המנהלת לא מציגה אותך לצוות המורים כמורה חדשה?

** אני לא מבינה בהוראה אז אולי מה שאני אומרת לא נכון, אבל לדעתי זו באמת התנהלות לא לגיטימית, איך שדיברו אלייך. 

ומצד שני, תחשבי שאולי גם את תצטרכי החלפה מתישהו אז צריך לנהל את זה בחכמה.

קשה להיות עובד חדש במכונה משומנת❤️

כי היו לה תוכניות אחרות או משהו...

לפותחת, אם זה על חשבון שעות שהייה, זה בהחלט מבאס להחליף אבל מאוד מתבקש ומקובל. גם זה צריך להיעשות בנעימות ובכבוד.

אם זה על חשבון הזמן האישי שלך, אין לי מילים...

באמת עם חוסר משמעת, אז מאוד ביקשתי שלא אבל כשלא היתה ברירה הכריחו..

או שהרוב לפחות..

גם להשליך רק עלי את האחריות לזה שיכירו אותי מאוד מתסכל.. 

אני גם לא מחנכת אז זה בכלל פוגע. 

ובקשר להחלפות, אני מסכימה, וכשיכולתי החלפתי ואגב לא ביקשתי החלפה אפילו אחת עד לרגע זה...

מצופה להחליף בשעות שהייה

במקרה כזה, זה באמת יכול להצטייר כפינוק וזה פחות מקובל

מצופה מעובד חדש להתיישר לפי איך שהמערכת עובדת. ואם נהוג שמחליפים, לא יודעת כמה ברירות יהיו לך. נשמע שזה או לסרב ולספוג עד שיכריחו, או לעבור למקום אחר פשוטולקוות שיהיה לך שם יותר טוב

אם זה חלק מהציפיות ממך כמורה בתוך המערכת, וזה מה שכולן עושות, הגיוני שהן יתמרמרו כי להן כביכול אין אופציה לסרב. אבל זה באמת לא נעים לעמוד בסיטואציה כזו 

מושפלת וסמרטוט. 

אין לי כוח לזה. 

 זה חלק מהמקצוע, ילדים עם בעיות משמעת🤷‍♀️

תנסי לא לקחת את זה אישית.

אני מרגישה שיש בעיה יותר שורשית בכיתות האלו ואני לא רוצה לאכול את הקש הזה. 

ברור לי שזה בנות מקסימות שדרוש להן הצבת גבולות הבעיה שאין כזה דבר שם בצורה עמוקה ואם אני לא ותיקה/קשוחה ברמות אין לי סיכוי.. 

אבל אם זו הגישה, אז אל תתפלאי שאת מקבלת כתף קרה. כי שוב, יש פה תיאום ציפיות מסוים לא כתוב שאת לא עומדת בו

כי בסוף כן מצופה לההחליף גם בכיתות הפחות טובות. גם אם זה אומר להיות מאוד קשוחה שם.  

אם את מסוגלת להתמודד עם הריקושטים,מעולה. תנסי להמשיך כך

אבל אם זה קשה לך מאוד, תחשבי אם מתאים לך להישאר שם.  

אפשר לומר שאולי אני לא מחוספסת מספיק או כלמני דברים כאלו, 

שורה תחתונה אני לא באה להוראה כדי לצאת מצולקת...🫣

הגבול שלך. לגמרי. 

אבל חשוב שתדעי שייתכנו השלכות כנראה.. 

אין שום סיבה בעולם שתחליפי אותה במצב כזה! הנפש שלך חשובה לא פחות מהסיבות שלה.. על סיבה מספיק טובה היא יכולה לקבל אישור מהמנהלת וידאגו לממלאת מקום..

לא על חשבונך!

אומרת בתור מורה שפרשה בגלל סיבות כאלה ולדעתי עולם ההוראה חייב מורים טובים ובאסה שזה קורה וככה מפסידים מורים..

אני אישית הייתי בבית ספר מהמם עם צוות והנהלה מקסימים אז לא יכולה לתרום בקטע הזה חוץ מאולי להציע לבדוק אם יש משרה רלוונטית בבית ספר נורמלי יותר..

מעולם לא שמעתי והתבקשתי להחליף בכיתות שלא למדתי בהם אלא אם ביקשו ממני כממלאת מקום ואז מבחינתי נכנסתי רק כשהתאים לי והמון פעמים הודעתי להנהלה מראש שזה שעת משחק (או שאני מפעילה ובמקרים קשים דפי צביעה או משחק חופשי)

לק"י

לא הבנתי את החלוקה שעשית.

פרצופים.. ואני לא חייבת!

ויש מילוי מקום לשעה שפתאום נתקעו ואין אף מורה אחרת או שלא מצאו מחליפה ליום שלם וכל המורות מתחלקות ביניהן כי אין ברירה, שזה סיוט, כי את בונה על הזמן הזה וגם לא כל כיתה זורם לך

ואז אני מחליפה שעות עם מורה באחת הכיתות שאני מלמדת בגלל שהיא נתקעה ואז היא מחליפה אותי שיצא וזה אני השתדלתי לעשות יותר כשהתאים לי כי בסוף גם ככה זה כיתה שלי והמאמץ היה רק להתאים את עצמי לשעות..

מילוי מקום זה שעות שבעקרון ההנהלה צריכה לדאוג להם ולך אין שום מחוייבות לכך.. אם מתאים ומסתדר לך אז מעולה אבל ממש אין כאן מקום לפרצופים.. בשביל זה הבית ספר דואג לצוות של ממלאות מקום בדכ מורות צעחרות ולפעמים סטודנטיות בלי תואר..

לק"י

אלא אם התכוונת, שפעם את מחליפה אותה, ופעם היא אותך.

באותה כיתה והמחנכת צריכה לצאת מוקדם אבל בלי סיבה רצינית אז היא מבקשת מהמורה המקצועית שתגיע מוקדם יותר ותלמד עוד שעה והיא תלמד במקומה שעה שבוע הבא..

כנראה תלוי בית ספר אבל אצלינו מאשרים מידי פעם..

סביבה כזאת רעילה לא כדאי להישאר בה.

 יש צוותים איכותיים ומפרגנים..

ולגמרי את יכולה לפתוח את זה מול המנהלת. היא הרימה לך להנחתה..

שאלה אם הכל בסדר, תגידי לה שלא.

שאת לא מרגישה במקום טוב חברתית שפתוח לקבל אנשים חדשים. תספרי לה איך את מרגישהביחס של הצוו .

 אם יש לך אומץ את גם יכולה לדבר קצת בוטה וציני.

אין בצוות אף אחת נורמלית שיצרת איתה קשר?

על שלך.

אני בשביל הראשונות הייתי ממש כולבוייניק והרבה פעמים זה היחס למורות חדשות. (וזה לזכות המנהלת שלך שכנראה משאירה לך מרחב לסירוב) 

שאני לא רעשנית, ושטוב לי סך הכל שם, רק שההרגשה מהצוות שכולם עלי, ואז היא עשתה לי פרצוף כאילו אני מוזרה ופשוט לא היה חשק להרחיב.. והיא גם לא ניסתה באמת להבין.

גם כשמדברים איתה היא חצי בפלאפון והיא ממש לא זמינה נפשית ואנשים כמוני נרמסים בצורה כזאת. 

בלי להבין לעומק את הדילמה, לא מכירה משום צד ולכן שופטת רק ממה שאמרת-

להחליט שיש כיתות שאת אוהבת לעבוד בהן וכיתות שלא, ולכן את לא מחליפה שם, זה נשמע כמו פינוק.

יכול להיות שמבחינתך זה עוד לא שלב בשל מספיק מבחינת ניסיון, ואז זה צריך גם להשתקף בטייל ובשכר.

גם במקצועות אחרים יש מצבים שצריך לקפוץ למים ולמלא את התפקיד גם כשלא מתאים ויש איזה חרדת ביצוע..

נשמע שעדיף לך לעבוד במקום שבו האווירה היא אחרת ויש יותר קבלה לעובדה שאת פחות עם ניסיון.

או שתקחי את זה כהזדמנות להיות זנב לאריות וכן תנסי ליישר קו עם מה שהאחרות עושות- רק תבקשי יותר הנחייה ועזרה איך לעשות את זה.

בכל מקרה גם אם את מחליטה להתקדם בקצב שלך ולא ללמד בכל הכיתות, תביני שברמת העיקרון הטענה צודקת ולכן לא יבינו אותך וזה מה שיש.

כלומר אל תנסי להסביר, תני לדברים לעבור על ידך.

המנהלת לא מספיק על זה, וגם היא בעצמה לא מי יודע מה מצליחה "להשתלט על זה" ולכן זה מתסכל. אני בטוחה שכשיש יותר משמעת שעוברת דרך החוד חנית- המנהלת, ברור שהכיתות יותר ממושמעות, 

לא יודעת אם הבנת, אבל זה תלמידות שיכולות ממש להשפיל, ולטרוק תדלת של הכיתה ולצאת ולהיכנס, למה שאעבור דבר כזה? הן יכולות לרוץ עם מטאטא מסביב לכיתה ופשוט לא לשים עלי. ואני כן יודעת לשים גבולות זה משהו אחר שם. 

לק"י

בסוף זה שעות שהיא אמורה לנצל לעשיה (ויש כאלה שבהחלט מנצלות את הזמן).

גם אני לא תמיד מתנדבת להחליף בכל זמן אפשרי. אם אני רואה שתקועים, אז אני אשתדל יותר.

שיש כזה דבר "להתנדב" במקום העבודה.

גם בעבודות אחרות יש מצבים של מילוי מקום וצורכי מערכת.

עושים כמו כולם. לא שכל אחד מחליט איפה בא לו להתנדב.

זה נשמע שהמורות האחרות כן נכנסות תית האלונקה והיא לא,

ומכאן התסכול שלהן.

בכל עבודה

יש דברים שיותר מצופה להסכים ויש שפחות.

צורך של המערכת לא יכול לבוא על חשבון הפרט כך שהוא יבוא בימים שהוא לא ימי עבודה שלו, אלא אם זה בבחירתו ובהסכמתו (זה חלק ממה שהיא תיארה שקורה שם)

בית הספר צריך שיהיה לו גם מאגר חיצוני של מחליפות.

כי אני מדברת על התחושה שלהן מול התחושה שלה, ולא בהשוואה לבתי ספר אחרים.

אם יש הדדיות בלתי כתובה בין המורות ואחת לא משתפת פעולה, זה יוצר תסכול אצל השאר.

או מורה חדשה זה שמיים וארץ.

אגב קורה גם מורות ותיקות מצפות ממורות צעירות להיות כולבוייניק והן דווקא לא נותנות כמו שהן מצפות שהצעירות יתנו.

במיוחד אם אחוזי המשרה של הפותחת קטנים יחסית, אז מבחינתן היא עובדת רק 3 ימים מה אכפת לה לבוא לעוד יום. וזה ממש לא ככה, זה דבר שלא יבקשו מחברות שלהן.

נשמע שהיחס שם הוא יחס לא בריא כלפי החדשה שגורר בקשות (אפשר לומר גם דרישות)לא הגיוניות

תקין, עבור שעות מילוי מקום יש מורה שזה התפקיד שלה.

וכל מורה קבועה אחרת, עושה את השעות שלה, מכינה שיעורים, משתתפת בישיבות, אבל לא מעבר.

רק כי המצב במערכת החינוך דפוק (וסליחה על הבוטות, אבל מבפנים המצב מייאש מאוד), אז יוצא שמורים מצופים למלא מעבר לשעות התפקיד שלהם.

תחשבי שהמשרה שלך מוגדרת x שעות, ואז מחייבים אותך לעבוד עוד z. את אמנם אמורה לקבל על זה שעות נוספות, אבל השעות האלו הם לא חלק מהגדרת התפקיד שלך, ואת מגיעה למשרה מלאה גם בלעדיהם. ולא רק שאת צריכה לעשות עוד שעות, זה גם שעות עם המטלות הכי קשות והעבודה הכי שחורה (להלן, מילוי מקום בכיתות מאתגרות).

מי שלא מכיר מבפנים, לא יודע מה זה כיתה מאתגרת. זה פשוט משפיל, תלמידים שמתייחסים אלייך האוויר במקרה הטוב, צוחקים ביניהם, משתוללים, מלכלכים, מבלגנים את הכיתה.

פעם חשבתי שהיכולת לנהל כיתה כזו קשור למורה, אבל זה גם מאוד קשור למערכת. איך ההנלה מנחה להתנהל, עד כמה יש יישור קו אחיד בין כולם. כמה ההנהלה נותנת גב.

ויש מקומות שאין גב, ואין הנחיות ברורות, וזה יוצר בלאגן אחד שלם.

ואז אין פלא שמורים עוזבים.

כי המערכת באופן בסיסי מתנהלת באופן לא הגיוני, ומי שמנסה לשמור על ההיגיון ועל השפיות שלו והכבוד שלו (לא במובן של אגו, אלא במובן של בן אדם), מתנהגים אליו לא יפה כמו במקרה הזה.

במקום שבו כולם עושים x+z

ואני מחליטה לעשות רק x,

זו זכותי החוקית אבל ממש סביר ששאר הצוות יסתכל על זה בעין עקומה.

מכאן ההחלטה שלי:

1. להישאר ולעשות x ולספוג עין עקומה

2. לעשות x+z

3. לעזוב

אבל לגיטימי להחליט לא להישאר במקום עבודה שבו ההתנהלות לא בריאה, וגם להסתכל על מישהו בעין עקומה בגלל שהוא בסך הכל עומד בחוזה שלו, זה לא כל כך נחמד.

זה הרבה מעבר לחוזה

בכל מקום עבודה יש אתגרים בהתנהלות

אפשר בהחלט להחליט שזה לא מתאים לעזוב 

זה לא ימנע את האתגרים בעבודה הבאה  

כדאי ללמוד להתמודד איתם

שאני אומרת, אבל זה מרגיש קצת מתנשא האופן שבו את אומרת את הדברים.

את לא מורה, נכון?

ואת יודעת מה, גם אם כן.

אני בעד לעבוד קשה

אני בעד להתמודד עם אתגרים שהחיים מזמנים לנו, בין אם במקום העבודה ובין אם באופן כללי.

אבל לדעת להתמודד עם אתגר לא תמיד פירושו תמיד להישאר איפה שלא טוב לי.

לפעמים לא פחות חשוב לדעת לזהות שמהמקום הזה לא ייצמחו לי דברים טובים, ולכן עדיף לעזוב.

הבחירה לעשות שינוי ולא להישאר היא לפעמים אמיצה לא פחות מלהישאר ולהתמודד.

האם התחושה של הצוות במקום מובנת? כן.

האם זה הופך את אותה מורה לכזו שעשתה משהו רע? לא.

דווקא מערכת החינוך בעיניי לא דומה למקומות עבודה אחרים.

הגדרות התפקיד במערכת החינוך באופן מובנה לא מתאימות לאדם אחד. אבל זו הגדרת התפקיד. מורה שבאמת רוצה להיות מורה טוב, נדרש להשקיע הרבה מעבר לשעות העבודה שלו ולעשות המשולמות שלו.

 ודווקא לכן כל ציפייה שהיא מעבר מבחינת מילוי מקום למשל, רק מקשה על ביצוע התפקיד שלו. וזה לגמרי לגיטימי לא להסכים לזה.

בתי ספר שונים מתנהלים בצורה שונה, זה קשור גם לכמות כוח האדם שיש להן, וגם להנהלה. ולגיטימי להחליט שלא מתאים להיות חלק ממערכת שמתנהלת בצורה מסויימת, אבל עד השלב שבו עושים את הבחירה הזו, לגיטימי להחליט איך להתנהל בתוך אותה מערכת.

יותר מלגיטימי 

אני בעד לבחור מקום עבודה/ התנהלות

זה לא סותר שכדאי ללמוד להתנהל

אם מגיעים למצבים כאלה, יש מה ללמוד מהם להתנהלות יותר טובה, כי להיות מבואסת במקום עבודה זה פחות טוב.

הייתי במערכת החינוך בעבר 

כן זה קשוח ולא מתגמל

אבל מעולם לא הייתי ממורמרת ואף פעם לא חשבתי שאחרים צריכים לעשות משהו אחר כדי שלי יהיה יותר טוב

מכל דבר למדתי לעשות טוב יותר לעצמי 

זה אכן יכול להשמע מתנשא 

אבל

אפשר לקרוא את זה אחרת אם רוצים, ללמוד דרכים והסתכלות נוספת. 

ויש מקומות עבודה שנכון יותר לעזוב מאשר להישאר ולהתמודד עם אתגרים שלא אמורים להיות במקום תקין.

מי שעוזבת מקום עבודה לא מוצלח, זה לא אומר שאין לה יכולת להתמודד עם אתגרים.

ברור שיש גם אתגרים שנכון יותר להישאר ולהתמודד איתם. אבל לא בכל מצב זה נכון.

ודווקא פה אני חושבת שלדעת לשים גבולות כדי לא להיכנס לגמרי מתחת דרישות שלא מוגדרות כחלק מתפקיד, זו התמודדות די טובה, ויותר נכונה מאשר להסכים לכל בקשה באופן שכבר ישחוק אותה לגמרי.

הבעיה היא המחיר של יחס לא נעים מהצוות, שמצפה לתגובה אחרת.

אם נשים פה כותבות שיש הרבה מקומות שזה לא ככה, אז כנראה שזו בעיה של המקום, ולא של הפותחת...

אינטרקציה בעייתית כזו, בין אם מחליטים להישאר ובין אם מחליטים לעזוב, כדאי ללמוד מהמקרה איך להתנהג אחרת ולהביא לתוצאות אחרות.

גם במקומות בעייתיים יש לעובד את החלק שלו באינטראקציה 

בכל מקום שעבדתי נתקלתי בסיטואציות דומות בין עובדים, הפרטים המדויקים לא ממש משנים, צריך ללמוד להתמודד עם זה.

 לשים גבולות זה לגמרי חלק מההתמודדות, השאלה אלה גבולות ומה המחירים והתוצאות שלהם. 

חלק נוסף בהתמודדות היא התקשורת עם העובדים האחרים, לדעת לגשר על פערים ולפתור קונפליקטים כי בכל מקום הם יהיו.

יש דברים שקשורים להתנהלות ולאווירה שמאוד משתנים

וגם תלויים ממש במנהל מנסיון שהתחלף אצלינו מנהלת בשנתיים האחרונות והיה שינוי מטורף באווירה והשפיע מאוד על היחס למורות הצעירות/חדשות אני רואה שהן מרגישות פתאום הרבה יותר בנח. והדיבורים בחדר מורות יותר חיוביים ומכבדים

לא שונה מכל מקום עבודה אחר 

בכל מקום שעבדתי, הבוס/ית היו אחראים ישירים לטיב העבודה והתקשורת איתם ועם העובדים האחרים

היתה בוסית שגרמה לי להישאר (שכנעה אותי לא להתפטר וסדרה את הבעיות שהיו) והיה בוס שגרם לי ולעוד הרבה עובדים לעזוב  עבודה שאהבתי  

כאילו זה עוד משהו? 

כתבת שאת לא מתחום ההוראה, אז מבינה שאת לא מכירה מבפנים וזה נשמע לך כמו עוד משהו, 

להחליף בכיתה שלא התחייבתי אליה והמצב שם קשוח זה ממש לא עוד משהו, וכחדשה שרוצה לתרום ורוצה לתת אבל באמת לא עם הניסיון ומרגישה שאצא מצולקת יותר, למה זה נשמע לך?! בעיניי זאת לא חלוקה נכונה שכולן שוות וכולן יכולות, יש הבדל עצום בין מורה מתחילה למורה ותיקה במלא דברים.

ובסוף את מקבלת את ההחלטות שלך, וזה בסדר גמור.

לפעמים לראות דברים איך דברים נראים מהצד, מסייע לקבלת החלטות.

את לא חייבת לקבל את נקודת המבט הזו.

אבל אני חושבת שאם תצליחי להתבונן בזווית הזאת ולא מתוך הרגש, 

הזווית הזו תוכל לסייע לך בהמשך.

מהניסיון שלי, להיכנס לתוך קונכייה ולהבין למה רק אני צודקת, ולהצדיק את עצמי, תורם להרגשה הטובה אבל לא באמת מקדם לפתרון אמיתי של הבעיה.

קשה לי עם זה, אם יצא פוגע מבקשת סלעחה מראש ואשמח שתגידי אתקן אבל לדעתי אין כאן שום פינוק! יש לה את השעות שלה ואת ההתחייבות שלה וזהו! אין שום סיבה שהיא תחליף אלא אם ממש מתאים ונוח לה ונשמע שזה לא המצב..

זה כמו ששכנה מבקשת ממך מלא פעמים לשמור על הילדים שלה בצהרים ואם לא היא עושה פרצוף- חסד לא עושים בכח ולא על חשבונך..

אם אני עובדת בארגון מסויים ויש צורכי מערכת, ההנהלה מבקשת מילוי מקום ועושים את זה,

אין דבר כזה לסרב, זה חלק מהעבודה.

 כלומר יש את התפקיד הרשמי שבשביל זה גוייסתי ויש תפקידים נוספים לפי הצורך וזה חלק מהחבילה.

אני לא מכירה את מערכת החינוך ולכן דווקא ממבט מבחוץ זה נראה כמו פינוק שכל האחרים עושים מילוי מקום גם כשזה לא נעים, ורק מורה אחת מסרבת.

זה נשמע כמו פריווילגיה.

גם חושבת שעובדת צריכה לעשות מעבר לתפקידה, לא כל מה שמבקשים אבל לפחות את הרוב כי זה המכלול של העבודה.

אני חושבת שהגישה הזו עוזרת להתקדם בעבודה ולהתפתח

יש הרבה אנשים שלא חושבים ככה ועושים רק מה שהוגדר להם מראש, שזה בסדר, אבל יש לזה לפעמים מחירים של חוסר שביעות רצון (של ההנהלה/ קולגות) ולרוב נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים 

היא כן כתבה שהיא מרשה לעצמה לומר לא.

וזה הבדל גדול..

לק"י

אז אני כן ממלאת מקום, אבל ביום החופשי שלי צריך סיבה ממש טובה לגרום לי להגיע (אגב, גם המנהלת שלי לא מצפה שזה יקרה).

אז אם הייתי עובדת רק 3 ימים, יש סיכוי שמידי פעם הייתי מגיעה ביום נוסף למלא מקום.

אבל אם בחרתי לעבוד חצי משרה, כי קשה לי לעבוד יותר. אז לצפות ממני למלא מקום באופן קבוע יום נוסף, זה קצת מוזר.

ומסכימה עם מי שכתבה, שהפותחת לא תמיד מסרבת. רק לפעמים, וזה לגמרי לגיטימי.

מותר שלפעמים לא יתאים למלא מקום.

לק"י

1. שאם השעות הנוספות בסוף מגיעות על חשבון המשרה הבסיסית, כלומר שאם אני מותשת מהמ"מ ויוצא לי החשק לעבוד, זה בסוף נופל על חשבון הכיתות הקבועות שלי, וזה בעייתי.

(וגם אם זה בסוף על חשבון הילדים הפרטיים, זה לא תמיד שווה. מידי פעם בסדר, אבל לא קבוע)

2. בתור מורה חדשה באמת לא תמיד מבינים את המורכבות של הצורך במ"מ. כי לא לכל בית ספר יש מאגר של מ"מ.

אבל לזלזל בה ולרדת עליה בגלל זה- זו בטח לא הדרך.

אז צריך לתת יד ולעזור, אבל לשים לב גם לכוחות שלנו.

הם נקודות להסתכלות מערכתית שזה תפקיד של מנהלת בד"כ,

לא יודעת מאיפה מגיע המנהג שהמורות מחליפות ביניהם ישירות, 

כנראה יש לזה הרבה יתרונות אבל יש גם חסרונות, כמו זו לדוגמה.

בגלל שאני לא מתוך המערכת, אני לא יודעת לייעץ לאף צד מה בדיוק לעשות כדי לפתור את הבעיה,

רק הראיתי בניתוח פשוט של המציאות (פשוט ההפך מלעומק) איך זה נראה מהצד מהבחינה של איך כל צד רואה את הדברים (כמו בגישור)

כשמבינים מאיפה נובע הציפייה של הצד השני הרבה פעמים יותר קל להתמודד.

בעיני זה חשוב בעיקר בשביל להבין שאותה סיטואציה תחזור על עצמה במקומות אחרים של צוות ותיק עם תרבות ארגונית מבוססת (תרבות החלפות מסויימת שבה כוחם מחליפים בכל הכיתות)

ושזה לא מקרי, אלא יש פה דפוס מסויים שגרם לכל זה.

לפי מה שאת מתארת נשמע שיש מקום למנהלת לעשות סדר בדברים, אני לא יודעת אם זה נכון או לא.

אם כן, והמנהלת הזאת לא חזקה מספיק, אז אם הולכים לבדוק מקום עבודה חדש, צריל לוודא שהמנהלת חזקה מספיק ונותנת גיבוי ותמיכה נדרשת,

ואם זה לא נכון, אז שוב המקרה הזה יחזור על עצמו וצריך לא להיכנס לסיטואציה כזאת שוב.

(או לעבוד בבתי ספר בלי בעיות משמעת כאלו חמורות)

שוב, אני לא באה לומר מה המסקנות האופרטיביות, כי אני לא מבפנים.

אני רק נותנת דוגמאות למסקנות על סמך ההבחנה של הציפייה של הצוות שנשמע לגיטימי מהצד שלהן.

הייתה פה עוד נקודה שדווקא לכן מבפנים נשמעת כמו טריוויאלית אבל לדעתי היא לא.

עובד חדש עם פחות ניסיון מקבל פחות משכורת, הטייטל שלו נמוך יותר בהגדרה וככה גם הציפיות ממנו.

(אם כי את דיברת על להגיע ביום חופשי שזה לא קשור לוותק וניסיון, אני מדברת על לא להיכנס לכיתות מסויימות)

לא יודעת למה במערכת החינוך ההבחנה הזאת לא מדוברת (אולי כדי שהתלמידים לא ינצלו את זה)

אבל לדעתי זה תפקיד המנהלת לומר שלא לצפות מג'וניור לעשות מטלות של סניור.

ובמקרה הזה הציפייה של הצוות שגויה.

לק"י

אם זה חופשת מחלה, אז המנהלת דואגת למ"מ.

אם חופש אחר- אנחנו מחפשים, ואם לא מצאנו, המנהלת מחפשת.

אני חושבת שבמקרים ממש חריגים, היא לא תאשר חופש אם אין מ"מ.

ואני מסכימה, שזה בהחלט אמור להיות תפקיד ההנהלה או מורה שזה התפקיד שלו.

ולא לתת לזה לגרור מריבות בצוות.

לא נכנס לכיתות קשות.. 

בפועל בהרבה מאוד בתי הספר המצב הפוך..

מורים וותיקים הם "פריבלגים" באיזושהי מידה ומכבדים אותם.. יש להם את המקום ווהערכה בצוות, אז הם מרשים לעצמם לעשות מה שנוח להם.

ומורים צעירים הם כלבויניקים כאלה. גם אם לא במודע, זה קורה.

@לא רוצה להשמיץ פה ח"ו מורות ותיקון וגם יש הרבה בתי ספר שזה לא ככה בהם. זה גם מאוד תלוי בהנהלה.. אבל בפועל המנהלים רוים לשמור מורי  טובים וותיקים בבית הספר...

היא לא חייבת להחליף, זאת החלטה אישית וטובה שעושים, והיא לא צריכה לצאת מזה מתוסכלת

לק"י

במקום לחבק את המורות החדשות ולהכיל אותן, מבריחים אותן.

ממש נפלא🤦‍♀️

שאת אלופה שאת עומדת על שלך.

ממש לא מובן מאליו למישהי חדשה בצוות.

אני בגישה שחשוב להציב את הקו האדום שלך ולהתעקש עליו, במיוחד בכזה מקצוע. אפשר להסביר בנעימות, אפילו במקום של כבוד והערכה למורות וותיקות, שאת "עדיין לא" במקום שלהן ולא מרגישה מספיק בטוחה להיכנס לכיתות כאלו. לגיטימי לגמרי, במיוחד כשמילוי מקום זה תוספת שכר ואת פשוט בוחרת שלא לקבל אותה.

לדעתי צוות לא טוב זאת סיבה טובה לעזוב מקום עבודה. חסרים מלא מורים בשוק... אני בטוחה שיש גם מקומות יותר נעימים לעבוד בהם.

זה שאת עומדת על שלך זה יפה מאוד.

קראתי פה אישה שלא מתבלבלת ולא מפחדת םהגיד מתי השני לא בסדר, ולא מנסה להתאים את עצמה בכל מחיר.

האהבה העצמית הזאת היא מתנה לחיים.

ולעזוב

אני גם מורה, עושה המון מילויי מקום.

כבר עם ותק ומקום בצוות, אבל גם בהתחלה מעולם לא עשו לי פרצופים על כיתות שלא רציתי להיכנס למילוי מקום (ויש גם כיתות שאני לא מוכנה ללמד בכלל, וגם זה לגיטימי בסוף אם אני מבינה שהמשמעות של זה היא שיורדת לי המשרה כי אף אחד לא חייב לתת לי את הכיתות שאני רוצה)

נשמע צוות שממש לא נעים לעבוד איתו, וחבל.

יש כל כך הרבה מקומות שמחפשים מורות, שתומכים במורות צעירות ונותנים להם גיבוי, שזה לא שווה את התיסכול והכאב שלך.

איזה כיף שבחרת בהוראה, ואת נשמעת מורה מהממת ומסורה! כל הכבוד לך על ההשקעה בתלמידות גם כשהצוות לא משהו...

זה דורש אומץ, אבל אם את יכולה- הייתי כן מציעה לחפש מקום לשנה הבאה. עכשיו (או קצת יותר מאוחר) זה זמן מצויין לשלוח קורות חיים. מקסימום תמצאי מקום יותר טוב שתאהבי...

ראיתי ממש הבדלים בין בתי ספר ויש מקומות שמאוד מחבקים מורות חדשות. הלוואי שתגיעי לאחד מהם!

אם יש אפשרות הייתי עוברת לביס אחר

ואולי יעזור לך למילויי מקום בכיתות שאין סיכוי למשמעת מראש לבוא בגישה של להעביר את הזמן, לתת דף עבודה או משימה בספר, לעבור בין הבנות לעזור להן ומי שלא עובדת בעיה שלה, אפשר להעביר למורה רשימה של מי שעבדה יפה זה מדרבן חח

כמובן לא מתאים לכל גיל, עשיתי את זה בזמנו בכיתה ט היה סבבה

חזרתי עם דמעות בעיניים כמעט כל יום 

ב"ה שעברתי

יש בתי ספר עם צוות מדהים!!

לא נכנסת לדיון לגבי הלגיטימיות לסרב למלא מקום, אבל גם בזה יש דרך איך להגיד.

נשמע שההתנהלות של הצוות ממש ילדותית ופוגעת. אתן רוצות להעיר משהו? תגידו בנעימות, אל תעשו פרצופים.

יקרה ואהובה, תתחילי לחפש בית ספר שיעריכו בו את העבודה שלך ויתנו לך הרגשה שאת רצויה ושייכת.

מקום אחד המנהלת והסגנית היו קשוחות ממש

הייתי צריכה למצוא בעצמי מחליפה מתוך רשימה של מורות מחליפות, זוכרת את זה כמה סיוט ולא הגיוני זה היה, שאני עם חום 39 בערך ועושה טלפונים... הזיה.

מצד שני לא דרשו ממני כל כך מעבר למה שצריך

מקום שני מנהלת וסגנית שפשוט מבינים ומכילים וזה פשוט עולם אחר. אפילו עם איזה הרגשה של הכלה טיפולית כזאת משהו באמת נדיר.... 

נתן לי מוטיבציה לתת מעצמי יותר אפילו בכיתות קשות... והם ממש העריכו ונתנו לי הרגשה של לא מובן מאליו מה שעשיתי וזה גם ואו בעיניי... 

בכל אופן המצב בהוראה נראה כרגע שצריך יותר מילוי מקום ממשרה רגילה 🥴

לא סתם מלא בורחים מהמקצוע הזה כל עוד נפשם בם. מבינה לגמרי. גם אני ברחתי אבל מסיבות אחרות...

אנשים שוכחים שבמקומות רגילים העבודה יחסית מאוד מוגדרת ובהוראה השמיים הם הגבול בערך, ורק דורשים ודורשים ודורשים בהרגשה כאילו אני עובדת באיזה עמותה נזקקת חסרת כח אדם בהתנדבות...

ויש לי עוד מלא מלא מלא מה להגיד על המערכת הבעייתית הזאת...

זה שהצוות לא מפרגן זה בכלל... עזבי

אם תוכלי לחפש מקום אחר עדיף 

אבל מצטרפת בכל לב למה ש @אמאשוני כתבה

נשמע קצת פריוולגי

אני אדבר מהחוויה שלי..... בצוות שלנו יש הרבה חדשים ונראה לי זה קטע של צעירים (וואי איך אני נשמעת זקנה...) שמאוד מאוד קשובים לעצמם ולמה שמתאים להם או לא מתאים להם...

מצד אחד זה מהמם!

מצד שני כחבר לצוות, וואלה, זה לא נעים. כי בסוף יש עבודה קשה, ומישהו צריך לעשות אותה... אז אם רק נחשוב על מה נעים לי או כיף לי, או מה רק הגבולות שעליהם חתמתי בעבודה... העבוד  המלוכלכת תיפול תמיד על שאר האנשים. ונכון שהוותיקים יש להם כבר יותר נסיון, ובאיזשהו מובן העבודה הקשה הזאת קצת יותר קלה להם, כי הם עם נסיון.

אבל האמת?

זה ממש לא כיף לעשות עבודה קשה לבד. בטח כשזה משהו שחוזר על עצמו, ובטח ובטח כשלא נראה  שיש אופק לשינוי.... כי הרי...אף פעם לא באמת תרצי להתמודד עם הכיתות הקשות.. אז נסיון לא יצבר לך, ולעולם את תשארי בלופ הזה,הנוח, עם הכיתות החמודות.....

לדעתי

בשביל הטווח הרחוק, יחסי עבודה הם חשובים ביותר, במיוחד לחדשים וצעירים. תראי את זה כהזדמנות לצבור נסיון ולתרגל יציאה מאיזורי הנוחות למקום קצת יותר בוגר... בטוחה שזה גם מאוד יקדם אותך מקצועית וגם יתרום לך ביחסים עם שאר הצוות- וזה קריטי חא פחות.

בהצלחה

יש עובדים בכל הגילאים שבוחרים מה מתאים להם ומה לא 

וזה בסדר 

אבל רובם נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים לשום מקום

וזה בדר״כ מביא בעיות עם העובדים האחרים 

אני שמה דגש חשוב על בחירה ועל גבולות, אבל בעבודה כשמבקשים ממני משהו, כמעט אוטומטית אני אומרת כן, זה מה שהופך עובד רגיל לעובד מצוין וזה מה שגרם לי להתקדם שוב ושוב, וגם  להתפתח ברמה האישית.

זה לא אומר שאין לי גבולות, יש דברים בודדים שאמרתי עליהם לא ויש דברים שאמרתי שאני לא אצליח לעשות ביחד. בגלל שאני עושה את רוב הדברים שמבקשים, אז מקשיבים ומתחשבים בגבולות שלי, מבינים שזה נחוץ.

להתחיל בקצב שלי כדי לא להישחק ולא להיצלק, 

תהיי בטוחה שאני מאוד רוצה להיות הכי טובה שיש שם ולהיות מצטיינת, זה לא העניין, 

העניין שהצוות נותן את התחושה שזה שאת חדשה זה לא אומר כלום וגרוע מכך- יש לך מלא זמן ותחליפי כי למה לא, ועוד מגדילים לעשות ופוגעים, זה לא לגיטימי!

וכתבתי שאני מחליפה כשאני יכולה וכשזורם לי, אבל היי, אני מנסה להתמקד רגע במה שכן התחייבתי אליו לפני כל השאר. 

אני מסכימה שאחרי שיש ניסיון צריך להיכנס לכל הכיתות גם קשות, כשיהיה לי ביטחון וניסיון, ולא, להיכנס ולסבול כדי "לצבור ניסיון" זה לא אופציה כרגע, אני רוצה חוויות טובות ומצמיחות כדי לא לברוח תוך שניה..

אבל שימי לב שיש את הצד השני

של העובדות וההנהלה 

שמשווים אותך לאחרים שלא חושבים שחדשות צריכות לקבל פריבילגיה מיוחדת 

וכדאי לעשות באלאנס בין הגבולות והרצונות שלך לבין שלהם

אם את רוצה להמשיך שם בטוב.

כי עם תקשורת כזו עם הצוות, החוויות שלך לא יהיו מצמיחות.

בגדול מילויי מקום אמורים להיות אנשים מבחוץ.

רוצים לבקש טובה ממישהו? סבבה תבקשו, אבל לגיטימי לגמרי לענות גם לא.

בטח ביום חופשי.

שעות שהייה זה באמת תחום אפור, אצלנו מבקשים להיכנס.

אבל זה מובן והגיוני שמורה לא תרצה להגיע ביום החופשי שלה...

תחשבי על עצמך שיבקשו ממך פתאום להגיע ביום שישי. זה מעצבן...

זה באמת לא הגיוני

אבל אם זה פעם ב זה הגיוני

לתרום מעבר ולהיות חלק מהצוות

אני צריכה להיות זמינה בבית לדברים דחופים ולעיתים זה יוצא בערב חג או במוצאי חג, האם זה נוח לי? ממש לא, אבל יש אנשים (ומערכות) שצריכים אותי ואני אעשה למרות שזה מאד לא נוח.

תראי את הדרך שבה הן גורמות לי להחליף, בצורה כוחנית ולא נעימה. אני מורה חדשה! אני בלי ניסיון וביטחון כמו שיש להן. 

גם כמו שכתבתי, זה סוג של אלימות מילולית של להיות כולן מול אחת בשביל שארגיש לא נעים ואחליף, זה ממש לא הדרך בעיניי. 

אני באמת מרגישה שהכיתות הקשות יכולות לגרום לי לטראומה כמתחילה, ואני הייתי לא פחות שמחה בעצמי להיכנס ולהיות תותחית. אין לי עניין להשתמט.. אבל כשאת רואה שאין משמעת והמנהלת לא מספיק חזקה אז למה שאעשה את זה..

דבר ראשון חיבוק גדול, גם אני מורה חדשה וצעירה בבית ספר מגובש והזדהתי עם הרבה ממה שכתבת...

אני חושבת שבית ספר זה מקום עבודה שונה בתכלית מכל מקום עבודה אחר ובכלל לא ניתן להשוואה ובזה מתחילות הרבה מהבעיות במערכת החינוך.

זר לא יבין את התחושה של לעמוד בכיתה קשה שפשוט מצפצפת עליך ושאת מרגישה שאת נותנת שם 200% מעצמך ומקבלת יריקה בפרצוף מהילדים וההורים.

כן, לגיטימי לגמרי לא להסכים למלא מקום בשעת שהיה כי לפעמים זה אומר לעמוד על הרגליים 6 שעות רצוף ולחזור גמורה הביתה.

כן, זה לגיטימי שמורה חדשה וצעירה לא תרצה להכנס לכיתות קשות כדי לא לחזור סמרטוט הביתה.

יש מספיק דרכים לצבור ניסיון בכיתות יותר פשוטות ולהכנס לאט לאט למים בלי להרגיש טובעת.

האם זה נכון להציב כאלה גבולות בכל עבודה?!

כנראה שלא...

אבל לדעתי זאת הדרך היחידה להשאר במערכת

ומי שמעקם את האף שיבוסם לו

בית ספר זה לא כל מקום עבודה אחר. פשוט לא.

אפשר לכתוב כאן עד מחר על יחסי עבודה תקינים, ויכול להיות שזה נכון באופן כללי.

זה לא נכון בבית ספר.

למלא מקום זה לא "עוד עבודה קשה שצריך לעשות", זה פשוט "עוד עבודה שחורה, שמכיוון שאין מספיק מורים, העמיס עוד על המורים הנחנקים ממילא".

להיות מורה זה *מקצוע*, להיות *איש מקצוע*. זה דורש השקעה, כלים, ניסיון, למידה, עד שבונים את המקצועיות. אנשי מקצוע שונים, מתאימים לעבודה בדברים שונים. זה שמחלקים לכל מורה מילוי מקום, הופך במובן מסויים את ההוראה ממקצוע, לבייביסיטר. זה בסדר גמור להחליט שבאתי בשביל ללמד, ולא לסתום חורים. זה בסדר גמור להחליט שבאתי לעשות את התפקיד שלי, ולא לתקן את כל הבעיות במערכת.

האם כדאי לדעת איך לעשות את זה? כן

האם יש מצב שבו עדיף לעבור בית ספר במקום להתעקש? כן

האם כדאי לפעמים להיות ראש גדול? כן

כל זה לא סותר, את זה שלשים גבולות זה לגמרי לגיטימי, וזה שעושים פרצופים למי שמנסה לעבוד בצורה שלא תשחק אותה לחלוטין, זו בעיה של המערכת ולא של העובדת.

אני עובגת במערכת החינוך מעל 20 שנה, עבדתי בבתי ספר שהיחסי צוות בהם היו לא נעימים. ב"ה , בשנים האחרונות עובדת במקום מהמם, וגם בעלת.תפקיד , אז רואה את הדברים גם מצד המערכת.

נשמע שהצוות באמת לא נעים. אבל חשוב לי לומר לך משהו:

גם במקום בו הצוות והמנהל מעולים יד ציפיה שמורה תתן יד כם לצרכי המערכת, ותכנס קצת מתחת לאלונקה. 

אפשר לומר שמשהו לא מתאים לך,  וזו שאלה איך אומרים. כשאת אומרת לא, לכיצות האלה אנימלא מוכנה להכנס, זה מתפרש כ- אני לא מוכנה להכנס מתחת לאלונקה, שכולכן סוחבות, כי לא תמיג קל בעבודה הזו. 

כשאני אומרת לא לבקשות בבית הבפר, אני בדרך כלל אומרת אותו מרוכך, אן מסבירה שזה באמת לא מסתדר, או משהו בסגנון של, אני ממש מעדיפה שלא, רק אם את ממש נתקעת... או הי י ממש שמחה לעזור, אבל ממש קשה לי בכיתה הזו, אז רק אם ממש לא תמצאי פתרון.

כדאת מרוכזת בצורך של עצמך לצבור חוויות טובות, זה לגמרי לגיטימי אבל לא מתפרש טוב בבית הספר, אוהבים מורות שנותנות האגשת שותפות בעול, ואומרת שוב, אפשר גם לומר לא, אבל באופן אמפטי שרואה גם אותן.

בבית הספר שלי, כשיש מורה שמרוכזת מאוד בעצמה ומרגישים שהיא לא מנסה לתת מעבר ולעזור כשצריך, לא יציחסו אליה לא יפה, כולם נחמדים ויש אוירה טובה בסך העל, אבל אני שומעת מה חושבים גם מאחורי הקלעים, ולא אוהבים את זה.

ושוב, לא מחפשים יסמנים, ואנשים בלי גבולןת, אלא את ההרגשה של השותפות והנכונות לעזור ולתת מעבר, כי כולם נותנים מעבר , גם מי ש20 שנה במערכת, וכי אנחנו עוזרות אחת לשניה. 

לענות לזה, דווקא בתור מישהי שיחסית מעט שנים במערכת. ובתור מישהי שאמא שלה מורה משקיענית מאוד מאוד.

קודם כל כתבת יפה, ואני מבינה את הצורך בשותפות.

אבל אני גם חושבת, שזו אחת מהבעיות הקשות של מערכת החינוך.

עבודה לא אמורה להיות בהתנדבות, ותפקיד שמתבצע אמור להיות משולם בהתאם.

בהוראה זה לא ככה.

גם אם משרה של מורה היא מספר שעות מסויים, בשביל להיות מורה טובה, צריך להשקיע הרבה מעבר. בטח בתור מורה מתחילה, שאין שיעורים מוכנים, אבל גם אחר כך.

הכנת שיעור זה שעות של עבודה, שיחות עם הורים, טיולים, ישיבות צוות, בדיקת מבחנים ועוד. אז חלק באמת נכנס בתוך שעות המשרה, אבל הרבה מתבצע אחרי זה.

אמא שלי תמיד עבדה. ללא הפסקה. והיא מורה מעולה, והייתה יושבת שעות על הכנת שיעורים ועוד מלא.

אבא שלי היה אומר לה "אז תגידי להם שאת זה את לא יכולה. שזה מעבר לשעות שלך, ואם הם רוצים שתעשי מעבר אז שישלמו". כמובן שהיא לא אמרה, וכמובן שלא שילמו.

ובעיניי זה שמערכת החינוך בנויה בצורה כזו, שברור לכולם שמספר השעות שמוגדר למשרה, הוא נמוך ממספר שעות העבודה בפועל, זה לא תקין.

או שיש כל כך הרבה חוסרים שמורה יכול למצוא עצמו כבייביסיטר, או נאלץ להתמודד עם כיתות שהוא לא מכיר. ואני יכולה לכתוב כאן עוד דברים, שאולי למי שנמצא במערכת שנים זה נראה הגיוני. אבל באמת באמת, זה לא מערכת בריאה. זה לא אמור לעבוד ככה.

ואולי חלק מהתיקון של מערכת החינוך, זה קודם כל להבין שהציפייה הזו מוצרים לעשות מעבר היא לא הוגנת. אז נכון, עד שיתקנו זה מה שיקרה, ויש עניין של חברות והגדלת ראש. אבל אם משהו לא תקין, עדיף לא לנרמל אותו, אלא לנסות למצוא לו פתרונות.

בסוף, מחפשים מורים שאכפת להם מבית הספר ומשאר הצוות, ומוכנים לעזור ולתת יד, ברור שיש,כבולות, ובבחת הספר שלי מבינים אותם, ומנסים לא להגזים, וגם כשמישהי יודעת לומר לא בצורה יפה , ומכבדת , מקבלים את זה. אבל כשמישהי תמיד אומרת לא, ותמיד עושה רק את החשבון של עצמה , לא אוהבים את זה, זה ככה בכל מערכת, גם במשפחה.

נכון שיש,בתי  ספר שדורשים באופן מןגזם, ולא רואים את המורים, עבדתי בכאלה, ואם זו המציאות, אני באמת בעד לחפש מקום יותר אנושי, גם בבית הספר הכי אנושי , הגיוני לא לראות רק את עצמך, דוקא שם יצפו שגם תהיי אכפתית, כי בסןף הם צריכים להחזיק בית ספר, גם אם למשרד החינוך יש בעיות בהתנהלןת.

אני מבינה ומסכימה.

אני רק אומרת, שלפעמים בית ספר יכול להיות מאוד מכבד, אבל נוצר סטנדרט מסויים. שזה לא שאומרים למורה שזה מה שהיא חייבת לעשות, אלא שפשוט ככה עושים כדי להצליח.

לי בתור מורה, כדאי מאוד להשקיע בהכנת השיעור לפני כן. כי אחרת השיעור יראה בהתאם. אבל מה לעשות שלהכין שיעור לוקח זמן? אז זה לא שיש מנהל שעומד מעליי ואומר לי שזה מה שאני חייבת לעשות, אבל בעצם כדי לעשות את התפקיד טוב (ומי לא רוצה להיות עובד טוב), צריך לעבוד מעבר למה שמשלמים.

אם אני אכפתית אז אני צריכה להיות סמרטוט או חולה בגלל עומס?? כן אנשים נהיים חולים מהמקצוע הזה אם לא ישימו לו גבולות... 

מורה חדשה צריכה לקבל תמיכה מהמערכת

וצריכה את הקצב שלה להתברג, להשתפשף וללמוד את המקצוע, מה שלא מלמדים בתואר בכלל וגם לא בקושי בסטאז'.

אין עניין להשחק בכח ולברוח אחרי שנה שנתיים...

גם המערכת היום זה לא מה שהיה פעם זה ממש החמיר ונהיה גרוע... והמחסור נהיה חמור יותר...

ממליצה לשים אותם בנעם, ולפעמים גם לתת מעצמך, וכשאי אפשר , להסביר שלא מסתדר, ובית ספר אנושי גם יבין , אבל כשבאים בגישה של : לא מוכנה לתת מעבר, זה לא טוב למורה עצמה, בשום עבודה, לא רק במערכת החינוך.

ממש לא להיות סמרטוט וחולה, ואם זו הציפיה בבית הספר, אז באמת לא כדאי לעבד שם( ועבדתי במקום כזה בתחילת הדרך). 

תהיה התנגדות כי היא צריכה לשמור על המקום שלה.

במקום שרואה אותה ומתייחס בכבוד לגבולות שלה, מטבע הדברים ההתנגדות תפחת, והשיתוף פעולה יעלה.

אם הכיתה קשה מאוד , מנהלת , יועצת ומחנכת צריכות לעשות איתה תהליך ולא להכניס לשם מורה חסרת ניסיון שלא תצליח ללמד. עם כל הכבוד לעניין חברתי של מורות יש גם תלמידות בתמונה. אם מורה לא יכולה להשתלט על כיתה מסויימת , חייבים להביא מישהי שכן יכולה. בכל מקרה מורה חדשה לא תצליח ללמד, ילדות מתפרעות יקבלו חיזוק להתנהגות לא טובה שלהן, ילדות חלשות יותר יפסידו חומר או אפילו יקבלו מטאטא מבנות מתפרעות.

זה לא הגיוני שכיתה מסויימת לא תקבל מורה מתאימה בגלל שיקולים לא קשורים. 

‏היא נותנת הסתכלות רחבה על מצב מורכב

‏פתרונות למערכת החינוך לא יבואו מהמורות 

הם צריכים להגיע מלמעלה ולא בטוח שהם יגיעו

‏ההתנהלות שהיא ממליצה לעובדת היא למען עצמה בלבד ולא למען המערכת כדי שהיא תוכל להשתלב כעובדת מן המניין בצורה טובה

‏יש עוד מקצועות שיש בהם בעיות של כוח אדם כמו רוקחים נהגים מטפלות במעונות 

בינתיים הפתרון שנמצא הוא להעסיק ערבים מה שפחות אפשרי לבתי ספר פחות יתקבל

‏מערכת החינוך עומדת על כרעי תרנגולת ועל זה שחלק מהאמהות מעדיפות לעבוד בחינוך בגלל השעות

אני מורה, לא בייביסיטר.

עובדת מלא ומקבלת מעט ביחס להשקעה שלי ובעיקר מקבלת מעט מאוד הערכה גם ממורים ותיקים יותר בצוות שבמקום לתמוך מורידים לי ומעירים הערות מאוד פוגעות. וגם מההורים אבל זאת כבר בעיה ידועה...

קולגה שלי בצוות היא לא הבוסית שלי ולא אמורה לעשות לי פרצופים אם אני לא מסכימה לבקשה שלה

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈