ילדנו ממש ביחד, ואני גם בהתלבטות הזו. רק שמניקה אותו יותר מפעם אחת עד 3... 

בעקרון רציתי לחכות עד שיפסיק להיות קפוא בלילה כדי שיהיה לי יותר סביר ללכת אליו, תכלס מרגישה שלהעביר אותו גם ירווח את ההנקות, אז כנראה שיקרה בקרוב...

לגבי איך - יש לי קורסת הנקה בחדר ילדים, חוץ מזה אין לי עוד יותר מדי רעיונות ותכנונים, פשוט לזרום עד שזה יתנרמל...

בין 6 ל-8 חודשים. בלילה כשמתעורר, קמה אליו ולוקחת אותו למיטה שלי להנקה, כשנרדם קמה ומחזירה אותו למיטה שלו. זה הכל.

למה שיהיה הבדל אם אני קמה לקחת אותו מהעריסה במרחק 10 ס"מ או מהמיטת תינוק מהחדר הסמוך?

אם את מדברת מבחינת רעש של לחלוק חדר עם אחים, מהר מאוד הם מתרגלים לרעש (הגיוני, לא צרחות מקפיאות דם) ולא מתעוררים מכל שטות של אח או אחות

אבל רק עם הגדולה חיגיתי עד גיל עשרה חודשים, כל השאר יצאו מהחדר בסביבות גיל ארבעה חודשים עד חצי שנה, נראה לי. אם כל הכיף שהם לידי, באמת מגיע שלב שהם קצת פוגעים בפרטיות...

אחת מהילדים שלי התחילה לישון לילה שלם כשעברה לחדר אחר (זה עבר לה אחרי כחצי שנה). השאר - הייתי קמה אליהם, ואז - או שהייתי מיניקה אותם בחדר שלהם (כשהם עומדים במיטה - כמובן, רק בגיל גדול יחסית) או שהייתי מביאה אותם אליי למיטה, ואז לרוב הם נשארו שם עד הבוקר🤭 (לפעמים הנחתי שמיכה עבה על הרצפה כדי שיישנו שם)

באמת לא הכי נוח... אבל בגיל שנה פלוס אני משתדלת לגמול מהנקת לילה, וכשזה מצליח זה כבר קל יותר.

והרבה פעמים ביקשתי מבעלי שיביא אותם אליי...

עכשיו אמורה להעביר את התינוקת לחדר הבנות (חשבנו שנעשה את זה לקראת פסח, כי גם ככה צריך להזיז רהיטים וכו' בשביל לנקות), ובאמת שואלת את עצמי איך זה יהיה.

היא דווקא הייתה ישנה לילה שלם מגיל אפס, אבל בחודש האחרון כן התחילה לקום פעם או פעמיים בלילה. (זה לא מפריע לי כי אני מיניקה בשכיבה והיא במיטחברת, אבל כשתעבור חדר זה כן יהיה קשה...)

איכשהו מקווה שהיא תחזור לישון לילה שלם🤭

למרות שבאמת קצת חוששת 

גם כי רגילה לישון עם דלת סגורה

ככה אצטרך לישון עם דלת פתוחה

ועוד כמה חששות

כמו מה יהיה אם לא יצליח לישון בגלל הרעש של הגדולים

או מה יהיה אם הוא יעיר את הגדולים באמצע הלילה

ובכללי ממש בא לי אותו לידי 

אבל מרגישה שצריכה לעשות את השינוי..

במשך היום היא ישנה בסלון ולא במיטה (בעגלה או באוניברסיטה).

והאמת - גם הגדולים שלי ישנים מצוין גם כשהקטנים שאיתם בחדר מתעוררים בלילה...

בקיצור, אני לא דואגת

כשהעברתי את הקטנה חששתי שזה יעיר את הגדולה, היא קמה אולי בלילה הראשון ואחכ התרגלה לגמרי. 

אצל הגדולה המעבר ממש שיפר והוריד את כמות ההנקות, עם הקטנה פחות עבד אבל בכל זאת היה לי יותר נורמלי לקום כמה פעמים ובין לבין לישון מאשר להרדם איתה כל הזמן במיטה ולישון שינה לא טובה בגלל זה

אצל שניהם זה לא הפחית בכלל קימות בלילה והפחית משמעותית את שעות השינה שלי, כי אני קמה להניק בחדר שלהם במקום להביא אלי למיטה ולישון ככה... אבל זה הרבה יותר נוח לישון בלי תינוק במיטה.

עם הקטן יוצא לי הרבה פעמים שאני נשברת באמצע הלילה ומביאה אותו אלי (הוא קם לרוב יותר מפעם אחת בלילה).

דאגתי שיהיה לי מקום נוח להניק בחדר ילדים.

אין לנו מקום בחדר למיטת תינוק או כמה עריסות... אז הם ישנים בסלון בעגלות (יש להם חדר אבל הוא קצת רחוק ומפחדים שלא נשמע). אם לבעלי יש כוח והוא מתעורר, הוא מביא לי אותם למיטה. בלילות שהוא קורס אני הולכת להניק אותם בסלון וחוזרת למיטה 

אני יודעת מה זה להניק שתיים.

יותר מזה נראה לי בלתי אפשרי

הרבה לילות מרווחים לי נחמד... ואם אני אלך לישון בשעה שפויה יהיה לי אפילו עוד יותר זמן🙈

אבל העברתי בד"כ אחרי גיל שנה. והנקתי עד שנתיים לפחות (את התאומות עד שנתיים ורבע)

אני פשוט קמתי להאכיל אותם בחדר שלהם

דאגתי שיהיה שם כסא וזהו.

תמיד עשיתי את זה כשהתחלתי להרגיש שזה פוגע לי בזוגיות, בשפיות

כשאני נכנסת על קצות האצבעות ועדיין הם התעוררו מכל רשרוש....

רק עם בת שנה וחודש.

תכלס כנראה בקרוב כבר נעביר אותה והיא כנראה צגיע לישון איתי במיטה באיזשהו שלב..

יש לי ילד ראשון, בן שבע חודשים, עדיין ישן איתי במיטה..

פתאום מבינה שאולי זה לא הכי רגיל.

אבל לא רואה את עצמי מעבירה אותו למיטה שלו ובטח לא חדר. הוא מתעורר המון המון לינוק ואני מתעוררת מחברת וחוזרת לישון.

וגם.. מרחמת עליו שיישן לבד ולא ירגיש אותי, מה אומרות?

הרבה מאוד אמהות לא מויאות בגיל כזה צעיר, וההמלצות של משרד הבריאות זה עד גיל שנה אם אני לא טועה.

את הקטנה שלי הוצאתי בגיל שנה וחצי

ועד עצם היום הזה היא מגיעה אלי ברוב הלילות (בת 3 וקצת)

לק"י

ואני עם הזמן למדתי, שלא משנה מה האחרות עושות ומה נשמע יותר טוב/ חינוכי וכו', משנה נה טוב לנו.

אני העברתי בסביבות גיל שנה וחצי. והם עוד היו קמים. הייתי באה אליהם לחדר.

רק הקטן שהוא בן כמעט שנתיים וחצי, מגיע אלי כל לילה. אני עוד מתלבטת מה עדיף לי.

כי לפעמים הוא בא ולא מעיר אותי. ולפעמים לא נוח לי איתו, ואני לא ישנה טוב...

זה ממש הגיוני

את הגדול יותר העברתי בגיל שנה וקצת והייתי צריכה לקום אליו בלילה תקופה ארוכה אם אני זוכרת נכון (לא היה לי אז מקום בחדר).

עכשיו הקטן בן שנה ושלוש, פעם ראשונה עם מטחברת וככ כיף לי שלא צריכה לקום מהמיטה!! מניקה בשכיבה מתוך שינה 

בא לי למשוך עוד

כי זה ממש אחרת כשתינוק קם בלילה או בבוקר ורואה סביבו את האחים והאחיות שלו ישנים לידו, לבין אם הוא לבד בחדר.

אני זוכרת שעם הגדולה שלנו עשינו את זה מאוד בהדרגה. חודש לפני הלידה עברנו שנינו לחדר החדש לה וישנו לידה במיטה נפתחת...אחרי הלידה אני חזרתי למיטה שלי ובעלי נשאר לידה עוד כמה שבועות...

אני מעבירה כשמפסידה להניק ולפעמים גם משאירה אחרי אם מתעוררים בלילה.

כלומר מעבירה בין שנה וחצי לשנתיים.

הגדולה, כבר מגיל חודש הועברה לחדר שלה.. היא גם לא ינקה, וישנה לילות שלמים... 

אחכ שלושת הבאים ישנו איתנו גיל שנתיים, חלקם ינקו עד גיל זה.. 

עכשיו הקטן ישןן איתנו כמובן, לא רואה מתי להוציא אותו, אולי גיל שנה פלוס? 

נראה, לפי ההנקה..

אני תמיד מעדיפה להניק אותם בחדר שלי במיטה, יותר נוח לי מכל מקום אחר כשזה באמצע הלילה... 

להניק בלילה עד גיל שנה בערך, אבל אוטומטית ברגע שיצאו מהחדר שלנו הקימות בלילה פחתו. לא גמלתי מהנקות לילה בגלל ההעברה אף פעם. בסהכ עבר בשלום אצל כולם ב"ה 

תמיד העברתי בגיל גדול יותר שלא ינקו

ותמיד המעבר היה קשה עבורי (לא לתינוק) 

יש לי עניין רגשי סביב זה

צריכה להתגבר

אגב, לא מפריע לכן לישון עם דלת פתוחה?

את הרוגע הזה שאבא ואמא זמינים....

ואני גם רוצה "לשמוע" שהכל בסדר בבית...

מסייגת שהם אף פעם לא מגיעים לישון אצלנו

והם גם לא נכנסים בלי רשות לחדר שינה.

כמובן שבמקרים חריגים נכנסים....

בשעת הצורך סוגרת ונועלת. אבל זה גם יכול לקרות באמצע היום כשבא לי לנוח בלי הפרעות

ככה שזה לא חריג להם.

בבוקר בד"כ הם מתעוררים מאד מוקדם אז סוגרת כדי שאוכל לנמנם עוד קצת בנחת

אחרת ילד קם לשירותים ואני כבר מתעוררת

הם יודעים שתמיד יכולים לדפוק אצלי גם באמצע הלילה, הדלת לא נעולה

אבל יתכן ואתרגל לזה.. צריכה לנסות 

עד כדי שבהריון הראשון בעלי היה הכי מודאג מאיך אתעורר לתינוקת.....

יומיים אחרי שהיא נולדה בעלי אומר לי תגידי איך את מצליחה להרדם עם מנורת לילה על הפנים?

נראה לי שהאמהות שנתה אותי...

היום השינה שלי כזו קלה שאני מתעוררת מכל פיפס

בעלי לא שומע כלום לא יודע כלום....

מבינה אותך מאד!!!!!

אני טיפוס שמצליחה להסתדר גם בלי מספיק שעות שינה

אבל יודעת שאני החריגה....

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה