אבל אולי כדאי לשנות את המבט 

ולזכור שזה שריר שבקלות מאמנים ויש הרבה דרכים לקפוץ למים ?

שהם פחות או יותר בגילך, ואין להם שום דבר ממה שאתה מתאר שיש לך, לא רכב, לא כסף, ולא כל מיני דברים הכרחיים להקמת בית(חלק מהביטחון שנשים מחפשות בהקמת בית הוא ביטחון כלכלי, לאו דווקא מליונר או בכלל משהו קרוב לשם, אלא מישהו מיושב עם עבודה מסודרת וכו'), המצב שלך מאוד טוב ביחס לגיל, מכיר אנשים שאין להם כלום חוץ מהיכולת לדבר עם נשים, ובפועל זה לא מחזיק הרבה אם בכלל.

אני מבין את החשש אבל תסתכל על הצד החיובי, ואם יורשה לי, הוא מאוד מאוד מאוד חיובי.

אתה מסודר כלכלית תודה להשם יתברך, יש לך חיים טובים(חברים, פנאי וכו' ולאו דווקא כסף)

יש לך הורים מדהימים ותומכים.

נשמע שאתה מרגיש משמעותי והכרחי איפה שאתה נמצא

ובגדול, בגיל שלך יש עוד הרבה חברה(ואני בטוח שגם אתה מכיר חברים כאלו שהיו שמחים להתחלף איתך) שעדיין מחפשים את עצמם.

תראה איך המדמה השקרן מנסה להפיל אותך זה פשוט מצחיק.

דוד, הכרתי במהלך חיי הקצרים המון סוגי אנשים..

כאלו עם כסף וחברים, אבל הורים שרק מפילים למטה ומורידים חלילה.

כאלו בלי כסף אבל עם משפחה וואו

כאלו בלי משפחה בכלל(המון בעיות ונתקים) אבל מלא כסף

ואצלך - אתה עשיר אחי, גם משפחה תומכת, גם עבודה טובה, גם תחושת שליחות, גם אתה מרגיש שאתה משמעותי אז תרים את הראש למעלה יא אח יקר יש לך הרבה יותר ממה שאתה חושב. ולגבי נשים? בשביל להתחתן לא צריך להיות "אשף נשים" או איזה חרטה של "גבר אלפא"  - השם יסלח לי כמה אני מרגיש דחייה כלפי אותם "גברים".

תאיר בעצמך קודם כל את כל הנקודות הטובות, בלי לתת משקל למה שבעינך מתפרש כלא טוב. כי יכולה לבוא מישהי שבעיניה ה-"לא טוב" הזה מעיד על ענווה וביישנות שתמצא חן בעיניה.

וגם דוד פעם היה לי חבר שלדבר עם נשים הייתה הבעיה האחרונה בחיים שלו, באמת היו נופלות לרגליו רק בגלל היכולת דיבור שלו, ממש זכור לי איך הוא היה עושה מזה משחק מרוב שאצלו זה בכלל לא היה עניין.

אז הוא יש לו את הלדבר, אבל מהכירות אישית, חסר לו כל כך הרבה ממה שלך יש. אז תשמח דוד יש בך הרבה טוב ומלא מה להציע לאישה שתזכה בך. אני חושב שאם תלך עם ההרגשה הזאת בלב, מעבר לתחושה הטובה שבוא תבוא בעקבותיה, גם תצליח לייצר הזדמנויות בלי לשים לב אפילו.

ולעצה פרקטית, הייתי מציע על תפילה מול השם יתברך בשדה. אתה תראה פלאים בהבטחה.

רק אתה מכיר את האופי שלך, יש מצב שגם אם היית גדל כחילוני היה קשה לך יותר לתקשר עם בנות ועצם הההפרדה של הדת העצים את הקושי? או שזה בכלל עניין של אירוע מסויים שחווית שגרם למחסום?
ואולי זה לא משנה. 
אני הייתי מציעה להגדיר לך את המטרה הסופית ולפרק את זה למשימות איך אתה משיג אותה. ממש להכין תוכנית עבודה. לדוגמא כהתחלה- בפעם הבאה שיוצא לך לדבר עם אחת הבנות בבסיס אתה מקפיד על קשר עין כל השיחה.  לא ישר לתוך העיניים, אלא פשוט לא להשפיל מבט. כמו שמדברים עם חבר. ככה שבוע אתה עובד רק על זה. 
אתה יכול להתקדם עם לשאול שאלת התעניינות שאתה יוזם. לא משהו גרנדיוזי. בקטנה. תלוי במידת ההכרות שלכם כמובן. 
וככה תמשיך עם עוד דברים קטנים שאתה מודע שקשה לך. 
תחזיק תמיד בראש שהפחד, המתח שלך הוא רק עוד תחושה בגוף. נכון, תחושה לא נעימה אבל בטוחה שחווית תחושות לא נעימות, תחושות לא הורגות אותנו. התחושה הזו מגיעה ממחשבה. מחשבה זו רק מחשבה, היא לא אומרת כלום על המציאות, על מה שהולך להיות, היא לא משקפת את האמת והיא לא אומרת כלום עליך. אם מגיעה אליך מחשבה - "אני לא מסוגל לעשות את זה" אל תלחם בה, תן לה פשוט להיות, זה תלוי בך אם אתה מאמין לה או לא.

אבל אפשר לעבוד על זה

זו הדרך של אלוהים לאותת לך להתקרב אליו. אי אפשר לדעת.

כי מה שתיארת כאן, נשמע לי (אל תלחץ ,אנחנו בדיון תאורטי-פילוסופי)
כמו סוג של קללה.

מילא היית מסכן, בלי כלום ובלי בחורה, אז ..הכל ברור. קודם תשקיע בעצמך ואז ירצו אותך. 
 

אבל כאן אתה מתאר שיש לך הכל. ״המון כסף״ ״חברים״ ״איש קבע בתפקיד מאוד משמעותי ומצליח״
רק היה חסר שתגיד שחיסלת את נסראללה והיית אחראי ראשי על מבצע הביפרים..

לכן, אולי תעשה חשבון נפש. 
תן משהו ממך כדי להתקרב אליו. תעלה הילוך וגם הוא יעלה הילוך.

 הוא כנראה רוצה אותך קרוב יותר אליו והוא מאותת לך.

אני לא רואה אפשרות אחרת ותגיד תודה שהוא מאותת לך. 

זה אומר שהוא יודע שמגיע לך יותר. רק תבחר בדרך הנכונה יותר עבורך  דרך עבודת השם.  זה הכל.

משם...לשידוך מוצלח ובעזרת השם, הקמת משפחה בקרוב מאוד.

בהצלחה.

ה' לא סתם שם לך את התכונה הזו ..

זה בסוף הכל תלוי באיזון , תזכור שהרגש התחושה הזו , היא תכונה מדהימה, תעוף עליה .

זה שאתה בחור שמור ,טהור  ואייייי מי לא היתה רוצה??

מלאך.

זה יתרון תבין הקדושה הזו זה מדהים.

שתבין את זה יהיה לך יותר קל לחבק את התחושה .. ומפה לחפש את אשתך שרואה אותך בעין טובה.

אני גדלתי בישוב שכן היה בו בני עקיבא והיה בנים מגיל קטן ולא היה מוזר לדבר ולחזור איתם ועדיין לא הרגשתי בנוח להסתכל בעיניים וגם היום אני מקפידה על זה .. אם פעם זה כאב לי , ולא הבנתי למה לא נוח לי.. למה לא מרגיש לי שייך לדבר איתם למרות שאפשר .. 

היום אני יודעת שזה יתרון ושהבעל שלי יעוף על זה .. אין לי ספק בכלל.

אצלי זה לא רק נובע מחינוך דתי.. אלא פשוט מהלב , בהתחלה לא הצלחתי ובהמשך הבנתי שלא באלי.

חשוב שלא תמחק את התכונה הזו אלא תראה בה את הטוב ומתוך כך היא תתאזן לבד, לא כי אתה רוצה לשנות , כי אתה מרגיש בה יותר בנוח ושלם.

ואולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית. זה משהו הפיך, ואם יש כלים לעשות זאת, למה לא לקבל אותם מאיש מקצוע?

תסתכל מסביב.

יש לא מעט אנשים שגדלו בציבור שבו יש הפרדה מוחלטת בין בנים לבנות. שהנושא של בינו לבינה לא נוכח. שלא מדברים עם בנות, קרובות משפחה, שכנות - כפי שהפותח כותב.

ובכל זאת, רובם המוחץ, בשלב המתאים, במסגרת המתאימה - 

מצליחים ליצור קשר טוב ובריא עם אישה (והפוך כמובן).

אני חושבת שבאופן כללי כיום - במסגרות שונות, גם בציבור הדת"ל וגם החרדי - ישנה הדרכה לקראת יציאה לדייטים. ובאמת בדייט ראשון, פעם ראשונה, זה כנראה מביך לרוב האנשים. זו סיטואציה מלאכותית, עם כללי טקס לא כתובים, שהרבה פעמים מתלווה תחושה של לחץ, מתח, חוסר נינוחות. (ואני חושבת שזו תחושה שיכולה להיות בלי קשר לשום דת, גם אצל גויים..)

במילים אחרות:

העולם הדתי מכוון לכך שבשלב הנכון בחיים (שבו נמצא הפותח), זה דבר טוב ומבורך ליצור קשר עם אישה כדי להתחתן איתה. וזה משהו שגדלים איתו מגיל 0.

בניגוד לדוגמה לחינוך בדתות אחרות, שבו עליה במדרגות הקדושה מחייבת חיי פרישות.

אז הדתיות היא לא בהכרח הגורם למצב שהוא מתאר. יכול להיות שהוא מסייע. 

אבל גם יכול להיות שאם הוא היה גדל בעולם חילוני, זה לא היה שונה, בהנחה שהאופי שלו היה דומה למה שהוא היום.

ממה שאני מכירה, אתה יכול למצוא בעולם החילוני אנשים בני 25 שהיו חותמים על רוב הדברים שהפותח כתב (תנפה את הפן הדתי).

ואם זה מפריע לו, מביך אותו, מכעיס אותו - 

זה בדיוק הזמן והשלב לפנות לאיש מקצוע שיוכל לעזור לו.

אני התרשמתי שהוא לא מחפש להתקרבן, אלא רוצה לקחת את עצמו בידיים ולאפשר לו להרגיש פחות לחוץ, יותר עצמו גם בשיח מול נשים (בכלל, ובפרט בדייטים).

יש גם "תאונות" בדרך ומצבים בהם החיים הדתיים לא מתפרשים נכון או מעצימים בעיות קיימות. מנסיון כואב אומר לך.

להשתמש בתירוצים או סיבות בשביל לא לטפל במה שבאמת קורה לו בפנים.    

לפעמים (ולפעמים לא) מגיעים לשלב שכבר לא רוצים לברוח ולהדחיק. 

בשיחה כנה אפשר לזהות

ותלוי כמה אדם כנה עם עצמו ומוכן לטפל בעצמו וכמה הוא מאכיל עצמו בנרטיבים.

הרבה פעמים אנשים בורחים להתקרבנות, זאת תגובה מאוד טבעית אצל כולנו  .  

זה לא אומר שלא קיימות באמת בעיות. 

לא אמשיך כי נראה שאתה לא רוצה לשמוע. וזה בסדר.

ואף מסכים. אדם צריך לקחת אחריות.

קודם כל, אני רק רוצה להגדיר לרגע שדתי לצערי הרב בתוך ציבור הוא לא אותו הדבר כמו ההגדרה האמיתית.

נניח שאתה מאמין שיש בורא לעולם ואתה לא מקיים מצוות מסויימות, האם אתה אוטומטית הפכת ללא מאמין בבורא יתברך?

האם תפילה היא הדבר שהקב"ה דורש ממך? ונניח שאתה לא מניח תפילין, האם הקב"ה יפרע ממך את החוב?
נראה לי שרוב האנשים פשוט לא תופסית את מהות היות אדם מאמין בקב"ה ואת מהות קיום המצוות.

הרקע של אדם בנוי להוביל אותו (שלא מבחירה..) למה שהוא היום וממילא גם להתקדמות.

לי אישית יש קצת ביקורת על הגישה של ניתוק מוחלט מהמין השני אם כי אני מבין למה הגישה קיימת במידה מסויימת.

אני מאמין שהגישה הזאת לא נכונה לגמרי ובטח שלא עם משפחה.. למרות שלא צריך לקרב יותר מידי.

אני אספר לך משהו נחמד\מצחיק.

לפני כ 25 שנים הלכתי לבקר את בת דודה שלי והיא וחברה שלה הזמינו אותי (עם פאות זקן וכיפה גדולה) ללכת לקנות כמה בגדים. (הן חילוניות..)

נכנסנו לאיזו חנות באיזור המרכז ו..המוכר היה בהלם. למה? בגלל שהוא רואה שתי בנות חילוניות בקושי לבושות עם איזה בחור עם פאות, זקן וכיפה גדולה.

יש דברים שאני מאמין שאפשר לתת עליהם ביקורת אם כי הכעס לא תמיד מוביל לתוצאות רלוונטיות או טובות.

לי יש ביקורת על ההורים שלי מפה ועד להודעה חדשה, אז מה אני עושה? את הילדים שלי אני מגדל בדרך שנראית לי מתאימה יותר.

אני בטוח שלהורים שלך יש סיבה זאת או אחרת לבחירה שלהם לגדל אותך בדרך שהם בחרו. אתה באמת לא יכול לבקר אותם מכיוון שאין לנו מושג מה הוביל אותן לבחירות שלהם.

יש לי זוג חברים בני למעלה מ 70 שסיפרו לי למה הם החליטו לנהוג בחייהם גם בחינוך וגם בעוד נושאים בדרך מסויימת וגם אם אני לא אנהג בדיוק כמותם עדיין,
ההגיון שלהם ממש לא מנותק מהמציאות והוא מאוד יציב.

זה קצת מצער אותי לשמוע שיצאת עד עכשיו רק עם 2 בנות אם כי אני יכול לנחם אותך שאני מכיר מישהו שבגיל ובמצב שלך כבר יצא עם לפחות 50 בנות, אבל, להגיד לך שזה עדיף? זה לא ממש משנה.

אני מאמין שאתה צריך עזרה בתחום הזה של נשים ובנות אבל הדבר הכי חשוב זה לא לחשוב על חתונה בראש ובראשונה.

נניח שאתה רוצה להכיר מישהי, לא בשביל חתונה, נניח מישהי שאתה עובד איתה ובטוח לא תתחתן איתה, זה בסדר להיות זהיר.

אפילו, אני מאמין שאם גבר לא זהיר עם חבריו וחברותיו וכן עם מכרותיו אז זה לא ממש אידיאלי.

ולא, לא בכל מערכת יחסים עם בנות\נשים הנושא הזוגי והמיני הוא נושא.

וזה נכון גם לדייטים, אם תבוא עם גישה שאתה הולך להכיר אדם נחמד ושאתה רוצה לבנות איתו קשר בסיסי כבן אדם ואם יהיה מעבר לזה אז מה טוב, אני מקווה שהכל ירגיש לך יותר טוב.

נניח, אם אתה יוצא עם חבר לבית קפה, אתה קונה לו שתיה? מפנק אותו? אני יודע על עצמי שלפעמים אני כזה אבל לא תמיד.

וזה נחמד לי להיות נחמד לחבר או מכר שלי, פשוט כי אני אדם נחמד שאוהב אנשים אחרים.

אני מאמין שאם קשה לך אז אולי שווה להיפגש איזה כמה פגישות עם איזה שהוא מאמן או אולי אפילו מאמנת כדי לעבוד ולבנות כמה דברים בתחום הזה.

לרוב זה שווה את הכסף.

ואגב, זה טבעי להרגיש מעט שונה ממי שאתה בפגישות, זה הכי טבעי בעולם!

אם תרגיש כמו שאתה תמיד זה מראה שאתה מחוספס לסיטואציה וממילא הייתי אומר לך שמשהו אצלך לא רגיל.

וזה טוב... זה לא שזה רע.

אז ההתמודדות הזאת נובעת מביישנות יתר, שכנראה נחתמה בך מגיל ממש צעיר. צניעות זה יפה, אבל רק כשיש לזה חיבור ישיר לתורה ומצוות. כי אחרי הכל יש גם הרבה מאד גוים צנועים וזה לא שווה כלום. תעשה בירורים אצלך מה היחס של הצניעות הזאת שבך לתורה, אולי יש לך חיבור גדול מאד ואתה אפילו לא מודע לזה. אם כן, תעוף על זה ותטפח את זה בכלים הנכונים. אם לא, אז קודם כל חבל, ודבר שני תעבוד על לשנות את זה

ואיפה הקביעה שזה "לא שווה כלום"

צניעות זו תכונה שיש אצל כלל בני האדם.

זה לא חידוש דוד 

כי הם לא שווים כלום..

צודק דוד

וכו'

אבל זה לא אומר שאין מדרגות.

בני אדם נחשבים מעל בעלי חיים, ויהודים נחשבים מעל בני אדם. 

כידוע יש גם מדרגות בתוך יהודים, ישראל, לוי,כהן

לצערי הרב זה דבר שבין אדם למקום ואין ביד אדם להכריע בדבר.

יש יהודי כוהנים לוים ואנשי "תורה" שמעלתם נמוכה מאשר חגב..

כל יהודי גדול גם אם הוא הרשע הגדול ביותר הוא נעלה יותר מהגוי הצדיק ביותר. 

וזה לא תלוי במעשים, הנשמה של יהודי היא לאין ערוך גדולה מהכל. תלמד את אגרת תקנה של הרב, וזה לא רק כתבי הרב זה עניין בסיסי שיש מדרגות בין הבריאות וחייבים לדעת להבחין בינהם

זה שהרב קוק מדבר על הנושא מבחינה רעיונית ותפיסתית ושהוא רואה ותופס כך את הדברים, אין זה אומר שהמציאות היא כך.

זאת אומרת, אם כל הכבוד לרב קוק ולעוד חכמי ישראל אחרים מבחינה רעיונית, בפועל המציאות לא עובדת רק לפי הרעיוני.

אני יכול לדבר מהיום ועד מחר על שורש ישראל ועל עוד הרבה דברים אחרים ולדבר גם בשבחם של ישראל ושיש בהם כל מיני תכונות וכו'.

בפועל, דרך ארץ קדמה לתורה... זאת אומרת, בשלב שנברא העולם וכל אדם ניתנה דרך ארץ בעולם.

ולאחר מכן בשלב זה או אחר ישראל קיבלו את התורה על גבי אותה דרך ארץ, ובשונה מהרבה אנשים, יהודי יכול להשחיט את דרכו.

יש מישור מאוד רעיוני שהוא מאוד "נוח" כדי לסנגר וכדי להרגיש נעלים ועוד כל מיני דברים, במישור המעשי זה לא עובד ככה.

אם אני אומר שישראל הוא נעלה יותר מן הגוי, אז אני גם יכול להגיד במובן מסויים שגר הוא נחות ושגם גוי הוא נחות.

בפועל אדם נידון על פועלו בסוף חייו ולא רק על מחשבתו ושורשו.

זאת אומרת שאם אדם בעל תורה ובעל תואר במשך חייו התנהג בצורה שאינה מכבדת את התורה הוא יורש את מה שמעשיו עשו.

דרך אגב, אפשר לראות גם את גישת הגמרא לנושא. יש אנשים שאין להם חלק באלוקי ישראל וזאת עובדה.

האם הם אנשים רעים? אל תדון אדם עד שתגיע למקומו..

אם אתה רוצה לדבר על נשמה... אז גם לקוף יש נשמה וככל הנראה יש קופים שהנשמה שלהם יותר גדולה ויותר נעלה מאשר כמה וכמה יהודים.

פסקאות כז-מג

וגם פסקה קיא שהוא מסכם בסוף.

אשר קדשנו במצוותיו, אנחנו מברכים את זה על היותנו מובדלים,הוא הבדיל אותנו משאר האומות. "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" 

אני מביא לך מקורות ישירים מהתורה, פסוקים,רש"י,כוזרי,כתבי הרב. ואתה רק דוחה אותם בסברות בטן כדי להזדהות עם הרומנטיקה השמאלנית "כולם שווים". 

לקוף אין נשמה (אגב גם לגוים אין) יש להם נפש. 

יש יהודים שאין להם חלק לעוה"ב לעומת זאת יש גויים שנכנסו לגן עדן בחייהם

"טוב שכן קרוב מאח רחוק" זה יתרו

עבדמלך הכושי

ולא אחי אם יש מישהו שנולד יהודי ונהיה רוצח אנס קניבל שזרק את הנשמה שלו לפח, אין לו עדיפות על גר תושב שמאמין בקב"ה ועוזר לעם ישראל גם אם יש כל־מיני פלפולים תיאולוגיים רחוקים למה זה ככה.

את הסגולה הנשמתית שלו

כי הרב מסביר שם שזה לא בלתי הפיך, הסגולה "מהבהבת" בו. הוא יכול להדליק אותה שוב. 

ונראה לי שלא לגמרי הבנתם את כוונתי, כשאני אומר גדול לא התכוונתי במובן של צדיק. אלא במובן של בר מעלה. לגוים מצד עצמם אין כמעט שום מעלה ויחס לבורא. ליהודי שפל ישנה מעלה הרבה הרבה יותר גדולה מאשר לגוי צדיק.

כידוע ישנה המחלוקת גם האם גר צדק יכול להגיע לנבואה כלומר ניתן להניח שליהודי מבטן יש מעלה רמה יותר משל גר צדק

בכך שהוא יודע לחשוב לדבר כו' ואולי יש לו פוטנציאל טמון לחזור בתשובה

אבל אני מעדיף חתולים על־פני רוצחים פסיכופתים

את החתולים אני מלטף ומאכיל ואת הרוצחים אני מוציא להורג

אם תעשה זאת זה ייחשב כרצח.

אם תהרוג חתול זה יחשב כצער בעלי חיים במקסימום.

יחי ההבדל הקטן

האדם במדרגה גבוהה מהחתול אך כאשר האדם מחטיא את תפקידו הוא נהיה גרוע מהחתול(,דווקא בגלל שהוא במדרגה גבוהה מהחתול).

המדינה לא נוהגת על פי דין תורה, וגם לא על פי דין מלך.

ככה שכל מה שאמרת לא רלוונטי

אני יכול להרוג חתולים וזה אפילו לא יהיה צער בעלי חיים כי לא שייך צעב"ח בהמתתם. 

ואתה לא יכול להוציא להורג יהודי רוצח פסיכופת

עיין אורות ישראל ה,י 

לגבי מעלת הנשמה הישראלית ביחס לגוים

שוב, אני עדיין מעדיף חתול על־פני יהודי רוצח פסיכופת, סורי

גם אם תחת חוקי המדינה הנוכחיים אין לי יכולת לעשות איתו שום־דבר

קביעת הראי"ה שההבדל בין נשמת יהודי לנשמת גוי מהותי יותר מההבדל בין נשמת גוי לנשמת בהמה, כי ההבדל בין האחרונים כמותי בלבד, צריכה מקור

גם לגויים יש חופש בחירה חביב אדם שנברא בצלם ועכ"פ יש להם שבע מצוות בני נח משא"כ בע"ח

אין לי בעיה עם הקביעה שנשמת ישראל גבוהה ונעלה יותר מנשמת האומות

אבל כל־מיני קביעות כמו היהודי הרשע ביותר שאפשר לתאר עדיף פי אינסוף על־פני הגוי הצדיק ביותר אפשר לתאר, או שאין שום הבדל מהותי בין גוי, צדיק ככל שיהיה, לבהמה

זה כבר רחוק ואיני רואה חובה לקבל את הדברים ולא נראה לי שיש לי בעיה של פרוגרס

כבר הבהרתי שלא בזה עסקינן. גם אני מעדיף את הכלב שלי ז"ל על פני אנשים מסוימים, אבל זה לא הופך את הכלב שלי ליצור בעל מעלה גבוהה יותר משל בני אדם. רעים ככל שיהיו.

בסופו של דבר יהודי נשאר יהודי לא משנה באיזה מצב ירוד הוא נמצא, שם השם נקרא עליו כי הוא עדיין חלק מעם ישראל. לעומת זאת אין שם השם נקרא על הגוים. נכון, לגר תושב, גוים שמקיימים 7 מצוות מעלתם גבוהה, אבל עדיין הפער באיכות טיב המעלות הגנוזות בנשמת היהודי לעומתם הוא עצום לאיך ערוך. 

וכמובן שיש הבדל מהותי בין גוי צדיק לבהמה הכוזרי כנ"ל מסביר את המדרגות העיקריות בברואים. מדבר הוא ללא ספק מעל בעל חיים.

לבן מלך יש מעלה מצד זה שהוא בן מלך לעומת פשוט העם

אבל זה לא הופך אותו אוטומטית לעדיף ב־100% מהמקרים, זה מה שהערתי

הרב קוק באותה פסקה טוען שאין הבדל מהותי בין גוי ("בכל דרגותיו") לבהמה רק הבדל כמותי.

בוודאי שמדבר כולל גם את מדרגת בע"ח צומח ודומם אבל יש לו גם הבדל מהותי לא? ואין לי בעיה עם זה שלישראל יש גם הבדל מהותי מהגוי

"לגבי שם השם נקרא עליו" לא יודע

עיין שוב, הרב לא משווה בין גוי לבהמה. אלא רק מביא את זה כמעין המחשה לפער בין ההבדל הנשמתי של נשמה ישראלית לנפש של גוי. הפער הוא יותר גדול מאשר ההבדל בין אדם לבעל חיים.

ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.

כתוב שבשביל ישראל העולם נברא, ז"א שכל הבריאה טפלה לישראל, אם ככה ברור שגם אם יש, ויש, מדרגות בשאר הבריאה  אי אפשר להשוות את ההבדלים בינהם לבין ישראל.

מה עם הבחינה של הבא להורגך?

מה שאתה אומר על ההבדל בין יהודי רוצח לחתול קיים גם בין רוצח גוי לחתול.

בדיני נפשות יש מלא מצבים שונים ומוזרים, דיברתי ככלל.

ולא הבנתי תשאלה

כנראה שלפי התורה יהיה מותר להרוג רוצח פסיכופת מכלל 'הבא להורגך' ואם הורגים בעל חי שלא לצורך יש בזה איסור.

התכוונתי שלא הבנתי למה דייקת שהרוצח הוא דווקא יהודי, ברור שגם גוי הוא מעל לבעל חי.

לגבי מה שכתבת קודם לגבי ההבדל בין מי שנולד יהודי לגר צדק, ברור שיש הבדלים ועם ישראל בנוי דרגות דרגות, כמו שיש כהן, לוי,ישראל יש גם גר צדק אבל כמו ש'ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ' ז"א שהוא מאבד את הקדימות שלו כאשר ישנו יהודי שהוא גדול ממנו בחכמה אז ככה גם גר צדק יכול להיות גדול יותר מכהן, ויש  את הסיפור הזה (לא זוכרת בדיוק) שקבוצה של אנשים ליוו את הכהן הגדול וברגע שראו את שמעיה ואבטיליון (גרים ת"ח) עזבו את הכהן הגדול והלכו ללוות אותם.

 יש את הנקודת פתיחה המסויימת שאדם מתחיל ממנה ויש את הדברים שהוא מגיע אליהם ,שזה בסוף מה שקובע.

כמו שיכול להיות אדם שנולד בבית דוס עם חינוך שמור והכול וישאר במקום ולא יגיע למדרגות גבוהות ויהיה מישהו שנולד בבית חילוני ולא גדל על התורה ובסוף לא רק יתקרב לה' אלא יגיע למדרגות גבוהות, האחרון עדיף על הראשון, גם בגלל המאמץ והכל וכוח התשובה וגם בגלל שסופסוף הוא הגיע למדרגות גבוהות יותר.(אז מה שהוא שמור יותר אבל בסוף הוא לא התעלה מעל זה, היה לו יותר פוטנציאל ואפשרות והוא לא מימש את זה, לא מספיק להיות עם פוטנציאל, הפוטנציאל אמור לחייב את האדם ואם הוא לא ממש את הפוטנציאל זה לרעתו, כמו שאדם חילוני יתגאה שהוא צאצא של צדיק גדול, הוא חושב שזה מעלה, אבל זה מעלה רק אם הוא מצדיק את הייחוס שלו כי אם לא זה גנאי וזה מהווה כקטרוג למה הוא לא הולך בדרך אבותיו?!. )

לא ככ פשוט להרוג היום. אלא אם כן זה ממש הקם להרגך, אם את נתקלת בו ברחוב סתם ככה אין לך יכולת לזה. לגבי המתת בעליי חיים לפי רוב הדעות אין בדבר אפילו צעב"ח. האיסור קיים בעיקר רק כשאתה פוצע ומשאיר אותו חיי לסבול.

דייקתי על יהודי כי ביהודי עסקנו לא ככ בטוח שאיסור לא תרצח חל על גוים.צ"ע בזה.

לגבי גר צודק כבר כתבתי כמה פעמים שלא התכוונתי למידת הצדיקות אלא למעלתו, והזכרתי את מחלוקת הראשונים בדבר השאלה האם גר צדק יכול להגיע לנבואה כמו יהודי רגיל.  לפי ריה"ל לא, יש כאן פגם מצד נשמתו ומידה מסוימת של מעלה מצד יהודי רגיל ביחס לגר.

לגבי העניין של בעל תשובה וצדיק גמור, גם זו מחלוקת ועדיין לא ברור לחלוטין מי גדול ממי.

הכיף? יש לך מקור לזה?

לא תרצח חל על גרים תושבים וחייבים עליהם מיתה באותה מידה בדיוק

גרים תושבים מצווה להחיותם (לגבי האם שייך גר תושב בימינו גם שאלה – אבל נראה שברמה הפרקטית אם אתה רואה דרוזי בסכנת חיים מצווה לעזור לו)

לגבי עכו"ם סתם, לא מורידין ולא מעלין אם אין חשש לאיבה אבל אין להורגו בידיים

מה שאין כן ישראל משומד להכעיס שהוא בגדר מורידין ולא מעלין

"המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל--מצווה להורגן: אם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה, הורג; ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן."

וכך נפסק גם ביחס לכת השבתאים כו'

למרות "סגולת ישראל" שלהם

גם עשו כידוע שורש נשמתו היה גבוה משל יעקב ועדיין "את עשו שנאתי". יכול להיות שהייתה בו מעלה עצומה אבל זה לא אומר כלום

לגבי גרים שוב יכול להיות שיש מעלה של ישראל על גר (ומסתמא יש, כי גרים אינם נחשבים לקהל ה' לעניין יוחסין)

כשם שלכוהנים יש מעלה על ישראל

ועדיין עדיף ממזר ת"ח על־פני כהן גדול עם הארץ

וזה המסר של התורה כל הזמן, שעדיף מי שהמעשים שלו טובים על־פני העשיר / מיוחס / כו'

איסור צעבח-שות הנודע ביהודה

גר תושב זו מדרגה שונה מגוי ולא עליהם דיברנו כזכור (מה גם שיהודי שהרג גר תושב לא מתחייב מיתה אלא הגליה) כך שלא נכון להגיד שחייבים עליהם מיתה באותה מידה בדיוק.. השאר צ"ע

עדיין הוא לא מתיר סתם כך להרוג בעלי־חיים

"ומי שהוא איש הצריך לזה ופרנסתו מצידה כזו בזה לא שייך אכזריות והרי שוחטין בהמות וחיות ועופות וממיתים דגים לצורך האדם ומה לי טהורים שיאכל מבשרם ומה לי טמאים שיאכל ויפרנס עצמו מדמי עורותיהן וכל בעלי חיים ניתנו לאדם לכל צרכיו, אבל מי שאין זה לצורך פרנסתו ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו הוא אכזריות."

לגבי חיוב מיתה צודק אחי טעות שלי לא יודע מאיפה זכרתי את זה. איסור ברור שיש אבל ולא כמו מה שאמרת שצ"ע עיון אם בכלל חל לא תרצח על גויים

ובכל־מקרה גם לדעת הרמב"ם על גר תושב חייב לפחות גלות אבל ישראל מומר מצווה להורגו

לא יודעת מה היום מבחינה חוקתית, אני מדברת מבחינת התורה. אמרת רוצח פסיכופת..כנראה שיהיה מותר להרוג אותו מאשר לתת לו להסתובב חופשי.

אין איסור להרוג בעלי חיים סתם ככה?(אפילו כששוחטים בעל חי לאכילה צריך להיזהר מצער בעלי חיים..)

מה צריך לעיין כאן? על חיות צריך לרחם על בני אדם לא כל שכן? אם הגויים מחוייבים בלא תרצח ביניהם אנחנו לא מחוייבים לא לרצח אותם? לא הבנתי.

מידת הצדיקות יכולה לקבוע על המעלה.(נראלי שכתוב שבמקרה שיהודים מגיעים למצב של שנאת ישראל ופעולות נגד אז הם מאבדים את סגולת ישראל)

ריה"ל זה דעה חשובה, אבל הרמב"ם חולק עליו, לפי הרמב"ם אין ההבדל.

יש גם הסוברים שגרים חשובים מישראל...

ושניהם אהובים

דָּבָר אַחֵר, הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב, אַשְׁרֵי מִי שֶׁבְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִקְרִיבוֹ, וְאַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁקֵּרְבוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בְּחָרוֹ, וְאֵיזֶה זֶה שֶׁבְּחָרוֹ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה הוּא ה' הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ אֶלָּא הוּא קֵרַב אֶת עַצְמוֹ. יַעֲקֹב, בְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ אֶלָּא הוּא קֵרַב אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. משֶׁה בְּחָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי משֶׁה בְּחִירוֹ, אֲבָָל לֹא קֵרְבוֹ, אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁבְּחָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹא קֵרְבָם, בֹּא וּרְאֵה יִתְרוֹ קֵרְבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבָל לֹא בְּחָרוֹ, רָחָב הַזּוֹנָה קֵרְבָהּ אֲבָל לֹא בְּחָרָהּ, אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁקֵּרְבָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בְּחָרָן.

[...] אָמַר דָּוִד, אַשְׁרֵי מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בּוֹ וְאַשְׁרֵי מִי הוּא שֶׁקֵּרְבוֹ, וְאֵיזֶהוּ אַשְׁרֵי בְּכִפְלַיִם מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בּוֹ וְקֵרְבוֹ, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה אַהֲרֹן וְלֵוִי, אַהֲרֹן מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן, וּמִנַּיִן שֶׁהִקְרִיבוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. 

אין איסור להרוג עכברים או חתולים בדגש על להרוג ולא רק לפצוע. 

אלא שהדבר לא ראוי מבחינה מוסרית לעם ישראל. 

שימי לב שאת מעוותת את דבריי לא כתבתי שאנחנו לא מחויבים על לא תרצח ח"ו אלא רק שיהודי שרצח גוי לא בטוח עבר על איסור לא תרצח במובן הפשוט שלו. הוא כן נענש ללא ספק, אבל לא במלוא חומרת הדין כפי שהיה רוצח יהודי להבדיל

אתה:"לא ככ בטוח שאיסור לא תרצח חל על גוים.צ"ע בזה."

אני:"אם הגויים מחוייבים בלא תרצח ביניהם אנחנו לא מחוייבים לא לרצח אותם?"

אתה:"שימי לב שאת מעוותת את דבריי לא כתבתי שאנחנו לא מחויבים על לא תרצח ח"ו אלא רק שיהודי שרצח גוי לא בטוח עבר על איסור לא תרצח במובן הפשוט שלו."

אשמח להבין, איפה העיוות כאן?

בעשרת הדיברות כשכתוב לא תרצח, לא היה הסתייגות בדוגמת 'לא תרצח יהודי', וגם לא ראיתי פרשנים שכתבו כך, אם יש לך אשמח לקרוא.

לא לכל העולם כמו שמקובל לחשוב.. גוי לא מצווה בלא תרצח אלא מצווה במצוות שופך דם האדם באדם, שזו אחת מ7 מצוות בני נח. 

העיוות הוא שאת מציגה את זה כאילו אמרתי שבגלל שלא בטוח שיש איסור לא תרצח על יהודי שהורג גוי משמע מכאן שמותר להרוג גוים. ממש לא! זה איסור חמור של השחטת הנפש ויש בה גם עניין גדול של חילול השם.

מקור לבבי לימוד העניין שזה חל רק על יהודים ועל גוים -"וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה" 

גוי לא בגדר רעהו לכן האיסור מדובר רק בין יהודים ליהודים.

תודה על הדיוק.

אני התפלאתי שיש אצלך מקום לחשוב שיהיה מותר להרוג גויים.לא אמרתי שאתה אומר שמותר להרוג גויים אלא אמרתי ש"אנחנו לא מחוייבים לא לרצוח אותם?".

זה שהפסוק הנ"ל מדבר על הריגת יהודי לא אומר שהריגת גוי היא מותרת. כרגע מדברים על הריגת יהודי.זהו.

ככה נראה לי..

אני מעודד השחטת הנפש

אזהרה מניין?

פרק י"ט פסוק ה'

ד"ה סגולה וד"ה  כי לי כל הארץ

כותב מפורש, שהגוים לפני השם כאין וכאפס, מה יותר מזה?

אני גם גדלתי בחברה נפרדת (ישיבה תיכונית, תנועת נוער) למשך כל החיים שלי עד שיצאתי לדייטים ובאמת הקפיצה לדייטים היתה מאוד מוזרה והביאה איתה אתגרים.

אבל הכי חשוב שתזכור - זה נורמלי!

יש לי צורך לעשות Zoom in על משפט אחד שכתבת.

"וזה לא שלא יצאתי לדייטים – היו בדיוק 2 בחורות שיצאתי איתן, אך עדיין כל פעם שאני יוצא, אני מרגיש כאילו אני מישהו אחר. כאילו אני לא באמת אני. אני פשוט לא מצליח להתמודד עם המתח."

היו 2 בחורות שיצאת איתן, ב"ה. בשני המקרים הללו הרגשת שאתה מישהו אחר. אוקי, אל תמהר להסיק מסקנות על העתיד. יצאת רק עם שתי בנות ויש לך רשמים רק משני מקרים, זה אמור לצבוע לך את כל העתיד.

דווקא זה אתה מרגיש אתה מישהו אחר - זה הכי הגיוני שבעולם. בסוף זאת סיטואציה שיכולה מאוד להלחיץ ואנחנו לא מתנהגים בה הכי טבעי. שים לב, שיש לך עוד אינטרקציות בחיים שאתה לא תמיד הכי טבעי, ואנחנו יוצרים מערכות יחסים שונות. ה"חוקים" שבהם אנחנו מתנהלים בהם בסיטאוציות שונות הם משהו שלומדים, כמו שיש חוקים מסויימים בצבא, במשפחה מתנהלים בצורה כזאת, בישיבה מתנהלים בצורה אחרת - גם בדייטים יש תפקיד שאתה לובש אותו, הגיוני שזה לא יהיה טבעי לך בהתחלה. רק אחרי שיוצרים אמון והקשר מעמיק נעשים יותר אותנטיים בקשר, זה טבעו של עולם.

לגבי היחס למיניות, הייתי ממליץ לך לקרוא את "מה את מבקשת" של אוריה מבורך, אולי זה יעשה לך סדר בראש לגבי הנושא ואיך מובנה בתרבות הכללית ואצל דוסים על סוגיהם השונים

נגעת בדיוק בנקודה - יש כאן מתח! ולאט לאט לומדים אותו. מה משפיע עלי, מה פחות, מה עושים, מה לא עושים. מתי להנמיך את המתח מתי אפשר להיות איתו ולהרגיש בטוח. תוך כדי תנועה תהיה קשוב לעצמך ותוכל ללמוד את זה מהתגובות הטבעיות שלך. תחשוב עליהם אחר כך ותבין למה הגבת ככה ואח"כ תוכל לחשוב על דרכי תגובה שונים לסיטואציה. וכל עוד שומרים על הקווים אדומים, זה בסדר ללמוד מטעויות גם.

אבל דבר ראשון ובטוח - לנרמל, לנרמל, לנרמל. זה הכי חשוב. תבין שאתה נורמלי וזה הכי מובן בעולם

אולי נובע מהעבר הדתי בשילוב עם ההווה הלא דתי, ולא מצאת תו'ל בעניין לא מכאן ולא מכאן 

יש לך עם מי לדבר/ לעבד את זה?

מבחינה דתית, הוא חלק משמעותי מהסיבוך בעניין

כשבחור ישיבה שגדל בחברה נפרדת, מגיע לדייט, הוא מבין שזה אירוע שונה ממה שהוא רגיל אליו, ואם הא קצת מתבייש וקצת נבוך, זה טבעי מבחינתו.

אז הוא משתדל להתגבר ולזרום, גם אם זה לא אירוע כל כך טבעי לו, ובדרך כלל גם מצליח בסוף.

אולי אתה מצפה מעצמך למשהו אחר, שמתאים יותר לבחור חילוני שגדל בחברה אחרת לגמרי, וזה מה שמסבך את הסיפור.

אם כך, נראה לי שזה יחסית קל לפיתרון.

[אפשרות אחרת היא, שיש משהו אחר ברקע, שלא נמצא בתוך התיאור שכתבת כאן.].

מאמן יוכל לתת לך את הכלים. לנהל את מסע הדייטים. כמו כן יש פודקסטים מאוד מועילים בנושא. אבל לך לאימון.

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.