איתם אני מבינה איך להתנהל, איך הראש שלהם עובד, מה עובר עליהם. הם צפויים לי.
אבל הילדה שדומה לבעלי - אני לא יודעת מה לעשות איתה 😔
כותבת בכאב גדול בבקשה תכילו ואל תהיו שיפוטיות.
בעלי אדם יותר תוסס, אני ממש ממש ועוד כמה ממש רחוקה מזה. לא שאני חלשה, דוקא לי יש יותר כוח למטלות ואנרגיה למשימות וכאלה. אבל בבחירה בין לצאת לטיול עם חברות ללקרוא ספר - אני מעדיפה ספר.
הבת שלי קטנטונת, פחות משנתיים, והיא פשוט אנרגטית ברמות!!! רק הבוקר הורדתי אותה משולחן האוכל הגדול מספר לא ידוע של פעמים. היא כל היום מתרוצצת. כל הזמן מורידה בגדים וחיתול ובורחת בצחוק גדול. הורסת חוטפת, לא בשביל להרוס, פשוט כל העולם הוא מגרש המשחקים שלה. כמו כל ילד, אבל באקסטרים.
היא חמודה ומקסימה, באמת. אבל אני לא מסוגלת להכיל את זה. אני פעם פעמיים ביום ממש כועסת עליה.
לא מצליחה לעמוד בקצב הזה!! היא רק באה בקטע טוב והיא כזאת פצפונת אבל זה באמת קיצוני לי. מלא פעמים אחרי שהיא נרדמת או נכנסת לגן אני פשוט רוצה לשבת ולבכות. לא מבינה איך אני כזאת ממורמרץ מילדה כזאת מדהימה. ובאמת היא ברוך ה מדהימה עם קסם אישי מטורף. בלי עין הרע נושאת חן וחסד בעיני כל רואיה. שרק תמשיך ככה אמןןן.
אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות איתה.
היא גם נראית תמימה כזאת יש לה פנים כאלה מתוקות ואף אחד לא מאמין לי כמה היא שובבה. אני מספרת בתסכול מה עובר עליי וכולם צוחקים איזה חמודה היא. ובא לי לצעוק עליהם זה לא חמוד! אני הרוגה ממנה!!!!
ולא מגיע לה היחס הזה ממני. לא יודעת מה לעשות באמת. ואני כל כך משתדלת ומגמישה את הגבולות אבל יש לי גם קצה לגבול היכולת!
וגם הילד שמעליה שהרבה יותר שקט הוא גם לא כזה גדול (הם צמודים) ואני לא יכולה להרשות לה יותר ולו פחות, אבל גם שני ילדים עם גבול רחב מדי זה יותר מדי לי.
לפחות פרקתי אבל אשמח לתובנות עצות ומחשבות.
אנחנו מתאימים את עצמנו כל הזמן. התכוונתי שאנחנו פשוט מותשים ואני מחפשת אולי לשמוע מאמהות עם נסיון כזה טיפים שיקלו על השגרה 
