יש לו שליחות גדולה שה' בחר בו למען עם ישראל, כמו כורש. אבל עדין אנחנו צריכים לזכור ולהתחזק שזה הכל מאת ה' ולהתפלל לשליחים נאמנים. 

הקב"ה מראה לנו איך דברים יכולים להשתנות בן רגע, בצורות שלא היינו חולמים שיקרו.

אבל אם נפספס את הרגע ונסמוך על טראמפ ולא מבין מספיק שזה באמת משמיים ורק בידי שמיים, הכל גם יכול להתהפך (כמו שמעניין החטופים היה נראה שהוא יציל את המצב, ובסוף הביא עלינו עסקה עם מחירים כבדים מאוד...).

ממש חושבת שצריך להתחזק עכשיו בתפילות - גם להודות לקב"ה על הפתח הזה שהוא פתח לנו בכיוון כל כך לא צפוי (מרגיש ממש כמעט כמו קריעת ים סוף...), וגם להתפלל שבאמת הדברים יתפתחו בצורה טובה לעמ"י.

באמת, מאז ה7.10 רואים איך הקב''ה מנווט הכל בצורה ניסית ויוצאת דופן . 

זכינו לחיות בתקופה כזאת! 

מי היה מאמין שטראמפ יהיה שליח של הקב''ה. 

מי היה מאמין שהוא ייבחר בכלל?!

איך השם יכול פשוט ברגע לשנות את העלילה בצורה כל כך לא צפויה 

זה יכול לשנות את ההיסטוריה

מפחדת שיהיו טמונים בזה אתגרים גדולים שאנחנו לא מצפים להם אבל נראה שזה יכול להיות דבר מדהים ממש.

אני חושבת שיש לטראמפ תפקיד חשוב אבל אנחנו תמיד צריכים לזכור שהישועה מגיעה רק מהקב''ה 

הוא עשוי לזכות להיות שליח טוב אבל זה באמת הקב''ה שמציל אותנו תמיד

לבנון

סוריה

באמת רואים ניסים גלויים בתוך החושך הזה 

כנראה שרק אני לא מתעניינת בחדשות 

נשמע כמו דיבורים בעלמא 

הוא לא ישלח את החיילים שלו למות ולהפצע בעזה

אגב זה אותו טראמפ שהחליט על שחרור החטופים ועל זה היו פה תגובות מבוהלות

לא באמת יש פתרון קסם לעזה

ולא באמת יש תרחיש אימים בגלל מהלך כזה או אחר

טראמפ הוא שליח טוב אבל לא קוסם ולא מייצר ניסים

בעיניי הוא השותף הכי טוב לעסק הזה

והוא נשמע די נחוש, ואני בוטחת בהשם ומקווה שהוא שליח טוב לפנות את האזור  

מה יקרה בפועל אף אחד לא יודע.

וצריך גם לזכור שזה לא באמת טראמפ מחליט, הוא רק השליח של הקב"ה, וזה תלוי מאוד גם במעשים שלנו ובתפילות שלנו. בעיני זה ממש זמן לתפילה רצינית עכשיו.

אבל גם עכשיו יש על מה להודות ולשמוח, אםילו אם עוד לא קרה כלום במציאות.

עצם השיח הזה, הוא מהפכה של ממש.

במקום שעזה תהיה הבעיה שלנו, היא הופכת להוות הבעיה של העולם. והפתרום שפעם היה מוקצה מחמת מיאוס הפך להיות לגיטימי, ברמה שאפילו בצד השמאלי של המפה (גנץ, ואפילו לפיד באיזושהי רמה) תומכים ומקבלים את הרעיון.

אם היו מספרים לנו לפני חודש שאלו הולכות להיות הכותרות השבוע, היינו חושבים שזה חלום רחוק.

זה נכון שעוד יש דרך ארוכה לעבור עד שזה יקרה. ויכולות להיות הרבה בעיות בדרך. אנחנו לא חיים פה ניסים וגם לא פתרונות קסם.

אבל עדיין, מה שקרה פה ממש לא זניח, יש הרבה על מה לשמוח, ויש גם הרבה על מה להתפלל...

עולות אם בן גביר היה מציע את הרעיון הזה😂

הרעיון של 'טרנספר מרצון לערבים' הוא לא חדש. אבל עד עכשיו הוא באמת הגיע רק מהצד הימני (אולי אפילו ימני קיצוני) של המפה. הרב כהנא, רחבעם זאבי, וגם במהלך המלחמה הנוכחית סמוטריץ' ובן גביר דיברו על הכיוון הזה. אבל זה אפילו לא קיבל כותרות מרוב שזה היה כביכול מופרך ולא ישים.

פה אפשר לקרוא על ההיסטוריה של הפתרון הזה.

תוכנית הטרנספר – ויקיפדיה

זה מצחיק כי זה עודכן גם להצעה הנוכחית של טראמפ, אבל הניסוח שם נשמע כאילו 'הרעיון הזה שוב עלה, אבל נדחה על ידי כל מיני מדינות, ובזה נגמר הסיפור...', כמו כל הפעמים שזה עלה עד עכשיו.

ולמעשה הסיפור הנוכחי רק התחיל, עוד נראה לאן זה באמת ילך...

כשטראמפ מציע את זה ומחליט שזה מה שיקרה, זה משהו אחר לגמרי מאשר 'סתם' פוליטיקאי ימני.

אכן טוב לנו

זה מצטרף לשורת דברים שהוא כבר עשה בשבילנו

כופף את חמאס להגיע לעסקה

הפחיד את האירנים שלא יתקפו שוב

שחרר משלוחי נשק תקועים

הרי ברור לכולם שהוא רק מדבר רעיונית על עזה

דברים שהוא רוצה (ויכול) לבצע הוא עושה כמו מלחמת סחר עם קנדה וסין

בקיצור ברור שהדיבור הזה טוב וברור שהוא אחד הנשיאים הטובים לישראל

אבל ההבדל הענק בתגובות מכל הדברים שהוא כבר עשה מצחיק אותי

ובאופן כללי הממשל האמריקאי 

עם מדינה כגודל העט שלו (כמו שהוא בעצמו אמר)

לצד זה יש לו עשרות מדינות משלו לנהל..

הכי דחוף היה לו לטפל בארצנו הקטנטונת,להיפגש עם נתניה, לצאת בהצהרה פומבית לתקשורת..  

זה רק הקב"ה יכול להוביל כזה דבר

אבל זהירות לא לסמוך עליו יותר מידי.. 

קצת התאכזבתי ממנו בקטע של החטופים

בגדול לא התעניינתי יותר מדי לפני היום באג׳נדה שלו לענין אז לא יודעת 

דרך כניעה שלהם ולא בעסקה

זה נקרא שאנחנו נכנענו.....

ותשוטח עם שופל, ממש לא חשוב איך החטופים יחזרו, העיקר שיחזרו

עד שהוא לא נכנס לתפקיד, הדיבורים על העסקה לא התקדמו לכדי משהו ממשי בכלל, זה תקף גם לויתורים שישראל עושה

ישראל לא הייתה יכולה ליזום כזה דבר מעצמה,בגלל התנגדות של שמאלנים שעוד מאמינים שיש שם חפים מפשע טויהיה מתישהו ׳שלום׳ וגם בגלל כי אין לה מנופי לחץ על מדינות ערב ואחרות שיקלטו אותם

הפחד שלי, שההצהרה הזו תדפוק עכשיו את המשך העסקה חלילה, או שהם יהגרו המנוולים ויחזרו בדלת האחורית לישראל בצורה לגיטימית כתיירים ממקומות אחרים.. ולכי תחפשי אותם אחר כך

חלקם פה בתוך המדינה

לזה לא יעזור השטחה של עזה

אבל אין מושלם🤷

זה לא שהייתה אופציה אחרת ככ. 

רק כדור בראש במקום כליאה יעזור כדי לא להגיע לזה 

לק"י

לא יודעת כמה מדינות יסכימו לקבל אותם בכלל...

ובנוסף, שאם הם יהיו במצריים/ ירדן, הם יוכלו להזיק לנו משם.

ויש לו מנופי לחץ חזקים על המדינות הללו

לק"י

אחי אמר את זה, והתחברתי....

העם בארצות הברית עצמה לא מבסוט

הוא הציב רף גבוהה מאוד- שכשיתחילו לדוןבאופן מעשי- גם הפשרה תהיה משתלמת לנו 

סתם כי מסקרן לראות תהליכים

איך דברים פתאום משתנים 

איך "מתעסקים" בנו באופן כל כך אובססיבי 

לא אופטימית ובעמדה שלא מאמינה ולא סומכת על אף אחד...

ועצוב לי שאנחנו תלויים במה ארהב תקבע, תחליט, תגיד... 

הם לא המושיע שלי תודה.

אני מחכה רק לתהליכי גאולה אמיתיים

התעוררות של תשובה, משיח וכו'

ואני מצטרפת אלייך בציפייה לגאולה ולתשובה של עמ"י.

אבל האמירה כאילו 'הם לא המושיע שלי' מזכירה לי את הסיפור על האיש שטבע בים וביקש מה' שיציל אותו, ואז הגיע מסוק והזמין אותו לעלות, אבל הוא המשיך להתפלל לה' שיציל אותו, ובסוף טבע...

ה' לאורך כל הדורות פועל בעולם הזה דרך שליחים. לראות את יד ה' בגלוי כמו ביציאת מצרים זה לא משהו שאמור לקרות בכל דור. לאורך כל התנ"ך אנחנו רואים איך הקב"ה פועל דרך שליחים בשר ודם כדי לקדם את ההיסטוריה בהתאם לרצון שלו (לטוב ולרע).

אז גם עכשיו, טראמפ הוא לא המושיע שלנו. אבל הוא בהחלט יכול להיות השליח של הקב"ה לעשות פה שינוי שלא היינו יכולים לעשות לבד.

זה לא רק שאנחנו 'תלויים' בארה"ב. בשביל שמדינות אחרות יקבלו את הערבים, לא היה מספיק שמדינת ישראל תקבל החלטה לבצע טרנספר מרצון. העולם לא היה מסכים לקבל אותם וזה לא היה עובד.

בשביל שזה יקרה, דווקא בנושא הזה אנחנו באמת צריכים שהעולם כולו יבין שעזה היא לא רק בעיה שלנו אלא בעיה של כולם. והם צריכים להיות שותפים גם בפתרון.

וזה שארה"ב מובילה את המהלך הזה, זו בערך הדרך היחידה, במציאות הנוכחית, שהפתרון הזה באמת יוכל לקרות בעז"ה.

לא חושבת שצריך להאמין או לסמוך על אף אחד, בשביל להבין שמה שקורה פה זה מהלך אלוקי, ורק על הקב"ה אנחנו סומכים. וגם מודים לו, על הדרכים המופלאות שלו להשפיע על המציאות, ולהכניס את עמ"י במרכז ההיסטוריה העולמית, למרות שאנחנו אחוז כל כך מזערי מהעולם.

על כל המילים המחזקות! 

לק"י

ויש מחבלים שנמצאים בבתי מלון במצרים, ואין להם לאן ללכת.

מצידי כמובן שיזרקו אותם לים או לכוכב אחר. אבל את זה מותר רק לטראפ להציע😅

כך שלא בטוח בכלל שהתוכנית שלו ישימה או יעילה (מה הבעיה שלהם לתקוף אותנו ממדינות שכנות).

אבל הלוואי שמשהו טוב יצא מזה. בעז"ה.

אבל אויבים מסביבנו לא חסר לנו.

ולהוציא אותם מהארץ נשמע לי בכל זאת הרבה יותר מוצלח מאשר להשאיר אותם פה.

ולגבי יעילות או ישימות התכנית - גם אני לא יודעת אם ואיך ומתי זה יקרה.

אבל אני חושבת שעדיין יש מה לשמוח על עצם השיח, שזה שינוי של 180 מעלות ממה שדובר עד כה (וזה שאפילו רוב השמאל מקבל ותומך בזה, זה גם פלא. כשסמוטריץ ובן גביר דיברו על זה - הם זלזלו בזה לגמרי).

גם כשדיברנו על הקמת המדינה בקונגרס הציוני הראשון זה היה נשמע הזוי ולא ישים.

אבל 20 שנה אחר כך החלה הצהרת בלפור. שגם אחריה לא מיד קמה המדינה ועוד היו לנו אחר כך הרבה תלאות דווקא מול האנגלים.

אבל בסוף זה היה תחילת הדרך שהובילה להקמת המדינה.

ויש מה לשמוח גם לפני שיש שינוי מעשי. עצם שינוי השיח הוא כבר פלא בפני עצמו. ועל ההמשך עוד יש הרבה מה להתפלל...

זה גם מתחבר ממש לפרשת שבוע שמשה שוב ושוב הלך לפרעה שישלח את עם ישראל, רק עבודה על שינוי השיח למרות הכבדת לב פרעה ובפועל בזמן הזה התחזק לנו בלב האמונה בה'... 

ואז מעשית- ה' פעל את מה שהיה צריך שיקרה, עם ישראל- כל תפקידו היה להתפלל לה' ולצאת משערי הטומאה שהיה שרוי בהם... וכמובן הדבר החשוב ביותר- לזכור שיש לנו תפקיד ומהות. אנחנו העם הנבחר. מה המטרה ביציאת מצרים? לצאת להיות העם הנבחר לקבל את התורה ולקיימה בארץ המובטחת.... 

צריך לחזק את המהות, וכשזה קורה, ה' ידאג לכל הפרקטיקה.... לה' זה לא בעיה הרי... 

(מגיבה קצת באיחור)

גם מחדלים וגם בגידות 

וגם מר שנראה מתוק

ומתוק שנראה מר.

אני לא מתלהבת למרות שייתכן שהוא יהיה שליח נאמו, כי אל תסמכו בנדיבים וגם כי אינטרסים.

וגם כי לא יודעת מה יקרה בפועל

וגם שיש עוד הרבה מחדלים ואיומים שלא קיבלו מענה עד כה ואין מי שיודע מתי ואם בכלל יקבלו...

ולבנתיים השקר והמרמה חוגגים.

אז כן אני לא מתלהבת מקצת טראמפיזם... 

(זה לא שאני לא מאמינה שהקב"ה יכול לשלוח שליחים לעזור לנו, ושאולי דרכם תגיע עזרה מסוימת, מאמינה שזה אפשרי, אבל הכל כל כך מורכב שמבחינתי לא מחפשת פתרונות מדיניים אלא כרגע בעיקר רוחניים. כלומר התעוררות תשובה גדולה. מהלכים רוחניים יותר מעניינים אותי... אם כי לפעמים הם מתלבשים בגשמיים. קיצר מורכב) 

סיפורי תשובה בתקופה האחרונה יותר מעודדים אותי

בנות שלקחו על עצמם צניעות

אנשים שלקחו על עצמם שבת

זה הרבה יותר מעודד ומחזק

כי בעיניי זה מה שיציל אותנו מישמעאל 

עוד דוג' אנחנו קשורים להינוקא שליט"א,

והמהלך שאני רואה שהוא עושה

בונה לאט לאט, בעדינות ובחוכמה

קהילה של אנשים שמבקשים את ה', שדורשים את ה', שרוצים לשמור על קלה כבחמורה, שנזהרים מהחטא,

זה מרגש אותי!! שעוד ועוש יהודים מגלים את הקב"ה בדרכי נועם ואהבה

ובאמת זה צובר תאוצה מטורפת 

יש לרב הינוקא הרבה השפעה ב"ה 

זה מרגש אותי!!!

כשלומדים תנ"ך, ובעיקר את ספרי הנביאים הראשונים (במיוחד שופטים ומלכים), אני חושבת שהמסר שהכי ברור מתוך ההיסטוריה שהתנ"ך מספר לנו, זה הקשר בין המעשים הרוחניים של עמ"י למצב החיצוני שלהם (מדיני, כלכלי, וגם מבחינת גשמים/בצורת).

ככל שעמ"י יותר מחובר לתורה ולמצוות, אז גם המצב החיצוני שלהם טוב יותר.

(יש מצבים של יוצאי דופן, שבדרך כלל מוסברים בפסוקים או במדרשים. למשל דורו של אחאב שניצחו במלחמות למרות שעבדו הרבה ע"ז, בגלל שהיו מאוחדים).

וזה נכתב לנו לדורות, כי גם אצלנו הקשר הזה קיים.

אנחנו עדיין בעולם של הסתר, והיום גם בלי נבואה, אז אנחנו לא יכולים להסיק באופן מוחלט אילו מעשים גרמו לאילו צרות, וכדו'.

אבל אנחנו כן מצווים לפשפש במעשים שלנו ולחזור בתשובה כשאנחנו עוברים צרות.

וזה באמת מאוד מרגש לראות את ההתעוררות של עמ"י, ולשמוע על אנשים שהתחזקו במצוות שונות. וברור שזה חלק מהותי מהתהליך שאנחנו עוברים פה.

את הקהילה שכתבת עליה אני לא מכירה, אבל באמת משמח מאוד לשמוע על ההשפעה וההתקרבות של יהודים לעבודת ה'.

ואני חושבת שההסתכלות על מה שקרה עם טראמפ זה גם חלק מהסיפור.

טראמפ הוא בסה"כ שליח. אני לא סומכת עליו ולא בוטחת בו, ולא חושבת שהוא יושיע אותנו.

אבל כשקורה משהו טוב לעמ"י, כשהשיח על 'היום שאחרי' בעזה פתאום משנה כיוון ב-180 מעלות ממה שהיה (וזה לא רק האמירה של טראמפ, זה גם הרבה מהשמאל הישראלי שהצטרף ותמך ברעיון הזה, שגם זה פלא גדול...), אז אני חושבת שזו אפילו קצת כפיות טובה לא להודות על זה.

ברור שזה לא סוף פסוק. ברור שיש עוד דרך ארוכה לעבור, ושזה לא פותר את כל הצרות שלנו. אבל הגאולה מתקדמת קמעא קמעא, ופה אנחנו רואים צעד משמעותי, שבאמת ראוי לשמוח עליו ולהודות עליו.

וכמובן, כמו שכתבתי פה בערך בכל תגובה שלי - להתפלל על זה שבאמת התכנית תצא לפועל בצורה שתהיה הכי טובה לעמ"י. 

כי באמת גם אני לא סומכת על טראמפ, ולא על אף אחד, אבל יודעת שהקב"ה עומד מאחורי הכל, אז מתפללת אליו שהוא יכוון אותם להמשיך לעשות מה שבאמת יהיה טוב לעמ"י.

להתפלל על זה שזה יצא לפועל

אני אישית לא מתפללת לשום מהלך מסוים שיצא לפועל כי אני לא יודעת מה יהיה הכי טוב

או אם אפשר לבקש גאולה או משהו יותר גדול שיקרה זה עדיף לי מאשר לבקש על מהלך קטן שספק אם הוא זה שיעזור... 

כמו שאפשר לבקש כסף מה' שנצליח לסגור את החודש או לשלם את המשכנתא ואפשר פשוט לבקש שפע ופרנסה ללא גבולות, סתם לדוג', ה' הוא כל יכול...

דווקא בגלל ההסתר מרגיש לי שהעניינים איתנו בעמ"י יותר רוחניים מאשר חומריים. אפילו שזה נראה הפוך לכאורה...

וההודאה שלי לקב"ה היא כרגע בדרגת להודות על הטוב שיש לי, שגם בזה לא תמיד חזקים לזכור להודות על הטוב הפשוט הקיים של היום יום. אני ממש לא בדרגה של להודות על תהליכים מדיניים כי הפוליטיקה פחות מעסיקה אותי בעומק, אולי רק כלפי חוץ... 

ולדיבורים שלי עם ה' אין קשר עם פוליטיקה...

אולי כי אני אדם פשוט של היום יום ואולי גם מסיבות נוספות

אני כן מבקשת שהאמת תצא לאור והשקר יתגלה, ושלא יהיה כח לכוחות הלא טובים ולאויבים להכות בנו, וכו' כזה סגנון 

התנ"ך מלמד אותנו הרבה אבל זה באמת תקופה שכבוד ה' היה יותר גלוי בעולם והקשר איתו היה ישיר יותר... 

ככל שהענן והמסך עבה יותר, הכח של הרוחניות צריך להיות גדול יותר, כדי מעט להבין את רצון ה' מאיתנו, זו דעתי... 

(אבל זה באמת גם עניין של אישיות וסגנון, כי יש אנשים שמתעסקים בחומר ומאמינים יותר בפעולות של החומר וזה קשור מן הסתם בסוג הנשמה שלהם...) 

אבל אני כן רוצה להגיד, שבעיני זה לא נכון להגיד שלהתפלל על דברים שהם לא הגאולה זה 'קטן'.

כשאנשי כנסת הגדולה תיקנו את תפילת שמונה עשרה, הם לא תיקנו רק בקשה לגאולה שלמה. הם תיקנו ברכות גם על דברים שבדרך - רפואה, ברכה בארץ, קיבוץ גלויות, תיקון מערכת המשפט, הכרתת הרשעה, הרמת קרן הצדיקים, ורק אז - בניין ירושלים, והמשיח.

בגמרא זה מתואר כתהליך - 

...ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב ״ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא״. וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר ״ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך״, וכתיב ״ואשיבה שופטיך כבראשונה״. וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם שנאמר ״ושבר פושעים וחטאים יחדיו״ יכלו. וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב ״וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק״, וכולל גירי הצדק עם הצדיקים שנאמר ״מפני שיבה תקום והדרת פני זקן״ וסמיך ליה ״וכי יגור אתכם גר״. והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים, שנאמר ״שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך״. וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר ״אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם״. וכיון שבא דוד באתה תפלה, שנאמר ״והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי״. וכיון שבאת תפלה באת עבודה, שנאמר ״עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי״. וכיון שבאת עבודה באתה תודה, שנאמר ״זובח תודה יכבדנני״. ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה? דכתיב ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים״... ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים? דכתיב ״ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם״ ברכה דהקב"ה שלום שנאמר ״ה' יברך את עמו בשלום״.

(מגילה י"ז, ב' - י"ח, א')

אז ברור שאני ממשיכה להתפלל על הגאולה יום יום.

אבל אני מתפללת גם על הצרכים האישיים שלי.

וגם בתחום הלאומי - אניי מתפללת גם על התהליך של הגאולה. ומה שקורה עכשיו זה הכרתת הרשעה מן הארץ. זה חלק מהתהליך, וכשאני רואה התקדמות בנושא הזה, אני שמחה מודה עליה, ומתפללת שזה ימשיך בצורה הכי טובה לעמ"י.

מתחברת לדברים שכתבת

ונראה לי אנחנו מדברות יחסית אותו דבר

כשהתכוונתי שאני לא מבקשת ספציפית על עניינים של הממשלה זה כי אני לא יודעת בוודאות אם מה שנראה טוב הוא באמת טוב.

לכן כתבתי בתגובה קודמת שלפעמים הנראה מתוק הוא באמת מר, ורב הנסתר על הגלוי בענייני פוליטיקה... 

אבל כלליות של תפילות בנושאים כמו שמופיעים לדוג' בתפילת 18 זה כן... 

אז לא נפתרנ שום בעיה.. 

בואי נראה אם באמת יצליח לעשות זאת..

לא התרגשתי מדבריו בעניין הזה, עד שנראה זאת בפועל, בשטח.  

מה נראה לכן

יש תקווה שהפעם זה אמיתי?!?!

לק"י

למרות שאם זה בידיים של ישראל, אני לא אופטימית🙊

אבל זה לגמרי מעורר תקווה🙏

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון

על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה