ויצאתי ממנו בגלל העבודה.

וגם שבוע שעבר מראש לא נכנסתי בגלל זה

וזה לא הוגן!!!

אוףףףףף

וזה גם קשור לאנשים שקצת מרגיש לי שלא מבינים מה המשמעות של התקלות. 

לק"י

זה מחוייבות. אי אפשר לעשות מה שרוצים...

ואם העבודה קשה, אז בכלל זה מובן.

אולי באמת את צריכה עבודה אחרת.

ואולי את צריכה להתרגל, וזה ייקח עוד כמה שנים.

ויש אנשים שלוקח להם זמן למצוא את מקומם בשוק העבודה.

🫂

עבדתי כבר בעבודה אחרת.

עזבתי כי היה לי ממש לא טוב

עכשיו לא טוב לי מבחינות אחרות.

העיקר כשעזבתי שנה שעברה הבטחתי לעצמי שאני לוקחת רק עבודה שהיא ראש קטן. בפועל העבודה שלי היא לא ראש גדול אלא האחריות שמעליו 😏

ואני לא חושבת שאחכה לשנים הבאות לראות אם אני מתרגלת. גם בעלי לא יאהב את הרעיון כי זה ממש מקשה עליו, וגם אני לא רואה איך אני שורדת בכלל עד סוף החוזה שלי בקיץ. 

והאמת שאני לא מצליחה לראות את עצמי מוצאת זמן וכוח להתעסק בזה...

וגם היו לכם מילואים תוך כדי, לא? אם כן, אז תכפילי את השחיקה פי כמה.

אולי עוד לא מצאת במה את אוהבת לעבוד?

או שהשילוב בין הבית למשפחה מורכב לך?

חיבוק!!! נשמע מתסכל ממש להיות תקועה בתפקיד שמיצית לגמרי, במיוחד שנשמע שאת לא יודעת מה כן היית רוצה.

וכן, גם היו מילואים בתחילת שנה.. האמת שכחתי מזה כבר.

לא מיציתי לגמרי את התפקיד,בכלל לא. לפחות לא בהגדרה הרשמית שלו. אבל אני מרגישה שאני יותר עוסקת בבלתמים וכיבוי שריפות מאשר החלק בעבודה שאני אוהבת, ומסתבר שהבלתמים וכיבוי שריפות האלה הם חלק אינטגרלי ומרכזי מהתפקיד,וכנראה העיקר שבו... ואין לי זמן לעסוק בדברים שאני אוהבת בתפקיד. ועד שאני מגיעה לזה אני צריכה לגמרי להניע מחדש. 

להיות עסוקה בבלתמים וכיבוי שריפוי זה נשמע תפקיד מעצבן. במיוחד שזה לא מה שציפית. זה תמיד ככה? או שהיו גם תקופות יותר טובות שיותר נהנית? 

ב"ה

אבל כרגע אני לא רואה אופק לשינוי.. 

יכול להיות שבמקום העבודה הספציפי יש עוד מעבר לליבה של המקצוע וזה מעמיס על היכולת לעסוק במה שרצית

אצלנו בעבודה זה ככה האמת

אני לפחות פעם בחודש רוצה לעזוב😅 אבל לא רק בגלל המקצועי אלא כי אני לפעמים מרגישה שאני עובדת יותר מדי, ולפחות שישתלם לימוד המקצוע כדי שיכולת ההשתכרות ואיתה משא ומתן על תנאים ישתפרו.. אבל  זה לוקח פה זמן והאמת גם לא תמיד מצליחה לעשות את הצעד מעבר כדי להשתלם יותר ולהניע מעייפות החומר וחוסר התלהבות

כאילו, לפעמים באמת מספיקה לי ה׳בינוניות׳ הזו. 

וגם, אל תשכחי שיום ראשון הוא יום קשה ואנחנובתקופה קשה ממילא. אני לא לוקחת החלטות הרות גורל ביום ראשון

מה שאני עשיתי - השוואה בין יתרונות וחסרונות לעומת לעזוב למקום אחר/ להחליף מקצוע. 

נכון לעכשיו אין יתרון בללכת למקום אחר מבחינתי, בהתחשב במכלול האישי שלי ובהיצע בחוץ ואני כן נשארת כדי להרחיב ידיעות ולהתמקצע ובסוף ב״ה זו עבודה טובה 

אולי לך זה כן ישתלם

ואם הייתי סובלת הייתי עוזבת חד משמעית. 

ובאמת המשכורת לא משתלמת ביחס למקצוע שלמדתי. (וגם נראה לי הגדרת אחוזי המשרה לא תואמת את המציאות בשטח. אני מקבלת גלובלי + תוספות על מה שמוגדר)

ואצלי יום ראשון קשה, ושני, ושלישי, וכו'... אם זה יום שיש בו בלתם.

אני רק בתהייה לאן אלך אם אעזוב

וחוץ מזה שזה כן תפקיד עם אחריות שסומכים עלי.. אני די אתקע הרבה אנשים אם אפר את החוזה.

רק אם יש ברירה

לא נראה לי שאת במצב כזה

אצלנו לפחות יש כאלה שעוזבים למרות שאין מחליף בטווח מיידי ושכל תהליך שעושים לוקח המון זמן ללמוד. ככה זה אנשים🤷‍♀️

אז לא הייתי לוקחת את זה כשיקול

לגבי לאן תעזבי - צריך לחפש. לא יודעת מה המקצוע שלך כי לא כתבת, אבל הייתי מתחילה לחפש

מצד שני כתבת שאין לך כח לתהליך

זה רק העבודה, או שזו כבדות ולאות בכלל..? כי זה גם משפיע 

אני מרגישה שהעבודה משפיעה על כל התחומים..

אני חוזרת הביתה גמורה ואז עד שאני מתאוששת אני מבינה שצריך לבנות את הבלתמים של מחר...

ושהעבודה גוזלת ממך המון אנרגיות

אם היא לא נותנת לך גם, נשמע שלא כזה כדאי להמשיך להחזיק אותה

בסדר שצריך לעבוד ולהתפרנס, אבל לפחות שיהיה גם סיפוק, משו

אם זה רק שואב אז הייתי מחפשת משו אחר

השאלה היא, מה היה בעבודות קודמות. גםאז הרגשת ככה? זה היה תחומים שאהבת? כי לפעמים זה לא העבודה עצמה, אלא כמה אנחנו לוקחות אותה איתנו  

ולא אהבתי את ההוראה, רק את המתמטיקה.

בתקופות שאין הרבה בלתמים יש גם סיפוק וכיף.

אפילו היום הצלחתי לעבוד שעתיים בתחומים שאני אוהבת יותר וזה עשה לי טוב. אמנם חזרתי עייפה אבל במצב רוח טוב. אבל הערב כשאמרו לי על הבלתם הנוכחי זה העלה את כל הרגשות השליליים. בעיקר בגלל שפספסתי שיעור שחשוב לי בגלל זה.

חוץ מזה נראה לי גם הקור וזה שלא רואים שמש ממש משפיע עלי...

גם בבית הקור רק גורם לי להישאר מתחת לשמיכה עם בקבוק חם ולא לעשות כמעט כלום..

 וגם אני רק אוהבת את המתמטיקה ולא ההןראה..

אולי תוכלי לתת רעיונות להסבה מקצועית בלי ללמוד עכשיו תואר חדש?

🤣

אולי אפשר למצוא תןאר שני במתמטיקה עם תזה עם מלגת מחיה

אבל מה זה יתן לה?

זה לא כסף, מלגת מחיה זה גרושים

וזה לשנתיים

ובמכללות מסוימות אפשר אפילו ללמד קורסים "פחות" נחשבים (נכון ללפני כמה שנים, האמת שאת זה המל"ג כל הזמן מקשיח).

אבל גם תרגול זה כסף טוב.

וזו הוראה בלי בעיות משמעת, ממש יכול להתאים למי שבעבר היתה מורה וכנראה יודעת ללמד.

והאמת שממש לא הייתי עושה תואר שני בהסתמך על תרגולציה באקדמיה, ברוב האוניברסיטאות (בטכניון לא, אבל בשאר לפי מה שידוע לי כן) מעדיפים לקחת מאסטראנטים ודוקורנטים לתרגל ולא מישהו מבחוץ

במכללות זה אכן אפשרי אבל קשה

להתקבל בלי דוקטור  ט

אבל זה נשמע לי נכון באוניברסיטאות ופחות במכללות, ששם לא נפוץ מסלולים של תואר שני ובטח לא דוקטורט.

ובשביל לתרגל לא ייקחו דוקטור אלא דווקא בוגר תואר שני כדי לשלם פחות (דוקטור זה "over qualified" בשביל משרת תרגול)

בהחלט צריך לברר יותר אם זה כיוון שנשמע מעניין.

אבל מאוד מסובך בלי דוקטורט 

מרשה לעצמי לכתוב בנחרצות יחסית כי אני כן מכירה את המצב מבפנים😅

חייבת להגיד לך שהייתי ככה מלפתוח שרשור על זה שבזמן האחרון אני לא מצליחה לעבוד נורמלי.

חוסר ריכוז, חוסר חשק, עצבים, תחושה שלא מבינים אותי

ובעקרון אני אוהבת את העבודה שלי ואני כבר כמה שנים בתחום...

אני חושבת שאנחנו בתקופה מטורללת ומאוד קשה לשמור על יציבות בתקופה כזאת.

אל תהיי קשה עם עצמך❤️

לא קשה עם עצמי..

פשוט קשה לי...

אולי באמת כל הדיבור על זה שלא מתאים לי לעבוד הוא לא נכון

אני מעבירה את הימים בהמתנה ליום חופשי ושבת

קשה לחיות ככה מזדהה לגמרי

רשמית יש

מעשית.. לרוב בחלקו אני עובדת אם לא בכולו.

גם אם לא נוכחת פיזית לפעמים צריך למצוא פתרון לכל מיני דברים וזה עלי.

פעם יצאתי עם בעלי ותוך כדי תפעלתי אירוע 🤦‍♀️.

וחוץ מזה שיש דברים שיש להם דד ליין אבל בגלל כל הבלתמים אין לי זמן לטפל בהם.ככה יוצא לפעמים שביום החופשי אני מטפלת בזה (ומקבלת משכורת על השעות אבל זה לא נותן יום חופשי..) 

זה היה על השולחן כשהתחייבתי לעבודה. ואם זה לא היה בתדירות כזאת גבוהה בחודש האחרון הייתי עדיין ממש בסדר עם זה. 

לק"י

לא מבינה למה אי אפשר לתת לבנאדם לנשום יום אחד בשבוע....

או לפחות להשתדל להפריע כמה שפחות.

באמת שלא פונים אלי תוך כדי היום החופשי בדברים שהם לא קריטיים ודורשים מענה מיידי.

אין לי עצה כרגע.

אבל שולחת חיבוק, מבינה ממש את הקושי.

מבאס ממש שזה ככה...

שלמדתי מלא מעט שנות עבודה, גם במקומות מלחיצים ודורשים, שתמיד יש לי גם חלק בלחץ, כלומר הלחץ מתרחש כשאני מאפשרת אותו, יש דרישות בלתי הגיוניות אם אני מאפשרת אותם.

אמנם הלחץ והדרישות מגיעים מהארגון/ הבוסים, אך זה לא אומר שחייבים לשתף עם זה פעולה.

בעבודה הנוכחית שלי, פעם ראשונה למדתי לשקף את העבודה שלי כתגובה ללחץ, להציב גבולות ברורים לגבי זמינות שלי (גם אצלי זה חלק מהגדרות תפקיד) ולהתנהל בנחת למרות הכל.

אם זה מקום שמנצל עובדים זה יותר מורכב ואולי בלתי אפשרי, אם זה מקום שאינו כזה ויש לו יתרונות אחרים, כדאי להשקיע וללמוד איך למתן את הלחץ, איך להתנהל בקצב נורמלי ואיך לשקף את זה לבוסים.

חושבת על מה שאת אומרת

נראה לי בעבודה שלי זאת סיטואציה שונה ממה שאת מתארת.

אבל צריכה לחשוב על זה עוד.

ולדבר עם מישנים שעושה תפקיד מקביל לשלי במקום אחר..

וגם אפשר לדבר עם הבוס ולדון על הבעיות, לפעמים קיימים פתרונות שלא משתמשים בהם כי נוח להשתמש בעובד שעושה ושותק.

מפתיע

על גבוח המהפכני.. אבל ייקח כמה זמן עד שיהיה אפשרי ליישם. ועדיין שווה ממש

הלואי שזה באמת ישנה לטובה ותוכלי ליהנות יותר מהעבודה...❤️

גם יש פתרון באופק (ואפשר תמיד לדבר שוב ולבדוק הקדמה של הפתרון) וגם העזת לדבר על בעיות ולבקש (או לדרוש) פתרונות , זה דבר שהרבה לא מעיזים לעשות וזה פיתוח מיומנויות של תקשורת מקצועית.

אני יכולה לשתף שבקשו ממני בעבודה לנהל פרויקט בסדר גודל בינוני (בנוסף לעבודה הרגילה שלי) והסכמתי, ואז ראו כי טוב ובקשו ממני לנהל פרויקט גדול, אמרתי שאני מוכנה אבל אין לי יכולת לעשות במקביל גם את עבודתי וגם את הפרויקט, ואז העבירו (בהסכמתי) את עבודתי הרגילה למישהי אחרת כדי שאוכל לעשות את הפרויקט. ככה גם אני עושה משהו הרבה יותר משמעותי ומעניין (גם קודם היה מעניין אבל ברמה אחרת לגמרי) וגם בקצב שאני החלטתי ומחליטה עליו.

לגבי הקדמה זה לא ישים כרגע בגלל ענייני תקציב..

הוא הציע דרך להביא תקציב לפתרון מקורי, שאני לא חשבתי בכלל להעיז להציע.

ממש קשה. מבינה אותך... להיות בעבודה שרצית אבל בפועל זה אחרת ממה שציפית לו זה מתסכל נורא

ועוד כיבוי בלת"מים. נורא..

מרשה לי להציע שני דברים בכיוונים הפוכים?

מצד אחד - לראות איך את "מחנכת" את הסביבה. יש בלתמים והתקלות שהיו יכולות להמנע, נכון? אז אפשר לומר לאנשים שגרמו אותם - או באותו זמן או בחצי נזיפה יום-יומיים-שבוע אחרי - שומע? זה לא מתאים להודיע/לשנות ברגע האחרון. פעם הבאה לא יהיה מקובל עלי/תצטרך לדאוג בעצמך למחליף/משהו מתאים אחר, או להשאר רק בליידע שזה למורת רוחך הבלת"מים האלו ואת מבקשת להתחשב. 

אני לא מכירה את אופי העבודה, יכול להיות שמה שכתבתי לא קשור.. אבל מאמינה שאם תחשבי על זה תמצאי מה כן אפשר לעשות ואיזה גבולות להציב. נשמע שאת בתפקיד מאוד אחראי. אל תהססי להשתמש באחריות שלך גם כדי להציב גבולות ולהטמיע שינויים חשובים.

מצד שני - יכול להיות שהפער בין איך שתפסת את התפקיד למה שקורה בפועל (להיות זמינה תמיד) יוצר את הקושי? נניח אם היית בוחרת מלכתחילה לעבוד בכוננויות /עבודה עם אחריות שטיפולית שדורשת זמינות תמידית - היית מקבלת את זה אחרת נפשית? קצת כמו שבתור אמא את זמינה תמיד, זה יכול להיות מתסכל לפעמים, אבל זו הגדרת התפקיד וחיים איתה. בעבודה בד"כ זה לא ככה, אבל אולי יתאים לך להגדיר לעצמך שהחודשים הקרובים אני בעבודה הזו, זו עבודה שדורשת כוננות, כמו אם בעלי היה בצבא קבע שהיינו בכוננות תמידית, וככה אני חיה עכשיו. לבחור לחיות עם הכוננות והלחץ. לפעמים כשבוחרים מזה וזה לא רק עוד טלפון ועוד בלתם שמגיעים ומגיעים אלא את סוג של מצפה להם - יותר קל לטפל בהם עניינית ואז לחזור לדברי היומיום שלך בבית.

ובלי קשר לנ"ל שזה להתמודדות עכשיו היומיומית, תעשי חושבים עם עצמך אם גם שנה הבאה תרצי להמשיך בזה.

שולחת הרבה כוחות!!

לא כל כך רלוונטית

רוב הבלתמים הם באמת כאלה שלא היה אפשר לצפות מראש

ומה שכן היה ניתן לדעת מראש ולא נאמר בזמן מבחינתי זה התפקיד של מי ששכח לעדכן למצוא פתרון. בינתיים זה עבד די טוב.

העצה השניה טובה באמת, והחוואי שאצליח לסגל אותה. כשזה בא פעם בשבוע הייתי בעמדה הנפשית הזאת, אבל בתקופה האחרונה זה כל יום. וזה כבר כבד עלי מדי. ודווקא דברים שלוקח הרבה זמן לטפל בהם...

וזה לא "אשמת" אף אחד, זה באמת דברים שתלויים בידי ה'. כנראה שגם בנושא הזה אני צריצה להתחזק...

אנשים שלא מבינים מה זה להתקיל.

התכוונתי מצד זה שיש להתקיל ב6 בערב ויש ברבע ל9...

את באמת עובדת בעבודה קשה ממש אבל איזה שליחות יש לך!

מחזקת אותך שתצליחי להמשיך להיות בהקשבה לנפש לך ולהיות מחוברת לעצמך, ושתמיד יהיה לך כוחות בשפע לכל מה שתעשי❤️❤️❤️

תודה אהובה 💕💕💕

אני כן חושבת שזו תקופה קשוחה יותר ועוד חודש חודשיים הבלתמים ירדו משמעותית.

ומוסיפה לך המלצה אולי לדבר עם מי שבתפקיד מקביל אלייך מפה כי נראה לי שהן בנו מודל לא רע.

בהצלחה ושולחת לך חיבוק ומלא מלא אוויר כי זה קשהההה

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...