יש 4 ילדים

מרגישה מרובת ילדים

כולם גדולים קטנצ׳יק בן 5

לא יכולה להגדיר את זה ככיף

לרוב זה בעיקר עול

כן זה נחמד שיש משפחה ויש עם מי להיות

כן יש סיטואציות של נחת ככה מדי פעם

אני כנראה אף פעם לא אצליח להבין מה מביא אושר להביא עוד ועוד ילדים 

שנית

אם את כ"כ רוצה עוד

כנראה את מרגישה משהו טוב בזה

את יודעת להגדיר מה?

כי אני למשל

אף פעם לא אמרתי וחשבתי שבאלי בלי הגבלה, ורק כמה שיותר ושישלח לנו ה'.

כל ילד הגיע כי באותו שלב בחיים רצינו מאוד וזה התאים לנו.

עם תינוקת אחת

אני לא יודעת מה יהיה בהמשך

אבל כן יודעת שיש בי פשוט רצון או אפילו הרגשה שצריכה סוג של...

לא בהכרח בגלל אושר או שמחה...

כי ב"ה מרגישה שיש לי את זה בלי קשר,

אבל יש איזה צורך או רצון שבמשפחה שלי שהקמתי יהיה ילדים...

אולי יש משהו בזה שהילד עובר דרכך, נושא את הגנים שלך, אולי חלק מהאישיות שלך, כישרונות

יש בזה משהו מסקרן ויפה, ככה אני רואה את זה.

אבל זה המון עול ומאמץ

ובכל אופן מרגישה שזה נותן סיפוק.

הכמות בעיניי פחות משנה יותר ילדים או פחות...

אנחנו 3 אחים, מאז ומתמיד לא היינו ממש מגובשים. כל אחד בפינה שלן. היו לי חברות עם יותר אחים וראיתי אצלם גם ריבים וגם זמנים שהם היו אחד עם השני, שיחקו יצאו.. וזה ממש קרץ לי. אז חשבתי תמיד שאני רוצה יותר ילדים, סיכמתי את זה ב 5 ילדים

כרגע ברוך ה' אנחנו עם 8 ואני מאוד שמחה על כך ולא פוסלת עוד ילדים בהמשך אם ירצה ה'.

הם עוזרים הרבה!

הם משחקים ביחד, דואגים אחד לשני, מלמדים, עושים הרבה ביחד. הצגות, ריקודים. גם ריבים. והרבה. יחסית הם מאוד מגובשים וזה ממש חשוב לי.

בדיוק שבוע שעבר אמרתי לבעלי איזה כיף שיש להם אחד את השני ותהיתי אם הם רואים את זה ככה.

פעם שאלתי אותם אם הם שמחים בזה והם ענו שכן

אצלי ההריונות הם רגילים ברוך ה', קצת סובלת מכאבים פה ושם, וההריונות האחרונים היו עם קצת יותר קושי אז אני לא יכולה (או מעיזה) לענות לך בנושא הזה..

הריון הוא 9 חודשים והילד נשאר לתמיד אבל אני מבינה ש9 חודשים עם כאבים מטורפים זה מרגיש בלתי נסבל על בסיס יומיומי...

אולי לבדוק מה יש לרפואה אלטרנטיבית להציע על מנת להקל מהסבל?

מאחלת לך בהצלחה בכל החלטה שתבחרי🩷

מצד אחד אם היתה חותמת שכל ילד שווה (מילה שלך) "נחת", אז ברגע שמסתיים ההיריון לכאורה שוכחים (אא"כ יש השלכות בריאותיות או נפשיות ארוכות טווח ל-9 החודשים האלה) ואז באמת אין סיבה לכאורה להימנע...

מצד שני אין פה ביטוח שיהיה נחת והכל בידי שמיים ולכן במקומך הייתי מנסה להגדיר מה זה נחת שיהיה שווה לך את הכאבים בהיריון - ואז מנסה לחשוב מה הסיכוי לפי הנסיבות שלכם שאכן בע"ה תשיגי את הנחת הזו:

האם נחת כיום? נחת בעתיד כשיהיו בוגרים? נחת כשיהיו נכדים? נחת רק אם כולם יישארו דתיים? נחת רק אם כולם בריאים נפשית? רק אם כולם מגובשים? רק אם כולם ימצאו פרנסה? סתם זורקת דוגמאות...

רק להמחשה של אין ביטוח, כי ברור שזה לא מעיד על הכלל, מכירה משפחה עם 6 ילדים שחצי מהם לא מדבר עם החצי השני. לא בטוחה איזו נחת יש פה...

כלומר - גדלתי במשפחה ברוכת ילדים יחסית, ופשוט רציתי "להעתיק" את מודל האושר הזה אל המשפחה שאני מגדלת.

ההורים שלי היו נדירים במשפחתם (בעלי תשובה, באו ממשפחות קטנות יותר וגם אחיהם ובני דודיהם גידלו משפחות קטנות). גם אנחנו יחסית נדירים (מול המשפחה של בעלי ומול המשפחה המורחבת שלי), אבל גרים בסביבה שבה מספר הילדים שלנו טבעי...

בכל אופן, נחת לא נמדדת רק במבט עתידי. כלומר - כן, אני בטוחה שעכשיו ההורים שלי רווים בעיקר נחת, כשכבר אין עליהם את עול הגידול שלנו, והם רואים את היחסים החברתיים בינינו וגם נהנים מרוב הנכדים שיש להם (יחסית) - כמעט אין שבת בלי נכדים בבית.

אבל נחת זה משהו שנאסף במשך השנים, ברגעים קטנים של מתיקות בין הילדים, בפניני ילדים חמודים, בהתקדמות ביחד עם הילדים...

אני חושבת שרק אם אוספים רגעי נחת כאלה במשך השנים - מצליחים באמת ליהנות מהנחת בעתיד, ולא מגיעים לגיל הביניים כשאנו כבר עייפים ורק רוצים לנוח...

זה בעניין הנחת.

בעניין ההריונות - זה כבר משהו אחר. כי כמו שאמרתי, צריך לאסוף את הנחת במהלך שנות גידול הילדים, וזה קצת קשה כשיש הריונות קשים...

אני לא ממש יודעת מה לומר לך (אני יותר מהצד של הלידות הקשות שאמנם זה קשה, אבל עובר מהר יותר), אבל באמת צריך לשקול היטב אם הנחת העתידית לא באה על חשבון הנחת העכשווית...

ובכל זאת, אנסה לכתוב נקודות זכות שיש (כנראה) רק במשפחות ברוכות ילדים:

* כמעט תמיד יהיה מי שיתמוך בעת צרה.

* שולחן שבת הוא גדול ומלא חיים, גם בשלב שעוד אין נשואים.

* אם חלילה ההורים הופכים לנזקקים, אז הנטל מתחלק בין יותר אנשים.

* כמעט כל הזמן יש אירועים ושמחות במשפחה.

* אפשר להרים פרויקטים משפחתיים עם הרבה כוחות מגוונים.

* ליל הסדר חווייתי יותר, גם במשפחה הגרעינית. (אנחנו עושים ליל סדר בעצמנו מאז שיש לנו שבעה ילדים, ולא מרגישים בכלל חוסר במשפחה)

* ילד במשפחה ברוכה כמעט תמיד ימצא לעצמו חבר מבין האחים שלו - אם הוא לא מסתדר עם אחד מהם, תמיד יהיה עוד מישהו שאולי איתו הוא יסתדר יותר.

* במשפחה גדולה נוצרת לפעמים תחושה של גאוות יחידה, שמחזקת גם את הפרטים שבה.

* אי אפשר "להתעלם" ממשפחה גדולה - גם אם כל אחד מהם ביישן בפני עצמו, ביחד עדיין יהיה להם כוח ונוכחות.

* כשיש מגוון של גילאים בבית, יש תמיד עושר אנושי והנאה מכל גיל לבחירה.

* להורים שאוהבים תינוקות - יש במשך יותר שנים תינוקות רכים, ודי מהר אחריהם מגיעים כבר הנכדים, כך שהם תמיד יכולים ליהנות...

אפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד (ואפשר כמובן להביא גם רשימה נגדית), אבל זה אינדיבידואלי...

החלטות טובות!

ברור לי שאני רוצה עוד

איך אני מרגישה את זה:

יש בי המון טוב שאני מרגישה שצריך לצאת

הילדים זו דרך מדהימה להוציא את הטוב שבי ולהשפיע

נתינה מולידה אהבה זה אמיתי ומעבר לזה זה נותן חיות

אני ממש מרגישה שזה השליחות שלי בעולם להביא ילדים ולגדל אותם

מעבר לחלום על משפחה גדולה ושמחה

אני מאמינה שכל נשמה יהודית שאני מורידה לעולם מקרבת את הגאולה

זה נותן משמעות לחיים

אבל מרשה לעצמי לענות על עניין הנחת.

אני חושבת שהיה סופר מייאש לגדל אותם רק בצפייה לנחת עתידית יום אחד כשיגדלו.

לגדל ילדים זה אתגר ענק

קשה מתיש מעייף

ומלא מלא מלא ברגעי נחת ורגעי תגמול שממיסים את הלב ומבהירים כמה כל הכאבים היו שווים..

זה תמהיל שבא ביחד. האתגרים יחד עם רגעי הנחת שממלאים אותנו בכח לצלוח את האתגרים האלה, והשילוב הזה הוא החיים עצמם.

מצד שני שישה זה נשמע לי משפחה גדולה בהחלט אני באה ממשפחה של שבעה ואנחנו בהחלט כמות מכובדת של ילדים

בלי עין הרע משפחה ברוכה ומכובדת.

לי יש יותר אבל הריונות שלי קלים. אם הם היו קשים הייתי מרווחת הרבה יותר כמובן כי ילדים קטנים צריכים אמא מתפקדת. 

אתן צודקות. . .

לי היה נראה שהנחת מגיעה שהקטנים שמתישים אותי עם בעיות יגדלו ודברים יתאזנו...

שלא תעיר אותי תינוקת או האח בן 4 ואני אהיה גמורה יום אחרי..

כאילו מבחינתי מגיע הזמן שהם גדלים ויהיה לי יותר זמן פנוי וזמן לנשום. אני רואה את אמא שלי וחמותי... הן נהנות מהנכדים ועושות חיים משוגעים בפנסיה...

ברור שאני משקיעה בהם עכשיו ונהנית מדברים קטנים שלהם. אבל מבחינתי אני גם באיזשהי הישרדות.... כי כל אחד עם התיק שלו.. שיהיו בריאים. . .

אולי זה לא טוב שאני בונה על העתיד ושאז יהיה לי שקט קצת חח ואני רק אהנה מהם ומהנכדים שיגיעו ..

צריכה לחשוב לעומק. כי אותי הדבר היחיד שעוצר כרגע זה ההיריון. יש מרווחים יחסית גדולים בין  מס' 4 שלי ל5 ול6... הייתי חייבת לעצור. להתאושש מההיריונות המזעזעים שהיו לי ..

אני כל פעם רואה חברה או מישהי ואומרת יואו איך אני רוצה עוד ילד... זה משמח אותי כל הילדים האלה בבית שקופצים ושמחים ומבלגנים ומשחקים ויש את הגדולים יותר שאפשר כבר לדבר איתם שיחות יותר עמוקות והם שואלים שאלות ואני עונה ויש בינינו אחלה שיח..

אני מרגישה שכיף להם שאני אמא שלהם. אני מאוד זורמת ולא כופה את עצמי, מטילה עליהם הרבה אחריות... אצלי כולם עוזרים. אין להם ברירה, למדו מההיריון שאמא לא מסוגלת והתרגלו.

בעלי כל הזמן אומר לי שכשאני שמחה הבית שמח. ואני גם מרגישה ככה, כמה אני משפיעה לטובה, לאחרונה בכלל.

זהו בגדול.... לא יודעת מה אני רוצה מכן האמת. ואם אני אעז להיות בהיריון אי פעם. כי ברגע שיהיה לי חיובי בסטיק... כמה ימים ויתחיל לי בלאגן של החיים ואני אבכה לבעלי שאני סתומה ולמה עשיתי את זה לעצמי?!?! הלוואי ויקרה נס. שאגלה שאני בהיריון במקרה בחודש חמישי..  ולא אסבול. אבל כנראה זה התיקון שלי. הלידות שלי חוץ מהראשונה קלות ומהירות. ההנקה תמיד זורמת ומצליחה להניק עד גיל שנה לפחות. אבל ההיריון. אויי הצילו... כמה אני מקיאה כמה אני סובלת... ולא סיפרתי על ההפלות שחוויתי.

קיצר שה' יתן לי בינה ודעת להחליט.

תודה לכן

..

ואת נשמעת גם בבלבלת של מחשבות, וזה הגיוני.

אני חושבת שעם הריונות כמו שלך בהחלט מגיע לך וכדאי לפחות לרווח ביניהם, כדי שבאמת תוכלי לתת לילדייך הקיימים את מה שאת יודעת לתת להם.

ובאמת שישה ילדים זו חבורה מכובדת בהחלט! לגמרי נחשב משפחה ברוכה, לפחות במקומות מסוימים.

ומה שחשוב הוא לא להיות משפחה ברוכה, אלא משפחה עם ברכה❤️ כלומר, נחת וגידול טוב...

ואני רוצה עוד ועוד ועוד

למרות שבשבילי הריון זה 9 חודשי סבל

כל הריון כמה פחד ולחץ שהכל בסדר 

כרגע מניקה אז לא יכולה

אני בדיעה להניק שנה וחצי שנתיים ואז לחשוב על עוד הריון

כן עמוס וקשה לי אבל אני חושבת שכל שיש יותר ילדים יש יותר נסיון וסיעתא דשמיא כי אחרת? אף אחת לא באמת הייתה יכולה 

אלא משמעות.

גם אותי מעירים וכו', וזה קשה ומסכימה איתך

אבל אני לא חיה בתחושה של מהרמהר שיגדלו שיהיה לי שקט

אלא הפוך

כמה מהר הם גדלים

כמה להינות מהמתיקות שלהם

על כל שיבושי הלשון המתוקים שלהם

גילויי העולם הראשונים שלהם

מה מתוק ביחד בן 16?

יש יותר שיחות עומק, זה נכון

אבל מתיקות הילדות זה משהו להינות ממנו לגמרי

עוד חיבוק, עוד נשיקה

נשיקה של אמא מרפאה כל 9צע... למי יש כוח על כזה??

דווקא מסתכלת על האימהות שלנו ולא מקנאה בכלל.

בעיניי מה כזה כיף לצאת לבית מלון

הרבה יותר כיף זה צחוק של ילד קטן

זה לחי רכה של תינוק

אנשים קטנים שממתק קטן זה עולם ומלואו בעיניהם

בית מלון וספא זו הנאה, לא אושר

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה