בלי לחץ של הספקים ומשימות? פשוט יותר זרימה?

ברור לי שהבית יהיה מלוכלך ויהיו צרכים במקביל של כולם.

לכן אני לא מתרגשת שזה קורה.

מסדרת ומנקה לפי העין תוך כדי. לא בטירוף, אבל גם לא משאירה ככה, שהבלגן יגדל.

אני חושבת מחשבות שעושות לי נחת. שכמה הילדים שלי מתוקים. איך כדאי לנצור כל רגע בילדות המתוקה הזאת שלהם. לתת עוד חיבוק, עוד נשיקה.

יבוא יום והם כבר לא ירצו את החיבוקים ןהנשיקות שלי...

אני מאמינה שהם מבינים שאמא היא אחת והם שלושה, ולכן האווירה היא- אמא תתפנה כשהיא תוכל.

האם אין קרייסס? בטח שיש.

אבל זה כי הבן שלי בן השלוש כמעט מוחץ את בן השנה ב"משחק" שלו.

הכי חשוב- מילות אהבה ופרגון. עוד ועוד ועוד. כשמתרגלים לאהבה, אז זה הרבה יותר נעים מלהתרגל לכעס.

כמה שיותר מילים טובות. זה מכניס אווירה של אהבב ושל קירוב.

זה הקטע בילדים.

את יכולה לתכנן עד מחר איך בא לך שיהיה, ואני ממש בעד תכנון (!!!!)-

אבל ילדים הם יצור חופשי, וזה הכיף שבהם והתסכול שבהם.

פחות פחד ושליטה, יותר הבנה שמה שחשוב זה שיהיה לכולכם נעים בבית, ולא נורא אם יהיה בלגן, או שלא תגיעו לשיעורים הכל טוב

ילדים הם יצור חופשי וזה מה שכיף בהם והתסכול שבהם. זה ממש ככה! גם נראה לי ככל שהם גדולים הם הופכים להיות ליצורים חופשיים יותר ועוד יותר צריך לשחרר שליטה

הילדים בכל גיל הם יצורים חופשיים 

ככל שהם גדלים הם מסוגלים לקחת יותר אחריות ונעשים יותר שקולים.

אני משחררת מגיל צעיר מאד, בגיל יותר גדול זה יותר קל לי כי יש יותר על מי לסמוך.

ולשאת בתוצאות. כמה שזה קשה, זה חלק מהבגרות.

איך יוצרים את זה?

אפילו את הגדולה שלי זה ממש לא מעניין שהם כמה ואני אחת או שאח שלה בוכה וכו

היא רוצה את אמא עכשיווווו 

לנסות לדבר על זה לפני, ולא תוך כדי. 

לפעמים עוזר גם להסביר לילדים מה התכנון להיום.

אבל קשה לעשות את זה תוך כדי תנועה, אז אני לפעמים מסבירה מראש בזמן רגוע.

בצורה ברורה (ורגועה)

׳אני עסוקה עם x עוד מעט אתפנה׳

׳עסוקה כרגע עם הכביסה׳ ׳נחה כרגע׳

גם כי יש לי חיים מלאים נוספים חוץ מלטפל / לשחק/ לשוחח עם הילדים (גם בשעות אחה״צ)  וגם כי זה לא חינוכי להרגיל את הילד שההורה זמין לו במיידי (אלא רק במקרי חירום)

זה שריר שצריך לאמן אצלם, וקודם כל אצלך

שאמא צריכה וחייבת להיות גם וגם וגם.

ולכן את במתח כי כל אחד דורש את שלו ואת חייבת למלא את הצרכים של כולם עכשיו ומייד.

רגע, ומה עם זה שאת אחת?

ומה עם היום שעבר עלייך בעבודה?

או סתם משהו שמטריד ומעסיק אותך?

בזה לא צריך להתחשב? רק בהם?

אז... לא.

מהיום זה על השולחן. אמא גם עברה יום עמוס. אמא היא אחת ואתם כמה.

תתכבדו ותחכו.

אולי גם התינוק יבכה קצת... הכל בסדר.

והבת תצטרך ללמוד להתמודד בעצמה.

דווקא הנחת שללך וקבלה של מגבלותייך,

זה יעזור להם להתחשב בך ולהתאים את עצמם אלייך.

והיא מבקשת את זה דווקא דרך מתי שאת עסוקה.

אם זה כך, אז זה תהליך.

יש לך זמן 1:1 איתה?

אם כן אז כדאי לפתוח את זה, לספר לה כמה את אוהבת אותה והיא חשובה לך. להגיד לה מחמאות שמדגישות את המידות שלה.

לשאול אותה מה היא מרגישה מאז הלידה, (גם אם עברה שנה מאז) 

לשאול אותה אם היא מרגישה את האהבה שלך כלפיה, ואם לא, לחשוב איך כן אפשר להרגיש.

אפשר לצפר אותה בדברים של גדולים, נניח לצאת איתך לסיבוב אחרי ארוחת ערב שבת.

ממש להעצים אותה.

במהלך היום להקדיש לה כמה דקות שאת רק שלה. אבל ממש מכל הלב. לא מאולץ.

לעשות איתה רגע תודה,

כל יום אומרים תןדה על משהו, זה כלי מהמם לפתח עין טובה על העולם ויוצר חיבוריות מיוחדת עם מי שעושים איתו רגע תודה.

היא תצליח להכיל גבולות של "לא עכשיו" כשהיא תרגיש מפנים שיש לה מקום רגשי יציב.

זה צורך הרבה יותר בסיסי מאוכל.

בלי שהיא תרגיש את זה מבפנים, היא לא באמת תוכל לשחרר. אולי זה יצליח זמנית כשהיא נחושה לא להתייחס אליה, אבל הצורך הזה יתפרץ ממקום אחר.

זה תהליך, זה לא שינוי שיכול לקרות בשבוע אחד, אבל זה משתלם.

וגם לך יהיה הרבה יותר לשאת את המחירים של הטיפול הפיזי כשיש גם רגעים של שיתוף פעולה ונחת מתהליך שעוברים עם הילדים.

בהצלחה!

אני רואה ילדים עם התפתחות תואמת גיל.

לגדל ילדים זה קשה.

יש כל מיני סוגי פתרונות, זה כבר שאלת תיעדוף שלכם.

אפשר קצת להקל, למשל להעביר אחריות לילדים

למשל ילדה שמכינה שב, מכיתה ב' זה שלה.

אפשר להחליט שאת לא מנקה במהלך היום אלא בעלך מגיע בכל שעה ושוטף יסודי.

אבל בסוף צריך להבין שזה מה שיש. אפשר קצת להקל פה ושם אבל בסוף זאת המציאות, ילדים זה שמחה והמון עבודה וההחלטות בחיים צריכות לנבוע מנקודת ההנחה הזאת.

אני מתכוונת להחלטות כמו איפה לגור ובמה לעבוד ובאיזה שכר ואיך נראית החלוקה בין שני בני הזוג, ועל מה מוציאים כסף.

יכולת לנהל בית היא לא משאב בלתי נגמר.

בסוף יש תקרה מסויימת שאם עוברים אותה, או שדברים מתחילים ליפול או שסובלים.

יכול להיות שבמכלול הדברים נכון לכם כרגע התנהלות שכוללת סבל,

אבל יכול להיות שכשבחרתם את הבחירות שלכם לא לקחתם בחשבון שהמשמעות של כל הבחירות ביחד היא סבל, וכדאי לחשוב על זה מחדש כל תקופה.

תכנון יתר יכול לגרום לאכזבות

אצלי אם יש שיעורים, זה עיקר העבודה אחהצ ואחרי זה שישבו לשחק בבית בספונטניות עם עצמם, לא רואה את עצמי מפעילה אחהצ שלהם ככה. רק הכיבוי שריפות של הילדים המלוכלכים היהמוציא אותי מדעתי, זו מספיק התעסקות 

לא יציאות ולא כלום

גם ככה הם חצי יום מחוץ לבית

את אמא נהדרת והילדים שלך מקסימים ושאמא שלך לא תחליש אותך, הכל טוב ❤️

במיוחד שכולם קטנים. לפעמים זורם, לפעמים פחות. 

לגבי אוכל ילד מעל שנה וחצי פשוט להוציא אותו מהשולחן. ילמד מהר. לגבי שיעורי בית . לתת לקטנים קופסנ גדולה של לגו גדול או מכוניות או סרט ולעשות בינתיים. 

לגבי לכלוך בזמן אוכל. לשים סינר או חולצה ישנה, על הרצפה שקית גדולה, לאסוף אותה אחרי אוכל. 

אם יש לך בני ארבע-שש , הם יכולים לשמח את התינוק במיטה שלו כמה דקות כשאת עסוקה במשהו אחר. 

לא לנסות לתקתק. 

זה אולי נשמע מוזר אבל אני משתדלת לא להכין אוכל מלכלך מידי (רוטב אדום, צהוב, עוגה כושית... אלא אם כן אני מאכילה אותם). הלכלוך של השקשוקה או לקציצות ברוטב אדום מוציא אותי מאיזוןןןן! 

חוצמיזה, יפה שאת חושבת על יצירות ודברים מעבר, אני ממש לא עושה דברים כאלה היומיום, רק בחופשים וכד'. אלא אם כן זה גזירה וציור ספונטני על קרטון של קורנפלקס 😅

עם ילדים בגילאים האלה לפחות

כשמרגישה שמתחיל להיות "לא כיף"

עוזר לי לשים מוזיקה שאני אוהבת בשיא הווליום, לרקוד

או להגניב לי איזה מקלחת או כוס קפה ולחדש כוחות.

ממליצה על ספר של עינת נתן "חיים שלי" נתן לי זווית אופטימית יותר והרבה חמלה על האמהות שלי.

אחד הדברים שהיא מדברת עליהם זה "להיות מחויבת להנאה עם הילדים" וזה הפך להיות ממש משפט שאני חוזרת עליו בתפילות שלי.  

הבית לא נשאר שלם, בכל מקרה, אבל אחרי מקלחת יש לי יותר כוחות נפשיים להכיל את זה😁

בלי ספק (ולגבי בטיחות התרופה אין לך מה לדאוג)

אם את פחות או יותר מתפקדת

הייתי אומרת לך לנסות בלי כי התרופה עצמה מאוד גורמת לעייפות (יש לה חומר מרדים) וזה לכשעצמו קושי מאוד גדול.

תנסי לקחת ויטמין b6, תראי אם יש שיפור בהרגשה שלך. זה אחד מהמרכיבים של בונגסטה ואולי יספיק לך. 

בריאות הנפש.

לאישה ולסביבה.

(לפעמים מצב ממושך כזה גורם לקושי נפשי)

חמתך היא לא הבעיה העיקרית פה, אלא העובדה שאתם לא באותו צד והעובדה שלא שמים לה גבול ברור (ומכבד, אבל ברור)

והיא אכן נשמעת אישה לא נעימה

באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,

שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.

השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.

כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.

את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור

באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.

אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.

משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.

נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.

הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.

היא מניפולטיבית ואני במקומך הייתי תופסת רגע מרחק ומתייעצת עם איש מקצוע שמבין בדבר מה לעשות. היא משחקת בך ומתעללת בך  (לא לדבר אתך שבת שלמה שאת שם כי לא באת כשהיא רצתה זו ממש התעללות רגשית) ומעוד דברים שכתבת בעבר נשמע התנהלות לא תקינה בעליל! במיוחד שהיא מערבת את הילדים זה יכול ממש להשאיר חותם, אני במקומך ממש לא הייתי מניחה לדברים להמשיך להתנהל כך שלא תעשה גם נזק לילדים.

רק שתדעי אנשים כאלה ככל שתרצי אותם יותר כך הם ישחקו בך יותר, וככל שתציבי באסרטיביות את הגבולות שלך- שצריכים להיות ברורים מאד לך עצמך- כך הם יכבדו אותך יותר, וזה נכון גם מול בעלך. אין לך אחריות על הרגש שלה אם היא נעלבת- צריך להיות לך ברור מה את רוצה ולהתמיד בקיום הרצון שלך.

ממליצה לך בחום לקבל ליווי מקצועי לשינוי הזה ולעשות אותו בחכמה, ועדיף כמה שיותר מהר. אם את במרכז יש לי המלצה למישהי ממש טובה.

שבגלל שאני אדם מרצה מיסודי, ומנסה לעבוד על זה, כשבעלי אומר לי אתמול שהייתי צריכה להזמין אותה ליום הולדת , אני מתחילה להאמין ולחשוב שאני הרעה בסיפור , למרות שהסברתי לו ש יומולדת שלו יום אחכ (אתמול) ורציתי שנהיה יחד רק המשפחה הגרעינית, ושאם המשפחה שלו הייתה באה מהצפון הם היו נשארים לאירוח וכבד עליי כרגע נפשית ופיזית (אציין שהם פה על בסיס לפחות אחת לחודשיים שבת, ובשנים של המלחמה במלא חגים), בקיצור אני מתחילה לחשוב שבאמת חמותי קורבן של הרוע והאנטי שלי למרות שבפועל זה ממש לא ככה. יוצא שגם כשאני מציבה גבול אז בגלל שבעלי לא לצידי ומבין יותר את הפגיעה של אמא שלו מאשר אותי אז אני אומרת אולי הוא צודק אבל יודעת שלא. ועוד סלט שנהיה זה שאין לי למי לפרוק אז שיתפתי את אמא שלי והיא מחזקת אותי אבל מרגיש לי בגידה באמון של בעלי כי אין לו מושג שאמא שלי יודעת ממלא דברים שאמא שלו אמרה לי ושציערו אותי כל השנים 

בעלך מבקש ממך להכניס דינמיקה לא מתאימה לקשר בינך לבין חמותך כדי לקבל שקט או כי הוא חושב שאמא שלו צודקת. שתי האפשרויות לא משהו.

לכל קשר יש דינמיקה מתאימה, היא לא אמא שלך ולא יכולה להיות ואם היא מנסה להכנס לתפקיד הזה לא משנה מאיזו סיבה אז הקשר שלכן רק ייפגע.

בנוסף המניפולציות על הילדים אולי לא נראות לא משמעותיות היום אבל בעתיד זה או יהיה יותר גרוע או שהילדים יבינו שהיא משחקת בהם ויתרחקו.

שורש הבעיה כאן שבעלך לא מבין את הבעייתיות, כי אז היה אפשר למצוא פתרון להכל. טיפול זוגי יכול לתת לו ראיה יותר נכונה של המצב. 

את עברת ועוברת אתגרים, וזה ממש טבעי שיוצאים מאיזון

וגם באופי שלך את אחת שחושבת כמה צעדים קדימה ועושה הרבה דברים רק כדי לקבל שקט..

אבל השקט לא יגיע מכיבוי שריפות.

כי אחרי כל בלתם יגיע בלתם אחר

פעם מול הילדים

פעם מול השכנים

פעם מול בעלך

פעם מול העבודה

פעם מול חמותך.

השקט יגיע כשלך יהיה שקט פנימי. כשאת תהיי יציבה וחזקה, הרוחות מסביב לא יערערו אותך.

ריצוי וריחוק הם לא מנגנונים שיביאו לך שקט נפשי.

וגם הדינמיקה הזאת בסוף מגיעה גם לקשר הזוגי.

את מתמודדת עם מלא דברים במקביל, ולדעתי חשוב ממש לעשות את זה עם ליווי.

אני מאוד אוהבת תכנים של NLP

אבל כמובן כל מה שנועד לחזק את האני הפנימי ולהזכיר לך את החוזקות שלך ונועד לעזור לך להתמודד מהשורש עם כל בלתם שיבוא, זה מבורך.

בכנות אני חושבת שבעלך צודק וההתנהגות של חמותך לא יוצאת דופן במיוחד וזה חלק מאתגרי החיים.

הבעיה היא בדינמיקה.

אני חולקת מאוד על הפתרון שהוא חושב שצריך להמשיך פה בריצוי כשאת נשרפת לזה מבפנים.

אני חושבת שהפתרון צריך לבוא ממקום שאת שלמה עם הדרך שלך, שהדרך הזו היא בפועל מאוזנת, אבל מתחת לפני השטח עושה שמות.

אנשים מרגישים כשמי שמולם לא שלם עם עצמו והוא "תוקף" או מסרב מתוך התגוננות. והוא קולט שמשהו שם לא שלם וזה מחזק אותו שהוא צודק.

כשבנאדם קולט שהשני שמולו מצד אחד מאוזן, מצד שני בטוח בעצמו, אין לו מה לנסות לדבר עם גורם משפיע כדי לשנות את ההחלטה.

זה כמו שבתור ילדה כשאמא שלי הייתה אומרת "לא" ממקום שלם, קיבלנו את הלא,

אבל כשהיא הייתה אומרת "לא" והרגשנו שזה בא עם מצפון, אז הייתי מבקשת מאבא שישכנע אותה.

וגם הילדים שלי עושים לי את זה. כשמבקשים נניח ממתק ואני אומרת לא ממקום שלם (לא תוקפני ולא חושש) הם עוזבים את הנושא

כשזה מגיע ממקום של "אין לי כח לויכוח"

אז הם מנסים לבקש בדרך אחרת (נגיד: ואחרי ארוחת ערב את תרשי??)

בנוסף כשדינמיקה עוברת מדפטס אחד לאחר, לוקח זמן לצד השני גם הוא להגיע לאיזון החדש. חמותך עדיין מחפשת איפה המקום שלה בתוך השינוי הזה.

את מקסימה וחכמה וחזקה, ויש לך לב טוב ויש לך יכולות התמודדות יוצאות דופן,  ועם ליווי נכון תראי שאת מצליחה להתחזק ולנהל קשרים ממקום בריא בע"ה.

ותראי שתצליחי לקבל את השקט שלך חזרה ❤️

לא יודעת אם יש לחמותך עוד ילדים

אבל ברור שתהיי בקשר טוב יותר עם אמא שלך

אין ספק.

אין לי רעיונות מעשיים אלא רק לומר לך שאת צודקת, זה לא לגיטמי בכלל.

זכותך להיות במידת הקשר שאת רוצה עם כל אחד מההורים (בטווח המכבד), וזה נראה שאת ממש שם, מעל ומעבר. 

שיהיה בקלות ובידיים מלאות.

חח לא יודעת לשאלתך, אני הערתי אותו רועדת עם המקלון. 

יפה לך על האיפוק..

בשעה טובה ומוצלחת!!!

תחזרי לספר איך הייתה התגובה שלו 😁

מרגש ממש!

שיהיה הריון תקין וקל שיסתיים בידיים מלאות ותינוק בריא!💐♥️

לכתחילה אציע לך לא לסמוך על הנחה אף פעם, תמיד נחמד לקבל אבל תתייחסי למחיר הראשוני כמחיר הסופי.

זה מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל אין לזה קשר לטיפ.

שוב אומרת, אני לא נותנת. מבחינתי נותני שירות עושים את עבודתם וצריכים לסמוך על המשכורת שלהם ולא על חסדים של אחרים, בדיוק כמו שאני לא מקבלת טיפ.

בקיצור, אם את מביאה בדרכ וחושבת שזה מגיע למלצרים, לא הייתי מחסירה בגלל שלא קיבלת הנחה, לא קשור אליהם. 

נראה לי שאנחנו חלוקות בגישה. אני מתייחסת להנחות כחלק מבחירה שלי אם לקנות משהו

לא רואה עניין להתעלם מזה כשאני עושה השוואות מחירים

תודה על הכנות

שהתלבטנו בין 2 מקומות

אמרנו אוקיי, שם יש הנחה, אז זה עדיין יעמוד בתקציב

אחרת היינו הולכים לסתם פיצרייה פשוטה

פתאום זה פער רציני, והגיע לסכום שלא תיכננו להוציא

אז עכשיו הסיפור מסופר אחרת.

את צריכה להחליט כמה טיפ חשוב לך לבי יוצא דופן...

אם באמת החריגה מהתקציב היא לא אפשרית, אז תמחלו לעצמכם ואל תשלמו טיפ

ולמדתם להבא לוודא לפני שיוצאים..

מבינה את העוגמת נפש שחשבתם שהכל יותר זול עבורכם ב20 אחוז... 

זה כמו שתגידי בגלל שחטפתי קנס חניה על הבילוי אז לא אשלם טיפ..

מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל זה לא קשור לטיפ.

הקשר הוא יותר רגשי.

(אלא אם זה טיפ שהולך למסעדה עצמה ולא למלצרים)