עשית פרופיל הורמונאלי לאחרונה?

ונראה לי כבר שאלת על זה פה פעם, לא?

זה ממש מבאס שיש לך תופעה שלא כ"כ מדוברת ומוזכרת.

אבל היא בהחלט קיימת. זה בד"כ מהירידה של הפרוגסטרון

שאלת על זה את הרופא שלך?

אולי את צריכה תמיכה של פרוגסטרון אחרי הביוץ?

חיבוק גדול

פרופיל תקין ב"ה.

רוצה לבצע שוב החודש

נכון שאלתי ולא הגיבו. ענין אותי אם זה לא תופעה מוכרת.אולי אני מגזימה? זה לא שיש לי צמרמורות חזקות נוראיות. שניה כזה עובר.

הרופא לא התרגש אמר שקורה ואין לזה בהכרח קשר לפן גניקולוגיה. מה גם שאין לו דרך לדעת מה היה כל השנים. כי אפעם לא הייתי בתקופה ארוכה של עם מחזור בלי הריון. תמיד זה היה - הריון/הנקה/מניעה

שאז התופעות אחרות לגמרי

6 שנים. ולא מבחירה.....

יודעת מה זה לצפות כשיש ילדים ב"ה.....

לא להבין מה עובר על הגוף שלי וכו'.

לדעתי כן יש פקטור לגיל

בכ"א אנחנו לא הולכות ומצעירות לצערי

שצריך תמיכה של פרוגרסטורון אחרי הביוץ

יש לך גם הפרשות לפני המחזור?

אני היתי עם נוברינג וזה היה קורה לי מיד אחרי הוצאת הטבעת

הרופא טען שאם היתי רוצה הריון אז היה צריך תמיכה

בה כן נכנסתי להריון מהר

אז תתיעצי עם הרופא שוב

רוב ההפרשות הם בתקופת הביוץ

מבשרי ווסת

ורק לאחר כמה ימים מגיע המחזור

יכול להעיד על ירידה חדה בהורמונים

או רירית דקה מאוד שלא מצליחה להחזיק מעמד עד הווסת ומתפרקת לפני

זה משהו שהרופאים בודקים??

כי תמידכשאמרתי לרופאים שיש לי כתמים לםני הווסת לא התרגשו ואמרו שזה בסדר לא בהכרח מעיד על משהו 

בתור אחת הדוגמאות למשהו שיכול להיחשב כ'ווסת הגוף' אם האישה מרגישה באופן קבוע לפני הווסת צמצמורת שמאפשרת לה לדעת מתי בקרוב תגיע הווסת.

אז אולי אם זה מובא בתור דוגמא אז זה אומר שזה קורה לעוד נשים (למרות שראיתי גם דוגמאות שנשמעות פחות מציאותיות).

בכל מקרה, חוץ מהבירור שכתבו לך שכדאי לעשות, שווה לבדוק גם הלכתית אם יש לזה משמעות מבחינת קביעת וסת.

שמופיע בספרי הלכה  נראה לי זה המושג "נזדעזעו אבריה" 

זה לא בהכרח צמרמורת. והיום לא מתייחסים לזה בתור סימן. למרות שאולי אצלי זה מופיע בזמן די קבוע לפני הווסת. אם כי לאורך כל החודש יש לי ברמה מסוימת ואז לקראת הווסת זה מתעצם ומתרבה. לא ברור בכא אן זה נובע רק מתוםעה הורמונלית.

בכא לענין קביעת הווסת - עדין יש פה *אולי* מספר ימים קבוע שמתחילות התופעות לפני הווסת. אבל ליום התחלת התופעות האלו אין קביעות.כמו שלווסת שלי אין יום קבוע. היא מופיעה סביב טווח ימים מסוים שהוא כן קבוע בין 28-31

בין הרגשות לעניין להאסר לבין קביעת ווסת קבוע..

ווסת קבוע יש המון סוגים ובינהם גם ווסת הגוף שנראלי אליה @בארץ אהבתי  התכוונה..

שווה לבדוק כי ווסת הגוף לא קשורה למספר ימים אלא להרגשה בגוף שתמיד שאת מרגישה אותה את יודעת באיזה עונה תראי את הדם (באותו עונה, בדיוק יום אחרי וכו) ועל ידי זה אפשר לקבוע ווסת קבועה..

אלא על סימן של הגוף שעל פיו את יכולה לדעת מתי הווסת עתידה להגיע.

אם שלוש פעמים רצופות יש לך סימן קבוע שאת מזהה שמעיד על ווסת בזמן הקרוב (ברמה שאת יודעת לזהות מתי הווסת תגיע), זה נחשב כקביעת 'ווסת הגוף', ובעצם פוטר מפרישה לפני ווסת בזמנים אחרים (החודש, בינונית והפלגה - שמיועדות למי שאין לה 'קביעת וסת').

וסת קבועה יכולה להיות על פי זמן קבוע, או על פי סימן קבוע בגוף, אלו שני סוגים שונים של קביעות וסת.

אני לא רוצה לפסוק פה. אבל כן כותבת מה שאני מכירה בנושא, ותבררי לעצמך איך נכון לנהוג (אפשר גם להתייעץ בקו ההלכתי של מכון פוע"ה, יש עכשיו גם מענה של נשים בשעות 20:00-22:00. או עם יועצות ההלכה של נשמת).

טעות שלי

שאם אני זוכרת נכון עונה בינונית לא מבוטלת גם לבעלת וטסת קבועה אבל צריך לבדוק שוב..

אולי יש בזה דעות שונות, אבל בפניני הלכה כתוב שמי שכבר קבעה וסת, ופעם אחת הוא לא הגיע במועד הקבוע - בפעם הבאה צריכה לחשוש גם לוסת הקבוע, וגם לעונת החודש ועונת ההפלגה, אבל לא לעונה בינונית - שעליה לא צריכים להקפיד למי שיש לה וסת קבוע.

"מי שהיה לה וסת קבוע ושינתה וראתה שלא בעת וסתה הקבוע, בפעם הבאה תחשוש לשלוש עונות: א) לווסת הקבוע. ב) לעונת החודש מהראייה האחרונה. ג) לעונת ההפלגה מהראייה האחרונה. אבל אינה חוששת לעונה בינונית, הואיל ודין פרישה בעונה בינונית קיים רק למי שאין לה וסת קבוע. ואם במשך שלוש פעמים רצופות תראה שלא לפי קביעותה, יתבטל לה הווסת הקבוע, ויחזור דינה להיות כדין אשה שאין לה וסת קבוע."

וכך גם אני מבינה ממה שהוא כותב לגבי וסת הגוף (מעתיקה את כל הקטע, כי זה הסבר טוב לכל מה שנכתב פה):

"אשה שהרגישה מעט לפני הופעת המחזור הרגשה גופנית מיוחדת, כגון כאבים בבטן, בגב או בראש, או הרגשת כבדוּת מיוחדת באחד מאיבריה, צריכה לחשוש לווסת הגוף. כלומר, ייתכן שתחושות אלו הן הסימנים המובהקים שהווסת עומד להגיע, ואזי בחודש הבא, כשתרגיש בכך, תפרוש עד סוף אותה עונה. בנוסף, כיוון שעדיין לא קבעה את 'וסת הגוף', עליה לחשוש גם לשלוש העונות המבוארות בהלכה ה' (שו"ע קפט, יט; כו). הרגישה שוב את ההרגשה הגופנית המיוחדת ולא הגיע וסתה, אינה צריכה לחשוש לה יותר.

אם במשך שלושה וסתות רצופים, התחיל הווסת לאחר שהרגישה את אותה ההרגשה, קבעה לה וסת הגוף, ואינה צריכה יותר לחשוש לשאר העונות שהיתה חוששת להן בעבר (כנסת יחזקאל לו; דרכי טהרה ז, עב-עד). אם לאחר שקבעה את וסת הגוף, הרגישה את הרגשתה המיוחדת והמחזור לא הגיע בעונה שבה הוא אמור להתחיל, בחודש הבא עליה לפרוש גם בעונת 'וסת הגוף', וגם בעונת החודש וההפלגה מהווסת הקודם. ואם יעברו שלוש פעמים רצופות שתרגיש את הרגשתה המיוחדת והווסת לא יגיע כפי עונתו, וסת הגוף שלה נעקר (שו"ע קפט, יט-כו).

יש נשים שווסת הגוף שלהן מבשר שהמחזור יתחיל לא בעונה הנוכחית אלא בעונה שאחריה, ואזי עליהן לפרוש בעונה שבה הווסת אמור להופיע. לעיתים וסת הגוף מבשר שהמחזור יופיע בעוד יומיים או שלושה, ואזי אם עונת הופעתו מובהקת, בעונת יום או בעונת לילה, יש לפרוש באותה עונה בלבד. ואם עונת הופעתו אינה מובהקת, אלא באחת משתי עונות, צריך לפרוש בשתי העונות שבהן הוא עלול להופיע. אבל אם וסת הגוף אינו מצביע על אחת משתי עונות שבהן יופיע, אלא יש סיכוי שיופיע באחת משלוש עונות, אין זה וסת הגוף, ואין לחוש לו.

גם הופעת כתמים שעות ספורות לפני תחילת הווסת יכולה להיחשב כווסת הגוף. כלומר, למרות שהכתמים עצמם אינם מטמאים, כי היו על בגד צבעוני וכדומה (לעיל ב, ז-ט), כיוון שיש בהם סימן לכך שהווסת עומד להגיע באותה עונה, כאשר יופיעו שוב בחודש הבא, על בני הזוג לפרוש עד לסוף אותה העונה. בדרך כלל כתמים אלו מופיעים עם תחושות מסוימות, ואזי הם נחשבים כווסת הגוף רק כאשר הם מופיעים עם אותן התחושות. אין צורך שתחושות אלו יהיו מוגדרות, אלא העיקר שהאשה תדע שהכתם בצירוף תחושות אלו הוא סימן שהווסת עומד להופיע."

העתקתי מפה-

פרק ו - פרישה ווסתות - פניני הלכה

זהו שאני לא בטוחה שיש קשר כי בגדול לאורך כל החודש יש לי צמרמורות ולפעמים יש ימים שהם מתרבות ומתעצמות ופתאום כלום. משהו כזה שלפעמים כן  מעיד ולפעמים לא.

הרופא נשים אמר שאולי קשור ואולי לא. 

יש חודשים שאני יודעת בוודאות מתי הביוץ . לפי בדיקות דם. ואז באותו חודש באופן מפתייע שבוע לפני המחזור יש לי צמרמורות ואחרי שבוע בול אני מקבלת.

ולמשל החודש איו לי ככ מושג מתי היה ביוץ. ראיתי רק הפרשות אבל לא היתה לי סבלנות לעקוב  (לקחתי פסק זמן מהנושא) אז החודש פחות מורגש לי הצמרמורות. ומה שכן יש לא בטוחה שזה לא מקור. 

בקיצור מסובך.

אם מסתדר לך מתי שאת מרגישה את ההרגשה החזקה יותר ולבדוק אם יש קביעות כלשהי של מתי את מקבלת אחרי זה.. 

חלום שלי להצליח לקבוע ווסת קבוע..

אז באמת אי אפשר לקבוע על פי זה ווסת. (ובגדול סימן של הגוף רלוונטי כשהוא מגיע יום-יומיים לפני הגעת הווסת. כשזה יותר זמן לפני אז זה כבר לא ברור שאפשר לקבוע).

אבל אם תרצי את כן יכולה לנסות לעקוב ולראות אם את מצליחה לזהות משהו מוגדר וקבוע שכן מאפשר לך לדעת מראש שהווסת מגיעה בקרוב. כמו שכתבה @כי כל פה 

בגדול זה שבוע לפני הופעת הכתמים

לי מתחיל המחזור ביומיים כתמים ואז דימום משמעותי יומיים ואז הפסק.

בכלל אני חושבת אם ככה ממתי מחשבים את זמני הפרישה? מתחילת הכתמים? מתחילת הדימום המשמעותי??

אבל אם את רוצה לקצר בשביל לעשות הפסק מוקדם יותר אז מותר לעשות בדיקה בזמן הכתמים וכך להאסר ולהתחיל שם את הראיה (בעקרון זה אחד הפעמים הבודדות שמותר לעשות סתם בדיקה)

גם לפי הדרכי טהרה והרב עובדיה לא חוששת לאף עונה חוץ מעונת ווסת הגוף..

לפי שניהם ווסת קבועה נקבעת לפי 3 פעמים אבל גם מתבטלת רק אחרי 3 פעמים..

ווסת חצי קבוע מתבטלת אחרי פעם אחת..

מאשר במחזור (עם נורופן 😁) כלמיני תופעות מוזרות ומרגיזול ומגעילות.. בכלל, יש לי ירדה לפני מחזור , אז הכל ביחד 

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק