הייתכן שטראמפ יפתור לנו את בעיית עזה סוף סוף..?
מה אתן חושבות על זה?
הייתכן שטראמפ יפתור לנו את בעיית עזה סוף סוף..?
מה אתן חושבות על זה?
יש לו שליחות גדולה שה' בחר בו למען עם ישראל, כמו כורש. אבל עדין אנחנו צריכים לזכור ולהתחזק שזה הכל מאת ה' ולהתפלל לשליחים נאמנים.
הקב"ה מראה לנו איך דברים יכולים להשתנות בן רגע, בצורות שלא היינו חולמים שיקרו.
אבל אם נפספס את הרגע ונסמוך על טראמפ ולא מבין מספיק שזה באמת משמיים ורק בידי שמיים, הכל גם יכול להתהפך (כמו שמעניין החטופים היה נראה שהוא יציל את המצב, ובסוף הביא עלינו עסקה עם מחירים כבדים מאוד...).
ממש חושבת שצריך להתחזק עכשיו בתפילות - גם להודות לקב"ה על הפתח הזה שהוא פתח לנו בכיוון כל כך לא צפוי (מרגיש ממש כמעט כמו קריעת ים סוף...), וגם להתפלל שבאמת הדברים יתפתחו בצורה טובה לעמ"י.
באמת, מאז ה7.10 רואים איך הקב''ה מנווט הכל בצורה ניסית ויוצאת דופן .
זכינו לחיות בתקופה כזאת!
מי היה מאמין שטראמפ יהיה שליח של הקב''ה.
מי היה מאמין שהוא ייבחר בכלל?!
איך השם יכול פשוט ברגע לשנות את העלילה בצורה כל כך לא צפויה
זה יכול לשנות את ההיסטוריה
מפחדת שיהיו טמונים בזה אתגרים גדולים שאנחנו לא מצפים להם אבל נראה שזה יכול להיות דבר מדהים ממש.
אני חושבת שיש לטראמפ תפקיד חשוב אבל אנחנו תמיד צריכים לזכור שהישועה מגיעה רק מהקב''ה
הוא עשוי לזכות להיות שליח טוב אבל זה באמת הקב''ה שמציל אותנו תמיד
לבנון
סוריה
באמת רואים ניסים גלויים בתוך החושך הזה
כנראה שרק אני לא מתעניינת בחדשות
נשמע כמו דיבורים בעלמא
הוא לא ישלח את החיילים שלו למות ולהפצע בעזה
אגב זה אותו טראמפ שהחליט על שחרור החטופים ועל זה היו פה תגובות מבוהלות
לא באמת יש פתרון קסם לעזה
ולא באמת יש תרחיש אימים בגלל מהלך כזה או אחר
טראמפ הוא שליח טוב אבל לא קוסם ולא מייצר ניסים
בעיניי הוא השותף הכי טוב לעסק הזה
והוא נשמע די נחוש, ואני בוטחת בהשם ומקווה שהוא שליח טוב לפנות את האזור
מה יקרה בפועל אף אחד לא יודע.
וצריך גם לזכור שזה לא באמת טראמפ מחליט, הוא רק השליח של הקב"ה, וזה תלוי מאוד גם במעשים שלנו ובתפילות שלנו. בעיני זה ממש זמן לתפילה רצינית עכשיו.
אבל גם עכשיו יש על מה להודות ולשמוח, אםילו אם עוד לא קרה כלום במציאות.
עצם השיח הזה, הוא מהפכה של ממש.
במקום שעזה תהיה הבעיה שלנו, היא הופכת להוות הבעיה של העולם. והפתרום שפעם היה מוקצה מחמת מיאוס הפך להיות לגיטימי, ברמה שאפילו בצד השמאלי של המפה (גנץ, ואפילו לפיד באיזושהי רמה) תומכים ומקבלים את הרעיון.
אם היו מספרים לנו לפני חודש שאלו הולכות להיות הכותרות השבוע, היינו חושבים שזה חלום רחוק.
זה נכון שעוד יש דרך ארוכה לעבור עד שזה יקרה. ויכולות להיות הרבה בעיות בדרך. אנחנו לא חיים פה ניסים וגם לא פתרונות קסם.
אבל עדיין, מה שקרה פה ממש לא זניח, יש הרבה על מה לשמוח, ויש גם הרבה על מה להתפלל...
עולות אם בן גביר היה מציע את הרעיון הזה😂
הרעיון של 'טרנספר מרצון לערבים' הוא לא חדש. אבל עד עכשיו הוא באמת הגיע רק מהצד הימני (אולי אפילו ימני קיצוני) של המפה. הרב כהנא, רחבעם זאבי, וגם במהלך המלחמה הנוכחית סמוטריץ' ובן גביר דיברו על הכיוון הזה. אבל זה אפילו לא קיבל כותרות מרוב שזה היה כביכול מופרך ולא ישים.
פה אפשר לקרוא על ההיסטוריה של הפתרון הזה.
זה מצחיק כי זה עודכן גם להצעה הנוכחית של טראמפ, אבל הניסוח שם נשמע כאילו 'הרעיון הזה שוב עלה, אבל נדחה על ידי כל מיני מדינות, ובזה נגמר הסיפור...', כמו כל הפעמים שזה עלה עד עכשיו.
ולמעשה הסיפור הנוכחי רק התחיל, עוד נראה לאן זה באמת ילך...
כשטראמפ מציע את זה ומחליט שזה מה שיקרה, זה משהו אחר לגמרי מאשר 'סתם' פוליטיקאי ימני.
אכן טוב לנו
זה מצטרף לשורת דברים שהוא כבר עשה בשבילנו
כופף את חמאס להגיע לעסקה
הפחיד את האירנים שלא יתקפו שוב
שחרר משלוחי נשק תקועים
הרי ברור לכולם שהוא רק מדבר רעיונית על עזה
דברים שהוא רוצה (ויכול) לבצע הוא עושה כמו מלחמת סחר עם קנדה וסין
בקיצור ברור שהדיבור הזה טוב וברור שהוא אחד הנשיאים הטובים לישראל
אבל ההבדל הענק בתגובות מכל הדברים שהוא כבר עשה מצחיק אותי
ובאופן כללי הממשל האמריקאי
עם מדינה כגודל העט שלו (כמו שהוא בעצמו אמר)
לצד זה יש לו עשרות מדינות משלו לנהל..
הכי דחוף היה לו לטפל בארצנו הקטנטונת,להיפגש עם נתניה, לצאת בהצהרה פומבית לתקשורת..
זה רק הקב"ה יכול להוביל כזה דבר
אבל זהירות לא לסמוך עליו יותר מידי..
קצת התאכזבתי ממנו בקטע של החטופים
בגדול לא התעניינתי יותר מדי לפני היום באג׳נדה שלו לענין אז לא יודעת
דרך כניעה שלהם ולא בעסקה
זה נקרא שאנחנו נכנענו.....
ותשוטח עם שופל, ממש לא חשוב איך החטופים יחזרו, העיקר שיחזרו
עד שהוא לא נכנס לתפקיד, הדיבורים על העסקה לא התקדמו לכדי משהו ממשי בכלל, זה תקף גם לויתורים שישראל עושה
ישראל לא הייתה יכולה ליזום כזה דבר מעצמה,בגלל התנגדות של שמאלנים שעוד מאמינים שיש שם חפים מפשע טויהיה מתישהו ׳שלום׳ וגם בגלל כי אין לה מנופי לחץ על מדינות ערב ואחרות שיקלטו אותם
הפחד שלי, שההצהרה הזו תדפוק עכשיו את המשך העסקה חלילה, או שהם יהגרו המנוולים ויחזרו בדלת האחורית לישראל בצורה לגיטימית כתיירים ממקומות אחרים.. ולכי תחפשי אותם אחר כך
חלקם פה בתוך המדינה
לזה לא יעזור השטחה של עזה
אבל אין מושלם🤷
זה לא שהייתה אופציה אחרת ככ.
רק כדור בראש במקום כליאה יעזור כדי לא להגיע לזה
לק"י
לא יודעת כמה מדינות יסכימו לקבל אותם בכלל...
ובנוסף, שאם הם יהיו במצריים/ ירדן, הם יוכלו להזיק לנו משם.
ויש לו מנופי לחץ חזקים על המדינות הללו
לק"י
אחי אמר את זה, והתחברתי....
העם בארצות הברית עצמה לא מבסוט
הוא הציב רף גבוהה מאוד- שכשיתחילו לדוןבאופן מעשי- גם הפשרה תהיה משתלמת לנו
סתם כי מסקרן לראות תהליכים
איך דברים פתאום משתנים
איך "מתעסקים" בנו באופן כל כך אובססיבי
לא אופטימית ובעמדה שלא מאמינה ולא סומכת על אף אחד...
ועצוב לי שאנחנו תלויים במה ארהב תקבע, תחליט, תגיד...
הם לא המושיע שלי תודה.
אני מחכה רק לתהליכי גאולה אמיתיים
התעוררות של תשובה, משיח וכו'
ואני מצטרפת אלייך בציפייה לגאולה ולתשובה של עמ"י.
אבל האמירה כאילו 'הם לא המושיע שלי' מזכירה לי את הסיפור על האיש שטבע בים וביקש מה' שיציל אותו, ואז הגיע מסוק והזמין אותו לעלות, אבל הוא המשיך להתפלל לה' שיציל אותו, ובסוף טבע...
ה' לאורך כל הדורות פועל בעולם הזה דרך שליחים. לראות את יד ה' בגלוי כמו ביציאת מצרים זה לא משהו שאמור לקרות בכל דור. לאורך כל התנ"ך אנחנו רואים איך הקב"ה פועל דרך שליחים בשר ודם כדי לקדם את ההיסטוריה בהתאם לרצון שלו (לטוב ולרע).
אז גם עכשיו, טראמפ הוא לא המושיע שלנו. אבל הוא בהחלט יכול להיות השליח של הקב"ה לעשות פה שינוי שלא היינו יכולים לעשות לבד.
זה לא רק שאנחנו 'תלויים' בארה"ב. בשביל שמדינות אחרות יקבלו את הערבים, לא היה מספיק שמדינת ישראל תקבל החלטה לבצע טרנספר מרצון. העולם לא היה מסכים לקבל אותם וזה לא היה עובד.
בשביל שזה יקרה, דווקא בנושא הזה אנחנו באמת צריכים שהעולם כולו יבין שעזה היא לא רק בעיה שלנו אלא בעיה של כולם. והם צריכים להיות שותפים גם בפתרון.
וזה שארה"ב מובילה את המהלך הזה, זו בערך הדרך היחידה, במציאות הנוכחית, שהפתרון הזה באמת יוכל לקרות בעז"ה.
לא חושבת שצריך להאמין או לסמוך על אף אחד, בשביל להבין שמה שקורה פה זה מהלך אלוקי, ורק על הקב"ה אנחנו סומכים. וגם מודים לו, על הדרכים המופלאות שלו להשפיע על המציאות, ולהכניס את עמ"י במרכז ההיסטוריה העולמית, למרות שאנחנו אחוז כל כך מזערי מהעולם.
על כל המילים המחזקות!
לק"י
ויש מחבלים שנמצאים בבתי מלון במצרים, ואין להם לאן ללכת.
מצידי כמובן שיזרקו אותם לים או לכוכב אחר. אבל את זה מותר רק לטראפ להציע😅
כך שלא בטוח בכלל שהתוכנית שלו ישימה או יעילה (מה הבעיה שלהם לתקוף אותנו ממדינות שכנות).
אבל הלוואי שמשהו טוב יצא מזה. בעז"ה.
אבל אויבים מסביבנו לא חסר לנו.
ולהוציא אותם מהארץ נשמע לי בכל זאת הרבה יותר מוצלח מאשר להשאיר אותם פה.
ולגבי יעילות או ישימות התכנית - גם אני לא יודעת אם ואיך ומתי זה יקרה.
אבל אני חושבת שעדיין יש מה לשמוח על עצם השיח, שזה שינוי של 180 מעלות ממה שדובר עד כה (וזה שאפילו רוב השמאל מקבל ותומך בזה, זה גם פלא. כשסמוטריץ ובן גביר דיברו על זה - הם זלזלו בזה לגמרי).
גם כשדיברנו על הקמת המדינה בקונגרס הציוני הראשון זה היה נשמע הזוי ולא ישים.
אבל 20 שנה אחר כך החלה הצהרת בלפור. שגם אחריה לא מיד קמה המדינה ועוד היו לנו אחר כך הרבה תלאות דווקא מול האנגלים.
אבל בסוף זה היה תחילת הדרך שהובילה להקמת המדינה.
ויש מה לשמוח גם לפני שיש שינוי מעשי. עצם שינוי השיח הוא כבר פלא בפני עצמו. ועל ההמשך עוד יש הרבה מה להתפלל...
זה גם מתחבר ממש לפרשת שבוע שמשה שוב ושוב הלך לפרעה שישלח את עם ישראל, רק עבודה על שינוי השיח למרות הכבדת לב פרעה ובפועל בזמן הזה התחזק לנו בלב האמונה בה'...
ואז מעשית- ה' פעל את מה שהיה צריך שיקרה, עם ישראל- כל תפקידו היה להתפלל לה' ולצאת משערי הטומאה שהיה שרוי בהם... וכמובן הדבר החשוב ביותר- לזכור שיש לנו תפקיד ומהות. אנחנו העם הנבחר. מה המטרה ביציאת מצרים? לצאת להיות העם הנבחר לקבל את התורה ולקיימה בארץ המובטחת....
צריך לחזק את המהות, וכשזה קורה, ה' ידאג לכל הפרקטיקה.... לה' זה לא בעיה הרי...
(מגיבה קצת באיחור)
גם מחדלים וגם בגידות
וגם מר שנראה מתוק
ומתוק שנראה מר.
אני לא מתלהבת למרות שייתכן שהוא יהיה שליח נאמו, כי אל תסמכו בנדיבים וגם כי אינטרסים.
וגם כי לא יודעת מה יקרה בפועל
וגם שיש עוד הרבה מחדלים ואיומים שלא קיבלו מענה עד כה ואין מי שיודע מתי ואם בכלל יקבלו...
ולבנתיים השקר והמרמה חוגגים.
אז כן אני לא מתלהבת מקצת טראמפיזם...
(זה לא שאני לא מאמינה שהקב"ה יכול לשלוח שליחים לעזור לנו, ושאולי דרכם תגיע עזרה מסוימת, מאמינה שזה אפשרי, אבל הכל כל כך מורכב שמבחינתי לא מחפשת פתרונות מדיניים אלא כרגע בעיקר רוחניים. כלומר התעוררות תשובה גדולה. מהלכים רוחניים יותר מעניינים אותי... אם כי לפעמים הם מתלבשים בגשמיים. קיצר מורכב)
סיפורי תשובה בתקופה האחרונה יותר מעודדים אותי
בנות שלקחו על עצמם צניעות
אנשים שלקחו על עצמם שבת
זה הרבה יותר מעודד ומחזק
כי בעיניי זה מה שיציל אותנו מישמעאל
עוד דוג' אנחנו קשורים להינוקא שליט"א,
והמהלך שאני רואה שהוא עושה
בונה לאט לאט, בעדינות ובחוכמה
קהילה של אנשים שמבקשים את ה', שדורשים את ה', שרוצים לשמור על קלה כבחמורה, שנזהרים מהחטא,
זה מרגש אותי!! שעוד ועוש יהודים מגלים את הקב"ה בדרכי נועם ואהבה
ובאמת זה צובר תאוצה מטורפת
יש לרב הינוקא הרבה השפעה ב"ה
זה מרגש אותי!!!
כשלומדים תנ"ך, ובעיקר את ספרי הנביאים הראשונים (במיוחד שופטים ומלכים), אני חושבת שהמסר שהכי ברור מתוך ההיסטוריה שהתנ"ך מספר לנו, זה הקשר בין המעשים הרוחניים של עמ"י למצב החיצוני שלהם (מדיני, כלכלי, וגם מבחינת גשמים/בצורת).
ככל שעמ"י יותר מחובר לתורה ולמצוות, אז גם המצב החיצוני שלהם טוב יותר.
(יש מצבים של יוצאי דופן, שבדרך כלל מוסברים בפסוקים או במדרשים. למשל דורו של אחאב שניצחו במלחמות למרות שעבדו הרבה ע"ז, בגלל שהיו מאוחדים).
וזה נכתב לנו לדורות, כי גם אצלנו הקשר הזה קיים.
אנחנו עדיין בעולם של הסתר, והיום גם בלי נבואה, אז אנחנו לא יכולים להסיק באופן מוחלט אילו מעשים גרמו לאילו צרות, וכדו'.
אבל אנחנו כן מצווים לפשפש במעשים שלנו ולחזור בתשובה כשאנחנו עוברים צרות.
וזה באמת מאוד מרגש לראות את ההתעוררות של עמ"י, ולשמוע על אנשים שהתחזקו במצוות שונות. וברור שזה חלק מהותי מהתהליך שאנחנו עוברים פה.
את הקהילה שכתבת עליה אני לא מכירה, אבל באמת משמח מאוד לשמוע על ההשפעה וההתקרבות של יהודים לעבודת ה'.
ואני חושבת שההסתכלות על מה שקרה עם טראמפ זה גם חלק מהסיפור.
טראמפ הוא בסה"כ שליח. אני לא סומכת עליו ולא בוטחת בו, ולא חושבת שהוא יושיע אותנו.
אבל כשקורה משהו טוב לעמ"י, כשהשיח על 'היום שאחרי' בעזה פתאום משנה כיוון ב-180 מעלות ממה שהיה (וזה לא רק האמירה של טראמפ, זה גם הרבה מהשמאל הישראלי שהצטרף ותמך ברעיון הזה, שגם זה פלא גדול...), אז אני חושבת שזו אפילו קצת כפיות טובה לא להודות על זה.
ברור שזה לא סוף פסוק. ברור שיש עוד דרך ארוכה לעבור, ושזה לא פותר את כל הצרות שלנו. אבל הגאולה מתקדמת קמעא קמעא, ופה אנחנו רואים צעד משמעותי, שבאמת ראוי לשמוח עליו ולהודות עליו.
וכמובן, כמו שכתבתי פה בערך בכל תגובה שלי - להתפלל על זה שבאמת התכנית תצא לפועל בצורה שתהיה הכי טובה לעמ"י.
כי באמת גם אני לא סומכת על טראמפ, ולא על אף אחד, אבל יודעת שהקב"ה עומד מאחורי הכל, אז מתפללת אליו שהוא יכוון אותם להמשיך לעשות מה שבאמת יהיה טוב לעמ"י.
להתפלל על זה שזה יצא לפועל
אני אישית לא מתפללת לשום מהלך מסוים שיצא לפועל כי אני לא יודעת מה יהיה הכי טוב
או אם אפשר לבקש גאולה או משהו יותר גדול שיקרה זה עדיף לי מאשר לבקש על מהלך קטן שספק אם הוא זה שיעזור...
כמו שאפשר לבקש כסף מה' שנצליח לסגור את החודש או לשלם את המשכנתא ואפשר פשוט לבקש שפע ופרנסה ללא גבולות, סתם לדוג', ה' הוא כל יכול...
דווקא בגלל ההסתר מרגיש לי שהעניינים איתנו בעמ"י יותר רוחניים מאשר חומריים. אפילו שזה נראה הפוך לכאורה...
וההודאה שלי לקב"ה היא כרגע בדרגת להודות על הטוב שיש לי, שגם בזה לא תמיד חזקים לזכור להודות על הטוב הפשוט הקיים של היום יום. אני ממש לא בדרגה של להודות על תהליכים מדיניים כי הפוליטיקה פחות מעסיקה אותי בעומק, אולי רק כלפי חוץ...
ולדיבורים שלי עם ה' אין קשר עם פוליטיקה...
אולי כי אני אדם פשוט של היום יום ואולי גם מסיבות נוספות
אני כן מבקשת שהאמת תצא לאור והשקר יתגלה, ושלא יהיה כח לכוחות הלא טובים ולאויבים להכות בנו, וכו' כזה סגנון
התנ"ך מלמד אותנו הרבה אבל זה באמת תקופה שכבוד ה' היה יותר גלוי בעולם והקשר איתו היה ישיר יותר...
ככל שהענן והמסך עבה יותר, הכח של הרוחניות צריך להיות גדול יותר, כדי מעט להבין את רצון ה' מאיתנו, זו דעתי...
(אבל זה באמת גם עניין של אישיות וסגנון, כי יש אנשים שמתעסקים בחומר ומאמינים יותר בפעולות של החומר וזה קשור מן הסתם בסוג הנשמה שלהם...)
אבל אני כן רוצה להגיד, שבעיני זה לא נכון להגיד שלהתפלל על דברים שהם לא הגאולה זה 'קטן'.
כשאנשי כנסת הגדולה תיקנו את תפילת שמונה עשרה, הם לא תיקנו רק בקשה לגאולה שלמה. הם תיקנו ברכות גם על דברים שבדרך - רפואה, ברכה בארץ, קיבוץ גלויות, תיקון מערכת המשפט, הכרתת הרשעה, הרמת קרן הצדיקים, ורק אז - בניין ירושלים, והמשיח.
בגמרא זה מתואר כתהליך -
...ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב ״ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא״. וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר ״ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך״, וכתיב ״ואשיבה שופטיך כבראשונה״. וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם שנאמר ״ושבר פושעים וחטאים יחדיו״ יכלו. וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב ״וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק״, וכולל גירי הצדק עם הצדיקים שנאמר ״מפני שיבה תקום והדרת פני זקן״ וסמיך ליה ״וכי יגור אתכם גר״. והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים, שנאמר ״שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך״. וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר ״אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם״. וכיון שבא דוד באתה תפלה, שנאמר ״והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי״. וכיון שבאת תפלה באת עבודה, שנאמר ״עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי״. וכיון שבאת עבודה באתה תודה, שנאמר ״זובח תודה יכבדנני״. ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה? דכתיב ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים״... ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים? דכתיב ״ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם״ ברכה דהקב"ה שלום שנאמר ״ה' יברך את עמו בשלום״.
(מגילה י"ז, ב' - י"ח, א')
אז ברור שאני ממשיכה להתפלל על הגאולה יום יום.
אבל אני מתפללת גם על הצרכים האישיים שלי.
וגם בתחום הלאומי - אניי מתפללת גם על התהליך של הגאולה. ומה שקורה עכשיו זה הכרתת הרשעה מן הארץ. זה חלק מהתהליך, וכשאני רואה התקדמות בנושא הזה, אני שמחה מודה עליה, ומתפללת שזה ימשיך בצורה הכי טובה לעמ"י.
מתחברת לדברים שכתבת
ונראה לי אנחנו מדברות יחסית אותו דבר
כשהתכוונתי שאני לא מבקשת ספציפית על עניינים של הממשלה זה כי אני לא יודעת בוודאות אם מה שנראה טוב הוא באמת טוב.
לכן כתבתי בתגובה קודמת שלפעמים הנראה מתוק הוא באמת מר, ורב הנסתר על הגלוי בענייני פוליטיקה...
אבל כלליות של תפילות בנושאים כמו שמופיעים לדוג' בתפילת 18 זה כן...
אז לא נפתרנ שום בעיה..
בואי נראה אם באמת יצליח לעשות זאת..
לא התרגשתי מדבריו בעניין הזה, עד שנראה זאת בפועל, בשטח.
מה נראה לכן
יש תקווה שהפעם זה אמיתי?!?!
לק"י
למרות שאם זה בידיים של ישראל, אני לא אופטימית🙊
אבל זה לגמרי מעורר תקווה🙏
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית