סתם מרגישה קצת דפוק,
הילדים יצאו להצגה במסגרת הגן בפעם הראשונה
הרבה אימהות שדברתי איתן באותו בוקר (הבנהתי בדיעבד) שעשו תיווך לילדים (איך להתנהג, להיות עם כולם, מה עושים אם הולכים לאיבוד) ואני לא.
אני רק ארגנתי אותם והגעתי איתם בזמן, הבנתי שהם מתרגשים מאד ואיחלתי להם שיהנו. לצוות פניתי ובדקתי שמביאים להם שרשרת עם פרטי זיהוי (וואלה-לא חשבתי על רעיון כזה אפילו או סיטואציה שהילד שלי לא יהיה עם כולם ובהשגחה) אבל יש אימהות שחשבו על זה והכינו מראש לילד הפרטי שלהן. מרגישה שזה לא הכי טבעי לי לדבר איתם, ואולי אפילו לצייד אותם כראוי. איך יש נשים\אימהות שזו השפה שלהן? לראות מעבר? לחשוב על מה יקרה אם? ועל הדבר הלא צפוי, ומייד לתרגם פעילות, מצב או אירוע להכנה לילדים?
בא לי לרכוש את השפה הזו גם. יש כ"כ הרבה על הראש. אני חושבת מה יש כדי להוריד מהדברים החשובים-אוקיי, שיהיו מוכנים לאירוע.
ולראות את הכל מהזווית של הילד ולהכנס לראש שלו ולהכין אותו-מחשבות, רגשות ודיעות זה פחות מה שהכי ראשוני ומיידי לי.
