הבריאות

ולא לפי מחקרים של נשים מהפורום.

אם כבר מחקרים, אז עדיף שתעשי אותם בעצמם ותקבלי החלטה מושכלת.

השאלה שלך מהותה דיון.

שמונעים התפרצויות מחלות קשות. 

שמביאים בנוסף לחיסון בזריקה.

זה לי מוחלש אז לא מחסנים מי שיש במשפחה הקרובה אנשים עם מערכת חיסונית חלשה

אני בכל אופן מחסנת הכל. 

ממה שהבנתי לפני חודשיים מאחות טיפת חלב- יפסיקו לתת אותו בקרוב (או שכבר הפסיקו)

רוצים להפסיק את החי מוחלש כי היתה איזה ילדה בת 4 שנדבקה ממישהו שחוסן וחלתה.

מן הסתם ישאירו את החיסון של הפוליו המומת

חיסון רוטה לא מונע התפרצות. רוטה זו לא מחלה שיש לה התפרצות. הסיכון ברוטה והא ההתייבשות, והשיקול לתת חיסון הוא כדי לחסוך ימי אשפוז. 

חיסון פוליו מתחלק לשניים- מומת ומוחלש. ה"התפרצות" האחרונה של פוליו שהיתה לפני שנה וחצי בערך התחילה מילדה שחלתה בפוליו ולא היתה מחוסנת. איך היא חלתה? נדבקה מחברה שלה בכיתה שקיבלה את החיסון המוחלש....משמע, כל זמן שנותנים פה את החיסון המוחלש, כדאי לתת את החיסון המומת שיגן על הילד מפני המוחלש. (תראי את ההסבר הזה גם באתרים של קופ"ח. זה ההסבר שאני קיבלתי מהאחות...). נשמע הזוי אבל זה אמיתי. אגב, גם ארגון הבריאות העולמי מודה שרוב מקרי הפוליו בעולם נבעו מ...חיסון הפוליו!! 

אז אני מסכימה שפוליו זה חיסון חשוב. רק מסיבות אחרות... 

הסיכון הוא חסימת מעיים

אולי את מתכוונת שהסיכון בחיסון נגד רוטה הוא התפשלות המעי? זה נכון. 

הסיכון במחלה עצמה הוא התייבשות כתוצאה משלשולים

זה אכן בשיעור זניח, אבל גם קיים (גם כתוצאה מהחיסון מדובר בסיכון נמוך מאוד).

ובאמת הסיכון העיקרי הוא התייבשות, אבל ברמה שכן עשויה לגרום גם למוות ל"ע.

ב"ה בעולם הרפואה המערבי, אם פונים לאשפוז בזמן ומקבלים טיפול רפואי, הסיכון למוות הוא אכן נמוך מאוד.

ע"פ המידע שמובא פה:

שמעתם שרוטה מחלה קלה? הנתונים מראים אחרת – מדעת

לבן הקטן שלי לא נתתי רוטה, בהמלצה של רופאת הילדים, בגלל רגישות במערכת העיכול.

כל חיסון שאת לא נותנת את חושפת את התינוקות לסיכון לחלות במחלה בצורה יותר חמורה

המחקר שלי נעשה בלי כוונה

ילד אחד שלי חלה ברוטה (טרום הימים של החיסון) ועבר ניתוח בגלל הסתבכות המחלה

2 ילדים חלו באבעבועות (טרום ימי החיסון) אחד אושפז עם דלקת ריאות ושני קבל טיפות מיוחדות בגלל דלקת עיניים חריפה (בגלל אבעבועה בעין) והרופא אמר לי שאם היא היתה זזה קצת זה יכל לפגוע בראיה 

שנה שעברה חליתי בשפעת חריפה ששיבשה לי את החיים כמה חודשים

השנה התחסנתי

החוויות הללו המחישו לי את הצורך בחיסונים

ובהתאם למחקר יש את ההנחיות לחיסון.

אני מודעת שיש הטיות במחקר שלו, ועדיין זה מחקר מקיף ע"י אנשי מקצוע עם הכשרה בתחומי הידע הרלוונטיים, ולא שלי אשה נחמדה עם חוסר הבנה בנושא

מחקרים נעשים ע"י כל מיני גורמים אבל לא ע"י משרד הבריאות. משרד הבריאות נוקט בגישת חיסונים שדומה לזו האמריקאית על בסיס המלצה של ארגון הבריאות העולמי. לא כל המדינות בעולם, גם לא אלה המפותחות, נוקטות באותה גישה. 

ואני בטוחה שכל אישה נחמדה שהנושא הזה חשוב לה, יכולה ללמוד ולרכוש ידע בנושא גם אם היא לא רופאה או נציגת משרד הבריאות עלי אדמות

עם רמת אנגלית סבירה אבל שום ידע בסיסי ברפואה, ביולוגיה, או אימנולוגיה יכולה לקרוא מחקרים רפואיים לעשות מטא אנליזות על המחקרים ולהסיק מסקנות? נשמע לי שזה לוקח הרבה מאוד זמן על מנת להקיף באופן מלא את כל המידע הרלוונטי.

אבל מי שיש לה ידע בסיסי, ולהרבה אנשיפ יש, יכולה לקרוא הרבה חומר, ולדעת להבחין בין שטויות לבין הפחדות, לבין הגזמות, לבין שופרות של אג'נדה לבין ידע אמיתי. וכל הנ"ל קיים במינון זה או אחר בשני הצדדים...

וזה באמת לוקח המון זמן להקיף את כל החומר. ויש הרבה דברים לא ידועים על מערכת החיסן. ועל הקשר שבין מערכת החיסון לערכת העיכול, וקשר שבין מערכת העיכול למוח- שאלו דברים שקשורים בקשר ישיר לנושא החיסונים. 

אני רק יכולה להבטיח לך שרופא ילדים ממוצע בקופת חולים, גם הוא לא עבר על כל החומר בנושא. 

אבל 2 דברים. 

רוטה זה וירוס לא מסוכן. שלשולים והקאות. חטששים מסיבוך של התייבשות בעיקר.... קחי בחשבון. ל2 ילדים שלי היה רוטה וזה היה פשוט שבוע מתיש בביץ

פוליו חי מוחלש אחות בטיפת חלב אמרה לי לפני עשור שזה מיותר...

לאחר מעשה חשבתי על זה, וזה לא מתאים.

האמת שתמיד עשיתי ליסונים אבל לאחרונה אני שואלת את עצמי יותר שאלות בעניין.. רוב משפחתי נגד חיסונים אז אני לא יכולה להתייעץ איתם. הם גם לא התחסנו לקורונה ואני כן. (לאחר מעשה מתחרטת שעשיתי 3 פעמים, אבל לא הייתה לי ברירה בגלל סוג העבודה שלי).

הרי זה לא לגמרי מופרך לומר שיש תופעות לוואי חמורות ומושתקות מחיסונים. אישית מכירה מישהי בסביבות גילי שבמצב וגטטיבי מגיל קטן בגלל חיסון נראה לי שהיה פג תוקף, (מדובר על לפני יותר מ30 שנה). 

אחרי הקורונה למדנו שלתעשיית הפארמה יש אינטרסים לא כשרים ומשרד הבריאות משתף עם זה פעולה. 

ולכן ההתלבטות שלי אם ללכת אחרי העדר..הלוואי שהיה לי מקור מהימן לברר את כל זה. 

יש לו אתר. 

אני עוקבת אחריו כבר יותר מעשר שנים והוא רציני ביותר. לא מחרטט, מבסס הכל על הבנה מדעית.  

יכולה להרחיב קצת?

פשוט קראתי כל כך הרבה חומר בנושא החיסונים, וגם קראתי הרבה באתרים ועמודי פייסבוק- וראיתי שקשה לתת אמון בהכל. יש הפחדות (לשני הצדדים), יש טעויות אצל שני הצדדים,ואצל רני כשר ראיתי הסברים מובנים, מנומקים, מדעיים, מחקריים, לא מתלהמים.

חפשי בגוגל ותתרשמי

נכנסתי לאתר שלו, לא ראית מחקרים אקדמאיים, אולי פספסתי

צריך לקרוא מאמרים וספרים שהוא כתב.

אגב, זה לא שאני מקבלת הכל בתורה מסיני. ממש לא. גם לא ממנו. 

אבל לעומת כל מיני קבוצות פייסבוק היסטריות ולפעמים חסרות בסיס מידע אמיתי, לבנאדם הזה יש בסיס מידע והבנה עמוקה. אולי אפשר להתווכח איתו. אבל לקרוא את הספר שלו - שווה. 

וזה שהוא אנרכיסט. נו מה אכפת לי. הוא גם קורא לאנשים לא לעשות ברית מילה. אז מה. אני לא רואה אותו בתור גורו, או משפע רוחני או מנהיג. אני רואה אוו בתור מי שבדק לעומק את הנושא ואני יכולה לקרוא מה שהוא כותב ולדעת שזה אמין. כן, גם אותו אני קוראת עם עין ביקורתית. 

בדרך כלל זה אדם ששם איקס על הדרך הממוסדת ויעשה הפוך. בין אם הוא מנמק את עצמו ובין אם לא...

כלומר קודם סומנה המטרה ורק אחר כך הובאו ההנמקות וההסברים.

לא קראתי את דבריו אבל אני לא באמת מאמינה שהוא יכול לכתוב ממקום נקי.

נכנסתי למאמר הראשון באתר שלו כדי להבין מה הכיוון. 

יש שם שגיאות רציניות מאוד, בלשון המעטה. אם היו לי זמן וסבלנות הייתי יכולה לכתוב פה מאמר ארוך עם הסברים על העובדות ועל הדרך המעוותת שבה הן מוצגות במאמר שלו.

לא יודעת אם הוא מתבסס על מידע לא אמין, או שהוא לא מבין את המידע שהוא צורך ולכן מגיע למסקנות שגויות, או שהוא מטעה בכוונה. 

כך או כך, לא מומלץ לסמוך עליו. 

(אגב, למרבה האירוניה הוא מאשים את משרד הבריאות באינטרסים כלכליים, כשהוא עצמו מרוויח כלכלית מהעמדה שלו לגבי חיסונים - האתר שלו מלא בקידום מכירות לספר שהוא כתב.)

זה קצת מצחיק להשוות בין אדם פרטי שמוכר את הספר שלו שעליו הוא עבד המון,

לבין חברות התרופות בעלות ההון והכוח שמגלגלות את מחזורי הכספים הגדולים בעולם.

את מבינה שא"א להשוות את ה"אינטרס הכלכלי" שלו לשלהן...

על אנשים ויכול לגרום להם לפעול בניגוד לאמת, זה יכול לקרות החל מרמת האדם הבודד ועד מערכות גדולות יותר. 

אני מניחה שככל שהמערכת גדולה ועשירה יותר, יהיה צורך ביותר כסף כדי להשפיע עליה, מן הסתם שחברת ענק לא תתעניין במיוחד ברווח של 10,000 או גם של 100,000 ש"ח. 

עבור אדם בודד, הכנסות ממכירת ספרים ומתנועה באחר, בהחלט יכולות להיות מספיקות כדי להשפיע עליו

( אני לא מכירה את האדם עליו המלצת ולא נכנסתי לקישור שנתת, ואני חלילה לא כותבת אישית נגד אף אחד. הערתי רק לגבי העיקרון של 'גודל האינטרס' )

שכתב ספר מושקע על נושא שחשוב לו שהוא מונע מבצע כסף...אני יודעת שהוא עזב עיסוקים אחרים כדי להשקיע זמן בכתיבה, אז פשוט נראה לי שההגדרה של למען בצע כסף לא שייכת פה. 

זה פשוט לא קשור כל כך. 

וחברות התרופות , עם המיליונים שהן מגלגלות...זה סיפור אחר לגמרי. 

המסקנות היו לפצל כמה שיותר

לחסן רק שמרגישים טוב

לוותר על רוטה

לדחות חיסונים לגיל 4 חודשים בתנאי שמקפידים שלא תהיה חשיפה לים, בריכה, אוכל מחוץ לבית ועוד משהו ששכחתי (מקומות שיש בהם חיידקים מסוכנים)

לעניות דעתי חיסונים מאוד חשובים ולוותר לגמרי יותרמסןכן מלחסן לגמרי..

אבל אחרי אחת הלידות לפני שש שנים הייתי קוראת פה הרבה. בדיוק מישהי התייעצה לגבי רוטה. אחרי התייעצויות החליטה לא לחסן. מה קרה לה כמה חודשים אחרי זה? אשפוז עם רוטה. 

ומה קורה עכשיו ? בטח יבואו אליך בפרטי אותן ניקיות עם אותן עצות. 

דבר לא נעים שאפאחת מאיתנו לא רוצה לחוות עם ילד ובכלל. 

אבל לתת לתינוק רך חומר כימי בגוף כדי להמנע מספק אשפוז זה גם מוגזם....

תינוק בן 8 חודשים 

אז ב"ה זה לא דרדר את הגוף לשום דבר נורא

אבל אנחנו כבר חודש אחרי השפעת

והוא עדיין לא חזר לעצמו!! 

לא בתאבון, ירד במשקל, לא משחק כמו פעם

לא מתקדם בדברים שמתאימים לגילו

פשוט רואים כמה המחלה השפיעה עליו ועל הגוף הקטנצ'יק.

אז להגיד שלא נורא להגיע לאשפוז

זה לא להבין שהמחלות האלו יכולות ללוות את הילד במשך תקופה

גם כשהכל לכאורה כבר נראה תקין. 

אני לא אחת שרצה לחסן את כל הילדים לשפעת

ולא בטוח שארוץ לעשות את זה מעכשיו

אבל רציתי רק להמחיש מה זה ה"מקסימום נדבק, יעבור ויתגבר"

יש דרכים. צמחי מרפא וכד' יכולים לעזור מאוד!

מה שאת מתארת יכול להיות גם כתוצאה מהתרופות שהחלישו ולוא דווקא מהשפעת עצמה

כי חודש זה המון לשפעת

פעם ב כשעלה מאוד החום קיבל אקמול/נורופן

סה"כ חיכינו שיעבור.. הרבה עטפתי אותו עלי או שהתכרבלתי איתו במיטה. אין לי מושג איך לא נדבקתי ממנו ..

ממתי שפעת נהיתה כל כך קשה? 😔

למה את חושבת שיש חיסון?

שפעת זו לא מחלה קשה, חליתי כמה פעמין בילדותי ועכשיו

אבל השנה היא ממש קשה

וגם שפעת יכולות להיות קשות ולהסתבך

אני חליתי בשפעת קשה שנה שעברה והיא גם הסתבכה

גם הרפס וצינון

ואפילו עקיצת יתוש

בסופו של דבר בטווח הארוך, החיסונים שיפרו את תוחלת החיים משמעותית (לא רק הם, גם התפתחות הרפואה בעוד תחומים, אבל הם חלק מהשינוי שגרם להרבה פחות מחלות עם סיבוכים).

בכל חיסון שמשרד הבריאות מחליט לתת, עושים בדיקה על קבוצה גדולה של אוכלוסיה - האם החיסון מפחית מספיק משמעותית את הסיכון מהמחלה וסיבוכיה.

אולי תוחלת החיים עלתה בגלל היגיינה שלא היתה בעבר. בלי קשר לחיסונים.

וכיום יש הרבה בעיות קשב וריכוז ואוטיזם לעומת דור הורינו וסבינו, אולי זה השלכות של החיסונים? לא יודעת..

אבל זה באמת תחום שאף אחד לא יכול להיות בטוח בשום החלטה.

לחסן ולא לחסן זה סיכון זהה בכל החלטה

יש גם יותר הפריית מבחנה, שגם היא נמצאה בקשר להפרעות קשב.

דווקא אוטיזם המחקר שמצא קשר הוכח שקרי ומשום מה זה עדיין זה עדיין בראש של אנשים.

לחסן ולא לחסן זה ממש לא סיכון זהה.

ברור שיש סיכון בחיסון וזה לא מאה אחוז, אך החיסונים מגרו מחלות קשות שתינוקות מתו מהם לפני שנים לא רבות 

אבל לפני שנים לא רבות גם ההגיינה לא היתה כמו של היום

ולא היתה מודעות לשטיפת ידיים, והכל היה בחוץ עם ביוב והרבה חוסר היגיינה.

אבל עזבי, נסכים שלא נסכים.

החיסונים הם לא אלה שיקבעו מי לא יחלה- רק ה' יחליט .

בגרפים של כמה וכמה מחלות רואים בבירור שהתחלואה והתמותה מהרה מחלות צנחו עוד חפני הכנסת החיסון. החיסון, לפעמים רק הוסיף עוד כמה אחוזים לצניחה הזו. 

לגבי אוטיזם וקשב וריכוז- קשה להגיד, וכ מקרה לגופו.

אנחנו חיים בעולם מאוד מזוהם- המים, האוויר, הקרינה, האוכל. 

למשל, שמעתי סיפור מכלי שני (כלומר- סיפר לי מישו שמכיר את מי שזה קרה לו), על ילד עם הפרעת קשב וריכוז, שלקחו אותו למטורופת כלשהו, והוא אמר להם רק דר אחד- להעביר את הילד לתזונה אורגנית. תוך שלושה חודשים ההפרעה נעלמה.

לא שאני חושבת שכל ילד זה יעבוד ככה כמו קסם, אבל זה רק המחשה לכמה החיים שלנו לא "נקיים". וזה ברור שזה משפיע על הרבה מערכות בגוף. 

בהחלט יכול להיות שגם החיסונים או כמות החיסונים ההולכת וגדלה משפיעה על זה. בסוף, חיסון זו הכנסה של חומרים זרים לגוף. 

אבל ראיתי בעבר כמה וכמה גרפים כאלה. אנסה לחפש אותם שוב ברשת, מקווה שיתאפשר בימים הקרובים

זה פשוט הגיוני מאוד שלרעלים בגוף יש השלכות

בין אם זה בעקבות חיסון ובין אם בעקבות הריסוסים על האוכל שלנו

אני מדברת על גרפים (מחילה, לא הצלחתי למצוא ברשת. הם קיימים בספרים) שמראים הסטוריה של תחלואה ותמותה ממחלות כגון חצבת, וכד. מתחילת המאה ה20, בערך ועד היום. 

זה לא קשור למה שאת כתבת. 

אבל עדיין לא הבנתי מה הקשר בין מה שאני כתבתי למה שהיא כתבה 

את מדברת על גרפים שמראים שהמחלות פחתו לפני שהמציאו את החיסון- משמע החיסון לא באמת מה שהשפיע . אלא זה קרה מעצמו בלי התערבות .

ואני אומרת שלא צריך גרפים שיאמתו את דבריך כדי לחזק שהחיסון לא מועיל, אלא צריך להבין שחיסון זה דבר לא טבעי, עם חיידקים מומתים/ מוחלשים שתינוק צריך להתמודד איתם בגיל ממש צעיר, עם חומרים כימיים וחזקים שהגיוני שלא טובים לתינוק שרק נולד והכל רגיש אצלו.. בלי קשר לגרפים

אני חושבת שמי שמדבר את השפה שלך אולי יכול להבין.

אבל רוב האנשים מכירים את התפיסה שאומרת "בזכות החיסונים הרבה מחלות עברו מהעולם", והגרפים האלה מראים שזו אמירה מאוד לא מדויקת. וחשוב להראות נתונים מחקריים ולא רק להתבסס על הבנה שיש לך או שאין לך.

על הבנה בלבד

אבל כן חשוב להכניס שיקול דעת ולחשוב מעבר למחקרים שגם הם יכולים להיות ממומנים ע"י חברות אינטרסנטיות

מוחלשים או מומתים הם לא טובים לתינוק אז תחשבי מה זה בשבילו להחשף לוירוס או לחיידק במלוא עוצמתו. 

וכבר כתבו פה במקום אחר בשרשור ש"חומרים כימיים" זה נשמע מאיים. אבל כל אוכל שאת מכניסה לגוף הוא חומר כימי כלשהו🤷‍♀️

זה נכון שבחיסונים יש גם חומרים סינתטיים ולא טבעיים אבל לא כל דבר סינתטי הוא בהכרח רע 

זה לא סתם חומרים כימיים, אלא חומרים שמגיעים למוח ומסוכנים לעתים יותר מהמחלה עצמה.

גם לא חייב להיות קיצוני, אפשר לחסן אבל לא בגיל כל כך צעיר.

לדוגמה צהבת- הדרך להדבק זה על ידי מחט מזוהמת או קיום יחסים עם חולה מין.. לא משהו שתינוק נחשף אליו לפחות ב15 שנותיו הראשונות ועדיין מחסנים אותו בצהבת ביומו הראשון בעולם, כולל אלומיניום שמזיק מאוד למוח אם נותנים יותר מהמינון שהגיוני למשקל הגוף.

אבל זה הנושא הכי שנוי במחלוקת אז נסכים שלא נסכים💗

תינוק הרי ממילא נחשף לכמויות של וירוסים וחיידקים, נכון?

אז מה זה משנה עוד כמה בחיסון?

זו טענה ששמעתי אותה אפילו מאחיות ומרוב שנדהמתי לא יכולתי אפילו לענות.

כל בר דעת מבין שיש הבדל עצום בין חומר שנכנס לגוף דרך מערכת העיכול לבין חומר שמוזרק ישר לשריר. 

מערכת העיכול, זה תפקידה, בין השאר. היא יודעת, במצב בריא, להתמודד עם מה שנכנס אליה. וממילא גם חיידקים ווירוסים מקבלים שם מענה הולם...וערכת החיסון נבנית בצורה עדינה יותר ומווסתת יותר.

כשמזריקים חומר ישר לשריר- ועוד עם תוספות של אדג'ובנטים שיגבירו את הפעילות החיסונית- זו תקיפה ישירה של מערכת החיסון.

קחי למשל דוגמה של הכשת נחש. 

למה היא מסוכנת? כי הנחש מחדיר את הארס ישר לשריר או לדם ואז זה מתפשט מהר ויכול להיות הרסני.

אותו ארס, בבליעה, ברוב המקרים לא יהווה סיכון בכלל. כי מערכת החיסון תפרק אותו ותמנע את השפעתו הרעילה.

או לחילופין- ברורו לכולם שמרק עוף, נניח, זה אחלה דבר לאכול, אבל האם זה יהיה אותו דבר אם נחדיר לשריר מרק עוף בזריקה??? ברור שזה מסוכן ושזה יכול לגרום לנזק.

בקיצור. 

נכון שתינוק נחשף, אבל כל עוד הוא נחשף באופן טבעי זה שונה לגמרי.

גם נכון שיש מחלות שצריך שתינוקות קטנים לא יחשפו אליהם כי מערכת החיסון שלהם לא יכולה להתמודד איתו.

ולגבי חומרים כימיים. כל חומר בעולם הוא כימי...זה ברור. 

אבל הענין הוא שיש חומרים כימיים שיוצרים תגובות שיכולות לגרום לנזק...זה הכל.

חולי טבעי, או חומר כימי שמגיע דרך המזון- הגוף החכם שלנו לומד להפריש ולסנן אותו החוצה כמו בזיעה, נזלת, שיעול או אפילו שלשול

כשהחיידק מגיע בצורה לא טבעית אז זה גם משפיע לרעה על הגוף כי זה לא דרך הטבע , ואז ההשלכות לא מאחרות לבוא

כלומר מחלות הורגות את היחידים פחות חזקים. חזקים יותר שורדים ומתרבים. חלשים יותר יותר מתים. ככה זה בצורה טבעית בטבע. 

זו גם סיבה להתנגדות גלובאלית לחיסונים. ולטיפול בחולים כרוניים בחלק המחלות. כי אידיאולוגיים של טבע לא רוצים שחולים וחלשים יתרבו ויביאו עוד ילדים חלשים. יוצא שפופוליציה נהיית יותר חלשה. יש הרבה ילדים שפעם היו מתים עד גיל חמש וזהו. 

זה אומר שהעיניים מתמודדות עם חומרים טוב יותר ממערכת העיכול? 

לא, זה אומר שיש חומרים שמתאימים לעיניים, ויש חומרים שמתאימים למערכת העיכול, ויש חומרים שמתאימים להזרקה לשריר. 

העובדה שחומר מסוים מזיק כשהוא נכנס לגוף בצורה מסוימת לא מלמדת על חומרים אחרים. 

אי אפשר להסיק מטיפות עיניים על מרק עוף, ואי אפשר להסיק מארס של נחש על חיסונים.

על חיידקים ווירוסים שבדרך בטבע נכנסים דרך מערכת העיכול, ושלא בדרך הטבע נכנסים בהזרקה לשריר. 

זה אות דבר שנכנס בצורה שונה ועל זה כתבתי שאי אפשר להגיד שממילא התינוק נחשף אז מה זה משנה שיקבל עוד חיסון.

כי זה משנה. החידק או הוירוס בחיסון לא אמור באופו טבעי להיכנס לגוף דרך השריר.

חיסון זה משהו מלאכותי. זה מכריח את מערכת החיסון לפעול באופן מלאכותי.

יכול להיות שיש לזה יתרונות.

אבל כל מה שכתבת לא סותר את זה...

אחרי שאבא ודוד של חברה נפטרו שבועיים אחרי שהתחסנו לשפעת.

נפטרו לפני פחות מחודש.. 

אז נסיק ששום דבר לא בטוח ורק צריך להתפלל שה' ישמור עלינו ושיעזור לנו להחליט את ההחלטה הנכונה לנו ולילדנו 

כבר כתבתי פה לא פעם, על מישהי שנפטרה בפתאומיות יום אחרי החיסון שהיה לה נגד קורונה, בלי מחלות רקע לפני כן.

רק שהיא בסוף לא הגיעה לתור ולא קיבלה את החיסון (המשפחה שלה התלבטה הרבה לפני, החליטו שכן ובסוף התחרטו. אם כן היתה מתחסנת - היו מאשימים את החיסון ללא ספק...).

וכן מסכימה עם זה שצריך להתפלל לקבל החלטות נכונות, ושהקב"ה ישמור עלינו ועל הבריאות של כולנו...

אין ספק שהיו מאשימים את החיסון

כמו שהמשפחה מאשימה את חיסון השפעת.

גם שניים הלכו אחרי החיסון אז זה ללא ספק קשור.

אבל זו בדיוק הסיבה שחשוב להבין שיש צירופי מקרים בעולם.

ותמיד כשקורה משהו טראגי, אנחנו מחפשים את מה אפשר להאשים. לפעמים זה באמת קשור, אבל לפעמים זה פשוט מקרה שזה קרה בסמיכות.

אז כמו שבסיפור שלי זה מוכח שזה רק מקרי, כך גם יכול להיות שבסיפורים שאת מכירה בסמיכות היא מקרית ולא בגלל החיסון. כדי לקבוע את זה צריך לבדוק האם זו תופעה רחבה מעבר לשכיחות הכללית באוכלוסיה בגיל הזה. מתוך סיפור של שני אנשים אי אפשר לקבוע שזה 'ללא ספק קשור'...

שבאמת מאמינה ב"מקרה" (מקרה- רקם ה') - אני מבינה שמה שה' רוצה יקרה, גם אם אדם יתחסן וגם אם לא, הכל מכתוב מראש השנה כבר.

וכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו כדי להשמר מהחולי , אחד יזריק חומרים עם נוגדנים לגוף, והשני יעדיף להשמר מהמזרקים האלה ולחיות אורח חיים בריא.

בסופו של דבר, יקרה מה שה' רצה ולא בגלל שהתחסנו או לא התחסנו

אבל את מבינה שהחוויה האישית שלך לא מייצגת? היו לאחרונה מקרים של נשים בהריון שנפטרו מסיבוכים של שפעת.

ישמע מוזר להגיד אבל החיסונים הם הגורמים לזה

זו מחלה שיש לה סיבוכים קשים. וחוץ מזה הדבקה בהריון יכולה לגרום למומים בעובר.

במחילה התגובות שלך מראות על חוסר ידע בנושא. שזה בסדר, מותר לא לדעת, אבל בגלל זה מתייעצים עם בעלי מקצוע שלמדו ולא מקשיבים להמצאות של מתנגדי חיסונים.

להכל עלולים להיות סיבוכים קשים

גם להרפס וצינון..

וההפך הוא הנכון   , אני כותבת מה שלמדתי מרופאים שחקרו . מספרים , מאמרים וסיפורים אישיים...

כי לצערי , רוב הרופאים לא למדו על החיסונים והתרופות, רק ממהרים להמליץ לחסן בצורה עיוורת כי זה מה שלמדו

ילד בריא במצב תקין, שחולה באבעבועות בגיל צעיר- הסיכוי לסיבוך הוא מאוד מאוד מאוד נמוך.

ככל שגיל המחלה עולה, כך היא קשה יותר ועם סיכוי גבוה יותר לסיבוכים.

לפני עידן החיסון הזה- כל הילדים חלו באבעבועות ולכן נשים בהריון ממילא היו מחוסנות למחלה הזו. 

אולי היום, כשיש חיסון, וחלק לא מקבלים חיסון אבל לא דואגים לחלות, אז נוצר מין ואקום כזה של אחוז קטן באוכלוסיה שלא מחוסן.

זה דבר אחד.

דבר שני, מתי כבר יפסיק הזלזול הזה ב"מתנגדי החיסונים"? מתי כבר יבינו, גם הרופאים שלא בא להם להבין, שיש פה טענות שצריך לשמוע אותן, ןללמוד אותן וגם להיות מסוגלים לתת להן תשובות אמיתיות? 

יש כ"כ הרבה שאלות וטענות שלא מקבלות מענה אמיתי. ואולי גם לרוב הרופאים אין יכולת לתת מענה אמיתי כי הם לא מכירים את הנושא לפרטי פרטים. אז למה ככה לזלזל? מה, אין ילדים שנפגעו מחיסון? וודאי שיש. אז די לזלזול הזה. קצת יותר כבוד לקבוצה גדולה במדינה שגם לה יש  שכל בקודקוד, למרות שהם חושבים הפוך מהממסד הרפואי. 

או שאולי הזלזול הזה נועד כדי למנוע מראש שיח אמיתי ועמוק בנושא? 

אני כבר לא יודעת. 

בהחלט יש תשובות לכל הטענות של המתנגדים, אפשר למצוא באתר של מדעת. אפשר גם לשאול את המומחים בקבוצת מדברים עם חיסונים.

אבל זה פשוט לא נכון.

אולי מי שלא מכיר את הטענות חושב שיש תשובות להכל.

יש טענות שאין אליהן שום התייחסות. 

אבל שפעת זו מחלה קשה, שהורגת אנשים בכל שנה. 

החיסון לא נועד למנוע את הצינון החזק, אלא את הסיבוכים של המחלה הקשה.

בארץ לא מאושפזים סתם . אסור להגיע למצב סכנה בכוונה. וכמובן שבאשפוז ייתנו חומרים כימיים. 

שמי שלא מחסנת, אמורה לקחת בחשבון שהילד שלה יהיה חולה.

כוונתי, שכאשר אני שוקלת אם לחסן או לא, אני מציבה לנגד עיני, מתוך סך המידע שיש לי, את הסיכון מהמחלה לעומת הסיכון מהחיסון.

רוטה, למשל, בעיני הסיכון מהחיסון גדול לאין ערוך מהסיכון במחלה. אז זה לא אומר שאני לא חושבת שהילד שלי לא ידבק. זה כן אומר שאני חושבת שאני מעדיפה שידבק, ושיש לי דרכים בע"ה לטפל בו כדי שלא יגיע למצב חמור, ואם ח"ו נגיע- אז נספוג אשפוז. 

וזה נכון לגבי כל החיסונים כמעט. אני מעולם לא התחסנתי לשפעת. כי אני מעדיפה את המחלה מאשר את החיסון וכי אני יודעת שיש לי ארגז כלים שימנע ממני שפעת קשה ח"ו. 

אבל רק אומר, שמי שסבור שהתערבות פולשנית במערכת החיסון, שהיא מערכת עדינה ומורכבת, ומאוד מאוד לא בשלה בגילאי ינקות, לא משפיעה בכלל על הגוף ולא גורמת לשום דבר, אז הוא כנראה טועה.

מספיק לקרוא קצת על המיליונים שמשולמים מידי שנה בארה"ב לנפגעי חיסונים כדי להבין שהעסק הזה מורכב יותר ממה שהוא נראה.

אם עומדים מול עורכי דין נחושים, יותר זול ופשוט להגיע לפשרה ולשלם פיצויים מאשר לנהל תביעה לאורך שנים. 

זה לא אומר שבהכרח היתה פה פגיעה אמיתית.

זה מוכיח לי חד משמעית שמעולם לא הכרת את הנושא של מערכת לדיווח פגיעות ושל בית הדין לפגיעות מחיסונים בארה"ב. מוזמנת לבדוק ולחפור קצת ואז נדבר...מדובר על פגיעות חד משמעיות, ואין פה בכלל הוא אמינא למשהו אחר. וקשה מאוד להוציא פיצויים על חיסון...החיסונים משומנים היטב. 

לא אמרתי לא לחסן. אמרתי 

א. שצירך לגבי כל חיסון לשקול את הסיכון לכאן ולכאן

ב. שמי שלא מחסנת שתיקח בחשבון שאולי הילד שלה יחלה.

אני מסכימה שיש חיסונים שלגביהם אכן הסיכון מהמחלה גדול מהסיכון מהחיסון

האם את מחסנת חלק מהחיסונים ואילו?

תודה!

אני מחסנת את הטטנוס-דיפטריה- שעלת, אבל לא בגיל צעיר אלא בגיל שנה פלוס פלוס.

אח"כ משלימה שני חיסוני פוליוץ

ובכיתה א' את המנה של החצבת- חזרת- אדמת. 

זהו.

לאחרונה שמעתי שיש הרבה הורים שלא מחסנים לזה ואני פשוט מזועזעת

אנשים לא מבינים את המשמעות

יש כל מיני סוגים של הפטיטיס

לא הכל מועבר ביחסי מין

למשל הפטיטיס a היא בהדבקה פקו אורלית. מאוד קל להדבק בזה. זה אותו רעיון שדרכו נדבקים בתולעים.

גם הפטיטיס B לא מועברת רק ביחסי מין. היא מועברת במגע בין נוזלי גוף. למשל - לשתות מאותו בקבוק- יכול להיות רלוונטי.

זה כל כך לא שווה את הסיכון בחיי.

אנישם לא מבינים מה הפטיטיס יכול לגרום.

אנשים קוראים בגוגל שזאת מחלה שחולים בה    מליונים, וזה נכון. אבל נותן רושם שכלום לא יקרה.. ורק חצי אחוז זה גורם להם לכשל כבדי.... מה שאף אחד לא לוקח בחשבון זה שאף אחד לא היה מוכן להיות החצי אחוז הזה שיזדקק להשתלת כבד........

אז הפטיטיס, תתחסנו וכמה שיותר מהר....

יש עכשיו התפרצות של המחלה בכל מיני אזורים של אנשים מתנגדי חיסונים... תאמינו לי, אם מישהו יגיע לכשל כבדי חס ושלום הוא לא יסלח לעצמו כל החיים....

כשיש התפשטות של מחלה במקום שבו אנשים לא נותנים חיסונים, אז אולי זה נראה רע למי שמאמין שחשוב לחסן כמה שיותר. אבל עבור ההורים שבחרו לא לחסן, זו חלק מהבחירה. הילד שלהם יעבור את זה ויהיה מחוסן בצורה הכי טובה לכל ימיו. ואז גם לא יהיו שם מקרים של אישה בהריון שנדבקת. 

והמשפט האחרון "אם מישהו יגיע לכשל כבדי הוא לא יסלח לעצמו כל החיים". 

יש לא מעט הורים ש"לא סולחים לעצמם כל החיים" אחרי שנתנו לילד חיסון והילד ניזוק ממנו.

ואם תגידי לי שאחוז הנפגעים מאוד נמוך, אז תבדקי ותראי שגם אחוז החולים שמגיעים לכשל כבדי הוא מאוד נמוך. ולרוב זה לא צעירים בריאים. בטח לא כאלה שמקבלים תמיכה של תוספים וצמחי מרפא בזמן המחלה. 

נכון זה בגלל שהרבה בחרו לא לחסן ולא אכפת להם שהילדים שלהם יחלו בצהבת(a)

אבל זה כל כך מעצבן כי הלווו אתם לא לבד בעולם

אני בהריון בסיכון בהתחלה ואסור לי להתחסן בהתיעצות רפואית וזה מסכן אותי!!ואת העובר שלי(מבוגרים כולם לא מחוסנים כי זה חיסון שהתחיל בשנה מסוימת)

י ש לי תינוק קטן עוד לא בגיל של החיסון והוא חשוף למחלה..

יש מדוכאי חיסון שזה מסוכן להם במיוחד

ויש פה מגפהההה כמו מדינת עולם שלישי לש מחלה שאם היו מתחסנים לא היה שום סיבה שתהיה

אז זה לא רק בחירה אישית 

ואגב

הז מחלה נוראית מכירה כמו צעירים ממש שאושפזו מעל חודש והכבד שלהם מממש היה על סף ללכת

לא חבל?

לא חוסנת בתור ילדה?

פוגע בעובר

מכירה משהי

תינוק יכול להידבק בהפטיטיס b מהמטפלת שלו למשל, אם יש לה פצע ולו יש שריטה, מגע מדם לדם. והדבקה בתינוקות הכי מסכנת במחלה כרונית לכל החיים שיכולה להוביל לשחמת הכבד וסרטן של הכבד. אפשר להדבק גם ממחט מזוהמת או מעירוי דם.

יש היום חיסון גם לA וגם לB אם אני לא טועה.

בכל אופן לא, אני לא מחסנת. 

מה המשמעות?

בצהבת A, לפי מה שאני מכירה (בדקתי את זה עכשיו היטב כי הבת שלי לומדת באולפנה שנמצאת באיזור שיש בו הרבה חולי צהבת עכשיו) רוב מוחלט של החולים עובר את המחלה ומתאושש, גם אם זה לוקח הרבה זמן. עשיתי בירור ויש גם צמחי מרפא שעוזרים מאוד לצהבת). 

אחוז קטן ממש מפתח סיבוכים. 

ויש גם לא מעט אנשים שיעברו את זה בכלל בלי תסמינים כמעט. 

שהשם ישמור על ילדייך אמן!!!!

אני אישית. עובדת עם מושתלי כבד.

זה דבר נוראי. 

לא יודעת מה בדקת ואיפה.

אם ביררת אצל אנשים שחלו- זה לא אומר כלום. כי את עוד לא יודעת את הסיבוכים שיכולים להיות.... זה מוקדם מידי. התופעות יכולות להתחיל רק עוד כמה שנים (ואפילו 10).

חצי אחוז מהנדבקים מפתחים כשל כבדי. זה אומר שאחד מכל 200 אנשים שנדבק יגיע להשתלה.

לא שמעתי על סכנה מהחיסון הזה.

ובעיני זה לקיחת אחריות מסוכנת ומיותרת. מציעה לך בחום רב רב רב לשקול שוב התחסנות, לה ולכל שאר הילדים....

אני לא פוסלת לגמרי את האפשרות. בעיקר בגלל שלא מדובר בתינוקת אלא בנערה שלוקחת קשה מחלות.

ואגב בעיני זה משמעותי גם לעתיד.

למעט רוטה, כל חיסוני השגרה מגינים עלינו ממחלות באמת קשות, שאנשים שלא מתחסנים נהנים מחסינות העדר, ולא חושבים על כך שיום אחד יתכן והמחלה תתפרץ, ואולי אז הילד שלהם כבר יהיה מבוגר, אולי חלילה עם מחלות נוספות, ואז יתכן שצמחי מרפא והיותו צעיר ובריא כבר לא יעמדו לו....

ככה שהחשיבה בעיני בשיקולים האם לתת או לא צריכה בהחלט לחשוב גם על זה.

והדיבורים על סיכונים נמוכים של סיבוכים ממחלה אכן נמוכים, אבל כשזה קורה אף אחד לא רוצה להיות בצד הזה....

(כמו למשל בצהבת, תראי איך חשבת שזה סבבה ולא חיסנת, והנה לפתע כשיש התפרצות זה גרם לך לבדוק שוב ולחקור מחדש..... אז מה יהיה כשהילדים שלך יהיו כבר בע"ה זקנים  ומחלות יכולות להזיק להם? צריך לקחת בחשבון גם את זה, ולא רק את העתיד הנראה לעין של ילדנו בתור ילדים)

כך כמובן גם לגבי דלקת קרום המוח שלא ראיתי שכתבת שאת מחסנת.

אם הקב"ה נתן לנו כלים למנוע מחלות, כדאי להשתמש בהם..

אז בקצרה

א. ממש לא לגבי כל חיסון קיים אפקט חסינות העדר. 

ב. מי שלא מתחסן למחלות קשות, לרוב יחלה בהן בילדותו ואז יהיה מחוסן בצורה הכי חזקה עד סוף ימיו. 

ג. אני לא יכולה לייצג אחרים, אבל אני, בגלל שאני לא מחסנת בגיל המאוד צעיר אז אני בהחלט עם יד על הדופק ובודקת מה קורה. כשהיה גל חצבת לפני חמש, שש נים והיה לי תינוקי בבית אז חיסנתי ילדה בגיל צעיר יותר ממה שאני רגילה. ולכן גם פה, אני שוקלת לחסן. חיסון בגיל בוגר זה סיפור אחר לגמרי מאשר חיסן בגיל ינקות, מבחינת הסיכון בחיסון. 

ד. דלקת קרום המוח אני לא מחסנת. נכון. 

בטח אם הילד בגן. בעיני לא פייר.

בכל מקרה בהצלחה ושיהיו החלטות טובות

אלו לא מחלות שמוגרו והעדר החיסון יפיץ אותן.

אני חושבת שהמשפט שכתבתי רלוונטי רק לשעלת.

עדיין - היא כתבה 'כמעט',

האפשרות להפיץ מחלה שכמעט מוגרה שמורה רק לחיסונים ממש בודדים, לדעתי שעלת וחצבת. וגם הם יתפרצו רק במקום שיש אוכלוסייה לא מחוסנת. זה לא שאם יש בגן ילד לא מחוסן אז שאר הילדים בסכנת הידבקות...

(התפרצות פוליו התחילה מהחיסון החי. לכן ההנחיה היא לשטוף ידיים בסבון אחרי כל החתלה ולהקפיד על סגירה הטיטול בשקית, ולא מחסנים אם יש בבית מישהו עם מערכת חיסונית מוחלשת)

אז הוספתי עוד משהו שכהנחיה צריך לקחת בחשבון. זה הכל. לי למשל ובטח לרבות אחרות אין מושג שמדובר דווקא במחלות שציינת וברור שאני ושכמותי לא נעשה מחקר בשביל להבין האם ואיך זה יפיץ מחלה... במקרים של אוכלוסיה שלא מחסנת זה לרוב יותר מילד אחד בגן כי זו מנטליות תרבותית. ולפעמים מי שייפגע אם ייפגע זה מי שעדיין אסור לו להתחסן או אפילו שכבר מחוסן או שהוא אח של מי שטרם חוסן. הידיעה שאם יש מחלה זה עלול לבוא גם על חשבון מישהו אחר היא בסך הכל עוד משהו שצריך לקחת בחשבון כמו שהיא אמרה. זה הכל. יש פה אלמנט של התחשבות בזולת שאי אפשר להתעלם ממנו. כי זה מהמצבים שבהם נדרשת מאסה של אנשים שמחליטים כחברה, בין אם באמצעות משרד הבריאות ובין אם לא, שזה חשוב להם.

 ומכאן אני שוב מאחלת הצלחה אין לי את הפנאי לקיים דיון על תת סעיף של מישהי כשיש ברשת כל כך הרבה חומר מהימן למשל ב"מדברים על חיסונים" או ב"מדעת" ובטח בעוד מקומות שאני חא מכירה כי אני לא מתעניינת כי יש לי מספיק חורים שחורים אמיתיים של חוסר מידע בהורות בעיני הנחיות משרד הבריאות הן קיצור דרך חיוני עם אפקט ה-80 יעילות ב-20 מהזמן.

 (שלא ישתמע אחרת - אצלי באופן אישי חיסנתי הכל, בול בזמן, ואפילו דלקת קרום המוח שעולה 250 שח ולא בסל ורק מומלצת, והילדה בריאה כשור ב"ה, לא נשארה בבית בגלל משהו יותר מאיזה חמישה ימים במשך כל 2.5 שנות חייה)

ההודעה הראשונה הייתה נשמעת לי ביקורת על ההחלטות שלה, וזה הפריע לי כי הרגיש לי טענה נכונה בהקשר לא הוגן,

מסכימה איתך, שעדיף להקשיב למשרד הבריאות, או לחילופין ללמוד את הנושא, ולא להחליט לפי גחמות של נשים אנונימיות אקראיות.

ובצדק.

משרד הבריאות יודע, ולוקח בחשבון שיש אחוז מסוים של הילדים שיפגעו מהחיסון. אבל הוא מעדיף את "בריאות הציבור"- ש98% יהיו מחוסנים ובריאים ורק 2% יפגעו. טוב, אף הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה באחוז הזה, נכון?

משרד הבריאות גם בהחלט עושה שיקולים כלכליים. וזה הגיוני. אבל לא תמיד זה השיקול הפרטי שלי.משרד הבריאות מתמודד עם עומס בבתי חולים, הוא רוצה למנוע כמה שיותר ימי אשפוז. אז מעדיף לתת לכולם חיסון רוטה ולקבל אחוז קטן יותר של מאושפזים בגלל החיסון, מאשר מאושפזים בגלל הרוטה. 

או, מעדיף לתת לכל היילודים חיסון לצהבת, מאשר לעשות בדיקות דם לכל היולדות ולראות מי באמת צריך לקבל את החיסון. (לא בכל המדינות זה ככה, אגב)

לא אומרת שהם רעים.

רק שלעמים האינטס שלי שונה משלהם

ואם דרכו זו הדרך הכי יעילה לנהל את ההתחשבות בזולת כי ממילא אין לדעת אצל מי ייפלו אותם שני האחוזים, מצוין...

שיזכור שבריאות הציבור היא אינטרס אישי של כל אחד מאיתנו.

העומס בבתי החולים הוא לא בעיה תאורטית של פקידים במשרד הבריאות, הוא ההבדל בין טיפול מהיר ויעיל בכל אחד שמגיע למיון לבין אנשים שמצבם מידרדר כי הרופאים פשוט לא מצליחים לעמוד בעומס.

(וזה מעבר לזה שבכל חיסון שנותנים, הסיכון מהחיסון מזערי לעומת הסיכון מהמחלה)

עומס בבתי חולים' הוא איזה אינטרס זר של משרד הבריאות. 

זה אמור להיות אינטרס של כל אחד מאיתנו... 

אבל אם אני חושבת שכדי לשרת את האינטרס הזה אני גורמת נזק אחר לי או לילדי, אז יש סדר עדיפויות...

ואם האינטרס הציבורי כ"כ חשוב אולי שיתחילו לחוקק חוקים נגד צריכת סוכר, חטיפים ושאר מרעין בישין...זה גם יוריד את העומס... 

לא אם זה בא על חשבוני. 

מעדיף אישפוז בגלל מחלה מאשר אישפוז מחיסון?

הרי הסיכוי להתאשפז מחיסון נמוך מסיכוי להתאשפז ממחלה

והפגיעה מחיסון נמוכה משמעותית מפגיעה ממחלה 

נכון שיש שיקולים של משרד הבריאות שאינם השיקולים שלי (כמו הרבה בדיקות מיותרות) ספציפית חיסונים , השיקול של צמצום מחלות והעדפת מחלות מוחלשות או תופעות לוואי מהחיסון, בעיניי נכונות גם בשיקול עצמי שלי. 

לגבי הסיכונים יותר או פחות.

ניתנים למחלות משמעותיות

הרי אף אחד לא מפתח חיסון להצטננות קלה

למחלה משמעותית יש גם אפשרות להסתבך למחלות נוספות, אז הסיכון הוא גם המחלה וגם הסיבוך.

הסיכון מחיסון מזערי, הרבה ילדים ומבוגרים מתחסנים ומעט חווים סיבוך.  אם הכמות סיבוכים והאישפוזים מחיסונים גדולה, היינו שומעים וחווים את זה, המידע היום גלוי לעיניי כל, זה לא כמו פעם שאמרו שמסתירים מידע, היום עם הרשתות הכל גלוי.

יש אשפוזים ויש סיבוכים מחיסונים.

אבל, ממש כמו שהיה בקורונה, כשאמא מגיעה לרופא ואומרת, מאז החיסון הילד שלי כך וכך. מה הרופא אומר לה דבר ראשון? "אה, זה לא קשור לחיסון". ואז מה? הוא לא מדווח על זה למשרד הבריאות. יוצא שעשרות אלפי דיווחים פשוט לא מגיעים לרשויות כי מראש מנטרלים אותם. ואז זה באמת אפשרי להגיד "אין הרבה פגיעות מחיסונים". "החיסון הזה הוכח כיעיל ובטוח". 

הרי זה מה שקרה בקורונה. בעינינו ראינו את זה ושמענו את זה. (אגב, באירופה היום מגישים הרבה בתביעות ענק על נזקים מהחיסון לקורונה. רק בישראל לא. אולי כי אנחנו עסוקים במלחמה ואולי כי אנחנו שוכחים מהר).

ואם כבר רשתות (אני לא שם אבל פעם הייתי קצת) אז אם תכנסי לקבוצות בנושאים הרלוונטיים אז תראי הרבה מקרים. 

עוד דבר, ילדים היום הם פחות ופחות בריאים מאשר פעם. המון אלרגיות, מחלות כרוניות, ועוד. אני לא מחליטה חד משמעית שזה מהחיסונים. ממש לא. כי אנחנו חיים בעולם מזוהם עם תזונה לקויה וברור שזה קשור. אבל- האם לא ראוי לשאול את השאלה הזו? האם לא ראוי לבדוק עשורת אלפי ילדים מחוסנים לעומת עשרות אלפי ילדים לא מחוסנים (בארה"ב יש בשפע) ולהשוות את המצב הבריאותי שלהם? יש כמה מחקרים שעשו בענין, אבל לא משהו גדול ממש ומקיף ממש. 

המידע היום אולי גלוי לכל אבל יש היום כזו כמות מטורפת של מידע, שאתה צריך לדעת מה לחפש ולעבוד קצת כדי למצוא.  

המחוסן יביא את זה הביתה לאחיו שטרם יכול להתחסן. סתם מה שעולה לי עכשיו, ולא חסר דוגמאות. יש גם אוכלוסיית מדוכאי חיסון

למשל, שעלת. 

ילד שחוסן לשעלת לא יחלה. אבל הוא בהחלט יכל להידבק, לא להראות שום תסמינים, ולהעביר את המחלה הלאה לילד שלא חוסן. 

אז זו כנראה מחלה שלעולם לא תמוגר לחלוטין. היא תמיד איכשהו ואיפשהו תסתובב. 

זה לא ככה בכל החיסונים. בשעלת כן.

פוליו?

המצב היום הוא שמקרי הפוליו האחרונים בארץ הם של ילדים לא מחוסנים שנדבקו מחבר שקיבל את החיסון המוחלש. (תשאלי בקופ"ח אם את לא מאמינה לי). כך שיכול להיות שפוליו אכן היתה יכולה להיות מחלה שעברה מן העולם לולא החיסון המוחלש. (אגב, זה גם הסיפור באפריקה. וגם ארגון הבריאות העולמי עלה על זה)

חצבת?  

ילד בגן אמור להיות אחרי מנה אחת של חיסון, כלומר מוגן ב88% בערך. החצבת היא מחלה שבאופיה מתפרצת כל חמש שנים בערך. (ההתפרצות האחרונה, אגב, דילגה על מדינת ישראל, אולי בגלל שלא היו כמעט טיסות בגלל המלחמה. אבל היתה התפרצות באירופה). כנראה שלעולם היא לא תמוגר לחלוטין, שוב, כי החיסון הוא לא 100%, גם לא אחרי המנה של כיתה א'. 

אדמת למשל, זו דוגמה לחיסון מוצלח מהבחינה הזו. יש מדינות שבהן למרת שאין כיסוי חיסוני של כל האוכלוסיה, בכל זאת אין אדמת. זה אחד החיסונים היחידים שבהם "אפקט העדר" המדובר אכן קיים ועובד.  

בקיצור. אני לא יודעת כמה זה נכון. כלומר, ברור שאם יש מקום שבו רוב ההורים לא מחסנים, אז שם כשיש מחלה, כולם יידבקו. אולי הרשויות רואות בזה משהו בעייתי אבל צריך לזכור שמבחינת המשפחות אין בזה בעיה. להפך, הן רוצות שהילדים יחלו וכך יהיו מחוסנים בצורה טבעית וחזקה יותר לכל החיים. 

אשמח אם תוכלי לפרט לגבי ארגז כלים למניעת מחלה קשה..

בגדול- תזונה, תזונה תזונה.

לא שאני מאה אחוז בתזונה בריאה, יש לי הרבה למה להתקדם. וזה לא קל עם ילדים. אבל הכי קריטי בעיני לעזור לילדים לפתח מערכת חיסון חזקה זה הפחתת סוכרים ככל הניתן, המנעות מקמח לבן, וכמה שפחות אוכל מעובד, כמה שיותר אוכל ביתי. הרבה קטניות, הרבה ירקות ופירות, הרבה מים ולא שתיה אחרת. 

רצוי ממש מים ממכשיר אוסמוזה הפוכה (אינ גם בדרך לזה, בע"ה)- שמסנן 90% מהלכלוכים שיש במים. 

לוודא שיש להם ברזל, ויטמין D ברמה טובה בגוף. יש כאלה שנותנים קבוע אומגה 3. אני לא, בעיקר כי זה תוסף יקר. אבל שמה להם זרעי צ'יה בכל הזדמנות...

זה באופן כללי.

כשמתחילה מחלה- לא צריך לחכות שיגיע מצב קשה. אפשר איך שמתחילים לא להרגיש טוב להתחיל לתגבר ויטמין C', לתת פרופוליס או אכינציאה (תלוי בגילאים ובמחלה). ויש גם פורמולו צמחים יעילות וטובות. 

זה באופן כללי. 

ממליצה לחפש ביוטיוב סרטונים על יושבי עמק ההונזה. יש שם בחור הנידח הזה כמה עשרות אלפי אנשים שפשוט לא חולים, חות מהצטננות וכאלה. אפס סרטן, אפס סוכרת וכו'. תוחלת חיים ארוכה ממש- ממוצע של 120 שנה! והכל בזכות אורח החיים שלהם- מים טהורים, אוכל אורגני, אוויר נקי, כמה חודשים בשנה שהם לא אוכלים רק שותים איזה משקה משמשים...לא שאנחנו יכולים לחיות ככה. אנחנו במקום אחר לגמרי. אבל זה פשוט ממחיש ממש עד כמה התזונה, אורח החיים והסביבה משפעה על הבריאות הבסיסית.

בסוף, אם תזונה של ילד מבוססת על קמח לבן, נקניקיות, שניצל תירס, מעט מאוד ירקות, חטיפים וכד' אז אי אפשר לצפות שמערכת החיסון שלו תהיה חזקה וגם אי אפשר לצפות שהוא יגיע לגיל 50-60 בלי שום בעיות בריאותיות

למה? כי אוכלוסייה שם לא גדלה לפחות מאה שנה. זה אומר או ילודה אפסית שלא סביר באוכלוסייה מוסלמית כפרית או תמותה ענקית. 

אם מקורות שלך בסגנון הזה, הייתי בודקת אמינות שלהם עוד פעם. 

ב"ה החיים שלי עמוסים והם לא עד כדי כך מעניינים אותי שאני אלך לעשות עליהם מחקר...זה גם לא כזה משנה לשום דבר. זה רק המחשה לאוכלוסיה מאוד מאוד בריאה כתוצאה מאורח חיים ותזונה מיטבית. 

להבין במה מדובר. לוקח עשר דקות

מישהי שדיברה על מחקרים שנעשו בקרבעולי תימן

שעם העלייה לארץ, אחוז החולים במחלות ממאירות עלו בגלל השינוי בתזונה. הם כביכול אוכלים את אותו אוכל, אבל מחומרי גלם שונים וזה משפיע (למשל, מרגרינה במקום הסמנה או סוג החיטים שמכינים מהם קמח)

לא יודעת כמה זה מבוסס אבל, לא חיפשתי מעבר (זה היה סרטון קצר שהוא חלק מפודקאסט) 

לא צריך ללכת לשבטים נידחים 

מחקרים מהעשור האחרון מגלים שאורח החיים המודרני באמת גורם לעלייה במחלות

זה בא לידי ביטוי בתזונה אולטרה מעובדת וירידה בויטמינים חיוניים למערכת החיסונים כמו ויטמין די וסי ועוד, או לכל הפחות עתירה בסוכר לבן שמזיק למוח ולגוף, וגם - אנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף שלנו צריך באמת

 מסכים, פחות שעות שינה, פחות תנועה של הגוף, פחות חשיפה לשמש

זה משו שאפשר לקרוא עליו 

לגיל שבו חולים בסרטן. וכל הילדים לא הכי בריאים מתו בינקות. גם באימפריה רוסית רבע מסך ילדים מתו עד גיל חמש.

נגיד אצל חתולי בית יש את כל המחלות כמו סרטן . למה? כי הם חיים 13 שנה. חתול רחוב מת בגיל חמש ואין לו לא סרטן ולא מחלות לב.

שדיברתי עליו..? 

כי בבדיקה פשוטה בגוגל, ממחקר שפורסם ב2003, נמצא שתוחלת החיים של יוצאי העדה ארוכה יוצר מאשכנזים ויוצאי צפון אפריקה, בגלל תזונה בין היתר

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2611317,00.html#

(אגב, זו כתבה ולא מחקר. ולכן זה לא באמת נותן את כל הנתונים בצורה מסודרת)

תימנים ישראלים זה דווקא אלו שכן עלו לארץ, ואורח החיים שלהם השתנה בהתאם.

לא מדובר פה בכלל על מה שהיה לפני כן בתימן (ששם לא היתה רפואה מפותחת כמו פה, אז גם עם אורח חיים בריא, היתה גם תמותה צעירה. אני מכירה במשפחה של אבא של בעלי שהיה לפחות תינוק אחד שנפטר כתינוק. פעם זה באמת לא היה כל כך נדיר, וזה לא הרבה דורות אחורה, רק דור אחד מעלינו...).

יכול להעלות את תוחלת החיים ולהפחית מחלות.

אני לגמרי מסכימה עם זה, וגם המדע מסכים עם זה. ואני גם משתדלת להכניס אוכל בריא לבית שלנו, עד כמה שאני מצליחה.

אבל מכאן ועד לטעון שרק עם אורח חיים בריא אפשר להתגבר על כל המחלות - זה לא נכון בעיני.

תוחלת החיים עולה באופן ברור עם השנים, למרות כל האוכל התעשייתי ועוד קלקולים שבהחלט פוגעים לנו בבריאות.

עדיין לרפואה יש תרומה ניכרת בהארכת תוחלת החיים.

וגם לנו יש חלק בזה בבחירת אורח חיים ותזונה בריאה.

או שהרפואה מיותרת?

לא זכור לי שכתבתי טענה כזו

אני הבאתי ראייה לשיח עם  @צוףלבוב  שטענה שהתימנים לא הגיעו לגיל שחולים בו בסרטן

אנחנו היום יודעים שאין בכלל גיל כזה כי לצערנו בכל גיל ניתן לחלות במחלה הזו, והביאו מסקנות של מחקר שערכו שאומרות שהתזונה הבריאה המסורתית ככל הנראה תורמת לבריאות ולאריכות ימים, בהשוואה לעדות אחרות. סה טו.

אני מכירה רק ג'חנון וקובנה וסה לא נראה לי זה

אבל אני מניחה שיש הבדל בשמנים שהשתמשו בהם בתימן לבין מרגרינה למדו להשתמש בה פה. למשל.

על הסאמנה

ואני חייבת להכין!

שומרת לי בראש לקנות איזה מדחום מתאים ולנסות 

אולי הוא קשור לתזונה מהילדות. מעניין

לכל מה שקושר מחלות לתזונה.

אני לא מבינה למה...הרי זה ברור היום לכל בר דעת, לא משנה אם הוא הכי קונבנציונאלי מבחינת רפואה או הכי טבעי- אלו נתונים ברורים וידועים. גם ארגון הבריאות העולמי מכנה את המחלות הללו בשם" מחלות העולם המודרני" או משהו דומה לזה. 

השפע המערבי, יחד עם צריכת מזון מעובד, צריכה גבוהה של סוכרים, חיים לחוצים, כל אלה פוגעים בבריאות ומביאים למחלות שונות. מסוכרת ועד לסרטן. 

יכול להיות שהעליה בתוחלת החיים מביאה איתה גם מחלות שלא היו אם כולם היו מתים בגיל ארבעים, אבל מחלות כמו סוכרת, מחלות לב ועוד- דווקא הגיל שבו הן מופיעות הולך ונהיה צעיר יותר ויותר. שלא לדבר על סרטן שהוא ממש מגפה, בלי קשר לגיל. 

אבל תזונה שהיא כולה משמשים כמו בשבט פאקיסטאני היא לא בריאה. ומלאה סוכר. 

יש לי חברה מבתא ישראל. בכפרים הם אכלו חלבי ודייסה, לחם בשבת. לא נראה לי שזו תזונה מושלמת מבחינתך. 

ולא ברור לי איך היום אפשר לדעת כמה היה סרטן או סוכרת בתימן בשנות שלושים. אני מניחה שאם מישהו היה חולה, הוא היה פשוט מת מהר ובלי אבחון. כי לא היה מישהו לאבחן את זה. 

לגבי פלשמורה, גרתי ברחוב שלהם לפני 15 שנה , גברים שם שתו כמויות לא נורמליות של בירה וזה ההרגל שהם הביאו מאתיופיה. 

בארץ יש אצל האוכלוסיות האלה אחוזים גבוהים יחסית. ראיתי נתונים מדוקים לפני כמה שבועות, בקורס שלמדתי. 

הוא מגן?

אני לא בטוחה שגם אפשר לדעת בוודאות, כי זה חיסון יחסית חדש. אין אף אחד שקיל את החיסון והוא כבר בן שלושים, נניח...

אבל לא נותנים את החיסון אחרי גיל 8 חודשים. כי בגיל הזה הסכנה להגיע לאשפוז קטנה הרבה יותר.

היות שהחשש ברוטה הוא התייבשות - בגיל צעיר זה מסוכן ומדאיג, בגיל גדול יותר פשוט מטפלים כמו בהתייבשות.

ניקית נראה לי בשם מיואשת כתבה שהיא חשבה שזה חיסון מיותר ואחר כך הבת שלה נדבקה והיא אמרה שזה היה נורא ממש. הבת שלה לא אכלה במשך שבועות או משהו כזה שהייתה מאושפזת בגלל התייבשויות

חוץ משפעת

לגבי- שהייתי בהריונות קודמים- בשלי האחרון הייתי מתחסנת לשפעת ולשעלת

יש המון חיסונים שקיימים בעולם ולא נותנים אותם בטיפת חלב, כי משרד הבריאות בוחר באופן מושכל איזה חיסונים נחוצים בישראל ואיזה לא. 

ההמלצות של משרד הבריאות הן לא לדחוף כל חיסון אפשרי - ממש ממש לא. בודקים מה המחלות הנפוצות בישראל, מה הסיכון בכל מחלה ומה מידת הבטיחות והיעילות של החיסון, ובהתאם לזה ממליצים על חיסונים מסוימים, שמותאמים לחיים כאן. 

הי

אנחנו מחסנים אבל מתחילים בגיל חצי שנה, מפצלים ונותנים רווח בין לבין יותר ממה שמשרד הבריאות קבע. (חלק מהחלטות משרד הבריאות נובעות משיקולים טכניים, למשל לחסן כמה שיותר בתקופה של החל"ד כשהאמא עם התינוק בבית ולא בהכרח שיקולים מהותיים )..

הכי חשוב לדעתי זה לנשום תוך כדי ולשמוח בהחלטה שלך שבעז''ה את עושה את הכי טוב בשביל הילד שלך... 

אז בעצם את רוצה להסתמך על דעה של אנשים

מה ההבדל בין זה לבין לסמוך על הדעה של משרד הבריאות..? תמהני

אני חושבת שבנושאים כאלה, כדאי לפתח דעה אישית 

ובכל אופן, אני לא חיסנתי פוליו מוחלש ורוטה נתתי רק מנה אחת. 

מי שעושה אחרת ממה שהרוב כתבו בשרשור לרוב תמנע מלכתוב, בייחוד שבעיני כתבו פה נשים בביטחון מאד גבוה ונשמע שהן יודעות על מה הן מדברות.

בפועל אני בעד לחסן נגד רוטה. הבכורה שלי חלתה ברוטה בגיל 10 חודשים והגיעה לאשפוז שהסתבך. והיא לא היחידה. בעיני להימנע מאשפוז וסיבוכים אצל תינוקות ופעוטות זו סיבה מספיקה לחסן.

לגבי פוליו נשמע שאין לך התנגדות לחסן בחיסון המומת. בעיני זאת אפשרות מתאימה מאד.

בהצלחה!

פרושו סיכון במחלה. אף חיסון לא פותח סתם, אין חיסונים נגד הצטננות, מפתחים חיסונים רק נגד מחלות שכרוכות בסיכון למוות או נכות. 

זה עניין של תקציב?

כי אני חשבתי לחסן בקופה

אבל בינתיים הוא היה הרבה חולה בכל מיני וירוסים ודוחה ודוחה

מאמינה שאם היה את זה בטיפת חלב זה היה מדרבן אותי יותר מהר לחסן  

את מתכוונת למנינגוקוק? אני חיסנתי את הילדים בקופת חולים. זה פשוט עניין של תקציב, מאמינה שבהמשך זה כן יכנס לחיסוני השגרה כמו חיסונים אחרים שבהתחלה לא היו בסל.

אני יודעת שיש בקופה

לא חיסנתי אף אחד עד היום 

חשבתי לחסן את הקטן בינתיים כל הזמן היה עם וירוס אחר...

יש גם שיקול של ימי אישפוז ארוכים וכו... 

למשל רוטה הסכנה, הסיבוך שלו, זה התייבשות. לא מוות. 

מוות. ימי אשפוז זו לא סיבה להשקיע משאבים במחלה שבמקסימום יכולה להביא לאשפוז.

אני אישית לא חושבת שנכון להסתכל על התייבשות כסכנת מוות

כי הרוטה הוא סכנה להתייבשות כלומר זה כבר סטטיסטית נמוך. ואז התייבשות שמובילה למוות זה עוד יותר נמוך סטטיסטית... 

הרופאץ התפתחות בטיפת חלב ממש הסכימה איתי לדבי הרוטה. שזה לא מחלה נעימה אבל לא מסוכנת... 

זה עניין של עובדות. אף אחד לא אמר שכל מקרה של רוטה מסתיים במוות, ברור שהסבירות נמוכה. האמירה של הרופאה מטיפת חלב תמוהה בעיני. כנראה לא יצא לה לראות הרבה מקרים של רוטה. 

לדעתי הסיבה העיקרית למתן חיסון רוטה הוא מניעת ימי אשפוז רבים שעולים הרבה כסף למדינה.

אני מניחה שאפשר איפשהו לבדוק את זה. 

אני מסכימה איתך. וגם הסכנה בימי אישפוז להידבקות אחרת וכו'... 

אם ראית, כתבתי איפשהו פה, שמי שלא מחסנת, שתדע שיש סיכוי שהילד שלה יחלה. לא כל חיסון ניתן למחלה עם סכנת חיים או נכות. וגם אם יש בחלק מהמחלו סיכון כזה, אז לפעמים הסיכון הוא מאוד מאוד נמוך. 

אני נותנת הכל.

פוליו הצילה כל כך הרבה ילדים ממחלה נוראית שפגעה בכל כל הרבה

מה שרציתי להעיר מזמן רק שהעדפתי לתת לשרשור לגווע... ועכשיו כן אציין:

שצריך להתאים את קבלת ההחלטה לאורח החיים ולמקום המגורים. כלומר גם אם בעולם אוטופי במקום חיסון התזונה לילדה שלי היתה מושלמת והריפוי היה בצמחי מרפא - מאז שהכנסתי למסגרת הבנתי שלא בשליטתי כמה קמח לבן, סוכר ומזונות מעובדים הילד יאכל כילד, ובטח בהמשך חייו. ולא יעזור כמה קטניות ותזונה ים תיכונית תהיה בבית. אני מגדלת ילד בעולם מערבי לרבות בתי החולים שבו והפיתויים הקולינריים שבו, אז עבורי הכי יעיל שההתמודדות עם מחלות תהיה גם כן באופן מותאם. בין אם אני מרוצה מזה ובין אם לא. אפילו על עצמי לא מצליחה לאכול באופן שרוצה (שלא לדבר על ללקט צמחי מרפא בפארקים העירוניים כאן...) אז מעדיפה להכין את הילד לאפשרות שגם הוא לא תמיד יוכל להצליח.

אם את מחליטה ששווה לך להוציא על זה את הכסף.

אני לא רציתי כי אין לי כח לפרוצדורה, ותכלס לא כזה נורא גלולות.

וזה משתנה בין נשים

גם בגלולות לא תמיד הדימום הסתגלות אוסר

או לפחות ככה לפי הפסיקה שלנו

מקווה גם ;)

שמההסתכלות שלי התקן לא הורמונלי זו לא כזו 'פרוצדורה' מבחינת ההתקנה, כמה דקות אצל רופא/ה שמנוסה, לפעמים קצת כאבים באותו יום, וזהו. (כדאי מאד לבוא בזמן מחזור)

מניחה שיש חוויות שונות לנשים אחרות.

זה לא מונע מחזור.

מבחינת דימום:

יכולים להיות מעט כתמים ביום-יומיים לפני המחזור, אבל אם לא מסתכלים וכו' לא צריך להתייחס לזה.

יכול להאריך את ימי הדימום, אבל ממש לא בהכרח. לי הוסיף יום אבל אאל"ט רק בהתחלה

לעיתים הדימום בימי המחזור בעיקר ביום יומיים הראשונים הוא יותר כבד, אבל הרגשתי שזה 'על חשבון' הימים האחרים

אישית זה 'סידר' את המחזור למשהו מתוקתק מאד, שזה אולי חסרון אבל גם יכול להיות יתרון...

אין שום השפעה על ההנקה או התחושה מבחינה הורמונלית.

בקיצור, יחסית למה שקיים זה פתרון טוב, כמובן יותר יקר מגלולות אבל בעיני שווה את זה.

לי כן היו כתמים בשבועות הראשונים אבל הם לא אסרו לפי הפסיקה שלנו. הבנתי שגם מכון פועה פוסקים כך

אני מכירה מהרבה נשים שזה מאריך להן את המחזור משמעותית, ואני רוצה כמה שפחות לקבל מחזור אז גם לא סיכון שאני רוצה לקחת

אם יש לך מחזור ארוך בלי קשר, אז אל תתקרבי להתקן נחושת!

יש לי מחזור של שבוע וההתקן עשה לי דימומים מסכני חיים. כאלה שכבר הרגשתי חלשה מאיבוד דם והייתי צריכה לקחת כדור נגד דימום.

אני לוקחת סרזט

שבוע אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום כמו מחזור

היה בדיוק כמו מחזור- 5 ימים ואז עשיתי הפסק

וזהו מאז כבר 3 חודשים ואין כלום

שאיבות זה נראלי גם נחשב הנקה מלאה לא?

למרות הנקה מלאה ו0 שילוב של תמל או מוצקים

זה לא במקרה אותו שלב שאת נפרדת מהתינוק לכמה שעות ביום?

כי כשזה לא באותה תדירות וזמנים כמו הנקה זה יכול להשפיע על ההורמונים

אם כן יכול להיות שאין לחץ למנוע כרגע.

אני לא זקוקה לאמצעי מניעה בחודשים שלאחר הלידה (אצלי התקופה הולכת ומתארכת מלידה ללידה, עם דפוסי הנקה שהולכים ונעשים אינטנסיביים מילד לילד בהתאמה)

במקביל רציתי להמליץ על דיאפרגמה, אבל באמת יותר נח להתחיל איתה קצת רחוק יותר מהלידה כשהמשקל מתייצב.

אז אין לי ניסיון בכלל, ואני גם אצטרך לשלב שאיבות ככה שזה לא יהיה מדויק ובוודאות לא ימנע במאה אחוז. וזה לא סיכון שאני מוכנה לקחת...

אמצעי מניעה לא הורמונלי. גם אם זה יעלה יותר, גם אם זה ידרוש עוד התאמה בהמשך..

(לא מצליחה משום מה להיכנס לניק המקורי אז פתחתי חדש דומה)

אני רוצה כמה שפחות לקבל מחזור, ואני לא אוכל להניק מלא לחלוטין (אהיה חייבת לשאוב/לשלב תמל) אז הגיוני שבלי גלולות אקבל די מהר וסדיר

גלולות הנקה ובודקת איך זה משפיע עלייך

יש הרבה נשים שזה מעולה להן

בלידה הראשונה לא לקחתי מניעה וההנקה מנעה לי 9 חודשים

בלידה השניה חודשיים וחצי אחרי הלידה קיבלתי מחזור

הפעם אני אפילו לא שואבת כי הוא לא לוקח בקבוק

רק הנקה כל הזמן

הגדולה שלי כן לקחה בקבוק ושאבתי לה

זה שלא הגיע מחזור לא אומר שלא היה ביוץ, כי הביוץ יכול להתרחש לפני המחזור

אז זה לא בהכרח שההנקה מונעת עד שמקבלים מחזור

בדיעבד אני יודעת כמה זמן מנע לי

כי אחרי 9 חודשים קיבלתי מחזור

זה באמת נושא מעצבן

יחסית גלולות הנקה היו סבירות

כן פגעו לי קצת בחשק...

אחרי ניסיונות כושלים בכל סוגי המניעות

לא נותרה לי ברירה אלא ללכת על זה. בררתי עם הרב שלנו והוא התיר לי כי באמת שום דבר אחר לא התאים.

זה הכי טוב מבחינתי כי אין שום הורמונים ולא מתערב בכלום

אבל כתבתי כאן שאני לא אוכל להניק מלא אלא גם לשאוב ואולי לשלב תמל, ואני לא רוצה לקבל מחזור כל חודש

אז לצערי פחות מתאים

ולקחת את הסיכוי שאולי לא היהי לך השפעות מזה

יכול להיות שתקחי ויהיה לך שקט לתקופה ארוכה.

אצלי אחרי דימום הסתגלות קצר שלא אסר לא היו לי דימומים לפחות עד שהתחלתי לשלב מוצקים, ולפעמים הרבה יותר

יכול להיות דימום הסתגלות בהתחלה, שיכול לאסור ויכול גם לא. אבל זה לא לתקופה ארוכה.

יש כאלה שאין להן דימום בכלל.

בדרך כלל בהמשך אין דימומים.

דימומים ארוכים יותר נפוצים עם התקן הורמונלי.

אם בהמשך את מורידה בנקאות ומשלבת תמ"ל, אולי כדאי לעבור לגלולות משולבות.

אבל יכול להיות שגם כלולות של הנקה יהיו בסדר ולא יעשו כתמים.

זה באסה אבל אי אפשר לדעת איך אמצעי מניעה ישפיעו עלייך בלי לנסות

כי על כל אחת זה עובד קצת אחר

נגיד גלולות יש כאלה עם דימום הסתגלות ויש כאלה שזה לא מחזיק בכלל.. לי לא היה שום דבר מזה

רק כששכחתי גלולה וכבר לא הנקתי זה הפסיק לעבוד והייתי צריכה להחליף למשולבות

אין אמצעי מניעה שהוא מושלם

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

צריך לבוא לעולם עם אח/ות גדולים 😍

והילדים שלי עוד עם ספייס יפה בינהם... זה גיל נורא נורא קשוח אבל חייבים לעבור בו בשביל לגדול 🙃

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

עם לצאת לעבודה. זה יתן לך אויר ולפעמים בעבודה אפשר למצוא גם חברות

והיא צוחקת שכל המשכורת שלה הולכת על תשלום למסגרות והיא יוצאת לכמה שעות חופש מהאמהות…

ולך אישה יקרה חיבוק ענק והרבה כוחות🫂❤️

ולמנוע להרבה זמן…

זה אומר שהם קטנים וצפופים

זה הרבה מאוד שינויים בתווך קצר

תני לעצמך זמן

(לשקול ממש גם מניעה)

זה באמת משתפר

הם גדלים

וזה נעשה יותר קל

ואת גם תפתחי מיומנות חדשות

ובעיקר- בלי ביקורת עצמית

(ואם את חושדת בדיכאון אז טיפול! אפילו לקחת הלוואה בשביל זה

זו השקעה לתווך ארוך ושווה כל שקל)

זה קריטי בשלבים האינטנסיבים האלה..

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

0523115963

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

אני מצאתי אותה שם בזמנו

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

הבנתי שזו שיטה נפלאה לבעיות קשב

שמלמדת את הילד על תפקודים ניהוליים, ועוזרת להתנסות בהם במסגרת כיפית, עם העברה של היישום למטרות תפקודיות יומיומיות.

יש דרך הקופה, גל קופה עד גיל מסוים (לא בקיאה). וביטוחים פרטיים אם יש החזר על ריפוי בעיסוק אז לכאורה כן

צריך אבחון רפואי שיש הפרעת קשב כדי להתחיל לטפל, לא יודעת אם כולם מתעקשים על זה.

קבוצת טיפול דרך הקופה, או הדרכת הורים.

על אחד על אחד כן

אם הבן של הפותחת לא מאובחן, אולי הוא יכול לקבל מענה דרך קבוצה.

יש מרפאות בעיסוק מוסמכות קוגפאן.

להתחיל עם הפניה להתפתחות הילד

אמור להיות החזרים מהקופה

מטפלות בנושא של תפקודים ניהוליים ועוזרות לילד לפתח אסטרטגיות בכל התחום הזה.

אבל קוגפאן זה מעולה אם יש

אז עשינו פרטי

שאחרות לא יטעו ויחשבו שבכללי במכבי. המון מטפלות מוסמכות קוגפאן זה קורס מאד נפוץ אצל מרפאות בעיסוק שעובדות עם ילדים.

כשמתקשרים למוקד במכבי ומבקשים לקבוע, עונים שאין מטפלות קוג פאן במכבי.

וגם אתמול הייתי באבחון אצל ילד אחר שלי וחזרו על זה שוב ושוב. היא אמרה שאין במכבי ושהיא ממליצה בכל זאת...

ברור שיש את זה אצל לא מעט מטפלות (מי שעברה עוד הכשרה נוספת) אבל לא במרפאות של מכבי.

לפחות זה מה שנאמר לי במרכז גדול במרכז.

עשה פלאים

הוא לא מאובחן. היינו לפני כמה שנים אצל רופאת ההתפתחות, ואמרה שזה נראה ממש הכיוון אבל בגלל שהוא בגן והמצב לא דורש טיפול תרופתי היא לא נתנה אבחון.

ב''ה המצב היום לא מצדיק טיפול תרופתי (לדברי המורים, ולאור ההישגים שלו וההתנהגות שלא מפריעה ב''ה).

אנסה לברר על טיפולי קבוצתי ואיך זה בקופה שלנו

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

כשאני חולה זה לקבל הודעה מחמותי 😬

לגמרי מעדיפה שהיא תפטור אותי מהצורך להיות נחמדה או להתייחס להודעות שלה...

(גם כשהתאשפזתי בהריון היחס שלה רק הביא לי עצבים ...)

אני מכבדת אותה והכל והיא סבתא חביבה וטובה, אבל אני ממש לא אוהבת את הרעיון שהיא תדאג לי

אז אולי גם חמותך כזאת ומעדיפה לתת ספייס...

אמא שלי ממש בקיצון השני, יכולה כל יום לשאול מה נשמע ואיך אני מרגישה (וזה בערך מה שקרה..) וזה באמת יכול להעיק, אבל היה יכול להיות נחמד אם חמותי הייתה שולחת הודעה ביום של הבחירות לשאול איך אני ושחבל שלא יכולתי לבוא (הזמינו לעל האש, בעלי והבנות שלי הלכו), או לפחות אם אנחנו צריכים עזרה (עם אמא שלי זה קצת מורכב).

אבל מבינה מה שאת אומרת

אני בן אדם של הודעות ולא של טלפונים. הרבה יותר נוח לי.

ככה אני יכולה להחליט מתי מתאים לי להיכנס, לקרוא ולענות, ולחשוב מה לענות

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

והערצתי את חמותי שלא התקשרו עד שהתקשרתי אני כדי שיהיה לי זמן להתאושש.

זה כנראה מאוד תלוי פרשנות

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

זה ממש מקל על החיים.

בנוסף, אפשר להגיע למרכז הרפואי שאת משוייכת אליו ולבקש מהמזכירה שתעזור לך בזה. לרוב הן נחמדות וממש עוזרות..

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

אני בזמנו קבעתי שוב תור לאותה רופאה שהתקינה לי בקופה. אבל כל רופאה או רופא נשים בקופה יכולים כל עוד יש להם מכשיר בחדר, או זמין יחסית במרפאה (אני הולכת למרכז בריאות אישה שיש בו איזה 2 חדרי אולטרסאונד)

זה עניין של 5 דק גג גג גג, אולטרסאונד פשוט מאוד.

תקבעי מה שזמין באפליקציה ותתקשרי לוודא שיש מכשיר במרפאה. לא צריך משהו מיוחד

אני רק מתלבטת איך זה עובד במרפאות קטנות.

יש רופאת נשים שמקבלת כל כמה זמן בישוב סמוך אלינו (10 דקות נסיעה).

הלכתי אליה פעם אחת לביקורת אחרי לידה. את המעקב הריון עשיתי במרכז בריאות האישה בירושלים כי אני עם הריונות בסיכון.

בקיצור - יש שם גם אולטרסאונד בחדר, אבל אני לא בטוחה אם היא משתמשת בו או שאת התורים של האולטרסאונד קובעים בנפרד ליום אחר שיש שם טכנאית.

אבל אולי באמת אני אקבע אליה, ומקסימום היא תוציא לי הפניה לעשות שם אולטרסאונד ביום אחר. זה עדיין יחסוך לי הרבה...

אני גם צריכה מתישהו לעשות בדיקת פאפ אז זו הזדמנות...