בחימום שמן זית גרוע יותר משמן קנולה.. אולי להשאיר שמן זית לתיבול או מריחה של דברים אחרי אפיה וכו, ולאפיה טיגון בישול להשתמש בשמן אחר?

ואין לי מוגם לגבי מחיר, אבל שמנים לא מזוכרים כמו קנולה חמניה וכו בריאים יותר מהמזוככים, אז אולי זה יכול להיות לך תחליף

לי סביב פסח אבל אני לא בדיוק זוכרת.. חושבת ששמן קנולה יותר בריא מסויה אבל זה לא מבוסס. אני משתמשת לטיגון/אפייה וכו' בקנולה ולטיבול וזה בזית, זה גם מה שאני מכירה מהבית. יש דברים שלא אפשר להחליף בשנים קוקוס? נגיד טיגון? אני לא בטוחה שזה יותר בריא אבל זאת גם אופציה

אני יודעת ששמן זית פחות טוב בטיגון אז אצלי הוא משמש בעיקר לתיבול של סלטים חיים

ושמן זית באמת ממש יקר

שמח קנולהעולה לי 6-7 שקל

קונה פח של משק אחיה. ולפעמים לעוגות שמב שמן קוקוס טבעי לא מזוכך.. יותר זול משמן זית ומחליף מצוין במתכונים חמאה. 

ומשתדלת לא לאפות מלא... 

אבל אני לא ניסיתי

בשמן זית לרוב לסלטים חיים או בישולים מסוימים שצריך את הטעם של שמן זית.

לשאר האפיה והטיגונים אני משתמשת בשמן קנולה.

אגב, אני גם חשבתי שהוא לא בריא ואז גיליתי שיחסית לשמנים אחרים הוא ממש לא שומן רווי (שומן רווי זה שומן שכל מולוקולות החמצן שלו קשורות במלוקולות אחרות. ובקנולה הרבה מולקולות חמצן משוחררות לעומת שמן קוקוס למשל שנחשב בריא אבל הוא רווי ממש). 

אולי ההסבר הכימי לא היה הכי מוצלח, בכל זאת עברו הרבה שנים מהקורס כימיה;)

שהוא טבעי. יש בעיה עם שומן שסיכררו או חימצנו אותו... 

למה שלא תהיה בעיה?

לבעיה 

אבל לא קראתי את המחקרים עצמם

מלמדת ששטפו אותנו ששומן רווי זה האוייב בלי שהסבירו למה. מה הוא עושה איך הגוף שלנו מגיב... פשוט ברור שהוא רע וצריך להימנע...

ולכן הגיעה המדבקה של שומן רווי בכמות גבוהה🤦🏻‍♀️

בשונה משומן מהחי, שלא לומר מזיק

מסכימה עם מה שכתבת 

על שומן רווי טבעי. כמו שיש בשמן קוקוס למשל. שמיוצר ללא חימום, בכבישה קרה. 

זאת אני ששכחתי מה בדיוק קורה שם;)

אבל לענייננו, מולקולה של שומן רוויה היא פשוט רוויה, מה ההבדל הכימי אם זה טבעי או מלאכותי?

בפועל הגוף מתמודד עם אותה סיטואציה

או מהחי, שנאכל עם מעט פחמימה וחלבון בעיקר,  גורם לפחות עליה ברמות האינסולין, וגם לא מעלה את רמות הכולסטרול בהכרח. 

הן חומצות שומן ארוכות שרשרת ולוקח להם זמן להיכנס למחזור הדם... 

חומצות קצרות ובינוניות שרשרת נכנסות הרבה יותר ביעילות למחזור הדם (אחרי מערכת העיכול)... ולכן יותר משביעות. וזה משהו מיוחד לשמן קוקוס. 

לגבי הרווי, כשזה טבעי וזה לא מסוכרר/מחומצן אז אין עם זה שום בעיה... 

שמן זית לטיגונים "דקים", לאפייה מלוחה ולסלט, שמן קנולה לטיגונים עמוקים (שנדירים אצלנו) ולעוגות.

בפסח אנחנו משתמשים בשמן אגוזים במקום שמן קנולה (ולא מכניסים שמן דקלים), אבל הוא גם יקר...

לא מכירה שמן שהוא גם בריא וגם זול🤷‍♀️

הסבירו לי פעם ששמן חמניות יותר בריא מקנולה, בו אני משתמשת לאפייה וטיגון, כל השאר שמן זית.

שמן קוקוס אנחנו גם משתמשים לפעמים. פחות נוח כי בחורף הוא מתקשה לגמרי וצריך 'לחצוב' אותו מתוך הצנצנת (קר אצלנו...). וזה גם לא זול.

שמן אגוזים זה פתרון שהצליח לנו לקצת זמן ואז לא מצאנו יותר בחנויות בכלל.

נשאר באפשרויות שמן חמניות ושמן קנולה. אני אראה מה יתאים לנו.

כמובן שנשאיר שמן זית לתיבולים וכדו'. אבל לאפיה אני מתלבטת מה באמת יכול להתאים. טיגון עמוק בכל מקרה אנחנו לא עושים.

יש סוג אחד שאין לו טעם של קוקוס שכרגע שכחתי את שמו.

אני אוהבת את הריח והטעם אבל לא תמיד זה מתאים ולא   כולם אוהבים קוקוס בחביתה... 😌

קנולה (או קוקוס - בעיקר בשביל למלא פונקציה של מרגרינה) 

לתיבול זית 

אבל אני כן משתמשת בו, לתנור...

בישול משתמשת בקנולה

לא מצאתי פיתרון

כל מה שקראתי נשמע לא בריא במידה כזו או אחרת

(מתחמצן וכזה.. ויש עוד סיבות, ספציפית לגבי שמן זית) 

גם ברפואה קונבנציונלית וגם בגישות היותר טבעיות, תמיד שמן זית הוא הכי מומלץ.

איפה ראית שהוא לא בריא?

שזה השתנה ממה שהיה פעם. 

"בעבר הפיקו שמן זית פעם בשנתיים, ואם הוא לא נשמר היטב, הוא החל להתחמצן, מה שגרם לריח רע בטיגון. כיום מפיקים שמן כל שנה, ונוכחות הפוליפנולים נוגדי החמצון שבו מאפשרת הגנה על השמן.

נוסף על כך, בזכות תכולה גבוהה של שומן חד־בלתי רווי ובזכות תכולה נמוכה של שומן רב־בלתי רווי השמן יציב יותר בטמפרטורות גבוהות, ונוצרים פחות חומרים רעילים בזמן הטיגון."

מפה

שמן זית או שמן קנולה | שירותי בריאות כללית

לשמנים רב בלתי רוויים, אבל יציב פחות בהשוואה לרוויים. כלומר עדיף לטגן בחמאה

יש גורמים שרוצים שנמשיך לאכול לא בריא כי אין באמת מספיק שמן זית לכל העולם😅😅

אני עוקבת אחרי מישהי שהיא מתעדכנת בכל המחקרים העדכניים שקשורים לתזונה וכאלה...

היא מדברת על זה שם, רק שאני לא זוכרת את הפרטים 😅

אבל בחום נמוך פחות נורא (שהוא לא רלוונטי בכל אופן לבישול) 

קנולה /חמניות. מה שיש וזול. שמן זית לתיבול סלטים וכדו'.

 מבחינתי המחיר קובע ואת ההשתדלות שלי במסגרת שמירה על הבריאות אעשה בדברים אחרים.

אין לי שום יכולת לשלם על שמן זית באופן שוטף ואני גם לא כ"כ רגילה לטעם. 

נותן תמורה טובה של עלות מול בריאות, אבל הוא לא מאד נח לשימוש בחורף (מוצק).

אנחנו לצערי הרבה על שמן קנולה...

לא הרבה יותר זול... אבל אפשר למצוא ב45 לליטר 

כמובן כבישה קרה

וזה הרבה יותר טעים בעיני לעוגות וחלות

אם זה לטיגון ארוך או עמוק (לא חביתה..) - אז אין טעם להשקיע בשמן זית. הוא מתחמצן ונהיה לא בריא כמו כל האחרים

ומבין שמני הזרעים הזולים אני הבנתי שקנולה עדיף על האחרים (אבל באמת זה עדיין לא בריא)

מטגנת רק חביתה או בצל לבישולים.

שמן קוקוס אכן גם בשימוש, אבל באמת לא הרבה יותר זול.

תודה!

אנחנו קונים דרך "החישוק" ב34₪ לקילו.

מה זה החישוק?

אנחנו הרבה עם שמן זית. 

בעבר אמרו שלא בריא לחמם ולטגן אבל למיטב הבנתי ירדו מהעניין הזה. אז אני כן מטגנת בו לפעמים חביתות וכו'. ועל ירקות בתנור, תפו''א, פירה. 

ניסינו פעם שמן אבוקדו שאמרו שיותר טוב לטיגון. זה היה אחלה אבל יקר יותר משמן זית אפילו אז ירדנו מזה. 

בעוגות קנולה. 

הקוקוס גם במחלוקת. וכולם פה לא אוהבים את הטעם. 

כל שמן בחום מתחמצן גם שמן זית

בכללי זה הבעיה בשמן זה לא רק באיכות זה בכמות הצריכה במזון

יש לי בבית גם שמן זית לרוב הדברים (אני לא מטגנת בכלל) גם שמן קוקוס למאפים מתוקים וכד' וגם שמן פשתן שאני לתיבול סלטים וגם שמן ושמן מזוכך למצב שאני נתקעת בעיקר בלי שמן זית או לאפייה אני לפעמים משתמשת במזוכך

מסקנה עיקרית זה לא רק באיזה שמן עדיף זה בעיקר מה אני יאכל כדי לנקות את השמן מתוכי לצד דבר עם שמן כדי תמיד לשלב מזון מעלים ירוקים וירקות חיים לנקות את הרעילות והצטברות השומן מהגוף

וגם מזכירה שאגוזים ושקדים עשירים בשומן ומשפיעים על הנושא שהעלת

לבישול אפיה וטיגון

ובשמן זית לתיבול סלטים וכד'

אנחנו נשתמשים בשמן זית לתיבול, ולבישול/ אפיה / טיגון בקנולה, אמא שלי( שלמדה את הנושא באופן מקצועי), אמרה ששמן סויה וחמניות לא בריא, וקנולה בסדר. 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

אומרת עלייך פרק תהילים עכשיו

קחי את הזמן שלך להתבאס ולנשום...

שה' ישלח לך אותו בקרוב ממש!