אבל כן יודעת שזה תלוי בתינוק.

אני תמיד עם התינוקות שלי בבית (עובדת מהבית), ועם התינוקת הקודמת זה היה ממש מאתגר... איכשהו הצלחתי לעבוד, אבל בקושי (תכננתי לנסות להכניס אותה למסגרת, אבל בסוף זה קרה רק לקראת גיל שנה וחצי. ואז הכנסתי איתה למסגרת מלאה, בניגוד לילדים הקודמים שהיו בגיל הזה במסגרת חלקית, וזה היה מצוין בשבילה. וגם בשבילי...)

בהצלחה בהחלטות❤️

והארוחות היו בזמנים מוגדרים פחות או יותר

ישנו במיטה שלהם מגיל קטן ממש (פחות מחודש אפילו, אחרי שהעברתי מהעריסה של העגלה), בלילה בחדר השינה במיטת תינוק

במהלך היום עד גיל 3 חודשים בערך בעריסה ואז בחדר במיטת תינוק

בין לבין זמן משחקים, יציאה בחוץ וכו

לא זוכרת מה הספקתי בבית האמת.. ואם בכלל.. בשלב הזה הייתי בהריון נוסף כשהבכור היה איתי, בשמירה,  ועם הקטנה זה היה כבר שניהם יחד 

הם כן הלכו לישון באותה שעה בערך ב19.00. ואז היה לי זמן לעשות דברים בבית אחרי, אבל לא הייתי אז מקפידה שהכלים יהיו שטופים כל יום. כביסה כן הייתי עושה 

זה בדיוק השלב של חרדת נטישה, אז הגיוני שאת לא מצליחה לעשות הרבה. גם הבן שלי בדיוק למד לשבת לבד בגיל הזה, וגמע מרחקים בבית אחריי/ לידי

לא ינקו בגיל הזה 

הוא בן שנה 

קם ב8 בערך ואז הוא נודניק כזה

וגם לא מסכים לאכול כמעט כלוםםם 

ודביקי וגם כשעלי הוא לא רגוע

כזה לא סגור על עצמו

וזה באמת מגביל בקויש מצליחה לתשות קפה ולאכול אפילו בקטנה

אבל בערך שעה וחצי- שעתיים מהקימה נרדם לשעה- שעה וחצי- שעתייים

וזה בעצם הבוקר לשי מבחינתי

אבל כן הוא לא יונק וכשגמלתי מהנקה הרגלתי להרדם לבד עם בקבוק במיטה

ואז זה באמת הרבה יותר קל

אפשר לעשות קניות וסידורים, זה גיל שהוא ממש יהנה מלצאת ולהסתובב.

עבודות בית - מה שאפשר איתו ביחד. לשים אותו לידך לשטיפת כלים (על כסא אם הוא עומד או בכיסא אוכל), בינתיים לתת לו לאכול, או לשחק בכפות או כמה כלי אחסון שנכנסים אחד לתוך השני בערימה.

לקפל כביסה ביחד, הוא מעיף בגדים לרצפה ואת מקפלת ומראה לו ומדברת אליו...

לגבי היום, לפעמים אני מגלה אח''כ שעלה החום או יצאה שן או משהו כזה, ואז אני מבינה שהוא פשוט הרגיש לא טוב ולא ידע לספר לי על זה.

כנראה שגם אצל המטפלת הוא יבכה עד שהוא ירדם ויתרגל אין פה פתרון קסם. יש ילדים שיותר קשה שלהם.. 

אז לא בטוח שזה הפתרון. 

אצל המטפלת לדברים שונים מאשר בבית

לק"י

שבמסגרת הוא נרדם אחרת.

מנשא איכותי ישדרג אתכם, משהו שיש לו אופציה לנשיאת בטן וגב.

יכול להיות שיהיה לך יותר כיף לצאת איתו, וגם הוא יתפוס יותר סדר יום.

אם בא לך לחזןר לעבוד סופר לגיטימי בלי קשר לחורף, רק מציינת שיכול להיות שהמצב ישתפר.

אני חושבת שזה קורה לכל התינוקות שיש ימים שהם לא נותנים לנשום ויש ימים יותר קלים.

כן הייתי מנסה לבדוק למה הוא לא ישן טוב בצהריים.

נשמעמחי ממש מעט לגילו הזמן שהוא ישן במהלך היום.

תנסי לתת לו דייסה בבוקר שיהיה שבע טוב כשהוא קם, כמ לא ברור למה הוא נכנס ללפחות שלא רעב ועייפות בשלב מוקדם של היום.

אצלי היו ימים שאם היותר צריצה לעשות דברים שמתי במנשא על הגב.

קצת כבד ולא הכי נוח, אבל רק ככה יכולתי לעשות דברים.

היא איתי בבית .יש בקרים שמשחקת יפה על השטיח זוחלת..ויש שלא..... 

מה אני עושה?

מבינה שכנראה קשור להוצאת שיניים !..

שמה אותה בכיסא אוכל למצוץ לחם.

או מוצץ טעימות ממש אוהבת.יש לך?

אם ישנה וקמה עצבנית מנסה להחזיר לישון   

(זה תלוי תינוק מן הסתם...)

אצלי כל עוד היא היתה בשלבים של הזחילה הצלחתי לעשות בערך הכל,

בעיקר עבודות בית, היא פשוט לפעמים זחלה אחריי או שהיתה עסוקה עם ה"צעצועים" (ללעוס לטעום וכו') שלה... 

קיפול אני מקפלת בעמידה על המתלה, אבל הייתי מסתדרת גם בישיבה אני חושבת...

ומהרגע שהיא התחילה לעמוד, אז היא יותר צריכה אותי, כדי לא ליפול... 

אז פחות מצליחה לעשות דברים שצריכים ריכוז

וגם מאז שנכנסו המוצקים כארוחה, אז זה ממש לשבת ולהאכיל וזה לוקח זמן...

לגבי שינה, זה ממש תלוי, לפעמים לא ישנה בבוקר ורק צהריים קצת יותר משעה, לפעמים גם וגם... 

אני ממש משתדלת להיות קשובה אליה לזהות סימני עייפות, 

לפעמים סוג של "מכריחה" אותה לישון כי יודעת שזה יעשה לה טוב

להרדים לבד במיטה נראה לי מאתגר, רק בקבוק או עייפות רצינית שנרדמים כזה מייד אבל שניהם לא תמיד קורים

סדר יום- הסדר יום סובב סביב הארוחות בעיקר, כי אחרי ארוחה היא בד"כ רגועה ויכולה להעסיק את עצמה, ואני מדי פעם מצטרפת... 

לא עונה אחת אחת כדי לא להעיק. 

אבל קראתי את כולן..

היום היה יותר טוב.

נראה לי אני צריכה להקפיד יותר על ארוחות טובות ובזמן ואז כבר נראה יותר טוב, ולחכות שהחרדת נטישה/משהו שמציק לו יוקלו קצת, כי כרגע הוא ממש לא נותן לי לזוז...

(ואגב, הוא בהחלט יכול לזחול בכל הבית, אבל למה לו, אם הוא יכול פשוט לצרוח על השטיח :/ )

ונירמלתן לי קצת.. מודה שהציפיות שלי היו אחרות מהגיל הזה.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...