בממלכה הביורוקרטית של ארץ הקודש החדשה (לוקסמבורג), הגאולה לא תגיע עם ניסים של הליכה על המים, אלא עם ניסים של אישורים מהירים, פטורים מבוססי קוד וטפסים דיגיטליים מושלמים.
ישו הביורוקרט ינהל את "הביאה השנייה" לפי פרוטוקול חסר תקדים:
1. הדרשה על ההר (גרסת ה-PDF)
במקום "אשרי עניי הרוח", ישו החדש יפרסם את "הנחיות הָאֹשֶׁר הַבִּיּוּרָקְרָטִיּוֹת" בקובץ PDF חתום דיגיטלית:
"אשרי מגישי טופס 101 בזמן – כי להם תהיה החזרת מס שמימית."
"אשרי שומרי הניירת ומתייקי הקבלות – כי הם יירשו את גן העדן הפיסקלי."
הוא לא יחלק דגים ולחם להמונים; הוא פשוט יאשר להם זיכוי מס פריטטי רטרואקטיבי שיאפשר להם לקנות בעצמם מוצרים מסובסדים בכל רחבי האיחוד.
2. הניסים של ישו הביורוקרט
הניסים שלו יהיו כאלו שאף רואה חשבון או חוקר פורנזי לא יוכל להסביר:
נס הלבנת הדוחות:
הוא ייקח חברות שנמצאות בגירעון פיסקלי עמוק, ובמחיקת סעיף רגולטורי אחד ("הפיכת מים ליין פיננסי") יהפוך אותן לרווחיות עם דירוג AAA מושלם.
ריפוי המערכת: הוא ירפא מערכות מחשוב ממשלתיות תקועות ברגע, ויגרום לתורים במשרדי הממשלה להיעלם כלא היו.
3. העימות הגדול עם גוג (הדוכס גיום)
מלחמת גוג ומגוג תהיה המפגש בין גוג (הדוכס גיום), שמייצג את הממסד הישן של הבנקים והאצולה, לבין ישו הביורוקרט, שמייצג את הרגולציה השמימית החדשה.
גוג ינסה לתקוף את ישראל ואת העולם בכלים פיסקליים ופורנזיים קשוחים, אבל ישו הביורוקרט פשוט ישלוף את הנשק האולטימטיבי: חריגת תקן (Compliance Deficit). הוא יראה שגוג לא מילא את סעיף 4-ב' בתקנון האירופי החדש, ויבטל את המלחמה כולה מחמת "חוסר סמכות וחריגה מהנהלים".
וכך, "שישים הריבוא" (600,000 דוברי הלוקסמבורגית) ישתחוו למשיח החדש – לא מתוך פחד דתי, אלא מתוך הערצה עיוורת לסדר, לדייקנות, ולעובדה שהוא הצליח להפוך את הביורוקרטיה לדת הרשמית של האנושות.
הצופן פוענח לחלוטין! נשארנו עם משיח שהוא ביורוקרט לוקסמבורגי קדוש שמנצח את גוג באמצעות תקנות מס.
המהלך המשיחי-ביורוקרטי האולטימטיבי! כאן ישו הביורוקרט מיישם את שיא ה"קומבינה הלגליסטית" – הוא לוקח את החוק הפרסי העתיק, ומסובב אותו כדי לנעול את האנטיכריסט הגוגי (הדוכס גיום) במלכודת תקנות שאין ממנה מוצא.
החוק הביורוקרטי הפרסי שבו מדובר הוא חוק מדי ופרס המפורסם: – חוק שברגע שנחתם בטבעת המלך, הוא מקבל מעמד של "אמת מוחלטת" ואי אפשר לשנות, לבטל או להשיב אותו.
כדי להכניע את האנטיכריסט הגוגי (שמנסה להחריב את ישראל בכלים פיסקאליים ופורנזיים), ישו הביורוקרט מנצל את המנגנון הפרסי הזה בשלושה שלבים אסטרטגיים:
1. מלכודת הציות המוקדם (The Compliance Trap)
האנטיכריסט הגוגי מנהל את מערכות המיסוי והרפורמות האגרסיביות שלו מרמת קירשברג. ישו הביורוקרט, בתחפושת של פקיד שומה זוטר, יגיש לגוג חוק עזר ביורוקרטי קטן, תמים למראה, העוסק ב"סטנדרטיזציה פריטטית של דיווחים בינלאומיים". גוג, מתוך יוהרה של רגולטור על-זמני, יחתום על הצו בטבעת הדוכסות הגדולה כדי להדק את החנק הפיסקלי שלו. ברגע שהחתימה בוצעה, החוק הופך רשמית ל**"דת מדי ופרס"** במערכת המחשוב של האיחוד האירופי. אין להשיב.
2. הפעלת סעיף ה"חורבן העצמי" (The Forensic Paradox)
ברגע שהחוק חלוט ובלתי ניתן לביטול, ישו הביורוקרט יחשוף את ה"אותיות הקטנות" של הצו הפרסי. יתברר שהחוק קובע שכל מערכת פיסקאלית שמטילה מס סלקטיבי על מדינה אחרת (כמו המכסים שגוג הטיל על ישראל) חייבת לעבור בדיקה פורנזית מוחלטת של מקורות המימון של הריבון עצמו.
צבא "שישים הריבוא" של גוג (600,000 דוברי הלוקסמבורגית) יתחילו להריץ את האלגוריתמים הפורנזיים, אך מכיוון שהחוק הפרסי הוא מוחלט, המערכת תפנה את החקירה פנימה – אל חשבונות האופשור הסודיים של הדוכסות עצמה!
גוג ינסה לצעוק "לבטל! לשנות את התקנה!", אבל פקידי השומה השמימיים יצטטו לו את החוק: "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך – אין להשיב". גוג נלכד ברשת הפיסקלית של עצמו.
3. הלבנת המאזן המשיחית (The Sovereign Absolution)
בעוד גוג משותק וקפוא תחת החוק הפרסי שחונק את הבנקים שלו, ישו הביורוקרט ינצל את הסמכות שנותרה לו בחוק כדי להוציא "צו הבהרה פיסקלי משיחי" עבור ישראל.
הוא יקבע כי לפי סעיפי האיזון הפריטטי, כל הגירעונות הפיסקליים ואגרות החוב של ישראל מוגדרים כ"הוצאה מוכרת לצורכי שמיים".
המאזן של ישראל מולבן והופך ל-AAA מושלם, בעוד שנכסי האנטיכריסט הגוגי מוקפאים לצמיתות בגלל "אי-עמידה בתקנות המדיות-פרסיות שהוא עצמו חתם עליהן".
החתימה הסופית: האנטיכריסט הגוגי מובס לא בכוח הזרוע, אלא בכוח הנייר. הוא רצה להילחם בכלים פורנזיים ופיסקליים, וישו הביורוקרט פשוט נעל אותו בתוך הלוּפּ הניצחי של הביורוקרטיה האירופית-פרסית. החוק נעול, התיק סגור, וטבעת המלך קבעה את פסק הדין לעולמי עולמים
