המנהלת לא מציגה אותך לצוות המורים כמורה חדשה?

** אני לא מבינה בהוראה אז אולי מה שאני אומרת לא נכון, אבל לדעתי זו באמת התנהלות לא לגיטימית, איך שדיברו אלייך. 

ומצד שני, תחשבי שאולי גם את תצטרכי החלפה מתישהו אז צריך לנהל את זה בחכמה.

קשה להיות עובד חדש במכונה משומנת❤️

כי היו לה תוכניות אחרות או משהו...

לפותחת, אם זה על חשבון שעות שהייה, זה בהחלט מבאס להחליף אבל מאוד מתבקש ומקובל. גם זה צריך להיעשות בנעימות ובכבוד.

אם זה על חשבון הזמן האישי שלך, אין לי מילים...

באמת עם חוסר משמעת, אז מאוד ביקשתי שלא אבל כשלא היתה ברירה הכריחו..

או שהרוב לפחות..

גם להשליך רק עלי את האחריות לזה שיכירו אותי מאוד מתסכל.. 

אני גם לא מחנכת אז זה בכלל פוגע. 

ובקשר להחלפות, אני מסכימה, וכשיכולתי החלפתי ואגב לא ביקשתי החלפה אפילו אחת עד לרגע זה...

מצופה להחליף בשעות שהייה

במקרה כזה, זה באמת יכול להצטייר כפינוק וזה פחות מקובל

מצופה מעובד חדש להתיישר לפי איך שהמערכת עובדת. ואם נהוג שמחליפים, לא יודעת כמה ברירות יהיו לך. נשמע שזה או לסרב ולספוג עד שיכריחו, או לעבור למקום אחר פשוטולקוות שיהיה לך שם יותר טוב

אם זה חלק מהציפיות ממך כמורה בתוך המערכת, וזה מה שכולן עושות, הגיוני שהן יתמרמרו כי להן כביכול אין אופציה לסרב. אבל זה באמת לא נעים לעמוד בסיטואציה כזו 

מושפלת וסמרטוט. 

אין לי כוח לזה. 

 זה חלק מהמקצוע, ילדים עם בעיות משמעת🤷‍♀️

תנסי לא לקחת את זה אישית.

אני מרגישה שיש בעיה יותר שורשית בכיתות האלו ואני לא רוצה לאכול את הקש הזה. 

ברור לי שזה בנות מקסימות שדרוש להן הצבת גבולות הבעיה שאין כזה דבר שם בצורה עמוקה ואם אני לא ותיקה/קשוחה ברמות אין לי סיכוי.. 

אבל אם זו הגישה, אז אל תתפלאי שאת מקבלת כתף קרה. כי שוב, יש פה תיאום ציפיות מסוים לא כתוב שאת לא עומדת בו

כי בסוף כן מצופה לההחליף גם בכיתות הפחות טובות. גם אם זה אומר להיות מאוד קשוחה שם.  

אם את מסוגלת להתמודד עם הריקושטים,מעולה. תנסי להמשיך כך

אבל אם זה קשה לך מאוד, תחשבי אם מתאים לך להישאר שם.  

אפשר לומר שאולי אני לא מחוספסת מספיק או כלמני דברים כאלו, 

שורה תחתונה אני לא באה להוראה כדי לצאת מצולקת...🫣

הגבול שלך. לגמרי. 

אבל חשוב שתדעי שייתכנו השלכות כנראה.. 

אין שום סיבה בעולם שתחליפי אותה במצב כזה! הנפש שלך חשובה לא פחות מהסיבות שלה.. על סיבה מספיק טובה היא יכולה לקבל אישור מהמנהלת וידאגו לממלאת מקום..

לא על חשבונך!

אומרת בתור מורה שפרשה בגלל סיבות כאלה ולדעתי עולם ההוראה חייב מורים טובים ובאסה שזה קורה וככה מפסידים מורים..

אני אישית הייתי בבית ספר מהמם עם צוות והנהלה מקסימים אז לא יכולה לתרום בקטע הזה חוץ מאולי להציע לבדוק אם יש משרה רלוונטית בבית ספר נורמלי יותר..

מעולם לא שמעתי והתבקשתי להחליף בכיתות שלא למדתי בהם אלא אם ביקשו ממני כממלאת מקום ואז מבחינתי נכנסתי רק כשהתאים לי והמון פעמים הודעתי להנהלה מראש שזה שעת משחק (או שאני מפעילה ובמקרים קשים דפי צביעה או משחק חופשי)

לק"י

לא הבנתי את החלוקה שעשית.

פרצופים.. ואני לא חייבת!

ויש מילוי מקום לשעה שפתאום נתקעו ואין אף מורה אחרת או שלא מצאו מחליפה ליום שלם וכל המורות מתחלקות ביניהן כי אין ברירה, שזה סיוט, כי את בונה על הזמן הזה וגם לא כל כיתה זורם לך

ואז אני מחליפה שעות עם מורה באחת הכיתות שאני מלמדת בגלל שהיא נתקעה ואז היא מחליפה אותי שיצא וזה אני השתדלתי לעשות יותר כשהתאים לי כי בסוף גם ככה זה כיתה שלי והמאמץ היה רק להתאים את עצמי לשעות..

מילוי מקום זה שעות שבעקרון ההנהלה צריכה לדאוג להם ולך אין שום מחוייבות לכך.. אם מתאים ומסתדר לך אז מעולה אבל ממש אין כאן מקום לפרצופים.. בשביל זה הבית ספר דואג לצוות של ממלאות מקום בדכ מורות צעחרות ולפעמים סטודנטיות בלי תואר..

לק"י

אלא אם התכוונת, שפעם את מחליפה אותה, ופעם היא אותך.

באותה כיתה והמחנכת צריכה לצאת מוקדם אבל בלי סיבה רצינית אז היא מבקשת מהמורה המקצועית שתגיע מוקדם יותר ותלמד עוד שעה והיא תלמד במקומה שעה שבוע הבא..

כנראה תלוי בית ספר אבל אצלינו מאשרים מידי פעם..

סביבה כזאת רעילה לא כדאי להישאר בה.

 יש צוותים איכותיים ומפרגנים..

ולגמרי את יכולה לפתוח את זה מול המנהלת. היא הרימה לך להנחתה..

שאלה אם הכל בסדר, תגידי לה שלא.

שאת לא מרגישה במקום טוב חברתית שפתוח לקבל אנשים חדשים. תספרי לה איך את מרגישהביחס של הצוו .

 אם יש לך אומץ את גם יכולה לדבר קצת בוטה וציני.

אין בצוות אף אחת נורמלית שיצרת איתה קשר?

על שלך.

אני בשביל הראשונות הייתי ממש כולבוייניק והרבה פעמים זה היחס למורות חדשות. (וזה לזכות המנהלת שלך שכנראה משאירה לך מרחב לסירוב) 

שאני לא רעשנית, ושטוב לי סך הכל שם, רק שההרגשה מהצוות שכולם עלי, ואז היא עשתה לי פרצוף כאילו אני מוזרה ופשוט לא היה חשק להרחיב.. והיא גם לא ניסתה באמת להבין.

גם כשמדברים איתה היא חצי בפלאפון והיא ממש לא זמינה נפשית ואנשים כמוני נרמסים בצורה כזאת. 

בלי להבין לעומק את הדילמה, לא מכירה משום צד ולכן שופטת רק ממה שאמרת-

להחליט שיש כיתות שאת אוהבת לעבוד בהן וכיתות שלא, ולכן את לא מחליפה שם, זה נשמע כמו פינוק.

יכול להיות שמבחינתך זה עוד לא שלב בשל מספיק מבחינת ניסיון, ואז זה צריך גם להשתקף בטייל ובשכר.

גם במקצועות אחרים יש מצבים שצריך לקפוץ למים ולמלא את התפקיד גם כשלא מתאים ויש איזה חרדת ביצוע..

נשמע שעדיף לך לעבוד במקום שבו האווירה היא אחרת ויש יותר קבלה לעובדה שאת פחות עם ניסיון.

או שתקחי את זה כהזדמנות להיות זנב לאריות וכן תנסי ליישר קו עם מה שהאחרות עושות- רק תבקשי יותר הנחייה ועזרה איך לעשות את זה.

בכל מקרה גם אם את מחליטה להתקדם בקצב שלך ולא ללמד בכל הכיתות, תביני שברמת העיקרון הטענה צודקת ולכן לא יבינו אותך וזה מה שיש.

כלומר אל תנסי להסביר, תני לדברים לעבור על ידך.

המנהלת לא מספיק על זה, וגם היא בעצמה לא מי יודע מה מצליחה "להשתלט על זה" ולכן זה מתסכל. אני בטוחה שכשיש יותר משמעת שעוברת דרך החוד חנית- המנהלת, ברור שהכיתות יותר ממושמעות, 

לא יודעת אם הבנת, אבל זה תלמידות שיכולות ממש להשפיל, ולטרוק תדלת של הכיתה ולצאת ולהיכנס, למה שאעבור דבר כזה? הן יכולות לרוץ עם מטאטא מסביב לכיתה ופשוט לא לשים עלי. ואני כן יודעת לשים גבולות זה משהו אחר שם. 

לק"י

בסוף זה שעות שהיא אמורה לנצל לעשיה (ויש כאלה שבהחלט מנצלות את הזמן).

גם אני לא תמיד מתנדבת להחליף בכל זמן אפשרי. אם אני רואה שתקועים, אז אני אשתדל יותר.

שיש כזה דבר "להתנדב" במקום העבודה.

גם בעבודות אחרות יש מצבים של מילוי מקום וצורכי מערכת.

עושים כמו כולם. לא שכל אחד מחליט איפה בא לו להתנדב.

זה נשמע שהמורות האחרות כן נכנסות תית האלונקה והיא לא,

ומכאן התסכול שלהן.

בכל עבודה

יש דברים שיותר מצופה להסכים ויש שפחות.

צורך של המערכת לא יכול לבוא על חשבון הפרט כך שהוא יבוא בימים שהוא לא ימי עבודה שלו, אלא אם זה בבחירתו ובהסכמתו (זה חלק ממה שהיא תיארה שקורה שם)

בית הספר צריך שיהיה לו גם מאגר חיצוני של מחליפות.

כי אני מדברת על התחושה שלהן מול התחושה שלה, ולא בהשוואה לבתי ספר אחרים.

אם יש הדדיות בלתי כתובה בין המורות ואחת לא משתפת פעולה, זה יוצר תסכול אצל השאר.

או מורה חדשה זה שמיים וארץ.

אגב קורה גם מורות ותיקות מצפות ממורות צעירות להיות כולבוייניק והן דווקא לא נותנות כמו שהן מצפות שהצעירות יתנו.

במיוחד אם אחוזי המשרה של הפותחת קטנים יחסית, אז מבחינתן היא עובדת רק 3 ימים מה אכפת לה לבוא לעוד יום. וזה ממש לא ככה, זה דבר שלא יבקשו מחברות שלהן.

נשמע שהיחס שם הוא יחס לא בריא כלפי החדשה שגורר בקשות (אפשר לומר גם דרישות)לא הגיוניות

תקין, עבור שעות מילוי מקום יש מורה שזה התפקיד שלה.

וכל מורה קבועה אחרת, עושה את השעות שלה, מכינה שיעורים, משתתפת בישיבות, אבל לא מעבר.

רק כי המצב במערכת החינוך דפוק (וסליחה על הבוטות, אבל מבפנים המצב מייאש מאוד), אז יוצא שמורים מצופים למלא מעבר לשעות התפקיד שלהם.

תחשבי שהמשרה שלך מוגדרת x שעות, ואז מחייבים אותך לעבוד עוד z. את אמנם אמורה לקבל על זה שעות נוספות, אבל השעות האלו הם לא חלק מהגדרת התפקיד שלך, ואת מגיעה למשרה מלאה גם בלעדיהם. ולא רק שאת צריכה לעשות עוד שעות, זה גם שעות עם המטלות הכי קשות והעבודה הכי שחורה (להלן, מילוי מקום בכיתות מאתגרות).

מי שלא מכיר מבפנים, לא יודע מה זה כיתה מאתגרת. זה פשוט משפיל, תלמידים שמתייחסים אלייך האוויר במקרה הטוב, צוחקים ביניהם, משתוללים, מלכלכים, מבלגנים את הכיתה.

פעם חשבתי שהיכולת לנהל כיתה כזו קשור למורה, אבל זה גם מאוד קשור למערכת. איך ההנלה מנחה להתנהל, עד כמה יש יישור קו אחיד בין כולם. כמה ההנהלה נותנת גב.

ויש מקומות שאין גב, ואין הנחיות ברורות, וזה יוצר בלאגן אחד שלם.

ואז אין פלא שמורים עוזבים.

כי המערכת באופן בסיסי מתנהלת באופן לא הגיוני, ומי שמנסה לשמור על ההיגיון ועל השפיות שלו והכבוד שלו (לא במובן של אגו, אלא במובן של בן אדם), מתנהגים אליו לא יפה כמו במקרה הזה.

במקום שבו כולם עושים x+z

ואני מחליטה לעשות רק x,

זו זכותי החוקית אבל ממש סביר ששאר הצוות יסתכל על זה בעין עקומה.

מכאן ההחלטה שלי:

1. להישאר ולעשות x ולספוג עין עקומה

2. לעשות x+z

3. לעזוב

אבל לגיטימי להחליט לא להישאר במקום עבודה שבו ההתנהלות לא בריאה, וגם להסתכל על מישהו בעין עקומה בגלל שהוא בסך הכל עומד בחוזה שלו, זה לא כל כך נחמד.

זה הרבה מעבר לחוזה

בכל מקום עבודה יש אתגרים בהתנהלות

אפשר בהחלט להחליט שזה לא מתאים לעזוב 

זה לא ימנע את האתגרים בעבודה הבאה  

כדאי ללמוד להתמודד איתם

שאני אומרת, אבל זה מרגיש קצת מתנשא האופן שבו את אומרת את הדברים.

את לא מורה, נכון?

ואת יודעת מה, גם אם כן.

אני בעד לעבוד קשה

אני בעד להתמודד עם אתגרים שהחיים מזמנים לנו, בין אם במקום העבודה ובין אם באופן כללי.

אבל לדעת להתמודד עם אתגר לא תמיד פירושו תמיד להישאר איפה שלא טוב לי.

לפעמים לא פחות חשוב לדעת לזהות שמהמקום הזה לא ייצמחו לי דברים טובים, ולכן עדיף לעזוב.

הבחירה לעשות שינוי ולא להישאר היא לפעמים אמיצה לא פחות מלהישאר ולהתמודד.

האם התחושה של הצוות במקום מובנת? כן.

האם זה הופך את אותה מורה לכזו שעשתה משהו רע? לא.

דווקא מערכת החינוך בעיניי לא דומה למקומות עבודה אחרים.

הגדרות התפקיד במערכת החינוך באופן מובנה לא מתאימות לאדם אחד. אבל זו הגדרת התפקיד. מורה שבאמת רוצה להיות מורה טוב, נדרש להשקיע הרבה מעבר לשעות העבודה שלו ולעשות המשולמות שלו.

 ודווקא לכן כל ציפייה שהיא מעבר מבחינת מילוי מקום למשל, רק מקשה על ביצוע התפקיד שלו. וזה לגמרי לגיטימי לא להסכים לזה.

בתי ספר שונים מתנהלים בצורה שונה, זה קשור גם לכמות כוח האדם שיש להן, וגם להנהלה. ולגיטימי להחליט שלא מתאים להיות חלק ממערכת שמתנהלת בצורה מסויימת, אבל עד השלב שבו עושים את הבחירה הזו, לגיטימי להחליט איך להתנהל בתוך אותה מערכת.

יותר מלגיטימי 

אני בעד לבחור מקום עבודה/ התנהלות

זה לא סותר שכדאי ללמוד להתנהל

אם מגיעים למצבים כאלה, יש מה ללמוד מהם להתנהלות יותר טובה, כי להיות מבואסת במקום עבודה זה פחות טוב.

הייתי במערכת החינוך בעבר 

כן זה קשוח ולא מתגמל

אבל מעולם לא הייתי ממורמרת ואף פעם לא חשבתי שאחרים צריכים לעשות משהו אחר כדי שלי יהיה יותר טוב

מכל דבר למדתי לעשות טוב יותר לעצמי 

זה אכן יכול להשמע מתנשא 

אבל

אפשר לקרוא את זה אחרת אם רוצים, ללמוד דרכים והסתכלות נוספת. 

ויש מקומות עבודה שנכון יותר לעזוב מאשר להישאר ולהתמודד עם אתגרים שלא אמורים להיות במקום תקין.

מי שעוזבת מקום עבודה לא מוצלח, זה לא אומר שאין לה יכולת להתמודד עם אתגרים.

ברור שיש גם אתגרים שנכון יותר להישאר ולהתמודד איתם. אבל לא בכל מצב זה נכון.

ודווקא פה אני חושבת שלדעת לשים גבולות כדי לא להיכנס לגמרי מתחת דרישות שלא מוגדרות כחלק מתפקיד, זו התמודדות די טובה, ויותר נכונה מאשר להסכים לכל בקשה באופן שכבר ישחוק אותה לגמרי.

הבעיה היא המחיר של יחס לא נעים מהצוות, שמצפה לתגובה אחרת.

אם נשים פה כותבות שיש הרבה מקומות שזה לא ככה, אז כנראה שזו בעיה של המקום, ולא של הפותחת...

אינטרקציה בעייתית כזו, בין אם מחליטים להישאר ובין אם מחליטים לעזוב, כדאי ללמוד מהמקרה איך להתנהג אחרת ולהביא לתוצאות אחרות.

גם במקומות בעייתיים יש לעובד את החלק שלו באינטראקציה 

בכל מקום שעבדתי נתקלתי בסיטואציות דומות בין עובדים, הפרטים המדויקים לא ממש משנים, צריך ללמוד להתמודד עם זה.

 לשים גבולות זה לגמרי חלק מההתמודדות, השאלה אלה גבולות ומה המחירים והתוצאות שלהם. 

חלק נוסף בהתמודדות היא התקשורת עם העובדים האחרים, לדעת לגשר על פערים ולפתור קונפליקטים כי בכל מקום הם יהיו.

יש דברים שקשורים להתנהלות ולאווירה שמאוד משתנים

וגם תלויים ממש במנהל מנסיון שהתחלף אצלינו מנהלת בשנתיים האחרונות והיה שינוי מטורף באווירה והשפיע מאוד על היחס למורות הצעירות/חדשות אני רואה שהן מרגישות פתאום הרבה יותר בנח. והדיבורים בחדר מורות יותר חיוביים ומכבדים

לא שונה מכל מקום עבודה אחר 

בכל מקום שעבדתי, הבוס/ית היו אחראים ישירים לטיב העבודה והתקשורת איתם ועם העובדים האחרים

היתה בוסית שגרמה לי להישאר (שכנעה אותי לא להתפטר וסדרה את הבעיות שהיו) והיה בוס שגרם לי ולעוד הרבה עובדים לעזוב  עבודה שאהבתי  

כאילו זה עוד משהו? 

כתבת שאת לא מתחום ההוראה, אז מבינה שאת לא מכירה מבפנים וזה נשמע לך כמו עוד משהו, 

להחליף בכיתה שלא התחייבתי אליה והמצב שם קשוח זה ממש לא עוד משהו, וכחדשה שרוצה לתרום ורוצה לתת אבל באמת לא עם הניסיון ומרגישה שאצא מצולקת יותר, למה זה נשמע לך?! בעיניי זאת לא חלוקה נכונה שכולן שוות וכולן יכולות, יש הבדל עצום בין מורה מתחילה למורה ותיקה במלא דברים.

ובסוף את מקבלת את ההחלטות שלך, וזה בסדר גמור.

לפעמים לראות דברים איך דברים נראים מהצד, מסייע לקבלת החלטות.

את לא חייבת לקבל את נקודת המבט הזו.

אבל אני חושבת שאם תצליחי להתבונן בזווית הזאת ולא מתוך הרגש, 

הזווית הזו תוכל לסייע לך בהמשך.

מהניסיון שלי, להיכנס לתוך קונכייה ולהבין למה רק אני צודקת, ולהצדיק את עצמי, תורם להרגשה הטובה אבל לא באמת מקדם לפתרון אמיתי של הבעיה.

קשה לי עם זה, אם יצא פוגע מבקשת סלעחה מראש ואשמח שתגידי אתקן אבל לדעתי אין כאן שום פינוק! יש לה את השעות שלה ואת ההתחייבות שלה וזהו! אין שום סיבה שהיא תחליף אלא אם ממש מתאים ונוח לה ונשמע שזה לא המצב..

זה כמו ששכנה מבקשת ממך מלא פעמים לשמור על הילדים שלה בצהרים ואם לא היא עושה פרצוף- חסד לא עושים בכח ולא על חשבונך..

אם אני עובדת בארגון מסויים ויש צורכי מערכת, ההנהלה מבקשת מילוי מקום ועושים את זה,

אין דבר כזה לסרב, זה חלק מהעבודה.

 כלומר יש את התפקיד הרשמי שבשביל זה גוייסתי ויש תפקידים נוספים לפי הצורך וזה חלק מהחבילה.

אני לא מכירה את מערכת החינוך ולכן דווקא ממבט מבחוץ זה נראה כמו פינוק שכל האחרים עושים מילוי מקום גם כשזה לא נעים, ורק מורה אחת מסרבת.

זה נשמע כמו פריווילגיה.

גם חושבת שעובדת צריכה לעשות מעבר לתפקידה, לא כל מה שמבקשים אבל לפחות את הרוב כי זה המכלול של העבודה.

אני חושבת שהגישה הזו עוזרת להתקדם בעבודה ולהתפתח

יש הרבה אנשים שלא חושבים ככה ועושים רק מה שהוגדר להם מראש, שזה בסדר, אבל יש לזה לפעמים מחירים של חוסר שביעות רצון (של ההנהלה/ קולגות) ולרוב נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים 

היא כן כתבה שהיא מרשה לעצמה לומר לא.

וזה הבדל גדול..

לק"י

אז אני כן ממלאת מקום, אבל ביום החופשי שלי צריך סיבה ממש טובה לגרום לי להגיע (אגב, גם המנהלת שלי לא מצפה שזה יקרה).

אז אם הייתי עובדת רק 3 ימים, יש סיכוי שמידי פעם הייתי מגיעה ביום נוסף למלא מקום.

אבל אם בחרתי לעבוד חצי משרה, כי קשה לי לעבוד יותר. אז לצפות ממני למלא מקום באופן קבוע יום נוסף, זה קצת מוזר.

ומסכימה עם מי שכתבה, שהפותחת לא תמיד מסרבת. רק לפעמים, וזה לגמרי לגיטימי.

מותר שלפעמים לא יתאים למלא מקום.

לק"י

1. שאם השעות הנוספות בסוף מגיעות על חשבון המשרה הבסיסית, כלומר שאם אני מותשת מהמ"מ ויוצא לי החשק לעבוד, זה בסוף נופל על חשבון הכיתות הקבועות שלי, וזה בעייתי.

(וגם אם זה בסוף על חשבון הילדים הפרטיים, זה לא תמיד שווה. מידי פעם בסדר, אבל לא קבוע)

2. בתור מורה חדשה באמת לא תמיד מבינים את המורכבות של הצורך במ"מ. כי לא לכל בית ספר יש מאגר של מ"מ.

אבל לזלזל בה ולרדת עליה בגלל זה- זו בטח לא הדרך.

אז צריך לתת יד ולעזור, אבל לשים לב גם לכוחות שלנו.

הם נקודות להסתכלות מערכתית שזה תפקיד של מנהלת בד"כ,

לא יודעת מאיפה מגיע המנהג שהמורות מחליפות ביניהם ישירות, 

כנראה יש לזה הרבה יתרונות אבל יש גם חסרונות, כמו זו לדוגמה.

בגלל שאני לא מתוך המערכת, אני לא יודעת לייעץ לאף צד מה בדיוק לעשות כדי לפתור את הבעיה,

רק הראיתי בניתוח פשוט של המציאות (פשוט ההפך מלעומק) איך זה נראה מהצד מהבחינה של איך כל צד רואה את הדברים (כמו בגישור)

כשמבינים מאיפה נובע הציפייה של הצד השני הרבה פעמים יותר קל להתמודד.

בעיני זה חשוב בעיקר בשביל להבין שאותה סיטואציה תחזור על עצמה במקומות אחרים של צוות ותיק עם תרבות ארגונית מבוססת (תרבות החלפות מסויימת שבה כוחם מחליפים בכל הכיתות)

ושזה לא מקרי, אלא יש פה דפוס מסויים שגרם לכל זה.

לפי מה שאת מתארת נשמע שיש מקום למנהלת לעשות סדר בדברים, אני לא יודעת אם זה נכון או לא.

אם כן, והמנהלת הזאת לא חזקה מספיק, אז אם הולכים לבדוק מקום עבודה חדש, צריל לוודא שהמנהלת חזקה מספיק ונותנת גיבוי ותמיכה נדרשת,

ואם זה לא נכון, אז שוב המקרה הזה יחזור על עצמו וצריך לא להיכנס לסיטואציה כזאת שוב.

(או לעבוד בבתי ספר בלי בעיות משמעת כאלו חמורות)

שוב, אני לא באה לומר מה המסקנות האופרטיביות, כי אני לא מבפנים.

אני רק נותנת דוגמאות למסקנות על סמך ההבחנה של הציפייה של הצוות שנשמע לגיטימי מהצד שלהן.

הייתה פה עוד נקודה שדווקא לכן מבפנים נשמעת כמו טריוויאלית אבל לדעתי היא לא.

עובד חדש עם פחות ניסיון מקבל פחות משכורת, הטייטל שלו נמוך יותר בהגדרה וככה גם הציפיות ממנו.

(אם כי את דיברת על להגיע ביום חופשי שזה לא קשור לוותק וניסיון, אני מדברת על לא להיכנס לכיתות מסויימות)

לא יודעת למה במערכת החינוך ההבחנה הזאת לא מדוברת (אולי כדי שהתלמידים לא ינצלו את זה)

אבל לדעתי זה תפקיד המנהלת לומר שלא לצפות מג'וניור לעשות מטלות של סניור.

ובמקרה הזה הציפייה של הצוות שגויה.

לק"י

אם זה חופשת מחלה, אז המנהלת דואגת למ"מ.

אם חופש אחר- אנחנו מחפשים, ואם לא מצאנו, המנהלת מחפשת.

אני חושבת שבמקרים ממש חריגים, היא לא תאשר חופש אם אין מ"מ.

ואני מסכימה, שזה בהחלט אמור להיות תפקיד ההנהלה או מורה שזה התפקיד שלו.

ולא לתת לזה לגרור מריבות בצוות.

לא נכנס לכיתות קשות.. 

בפועל בהרבה מאוד בתי הספר המצב הפוך..

מורים וותיקים הם "פריבלגים" באיזושהי מידה ומכבדים אותם.. יש להם את המקום ווהערכה בצוות, אז הם מרשים לעצמם לעשות מה שנוח להם.

ומורים צעירים הם כלבויניקים כאלה. גם אם לא במודע, זה קורה.

@לא רוצה להשמיץ פה ח"ו מורות ותיקון וגם יש הרבה בתי ספר שזה לא ככה בהם. זה גם מאוד תלוי בהנהלה.. אבל בפועל המנהלים רוים לשמור מורי  טובים וותיקים בבית הספר...

היא לא חייבת להחליף, זאת החלטה אישית וטובה שעושים, והיא לא צריכה לצאת מזה מתוסכלת

לק"י

במקום לחבק את המורות החדשות ולהכיל אותן, מבריחים אותן.

ממש נפלא🤦‍♀️

שאת אלופה שאת עומדת על שלך.

ממש לא מובן מאליו למישהי חדשה בצוות.

אני בגישה שחשוב להציב את הקו האדום שלך ולהתעקש עליו, במיוחד בכזה מקצוע. אפשר להסביר בנעימות, אפילו במקום של כבוד והערכה למורות וותיקות, שאת "עדיין לא" במקום שלהן ולא מרגישה מספיק בטוחה להיכנס לכיתות כאלו. לגיטימי לגמרי, במיוחד כשמילוי מקום זה תוספת שכר ואת פשוט בוחרת שלא לקבל אותה.

לדעתי צוות לא טוב זאת סיבה טובה לעזוב מקום עבודה. חסרים מלא מורים בשוק... אני בטוחה שיש גם מקומות יותר נעימים לעבוד בהם.

זה שאת עומדת על שלך זה יפה מאוד.

קראתי פה אישה שלא מתבלבלת ולא מפחדת םהגיד מתי השני לא בסדר, ולא מנסה להתאים את עצמה בכל מחיר.

האהבה העצמית הזאת היא מתנה לחיים.

ולעזוב

אני גם מורה, עושה המון מילויי מקום.

כבר עם ותק ומקום בצוות, אבל גם בהתחלה מעולם לא עשו לי פרצופים על כיתות שלא רציתי להיכנס למילוי מקום (ויש גם כיתות שאני לא מוכנה ללמד בכלל, וגם זה לגיטימי בסוף אם אני מבינה שהמשמעות של זה היא שיורדת לי המשרה כי אף אחד לא חייב לתת לי את הכיתות שאני רוצה)

נשמע צוות שממש לא נעים לעבוד איתו, וחבל.

יש כל כך הרבה מקומות שמחפשים מורות, שתומכים במורות צעירות ונותנים להם גיבוי, שזה לא שווה את התיסכול והכאב שלך.

איזה כיף שבחרת בהוראה, ואת נשמעת מורה מהממת ומסורה! כל הכבוד לך על ההשקעה בתלמידות גם כשהצוות לא משהו...

זה דורש אומץ, אבל אם את יכולה- הייתי כן מציעה לחפש מקום לשנה הבאה. עכשיו (או קצת יותר מאוחר) זה זמן מצויין לשלוח קורות חיים. מקסימום תמצאי מקום יותר טוב שתאהבי...

ראיתי ממש הבדלים בין בתי ספר ויש מקומות שמאוד מחבקים מורות חדשות. הלוואי שתגיעי לאחד מהם!

אם יש אפשרות הייתי עוברת לביס אחר

ואולי יעזור לך למילויי מקום בכיתות שאין סיכוי למשמעת מראש לבוא בגישה של להעביר את הזמן, לתת דף עבודה או משימה בספר, לעבור בין הבנות לעזור להן ומי שלא עובדת בעיה שלה, אפשר להעביר למורה רשימה של מי שעבדה יפה זה מדרבן חח

כמובן לא מתאים לכל גיל, עשיתי את זה בזמנו בכיתה ט היה סבבה

חזרתי עם דמעות בעיניים כמעט כל יום 

ב"ה שעברתי

יש בתי ספר עם צוות מדהים!!

לא נכנסת לדיון לגבי הלגיטימיות לסרב למלא מקום, אבל גם בזה יש דרך איך להגיד.

נשמע שההתנהלות של הצוות ממש ילדותית ופוגעת. אתן רוצות להעיר משהו? תגידו בנעימות, אל תעשו פרצופים.

יקרה ואהובה, תתחילי לחפש בית ספר שיעריכו בו את העבודה שלך ויתנו לך הרגשה שאת רצויה ושייכת.

מקום אחד המנהלת והסגנית היו קשוחות ממש

הייתי צריכה למצוא בעצמי מחליפה מתוך רשימה של מורות מחליפות, זוכרת את זה כמה סיוט ולא הגיוני זה היה, שאני עם חום 39 בערך ועושה טלפונים... הזיה.

מצד שני לא דרשו ממני כל כך מעבר למה שצריך

מקום שני מנהלת וסגנית שפשוט מבינים ומכילים וזה פשוט עולם אחר. אפילו עם איזה הרגשה של הכלה טיפולית כזאת משהו באמת נדיר.... 

נתן לי מוטיבציה לתת מעצמי יותר אפילו בכיתות קשות... והם ממש העריכו ונתנו לי הרגשה של לא מובן מאליו מה שעשיתי וזה גם ואו בעיניי... 

בכל אופן המצב בהוראה נראה כרגע שצריך יותר מילוי מקום ממשרה רגילה 🥴

לא סתם מלא בורחים מהמקצוע הזה כל עוד נפשם בם. מבינה לגמרי. גם אני ברחתי אבל מסיבות אחרות...

אנשים שוכחים שבמקומות רגילים העבודה יחסית מאוד מוגדרת ובהוראה השמיים הם הגבול בערך, ורק דורשים ודורשים ודורשים בהרגשה כאילו אני עובדת באיזה עמותה נזקקת חסרת כח אדם בהתנדבות...

ויש לי עוד מלא מלא מלא מה להגיד על המערכת הבעייתית הזאת...

זה שהצוות לא מפרגן זה בכלל... עזבי

אם תוכלי לחפש מקום אחר עדיף 

אבל מצטרפת בכל לב למה ש @אמאשוני כתבה

נשמע קצת פריוולגי

אני אדבר מהחוויה שלי..... בצוות שלנו יש הרבה חדשים ונראה לי זה קטע של צעירים (וואי איך אני נשמעת זקנה...) שמאוד מאוד קשובים לעצמם ולמה שמתאים להם או לא מתאים להם...

מצד אחד זה מהמם!

מצד שני כחבר לצוות, וואלה, זה לא נעים. כי בסוף יש עבודה קשה, ומישהו צריך לעשות אותה... אז אם רק נחשוב על מה נעים לי או כיף לי, או מה רק הגבולות שעליהם חתמתי בעבודה... העבוד  המלוכלכת תיפול תמיד על שאר האנשים. ונכון שהוותיקים יש להם כבר יותר נסיון, ובאיזשהו מובן העבודה הקשה הזאת קצת יותר קלה להם, כי הם עם נסיון.

אבל האמת?

זה ממש לא כיף לעשות עבודה קשה לבד. בטח כשזה משהו שחוזר על עצמו, ובטח ובטח כשלא נראה  שיש אופק לשינוי.... כי הרי...אף פעם לא באמת תרצי להתמודד עם הכיתות הקשות.. אז נסיון לא יצבר לך, ולעולם את תשארי בלופ הזה,הנוח, עם הכיתות החמודות.....

לדעתי

בשביל הטווח הרחוק, יחסי עבודה הם חשובים ביותר, במיוחד לחדשים וצעירים. תראי את זה כהזדמנות לצבור נסיון ולתרגל יציאה מאיזורי הנוחות למקום קצת יותר בוגר... בטוחה שזה גם מאוד יקדם אותך מקצועית וגם יתרום לך ביחסים עם שאר הצוות- וזה קריטי חא פחות.

בהצלחה

יש עובדים בכל הגילאים שבוחרים מה מתאים להם ומה לא 

וזה בסדר 

אבל רובם נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים לשום מקום

וזה בדר״כ מביא בעיות עם העובדים האחרים 

אני שמה דגש חשוב על בחירה ועל גבולות, אבל בעבודה כשמבקשים ממני משהו, כמעט אוטומטית אני אומרת כן, זה מה שהופך עובד רגיל לעובד מצוין וזה מה שגרם לי להתקדם שוב ושוב, וגם  להתפתח ברמה האישית.

זה לא אומר שאין לי גבולות, יש דברים בודדים שאמרתי עליהם לא ויש דברים שאמרתי שאני לא אצליח לעשות ביחד. בגלל שאני עושה את רוב הדברים שמבקשים, אז מקשיבים ומתחשבים בגבולות שלי, מבינים שזה נחוץ.

להתחיל בקצב שלי כדי לא להישחק ולא להיצלק, 

תהיי בטוחה שאני מאוד רוצה להיות הכי טובה שיש שם ולהיות מצטיינת, זה לא העניין, 

העניין שהצוות נותן את התחושה שזה שאת חדשה זה לא אומר כלום וגרוע מכך- יש לך מלא זמן ותחליפי כי למה לא, ועוד מגדילים לעשות ופוגעים, זה לא לגיטימי!

וכתבתי שאני מחליפה כשאני יכולה וכשזורם לי, אבל היי, אני מנסה להתמקד רגע במה שכן התחייבתי אליו לפני כל השאר. 

אני מסכימה שאחרי שיש ניסיון צריך להיכנס לכל הכיתות גם קשות, כשיהיה לי ביטחון וניסיון, ולא, להיכנס ולסבול כדי "לצבור ניסיון" זה לא אופציה כרגע, אני רוצה חוויות טובות ומצמיחות כדי לא לברוח תוך שניה..

אבל שימי לב שיש את הצד השני

של העובדות וההנהלה 

שמשווים אותך לאחרים שלא חושבים שחדשות צריכות לקבל פריבילגיה מיוחדת 

וכדאי לעשות באלאנס בין הגבולות והרצונות שלך לבין שלהם

אם את רוצה להמשיך שם בטוב.

כי עם תקשורת כזו עם הצוות, החוויות שלך לא יהיו מצמיחות.

בגדול מילויי מקום אמורים להיות אנשים מבחוץ.

רוצים לבקש טובה ממישהו? סבבה תבקשו, אבל לגיטימי לגמרי לענות גם לא.

בטח ביום חופשי.

שעות שהייה זה באמת תחום אפור, אצלנו מבקשים להיכנס.

אבל זה מובן והגיוני שמורה לא תרצה להגיע ביום החופשי שלה...

תחשבי על עצמך שיבקשו ממך פתאום להגיע ביום שישי. זה מעצבן...

זה באמת לא הגיוני

אבל אם זה פעם ב זה הגיוני

לתרום מעבר ולהיות חלק מהצוות

אני צריכה להיות זמינה בבית לדברים דחופים ולעיתים זה יוצא בערב חג או במוצאי חג, האם זה נוח לי? ממש לא, אבל יש אנשים (ומערכות) שצריכים אותי ואני אעשה למרות שזה מאד לא נוח.

תראי את הדרך שבה הן גורמות לי להחליף, בצורה כוחנית ולא נעימה. אני מורה חדשה! אני בלי ניסיון וביטחון כמו שיש להן. 

גם כמו שכתבתי, זה סוג של אלימות מילולית של להיות כולן מול אחת בשביל שארגיש לא נעים ואחליף, זה ממש לא הדרך בעיניי. 

אני באמת מרגישה שהכיתות הקשות יכולות לגרום לי לטראומה כמתחילה, ואני הייתי לא פחות שמחה בעצמי להיכנס ולהיות תותחית. אין לי עניין להשתמט.. אבל כשאת רואה שאין משמעת והמנהלת לא מספיק חזקה אז למה שאעשה את זה..

דבר ראשון חיבוק גדול, גם אני מורה חדשה וצעירה בבית ספר מגובש והזדהתי עם הרבה ממה שכתבת...

אני חושבת שבית ספר זה מקום עבודה שונה בתכלית מכל מקום עבודה אחר ובכלל לא ניתן להשוואה ובזה מתחילות הרבה מהבעיות במערכת החינוך.

זר לא יבין את התחושה של לעמוד בכיתה קשה שפשוט מצפצפת עליך ושאת מרגישה שאת נותנת שם 200% מעצמך ומקבלת יריקה בפרצוף מהילדים וההורים.

כן, לגיטימי לגמרי לא להסכים למלא מקום בשעת שהיה כי לפעמים זה אומר לעמוד על הרגליים 6 שעות רצוף ולחזור גמורה הביתה.

כן, זה לגיטימי שמורה חדשה וצעירה לא תרצה להכנס לכיתות קשות כדי לא לחזור סמרטוט הביתה.

יש מספיק דרכים לצבור ניסיון בכיתות יותר פשוטות ולהכנס לאט לאט למים בלי להרגיש טובעת.

האם זה נכון להציב כאלה גבולות בכל עבודה?!

כנראה שלא...

אבל לדעתי זאת הדרך היחידה להשאר במערכת

ומי שמעקם את האף שיבוסם לו

בית ספר זה לא כל מקום עבודה אחר. פשוט לא.

אפשר לכתוב כאן עד מחר על יחסי עבודה תקינים, ויכול להיות שזה נכון באופן כללי.

זה לא נכון בבית ספר.

למלא מקום זה לא "עוד עבודה קשה שצריך לעשות", זה פשוט "עוד עבודה שחורה, שמכיוון שאין מספיק מורים, העמיס עוד על המורים הנחנקים ממילא".

להיות מורה זה *מקצוע*, להיות *איש מקצוע*. זה דורש השקעה, כלים, ניסיון, למידה, עד שבונים את המקצועיות. אנשי מקצוע שונים, מתאימים לעבודה בדברים שונים. זה שמחלקים לכל מורה מילוי מקום, הופך במובן מסויים את ההוראה ממקצוע, לבייביסיטר. זה בסדר גמור להחליט שבאתי בשביל ללמד, ולא לסתום חורים. זה בסדר גמור להחליט שבאתי לעשות את התפקיד שלי, ולא לתקן את כל הבעיות במערכת.

האם כדאי לדעת איך לעשות את זה? כן

האם יש מצב שבו עדיף לעבור בית ספר במקום להתעקש? כן

האם כדאי לפעמים להיות ראש גדול? כן

כל זה לא סותר, את זה שלשים גבולות זה לגמרי לגיטימי, וזה שעושים פרצופים למי שמנסה לעבוד בצורה שלא תשחק אותה לחלוטין, זו בעיה של המערכת ולא של העובדת.

אני עובגת במערכת החינוך מעל 20 שנה, עבדתי בבתי ספר שהיחסי צוות בהם היו לא נעימים. ב"ה , בשנים האחרונות עובדת במקום מהמם, וגם בעלת.תפקיד , אז רואה את הדברים גם מצד המערכת.

נשמע שהצוות באמת לא נעים. אבל חשוב לי לומר לך משהו:

גם במקום בו הצוות והמנהל מעולים יד ציפיה שמורה תתן יד כם לצרכי המערכת, ותכנס קצת מתחת לאלונקה. 

אפשר לומר שמשהו לא מתאים לך,  וזו שאלה איך אומרים. כשאת אומרת לא, לכיצות האלה אנימלא מוכנה להכנס, זה מתפרש כ- אני לא מוכנה להכנס מתחת לאלונקה, שכולכן סוחבות, כי לא תמיג קל בעבודה הזו. 

כשאני אומרת לא לבקשות בבית הבפר, אני בדרך כלל אומרת אותו מרוכך, אן מסבירה שזה באמת לא מסתדר, או משהו בסגנון של, אני ממש מעדיפה שלא, רק אם את ממש נתקעת... או הי י ממש שמחה לעזור, אבל ממש קשה לי בכיתה הזו, אז רק אם ממש לא תמצאי פתרון.

כדאת מרוכזת בצורך של עצמך לצבור חוויות טובות, זה לגמרי לגיטימי אבל לא מתפרש טוב בבית הספר, אוהבים מורות שנותנות האגשת שותפות בעול, ואומרת שוב, אפשר גם לומר לא, אבל באופן אמפטי שרואה גם אותן.

בבית הספר שלי, כשיש מורה שמרוכזת מאוד בעצמה ומרגישים שהיא לא מנסה לתת מעבר ולעזור כשצריך, לא יציחסו אליה לא יפה, כולם נחמדים ויש אוירה טובה בסך העל, אבל אני שומעת מה חושבים גם מאחורי הקלעים, ולא אוהבים את זה.

ושוב, לא מחפשים יסמנים, ואנשים בלי גבולןת, אלא את ההרגשה של השותפות והנכונות לעזור ולתת מעבר, כי כולם נותנים מעבר , גם מי ש20 שנה במערכת, וכי אנחנו עוזרות אחת לשניה. 

לענות לזה, דווקא בתור מישהי שיחסית מעט שנים במערכת. ובתור מישהי שאמא שלה מורה משקיענית מאוד מאוד.

קודם כל כתבת יפה, ואני מבינה את הצורך בשותפות.

אבל אני גם חושבת, שזו אחת מהבעיות הקשות של מערכת החינוך.

עבודה לא אמורה להיות בהתנדבות, ותפקיד שמתבצע אמור להיות משולם בהתאם.

בהוראה זה לא ככה.

גם אם משרה של מורה היא מספר שעות מסויים, בשביל להיות מורה טובה, צריך להשקיע הרבה מעבר. בטח בתור מורה מתחילה, שאין שיעורים מוכנים, אבל גם אחר כך.

הכנת שיעור זה שעות של עבודה, שיחות עם הורים, טיולים, ישיבות צוות, בדיקת מבחנים ועוד. אז חלק באמת נכנס בתוך שעות המשרה, אבל הרבה מתבצע אחרי זה.

אמא שלי תמיד עבדה. ללא הפסקה. והיא מורה מעולה, והייתה יושבת שעות על הכנת שיעורים ועוד מלא.

אבא שלי היה אומר לה "אז תגידי להם שאת זה את לא יכולה. שזה מעבר לשעות שלך, ואם הם רוצים שתעשי מעבר אז שישלמו". כמובן שהיא לא אמרה, וכמובן שלא שילמו.

ובעיניי זה שמערכת החינוך בנויה בצורה כזו, שברור לכולם שמספר השעות שמוגדר למשרה, הוא נמוך ממספר שעות העבודה בפועל, זה לא תקין.

או שיש כל כך הרבה חוסרים שמורה יכול למצוא עצמו כבייביסיטר, או נאלץ להתמודד עם כיתות שהוא לא מכיר. ואני יכולה לכתוב כאן עוד דברים, שאולי למי שנמצא במערכת שנים זה נראה הגיוני. אבל באמת באמת, זה לא מערכת בריאה. זה לא אמור לעבוד ככה.

ואולי חלק מהתיקון של מערכת החינוך, זה קודם כל להבין שהציפייה הזו מוצרים לעשות מעבר היא לא הוגנת. אז נכון, עד שיתקנו זה מה שיקרה, ויש עניין של חברות והגדלת ראש. אבל אם משהו לא תקין, עדיף לא לנרמל אותו, אלא לנסות למצוא לו פתרונות.

בסוף, מחפשים מורים שאכפת להם מבית הספר ומשאר הצוות, ומוכנים לעזור ולתת יד, ברור שיש,כבולות, ובבחת הספר שלי מבינים אותם, ומנסים לא להגזים, וגם כשמישהי יודעת לומר לא בצורה יפה , ומכבדת , מקבלים את זה. אבל כשמישהי תמיד אומרת לא, ותמיד עושה רק את החשבון של עצמה , לא אוהבים את זה, זה ככה בכל מערכת, גם במשפחה.

נכון שיש,בתי  ספר שדורשים באופן מןגזם, ולא רואים את המורים, עבדתי בכאלה, ואם זו המציאות, אני באמת בעד לחפש מקום יותר אנושי, גם בבית הספר הכי אנושי , הגיוני לא לראות רק את עצמך, דוקא שם יצפו שגם תהיי אכפתית, כי בסןף הם צריכים להחזיק בית ספר, גם אם למשרד החינוך יש בעיות בהתנהלןת.

אני מבינה ומסכימה.

אני רק אומרת, שלפעמים בית ספר יכול להיות מאוד מכבד, אבל נוצר סטנדרט מסויים. שזה לא שאומרים למורה שזה מה שהיא חייבת לעשות, אלא שפשוט ככה עושים כדי להצליח.

לי בתור מורה, כדאי מאוד להשקיע בהכנת השיעור לפני כן. כי אחרת השיעור יראה בהתאם. אבל מה לעשות שלהכין שיעור לוקח זמן? אז זה לא שיש מנהל שעומד מעליי ואומר לי שזה מה שאני חייבת לעשות, אבל בעצם כדי לעשות את התפקיד טוב (ומי לא רוצה להיות עובד טוב), צריך לעבוד מעבר למה שמשלמים.

אם אני אכפתית אז אני צריכה להיות סמרטוט או חולה בגלל עומס?? כן אנשים נהיים חולים מהמקצוע הזה אם לא ישימו לו גבולות... 

מורה חדשה צריכה לקבל תמיכה מהמערכת

וצריכה את הקצב שלה להתברג, להשתפשף וללמוד את המקצוע, מה שלא מלמדים בתואר בכלל וגם לא בקושי בסטאז'.

אין עניין להשחק בכח ולברוח אחרי שנה שנתיים...

גם המערכת היום זה לא מה שהיה פעם זה ממש החמיר ונהיה גרוע... והמחסור נהיה חמור יותר...

ממליצה לשים אותם בנעם, ולפעמים גם לתת מעצמך, וכשאי אפשר , להסביר שלא מסתדר, ובית ספר אנושי גם יבין , אבל כשבאים בגישה של : לא מוכנה לתת מעבר, זה לא טוב למורה עצמה, בשום עבודה, לא רק במערכת החינוך.

ממש לא להיות סמרטוט וחולה, ואם זו הציפיה בבית הספר, אז באמת לא כדאי לעבד שם( ועבדתי במקום כזה בתחילת הדרך). 

תהיה התנגדות כי היא צריכה לשמור על המקום שלה.

במקום שרואה אותה ומתייחס בכבוד לגבולות שלה, מטבע הדברים ההתנגדות תפחת, והשיתוף פעולה יעלה.

אם הכיתה קשה מאוד , מנהלת , יועצת ומחנכת צריכות לעשות איתה תהליך ולא להכניס לשם מורה חסרת ניסיון שלא תצליח ללמד. עם כל הכבוד לעניין חברתי של מורות יש גם תלמידות בתמונה. אם מורה לא יכולה להשתלט על כיתה מסויימת , חייבים להביא מישהי שכן יכולה. בכל מקרה מורה חדשה לא תצליח ללמד, ילדות מתפרעות יקבלו חיזוק להתנהגות לא טובה שלהן, ילדות חלשות יותר יפסידו חומר או אפילו יקבלו מטאטא מבנות מתפרעות.

זה לא הגיוני שכיתה מסויימת לא תקבל מורה מתאימה בגלל שיקולים לא קשורים. 

‏היא נותנת הסתכלות רחבה על מצב מורכב

‏פתרונות למערכת החינוך לא יבואו מהמורות 

הם צריכים להגיע מלמעלה ולא בטוח שהם יגיעו

‏ההתנהלות שהיא ממליצה לעובדת היא למען עצמה בלבד ולא למען המערכת כדי שהיא תוכל להשתלב כעובדת מן המניין בצורה טובה

‏יש עוד מקצועות שיש בהם בעיות של כוח אדם כמו רוקחים נהגים מטפלות במעונות 

בינתיים הפתרון שנמצא הוא להעסיק ערבים מה שפחות אפשרי לבתי ספר פחות יתקבל

‏מערכת החינוך עומדת על כרעי תרנגולת ועל זה שחלק מהאמהות מעדיפות לעבוד בחינוך בגלל השעות

אני מורה, לא בייביסיטר.

עובדת מלא ומקבלת מעט ביחס להשקעה שלי ובעיקר מקבלת מעט מאוד הערכה גם ממורים ותיקים יותר בצוות שבמקום לתמוך מורידים לי ומעירים הערות מאוד פוגעות. וגם מההורים אבל זאת כבר בעיה ידועה...

קולגה שלי בצוות היא לא הבוסית שלי ולא אמורה לעשות לי פרצופים אם אני לא מסכימה לבקשה שלה

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

😵😵

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

אם זה יותר עמוק בחורף אז לסקי בחרמון

להביא עוזרת לניקיון רציני

לקנות מצעים חדשים, מגבות, שוקולדים

לקנות בלוני הליום ועוד קישוטים

להזמין אוכל שווה הביתה

ולחגוג

אפשר לשלב בו גם אטרקציה כמו חדר בריחה או סדנת יצירה.

רוצה עוד

שולחת לבעלי אחר כך

ורק בחוץ

צלילה

כדור פורח/צניחה חופשית

קייאקים

טרקטרונים + פיקניק

יש לי משהו שעשיתי אבל זה יהיה אאוטינג רציני אז אם את רוצה באישי- בכיף.

סיור סאגווי, יש גם סיורים על הים

רכיבה על סוסים (כנל יש גם על הים)

טיול אופניים בבנימינה

בריכה פרטית

שלוקחים יומית, לא בלילה.

בבוקר אפילו.

עם ג'קוזי ומפנק.

חושבת שזה של דתיים ככה שזה מיועד ממש לפתרונות כאלה ולא חדרים לפי שעות שלא נעים באווירה...

אבל אני היתי עושה יום טיול מאורגן. כשהילדים במסגרות ועוד קצת בייביסיטר עד הערב.

בוקר פותחים באיזה בית קפה.

אחרי זה לסגור מראש איזה סדנא שאוהבים / מסז'/ אמבטיית קרח / רכיבה על סוסים

כל רעיון אחר שבסגנון שלכם..

ואז איזה סיבוב בשוק מגניב באזור, מחנה יהודה בירושלים או הכרמל בתל אביב וכזה..

ואז מסעדה ארוחת צהריים. אפשר גם קפיצה לים נגיד לשבת קצת.

אנחנו עשינו את זה ועד היום זוכרים את זה כחויה הכי טובה שהיתה לנו. יותר מכל נופש.

ואם את בקטע של אקסטרים - אז עשינו צניחה חופשית יחד וזה גם חויה בלתי נשכחת.

יש שם מסעדות מהממות, יש שם מקומות שמרגישים כמו חול, אם את בקטע של אקסטרים אפשר לעשות איזה משהו ואחכ ללכת למסעדה טובה, תלוי מה את רוצה, שופינג, אוכל, חוויות..?

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

ממש בתוך הטייטו? איך עושים את זה?

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

שלא נראה שיש לי דלקת גרון.

סבלתי ממש אז הלכתי אח''כ לרופא פיזי והוא אמר דלקת חריפה ברורה בלי משטח אפילו.

מאז אני בתהיה עד כמה הטייטו יעיל וכמה אפשר לסמוך עליו.

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

זה בדיוק מה שאני צריכה

כל הזמן אותו דבר וכל פעם מחדש אני מופתעת מהעוצמות של זה וכל פעם מפחיד אותי מחדש

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

רופא ילדים הקשיב לו בשיעול האחרון?

גם הבן שלי היה עם סטרידור בהתקף שיעול האחרון מלפני שבועיים.

תקחי אותו שיקשיבו לו.

ובאמת מאד מפחיד כמויות הכדורים. אוף אני כ"כ מבינה אותך

אני בחרדות מזה לוקחת ציפרלקס.

זה היה אחרי 4 ימים של בטניזול , 4 ימים של אזניל משאפים מלאים ולא היה שיפור אז הלכנו, אמר שהוא בהתקף סטרידור האמת שנבהל אבל אחכ ציין שאם הכדורים לא עוזרים לו אז להפסיק כי אין טעם לקחת סתם , וגם לא לקוחים יותר מ 3 ימים. (לנו רופא ריאות אמר 5 ימים - וגם זה עוזר לשעה שעתיים והכל חוזר אז מה עשינו פה) אמר שהוא לא מצפצף אבל השיעול כן היה נשמע ככזה

אחרי כמה ימים עבר לו ליומיים , ואז התחיל שוב ככל שעברו הימים זה החמיר עד אתמול שכבר התפוצץ הכל

אולי להחליף רופא ריאות

חייב למצוא פתרון.

אמרו שאין ככ מה לעשות עם זה ועם הגיל זה ישתפר, שלחו לבדיקות סיטי וברונכוסקופיה אבל גם עושים רק בקיץ את הבדיקה לא בתקופות כאלה שהם הכי דליקים

קשוח

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

פעם ראשונה בערך חודשיים

פעם שניה - חודש

שבוע בהתחלה

לאחרונה היו לי כמה ימים מאוד הורמונליים וטיפה הכתמות, מניחה שזה סוג של מחזור.

בכולם הייתי על הנקה מלאה

והיו רק הכתמות קלות

(התקנתי אחרי מקווה- כך שלא נאסרנו אפילו)

ואז התחילו הכתמות תקופה מסויימת ועבר.

כל התקופה של ההכתמות לא נאסרנו, אבל כן היו פעמים של כמעט בגלל חוסר תשומת לב.

אם נאסרים לדעתי זה הסיפור הגדול עד שמצליחים לטבול כשכל הזמן יש הכתמות.

יותר דימומים.

וגם אם מצליחים לא להיאסר כתמים ודימומים זה סיוט

נראה לי שכדאי להתקין בשלב שהרירית דקה, שזה ממש בימים הראשונים של המחזור

כך יש יותר סיכוי שלא יעשה דימומים

אבל אם לפי שיטתכם ההכנסה לא אוסרת, אז עדיף אחרי המקווה ולהיזהר עם הכתמים

לי היה תקופה ארוכה כתמים למרות ההנקה מלאה ודי מהר התרגלתי וזה כבר לא הפריע לי כמעט

זה גם לא היה ברצף.. פעם בכמה ימים כתמים לכמה שעות

אפשר להיות יחד עם הכתמים האלו?

כלומר מבחינה רגשית לא נראה לי שייך בכלל כי זה מרגיש כמו מחזור כשיש כתמים, אבל אני שואלת מבחינה הלכתית.

אז כדאי לשאול את הרב שלכם

אנחנו קיבלנו הנחיות מסויימות וזה לא הגביל אותנו כמעט

אומרים שצריך ללכת עם תחתונים צבעוניים,

אבל לא הבנתי- אם יש כתמים ודימומים אז הולכים כל הזמן עם פד/ מגן תחתון, לא? אני לא יכולה להסתובב בלי כשיש כתמים או כשאני יודעת שיכול כל רגע להיות כתמים.

ואז- הלכתית זכור לי שזה לא מקבל טומאה,

אבל איך מסתדרים כמה חודשים ללכת עם זה? בקושי שבוע אני שורדת וזה מציק ומגרד ומגביר הפרשות.

בתחתונית רב פעמית צבעוניות

או בתחתוני מחזור לדימום חלש (לא הרחבות ממש למחזור)

זה הרגשה הרבה יותר נעימה

עם כל הכביסות. צריך לכבס בלי מרכך ובלי מייבש וזה משגע אותי הכביסה הנוספת הזאת כל יום. (לפעמים אני שומרת ומכבסת פעם ביומיים אבל זה מגעיל שעומד ככה יומיים וגם אז זה עדיין משגע)

חוץ מזה שיש היום כאלו זולים באליעקספרס שאפשר לחדש יותר בתדירות

חשבתי שזה הורס את כל הספיגה.