א. פיזיותרפיה רצפת אגן.

ב. למה את מסתגרת בחדר? באמת לא הגיוני. אם התינוק שלך זקוק לתנוחה זקופה אחרי האוכל (לא לכל התינוקות זה קריטי) אפשר להיעזר גם באח גדול או בטרמפולינה או נדנדה לצורך העניין. וכמובן מנשא.

ג. יותר סביר שגילה את הידיים שלו. חודשיים זה מוקדם מאד לשיניים.

פיזיותרפיה בעצם תלמד אותי לחזק את השרירים כי זה קורה כי השרירים רפויים? 

ונראה לי שאצלו זה קריטי

בשבת קרה שהוא נרדם עלי, אז שיניתי תנוחה שהוא יהיה קצת יותר זקוף בלי להרים לגרפס ממש כדי לא להעיר אותו , ואחרי כמה דקות ככה החזרתי למיטה- ואחרי שעה הוא הקיא במיטה, אפילו לא בכה לפני, זה היה ממש ממש מפחיד, אם לא הייתי שומעת אותו ה' ישמור......

לגבי הידיים יש מצב אבל זה שילוב עם ריר , בגלל זה הדילמה 

נשמע לי די חריג מה שאת מתארת...

אני ממש לא חושבת שהקאה כזאת שעה אחרי האוכל קשורה לתנוחה. יותר סביר שזה וירוס או משהו.

אם זה כן המצב, וזה קורה אצלו הרבה, אז:

1. הייתי נמנעת מלהשכיב על הגב.

2. הולכת לאוסטאופת. ממה ששמעתי ומנסיוני הם יכולים לעזור בדברים כאלה.

או מוצץ אחרי שאכל

ועכשיו המקרה הזה

ואני משכיבה אותו על הצד..

ציינתי שהןא נולד קטן שאולי בגלל זה הוא מקיא, הפיטמה/המוצץ גדולים ביחס לפה וזה גורם לו להקיא🤷‍♀️

אפשר ללמוד להיניק בצורה צנועה גם ליד הילדים. בהתחלה זה קשה יותר, אבל בגיל חודשיים התינוק עקרונית כבר למד לינוק, אז אין בעיה להיניק אותו מתחת לחיתול בד או עם בגד רחב שמסתיר טוב... (אם ממש קשה לך למצוא בגדים רגילים שנוח להיניק איתם - אז אפשר לקנות חולצות הנקה ייעודיות.)

בקשר לאגרופים בפה - זה באמת נשמע כמו שלב בהתפתחות. אולי גם הריור קשור.

אני מרגישה חובה לצפןת בו תמיד, 

גם הוא מדי פעם משתחרר מהשד אז זה קצת יותר מורכב כשהוא מכוסה

וגם הוא לרוב נרדם בהנקה והילדים מעירים אותו עם הקולות שלהם שיהיו בריאים ואז הוא כבר מאבד שינה ונהיה עצבני מעייפות יתר

גם בלי להיות מכוסה.

הם עוד קטנים, ולא מפריע לי שקצת יראו.

אם הם ילדי בי''ס אפשר להסביר שלא מסתכלים על אמא ממש צמוד שהיא מניקה 

השני יותר מכבד

אבל באמת כמה אפשר לבקש אם אני אהיה איתם בסלון , הנקה יכולה להיות גם 20 דקות

או שלא ישבו לידך.

אני הנקתי בצניעות ליד הילדים שלי בלי כיסוי, ביקשתי שלא יסתכלו בחיבור, ושלא יהיו לי בתוך השד.

אפשר בהחלט לשבת ליד הילד, לדבר איתו, להיות איתו וכו...

היחיד שהיה חריג היה שהיה לי בן מעל גיל בר מצווה שכן ביקשתי ממנו שלא ישב בסלון שאני מניקה, או שהנקתי עם הגב אליו

והתינוק מכסה את השד עצמו ומטה.

מקסימום תכסי את התינוק ואת עצמך בשמיכה כלשהי (עם הראש בחוץ כמובן).

ואיזו חולצה הכוונה? צריך חולצה רחבה?

טריקו בד"כ

בלי שתתרומם גם בגב

ברגע שגיליתי את החולצות הנקה - פשוט חלום!!! יש עכשיו מלא מבצעים ממליצה לך לנסות.

אםתכי אפשר עם כל חולצה, רק לא אחת ממש ממש צמודה שתתרומם בגב ביחד עם הבטן.. 

מקוה שהבנתי למה אני מתכוונת 

יותר מאשר מציאת פתרונות פרקטיים...

ויכול להיות שבאמת התינוק שלך זקוק לתנאים אחרים ממה שבדרך כלל קיים אצל תינוקות.

אבל ממליצה לך בכל זאת לנסות קצת דרכים אחרות, כי אחרת זה ממש כובל את הנפש... ❤️

אנסה מלר בלי נדר, לנסות להניק בצניעות בסלון עם הילדים. נראה איך ילך

ככה הם מתרגלים לישון גם ברעש וזה מאוד מקל על החיים

א. פיזיותרפיה רצפת אגן 

ב. הבן שלי יונק רק בחדר בשכיבה - בגיל חודש - חודשיים הוא ינק גם למשך שעות. בעלי היה איתו בסלון ואני הנקתי בחדר. במקרים חריגים כשבעלי לא נכח הנקתי עם כרית הנקה בסלון וסיםרתי לילד סיפורים. עם כרית הנקה ההנקה צנועה יחסית כי כל הבטן מכוסה עם הכרית. צריך רק חיתול בד ליד הפה. 

ג. שלב התפתחותי. גם אצלנו התחיל בגיל הזה. 

זה טוב גם אם את לא רואה בעיה, לבדוק שהשרירים שם בסדר.

אני מניקה בכל מקום, במקרה שצריכה להיות יותר מכוסה אז משתמשת בסינר הנקה.

לגמרי השלב, הידיים בפה גורמת לריור כנראה.

אז היום יצא לי להניק פעם אחת בסלון עם הילדים, הייתי מכוסה עם חיתול טטרה על התינוק ועלי.

היה באמת בסדר גמור חוצמזה שכשהרמתי לגרפס הייתי חייבת להוציא את החיתול אז הכל נחשף, הילדים לא היו לידי אבל עדיין לא צנוע 🙈

קוראת לזה - לא צנוע

זו הסתכלות קצת מחמירה ומאוד קפדנית 

את מניקה 

זה חלק מהחיים 

וקורה שנחשף לשניה חלק מהגוף

כל עוד זה בבית שלך ולא ליד אנשים זרים 

זה הכי נורמל  טבעי ומתקבץ.. 

בעייני לפחות זה גם בריא לילדים

המציאות והחיים לא הרמטיים או סטריליים

וגם לא נרצה שיהיו כאלה

לראות אמא בבית מניקה תינוק

גם עם כל מה שזה כולל

זה הכי בריא להם ולך

שהצניעות תהיה קדושה להם ולא יהיו אדישים למראה כזה 

ואולי אני מגזימה

רוב מוחלט של הילדים רואים מידי פעם אשה מיניקה, ובכל זאת ברור לכולם ששד זה איבר פרטי.

הילדים שלי רואים אותי מיניקה, את האחיות והגיסות שלי מיניקות, את האמהות בספסל בגן שעשועים...

זה החיים.

אם זה מעודד אותך, הסיכוי שהנכדים שלך יזכו לינוק יהיה גבוה יותר אם הילדים שלך יהיו חשופים להנקה שלך.

לא חושבת.

קורות טעויות כמובן, אבל זה לא המצב הרצוי לדעתי.

טוב שהילדים שלי נחשפים להנקה, זה גם מנרמל אצלם את מציאות ההנקה. בהחלט.

אבל לראות את הגוף חשוף לא כלול בזה. אפשר להניק ליד הילדים ולדאוג שהגוף שלי יישאר מכוסה.

לא אמרתי לראות את הגוף שלה

נראה לי שאנחנו מסכימות.

פשוט התת שרשור כאן התחיל מזה שלפותחת הפריע שהגוף שלה נחשף כשניתקה את התינוק והיה לגרפס.

על זה הייתה ההודעה שלה שהיא לא רוצה שהילדים שלה יהיו חשופים למראה הזה.

לפעמים יצא שהנקתי עם חיתול בד והם ראו, הם מבינים שמתחת לזה הוא אוכל.

לא בהכרח שהם צריכים לראות בצורה גלויה וחשופה מאיפה הוא אוכל...

חשוב לי מאוד שלא יתרגלו למראה הזה, לא להרוס להם את התמימות

יש הבדל בין לראות אישה מניקה ללראות את הגוף של המניקה חשוף

גם מבחינתי אם נחשף הגוף שלי כשאני משחררת את התינוק זה לא צנוע בכלל, גם לא מול הילדים הפרטיים שלי.

איך להרים לגרפס בלי לחשוף את הגוף...

למשל להכין לידך בהיכון חיתול בד (יש חיתולי טטרה ענקיים, זה מושלם), עכשיו בכלל חורף אפשר גם שמיכת תינוק, כנראה שזה שימושי גם ככה באזור התינוק, לא?

אני מניקה עם סינר הנקה ליד הילדים, אולי תנסי ותראי שזה נוח יותר מאשר להיסגר בחדר...

אבל אנסה, אולי אני יותר מקצועית מפעם

ומעדכנת שגם אתמול הנקתי בסלון עם חיתול בד, אבל כמובן החלק של להרים לגרפס היה פחות ממושלם

אני מכסה את עצמי מיד שהתינוק מסיים לינוק ואז מרימה אותו

מניחה לרגע על הברכיים תוך כדי שהחיתול מסתיר או  שעם יד אחת מחזיקה את התינוק באותה תנוחה וביד השנייה מורידה את החולצה שתכסה את הגוף

תוך כדי שאת שהתינוק מתנתק ואת מזיזה אותו, מיד תכסי עם החולצה ואז תרימי לגרפס.

אני חושבת שהנקה בצניעות זאת מיומנות נרכשת, עם הזמן מוציאים שיטות איך להניק ולהישאר צנועה בכל השלבים.

תנסי כל פעם משהו אחר עד שתמצאי את הדרך שטובה ונוחה לך להניק גם ליד הילדים אבל בצניעות

שהוא יכול להיות 'פתוח' כשאת רוצה לראות את התינוק, ואפשר לסגור בשניה כשאת רוצה לנתק או כשהתינוק זז מעצמו.

פלסטיק שעושה צורת קשת ככה שאני רואה את הילד כל הזמן 

מאז שלמדתי את הטריק מניקה בכייף בכל מקום.

זה הכיסוי שלי.

גם מאפשר בקלות לראות את הילד, גם מכוסה מכל הכיוונים.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות...