סליחה שאנע כותבת ככה דוך.

הנקה זה סופר סופר סופר רגיש.

אין דבר כזה שמישהו אומר שהוא רוצה לראות אותי מניקה. זה מציצני. זה לא שייך. זה לא סבבה.

מקס' של המקס' זה בשיא העדינות והרגישות להגיד שאם זה בסדר, ואם זה אפשרי, ואם את בנוח לגמרי עם זה, אז...

אבל לבטא את זה ככה, כאילו החזה שלך רשות הרבים?

בחיים לא הייתי מאפשרת לחמותי להיכנס ולראות, אא"כ אני ממש אוהבת אותה ולגמרי זורמת בנושא

זו לידה ראשונה שלך?

מה עשית עד עכשיו?

נראה לי פשוט להגיד שזה לא שייך ולא נוח לך וזהו. היא צריכה להרגיש לא בנוח עם הבקשה, כי זה לא טריוויאלי

חשבתי הפעם להגיד שהתחזקתי וכבר לא נעים לי.או שהילדים חונכו שזה לא צנוע שרואים ואני לא רוצה להרוס אצ החינוך

לא יודעת מה להגיד האמת

זאת אמא שלו, שידבר אתה הוא.. שיגיד שככה החלטתם וזהו, לא אפשרי?

אז עדיף שהפגיעה תהיה ממנו ולא ממך.. לדעתי.. הוא הבן שלה אז ממנו היא תפגע פחות, ממך הודיעה תהיה גדולה יותר.. שוב, לדעתי..

נראה פשוט לא לתת הסבר, שהיא יכולה איכשהו להתווכח עליו או לעקוף אותו. פשוט להגיד לא נוח לי, תודה.

ואם היא שואלת למה, פשוט לחזור על המשפט הזה.

מה שהיא מבקשת זה לא טריוויאלי ומטריד

לא נח לי להניק ככה

אני צריכה פרטיות 

(את כן יכולה לעדן את הסיבה ולתלות את זה שזה מסיח את דעתך מלהתרכז בהנקה וגם את וגם התינוק  צריכו  את הרגע הזה לעצמכן- ככה היא יונקת יותר טוב)

זה ממש מביך... האמת לי אין בעיה להניק נגיד בסלון אם במקרה רק אני וחמותי שם, אבל אם היא הייתה מבקשת בפירוש זה היה מביך אותי ממש ולא הייתי רוצה. נראה לי מוזר ברמות לשבת מול מישהי שמתבוננת בך מניקה כאילו זו איזו הצגה, האמת על גבול המחפיץ, למרות שאני מבינה שהיא באה עם כוונות טובות. אבל זה ממש מוזר

🤣😅

ממש לא 🤢

שלשמור ילד בצמר גפן עולה בזה שילד חולה יותר...

אם המערכת החיסונית נחשפת למזיקים היא מתחילה להתפתח, אם בכלל בכלל לא- איך היא תייצר נוגדנים? 

ככה שמבחינת הילדים מסביב - גם אם קצת מצוננים לא נראה לי שזו בעיה. את יכולה לשים גבולות שהם לא יגעו בתימוק אלא רק יסתכלו, ילטפו רק בבטן על הבגדים וא בפנים וכו. תאפשרי את הקשר הקרבה וההתלהבות בדרך אחת ותשימי את הגבולות שלך.

לגבי ההנקה- באמת לא יודעת מה לומר.. לגמרי מבינה אותך למה לא לבוא אם זה ככה..

אולי לנעול את החדר שתניקי? אולי בעלך יכול לומר לאמא שלו משהו? לפעמים קצת לא נעים ותעלב אבל צריך להציב גבול )תלוי מי הטיפוס כמובן). אולי להניק עם סינר הנקה ככה שגם אם תכנס היא לא תראה?

בהצלחה רבה ואיזה משמח שיש לך תינוק!

הפסקה הראשונה כל כך נכונה, אבל מה הגבול? באיזה גיל אפשר להיות רגועה שיחשף לילדים ואולי גם לוירוסים?

כי גיל חודשיים זה גיל מאוד רגיש וקטן.

להבדיל ,שלא נדע, תינוקות מאושפזים בגלל שפעת. 

אני ממש בחרדות  

יש לנו חדר שמוגדר 'שלנו' כשאנחנו באים לביקור או מתארחים, וזה חדר בלי אופציית נעילה . שזו עוד בעיה בפני עצמה. ואם אבקש להניק בחדר אחר זה יכול להביא לה פתח לרצות להצטרף אלי.

קיצר מצב לא נעים..

ותודה רבה, באמת נס, תודה לה'🙏

אנחנו הוספנו בבית של חמי וחמותי בחדרים מנעול פשוט (בורג בצורת L שמסובבים)

אירי ה7.10 היו הרבה פיתוחים.

יש גם פתרונות בייתיים

וגם מוצרים יעודיים

היתרון הוא שאתם אפילו לא עושים שינוי במבנה

זה תוסף חיצוני

תעשי חיפוש 'נעילה  לממד' תמצאי הרבה דברים

שמאוד מקשה על הפתיחה של הדלת. לא נעילה מאה אחוז אבל כן מאתגר מאוד אם שמים טוב.

שהיא תגיע.

ולא להרבה שעות. 

 ולגבי לראות איך את מניקה היא לא צריכה לראות ושבעלך יגיד לה. לא את. 

היא באמת רצתה להגיע פעם אחת, אבל רצתה להגיע עם הגיסות והילדים, כשהוא היה פחות מחודש🙈

אולי אבקש להזמין רק אותה בתקווה שלא תציע שהן יבואו גם 

זה לגמרי לגיטימי

זה שלך פרטי

מותר לך להגיד לה שאת לא רוצה שאף אחד יראה

בצורה מכבדת 

אני מעדיפה להניק בפרטיות ככה נח לי.

לנעול אחרייך ואם היא מבקשת תגידי אני רוצה לבד , אני צריכה ריכוז בהנקה

אם נפגעת זה כבר שלה. לך יש צורך נורמלי לחלוטין 

גם חמותי הייתה אומרת בואי תניקי פה( בסלון) ולא עניתי הלכתי לחדר, מאז כבר לא אומרת . אם היא אומרת להניק במקום שעוברים אני אומרת שרוצה מקום סגור חד וחלק

אולי רצתה שיהיה לי נח ולא ללכת לחדר או שרצתה לראות לא יודעת 

 זה הגוף שלך הפרטיות שלך . גבול. 

ז"א הסיכון שידבק הוא לא מאוד גדול.

כן אפשר להציב גבול שרק מבוגרים מרימים אותו אחרי ששטפו ידיים.

אם יש לך גדולים כנראה שהוא כן חשוף במידת מה לחיידקים.

לגבי החמות, בעיני זו חדירה לפרטיות והייתי מציבה גבול. לא מתאים שתסתכל עליך מניקה, ואם לא נעים לך להגיד בעצמך שבעלך יגיד

אני אמא משוגעת באמת...

הם צריכים לשטוף ידיים אם רוצים לגעת

וצריכים להתקלח אם רוצים להחזיק

ואם הם מצוננים אז לא לקרב את הפנים

ואוי למי שישתעל או יתעטש לידו

נראה איך נעשה את זה, בעלי לא יעיז להגיד לה שלא תיפגע

שבאמת כדאי כרגע לא לנסוע,

אבל תתחילי מלשחרר קצת בבית...

את מצליחה לראות שזה מעבר להשתדלות הבסיסית שצריך לעשות? שברוב הבתים לא מקפידים עד כדי כך ורק תינוקות בודדים חולים קשה?

אולי ירגיע אותך גם זה שהוא כבר בן חודשיים, בגיל הזה כבר פחות לחוצים ולא שולחים למיון על כל חום.

ובאמת- אם לא תתני לו להחשף ולפתח את המערכת החיסונית תוך כדי שהוא יונק, אז הוא עלול להיות חולה הרבה יותר בהמשך. 

צריך לשמור על הגיינה בסיסית, ברור. אבל אם ילד נוגע בו בלי לשטוף ידיים - לא קרה שום דבר. ואם השתעלו בחדר שהוא נמצא - הכל בסדר...

בהנקה הוא מקבל ממך מרכיבים של המערכת החיסונית שעוזרים לו להתמודד ומחזקים את המערכת שלו. 

אולי יעזור לך לדבר עם רופא ילדים? תתחילי מלדבר על מה רמת ההקפדה שצריך בבית. האם אפשר לצאת איתו החוצה וכו וכו.  )זה תלוי מי הרופא שלך, כן? אם הוא הסוג של להקריא מהספר אז לא כדאי, אם הוא עם נסיון ורגוע אז שיחה מקצועית יכולה להקל עליך)

בהצלחה! וטוב שאת מודעת למה שעובר אצלך..

איפשהו קיוויתי לקבל פה דדליין מה הגיל שפחות מסוכן אם ידבק , אבל באמת אם הוא יהיה בסביבה סטרילית תמיד אז בכל גיל זה לא יהיה קל

פעם הייתה הנחיה שעל כל חום מתחת לגיל חודששיים שולחים למיון ומעל גיל חודשיים הרופא בודק, אומר שזה וירוס, אפשר לתת נובימול והכל בסדר. כיום אם אני לא טועה ההנחיה השתנתה שרק מתחת לגיל חודש שולחים למיון.

מרגיע אותך?

הקטן שלי נדבק בוירוס בגיל שישה שבועות (מאח שלו הגדול) רופא ילדים בדק אותו, נתן הפניה למיון בגלל הגיל אבל אמר לי שהוא לא היה לוקח אם זה היה הבן שלו. מפה לשם לא לקחתי, ינק, ישן, בכה, נתתי לו נובימול, עבר לו... 

כל החלטה על הילד היא מלחיצה כשמדובר בבריאות שלו

הוא אמר שההפניה למיון היא נטו בגלל הגיל ולא בגלל התסמינים של התינוק.

בכל מקרה, רק רציתי לתת לך דוגמא לתינוק שכן נחשף לילד חולה וכן נדבק ובכל זאת הכל בסדר, ילדים חולים מדי פעם (אצלי בערך פעם בחודש בחורף, רוב הילדים פחות...)

ואם עד גיל חודשיים שולחים למיון ומגיל חודשיים כבר לא שולחים אז זה נראה לי סימן שזה גיל שפחות נורא להידבק בו ממחלה.

אני חושבת שהתנהלות בריאה יותר זה שהוא יגיד לה, ממנה הוא כנראה יפגע פחות.. לשיקולך

איך אםשר להגיד לה?

חד משמעות, בלי לפתוח מקום לאולי בכל זאת.. ככה אני חושבת..

ובקשר להתלבטות מתי לחשוף אותו, אחרי החיסונים ירגיע אותך? בחודשים מקבלים חיסון ראשון, לא?

אבל ברור שזה כבר מספק הגנה ברמה כלשהי

תני לילד להיחשף ולפתח נוגדנים

החלב אם יעזור לו להתגבר על המחלות שאולי יהיו..

מתנצלת שאני ככה, פשוט לנפש לא לתת לאח להתקרב לבייבי - אני לא אוחזת מזה. הבן שנתיים שלי מתכרבל עם התינוק כל היום. אני בטוחה שיש עליו מלא חיידקים מהגן ועדיין - ב''ה כולנו בסדר. 

לגבי חמותך, זה על גבול ההטרדה אם לא פגיעה מינית. לא יכולה להעלות על קצה דמיוני סיטואציה כזאת כך שלא יודעת איך נכון להגיב חוץ מלהזמין ניידת

וואי, יצאתי מזעזע בהודעה הזאת

קשה לי פשוט שאישה אשכרה מרגישה לא בנוח לסרב לדרישה שהיא נוראית!!! 

דרישה שאת מתביישת בה

זה באמת לא מתאים

זה הגוף שלך. מי היא בכלל?

בעלך צריך להגיד לה

בעלך צריך לשמור עלייך מפני אמא שלו

אם את תגידי היא אולי תכעס עלייך

עדיף שתכעס עליו.. 

או שאיפשרת רק כשהקטן גדל קצת יותר והיה יותר חסין?

לגבי חמותי שה' יעזור נראה מה נעשה.. בנתיים הנסיעה אליה מתעכבת

שכב איתו ביחד במיטת תינוק (כמובן בהשגחה מלאה, שלא ידרוס יפיל אותו חלילה וכו')

מהרגע שחזרנו מהבית חולים בגיל שלושה ימים. 

יש לנו ממש תמונות כמה הגדול אוהב את הקטן ומנשק אותו בפה מלא ברוק ונזלת. 

בחרתי בדרך כזאת כדי למנוע קנאה בין אחים. כדי לתת גם לגדול להנות מהמתנה החדשה.

כנראה שכבר היום בלי נדר אצא למשפחה ובע"ה שיהיה בסדר

תודה רבה!

בדיוק חזרנו משבת משפחתית עתירת ילדים ובת ה4.5 חודשים שלי עברה מיד ליד. 

אנחנו בתקופה עמוסה ב"ה..

האירוע הראשון שהיתה בו היה בגיל שלושה שבועות (חתונת הזהב של סבא וסבתא)

אחר כך היו במשפחה אירוסין, חתונה ושבת חתן

וכמובן כמה מסיבות חנוכה.

בין לבין היה לנו אשפוז ממושך של אמא שלי באורתופדיה ואחר כך בשיקום, והקטנה הצטרפה אלי למשמרות אצלה פעם-פעמיים בשבוע.

היא לא מחוסנת לכלום ויחסית קטנה (נולדה בשבוע 37 ולקח לה חודש לחזור למשקל הלידה בגלל קושי בהנקה).

טפו טפו הכל טוב

בריאה כשור

האם זה עוזר לך להיות רגועה יותר?

תכלס אני בספק

אם את כותבת רק כדי להרגיע. נשמע באמת מבורך

היא היתה בקרבה של ילדים בכל הגילאים?

אצלנו רובם פיציים שחולים כל הזמן, וירוסים במעון או מהחיסון וכו . 

לי יש למעלה מ40 אחיינים, מגיל חצי שנה עד 24.

לבעלי 20+, מגיל עשרה חודשים עד 17.

כל מי שרצה החזיק אותה, ילדי גן בהשגחה צמודה או בעזרת מבוגר וילדים גדולים יותר חופשי.

ב"ה היא מהממת ודי מבוקשת באירועים....

תכלס היום היא מצוננת אבל זה בגלל שהתעכבנו בדרך לאוטו והיה קפוא בחוץ, ולא מתים מזה.

אני מבינה אותך ומורכב להרגיש ככה❤️❤️

בכנות מנחשת שזה לא רק חרדה שנולדה אחרי הלידה אלא מתבטאת בעוד אפיקים..

אני לא חושבת שזה יעזור לך שנכתוב פה(את האמת לדעתי..) ש..אין צורך לשמור על תינוק עד כדי כך..תינוקות הגיעו לחיות בעולם הזה כמו שהוא 

ויש גבולות סבירים של לשמור עליהם ממחלות וחיידקים

ויש מעבר..

ובעיני זה הרבה מעבר למה שהגיוני..

לא צריך להסכים ישעבור מיד ליד אם לא נח לך עם זה וזה ממש מותר❤️

אבל לא להגיע בכלל לבקר משפחה רק בגלל זה ולהתעסק כל הזמן במחשבות של מה אם ופחדים ממחלות- זה מעבר

אמורים להץנהל כרגיל נורמלי- בא לך לנסוע למשפחה או לחברים -זה לא שיקול אלא אם את יודעת על מישהו חולה ספציפית

תינוקות שהן אחים קטנים לעוד- אז קורה שאחד האחים חולה

אני כן מרחיקה את התינוק ממנו אבל זה לא שמסתגרת איתו בחדר אחר לשבוע..זה לא השתדלות סבירה בעיני..זה מוגזם

מנסיוני מי ששומרת בעודף על הילדים שלה- הם הרבה יותר חולים

הז לא רע שהגוף נחשף קצת לחיידקים

לא צריך להגזים כמובן אבל גם לא לשום כיוון

להתנהל רגיל

לא צריך להשאר בבית 

לצאת לאן שרוצים

לא להחזיק את זה בראש בכלל

הז בעיני מה שנכון.

.

אבלללל מאוד הגיוני שאת לא שם וזה לא סתם.

יש לך את הסיפור שלך

החוויות שלך

המחשבות שלך

הצרכים שלך

אם לך טוב לשמור עליו ככה ולא מפריע לך - אז סבבה זכותך ממש

אבל אם זה כן מעיק עליך או מרגיש לך עודף או מגביל או צסבך- אז אני במקומך היתי הולכת לטיפול ממוקד להעמיק ולהתמקם נכון מול עצמך

 לא לנבות להתנהג כמו מה אשחרים חושבים לנכון

אלא להבין את עצמך לעומק

ומשם לבחור איך לך נכון להתנהל וככה תרגישי יותר בטוחה בעצמך

אני יודעת שהוא צריך להחשף כדי להתחזק ולהתחסן טבעית

השאלה מאיזה גיל להתחיל

חודשיים מרגיש לי פיצי מדי בשביל לקחת סיכון שחלילה ידבק 😕

הרבה לפני חודשיים האמת

פשוט כשאת רוצה לנסוע למשפחה- לנסוע

לבקר חברים -ללכת

באמת לא חייב שיעבור אלף ידיים ושילדים עם ידיים מלוכלכות יגעו לו בפנים

אבל בעקרון אני מתנהלת כרגיל מגיל אפס

שומרת על מה שחשוב לי-אבל זה לפי מה שאני מרגישה.

אבל זה לא מנהל אותי בכלום

חיה כרגיל.

באופן טבעי רוב המוחלט מהזמן אני בבית כי אני יולדת ולא עם כוחות לצאת למלא מסעות בחוץ..

אז רוב הזמן הוא איתי

אבל יש לי ב''ה חבורת ילדים בבית..ואני כן מבקשת מהם בהתחלה לשטוף ידיים ולא לנשום עליו וכדומה

אבל כן לאט לאט משחררים יותר

חודשיים כבר נחשב גדול לטעמי🫢

אבל זה המקום שלי

פשוט ממה שכתבת מרגיש לי שזה מנהל אותך יותר מהרגיל..

אז לכן המלצתי על טיפול..כדי שאת תהיי שלמה עם עצמך

הייתי בטוחה שבגיל חודשיים אהיה יותר רגועה, וזה רק מדרבן אותי למשוך איתו עוד בבית

בברית הוא היה בפעם הראשונה והאחרונה בסביבה מוקפת אנשים ועבר מיד ליד בערך

אחכ אין מה לעשות, אנחנו צריכים לחיות.

ןחלק מזה זה לצאת לקניות, לבקר משפחה ולראןת עולם.

אצלנו כמעט קבוע חוזרים מחמותי חולים בחורף (כנראה כי הבדלי מזג האויר בין האזור שלנו לשלהם הוא קיצוני)

אם אין סיבה מיוחדת שחשוב לי שאף אחד לא יחלה אז נוסעים.

לדוגמא פעם דחינו נסיעה כי ביום שלישי היה יום הולדת בגן לילד ולא רצינו לקחת סיכון שיהיה חולה.

לגבי ההנקה, מודה שהזדעזעתי.

ואני מרשה לעצמי לכתוב את זה כי רואה שזה גם לא לרוחך.

בהתחלה חשבתי שהיא כאילו רוצה לדעת שהילד יונק טוב (שזה גם לא לגיטימי מבחינתי) אבל אז רשמת כי היא מתלהבת לראות אותך מניקה, עוד יןתר גרוע.

מבחינתי שמישהי תבקש  לראות אותי מניקה כי כייף לה זה בדיוק כמו שמישהי תבקש ממני לראות אותי במצבים אינטימיים אחרים שאין סיכוי בעולם שמיהו יראה.

אני לא הייתי אומרת לה כלום אבל הייתי דורשת מבעלי למנוע את זה בכל מחיר.

ואם אין לו איך אז זה בהחלט היה מונע ממני לנסוע לשם.

זה מהמקרים שאני חייבת למצוא פיתרון בעצמי שישמע טוב ולא פוגע, מבלי לערב את בעלי  

דווקא אני חושבת שאמא יותר מקבלת מהבן שלה מאשר מהכלה.

גם בדכ הבן מכיר ויודע איך לומר לאמא יותר מאשר הכלה.

אבל זה באמת לשיקולך.

מה שכן; לא רואה סיבה להיפגע אם את אןמרת בצורה נעימה

"לא נעים לי שמתסכלים עליי כשאני מניקה, זה מרגיש לי חדירה לפרטיות"

את יכולה גם להגיד מראש שאת הולכת להניק ומבקשת שישמרו שאף אחד לא יכנס לחדר, כאילו מתכוונת לכולם. 

ובעיניי אין שום בעיה גם לנעול את הדלת.

בקשה לפרטיות זה לגיטימי,

אם מישהו נפגע מזה- בעיה שלו, לא שלך.

למה הבן שלה- בעלך

לא מתערב כאן

כשאעיז להגיע אנסה את זה, תודה

ועוד יותר לא ברור לי ממה את חוששת שהיא תפגע? אם בן אדם בוחר להפגע מדבר כל כך הזוי, זה שלו, לא שלך.

אין מצב בעולם שמישהו יראה אותי מניקה (אפילו לא מילדת בחדר לידה) אז קל וחומר שלא חמותי, ואם היא הייתה מבקשת

הייתי מסתכלת עליה בהלם, ובטח שלא מסכימה.

אם היא נפגעת זה לגמרי שלה

עד כאן!

עם כל זה שהקשר קרוב

היתי מבקשת בצורה מאוד יפה שתכבד את הפרטיות שלי ורוצה להניק בלי אף אחד ישוב ומסתכל כי זה עושה לו טוב...

תעשי מה טוב לך ולתנוק שלך ותשמרי עליו מכל הוירוסים שהולכים בחוץ...

מרוב שטת מנסה לא לפגוע, ובסוף זה יוצא פוגע.

לפעמים אירי כמה ניסיונות התחמקות, צריך לומר טצ הדברים כמו שהם.

לא בהתלהמות אבל גם לא בהתנצלות.

מה דעתך למשל על הסגנון הבא:

תודה רבה על ההזמנה, נשמח מאוד לבוא,אנחנו גם רוצים כבר להיפגש ושתראי את התינוק.

אנחנו מעדיפים שיהיה כמה שפחות אנשים בביקור שלנו שתוכלו להיות איתנו כמה שיותר כי לא כ"כ קל לנו להגיע והילדים כבר ממש מתגעגעים.

נניח היא עונה לך: כולם רוצים לראות אתכם..

תעני: זה מאוד מחמיא לנו שרוצים לראות אותנו וגם אנחנו רוצים לראות את כולם.

לצערי פחות מתאפשר עכשיו כשהתינוק כ"כ קטן. עדיין לא התאוששתי מהלידה וגם חורף ומחלות.

בע"ה עוד חודשיים הכל יהיה יותר קל ונשמח מאוד להיפגש שוב בהרכב רחב יותר.

בנושא ההנקה, אם יש דלת שאפשר לנעול הכי טוב, אם אין שום דלת עם מנעול, אז להגיד לה שאת מבינה שההנקה מאוד חשובה לה ושהיא סבתא מקסימה וכולם וכו, רק שלך יותר קל להניק בשקט ושאת מצליחה יותר להתרכז כשאת לבד.

נניח היא אומרת: אכנס בשקט דממה רק כמה שניות.

תעני: אני מאוד מבינה את הרצון שלך להיות חלק מהחוויה, כרגע פחות נוח לי.

בגישה כזאת את מנגישה את הצרכים שלך באופן שאת מעבירה את הכדור לשני, עכשיו הבחירה בידיו. או שהוא מקבל את הצורך שלך ונענה להם ואז אפשר לבקר וכולם מורווחים, או שלא מקבלים אבל את את שלך עשית.

כל עוד את חומקת מלומר מה הצרכים שלך ופשוט לא באה, הכדור במגרש שלך ואת זאת שיוצאת לא בסדר וזאת שבגללה המפגש לא מתקיים.

את לא נותנת את ההזדמנות ליצור מפגש בתנאים שיהיו טובים לשני הצדדים.

ועוד חידוד, הרבה פעמים בקשר עם מבוגרים אנחנו פחות משקפים לאדם שמולנו שאנחנו מבינים ורואים את הצורך שלו, אלא מייד מגיבים תגובת נגד.

למשל: אני רוצה לראות איך את מניקה. תגובה: לא רוצה. ואז הדגש הוא על ההנגדה.

רוצה לעומת לא רוצה.

בגישת תקשורת מקרבת, ברגע שאת משקפת את הצורך של השני ומביעה הערכה כלפי הרצון עצמו, המשקל מהמעשה עצמו יורד, גם אם נשארת הנגדה, היא פחות חזקה לעומת כשאין שיקוף של הצורך.

למשל אם אבא שלי אומר לי לא לנסוע לבד לאיזה מקום, התגובה האינסקטיבית שלי היא, אבא אני יחדה גדולה, יש לי בעצמי כבר כמה ילשים. שחרר.

אבל אם אני משקפת לו את הצורך שלו לפני שאני צביעה את הצורך שלי זה נשמע ככה:

אבא, אני מבינה שאתה דואג לי,אני מאוד מעריכה את זה שלמרות שאני אמא בעצמי אצה ככה ממשיך לדאוג לי (או עכשיו כשאני אמא בעצמי אני עוד יותר מבינה את הדאגה שלך)

מבטיחה לך שאכלכל את צעדיי בתבונה כמו שלימדת אותי ואקבל החלטות בכובד ראש. אני מבינה לגמרי את הדאגה ואדאג להיזהר.

זה נשמע שונה.

כשהיא מבקשת לראות אותך מניקה

אבל זה מאוד חדרני

הקטע עם גבולות שאת היחידה שיכולה לשים לעצמך גבולות שישמרו עליך

ואם משהו לא נעים לך, מותר לך לחלוטין לשים גבול.

צריך להפריד בין מה ששיך לנו ובאחריותינו לבין מה ששיך לאחר. החלק שלך זה לדבר בכבוד ובנחת. איך היא תיקח את זה זה כבר החלק שלה, והוא לא באחריותך בכלל. 

זנ לא לגיטימי לדעתי לבקש לצפות בפעילות כזאת אינטימית

כתבת למטה באחת התגובות שאתן מדברות והיא לא מסתכלת על פעולת היניקה עצמה, אז מה היא מחפשת בעצם?

שחמותי לא היניקה את ילדיה, והיום כשהיא רואה אותנו יושבות ומיניקות זה ממש עושה לה נחת. 

אני יכולה להבין אם אצל חמותה יש משהו כזה...

אני ממילא מיניקה אצלה בסלון אבל כמובן שאם היה לי צורך בפרטיות הוא היה גובר על התחושה הטובה שלה.

ואומרת ''איזה נחת זה לראות אתכן מניקות''

זה נשמע שונה מלהגיד לאישה ''אני רוצה לראות אותך מניקה'' ולהתלוות אליה לחדר.

סיטואציות שונות מאוד לדעתי

אבל רק @מאמאמיה 3 יודעת להגיד מה בפועל קורה בסיטואציה הזאת

והיא התעסקה עם החג ושם זה נגמר🙏

בטוב רוגע לכולם!

בפועל אני מניקה והיא מולי מדברת איתי ומדי פעם מתרגשת שהוא אוכל או בכללי מתרגשת מעניין ההנקה

אבל ככה סתם היא לא מדברת איתי בחדר שיחות, רק כשאני מניקה 

לתפוס איתך רגע של נחת?

את יושבת בנחת בעוד הזדמנויות במהלך היום או שאת מתרוצצת כל הזמן?

הבנתי שככל שיותר קטעים סה מחזק יותר את מערכת החיסונית. אצלי מגיל חודש הגיעו אלינו חופשי חברים של הילדים (כולל ילדי גן) והתינוקת הייתה חולה עם חום פעם ראשונה לקראת חצי שנה, אם כי הייתה מצוננת לא מעט לפני כן. ואצלי תמיד יצא שהגדולים היו מצוננים כשחזרתי עם תינוק מבית החולים, ואפילו לא ניסיתי להפריד ביניהם. 

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...