ואם נגמר אז משלוח חטיפים רגיל

בס״ד

ואם לא אני לא יודעת.

תמיד אפשר לנסות ליזום אם את יכולה לקחת כל תשובה בסבבה. וואי חיבוק ❤️

ואת יכולה להרגיש בנח להכין כמות שמתאימה לרצונות שלך ולא להחזיר לכולם....

אנחנו לא מחזירים משלוחי מנות.

בורחים למי להביא וזהו

שמחים במי שמביא לנו, אבל הצורך החברתי להחזיר בעיניי קצת מאבד את המשמעות של זה.

אגב, גם בתור אברכית (וגם היום, כשכבר לא), אני לא אופה בשביל זה ולא משתגעת. אם מתאים לך מהמם! אבל זה ממש לא חובה.

דווקא כאברכית זה היה יותר מאתגר, כי כולן מספרות מה הן מכינות ואיך הן משקיעות.

אבל לי לא מתאים להיות חלק מהטירוף הזה של פורים.

אני יודעת שלי זה לא עושה טוב

שיתפה אותי חברה שגרה באיזה יישוב, בדמעות, ששלחה מעל 15 משלוחי מנות ולא קיבלה מאף אחד חזרה

אף אחד!!!

הם לא היו ״ברשימה״ המקורית של אף אחד כנראה

גם אף אחד לא דפק בדלת

ויש להם חברים הם לא מנודים או משהו כזה

פשוט לא חברים כנראה מספיק קרובים שנכנסו ״לרשימה״

היא נפגעה מאוד מאוד

אני חושבת שהמחיר של משלוח ביתי ומושקע לא שווה את זה

אפשר להכין בצד כמה ערגליות/גליליות/ופלים ובקבוק שתיה כמה זה כבר עולה?

נכון זה לא הלכה, אבל מה עם הלב? יחס למי שהשקיע עבורך..

זה כן יושב אצלי על נקודה רגישה.. אבל באמת שזה מעל היכולות שלי.. בגלל זה גם עשינו כלל של הבניין, זה לא חלוקה בין חברים.. באמת בישוב זה יכול להיות יותר מורכב, זה אני יכולה מאד להבין.. (מכירה שהרבה קהילות עושות הגרלה בישוב ואז כן יש מישהו שמקבלים ממנו)

כואב.

ואני מבינה מה את אומרת.

אבל אני לא בטוחה שאני משתכנעת.

בעיניי פורים יצא לחלוטין מפרופורציות.

השקעה מוגזמת

תחרות

רוב האנשים לא יודו בזה, אבל בעיניי הרבה פעמים הלחץ של איך זה צריך להיראות, וכמה צריך להשקיע, מאוד מוביל אנשים.

כמו שאני נותנת משלוח מנות ולא מצפה לקבל חזרה, כי אני באמת מביאה מתוך רצון לשמח אנשים שאני אוהבת, או אנשים שאני חושבת שיכול להיות שלא יקבלו, ככה אני לא נותנת חזרה.

זה לא עניין הלכתי, אבל אני באמת לא חושבת שיש כאן גם עניין של הכרת תודה ומחוייבות לתת חזרה.

אין לי באמת יכולת לדעת מי מבין מי שמביא לי מקבל או לא.

אנחנו אישית באמת לא מקבלים כל כך הרבה, אולי אפילו בכלל לא. אבל בגלל זה הגרלה זה פתרון מצויין

גם מקטין את כמות המשלוחים, וגם את הצורך הזה בלהחזיר.

לילדים אני באמת מכינה המון, והם מחזירים כמובן.

על הלחץ שזה מכניס את כולנו..

אני מציפה את הנקודה שכשלא מחזירים כמו שכתבו פה יש כאלו שממש יכולים להיפגע.. אין לנו דרך לדעת מי לוקח בסבבה ומי לא..

המשלוחים שלנו ממש פשוטים (לחמניה ביתית  וכמה שוקולדים) אבל משתדלת שיהיה בכמות גדולה כדי שלא יקרה לי מצב כזה שיביאו לי ולא יהיה לי מה לתת בחזרה. תודה על החיזוק!

ואז סטטוס/ סטורי/ הודעה אחכ מצלמות משלוחי מנות פוטוגנים, מוגזמים ומושקעים...

מרגיש לי שמה שאומרים זה לא מה שקורה בפועל... 

אני לא בתחרות עם אף אחד, אני יודעת שכנראה נקבל פחות משלוחים ממה שנביא, ומה שנקבל יהיה יותר מפואר ממה שאנחנו מביאים. עדיין בוחרת להביא לכל מי שאני רוצה, משלוח שלא יוציא אותי עם חור בכיס או יביא אותי עצבנית לחג מרוב התשה מההכנות.

השנה אנחנו עושים פס של עוגה עם בקבוק שתיה, שנה שעברה הבאנו יוגורט עם גרנולה, לפני שנתיים לחם שום עם סלט... בעיניי זה מספיק בהחלט. 

15 משלוחים ביישוב ולא היו 3-5 משפחות שהחזירו?

נשמע לא סביר סטטיסטית. גם אם הם לא היו ברשימה המקורית. אלא אם שלחו בשלב שאנשים כבר מתכוננים לסעודה.

וגם כשמקבלים ממישהו לא צפוי אפשר להפעיל שיקול דעת אם זו משפחה ששוחה במשלוחים שמתגלגלים מיד ליד או שזו משפחה שזו הזדמנות להרים לה.

הבת שלי למשל בת 7 אמרתי לה שתבחר 3 חברות שגרות קרוב (אין לה הרבה מהשכונה)

ואז היא ביקשה להוסיף עוד 2, שתיהן זה קצת לא קשור להביא (אחת הייתה איתה בגן לפני שנים אז היא זוכרת מפעמים קודמות שהביאה לה)

אבל במחשבה שניה חשבתי שמאוד יכול להיות שזה המשלוח היחיד שהם יקבלו באותו יום אז יאללה בכיף עוד קצת מאמץ.

אבל אם זה משפחות/ ילדים מהקליקה המרכזית שכולם חברים של כולם, לא חושבת שצריך להתאמץ על זה.

אכפתיות כלפי השני לא צריכה להימדד בבלאגן פורימי, נגיד שנה שעברה התלבטתי אם להביא משלוחים למשפחות שאירחו אותנו לסעודות שבת בתקופת המילואים, ואני ממש שמחה שהחלטתי שלא, כדי שהם לא יחזירו לנו ולא תהיה התחלת מסורת שלא נצא ממנה..

הבאתי להם שי עם ברכה בסוף המילואים בלי קשר לפורים וזה יצא הרבה יותר מוצלח.

מישהו טרח והשקיע בך במשלוח, המינימום זה להחזיר לו.

זה יכול ממש לפגוע, ויוצא שיש אנשים שנותנים וכמעט לא מקבלים.

אם אנחנו לא נקבל משלוחי מנות אני אקח את זה ממש קשה, ואני בטוחה שאני לא היחידה.

אני נותנת ולא מקבלת הרבה.

ואני נותנת לא בשביל לקבל.

פורים זה חג שמציף קושי חברתי, זה נכון.

אם יש סטנדרט שאומר שצריך להחזיר משלוח למי שהביא לי משלוח, אז פספסנו את כל העניין של המצווה.

יש חובה במשלוח מנות 1 בלבד בפורים

זה שזה הפך להרבה יותר זה כבר מוגזם

וזה שעכשיו אם אני לא מחזירה זה כבר ממש לא יפה זה עוד יותר לא הגיוני.

בשביל מה נותנים משלוח מנות? בשביל לקבל בחזרה?

או בשביל לתת?

לא לקבל משלוח מנות בפורים זה מאוד כואב

זה לא קשור לשאלה האם צריך להחזיר.

זה דווקא אומר שכדאי לחשוב על הגרלה בקהילה, שכדאי לחשוב מראש להביא דווקא לאנשים שהם לא החברים הכי קרובים שלנו, או להביא לאנשים שהם קצת יותר לבד.

אני לא מקבלת את המסקנה שהפתרון לכך שיש אנשים שלא מקבלים משלוח מנות (שזה כואב ולא נעים), היא שצריך להתחיל להחזיר.

בס״ד

לא בשביל לתת ולא בשביל לקבל, אלא כדי לחבר.

(מעבר לקיום המצווה הבסיסי).

חוץ מזה, מסכימה איתך ועם מי שכתבה שהעניין יצא מפרופורציות בשנים האחרונות וזה בעייתי. 

להחזיר בצורה של להגיד תודה זה יפה, אבל זה לא הכרחי. וזה מה שחשוב בעיניי.

כן, זו מחווה יפה שאם מישהו מביא משלוח מנות - להביא לו משהו (אפשר גם שוקולד ארוז יפה עם פתק "תודה ששימחתם אותנו").

אבל אם מישהו לא עושה את זה, זה לא דבר רע. זה לא מעשה לא יפה, וזה לא אומר שהוא כפוי טובה. 

אין לי שום טיעון לוגי לסתור אותך

עדיין בפועל אם התוצאה יכולה לפגוע הייתי מתאמצת שזה לא יקרה.

הרי הגיון ישר לא ישנה את העולם.. זה המצב.

לי באופן אישי, המחשבה על סיכוי לתחושת דחיה ופגיעה, גוברת על הטיעונים ההגיוניים

מצד שני, כרגע זה המצב..

האם כשמישהו מביא לי מתנה אני מחזירה לו?

האם כשההורים מביאים מתנה לצוות הצוות מחזיר להם מתנה?

האם כשאני מקבלת סכום כסף באירוע אני מחזירה?

באף אחד מהם לא.

אז מה ההבדל בין זה לבין משלוח מנות?

בס״ד

הערכה לצוות

יום הולדת

עידוד בתקופה מורכבת

אירוע

וכו וכו׳

ולכן אין ציפייה להחזיר.

כאן זה משהו אחר…

אני לא בדעה חד-משמעית שחייבים להחזיר משלוחי מנות. זה תלוי בהרבה דברים כמו יכולת כלכלית, זמן וכוחות. וכל אחת יודעת מה בגדר האפשרי והבריא שלה ומה כבר לא. באופן *אישי* קשה לי לחשוב שמישהו עלול להיעצב ובכלל לא כיף לי לקבל ולא לתת כלום בחזרה. לכן אני משתדלת למצוא את האיזון בין כמות גדולה למשלוחים פשוטים ולא יקרים. אבל אני ממש יכולה לדמיין שמה שמה שעובד לי יהיה שגעון עבור משהי אחרת ושזה לא יהיה לה נכון או אפשרי להיכנס לזה בצורה שפויה.

תדעי שממש כואב לי לכתוב את הדברים שאת רושמת, ממש!

אני מרגישה שמשלוח מנות זה לא מתנה, זה יושב על קטע חברתי ונהוג שמחזירים למי שמקבלים ממנו. זה סופר דופר פוגע לא לקבל חזרה!

אני עדיין לא מצאתי את מקומי באברכיות, ואני שנה אחרי שנה מכינה משלוחים שיוצא לי מאוד יקר ביחס למה שנותנים פה באיזור בפער, וכן מאוד יפגע בי אם "אעיז" לתת למישהו(כמובן שאף אחד לא בא אלי)  והוא לא יחזיר,ובכלל לא קשור לזה שאני מכינה משלוחים יקרים, רק בגלל היחס שאני למעשה לא מקבלת חזרה וכל כך חסר לי פה. זה מרגיש שאף אחד לא ראה אותך בפורים. עזבי את זה שאין לנו עם מי לעשות סעודת פורים (כי המשפחות שלנו חוגגות ביום אחר משלנו) ומי שחשבתי שזה יזיז לה מהאברכיות לא יותר מדי מזיז לה. אז כן זה סופר פוגע, כי אני בכל הזדמנות מכינה למגוייסות ויולדות וכשאני ילדתי לא הביאו לי אפילו עוגה אותן אלה שהכנתי להן. אז פשוט מרגיש לי שיש אנשים חסרי רגישות שיודעים רק לקבל ולא יודעים להעניק ולחשוב על האחר, וזה המצווה הרבה יותר יקרה וחשובה מעצם הבאת המשלוח המנות, זה המהות-לראות את האלו שלא מתייחסים אליהם, ואלו שנותנים ולא מקבלים, ולא להעצים את התחושות הקשות שכבר נמצאים באותם אנשים האלה.ואין לך דרך לדעת מי יפגע ומי לא, אני חותמת לך שאנשים לא חושבים שאין לי איפה לעשות סעודת חג ושאני אפגע אם לא יחזירו לי, אבל בפועל אין פוגע מזה!

אז היתרון או להכין משלוחים פחות מושקעים/יקרים וככה להכין יותר, או להכין כמה קנויים למקרה ומישהו שלא חשבת יפתיע, או במקרה הכי גרוע להביא משלוח משוחזר של ממתקים שקיבלת ואילתרת, להשאיר בידיים ריקות זה ממש כואב, ושוב-לא כי מעניין אותי הממתקים או דברים שאחרים מכינים כי חרוב אני לא נוגעת בהם, זה נטו יחס.

וכן, אולי זה גם עניין של מנטליות..

זהו, קצת פרקתי את התחושות שלי לקראת החג שמתקרב ואני לא הכי בשמחה, ובכלל לא התכוונתי לצאת עליך או משו, נטו שיתוף ושיקוף של הצד השני.

וחיבוק על התחושות הקשות האלי

באמת יש משהו מורכב בחג הזה

ולפעמים אנשים מרגיישם שנשארו מאחור

גם אותנו לא הזמינו השנה וזה היה לי לא פשוט עד שהבנתי שזה לא אישי טלא סוג של מנטליות

מצד שני אני אגיד לך לגבי להחזיר

אני משתדלת להחזיר

אבל יש לי גם אנשים שחשוב או חצי מחויב לתת מכל מיני סיבות

ואני מכינה בערך 12-13 משלוחים לשנינו

וזה לא מספיק גם להלזיר

עכשיו לא מאמינה שיהיה הרבה ובעיה

אבל פעם פשוט לא היה לי להחיזר לגולם

כן השתדלתי

אבל לא תמיד היה אפשר

גם כי למזחר מאחרים כשהרוב זה בייתי אי אפשר

ולהביא חטיף ושוקולד בלבד מרגיש לי של ילדים

קודם כל אני באמת מבינה. וכואב לי לשמוע על החוויה של בדידות, לבד, לא להיות חלק.

ועדיין, למרות שאני קוראת אותך וקוראת כאן עוד תגובות וזה כואב לקרוא, אני עדיין חושבת שלא חובה להחזיר. ואם מישהו לא מחזיר זה לא מעשה רע.

אמרת שמשלוח מנות זה לא כמו מתנה, ויש נורמה חברתית להחזיר. ובדיוק לנורמה הזו אני מתנגדת. ולעוד נורמות חברתיות שצצות בכל מיני מקומות.

אני אדם שיודע לתת, אני הראשונה שמכינה ארוחות ליולדות, מארגנת את הדברים האלו ומשתדלת לעזור בכל מה שאני יכולה, כל זה מבחינתי לא קשור לפורים.

כשהיינו אברכים, גם לא הייתי כל כך חלק. הכירו אותי, היו לי חברות. אבל לא הכי טובות. אס את כל התכנונים שמעתי, אבל לא זוכרת אם קיבלתי.

בחרנו 2-3 משפחות להביא להם וזהו.

ולגבי ההמשך - אני מסכימה. המהות היא לחשוב על אלו שפחות יקבלו, על אלו שיותר בצד. אני עדיין אל חושבת שהדרך לעשות את זה היא באמצעות חובה חברתית להחזיר משלוחי מנות למי שנתן לי.

פורים מצריך הרבה חשיבה מחודשת בעיניי, ויש דברים שהייתי משנה בו לחלוטין. הדרך לפתור את זה היא דווקא לא על ידי קיבוע נורמות שבעיניי דווקא מסיתות המוקד של פורים, אלא לנסות לחזור למקור של המצווה, ולנסות דווקא להשתחרר מלחץ חברתי סביב החג.

ואז עושים את המאמץ לשלוח מצידם,  ולא לשבת לחכות.. וכן מחכים לפחות כשהם יוזמים שמישהו ישים לב  אליהם.

אז פשוט לשים לב.. אני חושבת שמעבר לעקרון שמתייחס למה ניהיה מפורים, ואליו את מתנגדת,  אם מישהי דופקת ומביאה משהו מושקע ועובר לך בראש וואלה לא חשבתי עליה (אולי אף אחת גם לא חשבה עליה.. היא לא כזה מעורבת) כן לנסות אם זה אפשרי ולהשתדל אפילו בקטנה..

זה לא אומר שתחזירי לכולם כאלה שאת יודעת שלא חסר להם הכל טוב

וסוחבת עם זה משקעים עד היום..

אני ממש מבינה מה את אומרת ואני תמיד מחפשת מהמצב הזה, גם לגלות כמה אני לא חלק מהקהילה ולא מקבלת כלום ומצד שני לא להיות בצד הפוגע שאם במקרה גם קיבלתי לא לפגוע בה שאין לי להחזיר.. אבל יש לי כמה דברים על זה.. קודם כל למדתי שגם אם אני נעלבתי וזה ממש פוגע בי-זה לא אומר שהשני פגע בי, לפחות לא בכוונה. אז אני יכולה להיות קצת פגועה וקצת בבאסה אבל זה באמת לא אשמתם.. יש להם את השיקולים שלהם, אולי הם סתם לא רגישים, אבל זאת המציעות.. אז אולי אני קצת בבאסה אבל אני לא אחראית על אחרים וזה שאני פגועה לא אומר שפגעו בי, מכניסה את הפגיעה לגבולות אפשר להגיד.

מצד שני-אם אני אצטרך להכין אין סוף משלוחים, כי אני לא יודעת כמה יבואו לי אז אני צריכה שיהיה לי מספיק לכל מקרה- זה ישתק אותי ולא יהיה משלוח אחד.. ואיך להחליט כמה כן להכין? אז החלטתי שאני עושה כלל והולכת איתו ומסבירה אותו גם למי שיביא לי ואין לי להחזיר לו ומקווה שהוא יבין שזה לא אישי ואם לא מטרנה לפגוע בו.. פיזית אני לא מסוגלת להכין כ"כ הרבה, זה לא לכוחות שלי אז אני חייבת לחתוך איכשהו. אז נוח לי לעשות רק לשכנים בבניין ולא לחברים ואז גם אין לי הפליה בין חברים, מי מספיק קרוב לקבל אם מי דווקא 'המסכן' שצריך לדאוג לו כי אחרת לא יקבל וכו'

חשבתי על מה שכתבת כאן מאז שכתבת, וגם מה ש@קיווי כתבה ועוד נשים כאן.

אני מקבלת, ובע"ה שנה הבאה נכין גם עוד משלוחים קטנים בשביל להחזיר למי שנותן לנו.

תודה לכן על פקיחת העיניים, וסליחה על ההתעקשות.

אבל אני חושבת שזה גם ממש תלוי איך מציגים את עניין המשלוחי מנות.

אני לא חושבת שיש מישהי בסביבה שלנו שלא יודעת שאני לא מחזירה משלוחי מנות- כי לא מאמינה בזה, כי אין לי כח להכין אקסטרות, כי נמאס לי מהמרדף הזה בפורים. אני מדברת על זה חופשי בגינה, בערבי נשים, בעבודה...

אגב- זה אומר גם שרוב האנשים לא שולחים לנו משלוחי מנות, ובטח שמרגישים בנח לא להחזיר לנו.. ולרוב אנחנו לא ברשימה המקורית של אנשים כי אנשים נותנים כדי לקבל וזה בסדר ומובן

לרוב אנחנו מקבלים משלוח מנות אחד, מקסימום שניים, ומחלקים הרבה יותר. ואני ממש בסדר עם זה ושמחה שגמישה בבוקר של פורים להחליט למי בא לי להביא וכמה משלוחי מנות יש לי כח ללכת לחלק, וגם האמת שלא צריכה את המשלוחי מנות של אחרים אלא יותר את המילה הטובה, ולרוב מקבלת הודעה שמחה אחכ בווצאפ וזה מספיק לי בהחלט. (ואני יודעת שיש גם נשים שזה לא מספיק להן, וזה גם בסדר)

כן מציעה פתרון אחר למי שזה מתאים לה- להכניס את היחס הזה בהזדמנות אחרת בשנה שמתאימה לך.

להכין לשכנה עוגיות או עוגה לשבת, לשלוח ארוחת ערב אם הכנת משהו מושקע ויצא הרבה, אם היא לקראת לידה לעזור בארוחות אחרי הלידה...

כשיצא לנו שמישהי שלא חשבנו הביאה לנו משלוח מנות והרגשתי שזה בגלל שהיא מחפשת קשר איתנו והיינו כבר אחרי שלב החלוקה זה מה שעשינו- וזה יצר קשר קרוב וחברי שאני לא מצליחה לדמיין אותנו בלעדיו, ואני לא חושבת שרק להחזיר משלוח מנות בפורים היה עושה את זה...

אבל באמת מי שסביבי ששולח על מנת שיחזירו לו משלוח מנות יודע שאני לא הכתובת, וזה עולה בכל שיחה על פורים ועל העומס של פורים

זה אין סופי ואני לא יכולה לעמוד בזה.. אנחנו לא אברכים/ גרים בישוב אז מחלקים לשכנים בבניין, אם חברים מביאים גם אומרים שאנחנו מחלקים רק בבניין, ואין לנו (כמובן, פורים שמח וכו'וכו') אבל זה אין סופי אז לא מכינה אסקטות כאלה.. אני לא יעמוד בזה

שאפשר לאלתר משלוח במקרה הצורך

נגיד למי שרוצים ועוד 3-4, שיהיה. בפועל לא תמיד מצליחים לתת למי שתכננו כי מקבלים מאחרים קודם וכבר מחזירים להם על חשבון, ולא תמיד מחזירים כי כבר יצאנו מהבית ולא יסתדר או משהו בסגנון. הרבה פעמים מכינים עוד משלוחים ממוחזרים תוך כדי היום.

אין דרך לסדר את זה מושלם. משתדלים לכוון ולהיות בתודעה של שמחה וכיף, לא להתרגש אם לא הצלחנו להחזיר ובטח שלא אם לא החזירו לנו.

אי אפשר להיערך לכל תרחיש מראש

אני לא אברכית, ומכינה בעצמי כל שנה, ועדיין.. יש שנים שנשארו 2-3 ויש שנים שלא ואילתרתי.

השנה הורדתי כמות והכנתי קצת פחות.  חלק מהם זה למי שבא להתארח פה בסעודה (ככה אני נוהגת, גם אם זה לא קשור למצוות משלוח מנות) ויש לנו סהכ עוד שניים בטוחים של המצווה עצמה. חוץ מזה, הכל לבלתמים, ומנסיון שלי - יש. 

לא חייב זהה בכל המשלוחים ולא חייב משלוח גדול.

להכין 3 ספייר לעומת 5 מתוכננים זה סביר.

אם מביאים לך יותר מ3 בהפתעה, אפשר לבנות סטים חדשים ממה שיש בבית.

אם לא מביאים בהפתעה, תדעי לשנים הבאות פחות להיות לחוצה על זה.

שהיתה לנו שנה שהביאו לנו יותר ממה שציפיתי, וכן היה לי חשוב לתת חזרה למי שמביא לנו (ועוד כמה אנשים שלא רציתי לוותר על להביא להם), אז במקום לתת לכל אחד שני דברים שהכנתי למשלוחים, באיזשהו שלב כשהבנתי שאין לי מספיק, התחלתי לחלק את הדברים שהכנתי - לכל משפחה נתתי משהו אחד שהכנתי, ואליו צירפתי משהו מהדברים הקנויים שקיבלנו בינתיים מאחרים (חבילת עוגיות, בקבוק שתיה, וכדו').

לא יודעת אם זה פתרון שמתאים לכל משפחה. אבל משתפת בפתרון שהיה לנו נוח.

קניתי כמה בקבוקי שתיה קטנים, להוסיף כמה דברים ממשלוחי מנות שנקבל וזה

וגם לדעתי לא חייב להחזיר אנחנו צריכים להיות בתודעה של להשפיע לחוץ ולא להפך זה מה שמנהל אותי

גרים ביישוב קטן וצעיר יחסית משלוחים מאוד פשוטים.

אני אוהבת כ"כ אחרי החורף שכל אחד סגור בבית שלו לצאת לפגוש את כולם ולברך באהבה פורים שמח! יום שמח שמחבר לבבות

ממש לא מתעסקת במה וכמה מקבלת חזרה

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

אולי להתקין נדנדה

בימבות מכל מיני סוגים.

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.

אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.

אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים

שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.

לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅

השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.

האם יש קשר לאופי, או לגבולות

אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.

בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.

ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

מה הכוונה תנועה ליניארית?

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.

אז זה בהחלט מענין

נוזלים באזניים אין לו

הוא מדבר מדי טוב בשביל זה

לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).

אז זה כיוון אחד לבדוק.

ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.

ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

כדאי גם לנסוע קצת רחוק בשביל לקבל תור מהר.

אולי זה כלום אבל עיניים זה לא צחוק ואם יש משהו חריג כדאי לבדוק בהקדם ממש.

אמר שזאת מיגרנה. יש לזה שם- אאורה

אם זה באמת מה שיש לך, אז כדאי לקחת משככי כאבים מיד כשזה מתחיל, זה מונע את כאב הראש (כי אחר כך הוא נמשך ולא הושפע ממשככים). בהתחלה יש רק הפרעה בראיה, מעין הבזקים כאלה ואחרי כמה זמן התחיל הכאב ראש.

קרה לי בהריון כמה פעמים ואחרי לידה גם, קראתי שזה קשור בין היתר לשינויים הורמונליים. כמובן, יכול להיות שזה לא מה שיש לך..

תרגישי טוב!

הייתי רואה כתמים שחורים בעיניים, כאילו במה שאני מביטה.
זה גם קשור?
(קרה לי לפני 13 שנה, עם תינוק קשה מאוד שלא ישן בלילות ולא נלחצתי כי חשבתי שזה מעייפות מה שאני רואה...חחח).
עכשיו השאלה פה הזכירה לי את זה

שצפות לך מול העיניים, אמרו לי שזה תקין. זה משהו ברעיון של חלבונים שצפים לשכבות העליונות של העין ונעלמים עם הזמן, אני לא ממש זוכרת את ההסבר😅 לי יש כאלה כל הזמן...

זה נקרא רחפנים. באמת אמור להעלם עם הזמן, לא לכולם זה נעלם..

אבל כדאי ללכת לבדיקה פעם בשנה לראות שלא נוצרת היפרדות משמעותית ברשתית שמחייבת טיפול

אבל הרחפנים בשדה הראיה עשויים להיעלם.

בדכ באמת צריך לטפל מיידית אבל ברמת הרחפנים זה התחלתי ואין מה לעשות, אבל כן חייבים לעקוב תקופתית לראות שאין החמרה. ככה הסבירו למישהו שאני מכירה שסובל מזה ונבדק פעם בשנה כדי לראות שהוא לא מגיע לרמה שדורשת ניתוח

פשוט יש לי מיגרנות אז מכירה. היה לי חשוב לכתוב בעיקר בגלל ענין הגלולות.

מה שאת מתארת יכול להיות גם מעייפות או מלחץ דם נמוך.

אישית אני מכירה שאאורה זה יותר בצורת הבזקים או צבעים בהירים. לא מכירה שכתמים שחורים, אלא אם את מדברת על טשטוש ראיה שיכול להופיע נראה לי בכל מיני צורות. אבל כדאי לבדוק את זה אם זה חוזר

אשמח לתגובות נוספות

אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן

שיהיה בהצלחה!

תודה על המענה!

הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה

ממש אבל

האמת תלוי בכם

אמרת שיעשה לך טוב להתארח אז זה שיקול

אבל מה זה ??

הקטע הוא שלוקח לי זמן לעכל ולעבד שיחות

רק אחרי כמה שעות אני קולטת וואלה מה אנחנו פראיירים מה נסגר

אם טוב לך להתארח ואת יכולה להרשות לעצמך את הסכום - תסעי

בסוף תחשבי מה את כן מקבלת מזה שאת נוסעת

לא פייר, לא סבבה, הזוי אפילו - אבל תדאגי לעצמך 

כואב ברמות לשמוע שמעיפים נוכחות של אח אחר (ולא משנה מה הסיבה גם אם היא הכי מוצדקת).

אני במקומך לא הייתי משלמת על דירה, מעדיפה להשקיע את הכסף הזה כדי לעשות לי חג נחמד יותר בבית.

יכול להיות שזה מה שחמותך הבינה, שבכל מקרה לא תשנו אצלה ולכן הציעה לאח אחר?

ואולי פשוט לומר לה שאת מבולבלת ולשאול מה קורה? 

זה לא פעם ראשונה ולא אחרונה שאת מרגישה מופלת לרעה מול משפחה אחרת של בעלך.

האם התחושה הקשה (והצודקת) הזאת מקדמת אותך?

כנראה שלא.

כשאנחנו מזהים שנעשה לנו עוול סביר לפעול לתקן את העוול.

אבל כשאי אפשר לתקן, לא יעזור לכאוב את זה.

לכן השאלה היא לא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה כשאפשר לקבל בחינם

אלא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה בשביל להתארח בליל הסדר (כי אין אפשרות להתארח בחינם בכל מקרה)

בתור אחת שכמעט תמיד תעדיף בית,

דווקא ליל הסדר יש בזה משהו מאוד מקל להתארח אז אולי כן שווה את ההוצאה.

אבל לא מבינה מה הקטע🤔

וכן ברור שיש מלא מלא יתרונות. למשל שכבר שנים אני לא מתארחת אצל אף אחד 

אף אחד לא אומר באמת מה הוא חושב ואז נוצרים מצבים אבסורדיים כאלה שכל צד מרגיש שנדפק וסותם בשביל הצד השני.

יכול להיות שחמותך חושבת שיהיה לכם יותר נוח להתארח בדירה נפרדת או שהיא חוששת שמשהו בבית שלה לא יהיה לך נוח.

קשה לדעת מה הסיבה.

בכל מקרה בגלל שזה חד פעמי הייתי סותמת.

אגב פעם בר"ה שכרנו דירה בעיר של חמותי בשכונה אחרת.

רצינו לעשות איתם 2 סעודות, עם אח אחר עוד סעודה, וסעודה נוספת לבד. ככה היה לנו יחסית המון חופשיות, ולא לגמרי חג לבד.

חמותי חשבה שאנחנו עושים סעודה לבד כי לא נעים לנו ובעלי לא הצליח לעמוד בלחץ ועשינו שם יותר מדי ארוחות לטעמי ויש מצב שזאת פעם אחרונה שהיינו שם אם אני לא טועה.

ואולי אם היא הייתה מכבדת את ההחלטה היינו עושים את זה הרבה כי באמת היה איזון מצויין ולכולם היה יותר טוב.

מה שאני באה להגיד זה שיש כאלה שאוהבים להתארח בתוך הבית של ההורים, ויש כאלה שמעדיפים בבית נפרד.

ולפעמים כשמציעים אחת מהאפשרויות האלו מתכוונים להיטיב ולא להרע.

אולי חמותך לא יודעת שאת מעדיפה את זה, או נלחצת מהאפשרות שתישנו אצלה ולא תהיה לכם פינה משלכם לאורך כל החג.

אולי היא נלחצת ממשהו אחר וככה טוב לה.

לפעמים צריך לקבל מרחב בחירה של האחר בלי לנסות להבין את המניעים שלו.

סה"כ לארח לליל הסדר זה המון טרחה, חבל להתמקד בסידור הלינה.

אם את מעדיפה את זה על פני ליל הסדר בבית, תתפנקי מזה שאת לא צריכה לבשל

ויכולה להכשיר מטבח ברגע האחרון.

תראי את הצדדים הנוחים את יכולה לישון עם פיגמה ומבחינת כסרש יותר בחופשיות

את יכולה לתת לילדים לאכול מה שאתם רגילים בלי שיפתחו עליכם עיניים.

את יכולה לצאת לסיבוב עם בעלך בלי לתת דין וחשבון.

אם חנוק לך מדי בצהריים יש לך פינה להיות בה.

יש מלא יתרונות, תחשבי עליהם.

בהצלחה ❤️

מאד יעזור לכאוב את זה.

לא להתווכח עם זה, לא להלחם בזה, לא להלחם בעצמך על זה

פשוט לכאוב את הכאב

עד הסוף

עד לבכי טוב משחרר

זה מאד יעזור.

נשמע ממש ממש לא נעים שיש העדפות בין ילדים

אבל נשמע לי גם (ובאמת סליחה אם זאת לא הסיטואציה). שאת מצד אחד נהנת בקרבתם ורוצה שיארחו אתכם. ומצד שני כל הזמן מרגישה מחדש שהם לא שמחים בכם או מעדיפים אחרים על פניכם או שיש בכלל הרבה חוסר נעימות שלך שם.

אבל מה שמפתיע אותי זה שכאילו יש בך צד שכל פעם מופתע/מתאכזב מזה מחדש...

וזה לא ככ ברור לי.

מרגיש לי שכדאי לך לטובתך לעשות סדר בלב ובראש שלך מה קורה שם.

אני מבינה שהחיים מורכבים ומערכות יחסים יכולות להיות מורכבות. אבל לטובת הנפש שלי, הייתי רוצה לעשות סדר אחת ולתמיד מה באמת קורה לי שם ומהם מערכות היחסים. כדי לא לשבור את הלב כל פעם מחדש וכדי להנות ממה שכן יש.

האם סהכ הם אוהבים אותכם ורוצים גם בחברתכם?

אני מדברת רק על ההורים. שאר האחים ןהגיסים זה אירוע אחר.

האם באמת אתם נטל עליהם? אם כן, במה? בהכל? או רק הנוכחות של הרבה ילדים שמסתובבים?

אולי הבישולים?

אולי הזמנים בין הארוחות?

אולי השינה?

אם באמת את חושבת שחמותך אוהבת אתכם. ויש קושי עם הנוכחות שלכם- זה אירןע אחד.

ואז באירוע כזה אני אישית הייתי מקלילה הכללללללל

באמת

לשלם כמה שצריך

להפסיק להסתכל מה קורה אצל הגיסים והאחים האחרים

לשחררררררר

כי העיקר שאני יודעת שהיא בסוף באמת שמחה בי ובילדים ואוהבת לראות אותנו וזה משמח אותה.

זה הכל.

וכמובן בהנחה שזה גם משמח אתכם לפגוש אותה. אבל בלי תנאים. אי אפשר בעיני להתארח במורכבות שיש לכם וכל הזמן להסתכל מה אחרים מקבלים ומה אנחנו לא.... זה פשוט שובר את הלב כל פעם מחדש. ומעצבן ברמות. ומכעיס. ופשוט לא עושה טוב לאף אחד...... הרי גם ככה את לא תשני אותה. אז נותר לך רק לשנות את עצמך ולשמוח בזה שאתם מתארחים אצל חמות שאת אוהבת ושהיא אוהבת אתכם (למרות הכל).

אבל אם באמת את חושבת שבאופן כללי הנטל מכם הוא כל כך משמעותי עבורה עד שהיא רק נימוסית אליכם ומזמינה מנימוס אבל באמת לא הייתה רוצה שתבואו (שוב, גם בתנאים שהם פחות טובים- לישון בדירה אחרת למשל)- אז עם כל הצער והכאב. הייתי מפנימה את זה סופית ומפסיקה לצפות שיזמינו. מפסיקה לצפות לקשר קרוב. מפסיקה ליזום הגעות שלכם. זהו זה.

אי אפשר לחיות בעיני עם ההתנדנדות הזאת של אוהבים אותי אבל לא מכבדים אותי, מזמינים אותי, אבל לא רוצים שאגיע......

אני אישית לא הייתי יכולה לחיות ככה.

הייתי רוצה להקשיב עמוק פנימה, עם מכלול הזמן והחיים שאת מכירה אותם כבר מאז שהתחתנתם. ושואלת את עצמי בכנות- הם שמחים בנו או שלא.

ואז

אם מקבלת החלטה  שאני מאמינה להם שהם שמחים בי - אז אני יחד עם זה מקבלת בלי תנאים את התנאים שלהם לאירוח!!! ואני גם מחליטה בצורה מודעת לא להכנס לסיבות שגרמו להם לתנאים האלה. פשוט מקבלת את התנאים בלי להתכווץ אם אצל אחים אחרים יש דברים אחרים! ממש זורמת עם חמותי.

או - שבהקשבה עמוקה למכלול שאר החיים המבטים ובעיקר הלב שאת יכולה להרגיש מחמותך - אולי מגיעה למסקנה שאנחנו לא באמת רצויים ולא שמחים בנו ואנחנו יותר נטל משמחה - ואז הייתי חוזרת הביתה בלב שלם ושמח.

כי אני רוצה להיות אהובה היכן שבאה.

אירוח- לעולם יהיה מתיש ומעייף ונטל. אבל למרות הכל עושים את זה כי שמחים במי שבא.

אז אני זוכרת שזה מעייף לארח. ואני זורמת עם כל הבקשות והתנאים של המארחים- בתנאי שאני יודעת בלב שהם אוהבים אותי.

אנחנו לא נשואים יומיים

וזו ההתנהגות הלא ברורה

פעם למעלה פעם למטה.., לפעמים מרגישים הכי רצויים שבעולם

ופתאום לא

אגב אני רק פורקת כאן.... את מה שיש לי בלב...,,.

אני לא באה אליכם רק כדי להתלונן.כי בסוף אני גם קצת באינטרסים שלנו כמו שהמקורית כתבה ,כי אני נהנית גם להתארח ולנוח.

ויש דברים שאני לא יכולה לכתוב ולפרט מחשש לאאוטינג גמור, נראה לי שהכל יוצא לא מובן במה שאני כותבת. אם אכתוב את התמונה המלאה אני בטוחה במיליון אחוז שהתגובות כאן יהיו אחרות ואתם תהיו אפילו בהלם

עם כל זה אני מאוד מעריכה את תגובתך ואהבתי. אז תודה 

או בכלל הפרשנות שלי לא נכונה

אז לגמרי כתבתי רק ממה שכן קראתי...

בכל אופן

כמובןןן

תקחי רק מה שרלוונטי לך ועוזר לך.. ומה שלא תזרקי לפח.

כתבתי רק איך שאני הייתי נוהגת אילו הייתי בסיטואציה כי אני לא יכולה לסבול מורכבות גדולה מידי בקשרים.. זה פשוט לא בשבילי ואז אני מרדדת את זה במוח שלי קצת לשחור לבן ומחליטה אם לוקחת את המציאות כמו שהיא או משחררת לגמרי.

אגב לגבי זה שלפעמים כן מרגישים רצויים ולפעמים לא- זה נשמע לי מאוד הגיוני, כי שוב, לארח זה תמיד קשה!!.... אז נשמע לי הגיוני שלפעמים זה מרגיש נטל.... למרות שזה באמת לא נעים. ומארח טוב אמור לדעת לשים גבולות כדי שזה לא יהפוך לו לנטל מידי (אגב הגבולות האלה עצמם יכולים להתפרש אצל האורח כחוסר נעימות.... מעגל שכזה). בקיצור.

נשמע שכל עוד את נהנת לנוח ולהתארח אז מצבך טוב וזה עצמו סימן שאתם אהובים שם והיא עושה המון עבורכם, גם אם לא הכל מפנק עד הסוף ואתם גם צריכים לשלם מחירים (תרתי משמע).

בהצלחה!!

במיוחד שיש הרבה מארחים שמזמינים לא מכל הלב...

ברמת משפחתיות מאוד קרובה

נראה לי אפשר להרגיש

אם מסתכלים עמוק פנימה ורואים את מכלול החיים

אבל כל אחד ומה שהוא מכיר.. אולי יש דברים מןרכבים יותר שאני לא מכירה

היא הציעה לו לבוא לחג, ומחכה שהוא יחזיר תשובה.

הגיוני שבינתיים היא לא יכולה לאשר לכם להגיע עד שהוא יחזיר תשובה, לא? מה היא תעשה אם הוא יחזיר תשובה חיובית? תגיד לו אה אופס פג תוקף ההזמנה שלי?

אני לא מתכוונת לזלזל בבאסה שלך!! זה באמת לא מצב נעים, ולהרגיש שמעדיפים מישהו אחר על פניכם זו ממש תחושה קשה 💜💜

אבל נראה לי שאפשר להתייחס לסיטואציה בלי פרשנויות, וזו סיטואציה שיכולה לקרות ולא מעידה על טיב היחסים הכללי.

אני מאמינה שכל קשר בין הורים לילדים הוא מעגל סגור עם נסיבות שונות

ולא.. לא חייב שוויון בין אחים

כי הצרכים שונים

והדינמיקה שונה

אני יכולה לספר שיצא לי פעם להיות הצד 'המועדף'

זאתי שרק חיכו לתשובה שלה אם היא מגיעה או לא

וביטלו בגלל זה מישו אחר

זה היה נראה רע

והיה כעס

שוב- כי לא ידעו את הסיפור

ברגע שהבנתי שחמותי חזלשה את גיסתי מלבוא לשבתמבלי לשתף בסיבה ביקשתי שיסבירו- הייתי אחרי הפלה שלישית, ההורים שלי לא היו בארץ והיינו צריכים מקום מפלט מפנק

בסוף בסוף- את לא יודעת למה מעדיפים את האח

אם זה על רקע רפואי

או מצב משפחתי שלו מורכב

או שאשתו מכשפה וחמותך מפחדת להגיד לה לו

או שמונים אלף סיבות אחרות

אם את רוצה בחברתם ומעריכה אותם - תני להם קרדיט שיש להם סיבות

יכול להיות גם כאלו שאולי לא תסכימי

אבל זה שלהם

ואם את לא רוצה בחברתם ומעריכה אותם- אז שחררי

או פחות?

חחחח

הייתי חייבת

😂

קיבלתי מתנה כך שלא יודעת להמליץ על חנות.

היא לא מאוד גדולה, אבל ממלאת את הפונקציה של פריקת אנרגיה 😉

כשקופצים, הרשת יורדת קצת ונותנת תחושה של לקפוץ עוד פעם?

במילים אחרות - קפיצי? גמיש?

שיגעתי אותך

היא לוקחת מקום של קוטר 1.40, לפי המפרט 

קיבלתי את זה במתנה, אז אני לא יודעת בדיוק את הדגם והמחיר

אבל בתמונה זה נראה אותו דבר..

2 ילדים יכולים לקפוץ יחד, שלוש זה כבר אחד על השני

לא הבנתי את התיאור של הקפיצה, הילדים שלי קופצים על זה בכיף. 

הלא מאוד גמיש רק עם מסגרת

לא יכולה להגיד בוודאות

אחת המתנות השוות שקיבלנו.

זה נראלי בדיוק אותו דבר, שני ילדים קופצים על זה בכיף, גם שלושה ממש קטנים,(פחות מ4) אבל בזהירות...

אצלנו הרשת גמישה, כיף לקפוץ על זה וזה מעודד לקפוץ שוב, אני ממש ממליצה

אותך בפרטי על הקורס של ליאורה?

אין לי המלצה לפלטפורמה ספציפית, אבל אפשר לחפש תכנים שלו.

מזהירה מראש שהוא מדבר באופן טבעי על הרבה תופעות שנפוצות יותר אצל מתבגרים חילונים, אבל יש הרבה מה ללמוד.

לעקירת הרגלים רעים ולימוד הרגלים טובים

(למרות שאני בלמידה תמידית של התפתחות אישית בהרבה נושאים

אין לי כמעט על מה להמליץ כי אני לוקחת מכל מקום

מלמידה בעבודה

מתכנים אקראיים ברשת

מסיטואציות עם אנשים

ועוד

הדברים שמלווים אותי לאורך כל השנים

זה דווקא לא תוכן

אלא למידה אישית

התבוננות עצמית על סיטואציות שהיו> למידה מטעויות> תכנון לשיפור עתידי> יישום והתמדה

כי בעצם שום תוכן לא עושה עבודה

אלא רק נותן מידע

והוא הופך משמעותי רק בלמידה עצמית אמיתית)

על פסיכולוגיה חיובית, ולא במובן של "תחשוב טוב יהיה טוב.."

שמעתי כמה פרקים ורוצה להמשיך.

יש לה הרבה דברים מעניינים שפותחים מחשבה ומגבירים מודעות.

ולמה היא חושבת שהוא טוב

כי באינטרנט יש רק מידע שיווקי וזה לא עושה סדר בראש

בית מדרש בינה יתירה.

לא התנסיתי באופן אישי בקורס הזה, אבל מכירה את יעל יצחקי ואת השיעורים שלה, והם מהממים.

נרטה לי שכם לסיוון רהב מאיר יש קורס בזום לבנות מצווה.