אם כן זה קצת בור בלי תחתית שצריך לשקול אם שווה להחזיק רכב בהתאם להכנסות ולצרכים שלכם..

בנוסף, אני למדתי לא להסתכל על אחרים כי לכי תדעי.. אולי הם מקבלים עזרה מההורים? מסבא וסבתא כלשהם? ירושה כלשהי..? קצבת נכות כלשהי..?

לא יודעת למה לא אפשרי אצלך לעבוד בשכר גבוה יותר, אבל שווה לחשוב ולראות איפה אפשר להצטמצם ואיפה אפשר להגדיל קצת הכנסות. 

או שהם נעזרים

או שהם במינוס

או שהם חיים ברמת חיים נמוכה משלכם ומשתמשים בהרבה דברים יד שנייה לתינוק 

אני בילדים השתמשתי בהכל כמעט יד שנייה, זה חסך לי המון המון כסף. 

משתפת שב"ה יש לנו 6 ילדים ואני בבית עם 2 הקטנות ב"ה.. בעלי עובד ומכניס משכורת לא גבוהה במיוחד.. הוא בסה"כ פועל באיזושהי חנות..

אנחנו נשואים עשור שבו מעולם לא עבדת, יש לנו רכב ובכל זאת מעולם לא היינו במינוס ב"ה.. תודה לה'! ויחד עם זאת- מעולם לא היה חסר לנו כלום!

אז נכון, אנחנו גרים ביישוב ולא בעיר- שהשכירות בו לא גבוהה ב"ה ביחס לעיר.. ויש לנו רכב עם דלקן מהעבודה של בעלי (כי העבודה שלו כוללת משלוחים ב"ה) וזה חסד גמור ב"ה!! ועדיין, אני משייכת את זה נטו לזה שאנחנו מפרישים מעשר, וכשמתאפשר גם חומש- כל חודש כדי לעזור לבני משפחה שלנו שהאבא אברך ויש להם ב"ה 9 ילדים.. ואז יש ברכה בכסף ב"ה! חוץ מזה, שכל ילד שנולד- ב"ה איכשהו פתאום גדלה לבעלי המשכורת או מקבלים איזה סכום פתאום.. ממש משמיים ב"ה!! אני ממליצה פשוט לסמוך עליו יתברך, להפריש מעשר, להתפלל- וכן, גם להיות מחושבים.. ממש לפתוח קבוצה בווצאפ שבה מציינים כל הוצאה וכל הכנסה ומנסים להבין יחד על מה זה נופל.. לפעמים מגלים שמוציאים המון כסף על דברים כ"כ קטנים.. כמו קפה וקוראסונים בעבודה.. שזה כמה שקלים כל יום ויחד זה איכשהו מצטבר להרבהה כסף בחודש.. אז ממש לעקוב ולנסות לשים לב מה הדבר ש"מפיל" אתכם.. ושוב- מעשר, מעשר, מעשר!! "עשר כדי שתתעשר"- זה ממש ככה ב"ה!! בהצלחה! 

אין לי מושג כמה אתם מוציאים, ארבל אם אוכלים הרבה אוכל מעובד, או הרבה בשר/דגים זה יכול מאוד להשפיע.

וממליצה להיעזר בפעמונים. בהצלחה ♥️ 

השתמשנו בחסכונות....

רק כשנכנסו לגן עירייה יכולנו לחסוך. עכשיו הגיעה עוד תינוקת ב"ה והמעון כנראה יהיה קצת קשוח אבל לדעתי בגבול הבסדר בע"ה.

בינתיים השכירות עלתה והמחירים עלו, גם המשכורת ב"ה

אבל למדתי כן להסתדר עם מה שיש והמצב שלנו לא היה כזה נןרא. היינו די בסדר סה"כ ןהסתדרנו ב"ה. כן, אלו היו שנים של הרבה לחץ כלכלי ובעלי לא היתה עבודה מסודרת ואני הרווחתי עוד פחות ממה שעכשיו...

אם היתה לו עבןדה מסודרת, לא רואה סיבה לקושי כלכלי בכלל ןאנחנו כן גרים באזור יותר יקר....

כך שחלק מזה זה גם עניין של הסתכלות. וכמו שאמרו רכב עולה לא מעט. אנחנו עדין מסתדרים בלי רכב... והחלטנו שלא לעבור לדירה יותר גדולה כמו שרציתי, כי השכירויות ממש מוגזמים ועדיף להמשיך לחסוך.

במשכורות נמוכות בד"כ השוני לא גבוה, אבל ככל שמתקדמים גם השונות גבוהה יותר.

שווה לבדוק אם אתם עובדים בשכר נמוך יחסית לתפקיד ולוותק, בד"כ מתקדים במעבר בין חברות יותר מהר מאשר לעבוד באותה חברה.

הרבה אנשים לא מתכננים לטווח ארוך ומופתעים בהמשך.

יש כל מיני גישות להתנהלות כלכלית, אם עובדים במקצוע ותחום שיש לאן להתקדם בו עדיף להשקיע את האנרגיה שם במקום לחפש איפה לחסוך עוד כמה שקלים.

אני לא יודעת מאיפה מגיעה האמונה שלגור בעיר יקר יותר מלגור ביישוב.

בעיר יש יותר בחירה אז יש יותר תחרות, כשיש יותר תחרות ההכנסות עולות וההוצאות יורדות.

לדוגמה מסגרת לגיל הרך, יש במרחק הליכה ממני עשרות אפשרויות, הבן שלי היה במעון פרטי ב1900 לחודש עד 17:00 בשנה שעברה, וזה נחשב יחסית יקר לאיזור, עד 16:00 יש הרבה יותר אפשרויות זולות.

לא אומרת שבהכרח יותר זול, אבל שווה לבדוק ולא להסתמך שביישוב יותר זול. (מן הסתם תלוי איזה עיר ואיזה יישוב ואם גרים בקראוון או בדירה ממש) 

בדקתי משרת מזכירות  דומה בשתי רשתות חינוך מקבילות, והיה פער  של כ4000 שקל בין המשרות. בשביל רמת השכר זה היה פער משוגע של עשרות אחוזים

אני גם גרה בעיר ויש פה לא מעט מטפלות פרטיות והמחירים בשמיים..

אבל הן גם תמיד מלאות, אולי יש יותר ביקוש מהיצע ובגלל זה אין באמת תחרות

ולא להניח שבהכרח עיר יותר יקר מיישוב או ההיפך.

לפעמים נראה מבחוץ שאת באותו מצב כמו מישהו אחר אבל בפועל את לא יודעת על חיסכון שהם אוכלים, עזרה מההורים, או השתתפות בהוצאות מהעבודה, או דירה קטנה שיש להם מהצד והם משכירים.

כדאי לבדוק אופציה של שינוי בהוצאות - קנית בגדים יד2 (או לקחת ממסירה כמה שאפשר), לבדוק שהקניות בסופר מחושבות כמו שצריך גם מבחינת קניה במקומות זולים, גם מבחינת מותגים, וגם מבחינת זה שאתם באמת משתמשים במה שקונים (נגיד קונים ירקות בכמות שאוכלים, ולא נזרק לפח יותר מדי). יכול להיות שאתם כבר עושים את כל זה ובאמת אין איפה לחתוך..

וגם - הוצאות של ילד נוסף, מה זה כולל מבחינתך? כי ריהוט תינוק או עגלה אם אין לכם כבר אפשר במסירה או השאלה, בגדים - אין לך מילדים קודמים? אם לא אז באמת הייתי מנסה להשיג למסירה או ביד 2. לתינוקות יחסית מוסרים הרבה ובמצב טוב כי הילדים לא מתלכלכים הרבה עדיין. אז בעצם מדובר על חינוך בגילאי 0-3, ועוד מאות בודדות לחודש על חיתולים מגבונים וכו? כי אם זה הפער אז באמת כדאי אפילו לבדוק אם אתם מסוגלים לחסוך קצת כל חודש ולשים בצד (אפילו באיזו קרן כספית שתיתן לכם תשואה קטנה על זה והכסף לא ישחק גם) ופשוט להתכונן לזה. 

ובסוף, לפעמים מגיעים לתקרת היכולת הכלכלית, וזה ממש קשוח. אני מבינה אותך מאד ❤

יש אנשים שנמצאים במינוס/ מחשבים כל שקל/ חוסכים במזון/ לא קונים בכלל בגדים חדשים/ מקבלים צדקות/ מקבלים עזרה מהמשפחה

וזה בסדר מבחינתם כדי להביא עוד ילדים 

אם רוצים להסתדר במובן אחר, בלי מינוס, בלי צדקות ועם לקנות מה שצריך, כדאי לבדוק אם יש הכנסה פנויה להביא עוד ילד.

אני רואה סביבי מלא משפחות שנחנקות על השקל

ושני בני הזוג עובדים אבל וואלה זה לא מספיק בשביל לחיות סביר היום.

אל תשווי מה קורה אצל אחרים כי זה לא אומר כלום,

ולפי הנתונים יותר ממחצית מהישראליים נמצאים במינוס.

אני חושבת שאתם צריכים לעשות חושבים עם עצמכם מה יכולים לעשות

אמרת שבהוצאות אין מה לעשות, אז סבבה תפנו להכנסות (זה גם יותר חכם)

בדר"כ שמחליפים עבודה עולים בשכר. אני חושבת שזה הכי מומלץ.

אפשר גם לעבוד מהצד בנוסף לעבודה.

תחשבו במה אתם טובים ויש לכם מה לתת לאחרים: שיעורים פרטיים, גיהוצים וכו'

אם נוסעים להורים בשבתות אפשר להשכיר את הדירה (אצלנו זה מקובל) 

גם בחופשים אנשים משכירים את הדירה.

תחשבו יצירתי מאיפה אתם יכולים להכניס עוד כסף לבית.

בני גילי דתיים לאומיים שזה סביב ארבעים כזה נעזרו בהורים עד גיל שלושים/ ילד רביעי. בדור קודם היה פחות ילדים, יותר קצבאות , פחות רמת חיים , אז הורים שלהם חסכו.

לגבי הוצאות , כדאי לשים לב על התייקרות ניכרת לקראת גיל ההתבגרות. גם אוכלים יותר, גם גדלים מהר, גם צריכים טלפון וגם מסגרות עולות הון. ובנות לא יסכימו לבגדים מיד שניה.  

כי אני עוד בגילאי ה-20 שלי וממש לא נעזרת בהורים כלכלית. וגם החברות שסביבי לא.. 

לא יודעת לגבי חברות סביבי, רק עלינו..

גם יודעת שלא נקבל מהם שום הון התחלתי לדירה, אולי אולי יתנו כמה אלפי שקלים בודדים וגם על זה אנחנו לא בונים עליהם. 

אז איך זוגות צעירים ששניהם סטודנטים עם ילדים מסתדרים אם לא עזרה מההורים?

היינו סטודנטית+אברך

אני עבדתי 60% משרה במקביל ללימודים, לפעמים גם קצת שעות נוספות. 

בקושי חוסכים או שלא חוסכים. 

לא מחזיקים רכב ולא יוצאים לחופשות. 

בית קטנטן (36 מר)

אוכל לא התקמצנו. 

שלחנו למטפלת ולא למעון שאצלנו זה משמעותית יותר זול. 

ובגדול, פשוט שורדים.. 

כיום אנחנו שנתיים וחצי אחרי שסיימתי את הלימודים, בעלי עדיין אברך. 

חיים ממשכורת אחת, אבל לא משכורת מינימום.. 

כשיש 2 סטודנטים בבית למקצועות תובעניים ולא הוראה או מקצוע שאפשר לעבוד תוך כדי-לפחות לא קרוב ל60% משרה. בסוף אברך מביא מלגה חודשית הביתה, לא משלם על לימודים, וגם לרוב עובד בעבודה צדדית או עוד כולל ערב שיכול להכניס עוד איזה אלפיים שקל בחודש לפחות.( אני יודעת כי בעלי היה אברך לפני שהוא נהיה סטודנט ופשוט אז הוא היה מביא את רוב ההכנסות הביתה והיום לא רק שלא מכניס גם מוציא על לימודים תובעניים) 

ליווי הסעות ממקום המגורים למקום קרוב ללימודים מכניס לא מעט כסף וגם עוזר בנסיעות. אפשר לעבוד בספריה באוניברסיטה וללמוד תוך כדי. מלגות שונות, להגיש בקשה לכל כיוון אפשרי. כיסוי של הוצאות הלימודים בעזרת מלגות ומענק צבא/שרות לאומי. מתנה פה ושם מסבתא וכד'- כשההוצאות מינימליות זה משמעותי מאוד בחישוב חודשי. וגם אכילת חסכונות (אנחנו ידענו מראש שיש לנו חסכונות לתקופה הזאת והתנהלנו איתם בחכמה).

ממש לא הוראה ולא תואר קל, ממש נקרעתי.

בעלי לא הלך לכולל ערב ולא עבד בעבודות מהצד. 

שרדנו כדי לספר

לגבי העבודה שלי,

עבדתי במשרת סטודנט במשרד ממשלתי שזה 120 שעות בחודש, ועוד קצת שעות נוספות. 

למדתי 3 ימים בשבוע מהבוקר עד 18/19. ובשאר הימים הלכתי לעבודה ב6 בבוקר עד 16, 10 שעות ככה שיש גם שעות נוספות. במשרד ממשלתי מקבלים גם תוספת מעונות שזה נראלי איזור ה300-400₪ תוספת, וגם ארוחת צהרים ככה שהייתי מסודרת. 

מלגות, בית מדרש ערב שנותן דמי מחיה,עבודות בחלק מהימים ועוד כל מיני

יש הרבה שבאמת פורשים יותר את התואר, רק אחד לןמד כל פעם וכד'

אני לא אומרת שזה ב100% לא קיים שיש זוגות שמקבלים עזרה כלכלית מההורים

אבל אני לא חושסת שזו האקסיומה הברורה שכולם כך.

בטח לא כמה ילדים ו2 מקצועות תובעניים אולי יחידי סגולה שיכולים גם איכשהו לשלב עבודה.

אנחנו למדנו בתורות וגם ריווחנו ילודה בהתאם ליכולת.

כי ילדתי בשנה הרביעית של התואר שהייתה כבר סטאז

אבל גם לפני כן, בעלי עבד במקביל להיותו אברך וחיינו בצורה מאד בסיסית.. 

חלק קיבלו חצי הון עצמי או חצי שכירות. חלק יותר פשוט קיבלו ביגוד , משחקים ונעלים לילדים לחגים, כשיש לך כמה ילדים צמודים הורסים בגדים זה משמעותי .  

לכולכם!

לא מגיבה לכל אחת, אבל קוראת את כולכן וזה מאוד עוזר לי לחשוב.

מבחינה כלכלית כרגע - אנחנו במצב בסדר גמור וגם מצליחים לחסוך, אבל עוד ילד נראה לי כמו הוצאה של כמה אלפי שקלים בחודש (טיטולים, מטרנה, מעון) שאני מודה שהמחשבה הזו מפחידה אותי.

יש ניהול טוב של הוצאות והכנסות, אנחנו מודעים לכל.

כל מה שאפשר אנחנו מביאים מיד שנייה, אין אצלנו ריהוט או ציוד חדש.

הגדלת הכנסה שלי - בשאיפה גדולה, יש לי השכלה בתחום טוב, אבל עוד לא מצאתי עבודה.

לגבי ההשוואה לאחרים - השאלה שלי לא נובעת מתוך רצון להשוות את עצמנו, אלא מתוך ניסיון להבין.

אנחנו לא נעזרים בהורים, לא כי אין יכולת, אלא כי זה לא הדרך שלנו. אם חס וחלילה ניפול כלכלית, יהיה מי שיעזור. אבל זה לא שהמצב כרגע דחוק ב"ה. המצב כרגע טוב ואנחנו נושמים, אבל לא ברמה של עוד הוצאות עבור עוד ילד 

@הכל משמיים תודה על האמונה. זה מעורר אותי לפנות מקום גם לזה. כי יש לי צורך גדול בשליטה ולהיות מתוכננת 

כלומר בהתחלה בוודאי. מעון/ מטפלת זה הוצאות מטורפות

אבל מגן עיריה כבר הרבה פחות.

הבן שלי בגן גיל 3 אנחנו משלמים רק לצהרון.

מעבר לכך אוכל וביגוד. לדעתי זה סביב האלף שקל מקסימום בחודש.

אפשר גם את זה לקחת בחשבון

ולדעתי האישית אפשר גם להשאיר מקום לקב"ה.

אי אפשר לדעת מה ילד יום ואי אפשר לתכנן את החיים שלנו כ"כ הרבה קדימה

אז זוג שכבר היום אין כסף בבית לצרכים מינימליים אז כן כדאי לקחת בחשבון מצב כלכלי.

זוג שמסתדר סבבה ומצליח לחסוך (גם אנחנו ככה אגב) אני לא הייתי מוותרת על המתנה הענקית הזאת בגלל שיקולים כלכליים.

בעיניי

כאילו הרבה מעבר לריאלי 

אצלנו קניות בסופר עולות כמה אלפי שקלים בחודש, בחלוקה למספר הנפשות זה יוצא בערך 1000 לנפש , בלי בגדים. אנחנו לא עושים חישובים באוכל וברור שאפשר לקנות פחות ויותר בזול, אבל המון זה לא, אפשר לקנות הרבה יותר ביוקר.

אבלזה עדיין נשמע לי הרבה

כי בסופר קונים עוד דברים שהם לא אוכל כמו חומרי ניקןי למשל ואז החלוקה פה לא רלוונטית

ילד גם עולה במוצרי ניקיון ובעוד דברים, הוא עולה הרבה יותר מ1000₪ בחודש. להוציא על ילד 1000 בחודש חוץ מצהרון זה די חסכוני.

שאני מוציאה על שיעורים פרטיים בשבילו כ2000₪ לחודש

נכון שיש ילדים שלא צריכים  

אבל אם עושים חישובים על השקל להוצאות על ילדים ואז יש ילד שצריך שיעורים פרטיים, הוא כנראה לא יקבל אותם כי לא יהיה לזה מימון.

ברור שככל שהגיל עולה ההוצאות גם כן עולות. אין ספק שיהיו חודשים שלדעתי כל ילד יעלה לי בעז"ב כמה אלפים 

אלפי שקלים

תלוי בצרכים

השימוש שלך בחומרי ניקוי לא ישתנה בטירוף עם עוד ילד שיצטרף

 (אם כבר להפך.. עם כל ילדה שמצטרפת הכוחות שלי לנקות יורדים והתדירות יורדת😅)

נשארת אותה רצפה

אבל

הכביסה והכלים בטוח גדלים

יש יותר מקלחות ושימוש בשירותים 

יותר חד פעמי

וכו׳

תמיד מצחיק אותי שאומרים על הוצאות של עוד ילד שזה לא משמעותי, גם ההוצאות המשפחתיות השוטפות שלא קשורות ספציפית לילד גדלות בהכרח.

ואצלנו המחיר סופר הרבה יותר זול מאלף לנפש ובטח לא כל נפש שמצצטרפת מוסיפה עוד אלף...

שמפו עולה לילד השני בדיוק כמו הראשון

כביסה אפשר נניח  לשים של 2 ילדים ביחד, השלישי כבר מוסיף לכמות המכונות.

בטח שאפשר פחות מאלף, זה מצריך לצרוך בצורה יותר חסכונית ויש הרבה שעושים את זה, אבל יש כאלה שלא רוצים לחסוך בצריכה שוטפת בסיסית.

אני מוציאה בלי להתחשבן יותר מדי ב״ה, ולא יצא לי 1000 שח לילד לחודש סופר ובגדים.

יש עוד שיקולים כמו תשלום גן וצהרון אבל לא התייחסתי לזה בתשובה שלי

הרבה פחות? 

סתם מתעניינת, 

אנחנו משפחה באותו גודל ונשמע לי די הגיוני שזה הסכום שאנחנו מוציאים, לא חישבתי בדיוק

מגילאים 3-7, שזה הניסיון שלי כרגע

ילדים בצהרון לא אוכלים בבית בצהריים  אז יש רק פרוסות בבוקר וארוחת ערב שלרוב היא קלילה

הם לא צריכים כל חודש בגדים. גם אני לא. 

אז למה שאוציא על זה יותר מ4000 שח בחודש כל חודש? (אנחנו 4 נפשות)

גם בחישוב שנתי אלו לא העלויות. ואני עושה קנייה מרוכזת של בגדים בתחילת עונה וקצת בסייל בסוף

הם לוקחים לגן ולביה״ס רק לחם? אצלי לוקחים יותר דברים וגם בערב אוכלים הרבה פעמים בשרי וגם לפעמים ארוחות ביניים נוספות

וגם האוכל שלי ושל בעלי אצלנו בלי בגדים זה אלף פלוס לנפש ויש חודשים שזה יותר (חגים וחופשים)

וגם ברוב החגים

אני קונה בשרים, דגים, עופות, ירקות ופירות, לא מחשבנת על השקל בכלל בכלל 

בגן היו לוקחים גם ירקות או ביצה קשה, עכשיו כבר לא רוצים ולוקחים רק פרוסה. לפני הגן אוכלים עוגה קנויה או בייגלה בשקית או פריכיות

ואין אצלנו ארוחות ביניים האמת. אולי איזה נשנוש כמו ביסקוויט, שלגון בקיץ, פירות, חטיף נשנושים וכאלה

אין אצלנו ארוחות בשריות באופן קבוע בערב.. לרוב זה מה שנשאר משבת או מנה חדשה שהכנתי באמצע שבוע ונשאר ומחממים (לרוב זה רק אני ובעלי אוכלים את זה)

שימי לב שאצלך זה בית עם מתבגרים גם ולכן זה שונה. אני דיברתי נטו על פלח הגילאים שאצלי. וברור לי שבעז״ה זה עוד יעלה אבל נכון לעכשיו אני באמת לא מגיעה לסכומים של 4000 שח אוכל וביגוד בחודש. ורק אני עושה קניות פה בבית אז אני מעורה היטב 

קטנצ׳יק שלי אוכל היטב 😉

כן גם בגדים עולים יותר למתבגרים

אני עוד לא שם

דווקא עשינו חישוב לאחרונה, יצא לנו כ-3500-3800 על קניות סופר ואוכל לחודש, ואנחנו 6 נפשות, אוכלים את כל הארוחות בבית (לא אוכלים כל יום בשרי, אבל כן כל שבת וכפעם-פעמיים בשבוע).

וגם על בגדים לא מוציאים המון. בחודשיים של תחילת החורף יצא לנו כ-1200 לחודש, אבל למעשה אני קונה את רוב הבגדים בערך פעמיים בשנה, בתחילת החורף ובתחילת הקיץ. בחודשים בין לבין קונים הרבה פחות, רק קצת השלמות מידי פעם. (ואני כן משתדלת לעבור בחנות יד שניה לפני הקניה כדי לראות מה אפשר לקחת משם בזול, וגם שומרת בין הילדים, אז יוצא שקונים בעיקר לבת הגדולה ולבן הגדול, ולקטנים יותר רק השלמות).

מן הסתם בגיל ההתבגרות ההוצאות כן משתנות, וגם יש תשלומים למוסדות שיכולים להשתנות מאוד בין מוסדות שונים.

אבל אני מסכימה שאוכל ובגדים זה ממש לא חייב להיות 1000 לנפש.

בשנה הבאה שהבת שלי תהיה בכיתה א בעז״ה, ההוצאות על ביגוד אפילו אולי יפחתו כי היא תלך רק עם הבגדים של ביה״ס בבקרים אז בכלל.. ומי ישמע כמההיא כבר יוצאת אחהצ שהיא תצטרך להחליף 

לעומת היום, שאני קונה בערך 7-8 חולצות בתחילת עונה, כנראה שהיא לא תצטרך כמות כזאת כבר (מעניין אם אני צודקת וכמה עולים בגדי בית ספר)  

כי בקיץ קונים כפול - גם בגדי בית ספר, וגם בגדים לא של בית ספר לחופש. (בגדי בית ספר לקיץ באמת לא כל כך יקרים, אבל בסוף זה תוספת על הבגדים הרגילים ולא במקום).

בחורף יש פחות ימי חופש (בעיקר חנוכה, למעשה), אז אפשר להסתדר רק עם בגדי בית ספר.

אלא פחות

לא נראה לי הגיוני שלא יהיו בגדים אחרים בכלל

יש להם הרבה פחות בגדים רגילים

ובבית ספר פחות? (אישית גם בגן אני לא קונה 8 חולצות כי יש לי מייבש אבל לא הבנתי למה בבית ספר צריך פחות מהגן?)

וגם לי יש מייבש, זה לא סותר מציאות של 8 חולצות. פחות מזה זה מעט מדי בעיניי לעונה

אני ספרתי גם את הבגדים האלו (כלומר סה״כ צריך X חולצות, בלי קשר לגן/בית ספר).

חתיכת תת שרשור מיותר פתחתי פה 🤣😂🤣

תהיתי פה בשרשור אם זה יוצא יותר זול, לא קבעתי עובדה..

אבל זה שונה בכל זאת כי כמה אפשר למאוס במדי ביתספר שחייב ללבוש לעומת חולצה שלובשים וכבר לא רוצים ללבוש..? 

לא חשבתי על הקטע של הגיוון בגיל הגן 🙏🏻

ומוציאים בערך 2000 שח בחודש על קניות, במקסימום שבמקסימים 3000. 

והבית מפוצץ אוכל, זורקת המון.

מוציאים 2000 רק על שבתות

כנראה את מכינה הכל ולא קונה כלום מוכן

ובאמת אני לרוב מכינה, כי אוהבת את הטעמים שלי.

תראי, כל אחת והסטנדרטים שלה.

אני אישה פשוטה שעשיתי בחירה מודעת לחיות חיים פשוטים, עם מה שיש לי.

באתי מבית של 4 קומות מרווחות על שפת הים, נופשים בבתי מלון וצימרים, הכל כיד המלך

והיום אני גרה ביחידת דיור שהיא שליש מקומה אחת בבית הוריי.

אז אני פחות מאושרת?

לא. אני ממש מאושרת בבית הקטן הזה.

אפילו אני חושבת שלהרגיש ככה זה את זה, זו מתנה. בבית הגדול הרגשתי הרבה פעמים בודדה מרוב שלכל אחד היה את הפינה שלו והשקט שלו.

בקיצור,

בעיניי 3000 זה המון, בעיניי,לאחרת זו רק ההתחלה. העיקר שנהיה מאושרות במה שיש לנו. שום דבר לא מובן מאליו.

שה' ישמח אותך

סביר להניח שגם אצלנו ההוצאות היו קופצות כי זה נח .. לפחות בחלק מהשבתות

זה די מסביר את ההבדל 

תראי שהעלות העיקרית היא מעון, שזה מוגבל ל3 שנים (שנתיים-שנתיים וחצי אם אתם "מרוויחים שנה"על יליד ספטמבר-דצמבר), ואפשר להיערך לזה ולחסוך. 

מהנסיון שלי קניית חיתולים בזול (אני קונה לרוב באושר עד או ksp זה יוצא 3 ב100 או 4 ב100) זה אומר הוצאה של גג גג גג 100 בחודש על חיתולים, וגם זה הערכה מוגזמת. 

מגבונים בזול (לרוב קונה בksp, פחות מ100 ל25 חבילות) יוצא באזור ה30 לחודש.

אם הילדים שלך אך ורק על מטרנה זה יכול להגיע גם ל500 בחודש בתקופות מסוימות (שכבר גדולים ואוכלים הרבה ועדיין לא התחברו למוצקים) אבל גם זה מוגבל יחסית. 

אז אם אתם כרגע מצליחים לחסוך ואולי מסוגלים טיפה יותר להדק את החגורה או להוסיף הכנסה צדדית גם אם זמנית ולא ממש בתחום שלכם - זה ממש יכול להסתדר. פשוט ענין של סדרי עדיפויות אם אתם מוכנים להיות קצת על הקצה כמה שנים או שמעדיפים את הביטחון הכלכלי (שזה בחירה ממש מובנת גם) 

יש להם גם סניפים  אבל המבחר באתר מטורף 

לק"י

החנויות הפיזיות.

זה חנות מחשבים

כבר כמה שנים שהאתר שלהם מוכר הרבה סוגי מוצרים והחנויות משמשות בעיקר כנקודות איסוף 

כל ההוצאות בשנים הראשונות על ילדים מתקטנות עם הזמן הזמן. כך שלדוג' כן אני רואה שמציאות שהוצאות על ילד בן 0-2 לא דומה להוצאות הילדים מגיל גן עירייה שבאופן משמעותי יורדות בהנחה ובאמת אתם מתנהלים בפועל כמו שכתבת.

לדעתי והלוואי ונצליח כהורים ללמד וליצור עם הילדים בגיל הנערות יכולות יוזמה ויצרנות שיוכלו לפנות לאפיקי פרנסה אישיים מהיכולות והתחביבים שלהם ולא הכוונה לצאת לעבוד במלצרות וכד' אלא לייצר עסקים קטנים מהכשרונות שלהם וככה זה מאוד עוזר להורים מבחינה כלכלית שהילד יכול לפנות לאפיקי תקציב אישי למילוי צרכיו האישיים וגם היתרון ללמד אותם גם להתנהל כלכלית נכון עם כסף

מבחינתי כסף שהם מרוויחים זה נחמד לבילויים, להשתתף בשיעורי נהיגה וכדו׳ אבל יש הוצאות נוספות שהן עלינו מבחינתי כמו שכר לימוד, בגדים ועוד…

שזה שכר לימוד, ואוכל

גם ביגוד נתון בשלב מסויים לאפשר לנער לקנות מעצמו ושוב השאלה כמה כסף הוא מצליח לחסוך? ומה הדעות שלו עם התנהלות הכספית אם הוא רואה בכסף רק מקור לבילויים וכל השאר 'נופל' על ההורים.. וזה גם מתוך בחירה הורית כל משפחה ומה שההורים איך לנהל ולהתנהל מול הילדים שלהם, גם מבחינת ערכים עליונים כיבכול במה ואיפה הנער צריך להשקיע את הכוחות שלו.

זה דיון מורכב בעיקר כי יש פה השפעה מתפיסות עולם שגדלנו עליהם בבית הורינו

לכן לדעתי הדיון הזה לא באמת רלוונטי כ'כ..

בסוף זה עניין של ניסוי וטעייה וכל אחד מחליט איפה נכון להשקיע את ההוצאות שלו מול הילדים, יש שיותר ישחררו או להפך יגבילו ולרוב זה ממה שראינו בבית של ההורים לטוב ולמוטב

בעיני אם אתם מצליחים לחסוך זה סימן שיש יכולת כלכלית.

אפשר להרגיע את עצמך שלטווח הקצר אם יהיה צורך אפשר להשתמש בחסכונות, בפועל להתמקד בהגדלת הכנסה בטווח הקרוב או הרחוק (שזה בכל מקרה נשמע הכיוון שלך)

ותודה על הדיון והשיתופים שהתפתחו פה. זה משמעותי ונותן לי כיווני מחשבה חשובים

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

הרבה פעמים הן עושות את זה לבד.. ואם לא, לגמרי אפשר לבקש.

התפקיד שלה זה אך ורק לראות אותך כשאת טובלת שכולך בתוך המים

כשאני נכנסת היא עם הגב וכשיוצאת היא מחזיקה את המגבת גבוה וככה היא מסתירה בעצם.

הכי לגיטימי בעולם לבקש. מה שיעשה לך נח וטוב.

אצלנו ספציפית יש וילונות שהבלנית פותחת רק כשאת אומרת לה שאת בתוך המים, וסוגרת כשאת מסיימת לטבול

מסכימה להגיד איפה?

לא בפורום הכללי😅

ביקשתי במקווה שהרגיש לי שלא מקובל בו והסתובבה

ממש התעליתי על עצמי כדי לבקש ואמרתי לעצמי שבטח יש עוד כמוני

מאז יצא לי עוד פעם לבקש ואז מרוב פדיחה (הכרתי את הבלנית) שכחתי לברך בכלל

עורכת כי קוראת ששאלת על היציאה ולא על הכניסה. אז כן! המון פעמים!

משגע אותי שהן מחכות עם המגבת, לכיייייי נגמר תפקידךךךך

לחכות עם המגבת הוא כדי שהדבר הראשון שהטובלת תראה ביציאה מהמים הוא משהו טהור ולא בעל חי טמא, יש מנהג כזה שכתוב בכמה מקומות...

לי למשל לא מפריע בכלל, אבל אני חושבת שאם מפריע לך סופר לגיטימי לבקש

אפשר לראות זבוב או נמלה...

וגם לפעמים היא בדיוק מטבילה אחרות ולא יושבת בדלפק.

אבל אכן לא חייבים לחשוש לזה,זה סוג של מנהג אקסטרה לא חובה

דורשת יותר התיחסות ממנהג עם מקור לא ברור, שיש עוד דרכים לקיים אותו חוץ מהדרך הזו, ועוד בלי לשאול נשים אם הן בכלל מקפידות על זה.

את המגבת גבוה ככה שהן רואות רק אחרי שהאישה מתעטפת, ממש לא בוהות בה יוצאת מהמים...

אם היא מחכה לי עם המגבת אני אומרת: תודה רבה, תשאירי את המגבת, אני אסתדר.

במקווה שאני טובלת ברגיל הם מסתובבות עם הגב בכניסה ויוצאות לפני שיוצאים מהמים. במקומות אחרים אני מבקשת, לא נרשמו בעיות עם זה.

שרוב הנשים אין להן אומץ לבקש בכלל.

אם תבקשי ממני אני אעריך שבקשת,אבל אני לכתחילה ממש שומרת על פרטיות הטובלת וכן אני יודעת שלא כל בלנית היא כזו.

זה ממש לגיטימי לבקש דבר כזה.

ואני קצת מצטערת בדיעבד שלא ביקשתי גם שתיכנס רק כשאני בבור.

ביקשתי גם שלא תבדוק אותי ושלא תשים לי את המגבת על הראש בברכה כי אני נוהגת שלא(וכי זה לא נעים לי ומרגיש לי אישית פולשני מידי שנוגעים לי במגבת....)

זה לגמרי אפשרי ולגיטימי.

היא צריכה להיות רק בטבילה עצמה- לוודא שכל הגוף בתוך המים.

יש בלניות שיוצאות לבד אפילו

אבל אם לא- זה בסדר גמור לבקש את זה!

אני מרגישה חוסר רצון ללכת למקווה החודש

כנראה שאני אחליף מקווה ואני אבקש מהבלנית שתסתובב בכניסה ויציאה

לא נעים לי כל העניין הזה שהיא עומדת שם ומסתכלת

הבלנית הייתה עם הגב אליי כשנכנסתי ושאלה אם אני במים, אחרי הטבילה היא יצאה מהחדר ונתנה לי להתארגן בעצמי.

מאז עברתי דירה לאזור אחר עם מקווה הרבה יותר גדול של כמה קומות וצוות של בלניות, הדלת של החדרים לא מבילה ישר לבור הטבילה, אלא למערכת מסדרונות, והבלנית צריכה ללוות אותי עד לבור. הן לא ממש לא מסתובבות וגם מחכות עם המגבת ביציאה מהטבילה ומלוות מיד חזרה לחדר, בלי זמן אפילו להתנגב כמו שצריך.

וגם כמה מהן שמו לי מגבת על הראש בזמן הטבילה. בפעם הראשונה שזה קרה, אפילו לא ידעתי שיש מנהג כזה, מרב הפתעה בקושי הצלחתי למלמל "אני לא נוהגת ככה", וזה כמובן שזה לא עזר וחלק מהבלניות שם עדיין עושות את זה בלי לשאול. לפחות עכשיו אני יודעת מה זה ולא תחושה שמישהו נוגע בי בתוך המים בלי אזהרה.

ברור שאני מעדיפה את המקווה הקודם, אבל חלק גדול מזה קשור לדעתי לכך שיש הרבה צוות והרבה טובלות והן רוצות לוודא שהעסק רץ ושאף אחת לא תפגוש טובלת אחרת. אבל עדיין זה ממש לא נעים.

איך מגבת על הראש בזמן הטבילה??

אני טבלתי מלא פעמים במקווה גדול כמו שתיארת

והבלניות היו מאוד רגישות ובסדר גמור

לא מסתכלות ובטח לא נוגעות

ששמים מגבת על הראש בזמן הברכה.

יכול להיות שלזה @חושבת בקופסא התכוונה.

לה מגבת מעל הראש. כאילו כיסוי ללראש בזמן הברכה.

(אותי אישית זה משעשע כי כשאני בתוך המים הראש הגלוי זה אחד החלקים היותר צנועים 😅)

אז כאילו החלק היחיד הגלוי זה הראש.

אבל כן, זה לגמרי לא לעניין לעשות את זה לכל אחת כאילו זה מנהג גורף.

אני הפסקתי ללכת למקווה שעושים את זה שם מרוב שזה עצבן אותי

אבל פשוט ההרגשה הזו שאני כולי בלי בגדים ומה שחשוב זה לכסות את הראש, לא יודעת פחות מרגיש לי הגיוני.

בתכל'ס הכי הגיוני אם כבר לברך בחוץ.. חבל שאני לא נוהגת ככה.

למרות שאני דווקא אוהבת לברך במים. ככה אני יכולה להתעלם בערך מקיומה של הבלנית בזמן שאני מברכת כי אני לא רואה אותה וזה רגע יותר שלי (עד שהיא זורקת לי מגבת על הראש ואז קשה להתעלם😉)

זה שצריך לכסות את הראש בשעת ברכה, כמו כיפה לגברים.

ולא הבינה למה אני לא מכוסה

ככה גיליתי שספרדיות לא מברכות בבור

(אני אשכנזיה(

השאלה זה למה היא לא ידעה שיש עוד פסיקות

הבלניות גם אם הן יודעות שיש עוד פסיקות, יוצאות מתוך נקודת הנחה שכולן מברכות בחוץ ומובילות אוטומטית לכיור...

במקום המגורים הקודם הבלנית היתה שואלת אותי אם אני מברכת בפנים או בחוץ (למרות שגם שם הרוב בירכו בחוץ), במקום הנוכחי הם אוטומטית לכיוון הכיור, כל פעם אני צריכה להגיד שאני מברכת בפנים, ופעם אחת גם היתה בלנית שהיתה נראית כאילו זה פעם ראשונה שהיא נתקלת בדבר כזה...

כשמברכים במים הם שמות לברכה. נתקלתי מלא פעמים.

היא נכנסת רק כשאני בפנים, ויוצאת בסיום. ואז אני נשארת לבד בחדר ויוצאת פת

הבלניות מעצמן מסתובבות עד שהאישה בבור...

הן גם לא מבקשות לבדוק את הציפורניים לפני כן.

אני נשואה כמעט עשרים שנה, וממש ראיתי את השינוי שקרה בשנים האחרונות, ולדעתי זו מעין "הוראה מגבוה" לשינוי היחס לטובלות... (ולא שלפני כן הן לא היו מכבדות ועדינות! תמיד עשו הכול בעדינות וברגישות. אבל בשנים האחרונות הן עשו שינוי בגישה הכללית, עד שאני בעצמי צריכה לפעמים לבקש שיבדקו לי חציצות...)

(לי יש באג אישי עם ציפורניים, ואני כל הזמן מפחדת שאולי לא גזרתי טוב. לכן מעדיפה שהבלנית "תאשר" לי...)

לק"י

זה שזה לא נצרך ככלל לכולן, זה עניין אחר.

(מי שצריכה- מעולה שתבקש בעצמה).

ורק כשאני בתוך המים היא מסתובבת לראות את הטבילה (לשם כך היא שם...)

וכשמסיימת עוד לפני שיוצאת מהמים מסתובבת עד שאני נכנסת לחדר

הן לא בודקות, ולא מכסות עם מגבת, אלא אם כן ביקשת (יצא לי לבקש אחרי החתונה לכסות עם מגבת בזמן הברכה כי ככה המדריכת כלות אמרה, הבנתי מהר מאוד שאין צורך מבחינת המנהג שלנו, והפסקתי)

לשאלתך, חןשבת שלגמרי לגיטימי לבקש לפחות להסתובב

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

שנפגעת

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

נספרים..

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.

כל אחת ומה שנח לה

במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי

פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי

לק"י

אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.

אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז

אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.

ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אבל כואב לי היחס לילד

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).

יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?

זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).

מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.

יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.

אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי

זה להבין מה בכלל הרצון שלי.

אחרי שאני מבינה מה הרצון האמיתי שלי, ויודעת לזהות שאני בכיוון של לרצות, כבר יותר קל לי להנכיח את עצמי (זה עדיין לפעמים קשה מאוד, כן... אבל הרצון לא לרצות כבר חזק. יש סיטואציות יותר קשות ויש יותר קלות).

האמת שאצלי זה הגיע יחסית מאילוץ. היו כמה חיכוכים במהלך השנים של בעלי מול אבא שלי, שני אנשים שאני נוטה לרצות. ובעצם הייתי חייבת לומר לאחד לא ולמצוא איפה אני עומדת בזה.

גם טיפול זוגי עזר לי לשים את הרצון שלי לפני הריצוי.

כל ההתעסקות בזה הובילה אותי לשים לב למקומות שאני נוטה לרצות אנשים. בבחירת מסגרות ומקומות עבודה, מול אנשים מסוימים וכד'. לכן כשאני עומדת לקראת החלטה מסוימת שקשורה למקומות כאלו, אני חושבת כמה פעמים לפני קבלת ההחלטה, ומשתדלת לדייק מה אני רוצה. (גם בעלי מאוד עוזר לי בזה- דוחף אותי למצוא את הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב בכלום. לפעמים אני צריכה לשים לב שאני לא מרצה אותו בזה שאני דואגת לא לרצות אחרים😂).

לדוגמא, לאחרונה הייתי צריכה לקבל החלטה על הקטנה שלי, אם היא נשארת שנה הבאה אצל אותה מטפלת או עוברת למטפלת אחרת. כמעט אמרתי שאשאיר אותה בגלל חוסר הנעימות מול המטפלת הנוכחית, אבל זיהיתי את ההרגשה הזו בזמן, ניקיתי את הנתון הזה מהשיקולים ואחרי מליון התלבטויות החלטתי להעביר, החלטה שהיא שלי ואני מרגישה שלמה איתה. (אגב, אחרי שהתגברתי על עצמי ואמרתי למטפלת שאני מעבירה, היא הגיבה יפה וירדה לי אבן מהלב).

או בנושא של המשפחה, לבעלי היה ממש חשוב משהו שקשור לאבא שלי אך מנוגד לדעתו. הייתי צריכה ממש לחשוב מה אני רוצה, ובסוף החלטתי כן לתמוך בדעה של בעלי, אבל שאני אקיים את השיחה מול אבא שלי. זאת היתה החלטה ממש קשה- כי גם הייתי צריכה להבין שאני חושבת שיותר נכון שאני אעשה את השיחה (מבחינה אובייקטיבית), וגם בסוף הייתי צריכה אשכרה לקיים את השיחה (וואו זה היה לי קשה). אבל הנה- הבעתי את דעתי בכבוד, אבא שלי קיבל (גם אם לא הסכים), ביצע את חלקו ושלום על ישראל.

וכמובן שזה גם בדברים קטנים יותר. אני היחידה במשפחה עם כמות ילדים ב"ה. זה דרש ממני המון כוחות לקום משולחן השבת, להודיע שניתן להשאיר לי לסדר אחר כך, וללכת להתעסק בילדים (שהיו צריכים אותי) בזמן שהאחרים מפנים. היום זה קורה גם יותר בקלות כי ראיתי שכולם ממש מבינים (ועדיין לפעמים אני צריכה לשים לב לעצמי ולצרכים שלי בתוך הסיטואציה הזאת כדי להצליח לעשות את זה). בכללי אני מרגישה במשפחה שכשאני שמה את עצמי במרכז, מתייחסת לעצמי כאל מישהי שווה, אני מרגישה שגם האחרים רואים אותי באותה צורה (ודרך אגב- אני לא יודעת אם זה משנה משהו בתפיסה שלהם אותי או בתפיסה שלי איך הם רואים אותי...).

חחחח נשמע מקסים אבל אני עדיין עמוק בהתמודדות הזו, בהרבה פרטים קטנים ביומיום. לאחרונה מילאתי שאלון בנושא ריצוי, והוא העלה לי מחשבות על עוד המון תחומים שהמחשבות שלי בהם אולי מגיעות מתוך ריצוי. יש עוד עבודה... ב''ה.

עבודה לא קלה בכלל

כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.

ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)

ככה יותר מתעלקים עליו ודורשים ממנו, כי זה מה שהוא ישדר

וואו איזה לימוד זה לדעת מה הרצון שלי

ככל שאת נחמדה /טובה/אדיבה/ מנומסת מידי

את מוערכת פחות.

לצערי אני ממש מזדהה על מה שרשמת.

אני תמיד הייתי המפרגנת, המארגנת, המפיקה והטובה במשפחה וגם אני הרגשתי שדורכים עליי ולא סופרים אותי

עד שהחלטתי לשים קאט!

החלטתי להתחשב רק בעצמי ובמשפחה הגרעינית ולא להמשיך להיות טובה מידי או מובנת מאליה

זה גרם כמובן לריחוק משפחתי אבל לפחות אני לא מתוסכלת ולא מרגישה סמרטוט שמרשים לעצמם לדרוך עלי.

זה כמובן לא מתאים לכל אחת, ודורש ביטחון עצמי וגב חזק

אבל יק לי היום שקט פנימי והערכה עצמית!

❤️❤️❤️

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

הבלניות.

אני באופן אישי מסתכלת על זה בצורה כזו שזאת המצווה שלי ואני לא אמורה להתבייש בקיומה. בסוף אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא עוסקת בזה בתור שליחות ולא כי היא סקרנית וכו

אבל אני לגמרי יכולה להביא מי שמתביישת או מרגישה לא בנוח עם ההיכרות המקדימה, מה שכן אני בטוחה שזה מורכב לצאת ליישוב אחר

לא נבוכה.. בסך הכל זה לא מבייש.

לפעמים גם יצא לי להגיע עם חברה או אחות במקום סבלנית אם לא הסתדר לה (היה מקובל אצלנו)

כלומר אם לא התפקיד שלהן לא היה לי איתן כלום

אז זה פחות מביך אותי

האמת לא חשבתי בכיוון בכלל

אבל כמו שכתבתיאין היכרות קרובה בכלל

שכמו שהיא מכירה אותך, כך היא גם מכירה את כולן, זה לא משהו מיוחד.

גם אצלנו זה ישוב וכולם מכירים את כולם, פגשתי את הבלנית עם המשפחה שלי בטיול רחוק מהישוב וצחקתי לעצמי בלב שעוד כמה ימים ניפגש במקווה (היא לא ידעה את זה עדיין), ובאמת נפגשנו במקווה ורק צחקנו שנפגשנו בטיול, וזהו . זה חלק מהחיים , לא גילית לה איזה סוד מיוחד, כל נשות הישוב טובלות בדיוק כמוך ואת לא מיוחדת (זאת אומרת ברור שאת מיוחדת אבל לא בטבילה 😉. )

א. אני יודעת שיש נשים שנוסעות לישוב ליד. 5 דק' נסיעה כי פחות נעים להן. לגיטימי בעיני. לא שווה בעיהי את ההשקעה יותר מכמה דק' נסיעה כי באמת רק מוסיף עוד משימה ולחץ ליום אחר.

ב. אני באמת לא זוכרת מי טובלת. ממש רגילה לזה ושוכחת דברים שנשים מספרות לי במקוה. כבלנית- גם אני מבינה את הרגישות שעשויה להיות ואת הפדיחה שיכולה להיות ובעיקר מנסה לנרמל. שכמו שכתבו לך את כמו כולן. וזה לא כזה מעסיק אותי.

ואני גם עובדת יחד עם הבלנית. לי ממש לא מפריע, הרבה פעמים אנחנו מדברות לפני \אחרי.

דווקא כשטבלתי בליל שבת זה היה נוח כי אמרתי לקטנים שאני הולכת אליה לקצת זמן, וזה היה להם מאוד טבעי.

ואצלינו היא ממש לא סופרת ולא זוכרת...