס שבשביל שכירים הוא יחסית פשוט.
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ז' בשבט תשפ"ה 14:23
ושוב אני מזכיר שאני לא איש מקצוע ואין לי רישיון ולא כלום...
כאשר תורמים לעמותה עם סעיף 46, יש 2 אפשרויות לקבל זיכוי:
* זיכוי על תרומות שניתנו השנה: אפשר לעשות תיאום מס באינטרנט, זה לוקח 3 דקות. בתיאום המס מעלים את הקבלות, ואחרי יום-יומיים מקבלים אישור מפקיד השומה שמגיע לך זיכוי בגין התרומות האלה (35% מהתרומה).
את האישור מביאים לחשבת השכר בחברה, והיא אמורה לתת לך את ההחזר בתלוש השכר שלך. כלומר את תקבלי באותו החודש יותר כסף לבנק.
אם בהמשך השנה יש עוד קבלות אז אפשר לבצע את התהליך הזה שוב, אין הגבלה למספר הפעמים. רק לשים לב לא לפספס קבלות, כי אם באפריל עשיתי תיאום מס - אי אפשר אחר כך לדווח על קבלות מחודש מרץ.
צריך להגיש טופס 135, אפשר להגיש דרך האינטרנט. בטופס עצמו כבר כתוב מה צריך לצרף אליו. אפשר להגיש עד 6 שנים אחורה, כלומר את לא יכולה עוד להגיש על שנת 2018 ועל קודמותיה.
זה קצת יותר עבודה מאשר האפשרות הקודמת, לכן לא כדאי לחכות. עדיף לבקש זיכוי על התרומות כבר באותה השנה שבה הן ניתנו.
אפשר לקבל החזרי מס רק עד גובה המס שמשלמים, אז עדיף לרשום את התרומות על שם מי שמשלם יותר מס הכנסה.
ובכל מקרה, אם נניח בעלך משלם 10,000 ש"ח למס הכנסה בשנה, וכבר תרמתם השנה 29 אלף ש"ח (כלומר הזיכוי בשיעור של 35% כבר יותר גבוה מהמס שהוא משלם), אפשר מאותו הרגע ואילך להתחיל לתרום עם השם שלך.
אם סכום הזיכוי מגיע ליותר ממה ששניכם משלמים בשנה למס הכנסה, אין דרך חוקית לקבל החזר במצב כזה...
א. אם אתה תורם לכל אורך השנה ולא רק ביום האחרון, אז אתה לא באמת מקבל 4% ריבית בשנה כי הריבית מחושבת רק מסוף השנה. כלומר אם אתה תורם סכום אחיד בכל חודש, אז אתה "במינוס" במשך שנה שלמה ולא מקבל על זה שקל.
ב. אם פקיד השומה חושב שבכוונה הגשת באיחור את הדוחות שלך בשביל לקבל ריבית והצמדה, הוא יכול לשלול ממך את ההטבה הזאת. לא מכיר מקרה שבו זה אכן קרה, אבל עדיין יש לו את הסמכות.
ג. אני מכיר כמה וכמה מקרים של אנשים ששלחו בקשות להחזר מס, ופתאום קיבלו מכתב לפיו הם אלה שחייבים כסף למס הכנסה... לא כדאי להתעסק איתם, אתה אף פעם לא יודע מה הם ימצאו. לכן לדעתי הכי טוב לקבל החזרים תוך כדי השנה בלי צורך בהגשת דוחות ונתונים כלשהם.
רואה החשבון שלי מגיש באיחור (מותר לו, הוא צריך עבודה כל השנה ולא רק סביב מאי) ואני משתדל כל שנה לשלם יותר מס הכנסה ממה שאני צריך לפי ההוראות שלהם. לפעמים הם מחזירים, ולפעמים משתנה משהו בחישוב לרעתי ואז אני לא צריך לשלם להם ריבית על האיחור הזה.
רואה חשבון חכם יגיד לך גם פשוט לשלם להם "תשלום כללי על חשבון" עוד לפני שהוא מגיש דו"ח סופי, כדי לחסוך ריבית.
טוב זה פעם ראשונה שאני כותבת כאן אבל אני ממש אובדת עצות!
אני התחתנתי לפני כמעט שנה עם אהבת חיי, גבר שתמיד רציתי וחלמתי ובאמת היחסים שלנו במצב מאוד טוב . לפני שהתחלנו לצאת אני דיברתי מעט עם בחור שאני מכירה מילדות ובשנתיים/שלוש האחרונות התחלתי לחלום עליו המון בהקשר זוגי בצורה ממש רציפה. חשוב לציין שהשיחות נמשכו ימים בודדים בלבד ולא קרה שום דבר אחר והקשר נותק. לאחר מכן התחלתי לצאת עם בעלי ובמהלך כל הזוגיות עד החתונה המשכתי מידי פעם לחלום על אותו בחור. כמובן שהתחתנו והכל היה טוב יפה לשבועות מסויימים הפסקתי לחלום על אותו בחור אבל שוב אני מוצאת את עצמי חולמת כמעט כל לילה על אותו בחור ומתחילה כבר לחשוב שמשהו לא בסדר איתי כי אני מתחילה לפתח התעניינות כלפי אותו בחור וסוג של מפתחת רגשות דימיונים בעקבות החלום.
אשמח לעצות! כי אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני לא רוצה להרוס את השלום בית שלי עם בעלי ואת הקשר הטוב שיש לנו
אם עכשיו משהו בחדשות מושך אותי לקרוא אותו ולהתעסק איתו כל היום, זה אומר שקרה משהו בחיים שלי שאני לא רוצה לגעת בו. וכדי לברוח ממה שמציק לי, המערכת מציפה סיפור אחר שאין לי שליטה עליו כדי שאני אתעסק בזה.
תנסי לחשוב מתי זה מופיע. אמרת כל לילה - מה קורה חמש דקות לפני? מה פועל שם?
האמת שהתייעצתי ונאמר לי לשחרר מהנושא ולא להתעמק בזה וזה יעבור מעצמו . כך עשיתי גם במהלך היום אחרי שחלמתי עליו בלילה אני ממש לא חושבת עליו/על החלום חוץ מכמה דקות אחרי שאני מתעוררת אבל זה לא עוזר, החלום עדיין ממשיך להגיע בדרכים שונות וחלומות שונים אך תמיד הוא נוכח והרקע הוא ״אהבה״ .
אולי עצם המחשבה שלך על ''וואי אני חלמתי על מישהו אחר, מה זה אומר?! מה לעשות?! איך זה יכול לקרות לי?!'' וכו', גורמת לך לחשוב על זה עוד ועוד ובהתאם לחלום על זה עוד ועוד.
שחררי, לכולם יש חלומות, אנחנו לא שולטים בהם.
זה לא אומר כלום ולא צריך להתייחס או להיבהל.
אולי, רק אולי, אם תאמצי את הגישה הזאת - החלומות פשוט ייעלמו...
בהתחלה הייתי ככה וכן זה היה דבר שמוביל לדבר אבל כרגכ אני באמת לא מתעסקת בזה ולא נכנסת לדרמה ומחשבות פשוט ממשיכה בחיים כרגיל אבל כשזה לא עוזב אותי בחלומות אני כבר מרגישה מוזר.( חשוב לי לציין שבעבר חלמתי שיש בנינו מפגש אקראי ברחוב ולאחר כמה ימים באמת המפגש היה באותו דרך ומקום כמו בחלום ואמנם אנחנו גרים באותה עיר אבל שנים לא פגשתי את הבן אדם)
נסיתי את כל הדרכים ״להיפטר״ החלומות האלה אבל כמעט שנתיים שלוש שזה לא מרפה לגמריי
נשמע שהמצב הזה בהחלט מסעיר אותך, וכפי שכתבת את מרגישה אובדת עצות בתוכו.
לאט לאט יקרה,
נסי לראות את הדברים רגע במבט-על:
את ובעלך:
ב"ה את מספרת שהתחתנת עם *אהבת חייך* (איזה כיף!)
ב"ה את מספרת שבעלך היקר הוא הגבר שתמיד רצית (!)
הוא הגבר שתמיד חלמת (!)
שהיחסים שלכם במצב *מאוד* טוב (!)
שיש לכם שלום בית גדול וטוב (!)
שיש לכם קשר מאוד טוב (!)
כל אחד מהדברים הללו בפני עצמו, ובטח שכולם יחדיו הם כ"כ יקרים ונפלאים ואיזו זכות וב"ה שזה כך!
נסי לנשום אותם עמוק לתוכך
להתמלא בהם ומהם, פנימה
ולזכור - זו האמת. אלו הבחירות של חייך. זהו האושר השלם והאמיתי והטוב.
ומה לגבי החלומות?
כאן נכנס המימד האחר הזה:
חשוב כמו שכתבו לך בחוכמה לפניי להרגיע את ה"פחד מהפחד",
את הבעתה מעצם זה שזה קורה.
חלום בא והולך. רגש בא והולך. מחשבה באה וחולפת.
ואם לא ניתן להם כ"כ הרבה יחס ומשקל ונעמיס עליהם המון פחדים - הם ילכו כלעומת שבאו.
הכל הכל בסדר.
את בחרת בבעלך בהכי שלמות. והוא בך.
טוב לכם יחד. מאוד.
אלו החיים עצמם.
והדימיונות/חלומות כשמם כן הם - מדומיינים. לא אמיתיים. ולמציאות קשה להילחם באיזה דמיון או פנטזיה כי היא, כאמור, מציאות.
עם כל האפור שבתוכה לפעמים, עם כל השיגרה, עם הגבולות של המציאות, עם החסרונות של המציאות.
ואילו בחלום או בדמיון הכל ללא גבולות, ללא חסרונות, הכל מושלם. ועצם הדבר הזה נותן רגע הבנה שהכל בסדר. אני במציאות הטובה שלי. ב"ה.
והדמיון הוא לא אמיתי ולא הגיוני וגם לא יכול להיות כזה.
- דבר נוסף שגם כתבו בחוכמה לפניי ומצטרפת - לנסות למפות מתי זה מגיע ומה היה לפני + להתבונן האם חסר לך משהו בקשר שלך עם בעלך - ואז לפעול מהשורש שם - למלא ולהעמיק עוד ועוד בקשר ביניכם.
- בנוסף, מצרפת לך מאמר ארוך שכתבתי בנושא הזה, של "הידלקות"/פרפרים/מחשבות על מישהו אחר כאשר נשואים:
מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/רגש/מחשבות על אדם אחר בנישואים – יעל זק"ש
* נכתב בלשון זכר, אך כמובן שמופנה לשני המינים*
תקציר:
זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל.
רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.
אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.
בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.
שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.
להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.
והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה
ועכשיו באריכות -
אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -
כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:
לעשות חסימות
הגנות
סביבה בטוחה גם בעבודה
לא ליצור יחוד
לא ליצור שחנשי"ם
לא ליצור יחס אישי גדול מדי
לא להביט הרבה
לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)
להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה
וכן הלאה(
אז אחרי שעשינו את כל זה
ואם חלילה זה בכל זאת קרה -
לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!
אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה
וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה
וחלילה למעשים
כאן אנחנו כבר בבעיה.
אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!
אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!
ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!
זהו
סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"
ממש ממש לא!
אז עלתה מחשבה, אז מה?!
להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך
לדיסק של החתונה שלכם
לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד
ולחזור הביתה ולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך
במחשבה
בדיבור
במעשה
בתיכנון
באנרגיה
בזמן
בכסף
בכיף
בהכל!
ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!
לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.
ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות ממנו ממש מטעמים!
עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין – כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.
מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?
אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.
איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?
קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.
ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.
ורגש בא ורגש הולך.
אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקום של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגישה אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...
ו”יאללה בלאגן” אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"
אז קודם כל לנשום.
להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.
לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כל כך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".
ממש ממש לא!!!
עצם זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!)
או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!
כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"
"לכי אחרי הלב שלך"
"רק הוא צודק.
אני ואני ואני במרכז.
לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"
ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע ואפילו למודע?
אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"
ואז כל מחשבה או רגש,
ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!
מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...
וזה מקום מאוד מסוכן!
צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.
הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,
אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/יפה/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.
נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?
והאם חסר לנו משהו בחיינו?
עם עצמנו?
עם בן זוגנו?
אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות
ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.
להתרחק מזה.
רחוק מהעין רחוק מהלב.
פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!
להתרחק מזה!
ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!
להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!
נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו
הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.
ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,
זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.
עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.
יש *בך* את הכוח לעצב את מציאות חייך.
בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים חלילה,
ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.
הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.
אם יש בך את הרצון לתקן,
את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,
טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -
אז אתה תצליח!
אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,
העיקריים שבהם הם
א. מודעות
מודעות לעצמך,
מודעות לחיי הנישואין שלך,
מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,
מודעות למי היא בכלל *אשתך*
מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית
מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה
ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.
ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.
צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.
לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!
כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,
בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!
ואיזה עולם ומלואו זה ילד!
כך גם כאן,
אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!
אתה גם בונה את עצמך
גם בונה את אשתך
גם בונה את ילדיך
גם בונה את העתיד של כולכם
ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.
אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:
1. הרצון.
הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.
הרצון לתקן.
הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך
איזה אדם אני בוחר להיות?
אילו ערכים חשובים לי בחיים?
אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?
האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?
2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.
מודעות לעצמך -
מה נותן לך הקשר האסור?
מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?
מה אולי חסר בך ובעצמך?
איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?
מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?
אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?
מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?
אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,
תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.
אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -
אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.
וזה לגמרי לגמרי אפשרי!
או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*
ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.
זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,
זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.
אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,
להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,
נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.
אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.
וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.
נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,
תשקיע את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את התיכנונים לכיף שלך
את הכסף והכוח שלך
באשתך!
תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים
ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה
תכיר אותה עד הסוף,
בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!
תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.
ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!
מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -
בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.
זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -
ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.
לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,
שהם אהובים,
שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".
כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.
אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!
עוד יותר שווה!
עוד יותר מוערך!
עוד יותר מיוחד!
לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!
ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,
אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,
או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,
או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,
או תקופה שהשיגרה שוחקת -
בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!
להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.
וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,
למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.
ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.
כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,
כי כבר נוצרה קירבה,
כי כבר נוצרה תלות לפעמים
לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.
חשוב גם לזכור שאותה אישה/איש ומה שאת/ה מייחסים לה בראשכם - זה לא אמיתי.
זו פנטזיה.
והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.
אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה - אבל זה לא פייר,
כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון
אותה אישה או אותו איש בודאות אינם מושלמים.
כמה שהמוח מנסה "לשכנע" אותנו שהם כן – הם לא!
למה?
כי הם בני אדם, בשר ודם!
לכ-ל אישה ולכל איש יש חסרונות לצד היתרונות.
לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,
בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,
בלי לילה לבן וחסר שינה,
בלי עייפות תהומית,
עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר
בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה
בלי השגרה השוחקת
בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך
בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,
ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.
אז מה זה שווה?
גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,
ומתרגל אליה,
ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לימודים/אחר -
אז גם *בה* היית מתאהב!
ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!
כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!
אז תבין שזה לא *האישה עצמה*
אלא זה עצם הריגוש,
החידוש,
האסור,
המגוון.
וזה שקר.
אין שקר יותר גדול מזה.
אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!
בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד. כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.
בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול. הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר. היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.
הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן. כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית. אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו. וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.
התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.
כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.
עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.
בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.
אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.
ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיף במסגרת המותרת והטובה.
זה אפשרי.
אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.
בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.
כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!
כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע
ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.
3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
צריך גם "סור מרע"
וגם "עשה טוב" -
כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,
אין ואקום בעולם.
אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר
לכן אחרי שתתנתק מהמחשבות על אותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.
זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה
וכמובן גם מעצמך!
זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?
מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?
מה עשיתם יחד?
איך הייתה ההחלטה להתחתן?
איך הרגשת מתחת לחופה?
ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו'
אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?
מה אתה מקבל מאשתך?
על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?
אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים,
במחמאות, פתקים, הפתעות,
זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,
חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.
4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:
בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.
ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.
כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.
וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, בשמחה, בבלעדיות, בקדושה ובטהרה עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.
בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אישך/אשתך האהוב/ה
1. את מגדירה לא נכון את המושג "רצון". רצון זה תנועה בגוף. מה שאת מתארת זה ערכים שיושבים "במוח".
זה בסדר גמור, כמובן שיש ערכים, אבל רצון זה תנועה בגוף. במקרה שלה זה הרצון באותו בחור. אי אפשר להגיד על שום דבר אחר שהוא "רצון". הוא שאיפה, הוא אפיק התקדמות. הוא לא "רצון".
2. רגש זה לא "רגש בא ורגש הולך". כלומר, כן, אבל לא בדיוק.
רגש זה אמצעי תקשורת פנימי. בדיוק כמו ש-HDMI זה אמצעי תקשורת בין מסך מחשב לבין כרטיס מסך. במקרה הזה זה תקשורת בין רבדים שונים של האדם.
אם אני עכשיו עושה את "מה שנכון" ובגוף יש כיווץ, זה אומר שלא טוב לי. וזה לא משנה שהשכל חושב שזה "הדבר הנכון". (אם אני אמשיך לעשות את זה אני אחטוף מחלות קשות).
החלפה של מחשבות במחשבות אחרות לא בהכרח יכולים לעזור כמו שאת מנסה להציג את זה. כלומר - לפעמים כן. אבל אם הרגש הזה יושב על משהו אמיתי המחשבות האלה יצופו שוב. אם היא תשחרר את הגבר הנוכחי יבוא לה פשוט גבר חדש, שישחק על אותו מנגנון רגשי ועל אותו חוסר. או שזה לא יהיה גבר, זה יהיה התמכרות לעבודה, או איזה עיסוק אחר שישחק את המטרה.
אחרי שאמרתי את זה, אני לא חושב שצריך לרוץ ולעשות ממש את כל מה שהשניים האלה אומרים. עכשיו צריך להתחיל לפרק את המנגנון לחלקים על גבי מקלדת או על גבי עט ונייר ולנסות להבין מה גרר את מה.
אפשר לחפש מה חסר (כמו שכתבת פה נכון !) ולהקשיב לרגשות ולמחשבות זה לא אומר לרוץ לבצע מה שהם אומרים.
וזה שיש תנועה בגוף זה לא אומר שאני עבד שלה.
עכשיו יש שיעורי בית. מה קורה? מי מניע את מי? מה קורה אצלי?
איזה דבר מעצבן קרה בעבודה חמש דקות לפני שהתחלתי לחשוב על זה ?
ויש עוד כלים שבגדול המטרה הכללית שלהם זה פשוט להבין איך המנגנון שלי עובד. מה מפעיל אותי, למה אני פועל כמו שאני פועל. למה אני נורא רוצה משהו שאי אפשר להשיג אותו או למה הגוף שלי מתכווץ כשאני הולך לתפילה כשבשכל אני "רוצה" ללכת כי אני מבין שזה חשוב.
3. מה שכתבת על אהבה עצמית נכון לגופו. מי שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב מישהו אחר, וסביר להניח שאותם דפוסים שהביאו אותו לקשיים במקום א' יביאו אותו גם לאתגרים במקום ב' (במקרה הזה, הקשר הפוטנציאלי, או התחליפים שהוא ימצא כדי לברוח ממנו). יש לו עבודה לעשות וזה בסדר. בסוף הוא חי בעולם הזה עם הגוף והנפש והנשמה האלה והם צריכים לחיות ביחד בלי קשר למי שנמצא סביבם.
השאר אני חלק מסכים וחלק חולק. אבל בגדול הכיוונים לא רעים.
מוזמנים להעיר, להתווכח, להוסיף. מאמין שיש עוד הרבה. אלו דברים שחשובים בעיניי. וכתובים בכוונה בתמצות
עשרה כללי אצבע להורות בונה
1. תפקיד ההורים הוא לטעת בילדיהם יכולות וביטחון. הקפידו לתת להם את האפשרות לרכוש בעצמם את היכולת; אל תעשו את הדברים בשבילם, והשתדלו לחזק אצלם את הביטחון העצמי ולא לערער אותו.
2. השאירו את האחריות אצלם. כאשר חשוב לכם שהם יעשו דברים מסוימים עליכם לעורר את המוטיבציה שלהם מצד עצמם ולא שיעשו את הדברים רק כי אמרתם להם. אם הילד לא מתקלח יומיים זו לא בעיה שלכם, זו בעיה שלו. וכן אם הוא לא עשה את שיעורי הבית שלו.
3. אל תפעלו יותר מדי על-תנאי. לא לחנך בשיטה של מקל וגזר באופן קבוע. אין זה נכון להתנהל דרך קבע באיומים "אם לא תעשה ככה אז".. ולא בשוחד: "אם תקשיב עכשיו לאבא אז מחר תקבל הפתעה". בסוף, החינוך הוא להרגיל את הילד לעשות את מה שצריך ונכון בלא תלות בדברים חיצוניים.
4. ילד צריך גבולות. הגבולות שומרים על הילדים שלכם ובונים אותם יותר ממה שאתם חושבים. הם ההכנה הטובה ביותר לחיים האמיתיים, המלאים מסגרות (מסגרת כשמה כן היא – גבול). כמובן שאתם רוצים בטובת הילד שלכם ולא להכביד עליו. אבל דווקא משום שאתם רוצים בטובתו, הציבו לילד גבולות. ועמדו בהם. הרווח יהיה כולו שלהם. ושל החברה כולה.
5. אל תהיו כמו ההורים שלכם. פעמים רבות אנשים תופסים את עצמם "וואי נהייתי בדיוק כמו אמא שלי", אז תקדישו זמן למחשבה, מה מהדברים שההורים שלכם עשו חיזק אתכם ובנה אתכם, ומה החליש והוריד אתכם. ופעלו בהתאם. כמובן שקיבלנו דברים טובים מהורינו, אבל חשוב לקחת את התוך ולזרוק את הקליפה.
6. אל תנטרו טינה. פעמים רבות הילדים מכעיסים אותנו או מעצבנים אותנו. אין מה לקחת ללב. זה לא אישי. הם ילדים, וממילא הם אמוציונלים ואימפולסיבים. התפקיד שלכם הוא להיות המבוגר האחראי. ולכן – אל תענישו או תפעלו מכעס, ובטח שכאשר הם באים להתפייס או לתקן אל תשדרו להם שאתם עדיין כועסים (אלא אם זה לצורך חינוכי) וכל שכן שאל תזרקו הערות מחלישות או מזלזלות.
7. כללי הבית כוללים גם אתכם (מיועד בעיקר לאבות, אבל). אם אמרתם לילד שאסור להכניס אוכל לחדרי השינה, אז גם אתם אל תאכלו שם. גם כשהוא לא רואה. אם קבעתם שלא שותים מהבקבוק אלא רק מכוס, הדבר נכון גם לגביכם. הדוגמא האישית היא עיקר החינוך. מעשים משמעותיים ממילים.
8. לא לשושש. או: היו אמפתיים (מיועד בעיקר לאבות, אבל). אם הילד שלכם בוכה אל תאמרו לו "שקט", 'די', 'מספיק' או: "אין מה לבכות חמודי". אם הוא בוכה כנראה יש סיבה. בחוויה הרגשית שלו משהו נפגם. במצבים כאלו מה שיש לעשות הוא פשוט לתת לילד חיבוק. מגע באופן כללי חשוב מאוד לילדים ובונה אצלם ביטחון.
9. אל תתנו למצפון לנהל אתכם (מיועד בעיקר לאמהות, אבל). בתור בני אדם אנחנו מונעים משכל ורגש. גם למצפון יש תפקיד חשוב; תפקידו לשמור עלינו הולכים בדרך הישר ולהשיב אותנו ממעשים רעים. בהורות, אתם כנראה אוהבים את הילדיםשלכם, החליטו בהחלטה מושכלת וברגישות הנכונה כיצד נכון לפעול עם ילדיכם, אבל המצפון הוא לא צד בסיפור. אתם הורים טובים. זה בטוח [סוגרים חשובים: ויש גם מקום לאינטואיציה. זה נכון שצריך ללמוד להיות הורים טובים, אבל הטבע האנושי בנוי כך שכל אדם יהיה הורה ביום מן היום וממילא יש בנו אינטואיציה טבעית נכונה להיות הורים טובים לילדינו. האמינו בעצמכם ובהורות שלכם!]
10. דברו רק אמת. לעולם אל תשקרו לילד שלכם. גם לא למטרה חינוכית וטובה. הרושם שיחרט בו אם השקר יתגלה יהיה חמור מכל דבר. אמת מארץ תצמח.
אבל ממש לא בהכרח מתאימים לכל גיל ולכל מצב. במיוחד כלל 2 - צריך להיות תואם גיל. יש גילאים שבהחלט ההורים צריכים לדאוג לקלח את הילדים וכן, ילד בכיתה א-ב בהחלט צריך שישבו איתו על שיעורי הבית.
אבדוק קודם אם ילדיו נמצאים במקום טוב משמעותית מילדיי שלי, וממש לא אקח עצות ממשתמש אנונימי משהו שאין לי מושג אם יש לו ילדים וכמה הם מוצלחים והאם אין להם בעיות שנגרמו להם בעקבות החינוך שלו.
אני אגיד לו "זה אני זה?? ככה אני נראה לך?! מה זה, העיניים הם חצי פרצוף, אין לי קרחת והחיוך שלי לא קריפי כמו היצור הזה בתמונה. תתבייש לך. אתה לא הבן שלי".
בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין.
יש תיאוריה הגורסת כי ברגע שבני האדם יבינו את משמעות החיים, היקום וכל השאר, יעלם העולם כהרף עין ויוחלף במשהו עוד יותר לא ברור ולא מובן.
אני מקבל אינספור פניות מזעזעות בפרטי – אנשים תוקפים אותי בלי רסן, כותבים דברים קשים כמו "מגיע לך לסבול לבד" או "מסכנים הילדים שיש להם אבא כמוך". נראה לי שחצו כאן את הגבול.
נכון, הביטוי שכתבתי לגבי השק וכו' לא היה במקום. כתבתי אותו בסערת רגשות, ואני פתוח להקשיב, ללמוד ולראות איך אפשר לצאת מהפלונטר שנקלענו אליו. אחרת לא הייתי מוצא את המקום הזה ככתובת לכתוב בו.
אין צורך להזכיר לי את מגרעותיי וחסרונותיי - הם ברורים לי היטב.
קיוויתי למצוא כאן יותר הכלה, פתיחות ושיח נטול שיפוטיות, כמו שזכרתי. לצערי, זה מרגיש שהמקום הפך לעוד זירה שבה תוקפים את מי שנמצא כרגע על המוקד. אקח את זה לתשומת ליבי להבא.
האמת היא שבאופן אישי, זאת גם הסיבה שלא הגבתי לך לפוסט הראשון.
לא ראיתי שם בקשת עזרה או ניסיון לשקם משהו, אלא רק הטלת רפש ברבים, בצורה גסה וולגרית, באשה שהתחתנת איתה.
במצב כזה, אני לא רואה איך אפשר לתת עצה מועילה, ומספיק ניקים אחרים כבר כתבו את מה שעלה לי לראש (שלא יכול להיות שהיא כ''כ גרועה ואתה כ''כ מושלם)... אז פשוט שתקתי.
אם היית חבר או קולגה שמספר לי על הנישואין השבורים שלו הייתי מגיב בדיוק באותו אופן, מחזק אותך על זה שאתה נשאר בגלל הילדים, אני מאוד מעריך את זה.
ואתה צודק שאתה לא רוצה לשלוח את זה לאשתך כי זה באמת יפגע בה.
ואני חושב שיש גם מסר לרווקים שמסתובבים פה נגד נישואי בוסר, מסר מאוד חשוב.
גם עצבן אותי איך אנשים הגיבו נחרצות שיש לה הפרעה נפשית, בלי לשמוע אותה ובלי לראות אותה בעין, ככה סתם מתוך ההודעות שלך, אחי פסיכולוג ואחרי שנים של אקדמיה וניסיון אני רואה כמה זמן, מאמץ ורצינות לוקח לו לעשות אבחון.
כמי שמכיר כמה משפחות כאלו - לצערי איני יכול להעריך את מי שנשאר, מרגיש ומשדר שהוא קרבן ומתרץ לעצמו שעושה את זה בשביל הילדים.
מכיר כמה וכמה אנשים, מבוגרים היום, שלא סולחים להוריהם על זה שנשארו 'בשביל הילדים'. ילדים צריכים בית שבו יש אהבה ואחווה ושלום וריעות. כמובן, לרבים יש מורכבויות, כל עוד שמתאמצים לעבוד עליהן ולהגיע לאהבה ואחווה ושלום ורעות, בהחלט זה בסדר שהילדים גם יחוו התמודדות.
אבל כשאנשים כבר מחליטים שהיא/הוא כך וכך, שבעצם לא רוצים את בן הזוג, כשבבית יש אווירה רעילה (ואפשר לדון על אבחנות ועל האם נתפסנו לביטוי לא מוצלח, אבל כל מה שהוא תיאר, זאת אוירה רעילה) - זה רע לילדים, רע מאוד.
אם בני זוג מתגרשים בכבוד, זה מצער, זה וודאי לא אידיאלי לילדים, אבל זה עדיף בשבילם עשרת מונים מלהיות בבית שכאילו שלם, אבל באמת הוא שבור ואפילו אסור להכיר בכך.
דיברתי בשם ילדים של משפחות כאלו. התייחסתי לאשליה שטובת הילדים לגור באווירה רעילה, בהורים שמסתכלים רע אחד על השני, רק כדי שלא תהיה הכותרת של 'גירושין'.
אני ממש לא ממהר להמליץ על גירושין. אני כן ממליץ לפותח בחום, ללכת לטיפול אישי, לברר את העולם שלו, את תפיסות העולם, את תפיסת הזוגיות שלו. לעבוד על פיתוח עין טובה על אשתו. בהחלט יש סיכוי, שהבירור הזה יכול להביא לתיקון.
אבל אם הנתונים הם, כפי שהציג והוא מיואש מלהתקדם שם - להשאר זה לא 'בשביל הילדים', זה לפגוע בהם.
מגיע דווקא מתוך ניסיון וידיעה, ולא כקביעה נחרצת, אלא כ- שים לב. ברור שזה לא הגיוני שאישה שמחה, מסופקת, שמרגישה משמעותית ואהובה, בריאה בגוף ונפש, בזוגיות מיטיבה, תתנהל בצורה כזו לאורך זמן
לא לצחצח שיניים או להתקלח זה לא סתם. בנוסף לעוד דברים שהוא כתב כמובן.. זה דברים די בסיסיים שהרבה נשים פה יעידו עליהם כנורות אזהרה למצב נפשי לא תקין בהכרח.
על פחות מזה אנשים מקבלים נוגדי דכאון כיום.
ומצד שני, חייבת להגיד - שעל אף ההשקעה הרבה של הגבר בילדים ובבית, אם זה מה שהוא חושב על אשתו, ברור שהיא לא מרגישה אהובה ומוערכת. והרי לך דוגמה להשקעה בצורה לא נכונה.
זה לא שהמאמץ לא ראוי להערכה . אני מאמינה לו שהוא מתאמץ, אבל זה יותר לעשות, להתקרבן ולזלזל. לא כי הוא לא טורח, אלא כי הוא עושה את זה בדרך הכי לא נכונה שיש.
(וגם, בעיניי, יש פה ערבוב בין מה שנורמטיבי כמו מקלחת וצחצוח שיניים למה שפחות כמו טסט לאוטו וכו שהרבה יותר שכיח שגבר יעשה)
הנכון הוא להבין שיש פה סיטואציה חריגה שראויה להתייחסות בוגרת.
לשניהם מגיע להיות אהובים שמחים ומרוצים מהיחסים ביניהם. אבל הזלזול בה הוא לא נכון כי הוא חסר את ההבנה הבסיסית שאישה שלא מסוגלת לתפקד ברמה בסיסית כמו שהוא מתאר, ככל הנראה חווה קושי גדול, וההבנה הבסיסית היא בעצם חמלה קודם כל ולא יציאה מנק הנחה שהיא שק תפוח אדמה עצלן. זו ראייה מאוד ילדותית של המציאות בעיניי.
ולהישאר ולסבול זה גם לא ראוי להערכה גדולה.
הנכון הוא להניע את הגלגלים לכיון של טיפול ובחינת אופציות. בניית הקשר מחדש. לא לשבת ולסבול ולהתמרמר
שהאשה. היא מקרה סיעודי, וכל תפקידה הוא לבטא את רצונותיה, בכדי שהגבר יוכל לדעת כיצד לטפל בה על פי דעתה בלבד. בלי שהיא מרגישה שום אחריות ומחוייבות לקשר, סטייל ירח שבא לקבל וכו'
משלים מעולם הקבלה שהוצאו מהקשרם.
אני מציע לך להתעלם מטרנד עקום ומזיק זה שבעוד שנים מספר אני מניח שיתנדף כלא היה.
שני בני הזוג אמורים להיות מחוייבים להצלחת הקשר
ואם המחוייבות לקשר היא על אדם אחד בלבד.
נוצר קשר של אדם אחד.
דבר שמטבע הדברים, פחות יחזיק מעמד לאורך זמן.
עם זאת, יש בקשר הזוגי חווית יחד יקרה מאוד.
ובתור גרוש, לא הייתי ממליץ לוותר עליה בקלות.
אתם הנשואים מרגישים כיף לבוא ולהתלונן
זה באוזני זה בפורום. אבל בדר"כ כשאתם נהנים מהקשר,מהיחד ומחיי הנישואין, פחות משתפים את קוראי הפורום.
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ג באדר תשפ"ה 19:34
[הערת עריכה: ערכתי, לא מתאים לפורום פתוח ומעורב.
ניתן לשאול בפורום גברים סגור.
בינתיים משאירה כאן לאחר עריכה אך במידה ויגלוש למקומות לא ראויים ינעל או ימחק.]
------------
אהלן!
שמעתי וובינר של יונתן קליין
ויצאתי עם רגשות מעורבים.
הוא דיבר על להשתפר בתחום הפיזי כמטרה חשובה כ"כ? זה מה שיחבר? הרובד הנפשי הנשמתי הרבה יותר חשוב וכשהוא בעוצמה ההנאה גדלה. ולהפך כשחסר נראה לי שזה חיצוני
אשמח לתגובות
בעז"ה גם אשאל רב
הרגיש משהו לא מספיק נקי, המון מחשבות שלי על הנושא.
אין לכתוב תיאורים גרפיים ופירוט כזה כפי שהיה לפני העריכה.
אין לשאול על ניסיון או לשתף שיתופים אישיים מחדר המיטות.
משאירה לפותח הזדמנות לסגנן את שאלתו מחדש בלי כל אלה ולראות אם יש מענה ראוי. מבחינתי שאלה כמו שלו צריכה להיות מינימום בפורום גברים סגור אם לא רק אחד על אחד בעולם האמיתי מול דמות של רב לבירור העניין וכו'.
איני מספיק מכיר את מה שהוא מציע, אבל ברמת הכותרת מכיר את הדברים ולכן מבין את השאלה הערוכה.
בגדול - יש באמת שיטות ביהדות, שרואות סתירה בין הדברים. עד כמה שלמדתי מרבותי שליט"א, תורת ארץ ישראל מלמדת שאין סתירה. כמובן, עיקר ושורש החיבור צריך להיות בקשר העמוק - במטרות האידיאליות המשותפות, בקשר הנפשי העמוק, בהקשבה זה לזו וזו לזה וברצון להיטיב אחד לשני.
מתוך זה ובתוך זה, יש בהחלט מקום גם להשקעה משמעותית בקשר הפיזי (בלי להכנס כאן לפירוט שלא מתאים בפורום) וביכולת לשמח באמת את האשה ולשמוח באמת בשמחה משותפת.
מי שמסביר את העקרון בהרחבה משמעותית, זה הרב יהושע שפירא שליט"א, בתכנית שלו לגברים על קדושת הזוגיות, אפשר לחפש בגוגל. (הוא לא נכנס לפירוט הטכני כמו יונתן קליין, אבל ברמת העקרון נראה לי שהדברים מתאימים לעקרונות שהוא מציג)
מציינת שמראש לא היתה לנו בעיה אובייקטיבית, רק לבעלי היה רצון ללמוד את זה. אני אפילו קצת נבהלתי שאמר שרוצה להירשם לקורס, כי לא הבנתי מה חסר לו.
כלומר בשביל מי שמתעניין לא צריך איזה חוסר דווקא, אפשר להרוויח מזה המון גם כשהכל טוב.
אני לא רואה ממש את הסרטונים וההדרכות, אבל כן שומעת רשמים ממה שבעלי לומד, ושומעת את התכנים והרעיונות, נכון שכותרת הקורס קשורה לעניין פיזי (שאגב, ההבטחה שלו באמת עובדת), אבל התוכן והרעיון שהוא מלמד הוא הרבה מעבר לפיזי.
המיקוד בפיזי הוא בגלל שהוא ביטוי ישיר מאד וחזק מאד לנפש, לרוח, למקום הנפשי מול בת הזוג ומול עצמי, לכוח שלי בעולם, למקום שלי בעולם, למה אני יכול ומה לא וכו.
אני חושבת בגלל שהוא מייחס לכוח המיני המון (ובצדק...) הוא מקשר את זה להמון רבדים אחרים מול האדם, בזוגיות ועוד.
ודבר אחרון
לא יודעת אם כדאי לחתן צעיר לעבור את הקורס. נראה לי צריך ללמוד קצת זוגיות מהחיים עצמם לפני שהולכים לשדרוגים.
בהגדרה הקורס כן מיועד גם לחתנים צעירים אבל לדעתי לא מפיקים מזה את אותו ערך כמו מישהו שנשוי כמה שנים טובות..
אתה צודק שמיניות לבד, טובה ככל שתהיה, לא תיצור חיבור.
ואתה גם צודק שכשהרובד הנשמתי והרגשי נמצא במקום גבוה גם ההנאה מהחיבור הפיזי גדלה.
ובכל זאת, אני חושבת שיש חשיבות גדולה להשקעה בפן הפיזי של הזוגיות. כמובן, לא רק. ואסור שזה יבוא במקום ללמוד איך לדבר ואיך להבין זה את זה. אבל בוודאי שגם זו 'תורה היא וללמוד אני צריך'.
אנסה לתת פה הסבר, אחד מיני רבים, איך קשר פיזי יכול לחזק את הנישואין-
בדיוק קראתי אצל אוריה מבורך על מגע בנישואין (זה היה בהקשר של השוואה בין מי ששומר נגיעה למי שלא)- כששומרים נגיעה המגע הוא 'הדבר המיוחד הזה שיש רק בין שנינו'. ובו זמנית, הוא הופך את הנישואין ל'דבר המיוחד הזה שרק בו יש מגע'.
ואז (ופה זה כבר תוספת שלי), ככל שהמגע טוב יותר ונעים יותר, כך הנישואין, שהן הכלי לדבר היקר הזה, הופכים למשהו מיוחד ויקר יותר.
של שיפור מתמיד בתחום הרגשי, שכן הוא דורש להיות קשוב ורגיש ואכפתי מחד מצד הגבר
ומצד האישה - להצליח להביע את הרצון שלה בצורה מדויקת. בכדול, כן?
זה לא מגיע מעצמו, אלא דורש דיוק גדול בתקשורת ובאינטימיות הרגשית בין בני זוג
למעשה, בעיניי, הוא מדבר על כך שהחיבור הפיזי הוא כעין מראה לחיבור הרגשי. ולכן חשוב להשקיע בו. אבל מאיך שיצא לי לשמוע את יונתן קליין, הוא מדבר על החיבור הרגשי לא פחות.
אני כותב פה עכשיו ולא יודע אם לצחוק או לבכות..היה לי יוזר פה עוד בתחילת העשור הקודם (ממש שינו פה את הפורום!)
חתן צעיר ומבוהל, חרד מהמחשבה שעשיתי טעות. אלפי הודעות, שיחות, המלצות לטיפול זוגי ומה לא..
עברו שנים ואני שוב פה. אחרי שחגגתי יום הולדת ורגע לפני שבת.
חשבתי לעצמי במקלחת:
מי בישל לשבת? אני
מי מנקה לשבת? אני
מי מטפל בילדים? אני
מי משחק איתם? אני
טוב..אז אולי אשתך לפחות עובדת בעבודה שווה ומרוויחה הרבה כסף? לא, היא עובדת בעבודה שגם אותה אני סידרתי לה. גם משם רוצים לפטר אותה כי היא לא טובה. (אין לי מושג ממה היא חשבה לחיות..)
טוב, בטח היא ממש ממש יפה? גם לא. מאז שהתחתנו היא עלתה, תחזיקו חזק, 16 קילו! נראת כמו שק תפוחי אדמה.
טוב, אולי יחסי האישות שלכם מעולים? ובכן, פעם אחרונה שלנו הייתה ב2024 כשהיה אביב..
טוב היא בטח ממש משקיעה, חכמה ומתקתקת? אז לא. אפילו את היום הולדת שלי ארגנתי לעצמי, כי שוב, היא לא הסתדרה. לא הספיקה. לא זכרה.
אני צריך להזכיר לה להתקלח.
אני צריך להזכיר לה לצחצח שיניים.
אני צריך להזכיר לה מה חסר ומה לקנות במכולת.
אני צריך להסביר לה לגבי החשבונות בבית, לגבי קניית ומכירת רכב, לגבי טסט לרכב, לגבי קופת חולים לילדים כשהם חולים ועוד ועוד..
נשבע שהכל אמיתי! נשבע שהיא בריאה נפשית וגופנית!
אחרי הרבה שנים, אני כבר יודע שישאלו אותי עכשיו - רגע, אז מה מצאת בה בהתחלה? תנסה להיזכר מה משך אותך אז!
היום אני מספיק זקן לומר שפשוט הייתי ילד מתלהב וקצת חרמן. ששמח להיכנס למגרש של הגדולים, להיות עצמאי, והיא נקרתה בדרכי. ילד ללא הכוונה. ילד ללא הבנה. לקח החלטה של גדולים בארגז החול בגינה..
לא אוהב אותה. לא נמשך אליה. אין סוף טוב לסיפורים האלה..מאות טיפולים זוגיים לא הועילו..
למה אני כותב? כי בא לי לכתוב לה. ולהגיד לה. אבל..אבל היא תיפגע. אבל זה לא יעזור. ובעיקר בגלל שלוש סיבות עיקריות.
אני באמת מנסה להבין ביני לבין עצמי אם אני מגזימה בתגובה שלי . וגם לקבל טיפים איך להתנהג בעתיד
בעלי חוזר הביתה בשעה 10 בלילה מפעילות ספורטיבית שהוא מאוד אוהב. מתיישב על המיטה ומספר לי במשך דקות ארוכות איזה תרגילים בדיוק הם עשו וכמה האימון היה קשה ומאתגר. אני מקשיבה, שמה את הפלאפון בצד.
ואז אני מספרת לו משהו שקרה לי, לא משהו דרמטי. הוא מספר איך זה היה לו בסיטואציה דומה. ואז אני אומרת לו מחר יש לי משהו לא משהו, לא משנה מה.
ואז הוא קוטע אותי "אני רוצה להתקלח" "עוד לא אכלתי".
אני מתעצבנת אני באמצע משפט.
מפסיקה לדבר ואומרת לו "אוקי אני קצת בהלם מזה שאני באמצע משפט ואתה קוטע אותי אבל בסדר" לך להתקלח ולאכול.
ואז הוא אומר לי "טוב תסיימי , יופי עכשיו הגדול נכנס להתקלח ואני אצטרך לחכות לו ועוד לא אכלתי" ואת גם תמיד עושה את זה (מה שלא נכון לדעתי). ועוד ועוד ועוד .
שואלת אתכם : איך הייתי צריכה להגיב.
איך לגרום לו להבין שצריך להקשיב שמדברים איתך
שאתה לא לבד בעולם
ואולי אני בכלל מגזימה? (הרי הוא אמר לי אני מתקלח אוכל וחוזר להקשיב מה שלא היה קורה כנראה כי הוא היה שוכח).
בבקשה אל תהיו עדינים. אני באמת רוצה לשמוע את האמת.
