הבריאות

ולא לפי מחקרים של נשים מהפורום.

אם כבר מחקרים, אז עדיף שתעשי אותם בעצמם ותקבלי החלטה מושכלת.

השאלה שלך מהותה דיון.

שמונעים התפרצויות מחלות קשות. 

שמביאים בנוסף לחיסון בזריקה.

זה לי מוחלש אז לא מחסנים מי שיש במשפחה הקרובה אנשים עם מערכת חיסונית חלשה

אני בכל אופן מחסנת הכל. 

ממה שהבנתי לפני חודשיים מאחות טיפת חלב- יפסיקו לתת אותו בקרוב (או שכבר הפסיקו)

רוצים להפסיק את החי מוחלש כי היתה איזה ילדה בת 4 שנדבקה ממישהו שחוסן וחלתה.

מן הסתם ישאירו את החיסון של הפוליו המומת

חיסון רוטה לא מונע התפרצות. רוטה זו לא מחלה שיש לה התפרצות. הסיכון ברוטה והא ההתייבשות, והשיקול לתת חיסון הוא כדי לחסוך ימי אשפוז. 

חיסון פוליו מתחלק לשניים- מומת ומוחלש. ה"התפרצות" האחרונה של פוליו שהיתה לפני שנה וחצי בערך התחילה מילדה שחלתה בפוליו ולא היתה מחוסנת. איך היא חלתה? נדבקה מחברה שלה בכיתה שקיבלה את החיסון המוחלש....משמע, כל זמן שנותנים פה את החיסון המוחלש, כדאי לתת את החיסון המומת שיגן על הילד מפני המוחלש. (תראי את ההסבר הזה גם באתרים של קופ"ח. זה ההסבר שאני קיבלתי מהאחות...). נשמע הזוי אבל זה אמיתי. אגב, גם ארגון הבריאות העולמי מודה שרוב מקרי הפוליו בעולם נבעו מ...חיסון הפוליו!! 

אז אני מסכימה שפוליו זה חיסון חשוב. רק מסיבות אחרות... 

הסיכון הוא חסימת מעיים

אולי את מתכוונת שהסיכון בחיסון נגד רוטה הוא התפשלות המעי? זה נכון. 

הסיכון במחלה עצמה הוא התייבשות כתוצאה משלשולים

זה אכן בשיעור זניח, אבל גם קיים (גם כתוצאה מהחיסון מדובר בסיכון נמוך מאוד).

ובאמת הסיכון העיקרי הוא התייבשות, אבל ברמה שכן עשויה לגרום גם למוות ל"ע.

ב"ה בעולם הרפואה המערבי, אם פונים לאשפוז בזמן ומקבלים טיפול רפואי, הסיכון למוות הוא אכן נמוך מאוד.

ע"פ המידע שמובא פה:

שמעתם שרוטה מחלה קלה? הנתונים מראים אחרת – מדעת

לבן הקטן שלי לא נתתי רוטה, בהמלצה של רופאת הילדים, בגלל רגישות במערכת העיכול.

כל חיסון שאת לא נותנת את חושפת את התינוקות לסיכון לחלות במחלה בצורה יותר חמורה

המחקר שלי נעשה בלי כוונה

ילד אחד שלי חלה ברוטה (טרום הימים של החיסון) ועבר ניתוח בגלל הסתבכות המחלה

2 ילדים חלו באבעבועות (טרום ימי החיסון) אחד אושפז עם דלקת ריאות ושני קבל טיפות מיוחדות בגלל דלקת עיניים חריפה (בגלל אבעבועה בעין) והרופא אמר לי שאם היא היתה זזה קצת זה יכל לפגוע בראיה 

שנה שעברה חליתי בשפעת חריפה ששיבשה לי את החיים כמה חודשים

השנה התחסנתי

החוויות הללו המחישו לי את הצורך בחיסונים

ובהתאם למחקר יש את ההנחיות לחיסון.

אני מודעת שיש הטיות במחקר שלו, ועדיין זה מחקר מקיף ע"י אנשי מקצוע עם הכשרה בתחומי הידע הרלוונטיים, ולא שלי אשה נחמדה עם חוסר הבנה בנושא

מחקרים נעשים ע"י כל מיני גורמים אבל לא ע"י משרד הבריאות. משרד הבריאות נוקט בגישת חיסונים שדומה לזו האמריקאית על בסיס המלצה של ארגון הבריאות העולמי. לא כל המדינות בעולם, גם לא אלה המפותחות, נוקטות באותה גישה. 

ואני בטוחה שכל אישה נחמדה שהנושא הזה חשוב לה, יכולה ללמוד ולרכוש ידע בנושא גם אם היא לא רופאה או נציגת משרד הבריאות עלי אדמות

עם רמת אנגלית סבירה אבל שום ידע בסיסי ברפואה, ביולוגיה, או אימנולוגיה יכולה לקרוא מחקרים רפואיים לעשות מטא אנליזות על המחקרים ולהסיק מסקנות? נשמע לי שזה לוקח הרבה מאוד זמן על מנת להקיף באופן מלא את כל המידע הרלוונטי.

אבל מי שיש לה ידע בסיסי, ולהרבה אנשיפ יש, יכולה לקרוא הרבה חומר, ולדעת להבחין בין שטויות לבין הפחדות, לבין הגזמות, לבין שופרות של אג'נדה לבין ידע אמיתי. וכל הנ"ל קיים במינון זה או אחר בשני הצדדים...

וזה באמת לוקח המון זמן להקיף את כל החומר. ויש הרבה דברים לא ידועים על מערכת החיסן. ועל הקשר שבין מערכת החיסון לערכת העיכול, וקשר שבין מערכת העיכול למוח- שאלו דברים שקשורים בקשר ישיר לנושא החיסונים. 

אני רק יכולה להבטיח לך שרופא ילדים ממוצע בקופת חולים, גם הוא לא עבר על כל החומר בנושא. 

אבל 2 דברים. 

רוטה זה וירוס לא מסוכן. שלשולים והקאות. חטששים מסיבוך של התייבשות בעיקר.... קחי בחשבון. ל2 ילדים שלי היה רוטה וזה היה פשוט שבוע מתיש בביץ

פוליו חי מוחלש אחות בטיפת חלב אמרה לי לפני עשור שזה מיותר...

לאחר מעשה חשבתי על זה, וזה לא מתאים.

האמת שתמיד עשיתי ליסונים אבל לאחרונה אני שואלת את עצמי יותר שאלות בעניין.. רוב משפחתי נגד חיסונים אז אני לא יכולה להתייעץ איתם. הם גם לא התחסנו לקורונה ואני כן. (לאחר מעשה מתחרטת שעשיתי 3 פעמים, אבל לא הייתה לי ברירה בגלל סוג העבודה שלי).

הרי זה לא לגמרי מופרך לומר שיש תופעות לוואי חמורות ומושתקות מחיסונים. אישית מכירה מישהי בסביבות גילי שבמצב וגטטיבי מגיל קטן בגלל חיסון נראה לי שהיה פג תוקף, (מדובר על לפני יותר מ30 שנה). 

אחרי הקורונה למדנו שלתעשיית הפארמה יש אינטרסים לא כשרים ומשרד הבריאות משתף עם זה פעולה. 

ולכן ההתלבטות שלי אם ללכת אחרי העדר..הלוואי שהיה לי מקור מהימן לברר את כל זה. 

יש לו אתר. 

אני עוקבת אחריו כבר יותר מעשר שנים והוא רציני ביותר. לא מחרטט, מבסס הכל על הבנה מדעית.  

יכולה להרחיב קצת?

פשוט קראתי כל כך הרבה חומר בנושא החיסונים, וגם קראתי הרבה באתרים ועמודי פייסבוק- וראיתי שקשה לתת אמון בהכל. יש הפחדות (לשני הצדדים), יש טעויות אצל שני הצדדים,ואצל רני כשר ראיתי הסברים מובנים, מנומקים, מדעיים, מחקריים, לא מתלהמים.

חפשי בגוגל ותתרשמי

נכנסתי לאתר שלו, לא ראית מחקרים אקדמאיים, אולי פספסתי

צריך לקרוא מאמרים וספרים שהוא כתב.

אגב, זה לא שאני מקבלת הכל בתורה מסיני. ממש לא. גם לא ממנו. 

אבל לעומת כל מיני קבוצות פייסבוק היסטריות ולפעמים חסרות בסיס מידע אמיתי, לבנאדם הזה יש בסיס מידע והבנה עמוקה. אולי אפשר להתווכח איתו. אבל לקרוא את הספר שלו - שווה. 

וזה שהוא אנרכיסט. נו מה אכפת לי. הוא גם קורא לאנשים לא לעשות ברית מילה. אז מה. אני לא רואה אותו בתור גורו, או משפע רוחני או מנהיג. אני רואה אוו בתור מי שבדק לעומק את הנושא ואני יכולה לקרוא מה שהוא כותב ולדעת שזה אמין. כן, גם אותו אני קוראת עם עין ביקורתית. 

בדרך כלל זה אדם ששם איקס על הדרך הממוסדת ויעשה הפוך. בין אם הוא מנמק את עצמו ובין אם לא...

כלומר קודם סומנה המטרה ורק אחר כך הובאו ההנמקות וההסברים.

לא קראתי את דבריו אבל אני לא באמת מאמינה שהוא יכול לכתוב ממקום נקי.

נכנסתי למאמר הראשון באתר שלו כדי להבין מה הכיוון. 

יש שם שגיאות רציניות מאוד, בלשון המעטה. אם היו לי זמן וסבלנות הייתי יכולה לכתוב פה מאמר ארוך עם הסברים על העובדות ועל הדרך המעוותת שבה הן מוצגות במאמר שלו.

לא יודעת אם הוא מתבסס על מידע לא אמין, או שהוא לא מבין את המידע שהוא צורך ולכן מגיע למסקנות שגויות, או שהוא מטעה בכוונה. 

כך או כך, לא מומלץ לסמוך עליו. 

(אגב, למרבה האירוניה הוא מאשים את משרד הבריאות באינטרסים כלכליים, כשהוא עצמו מרוויח כלכלית מהעמדה שלו לגבי חיסונים - האתר שלו מלא בקידום מכירות לספר שהוא כתב.)

זה קצת מצחיק להשוות בין אדם פרטי שמוכר את הספר שלו שעליו הוא עבד המון,

לבין חברות התרופות בעלות ההון והכוח שמגלגלות את מחזורי הכספים הגדולים בעולם.

את מבינה שא"א להשוות את ה"אינטרס הכלכלי" שלו לשלהן...

על אנשים ויכול לגרום להם לפעול בניגוד לאמת, זה יכול לקרות החל מרמת האדם הבודד ועד מערכות גדולות יותר. 

אני מניחה שככל שהמערכת גדולה ועשירה יותר, יהיה צורך ביותר כסף כדי להשפיע עליה, מן הסתם שחברת ענק לא תתעניין במיוחד ברווח של 10,000 או גם של 100,000 ש"ח. 

עבור אדם בודד, הכנסות ממכירת ספרים ומתנועה באחר, בהחלט יכולות להיות מספיקות כדי להשפיע עליו

( אני לא מכירה את האדם עליו המלצת ולא נכנסתי לקישור שנתת, ואני חלילה לא כותבת אישית נגד אף אחד. הערתי רק לגבי העיקרון של 'גודל האינטרס' )

שכתב ספר מושקע על נושא שחשוב לו שהוא מונע מבצע כסף...אני יודעת שהוא עזב עיסוקים אחרים כדי להשקיע זמן בכתיבה, אז פשוט נראה לי שההגדרה של למען בצע כסף לא שייכת פה. 

זה פשוט לא קשור כל כך. 

וחברות התרופות , עם המיליונים שהן מגלגלות...זה סיפור אחר לגמרי. 

המסקנות היו לפצל כמה שיותר

לחסן רק שמרגישים טוב

לוותר על רוטה

לדחות חיסונים לגיל 4 חודשים בתנאי שמקפידים שלא תהיה חשיפה לים, בריכה, אוכל מחוץ לבית ועוד משהו ששכחתי (מקומות שיש בהם חיידקים מסוכנים)

לעניות דעתי חיסונים מאוד חשובים ולוותר לגמרי יותרמסןכן מלחסן לגמרי..

אבל אחרי אחת הלידות לפני שש שנים הייתי קוראת פה הרבה. בדיוק מישהי התייעצה לגבי רוטה. אחרי התייעצויות החליטה לא לחסן. מה קרה לה כמה חודשים אחרי זה? אשפוז עם רוטה. 

ומה קורה עכשיו ? בטח יבואו אליך בפרטי אותן ניקיות עם אותן עצות. 

דבר לא נעים שאפאחת מאיתנו לא רוצה לחוות עם ילד ובכלל. 

אבל לתת לתינוק רך חומר כימי בגוף כדי להמנע מספק אשפוז זה גם מוגזם....

תינוק בן 8 חודשים 

אז ב"ה זה לא דרדר את הגוף לשום דבר נורא

אבל אנחנו כבר חודש אחרי השפעת

והוא עדיין לא חזר לעצמו!! 

לא בתאבון, ירד במשקל, לא משחק כמו פעם

לא מתקדם בדברים שמתאימים לגילו

פשוט רואים כמה המחלה השפיעה עליו ועל הגוף הקטנצ'יק.

אז להגיד שלא נורא להגיע לאשפוז

זה לא להבין שהמחלות האלו יכולות ללוות את הילד במשך תקופה

גם כשהכל לכאורה כבר נראה תקין. 

אני לא אחת שרצה לחסן את כל הילדים לשפעת

ולא בטוח שארוץ לעשות את זה מעכשיו

אבל רציתי רק להמחיש מה זה ה"מקסימום נדבק, יעבור ויתגבר"

יש דרכים. צמחי מרפא וכד' יכולים לעזור מאוד!

מה שאת מתארת יכול להיות גם כתוצאה מהתרופות שהחלישו ולוא דווקא מהשפעת עצמה

כי חודש זה המון לשפעת

פעם ב כשעלה מאוד החום קיבל אקמול/נורופן

סה"כ חיכינו שיעבור.. הרבה עטפתי אותו עלי או שהתכרבלתי איתו במיטה. אין לי מושג איך לא נדבקתי ממנו ..

ממתי שפעת נהיתה כל כך קשה? 😔

למה את חושבת שיש חיסון?

שפעת זו לא מחלה קשה, חליתי כמה פעמין בילדותי ועכשיו

אבל השנה היא ממש קשה

וגם שפעת יכולות להיות קשות ולהסתבך

אני חליתי בשפעת קשה שנה שעברה והיא גם הסתבכה

גם הרפס וצינון

ואפילו עקיצת יתוש

בסופו של דבר בטווח הארוך, החיסונים שיפרו את תוחלת החיים משמעותית (לא רק הם, גם התפתחות הרפואה בעוד תחומים, אבל הם חלק מהשינוי שגרם להרבה פחות מחלות עם סיבוכים).

בכל חיסון שמשרד הבריאות מחליט לתת, עושים בדיקה על קבוצה גדולה של אוכלוסיה - האם החיסון מפחית מספיק משמעותית את הסיכון מהמחלה וסיבוכיה.

אולי תוחלת החיים עלתה בגלל היגיינה שלא היתה בעבר. בלי קשר לחיסונים.

וכיום יש הרבה בעיות קשב וריכוז ואוטיזם לעומת דור הורינו וסבינו, אולי זה השלכות של החיסונים? לא יודעת..

אבל זה באמת תחום שאף אחד לא יכול להיות בטוח בשום החלטה.

לחסן ולא לחסן זה סיכון זהה בכל החלטה

יש גם יותר הפריית מבחנה, שגם היא נמצאה בקשר להפרעות קשב.

דווקא אוטיזם המחקר שמצא קשר הוכח שקרי ומשום מה זה עדיין זה עדיין בראש של אנשים.

לחסן ולא לחסן זה ממש לא סיכון זהה.

ברור שיש סיכון בחיסון וזה לא מאה אחוז, אך החיסונים מגרו מחלות קשות שתינוקות מתו מהם לפני שנים לא רבות 

אבל לפני שנים לא רבות גם ההגיינה לא היתה כמו של היום

ולא היתה מודעות לשטיפת ידיים, והכל היה בחוץ עם ביוב והרבה חוסר היגיינה.

אבל עזבי, נסכים שלא נסכים.

החיסונים הם לא אלה שיקבעו מי לא יחלה- רק ה' יחליט .

בגרפים של כמה וכמה מחלות רואים בבירור שהתחלואה והתמותה מהרה מחלות צנחו עוד חפני הכנסת החיסון. החיסון, לפעמים רק הוסיף עוד כמה אחוזים לצניחה הזו. 

לגבי אוטיזם וקשב וריכוז- קשה להגיד, וכ מקרה לגופו.

אנחנו חיים בעולם מאוד מזוהם- המים, האוויר, הקרינה, האוכל. 

למשל, שמעתי סיפור מכלי שני (כלומר- סיפר לי מישו שמכיר את מי שזה קרה לו), על ילד עם הפרעת קשב וריכוז, שלקחו אותו למטורופת כלשהו, והוא אמר להם רק דר אחד- להעביר את הילד לתזונה אורגנית. תוך שלושה חודשים ההפרעה נעלמה.

לא שאני חושבת שכל ילד זה יעבוד ככה כמו קסם, אבל זה רק המחשה לכמה החיים שלנו לא "נקיים". וזה ברור שזה משפיע על הרבה מערכות בגוף. 

בהחלט יכול להיות שגם החיסונים או כמות החיסונים ההולכת וגדלה משפיעה על זה. בסוף, חיסון זו הכנסה של חומרים זרים לגוף. 

אבל ראיתי בעבר כמה וכמה גרפים כאלה. אנסה לחפש אותם שוב ברשת, מקווה שיתאפשר בימים הקרובים

זה פשוט הגיוני מאוד שלרעלים בגוף יש השלכות

בין אם זה בעקבות חיסון ובין אם בעקבות הריסוסים על האוכל שלנו

אני מדברת על גרפים (מחילה, לא הצלחתי למצוא ברשת. הם קיימים בספרים) שמראים הסטוריה של תחלואה ותמותה ממחלות כגון חצבת, וכד. מתחילת המאה ה20, בערך ועד היום. 

זה לא קשור למה שאת כתבת. 

אבל עדיין לא הבנתי מה הקשר בין מה שאני כתבתי למה שהיא כתבה 

את מדברת על גרפים שמראים שהמחלות פחתו לפני שהמציאו את החיסון- משמע החיסון לא באמת מה שהשפיע . אלא זה קרה מעצמו בלי התערבות .

ואני אומרת שלא צריך גרפים שיאמתו את דבריך כדי לחזק שהחיסון לא מועיל, אלא צריך להבין שחיסון זה דבר לא טבעי, עם חיידקים מומתים/ מוחלשים שתינוק צריך להתמודד איתם בגיל ממש צעיר, עם חומרים כימיים וחזקים שהגיוני שלא טובים לתינוק שרק נולד והכל רגיש אצלו.. בלי קשר לגרפים

אני חושבת שמי שמדבר את השפה שלך אולי יכול להבין.

אבל רוב האנשים מכירים את התפיסה שאומרת "בזכות החיסונים הרבה מחלות עברו מהעולם", והגרפים האלה מראים שזו אמירה מאוד לא מדויקת. וחשוב להראות נתונים מחקריים ולא רק להתבסס על הבנה שיש לך או שאין לך.

על הבנה בלבד

אבל כן חשוב להכניס שיקול דעת ולחשוב מעבר למחקרים שגם הם יכולים להיות ממומנים ע"י חברות אינטרסנטיות

מוחלשים או מומתים הם לא טובים לתינוק אז תחשבי מה זה בשבילו להחשף לוירוס או לחיידק במלוא עוצמתו. 

וכבר כתבו פה במקום אחר בשרשור ש"חומרים כימיים" זה נשמע מאיים. אבל כל אוכל שאת מכניסה לגוף הוא חומר כימי כלשהו🤷‍♀️

זה נכון שבחיסונים יש גם חומרים סינתטיים ולא טבעיים אבל לא כל דבר סינתטי הוא בהכרח רע 

זה לא סתם חומרים כימיים, אלא חומרים שמגיעים למוח ומסוכנים לעתים יותר מהמחלה עצמה.

גם לא חייב להיות קיצוני, אפשר לחסן אבל לא בגיל כל כך צעיר.

לדוגמה צהבת- הדרך להדבק זה על ידי מחט מזוהמת או קיום יחסים עם חולה מין.. לא משהו שתינוק נחשף אליו לפחות ב15 שנותיו הראשונות ועדיין מחסנים אותו בצהבת ביומו הראשון בעולם, כולל אלומיניום שמזיק מאוד למוח אם נותנים יותר מהמינון שהגיוני למשקל הגוף.

אבל זה הנושא הכי שנוי במחלוקת אז נסכים שלא נסכים💗

תינוק הרי ממילא נחשף לכמויות של וירוסים וחיידקים, נכון?

אז מה זה משנה עוד כמה בחיסון?

זו טענה ששמעתי אותה אפילו מאחיות ומרוב שנדהמתי לא יכולתי אפילו לענות.

כל בר דעת מבין שיש הבדל עצום בין חומר שנכנס לגוף דרך מערכת העיכול לבין חומר שמוזרק ישר לשריר. 

מערכת העיכול, זה תפקידה, בין השאר. היא יודעת, במצב בריא, להתמודד עם מה שנכנס אליה. וממילא גם חיידקים ווירוסים מקבלים שם מענה הולם...וערכת החיסון נבנית בצורה עדינה יותר ומווסתת יותר.

כשמזריקים חומר ישר לשריר- ועוד עם תוספות של אדג'ובנטים שיגבירו את הפעילות החיסונית- זו תקיפה ישירה של מערכת החיסון.

קחי למשל דוגמה של הכשת נחש. 

למה היא מסוכנת? כי הנחש מחדיר את הארס ישר לשריר או לדם ואז זה מתפשט מהר ויכול להיות הרסני.

אותו ארס, בבליעה, ברוב המקרים לא יהווה סיכון בכלל. כי מערכת החיסון תפרק אותו ותמנע את השפעתו הרעילה.

או לחילופין- ברורו לכולם שמרק עוף, נניח, זה אחלה דבר לאכול, אבל האם זה יהיה אותו דבר אם נחדיר לשריר מרק עוף בזריקה??? ברור שזה מסוכן ושזה יכול לגרום לנזק.

בקיצור. 

נכון שתינוק נחשף, אבל כל עוד הוא נחשף באופן טבעי זה שונה לגמרי.

גם נכון שיש מחלות שצריך שתינוקות קטנים לא יחשפו אליהם כי מערכת החיסון שלהם לא יכולה להתמודד איתו.

ולגבי חומרים כימיים. כל חומר בעולם הוא כימי...זה ברור. 

אבל הענין הוא שיש חומרים כימיים שיוצרים תגובות שיכולות לגרום לנזק...זה הכל.

חולי טבעי, או חומר כימי שמגיע דרך המזון- הגוף החכם שלנו לומד להפריש ולסנן אותו החוצה כמו בזיעה, נזלת, שיעול או אפילו שלשול

כשהחיידק מגיע בצורה לא טבעית אז זה גם משפיע לרעה על הגוף כי זה לא דרך הטבע , ואז ההשלכות לא מאחרות לבוא

כלומר מחלות הורגות את היחידים פחות חזקים. חזקים יותר שורדים ומתרבים. חלשים יותר יותר מתים. ככה זה בצורה טבעית בטבע. 

זו גם סיבה להתנגדות גלובאלית לחיסונים. ולטיפול בחולים כרוניים בחלק המחלות. כי אידיאולוגיים של טבע לא רוצים שחולים וחלשים יתרבו ויביאו עוד ילדים חלשים. יוצא שפופוליציה נהיית יותר חלשה. יש הרבה ילדים שפעם היו מתים עד גיל חמש וזהו. 

זה אומר שהעיניים מתמודדות עם חומרים טוב יותר ממערכת העיכול? 

לא, זה אומר שיש חומרים שמתאימים לעיניים, ויש חומרים שמתאימים למערכת העיכול, ויש חומרים שמתאימים להזרקה לשריר. 

העובדה שחומר מסוים מזיק כשהוא נכנס לגוף בצורה מסוימת לא מלמדת על חומרים אחרים. 

אי אפשר להסיק מטיפות עיניים על מרק עוף, ואי אפשר להסיק מארס של נחש על חיסונים.

על חיידקים ווירוסים שבדרך בטבע נכנסים דרך מערכת העיכול, ושלא בדרך הטבע נכנסים בהזרקה לשריר. 

זה אות דבר שנכנס בצורה שונה ועל זה כתבתי שאי אפשר להגיד שממילא התינוק נחשף אז מה זה משנה שיקבל עוד חיסון.

כי זה משנה. החידק או הוירוס בחיסון לא אמור באופו טבעי להיכנס לגוף דרך השריר.

חיסון זה משהו מלאכותי. זה מכריח את מערכת החיסון לפעול באופן מלאכותי.

יכול להיות שיש לזה יתרונות.

אבל כל מה שכתבת לא סותר את זה...

אחרי שאבא ודוד של חברה נפטרו שבועיים אחרי שהתחסנו לשפעת.

נפטרו לפני פחות מחודש.. 

אז נסיק ששום דבר לא בטוח ורק צריך להתפלל שה' ישמור עלינו ושיעזור לנו להחליט את ההחלטה הנכונה לנו ולילדנו 

כבר כתבתי פה לא פעם, על מישהי שנפטרה בפתאומיות יום אחרי החיסון שהיה לה נגד קורונה, בלי מחלות רקע לפני כן.

רק שהיא בסוף לא הגיעה לתור ולא קיבלה את החיסון (המשפחה שלה התלבטה הרבה לפני, החליטו שכן ובסוף התחרטו. אם כן היתה מתחסנת - היו מאשימים את החיסון ללא ספק...).

וכן מסכימה עם זה שצריך להתפלל לקבל החלטות נכונות, ושהקב"ה ישמור עלינו ועל הבריאות של כולנו...

אין ספק שהיו מאשימים את החיסון

כמו שהמשפחה מאשימה את חיסון השפעת.

גם שניים הלכו אחרי החיסון אז זה ללא ספק קשור.

אבל זו בדיוק הסיבה שחשוב להבין שיש צירופי מקרים בעולם.

ותמיד כשקורה משהו טראגי, אנחנו מחפשים את מה אפשר להאשים. לפעמים זה באמת קשור, אבל לפעמים זה פשוט מקרה שזה קרה בסמיכות.

אז כמו שבסיפור שלי זה מוכח שזה רק מקרי, כך גם יכול להיות שבסיפורים שאת מכירה בסמיכות היא מקרית ולא בגלל החיסון. כדי לקבוע את זה צריך לבדוק האם זו תופעה רחבה מעבר לשכיחות הכללית באוכלוסיה בגיל הזה. מתוך סיפור של שני אנשים אי אפשר לקבוע שזה 'ללא ספק קשור'...

שבאמת מאמינה ב"מקרה" (מקרה- רקם ה') - אני מבינה שמה שה' רוצה יקרה, גם אם אדם יתחסן וגם אם לא, הכל מכתוב מראש השנה כבר.

וכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו כדי להשמר מהחולי , אחד יזריק חומרים עם נוגדנים לגוף, והשני יעדיף להשמר מהמזרקים האלה ולחיות אורח חיים בריא.

בסופו של דבר, יקרה מה שה' רצה ולא בגלל שהתחסנו או לא התחסנו

אבל את מבינה שהחוויה האישית שלך לא מייצגת? היו לאחרונה מקרים של נשים בהריון שנפטרו מסיבוכים של שפעת.

ישמע מוזר להגיד אבל החיסונים הם הגורמים לזה

זו מחלה שיש לה סיבוכים קשים. וחוץ מזה הדבקה בהריון יכולה לגרום למומים בעובר.

במחילה התגובות שלך מראות על חוסר ידע בנושא. שזה בסדר, מותר לא לדעת, אבל בגלל זה מתייעצים עם בעלי מקצוע שלמדו ולא מקשיבים להמצאות של מתנגדי חיסונים.

להכל עלולים להיות סיבוכים קשים

גם להרפס וצינון..

וההפך הוא הנכון   , אני כותבת מה שלמדתי מרופאים שחקרו . מספרים , מאמרים וסיפורים אישיים...

כי לצערי , רוב הרופאים לא למדו על החיסונים והתרופות, רק ממהרים להמליץ לחסן בצורה עיוורת כי זה מה שלמדו

ילד בריא במצב תקין, שחולה באבעבועות בגיל צעיר- הסיכוי לסיבוך הוא מאוד מאוד מאוד נמוך.

ככל שגיל המחלה עולה, כך היא קשה יותר ועם סיכוי גבוה יותר לסיבוכים.

לפני עידן החיסון הזה- כל הילדים חלו באבעבועות ולכן נשים בהריון ממילא היו מחוסנות למחלה הזו. 

אולי היום, כשיש חיסון, וחלק לא מקבלים חיסון אבל לא דואגים לחלות, אז נוצר מין ואקום כזה של אחוז קטן באוכלוסיה שלא מחוסן.

זה דבר אחד.

דבר שני, מתי כבר יפסיק הזלזול הזה ב"מתנגדי החיסונים"? מתי כבר יבינו, גם הרופאים שלא בא להם להבין, שיש פה טענות שצריך לשמוע אותן, ןללמוד אותן וגם להיות מסוגלים לתת להן תשובות אמיתיות? 

יש כ"כ הרבה שאלות וטענות שלא מקבלות מענה אמיתי. ואולי גם לרוב הרופאים אין יכולת לתת מענה אמיתי כי הם לא מכירים את הנושא לפרטי פרטים. אז למה ככה לזלזל? מה, אין ילדים שנפגעו מחיסון? וודאי שיש. אז די לזלזול הזה. קצת יותר כבוד לקבוצה גדולה במדינה שגם לה יש  שכל בקודקוד, למרות שהם חושבים הפוך מהממסד הרפואי. 

או שאולי הזלזול הזה נועד כדי למנוע מראש שיח אמיתי ועמוק בנושא? 

אני כבר לא יודעת. 

בהחלט יש תשובות לכל הטענות של המתנגדים, אפשר למצוא באתר של מדעת. אפשר גם לשאול את המומחים בקבוצת מדברים עם חיסונים.

אבל זה פשוט לא נכון.

אולי מי שלא מכיר את הטענות חושב שיש תשובות להכל.

יש טענות שאין אליהן שום התייחסות. 

אבל שפעת זו מחלה קשה, שהורגת אנשים בכל שנה. 

החיסון לא נועד למנוע את הצינון החזק, אלא את הסיבוכים של המחלה הקשה.

בארץ לא מאושפזים סתם . אסור להגיע למצב סכנה בכוונה. וכמובן שבאשפוז ייתנו חומרים כימיים. 

שמי שלא מחסנת, אמורה לקחת בחשבון שהילד שלה יהיה חולה.

כוונתי, שכאשר אני שוקלת אם לחסן או לא, אני מציבה לנגד עיני, מתוך סך המידע שיש לי, את הסיכון מהמחלה לעומת הסיכון מהחיסון.

רוטה, למשל, בעיני הסיכון מהחיסון גדול לאין ערוך מהסיכון במחלה. אז זה לא אומר שאני לא חושבת שהילד שלי לא ידבק. זה כן אומר שאני חושבת שאני מעדיפה שידבק, ושיש לי דרכים בע"ה לטפל בו כדי שלא יגיע למצב חמור, ואם ח"ו נגיע- אז נספוג אשפוז. 

וזה נכון לגבי כל החיסונים כמעט. אני מעולם לא התחסנתי לשפעת. כי אני מעדיפה את המחלה מאשר את החיסון וכי אני יודעת שיש לי ארגז כלים שימנע ממני שפעת קשה ח"ו. 

אבל רק אומר, שמי שסבור שהתערבות פולשנית במערכת החיסון, שהיא מערכת עדינה ומורכבת, ומאוד מאוד לא בשלה בגילאי ינקות, לא משפיעה בכלל על הגוף ולא גורמת לשום דבר, אז הוא כנראה טועה.

מספיק לקרוא קצת על המיליונים שמשולמים מידי שנה בארה"ב לנפגעי חיסונים כדי להבין שהעסק הזה מורכב יותר ממה שהוא נראה.

אם עומדים מול עורכי דין נחושים, יותר זול ופשוט להגיע לפשרה ולשלם פיצויים מאשר לנהל תביעה לאורך שנים. 

זה לא אומר שבהכרח היתה פה פגיעה אמיתית.

זה מוכיח לי חד משמעית שמעולם לא הכרת את הנושא של מערכת לדיווח פגיעות ושל בית הדין לפגיעות מחיסונים בארה"ב. מוזמנת לבדוק ולחפור קצת ואז נדבר...מדובר על פגיעות חד משמעיות, ואין פה בכלל הוא אמינא למשהו אחר. וקשה מאוד להוציא פיצויים על חיסון...החיסונים משומנים היטב. 

לא אמרתי לא לחסן. אמרתי 

א. שצירך לגבי כל חיסון לשקול את הסיכון לכאן ולכאן

ב. שמי שלא מחסנת שתיקח בחשבון שאולי הילד שלה יחלה.

אני מסכימה שיש חיסונים שלגביהם אכן הסיכון מהמחלה גדול מהסיכון מהחיסון

האם את מחסנת חלק מהחיסונים ואילו?

תודה!

אני מחסנת את הטטנוס-דיפטריה- שעלת, אבל לא בגיל צעיר אלא בגיל שנה פלוס פלוס.

אח"כ משלימה שני חיסוני פוליוץ

ובכיתה א' את המנה של החצבת- חזרת- אדמת. 

זהו.

לאחרונה שמעתי שיש הרבה הורים שלא מחסנים לזה ואני פשוט מזועזעת

אנשים לא מבינים את המשמעות

יש כל מיני סוגים של הפטיטיס

לא הכל מועבר ביחסי מין

למשל הפטיטיס a היא בהדבקה פקו אורלית. מאוד קל להדבק בזה. זה אותו רעיון שדרכו נדבקים בתולעים.

גם הפטיטיס B לא מועברת רק ביחסי מין. היא מועברת במגע בין נוזלי גוף. למשל - לשתות מאותו בקבוק- יכול להיות רלוונטי.

זה כל כך לא שווה את הסיכון בחיי.

אנישם לא מבינים מה הפטיטיס יכול לגרום.

אנשים קוראים בגוגל שזאת מחלה שחולים בה    מליונים, וזה נכון. אבל נותן רושם שכלום לא יקרה.. ורק חצי אחוז זה גורם להם לכשל כבדי.... מה שאף אחד לא לוקח בחשבון זה שאף אחד לא היה מוכן להיות החצי אחוז הזה שיזדקק להשתלת כבד........

אז הפטיטיס, תתחסנו וכמה שיותר מהר....

יש עכשיו התפרצות של המחלה בכל מיני אזורים של אנשים מתנגדי חיסונים... תאמינו לי, אם מישהו יגיע לכשל כבדי חס ושלום הוא לא יסלח לעצמו כל החיים....

כשיש התפשטות של מחלה במקום שבו אנשים לא נותנים חיסונים, אז אולי זה נראה רע למי שמאמין שחשוב לחסן כמה שיותר. אבל עבור ההורים שבחרו לא לחסן, זו חלק מהבחירה. הילד שלהם יעבור את זה ויהיה מחוסן בצורה הכי טובה לכל ימיו. ואז גם לא יהיו שם מקרים של אישה בהריון שנדבקת. 

והמשפט האחרון "אם מישהו יגיע לכשל כבדי הוא לא יסלח לעצמו כל החיים". 

יש לא מעט הורים ש"לא סולחים לעצמם כל החיים" אחרי שנתנו לילד חיסון והילד ניזוק ממנו.

ואם תגידי לי שאחוז הנפגעים מאוד נמוך, אז תבדקי ותראי שגם אחוז החולים שמגיעים לכשל כבדי הוא מאוד נמוך. ולרוב זה לא צעירים בריאים. בטח לא כאלה שמקבלים תמיכה של תוספים וצמחי מרפא בזמן המחלה. 

נכון זה בגלל שהרבה בחרו לא לחסן ולא אכפת להם שהילדים שלהם יחלו בצהבת(a)

אבל זה כל כך מעצבן כי הלווו אתם לא לבד בעולם

אני בהריון בסיכון בהתחלה ואסור לי להתחסן בהתיעצות רפואית וזה מסכן אותי!!ואת העובר שלי(מבוגרים כולם לא מחוסנים כי זה חיסון שהתחיל בשנה מסוימת)

י ש לי תינוק קטן עוד לא בגיל של החיסון והוא חשוף למחלה..

יש מדוכאי חיסון שזה מסוכן להם במיוחד

ויש פה מגפהההה כמו מדינת עולם שלישי לש מחלה שאם היו מתחסנים לא היה שום סיבה שתהיה

אז זה לא רק בחירה אישית 

ואגב

הז מחלה נוראית מכירה כמו צעירים ממש שאושפזו מעל חודש והכבד שלהם מממש היה על סף ללכת

לא חבל?

לא חוסנת בתור ילדה?

פוגע בעובר

מכירה משהי

תינוק יכול להידבק בהפטיטיס b מהמטפלת שלו למשל, אם יש לה פצע ולו יש שריטה, מגע מדם לדם. והדבקה בתינוקות הכי מסכנת במחלה כרונית לכל החיים שיכולה להוביל לשחמת הכבד וסרטן של הכבד. אפשר להדבק גם ממחט מזוהמת או מעירוי דם.

יש היום חיסון גם לA וגם לB אם אני לא טועה.

בכל אופן לא, אני לא מחסנת. 

מה המשמעות?

בצהבת A, לפי מה שאני מכירה (בדקתי את זה עכשיו היטב כי הבת שלי לומדת באולפנה שנמצאת באיזור שיש בו הרבה חולי צהבת עכשיו) רוב מוחלט של החולים עובר את המחלה ומתאושש, גם אם זה לוקח הרבה זמן. עשיתי בירור ויש גם צמחי מרפא שעוזרים מאוד לצהבת). 

אחוז קטן ממש מפתח סיבוכים. 

ויש גם לא מעט אנשים שיעברו את זה בכלל בלי תסמינים כמעט. 

שהשם ישמור על ילדייך אמן!!!!

אני אישית. עובדת עם מושתלי כבד.

זה דבר נוראי. 

לא יודעת מה בדקת ואיפה.

אם ביררת אצל אנשים שחלו- זה לא אומר כלום. כי את עוד לא יודעת את הסיבוכים שיכולים להיות.... זה מוקדם מידי. התופעות יכולות להתחיל רק עוד כמה שנים (ואפילו 10).

חצי אחוז מהנדבקים מפתחים כשל כבדי. זה אומר שאחד מכל 200 אנשים שנדבק יגיע להשתלה.

לא שמעתי על סכנה מהחיסון הזה.

ובעיני זה לקיחת אחריות מסוכנת ומיותרת. מציעה לך בחום רב רב רב לשקול שוב התחסנות, לה ולכל שאר הילדים....

אני לא פוסלת לגמרי את האפשרות. בעיקר בגלל שלא מדובר בתינוקת אלא בנערה שלוקחת קשה מחלות.

ואגב בעיני זה משמעותי גם לעתיד.

למעט רוטה, כל חיסוני השגרה מגינים עלינו ממחלות באמת קשות, שאנשים שלא מתחסנים נהנים מחסינות העדר, ולא חושבים על כך שיום אחד יתכן והמחלה תתפרץ, ואולי אז הילד שלהם כבר יהיה מבוגר, אולי חלילה עם מחלות נוספות, ואז יתכן שצמחי מרפא והיותו צעיר ובריא כבר לא יעמדו לו....

ככה שהחשיבה בעיני בשיקולים האם לתת או לא צריכה בהחלט לחשוב גם על זה.

והדיבורים על סיכונים נמוכים של סיבוכים ממחלה אכן נמוכים, אבל כשזה קורה אף אחד לא רוצה להיות בצד הזה....

(כמו למשל בצהבת, תראי איך חשבת שזה סבבה ולא חיסנת, והנה לפתע כשיש התפרצות זה גרם לך לבדוק שוב ולחקור מחדש..... אז מה יהיה כשהילדים שלך יהיו כבר בע"ה זקנים  ומחלות יכולות להזיק להם? צריך לקחת בחשבון גם את זה, ולא רק את העתיד הנראה לעין של ילדנו בתור ילדים)

כך כמובן גם לגבי דלקת קרום המוח שלא ראיתי שכתבת שאת מחסנת.

אם הקב"ה נתן לנו כלים למנוע מחלות, כדאי להשתמש בהם..

אז בקצרה

א. ממש לא לגבי כל חיסון קיים אפקט חסינות העדר. 

ב. מי שלא מתחסן למחלות קשות, לרוב יחלה בהן בילדותו ואז יהיה מחוסן בצורה הכי חזקה עד סוף ימיו. 

ג. אני לא יכולה לייצג אחרים, אבל אני, בגלל שאני לא מחסנת בגיל המאוד צעיר אז אני בהחלט עם יד על הדופק ובודקת מה קורה. כשהיה גל חצבת לפני חמש, שש נים והיה לי תינוקי בבית אז חיסנתי ילדה בגיל צעיר יותר ממה שאני רגילה. ולכן גם פה, אני שוקלת לחסן. חיסון בגיל בוגר זה סיפור אחר לגמרי מאשר חיסן בגיל ינקות, מבחינת הסיכון בחיסון. 

ד. דלקת קרום המוח אני לא מחסנת. נכון. 

בטח אם הילד בגן. בעיני לא פייר.

בכל מקרה בהצלחה ושיהיו החלטות טובות

אלו לא מחלות שמוגרו והעדר החיסון יפיץ אותן.

אני חושבת שהמשפט שכתבתי רלוונטי רק לשעלת.

עדיין - היא כתבה 'כמעט',

האפשרות להפיץ מחלה שכמעט מוגרה שמורה רק לחיסונים ממש בודדים, לדעתי שעלת וחצבת. וגם הם יתפרצו רק במקום שיש אוכלוסייה לא מחוסנת. זה לא שאם יש בגן ילד לא מחוסן אז שאר הילדים בסכנת הידבקות...

(התפרצות פוליו התחילה מהחיסון החי. לכן ההנחיה היא לשטוף ידיים בסבון אחרי כל החתלה ולהקפיד על סגירה הטיטול בשקית, ולא מחסנים אם יש בבית מישהו עם מערכת חיסונית מוחלשת)

אז הוספתי עוד משהו שכהנחיה צריך לקחת בחשבון. זה הכל. לי למשל ובטח לרבות אחרות אין מושג שמדובר דווקא במחלות שציינת וברור שאני ושכמותי לא נעשה מחקר בשביל להבין האם ואיך זה יפיץ מחלה... במקרים של אוכלוסיה שלא מחסנת זה לרוב יותר מילד אחד בגן כי זו מנטליות תרבותית. ולפעמים מי שייפגע אם ייפגע זה מי שעדיין אסור לו להתחסן או אפילו שכבר מחוסן או שהוא אח של מי שטרם חוסן. הידיעה שאם יש מחלה זה עלול לבוא גם על חשבון מישהו אחר היא בסך הכל עוד משהו שצריך לקחת בחשבון כמו שהיא אמרה. זה הכל. יש פה אלמנט של התחשבות בזולת שאי אפשר להתעלם ממנו. כי זה מהמצבים שבהם נדרשת מאסה של אנשים שמחליטים כחברה, בין אם באמצעות משרד הבריאות ובין אם לא, שזה חשוב להם.

 ומכאן אני שוב מאחלת הצלחה אין לי את הפנאי לקיים דיון על תת סעיף של מישהי כשיש ברשת כל כך הרבה חומר מהימן למשל ב"מדברים על חיסונים" או ב"מדעת" ובטח בעוד מקומות שאני חא מכירה כי אני לא מתעניינת כי יש לי מספיק חורים שחורים אמיתיים של חוסר מידע בהורות בעיני הנחיות משרד הבריאות הן קיצור דרך חיוני עם אפקט ה-80 יעילות ב-20 מהזמן.

 (שלא ישתמע אחרת - אצלי באופן אישי חיסנתי הכל, בול בזמן, ואפילו דלקת קרום המוח שעולה 250 שח ולא בסל ורק מומלצת, והילדה בריאה כשור ב"ה, לא נשארה בבית בגלל משהו יותר מאיזה חמישה ימים במשך כל 2.5 שנות חייה)

ההודעה הראשונה הייתה נשמעת לי ביקורת על ההחלטות שלה, וזה הפריע לי כי הרגיש לי טענה נכונה בהקשר לא הוגן,

מסכימה איתך, שעדיף להקשיב למשרד הבריאות, או לחילופין ללמוד את הנושא, ולא להחליט לפי גחמות של נשים אנונימיות אקראיות.

ובצדק.

משרד הבריאות יודע, ולוקח בחשבון שיש אחוז מסוים של הילדים שיפגעו מהחיסון. אבל הוא מעדיף את "בריאות הציבור"- ש98% יהיו מחוסנים ובריאים ורק 2% יפגעו. טוב, אף הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה באחוז הזה, נכון?

משרד הבריאות גם בהחלט עושה שיקולים כלכליים. וזה הגיוני. אבל לא תמיד זה השיקול הפרטי שלי.משרד הבריאות מתמודד עם עומס בבתי חולים, הוא רוצה למנוע כמה שיותר ימי אשפוז. אז מעדיף לתת לכולם חיסון רוטה ולקבל אחוז קטן יותר של מאושפזים בגלל החיסון, מאשר מאושפזים בגלל הרוטה. 

או, מעדיף לתת לכל היילודים חיסון לצהבת, מאשר לעשות בדיקות דם לכל היולדות ולראות מי באמת צריך לקבל את החיסון. (לא בכל המדינות זה ככה, אגב)

לא אומרת שהם רעים.

רק שלעמים האינטס שלי שונה משלהם

ואם דרכו זו הדרך הכי יעילה לנהל את ההתחשבות בזולת כי ממילא אין לדעת אצל מי ייפלו אותם שני האחוזים, מצוין...

שיזכור שבריאות הציבור היא אינטרס אישי של כל אחד מאיתנו.

העומס בבתי החולים הוא לא בעיה תאורטית של פקידים במשרד הבריאות, הוא ההבדל בין טיפול מהיר ויעיל בכל אחד שמגיע למיון לבין אנשים שמצבם מידרדר כי הרופאים פשוט לא מצליחים לעמוד בעומס.

(וזה מעבר לזה שבכל חיסון שנותנים, הסיכון מהחיסון מזערי לעומת הסיכון מהמחלה)

עומס בבתי חולים' הוא איזה אינטרס זר של משרד הבריאות. 

זה אמור להיות אינטרס של כל אחד מאיתנו... 

אבל אם אני חושבת שכדי לשרת את האינטרס הזה אני גורמת נזק אחר לי או לילדי, אז יש סדר עדיפויות...

ואם האינטרס הציבורי כ"כ חשוב אולי שיתחילו לחוקק חוקים נגד צריכת סוכר, חטיפים ושאר מרעין בישין...זה גם יוריד את העומס... 

לא אם זה בא על חשבוני. 

מעדיף אישפוז בגלל מחלה מאשר אישפוז מחיסון?

הרי הסיכוי להתאשפז מחיסון נמוך מסיכוי להתאשפז ממחלה

והפגיעה מחיסון נמוכה משמעותית מפגיעה ממחלה 

נכון שיש שיקולים של משרד הבריאות שאינם השיקולים שלי (כמו הרבה בדיקות מיותרות) ספציפית חיסונים , השיקול של צמצום מחלות והעדפת מחלות מוחלשות או תופעות לוואי מהחיסון, בעיניי נכונות גם בשיקול עצמי שלי. 

לגבי הסיכונים יותר או פחות.

ניתנים למחלות משמעותיות

הרי אף אחד לא מפתח חיסון להצטננות קלה

למחלה משמעותית יש גם אפשרות להסתבך למחלות נוספות, אז הסיכון הוא גם המחלה וגם הסיבוך.

הסיכון מחיסון מזערי, הרבה ילדים ומבוגרים מתחסנים ומעט חווים סיבוך.  אם הכמות סיבוכים והאישפוזים מחיסונים גדולה, היינו שומעים וחווים את זה, המידע היום גלוי לעיניי כל, זה לא כמו פעם שאמרו שמסתירים מידע, היום עם הרשתות הכל גלוי.

יש אשפוזים ויש סיבוכים מחיסונים.

אבל, ממש כמו שהיה בקורונה, כשאמא מגיעה לרופא ואומרת, מאז החיסון הילד שלי כך וכך. מה הרופא אומר לה דבר ראשון? "אה, זה לא קשור לחיסון". ואז מה? הוא לא מדווח על זה למשרד הבריאות. יוצא שעשרות אלפי דיווחים פשוט לא מגיעים לרשויות כי מראש מנטרלים אותם. ואז זה באמת אפשרי להגיד "אין הרבה פגיעות מחיסונים". "החיסון הזה הוכח כיעיל ובטוח". 

הרי זה מה שקרה בקורונה. בעינינו ראינו את זה ושמענו את זה. (אגב, באירופה היום מגישים הרבה בתביעות ענק על נזקים מהחיסון לקורונה. רק בישראל לא. אולי כי אנחנו עסוקים במלחמה ואולי כי אנחנו שוכחים מהר).

ואם כבר רשתות (אני לא שם אבל פעם הייתי קצת) אז אם תכנסי לקבוצות בנושאים הרלוונטיים אז תראי הרבה מקרים. 

עוד דבר, ילדים היום הם פחות ופחות בריאים מאשר פעם. המון אלרגיות, מחלות כרוניות, ועוד. אני לא מחליטה חד משמעית שזה מהחיסונים. ממש לא. כי אנחנו חיים בעולם מזוהם עם תזונה לקויה וברור שזה קשור. אבל- האם לא ראוי לשאול את השאלה הזו? האם לא ראוי לבדוק עשורת אלפי ילדים מחוסנים לעומת עשרות אלפי ילדים לא מחוסנים (בארה"ב יש בשפע) ולהשוות את המצב הבריאותי שלהם? יש כמה מחקרים שעשו בענין, אבל לא משהו גדול ממש ומקיף ממש. 

המידע היום אולי גלוי לכל אבל יש היום כזו כמות מטורפת של מידע, שאתה צריך לדעת מה לחפש ולעבוד קצת כדי למצוא.  

המחוסן יביא את זה הביתה לאחיו שטרם יכול להתחסן. סתם מה שעולה לי עכשיו, ולא חסר דוגמאות. יש גם אוכלוסיית מדוכאי חיסון

למשל, שעלת. 

ילד שחוסן לשעלת לא יחלה. אבל הוא בהחלט יכל להידבק, לא להראות שום תסמינים, ולהעביר את המחלה הלאה לילד שלא חוסן. 

אז זו כנראה מחלה שלעולם לא תמוגר לחלוטין. היא תמיד איכשהו ואיפשהו תסתובב. 

זה לא ככה בכל החיסונים. בשעלת כן.

פוליו?

המצב היום הוא שמקרי הפוליו האחרונים בארץ הם של ילדים לא מחוסנים שנדבקו מחבר שקיבל את החיסון המוחלש. (תשאלי בקופ"ח אם את לא מאמינה לי). כך שיכול להיות שפוליו אכן היתה יכולה להיות מחלה שעברה מן העולם לולא החיסון המוחלש. (אגב, זה גם הסיפור באפריקה. וגם ארגון הבריאות העולמי עלה על זה)

חצבת?  

ילד בגן אמור להיות אחרי מנה אחת של חיסון, כלומר מוגן ב88% בערך. החצבת היא מחלה שבאופיה מתפרצת כל חמש שנים בערך. (ההתפרצות האחרונה, אגב, דילגה על מדינת ישראל, אולי בגלל שלא היו כמעט טיסות בגלל המלחמה. אבל היתה התפרצות באירופה). כנראה שלעולם היא לא תמוגר לחלוטין, שוב, כי החיסון הוא לא 100%, גם לא אחרי המנה של כיתה א'. 

אדמת למשל, זו דוגמה לחיסון מוצלח מהבחינה הזו. יש מדינות שבהן למרת שאין כיסוי חיסוני של כל האוכלוסיה, בכל זאת אין אדמת. זה אחד החיסונים היחידים שבהם "אפקט העדר" המדובר אכן קיים ועובד.  

בקיצור. אני לא יודעת כמה זה נכון. כלומר, ברור שאם יש מקום שבו רוב ההורים לא מחסנים, אז שם כשיש מחלה, כולם יידבקו. אולי הרשויות רואות בזה משהו בעייתי אבל צריך לזכור שמבחינת המשפחות אין בזה בעיה. להפך, הן רוצות שהילדים יחלו וכך יהיו מחוסנים בצורה טבעית וחזקה יותר לכל החיים. 

אשמח אם תוכלי לפרט לגבי ארגז כלים למניעת מחלה קשה..

בגדול- תזונה, תזונה תזונה.

לא שאני מאה אחוז בתזונה בריאה, יש לי הרבה למה להתקדם. וזה לא קל עם ילדים. אבל הכי קריטי בעיני לעזור לילדים לפתח מערכת חיסון חזקה זה הפחתת סוכרים ככל הניתן, המנעות מקמח לבן, וכמה שפחות אוכל מעובד, כמה שיותר אוכל ביתי. הרבה קטניות, הרבה ירקות ופירות, הרבה מים ולא שתיה אחרת. 

רצוי ממש מים ממכשיר אוסמוזה הפוכה (אינ גם בדרך לזה, בע"ה)- שמסנן 90% מהלכלוכים שיש במים. 

לוודא שיש להם ברזל, ויטמין D ברמה טובה בגוף. יש כאלה שנותנים קבוע אומגה 3. אני לא, בעיקר כי זה תוסף יקר. אבל שמה להם זרעי צ'יה בכל הזדמנות...

זה באופן כללי.

כשמתחילה מחלה- לא צריך לחכות שיגיע מצב קשה. אפשר איך שמתחילים לא להרגיש טוב להתחיל לתגבר ויטמין C', לתת פרופוליס או אכינציאה (תלוי בגילאים ובמחלה). ויש גם פורמולו צמחים יעילות וטובות. 

זה באופן כללי. 

ממליצה לחפש ביוטיוב סרטונים על יושבי עמק ההונזה. יש שם בחור הנידח הזה כמה עשרות אלפי אנשים שפשוט לא חולים, חות מהצטננות וכאלה. אפס סרטן, אפס סוכרת וכו'. תוחלת חיים ארוכה ממש- ממוצע של 120 שנה! והכל בזכות אורח החיים שלהם- מים טהורים, אוכל אורגני, אוויר נקי, כמה חודשים בשנה שהם לא אוכלים רק שותים איזה משקה משמשים...לא שאנחנו יכולים לחיות ככה. אנחנו במקום אחר לגמרי. אבל זה פשוט ממחיש ממש עד כמה התזונה, אורח החיים והסביבה משפעה על הבריאות הבסיסית.

בסוף, אם תזונה של ילד מבוססת על קמח לבן, נקניקיות, שניצל תירס, מעט מאוד ירקות, חטיפים וכד' אז אי אפשר לצפות שמערכת החיסון שלו תהיה חזקה וגם אי אפשר לצפות שהוא יגיע לגיל 50-60 בלי שום בעיות בריאותיות

למה? כי אוכלוסייה שם לא גדלה לפחות מאה שנה. זה אומר או ילודה אפסית שלא סביר באוכלוסייה מוסלמית כפרית או תמותה ענקית. 

אם מקורות שלך בסגנון הזה, הייתי בודקת אמינות שלהם עוד פעם. 

ב"ה החיים שלי עמוסים והם לא עד כדי כך מעניינים אותי שאני אלך לעשות עליהם מחקר...זה גם לא כזה משנה לשום דבר. זה רק המחשה לאוכלוסיה מאוד מאוד בריאה כתוצאה מאורח חיים ותזונה מיטבית. 

להבין במה מדובר. לוקח עשר דקות

מישהי שדיברה על מחקרים שנעשו בקרבעולי תימן

שעם העלייה לארץ, אחוז החולים במחלות ממאירות עלו בגלל השינוי בתזונה. הם כביכול אוכלים את אותו אוכל, אבל מחומרי גלם שונים וזה משפיע (למשל, מרגרינה במקום הסמנה או סוג החיטים שמכינים מהם קמח)

לא יודעת כמה זה מבוסס אבל, לא חיפשתי מעבר (זה היה סרטון קצר שהוא חלק מפודקאסט) 

לא צריך ללכת לשבטים נידחים 

מחקרים מהעשור האחרון מגלים שאורח החיים המודרני באמת גורם לעלייה במחלות

זה בא לידי ביטוי בתזונה אולטרה מעובדת וירידה בויטמינים חיוניים למערכת החיסונים כמו ויטמין די וסי ועוד, או לכל הפחות עתירה בסוכר לבן שמזיק למוח ולגוף, וגם - אנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף שלנו צריך באמת

 מסכים, פחות שעות שינה, פחות תנועה של הגוף, פחות חשיפה לשמש

זה משו שאפשר לקרוא עליו 

לגיל שבו חולים בסרטן. וכל הילדים לא הכי בריאים מתו בינקות. גם באימפריה רוסית רבע מסך ילדים מתו עד גיל חמש.

נגיד אצל חתולי בית יש את כל המחלות כמו סרטן . למה? כי הם חיים 13 שנה. חתול רחוב מת בגיל חמש ואין לו לא סרטן ולא מחלות לב.

שדיברתי עליו..? 

כי בבדיקה פשוטה בגוגל, ממחקר שפורסם ב2003, נמצא שתוחלת החיים של יוצאי העדה ארוכה יוצר מאשכנזים ויוצאי צפון אפריקה, בגלל תזונה בין היתר

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2611317,00.html#

(אגב, זו כתבה ולא מחקר. ולכן זה לא באמת נותן את כל הנתונים בצורה מסודרת)

תימנים ישראלים זה דווקא אלו שכן עלו לארץ, ואורח החיים שלהם השתנה בהתאם.

לא מדובר פה בכלל על מה שהיה לפני כן בתימן (ששם לא היתה רפואה מפותחת כמו פה, אז גם עם אורח חיים בריא, היתה גם תמותה צעירה. אני מכירה במשפחה של אבא של בעלי שהיה לפחות תינוק אחד שנפטר כתינוק. פעם זה באמת לא היה כל כך נדיר, וזה לא הרבה דורות אחורה, רק דור אחד מעלינו...).

יכול להעלות את תוחלת החיים ולהפחית מחלות.

אני לגמרי מסכימה עם זה, וגם המדע מסכים עם זה. ואני גם משתדלת להכניס אוכל בריא לבית שלנו, עד כמה שאני מצליחה.

אבל מכאן ועד לטעון שרק עם אורח חיים בריא אפשר להתגבר על כל המחלות - זה לא נכון בעיני.

תוחלת החיים עולה באופן ברור עם השנים, למרות כל האוכל התעשייתי ועוד קלקולים שבהחלט פוגעים לנו בבריאות.

עדיין לרפואה יש תרומה ניכרת בהארכת תוחלת החיים.

וגם לנו יש חלק בזה בבחירת אורח חיים ותזונה בריאה.

או שהרפואה מיותרת?

לא זכור לי שכתבתי טענה כזו

אני הבאתי ראייה לשיח עם  @צוףלבוב  שטענה שהתימנים לא הגיעו לגיל שחולים בו בסרטן

אנחנו היום יודעים שאין בכלל גיל כזה כי לצערנו בכל גיל ניתן לחלות במחלה הזו, והביאו מסקנות של מחקר שערכו שאומרות שהתזונה הבריאה המסורתית ככל הנראה תורמת לבריאות ולאריכות ימים, בהשוואה לעדות אחרות. סה טו.

אני מכירה רק ג'חנון וקובנה וסה לא נראה לי זה

אבל אני מניחה שיש הבדל בשמנים שהשתמשו בהם בתימן לבין מרגרינה למדו להשתמש בה פה. למשל.

על הסאמנה

ואני חייבת להכין!

שומרת לי בראש לקנות איזה מדחום מתאים ולנסות 

אולי הוא קשור לתזונה מהילדות. מעניין

לכל מה שקושר מחלות לתזונה.

אני לא מבינה למה...הרי זה ברור היום לכל בר דעת, לא משנה אם הוא הכי קונבנציונאלי מבחינת רפואה או הכי טבעי- אלו נתונים ברורים וידועים. גם ארגון הבריאות העולמי מכנה את המחלות הללו בשם" מחלות העולם המודרני" או משהו דומה לזה. 

השפע המערבי, יחד עם צריכת מזון מעובד, צריכה גבוהה של סוכרים, חיים לחוצים, כל אלה פוגעים בבריאות ומביאים למחלות שונות. מסוכרת ועד לסרטן. 

יכול להיות שהעליה בתוחלת החיים מביאה איתה גם מחלות שלא היו אם כולם היו מתים בגיל ארבעים, אבל מחלות כמו סוכרת, מחלות לב ועוד- דווקא הגיל שבו הן מופיעות הולך ונהיה צעיר יותר ויותר. שלא לדבר על סרטן שהוא ממש מגפה, בלי קשר לגיל. 

אבל תזונה שהיא כולה משמשים כמו בשבט פאקיסטאני היא לא בריאה. ומלאה סוכר. 

יש לי חברה מבתא ישראל. בכפרים הם אכלו חלבי ודייסה, לחם בשבת. לא נראה לי שזו תזונה מושלמת מבחינתך. 

ולא ברור לי איך היום אפשר לדעת כמה היה סרטן או סוכרת בתימן בשנות שלושים. אני מניחה שאם מישהו היה חולה, הוא היה פשוט מת מהר ובלי אבחון. כי לא היה מישהו לאבחן את זה. 

לגבי פלשמורה, גרתי ברחוב שלהם לפני 15 שנה , גברים שם שתו כמויות לא נורמליות של בירה וזה ההרגל שהם הביאו מאתיופיה. 

בארץ יש אצל האוכלוסיות האלה אחוזים גבוהים יחסית. ראיתי נתונים מדוקים לפני כמה שבועות, בקורס שלמדתי. 

הוא מגן?

אני לא בטוחה שגם אפשר לדעת בוודאות, כי זה חיסון יחסית חדש. אין אף אחד שקיל את החיסון והוא כבר בן שלושים, נניח...

אבל לא נותנים את החיסון אחרי גיל 8 חודשים. כי בגיל הזה הסכנה להגיע לאשפוז קטנה הרבה יותר.

היות שהחשש ברוטה הוא התייבשות - בגיל צעיר זה מסוכן ומדאיג, בגיל גדול יותר פשוט מטפלים כמו בהתייבשות.

ניקית נראה לי בשם מיואשת כתבה שהיא חשבה שזה חיסון מיותר ואחר כך הבת שלה נדבקה והיא אמרה שזה היה נורא ממש. הבת שלה לא אכלה במשך שבועות או משהו כזה שהייתה מאושפזת בגלל התייבשויות

חוץ משפעת

לגבי- שהייתי בהריונות קודמים- בשלי האחרון הייתי מתחסנת לשפעת ולשעלת

יש המון חיסונים שקיימים בעולם ולא נותנים אותם בטיפת חלב, כי משרד הבריאות בוחר באופן מושכל איזה חיסונים נחוצים בישראל ואיזה לא. 

ההמלצות של משרד הבריאות הן לא לדחוף כל חיסון אפשרי - ממש ממש לא. בודקים מה המחלות הנפוצות בישראל, מה הסיכון בכל מחלה ומה מידת הבטיחות והיעילות של החיסון, ובהתאם לזה ממליצים על חיסונים מסוימים, שמותאמים לחיים כאן. 

הי

אנחנו מחסנים אבל מתחילים בגיל חצי שנה, מפצלים ונותנים רווח בין לבין יותר ממה שמשרד הבריאות קבע. (חלק מהחלטות משרד הבריאות נובעות משיקולים טכניים, למשל לחסן כמה שיותר בתקופה של החל"ד כשהאמא עם התינוק בבית ולא בהכרח שיקולים מהותיים )..

הכי חשוב לדעתי זה לנשום תוך כדי ולשמוח בהחלטה שלך שבעז''ה את עושה את הכי טוב בשביל הילד שלך... 

אז בעצם את רוצה להסתמך על דעה של אנשים

מה ההבדל בין זה לבין לסמוך על הדעה של משרד הבריאות..? תמהני

אני חושבת שבנושאים כאלה, כדאי לפתח דעה אישית 

ובכל אופן, אני לא חיסנתי פוליו מוחלש ורוטה נתתי רק מנה אחת. 

מי שעושה אחרת ממה שהרוב כתבו בשרשור לרוב תמנע מלכתוב, בייחוד שבעיני כתבו פה נשים בביטחון מאד גבוה ונשמע שהן יודעות על מה הן מדברות.

בפועל אני בעד לחסן נגד רוטה. הבכורה שלי חלתה ברוטה בגיל 10 חודשים והגיעה לאשפוז שהסתבך. והיא לא היחידה. בעיני להימנע מאשפוז וסיבוכים אצל תינוקות ופעוטות זו סיבה מספיקה לחסן.

לגבי פוליו נשמע שאין לך התנגדות לחסן בחיסון המומת. בעיני זאת אפשרות מתאימה מאד.

בהצלחה!

פרושו סיכון במחלה. אף חיסון לא פותח סתם, אין חיסונים נגד הצטננות, מפתחים חיסונים רק נגד מחלות שכרוכות בסיכון למוות או נכות. 

זה עניין של תקציב?

כי אני חשבתי לחסן בקופה

אבל בינתיים הוא היה הרבה חולה בכל מיני וירוסים ודוחה ודוחה

מאמינה שאם היה את זה בטיפת חלב זה היה מדרבן אותי יותר מהר לחסן  

את מתכוונת למנינגוקוק? אני חיסנתי את הילדים בקופת חולים. זה פשוט עניין של תקציב, מאמינה שבהמשך זה כן יכנס לחיסוני השגרה כמו חיסונים אחרים שבהתחלה לא היו בסל.

אני יודעת שיש בקופה

לא חיסנתי אף אחד עד היום 

חשבתי לחסן את הקטן בינתיים כל הזמן היה עם וירוס אחר...

יש גם שיקול של ימי אישפוז ארוכים וכו... 

למשל רוטה הסכנה, הסיבוך שלו, זה התייבשות. לא מוות. 

מוות. ימי אשפוז זו לא סיבה להשקיע משאבים במחלה שבמקסימום יכולה להביא לאשפוז.

אני אישית לא חושבת שנכון להסתכל על התייבשות כסכנת מוות

כי הרוטה הוא סכנה להתייבשות כלומר זה כבר סטטיסטית נמוך. ואז התייבשות שמובילה למוות זה עוד יותר נמוך סטטיסטית... 

הרופאץ התפתחות בטיפת חלב ממש הסכימה איתי לדבי הרוטה. שזה לא מחלה נעימה אבל לא מסוכנת... 

זה עניין של עובדות. אף אחד לא אמר שכל מקרה של רוטה מסתיים במוות, ברור שהסבירות נמוכה. האמירה של הרופאה מטיפת חלב תמוהה בעיני. כנראה לא יצא לה לראות הרבה מקרים של רוטה. 

לדעתי הסיבה העיקרית למתן חיסון רוטה הוא מניעת ימי אשפוז רבים שעולים הרבה כסף למדינה.

אני מניחה שאפשר איפשהו לבדוק את זה. 

אני מסכימה איתך. וגם הסכנה בימי אישפוז להידבקות אחרת וכו'... 

אם ראית, כתבתי איפשהו פה, שמי שלא מחסנת, שתדע שיש סיכוי שהילד שלה יחלה. לא כל חיסון ניתן למחלה עם סכנת חיים או נכות. וגם אם יש בחלק מהמחלו סיכון כזה, אז לפעמים הסיכון הוא מאוד מאוד נמוך. 

אני נותנת הכל.

פוליו הצילה כל כך הרבה ילדים ממחלה נוראית שפגעה בכל כל הרבה

מה שרציתי להעיר מזמן רק שהעדפתי לתת לשרשור לגווע... ועכשיו כן אציין:

שצריך להתאים את קבלת ההחלטה לאורח החיים ולמקום המגורים. כלומר גם אם בעולם אוטופי במקום חיסון התזונה לילדה שלי היתה מושלמת והריפוי היה בצמחי מרפא - מאז שהכנסתי למסגרת הבנתי שלא בשליטתי כמה קמח לבן, סוכר ומזונות מעובדים הילד יאכל כילד, ובטח בהמשך חייו. ולא יעזור כמה קטניות ותזונה ים תיכונית תהיה בבית. אני מגדלת ילד בעולם מערבי לרבות בתי החולים שבו והפיתויים הקולינריים שבו, אז עבורי הכי יעיל שההתמודדות עם מחלות תהיה גם כן באופן מותאם. בין אם אני מרוצה מזה ובין אם לא. אפילו על עצמי לא מצליחה לאכול באופן שרוצה (שלא לדבר על ללקט צמחי מרפא בפארקים העירוניים כאן...) אז מעדיפה להכין את הילד לאפשרות שגם הוא לא תמיד יוכל להצליח.

רלוונטי לכם לסבלט דירה עם ממד?

אני רואה שבאזור שלנו אנשים עושים את זה בשביל השפיות

להכניס מכונת כביסה (לא נורא שרבים ובלגן ברקע)

ואז-

לשים את כולם מול המסך .

בזמן הזה את שותה קפה, אוכלת משהו ונרגעת עם עצמך.

אם לא תיזמי הפסקות כאלו, קשה מאוד להחזיק את שאר היום....

למשל - מכונת כביסה עם בגדים למחר לכולם (לא  מצעים או דברים לא דחופים)

ארוחת צהריים פשוטה ומשביעה

מקלחת לך

וכו'

מתמקדים כל פעם במשימה אחת.

אם הצלחת שבחי את עצמך ממש!!

לעצמך או בקול רם.

תשתדלי לראות מה *כן* הצלחת לעשות

ולהזכיר לעצמך באיזו מציאות מטורפת אנחנו נמצאים.

לדעתי ברגע שתעריכי את עצמך

זה ירגיע אותך קצת

ובהמשך את כולם.

אפשר לבקש מהילדים משימות קצרות ופשוטות

אז להציע גלידות, פינוקים...

מניסיוני זה משמח את כולם.

ואם לא - אנחנו עדיין עם של אריות!

זו תקופה לא רגילה

אם תחכי לרגע שיישבו בשקט, זה לא יקרה

אוכל פשוט, תגדירי זמני ארוחות קבועים פחות או יותר

בין לבין - שיחתכו לעצמם ירקות וישתו מים או שינשנשו בייגלה

ותוך כדי שאת איתם, תובילי לכך שיחזירו איתך דברים למקום. שימי מוזיקה נמוכה ותנסי להניע

אבל תכלס לא חייב.. אפשר גם להחליט שכרגע משחררים וזהו

אני מדברת וכרגע הבית שלי בבלאגן אטומי, פשוט כי אין לי כח לעשות את זה אחרי עבודה מהבית ביחד עם הילדים היום ועוד יצאתי לאוורר אותם עם קורקינט כי השתגענו כולנו אז קחי את עצתי בערבון מוגבל🥴

אתמול בעלי יצא לתפילה ורציתי בינתיים לקלח את הילדים, ואז חשבתי שזה לא חכם - כי אם תהיה התראה תוך כדי, אין מי שיתקדם עם שאר הילדים למקלט בזמן שאני עוזרת לו לצאת מהר ולהתלבש. ושכולם יחכו זה לחוץ מידי.

אז באמת חיכיתי לבעלי (וב"ה הצלחנו לסיים את המקלחות בלי התראות/אזעקות), אבל אז קלטתי שגם כשאין המתארות/אזעקות אני כל הזמן צריכה לעשות חישובים מה יקרה אם... ולדאוג שאני מאורגנת לכל תרחיש.

משהו שכתבתי פה לא מעט

אבל רלוונטי יותר מתמיד

הסיכוי להיפגע פיזית במלחמה נמוך עשרת מונים מלהפגע בנפש

פגיעות בנפש הן שקופות

ויכולות לפגוע לתקופות ממושכות

לפעמים בלי מודעות לפגיעה ולמחיר

להיות בהיכון לאזעקה זו פגיעה נפשית וודאית

בעוצמה משתנה מאדם לאדם

זה שיש הנחיות והתראות ואזעקות

לא אומר שזו הדרך הכי נכונה להתמודד עם מלחמה

אני הייתי שם

בהיכון הזה

במלחמה הראשונה 7.10

הייתי בחרדות

וחלק מההחלמה היתה התובנה שכתבתי למעלה

מאז היו עוד מלחמות וגם סתם אזעקות (תימן)

כל פעם עשיתי צעד להחלמה מלאה מכוננות מלחמה/ אזעקות

במלחמה הזו שום דבר לא מלחיץ אותי

אין לי כוננות אזעקות

החיים ממשיכים כמעט כרגיל

אם אני בבית/ בעבודה

אני אכנס לממד (בדר"כ)

אם אני על הכביש

אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי יותר בטוח מכל העצירות הללו (כן אני יודעת שההנחיות אחרות)

(אם לא היה פה ממד

אין סיכוי בעולם שהיינו הולכים כל שניה למקלט

היינו הולכים למקום הכי בטוח בבית)

הנפש שלי בריאה מתמיד

אפס השפעה של המלחמה

ואני מוכנה לקחת את הסיכון (המזערי יש לומר) של פגיעה פיזית

תמורת נפש בריאה

מי שמתאים לה שתקח

ומי שלא לא

להיות בהיכון לאזעקות זו לא פגיעה נפשית וודאית.

אני מאמינה לך שלפעמים זה כן.

אבל זה לא מחייב בכלל.

כמו שכתבתי קודם - המודעות לזה שיכולת לתפוס אותנו התראה או אזעקה כן מצריכה ממני התארגנות מתאימה. אני לא אעשה כל דבר כשבעלי לא נמצא, אני כן אשקול מה לעשות מתי, ואני גם מורידה למשל תדירות של מקלחות לילדים, כי זה לא נחמד שיש התראה/אזעקה באמצע מקלחת.

אבל זה לא אומר שזה גורם לי לפגיעה נפשית...

להיות בהיכון כל הזמן

ואם עושים לה את זה

פוגעים בה

לא פגיעה נפשית כפי שמוגדר בהגדרה כלשהי

אלא בפשטות

זה לא טוב לנפש

זה פוגע בה

במידה כזו או אחרת 

אם אני מקפידה לצאת למקלט כל פעם כשיש התרעה, ואין לי איך לדעת על התרעות מראש, אז אני צריכה לתכנן מראש את ההתנהלות כך שתהיה לי אפשרות טכנית לצאת למקלט אם תפתיע אותנו התרעה.

זה לא אומר שאני כל הזמן במתח או בסטרס, רוב הזמן אני מרגישה פה די בנחת, ב"ה. וגם כשיש התרעה - אף אחד כבר לא נלחץ, מתארגנים בנחת עם מה שצריך ויוצאים לכיוון המקלט.

אבל זה כן דורש ממני התארגנות אחרת. זה כן דורש להיות מחושבים ולדאוג שתמיד אני עם מספיק עזרה. 

שלי מאוד עוזר לחשוב על זה שהמאמץ שלנו וחוסר הנוחות שלנו - זה החלק שלנו במלחמה הזו, זו הדרך שלנו להיות חלק מהחיים ההיסטוריים האלו שאנחנו עוברים.

אז נכון שזה לא נוח, וקשה, ולפעמים גם לי זה כבר יותר מידי (לאו דווקא האזעקות, אבל כל היציאה מהשגרה ביחד עם מה שזה עושה למשפחה, ועוד דברים קטנים מהצד וכו')...

אבל גם ביציאת מצרים היו דברים שלא היו נוחים. זה שהקב"ה מתערב במציאות בניסים גדולים זה לא אומר שהכל מושלם ורק כיף נוח מכל הבחינות. גם הדור של יוצאי מצרים שראו ניסים מעל הטבע מצאו על מה להתלונן...

ואני לא רוצה להשאר במקום הזה. אני רוצה שגם הקשיים ישארו לי (ולילדים) בזכרון בתור ההזדמנות שלנו להיות חלק מימים גדולים, מניסים עצומים שנעשים לנו, שאנחנו זוכים להיות שותפים בהם.

(אלו דברים שקשה ליישם במציאות. אני מנסה להתחזק בזה גם בעצמי. אבל אני מאמינה שיש לי פה עבודה לעשות כדי להרגיש את זה מספיק).

אני לא יכולה להבין סיטואציה של אחר

במיוחד שהתנאים שונים

אבל גם כשאני בדרכים (ואני הרבה בדרכים)

וגם עם ילדים בדרך ואזעקה

וגם כשהתארחתי במקום ללא ממד

הייתי באותו מוד

נטול היכון

האזעקות לא מנהלות את חיי

קודם יש חיים מלאים עם שמירה על נפש בריאה

וכן

אם זה לא מדבר אליך

זה לגיטימי

רוב האנשים לא מתחברים לזה

(גיל 25)

עד היום להורים שלי אין ממד

המקלט הקרוב - רחוק מאוד. כמעט קילומטר ואף פעם לא הלכנו אליו. באף מבצע/ מלחמה

גם היום ההורים שלי לא רוצים לצאת מהבית לאף אחד מאיתנו שיש לנו ממש

אמא שלי כן דרוכה מאוד, היא לחוצה מהחיים באופן כללי, אבל ללכת לישון במקלט ולא בבית מהבית לא היה אופציה מבחינתה בכלל, גם לא לצאת מהבית ולהתארח, הנוחות של הבית נותנת לה שפיות וזה שהיינו במקום שלנו ולא נדדנו כילדים עזר גם לנו האמת  ומבחינתה זה כמו שתגידי לה לעבור לגור בחלל

גם כשהתחתנתי גרנו בבניין עם מקלט למטה ולא הייתי מוכנה לישון בו, אפילו שזה אומר לרדת עם 2 תינוקות, וירדנו. אם לא היה מקלט מבחינתי נשארים בבית

בעלי רצה שנעבור  אז לחמתי שיש לה מקלט בבית ולא הייתי מוכנה לשמוע בכלל

מבחינתי הבית עדיף על הכל..

אז יש גישות כאלה

שההשתדלות היא במידת מה שאפשר להכיל נפשית ולא מעבר

בכל אופן חיבוק♥️

כי נכון אף אחד לא יכול להבין לעומק אף אחד בשום עניין

היא הציעה גישה

שכנראה לא מותאמת ומדויקת לך במאה אחוז..

את תמצאי מה נכון ומדויק לך בעז''ה

אנחנו רק מציעות כיווני מחשבה

ואת תאספי מה שנכון לךץ

תראי הז מצב קצה עכשיו ברור

ווכל איד מתנהל בו אחרת

בתחילת המלחמה כשגרנו במקום עם הרבה אזעקות ובעלי גם היה מגוייס הרגשתי שאני דרוכה כל הזמן ואי אפשר לחיות ככה

ונסענו לקרובים רחוקים -האופציה היחידה שהיתה לי

היה לי נורא מממש

הם היו חמודים בגדול.אבל נפי'ת ופיזית היה קשוח עד נוראי

מאז לימדתי את עצמי הרבה שיטות התמודדות עם פחדים, עם שינוי שגרה, עם מצבי קצה

אז מצאתי מה האחיזות נשותנות לי בטחון

אני נגיד מחפשת מה ההשתדלות הכי מקסימלית שאפשרית לי במצב הנוכחי

ומה שמעבר -לא..

ואז מבחינתי המטרה שלי זה לשמור על עצמי בכוחות עבורי ועבור הילדים

ולכן אני במקומך לחלוטין היתי עוזבת מחר על הבוקר וחוזרת גם הביתה אם אין פתרון אחר

או מוצאת מקום זמני  סמוך למקלט אבל עצמאי שלי ולא בבית של מישהו 

ולא מקלט

ואני מסכימה עם @oo בכל מילה

אני לא גרה במרכז ששם הסכנה גדולה יותר

אני גרה באזור שיש אזעקות ובומים

אבל הסכנה היא יותר נמוכה

ואני לגמרי מאמינה שהסיכון לנזק נפשי גבוה בפער מהסיכון לנזק גופני

וזה מה שאני הכי מתמקדת בו

ללמוד להישאר רגועה ולא להיכנס להיסטריה

אז כן הייתי יותר מקפידה על ההנחיות

בגבול האפשר

ועדיין

לשים לב לנפש

היא חשובה לא פחות מהגוף

בסבב הקודם הייתי בחרדות

הלכתי להורים

ישנתי בממ"ד

והיו לי השלכות על הנפש

הפעם העדפתי להמשיך בשגרה

ואני הרבה יותר רגועה

איזו שגרה יכולה להיות אם אין מסגרות

יש כמה וכמה אזעקות ביום וגם בלילה

אז לא ישנים טוב וכל הזמן עייפים

הילדים לא פוגשים חברים

אין סבלנות

איזו שגרה?

אני חוששת ללכת למקלחת כדי לא להשאיר אותם לבד

באמת לא מבינה על מה את מדברת

החשש יותר גדול וזה ברור שזה ישפיע.

גם אני לא היתי מרגישה שזה שגרה במצב הזה,

אבל

חושבת שאם היית במקום בו את לא סובלת מצד הסביבה

וכשהבעל מגוייס -גם היתה לך איזו תמיכה ועזרה פיזית

אז התחושה הזו היתה אחרת לגמרי

האמת שעם בעל מגוייס יש נטיה..לפחות לי.. להרגיש 24שעות אחריות תמידית ומן חרדה פנימית כזאת ממנה

וזה בהחלט עושה עותי יותר דרוכה. בסבב הקודם עם איראן היה לי סיוטטט פיזי ונפשי.כי בעלי היה באחד הסבבים..

ועכשיו

הכל כאילו אותו הדבר

אבל רואה שהכל מרגיש אחרת

אפילו לא כזה מפריע לי שהילדים בבית.. וברגיל לוקחת את זה ממש קשה

לא מפחדת בכלל מהאזעקות ולא דרוכה לרגע

לא כי הוא יכל להגן עלי מטיל בליסטי🫣

אלא פשוט

כי לא מרגישה שהכל עלי

מה שכן

חושבת שסביבה מיטיבה זה חובה

ובמצב שלך-עוד יותר

ברמה שמבחינתי כבר מחר סה הדבר הכי דחוף-למצוא חלופה.

אולי לשכור יחידת דיור במקום אחר שיש לך בו משפחה או חברה שסמוך למקלט או שיש בו ממד

ואם אפשר באזור יותר רגוע.. ממליצה על אזור פרדס חנה-חריש, שומרון,דרום-תלוי איפה , בקעה.. גם אם יש אזעקות יש פחות סיכוי לנפילות שם

היום הייתה התראה כשהיינו בנסיעה

ובעלי שאל אותי 

את תרגישי יותר רגועה אם נמשיך כרגיל או נעצור באזעקה?

וחשבתי רגע והבנתי שהמתח של לעצור בצד יעשה לי רע

והמשכנו כרגיל

אני חושבת שאם היינו באזור עם סיכון גבוה לנפילות

כן הייתי מרגישה שעדיף כן לעצור ולפעול לפי ההנחיות

שאלה טובה ומכילה

לבחון את הסיטואציה ברגישות

בדילמה מה מרגיש לך יותר בטוח

זה מה שאני עושה עם עצמי בכל פעם שעולה דילמה עם האזעקה

מה מרגיש לי הכי בטוח/ נכון לנפש

חלק גדול מאוד מהמחיר הנפשי של 7.10 היה כמות הקורבנות העצום.

לדעתי הרבה יותר מהריצות למקלטים.

אם כולם היו אומרים שהסיכוי שלהם להיפגע הוא אפסי, היינו היום עם עשרות רבות של הרוגים, אם לא מאות.

המחיר הנפשי של כולנו היה עצום.

מאירועי ארן גדולים כמו אסון מירון,

יכול לקחת ימים להתאושש.

צריך למצוא איזון בין שמירה על השגרה והשפיות לבין שמירה על ההנחיות ושמירה על החוסן הלאומי.

גם אני הבנתי מזמן שהדרך לשי מול מצבי סכנה - זה להחדיר לעצמי שאין מצב שזה קורה לי ושזה בכלל אופציה.. למחוק את זה מהראש

לא כי אני טיפשה

הז דוקא במצסי סכנה או במקומות יותר מאתגרים בטחונית

אני יודעת בפנים שאין לדעת..

אבל מאחר ומבינה שאין לי איך להשפיע על המציאות או לשנות אותה

אז מבחינתי המטרה לשי היא לא לפחד ולהתנהל ברוגע

והאחיזה במשפטים האלו מרגיעה אותי ברמה 'בכלל לא לחוצה או חוששת ויכולה לנהוג גם לבד באמצע הלילה בכבישים בשומרון או להרגיש רגועה גם במצב הנוכחי

ולכן

בחוויה שלי

כל אחת צריכה למצוא מה עוזר לה לשמור על רוגע ובטחון ואיוזן פנימי בסיטואציה הזו

ביחד עם השתדלות מעשית- מה שאפשר.

אפשר ובעיני גם חובה ללכת לממד או מקלט אם יש(לי פשוט אין)

אבל בתדר רגוע

לא להתיחס לכל אזעקה כאל גורם פגיעה ממשי

כי אחרת זה משגע

וברוררררר שבמרכז יותר מאתגר

אין מה לעשות

אני לגמרי חושבת שלא הכל זה רק עבודה פנימית ברור לי ששם פי כמה יותר מלחיץ מפה

וזה בדיוק מה שתארתי בתגובה שלי

הליכה לממד או שלא בהתאם לנסיבות

רוב האנשים אינם מתנהגים באיזון

בעיניי לפחות

תסתכלי סביב

רוב האנשים בטראומה/ סטרס/ מתנהלים בחוסר הגיון

זה מה שאני רואה לפחות

ואני רואה ומדברת עם עשרות אנשים ביום (רק בעבודה) ועוד אנשים בדרך

אין שמירה על הנפש

רק על הגוף

ואומנם בלי תאומים אבל מזכיר כל כך את השנה הראשונה של המלחמה עם כל התחושות הקשות האלה של הבדידות גם כשהוא חוזר.....

גם כשזה מתערבב עם אהבה וזוגיות טובה.

ובטח ובטח הקושי התפעולי של הבית.

אני יכולה רק לומר לך שחברה טובה שלי אבל מבוגרת ממני סיפרה לי ברגע של כנות שלמרות שהם נשואים כמעט 20 שנה תהומות כאלה בזוגיות לא היו להם אף פעם. וזה נטו בגלל העומס הלא נורמלי של האישה וגם של הבעל. והמעברים החדים האלו של בית צבא. ומתח נפשי. ומליון משימות.......

זה נתן לי המון כח לשמוע את זה ולהבין שהנורמלי זה הלא נורמלי שקורה בזוגיות ובחיים... ושאנחנו לא לבד במשבר הזה.... כי לי זה היה בלתי נסבל הפער בין האהבה הגדולה שהיתה לנו לעוצמת הבדידות והכעס שכעסתי עליו..

פרקטית נשמע לי שאת פשוט חייבת חייבת עזרה כלשהי. אולי בת מדרשה שגם ככה עכשיו בבית בגלל המצב? או בת שירות? או כל דבר דומה. בתשלום ובתשלום מוגדל!!!

תשלמי פי 2 ואפילו פי 3 העיקר שתבןא מישהי לכמה שעות טובות ביום- כשמתוכם שעה אחת תלכי לישון, ובשאר הזמן היא תעשה כל מה שיעזור לך... פשוט עוד זוג ידיים.

מרגישה משוגעת !! על הפער הזה

ואיזה כיף לדעת שאני לא המשוגעת היחידה

שמרגישה רגע אחד אני כועסת ועצבנית ומתרגלת שהוא נמצא לפחות לכמה שעות עד שהולכים לישון ושוב הולך ואז שוב אני לבד

הבדידות הזו קשה מנשוא

זה נכון שאני עם הילדים וברוך השם שאני לא לבד לגמרי . מקווה שאחרי ש כל זה יגמר, נשאר שפויים...

מלחמה יומיומית, גם בלי המלחמה שבחוץ!!!

זה מלחמה על טיפת שינה

מלחמה על שניה של שקט

זה מלחמה על זוגיות בסיסית

זה מלחמה על הילדים הגדולים שבבית

זה מלחמה לאיזה תינוק לגשת קודם

זה מלחמה אם לתפוס קובית שוקולד לנשנש או לרוץ לשירותים לפני שבייבי מס' 1 מתעורר

ואת יולדת

ועברת הריון כפול

עכשיו נניח את כל זה בצד

ונעלה את המלחמה שבחוץ-

שבכל משפחה נורמלית, בודאי משפחה מגויסת היום נראה כך:

התראות מלחיצות, אזעקות ברגעים הכי מעצבנים

ילדים חרדים, הורים שלא ישנים בלילה

ילדים שצריכים תעסוקה ואוכל בלי הפסקה

עכשיו ננסה לחבר הכל ביחד

את במציאות לא הגיונית בעליל!!!!!!

זוכרת את עצמי כשהתאומות היו בנות כמה חודשים בוכה לחברה טובה ושואלת האם יום אחד נחזור להיות זוג או שמהיום שנהינו הורים לתאומים נהפכנו רק לאבא ואמא....

הרגשתי רובוט שמבצע פעולות ומדי פעם הרובוט השכן(הבעל בלע"ז) בא לעזרה.....

אז כרגע שימי את הכל בצד

הדבר הכי חשוב זה למצוא לך עזרה, 

קבלנו הודעה שאפשר לקבל החזר הוצאות על בייביסיטר

תשתמשי בזה

קחי עזרה ככל שאת צריכה

בשעות הבוקר- תנסי קצת לנוח

תביאי עוד עזרה בשעות הערב הקשות.

אל תחפשי כרגע את הזוגיות או עזרה בבית,הוא בטח חוזר גמור

והלחץ מהמלחמה לא עושה טוב לאף אחד

תנסי לחפש עזרה חיצונית ככל האפשר. גם בתשלום גבוה.

את חייבת את זה בשביל השפיות

זה חובה בסיסית

שולחת לך חיבוק ענק ענק ענק!!!!

(אמא לתאומות+5 בליעה"ר ומגויסת....)

וואו יקרהההה זה מטורףףףף

חיבוק ענק ענק ענק

ותודה תודה תודה ענקית על המילואים וכל הכלול בהם בשביל כל עמ"י!!

בקצרה.. מנסה לנסח מה עובר לי בראש..

את גיבורת על ואת חייבת עזרה!!

ולהוריד סטנדרטים ממש

את הקטן שלי שגם בן חודשיים וחצי בערך

קילחתי פעמים ספורות מאז שנולד )קדימה עגבניות)

אני כן שוטפת אותן בכיור אחרי קקי

אבל הסבון עשה לו פריחה ועוד מהשו

ואמרו לי מקלחות קצרות ובלי סבון רק שמן אמול

אז תכלס פשוט וויתרתי על זה.

והוא ב"ה בסדר גמור!!!!

אז אפשר לוותר על רוב הדברים

מקלחות לתאומות וגדולים

בלי לקפל כביסות רק לחלק לסלסלה של מבוגרים וסלסלה לש ילדים

בלי שטיפת כלים רק חדפ

בלי שטיפת רצפה רק מגבוני רצפה

ממש להפחית כלללל התעסקות עם הבית

אבל חוץ מזה צריך עזרה!!

וזה קורה שאין מהמשפחה או מהסביבה

ממש קורה

ולכן עזרה בתשלום זה ממש מציל

ולפעמים אפילו יותר נעים מאשר שמישהו עוזר בלי תשלום וזה גורר כל מיני חוסר נעימות...

ולגבי בעלך

מציעה משהו

יכול להיות שלא רלוונטי

יכול להיןת שלא נכון

ויכול להיות שצריך כיוון אחר

אבל מה שעלה לי...

דיהיה לך הכי קל אם תהיי במקום של הבנה שזה גדול עליו לעזור או להגיע מוקדם

הוא לא מצליח ולכל אחד יש את מה שהוא לא מצליח

אבלללל

כן לבקש שממנו שיראה אותך וידאג לך מנטלית!!

יתעניין בשלומך, יחייך אלייך למרות שחוזר עייף וכו

זה ממש נותן מלא כוח.. יענה לך, יראה אכפתיות והזדהות גם אם הוא לא יכול לעזור פיזית..

ואולי עצם זה שהוא ישמע שלא מצופה ממנו לעזור פיזית אלא רק מנטלית ירגיע אותו ויאפשר לו יותר להיות, בהתחלה מנטלית ואז גם פיזית...

אבל, אם את לא מוצאת עזרה בתשלום אז זה לא יכול לעבוד שיהיה רק מנטלית וצריך רגע שיחה של להסביר לו שאת קורסת ולא יכולה יותר.

בלי האשמות

אלא שפת האני

אני לא יכולה יותר

אני קורסת

אני לא מצליחה לנשום

בלי - אתה .....

חיבוק ענק ענק ענקקקקק

והערכה מכאן ועד הירח ובחזרה!!!!!!!!!!!

לא כל יום

אבל יום כן יום לא כזה

מגיעה אליי לפני העבודה לקפל כביסה ולהביא אוכל ב"ה שזה עזרה מעולה

אני פשוט רוצה את בעלי איתי ❤️

ואני רוצה שכל זה כבר יגמר ושיבוא המשיח ויחד איתו גאולה שלמה לעם ישראל האומלל הזה.. 

דואג שתמיד יהיה אוכל בבית, ואם חסר לי משהו אז מביא לי לפני שהולך , וכשחוזר הוא עושה המון בבית ..אבל קרוע בין שני העולמות

מבינה אותו מאוד ומעריכה אותו על זה

הלוואי שהשם יתן לי כוחות להכיל ולהתמודד עם זה

גם טיפול בתאומים פלוס 4 ילדים וגם מלחמה זה שילוב מאתגר.

❤️

זה קשוח ומאתגר בלי קשר

מתנחמת ונאחזת במשפט הידוע

על כך שתאומים מגיעים רק להורים מיוחדים

ושזאת רק תקופה שתעבור

ואיזה אלופה את בעצמך  !!  

שהקבה ייתן המון המון כח לכל המגויסות והמגוייסים ולכל עם ישראל !

כשמרדכי מנסה לגייס את אסתר למשימת חייה, הוא אומר לה שזה בידיים שלה, והיום כולנו קוראים למגילה- מגילת אסתר.

והנה בימים אלו, את וכל המגויסות- נשים צדקניות שבזכותן נגאלים ישראל, בוחרות או אנוסות לבחור לא להחריש בעת הזאת, ובזכותכן רווח והצלה באים לעם ישראל.

זו אולי נחמה מאוד לא מנחמת, כי מי שלא ישנה יותר מ3 שעות בלילה וגם הן בהפסקות, לא באמת מתנחמת בשום דבר חוץ מכרית... ואולי למרות החלומות על קצת יותר שינה, זה גם נותן קצת כח 🤍

מאחלת לך למצוא עזרה ולהניח ראש לאיזה שעה וחצי רצוף בימים הבאים וחיבוק גדול, אין מילים להודות על חלקך במערכה 🫂

זווית ראיה מעניינת ,ויש בה מן האמת

לא חשבתי על זה כך

והאמת שכן מנחם

גם אם אנוסה

מנסה להיאחז בזה שהקב"ה לא נותן ניסיון למי שאין כלים

והלוואי ואמן שאמצא את העזרה כדי שבאמת אני אוכל להמשיל ולתפקד הכי טוב שאפשר

תודה על התגובה! 

תבקשי ממנו להתגייס למצוא לך פתרון להקלה במקום ששניכם תצטרכו לוותר על משהו שכ"כ קריטי לכם.

לא כולם מפחדים לצאת מהבית.

יש אנשים שהוציאו לחלת וישמחו לעשות כסף מהצד.

ויש בני נוער שישמחו להתנדב או לעבוד.

יש דברים שהם לא כזה ברורים,

המצב שלכם ברור- ככה זה לא יכול להמשיך אפילו לא יום אחד נוסף.

למי את קוראת לשמור על הילדים בזמן שאת ישנה?

יעלה כמה שיעלה!

שישי ההורים בטח לא עובדים.

תרשי לעצמך להיעזר בהם.

שבת אוכל מוכן.

לגבי כלים וכביסות, חוץ מהתינוקות והלבשה תחתונה, וכמה חולצות בשבילך,

מה יקרה בלי כביסות?

מה שיקרה יקרה, החיים שלך חשובים יותר.

וגם בלי הסרת כתמים וכד'

אוכל שהגדולים יאכלן שניצך תירס או נקניקיות לסירוגין..

עד שתמצאו את הנוסחה הנכונה לכם

אבך כרגע לעשות הכללללל

בשביל שתוכלי לישון ולנוח.

עד עדיין יולדת! ומטפלת בשניים חסרי ישע לחלוטין.

כל השאר ישרדו.

מקסימום יהיו להם סיפורי מורשת על התקופה. הכל טוב.

לראות צעצועים על הרצפה ולא להרים

לראות כביסות הערמות, כלים בכיור

איך שהילדים מטנפים את הממד עם חטיפים וכוסות על הרצפה וכל זה

קשה לי אני חייבת שהבית יהיה מסודר אחרת אני מאבדת את זה

ניקיון פחות קריטי לי כרגע אבל סדר זה חשוב לנ מאוד.. רק מה מגיעה שעה כלשהי בצהריים שכבר אין אותי . צריכה לעבוד על זה ..

לגבי אוכל אמא שלי מביאה לי יום כי יום לא אוכל שהיא מכינה מהלידה כבר וגם מבשלת לנו את השבת ב"ה.. אני פשוט צריכה איזה שעתיים לישון צהריים ושמישהו ישמור עליהם , נראה איך אמצא את העזרה הזו,

תודה על התגובה

תחפשי בייביסיטר לשעתיים שלוש בשעות הצהריים

מישהי מהבניין, משהו קרוב

אולי אפילו שתי חברות או שתי נערות

תכתבי שאת בבית אבל חייבת שינה ועם בעל מגויס, ושיש ממד.

הלוואי שתמצאי, אני יודעת שאצלנו מוצאים דיי בקלות ב"ה(לי אין סיכוי כי אין לי ממד, אבל למי שיש..)

תנסי לראות איך את מוצאת שוחד לילדים הגדולים יותר לדברים הקטנים שצריך לטפל בהם שהבית יהיה סביר, ואיך את מצליחה לעצום עיניים ממה שלא.

למשל:

-אחרי כל אזעקה מי שאוסף את הבלאגן מהממד מקבל מדבקה/הפתעה

-לא יודעת בני כמה הגדולים אבל מגיל 5-6 אפשר להכניס כביסה למכונה

-כביסה נקייה עזבי, אם יש לך מספיק סלים אולי לנסות לעודד את הילדים למיין לפי של מי זה, ואם לא גם לא נורא

-גם דברים כמו איסוף משחקים בסלון או פינוי שולחן אפשר לשחד

-כלים חדפ מה שאפשר, וממש אל תעמדי לשטוף! אם הרוב יהיה בחדפ מה שיישאר לשטוף זה רק סירים וכזה שתנסי לשכנע את עצמך שעדיף להשרות אותם עד הערב..

-ואם מתאים לנערות שתמצאי להוסיף עוד כמה שקלים לקיפול כביסה/שטיפת כלים, מה טוב.

גם אם ביומיום את מעדיפה לחנך לסדר ולא לשחד על זה, וזה הגיוני מאוד! בתקופת מלחמה הגיוני מאוד גם לשחרר את זה ולעבור להישרדות

אפשר אפילו לתווך להם את זה: להגיד שאנחנו בתקופה שצריך יותר חיזוקים כי האזעקות מאוד מעייפות ואנחנו יותר בבית ויותר מבלגנים, וכדי שיהיה לנו נעים- הם צריכים להיות יותר שותפים ואת יותר תצ'פרי אותם..

מגיל 4-5 כזה כבר ממש אפשר.

מבין השורות אפשר פחות או יותר להבין מה הוא

בעלי בתפקיד דומה

וזה קשוחחחח

כי זה תפקידים שוחקים

הם סודיים כזה ולא אומרים כלום למי שמבחוץ

וגם לנו תכלס

ויש ימים שנראה כאילו הם נסעו סתם ונשארו שעות בלי סיבה כי הם רק היו כוננות למקרה שתהיה תקלה

וכאילו רק יושבים במשרד

אבל הם בין היותר קריטיים במלחמה, במיוחד בתקופות כאלה שהמלחמה בעיקר מבוצעת באמצעים דיגיטליים למינהם. כל מערכות התקיפה וההגנה.

ואם כן משהו נתקע או משתבש

חייבים מישהו שמבין בזה בזמן אמת לטיפול מיידי כדי שהכל ימשיך לתקתק כמו שצריך כל הזמן, ובשביל זה הם שם מהבוקר עד הלילה(או מהלילה עד הבוקר, וכו.. אצלנו כרגע זה משמרות של 12 שעות)

אז הוא באמת עושה דברים ממש ממש חשובים

גם אם אין לנו מושג מה הם...

חיבוק🧡🧡

נכון,בול כל מילה. לפחות שיעשו קפסולות ... שחלק יבואו משמרת בוקר וחלק לילה

זה שוחקקקק

מסכנים !!! מפחיד אותי שהוא יוצא מהבוקר

וחוזר באיזה 11,12

גם מסתכן באזעקה בזמן נסיעה וטילים שעפים מעל הראש וגם הנסיעה בעייפות שזה הכי מסוכן..אוף שרק יגמר זאת המשאלה שלי עכשיו 

אבל קלו כל הקיצים

אז נראה איך עושים

צריכה לבדוק אולי עם השכנים

תודה רבה ..

צודקת.

ואסור שתקרסי

אבל גם התפקיד של בעלך ממש חשוב, גורל עמ"י עומד על הכף.

אם לא הייתה שווום אופציה לשרוד והמחיר היה יולדת שבורה או תינוקות לא מטופלים, זה סיפור אחד

אבל אם המחיר הוא להתגבר על החסם מלבקש עזרה (בתשלום/ התנדבות)

או ללמוד להתעלם מהכל עד שמגיעה עזרה,

אז אולי זה מה שנכון לעשות..

תשחררי את הדאגות שלא מקדמות, הוא ילד גדול ויכול לקחת אחריות לבד על נושא הנסיעות. תרכזי את האנרגיה שלך בדברים שיש לך העה עליהם.

מבינה את הקושי הנפשי שכרוך בלבקש עזרה.

חיבוק גדול!!

ותודה לכם על כל ההקרבה!

גם את תיכתבי בספר דברי הימים של תקומת עמ"י 🤗🧡

בזכותכם הרגשתי את אדר

היה כלכך כיף להיקרע ולגחגך מול כל החרוזים!!

תודה על המאמץ

ההשקעה לש הזמן

המחשבה

הפניות בשביל כולנו..

הפצצתן!!

אני מנחשת ואל תתפסו אותי במילה

כי אני גרועה בזה..

@המקורית בזה אני בטוחה!!

@השקט הזה

@יערת דבש

@שוקולד פרה.

ואולי תתנו לנו רשימה שנבחר מתוכה כי זה ממש קשה ככה 🤭

הזיכרון שלי גרוע ממש....

אבל נראה אם תוכלו לנחש לבד.

אם לא תצליחו במהרה ובנחת,

נפרסם שמות של הבוחשות בקלחת.

ביחד עם שמות נוספים כמובן,

ואתן תדרשו לסדר את הבלגן.

אבל ממש נהניתי מכל השירושים עם החרוזים והכל

מגניב לראות שנינות יפה כזאת

@בארץ אהבתי

@אמא לאוצר❤

@כורסא ירוקה

@יעל מהדרום

@אפרסקה

@אפונה

@דיאט ספרייט

@דיאן ד.

@רקלתשוהנ

@רקאני

@בוקר אור

ובמקום זה את הבית שטפת.

רצוי להשתתף גם לא בחרוזים,

לשנה הבאת זכרי זאת ביתי!

אפילו שלא השתתפתי במחולות ובשירים

אין לי ספק כי @המקורית השנה

היתה לרבנית קדושה ברננה

יש מצב שגם @מתואמת הנאה

תרמה לנו בחריזה נאה??

ומי עוד? אחכה שתגלי לי

ובינתיים אכרסם לי ביסלי

השנה לקחתי שבתון מהבדיחות

עכשיו אני סקרנית ויושבת על המדוכה...

_איזה חרוז מצאתי לי..)

הרבנית השנה היו מעולות שנונות ומבריקות

כל אחת ואחת מהפיצולות!

@אוהבת את השבת

@המקורית

@לפניו ברננה!

@בארץ אהבתי

@אוהבת את השבת

מתחילת המלחמה נראה לי זאת פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום

.

וגם לא שלחתי לכל מי שתכננתי, אבל לא הרגשתי בנוח עם זה,זה לא בא מזלזול.

זה תמיד יום לחוץ והרבה אנשים לא מספיקים כל מה שתכננו, אבל השנה על אחת כמה וכמה..

הבאסה מובנת אבל תנסי לא לקחת את זה אישית

אם את רוצה לשמח אותן ולהביא להן גם אם לא יחזירו- תביאי

אם לא- אז לא

בעיניי אין כאן רמז, רק נורמות שונות.

ולא החזרנו באמת... (באנו אליהם עם הילד בשביל להביא משלוח לבן שלהם שהוא חבר ממש טוב שלו, והם הביאו גם משלוח משפחתי, למרות שראו שלא הבאנו אתנו עבורם).

אם אפיתי כמות מסוימת של עוגות וקניתי אותה כמות של שוקולדים מיוחדים לצרף, מאיפה אני אביא עוד משלוח להחזיר? לא קיבלנו משלוחים עם דברים קנויים שלא עבור הילדים... מה שקיבלנו מהשכנים הכל עבודת יד שלא שייך להעביר.

זה פגם?

משמח שהם נתנו לנו, אבל מאוד מקווה שהיא לא רואה את זה שלא החזרנו כהתנהגות מעליבה

אני נותנת למי שאני רוצה לתת, נותנת כי אני אוהבת לתת, נהנית מזה. לא נותנת כדי לקבל ולא מצפה לקבל.

אם מישהי לא מחזירה לי באמת שלא איכפת לי

מנגד, בעלי מלמד ומקבל הרבה משלוחי מנות מהורים של תלמידים, ברור שאני לא מחזירה.

אם המטרה להרבות אהבה ואם לא קיבלתי אז זה סימן שלא אוהבים אותי אז זה נשמע שגוי.

אנשים לא מחזירים מהרבה סיבות בעיני בעיקר בשל העומס הרב של היום הזה, ולכן זה שגוי לצפות לקבל חזרה.

הדרך להרבות אהבה היא בנתינה לא בקבלה

תודה וחיוך לא מספיקים ככבוד הדדי?

למה אם אני אומרת "שימחתם אותנו מאוד, איזה כיף שהבאתם לנו משלוח מנות" ומתכוונת לזה מכל הלב, זה לא סטנדרט מספק של כבוד?

אני קצת מרגישה ששוכחים שמשלוח מנות זה השקעה של זמן וכסף.

אז מתכוננים מראש, בוודאי. אבל האם אי אפשר לקבל את זה שכמות הזמן והכסף שאפשר להשקיע במשהו היא מוגבלת? והיא משתנה אצל כל אחד? וזה שבחרתי שלא להשקיע ללא הגבלה בכמות משלוחי המנות, לא מראה חוסר הערכה, אלא פשוט חישוב של כוחות, כסף, זמן ועוד.

למה תודה לא מספיקה?

ואגב, זה לא שאני לא מבינה את תחושת הצביטה בלב. אבל אני חושבת שהסטדנט שאת מציבה שכבוד פירושו הענקה שווה, הוא לא נכון חברתית.

ואגב, אצלי זה להיפך.

אף אחד לא הגיע להביא לנו משלוח מנות

אנחנו מחליטים מראש על 7-8 משפחות שמביאים להם, לא בהכרח חברים הכי קרובים.

ודווקא כשאנשים הרגישו צורך להחזיר, זה הרגיש לי לא נעים. הבאתי לכם במחשבה מסויימת (בין אם זה אשת מילואימניק, חברות טובות שלא פגשתי הרבה זמן, או מי שחשבתי שיש פחות סיכוי שיקבל), מתוך כוונה באמת לשמח אתכם. מביך אותי שאתם מרגישים צורך להחזיר לי ושזה שנתתי לכם מטריח אותכם, במקום שתהנו מזה בלב שלם.

להכין מראש אחד ספייר אם יבוא מישהו שלא תכננת שיבוא?

ואז את מפרקת איזה משלוח או שניים שקיבלת ומכינה חדש, וכשבא עוד אחד לא מתוכנן את נותנת לו את מה שהכנת הרגע. ככה גם מחזירים וגם לא נשארים בסוף עם אינסוף ממתקים.

אני משתדלת מאוד להחזיר, אפילו משהו קטן, ואם שמו לנו ליד הדלת כשלא היינו, אכין צ'יק צ'ק מארז ונלך להחזיר להם גם. אם לא מחזירים לי ממש לא אכפת לי, כי אני לא חושבת שאנשים חייבים לי משהו כמובן.

בנוסף, אני מבינה שבזמן מלחמה אי אפשר להתרוצץ אינסוף זמן בין אנשים שלא תכננת כדי להחזיר משלוח.

מתנגדת, יכול להיות שמה שאת אומרת הוא פתרון טוב למצב הזה. ספציפית לנו אף אחד לא מביא, אז לא נתקלתי בעניין הזה

אבל אני רק אומרת, שזה לא נכון כסטנדרט חברתי, לקבוע שאם מישהו לא החזיר משלוח מנות זה "לא מכבד". זה לא הוגן לקבוע את זה כציפייה חברתית.

ואני חושבת שהיא ממש לא נכונה, ואפילו הפך פורים מטרת פורים היא נתינה, להרבות אהבה בנתינה, לא בתחשיבים של אם נתתי אני מצפה לקבל.

זה לגמרי כבוד הדדי להודות בלב שלם.

אחותי (הצדיקה ברמות על) כל שנה מחלקת משלוחי מנות לאנשים קשישים ועריריים, אין לה שום ציפייה לשום משלוח שיחזירו לה, נטו לשמח. לצערי לא הגעתי לדרגתה, ואני מבינה את הצביטה אבל בהחלט חושבת שהדבר העליון הוא לתת למען הנתינה

ובתפיסת עולם שלך זה לא מכבד לא להחזיר ואז את מצפה לקבל בחזרה

ומתאכזבת שזה לא קורה

ברגע שתקבלי שאחרים רואים דברים שונים ממך

ושהם לא 'לא מכבדים" בלא להחזיר משלוח מנות (ובכלל המושג 'מכבד' הוא יחסי ותלוי תרבות... מה שמכבד בתרבות אחת הוא מבזה בתרבות אחרת) אלא לא אוטים בכך צורך ומספיק הכרת הטוב ותודה

הציפיות יהיו שונות וכך גם האכזבות

אבל די הוצאתי את זה מהסיסטם שלי שזה לתת ולקבל.

אני נותנת למי שאני מרגישה לנכון, ואנשים מחזירים לי אהבה בכל מיני דרכים במהלך השנה ולא כמשלוח מנות דווקא.

אבל מבינה את האכזבה, זה באמת יום עמוס במיוחד השנה.

אני רואה מגמה יפה של הורדת סטנדרטים גם ברמת המשלוחים וגם בכמויות של המקבלים, זה גם ככה יצא מפרופורציה.

בעיקר כי גם ככה אני מרגישה חוסר ביטחון בחברה

והשנה באמת לא הבאתי לכמה שבעבר הבאתי,  וחיכיתי לראות אם הם ישלחו ראשונים. הם לא שלחו, והתאכזבתי...

זה טבעי שיצבוט גם אם התכוונו לשמח

לאנשים שבאמת אין מי שייתן להם- חדשים בקהילה, עולים חדשים וכאלו, ואז אני אוכל באמת לתת משלוחים עם אוכל טעים ומושקע. ולא החזרתי לאף אחת שנתנה, פשוט ממקום שלא רציתי להשתגע על הכנה של מיליון משלוחים. שמחתי מכל משלוח שנתנו, אבל לא החזרתי לאף אחת. חצי שנה אחר כך, אחת השכנות שאלה אותי אם אני כועסת עליה ובגלל זה לא החזרתי לה.

מאז אני מכינה כמויות גדולות של משלוחים יחסית קטנים כדי שתמיד יהיה לי להחזיר לכל מי שנותנת, ולא יצא שמישהי נפגעת ממני.

אבל זה דורש להכין הרבה משלוחים, סביב 20-30 לפחות ואני ממש יכולה להבין מישהי שבוחרת לא לפתוח פס ייצור של משלוחים מנות כדי שתוכל להחזיר לכולן.

ומצד שני, גם יוכל להבין את הצביטה, שהשקעת וציפית שיחזירו וזה לא קרה. אבל לא עשית מעצמך צחוק, וזה ממש לא אומר שהן לא שמות עלייך, וחבל שזה יפגע בהמשך החברות שלך איתן. 

באמת באמת מכל ה-❤️

אבל מצליחה להבין את המקום שצובט בלב וכל רגש הוא לגיטימי..

יכול להיות שזה יושב אצלך על זה, שזו דרך להביע חברות הדדית.. אבל לא בהכרח שכולם תופסים את זה כך..

בכל אופן חיבוק על התחושות🫂

אני לא מחזירה לכל מי ששולחת לי. אותי זה מביך מאד להחזיר. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שבגלל שהיא נתנה לי אני צריכה להחזיר לה (ובאמת עם הילדים ממש משתדלת שיחזירו לכל מי שנתן להם ומתאמצת על זה) באמת מתביישת לחזור להביא. אני עוד יותר מובכת שמחזירים לי בשביל להחזיר.

אני מכינה משלוחים קטנים ומחלקת למי שיוצא באהבה גדולה. לחברות טובות אפילו שהן שכנות לפעמים לא נותנת ולא נותנות לי וזה ממש משחרר. החברות שלנו לא נמדדת או מתבטאת במשלוחים האלה.

דווקא מי שלא חברים טובים אני מרגישה חייבת להחזיר אז מבחינתי אם לא מרגישים חייבים להחזיר לך- זו מחמאה

אני כבר שנים לא ב"משחק" הזה.

מכינים כל שנה כ6 משלוחים ואותם מחלקים לשכנים שהם לא דווקא חברים (אנשים בודדים, משפחות לא מהקהילה הדתית)

לי צורם שאותם שכנים מרגישים צורך להחזיר.

חבר'ה אין צורך. נותנת לכם באהבה!!

נדיר שחברה שלי תקבל ממני משלוחי מנות. כי כאמור מעדיפה לתת לשכנים שיש לנו איתם פחות קשר ביום יום או משפחות חדשות שספק אם יקבלו משלוח.

ויש לי אהבה גדולה לחברות שלי. והן יודעות שגם אם הן מביאות לי אני לא מחזירה..

אם הייתי נהנית מההכנה ולא היה אכפת לי להכין 100 משלוחי מנות, בכיף.

אבל לא נהנית. וזו טרחה גדולה עבורי.

אנחנו אוהבים להסתובב כל המשפחה ולחלק בעצמנו ולדבר כמה דק'. לבוא במאור פנים.

וכשמקבלים- לא מחזירים משלוח.

מחזירים בתודה, במאור פנים, בפרגון, במחמאה..

הלוואי והשינוי הזה יחול אצל כולם

שכל אחד יעשה מה שטוב לו מבלי להתחשבן.

שהאהבה תהיה נוכחת ואנשים ירגישו שייכות מבלי קשר למה הם קיבלו ולמי הם נתנו.

לא שמתי לב אם החזירו או לא.

אנחנו לא חברים של השכנים, יש לנו חברים אחרים

אבל יש משהו מאוד נוח שיש הגדרה ברורה ולא נכנסים לשאלה מה רמת הקשר, מי חשב עלינו קודם ומה זה אומר שאפילו להחזיר לא טרחו.

אם הבעלים שלהם מגוייסים בכלל לא הייתי מצפה לכלום (גם אם בעלך מגוייס, זה לא אומר שמגוייסות אחרות מסוגלות להכיל את האירוע)

לגבי אי החזרה והתנהלות כרגיל, זה אותו צד של המטבע. הן לא חושבות שאת מצפה לקבל חזרה

לכן הן גם לא החזירו

וגם לא מתנצלות.

פורים הוא חג מציף ולכן פחות ציפיות, פחות אכזבות

וזה לא קשור לקשר בהמשך הרגיל.

אם יש דפוס קבוע- שאת זאת שתציד מארחת, תמיד מזמינה את הילדים שלהם אלייך, תמחד זאת שמתעניינת בהם, תמיד זאת שמביאה משלוח ולא מקבלת- זה סיפור אחר.

אם תבחרי לצנן קשר, זה יתן לך משהו?

נניח אם מדובר בקבוצת חברות, ואם לא ץתחברי אליהם, תתחברי לאחרות אז סבבה,

אבל אם תצנני קשר תישארי לבד- אז מה זה נותן?

עדיף לדפדף הלאה.

לק"י

יכול להיות שקיבלת מעט משלוחים, ולכן מבעס אותך שלא החזירו לך?

כי אני ממש מבינה את זה.

בשביל היחס.

גם לי חברה לא החזירה
חברה קרובה
לא פוגע שלא החזירה(תכלס לא צריכה את השוקולדים והעוגות שלה)"
זה פוגע כי היא לא חשבה עליי כשהכינה לכולם משלוחים.
אבל השנה אני מבינה ומוחלת
ובכל זאת שמחתי להביא לה ולא מצטערת

רק מנרמלת לגמרי את הרגשתך

והאמת נותנת לפחות כמה משלוחים כאלה מראש, בידיעה שלא אקבל חזרה.

עצם הנתינה עושה לי טוב ואני לא מרגישה צורך לקבל חזרה. ממתקים אני יכולה וקונה לעצמי, אוכל מוכן כנל אני מסודרת ב"ה

עצם ההרגשה שהאדם השני קיבל, שחשבו עליו והשקיעו בו, זה מה שמשנה לי לפחות

אנחנו נותנים איך שיוצא ומסתדר, שום קשר לרמת הקשר.

לשכנים אנחנו ממש מקפידים לתת למרות שאין שום תקשורת איתם במשך השנה. עם אחרים ממש מה 'יוצא ומסתדר. בגדול מחזירה או נותנת עד שנגרמים לי המשלוחים, לא תמיד מצליחה להתארגן על לארוז עוד בשלב הזה.

ואגב, שנה שעברה יצאנו לחלק משלוחי מנות לכמה חברים. מפה לשם פגשנו ברחוב כמה אנשים אחרים שרצינו לתת להם, ולחברים כבר לא נשאר לי.. הלוואי שהם יודעים או חושבים שאולי המשלוח שלא הגיע אליהם הגיע לאנשים שזה היה להם משמעותי הרבה יותר.

של ממש

מי צריך את כל החלפת המזון הזו

פה מגיעים יותר מדי משלוחי מנות

אנחנו מתארגנים מראש כדי להחזיר

חוץ מכמה בודדים שיש לנו עניין לתת להם

אין לנו עניין בכל הסאגה הזו

אז כנראה שיש אנשים שגם אין להם עניין בזה וגם אין להם כסף מיותר לזה

הכי לגיטימי בעולם

למה שהן לא יתנהגו כרגיל

ולא עושה חשבון אם יחזירו לי או לא, מבחינתי אני שמחה לתת, ולכן גם כל שנה המשלוח שלי נראה אחרת,

 לפי הכח שיש לי להשקיע.. שנה אחת עשוי, שנה אחת קנוי, ופעם שכנה אמרה לי הגזמת, אני לא הכנתי ברמה הזאת...

אמרתי לה: מה שהכנתי, כי ככה התאים לי להכין, זה לא קשור למה את מחזירה, או לא מחזירה....

כשמסתכלים על זה ככה, אז לא נפגעים, מבינים שפורים זה חג יקר, ולא לכל אחד מתאים להכין כמות משלוחי מנות,

בקיצור, תכיני ותשלחי למי שאת באמת רוצה לתת, ואם בא לך משהו טעים , אל תחכי שהוא יגיע במשלוח מהשכנים,

תקני ותפנקי את עצמך! מגיע לך!

פורים שמח!

אידיאלית אני חושבת שהכי טוב להכין מלא קטנים ולהחזיר תמיד

יש מהשו שיכול להיות לא נעים כשלא מחזירים

אבל גם זה קורה

הבאתי לחברנ מתוך ידיעה שלא תחזיר לי.

ולא רציתי שתחזיר לי.

אני חייבת לה על כ"כ הרבה דברים.

ובכל זאת היא החזירה לי והרגשתי *מאד* לא נעים.

אני חושבת שחשוב להקשיב לילדים שלך. לפחות ברמה מסוימת.

אולי לכתחילה להגביל לביקור של שעה? להזמין רק לארוחה? אולי להיעזר הגדולים שלך שילכו הם למשפחה השנייה לשחק עם הילדים?

שעה וחצי 

יושבת איתם לשיחה ומסבירה שאתם עושים חסד גדול ומבקשת מהם אורך רוח

תוחמת עזרה לפעמיים בשבוע שעה וחצי נגיד או אם אפשר שיהיו באזורים אחרים בבית..?

אולי יש לך אפשרות ללכת אליה לעזור במקום שיהיו אצלך?

את מהממת ממש♥️

ואז הם מוכנים לארח ולזרום
ושוב- בלאגן, מריבות, שוברים לקטן את המשחק
ושוב-די שלא יבואו לפה יותר.

הבית לא ענק...אין אזורים נפרדים, הכל משותף וביחד.
בממוצעע יוצא שמתחילת המלחמה הם אצלנו שעה ביום
שוב, לי לא מפריע...אבל כשהם באים לא מסוגלת להגיד לא, אלא אם זו שעת צהריים בין שתיים לארבע שהם יודעים שאין נכנס ויוצא אצלנו.

אין לי מה לבוא לעזור לה בביתה, זה לא יעזור לה...
היא זקוקה לקצת מנוחה ושקטט ביום ואני מאוד מבינה אותה.
 

לק"י

יש אצליכם מקלט בבניין?

אם לבני הנוער שלך יש סבלנות, אז אולי שהם יעסיקו אותם בחלל הבניין או ליד?

רעיון...
צריכה שיתוף פעולה של הגדולים

לקחת אותם ואת הילדים שלך ביחד לפארק, אם יש לכם קרוב למרחב מוגן? ואם לא להוציא תעסוקה מיוחדת כמו בצק משחק וכאלה, ממש להפעיל אותם עם משחק ולהיןת על זה כל הזמן שלא מתפתח מריבות...

האמת שבתור ילדה בבית שאירח המון אני מאוד מבינה אותם. זה נורא קשה כשמרגישים שחסד קורה על חשבונם.

והאמת, גם אם היה שייך לא הייתי מעיזה לצאת איתם לפארק, היו בורחים ונעלמים לי. לא הייתי מכניסה את עצמי לזה
וואוו מדהים שכילדה היית נוכחת בחסד יום יום

אצלי בבית, בזמנים נפיצים של סוף היום שהילדים עייפים ופחות אסופים, מאוד מרגיע לשים מוזיקה או פודקאסט לילדים בזמן ארוחת ערב. הם אומנם אוכלים ככה לאט יותר, אבל זה עוזר לשמור על אוירה נעימה. אם זה לא מספיק, (ומתאים לבית שלכם) הייתי מנסה לשים להם איזה פרק מסידרה במחשב, או ריקודים מול מסך (ג'אסט דאנס). זה משהו שממש תופס הרבה ילדים בהרבה גילאים, וגם מבוגרים 😉.

אולי במקומך גם הייתי מבטיחה לילדים שלי פרס גדול על ההערכה שלכם שהם שותפים במצווה הגדולה של עזרה לשכנים בסוף התקופה, נגיד טיול או אטרקציה שתשמח אותם. וגם בסוף כל פעם שהילדים של השכנים הולכים לתת לילדים שלך איזה צ'ופר (אכיל, או פרס מחנות השקל וכד') ממש כל פעם, כדי לחזק אותם שזה חשוב ואת רואה אותם שלא נעים להם ואת מאוד מעריכה שלמרות שהם לא אוהבים את זה הם נושאים בנטל. אני מאמינה שזה יעזור להם להבין שזה לא כי לא רואים אותם ואדישים לחוסר הנעימות שנגרם להם, אלא יתן להם כח להתגבר עוד קצת כל פעם כי המטרה היא חשובה.

(זה לא בדיוק אבל קצת כמו שכמעט בלתי נמנע להשכיב ילדים כשהם 100% מרוצים ומשתפים פעולה. נדיר... ועדיין ברור שהם צריכים לישון ולא חושבים שבגלל שמתעקשים שהם יכנסו למיטה סימן שלא אוהבים אותם.)

כמובן כל זה במצב שהילדים שלך לא נכנסים מזה למצוקה אמיתית ואז הקרוב קודם.

מחזקת את ידיך מאוד 🤗

לצ'פר את ילדיי על כל לפעם שהם באים. אהבתי את הכיוןון
וכן, כנראה שמסך בסופו של דבר יכול הכי לעזור.
תודה

פעם הבאה כשהם מגיעים לדבר איתם ישירות

להציב כללים, לתמלל אותם ולחזור עליהם שוב ושוב:

לא נכנסים לחדרים נשארים בסלון (ככה לא יתעסקו עם ציוד שהילדים לא רוצים, רק מה שבסלון מותר לגעת)

אצלנו בבית לא מדברים ככה

אם יהיו פה מריבות נצטרך להיפרד להיום ותחזרו הביתה.

וכו

זה לא יעליב אותם, זה יעשה סדר ובהירות, זה שהם במקום שצריכים חסד לא אומר שרחמים יעזרו להם, פריקת עול לא תעשה להם טוב. כדי להתארח אצלכם כל כך הרבה הם חייבים להתנהג בצורה מותאמת.

כשאת המבוגר האחראי את גם זו שמחנכת. את יכולה לומר להם שלא מרימים ידיים פה בבית נקודה וכו. זה יעשה להם רק טוב.

אלף כל. אימאלה התרגשתי ממש מהרצון הטוב ומזה שמישהו עוד עוזר ככה!!

ותדעי שבימים כאלה זה הצלת נפשות ממממש ❤️

כפשוטו

היתי כם מכנסת את הילדים לשיחה ולגמרי מחזקת אותם לשמוח במצווה הענקית הזאת

שככה הם יוכלו לספר לילדים שלהם שהם גם היו כמו לוחמים קטנים שעזרו לעמ''י לנצח!

כמו דאני מסבירה לילדים שלי..כשבעלי מגוייס..שהם ממש כמו החשמונאים.

ובעיני מי שעוזר ככה- הוא גם לגמרי חלק!

וחינוכית לא היתי מוותרת כדי באמת להחדיר בהם שחסד זה לא רק כשקל.

אבלל

היתי מעגנת את זה עם גבולות ברורים ועקביים לאורחים שמעדכנת מראש -ממש שמחים שאתם באים אבל בבית שלנו יש כמה כללים חשובים שאנו מקפידים עליהם ולא מוכנים לקבל התנהגות שונה

א. ב. ג..

לא להעמיס אבל למקד מה הכי הכרחי

אם קורה משהו -לגמרי להעמיד במקום מול הכלל. ולדרוש מהם לכבד אותו.

לא בצעקות.

בסמכותיות בריאה

זה רק יעשה גם להם טוב.

כל הכבוד את לא מבינה מה את עושה בזה

באמת

זה חסד עצום

הייתי לוקחת את הילדים של השכנה לשיחה, מסבירה להם מה לגיטימי אצלכם ומה לא, ושאם לא הם לא יוכלו להגיע.

בטח שאת אומרת שזה נגמר במכות לילדים שלך.. עם כל הכבוד לחסד (העצום!) שאת עושה, החסד הראשון שאת מחויבת לו הוא כלפי הילדים שלך, ולומר להם שבשם חסד הם צריכים לספוג מכות זה לשדר להם תפיסה מעוותת של המציאות שתלווה אותם גם בהמשך, ולא לטובתם

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

זה יחסית ניתוח לא מאוד פולשני..

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

כי הבת שלי, למשל, הייתה מתחרפנת אם היינו מודיעים לה יום לפני כן על הניתוח... ספק אם היא הייתה מסכימה לבוא... (הבת שצריכה עכשיו לעבור ניתוח)

פותחת יקרה - תנסו לחשוב היטב איזו הכנה מתאימה לילד הספציפי שלכם, כדי שיהיה לו הכי טוב שאפשר❤️

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

שהתעוררו מהרדמה היו שפוכים לגמרי וממש לא שתפו פעולה עם משחק, יותר עייפות וצורך בליטוף, חיבוק הרגעה...

דווקא אנחנו כמה פעמים רק הורה אחד בניתוח, לא אידאלי אבל אפשרי

אצלנו ההתעוררות מההרדמה עצמה זה צרחות וחוסר שליטה בגוף, וגירויים מאוד עזרו.

אח"כ נותנים להם לישון שינה טובה, ואז הם מתעוררים כמו שכתבת.

בכל אופן, טוב שיש משהו למקרה הצורך.

(מדברת על צעצועים מהשקל, לא להשתגע..)

הורה אחד בניתוח זה ממש ממש קשוח. עשיתי את זה פעם אחת, וממש לא ממליצה לנסות!

היו איתך מלווה אחר שהוא לא הורה?

כי להיות מבוגר יחיד גם על הניירת, בדיקות, להרגיע את הילד, לטפל בו וגם אי אפשר שניה לקפוץ לקנות משהו לאכול כשהילד מאושפז, ואי אפשר להוציא אותו, אותי זה גמר.

בפעמים שהיינו שניים ממש התחלקנו בהכל, היה נראה אחרת לגמרי.

אם אין ברירה זה סיפור אחר, אבל אם יש ברירה לא ממליצה לקחת סיכון שיהיה קשה ממש.

דווקא אני הרגשתי שהכי טוב זה לסייע להם לחזור לישון ברוגע, ממש לא זרמו עם שום דבר, פרט אולי לנער בן 13 שהיה בוגר.

לגבי הורה אחד בניתוח, ניסיתי יותר מפעם אחת. לא אידאלי אבל בהחלט אפשרי. לא אמרתי שלא קשה, אבל כן אפשרי.

אמא לבד בניתוחים (6 במצטבר).

היה לי חשוב שהילדים האחרון יהיו עם אבא שלהם, ואפילו שאמא שלי הציעה ללוות אותי, זה הרגיש לי מיותר לחלוטין.

הקושי היחיד דווקא לא היה העומס, אלא הפחדים, במיוחד בניתוח מסוים מורכב במיוחד, שפחדנו מסיבוך יחסית נפוץ וממש לא סימפטי.

דווקא טכנית לא הרגשתי שיותר קשה לי מלהיות עם ילד באשפוז (כלומר, זה היה קשה, אבל לא בצורה בלתי אפשרית).

אני עברתי קושי נפשי מטורף עם הבת שלי,ההתאוששות והאשפוז שאחר כך היו קשים ממש.

ועברתי כמה ניתוחים שונים עם כמה ילדים.

עם הילדים האחרים ההתאוששות היתה שונה לגמרי והקושי של האשפוז היה כמו כל אישפוז אחר.

תלוי בבית חולים.

הניתוחים שעשינו בבי''ח פרטי היו קלים לי יותר. הכל קטן ונגיש והיה ג'ימבורי וספריה נחמדה בהמתנה.

לעומת הציבורי שהיינו סגורים בחדר במחלקה עד שקראו לנו, ובשביל להגיע לחדרי ניתוח צריך לסוע ברכב...

בפרטי היה סיוט מהבחינה הזו,סביבה פחות נחמדה העדפתי לניתוחים פשוטים של אישפוזי יום בעיקר כדי שלא יידחו לנו ברגע האחרון.

אבל הניתוח המורכב נעשה בציבורי,הוא נעשה רק שם ואין אפשרות לפרטי,וגם היה צורך בהכנה של שבוע מראש ואישפוז בטיפול נמרץ אחר כך. אז לא היה הרבה סיכוי שיידחה,אבל חוץ מזה המשחקיה היתה ממש בתוך המחלקה,היחס היה מדהים,באמת ויש לי למה להשוות🤷‍♀️

עשו לה מפגש הכנה בבית רפואה, עם ספר ופליימוביל בית רפואה ודיברו איתה על ההרדמה וכו' בצורה תואמת גיל. תבררי עם איפה שאתם מתכננים לנתח אם יש להם דבר כזה

ואם לא- אולי אפשר לבקש מהם הסבר למה בדיוק יהיה שם, ולעשות לילד ספר בבינה מלאכותית עם השם מהתמונה שלו ולספר לו בתור הכנה

דיברנו על זה מהרגע שנולדה,

כשקבענו תאריך כמעט חצי שנה מראש דיברנו איתה.

הסברנו לה,נתנו לה לשאול שאלות.

היתה פגישה עם עוסית של המלחקה,כהכנה

העוסית דאגה גם לקצת תעסוקה.

אחרי הניתוח שהתעוררה מההרדמה ממש עזר מוזיקה שקטה גם להרגיע וגם עזר לה להרדם שוב.

היום הראשון היה ממש קשוח צריך המון כוחות נפש.

משכחי כאבים היו סביב השעון ממש כל שעתיים אקמול נורופן ואופטלגין.

היא קיבלה גם כמה ימים מורפיום לוריד אבל היא בעצמה רצתה להפסיק אותו.

מוזיקה ממש עזרה לה

משחקים פחות דיבר אליה היא לא היתה כל כך מסוגלת,

אבל כן הבאנו וזה עשה לה הרגשה טובה שיש אותם.

מה שכן לזמנים שבאמת כאב לה ולא עזר המשכחים לימדתי אותה להתרכז בנשימות ונשמתי יחד איתה,וזה ממש עזר לה.

סתם אקטואליה היו המון אזעקות מהחותים באישפוז בדיוק ערב פסח שנה שעברה,וזה היה ממש מסורבל להעביר אותה למקום מוגן כל פעם.

חוץ מסרטונים בפלאפון 🤦‍♀️

חשבתי על פלסטלינה ומדבקות, חוברות צביעה, אבל מהתגובות כאן אני מבינה שאולי לא יהיה לו כח בכלל