התפילה היתה הכוונה. לכן גם לא היה נוסח קבוע וכל אחד היה מתפלל בנוסח הספונטני שלו, או שהחזן היה מתפלל ספונטנית וכל הקהל היו עונים אמן (כמו תפילת שלמה הספונטנית בחנוכת בית המקדש).

משבטלו הקרבנות אז התפילה הפכה להיות לא רק מצוות תפילה אלא גם תחליף לקרבנות. הקרבנות ובמיוחד קרבן התמיד הם דבר קבוע ומדויק שחוזר על עצמו כל יום בדיוק אותו דבר, עם כוונה או בלי, כמו ארוחה קבועה. לכן התפילה כיום היא עם נוסח קבוע והכוונה היא לא הדבר היחיד, וזה נוסח שכל הציבור אומר במדויק. לכן עדיפה צפילת ציבור לא בכוונה מאשר יחיד עם כוונה.

התפילה היא במקום הקרבת הקרבנות, ולכן צריך להיזהר שהתפילה תהיה בדוגמת הקורבן - שלא יהיו מעורבות בה מחשבות זרות, כמו בעת הקרבת הקורבן שמחשבה זרה פוסלת אותו.

אמנם הכשירו את הכהנים כדי למנוע מחשבות זרות לעבוד כמו רובוטים כמדומני המושג בגמרא סטמא

כדי למנוע מחשבות זרות אבל לנו ילודי אשה אין חסינות מזה גם ביחיד וגם בציבור.

שלא תבין אותי לא נכון, אני גר ליד בית כנסת ותמיד מוכן להשלים מניין אבל רק אחרי שהתפללתי ביחיד

פרט לשבת כמובן.

המתפלל בציבור שגם אם יש לו מחשבה זרה זה לא ישפיע כל כך על התפילה. חוץ מזה שבקרבנות מדובר רק על מחשבה הפוסלת בפיגול ולא על כל מחשבה זרה. גם בתפילה תנאי ליציאת ידי חובה (שנידון האם בדיעבד גם אותו לא צריך) הוא כוונה בברכת אבות.

כוונה זרה הפוסלת בקרבן היא שאדם התכוון לאכול חוץ מזמנו, או שאולי במקרה ששחט חטאת לשם שלמים וכו, לא זוכר בדיוק.  בתפילה אדם תמיד יודע שהוא מקיים מצוות תפילה, ויודע אם הוא בשחרית או מוסף למשל.  אבל גם בקרבנות גם אדם שריחף לגמרי במהלך ההקרבה, אם יודע לשם מה הקריב ואיך, כשר.

בכל מקרה התפילה היא תחליף לקרבנות ובעיקר תחליף לקרבן התמיד, שהוא הקרבן העיקרי והבסיסי (בין השאר יז בתמוז הוא כי בטל התמיד). קרבן התמיד מצטייר כקרבן קבוע שפחות עניינו כוונת האדם, (לעומת קרבן תודה למשל "לך אזבח זבח תודה ובשם ה אקרא) ועיקרו המנה הקבועה בכל יום.

נראה לי מוטב שקודם תתפלל במניין, ואחר כך תתפלל תפילה ספונטנית בנוסח שלך (כמובן בלי לחתום בשם ומלכות) ביחיד, כמו הברסלברים ביער. זו גם נחשבת תפילה למרות שלא יוצאים בה ידי חובה אבל גם היא מגיעה לפני כסא הכבוד ונחשבת תפילה וה שומע לה. אפשר גם להוסיף תפילה אישית בברכת שומע תפילה או בתוך אלוקי נצור. 

כך נראה לי נפסק להלכה. וגם בעבודת ה בעם ישראל תמיד עובדים את ה' כחלק מהציבור וכלל ישראל, וגם העבודה הפרטית שלנו לא מנותקת לעולם מהציבור, כי התורה נתנה לכלל ישראל ורק משם היא מתפשטת לכל אינדיבדואל בעם

...מסכת זבחים.

אגב בהשגחה עליונה קראו לי היום להשלים מניין (הם מתחילים בשעה 10 בבוקר)

עם כל הכבוד ויש לי הרבה כבוד לא אוכל להתפלל במהירות שהם מתפללים.

שבת שלום

תתפלל בנחת, תגיע איתם ל18, ותאריך ב18 כמה שאתה צריך. לא נורא לפספס קדושה, אדם באמצע 18 יכול להפסיק ולהקשיב לחזן לקדושה ונחשב לו שומע כעונה

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה