המון זמן. גם עם הריון וגם בלי.

אז אני לא יכולה להגיד שדווקא ההנקה מונעת לי

לק"י

משהו כזה.

אבל באמת בלי לבדוק, אי אפשר לדעת. לפעמים באמת לא נקלטים.

לק"י

ביוץ בלי מחזור?

כי הרירית דקה ולא מתפרקת?

זכור לי משהו בתחום הזה.

לגבי וסת ללא ביוץ, זה קורה בחוסר איזון הורמונולי אבל לא כשיש מחזור חודש בחודשו. אז זה אומר שיש ביוץ בחודשו וב"ה הכל תקין. ולכן אישה מניקה שמקבלת כל חודש, אין לה מניעה. פשוט לא נקלטת... וזה גם בסדר סטטיסטית... 

מקווה שתגיע לפה מישהי שיודעת על מה אני מדברת.

שיש נשים שאצלן גם כשיש מחזור סדיר בהנקה, עדיין ההנקה גורמת להריונות לא להיקלט. נראה לי שהיא גורמת לרירית דקה יותר, ואז אפילו אם היתה הפריה של הביצית, היא לא מצליחה להשתרש.

כמובן שזה לא משהו שאפשר לסמוך עליו. אבל אני חושבת שזו הסיבה שמי שיש לה קושי להיקלט להריון, רופא פוריות לא יתחיל בירורים רפואיים כל עוד היא עדיין מניקה, גם אם היא מקבלת מחזור סדיר. כי יש סיכוי שעצם ההנקה היא זו שגורמת לכך שהיא לא נקלטת להריון. (כך חברה שלי אמרה לי פעם על עצמה - שבשביל להתחיל התערבות היא היתה חיבת להפסיק להניק, לא יודעת אם כל רופא נוהג כך)

ולקחת שיקולים של אלפי שקלים ללהסיק שזה מונע הריון זה מה זה רחוק..

כל טיפול עולה למדינה עשרות אלפים. לכן רופא לא יקח "סיכון" אבל רפואית א"א לקרוא לזה מניעה... אם לזה הנשים התכוונו כאן למניעה... טוב... 

לבין לסמוך עליו כמניעה.

אני מסכימה שכנראה לרוב הנשים ההנקה לא מונעת ביוץ. ושלא תמיד נקלט הריון, גם בלי מניעה.

כי אם הרירית עדין דקה (לפי ההסבר של @בארץ אהבתי) אז בעצם לא כל ההורמונים התאזנו... 

כולנו מסכימות שיש מצב שכשאישה מניקה - יש שלב שבו ההנקה כן עשויה למנוע על ידי מניעת הביוץ, ואז אין מחזור, וזו ממש מניעה (רק שאי אפשר לגמרי לסמוך עליה אם לא רוצים הריון, כי אי אפשר לדעת מתי יגיע הביוץ הראשון, ויש אפשרות להיקלט כבר איתו).

ויש שלב שבו המחזור חוזר, ומהשלב הזה וודאי שאי אפשר לסמוך על ההנקה כמניעה, כי תיאורטית לגמרי אפשר להיכנס להריון.

ונראה לי שכולנו מסכימות שבכל זאת יש נשים שגם כשחוזר להן המחזור, זה לא חוזר באופן מלא שמאפשר הריון. לפעמים בהתחלה יש כמה מחזורים ללא ביוץ. לפעמים גם כשיש ביוץ הרירית דקה מידי בשביל לקלוט הריון. ואז למעשה מה שקורה זה שלמרות שהמחזור חזר, הגוף עוד לא התאזן לגמרי, בגלל שהאישה עדיין מניקה, ובגלל זה הגוף שלה לא מאפשר להיכנס להריון נוסף.

ברור שזה לא מניעה שאפשר 'לסמוך' עליה.

אבל זו כן תופעה שקיימת אצל חלק מהנשים. והיא רלוונטית בעיקר למי ש*רוצה* להיכנס להריון, והמחזור שלה כן כבר חזר, אז מבחינתה היא חושבת שהיא בלי שום מניעה, אבל בכל זאת היא לא נקלטת במשך הרבה זמן. ואז כדאי לה לדעת שאולי זה עשוי להיות קשור להנקה, למרות שהמחזור שלה חזר. (ואם דחוף לה להיכנס להריון, אז אולי היא תרצה לשקול להפסיק הנקה).

שלהבנתי זה השפעה מינורית מאוד. אבל באמת מי שדחוף לה להיכנס להריון והשפעות מינוריות שכאלה קריטיות לה אפילו להפסיק את ההנקה (ברור לגמרי שיש גם עוד שיקולים כמו גיל וכו'), לגמרי כדאי שתדע...

פשוט אחרי גיל שנה של התינוק ההשפעה של הפרולקטין יורדת עוד יותר דרסטית וממילא זה זמן סביר גם להתאושש מהלידה... 

אני מכירה רק מטופלות פוריות שהיה להן ממש דחוף להתחיל לחזור לטיפולים כי מי יודע מתי הן תיקלטנה, שהן הפסיקו הנקה אחרי חודשיים שלושה... לא מכירה עוד מצבים כאלה... 

שניים הראשונים... כשהגוף מתאזן חזרה. אבל זה לא יהיה חודש בחודשו... כלומר אשה שקיבלה מחזור נגיד איקס חודשים מהלידה ואז המחזור הבא לא יהיה אחרי חודש אלא חודש וחצי, חודשיים שלושה... ואז כשזה לא סדיר בצורה שכזו זה לא מעיד על ביוץ בהכרח. יתכן וכן ויתכן ולא... 

הפותחת שאלה ''למי ההנקה *מונעת* ולכמה זמן''

אז על זה עניתי שאני מניקה ולא מקבלת מחזור כשנה מהלידה.

והבהרתי אח''כ שזה לא שבגיל שנה הפסקתי להניק וקיבלתי. המשכתי להניק עוד די הרבה זמן אח''כ בכל הילדים.

ובחלקם כמובן שנקלטנו (פעם אחת גם בלי לקבל מחזור) (והמשכתי להניק, אבל זה לא נושא השירשור)

ליעל מהדרום... התכוונת להגיב אליי?

לא קראתי את מה שאת כתבת... 

לק"י

להודעה הזאת:

שכחתי להוסיף שבכל הפעמים שקיבלתי עוד המשכתי להניק - הריון ולידה

לק"י

(מניעה של מחזור הכוונה. אולי התכוונת למניעה של הריון?) היא הנקה.

פשוט אצל חלק מהנשים בשלב מסויים ההנקה כבר לא מונעת, לא מחזור ולא הריון. לפעמים יש שינויים בדפוס ההנקה, שזה גם משפיע.

פשוט ברגע שמקבלים מחזור, לרוב זה אומר שחזר הביוץ, ולכן ההנקה כבר לא מונעת הריונות.

מקווה שכתבתי מובן.

מה שמונע ביוץ, זה אולייייי הנקה ואולי אמצעי מניעה חיצוניים. אשה שלא מונעת וההנקה כבר לא מנועת לה (למשל מי שחזר לה המחזורים) ועדין לא נקלטה, זה לא כי היתה מניעה. אלא פשוט לא נקלטה.... אולי עניין המושגים פה מבלבל? 

לפי דעתי עלה כאן מספר פעמים, שיש נשים שההנקה מונעת להן גם כשהן מקבלות מחזור.

הורמון החלב, הפרולקטין, כשהוא מספיק גבוה (ופה זה משתנה מאשה לאשה) אז הוא מונע את עליית ההורמונים שמבשרים למוח להבשלת ביציות ו/או עיבוי הרירית

לפעמים לוקח זמן להורמונים האלה להתאזן סופית מרגע שרמות הפרולקטין יורדות עד שכל המערכת ההורמונלית מתאזנת חזרה. אבל אז זה לא נקרא שזה מניעת הריון אלא איזון הורמונלי שלוקח זמן.

זה גם קורה לאשה שמיד לאחר הלידה מייבשת את החלב שלה... לוקח זמן למערכת להתאזן (כמה זמן? גם משתנה מאשה לאשה ובעוד גורמים כמובן)

אבל

ופה האבל הנחרץ שלי

שאם אשה מקבלת וסת *חודש בחודשו* זה אומר שהמערכת התאזנה, ולכן היא מבייצת מדי חודש. 

זה לא אומר שזה לא מונע.

איך יודעים? אין דרך לדעת בוודאות. כתבתי כאן שאצלי פעמיים נקלטתי רק אחרי שנה פלוס בדיוק כשהפסקתי את ההנקה לגמרי למרות שהפסקתי מניעה הרבה קודם. ולמרות שיש לי מחזור סדיר מחודשיים בערך אחרי הלידה. זה יכול להיות הסתברותי? כן. אבל סיכוי קצת נמוך. הגיוני לי הרבה יותר לומר שההנקה היא זו שמנעה.

לא הבנתי את המשפט הזה

איך אשה מסיקה שזה מונע לה... כי לא נקלטה? זה ממש לא סימן למניעה. יש הסתברות של 20 אחוז להרות כל חודש כשהכל הכי בפנאן...

מונעת הריון באחוזים מסוימים

גם אם יש ביוץ, הוא מונע את היעילות ןההשתרשות

שנה בלי מחזור ועוד חצי שנה עד ההריון הבא, אחר כך שנה בלי מחזור ועדיין לא הגיע עוד הריון (שלושה חודשים), אמרו לי שאולי ההנקה מונעת למרות שחזר המחזור כי הרירית יותר דקה או משהו כזה.

בין ווסתיים אז היה לי יותר קשה להכנס להריון. אבל בעקרון ההנקה מנעה לי. (אחרי שלושת הלידות הראשונות... יש לי פערים של בערך שנתיים ורבע-וחצי בין הגדולים.)

בילדים הבאים כבר הייתי עם מניעה לא הורמונאלית כי לא רציתי להסתמך על ההנקה כמניעה. גם אז בערך שנה ורבע לא קבלתי ווסת.

בינתיים כלום ב"ה...

נראה מה יהיה בהמשך..

3 הנקות,

כרגע מניקה בן חצי שנה ובינתיים שקט

לא מנע לי מחזור אבל כן מנע לי הריון. פעמיים. הקלטתי בדיוק בחודש אחרי שהפסקתי להניק. מנע לי גם כשהייתי על הנקה או 2 ביום.

עד שהפסקי להניק לא קיבלתי מחזור ולא הריון ..

הנקתי 10 חודשים

פעם אחת בערך שנה וחצי.

בלידה השנייה המחזור חזר אחרי כמעט שנה, ואחרי חודשיים נכנסתי להריון.

בלידה השלישית המחזור חזר אחרי שנה וחצי, ואחרי חודשיים נכנסתי להריון.

עכשיו אני שנה ושלושה חודשים אחרי הלידה הרביעית. בינתיים לא חזר.

בכל הפעמים נכנסתי להריון תוך כדי הנקה.

כנראה שההבדלים קשורים לכמות ההנקה בלילה.

אבל לא ניסיתי מעבר לגיל שנה לשאוב...

תמיד הורדתי שאיבה אחת אזור 10-11 חודש ואז חזר המחזור

ובגיל שנה מפסיקה לגמרי לשאוב ואז נקלטתי אחרי חודש/חודשיים

ככה שהמניעה לא משפיעה על הביוץ.

בהנקה מונעת מחזור עד סיום ההנקה.

מעולם לא לקחתי סיכון אחרי לידה בלי מניעה גם כשכבר ידעתי שההנקה מונעת לי. תמיד יש פעם ראשונה.

עם התקן לא הורמונלי ממילא כשאין מחזור גם לא היו כתמים או דימום כבד, אז למעשה חוץ מההתקנה לא היה שום דבר מיוחד אז גם לא הייתה לי סיבה לא להשתמש באמצעי מניעה.

התקנתי אחרי חודשיים מהלידה,

ואחרי שלושה חודשים וחצי מהלידה חזר המחזור -בהנקה מלאה!

מה שכן- הבייבי הייתה ישנה לילות אז כנראה זה השפיע

נראה לי בטווח שבין שנה ושלושה לשנה וחמישה חודשים.

היו פעמים שנקלטתי תוך חודשיים-שלושה מאז שחזר הווסת, והיו פעמים שלקח יותר זמן (אבל תמיד עדיין תוך כדי הנקה).

יש כאלה שלא נקלטות עד שהוא מסיימות להניק.

יש כאלה שבשלב מסוים ההנקה כבר לא מונעת.

אני תמיד נקלטתי במהלך ההנקה.

ברחת הפעמים זה היה רק אחרי שגמלתי מהנקה בלילה.

פעם אחת גם הייתי צריכה להפסיק להניק במיידי כי כל פעם שהנקתי כאב לי בבטן כמו התכווצויות של אחרי לידה..

אבל בתכלס זה אישי...

מה שהיה אצלי לא מעיד מה יהיה אצלך. יש נשים שכל עוד מניקות קצת גם אם חזר המחזור לא ייקלטו ויש כאלה שכן..

ביום.

פעמיים ככה.

שלושה ילדים מנע לחלוטין, עד לסיום מוחלט של ההנקה, בין שנה ו3 לשנה ו9.

מספר 4 הופתעתי עם ווסת שחזרה למרות הנקה, אחרי שנה וחצי.

אחרי הלידה הראשונה 11 חודשים. נכנסתי להריון אחרי שני מחזורים והנקתי עד חודש רביעי

אחרי הלידה השנייה לא קיבלתי עד גיל שנה וחודש

נכנסתי להריונות שנפלו תוך כדי הנקה... הריון הבא שהחזיק כבר לא הנחתי.

אחרי הלידה השלישית לא קיבלתי שנה וחצי..  הייתי עם התקן לא הורמונלי. קיבלתי שבועיים אחרי שהפסקתי לשאוב בעבודה..

הנקתי עד גיל שנה ו8 בערך..

אחרי שתי לידות עד להגעת הוסת הראשונה.

אצל שתיהן לקח לי זמן להכנס להריון שאחרי אבל לא תולה את זה בהנקה, כי את שתיהן המשכתי להניק אותן עוד אל תוך ההריון שאחרי. 

באשל רהיטים בסנהדריה

אין להם תצוגה

קובעים תור מראש והמוכר יושב איתכם מול מסך ומראה דוגמאות ועושים הזמנה אישית

הבנתי שהם זולים בפער

אחד הדברים שחשוב לשים לב שכשמחברים את המיטות אין רווח בין המזרונים

יש מיטות שיש

אפשר לשאול מה נקרא זול?

חברה אמרה לי מתחיל ב16000

נבהלנו זה ממש לא מה שחשבתי..

(אבל בחיים לא קנינו רהיטים חדשים הכל יד2 בבית)

מיטות בערך 5000 וארון בערך 5000

מזרונים יש יקרים יותר או פחות

כלומר מה כולל המחיר?

שידות צד קניתי באורבניקה כי בחנויות ריהוט זה סתם עוד אלפיים שקל לפחות. ארון לא היינו צרכים באותו שלב.

אנחנו לא עשינו השוואת מחירים מטורפת. לא אומרת שזה הכי זול שיש. 

מאד מרוצים.

אין להם אולם תצוגה אבל באנו למחסן לראות.

והעיקר- עבודה יהודית כולל ההובלה

אני רואה שהמחירים באמת יותר שפויים ב"ה

ננסה במקומות שהמלצתן כאן

קנינו רק מיטות ושידה קטנה אז לא יצא יקר, בערך 4000 אם אני זוכרת נכון

ומרוצים

בגדול בבני ברק יש את ההכי יזולים (לפחות לפני כמה שנים).

אצל הבת שלי, שהייתה סרבנית בקבוקים, רק בקבוק של לנסינו עבד.

אגב, בדקת אם יש לו לשון קשורה? (אצל הבת שלי בדיעבד זה כנראה מה שגרם לה לרצות מבנה מסוים של מוצצים ולהסתדר רק עם הבקבוק של לנסינו...)

אין לו לשון קשורה

שמעתי על הבקבוקים,לא סגורה על המוצצים

הכי דומים לפטמת הנקה

בגרסה של היום

איפה אפשר למצוא?

עם הפטמה בצורת כדור. יש בסופר פארם נראה לי.

ויש ילדים שגם לא מוכנים לקחת מוצץ למרות הכל...

אפשר במקום מוצץ למצוא שמיכה נעימה/חיתול בד או חפץ אחר מרגיע. 

זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?

אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.

גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.

ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.

כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.

והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.

לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,

ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.

ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו

באת לי בזמן

ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤

פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.

כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.

אז שנייה יקרה.

קחי אוויר

ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,

ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.

אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.

את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.

אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.

כל אחת ואיפה שהיא יכולה.

ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...

כי האני הזו בתוך מלחמה. 

והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.

וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.

לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.

ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.

נסי לראות את כל ה"מה כן" את.

לא ה"מלא לא".

כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.

את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.

את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.

ואז?

מה, ככה כאילו כלום?

ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?

והגוף שרועד מה איתו?

והילד שבוכה מה איתו?

והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?

והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?

והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?

והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?

אז אי אפשר אותו דבר.

ואפילו לא קרוב.

אפשר לחיות.

להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.

ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.

אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!

אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!

כי אני א-ל-ו-פ-ה!

את אלופה!!!

וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ

ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!

ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.

אז לאהוב את עצמך גם ככה.

לקבל כוחות

לקבל אוויר

להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך

ולזרוח, מבפנים

כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑

באת לגמרי בזמן

גם הראשון וגם השני

ואם אני עם תינוק חולה אז זה שהייתה פה ארוחת צהריים חמה וסדר באמצע היום (שכבר אין לו זכר) אני פשוט עברתי את המכסה במעל ל100% ועכשיו רק לנוח..

רפואה שלמה למתוק במהרה ב"ה 🙏

ובטח שעברה המכסה של ה100%

ואפילו בהצטיינות יתרה!

אפילו רק תינוק

ועוד חולה

ועוד מלחמה

וארוחת צהריים חמה

וסדר באמצע היום

אלופת עולם 👑

תנוחי עם כתר על הראש, ובלי טיפת אשמה ❤️

זה גם מספיק והותר ❤

יש לנו בנתיים משחקי הרכבה יותר ודמיון

מרגישה שצריכים משהו מעבר..

אפשר משחק זיכרון

משחקים של דגמים

כי גם אם אובדים חלק מהקלפים אפשר עדיין לשחק בו. ובת הארבע שלי נהנית לשחק בו, גם אם לא ממש לפי הכללים.

אפשר גם משחק כלשהו של סולמות וחבלים (יש גם כאלה בחנויות של השקל לפעמים) - יש רק לוח משחק, חיילים וקובייה. וזה משחק מבוסס על מזל, אז לא צריך רמת משכל מיוחדת... אבל כן צריך לדעת לספור עד שש.

פקאלך

מי תופס מצווה

מיץ ענבים

זה משחקים חרדים.. מצוינים לגילאים שכתבת

אצלינו ממש אוהבים

מירוץ הגבינה

לוטי קרוטי

משחק הקופים

ערימת ליצנים

פאזלים

בצק

הוראות פשוטות. בלי שום צורך בקריאה. 

סט- משחק חשיבה. בהתחלה לוקח זמן עד שמצליחים. אבל ילדים יכולים להיות מעולים בזה הרבה יותר ממבוגרים אם הם משחקים בזה הרבה. 

דמקה

נחשים וסולמות

טאקי

פאזלים

מנקלה

תפוס תדרקון

דאבל

טאקי(בעיני קוקו טאקי יותר כיף ומתאים לטווח גילאים גדול יותר)

רייס

חתחתול

קלאק קלאק מתאים לבת 4 אבל הגדולים עדיין יהנו

חתולים מתפוצצים מתאים לגדולים לקטנה לא בטוח

אל תפיל את הקרוקודיל

מאצ מאדנס

שלוף-רק אם יש להם תפיסה חזותית ומוטוריקה סבבה

האי הנעלם יכול להתאים לגדולים, לקטנה פחות ותלוי סגנון

רמיקוב לגדולים

סט

תפוס ת'כוס חמוד ממש(יש גרסה הרבה יותר זולה בעליאקספרס)

אם בא לך פירוט על המשחקים, בשמחה.

הלך לי קלף

קלאק קלאק

מישהו לעוף איתו

מרוץ חלזונות

אם אני מסתכלת על החלק של תנועות לא מתוכננות.

ובכל מקרה, ממש כדאי לפנות להתפתחות הילד ולתת להם להחליט.

בהתפתחות בילד מאבחנים מגיל צעיר ממש ואין צורך לציין שהחשש שלכם נוגע בהפרעות קשב אלא בקושי כללי מול הילד.

אני כן מציינת משהו שרופא ילדים אמר לי כשהוציא לי הפניה להתפתחות הילד: עדיף לכתוב שיש יותר בעיות ולהעצים בעיות קיימות כדי לקבל שבכלל יכניסו אותך להתפתחות הילד.

האבחנה הסופית בין כה וכה נקבעת רק כשנוירולוג ופסיכולוג בוחנים בעצמם את הילד, ולכן הרצון הוא רק לקבל הפניה.

כמובן שכל אחת תעשה כראות עיניה וכפי הבנתה. 

בהצלחה.

באמת עד היום לא התחלנו איתו תהליך

אני חושבת שהעיקר שבבית ירגיש מוצלח ושהוא טוב

דבר שני לגבי פתרונות תזונתיים - הוכח מחקרית שתזונה בריאה ולא מתועשת אכן מאזנת את ההתנהגות במקרה של היפר

איך השינה שלו אגב? 

אבל איך עושים את זה כשכל היום רודפים אחרי כיבוי שריפות?

זה מעגל בלתי נגמר של קושי...

לגבי התזונה - בבית אנחנו אוכלים בריא

הבעיה שהוא מקבל בגן ובעוד מקומות מחוץ לשליטתנו (תהילים וכדומה) 

והוא ברמה שעולה על השיש לקופסת סוכר ומלקק סוכר

אם אנסה להחליף איתו ממתק במשהו הוא לא מסכים

ואם אאסור הוא יברח או פשוט יאכל לפני שאדע

אין לי באמת שליטה עליו לצערי (נראה לי בעיקר כי גם לו אין מספיק שליטה על עצמו)

הוא ישן טוב

אתם לא יכולים להיות בטוחים שמדובר בהיפראקטיביות, וגם אם כן - אז לפעמים מאבחנים את זה גם בגיל קטן, ואז אפשר לעזור. (יודעת את זה מהגן חנ"מ שעשיתי בו שירות לאומי - היו שם שני ילדים עם היפראקטיביות. אולי היו להם עוד דברים ולכן עברו אבחון, אני לא יודעת בוודאות...)

בכל אופן, אבחון לא פותר את הבעיה, אבל כן יכול לכוון לטיפול מתאים...

כמו ריפוי בעיסוק (בדגש על קוג-פאן), הדרכת הורים אצל מומחית לילדי קשב והרבה ספורט.

כל הכבוד על המודעות ועל הרצון לטפל!

זה אחרי איבחון אבל?

כשמקבלים בעצם ריפוי בעיסוק?

הם רואים הרבה ילדים ויש להם ניסיון.

גם לי נשמע שהכיוון הוא ריפוי בעיסוק - אבל זה לוקח זמן...

רופא ייתן לכם הפניה מתאימה.

וגם  ימליץ לכם האם יש טעם לפנות לפרטי בינתיים.

במקרה דומה - הרופא נתן לי טיפים לבנתיים (כמו חשיפה למרקמים, איך להגיב להתקפי זעם ועוד) שמאוד עזרו לי 

לצד בדיקה ואבחון במידת הצורך, אבל יעזרו גם במידה ויאובחן משהי וגם במידה ולא

הרבה חום, אהבה, קשר, פידבקים טובים,

ליזום זמן איתו, מילים טובות, קשר עין, חיבוק, התכרבלות, כיסוי.

לעזור לו לפרוק אנרגיות בדברים חיוביים כמו טרמפולינה או משחקי כדור לגיטימיים, קפיצות וגילגולים במקומות שלא מפריע.

אפילו משימות בבית שבסדר מבחינתך יכולות ממש לתת בטחון ומשמעות לצד פורקן.

נניח לנקות ארונות מטבח, להעביר סל כביסה, לטאטא.

כל זה יכול לעזור מאד לווסת אותו, ולעזור לו לבנות קשר טוב ובריא איתכם שהוא מקור לבריאות נפש,

לתת לו הרגשה שהוא טוב ורצוי ואהוב ומוצלח.

יש דברים שגם מתאזנים עם הגיל, ובכל מקרה איסוף וקשרטוב מאפשרים לו גם להרגיש יותר בטוח ונינוח בע"ה.

ואו דברים טובים לעכשיו

גזרתי שמרתי

רק שימו לב לא להדביק לו תוויות בלי אבחון מקצועי, ממה שאת מתארת הביטחון העצמי גם ככה נמוך, אז חשוב לא לתייג אותו ולשים אותו המשבצת מסויימת שיהיה לו קשה לצאת ממנה.

מצטרפת למי שכתבה שזה מתאים גם לוויסות חושי, והטיפול בזה הוא על ידי ריפוי בעיסוק.

התחנה הראשונה היא רופא ילדים, ובקשה להפנייה להתפתחות הילד לאבחון ומשם להתקדם הלאה.

בינתיים, לנסות להכיל אותו ולכוון אותו.

לא להגיד רק מה אסור, אלא גם מה מותר.

לנסות להסתכל דרך העיניים שלו, הוא לא מתכוון להציק, יש לו קושי והוא כנראה לא מצליח להתנהל בצורה מותאמת.

סתם דוגמה לגבי מגע בכם ובאנשים בצורה מציקה - זה יכול להיות רצון למגע, ולקרבה. אז במקום להתרחק או לכעוס,  להגיד בצורה נעימה, זה לא נעים בי כשאתה נוגע בי ככה, אבל הנה, אפשר חיבוק גדול ואז לחבק.

כוס שנשפכת באופן קבוע - אפשר לעבור לבקבוק עם קש או לשים פחות מים, חבל להכניס כרגע את ההתמודדות הזו.

מגע בתינוק - בתיווך איתכם. וואי, אתה ממש רוצה לשחק עם אח שלך? אז בא נעשה לו טובה בעדינות. ואז עושים יחד, ומחמיאים לו.

לגבי דיבור - אני עשיתי המחשה על דיבור מותאם בעזרת סולם. שלב 1- שתיקה, מתאים לזמן מפגש בגן או כשמקשיבים למישהו, שלב 2 - לחישה, כשרוצים לספר סוד, שלב 3 - דיבור רגיל, שיחה רגילה בין שני אנשים קרובים, שלב 4 - הרמת קול, כשרוצים למשל לקרוא לחבר שנמצא בקצה של החצר. שלב 5 - סכנה, ילד רץ לכביש רוצים להזהיר את אמא ואבא.

ואז אחרי שעשינו את ההדגמה על הסולם בבית, בכל מיני סיטואציות אני מזכירה את זה. וככה יש אמצעי עזר מוחשי להדגים איך מתאים להתנהג באיזו סיטואציה.

אני כן רוצה להגיד על התקווה שריטלין ישנה הכל, אני לא יודעת מה הקושי שלו, לא יודעת אם זו הבעיה. אבל אל תתלי בזה תקוות. אני הכי בעד טיפול, וזה מאוד עוזר. אבל אל תחכי ליצור אמון ואהבה רק אחרי טיפול. אני יודעת שזה קשה ובלתי נסבל, אבל הזמן ליצור אמון הוא עכשיו, דווקא בקושי שלו, ולא לחכות למשהו חיצוני ורק אחר כך להתחיל.

קצת חפרתי ואולי זה לא הכי ברור, אבל לסיכום:

1. להתחיל תהליך אבחון דרך קופת החולים כמה שיותר מהר (אגב, מה עם הגננת? מה היא אומרת? אתם סומכים עליה?)

2. לנסות לגייס את עצמכם מולו, למצוא בו רגעי חן ולהעצים אותם. לתת לו להרגיש אהוב למרות הכל. תחשבי שכמה שאתם מתוסכלים, הוא מתוסכל פי כמה. לזכור שאתם ההורים המובילים וזה העוגן שהוא צריך עכשיו. המון חמלה, תוך הצבת גבולות במקום שצריך. לא לקחת דברים כמובן מאליו, אלא ללמד. ללמד טון דיבור מותאם, ללמד הפעלת כוח מותאמת, ללמד מגע נעים ולא נעים. ללמד הכל הכל. זה קשה, זה מאתגר. אבל זה הרבה פעמים עובד.

עונה רק מהניסיון שלי

יש דברים שאני אומרת 1000 פעמים, באמת המון המון, ורק אחרי זמן ותקוםה ובפעם האלף ואחת זה נקלט.

יש דברים שאני אומרת, זה מחזיק לפעם אחת ואחר כך צריך להגיד שוב פעם.

כמה שיותר משתדלת לא להגיד לא בלי להגיד מה כן. בכל מה שקשור למגע אני חושבת שמאוד חשוב ללמד גבולות, וחשוב גם לילד שידע שיש מגע שהוא לא מתאים. אבל אני אציע מגע אחר. חיבוק, ליטוף ביד במקום בצוואר למשל, אגיד לו לשאול לפני כן.

עבור מגע חזק שאני מרגישה שיש צורך - אני מציעה כרית, בובה או ספה.

ומשתדלת גם לתת מגע יזום משלי, בצורה שמתאימה לי.

חוץ מזה, אם יש ילד שזקוק למגע, אפשר נגיד אחרי המקלחת ללטף. אפשר לעטוף בשמיכה חזק ולחבק, לתת לו להגדיר איך נעים לו, איזו עוצמה (ומתוך זה שהוא לומד להגיד על עצמו, הוא מבין שגם לאחרים יש את הגבול שלהם. אבל זה נותן מענה גם בפני עצמו).

ובאופן כללי, עוזר לי להסתכל על זה בעוד צורך. כמו שאני צריכה לאכול ולשתות, יש כאלו שהקטע של מגע או חושים לא מווסת מספיק, והם צריכים מענה לצורך הזה. אם ניתן אותו במהלך היום בצורה שנעימה וטובה לכולם, זה יפחית את הרגעים הפחות נעימים.

לגבי הסולם, נראה לי הכי קריטי אצלנו ללמד אותו איזה מגע מתאים מתי

איך פרקטית מבצעים את זה במוצר מוחשי?

כי לא כל כך הבנתי וזה נשמע לי פתרון שיעזור לנו

אולי לנסות עם המחשה של רמזור?

אצלנו רמזור עוזר בכל מיני מקרים שצריך רגע לעצור ולחשוב לפני שפועלים.

ואז לחלק מגע לפי רמות

אדום - לא עושים בכלל, בתוך זה נכלל:

מגע באזורים פרטיים של אחרים

מגע מכאיב

מישהו אומר "די"

כתום - מגע שצריך לשאול לפני:

חיבוק לחבר

לקחת משחק למישהו מהיד

ליטוף למישהו מהמשפחה

ירוק - מגע שמותר:

חיבוק לאמא ואבא

כיף

בזמן משחק יחד בחצר / בגן (לתת יד, כיף)

אני כן אומרת בזהירות, כי אני לא מהתחום. אולי לא כל הגדרה כאן מתאימה

אבל ככה הייתי מנסה לחלק את זה.

ובהקשר של מגע - לנסות לתת מענה אורך היום, לא לחכות לצורך דחוף שלו.

משחקי קפיצות

עיסוי

משחק בפלסטלינה

חיבוק חזק

וגם הייתי מנסה להסביר על חוזק של מגע.

אחרי מקלחת, אני עוטפת את הילד בשמיכה ואז מתחילה לעשות עיסוי בגב. ואז אני מבקשת שיגידו לי מתי זה נעים לו. אז אני עושה קצת חזק (לא ברמה שכואב כמובן, אבל כן יותר עמוק), ואם הוא אומר שזה חזק לו מידי, אני מחלישה. ואז נגיד אני עושה בצורה שכמעט לא מרגישים (את יכולה לתת לזה דימוי, נגיד כמו נוצה), ואז הוא יבקש יותר חזק.

וככה הוא גם לומד להכיר את עצמו, וגם לומד שכמו שלו יש מגע שנעים ומגע שלא נעים, ככה אצל אחרים

הרבה פעמים ילדים עם הפרעות קשב אבל גם עם קושי בויסות או קושי אחר בהתארגנות חווים את עצמם בעולם באופן שלילי כמו שכתבת עושים המון דברים בטעות ומקבלים משבים שליליים, מהסביבה אבל גם מעצמם.

הייתי מנסה ליזום כמה שיותר אינטראקציות של משחק, של סיטואציות שהוא יחווה הצלחות כדי למקסם עד כמה שאפשר את הסיכוי שיחווה הצלחה, לחשוב בראש שלו, מה יכול להתפקשש, ולעזור לו להתמודד.

ומצטרפת להמלצה לאבחון ולטיפול תואם ולהדרכה מתאימה עבורכם איך להתמודד בהתאם לקושי

גם הסרבול, גם עולים פה קשיים בוויסות חושי.

וגם אם יש הפרעת קשב יש כלים מועילים בריפוי בעיסוק ותרופות בכל מקרה פחות רלוונטי בשלב הזה.

אז לכי לכיוון הזה. גם הדרכת הורים תמיד טוב, לכולנו...

אבחון בהתפתחות הילד- לבדוק כיוון של ריפוי בעיסוק

הדרכת הורים

אולי משהו בסגנון של שחייה טיפולית, רכיבה טיפולית, ספורט טיפולי

(מקבלים דרך סל של ילד אחר)

היא זאת שאמרה שזה כנראה קשב

נתחיל באיבחון...זה באמת הכיוון הכי פרקטי עכשיו

אבחון מלא על פי כלים קבועים מראש ומשווה ובודקת יחד עם רופא נוירולוג האמירה שלה לא משמעותית בכלל.

גם תלוי איזו פסיכולוגית זו?

האם מדובר בפסיכולוגית התפתחותית? 

עברנו כבר אבחנה עם פסיכולוגית לילד רצף

אז תכלס מבינה על מה את מדברת

תודה שנתת לי לראות את זה

לא חשבתי על זה עד עכשיו

מנסיון, זה די קל לאבחן ילד היפראקטיבי והרבה פעמים האבחון מתבצע ע"י שאלון פשוט. 

והיפראקטיביות זה לא אותו הדבר.

בסה"כ נתתי נקודה למחשבה עד לביצוע אבחון רציני ומלא לאם מודאגת.

לא שללתי אבחון,אפילו המלצתי למעלה לפנות לאבחון בהתפתחות הילד והפותחת ענתה לי ולאחרות שבכוונתה לעשות זאת.

היה לי חשוב להדגיש ואני עומדת מאחורי הדברים

שהרבה אנשי מקצוע אומרים הרבה מאוד דברים שלא לפי האתיקה ולא לפי ההיגיון.

אני אומרת מניסיון של אבחנה על שקיבלתי מפסיכולוגית חינוכית שאילולא היה אאוטינג הייתי מפרטת. 

היא רכיב בתוך הפרעת קשב, היא יכולה להופיע או לא, אבל לא הפרעה שונה

תסתכלי באבחנות של נוירולוגים ופסיכיאטרים או בdsm 5

אצל רופאים מקצועיים

היד קלה מאד על ההדק ממה שראיתי...

יש המון ילדים שמציגים תסמינים של ADHD או ADD

אצל הרבה מהם זו תגובה הגיונית למצבי רקע - קשיים רגשיים, קושי משפחתי וכו'

הנוירולוג/פסיכיאטר לרוב לא מתעמקים ברקע אלא בתסמינים ומאבחנים את ההפרעה ומשם לעתים קרובות לטיפול תרופתי

כשיש הרבה מה לעשות לפני כן.

קצת ממשיכה את פאז..

כותבת מניסיון אישי (אני ורוב ככל הילדים שלי עם בעיות קשב) וקצת תפיסת עולם מקצועית

קושי בויסות קשב, זה מצב שבו ה"מנהל" (האונה הקדמית) של המח לא הגיע לעבודה עדיין והפועלים עושים מה שנראה להם, כלומר מה שנראה כרגע הכי דחוף.

אצל הרבה ילדים האיזור הזה מתעכב להבשיל, כלומר הוא מתפתח אבל באיחור. ואז אנחנו נראה ילד בן 7 עם שליטה בדחפים שמתאימה לגיל 4. כשהוא יגדל זה יתאזן,

אבל עד אז הוא עלול לחוות המון פידבקים שליליים על ההתנהגות שלו ולסחוב דימוי עצמי שלילי.

הביקורת פוגעת מעוד שני כיוונים -

לטווח הקצר, ילד שיש לו קושי בוויסות קשב יתקשה מאד להתרכז במה שהוא אמור לעשות, כשכועסים עליו, לדוגמא, או כשיש מתח בבית. זה תופס המון רוחב פס אצלו על חשבון פניות ללמידה.

לטווח הארוך, ההבשלה של תהליכים מורכבים ויכולת דחיית סיפוקים מתרחשת כשילד נמצא במנוחה רגשית, וכמה שקשה להגיע למצב כזה עם ילד שההתנהלות שלו מעצבנת נורא - זה קריטי לשים לב שהוא מרגיש אהבה ללא תנאי.

כתבת שאתם נותנים לו הרבה פידבקים חיוביים, וזה מהמם. שימי לב למה שקורה דוקא כשהוא מפשל, מעצבן, מתפרץ - זה הזמנים הכי קריטיים להחזיק בהם את הקשר, להאיר את הכוונות הטובות.

בהצלחה!