אם שועל שכולו שערות צריך שטריימל?

מסכת כובעים, דף ב׳, עמוד א

מתני׳: השועל, כולו שיער, האם חייב בשטריימל?

גמ׳: אמר רב שועלא: שועל, כולו שיער, פטור משטריימל, שהרי כבר מכוסה הוא.

רב זאב אמר: חייב, משום “זה א-לי ואנוהו” – התנאה לפניו במצוות.

מיתיבי: והרי נאמר “ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר” (ויקרא כג, מ), ודרשינן: “לכם” – משלכם. הכא נמי, שטריימל – משלכם בעינן.

אמר רב נחמן בר יצחק: התם, גבי ארבעת המינים, בעינן “לכם” – משלכם. אבל הכא, שטריימל – לכבוד שבת ויום טוב הוא, וכל מה שמכבד – שפיר דמי.

תנו רבנן: שועל, כולו שיער, מהו שיחבוש שטריימל? רבי מאיר אומר: חייב, כדי להיבדל מבעלי חיים. רבי יהודה אומר: פטור, שכבר מכוסה הוא.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי מאיר, משום “והייתם לי סגולה מכל העמים” (שמות יט, ה) – שיהא מובדל בלבושו.

אמר רב אשי: הא דאמרת חייב, דווקא בשועל בן דעת, היודע לכוון לשם מצווה. אבל בשועל שאינו בן דעת, לא.

מיתיבי: והרי בהמה, אף על פי שאינה בת דעת, מצווים אנו על שביתתה בשבת. הכא נמי, נצווה על השועל לחבוש שטריימל.

אמר רבינא: שאני התם, דכתיב “למען ינוח שורך וחמורך” (שמות כג, יב). אבל הכא, מצוות שטריימל – על בני דעת היא.

תנו רבנן: שועל, כולו שיער, מהו שיתעטף בטלית? רבי שמעון אומר: חייב, משום “וראיתם אותו” (במדבר טו, לט) – פרט למי שאינו רואה. רבי אלעזר אומר: פטור, שאין ציצית אלא בבגד אדם.

אמר רב הונא: הלכה כרבי אלעזר, דבעינן בגד המיוחד לאדם.

סיכום: השועל, כולו שיער, לדעת רבי מאיר חייב בשטריימל כדי להיבדל, ולדעת רבי יהודה פטור, שכבר מכוסה הוא. הלכה כרבי מאיר, אך רק בשועל בן דעת.

בכל תוקף. זה פשוט גועל נפש!

מיהודים. לעשות צחוק ממגזר חשוב בעם ישראל. ואין פה הומור עצמי כי זה ערוץ 7. אז זה מדיף ריח חמור של שנאת אחים שזה הדבר הבאמת ממש הכי נורא שאפשר לעשות בעם ישראל בתקופה שגם ככה יש מתחים עם סיבות עמוקות. זה רע! זה נורא! זה מכוער. ואני מתחנן שתפסיקו את זה מיד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני חושב שזה לא ראוי בכלל. שזה לא לגיטימי לצחוק על מגזר אחר. ואם הנימוק הוא שגם הם עושים כך, אז א. איך זה יעצור? ב. זה איסור של לא תיקום.

ואם זה רק התלהבות מהבינה המלאכותית אז תחשבי איך היית מרגישה אם היו מפרסמים בקבוצה של חברות תמונה עם הביגוד האופייני שלך על לטאה והיו אומרים שזה רק התלהבות מהבינה המלאכותית.

אני את שלי אמרתי ואם יש מישהו שזה לא עצוב לו אז פשוט חבל. עבר קציר כלה קיץ ועדיין לא נושענו

נתחיל עם זה שזה לא מגזר אחר בשבילי, אני נמצאת וחיה רוב הזמן בחברה החרדית.

כנראה שזה היה מצחיק אותי..

לא צריך להיעלב בכוח, באמת.

בלי הרבה מחשבה מעמקיה מאחוריה.

ראיתי משהו שהצחיק אותי, והמשכתי איתו. זה הכל

לדעתי זאת היתה טעות. מותר לטעות, אפשר גם לתקן.

או בעברית צחה, אם תעדיף: בלום פיך ויאירו דבריך.

היא ניסתה לדבר עם התלמידות שלה על סטיגמות, והם לא הבינו מה זה

"זה כמו שאנשים חושבים שכל היצהרניקים זורקים אבנים"

"אבל המורה, זה נכון!"

("אני נראית לך אחת שזורקת אבנים?!"

"כן!"

מפתיע אותי שהיא לא זרקה אותה מהכיתה באותו רגע)

אבל אני לא מבינה בזה הרבה

#די_כבר_לאינסליות_הפופולרית

תעמין לי עישתי עחי אין לה אלוהים זותייי מגהצת ת'כרטיס אשראי 🤣🤣🤣🤣

נשים עי אפשר איתם עי אפשר בלעדיהם אחשילייי 😂😂😂

הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות

השני דווקא מקסים!

והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?

אבל בעקבותיך עיינתי- 

בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)

בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא) 

לרדוף במצות עונשין (רש"י)

בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)

מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות

אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:

"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי

כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.

אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי 

אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה 

הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת

יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."

"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.

לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."