בעיני זה קצת התאבדות
עברנו בר מצווה ושבת בר מצווה לפני כחודש,
יכול להיות שיכולנו לעשות דברים קצת אחרת,
אבל זו חכמה של בדיעבד, ואי אפשר לדעת מראש מה יהיו הקשיים והבלתמים.
אני לא רואה איך הייתי מכניסה סיכה בתוך כל הבלאגן הזה, בטח שלא טבילה שגם עדיף להסתיר.
זה פשוט לא היה קורה,
מראש לא הייתי מצפה מעצמי ולא מתאכזבים.
היו מספיק אתגרים סביב הבר מצווה וסביב השבת ואני לא מתכוונת לעוד סלט או עוד קישוט, אלא מבחינת שאף אחד לא ייפגע והלחץ לא יצא על אף אחד (בעיני זה כמעט לא אפשרי, אבל מנסים כמה שיותר) ברמה של לנשוך פיזית שפתיים ולהכיל את הבכי של הבת שהשיער לא הסתדר כפי שרצתה, ולא לפרוק את כל העצבים על ילד הבר מצווה שפתאום נזכר לומר שמשהו לא מוצא חן בעיניו ולכי תאלתרי פתרונות ומצד שני את הכי לא רוצה שזה יצא עליו ואת מבינה את המתח.
אני מנסה לחשוב אם הייתי צריכה לנהל את שתי הסיטואציות האלו כשהם הלכו לישון עוד במחשבה שאני צריכה לצאת בערב לא הייתי עומדת בזה בטוח. גם ככה זה היה ממש לדבר לעצמי תירגעי תירגעי, יהיה בסדר, עוד קצת והמשבר מאחורייך וכו.
לגבי מוצ"ש, בהחלט גם מאתגר, אבל אפשר להשאיר את זה כאופציה ולנסות להספיק. אם מספיקים- יופי, ואם לא, באסה אבל יש יום למחרת עוד הזדמנות.
כן הייתי עושה השתדלות להצליח לעשות הפסק יום קודם. אפשר ללכת לקריאת מגילה מאוחר יותר בנחת.
השתדלות הכוונה גם ניקיון טוב, גם לא לעשות משהו מפזיזות גם שאלת רב בכל מקרה עם מה שיצא אם יש בעיה.
בקיצור יש כאלו שמתאים להם באופי להתאמץ על זה, יש כאלו שלא, צריך לפעמים לדעת לבחור ולתעדף דברים כדי להימנע מפיצוץ לא מבוקר וזו בעיני גבורה לא פחות.