שרואים בחוץ הוא שיקוף אמיתי

ב אולי שיחת נפש תעזור לדייק גבולות גזרה של המצב 

** נגמרו לי השמות?

בתקופת ההיכרות, האירוסין, תחילת הנישואין, לא היתה שום אהבה? שום רגש? 

אולי לנסות טיפול/מטפל אחר?

בטוח שצריך לעבוד על התקשורת (כולנו צריכים).

ואל תחשבי שאם את רואה/חושבת שזוגות אחרים הכל טוב ונוצץ אצלם שזו האמת מאחורי הדלת. תתפלאי שאנחנו כל כך לא יודעים מה קורה אצל אנשים בבית, גם כאלה שאנחנו חושבים שהם משפחה הכי טובה שיש. 

בכל מקרה, הקושי באמת גדול. אל תסחבי את זה לבד. תשתפי חברה טובה, איש מקצוע, מישהו 

ממש לא בטוח שכדאי להתייאש.

את מתארת מצב קשה ותחושות של בדידות וחוסר אהבה ומשיכה,

אבל הרבה פעמים זה דבר שניתן לעבוד עליו -

ואם הבנתי נכון יש לך גם מוטיבציה לעשות את זה, בשביל הילדים שלא יגדלו עם משפחה מפורקת.

כתבת כאן על טיפול זוגי לא מוצלח - מה היה שם? כמה מפגשים היה הטיפול? מה לא היה טוב?

ועוד שאלה חשובה - היה משהו, בטיפול או בזוגיות בכלל - שכן היה טוב?

הרבה פעמים אנחנו מתמקדים ברע ובחוסר, כי זה מה שכואב לנו. 

אם מצליחים להפנות את המבט למה שכן עובד, אפשר להגדיל את הטוב: 

למצוא מטפל מוצלח יותר כי תביני מה עובד לכם ומה לא, 

לחזור על דברים שהיו טובים לנו ושכחנו...

זה עוזר גם להבין את המצב יותר במדויק, ולא לשקוע בחור שבלב כאילו אין עולם בחוץ,

וגם להפוך את המגמה מהדרדרות לשיפור.

ועוד בעניין הטיפול,

אני מכיר כמה מטפלים מעולים - כולל כאלה שמטפלים כזוג, קונספט מדהים בעיני - ואשמח להמליץ אם תרצי.

כדאי לשקול גם טיפול/אימון אישי, שמניסיון עושה פלאים לזוגיות.

אהבה את בעלה ונמשכה אליו לכתחילה כשרק יצאו,

אבל אם לא,אז קשה לי להאמין שאפשר יהיה לגרום לה להימשך אליו פתאום...

משיכה זה דבר ש..או שיש או שאין.

זה לא כפתור שלוחצים עליו וזה קורה.

זה לא משו שאפשר "לעבוד עליו" כמו שכתבת,אא"כ היתה שם בעבר אהבה ומשיכה ביניהם.

(גם בזה אני מטילה ספק,אבל הסיכויים שזה יעבוד קיימים רק אם זה היה שם לכתחילה). 

ומציעה במקרה כזה ללכת לפסיכולוג. ולא סתם מישהו שסיים קורס ייעוץ נישואין

תבדקי אם עשית למענו

או שרק הוא עשה למענך, ולכן רק הוא נקשר אלייך.

אם תרצי, אני סוג של "חדר מיון" לנשים וגברים במצבך, כדי להבין לאן עליהם לפנות כדי לעשות שינוי לכאן או לכאן בפגישה אחת.

גילוי נאות, זו פגישה בתשלום סימלי , אבל אז את יוצאת עם תשובות לשאלות שלך ושיעורי בית הלאה.

(לצערי הרב יש יותר מידי מקרים כאלה, והצלחתי ב"ה לעזור להרבה מאד נשים)

וגם בהודעה הקודמת, את מכניסה שוב ושוב את נושא הספקות- המחשבות על אנשים אחרים, ומה היה קורה אילו...

וזה באמת קשה וכואב נורא לחיות ככה. 

הבעיה היא, לדעתי, שבשביל לקבל תשובה אמיתית האם את יכולה לקבל זוגיות טובה ומאושרת עם האיש איתו התחתנת- את חייבת להצליח לשים בצד את כל השאלות והספקות שמנכרים בך. כי בלי התמסרות טוטלית- אי אפשר לבנות זוגיות. וסביר מאוד שאת מייצרת לעצמך לופ שבו הספקות שלך יוצרים בעיות בזוגיות שמייצרות עוד ספקות.

מה שאני הייתי מציעה לך מבחינה פרקטית, זה להחליט על פרק זמן שבו אתם בטוח ממשיכים לחיות יחד (ומונעים הריון). נגיד- שנתיים.

ובמשך השנתיים האלה את 'מתאבדת' על הנישואין האלה. הוא קיים, ורק הוא, ואת לוקחת 100 אחוז אחריות על הצד שלך ועושה כל דבר שאת יכולה בשביל לשפר את הקשר. 

שולחת לך חיבוק גדול

אני חושבת שבירור כל מה שכתבת בהחלט חשוב, אך מסגרת של הפורום לא תוכל לתת מענה אמיתי וראוי לכך.

מדובר כאן באמת בחיים שלמים ובהחלטות משמעותיות

ובהרבה מאוד עומקים שחשוב ללבן ולברר על בוריים.

לכן כדאי מאוד למצוא כתובת נכונה ומקצועית בעולם האמיתי ולעשות את הבירור מתחילתו עד סופו איתה.

ב"הצלחה רבה יקרה!

שיהיו בשורות טובות ב"ה

הרבה בהירות ונחת שלמה בלב ❤

לפעמים בסיס של התבוננות במעלות של משהו והערכה לאדם שהוא- לאופי שלו חזק יותר ויציב יותר מרגש חיצוני /משיכה. לא אומרת שמשיכה היא לא חשובה, אלא שהרגש שלנו ואפילו המשיכה הם דברים פחות יציבים לאורך החיים -אנשים משמינים, מתבגרים, משתנים. אך כשיש בסיס של הערכה עמוקה- זה סוג של נקודת עוגן ובסיס לחזוא אליו וממנו להצמיח רגש חדש ואפילו משיכה פיזית. 

לפעמים נראה לנו שרגש זה סוג של גזרת גורל, אבל האמת היא שהרגשות שלנו מאוד מאוד מאוד מושפעים מהמחשבות/ הדיעות/ התפיסות והפרשנות שלנו, וזאת נקודת אור גדולה, כי עם הפרשנות וההתבוננות אפשר לעבוד.

האם את רואה בו נקודות שאפשר לייקר ולהעריך כאדם?

לעומת זאת,לאדם עם אופי בזוי קשה להימשך לאורך שנים- כבר לא רואים את האופי שלו וספק אם נמשכים אליו או אוהבים אותו.

התחתנת איתו לא במקרה. אמנם הנסיבות היו חוסר ניסיון שלך, חוסר הדרכה, אבל אלו רק הנסיבות, דרכן השם בחר להוציא לפועל את הזיווג הזה. על זיווג יש השגחה פרטית מדוקדקת- "מה' אשה לאיש".(על כל דבר בבריאה השגחה מדוייקת, ול וחומר על דבר כה מהותי שתיקונו של האדם תלוי בו). אז זה נראה שא'/ב'/ג' הובילו אבל זה רק החיצוניות של הדברים. בפנימיות זה רק השם הוביל לזה.

מה הוא מרגיש אלייך?
מנסיון,
גם במצבים קשים יש הרבה במה להיאחז.
להגדיל את האור.
הכי קל ליפול לאין,
מדברת כם אל עצמי ובעצם לכל אחד.
בסוף אני מאמינה באמונה שלמה שאם עמדתם יחד מתחת לחופה אתם האחד של השניה.
לחלקנו יש ברכה וזה מגיע בצורה של אהבה הדדית מרגשת ומעצימה.
ואצל חלק מהזוגות זה תהליך של צמיחה והתפתחות.
נראה שניסית, וזה הרבה מאוד.

דבר נוסף,
בחוץ לא תמיד מחכה משהו טוב יותר,
וכל זוגיות היא עבודה....

חיבוק גדול ובהצלחה 

תנסי להיות ברורה עם עצמך.

האם - הוא השתנה לרעה

או שהדרישות שלך השתנו, ושמשהו קרה אצלך שפתאום הזזת את נקודת המבט שלך עליו או בכלל על המציאות.

עוד לפני הלעזוב או להחליט מה לעשות בפועל. שווה בעיקר לעשות בירור פנימי מה קרה לך ועל מה זה יושב. כי אם לא - סיכוי סביר שתפגשי את אותו אתגר עם עם בן הזוג הבא שלך.

ככה בעיניי. וזה בלי להכיר אותך.

אבל את מתכוונת להמשיך ככה או לעשות משהו עם זה?  

זה טוב לפרוק אבל כדאי גם לזוז צעד קטן קדימה  

בטח לא בפורום הזה. 

יש שמועות ואגדות שטיפול זוגי עזר פעם למישהו.

אפשרות שניה זה גירושין

אפשרות שלישית למרוח את זה ואז עם השנים מגיעים למצב של עיניים פוזלות ובגידות לא עלינו 

בהצלחה!

היה לי ממש קשה לקרוא את המשפט "יש שמועות ואגדות שטיפול זוגי עזר פעם למישהו."

טיפול זוגי (וטיפולים בכלל) יכולים ממש להציל חיים. ובטח שלהעלות ולשפר את איכות החיים.

ואגיד משהו קצת פחות פופולרי, שאנשים לא אוהבים לשמוע- 

כדי שטיפול יצליח, המטופל צריך להיות מוכן לבוא ולעבוד קשה. ממש ממש קשה. לפתוח את הלב, להיות כנה עם עצמו, להיות מוכן לקבל ביקורת, לנסות לשנות דפוסים והתנהגויות.

הרבה אנשים הולכים לטיפול סתם כדי לסמן וי, או להגיד לעצמם שהם ניסו. 

אבל אז זה כמו ללכת לרופא בלי לקחת את התרופות שהוא רשם לך. 

ברור לי שצריך מטפל טוב וכימיה. על זה אין ספק.

אבל כשאני קוראת על מישהו שהיה בעוד ועוד טיפולים וכולם לא הצליחו, התחושה שלי היא שהוא לא הגיע בשביל לעבוד ולהשתנות.

ובמצב כזה- אף מטפל לא יכול לעזור.

(ורק להבהרה- כשבין שני בני זוג יש אחד שלא רוצה טיפול, עדיין השני יכול לעשות עם עצמו עבודה, והיא תשפיע על הזוגיות וגם על בן הזוג ה'סרבן'. אבל למטפל, שלא חי איתם בבית, אין יכולת לשנות מישהו שלא רוצה לעשות את השינוי).

גם אם בסוף מחליטים לפרק את החבילה, יש תהליך בריא שהמטופלים עוברים שעושה את  החיים שלהם טובים יותר, עם או בלי בן הזוג. ובעיקר מבטיח שלא לחזור שוב על אותן טעויות עם בן/בת זוג חדש.

אם הולכים על טיפול שצריך להביא "יעד מסויים" (בכללי), זה לא עובד.

כי בדרך כלל להתנהגויות ה"רעות" יש סיבה טובה מתחת וכדאי מאוד להקשיב למה שהן רוצות להביע. המאבקים הזוגיים (ומלכתחילה בחירת בן הזוג) הם רק תוצר לוואי של המערכת.

בכללי - טיפול שהיעד שלו הוא שהבן אדם ירגיש יותר טוב ויותר מדוייק עם עצמו יכול להביא גם לריפוי התנהגויות שליליות (ואפילו נטיות הפוכות לפעמים). טיפול שיש לו "מטרה" זה אילוף ובהגדרה לא יביא ליעד.

כשזוג מגיע לטיפול בד"כ מגיעים עם הרבה מטענים ומאבקים, בד"כ אדם שמגיע לטיפול זוגי רוצה שיטפלו בבן זוג ה"דפוק" שלו ובכל הבעיות שלו שהגיע איתם מהבית. 

ואם מחליטים בטיפול להתגרש בד"כ זה מצב של תובנות אישיות אלא תובנות שליליות על הבן/בת זוג, ואז כשמתגרשים זה בהרבה מקרים תהליך של מלחמה ולא בדיוק תהליך בריא, הרבה פעמים אפילו ההיפך זה מקבע תובנות לא נכונות ולא בריאות. 

הרבה פעמים רוצים רק להתחיל דף חדש עם אדם חדש שאיתו כך הם סבורים הכל יהיה אחרת. 

זה ברובד המציאות.

אני מתכנת, זוכרת ? 

אני מחפש להבין איך המנגנון עובד. והמנגנון האמיתי לא עובד כמו שאת מתארת.

זוכר?

בפועל, אם אתה מגיע לתהליך בשביל שמישהו אחר ישתנה, נכשלת. אין לך שליטה עליו בהגדרה. 

זה נכון שזה מה שאנשים עושים. זה לא אומר שזה עובד.

שאם מישהו מגיע לטיפול זוגי כדי לשנות את בן הזוג- הטיפול לא יצליח. 

כי כל אדם יכול לשנות רק את עצמו.

אבל אם מגיעים לטיפול מתוך הבנה שהקשיים במערכת הזוגית הם כמעט תמיד השתקפות של קשיים שנמצאים אצלנו- ומוכנים לשנות את עצמנו, את ההסתכלות שלנו על העולם ואת דרכי התגובה שלנו-  מגלים שוואלה, השינוי אפשרי, ואיכות החיים יכולה לעלות פלאים.

הגבתי למשה שהציג מצב של פירוק חבילה ואמרתי שהאידיאל האוטופי זה לא מה שבד"כ קורה במציאות. 

אדם לא תמיד רואה ופועל נכון כשהוא במצב אמוציונלי עמוק של טינה תסכול ולחץ.

אבל את צודקת, הצגת יפה את המצב הרצוי.   

בעיקר עם ההערה האחרונה.

כל הסיבות שמנית לא מצדיקות פירוק של הבית. ואל תסתכלי על זוגות אחרים. את לא באמת יודעת מה הולך שם. את יכולה גם במסגרת החיים הזו למצוא את עצמך. בכלל לא ברור שהחיים בחוץ ייטיבו עמך. עוד נסיון של לשמור על הבית לא יזיק. עוד עבודה על הזוגיות. הרבנות לא בורחת. אל תמהרי. אפשר לבנות זוגיות טובה. גם עם כל הסיבות שמנית. תחשבי טוב. ועוד דבר מאוד חשוב. אמונה ותפילה. גירושין לא ייטיבו עם הילדים.

1. על משיכה - כשאין הערכה, המשיכה יורדת גם אם הוא יהיה חתיך על.

יכול להיות שפיזית אין ומעולם לא היתה משיכה, אני לא מכירה את הסיפור שלכם, אבל כדאי לשים לב גם לנקודה הזאת.

הערכה חשובה גם אצל גברים ובמיוחד אצלנו הנשים.

2. טיפול אישי יעיל בעיניי הרבה יותר מזוגי.

מאחורי כל מטען זוגי יש שני אנשים שסוחבים מטען אישי ענק.

הריב על פני השטח הוא רק קצה הקרחון, לכן ממליצה להתחיל מטיפול אישי ולאחר מכן/בשילוב עם  זוגי.

והבריחה למה היה אם, לחרטה על העבר, לקנאה באחרים, מאוד מאוד מובנת, אבל היא לא עוזרת לך, להיפך 😕

מה את יכולה לעשות עם המציאות הקיימת?

לא מעט פעמים בעיות תקשורת ומשקעים, ודינמיקה זוגית לא בריאה, יוצרים הרבה משקעים שמביאים איתם ריחוק רגשי,

חוסר אהבה, חוסר משיכה, ומורכבויות שונות.

אני מציעה לך לעבור תהליך פנימי שיעזור לך לברר לעומק את המקום שאת נמצאת בו, ומתוך כך לראות האם

הריחוק והמשקעים הם ברי תיקון וקילוף (והרבה פעמים זה מפתיע אבל ממש ממש כן)

או שתקבלי בהירות לגבי מקום אחר.

בסופו של דבר התשובות לא נמצאות אצל אף אחד אחר חוץ ממך וממכם, וכדי לגלות אותם צריך לעשות תהליך מעמיק שיאפשר להבין את המורכבות לעומקה ואיך נכון להתמודד איתה.

מוזמנת לפנות בפרטי אם אפשר לעזור❤️

בהצלחה רבה לך!! בע"ה החלטות טובות ובונות

ונתינת לגיטימציה והפיכה של "ריגושים תמיד תוכלי למצוא" לא מקדמת ולא ראויה.

יכול להיות שעברת דברים קשים ואתה מדבר מניסיון,

אך חשוב מאוד להביט בכל אדם באשר הוא,

ואם אין אפשרות לעזור ולייעץ - להפנות לכתובת מותאמת למקרה עצמו בעולם האמיתי.

בין אם זו כתובת שתוביל לקידום הישארות יחד בטוב ובין אם זו כתובת שתוביל להיפרד בטוב.

כך או כך חשוב שיהיה לאדם טוב. אכן אין שום מצווה לסבול חלילה או לחיות באומללות. אלא להתקדם לעבר הטוב - בין אם ביחד אם אפשר, ובין אם לחוד אם לא.

את דבריך הנ"ל:  "ריגושים תמיד תוכלי למצוא"

זה לא להבין - זה לקרוא. כתבת את המילים הללו, והן לא מקדמות ולא ראויות. כמו גם בשרשורים אחרים שעליהם לא הגבתי.

ריגושים הכוונה להתרגש, לחיות, להתאהב.

כרגע נראה שרגשותיה שליליים בלבד וחייה עצובים וחבל שהיא לא זוכה לכל מה שהזכרתי לעיל.

אולי את חשבת על מין בלבד ואכן זה לא ראוי ולא מכבד.

אף אחד לא מכיר לפרטי פרטים את הסיטואציה שלה ויכול להיות שהבעיה בה ואולי כן שווה לה להשקיע בזוגיות הנוכחית וכו וכו.. היא לא תתגרש מחר בגלל מישהו כאן מהפורום. אבל חשוב שתדע שיש אופציה אחרת. בעיקר לאור מה שכתבה.

את קוראת לזה מחליש? יש שיראו את זה כמחזק - הכי קל זה להישאר באותה הסיטואציה ואז לבכות בגיל מאוחר. ומבלי לפגוע בך (כי יכול להיות שאת מטפלת מעולה) ישנם הרבה "מטפלים" שדואגים רק לכיסם ובכך משגים אנשים באשליות.

אני לא יודע מה ראית שכתבתי עוד בנושאים אחרים אבל כל נושא לגופו.

שכתבת לפותחת: "כמובן שיש מצב שלא תמצאי את אהבת חייך אבל ריגושים תמיד תוכלי למצוא." -

למה התכוונת?

כי אני הבנתי שאתה בעצם אומר לה שאם היא לא תמצא אהבה אז זה בסדר כי תמיד יש ריגושים שאותם היא תוכל למצוא. כלומר לנתק את הריגושים מזוגיות שלמה עם אהבה,

(מה שכאמור לא מקדם ולא ראוי).

למה אתה התכוונת במילותיך אלו?

ולגבי הסיפא - 

א. המחליש שאני התכוונתי זה לתת לפותחת להרגיש שאין מוצא והיא חסרת אונים. כי גם רע לה עכשיו, גם כל הטיפולים לא יעזרו, וגם היא לא תמצא אהבה לחיים אלא רק ריגושים פה ושם.

זה בעיניי מחליש, לא מקדם, ולא ראוי מהפן של הריגושים כנזכר למעלה.

ב. אני כלל לא עניין ולא רלוונטית כאן, אין כאן שום קשר אליי, אלא לתת לפותחת תקווה.

ג. אכן בהודעה שכתבתי יש התייחסות מפורטת לאותה התקווה:

כתבתי: "אך חשוב מאוד להביט בכל אדם באשר הוא,

ואם אין אפשרות לעזור ולייעץ - להפנות לכתובת מותאמת למקרה עצמו בעולם האמיתי.

בין אם זו כתובת שתוביל לקידום הישארות יחד בטוב ובין אם זו כתובת שתוביל להיפרד בטוב.

כך או כך חשוב שיהיה לאדם טוב. אכן אין שום מצווה לסבול חלילה או לחיות באומללות. אלא להתקדם לעבר הטוב - בין אם ביחד אם אפשר, ובין אם לחוד אם לא."

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)