בסופו של יום הסדר של הבית הוא באחריותי למרות שהוא משתדל לעזור וכמובן גם הילדים.

אז לי נוח

יש שלוש קופסאות ענקיות-

אחת למגנטים

אחת לקפלות

אחת למכוניות וכלי מטבח 

עוד קופסא לתחפושות ואביזרים ובובות

וזהו

הכי פרקטי 

הוא מדמיין לי משף עם משחקי קופסא אבללללל אין לי כוח לתחזק את זה... ולא ככ נראה לי שהילדים יתחזקו את זה בלי שאני אהיה על זה וואלה לא מתאים לי..

מבינות?..

לי יש ילד אחד, בן שלוש, ויש לי מלא משחקים, אבל רוב המשחקים יותר צריך לשמור עליהם נמצאים במקום לא כל כך נגיש, ואז הוא משחק בהם רק בתיווך. ואז אפשר שכשבעלך רוצה-יוריד להם משחק ויהיה אחראי לאסוף איתם, דברי איתו על זה שלך אין כוח לתחזק-אבל אם זה חשוב לו את תומכת, פשוט שייקח על זה אחריות

וגם לפני- ילדים משתעממים ממשחקים מוכרים.

לא חייב שתחזיקו בבית דווקא משחקי קופסא (האמת אצלי יש הרבה ובכלל לא משחקים)

אבל אם יש הרבה שעות בבית צריך לדאוג שתהיה להם תעסוקה טובה וחיובית שמתאימה לרמה שלהם

תלוי בכם ובילדים מה ואיך אבל בעיני זה חשוב

אפשר להקצות מדף גבוה ולהגדיר שמשחקי קופסא זה רק על השולחן ומוציאים כל פעם אחד. בהתחלה תצטרכו להתעקש הרבה ובסוף הם יתרגלו

שמתאימים לגדולים.

הילדים מאוד אוהבים אותם

הם במדף גבוה ולא נגישים לקטנים וצריך לבקש רשות להוריד אותם. מרשה כמובן כשבאים חברים

בעיני זה כן דרוש אבל מאוד תלוי בילד

יש לי ילד מאוד מרובע שאין לו משחקי דמיון בכלל, והוא פורח עם משחקי הקופסה האלה

ויש לנו הרבה משחקי קופסא מותאמים לגיל

וגם דאבל, מנקלה, רמי

אלה משחקים שלא נגישים להם והם צריכים לבקש לשחק בהם, ומי שמשחק יודע שחייב לאסוף כשמסיים ולהביא לי להחזיר למדף אחרת פעם הבאה לא יקבל

ואני אומרת את זה כאמא לילדים בעלי דמיון מפותח, שגם בגיל 12 עדיין אוהבים לשחק בפליימוביל וכאלה...

אבל עדיין הם צריכים ואוהבים גם משחקי קופסה וחשיבה.

אני לגמרי איתך בתסכול של משחקים שנהרסים כי הילדים לא שומרים עליהם (מצד שני - אני גם לגמרי כמו בעלך, שמתפתה לקנות מדי פעם משחקים חדשים🤦‍♀️)

אז הפתרונות שלי:

* משחקי הקופסה במקום נגיש פחות, וכשהם משחקים בהם אני משתדלת "לשבת" עליהם שיאספו אותם מיד אחר כך.

* קונה לרוב דווקא משחקים זולים, כדי שפחות יכאב הלב אם ייהרסו... (ויש להם גם משחקים שקיבלו במתנה מסבא וסבתא או להולדת אח חדש וכו')

* מכינה משחקים בעצמי... בהדפסה ביתית, כך שאפשר להדפיס שוב אם נהרס. כמובן, זה לא ברמה של משחקים קנויים מבחינת האביזרים...

בקיצור, נראה לי שאת כן צריכה להקשיב לבעלך במקרה הזה😉 ולקבוע כללים כדי להקל עלייך...

טאקי

דאבל

רביעיות (יש מלא סוגים)

חתחתול - אולי גם זה בסיסי.

ואפשר להתחיל בחבילת קלפים פשוטה שעולה שקלים ספורים (אפילו שקל), ויש הרבה משחקים שאפשר לשחק בהם... 

רגילים, חתחתול, חלומות

דאבל היה ונשאר ממנו שאריות

כנל לגבי רביעיות

אבל בעז'ה נחדש את המלאי..

תחדשו עוד קצת. היתרון במשחקי קלפים שקל יותר לאסוף אותם ולאחסן אותם...

מדברת עם הילדים לפני שאתם קונים.

מסבירים שאתם רוצים לקנות כדי שיהיה במה לשחק, אבל צריך לדעת לשמור על המשחקים.

מסבירה כמה כללים לגבי שימוש במשחקים

ומוסיפה שאם לא יישמרו עליהם אז לא תוכלו לקנות עוד בהמשך

אני חושבת ששניכם צודקים. 

ילדים צריכים יותר מ4 משחקים ושמותאמים לגיל שלהם, מצד שני לא חייב שהכל יהיה משחקי קופסה. אבל מאד כדאי שיהיה גם וגם. וללמד אותם גם משחקים שהם לא פיזיים. 

הגדולה הביאה חברה ואין משחקי קופסה? 

יש חבל, כדור, משחקי מילים, משחקי עט ודף, משחקי קלפים (גם טאקי אפשר לשחק בקלפים רגילים) 

אבל עדיין כדאי שיהיו גם משחקי קופסה.

אצלנו בבית לא היו המון משחקים אבל היה מגוון מבחינת סגנון וכמובן שיחקנו גם משחקים לא פיזיים..

הנה כמה המלצות: 

משחקי קופסה/לוח- 

מונופול

טריוויה

פאזלים (עד 100 חלקים נגיד)

רברסי

בול פגיעה (כולל חלקים קטנטנים, תלוי אם יש תינוקות)

ריסק

דיקסיט

ספלנדור

שחמט-דמקה-ששבש

סולמות וחבלים

רמי

רב משחק (יש שם כל מיני)

וכמובן קלפים - זה משחק מכובד של משחקים

וגם מלא משחקי דף ועט שילדים ביסודי יכולים ללמוד - 

ארץ עיר (יש גם את גרסת הקלפים - מילים בעיגולים)

כותבים סיפור בשורות בלי לראות מה אחרים כתבו (יכולה לפרט)

איש תלוי

ציור בתריסים

ויש גם את כל השאר -

חבל 

גומי 

כדור

חמש אבנים

קלאס

3 מקלות

מחבואים

תופסת 

עוקבת

פרה עיוורת

לקטנים גם קוף קופיקו

אישיות

רכבת מילים

מילים דומות משמעויות שונות

בטח יש עוד 100 משחקים ששכחתי

זהו את המשחקים של שף ועט הם שורקים... הילדים שלי אלופים בסודוקו,בארץ עיר, עושחם תפזורות ואיש תלוי אחד לשני... זה עף אצלנו!!

כדור, גומי, חבל - ברור שיש

ולכן הרגיש לי מספיק..

(מבחינתי זה עולמות שלמים... ככ הרבה אפשר לשחק גם בלי משחק קופסא ספציפי)

תודה על הרעיונות לגמרי שומרת לי

כדאי לקנות משחקים שווים, שימו אותם במקום גבוה, עם כללים ברורים איך משחקים ואוספים.

תתחילו באחד- שניים, ותראו איך הלאה.

צריכה המלצות? באיזה גיל הגדולים?

אומנם הילדים הרבה יותר קטנים

אבל בעלי כל הזמן רוצה לקנות להם עוד ועוד

ואני חושבת שיש להם מספיק.

נראה לי שזאת לא שאלה לפורום,

זה בכלל לא משנה מה אנחנו חושבות.

מה שמשנה זה מה שאת ובעלך חושבים

ואם זה צורך של בעלך אז זאת סיבה מספיק טובה בשביל לקנות

ואם הצורך שלך הוא לחסוך את הכסף (סתם מעלה השערה, לא באמת יודעת)

אז זאת סיבה בשביל לקנות פחות

אתם צריכים לדבר ולמצוא את הדרך שמתאימה לכם. גם לך וגם לו וגם לילדים.

התגובה שלך @דיאן ד. נגעה לי בלב ❤️ בגדול את צודקת. כאן בדילמה הזאת ספציפית עזרתן לי להבין שכן האיש צודק (חחח בעיקר הפסקנות ש

ל @מתואמת 😅)  - וצריך משחקים אבל ההסתכלות שלך גם מאד נכונה

תודה!

זה מלמד דברים אחרים ממשחקי דמיון (שגם מאוד חשובים).

להתמודד עם הפסד, אסטרטגיה, ועוד.

דוגמאות למשחקים:

משחקי זיכרון, פאזלים, מונופול, דיקסיט, רמיקוב, שעת שיא, הנסיך והנסיכה, טאקי, חתחתול, צוללות, קטאן ועוד

מציעה לך לעשות סוויצ' בראש ולא לצפות שמשחקים יישמרו. 

כשקונים בגדים ברור לנו שהם יתבלו מתישהו, ולא נוכל להעביר אותם מילד לילד לנצח, נכון? 

חומרי יצירה צריך לחדש מדי פעם, נכון?

ככה גם ספרים ומשחקים. קונים, הם מחזיקים כמה שהם מחזיקים, ואז קונים עוד (אלא אם כן הם נהרסים ממש מהר, ואז זה באמת מצריך מחשבה איך למנוע את זה). 

ברמה ש''חורשים'' עליהם שבוע שבועיים ואז. הם מתפזרים, נהרסים ונעלמים

אצלנו לפעמים באותו יום דברים מתחילים להיהרס...

אבל אין מה לעשות, הבנתי שיש משחקים שבהם אני צריכה להיות שוטרת בלי להרפות - כמה שאני לא סובלת את זה...

וכשהם מתבגרים המצב נהיה יותר טוב. כרגע משחקים שווים במיוחד אני מבקשת מהבת הגדולה שלי לשמור, כי היא אחראית...

בזה שאת מנרמלת את המצב..תודהה

את מכירה את אלה שפותחות גמ"ח אירוח בביתן, כדי שהשכנות יראו שהמצב בבית שלהן לא גרוע כמו שהן חשבו?

אז אני אחת מאלה

מסכימה עם כולן כאן שילדי בית ספר זקוקים למשחקי קופסה.

לגבי שמירה על משחקים, מה שעזר לנו זה שהם היו צריכים להרוויח את המשחקים ביושר (על ידי מבצעים, הבאנו משחק או 2 שווים כל ראש חודש), וכך הם הרגישו שהרוויחו את המשחק וממילא ירצו לשמור על זה.

כמובן שזה לא לגמרי מספיק, אבל עוזר.

אני כן עמדתי עליהם שישימו לב לחלקים שנפלו לרצפה ושיקפידו להחזיר את הכל קופסה בצורה מסודרת מיד אחרי המשחק, ועם הזמן ברוך ה הם ממש מתרגלים לזה. (והילדים שלי הכי מבולגנים..).

המשחקים שאספנו עם הזמן: (כותבת לפי הסדר של תדירות השימוש במשחק, שתדעי מה אוהבים)

קטאן

אנדרלמוסיה

מונופול

זריזאות

רמיקוב

דאבל

שוקו תות

קוקו טאקי

ג'ונגל ספיד

פיל וחתול

סט

בטוח שכחתי כמה..

הם מקבלים אצלנו הרבה על מבצעים (האמת של האיש שלי... אני לא מחבבת את שיטת המבצעים)

לא עוזר 

זה בעיקר צריך להיות כנראה החזקה שלי

ולא בא ליייי

(להזכיר. להוריד. לשבת עליהם שייאספו. אין לי כוח לזה🥴 למרות שיש פה מיומנות חשובה שהם צריכים ללמוד)

כמה שהבן שלי בכיתה ב אוהב לשחק במכוניות שלו ובמשחקי פליימוביל ולגו קטנים,אחותו הגדולה בכיתה ה' לפעמים משחקת איתו בזה אבל כמעט כל יום הם משחקים מונופול/רמי 

ויש עוד משחקי חשיבה ואסטרטגיה שקנינו להם או שקיבלנו מתנה וברוך ה' זה מעביר להם את הזמן יופי.

למשל- 

קטאן

טאקי

Race 

צוללות

מנקלה 

מלא סוגים של קלפי טריוויה שקיבלו 

דומינו ראלי- זה מתאים לכולם פה, גם לילדי הגן וגם לביהס, הם יושבים יחד ובונים

לנו במרפסת יש ארון לכל המשחקים. כאשר למטה זה משחקים יותר לילדי הגן ולמעלה משחקים פחות נגישים, לילדי בית הספר. 

המשחקים כמו רמי, מונופול  מנקלה וכו נמצאים בארון של הבת הגדולה למטה. כדי שאף אחד לא במקרה יוציא ויקח אלא רק היא. ככה לא נוגעים בזה וזה לא נהרס... 

בחדר של הבנות הקטנות נמצאים כלי המטבח, הבובות, מדף הספרים שלהן.. 

פשוט במרפסת שמנו מה שמשותף ומותאם לכולם.. ואם היה שם מקום עוד בארון, הייתי מעבירה לשם עוד משחקים..

בתכלס זה ילדים, הם יודעים מה הכללים בבית ומה הדרישות אחרי שסיימו לשחק במשהו... 

הם מספיק אחראיים כדי לשמור על המשחקים שלהם. ואם משהו לא נשמר כראוי/התבלה/התפרק/נקרע אז לפח, בלי רחמים על המשחק יותר מידי...

הם מהממים ואחראיים בהרבה תחומים. אבל ממש לא יודעים לשמור לצערי. אבל מתחדד לי מהשרשור כמה זו מיומנות שישוב להקנות להם.

עזרתן לי מאד גם רעייונית וגם פרקטית

❤️

ראיתי בשיין משחקי קופסא במחירים ממש מצחיקים לעומת מה שאפשר לקנות בארץ .

לא יודעת מה האיכות שלהם.

אבל

אם חבל לך להשקיע ושייאבד תזמיני מקסימום תזמיני חדש כשיתקלקל /יאבד וכו.

בשבילי משחקי קופסא זה נהדר לזמן איכות עם הילדים בשבת.

המשחקים האחרים טובים לזמן שבו אנחנו לא איתם ממש אלא רק בשטח

בדיוק חיפשתי משחקים במחירים שפויים

קניתי שם את שעת השיא, דאבל ועוד

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

ici=s1`EditSearch`%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7%D7%99%20%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%90`_fb`d0`PageHome&search_source=1&search_type=all&source=search&src_identifier=st%3D2%60sc%3D%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7%D7%99%20%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%90%60sr%3D0%60ps%3D1&src_identifier_pre_search=&src_module=search&src_tab_page_id=page_home1738834645899

את לא רוצה שישחקו בינהם ? בשבתות יחד איתם?

עם חברים?(הם יתביישו להביא הביתה חברים אם אין משחקים יש שלב שמשחקי חצר ודמיון לא מספיקים)

צריך להתאים את הבית בהתאם לשלבי הגדילה של הילדים

אי אפשר להשאר עם אותו ארון משחקים כשהילדים גדלים..

אפשר להשאיר לקטנים את המשחקים שלהם בגובה מתאים

ולקנות לגדולים יותר משחקי קלפים- חלומות חתוללל, רמי, קלפים, סוויצ' דאבל וכו...אלו משחקים זולים של סביבות ה50 שח 

נותנים אחריות לגדול או לגדולים לשמור עליהם- לסיים ומיד לאסוף לישם במדף גבוה לא להשאיר על הספה וכו...

ומנסיוני הרוב כן נשמר

אם תאפשרי לקטנים גישה לאמוגבלת אליהם אז נכון הם יהרסו

נגיד חתתתולל היה לנו כמה שנים ובסוף הרוב נאבד אז מה אז אחרי 4-5 שנים לא כואב לי לקנות חדש אם ירצו

לא לקטנים..יסודי ומעלה

אפילו מבוגרים

משחק מהירות ממש כיף

לא בגלל הקטע של הרבה מסכים וגירויים

אלא כי באמת ילדים ביסודי צריכים ללמוד גם לשחק בדברים נוספים חוץ ממגנטים ומכוניות.

זה מפתח, עוזר לחשיבה, מפתח כישורים חברתיים.

וגם את צודקת שכדאי ללמוד גם להשתמש במה שיש ולהיות יצירתיים לפעמים.

מסכימה שכל מני דברים לא איכותיים כמו סל זה לא כיף שזה נתקע בבית. אבל מצד שני אם זה זול לא כואב הלב לזרוק... ואם נהניתם מזה נניח חודש זה גם נחמד.

אין מה לעשות, כשדברים נמצאים בשימוש לא תמיד הם נשמרים. אבל עדיין אפשר לשחק. וכן מדי פעם מחליפים או מחדשים. 

יש לנו המון פליימוביל שהצטבר במהלך השנים ורובו לא במצב מדהים אבל זה משהו איכותי והילדים משתמשים בו באופן יומיומי, אז לא אכפת לי, אם חלקים נשברים אני זורקת ועדיין הם משחקים בזה המון, מפתחים את הדימיון.

בכל מקרה משחקי קופסא שווים כמו מונופול כדאי לאחסן במקום מוגדר ולא לתת לקטנים סתם לפזר אותם, אבל הגדולים יותר יכולים לשחק בזה, אולי גם איתך או עם בעלך.

וברור שיש לזה בלאי מסויים, בטח למשחקים כמו טאקי אבל מצד שני אני חושבת שחשוב ללמד את הילדים לשחק גם בדברים כאלו.

בהחלט יותר משחקים מותאמי גיל.

כמה יותר? זה תלוי בכם.

ובקשר לסדר- צריך ליצור מערכת של סדר בבית. 

זה אומר מקומות יעילים ומתאימים למשחקים, 

וחוקים איך מוצאים איך מחזירים.

האחריות בגדול היא על ההורים לשמור על סדר, 

רוב הילדים לאיודעים לשמור על סדר וזה תפקיד ההורים  לדאוג לסדר בבית, לחלק מטלות, להוות דוגמא אישית וללמד ההרגלים בריאים. 

בסוף כל משחק מסדרים , בסוף כל יום עושים ריפרש אפילו בקטנה. 

אם יש לכם מלא חומרי יצירה מי אחראי שלא ישפכו צבעים יפזרו בבית? 

בנוסף, משחקי קופסא זאת דרך מצויינת לגיבוש משפחתי, הורים וילדים והאחים בינם לבין עצמם. ממליצה בחום.  

ורק הגדולים מגיעים אליהם.

נמצא בקופסאות ואריזות שקל לשמור.

מדי פעם כן חלקים הולכים לאיבוד, אבל ברוב המשחקים זה לא מפריע למשחק שחסר כמה קלפים בודדים.

לקנות משחקים לא איכותיים או חומרי יצירה מתכלים במצטבר עולה הרבה יותר.

לגבי מתנה מסבתות- הרבה פעמים שמקבלים משהו בלי שיש את ההכנה המתאימה לקבל אותו (הכנה של מקום פיזי והכנה נפשית של הצורך בדבר הזה)

אז זה מתבזבז 

אבל כשיש צורך בזה ואז קונים אז זה נשמר.

למשל לא מזמן קיבלתי מפות לשולחן וחשבתי שיש לי הרבה ולא היה לי מקום לשים את זה באותו רגע, מפה לשם אין לי מושג איפה זה,

וכבר כמה שבתות שאני מרגישה את הצורך במפות אחרות וברור שעכשיו אם אקנה אדע בדיוק איפה זה וזה יישמר.

בני רבע ל6 ורבע ל7

רוב הפעמים אנחנו משחקים איתם, לאחרונה משחקים גם לבד

אני מוסיפה להם משחקים בהתאם לרמתם ולגילם. אני מאד מאמינה במשחקים ככלי לפיתוח החשיבה, אסטרטגיה, דמיון, אוצר מילים, קריאת הוראות וכדו'. 

אני לוקחת את האחריות על הסדר. אחראית שיאספו ומסדרת בארון משחקים. לא קרה לי שמשחקים נאבדו או נהרסו. 

שאת לא רוצה יותר מידי משחקים בבית.

אבל לדעתי דווקא משחקים כמו טאקי ומונופול מתאימים לגיל שלהם, לא תופסים הרבה מקום ומעודדים משחקים עם כמה משותפים ביחד. כלומר באופן אישי אני מאמינה שטוב שיש כאלה בבית והם כן כבר גדולים ויכולים לשחק בהם. משחקים כמו טאקי ומונופול אם נאבדים כמה קלפים זה לא נורא בדכ.

אולי תנסו לעשות רשימה ולקנות משהו מצומצם ששניכם תרגישו טוב איתו בינתיים. 

אלו משחקים שאפשר גם לשחק ביחד כמשפחה א אתם בקטע.

לגבי יצירה אני ממש אוהבת אבל לא כולם מתחברים

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם תרימי משקולות זה כבר יותר יכול להשפיע.

הליכה זה חשוב גם לנפש

בלי לקחת אחריות, ככה אני מכירה.

מלא ללכת...

תודה!!

אחכה שירגעו הכתמים

פשוט לא חושבת שהליכות ישפיעו על הכתמים, אבל לשיקולך..

אם זה סוג של אינדיקציה, אז כשהייתה לי המטומה אסור היה לי להרים כבד (ברמה של קומקום)

ועם הליכות לא הייתה בעיה. (אבל לא עשיתי הליכות ספורטיביות, פשוט הליכות רגילות של לצאת להתאוורר)

ההמוטומה שלי הייתה מאוד רגישה אז אם היתה בעיה ישר הייתי יודעת.

מצד שני אם בלי קשר להליכות זה יתפתח למחזור תאשימי את ההליכות..

ובאסה כל ההכתמות האלו..

יגרום לך להתחבר לתהליך ולשמוח שהוא שם..

וכדאי לנסות להנות, זה בכל מקרה יקח עוד זמן בע"ה...

הריון זה באמת מסע לא קל בכלל, ולפעמים אפילו קשה ומאתגר

ממליצה לך לחשוב מה יכול לעשות לך טוב

ומחזקת אותך שבסוף הילד/ה מביאים איתם אור גדול ואהבה גדולה

וזה קשוח

כבד

לא נוח

ומלחיץ

אבל זה שווה!!!!!

וכל יום נוסף בבטן זה מתנה עצומה לך ולהם.

מניסיון

חיבוק גדול!!!

ונשימה עמוקה