בכל מקרה. מזל טוב ובשעה טובה.

ב"ה שתזכו להקים בניין עדי עד בשמחה ובאהבה🌷

הלוואי שהיא תתישר.

אל תזלזל בה.

היא גדלה את נ' י' וא'

אולי היא נכנסה לדיכאון או משהו.

תנסה להפעיל אותה

אולי תעשו הליכות משותפות.

היא לא 100 זה בטוח.

השאלה ממה היא סובלת. האם זה עניין נפשי כמו טראומות או שהיא בכלל בספקטרום. כדאי לברר אם זה משהו שניתן לטפל בו או לא כדי שלפחות תהיה לך תמונה ברורה.

רק יש לי שאלה אליך.. אני סקרן.. אם היית חוזר אחורה היית מתגרש? 

לא יודע להגיד, אז לא התגרשתי בגלל הבושה..

מבלי לשלול על הסף את התחושות שלך, איך אתה יכול להשבע שהיא בריאה בנפשה?

מה זה נראית כמו שק תפוחי אדמה?

ולמה שהיא תלך לעשות טסט לרכב?

מה זה שואפים לבינוניות? ואתה מה? עשית אקזיט? נינג'ה ישראל?

השיח שלך נשמע מתנשא ומזלזל מהצד שלך. למי יהיה עצבים להשקיע בתוך שיח כזה?

היא לא נשמעת בריאה בכלל לפי התיאורים האלה. היא הלכה פעם לפסיכיאטר? אבל לבד? ניסית "לרפא" אותה למען הריפוי ולא למענך?

ואל תיקח דוגמא ממני, אני הכי לא הבעל המושלם, אפילו להפך, אבל בחייך, שחרר מהאגו האשכנזי המתנשא הזה ותטפל בה כמו שמטפלים בחולה על מיטת חוליו. אולי היא צריכה כדורים, אולי היא בדיכאון לא מאובחן, ואולי.... תחזיק חזק.... אולי גם *היא* לא נמשכת *אליך*?

צר לי, נשמע שיש לך לא מעט דברים שאתה צריך לסדר בעצמך לא פחות ממה שיש לה.

אל תכעס טוב? אני רק רוצה שיהיה לכם טוב.

התגעגעתי לתשובות האלה פה..

תודה אחי! אתה ממש צודק שאני קצת מתנשא, אבל זו האמת. הכי אובייקטיבי, נשבע.

לא אכפת לי שהיא לא נמשכת אלי.

שפכתי הון על טיפולים זוגיים. אני יכול להיות יועץ בעצמי. היא כזאת והיא צריכה גבר כזה. 

והיא בריאה בנפשה. היא פשוט ככה. כמו שזה לא יאומן בשבילך לקרוא את זה, בשבילי כל לילה זה לא יאומן להגיד לה "מה? את לא מתקלחת?". 

יש בנות ברמה יותר גבוהה ויש כאלה שלא. בוא לא ניתמם.. טעות של ילד גרמה לי לא להעריך את עצמי ואותה נכון והיום אני כאן עם פערים גדולים מאוד.

גם אצל אישתך זה ככה. יש מקור לאורח החיים שלה. אני לא אומר שזה לא מצריך איזה תיקון או איזון, אבל אל תצא מנקודת הנחה שהיא פשוט ככה כי ככה. זאת בינוניות 😊

בקיצור, אל תשלול על הסף אפשרויות נוספות.

ואל תשכח, אם הגיעו מים עד נפש, גירושין זאת לא מילה גסה. אתה זכאי לאושר של עצמך.

רק תנסה לשפצר את הדרך שבא אתה עושה ואומר דברים. אחרי הכל, מדובר פה בבני אדם עם רגשות.

אוסיף גם שחבל על הזמן שעובר והוא חי בהרגשות האלה. הוא צריך לנקוט בצעדים. נסיון תיקון או פירוק.

אגב, אני מכיר משפחה כזו. משפחה ענקית של בנות. משפחה מקסימה. וכל אחד מהחתנים שם ניסה לטפל באישה שלו כל אחד בשיטה אחרת וזה לא עבד.

כך שזה לא תמיד משנה אם נולדה או לא נולדה דבילית כלשונך. עם זה הוא צריך להתמודד בהווה.

|אזהרת תגובה פחות מכילה לפניך|

לכן אם אתה לא במקום לקרוא אותה - מוזמן בהחלט לדלג

או לקרוא ולזרוק לפח אם לא מתאים.

תשמע, הדבר הראשוני שעולה לי מהודעתך זה מה שכתבתי בכותרת -

בנאדם,

קח אחריות על החיים שלך.

קח אחריות על הצד שלך.

כל ההודעה כולה נשמעת כמו זריקת אחריות אחת גדולה.

מחילה, אבל זה ממש נשמע בבחינת "אכלו לי שתו לי".

התחתנתי - כי נקלעתי לסיטואציה, ילד ללא הכוונה וכו'

הבאתי 3 ילדים עם האישה הזו - כי מה? אתה מתאר זאת קורה למן ההתחלה.

אני מזכיר לה לצחצח שיניים - ?!

אני מזכיר לה להתקלח - ?!

איפה הצד שלך בסיפור?

קח אחריות על הצד שלך.

ודאי שזה לא תקין להזכיר לבן הזוג להתקלח ולצחצח שיניים. היא לא הבת שלך. ולא הבת בת 3 שלך. היא אדם בוגר.

אם היא לא עושה זאת? שלא. זה שלה. מה קשור להזכיר לה?

ועוד אתה מתאר שאתם נשואים לפחות עשור אם לא יותר. אז מה? היכן לקיחת האחריות שלך כאן?

להמשיך בדימניקה לא הגיונית שנים על גבי שנים? כן, גם מהצד שלך?

ואתה ממשיך

משתמש במילים שאני לא אחזור עליהן למה התחתנת איתה - ובכן היכן לקיחת האחריות *שלך* לכך?!

מצטערת לומר לך, אבל גם מהיכרות מקצועית וגם מניסיון אישי - אנשים יכולים להתחתן גם בגיל 18 ולהיות בוגרים ואחראיים על המעשים שלהם וללכת בעיניים הכי פקוחות, בוגרות, שקולות ואחריות לתוך מערכת הנישואין.

ומכיוון שאינני יכולה לתת פנים ושם לזוגות בפן המקצועי, כן חשוב לי לכתוב מהפן האישי - גם בעלי וגם אני התחתנו בגיל 18. כן. היום בני 36, נשואים ב"ה 18 שנים.

לא הוא ולא אני באנו בתור "ילדים ללא הבנה", אלא עם אחריות, רצינות, בגרות ורצון שלם.

ושוב, מכירה עוד סיפורים רבים שלא יכולה לתת להם שם.

הגיל עצמו לא צריך להיות פקטור, אלא שוב - לקיחת האחריות.

אתה יכול להיות בן 18 ואתה יכול להיות בן 30+, מה שמשנה שתדע לקראת מה אתה הולך, קח אחריות על חייך, תהיה גבר.

לא עשית זאת? 

על מי האשמה?

על מי האחריות?

לא גם עליך?

נשמע שאתה פשוט זורק הכל על אשתך.

וריבונו של עולם, באילו מילים אתה מכנה אותה?

אשתך

אם 3 ילדיך

"שק תפוחי אדמה" - ?!?!

נשארתי ללא מילים כאן.

פשוט לא מכבד, מבזה ונוראי בעיניי.

לאף אישה לא מגיע שיקראו לה כך.

וחשבת פעם שאותו ה"שק" שאתה מכנה נשא בתוכו את 3 האוצרות שנשמע שאתה כה אוהב ורק בגללם נשאר?

אתה מצפה ממנה להישאר באותו משקל של החתונה?

אתה מצפה שלא תשתנה אחרי 3 לידות?

ואחרי יותר מעשור?

אתה נשארת בדיוק אותו דבר כמו בגיל 17?

וגם אם נניח נניח שכן - אתה ילדת?! ועוד 3 פעמים?!

מה עם ראייה יותר בוגרת ומציאותית שלך? שוב - לקיחת אחריות *שלך* לראות באישה אדם שלם ומדהים, ולא פקטור של מספר קילוגרמים ממש כמו שק תפוחי אדמה?!

באמת ה' ישמור עם הדימוי הזה. 

אתה לא אוהב אותה ולא נמשך אליה כלל כדבריך,

עוברות שנים רבות ועוד שנים כדבריך ואין שינוי,

אתה מנסה אלפי שיחות ואלפי טיפולים זוגיים וכלום לא משתנה כדבריך -

אז מה?

איפה לקיחת האחריות שלך על החיים שלך?

מה אתה מצפה שנאמר לך כאן שלא שמעת כבר?

שמה?

אדם צריך לקחת אחריות על חייו. על הבחירות שלו.

גם אם טעה - לבחור שוב.

אתה יכול לבחור בכל רגע נתון.

אם להישאר בטוב.

או להיפרד בטוב.

אף אחד לא ראוי להיות ברע.

לא להישאר ברע.

ולא להיפרד ברע.

לא.

אף אדם לא צריך לחשוב שנגזר עליו להיות אומלל ולהמשיך ולחיות באומללות כל חייו.

תבחר בטוב.

תבחר בחיים.

אתה כותב שאתה לא עושה צעד בגלל הילדים. 

זה כמובן מובן, אבל חשבת רגע מה הם מרגישים וחושבים?

שהם רואים דינמיקה כזו רעילה בין ההורים שלהם?

שאבא שלהם מכנה את אמא שלהם שק תפוחי אדמה? (כן. ברור לי שלא אמרת זאת בפניהם, ותאמין לי שהם מרגישים את השדר והתדר גם בלי אף מילה אחת. הלוואי שהיינו חדים כמוהם בחושים הבריאים שלהם.)?

מה אתה מראה להם? איזה מודל לזוגיות?

איזה מודל לזלזול כה עמוק באמא שלהם?

איזה מודל של חוסר אהבה ולהישאר מכוח האינרציה?

מה הם יכולים להרגיש בעתיד שבגללם אבא שלהם היה תקוע במקום אומלל? שיקחו את כל העול הזה על הכתפיים שלהם?

איך הם אמורים למצוא זוגיות טובה, אנשים טובים, לפי איזה תיווך או איזו דוגמא אישית או איזה מודל?

מה הם עכשיו ולא רק בעתיד מרגישים בבית? בבית בלי אהבה בלי משיכה ועם כמויות של זילזול והקטנה ועוד?

זה *באמת* מה שהכי טוב להם?

אני לא עונה את התשובות, הן רק אצלך.

אבל קח גם את כל המכלול בחשבון.

ורק לחדד חידוד חשוב מאוד - אני ממש לא אומרת לך מה נכון או לא או איזו בחירה נכונה או לא.

בין אם תישאר ובין אם תיפרד - אין שום בעיה העיקר שתיקח אחריות ותבחר מה שהכי נכון לך, לאשתך, ולילדים. לכל המשפחה.

אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך ולא יודעים גם את כל מציאות חייך. רק אתה.

ואתה שם בסל אחד דברים לא הגיוניים כמו להזכיר לה לצחצח שיניים ביחד עם הסבר על טסט או חשבונות וכן הלאה.

זה לא מקדם וגם לא נכון לעשות זאת.

צריך לעשות כאן הפרדה דבר דבר ולדון בו לעומק בפני עצמו.

כנ"ל על האמירה שלך שהכל תקין ומעולה מהפן הנפשי והפיזי.

נשמע תמוה וכדאי לבחון זאת - עבורכם ובשבילכם. אבל בצורה רצינית ולעומק ורק אצל אנשי מקצוע המומחים לכך.

ואם באמת במאת אין - אז שוב חוזרת להתחלה ולסיכום -

הסיכוי שמשהו ישתנה תלוי הרבה מאוד גם בך. גם בצד שלך.

בלקיחת אחריות שלך.

גם אם בעבר לא לקחת, גם אם בעבר עשית טעויות -

אתה גדל ויכול לבחור תמיד.

זה הרבה גם בידיים שלך.

לשנות דינמיקות לא הגיוניות (כמו לא להזכיר לה לצחצח שיניים או להתקלח, למשל),

להיות קצת עם עין טובה על כל מה שהיא *כן* ולא רק מה היא לא, ובטח שלא ביחס מחפיר כלפיה כשק תפו"א,

לראות כמכלול את מציאות חייך, חייכם, ושל הילדים ולקיחת כל הצדדים בחשבון ולא רק צד אחד שבטוח אם אבא ואמא תחת אותה קורת גג אז הכל תותים. כי זה ממש לא נכון...

וכן הלאה 

העיקר - לקחת אחריות.

ולבחור.

את הבחירה הכי נכונה עבורכם כמשפחה. מה שהיא לא תהיה.

ב"ה שתהיה ברכה והצלחה

מעריך.

הכל טוב, לא מתרגש ולא מחפש הכלה.

לא התכוונתי לפגוע בה, שק תפוחי אדמה כי היא לא מפסיקה לזלול, עוד ועוד בלי משמעת עצמית. אני עושה ספורט קבוע. לה כמובן אני לא אומר את זה. 

לקיחת אחריות? ראית כמה דברים אני עושה ועשיתי. הדבר היחיד שאת רומזת לו, גירושין,לא בא בחשבון בגלל הילדים. 

להתקלח? אני אמור לישון לידה, אמור להימשך אליה... במקום שהגבר כאילו ישכח להתקלח, אצלנו האישה כמו גבר.

הילדים לא קולטים כלום, ואם כן קולטים אז תחושות ואווירה שגרתית ונורמלית. תאמיני לי.

מה רוצה שתגידו לי? לא יודע, אני זוכר שפעם פריקה פה הייתה מפיגה את תחושת הבדידות והתסכול...

א. קודם כל שמחה על הרישא, כי בעיניי רק הכלה כאן גם לא נכונה וגם לא מקדמת.

ודווקא הבאת הדברים כהוויתם יכולה רגע לצבוע באור חד וברור את מה שראוי. (במקרה של תגובתי, רציתי לשים את האור הזה על לקיחת האחריות שלך).

ב + ג. לא התכוונת לפגוע באשתך - אבל בפועל פגעת. לכנות כך כל אישה, בטח אשתך, זה לא מכבד בלשון המעטה.

זו דוגמא למשל ללקיחת אחריות אחת מני רבות עליה דיברתי.

לא התכוונתי ללקיחת אחריות בלקלח את הילדים / לבשל / להכין שבת וכן הלאה

התכוונתי ללקיחת אחריות מהותית על חייך, אותה פירטתי למעלה בהרחבה. מציעה לקרוא בשנית כדי לראות סעיף סעיף ודבר דבר בנושא לקיחת האחריות.

ד. מה יקרה אם לא תזכיר לה להתקלח?

היא לא תתקלח לעולם?

שואלת ברצינות.

האם תתקלח פעם בשנה? פעם בשבוע? מה?

ניסית פעם לא לומר לה? מה קרה אז?

ה. הלוואי לגבי מה שאמרת על הילדים. באמת. מהסתכלותי את החיים לצערנו זה לא יכול להיות כך כאשר בלב משהו אחר (ממש בבחינת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, רק בטורבו אצל הילדים שחשים הכל).

ו. לגבי מה שאמרת שפעם פריקה הייתה מפיגה את תחושת התסכול - חוזרת להתחלה - בעיניי יותר מאשר הכלה שלא תיתן לך הרבה כ"כ, דווקא דחיפה לאקטיביות נתפסת בעיניי שאכפת מהאושר שלך ושל כל המשפחה שלך מאשר להתבוסס בבוץ.

כי אם באמת רוצים שיהיה לאדם טוב, אזי רוצים שהוא יצא מהאפילה לאורה, בחיים עצמם, שבאמת יחיה, שבאמת ישמח, שבאמת ירווח לו. 

ויותר מהכלה אתה צריך אומץ לבחור בחיים (ולא, אני לא רומזת לבחירה כזו או אחרת, אלא כן אומרת בפירוש ולא רומזת לבחור את הבחירה שתעניק טוב לחיים של כולכם. כי ככה זה לא טוב. ככה זה רע. אתה מתאר זאת כך. אלו הן מילותיך שלך.

ואני לא מאמינה שאדם צריך להישאר ברע ולחיות ברע. לכן או לנסות להישאר בטוב או אם לא מצליחים להיפרד בטוב. והרחבתי בהודעה הראשונה על עוד צדדים גם בבחינת הילדים וכו'.

ובעיקר בצד שלך בלקיחת האחריות כנ"ל).

מותר לך כמובן לחשוב אחרת, זכותך המלאה להישאר כך וגם עוד עשור המצב ישאר כך. לגיטימי לגמרי...

פשוט בעיניי זה לא מקדם לא אותך ולא אתכם.

ואתה יכול לכתוב כאן עוד 15 שנים בדיוק את אותו הדבר, רק בתוספת שיערות שיבה...

ב"ה שהקב"ה יאיר לכם 🙏

לגבי מה שרשמת ולאחר קריאת -רפרוף- דברי נגמרו לי השמות

מובן בין השיטין שהמכלול גורר את כל הנ.צ. -ים שרשמת

כלומר, לולי בסיס -בייס- יציב , היתה הבלגה על xyz .

לגבי נישואין צעירים. אמנם גם בגיל 25 עושים טעויות, אך לאו כל יומא מתרחיש ניסא, ואכן - מדוע לא היה אצלך מישהו שהאיר את עיניך - יא אבני, שוויה שוויה,

מובן שבמהלך השנים ניסית להשפיע אך במכלול הקיים זה הסיפור וזהו,

לגבי אחריות אישית - לדעתי דברים בסיסיים זה השפעה על הבית וזה לא בגדר 'אבא שלה' . הרי אם בעצלנות לא מקובלת, תזדקק לטיפולים רפואיים מיותרים, זה רשלנות שמשפיעה על הבית- זמן, כסף,

ד' ייתן לך כוחות

ועליה

ועל הילדים

כי אתה מאוד לא מציאותי

לא רואה נכון

מתנהג בגאווה ואנוכיות שמעוורים אותך

ולא מודע לעצמך.

אני מאוד מבינה שקשה לך ובטח ממש לא נחמד לשמוע תגובות כאלה,

מקווה שתרגיש בלב שזה לטובתך.

לפקוח עיניים זה תהליך כואב. 

מלבד הערות נכונות שכבר העירו לך אחרים -

מה אשתך עושה כל היום?

נשמע לי מאוד לא סביר שמישהי 'בריאה בגופה ובנפשה', יושבת על היום ולא עושה כלום. לא מטפלת בילדים, לא מבשלת, לא מנקה, לא עושה כלום?!

לכן יש שתי אפשרויות - או שסיפרת לנו רק חלק מהתמונה, או שהיא לא בריאה. יתכן חוסר בויטמינים/הורמון/ברזל וכד' ואם שוללים חוסרים - זה בהחלט נשמע דיכאון. כמובן, איני מוסמך לאבחן ולא מאבחנים מכמה הודעות בפורום, אבל בהחלט אפשר לטפל בזה.

נ.ב.

כמובן, יש טעם שתציע ממקום משתף ולא ממקום שמשדר שאתה אבא שלה.

נ.ב2

עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלושה הריונות ולידות, זו עליה סבירה לחלוטין. לטובתך, וותר על הביטויים המזלזלים (קודם כל בתוך הראש שלך). אישה אמיתית אינה בובת ברבי.

ממליץ שתתחיל מרופא משפחה, לבדוק חוסרים - ויטמינים, ברזל, בלוטת התריס, תפקודי כבד וכו'. אם הכל תקין, אז בהחלט ללכת לאיש מקצוע לאבחן דיכאון.

שהיא בוודאות בריאה בנפשה.

לגמרי נשמע שלא.

היא זקוקה לעזרה ולעין טובה וחומלת מהאיש שאמור להיות הכי טוב וקרוב אליה בעולם.

או שאתה מציג תמונה מאוד חלקית.

של אדם שיש לו בעיות נפשיות,

וחושב שאשתו אינה כזו.

חשוב לעצור שנייה.

א. יכול להיות שמדובר בהפרעת קשב וריכוז, ממליצה ללכת לגורם מקצועי מוסדר ולבחון זאת.

ב. יכול להיות שמדובר בעייפות כרונית, ממליצה ללכת לרופא המשפחה ולשאול על כך, נשמע תואם מאוד.

ג. יכול להיות שכן מדובר במשהו נפשי כמו דיכאון, כנ"ל, ללכת לאיש מקצוע מוסמך ולבחון זאת לעומק.

ד. יכול להיות שמדובר בחסרים של ויטמין די / ברזל / מאגרי ברזל / אנמיה / בלוטת התריס וכן הלאה, וחשוב לקבל מענה תרופתי ורפואי לכך (זה לא נדיר כלל ואף נפוץ וצריך פשוט להיות מודעים ולטפל בזה).

ה. יכול להיות שמדובר במשהו אחר פיזי או נפשי או שניהם, חשוב מאוד לבדוק זאת ולא כדאי לפטור ב"אין לה כלום" וזהו.

ו. והכי חשוב -

אתה מתאר אישה שהביאה לעולם 3 ילדים

עובדת בעבודה כל יום (!)

כבר כאן, גם אם היא לא תעשה כלום, היא לוקחת על עצמה גם את הקללה של חווה וגם את הקללה של אדם.

גם אם היא לא תעשה כלום מעבר, אתה מבין שגם היא עובדת וגם אתה

אבל רק היא סחבה וילדה את הילדים.

כבר יש לה "פור".

ואני לא אוהבת להשתמש בזה, אבל המחשבה שלך כל הזמן כל הזמן לוקחת אותך למקום הזה של "אני עושה הכל והיא כלום"

אז ממש בבחינת עם עיקש תתעקש, כדאי לענות למחשבה הזו.

אתה יודע, יש לכולנו עיוותי חשיבה מדי פעם, וחשוב מאוד להיות מודעים אליהם כאשר הם לא מקדמים אותנו, ויותר חשוב מכך - לעבוד ולתרגל איך להתקדם למחשבה מקדמת, לתגובה עניינית והגיונית ולא להישאר רק במחשבות האוטומטיות.

- לגבי הסעיף הזה - ב"ה אצרף בתגובה נפרדת הרחבה על העניין.

ז. שוב, נסה לראות את אשתך במבט של עין טובה יותר,

אשתי הביאה לעולם 3 ילדים,

אשתי עובדת כל יום, למרות שרק אני הוא זה שהתחייבתי על הפרנסה,

אשתי כן עושה אחרי העבודה מטלות, גם אם הן לוקחות לה יותר זמן,

וכן הלאה - את כל מה שכן.

וגם את המה שלא - לדון לכף זכות. 

אולי יש לה משהו מ-5 הסעיפים שלמעלה שחוסם אותה?

אולי גם כשהיא אוכלת לעיתים זו אכילה רגשית בגלל הצד שלך דווקא, ממש אכילה רגשית כי בעלי ככה חושב עליי (היא בטוח מרגישה, כן?),

אולי כאשר היא גוללת שעות בנייד (כמו המון המון אנשים ונשים בדורנו...) זו בנוסף גם סוג של בריחה כי פשוט לא טוב לה? ובראש ובראשונה לא טוב לה היחס של בעלה אליה, מה שהיא עבורו בלב שלו...?

אולי הריחוק הפיזי כנ"ל, כי היא לא מרגישה קרובה אליך רגשית, גם מהצד שלך - אתה הרי מחויב לה בכתובה, מה עם לפייס אותה בדרך אמיתית ועמוקה ולא רק "מה, את לא מתקלחת?! חתיכת שק תפו"א..." כן? זה לא מזמין ההרגשה הזו, זה מרחיק ופוגעני. גם אם לא תאמר ישירות, אישה מרגישה הכל. ואיך היא תתקרב אליך אם כך אתה רואה אותה? שכל דבר ודבר בה רע?!

לא הגיוני. ושוב - קח אחריות על החלק *שלך* בזה - שהוא עצום!

אולי היא שכחה את יום ההולדת שלך כי היא פשוט לא חזקה בתאריכים וכו'? רוב האנשים שאני מכירה כמוה דווקא ומעטים הם אלה שזוכרים תאריכים. חשוב לך? תזכיר לה. ככה פשוט.

ולא לקחת תכונה שהיא לא חזקה בה, כמו לזכור תאריכים, או ארגון ותקתוק ולהפוך את זה כדי להשחיר את כל מי שהיא וכל האישיות שלה. לא!

לראות אותה כאדם שלם ויפייפה, כמכלול, כחלק אלו-ה ממעל!

מה טוב בה?

מה החוזקות שלה?

נסה לראות את זה.

להדגיש גם את זה.

זה לא פייר לראות רק את הרע. מילא גם את הרע וגם את הטוב, מילא, אבל רק את הרע? זה ממש לא קרב הוגן, בטח לא כזה שאי פעם אפשר לנצח בו. וכולם מפסידים.

זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו.

כותבת כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

2.  הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (= להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי.)

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף)

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד)

8. צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית).

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

* (סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)

אני לא טובה בלהתנסח אז אני מקווה שתבין לעומק, את מה שאכתוב כאן 

אני אנסה לקצר

התחתנתי צעירה מאוד! היום אני יודעת כמה הייתי לא בשלה והיום אני גם יודעת שזה לא משנה אפשר להשתנות גם תוך כדי,חיי הנישואים שלנו היו מאד לא פשוטים בלשון המעטה 

עברנו המון המון טלטלות שעל כל אחד מהם זוג נורמטיבי היה מתגרש, תעוף עם הדימיון שלך הכי רחוק....אבל תמיד ידענו בפנים עם כל הקושי שהתחתנו אחד עם השני כי ה' שם אותנו ביחד ומבחינתינו זה חייב להצליח,  הלכנו לטיפולים זוגיים שוב ושוב..

אני הייתי בטוחה שרוב הבעיות אצלו, כי באמת באמת את רוב הטלטלות בנישואים הוא הביא איתו

אני הייתי מקורבנת והרגשתי אצילית וטובה כי למרות כל מה שעברתי איתו אני מוותרת ומואילה בטובי להגיע לטיפול

ואז הקב"ה הנחית עלינו מכה קשה וכואבת שאני לא אפרט, הדבר הכי קשה שעברתי בחיים וזה טלטל אותי שוב

ואז הבנתי כמה גאווה יש בי, קלטתי כמה אני לא רואה את החסרונות שלי, כמה אני שקועה בלראות את הטוב שבי ואת החסרונות של בעלי

ושתבין תמיד כיבדנו אחד את השני מאוד, הילדים בגדול לא חולמים על מה שעובר בינינו. 

ואז החלטתי שאני הולכת לטיפול פרטני, ואז התחיל השינוי הגדול. פתחתי דברים,הבנתי דברים על עצמי בעיקר. אני זורקת את הקורבנות, את האשמה ובעיקר את האגו

אני פותחת עיניים לראות את הטוב ואני מגלה המון טוב

הבנתי שהקב"ה נמצא בבית שיש בו שלום והדדיות וכבוד וענווה, הקב"ה שונא גאים ולא יכול לדור איתם בכפיפה אחת. זה תהליך ואני בעיצומו וזה לא תמיד פשוט וקל ,כי המוח לוקח

אותך לפרשנות שהוא רגיל אליה ואתה צריך עם המון כוח רצון לשנות פרשנות. גיליתי שאני מפרשנת את בעלי כמעט תמיד לחובה ושהכל בראש לי. תמורה שאתה מקבל בעקבות העבודה שווה הכל.

אני מאמינה לך שקשה לך ואתה סובל ואשתך לא מושלמת, אבל אתה רואה אותה דרך משקפים שאתה בוחר להסתכל דרכם. אני מבטיחה לך שאתה יכול לשנות את החיים שלך,

דבר ראשון שצריך לעשות זה לזרוק את האגו מהחלון ולהצליח לראות באמת באמת את אשתך.

אתה צריך לקחת אחריות על הבחירות שלך ולהפסיק להתקרבן! אתה לבד יכול להביא שינוי! קורבנות והאשמה לא יביאו אותך לשום מקום, חוץ מלהרגיש יותר טוב עם עצמך.

בהצלחה

ממש מעורר השראה לקרוא אותך.

איזה תהליך חשוב, משמעותי ויקר את מתארת, תודה רבה שחלקת אותו ולימדת את כולנו 🙏

ב"ה שתזכי, שתזכו, להנות מהפירות המתוקים של עמלך-עמלכם

והקב"ה יברככם בכל מכל כל וישלח לכם את ברכתו בשפע שלם בכל התחומים ❤🏆

אל תיכנס עם רכב לירושלים, אף פעם. לירושלים מגיעים באוטובוס או ברכבת.

(ירושלים: מרכז ירושלים, לא השכונות המרוחקות יותר, היה אפשר לשים שלט גדול מעל הקניון בפסגת זאב "עיריית פסגת זאב" ואף אחד לא היה שם לב, בדיוק כמו השלט "עיריית מעלה אדומים").

ירושלים זאת עיר לתחב"צ להסתובב בתוכה.

גם הגעה בתחב"צ נוחה יותר בדרך כלל מאשר עם רכב פרטי (אלא אם כן יש ילדים קטנים)

היה נחמד ממש

המלון שהיינו בו כמפונים הזמין אותנו לארוחת צהריים בשושן פורים

לאזור המרכזית או הכניסה לעיר/רחביה ודומיה כן

אבל דרך כביש 16 עכשיו ממש נוח להיכנס לאזור הדרומי יותר

בתוך ירושלים עדיף ממש בתחבצ (אני גרה בירושלים ומוציאה את הרכב כמעט רק מחוץ לעיר)

כל מה שאת אומרת על שכונות דרומיות (גילה למשל) זה לא "ירושלים" במובן העירוני. זה עוד שכונות שמחוברות למרכז העיר בכבישים מהירים סטייל בגין ושם רכב הרבה פעמים מנצח אם יש איפה להחנות אותו בצד שני.

אגב התחביב שלי - להגיע לי-ם באוטובוס, ובתוך העיר אני להתנייד על קורקינט. מרחקים כמו 15 דקות נסיעה בין הר חוצבים לכיכר דניה. או  10 דקות מכיכר דניה לפנים קרית יובל. החיסרון זה שצריך קורקינט עם קצת יותר כח כדי לסחוב את העליות ושהאזור של הכניסה המערבית לי-ם הוא פחד מוות לרוכבים. כל השאר סבבה - נוסעים ברחובות קטנים שמקבילים לכביש הראשי או על ציר הרק"ל.

רכב שיוביל אותך מנקודה א לנקודה ב - כן.

רכב שבסבירות גבוהה לא יצטרך תיקונים יקרים במוסך - לא.

רכב עם מערכות הגנה אקטיביות - לא.

רכב עם ציון של 5 כוכבי ריסוק בסטנדרטים מודרניים - לא.

אופניים/קורקינט.

אני רוכב כבר 5 שנים. כולל הקפצת ילדים למסגרות וכולל מה שתרצו. 99% מהזמן האוטו נשאר בחניה כי פשוט לא צריך אותו.

אבל גם אם לא, אז לוקחים מונית יומיים  בשנה. זה זניח.

אני ספציפית עם כובע צמר מתחת לקסדה במצב כזה. לפעמים גם הם.

אם צריך להקפיץ 3 ילדים למסגרות זה כבר פחות אפשרי באופניים.

שלא לדבר בטיחותית. שזה לא מומלץ בלשון המעטה.

אבל שניים אני מקפיץ על בסיס קבוע על קורקינט. ואם רוצים פיתרון בטיחותי יש עגלת נגרר שאפשר לחבר לאופניים אם יש צורך ספציפי. 

מעבר לגיל מסויים הילד יכול לדווש לבד ואני לא צריך לסחוב אותו.

סבא וסבתא שלי רוצים לקנות לנו, אבל הם כנראה לא מעודכנים במחירי הרכבים, כי הם אמרו לנו לחפש רכב ב-15,000.

אנחנו מתלבטים אם לסרב להצעה הנדיבה, כי ת'כלס זה מוסיף לנו הוצאה חודשית לא קטנה (כמה בערך מוציאים בחודש על רכב?)

ואם זה יהיה רכב דפוק אז בכלל לא שווה...

כמובן זה תלוי בכמות הנסיעות... אם יש הרבה נסיעות זה גם הרבה דלק. אבל לשימושים של פה ושם זה בערך הנתונים.

רכב אמין שטופל טוב אבל בשנתון ישן.

אמור להיות יחסית אמין ומספק את הסחורה.

יש כמה המלצות, אני אישית מעניק שירות בתשלום של מציאת רכב עד לבית הלקוח.. בכל אופן יש הרבה רכבים טובים שמומלץ למצוא עד 10000 ולשמור את ה 5000 לתיקונים וטסט למשל. כי רכב ישן יש תיקונים לפעמים.. בכל אופן לדעתי יכול להתאים 1. הונדה סיויק שנתון סביבות 2009. 2. הונדה ג’אז כנ’’ל.  הן ממש אמינות במידה ושמרו עליהם. 3. לא לגעת באירופאיות בפרט צרפתיות.  4. ניסן טידה מצויינת. תוכלו לפנות אליי בפרטי.

יש לי הונדה ג'אז 2009

קניתי אותו ב250 ק"מ עם תיעוד של טיפולים.

כבר 5 שנים חוץ מטיפול פעם בשנה לא נכנס למוסך. אני ממליץ להשתמש בשירות של יועץ רכב שבודק את כל מה שצריך במיוחד כאשר מדובר ברכב ישן. בהצלחה

שנת 2005, ואני הייתי ’’יועץ הרכב’’ שעזר לו, קנה אותה ב 5000 עם טסט חצי שנה, והחליף פעם אחת וונטות ב 1200 ש’’ח וכעת ברקסים ב 650  ש’’ח, בלאי טבעי.

הוא מרוצה מאוד!

זה שילוב של פרקטות מרווח פנימי, חיסכון בדלק ונכנס בקלות לחניה.

לחלוטין תלוי אישיות. 

לי יותר קשה עם ההסתרה. 

למעשה הרע אני כבר דואגת לעשות רציונליזציה מסוימת שעוזרת לי להשלים עם מה שעשיתי. או שאעשה. 

ההסתרה זה עניין קצת יותר מורכב לנסיוני. 

מסכימה איתך.

בראש שלי גם עצם ההסתרה הוא סוג של מעשה רע, או חטא, איך שלא לקרוא לזה. השקר. זה מרגיש לי מאוד פוגעני.

מנסה להבין אם כמו שיש מקום "להתיר" או "להצדיק" את המעשים אולי גם את ההסתרה..?

מעניין אותי אם בתור הצד השני זה יותר מפחיד לגלות ולהתמודד עם עצם העניין או יותר מפחיד לדעת שיש סודות?

מעשה הופך מהר לעבר. 

ההסתרה היא לנצח. 

גם לשמור את הסוד בבטן, גם להמציא שקרים שיתרצו היעדרות/התנהגות מסוימת וגם לזכור הכל. 

לכן זה גם תלוי אופי. 

אני מאוד אקסטרוברטית וקשה לי לשמור בבטן למשל. לאינטרוברטים מאמינה שיותר קל בהתמודדות הזו. 

יש לי עוד תובנות אבל לא הכל מתאים לפה. 

מוזמנת להעמיק בפרטי  

ההסתרה לנצח. זה חזק.

גם אני אחת שמספרת הכל, קשה לי לשמור בבטן כל דבר קטן, אז משהו כזה משמעותי, בכלל..

תודה לך

באותה סירה איתך, לצערי הרב.

זה אוכל אותי מבפנים שיש דברים שכנראה אצטרך להסתיר לעולם.

מה זה כנראה?

בטוח!

אני מתה מפחד שזה ייחשף.

האמת לא יודעת מה כזה מפחיד, אבל מרגיש לי שבגידה באמון היא החמורה מכולן.

אצלי לפחות...

את רוצה לפרט קצת על מה יושבת השאלה שלך אולי?

תרגישי בנח גם אם לא מתאים לך... אולי יהיה פה יותר כיוון לתשובות.

גילית משהו על הבנזוג/הוא עלייך?

בכל אופן חיבוק אחות שלי 🩷

נסחפתי למשהו שאני לא גאה בו. זה כבר היה ממש מזמן אבל עדיין מרחף לי במחשבות.

זה גרם לי לשאלות מול עצמי עד כמה אני אדם נאמן באופן כללי לאו דווקא בזוגיות,

גם בתור אמא, חברה וכל טייטל אחר. וגם מה שווה כל ה"מעמד הדוסי" שלי כביכול. אני מה זה טוטאלית אין אמצע. ולשתוק את זה בכלל גדול עליי..😔

מצד שני נסחפתי לזה כי זה חלק ממני, עם כמה שקשה לי להודות במקומות הנמוכים האלה, אז זו אני, מה לעשות?

מסובך...

האמת לכתוב פה באנונימיות משחרר קצת..

אבל כל מקרה לגופו.

ולא תמיד הצד השני כלי להיחשף לכל הצדדים.

באופן אישי אנחנו באמת פותחים הכל הכל 

גם מקומות נמוכים שהגענו אליהם בידיעה שהצד השני מוכן לשמוע ולנסות להבין.

אני לא יודעת אם אנחנו מדברות על אותם הדברים הנמוכים.

מעורר השראה זוגיות כ"כ מחוברת

עיקר עבודת היצר הרע היא לא האם לחטוא או לא. אלא האם לקום מהחטא או להתבוסס בו.

זה היה קרה עבר. נגמר.

איך את מתקדמת איך את צומחת?

אולי את עוד לא במקום. זה בסדר זה תהליך.

לא להישאר במקום הקשה הזה שמנסה לשלול ממך את כל הטוב שבך.

זה לא כולך.

זה מעשה שעשית הוא לא מגדיר אותך.

אדם שנפל וחטא הוא לא חוטא בעצם מהות ההגדרה. הוא אדם, שחטא. וכנראה יחטא שוב. ושוב.

בשביל זה אנחנו פה...🩷

(מה שאת מכנה פה "היצר הרע" ואני די בטוח שאני לא מסכים עם הביטוי הזה)

יש מטרה אחרת. המטרה שלה היא להציף את "גוף הכאב".  לייצר עוד כאב ועוד צער במערכת וזה כבר פחות משנה איך.

יש לי כמה שאלות שאני שואל כשאני מרגיש לא נעים (לא בהכרח בגלל דברים "רעים", גם בגלל דברים "טובים" שלא מותאמים לי כרגע כמו לעזור כשבא לי לנוח, ועוד). זה עוזר להבין מה באמת קורה אצלי בפנים.

זה לא משנה איך קוראים לזה, וודאי שזה מעורר למחשבה, עבודה ופיתרון.

יש מציאות של מעשים ובחירות שהם קו אדום, לדעתי.

אם נלחמים לעשות את זה או לא, שם זו פעולת היצר הרע. לפי תפיסת עולמי (שלא המצאתי דרך אגב)

כלומר, יש מעשים שלא נכון לעשות אותם. אבל בהגדרה - הכל "לטובה". הכל "מייצר" משהו במערכת שנועד לעשות לנו טוב.

למה הוא רוצה לעשות לנו טוב? זה כבר שאלה שצריך לשים עליה סימן שאלה ולפעמים סדנת כתיבה.

לא יכול להיות שלאדם מתחשק לעשות מעשה רע?

לכל דבר יש שורש טוב, אבל במציאות יש מצב שרוצים לעשות דבר שהשכל/הנשמה מבינים שזה דבר נמוך ורע ומקומות אחרים באישיות מושכים אותנו לשם

אבל  "לדחוק את זה" ו "לנצח את היצר" בדרך כלל לא מביא לשום מקום, כמו שיכולה להעיד כל אישה (או גבר) שניסה דיאטה פעם. כלומר, לפעמים זה מועיל בנקודות של לא לעשות משהו שמזיק כאן ועכשיו אבל בגדול זה פשוט יתנקם מתישהו.

וזה בדרך כלל יתנקם - כשאת חלשה. כשכח ה"שכל" שלך חלש יותר (בלילה, כשאת כועסת, כשאת מותשת מהילדים, ווטאבר).

כשיש רצון במערכת (רצון פיזי, רצון בגוף, לא מחשבה בראש ש"צריך" לעשות משהו), הוא קיים שם כי "משהו" הביא אותו לשם, והוא לא ילך לשום מקום. אם יש למשל רצון לאכול - זה יכול להיות מרעב פיזי או רעב רגשי. במקרה הזה אפשר לתת מענה של אוכל בריא או להבין את הרגש שמביא לאכול (או במקרה שלי, לא לאכול).

אנחנו רוצים לעשות מעשה שהשכל תופס כרע? מצויין. 

מתי אנחנו רוצים לעשות אותו? מה קורה לפני? (אני יכול להאריך על זה אם תרצי  על איך זה פועל אצלי בנפש).

מה קרה אחרי שעשינו אותו? איזה תועלת אנחנו חושבים לקבל?

והכי חשוב - קבלה עצמית קיצונית. של העצמי עם כל החלקים שלי. לא לדחות חלק ממני כי הוא "רע" ורוצה דברים שהשכל לא אוהב.

זה עולם (מבורך) שלם. שיש בו הרבה מה להעמיק.

זה תהליך 

וגם לי היה משו ממש דומה,

וב"ה שיתפתי בדרך חכמה וזה מאחורינו ורק הצמיח אותנו יותר

מוכר לצערי

ההסתרה בעיקר בזמן המעשה קשה מאוד.

יש לצערי דברים שלא אוכל להוציא החוצה וזה קשה ביותר.

קשה לא פחות להתגבר על זה, לתקן, לעשות אחרת. 

זה התמודדות וגם רצון לעלות מדרגות למעלה 

וכן, זה מפחיד, לפחות אותי 

ואותך?

למרות שאני יודעת שזה לא טוב לי והייתי נותנת הרבה כדי לחזור למצב לפני...

הכי מבין

את שני הצדדים שאת מרגישה.

זו כנראה התמודדות ארוכה (מפחד לחשוב ולומר שלא נגמרת) וצריך הרבה מאמץ ורצון לנצח אותה.

השאלה מה את עושה כדי להתגבר

מה שלא יהיה בהצלחה עם זה 

אין דבר כזה "אסור לרצות". לרצות תמיד מותר.

אפשר לנוע לעבר הרצון שלנו, ואפשר לשים עליו סימן שאלה ולנסות להבין מה מפעיל אותי ומה קרה שם.

ואפילו קודם כל לאדם עצמו שעשה את המעשה/הסתיר.

לחיות בהסתרה, לחיות בשקר, לחיות חיים שכל רגע צריך לחשוש / ללכת על ביצים / להיות צבוע או דו פרצופי / לחטוא לאמת שלך ולמוסר שלך - זה לא חיים.

וודאי שגם לצד הנפגע / שממנו מסתירים - הכאב והשבר הם עצומים. וכאן בהחלט נכנס עניין "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ומיקוד חשוב הוא בראיית האחר ושימת האושר שלו והלב שלו במרכז ולא רק הנאה רגעית כזו או אחרת.

יש תשובה בעולם.

היא קדמה לעולם.

אם עשינו מעשה רע - תמיד נוכל לחזור עליו בתשובה שלמה.

חבל על האנרגיות של ההסתרה ובטח של הייאוש שמתדלק את החטא שמתדלק את הייאוש שמתדלק את החטא כגלגל שלא נגמר...

ולגבי השאלת בונוס - כן, בהחלט. ניתן לעבור את המשוכה. ניתן לסלוח ולבקש סליחה על אמת, ובעיקר לצאת מחושך לאור. בעזרת ה' יתברך ובהשתדלותו של כל אדם ואדם.

מבפנים, ובשלמות.

הפותחת לא ביקשה עצות מעשיות,

בשכל, לי לפחות הכל ברור..

זה נשמע שהיא במקום כואב, עדיין מתמודד אולי..

כדי לעשות תשובה צריך לעזוב את החטא, זה אחד השלבים הקשים..

לדעתי האישית, יש דברים שלגלות אותם לבן הזוג הם צעד בלתי הפיך, ויכולים לגרום להשלכות ופערים שלא תהיה דרך לגשר עליהם.

אני אישית לא חושבת שכל אחד יכול לחיות עם כל האמת ושיש מקום לשנות מפני השלום.

אבל אני לא אשת מקצוע ואולי אני טועה..

להביע את דעתך, וטוב מאוד שכתבת.

בהחלט יש שלבים שונים ושלב הכאב כשמו כן הוא כואב מאוד מאוד.

תודה שחידדת את השלב הזה, ורוצה לשלוח בתוכו גם חיבוק גדול וחיזוק לפותחת היקרה .

אני התייחסתי בהודעתי יותר במאקרו לעצם עניין של מעשה פוגעני / הסתרה. עם מיקוד במהות שלהם גם עבור האדם העושה וגם עבור האדם הנפגע.

וכן בכוח התשובה וגם בכוח הצמיחה המחודשת ב"ה.

כמובן שבכל מקרה צריך לדון ולהעמיק בצורה ספציפית - מתי נעשה המעשה, האם לפני או אחרי הנישואים?

מהו סוג המעשה?

מהי הדרך הטובה ביותר להתקדמות, עבור האיש, עבור האישה, עבור הזוגיות?

וודאי שכל מקרה לגופו וחשוב מאוד לברר וללבן זאת בהרחבה ובצורה מקיפה ועמוקה.

קשה מאוד לשאת סודיות בבחינת הרהורי העבירה קשים מהעבירה. המעשה חולף וההסתרה נשארת אתך ומכבידה על הנפש.

מצד שני צריך לשקול הדק היטב אם לגלות סודות. כי המוח אוהב לפתח דמיונות ופרטים ופרטי פרטים וברוב המקרים עלול להיות "רב הנזק על התועלת".

גם במקרים חמורים שחייבים לגלות (בגידות, התמכרויות וכדו') עושים את זה ע"י מטפל מומחה שמקבל הדרכה מה לגלות וכמה לגלות.

ממליץ לך לקרוא את הספר של דר' ג'ון גוטמן what makes love last

וגם ללמוד על העומק של התשובה. אדם ששב בתשובה זה לא עניין של מה בכך. כאשר לומדים על העומק של הפלא הזה באה הרפואה גם המקומות החשוכים ביותר,לאט לאט.

ישר כוח גדול 💪