אמר רב חסדא לאותו החכם שהיה מסדר אגדה לפניו:
האם שמעת-אותם חמישה עשר שירי מעלות, כנגד מי אמר דוד?
אמר לו:
כך אמר רבי יוחנן:
בשעה שכרה דוד את השיתין, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם.
אמר דוד חמישה עשר שירי מעלות והוריד את התהום.
הקשה רב חסדא: אם כך :'מעלות'? 'יורדות'-היה צריך להאמר!
אמר רב חסדא: כך נאמר: בשעה שכרה דוד את השיתין לבית המקדש, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם.
אמר דוד: האם יש מי שיודע אם מותר לכתוב את השם המפורש על חרס, ונשליכנו לתהום וינוח?
לא היה מי שיאמר לו דבר.
אמר דוד: מי שיודע תשובה ואינו אומרה- ייחנק!
נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים -לעשות שלום בכל העולם כולו-על אחת כמה וכמה!
אמר לו לדוד: מותר.
כתב דוד את השם על חרס והשליכו לתהום וירד התהום שישה עשר אלף אמות.
כשראה שיורד הרבה אמר:
כמה שהתהום קרוב יותר תהיה האדמה רטובה יותר. אמר חמישה עשר שירי מעלות והעלה אותו חמישה עשר אלף אמות והעמידו בעומק אלף אמה"
מסכת סוכה נג- עמוד א