המנהלת לא מציגה אותך לצוות המורים כמורה חדשה?

** אני לא מבינה בהוראה אז אולי מה שאני אומרת לא נכון, אבל לדעתי זו באמת התנהלות לא לגיטימית, איך שדיברו אלייך. 

ומצד שני, תחשבי שאולי גם את תצטרכי החלפה מתישהו אז צריך לנהל את זה בחכמה.

קשה להיות עובד חדש במכונה משומנת❤️

כי היו לה תוכניות אחרות או משהו...

לפותחת, אם זה על חשבון שעות שהייה, זה בהחלט מבאס להחליף אבל מאוד מתבקש ומקובל. גם זה צריך להיעשות בנעימות ובכבוד.

אם זה על חשבון הזמן האישי שלך, אין לי מילים...

באמת עם חוסר משמעת, אז מאוד ביקשתי שלא אבל כשלא היתה ברירה הכריחו..

או שהרוב לפחות..

גם להשליך רק עלי את האחריות לזה שיכירו אותי מאוד מתסכל.. 

אני גם לא מחנכת אז זה בכלל פוגע. 

ובקשר להחלפות, אני מסכימה, וכשיכולתי החלפתי ואגב לא ביקשתי החלפה אפילו אחת עד לרגע זה...

מצופה להחליף בשעות שהייה

במקרה כזה, זה באמת יכול להצטייר כפינוק וזה פחות מקובל

מצופה מעובד חדש להתיישר לפי איך שהמערכת עובדת. ואם נהוג שמחליפים, לא יודעת כמה ברירות יהיו לך. נשמע שזה או לסרב ולספוג עד שיכריחו, או לעבור למקום אחר פשוטולקוות שיהיה לך שם יותר טוב

אם זה חלק מהציפיות ממך כמורה בתוך המערכת, וזה מה שכולן עושות, הגיוני שהן יתמרמרו כי להן כביכול אין אופציה לסרב. אבל זה באמת לא נעים לעמוד בסיטואציה כזו 

מושפלת וסמרטוט. 

אין לי כוח לזה. 

 זה חלק מהמקצוע, ילדים עם בעיות משמעת🤷‍♀️

תנסי לא לקחת את זה אישית.

אני מרגישה שיש בעיה יותר שורשית בכיתות האלו ואני לא רוצה לאכול את הקש הזה. 

ברור לי שזה בנות מקסימות שדרוש להן הצבת גבולות הבעיה שאין כזה דבר שם בצורה עמוקה ואם אני לא ותיקה/קשוחה ברמות אין לי סיכוי.. 

אבל אם זו הגישה, אז אל תתפלאי שאת מקבלת כתף קרה. כי שוב, יש פה תיאום ציפיות מסוים לא כתוב שאת לא עומדת בו

כי בסוף כן מצופה לההחליף גם בכיתות הפחות טובות. גם אם זה אומר להיות מאוד קשוחה שם.  

אם את מסוגלת להתמודד עם הריקושטים,מעולה. תנסי להמשיך כך

אבל אם זה קשה לך מאוד, תחשבי אם מתאים לך להישאר שם.  

אפשר לומר שאולי אני לא מחוספסת מספיק או כלמני דברים כאלו, 

שורה תחתונה אני לא באה להוראה כדי לצאת מצולקת...🫣

הגבול שלך. לגמרי. 

אבל חשוב שתדעי שייתכנו השלכות כנראה.. 

אין שום סיבה בעולם שתחליפי אותה במצב כזה! הנפש שלך חשובה לא פחות מהסיבות שלה.. על סיבה מספיק טובה היא יכולה לקבל אישור מהמנהלת וידאגו לממלאת מקום..

לא על חשבונך!

אומרת בתור מורה שפרשה בגלל סיבות כאלה ולדעתי עולם ההוראה חייב מורים טובים ובאסה שזה קורה וככה מפסידים מורים..

אני אישית הייתי בבית ספר מהמם עם צוות והנהלה מקסימים אז לא יכולה לתרום בקטע הזה חוץ מאולי להציע לבדוק אם יש משרה רלוונטית בבית ספר נורמלי יותר..

מעולם לא שמעתי והתבקשתי להחליף בכיתות שלא למדתי בהם אלא אם ביקשו ממני כממלאת מקום ואז מבחינתי נכנסתי רק כשהתאים לי והמון פעמים הודעתי להנהלה מראש שזה שעת משחק (או שאני מפעילה ובמקרים קשים דפי צביעה או משחק חופשי)

לק"י

לא הבנתי את החלוקה שעשית.

פרצופים.. ואני לא חייבת!

ויש מילוי מקום לשעה שפתאום נתקעו ואין אף מורה אחרת או שלא מצאו מחליפה ליום שלם וכל המורות מתחלקות ביניהן כי אין ברירה, שזה סיוט, כי את בונה על הזמן הזה וגם לא כל כיתה זורם לך

ואז אני מחליפה שעות עם מורה באחת הכיתות שאני מלמדת בגלל שהיא נתקעה ואז היא מחליפה אותי שיצא וזה אני השתדלתי לעשות יותר כשהתאים לי כי בסוף גם ככה זה כיתה שלי והמאמץ היה רק להתאים את עצמי לשעות..

מילוי מקום זה שעות שבעקרון ההנהלה צריכה לדאוג להם ולך אין שום מחוייבות לכך.. אם מתאים ומסתדר לך אז מעולה אבל ממש אין כאן מקום לפרצופים.. בשביל זה הבית ספר דואג לצוות של ממלאות מקום בדכ מורות צעחרות ולפעמים סטודנטיות בלי תואר..

לק"י

אלא אם התכוונת, שפעם את מחליפה אותה, ופעם היא אותך.

באותה כיתה והמחנכת צריכה לצאת מוקדם אבל בלי סיבה רצינית אז היא מבקשת מהמורה המקצועית שתגיע מוקדם יותר ותלמד עוד שעה והיא תלמד במקומה שעה שבוע הבא..

כנראה תלוי בית ספר אבל אצלינו מאשרים מידי פעם..

סביבה כזאת רעילה לא כדאי להישאר בה.

 יש צוותים איכותיים ומפרגנים..

ולגמרי את יכולה לפתוח את זה מול המנהלת. היא הרימה לך להנחתה..

שאלה אם הכל בסדר, תגידי לה שלא.

שאת לא מרגישה במקום טוב חברתית שפתוח לקבל אנשים חדשים. תספרי לה איך את מרגישהביחס של הצוו .

 אם יש לך אומץ את גם יכולה לדבר קצת בוטה וציני.

אין בצוות אף אחת נורמלית שיצרת איתה קשר?

על שלך.

אני בשביל הראשונות הייתי ממש כולבוייניק והרבה פעמים זה היחס למורות חדשות. (וזה לזכות המנהלת שלך שכנראה משאירה לך מרחב לסירוב) 

שאני לא רעשנית, ושטוב לי סך הכל שם, רק שההרגשה מהצוות שכולם עלי, ואז היא עשתה לי פרצוף כאילו אני מוזרה ופשוט לא היה חשק להרחיב.. והיא גם לא ניסתה באמת להבין.

גם כשמדברים איתה היא חצי בפלאפון והיא ממש לא זמינה נפשית ואנשים כמוני נרמסים בצורה כזאת. 

בלי להבין לעומק את הדילמה, לא מכירה משום צד ולכן שופטת רק ממה שאמרת-

להחליט שיש כיתות שאת אוהבת לעבוד בהן וכיתות שלא, ולכן את לא מחליפה שם, זה נשמע כמו פינוק.

יכול להיות שמבחינתך זה עוד לא שלב בשל מספיק מבחינת ניסיון, ואז זה צריך גם להשתקף בטייל ובשכר.

גם במקצועות אחרים יש מצבים שצריך לקפוץ למים ולמלא את התפקיד גם כשלא מתאים ויש איזה חרדת ביצוע..

נשמע שעדיף לך לעבוד במקום שבו האווירה היא אחרת ויש יותר קבלה לעובדה שאת פחות עם ניסיון.

או שתקחי את זה כהזדמנות להיות זנב לאריות וכן תנסי ליישר קו עם מה שהאחרות עושות- רק תבקשי יותר הנחייה ועזרה איך לעשות את זה.

בכל מקרה גם אם את מחליטה להתקדם בקצב שלך ולא ללמד בכל הכיתות, תביני שברמת העיקרון הטענה צודקת ולכן לא יבינו אותך וזה מה שיש.

כלומר אל תנסי להסביר, תני לדברים לעבור על ידך.

המנהלת לא מספיק על זה, וגם היא בעצמה לא מי יודע מה מצליחה "להשתלט על זה" ולכן זה מתסכל. אני בטוחה שכשיש יותר משמעת שעוברת דרך החוד חנית- המנהלת, ברור שהכיתות יותר ממושמעות, 

לא יודעת אם הבנת, אבל זה תלמידות שיכולות ממש להשפיל, ולטרוק תדלת של הכיתה ולצאת ולהיכנס, למה שאעבור דבר כזה? הן יכולות לרוץ עם מטאטא מסביב לכיתה ופשוט לא לשים עלי. ואני כן יודעת לשים גבולות זה משהו אחר שם. 

לק"י

בסוף זה שעות שהיא אמורה לנצל לעשיה (ויש כאלה שבהחלט מנצלות את הזמן).

גם אני לא תמיד מתנדבת להחליף בכל זמן אפשרי. אם אני רואה שתקועים, אז אני אשתדל יותר.

שיש כזה דבר "להתנדב" במקום העבודה.

גם בעבודות אחרות יש מצבים של מילוי מקום וצורכי מערכת.

עושים כמו כולם. לא שכל אחד מחליט איפה בא לו להתנדב.

זה נשמע שהמורות האחרות כן נכנסות תית האלונקה והיא לא,

ומכאן התסכול שלהן.

בכל עבודה

יש דברים שיותר מצופה להסכים ויש שפחות.

צורך של המערכת לא יכול לבוא על חשבון הפרט כך שהוא יבוא בימים שהוא לא ימי עבודה שלו, אלא אם זה בבחירתו ובהסכמתו (זה חלק ממה שהיא תיארה שקורה שם)

בית הספר צריך שיהיה לו גם מאגר חיצוני של מחליפות.

כי אני מדברת על התחושה שלהן מול התחושה שלה, ולא בהשוואה לבתי ספר אחרים.

אם יש הדדיות בלתי כתובה בין המורות ואחת לא משתפת פעולה, זה יוצר תסכול אצל השאר.

או מורה חדשה זה שמיים וארץ.

אגב קורה גם מורות ותיקות מצפות ממורות צעירות להיות כולבוייניק והן דווקא לא נותנות כמו שהן מצפות שהצעירות יתנו.

במיוחד אם אחוזי המשרה של הפותחת קטנים יחסית, אז מבחינתן היא עובדת רק 3 ימים מה אכפת לה לבוא לעוד יום. וזה ממש לא ככה, זה דבר שלא יבקשו מחברות שלהן.

נשמע שהיחס שם הוא יחס לא בריא כלפי החדשה שגורר בקשות (אפשר לומר גם דרישות)לא הגיוניות

תקין, עבור שעות מילוי מקום יש מורה שזה התפקיד שלה.

וכל מורה קבועה אחרת, עושה את השעות שלה, מכינה שיעורים, משתתפת בישיבות, אבל לא מעבר.

רק כי המצב במערכת החינוך דפוק (וסליחה על הבוטות, אבל מבפנים המצב מייאש מאוד), אז יוצא שמורים מצופים למלא מעבר לשעות התפקיד שלהם.

תחשבי שהמשרה שלך מוגדרת x שעות, ואז מחייבים אותך לעבוד עוד z. את אמנם אמורה לקבל על זה שעות נוספות, אבל השעות האלו הם לא חלק מהגדרת התפקיד שלך, ואת מגיעה למשרה מלאה גם בלעדיהם. ולא רק שאת צריכה לעשות עוד שעות, זה גם שעות עם המטלות הכי קשות והעבודה הכי שחורה (להלן, מילוי מקום בכיתות מאתגרות).

מי שלא מכיר מבפנים, לא יודע מה זה כיתה מאתגרת. זה פשוט משפיל, תלמידים שמתייחסים אלייך האוויר במקרה הטוב, צוחקים ביניהם, משתוללים, מלכלכים, מבלגנים את הכיתה.

פעם חשבתי שהיכולת לנהל כיתה כזו קשור למורה, אבל זה גם מאוד קשור למערכת. איך ההנלה מנחה להתנהל, עד כמה יש יישור קו אחיד בין כולם. כמה ההנהלה נותנת גב.

ויש מקומות שאין גב, ואין הנחיות ברורות, וזה יוצר בלאגן אחד שלם.

ואז אין פלא שמורים עוזבים.

כי המערכת באופן בסיסי מתנהלת באופן לא הגיוני, ומי שמנסה לשמור על ההיגיון ועל השפיות שלו והכבוד שלו (לא במובן של אגו, אלא במובן של בן אדם), מתנהגים אליו לא יפה כמו במקרה הזה.

במקום שבו כולם עושים x+z

ואני מחליטה לעשות רק x,

זו זכותי החוקית אבל ממש סביר ששאר הצוות יסתכל על זה בעין עקומה.

מכאן ההחלטה שלי:

1. להישאר ולעשות x ולספוג עין עקומה

2. לעשות x+z

3. לעזוב

אבל לגיטימי להחליט לא להישאר במקום עבודה שבו ההתנהלות לא בריאה, וגם להסתכל על מישהו בעין עקומה בגלל שהוא בסך הכל עומד בחוזה שלו, זה לא כל כך נחמד.

זה הרבה מעבר לחוזה

בכל מקום עבודה יש אתגרים בהתנהלות

אפשר בהחלט להחליט שזה לא מתאים לעזוב 

זה לא ימנע את האתגרים בעבודה הבאה  

כדאי ללמוד להתמודד איתם

שאני אומרת, אבל זה מרגיש קצת מתנשא האופן שבו את אומרת את הדברים.

את לא מורה, נכון?

ואת יודעת מה, גם אם כן.

אני בעד לעבוד קשה

אני בעד להתמודד עם אתגרים שהחיים מזמנים לנו, בין אם במקום העבודה ובין אם באופן כללי.

אבל לדעת להתמודד עם אתגר לא תמיד פירושו תמיד להישאר איפה שלא טוב לי.

לפעמים לא פחות חשוב לדעת לזהות שמהמקום הזה לא ייצמחו לי דברים טובים, ולכן עדיף לעזוב.

הבחירה לעשות שינוי ולא להישאר היא לפעמים אמיצה לא פחות מלהישאר ולהתמודד.

האם התחושה של הצוות במקום מובנת? כן.

האם זה הופך את אותה מורה לכזו שעשתה משהו רע? לא.

דווקא מערכת החינוך בעיניי לא דומה למקומות עבודה אחרים.

הגדרות התפקיד במערכת החינוך באופן מובנה לא מתאימות לאדם אחד. אבל זו הגדרת התפקיד. מורה שבאמת רוצה להיות מורה טוב, נדרש להשקיע הרבה מעבר לשעות העבודה שלו ולעשות המשולמות שלו.

 ודווקא לכן כל ציפייה שהיא מעבר מבחינת מילוי מקום למשל, רק מקשה על ביצוע התפקיד שלו. וזה לגמרי לגיטימי לא להסכים לזה.

בתי ספר שונים מתנהלים בצורה שונה, זה קשור גם לכמות כוח האדם שיש להן, וגם להנהלה. ולגיטימי להחליט שלא מתאים להיות חלק ממערכת שמתנהלת בצורה מסויימת, אבל עד השלב שבו עושים את הבחירה הזו, לגיטימי להחליט איך להתנהל בתוך אותה מערכת.

יותר מלגיטימי 

אני בעד לבחור מקום עבודה/ התנהלות

זה לא סותר שכדאי ללמוד להתנהל

אם מגיעים למצבים כאלה, יש מה ללמוד מהם להתנהלות יותר טובה, כי להיות מבואסת במקום עבודה זה פחות טוב.

הייתי במערכת החינוך בעבר 

כן זה קשוח ולא מתגמל

אבל מעולם לא הייתי ממורמרת ואף פעם לא חשבתי שאחרים צריכים לעשות משהו אחר כדי שלי יהיה יותר טוב

מכל דבר למדתי לעשות טוב יותר לעצמי 

זה אכן יכול להשמע מתנשא 

אבל

אפשר לקרוא את זה אחרת אם רוצים, ללמוד דרכים והסתכלות נוספת. 

ויש מקומות עבודה שנכון יותר לעזוב מאשר להישאר ולהתמודד עם אתגרים שלא אמורים להיות במקום תקין.

מי שעוזבת מקום עבודה לא מוצלח, זה לא אומר שאין לה יכולת להתמודד עם אתגרים.

ברור שיש גם אתגרים שנכון יותר להישאר ולהתמודד איתם. אבל לא בכל מצב זה נכון.

ודווקא פה אני חושבת שלדעת לשים גבולות כדי לא להיכנס לגמרי מתחת דרישות שלא מוגדרות כחלק מתפקיד, זו התמודדות די טובה, ויותר נכונה מאשר להסכים לכל בקשה באופן שכבר ישחוק אותה לגמרי.

הבעיה היא המחיר של יחס לא נעים מהצוות, שמצפה לתגובה אחרת.

אם נשים פה כותבות שיש הרבה מקומות שזה לא ככה, אז כנראה שזו בעיה של המקום, ולא של הפותחת...

אינטרקציה בעייתית כזו, בין אם מחליטים להישאר ובין אם מחליטים לעזוב, כדאי ללמוד מהמקרה איך להתנהג אחרת ולהביא לתוצאות אחרות.

גם במקומות בעייתיים יש לעובד את החלק שלו באינטראקציה 

בכל מקום שעבדתי נתקלתי בסיטואציות דומות בין עובדים, הפרטים המדויקים לא ממש משנים, צריך ללמוד להתמודד עם זה.

 לשים גבולות זה לגמרי חלק מההתמודדות, השאלה אלה גבולות ומה המחירים והתוצאות שלהם. 

חלק נוסף בהתמודדות היא התקשורת עם העובדים האחרים, לדעת לגשר על פערים ולפתור קונפליקטים כי בכל מקום הם יהיו.

יש דברים שקשורים להתנהלות ולאווירה שמאוד משתנים

וגם תלויים ממש במנהל מנסיון שהתחלף אצלינו מנהלת בשנתיים האחרונות והיה שינוי מטורף באווירה והשפיע מאוד על היחס למורות הצעירות/חדשות אני רואה שהן מרגישות פתאום הרבה יותר בנח. והדיבורים בחדר מורות יותר חיוביים ומכבדים

לא שונה מכל מקום עבודה אחר 

בכל מקום שעבדתי, הבוס/ית היו אחראים ישירים לטיב העבודה והתקשורת איתם ועם העובדים האחרים

היתה בוסית שגרמה לי להישאר (שכנעה אותי לא להתפטר וסדרה את הבעיות שהיו) והיה בוס שגרם לי ולעוד הרבה עובדים לעזוב  עבודה שאהבתי  

כאילו זה עוד משהו? 

כתבת שאת לא מתחום ההוראה, אז מבינה שאת לא מכירה מבפנים וזה נשמע לך כמו עוד משהו, 

להחליף בכיתה שלא התחייבתי אליה והמצב שם קשוח זה ממש לא עוד משהו, וכחדשה שרוצה לתרום ורוצה לתת אבל באמת לא עם הניסיון ומרגישה שאצא מצולקת יותר, למה זה נשמע לך?! בעיניי זאת לא חלוקה נכונה שכולן שוות וכולן יכולות, יש הבדל עצום בין מורה מתחילה למורה ותיקה במלא דברים.

ובסוף את מקבלת את ההחלטות שלך, וזה בסדר גמור.

לפעמים לראות דברים איך דברים נראים מהצד, מסייע לקבלת החלטות.

את לא חייבת לקבל את נקודת המבט הזו.

אבל אני חושבת שאם תצליחי להתבונן בזווית הזאת ולא מתוך הרגש, 

הזווית הזו תוכל לסייע לך בהמשך.

מהניסיון שלי, להיכנס לתוך קונכייה ולהבין למה רק אני צודקת, ולהצדיק את עצמי, תורם להרגשה הטובה אבל לא באמת מקדם לפתרון אמיתי של הבעיה.

קשה לי עם זה, אם יצא פוגע מבקשת סלעחה מראש ואשמח שתגידי אתקן אבל לדעתי אין כאן שום פינוק! יש לה את השעות שלה ואת ההתחייבות שלה וזהו! אין שום סיבה שהיא תחליף אלא אם ממש מתאים ונוח לה ונשמע שזה לא המצב..

זה כמו ששכנה מבקשת ממך מלא פעמים לשמור על הילדים שלה בצהרים ואם לא היא עושה פרצוף- חסד לא עושים בכח ולא על חשבונך..

אם אני עובדת בארגון מסויים ויש צורכי מערכת, ההנהלה מבקשת מילוי מקום ועושים את זה,

אין דבר כזה לסרב, זה חלק מהעבודה.

 כלומר יש את התפקיד הרשמי שבשביל זה גוייסתי ויש תפקידים נוספים לפי הצורך וזה חלק מהחבילה.

אני לא מכירה את מערכת החינוך ולכן דווקא ממבט מבחוץ זה נראה כמו פינוק שכל האחרים עושים מילוי מקום גם כשזה לא נעים, ורק מורה אחת מסרבת.

זה נשמע כמו פריווילגיה.

גם חושבת שעובדת צריכה לעשות מעבר לתפקידה, לא כל מה שמבקשים אבל לפחות את הרוב כי זה המכלול של העבודה.

אני חושבת שהגישה הזו עוזרת להתקדם בעבודה ולהתפתח

יש הרבה אנשים שלא חושבים ככה ועושים רק מה שהוגדר להם מראש, שזה בסדר, אבל יש לזה לפעמים מחירים של חוסר שביעות רצון (של ההנהלה/ קולגות) ולרוב נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים 

היא כן כתבה שהיא מרשה לעצמה לומר לא.

וזה הבדל גדול..

לק"י

אז אני כן ממלאת מקום, אבל ביום החופשי שלי צריך סיבה ממש טובה לגרום לי להגיע (אגב, גם המנהלת שלי לא מצפה שזה יקרה).

אז אם הייתי עובדת רק 3 ימים, יש סיכוי שמידי פעם הייתי מגיעה ביום נוסף למלא מקום.

אבל אם בחרתי לעבוד חצי משרה, כי קשה לי לעבוד יותר. אז לצפות ממני למלא מקום באופן קבוע יום נוסף, זה קצת מוזר.

ומסכימה עם מי שכתבה, שהפותחת לא תמיד מסרבת. רק לפעמים, וזה לגמרי לגיטימי.

מותר שלפעמים לא יתאים למלא מקום.

לק"י

1. שאם השעות הנוספות בסוף מגיעות על חשבון המשרה הבסיסית, כלומר שאם אני מותשת מהמ"מ ויוצא לי החשק לעבוד, זה בסוף נופל על חשבון הכיתות הקבועות שלי, וזה בעייתי.

(וגם אם זה בסוף על חשבון הילדים הפרטיים, זה לא תמיד שווה. מידי פעם בסדר, אבל לא קבוע)

2. בתור מורה חדשה באמת לא תמיד מבינים את המורכבות של הצורך במ"מ. כי לא לכל בית ספר יש מאגר של מ"מ.

אבל לזלזל בה ולרדת עליה בגלל זה- זו בטח לא הדרך.

אז צריך לתת יד ולעזור, אבל לשים לב גם לכוחות שלנו.

הם נקודות להסתכלות מערכתית שזה תפקיד של מנהלת בד"כ,

לא יודעת מאיפה מגיע המנהג שהמורות מחליפות ביניהם ישירות, 

כנראה יש לזה הרבה יתרונות אבל יש גם חסרונות, כמו זו לדוגמה.

בגלל שאני לא מתוך המערכת, אני לא יודעת לייעץ לאף צד מה בדיוק לעשות כדי לפתור את הבעיה,

רק הראיתי בניתוח פשוט של המציאות (פשוט ההפך מלעומק) איך זה נראה מהצד מהבחינה של איך כל צד רואה את הדברים (כמו בגישור)

כשמבינים מאיפה נובע הציפייה של הצד השני הרבה פעמים יותר קל להתמודד.

בעיני זה חשוב בעיקר בשביל להבין שאותה סיטואציה תחזור על עצמה במקומות אחרים של צוות ותיק עם תרבות ארגונית מבוססת (תרבות החלפות מסויימת שבה כוחם מחליפים בכל הכיתות)

ושזה לא מקרי, אלא יש פה דפוס מסויים שגרם לכל זה.

לפי מה שאת מתארת נשמע שיש מקום למנהלת לעשות סדר בדברים, אני לא יודעת אם זה נכון או לא.

אם כן, והמנהלת הזאת לא חזקה מספיק, אז אם הולכים לבדוק מקום עבודה חדש, צריל לוודא שהמנהלת חזקה מספיק ונותנת גיבוי ותמיכה נדרשת,

ואם זה לא נכון, אז שוב המקרה הזה יחזור על עצמו וצריך לא להיכנס לסיטואציה כזאת שוב.

(או לעבוד בבתי ספר בלי בעיות משמעת כאלו חמורות)

שוב, אני לא באה לומר מה המסקנות האופרטיביות, כי אני לא מבפנים.

אני רק נותנת דוגמאות למסקנות על סמך ההבחנה של הציפייה של הצוות שנשמע לגיטימי מהצד שלהן.

הייתה פה עוד נקודה שדווקא לכן מבפנים נשמעת כמו טריוויאלית אבל לדעתי היא לא.

עובד חדש עם פחות ניסיון מקבל פחות משכורת, הטייטל שלו נמוך יותר בהגדרה וככה גם הציפיות ממנו.

(אם כי את דיברת על להגיע ביום חופשי שזה לא קשור לוותק וניסיון, אני מדברת על לא להיכנס לכיתות מסויימות)

לא יודעת למה במערכת החינוך ההבחנה הזאת לא מדוברת (אולי כדי שהתלמידים לא ינצלו את זה)

אבל לדעתי זה תפקיד המנהלת לומר שלא לצפות מג'וניור לעשות מטלות של סניור.

ובמקרה הזה הציפייה של הצוות שגויה.

לק"י

אם זה חופשת מחלה, אז המנהלת דואגת למ"מ.

אם חופש אחר- אנחנו מחפשים, ואם לא מצאנו, המנהלת מחפשת.

אני חושבת שבמקרים ממש חריגים, היא לא תאשר חופש אם אין מ"מ.

ואני מסכימה, שזה בהחלט אמור להיות תפקיד ההנהלה או מורה שזה התפקיד שלו.

ולא לתת לזה לגרור מריבות בצוות.

לא נכנס לכיתות קשות.. 

בפועל בהרבה מאוד בתי הספר המצב הפוך..

מורים וותיקים הם "פריבלגים" באיזושהי מידה ומכבדים אותם.. יש להם את המקום ווהערכה בצוות, אז הם מרשים לעצמם לעשות מה שנוח להם.

ומורים צעירים הם כלבויניקים כאלה. גם אם לא במודע, זה קורה.

@לא רוצה להשמיץ פה ח"ו מורות ותיקון וגם יש הרבה בתי ספר שזה לא ככה בהם. זה גם מאוד תלוי בהנהלה.. אבל בפועל המנהלים רוים לשמור מורי  טובים וותיקים בבית הספר...

היא לא חייבת להחליף, זאת החלטה אישית וטובה שעושים, והיא לא צריכה לצאת מזה מתוסכלת

לק"י

במקום לחבק את המורות החדשות ולהכיל אותן, מבריחים אותן.

ממש נפלא🤦‍♀️

שאת אלופה שאת עומדת על שלך.

ממש לא מובן מאליו למישהי חדשה בצוות.

אני בגישה שחשוב להציב את הקו האדום שלך ולהתעקש עליו, במיוחד בכזה מקצוע. אפשר להסביר בנעימות, אפילו במקום של כבוד והערכה למורות וותיקות, שאת "עדיין לא" במקום שלהן ולא מרגישה מספיק בטוחה להיכנס לכיתות כאלו. לגיטימי לגמרי, במיוחד כשמילוי מקום זה תוספת שכר ואת פשוט בוחרת שלא לקבל אותה.

לדעתי צוות לא טוב זאת סיבה טובה לעזוב מקום עבודה. חסרים מלא מורים בשוק... אני בטוחה שיש גם מקומות יותר נעימים לעבוד בהם.

זה שאת עומדת על שלך זה יפה מאוד.

קראתי פה אישה שלא מתבלבלת ולא מפחדת םהגיד מתי השני לא בסדר, ולא מנסה להתאים את עצמה בכל מחיר.

האהבה העצמית הזאת היא מתנה לחיים.

ולעזוב

אני גם מורה, עושה המון מילויי מקום.

כבר עם ותק ומקום בצוות, אבל גם בהתחלה מעולם לא עשו לי פרצופים על כיתות שלא רציתי להיכנס למילוי מקום (ויש גם כיתות שאני לא מוכנה ללמד בכלל, וגם זה לגיטימי בסוף אם אני מבינה שהמשמעות של זה היא שיורדת לי המשרה כי אף אחד לא חייב לתת לי את הכיתות שאני רוצה)

נשמע צוות שממש לא נעים לעבוד איתו, וחבל.

יש כל כך הרבה מקומות שמחפשים מורות, שתומכים במורות צעירות ונותנים להם גיבוי, שזה לא שווה את התיסכול והכאב שלך.

איזה כיף שבחרת בהוראה, ואת נשמעת מורה מהממת ומסורה! כל הכבוד לך על ההשקעה בתלמידות גם כשהצוות לא משהו...

זה דורש אומץ, אבל אם את יכולה- הייתי כן מציעה לחפש מקום לשנה הבאה. עכשיו (או קצת יותר מאוחר) זה זמן מצויין לשלוח קורות חיים. מקסימום תמצאי מקום יותר טוב שתאהבי...

ראיתי ממש הבדלים בין בתי ספר ויש מקומות שמאוד מחבקים מורות חדשות. הלוואי שתגיעי לאחד מהם!

אם יש אפשרות הייתי עוברת לביס אחר

ואולי יעזור לך למילויי מקום בכיתות שאין סיכוי למשמעת מראש לבוא בגישה של להעביר את הזמן, לתת דף עבודה או משימה בספר, לעבור בין הבנות לעזור להן ומי שלא עובדת בעיה שלה, אפשר להעביר למורה רשימה של מי שעבדה יפה זה מדרבן חח

כמובן לא מתאים לכל גיל, עשיתי את זה בזמנו בכיתה ט היה סבבה

חזרתי עם דמעות בעיניים כמעט כל יום 

ב"ה שעברתי

יש בתי ספר עם צוות מדהים!!

לא נכנסת לדיון לגבי הלגיטימיות לסרב למלא מקום, אבל גם בזה יש דרך איך להגיד.

נשמע שההתנהלות של הצוות ממש ילדותית ופוגעת. אתן רוצות להעיר משהו? תגידו בנעימות, אל תעשו פרצופים.

יקרה ואהובה, תתחילי לחפש בית ספר שיעריכו בו את העבודה שלך ויתנו לך הרגשה שאת רצויה ושייכת.

מקום אחד המנהלת והסגנית היו קשוחות ממש

הייתי צריכה למצוא בעצמי מחליפה מתוך רשימה של מורות מחליפות, זוכרת את זה כמה סיוט ולא הגיוני זה היה, שאני עם חום 39 בערך ועושה טלפונים... הזיה.

מצד שני לא דרשו ממני כל כך מעבר למה שצריך

מקום שני מנהלת וסגנית שפשוט מבינים ומכילים וזה פשוט עולם אחר. אפילו עם איזה הרגשה של הכלה טיפולית כזאת משהו באמת נדיר.... 

נתן לי מוטיבציה לתת מעצמי יותר אפילו בכיתות קשות... והם ממש העריכו ונתנו לי הרגשה של לא מובן מאליו מה שעשיתי וזה גם ואו בעיניי... 

בכל אופן המצב בהוראה נראה כרגע שצריך יותר מילוי מקום ממשרה רגילה 🥴

לא סתם מלא בורחים מהמקצוע הזה כל עוד נפשם בם. מבינה לגמרי. גם אני ברחתי אבל מסיבות אחרות...

אנשים שוכחים שבמקומות רגילים העבודה יחסית מאוד מוגדרת ובהוראה השמיים הם הגבול בערך, ורק דורשים ודורשים ודורשים בהרגשה כאילו אני עובדת באיזה עמותה נזקקת חסרת כח אדם בהתנדבות...

ויש לי עוד מלא מלא מלא מה להגיד על המערכת הבעייתית הזאת...

זה שהצוות לא מפרגן זה בכלל... עזבי

אם תוכלי לחפש מקום אחר עדיף 

אבל מצטרפת בכל לב למה ש @אמאשוני כתבה

נשמע קצת פריוולגי

אני אדבר מהחוויה שלי..... בצוות שלנו יש הרבה חדשים ונראה לי זה קטע של צעירים (וואי איך אני נשמעת זקנה...) שמאוד מאוד קשובים לעצמם ולמה שמתאים להם או לא מתאים להם...

מצד אחד זה מהמם!

מצד שני כחבר לצוות, וואלה, זה לא נעים. כי בסוף יש עבודה קשה, ומישהו צריך לעשות אותה... אז אם רק נחשוב על מה נעים לי או כיף לי, או מה רק הגבולות שעליהם חתמתי בעבודה... העבוד  המלוכלכת תיפול תמיד על שאר האנשים. ונכון שהוותיקים יש להם כבר יותר נסיון, ובאיזשהו מובן העבודה הקשה הזאת קצת יותר קלה להם, כי הם עם נסיון.

אבל האמת?

זה ממש לא כיף לעשות עבודה קשה לבד. בטח כשזה משהו שחוזר על עצמו, ובטח ובטח כשלא נראה  שיש אופק לשינוי.... כי הרי...אף פעם לא באמת תרצי להתמודד עם הכיתות הקשות.. אז נסיון לא יצבר לך, ולעולם את תשארי בלופ הזה,הנוח, עם הכיתות החמודות.....

לדעתי

בשביל הטווח הרחוק, יחסי עבודה הם חשובים ביותר, במיוחד לחדשים וצעירים. תראי את זה כהזדמנות לצבור נסיון ולתרגל יציאה מאיזורי הנוחות למקום קצת יותר בוגר... בטוחה שזה גם מאוד יקדם אותך מקצועית וגם יתרום לך ביחסים עם שאר הצוות- וזה קריטי חא פחות.

בהצלחה

יש עובדים בכל הגילאים שבוחרים מה מתאים להם ומה לא 

וזה בסדר 

אבל רובם נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים לשום מקום

וזה בדר״כ מביא בעיות עם העובדים האחרים 

אני שמה דגש חשוב על בחירה ועל גבולות, אבל בעבודה כשמבקשים ממני משהו, כמעט אוטומטית אני אומרת כן, זה מה שהופך עובד רגיל לעובד מצוין וזה מה שגרם לי להתקדם שוב ושוב, וגם  להתפתח ברמה האישית.

זה לא אומר שאין לי גבולות, יש דברים בודדים שאמרתי עליהם לא ויש דברים שאמרתי שאני לא אצליח לעשות ביחד. בגלל שאני עושה את רוב הדברים שמבקשים, אז מקשיבים ומתחשבים בגבולות שלי, מבינים שזה נחוץ.

להתחיל בקצב שלי כדי לא להישחק ולא להיצלק, 

תהיי בטוחה שאני מאוד רוצה להיות הכי טובה שיש שם ולהיות מצטיינת, זה לא העניין, 

העניין שהצוות נותן את התחושה שזה שאת חדשה זה לא אומר כלום וגרוע מכך- יש לך מלא זמן ותחליפי כי למה לא, ועוד מגדילים לעשות ופוגעים, זה לא לגיטימי!

וכתבתי שאני מחליפה כשאני יכולה וכשזורם לי, אבל היי, אני מנסה להתמקד רגע במה שכן התחייבתי אליו לפני כל השאר. 

אני מסכימה שאחרי שיש ניסיון צריך להיכנס לכל הכיתות גם קשות, כשיהיה לי ביטחון וניסיון, ולא, להיכנס ולסבול כדי "לצבור ניסיון" זה לא אופציה כרגע, אני רוצה חוויות טובות ומצמיחות כדי לא לברוח תוך שניה..

אבל שימי לב שיש את הצד השני

של העובדות וההנהלה 

שמשווים אותך לאחרים שלא חושבים שחדשות צריכות לקבל פריבילגיה מיוחדת 

וכדאי לעשות באלאנס בין הגבולות והרצונות שלך לבין שלהם

אם את רוצה להמשיך שם בטוב.

כי עם תקשורת כזו עם הצוות, החוויות שלך לא יהיו מצמיחות.

בגדול מילויי מקום אמורים להיות אנשים מבחוץ.

רוצים לבקש טובה ממישהו? סבבה תבקשו, אבל לגיטימי לגמרי לענות גם לא.

בטח ביום חופשי.

שעות שהייה זה באמת תחום אפור, אצלנו מבקשים להיכנס.

אבל זה מובן והגיוני שמורה לא תרצה להגיע ביום החופשי שלה...

תחשבי על עצמך שיבקשו ממך פתאום להגיע ביום שישי. זה מעצבן...

זה באמת לא הגיוני

אבל אם זה פעם ב זה הגיוני

לתרום מעבר ולהיות חלק מהצוות

אני צריכה להיות זמינה בבית לדברים דחופים ולעיתים זה יוצא בערב חג או במוצאי חג, האם זה נוח לי? ממש לא, אבל יש אנשים (ומערכות) שצריכים אותי ואני אעשה למרות שזה מאד לא נוח.

תראי את הדרך שבה הן גורמות לי להחליף, בצורה כוחנית ולא נעימה. אני מורה חדשה! אני בלי ניסיון וביטחון כמו שיש להן. 

גם כמו שכתבתי, זה סוג של אלימות מילולית של להיות כולן מול אחת בשביל שארגיש לא נעים ואחליף, זה ממש לא הדרך בעיניי. 

אני באמת מרגישה שהכיתות הקשות יכולות לגרום לי לטראומה כמתחילה, ואני הייתי לא פחות שמחה בעצמי להיכנס ולהיות תותחית. אין לי עניין להשתמט.. אבל כשאת רואה שאין משמעת והמנהלת לא מספיק חזקה אז למה שאעשה את זה..

דבר ראשון חיבוק גדול, גם אני מורה חדשה וצעירה בבית ספר מגובש והזדהתי עם הרבה ממה שכתבת...

אני חושבת שבית ספר זה מקום עבודה שונה בתכלית מכל מקום עבודה אחר ובכלל לא ניתן להשוואה ובזה מתחילות הרבה מהבעיות במערכת החינוך.

זר לא יבין את התחושה של לעמוד בכיתה קשה שפשוט מצפצפת עליך ושאת מרגישה שאת נותנת שם 200% מעצמך ומקבלת יריקה בפרצוף מהילדים וההורים.

כן, לגיטימי לגמרי לא להסכים למלא מקום בשעת שהיה כי לפעמים זה אומר לעמוד על הרגליים 6 שעות רצוף ולחזור גמורה הביתה.

כן, זה לגיטימי שמורה חדשה וצעירה לא תרצה להכנס לכיתות קשות כדי לא לחזור סמרטוט הביתה.

יש מספיק דרכים לצבור ניסיון בכיתות יותר פשוטות ולהכנס לאט לאט למים בלי להרגיש טובעת.

האם זה נכון להציב כאלה גבולות בכל עבודה?!

כנראה שלא...

אבל לדעתי זאת הדרך היחידה להשאר במערכת

ומי שמעקם את האף שיבוסם לו

בית ספר זה לא כל מקום עבודה אחר. פשוט לא.

אפשר לכתוב כאן עד מחר על יחסי עבודה תקינים, ויכול להיות שזה נכון באופן כללי.

זה לא נכון בבית ספר.

למלא מקום זה לא "עוד עבודה קשה שצריך לעשות", זה פשוט "עוד עבודה שחורה, שמכיוון שאין מספיק מורים, העמיס עוד על המורים הנחנקים ממילא".

להיות מורה זה *מקצוע*, להיות *איש מקצוע*. זה דורש השקעה, כלים, ניסיון, למידה, עד שבונים את המקצועיות. אנשי מקצוע שונים, מתאימים לעבודה בדברים שונים. זה שמחלקים לכל מורה מילוי מקום, הופך במובן מסויים את ההוראה ממקצוע, לבייביסיטר. זה בסדר גמור להחליט שבאתי בשביל ללמד, ולא לסתום חורים. זה בסדר גמור להחליט שבאתי לעשות את התפקיד שלי, ולא לתקן את כל הבעיות במערכת.

האם כדאי לדעת איך לעשות את זה? כן

האם יש מצב שבו עדיף לעבור בית ספר במקום להתעקש? כן

האם כדאי לפעמים להיות ראש גדול? כן

כל זה לא סותר, את זה שלשים גבולות זה לגמרי לגיטימי, וזה שעושים פרצופים למי שמנסה לעבוד בצורה שלא תשחק אותה לחלוטין, זו בעיה של המערכת ולא של העובדת.

אני עובגת במערכת החינוך מעל 20 שנה, עבדתי בבתי ספר שהיחסי צוות בהם היו לא נעימים. ב"ה , בשנים האחרונות עובדת במקום מהמם, וגם בעלת.תפקיד , אז רואה את הדברים גם מצד המערכת.

נשמע שהצוות באמת לא נעים. אבל חשוב לי לומר לך משהו:

גם במקום בו הצוות והמנהל מעולים יד ציפיה שמורה תתן יד כם לצרכי המערכת, ותכנס קצת מתחת לאלונקה. 

אפשר לומר שמשהו לא מתאים לך,  וזו שאלה איך אומרים. כשאת אומרת לא, לכיצות האלה אנימלא מוכנה להכנס, זה מתפרש כ- אני לא מוכנה להכנס מתחת לאלונקה, שכולכן סוחבות, כי לא תמיג קל בעבודה הזו. 

כשאני אומרת לא לבקשות בבית הבפר, אני בדרך כלל אומרת אותו מרוכך, אן מסבירה שזה באמת לא מסתדר, או משהו בסגנון של, אני ממש מעדיפה שלא, רק אם את ממש נתקעת... או הי י ממש שמחה לעזור, אבל ממש קשה לי בכיתה הזו, אז רק אם ממש לא תמצאי פתרון.

כדאת מרוכזת בצורך של עצמך לצבור חוויות טובות, זה לגמרי לגיטימי אבל לא מתפרש טוב בבית הספר, אוהבים מורות שנותנות האגשת שותפות בעול, ואומרת שוב, אפשר גם לומר לא, אבל באופן אמפטי שרואה גם אותן.

בבית הספר שלי, כשיש מורה שמרוכזת מאוד בעצמה ומרגישים שהיא לא מנסה לתת מעבר ולעזור כשצריך, לא יציחסו אליה לא יפה, כולם נחמדים ויש אוירה טובה בסך העל, אבל אני שומעת מה חושבים גם מאחורי הקלעים, ולא אוהבים את זה.

ושוב, לא מחפשים יסמנים, ואנשים בלי גבולןת, אלא את ההרגשה של השותפות והנכונות לעזור ולתת מעבר, כי כולם נותנים מעבר , גם מי ש20 שנה במערכת, וכי אנחנו עוזרות אחת לשניה. 

לענות לזה, דווקא בתור מישהי שיחסית מעט שנים במערכת. ובתור מישהי שאמא שלה מורה משקיענית מאוד מאוד.

קודם כל כתבת יפה, ואני מבינה את הצורך בשותפות.

אבל אני גם חושבת, שזו אחת מהבעיות הקשות של מערכת החינוך.

עבודה לא אמורה להיות בהתנדבות, ותפקיד שמתבצע אמור להיות משולם בהתאם.

בהוראה זה לא ככה.

גם אם משרה של מורה היא מספר שעות מסויים, בשביל להיות מורה טובה, צריך להשקיע הרבה מעבר. בטח בתור מורה מתחילה, שאין שיעורים מוכנים, אבל גם אחר כך.

הכנת שיעור זה שעות של עבודה, שיחות עם הורים, טיולים, ישיבות צוות, בדיקת מבחנים ועוד. אז חלק באמת נכנס בתוך שעות המשרה, אבל הרבה מתבצע אחרי זה.

אמא שלי תמיד עבדה. ללא הפסקה. והיא מורה מעולה, והייתה יושבת שעות על הכנת שיעורים ועוד מלא.

אבא שלי היה אומר לה "אז תגידי להם שאת זה את לא יכולה. שזה מעבר לשעות שלך, ואם הם רוצים שתעשי מעבר אז שישלמו". כמובן שהיא לא אמרה, וכמובן שלא שילמו.

ובעיניי זה שמערכת החינוך בנויה בצורה כזו, שברור לכולם שמספר השעות שמוגדר למשרה, הוא נמוך ממספר שעות העבודה בפועל, זה לא תקין.

או שיש כל כך הרבה חוסרים שמורה יכול למצוא עצמו כבייביסיטר, או נאלץ להתמודד עם כיתות שהוא לא מכיר. ואני יכולה לכתוב כאן עוד דברים, שאולי למי שנמצא במערכת שנים זה נראה הגיוני. אבל באמת באמת, זה לא מערכת בריאה. זה לא אמור לעבוד ככה.

ואולי חלק מהתיקון של מערכת החינוך, זה קודם כל להבין שהציפייה הזו מוצרים לעשות מעבר היא לא הוגנת. אז נכון, עד שיתקנו זה מה שיקרה, ויש עניין של חברות והגדלת ראש. אבל אם משהו לא תקין, עדיף לא לנרמל אותו, אלא לנסות למצוא לו פתרונות.

בסוף, מחפשים מורים שאכפת להם מבית הספר ומשאר הצוות, ומוכנים לעזור ולתת יד, ברור שיש,כבולות, ובבחת הספר שלי מבינים אותם, ומנסים לא להגזים, וגם כשמישהי יודעת לומר לא בצורה יפה , ומכבדת , מקבלים את זה. אבל כשמישהי תמיד אומרת לא, ותמיד עושה רק את החשבון של עצמה , לא אוהבים את זה, זה ככה בכל מערכת, גם במשפחה.

נכון שיש,בתי  ספר שדורשים באופן מןגזם, ולא רואים את המורים, עבדתי בכאלה, ואם זו המציאות, אני באמת בעד לחפש מקום יותר אנושי, גם בבית הספר הכי אנושי , הגיוני לא לראות רק את עצמך, דוקא שם יצפו שגם תהיי אכפתית, כי בסןף הם צריכים להחזיק בית ספר, גם אם למשרד החינוך יש בעיות בהתנהלןת.

אני מבינה ומסכימה.

אני רק אומרת, שלפעמים בית ספר יכול להיות מאוד מכבד, אבל נוצר סטנדרט מסויים. שזה לא שאומרים למורה שזה מה שהיא חייבת לעשות, אלא שפשוט ככה עושים כדי להצליח.

לי בתור מורה, כדאי מאוד להשקיע בהכנת השיעור לפני כן. כי אחרת השיעור יראה בהתאם. אבל מה לעשות שלהכין שיעור לוקח זמן? אז זה לא שיש מנהל שעומד מעליי ואומר לי שזה מה שאני חייבת לעשות, אבל בעצם כדי לעשות את התפקיד טוב (ומי לא רוצה להיות עובד טוב), צריך לעבוד מעבר למה שמשלמים.

אם אני אכפתית אז אני צריכה להיות סמרטוט או חולה בגלל עומס?? כן אנשים נהיים חולים מהמקצוע הזה אם לא ישימו לו גבולות... 

מורה חדשה צריכה לקבל תמיכה מהמערכת

וצריכה את הקצב שלה להתברג, להשתפשף וללמוד את המקצוע, מה שלא מלמדים בתואר בכלל וגם לא בקושי בסטאז'.

אין עניין להשחק בכח ולברוח אחרי שנה שנתיים...

גם המערכת היום זה לא מה שהיה פעם זה ממש החמיר ונהיה גרוע... והמחסור נהיה חמור יותר...

ממליצה לשים אותם בנעם, ולפעמים גם לתת מעצמך, וכשאי אפשר , להסביר שלא מסתדר, ובית ספר אנושי גם יבין , אבל כשבאים בגישה של : לא מוכנה לתת מעבר, זה לא טוב למורה עצמה, בשום עבודה, לא רק במערכת החינוך.

ממש לא להיות סמרטוט וחולה, ואם זו הציפיה בבית הספר, אז באמת לא כדאי לעבד שם( ועבדתי במקום כזה בתחילת הדרך). 

תהיה התנגדות כי היא צריכה לשמור על המקום שלה.

במקום שרואה אותה ומתייחס בכבוד לגבולות שלה, מטבע הדברים ההתנגדות תפחת, והשיתוף פעולה יעלה.

אם הכיתה קשה מאוד , מנהלת , יועצת ומחנכת צריכות לעשות איתה תהליך ולא להכניס לשם מורה חסרת ניסיון שלא תצליח ללמד. עם כל הכבוד לעניין חברתי של מורות יש גם תלמידות בתמונה. אם מורה לא יכולה להשתלט על כיתה מסויימת , חייבים להביא מישהי שכן יכולה. בכל מקרה מורה חדשה לא תצליח ללמד, ילדות מתפרעות יקבלו חיזוק להתנהגות לא טובה שלהן, ילדות חלשות יותר יפסידו חומר או אפילו יקבלו מטאטא מבנות מתפרעות.

זה לא הגיוני שכיתה מסויימת לא תקבל מורה מתאימה בגלל שיקולים לא קשורים. 

‏היא נותנת הסתכלות רחבה על מצב מורכב

‏פתרונות למערכת החינוך לא יבואו מהמורות 

הם צריכים להגיע מלמעלה ולא בטוח שהם יגיעו

‏ההתנהלות שהיא ממליצה לעובדת היא למען עצמה בלבד ולא למען המערכת כדי שהיא תוכל להשתלב כעובדת מן המניין בצורה טובה

‏יש עוד מקצועות שיש בהם בעיות של כוח אדם כמו רוקחים נהגים מטפלות במעונות 

בינתיים הפתרון שנמצא הוא להעסיק ערבים מה שפחות אפשרי לבתי ספר פחות יתקבל

‏מערכת החינוך עומדת על כרעי תרנגולת ועל זה שחלק מהאמהות מעדיפות לעבוד בחינוך בגלל השעות

אני מורה, לא בייביסיטר.

עובדת מלא ומקבלת מעט ביחס להשקעה שלי ובעיקר מקבלת מעט מאוד הערכה גם ממורים ותיקים יותר בצוות שבמקום לתמוך מורידים לי ומעירים הערות מאוד פוגעות. וגם מההורים אבל זאת כבר בעיה ידועה...

קולגה שלי בצוות היא לא הבוסית שלי ולא אמורה לעשות לי פרצופים אם אני לא מסכימה לבקשה שלה

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו