קופסת שימורים כלשהי (גוף), מעליה מפית תחרה עגולה (צווארון) ומעליה אשכולית/פומלית (ראש), אפשר לצייר עליה פרצוף של ליצן עם טושים.

ממש פשוט מדברים קנויים, מלווה בפתק מושקע שרואים שהיתה מאחוריו מחשבה (אנחנו קיבלנו ממנה פתק אישי, שהיא כתבה בו מה היא מעריכה בנו וכמה היא שמחה להיות שכנה שלנו, וכו'). כשאמרתי לה אחרי פורים כמה זה היה משמעותי ומשמח, היא אמרה לי שאין לה את היכולת להשקיע במשלוח מנות מושקע, אז היא משקיעה לפחות בפתקים. אני ממש אהבתי והערכתי את זה.

(מניחה שהיו לה גם כמה משלוחים בלי פתק אישי, כדי להחזיר לאנשים שלא ציפו לקבל מהם. אבל למשפחות שהיא תכננה מראש להביא - היא השקיעה בפתק ולא במשלוח).

אישיים לכמה שחשוב לי..

ממש גם מנצלת את זה לספר להם מה אני לומדת מהם וכו

וכן מכינה גם כמה יותר נייטרלים

אני לא משקיעה עד כדי פתק אישי לכל אחד... אבל כן משקיעה בברכה (בחרוזים, ושתהיה מתאימה לפורים הנוכחי) ובעיצוב שלה.

לרוב לא מנסה להכין בעצמי אוכל, כי אני לא טובה בזה, אלא קונים דברים ומכניסים לשקית נייר, וזהו.

לפעמים מנסים למצוא קונספט למשלוח, לפעמים בהקשר של התחפושת המשפחתית שלנו. (למשל - שנה אחת התחפשנו כולנו למלכים, אז במשלוח היו אגוזי מלך, קרקרים של חברת מעדני מלך ודבש, שהוא כאילו מזון מלכות)

לפותחת - מציעה לך ללכת בכיוון הזה. הכי קל ללכת על משלוח לפי צבעים, ואז לקשר את הברכה לזה. (למשל - משלוח של דברים בצבע צהוב: שתמיד תהיה לנו שמחה מאירה. משלוח בצבעים שחור-לבן: שתמיד נזכה לראות את החלק הלבן והמאיר בתוך השחור של החיים. וכו'... אפשר לבחור את הדברים לפי צבעי האריזות שלהם)

לשלב חלק מהמרכיבים הבאים-

זיתים טעימים,גבינה בולגרית,עגבניות שרי, קרקרים קנויים,לאבנה, טחינה,חומוס,מתבל גבינה..

כמובן לא הכל..

מתוק- 

שקית שוקו

שוקולדים

מעדן 

ערכת קפה-

עוגיות לוטוס

בקבוק קנוי קטן אייס קפה

ושוקולד או רוגעלך

אפשר פיצוחים- בשקיות או קופסאות קטנות

יחד עם מיץ

אפשר שקיות קטנות עם ברכות ומשהו שמתאים לברכה-

שפע- מטבעות שוקולד 

שמחה- עוגיות חיוכים

חיות- ביסקויט חיות

אהבה- לבבות גומי

ושאר רעיונות מקוריים

תבנית ביצים שבתוכה 6 ביצי קינדר (אפשר חיקוי אם לא אוכלים חלב נוכרי), וליד זה חלב של קפה (יש ממש חלב ספציפי לקפה טעים ברמות). מתוק מאוד. 

הבעיה עם זה היא שצריך הרבה תבניות ביצים משכנות או משהו. 

אולי ערכה להכנת פונדו?

את שמה חבילת שוקולד מריר, חבילת מרשמלו, תפוח, בייגלה (אפשר לקנות בשקיות קטנות) וכו

ומצרפת הוראות איך מכינים את הפונדו. 

הכל קנוי, זה רק השקעה בהוראות. 

ואם כבר יש להם אז הם מן הסתם לא צריכים את ההוראות... 

אבל חמוד מאד

יש כמו נייר כזה ששמים לנפח, נכון? אז כזה חום, שהיה נראה כמו זרדים של הקן ועל זה היו מונחות כמה ביצי קינדר, לא זוכרת אם היה עם זה עוד משהו.. זה היה ממש חמוד! 

קטנה מיץ כלשהוא, קטנה חבילת עוגיות ואורזת ביחד. זהו. אין שום סיבה שתשקיעי מעבר. המצווה הזאת גם ככה איבדה כל פרופורציה אז בשנה כזאת טוב להחזיר אותה לממדיה 

הייתי פשוט בוחרת צבע

וקונה דברים מתאימים לצבע הזה, מה שיש בסופר בלי להשתגע

מחברת פתק חמוד עם כמה מילים שמתקשר לצבע, וזהו

או כתום או צהוב לרגל המצב.

לטעמי אפילו לא צריך קונספט

ללכת לחנות גדולה כמו אושר עד פעם אחת

לקנות הכל

כמה דברים שמכבדים לטעמך אבל לא יוצאים יקרים מידי, אמצעי אריזה קלים יחסית (שקיות צלופן או קרטון) ובאמת לקחת את זה הכי ברגוע שאפשר

להחליט על מספר משלוחי מנות מוגבל מראש שאת מכינה וגם אם יביאו לך ולא תחזירי זה ממש בסדר, אפילו להחליט שאת עושה רק מה שמוטל בחובה 2 משלוחים.

משלוחי מנות פשוטים ממש כמו בקבוק שתיה קטן, לחמניה, ו2-3 ממרחים קנויים/זיתים/סלט טרי קצוץ בקופסאות חדפ של רטבים קטנות

זה לא הרבה עבודה וזה ממש מכובד בעיני

תיונים מכמה סוגים, אם את מוצאת- צנצנת דבש קטנה (כמו שמקבלים בגן לר"ה) או קוביות סוכר, ואם את רוצה להגזים אז גפ לקנות ספלים ולצרף לכל משלוח ספל ואז המשלוח הוא כאילו ערכת תה כזו. אפשר גם להוסיף או להחליף בקפה.. 

באמת הייתי הולכת על רעיון של "קונספט" ואז גם אם זה פשוט זה נראה יותר וואוו. 

משלוח שוקולד- סופלה, בקבוק שוקו, מקופלת, וטבלת שוקולד

משלוח אדום- שוקולד פרה, פחית קולה, ועוגיות לוטוס

משלוח שחור/חום- לבן- קליק חום לבן, עוגיות אוריאו, ומילקי. (אפשר גם לקנות בסטוק לוח דמקה כזה קטן ואז זה בכלל קונספט)

משלוח מכל הלב- סוכריה בצורת לב, שוקולדים בצורת לב, ולבבות דקל.. (חח סתם, לא חייב)

עוד משהו שהוא לא יוצא ידי חובת משלוח הלכתי אבל זה חמוד- ערכה להכנת משהו. הביאו לנו שנה אחת קמח לפיצה, רוטב פיצה קנוי, תבנית לפיצה מהמקס סטוק ומתכון להכנת פיצה ביתית. 

אפשר על הדרך הזו ערכה להכנת סמורס- ביסקוויטים, שוקולד, ומרשלו והוראות איך מכינים סמורס, ערכה להכנת עוגיות/ כדורי שוקולד.. כל דבר כזה בסגנון

קניתי מפיצרייה ליד הבית קופסאות לפיצה

בבוקר אפינו את הפיצה ושלחנו לשכנים שהיו בעננים. (זה 10 ד' כל פיצה)

לחילופין, בשנה שהיינו אחרי ניתוח מורכב לבעלי, קניתי כוסות ענקיות של פופקורן, קניתי שק פופקורן וקולה.

ופשוט שלחתי קופסת פופקורן וקולה

לפותחת - יש לך את התירוץ הכי טוב בעולם לעשות משהו בקטנה.

אם את אוהבת, את יכול לחפש קונספט וכו'. יש כאן הרבה רעיונות.

אבל גם ממש מותר לך לארוז 2-3 דברים קנויים ביחד, בלי קונספט ובלי התבחבשות, ודי. כולם יבינו.

תודה על המילואים ♥️

אם כן ואת יכולה לקנות בייגלים- אז בייגל עם מיץ תפוזים טבעי, או קרטון של ספרינג. אפשר גם להוסיף גבינת שמנת אבל לא חייב בכלל. אלא אם אתם נוהגים ששתיה לא נחשב מנה. 

אורזים בצלופן ושלום. פורים ביום שישי ממילא.

אם אין מאפיה תעשי משלוח קנוי של דברים בסגנון קרקרים, עוגיות ושוקולד, לארוז בצלופן אפשר גם שבוע קודם.

אפשר להוסיף נרונים עם תפילה לשלום החיילים. יש ברמי לוי אריזה של נרונים ריחניים. ואת התפילה מדפיסים. 

קניתי מעמותה משלוחים מוכנים יפים ומושקעים שהחניכים מכינים.

ככה שילבתי בין מתנות לאביונים ומשלוח מנות.

אם אני לא טועה קנינו 5 משלוחים.

לכל מי שהביא לנו חיכתה סלסלה עם שוקולדים קטנים שהוא מוזמן להתכבד.

ערכת מנות קרב:

טונה, זיתים שימורים וקרקרים.

להוסיף ענף עץ זית אם יש לכם עץ באיזור

התלהבתי בשבילך על הקונספט 😆

קליל להכנה ומצחיק ותכלס דברים שמשתמשים בהם בכל בית.

תכתבי ברכה בסגנון של עת מלחמה (מנת קרב) ועת שלום (ענף זית)

תמיד במינימום הכנה

זה כולל:

שקית מעוצבת קנויה (מהפשוטות)

בקבוק משקה (יין קטן/ בירה/ נקטר)

עוגיות/ עוגת פס (קנויות בלבד)

חטיף/ שוקולד

ואז ההכנה מסתכמת בלקנות ולשים בתוך השקית, קלי קלות וגם בעיניי מכובד לגמרי.

 בו ביום בסכומים מכובדים. 

תודה על הנירמול והניעור. לוקחת לי

יוצא יפה

בקופסא מחולקת חד פעמי

כשהייתי מגוייסת עשיתי את זה- 

קניתי קופסאות עגולות עם מכסה חד פעמי מחולקות לשלוש או ארבע. בפנים שמה בכל חלק סוג אחר של דגני בוקר - כריות, קוקומן, צ'ריוס... וחלב/שוקו . 

על אותו רעיון- פיצוחים או סוגי גומים. 

הכנתי מראש את משלוחי המנות.

קניתי דלי פופקורן, שמתי בפנים שני בקבוקי שתיה קטנים, פופקורן למיקרוגל, חטיף ואני חושבת גם עוגיות. בכל קנוי. ארזתי הכל לפני הלידה, ובפורים עצמו היינו צריכים רק להביא את המשלוחים המוכנים.

עוד רעיון פשוט ויפה שאמא שלי קיבלה-

צנצנת קפה, קופסת עוגיות חמאה והיה עוד ספל עם סוכריות קשות צבעוניות כאלה. ממש מתוק

ברעיון השני הכוונה לספל קפה? 

ואיך הכל היה ארוז? על מגש?

מעניין אם את זוכרת חח סליחה על כל השאלות

אבל זה לא באמת משנה, אפשר כל כלי שזורם לך לשים בפנים את הסוכריות האלה, כמובן שאפשר גם לוותר על זה או במקום זה לשים שוקולד לב בעטיפות צבעוניות (תופס יותר מקום וצריך פחות).

היה על מגש כלשהו, לא זוכרת בדיוק (אולי אפילו קרטון שעטפו אותו).

אגב, לפני שנתיים אני גם עשיתי משלוח מנות כזה, רק במקום עוגיות קנויות, שמתי קופסת עוגיות ביתיות. אבל אני ממש אוהבת להוסיף משהו ביתי למשלוח מנות, נהנת מזה

של הדברים הזולים ממשנת יוסף

זהו..

אולי נוסיף עוגיות ביתיות אולי לא

אולי תמרים בשקית צלופן קטנה אולי לא

נארוז בע''ה שבוע ומשהו לפני פורים

אחרי שנים של ניסוי וטעייה של כל מיני וראיציות שהתישו אותי

הבנתי שרק קנוי.. ופשוט.. לא להישחט כלכלית גם על משהו שאף אחד לא זוכר בים המשלוחים שעוברים מיד ליד ביום הזה

יודעת שלא פולפלרי אבל הכי הכי משמח אותי ומרגיש לי הרבה יותר מושקע! דווקא לפעמים מכינה אבל לקבל נהנת מקנוי לא משנה מה יש שם😅

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...

להיות ביחד, לעשות ביום אחרי איזשהו זירוז טבעי - דיקור/רפלקסולוגיה , ואז בערב אחרי שוב להיות ביחד.

היא אמרה שזה תמיד עובד לה, שווה לנסות

(פעם בשבוע 37, פעמיים בשבוע 38, ועוד פעם בשבוע 40).

ב"ה אצלי תמיד הלידה הסתיימה באותו יום שבו התחלנו את הזירוז.

בכל הפעמים ניסיתי לעשות זירוזים טבעיים לפני - בעיקר רפלקסולוגיה ודיקור (בשתי הלידות האחרונות בשע"צ היה לי גם דיקור תוך כדי הלידה עם מדקרת שעובדת בבית החולים). זה אף פעם לא גרם לי להתחיל לידה, אבל אולי זה כן עזר לזה שהלידות התפתו בצורה טובה והתקדמו יחסית מהר (ואולי זה לא באמת השפיע, קשה לדעת רק על פי הניסיון שלי, לא יודעת מה היה קורה בלי...).

בעז"ה שיהיה בשעה טובה ובקלות!