לחלוטין תלוי אישיות. 

לי יותר קשה עם ההסתרה. 

למעשה הרע אני כבר דואגת לעשות רציונליזציה מסוימת שעוזרת לי להשלים עם מה שעשיתי. או שאעשה. 

ההסתרה זה עניין קצת יותר מורכב לנסיוני. 

מסכימה איתך.

בראש שלי גם עצם ההסתרה הוא סוג של מעשה רע, או חטא, איך שלא לקרוא לזה. השקר. זה מרגיש לי מאוד פוגעני.

מנסה להבין אם כמו שיש מקום "להתיר" או "להצדיק" את המעשים אולי גם את ההסתרה..?

מעניין אותי אם בתור הצד השני זה יותר מפחיד לגלות ולהתמודד עם עצם העניין או יותר מפחיד לדעת שיש סודות?

מעשה הופך מהר לעבר. 

ההסתרה היא לנצח. 

גם לשמור את הסוד בבטן, גם להמציא שקרים שיתרצו היעדרות/התנהגות מסוימת וגם לזכור הכל. 

לכן זה גם תלוי אופי. 

אני מאוד אקסטרוברטית וקשה לי לשמור בבטן למשל. לאינטרוברטים מאמינה שיותר קל בהתמודדות הזו. 

יש לי עוד תובנות אבל לא הכל מתאים לפה. 

מוזמנת להעמיק בפרטי  

ההסתרה לנצח. זה חזק.

גם אני אחת שמספרת הכל, קשה לי לשמור בבטן כל דבר קטן, אז משהו כזה משמעותי, בכלל..

תודה לך

באותה סירה איתך, לצערי הרב.

זה אוכל אותי מבפנים שיש דברים שכנראה אצטרך להסתיר לעולם.

מה זה כנראה?

בטוח!

אני מתה מפחד שזה ייחשף.

האמת לא יודעת מה כזה מפחיד, אבל מרגיש לי שבגידה באמון היא החמורה מכולן.

אצלי לפחות...

את רוצה לפרט קצת על מה יושבת השאלה שלך אולי?

תרגישי בנח גם אם לא מתאים לך... אולי יהיה פה יותר כיוון לתשובות.

גילית משהו על הבנזוג/הוא עלייך?

בכל אופן חיבוק אחות שלי 🩷

נסחפתי למשהו שאני לא גאה בו. זה כבר היה ממש מזמן אבל עדיין מרחף לי במחשבות.

זה גרם לי לשאלות מול עצמי עד כמה אני אדם נאמן באופן כללי לאו דווקא בזוגיות,

גם בתור אמא, חברה וכל טייטל אחר. וגם מה שווה כל ה"מעמד הדוסי" שלי כביכול. אני מה זה טוטאלית אין אמצע. ולשתוק את זה בכלל גדול עליי..😔

מצד שני נסחפתי לזה כי זה חלק ממני, עם כמה שקשה לי להודות במקומות הנמוכים האלה, אז זו אני, מה לעשות?

מסובך...

האמת לכתוב פה באנונימיות משחרר קצת..

אבל כל מקרה לגופו.

ולא תמיד הצד השני כלי להיחשף לכל הצדדים.

באופן אישי אנחנו באמת פותחים הכל הכל 

גם מקומות נמוכים שהגענו אליהם בידיעה שהצד השני מוכן לשמוע ולנסות להבין.

אני לא יודעת אם אנחנו מדברות על אותם הדברים הנמוכים.

מעורר השראה זוגיות כ"כ מחוברת

עיקר עבודת היצר הרע היא לא האם לחטוא או לא. אלא האם לקום מהחטא או להתבוסס בו.

זה היה קרה עבר. נגמר.

איך את מתקדמת איך את צומחת?

אולי את עוד לא במקום. זה בסדר זה תהליך.

לא להישאר במקום הקשה הזה שמנסה לשלול ממך את כל הטוב שבך.

זה לא כולך.

זה מעשה שעשית הוא לא מגדיר אותך.

אדם שנפל וחטא הוא לא חוטא בעצם מהות ההגדרה. הוא אדם, שחטא. וכנראה יחטא שוב. ושוב.

בשביל זה אנחנו פה...🩷

(מה שאת מכנה פה "היצר הרע" ואני די בטוח שאני לא מסכים עם הביטוי הזה)

יש מטרה אחרת. המטרה שלה היא להציף את "גוף הכאב".  לייצר עוד כאב ועוד צער במערכת וזה כבר פחות משנה איך.

יש לי כמה שאלות שאני שואל כשאני מרגיש לא נעים (לא בהכרח בגלל דברים "רעים", גם בגלל דברים "טובים" שלא מותאמים לי כרגע כמו לעזור כשבא לי לנוח, ועוד). זה עוזר להבין מה באמת קורה אצלי בפנים.

זה לא משנה איך קוראים לזה, וודאי שזה מעורר למחשבה, עבודה ופיתרון.

יש מציאות של מעשים ובחירות שהם קו אדום, לדעתי.

אם נלחמים לעשות את זה או לא, שם זו פעולת היצר הרע. לפי תפיסת עולמי (שלא המצאתי דרך אגב)

כלומר, יש מעשים שלא נכון לעשות אותם. אבל בהגדרה - הכל "לטובה". הכל "מייצר" משהו במערכת שנועד לעשות לנו טוב.

למה הוא רוצה לעשות לנו טוב? זה כבר שאלה שצריך לשים עליה סימן שאלה ולפעמים סדנת כתיבה.

לא יכול להיות שלאדם מתחשק לעשות מעשה רע?

לכל דבר יש שורש טוב, אבל במציאות יש מצב שרוצים לעשות דבר שהשכל/הנשמה מבינים שזה דבר נמוך ורע ומקומות אחרים באישיות מושכים אותנו לשם

אבל  "לדחוק את זה" ו "לנצח את היצר" בדרך כלל לא מביא לשום מקום, כמו שיכולה להעיד כל אישה (או גבר) שניסה דיאטה פעם. כלומר, לפעמים זה מועיל בנקודות של לא לעשות משהו שמזיק כאן ועכשיו אבל בגדול זה פשוט יתנקם מתישהו.

וזה בדרך כלל יתנקם - כשאת חלשה. כשכח ה"שכל" שלך חלש יותר (בלילה, כשאת כועסת, כשאת מותשת מהילדים, ווטאבר).

כשיש רצון במערכת (רצון פיזי, רצון בגוף, לא מחשבה בראש ש"צריך" לעשות משהו), הוא קיים שם כי "משהו" הביא אותו לשם, והוא לא ילך לשום מקום. אם יש למשל רצון לאכול - זה יכול להיות מרעב פיזי או רעב רגשי. במקרה הזה אפשר לתת מענה של אוכל בריא או להבין את הרגש שמביא לאכול (או במקרה שלי, לא לאכול).

אנחנו רוצים לעשות מעשה שהשכל תופס כרע? מצויין. 

מתי אנחנו רוצים לעשות אותו? מה קורה לפני? (אני יכול להאריך על זה אם תרצי  על איך זה פועל אצלי בנפש).

מה קרה אחרי שעשינו אותו? איזה תועלת אנחנו חושבים לקבל?

והכי חשוב - קבלה עצמית קיצונית. של העצמי עם כל החלקים שלי. לא לדחות חלק ממני כי הוא "רע" ורוצה דברים שהשכל לא אוהב.

זה עולם (מבורך) שלם. שיש בו הרבה מה להעמיק.

זה תהליך 

וגם לי היה משו ממש דומה,

וב"ה שיתפתי בדרך חכמה וזה מאחורינו ורק הצמיח אותנו יותר

מוכר לצערי

ההסתרה בעיקר בזמן המעשה קשה מאוד.

יש לצערי דברים שלא אוכל להוציא החוצה וזה קשה ביותר.

קשה לא פחות להתגבר על זה, לתקן, לעשות אחרת. 

זה התמודדות וגם רצון לעלות מדרגות למעלה 

וכן, זה מפחיד, לפחות אותי 

ואותך?

למרות שאני יודעת שזה לא טוב לי והייתי נותנת הרבה כדי לחזור למצב לפני...

הכי מבין

את שני הצדדים שאת מרגישה.

זו כנראה התמודדות ארוכה (מפחד לחשוב ולומר שלא נגמרת) וצריך הרבה מאמץ ורצון לנצח אותה.

השאלה מה את עושה כדי להתגבר

מה שלא יהיה בהצלחה עם זה 

אין דבר כזה "אסור לרצות". לרצות תמיד מותר.

אפשר לנוע לעבר הרצון שלנו, ואפשר לשים עליו סימן שאלה ולנסות להבין מה מפעיל אותי ומה קרה שם.

ואפילו קודם כל לאדם עצמו שעשה את המעשה/הסתיר.

לחיות בהסתרה, לחיות בשקר, לחיות חיים שכל רגע צריך לחשוש / ללכת על ביצים / להיות צבוע או דו פרצופי / לחטוא לאמת שלך ולמוסר שלך - זה לא חיים.

וודאי שגם לצד הנפגע / שממנו מסתירים - הכאב והשבר הם עצומים. וכאן בהחלט נכנס עניין "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ומיקוד חשוב הוא בראיית האחר ושימת האושר שלו והלב שלו במרכז ולא רק הנאה רגעית כזו או אחרת.

יש תשובה בעולם.

היא קדמה לעולם.

אם עשינו מעשה רע - תמיד נוכל לחזור עליו בתשובה שלמה.

חבל על האנרגיות של ההסתרה ובטח של הייאוש שמתדלק את החטא שמתדלק את הייאוש שמתדלק את החטא כגלגל שלא נגמר...

ולגבי השאלת בונוס - כן, בהחלט. ניתן לעבור את המשוכה. ניתן לסלוח ולבקש סליחה על אמת, ובעיקר לצאת מחושך לאור. בעזרת ה' יתברך ובהשתדלותו של כל אדם ואדם.

מבפנים, ובשלמות.

הפותחת לא ביקשה עצות מעשיות,

בשכל, לי לפחות הכל ברור..

זה נשמע שהיא במקום כואב, עדיין מתמודד אולי..

כדי לעשות תשובה צריך לעזוב את החטא, זה אחד השלבים הקשים..

לדעתי האישית, יש דברים שלגלות אותם לבן הזוג הם צעד בלתי הפיך, ויכולים לגרום להשלכות ופערים שלא תהיה דרך לגשר עליהם.

אני אישית לא חושבת שכל אחד יכול לחיות עם כל האמת ושיש מקום לשנות מפני השלום.

אבל אני לא אשת מקצוע ואולי אני טועה..

להביע את דעתך, וטוב מאוד שכתבת.

בהחלט יש שלבים שונים ושלב הכאב כשמו כן הוא כואב מאוד מאוד.

תודה שחידדת את השלב הזה, ורוצה לשלוח בתוכו גם חיבוק גדול וחיזוק לפותחת היקרה .

אני התייחסתי בהודעתי יותר במאקרו לעצם עניין של מעשה פוגעני / הסתרה. עם מיקוד במהות שלהם גם עבור האדם העושה וגם עבור האדם הנפגע.

וכן בכוח התשובה וגם בכוח הצמיחה המחודשת ב"ה.

כמובן שבכל מקרה צריך לדון ולהעמיק בצורה ספציפית - מתי נעשה המעשה, האם לפני או אחרי הנישואים?

מהו סוג המעשה?

מהי הדרך הטובה ביותר להתקדמות, עבור האיש, עבור האישה, עבור הזוגיות?

וודאי שכל מקרה לגופו וחשוב מאוד לברר וללבן זאת בהרחבה ובצורה מקיפה ועמוקה.

קשה מאוד לשאת סודיות בבחינת הרהורי העבירה קשים מהעבירה. המעשה חולף וההסתרה נשארת אתך ומכבידה על הנפש.

מצד שני צריך לשקול הדק היטב אם לגלות סודות. כי המוח אוהב לפתח דמיונות ופרטים ופרטי פרטים וברוב המקרים עלול להיות "רב הנזק על התועלת".

גם במקרים חמורים שחייבים לגלות (בגידות, התמכרויות וכדו') עושים את זה ע"י מטפל מומחה שמקבל הדרכה מה לגלות וכמה לגלות.

ממליץ לך לקרוא את הספר של דר' ג'ון גוטמן what makes love last

וגם ללמוד על העומק של התשובה. אדם ששב בתשובה זה לא עניין של מה בכך. כאשר לומדים על העומק של הפלא הזה באה הרפואה גם המקומות החשוכים ביותר,לאט לאט.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!