המנהלת לא מציגה אותך לצוות המורים כמורה חדשה?

** אני לא מבינה בהוראה אז אולי מה שאני אומרת לא נכון, אבל לדעתי זו באמת התנהלות לא לגיטימית, איך שדיברו אלייך. 

ומצד שני, תחשבי שאולי גם את תצטרכי החלפה מתישהו אז צריך לנהל את זה בחכמה.

קשה להיות עובד חדש במכונה משומנת❤️

כי היו לה תוכניות אחרות או משהו...

לפותחת, אם זה על חשבון שעות שהייה, זה בהחלט מבאס להחליף אבל מאוד מתבקש ומקובל. גם זה צריך להיעשות בנעימות ובכבוד.

אם זה על חשבון הזמן האישי שלך, אין לי מילים...

באמת עם חוסר משמעת, אז מאוד ביקשתי שלא אבל כשלא היתה ברירה הכריחו..

או שהרוב לפחות..

גם להשליך רק עלי את האחריות לזה שיכירו אותי מאוד מתסכל.. 

אני גם לא מחנכת אז זה בכלל פוגע. 

ובקשר להחלפות, אני מסכימה, וכשיכולתי החלפתי ואגב לא ביקשתי החלפה אפילו אחת עד לרגע זה...

מצופה להחליף בשעות שהייה

במקרה כזה, זה באמת יכול להצטייר כפינוק וזה פחות מקובל

מצופה מעובד חדש להתיישר לפי איך שהמערכת עובדת. ואם נהוג שמחליפים, לא יודעת כמה ברירות יהיו לך. נשמע שזה או לסרב ולספוג עד שיכריחו, או לעבור למקום אחר פשוטולקוות שיהיה לך שם יותר טוב

אם זה חלק מהציפיות ממך כמורה בתוך המערכת, וזה מה שכולן עושות, הגיוני שהן יתמרמרו כי להן כביכול אין אופציה לסרב. אבל זה באמת לא נעים לעמוד בסיטואציה כזו 

מושפלת וסמרטוט. 

אין לי כוח לזה. 

 זה חלק מהמקצוע, ילדים עם בעיות משמעת🤷‍♀️

תנסי לא לקחת את זה אישית.

אני מרגישה שיש בעיה יותר שורשית בכיתות האלו ואני לא רוצה לאכול את הקש הזה. 

ברור לי שזה בנות מקסימות שדרוש להן הצבת גבולות הבעיה שאין כזה דבר שם בצורה עמוקה ואם אני לא ותיקה/קשוחה ברמות אין לי סיכוי.. 

אבל אם זו הגישה, אז אל תתפלאי שאת מקבלת כתף קרה. כי שוב, יש פה תיאום ציפיות מסוים לא כתוב שאת לא עומדת בו

כי בסוף כן מצופה לההחליף גם בכיתות הפחות טובות. גם אם זה אומר להיות מאוד קשוחה שם.  

אם את מסוגלת להתמודד עם הריקושטים,מעולה. תנסי להמשיך כך

אבל אם זה קשה לך מאוד, תחשבי אם מתאים לך להישאר שם.  

אפשר לומר שאולי אני לא מחוספסת מספיק או כלמני דברים כאלו, 

שורה תחתונה אני לא באה להוראה כדי לצאת מצולקת...🫣

הגבול שלך. לגמרי. 

אבל חשוב שתדעי שייתכנו השלכות כנראה.. 

אין שום סיבה בעולם שתחליפי אותה במצב כזה! הנפש שלך חשובה לא פחות מהסיבות שלה.. על סיבה מספיק טובה היא יכולה לקבל אישור מהמנהלת וידאגו לממלאת מקום..

לא על חשבונך!

אומרת בתור מורה שפרשה בגלל סיבות כאלה ולדעתי עולם ההוראה חייב מורים טובים ובאסה שזה קורה וככה מפסידים מורים..

אני אישית הייתי בבית ספר מהמם עם צוות והנהלה מקסימים אז לא יכולה לתרום בקטע הזה חוץ מאולי להציע לבדוק אם יש משרה רלוונטית בבית ספר נורמלי יותר..

מעולם לא שמעתי והתבקשתי להחליף בכיתות שלא למדתי בהם אלא אם ביקשו ממני כממלאת מקום ואז מבחינתי נכנסתי רק כשהתאים לי והמון פעמים הודעתי להנהלה מראש שזה שעת משחק (או שאני מפעילה ובמקרים קשים דפי צביעה או משחק חופשי)

לק"י

לא הבנתי את החלוקה שעשית.

פרצופים.. ואני לא חייבת!

ויש מילוי מקום לשעה שפתאום נתקעו ואין אף מורה אחרת או שלא מצאו מחליפה ליום שלם וכל המורות מתחלקות ביניהן כי אין ברירה, שזה סיוט, כי את בונה על הזמן הזה וגם לא כל כיתה זורם לך

ואז אני מחליפה שעות עם מורה באחת הכיתות שאני מלמדת בגלל שהיא נתקעה ואז היא מחליפה אותי שיצא וזה אני השתדלתי לעשות יותר כשהתאים לי כי בסוף גם ככה זה כיתה שלי והמאמץ היה רק להתאים את עצמי לשעות..

מילוי מקום זה שעות שבעקרון ההנהלה צריכה לדאוג להם ולך אין שום מחוייבות לכך.. אם מתאים ומסתדר לך אז מעולה אבל ממש אין כאן מקום לפרצופים.. בשביל זה הבית ספר דואג לצוות של ממלאות מקום בדכ מורות צעחרות ולפעמים סטודנטיות בלי תואר..

לק"י

אלא אם התכוונת, שפעם את מחליפה אותה, ופעם היא אותך.

באותה כיתה והמחנכת צריכה לצאת מוקדם אבל בלי סיבה רצינית אז היא מבקשת מהמורה המקצועית שתגיע מוקדם יותר ותלמד עוד שעה והיא תלמד במקומה שעה שבוע הבא..

כנראה תלוי בית ספר אבל אצלינו מאשרים מידי פעם..

סביבה כזאת רעילה לא כדאי להישאר בה.

 יש צוותים איכותיים ומפרגנים..

ולגמרי את יכולה לפתוח את זה מול המנהלת. היא הרימה לך להנחתה..

שאלה אם הכל בסדר, תגידי לה שלא.

שאת לא מרגישה במקום טוב חברתית שפתוח לקבל אנשים חדשים. תספרי לה איך את מרגישהביחס של הצוו .

 אם יש לך אומץ את גם יכולה לדבר קצת בוטה וציני.

אין בצוות אף אחת נורמלית שיצרת איתה קשר?

על שלך.

אני בשביל הראשונות הייתי ממש כולבוייניק והרבה פעמים זה היחס למורות חדשות. (וזה לזכות המנהלת שלך שכנראה משאירה לך מרחב לסירוב) 

שאני לא רעשנית, ושטוב לי סך הכל שם, רק שההרגשה מהצוות שכולם עלי, ואז היא עשתה לי פרצוף כאילו אני מוזרה ופשוט לא היה חשק להרחיב.. והיא גם לא ניסתה באמת להבין.

גם כשמדברים איתה היא חצי בפלאפון והיא ממש לא זמינה נפשית ואנשים כמוני נרמסים בצורה כזאת. 

בלי להבין לעומק את הדילמה, לא מכירה משום צד ולכן שופטת רק ממה שאמרת-

להחליט שיש כיתות שאת אוהבת לעבוד בהן וכיתות שלא, ולכן את לא מחליפה שם, זה נשמע כמו פינוק.

יכול להיות שמבחינתך זה עוד לא שלב בשל מספיק מבחינת ניסיון, ואז זה צריך גם להשתקף בטייל ובשכר.

גם במקצועות אחרים יש מצבים שצריך לקפוץ למים ולמלא את התפקיד גם כשלא מתאים ויש איזה חרדת ביצוע..

נשמע שעדיף לך לעבוד במקום שבו האווירה היא אחרת ויש יותר קבלה לעובדה שאת פחות עם ניסיון.

או שתקחי את זה כהזדמנות להיות זנב לאריות וכן תנסי ליישר קו עם מה שהאחרות עושות- רק תבקשי יותר הנחייה ועזרה איך לעשות את זה.

בכל מקרה גם אם את מחליטה להתקדם בקצב שלך ולא ללמד בכל הכיתות, תביני שברמת העיקרון הטענה צודקת ולכן לא יבינו אותך וזה מה שיש.

כלומר אל תנסי להסביר, תני לדברים לעבור על ידך.

המנהלת לא מספיק על זה, וגם היא בעצמה לא מי יודע מה מצליחה "להשתלט על זה" ולכן זה מתסכל. אני בטוחה שכשיש יותר משמעת שעוברת דרך החוד חנית- המנהלת, ברור שהכיתות יותר ממושמעות, 

לא יודעת אם הבנת, אבל זה תלמידות שיכולות ממש להשפיל, ולטרוק תדלת של הכיתה ולצאת ולהיכנס, למה שאעבור דבר כזה? הן יכולות לרוץ עם מטאטא מסביב לכיתה ופשוט לא לשים עלי. ואני כן יודעת לשים גבולות זה משהו אחר שם. 

לק"י

בסוף זה שעות שהיא אמורה לנצל לעשיה (ויש כאלה שבהחלט מנצלות את הזמן).

גם אני לא תמיד מתנדבת להחליף בכל זמן אפשרי. אם אני רואה שתקועים, אז אני אשתדל יותר.

שיש כזה דבר "להתנדב" במקום העבודה.

גם בעבודות אחרות יש מצבים של מילוי מקום וצורכי מערכת.

עושים כמו כולם. לא שכל אחד מחליט איפה בא לו להתנדב.

זה נשמע שהמורות האחרות כן נכנסות תית האלונקה והיא לא,

ומכאן התסכול שלהן.

בכל עבודה

יש דברים שיותר מצופה להסכים ויש שפחות.

צורך של המערכת לא יכול לבוא על חשבון הפרט כך שהוא יבוא בימים שהוא לא ימי עבודה שלו, אלא אם זה בבחירתו ובהסכמתו (זה חלק ממה שהיא תיארה שקורה שם)

בית הספר צריך שיהיה לו גם מאגר חיצוני של מחליפות.

כי אני מדברת על התחושה שלהן מול התחושה שלה, ולא בהשוואה לבתי ספר אחרים.

אם יש הדדיות בלתי כתובה בין המורות ואחת לא משתפת פעולה, זה יוצר תסכול אצל השאר.

או מורה חדשה זה שמיים וארץ.

אגב קורה גם מורות ותיקות מצפות ממורות צעירות להיות כולבוייניק והן דווקא לא נותנות כמו שהן מצפות שהצעירות יתנו.

במיוחד אם אחוזי המשרה של הפותחת קטנים יחסית, אז מבחינתן היא עובדת רק 3 ימים מה אכפת לה לבוא לעוד יום. וזה ממש לא ככה, זה דבר שלא יבקשו מחברות שלהן.

נשמע שהיחס שם הוא יחס לא בריא כלפי החדשה שגורר בקשות (אפשר לומר גם דרישות)לא הגיוניות

תקין, עבור שעות מילוי מקום יש מורה שזה התפקיד שלה.

וכל מורה קבועה אחרת, עושה את השעות שלה, מכינה שיעורים, משתתפת בישיבות, אבל לא מעבר.

רק כי המצב במערכת החינוך דפוק (וסליחה על הבוטות, אבל מבפנים המצב מייאש מאוד), אז יוצא שמורים מצופים למלא מעבר לשעות התפקיד שלהם.

תחשבי שהמשרה שלך מוגדרת x שעות, ואז מחייבים אותך לעבוד עוד z. את אמנם אמורה לקבל על זה שעות נוספות, אבל השעות האלו הם לא חלק מהגדרת התפקיד שלך, ואת מגיעה למשרה מלאה גם בלעדיהם. ולא רק שאת צריכה לעשות עוד שעות, זה גם שעות עם המטלות הכי קשות והעבודה הכי שחורה (להלן, מילוי מקום בכיתות מאתגרות).

מי שלא מכיר מבפנים, לא יודע מה זה כיתה מאתגרת. זה פשוט משפיל, תלמידים שמתייחסים אלייך האוויר במקרה הטוב, צוחקים ביניהם, משתוללים, מלכלכים, מבלגנים את הכיתה.

פעם חשבתי שהיכולת לנהל כיתה כזו קשור למורה, אבל זה גם מאוד קשור למערכת. איך ההנלה מנחה להתנהל, עד כמה יש יישור קו אחיד בין כולם. כמה ההנהלה נותנת גב.

ויש מקומות שאין גב, ואין הנחיות ברורות, וזה יוצר בלאגן אחד שלם.

ואז אין פלא שמורים עוזבים.

כי המערכת באופן בסיסי מתנהלת באופן לא הגיוני, ומי שמנסה לשמור על ההיגיון ועל השפיות שלו והכבוד שלו (לא במובן של אגו, אלא במובן של בן אדם), מתנהגים אליו לא יפה כמו במקרה הזה.

במקום שבו כולם עושים x+z

ואני מחליטה לעשות רק x,

זו זכותי החוקית אבל ממש סביר ששאר הצוות יסתכל על זה בעין עקומה.

מכאן ההחלטה שלי:

1. להישאר ולעשות x ולספוג עין עקומה

2. לעשות x+z

3. לעזוב

אבל לגיטימי להחליט לא להישאר במקום עבודה שבו ההתנהלות לא בריאה, וגם להסתכל על מישהו בעין עקומה בגלל שהוא בסך הכל עומד בחוזה שלו, זה לא כל כך נחמד.

זה הרבה מעבר לחוזה

בכל מקום עבודה יש אתגרים בהתנהלות

אפשר בהחלט להחליט שזה לא מתאים לעזוב 

זה לא ימנע את האתגרים בעבודה הבאה  

כדאי ללמוד להתמודד איתם

שאני אומרת, אבל זה מרגיש קצת מתנשא האופן שבו את אומרת את הדברים.

את לא מורה, נכון?

ואת יודעת מה, גם אם כן.

אני בעד לעבוד קשה

אני בעד להתמודד עם אתגרים שהחיים מזמנים לנו, בין אם במקום העבודה ובין אם באופן כללי.

אבל לדעת להתמודד עם אתגר לא תמיד פירושו תמיד להישאר איפה שלא טוב לי.

לפעמים לא פחות חשוב לדעת לזהות שמהמקום הזה לא ייצמחו לי דברים טובים, ולכן עדיף לעזוב.

הבחירה לעשות שינוי ולא להישאר היא לפעמים אמיצה לא פחות מלהישאר ולהתמודד.

האם התחושה של הצוות במקום מובנת? כן.

האם זה הופך את אותה מורה לכזו שעשתה משהו רע? לא.

דווקא מערכת החינוך בעיניי לא דומה למקומות עבודה אחרים.

הגדרות התפקיד במערכת החינוך באופן מובנה לא מתאימות לאדם אחד. אבל זו הגדרת התפקיד. מורה שבאמת רוצה להיות מורה טוב, נדרש להשקיע הרבה מעבר לשעות העבודה שלו ולעשות המשולמות שלו.

 ודווקא לכן כל ציפייה שהיא מעבר מבחינת מילוי מקום למשל, רק מקשה על ביצוע התפקיד שלו. וזה לגמרי לגיטימי לא להסכים לזה.

בתי ספר שונים מתנהלים בצורה שונה, זה קשור גם לכמות כוח האדם שיש להן, וגם להנהלה. ולגיטימי להחליט שלא מתאים להיות חלק ממערכת שמתנהלת בצורה מסויימת, אבל עד השלב שבו עושים את הבחירה הזו, לגיטימי להחליט איך להתנהל בתוך אותה מערכת.

יותר מלגיטימי 

אני בעד לבחור מקום עבודה/ התנהלות

זה לא סותר שכדאי ללמוד להתנהל

אם מגיעים למצבים כאלה, יש מה ללמוד מהם להתנהלות יותר טובה, כי להיות מבואסת במקום עבודה זה פחות טוב.

הייתי במערכת החינוך בעבר 

כן זה קשוח ולא מתגמל

אבל מעולם לא הייתי ממורמרת ואף פעם לא חשבתי שאחרים צריכים לעשות משהו אחר כדי שלי יהיה יותר טוב

מכל דבר למדתי לעשות טוב יותר לעצמי 

זה אכן יכול להשמע מתנשא 

אבל

אפשר לקרוא את זה אחרת אם רוצים, ללמוד דרכים והסתכלות נוספת. 

ויש מקומות עבודה שנכון יותר לעזוב מאשר להישאר ולהתמודד עם אתגרים שלא אמורים להיות במקום תקין.

מי שעוזבת מקום עבודה לא מוצלח, זה לא אומר שאין לה יכולת להתמודד עם אתגרים.

ברור שיש גם אתגרים שנכון יותר להישאר ולהתמודד איתם. אבל לא בכל מצב זה נכון.

ודווקא פה אני חושבת שלדעת לשים גבולות כדי לא להיכנס לגמרי מתחת דרישות שלא מוגדרות כחלק מתפקיד, זו התמודדות די טובה, ויותר נכונה מאשר להסכים לכל בקשה באופן שכבר ישחוק אותה לגמרי.

הבעיה היא המחיר של יחס לא נעים מהצוות, שמצפה לתגובה אחרת.

אם נשים פה כותבות שיש הרבה מקומות שזה לא ככה, אז כנראה שזו בעיה של המקום, ולא של הפותחת...

אינטרקציה בעייתית כזו, בין אם מחליטים להישאר ובין אם מחליטים לעזוב, כדאי ללמוד מהמקרה איך להתנהג אחרת ולהביא לתוצאות אחרות.

גם במקומות בעייתיים יש לעובד את החלק שלו באינטראקציה 

בכל מקום שעבדתי נתקלתי בסיטואציות דומות בין עובדים, הפרטים המדויקים לא ממש משנים, צריך ללמוד להתמודד עם זה.

 לשים גבולות זה לגמרי חלק מההתמודדות, השאלה אלה גבולות ומה המחירים והתוצאות שלהם. 

חלק נוסף בהתמודדות היא התקשורת עם העובדים האחרים, לדעת לגשר על פערים ולפתור קונפליקטים כי בכל מקום הם יהיו.

יש דברים שקשורים להתנהלות ולאווירה שמאוד משתנים

וגם תלויים ממש במנהל מנסיון שהתחלף אצלינו מנהלת בשנתיים האחרונות והיה שינוי מטורף באווירה והשפיע מאוד על היחס למורות הצעירות/חדשות אני רואה שהן מרגישות פתאום הרבה יותר בנח. והדיבורים בחדר מורות יותר חיוביים ומכבדים

לא שונה מכל מקום עבודה אחר 

בכל מקום שעבדתי, הבוס/ית היו אחראים ישירים לטיב העבודה והתקשורת איתם ועם העובדים האחרים

היתה בוסית שגרמה לי להישאר (שכנעה אותי לא להתפטר וסדרה את הבעיות שהיו) והיה בוס שגרם לי ולעוד הרבה עובדים לעזוב  עבודה שאהבתי  

כאילו זה עוד משהו? 

כתבת שאת לא מתחום ההוראה, אז מבינה שאת לא מכירה מבפנים וזה נשמע לך כמו עוד משהו, 

להחליף בכיתה שלא התחייבתי אליה והמצב שם קשוח זה ממש לא עוד משהו, וכחדשה שרוצה לתרום ורוצה לתת אבל באמת לא עם הניסיון ומרגישה שאצא מצולקת יותר, למה זה נשמע לך?! בעיניי זאת לא חלוקה נכונה שכולן שוות וכולן יכולות, יש הבדל עצום בין מורה מתחילה למורה ותיקה במלא דברים.

ובסוף את מקבלת את ההחלטות שלך, וזה בסדר גמור.

לפעמים לראות דברים איך דברים נראים מהצד, מסייע לקבלת החלטות.

את לא חייבת לקבל את נקודת המבט הזו.

אבל אני חושבת שאם תצליחי להתבונן בזווית הזאת ולא מתוך הרגש, 

הזווית הזו תוכל לסייע לך בהמשך.

מהניסיון שלי, להיכנס לתוך קונכייה ולהבין למה רק אני צודקת, ולהצדיק את עצמי, תורם להרגשה הטובה אבל לא באמת מקדם לפתרון אמיתי של הבעיה.

קשה לי עם זה, אם יצא פוגע מבקשת סלעחה מראש ואשמח שתגידי אתקן אבל לדעתי אין כאן שום פינוק! יש לה את השעות שלה ואת ההתחייבות שלה וזהו! אין שום סיבה שהיא תחליף אלא אם ממש מתאים ונוח לה ונשמע שזה לא המצב..

זה כמו ששכנה מבקשת ממך מלא פעמים לשמור על הילדים שלה בצהרים ואם לא היא עושה פרצוף- חסד לא עושים בכח ולא על חשבונך..

אם אני עובדת בארגון מסויים ויש צורכי מערכת, ההנהלה מבקשת מילוי מקום ועושים את זה,

אין דבר כזה לסרב, זה חלק מהעבודה.

 כלומר יש את התפקיד הרשמי שבשביל זה גוייסתי ויש תפקידים נוספים לפי הצורך וזה חלק מהחבילה.

אני לא מכירה את מערכת החינוך ולכן דווקא ממבט מבחוץ זה נראה כמו פינוק שכל האחרים עושים מילוי מקום גם כשזה לא נעים, ורק מורה אחת מסרבת.

זה נשמע כמו פריווילגיה.

גם חושבת שעובדת צריכה לעשות מעבר לתפקידה, לא כל מה שמבקשים אבל לפחות את הרוב כי זה המכלול של העבודה.

אני חושבת שהגישה הזו עוזרת להתקדם בעבודה ולהתפתח

יש הרבה אנשים שלא חושבים ככה ועושים רק מה שהוגדר להם מראש, שזה בסדר, אבל יש לזה לפעמים מחירים של חוסר שביעות רצון (של ההנהלה/ קולגות) ולרוב נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים 

היא כן כתבה שהיא מרשה לעצמה לומר לא.

וזה הבדל גדול..

לק"י

אז אני כן ממלאת מקום, אבל ביום החופשי שלי צריך סיבה ממש טובה לגרום לי להגיע (אגב, גם המנהלת שלי לא מצפה שזה יקרה).

אז אם הייתי עובדת רק 3 ימים, יש סיכוי שמידי פעם הייתי מגיעה ביום נוסף למלא מקום.

אבל אם בחרתי לעבוד חצי משרה, כי קשה לי לעבוד יותר. אז לצפות ממני למלא מקום באופן קבוע יום נוסף, זה קצת מוזר.

ומסכימה עם מי שכתבה, שהפותחת לא תמיד מסרבת. רק לפעמים, וזה לגמרי לגיטימי.

מותר שלפעמים לא יתאים למלא מקום.

לק"י

1. שאם השעות הנוספות בסוף מגיעות על חשבון המשרה הבסיסית, כלומר שאם אני מותשת מהמ"מ ויוצא לי החשק לעבוד, זה בסוף נופל על חשבון הכיתות הקבועות שלי, וזה בעייתי.

(וגם אם זה בסוף על חשבון הילדים הפרטיים, זה לא תמיד שווה. מידי פעם בסדר, אבל לא קבוע)

2. בתור מורה חדשה באמת לא תמיד מבינים את המורכבות של הצורך במ"מ. כי לא לכל בית ספר יש מאגר של מ"מ.

אבל לזלזל בה ולרדת עליה בגלל זה- זו בטח לא הדרך.

אז צריך לתת יד ולעזור, אבל לשים לב גם לכוחות שלנו.

הם נקודות להסתכלות מערכתית שזה תפקיד של מנהלת בד"כ,

לא יודעת מאיפה מגיע המנהג שהמורות מחליפות ביניהם ישירות, 

כנראה יש לזה הרבה יתרונות אבל יש גם חסרונות, כמו זו לדוגמה.

בגלל שאני לא מתוך המערכת, אני לא יודעת לייעץ לאף צד מה בדיוק לעשות כדי לפתור את הבעיה,

רק הראיתי בניתוח פשוט של המציאות (פשוט ההפך מלעומק) איך זה נראה מהצד מהבחינה של איך כל צד רואה את הדברים (כמו בגישור)

כשמבינים מאיפה נובע הציפייה של הצד השני הרבה פעמים יותר קל להתמודד.

בעיני זה חשוב בעיקר בשביל להבין שאותה סיטואציה תחזור על עצמה במקומות אחרים של צוות ותיק עם תרבות ארגונית מבוססת (תרבות החלפות מסויימת שבה כוחם מחליפים בכל הכיתות)

ושזה לא מקרי, אלא יש פה דפוס מסויים שגרם לכל זה.

לפי מה שאת מתארת נשמע שיש מקום למנהלת לעשות סדר בדברים, אני לא יודעת אם זה נכון או לא.

אם כן, והמנהלת הזאת לא חזקה מספיק, אז אם הולכים לבדוק מקום עבודה חדש, צריל לוודא שהמנהלת חזקה מספיק ונותנת גיבוי ותמיכה נדרשת,

ואם זה לא נכון, אז שוב המקרה הזה יחזור על עצמו וצריך לא להיכנס לסיטואציה כזאת שוב.

(או לעבוד בבתי ספר בלי בעיות משמעת כאלו חמורות)

שוב, אני לא באה לומר מה המסקנות האופרטיביות, כי אני לא מבפנים.

אני רק נותנת דוגמאות למסקנות על סמך ההבחנה של הציפייה של הצוות שנשמע לגיטימי מהצד שלהן.

הייתה פה עוד נקודה שדווקא לכן מבפנים נשמעת כמו טריוויאלית אבל לדעתי היא לא.

עובד חדש עם פחות ניסיון מקבל פחות משכורת, הטייטל שלו נמוך יותר בהגדרה וככה גם הציפיות ממנו.

(אם כי את דיברת על להגיע ביום חופשי שזה לא קשור לוותק וניסיון, אני מדברת על לא להיכנס לכיתות מסויימות)

לא יודעת למה במערכת החינוך ההבחנה הזאת לא מדוברת (אולי כדי שהתלמידים לא ינצלו את זה)

אבל לדעתי זה תפקיד המנהלת לומר שלא לצפות מג'וניור לעשות מטלות של סניור.

ובמקרה הזה הציפייה של הצוות שגויה.

לק"י

אם זה חופשת מחלה, אז המנהלת דואגת למ"מ.

אם חופש אחר- אנחנו מחפשים, ואם לא מצאנו, המנהלת מחפשת.

אני חושבת שבמקרים ממש חריגים, היא לא תאשר חופש אם אין מ"מ.

ואני מסכימה, שזה בהחלט אמור להיות תפקיד ההנהלה או מורה שזה התפקיד שלו.

ולא לתת לזה לגרור מריבות בצוות.

לא נכנס לכיתות קשות.. 

בפועל בהרבה מאוד בתי הספר המצב הפוך..

מורים וותיקים הם "פריבלגים" באיזושהי מידה ומכבדים אותם.. יש להם את המקום ווהערכה בצוות, אז הם מרשים לעצמם לעשות מה שנוח להם.

ומורים צעירים הם כלבויניקים כאלה. גם אם לא במודע, זה קורה.

@לא רוצה להשמיץ פה ח"ו מורות ותיקון וגם יש הרבה בתי ספר שזה לא ככה בהם. זה גם מאוד תלוי בהנהלה.. אבל בפועל המנהלים רוים לשמור מורי  טובים וותיקים בבית הספר...

היא לא חייבת להחליף, זאת החלטה אישית וטובה שעושים, והיא לא צריכה לצאת מזה מתוסכלת

לק"י

במקום לחבק את המורות החדשות ולהכיל אותן, מבריחים אותן.

ממש נפלא🤦‍♀️

שאת אלופה שאת עומדת על שלך.

ממש לא מובן מאליו למישהי חדשה בצוות.

אני בגישה שחשוב להציב את הקו האדום שלך ולהתעקש עליו, במיוחד בכזה מקצוע. אפשר להסביר בנעימות, אפילו במקום של כבוד והערכה למורות וותיקות, שאת "עדיין לא" במקום שלהן ולא מרגישה מספיק בטוחה להיכנס לכיתות כאלו. לגיטימי לגמרי, במיוחד כשמילוי מקום זה תוספת שכר ואת פשוט בוחרת שלא לקבל אותה.

לדעתי צוות לא טוב זאת סיבה טובה לעזוב מקום עבודה. חסרים מלא מורים בשוק... אני בטוחה שיש גם מקומות יותר נעימים לעבוד בהם.

זה שאת עומדת על שלך זה יפה מאוד.

קראתי פה אישה שלא מתבלבלת ולא מפחדת םהגיד מתי השני לא בסדר, ולא מנסה להתאים את עצמה בכל מחיר.

האהבה העצמית הזאת היא מתנה לחיים.

ולעזוב

אני גם מורה, עושה המון מילויי מקום.

כבר עם ותק ומקום בצוות, אבל גם בהתחלה מעולם לא עשו לי פרצופים על כיתות שלא רציתי להיכנס למילוי מקום (ויש גם כיתות שאני לא מוכנה ללמד בכלל, וגם זה לגיטימי בסוף אם אני מבינה שהמשמעות של זה היא שיורדת לי המשרה כי אף אחד לא חייב לתת לי את הכיתות שאני רוצה)

נשמע צוות שממש לא נעים לעבוד איתו, וחבל.

יש כל כך הרבה מקומות שמחפשים מורות, שתומכים במורות צעירות ונותנים להם גיבוי, שזה לא שווה את התיסכול והכאב שלך.

איזה כיף שבחרת בהוראה, ואת נשמעת מורה מהממת ומסורה! כל הכבוד לך על ההשקעה בתלמידות גם כשהצוות לא משהו...

זה דורש אומץ, אבל אם את יכולה- הייתי כן מציעה לחפש מקום לשנה הבאה. עכשיו (או קצת יותר מאוחר) זה זמן מצויין לשלוח קורות חיים. מקסימום תמצאי מקום יותר טוב שתאהבי...

ראיתי ממש הבדלים בין בתי ספר ויש מקומות שמאוד מחבקים מורות חדשות. הלוואי שתגיעי לאחד מהם!

אם יש אפשרות הייתי עוברת לביס אחר

ואולי יעזור לך למילויי מקום בכיתות שאין סיכוי למשמעת מראש לבוא בגישה של להעביר את הזמן, לתת דף עבודה או משימה בספר, לעבור בין הבנות לעזור להן ומי שלא עובדת בעיה שלה, אפשר להעביר למורה רשימה של מי שעבדה יפה זה מדרבן חח

כמובן לא מתאים לכל גיל, עשיתי את זה בזמנו בכיתה ט היה סבבה

חזרתי עם דמעות בעיניים כמעט כל יום 

ב"ה שעברתי

יש בתי ספר עם צוות מדהים!!

לא נכנסת לדיון לגבי הלגיטימיות לסרב למלא מקום, אבל גם בזה יש דרך איך להגיד.

נשמע שההתנהלות של הצוות ממש ילדותית ופוגעת. אתן רוצות להעיר משהו? תגידו בנעימות, אל תעשו פרצופים.

יקרה ואהובה, תתחילי לחפש בית ספר שיעריכו בו את העבודה שלך ויתנו לך הרגשה שאת רצויה ושייכת.

מקום אחד המנהלת והסגנית היו קשוחות ממש

הייתי צריכה למצוא בעצמי מחליפה מתוך רשימה של מורות מחליפות, זוכרת את זה כמה סיוט ולא הגיוני זה היה, שאני עם חום 39 בערך ועושה טלפונים... הזיה.

מצד שני לא דרשו ממני כל כך מעבר למה שצריך

מקום שני מנהלת וסגנית שפשוט מבינים ומכילים וזה פשוט עולם אחר. אפילו עם איזה הרגשה של הכלה טיפולית כזאת משהו באמת נדיר.... 

נתן לי מוטיבציה לתת מעצמי יותר אפילו בכיתות קשות... והם ממש העריכו ונתנו לי הרגשה של לא מובן מאליו מה שעשיתי וזה גם ואו בעיניי... 

בכל אופן המצב בהוראה נראה כרגע שצריך יותר מילוי מקום ממשרה רגילה 🥴

לא סתם מלא בורחים מהמקצוע הזה כל עוד נפשם בם. מבינה לגמרי. גם אני ברחתי אבל מסיבות אחרות...

אנשים שוכחים שבמקומות רגילים העבודה יחסית מאוד מוגדרת ובהוראה השמיים הם הגבול בערך, ורק דורשים ודורשים ודורשים בהרגשה כאילו אני עובדת באיזה עמותה נזקקת חסרת כח אדם בהתנדבות...

ויש לי עוד מלא מלא מלא מה להגיד על המערכת הבעייתית הזאת...

זה שהצוות לא מפרגן זה בכלל... עזבי

אם תוכלי לחפש מקום אחר עדיף 

אבל מצטרפת בכל לב למה ש @אמאשוני כתבה

נשמע קצת פריוולגי

אני אדבר מהחוויה שלי..... בצוות שלנו יש הרבה חדשים ונראה לי זה קטע של צעירים (וואי איך אני נשמעת זקנה...) שמאוד מאוד קשובים לעצמם ולמה שמתאים להם או לא מתאים להם...

מצד אחד זה מהמם!

מצד שני כחבר לצוות, וואלה, זה לא נעים. כי בסוף יש עבודה קשה, ומישהו צריך לעשות אותה... אז אם רק נחשוב על מה נעים לי או כיף לי, או מה רק הגבולות שעליהם חתמתי בעבודה... העבוד  המלוכלכת תיפול תמיד על שאר האנשים. ונכון שהוותיקים יש להם כבר יותר נסיון, ובאיזשהו מובן העבודה הקשה הזאת קצת יותר קלה להם, כי הם עם נסיון.

אבל האמת?

זה ממש לא כיף לעשות עבודה קשה לבד. בטח כשזה משהו שחוזר על עצמו, ובטח ובטח כשלא נראה  שיש אופק לשינוי.... כי הרי...אף פעם לא באמת תרצי להתמודד עם הכיתות הקשות.. אז נסיון לא יצבר לך, ולעולם את תשארי בלופ הזה,הנוח, עם הכיתות החמודות.....

לדעתי

בשביל הטווח הרחוק, יחסי עבודה הם חשובים ביותר, במיוחד לחדשים וצעירים. תראי את זה כהזדמנות לצבור נסיון ולתרגל יציאה מאיזורי הנוחות למקום קצת יותר בוגר... בטוחה שזה גם מאוד יקדם אותך מקצועית וגם יתרום לך ביחסים עם שאר הצוות- וזה קריטי חא פחות.

בהצלחה

יש עובדים בכל הגילאים שבוחרים מה מתאים להם ומה לא 

וזה בסדר 

אבל רובם נשארים באותו תפקיד ולא מתקדמים לשום מקום

וזה בדר״כ מביא בעיות עם העובדים האחרים 

אני שמה דגש חשוב על בחירה ועל גבולות, אבל בעבודה כשמבקשים ממני משהו, כמעט אוטומטית אני אומרת כן, זה מה שהופך עובד רגיל לעובד מצוין וזה מה שגרם לי להתקדם שוב ושוב, וגם  להתפתח ברמה האישית.

זה לא אומר שאין לי גבולות, יש דברים בודדים שאמרתי עליהם לא ויש דברים שאמרתי שאני לא אצליח לעשות ביחד. בגלל שאני עושה את רוב הדברים שמבקשים, אז מקשיבים ומתחשבים בגבולות שלי, מבינים שזה נחוץ.

להתחיל בקצב שלי כדי לא להישחק ולא להיצלק, 

תהיי בטוחה שאני מאוד רוצה להיות הכי טובה שיש שם ולהיות מצטיינת, זה לא העניין, 

העניין שהצוות נותן את התחושה שזה שאת חדשה זה לא אומר כלום וגרוע מכך- יש לך מלא זמן ותחליפי כי למה לא, ועוד מגדילים לעשות ופוגעים, זה לא לגיטימי!

וכתבתי שאני מחליפה כשאני יכולה וכשזורם לי, אבל היי, אני מנסה להתמקד רגע במה שכן התחייבתי אליו לפני כל השאר. 

אני מסכימה שאחרי שיש ניסיון צריך להיכנס לכל הכיתות גם קשות, כשיהיה לי ביטחון וניסיון, ולא, להיכנס ולסבול כדי "לצבור ניסיון" זה לא אופציה כרגע, אני רוצה חוויות טובות ומצמיחות כדי לא לברוח תוך שניה..

אבל שימי לב שיש את הצד השני

של העובדות וההנהלה 

שמשווים אותך לאחרים שלא חושבים שחדשות צריכות לקבל פריבילגיה מיוחדת 

וכדאי לעשות באלאנס בין הגבולות והרצונות שלך לבין שלהם

אם את רוצה להמשיך שם בטוב.

כי עם תקשורת כזו עם הצוות, החוויות שלך לא יהיו מצמיחות.

בגדול מילויי מקום אמורים להיות אנשים מבחוץ.

רוצים לבקש טובה ממישהו? סבבה תבקשו, אבל לגיטימי לגמרי לענות גם לא.

בטח ביום חופשי.

שעות שהייה זה באמת תחום אפור, אצלנו מבקשים להיכנס.

אבל זה מובן והגיוני שמורה לא תרצה להגיע ביום החופשי שלה...

תחשבי על עצמך שיבקשו ממך פתאום להגיע ביום שישי. זה מעצבן...

זה באמת לא הגיוני

אבל אם זה פעם ב זה הגיוני

לתרום מעבר ולהיות חלק מהצוות

אני צריכה להיות זמינה בבית לדברים דחופים ולעיתים זה יוצא בערב חג או במוצאי חג, האם זה נוח לי? ממש לא, אבל יש אנשים (ומערכות) שצריכים אותי ואני אעשה למרות שזה מאד לא נוח.

תראי את הדרך שבה הן גורמות לי להחליף, בצורה כוחנית ולא נעימה. אני מורה חדשה! אני בלי ניסיון וביטחון כמו שיש להן. 

גם כמו שכתבתי, זה סוג של אלימות מילולית של להיות כולן מול אחת בשביל שארגיש לא נעים ואחליף, זה ממש לא הדרך בעיניי. 

אני באמת מרגישה שהכיתות הקשות יכולות לגרום לי לטראומה כמתחילה, ואני הייתי לא פחות שמחה בעצמי להיכנס ולהיות תותחית. אין לי עניין להשתמט.. אבל כשאת רואה שאין משמעת והמנהלת לא מספיק חזקה אז למה שאעשה את זה..

דבר ראשון חיבוק גדול, גם אני מורה חדשה וצעירה בבית ספר מגובש והזדהתי עם הרבה ממה שכתבת...

אני חושבת שבית ספר זה מקום עבודה שונה בתכלית מכל מקום עבודה אחר ובכלל לא ניתן להשוואה ובזה מתחילות הרבה מהבעיות במערכת החינוך.

זר לא יבין את התחושה של לעמוד בכיתה קשה שפשוט מצפצפת עליך ושאת מרגישה שאת נותנת שם 200% מעצמך ומקבלת יריקה בפרצוף מהילדים וההורים.

כן, לגיטימי לגמרי לא להסכים למלא מקום בשעת שהיה כי לפעמים זה אומר לעמוד על הרגליים 6 שעות רצוף ולחזור גמורה הביתה.

כן, זה לגיטימי שמורה חדשה וצעירה לא תרצה להכנס לכיתות קשות כדי לא לחזור סמרטוט הביתה.

יש מספיק דרכים לצבור ניסיון בכיתות יותר פשוטות ולהכנס לאט לאט למים בלי להרגיש טובעת.

האם זה נכון להציב כאלה גבולות בכל עבודה?!

כנראה שלא...

אבל לדעתי זאת הדרך היחידה להשאר במערכת

ומי שמעקם את האף שיבוסם לו

בית ספר זה לא כל מקום עבודה אחר. פשוט לא.

אפשר לכתוב כאן עד מחר על יחסי עבודה תקינים, ויכול להיות שזה נכון באופן כללי.

זה לא נכון בבית ספר.

למלא מקום זה לא "עוד עבודה קשה שצריך לעשות", זה פשוט "עוד עבודה שחורה, שמכיוון שאין מספיק מורים, העמיס עוד על המורים הנחנקים ממילא".

להיות מורה זה *מקצוע*, להיות *איש מקצוע*. זה דורש השקעה, כלים, ניסיון, למידה, עד שבונים את המקצועיות. אנשי מקצוע שונים, מתאימים לעבודה בדברים שונים. זה שמחלקים לכל מורה מילוי מקום, הופך במובן מסויים את ההוראה ממקצוע, לבייביסיטר. זה בסדר גמור להחליט שבאתי בשביל ללמד, ולא לסתום חורים. זה בסדר גמור להחליט שבאתי לעשות את התפקיד שלי, ולא לתקן את כל הבעיות במערכת.

האם כדאי לדעת איך לעשות את זה? כן

האם יש מצב שבו עדיף לעבור בית ספר במקום להתעקש? כן

האם כדאי לפעמים להיות ראש גדול? כן

כל זה לא סותר, את זה שלשים גבולות זה לגמרי לגיטימי, וזה שעושים פרצופים למי שמנסה לעבוד בצורה שלא תשחק אותה לחלוטין, זו בעיה של המערכת ולא של העובדת.

אני עובגת במערכת החינוך מעל 20 שנה, עבדתי בבתי ספר שהיחסי צוות בהם היו לא נעימים. ב"ה , בשנים האחרונות עובדת במקום מהמם, וגם בעלת.תפקיד , אז רואה את הדברים גם מצד המערכת.

נשמע שהצוות באמת לא נעים. אבל חשוב לי לומר לך משהו:

גם במקום בו הצוות והמנהל מעולים יד ציפיה שמורה תתן יד כם לצרכי המערכת, ותכנס קצת מתחת לאלונקה. 

אפשר לומר שמשהו לא מתאים לך,  וזו שאלה איך אומרים. כשאת אומרת לא, לכיצות האלה אנימלא מוכנה להכנס, זה מתפרש כ- אני לא מוכנה להכנס מתחת לאלונקה, שכולכן סוחבות, כי לא תמיג קל בעבודה הזו. 

כשאני אומרת לא לבקשות בבית הבפר, אני בדרך כלל אומרת אותו מרוכך, אן מסבירה שזה באמת לא מסתדר, או משהו בסגנון של, אני ממש מעדיפה שלא, רק אם את ממש נתקעת... או הי י ממש שמחה לעזור, אבל ממש קשה לי בכיתה הזו, אז רק אם ממש לא תמצאי פתרון.

כדאת מרוכזת בצורך של עצמך לצבור חוויות טובות, זה לגמרי לגיטימי אבל לא מתפרש טוב בבית הספר, אוהבים מורות שנותנות האגשת שותפות בעול, ואומרת שוב, אפשר גם לומר לא, אבל באופן אמפטי שרואה גם אותן.

בבית הספר שלי, כשיש מורה שמרוכזת מאוד בעצמה ומרגישים שהיא לא מנסה לתת מעבר ולעזור כשצריך, לא יציחסו אליה לא יפה, כולם נחמדים ויש אוירה טובה בסך העל, אבל אני שומעת מה חושבים גם מאחורי הקלעים, ולא אוהבים את זה.

ושוב, לא מחפשים יסמנים, ואנשים בלי גבולןת, אלא את ההרגשה של השותפות והנכונות לעזור ולתת מעבר, כי כולם נותנים מעבר , גם מי ש20 שנה במערכת, וכי אנחנו עוזרות אחת לשניה. 

לענות לזה, דווקא בתור מישהי שיחסית מעט שנים במערכת. ובתור מישהי שאמא שלה מורה משקיענית מאוד מאוד.

קודם כל כתבת יפה, ואני מבינה את הצורך בשותפות.

אבל אני גם חושבת, שזו אחת מהבעיות הקשות של מערכת החינוך.

עבודה לא אמורה להיות בהתנדבות, ותפקיד שמתבצע אמור להיות משולם בהתאם.

בהוראה זה לא ככה.

גם אם משרה של מורה היא מספר שעות מסויים, בשביל להיות מורה טובה, צריך להשקיע הרבה מעבר. בטח בתור מורה מתחילה, שאין שיעורים מוכנים, אבל גם אחר כך.

הכנת שיעור זה שעות של עבודה, שיחות עם הורים, טיולים, ישיבות צוות, בדיקת מבחנים ועוד. אז חלק באמת נכנס בתוך שעות המשרה, אבל הרבה מתבצע אחרי זה.

אמא שלי תמיד עבדה. ללא הפסקה. והיא מורה מעולה, והייתה יושבת שעות על הכנת שיעורים ועוד מלא.

אבא שלי היה אומר לה "אז תגידי להם שאת זה את לא יכולה. שזה מעבר לשעות שלך, ואם הם רוצים שתעשי מעבר אז שישלמו". כמובן שהיא לא אמרה, וכמובן שלא שילמו.

ובעיניי זה שמערכת החינוך בנויה בצורה כזו, שברור לכולם שמספר השעות שמוגדר למשרה, הוא נמוך ממספר שעות העבודה בפועל, זה לא תקין.

או שיש כל כך הרבה חוסרים שמורה יכול למצוא עצמו כבייביסיטר, או נאלץ להתמודד עם כיתות שהוא לא מכיר. ואני יכולה לכתוב כאן עוד דברים, שאולי למי שנמצא במערכת שנים זה נראה הגיוני. אבל באמת באמת, זה לא מערכת בריאה. זה לא אמור לעבוד ככה.

ואולי חלק מהתיקון של מערכת החינוך, זה קודם כל להבין שהציפייה הזו מוצרים לעשות מעבר היא לא הוגנת. אז נכון, עד שיתקנו זה מה שיקרה, ויש עניין של חברות והגדלת ראש. אבל אם משהו לא תקין, עדיף לא לנרמל אותו, אלא לנסות למצוא לו פתרונות.

בסוף, מחפשים מורים שאכפת להם מבית הספר ומשאר הצוות, ומוכנים לעזור ולתת יד, ברור שיש,כבולות, ובבחת הספר שלי מבינים אותם, ומנסים לא להגזים, וגם כשמישהי יודעת לומר לא בצורה יפה , ומכבדת , מקבלים את זה. אבל כשמישהי תמיד אומרת לא, ותמיד עושה רק את החשבון של עצמה , לא אוהבים את זה, זה ככה בכל מערכת, גם במשפחה.

נכון שיש,בתי  ספר שדורשים באופן מןגזם, ולא רואים את המורים, עבדתי בכאלה, ואם זו המציאות, אני באמת בעד לחפש מקום יותר אנושי, גם בבית הספר הכי אנושי , הגיוני לא לראות רק את עצמך, דוקא שם יצפו שגם תהיי אכפתית, כי בסןף הם צריכים להחזיק בית ספר, גם אם למשרד החינוך יש בעיות בהתנהלןת.

אני מבינה ומסכימה.

אני רק אומרת, שלפעמים בית ספר יכול להיות מאוד מכבד, אבל נוצר סטנדרט מסויים. שזה לא שאומרים למורה שזה מה שהיא חייבת לעשות, אלא שפשוט ככה עושים כדי להצליח.

לי בתור מורה, כדאי מאוד להשקיע בהכנת השיעור לפני כן. כי אחרת השיעור יראה בהתאם. אבל מה לעשות שלהכין שיעור לוקח זמן? אז זה לא שיש מנהל שעומד מעליי ואומר לי שזה מה שאני חייבת לעשות, אבל בעצם כדי לעשות את התפקיד טוב (ומי לא רוצה להיות עובד טוב), צריך לעבוד מעבר למה שמשלמים.

אם אני אכפתית אז אני צריכה להיות סמרטוט או חולה בגלל עומס?? כן אנשים נהיים חולים מהמקצוע הזה אם לא ישימו לו גבולות... 

מורה חדשה צריכה לקבל תמיכה מהמערכת

וצריכה את הקצב שלה להתברג, להשתפשף וללמוד את המקצוע, מה שלא מלמדים בתואר בכלל וגם לא בקושי בסטאז'.

אין עניין להשחק בכח ולברוח אחרי שנה שנתיים...

גם המערכת היום זה לא מה שהיה פעם זה ממש החמיר ונהיה גרוע... והמחסור נהיה חמור יותר...

ממליצה לשים אותם בנעם, ולפעמים גם לתת מעצמך, וכשאי אפשר , להסביר שלא מסתדר, ובית ספר אנושי גם יבין , אבל כשבאים בגישה של : לא מוכנה לתת מעבר, זה לא טוב למורה עצמה, בשום עבודה, לא רק במערכת החינוך.

ממש לא להיות סמרטוט וחולה, ואם זו הציפיה בבית הספר, אז באמת לא כדאי לעבד שם( ועבדתי במקום כזה בתחילת הדרך). 

תהיה התנגדות כי היא צריכה לשמור על המקום שלה.

במקום שרואה אותה ומתייחס בכבוד לגבולות שלה, מטבע הדברים ההתנגדות תפחת, והשיתוף פעולה יעלה.

אם הכיתה קשה מאוד , מנהלת , יועצת ומחנכת צריכות לעשות איתה תהליך ולא להכניס לשם מורה חסרת ניסיון שלא תצליח ללמד. עם כל הכבוד לעניין חברתי של מורות יש גם תלמידות בתמונה. אם מורה לא יכולה להשתלט על כיתה מסויימת , חייבים להביא מישהי שכן יכולה. בכל מקרה מורה חדשה לא תצליח ללמד, ילדות מתפרעות יקבלו חיזוק להתנהגות לא טובה שלהן, ילדות חלשות יותר יפסידו חומר או אפילו יקבלו מטאטא מבנות מתפרעות.

זה לא הגיוני שכיתה מסויימת לא תקבל מורה מתאימה בגלל שיקולים לא קשורים. 

‏היא נותנת הסתכלות רחבה על מצב מורכב

‏פתרונות למערכת החינוך לא יבואו מהמורות 

הם צריכים להגיע מלמעלה ולא בטוח שהם יגיעו

‏ההתנהלות שהיא ממליצה לעובדת היא למען עצמה בלבד ולא למען המערכת כדי שהיא תוכל להשתלב כעובדת מן המניין בצורה טובה

‏יש עוד מקצועות שיש בהם בעיות של כוח אדם כמו רוקחים נהגים מטפלות במעונות 

בינתיים הפתרון שנמצא הוא להעסיק ערבים מה שפחות אפשרי לבתי ספר פחות יתקבל

‏מערכת החינוך עומדת על כרעי תרנגולת ועל זה שחלק מהאמהות מעדיפות לעבוד בחינוך בגלל השעות

אני מורה, לא בייביסיטר.

עובדת מלא ומקבלת מעט ביחס להשקעה שלי ובעיקר מקבלת מעט מאוד הערכה גם ממורים ותיקים יותר בצוות שבמקום לתמוך מורידים לי ומעירים הערות מאוד פוגעות. וגם מההורים אבל זאת כבר בעיה ידועה...

קולגה שלי בצוות היא לא הבוסית שלי ולא אמורה לעשות לי פרצופים אם אני לא מסכימה לבקשה שלה

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

לק"י
 

ואז מנקים שולחן וכסאות. שיש וכיורים.

את התנור והכיריים ניקיתי, אבל אנחנו לא מכשירים אותם. ככה שאפשר להשתמש בהם, ומה שמתלכלך לנקות עם מגבון או משהו קליל.

קונים גם אוכל מוכן. גם כדי להקל עלינו ולפנות עוד זמן לנקיונות.

לק"י

צהריים וערב לאכול בחוץ או רק ערב.

ואז לנקות לפני.

אני מתכננת לבשל חמץ עד מחר. לסיים חבילת פסטה אחרונה.

ביום שני להכשיר את המטבח, ואז כבר לא לבשל חמץ, וגם לא בכלי חמץ.

יש לנו עוד כמה מנות של נודלס, שאני יכולה להכין גם אחר כך רק עם מים רותחים.

לחם- אוכלים עד ערב החג. אפשר גם להשאיר את הטוסטר, ולהכין טוסטים.

בימים האחרונים אנחנו אוכלים במרפסת. מקווה שלא יהיה יותר מידי קר וגשום.

אחרי שנכשיר את המטבח נוציא כלים של פסח, אפשר להתחיל לבשל אוכל כשר לפסח.

מקווה שבאמת נעמוד בזה. אם נראה שאנחנו רעבים נקנה פיתות ונגביל לפינה מסויימת.

מקווים מאוד להכשיר את המטבח מחר (זה בעצם אומר לעשות הכל מחר. רק רוקנו את הארון של המזווה.. המטבח שלנו פיצי אז יש מצב שזה ריאלי)

חשבנו על כל מיני אוכל שאפשר לאכול ולשבוע גם לא חמץ.

אמרנו שנאכל בפינה מסודרת..

במיוחד בזמן של הבין לבין זה מה שהכי נוח..

בשלישי רביעי חיים על אורז ועדשים..

או חצי כשר 😉

זהו הבנצי הבוקר שלא הגיוני לא לאכול חמץ בכלל.

ברגע שנוכל לבשל במטבח פסח כנראה נהפוך את אחד הסירים לקטניות ונאכל קטניות..

זה ממש בסדר בעיניי והן יהיו בחדר הכביסה עד החג עם ממרח שוקולד ונשתמש הסכינים חדפ

אני גם עובדת ונסיים להכשיר רק היום בלילה בעז"ה

צריך לאכול משהו בינתיים🤷

או כניסה

או חדר מדרגות

כל שנה אוכלים בחוץ אבל השנה המזג אוויר לא מאפשר..

מוציאה טוסטר אובן גדול החוצה, ואת הכירה החשמלית שיש לי.

ואז אני מבשלת חמץ בחוץ. מכשירה את המטבח סופית רק בשלישי בערב לפני בדיקת חמץ (שיש וכיורים).

ברביעי בבוקר עוד נאכל פיתות/קורנפלקס עם חלב וכאלה, בחד''פ בחוץ.

כאילו תכלס - אני בעיצומו של הכשרת המטבח ואת הכיריים כבר עשיתי, גם מיקרו וגם את הנינג"ה כבר ניתקתי

רק הכנתי טוסט פה לכולם היום וניקיתי גם אותו

הילדים מתנגדים לבורקסים קנויים מראשון עד שלישי אז כנראה שאקנה פיתות מחר בבוקר ויאכלו במרפסת. נמרח עם חדפ.

אבל אם הייתי צריכה לבשל לחג התשובה היתה משתנה

מחר בע"ה ננקה מקרר

כיריים ותנור בשני בע"ה (תנור לא מכשירה רק מנקה)

שלישי בעלי יכשיר את הכיור והשיש.

ויאכלו במרפסת מה שנשאר בע"ה 

לק"י

אז זו גם אופציה...

(מכשירים רק שיש וכיורים, יש לנו טוסטר אובן וכיריים חשמליות לפסח).

לכן את המטבח עושה בהסתערות...

וזהו מחר כבר יכולה לבשל פסחי בעז"ה.

מה שכן אני מאפשרת קטניות עד פסח

בקטניות יש הכללל תדעי לך לא חסר כלום

ככה יש לילדים נשנושים טעימים

מכינה אורז במיקרו (של כל השנה כמובן) ולא אכפת לי אם נשאר פירורים בבית.

לא רוצה שיאכלו חמץ בבית גם אם זה פיתות כי עושה לי לחץ (אני עם קטנטנים אבל)

מי שצריך חמץ אמיתי יש מחוץ לבית שקית עם בייגלה (קטניות אבל הם לא עלו על זה בנתיים)

ופיתות עם ממרח שלא דורש קירור, וכמה סכיני חדפ.

וכמו שמסתדרים שבוע של פסח ולא רעבים ב"ה

ככה לא נהיה רעבים גם מחר והלאה..

אני פותחת את המטבח של פסח בלהכין מגש גדול של עוף בתנור, שזה כמה דקות עבודה, וככה יש אוכל מבושל ותחושה טובה בבית.

עד שלישי בבוקר עוד מבשלת... כל הארונות מטבח כשרים אבל את השייש, מיקרוגל, כיריים, פינת אוכל ושטיפה כללית עושה ביום האחרון.

אז אוכליפ חמץ מבושל עד שלישי צהריים ואז בדרך כלל מזמינים משהו חמץ לערב ובבוקר אוכלים פיתות עם שוקולד לפני סוף זמן אכילת חמץ במרפסת ומנקים אחרי.

אני בעיקרון תמיד מכשירה בל"נ יומיים לפני ומבשלת כשלפ/ אוכלים בחוץ

השנה הקדמנו למוצש כי אני עובדת עד הרגע האחרון ומלחמה וזה..

נשארו לי עכשיו בעיקרון שיש, כיורים ושולחן אוכל . וכמובן שטיפה כללית וכו'

הייתי מעדיפה לבשל גם היום כי הילדים מעדיפים אבל יום ראשון זה יום שתמיד קשה לי אז סביר להניח שלא הייתי מספיקה כמו שאני רוצה כשאני גם עובדת

חמץ

שונאת אוכל של פסח ותמיד אוכלים חמץ עד הרגע האחרון, בדרך כלל ביום האחרון זה כבר בעיקר פיתות עם ממרחים

אנחנו מתכננים לנקות הכל עד היום בלילה

אבל בשלישי בערב נעביר שוב סמרטוט ונעשה את ההכשרות

כי אי אפשר באמת בבין לבין הזה כל כך הרבה זמן...

כנראה אעשה ככה

אבל בגלל שאנחנו נוסעים לליל הסדר

אם הייתי צריכה לבשל הייתי מנסה להכשיר היום

הרעיון שהארונות כשרים לפסח אבל אוכלים חמץ באותו חדר, כשיש ילדים שובבים ומופרעים 

זה בלתי אפשרי, פשוט.

ברגע שמתחילים חייבים לסיים

גם אם יהיו קצת פירורים זה בסדר.

ניגש לארון שמכור לגוי

שקשרתי בשרוך

קשר כפול

בכוונה לגזור לאחר החג

והבחור במלא אונו

משך מימין ומשמאל ו-בום החוט פקע בעוצמה...

בקיצור זה תלוי ילדים.

אין סגירה בבית שלנו שהוא לא מצליח לפתוח. אין.

(מיואשת מזה בלי קשר לפסח כי הוא גם מטפס לגבהים ופותח פקקים של חומרי ניקוי ותרופות אז בעיקר מתפללת חזק לד')

לק"י

אז מבינה אותך לגמרי.

נשמע ילד נמרץ, שעוד יביא הרבה טוב לעולם כשיגדל.

(ובנוסף, כתבתי את ההודעה שלי גם בשביל נשים אחרות, שאולי להן זה מתאים).

פשוט לא במטבח..

מתכננת להכשיר מחד בלילה בעזרת ה' ובישועתו...

אבל יש לי תנור חלבי, מיקרוגל וטוסטר שאני לא מכשירה וצריכה רק לדאוג שישארו נקיים, וכירת גז לטיולים.

אבל מבושל מפסיקים כבר כמה ימים לפני, השנה נגיד כנראה שהיום בעז"ה. אוכלים במרפסת או בחצר, בעיקר פיתות/קורנפלקס או מזמינים אוכל.

ולא מצליחה לדון לכף זכות

בא לי להתפוצץ על חמותי

בכללי יש אצלה מלא מלא אפליות

בדרך כלל אין נושאים לא מדוברים. זאת אומרת אם היה קורה משהו כזה כנראה בעלי היה שואל את הוריו או את אחיו מה קורה.

אולי תשאלו?

ולי בתור כלה לא נעים לשאול

למרות שאני בוערת

ואני יודעת ששום מילת נחמה שיכתבו לך פה לא תעזור... מניסיון.
אין צער גדול מזה (כלומר יש, אבל כשעוברים אפליה זה נראה שזה הצער הגדול ביותר הקיים עלי אדמות)
אני ברגעים הללו מתנחמת עם עצתמי ומשננת לעצמי לזכור כיצד לא להתנהג עם כלותיי וילדיי בע"ה בזמנו ובעתו.
את יכולה להתעלות בכך שתחשבי לעצמך איזו חמות (מדהימה) את תהיא בע"ה בבריאות.

זה בהחלט מחזק

אבל מפחדת מעצמי ומהתגובות שלי

לא אוהבת להתחיל כך חג

אפליות גורמות לי לכעוס ובעיקר להעלב כל כך. התחושה הזו קשה לי מאוד..

שואלת בכנות-למה בכל זאת להגיע?

שואלת כי אצלי אפליות יוצרות צורך בריחוק. מרגישה שצריכה להצטנן וצריכה להרגיש שרוצים אותנו. היה מכעיס אותי לבוא בכזה מצב ועוד להיות אסירת תודה על האירוח. אבל מאמינה ומבינה שיש שיגיבו אחרת..

אבל יש פלוס גדול בלהיות בדירה לבד- יש יותר פרטיות. ונראה לי שזה עדיף לכם...

ולאח של בעלי ממש ממש לא חסר כסף...

ב"ה גם אנחנו בסדר עם זה יחסית,אבל ברור שהיינו מעדיפים לא להוציא

הוצאה כזו עכשיו 

שקונה לה בכל חג מתנה יקרה ממש

אף כלה לא מביאה בחיים מתנה....אולי תמונה של הילדים....

עכשיו קנינו לה מתנה הכי יקרה שאי פעם קנינו ואני כועסת על עצמי

שקניתי

להורים שלי אני לא קונה כאלה מתנות

מתנות יקרות?

אל תכנסי ללופ של ריצוי ונסיון למצוא חן. זה עלול רק להגביר את התסכול שלך מכל ההתנהלות שלה.

תעשי רק מה שבאמת מתאים לך 

אבל כשמקבלים סטירה פתאום פחות בא לתת...

אולי אני מגזימה וזה לא כזה נורא?

כרגע זה מעליב אותי

גם את בעלי רק שכל מה שההורים שלו אומרים-קדוש

מוצאת שלפעמים זה מקל שלפחות הבעל מזדהה או ''מסכים'' עם חוסר הוגנות..

שולחת חיבוק ושתדעי שאתם ראויים והבעיה כנראה אצל חמותך..

(ולגבי המתנה- לא יודעת אם נכון לתת. נסי לא להגדיל את התסכולים אצלך)

אבל אף פעם אין יחס שווה בדיוק בין אחים.

גם את לילדים שלך לא תצליחי לתת יחס שווה בדיוק, לכל אחד הצורך הוא שונה.

אצלנו במשפחה לחלק עוזרים עם הילדים, לחלק עוזרים כלכלית, לחלקם ההורים מצידם מתקשרים יותר, לחלק מתלוננים יותר, כל אחד והקשר שלו עם ההורים.

אני לא נעזרת באף אחד מהדברים אבל לא מרגישה מקופחת כי מכירה קצת על מה זה יושב מאחורי הקלעים - בעיקר בפן הנפשי של אמא שלי ואשמה שהיא מרגישה לאחים מסוימים.

את כלה ולא אחות, אולי את לא יודעת לגמרי את הדינמיקה מאחורי הקלעים.

אם יש לכם יותר ילדים - זה גם שיקול משמעותי, יש גיל שילדים ורעש ממש מכבידים על ההורים, יש ילדים רועשים יותר שלמארחים קשה להתמודד איתם,

אצלנו יש אחים שלא ישנים לעולם אצל ההורים ממספר ילדים מסוים (ויש מקום).

בגדול לא הייתי בכלל מתעסקת בזה, באמת, אני מגיעה לחמתי או לאמא שלי בעיקר בשביל לשמור על הקשר שלי ושל הילדים איתם.

לא מצפה לכלום מהם מעבר לאירוח שגם בו עוזרת המון.

אם נעים לך שם בכללי ואין אווירה עוינת כלפיך וחוסר כבוד חוץ מעניין השינה, באמת שהייתי משחררת.

אז כן. היחס לא שווה

ואז?

בעיני - ההנחת יסוד זלך שהיחס צריך להיות שווה היא הבעיה

ואז את מתבאסת

נעלבת

ובסוף את מפסידה

תראי את הקשר שלכם עם ההורים כמעגל סגור,

לאח אין חלק במעגל הזה

(ולכם אין חלק בקשר שלו עם ההורים)

עכשיו תשאלי את עצמך

האם שווה לי לשלם על דירה וללכת אליהם או לא?

בלי הסכות דעת

או השוואות

תאמיני לי שיהיה לך יותר שלווה 

להזמנה בתנאי אירוח בדירה

במקומך הייתי מביאה מתנה פחות יקרה אם זה עושה לך רע

או שפשוט תוציא את האיכסה ועדיין תתני אותה מתוך הבנה שהיא זו היא (אפליות/ אירוח בדירה/ שיקולים שאת לא מבינה) ואת זו את (נח לך להגיע בכל זאת, קשה לך לתת מתנה זולה)

♥️

אני רק פורקת כאן

בפועל אני את החיוך שלי אחייך ואשאר הכלה המושלמת עבורם.

זו שתמיד אפשר לפנות אליה בכל בעיה,שאפשר לבקש כסף או הלוואה

וגם זו שנותנת את המתנות הכי שוות לחמות.גם לגיסות לפעמים בערבי חג.

וזו שהכי נוח לא להביא לה מתנה ללידה,כי היא לא תגיד כלום.

כבר כתבתי כאן,שאם הייתן יודעות את התמונה המלאה,הייתן כנראה מתפוצצות איתי

אז אני מרשה לעצמי לפרוק למרות ועל אף שאתן לא מכירות את כל הסיפור.

בכל אופן תודה על התגובות,זה תמיד מחמם את הלב שאתן קוראות

וגורמות לי להיות הרבה פחות עצבנית.

ואני חושבת שאפליה זה דבר דוחה.לא משנה באיזה מצב.

לפחות לא לעשות את זה כל כך בחוסר טאקט. זה הכל

אפשר לחפוף את הפאה ולסדר גבות לבד, להשתמש באיפור הקיים, לנקות תכשיטים שתרגישי איתם איזה התחדשות, בקיצור למצוא דברים שכן תרגישי איתם חגיגית לחג

ולדאוג כבר מעכשיו למשהו חדש ומושקע בשבילך לשבועות גם על חשבון פסח🙂

פותחת - את יכולה להזמין מסופר פארם איפור. אם את גרה במקום נגיש,יש משלוחים מהירים

חיבוק♥️

מקווה שתצליחי לשמח את עצמך במשו בכל זאת

אבל תתחילי לתכנן את הלוק שלך לחג ממה שיש לך בבית. תמדדי שמלות ומטפחות או תחפפי את הפאה בבית, תתאימי תכשיטים, תסדרי גבות לבד, תתכנני איזה איפור לשים ואולי תצפי בסרטונים על איפור כדי ללמוד דברים חדשים, אותי זה ממש מכניס לאוירה ולחגיגיות גם אם לא קניתי שום דבר חדש

ותצאי לקנות לך בגדים.

גם הזדמנות להתאוורר קצת..

האמת שקצת עודדתם.

לצאת פחות רלוונטי, אין פה מרחב מוגן בבית. זה לרדת 7 קומות... ובין הילדים יש 3 קטנים. אז לא אשאיר עם בייביסיטר.

אבל הולכת לנקות קצת את התכשיטי כסף.

לפחות זה...

ומזכירה לעצמי כמה טוב יש. (כי כן... קצת ירודה בכללי בתקופה של המלחמה..)

עד שניסיתי והרמתי את עצמי לעשות משהו בשבילי,

שברתי את השרשרת שבעלי קנה לי כשהתארסנו ולא לבשתי אותה נצח כי היא נהיתה ממש שחורה😭😭

ניסיתי להיות עדינה. אבל כנראה לא מספיק.

תמיד אני אומרת לעצמי להסתכל על כל הטוב ולא להתבאס כשורה שברי מבאסים. כי ב"ה יש. יכולה בשניה לשלוף רשימה גדולה. אבל לפעמים בא לי להתבאס ולהיות בזה. גם בעלי אומר לי את זה. שזה מידה מדהימה לומר תודה אבל זה מרגיש לפעמים קצת יותר מידי

אוף, עזבו.

סתם מתבכיינת וחופרת.

ב"ה על כל הטוב. 

לא כאן ולא לעצמך

זה ממש ממש מבאס.

מבחינתי גם להזמין משהו שיגיע אחרי החג זה משמח

(אפילו מוצרי איפור מIHerb)

וזה ממש בסדר להיות בזה

את יכולה ממש להקציב לך שאת בבאסה עד 5

ואת נמשעת מדהימה!!! וואו!!! ללמוד ממך ממש!!!!

ואפשר להגיד לך שאת אלופה שהבית נקי ושאתם בכיף מתכוננים לחג?? באמת באמת וואו!! כל הכבוד לך!!!!!!

עם מתנדבות במקלט עד שתחזרי?

מעודדת אותך לצאת להתאוורר ולהתפנק קצת,

את לא מבינה כמה זה משנה את ההרגשה 🤗

יש בטרמינל איקס וזה מגיע תוך יום

תפנקי את עצמך מגיע לך! 

אולי לשאול משכנה או חברה?
או רעיון טוב מה שכתבו להשאיר את הילדים עם נערה בבמקלט ולצאת לקניות.

בדקת דיכאון אחרי לידה?

את יוצאת קצת בשביל עצמך? עושה דברים שמטעינים אותך? 

דיכאון אחרי לידה העלתי את המחשבה על זה בטיפול.. המטפלת אמרה שהיא חושבת שאם יש דיכאון אז זה משהו מינורי יחסית.. אולי גם אתייעץ עם הרופא משפחה למרות שוואלה אני מתביישת. יודעת שאין לי במה אבל מתביישת.

ולעשות דברים בשביל עצמי, ממש משתדלת. יוצאת עם בעלי מידי פעם, הולכת לחוג שאני מאוד אוהבת, נוסעת להורים מידי פעם, אני נהנית ברגע שאני עושה את זה אבל זה לא ממלא אותי לאורך זמן.. בניגוד לפעם שדברים כאלה היו ממלאים אותי לכמה ימים

אבל אם זה דיכאון מינורי... יש מן הסתם מה לטפל לא? פשוט יהיה יותר קל לצאת מזה... אני מניחה.

אם הייתי חודש חודשיים אחרי לידה אז זה עדיין זמן שקשה מאד והכל מציף וההתמודדות עם תינוק חדש עדיין טריה, הורמונים משתוללים וכו'. אבל נשמע שאת הרבה יותר מזה.

הלוואי ותמצאי משהו שיעזור לך.

מחזקת אותך להתייעץ עם הרופא משפחה או לפחות עם אחות

מעודדת אותך מאוד מאוד לפנות לרופא משפחה! זה יכול להציל ממש.

אקבע תור לאחרי החג ומתפללת שה ייתן לי אומץ באמת ללכת ולשתף. אני ככ לא החזקתי מעצמי מישהי שזה יקרה איכשהו בתסריט של החיים שלה... למרות שבשכל אני יודעת שזה יכול לקרות לכל אחת ולא אומר עלי שום דבר רע. אבל עדיין.. היה לי אמון בעוצמות הפנימיות של הנפש שלי שתמיד אדע לקום ולאסוף את עצמי לא משנה מה יגיע.. כדורים- בכלל קשה קשה לי לחשוב שאולי אצטרך להעזר...... 
ו.. אני שונאת שונאת לבכות לגברים שהם לא האיש שלי. ממש. וזה כנראה מה שיקרה בסיטואציה הזאת וזה מרתיע אותי

לא צחק בכלל, נהג בכבוד והבין.

הציע כדורים שהוא יכול לרשום, לעזרה ראשונה.

אני מאמינה שהיום רופאי המשפחה עוברים הכשרה בתחום (אולי רק בקופה שלי, אבל הגעתי באמת על הקצה לרופא הפנוי שהמוקד קבע לי תור אליו, אפילו לא רופא קבוע).

אפשר ללכת לרופא גבר יחד עם בעלך. ואז גם אם יהיה שם בכי, בעלך איתך וזה לא לבכות לגבר זר כשאת לבד. זה משמעותי.

חיבוק

האמת שהייתי פונה לרופא משפחה, נשמע לגמרי כמו דכאון

אל תישארי עם זה לבד, ניכר שקשה לך

ואין קשר לרכב/ בית/ כסף, מבטיחה לך. הייתי שם כמוך וגמלי זה קרה. טיפול טיפול טיפול ♥️♥️♥️

תפני ישר לפסיכיאטר לאבחון מלא - פסיכיאטרים הכי מבינים בזה.

ולא לחשוש לקחת כדורים במקרה הצורך... ובמקביל להמשיך בטיפול.

בע"ה תצאי מזה מחוזקת יותר❤️

אפשר גם דרך ארגון ניצ"ה, ואז זה מסובסד. (זה ארגון שעוזר לנשים בדיכאון אחרי לידה. יש להם סניף בירושלים ונדמה לי שגם בשומרון.)

אם רוצים דרך הקופה, אז כנראה בכל מקרה צריך לעבור אצל רופא המשפחה...

האמת שזה נשמע בדיוק כמו בעלי

הוא לא אובחן אף פעם אבל לדעתי יש לו דיכאון קל/דכדוך רציני לא יודעת הגדרה קלינית, שזה בתקופות.. לפעמים קשה יותר ולפעמים בסדר.

הוא לא מטופל כי אין לו כוחות לזה כרגע, למרות שיודע שצריך וכדאי לו.

טוב שאת בטיפול תומך ועוזרת לעצמך, זה ממש חשוב.

העבודה של הבן זוג זה נפרדות וזה גם לא קל, אבל תנסי לחשוב מה את רוצה/איך יעזור לך שהוא יפעל כשאת במצב הזה. ותנסי לתווך לו את זה.

אל תתייאשי, ישועת ה' כהרף עין

לפעמים הכל נראה שחור ותראי שדברים יתבהרו בעתיד בעזרת ה', יש עליות וירידות ושוב עליות.. תאמיני בזה 

סופית אם אני חוזרת לעבודה אחרי פסח והנטיה שלי ללכת על זה מתוך תקווה שהיציאה מהבית תעשה לי טוב אבל אני מפחדת שאני טועה.. ויהיה קשה.. וזה רק יחמיר את המצב... אבל משהו בתוכי אומר לי ללכת על זה

שגם תצאי אבל גם לא לעומס מטורף..

במיוחד שיש לכם מילואים במקביל..

וחיבוק ענק!!!

קשה אבל יהיה טוב!!!!!!

שאת צריכה להיצמד לשורה הראשונה שבה ציינת את כל הטוב שהשם נתן לך ❤️ ומשם לשאוב כוחות...

חצי נחמה שממש לכולם אבל לכולם קשוח

מי יותר ומי פחות

זה מאוד קשה לחשוב על הטוב שיש כשרע

וצריך לבדוק כיוונים נוספים שיוכלו לתמוך בהרגשה שלך

אולי להתייעץ עם הומאופת/ית לגבי טיפול ותמיכה במצב הרוח

חושבת שכדאי לחשוב לגבי חזרה לעבודה, שלא תעשי דברים מתוך פזיזות . תארי לך יום שאת חזורת לעבודה, יש לך מי שישמור על התינוק ועל הילדים הנוספים אם יש?

לפעמים לחזור לעבודה זה לא הפתרון הנכון .

לגבי חברות- כן הייתי בוחרת אחת שיש לי איתה קשר ממש קרוב וכן פורקת, בשביל זה יש חברות.

לפעמים עצה טובה מחברה שווה זהב ואפילו אם רק לפרוק זה מאוד עוזר קצת להתנתק.

אולי לצאת לאיזה מסעדה עם חברה או בית קפה..

קשה להישאר במנטרה הזו ולקוות שיהיה בסדר .

בהצלחה וחיבוק 🫶

עד שיבין שיוצאים מים מהפתח.

בימים האלה אפשר להציע כל חצי שעה מים

בשביל מים/ נוזלים

הם לא מחזיקים לבד בקבוק עדיין בגיל הזה ממילא ממה שאני זוכרת

תני לו לשתות אחרי כל ארוחה 

אם כן, תנסי איתן ותראי אם נוח לו.

הוא שם בפה ומחכה שישפך

אנסה עם קשית פשוטה. עדיף לקצר לו אותה, לא?

אבל למה לא כוס עם פיה שמרימים ושותים כמו מבקבוק.

או בקבוק תינוק רגיל?

ולא חשבתי על הכוס עם הפייה, אולי אנסה גם את זה

לק"י

הבן שלי בן 5 חודשים, ועוד נראה לי פיצי בשביל כל מיני כוסות.

אבל אולי עוד חודש זה ייראה לי אחרת.

(בינתיים הוא בכלל לא שותה מבקבוק. כשאחזור לעבודה, הוא יצטרך. אז נראה לי שנעשה בקבוק אחד גם למים.

עד כה לא נתקלתי בקושי להעביר מבקבוק תינוק של מים לכוסות אחרות/ בקבוק רגיל).

היא לא מכורה והיא שותה גם מכוס

אבל זה מאוד נוח לי שיש לה את זה גם ללילה וכו.

המלצתי לך בשרשור הקודם על הכוס של נוק שהיא משו בין בקבוק לכוס, אני חוזרת על ההמלצה 

לק"י

המטרה שלה זה שיוכל לשתות לבד כשהוא רוצה כמה שהוא רוצה

אבל תקראי את ההודעה הפותחת. אולי יענה לך.

אני שמעתי שעגבנייה מגורדת עם קצת שמן זית /אפשר גם לתבל

ולתת לילד לאכול מזה

עצירות עלולה להוביל למעגל קסמים לא רצוי אצל תינוקות: היציאה כואבת להם, אז הם נמנעים.

אין להם הבנה של מבוגר.

כך הרופא הסביר לי.

ובקרוב הימים החמים, תינוק שלא שותה יכול להגיע להתייבשות חס ושלום.

יש כל כך הרבה דברים התינוקות הגמלים מהם בשלב כלשהו - שינה עם ההורים, מוצץ, חיתולים...

אפשר לתת בבקבוק למים בלבד. רוב התינוקות מצליחים להיגמל ממנו בקלות יחסית סביב גיל שנתיים

דרך ללמד לשתות מקש-

קחי קש, תמלאי במים ותסתמי בקצה עם האצבע כדי שלא ישפך מהצד השני. תכניסי את הצד השני לפה שלו וכשהוא יסגור את הפה על הקש תשחררי. ככה הוא יבין שיוצא משם מים. תנסי כמה פעמים עד שהוא יתחיל לנסות להוציא את המים בעצמו במציצה... ואז תוכלי לתת לו קש בכוס רגילה ומשם לבקבוק עם קש (עדיפות לקש צר וקצר).

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

אני אישית אוהבת רק את שלי, קשה לי עם דברים שהם לשימוש הציבור הרחב🙈 אבל אולי יש אצלכם ויעזור לך.. או שתקחי בשקית

ואני יודעת שבמקרים כאלה, עושים טבילה אחת נוספת בהתחלה, שהיא כאילו במקום השטיפה הנוספת במקווה

לא יודעת מה התכוונת בגדים הכי נקיים בעולם, אבל אם את מתרחצת בבית ולובשת בגד נקי, איפה הבעיה? למה הכוונה נקי במיוחד?

בהצלחה רבה!

ללבוש את בגדיה בין ההכנה לטבילה.

אשתדל לחפש לך מראה מקום בהמשך

באופן כללי טבילה בשבת וחג יש בה הרבה מקום שצריך להתגמש מההרגלים שלנו ועדיין הטבילה כשרה ומהודרת❤️

לגבי כפכפים אצלינו יש כפכפים של המקוןה שהבלנית מחטאת בין הטובלות אז אין לי רעיון..

המצווה הזו לא קלה לי, אני מרגישה קצת אובססיסיבית איתה. .

כאילו מרגישה שאני צריכה להביא בגדים 100 % נקיים כדי לא להתלכללך בכלום, כאילו לא מספיק לי רק לכבס אותם, אלא מרגישה צורך לכבס אותם בנפאד וכזה... ולייבש בנפרד... כי נגיד לבת שלי היו כינים אז אני אומרת לעצמי אם אכבס את זה עם בגדים שלה, אולי ידבק בזה.... שזה שטויות נראה לי. ובכל זאת. או להשתמש במגבת שהבת שלי השתמשה בה... גם אחרי כביסה.. חוששת שישארו כינים או ביצים או לא יודעת מב.

אני יודעת זאני לא רציונלית...

שמקפידות מדי...

שהטבילה הופכת למשימה בלתי אפשרית.

כדאי לדעתי להתייעץ איתן או עם רב שמתמחה בזה.

כשהייתי בתיכון היה לנו רב שאמר לנו לשאול את עצמנו "מה ה' רוצה ממני עכשיו?"

אז לי זה עוזר. היו שנים שהרגשתי באופן דומה, וההכנות היו בשבילי משימה ענקית.

ואז שאלתי את עצמי- מה ה' רוצה? שאלחץ? שארגיש שהמצווה הזו קשה מנשוא?

ולמדתי והבנתי איפה אפשר לזרום יותר, איפה אין צורך להקפיד כל כך

כדי לקיים בשמחה.

גם אם הבגד נגיד יש עליו כמה פירורי אבק,

אז נדבק עלייך ותוך כדי הטבילה יורד ממך.

אבל גם בגד לא נקי, ממה הוא לא נקי? נגיד נשפך עליו קפה ופירורים של עוגה .. זה מהצד החיצוני של הגוף וגם לא עובר לגוף... בקיצור, הבגד המלוכלך לא באמת מהווה חציצה לגוף. 

ליד השער של המקווה או אם הן שם במקרה אז בפנים

שקית עם זוג כפכפים שלא כזה אכפת לך עליהם (אפשר לקנות במיוחד במקס סטוק או לקחת זוג ישן נושן)

לכאורה יפתור את הקושי של ההליכה, לא?

אני הלכתי פעם יחפה כי שכחתי את הכפכפים. הרגיש לי שהרצפה שם ששוטפים כל הזמן יותר נקיה מהכפכפים שמי יודע מי לבשה לפני

תקופה שאני כבר יחפה
מקווה שזה בסדר...חחח

בפעם הראשונה שטבלתי בשבת לא ידעתי את זה אבל אח"כ אמרו לי שבמקרים כאלה הטבילה הראשונה, לפני הברכה, יכולה להיחשב כמו השטיפה של לפני הטבילה בשביל לא להתקלח בשבת.

בקשר לכפכפים, אני זוכרת שבהדרכת כלות אמרו לי שאסור עם כפכפים, ויש הודתי לקב"ה שהמקווה שלנו היה אחראי שיפוץ כי אני שונאת להתקלח יחפה במקומות ציבוריים.. ואז אחרי כמה שנים הייתה הקורונה ורבנים אמרו להיות עם כפכפים עד הכניסה למים, מאז לא מסוגלת לחזור להיות יחפה 🫣

אפשר בהחלט ללכת עם כפכפים

להוריד לפני הכניסה למים

וממילא כשמכניסים את הרגליים לבור הטבילה

זה מרטיב אותן

ככה שגם אם יש לכלוך או משהו ברגל -

הוא יוצא ב"שטיפה" הזו

ולגבי השטיפה במקווה- גם אני שמעתי עיצה טובה כזו (כדאי ליידע את הבלנית מראש)-

לטבול לפני הברכה / לפני טבילת מצווה

"טבילת סרק"= טבילת הגוף רק בשביל שאם נשארה משהו כלשהוא על הגוף, הוא ייצא והגוף יישאר נקי.

ואז לטבול את הטבילות / לברך ואז לטבול

(כל אחת כמנהגה)

אולי זה מה שהתכוונו בהדרכה.

ולפותחת- נשמע לי פחות הגייני ללכת יחפה עד למקווה מלקחת את הכפכפים שיש בחדר במקווה ולשטוף היטב לפני שנועלים.

אם נתפס לכלוך וכו
ואז כפי שאת נוהגת...
ותלכי עם נעלי שבת כרגיל
אני במקווה יחפה, בעבר באמת הייתי רק עם כפכפיפ