עוד מעט אני אלך לישון, ואז עד ליל שבת אני אהיה חופשי.

אתמול ישנתי בקריאת מגילה, זה הלך סבבה. חג מעצבן. אנשים זה דבר מיותר.

זה החג הכי טוב בעולם

איזה שמחה!

כמו זה שאתה מתאר..

בסביבה שלי לדוגמא באמת נותנים אוכל אמיתי,

ושמחת החג היא לא דווקא בשכרות ותחפושות,

אז תדע שיש גם דברים אחרים ואפשר להחליט שחוגגים אותו אחרת (:

החג במהותו הוא יום שמח, לא יום שאתה סובל בו

 אני אף פעם לא ראיתי שיכורים בפורים אבל זה בטח לא משו וחבל שאנשים כבר מגזימים בהוללות ומוציאים מפורים את המהות שלו

דווקא אבא שלי לא שותה בכלל, אני שותה כמה לגימות אם יש לי מצב רוח, אח שלי משתכר, ועוד אח שלי מעמיד פנים שהוא שיכור.

ביישוב באופן כללי משתכרים, ובאופן כללי אני שונא אותם. כי הם אנשים. ימח שמם בני האדם.

יודעת ממסורת וכי אין דרך אחרת

תשאל אנשים שחזרו משם

למה כל כך חשוב לך הר הבית ובית המקדש?

מניין לך שהם היו שם? ואם הם היו שם, מה קרה שהם פה? ואם נניח שהם היו שם, מאיפה הם יודעים מה יהיה פה?

ומי אמר לך שעדיין חשוב לי הר הבית ובית המקדש?

לפעום. הנשמה עזבה את הגוף והם ראו הכל והרגישו כמו שמורידים מעיל ותחושה של חזרה הביתה. חלק גם עברו משפט בבית דין של מעלה ועדיין חוו רחמים ואהבה...

וגם מספרים מה באמת התכלית שזה הדבקות בה' שתתאפשר כשיהיה בית מקדש וכולי...

זה אם כל מקורות ישראל לא מספיקים.

אם לא חשוב לך לפחות אתה כנה. 

מה זה אומר שזו תהיה התכלית?! ומאיפה הם יודעים?! הם לא היו במציאות של בית מקדש. הייתה להם הזיה נחמדה.

מקורות ישראל? תוכלי לצטט לי אותם בבקשה, ולא את המפוקפקים ההמונים האלה ששמעת עליהם מרבני יוטיוב וסדרת הספרים אור חוזר?

עבודת המידות שלי.

שתדע

כן, חסר לי הרבה תמימות.

כי מי שחולק עליך כחולק על האמת הצרופה?

תפסיק לחיות בסרט שאתה החכם והעניו והצודק ואין זולתך

כי הם זוכרים איך הנשמה הרגישה וכל מיני חוויות שהעבירו אותם שם. הנשמה שיש בתוך הגוף העכור שלנו היא חלק אלו-ה ממעל אז היא כוספת להתאחד איתו. לכן קשה לה כאן.

אני לא מכירה את הסדרה אור חוזר נשמע מעניין.

אין דבר כזה רבני יוטיוב. גם אם יש כל מיני רבנים לא אמיתיים יש עדיין הרבה הרבה שכן ומעבירים לנו את התורה ומכוונים לאמתתה.

מניין לי שהם לא הזו סתם?

מאיפה את מכירה אותם? ואיפה המקורות שאת מדברת עליהם?

באמת לא היה לי כוח לחג הזה. למה? כי אני בדכאון.

לא, אני לא חושב שצריך להרוג את כל היהודים, גם לא להשמיד את העולם. למה אני אומר את זה? לא יודע. אולי צומי.

האם התכוונתי למה שאמרתי לך? לא, לא לגמרי. סתם הייתי עצבני. אני חושב שיש לך פוטנציאל ואת לא ממשת אותו. יש לך שכל. את לא טיפשה. אבל את נאחזת בכל הכוח במה שסיפרו לך מגיל אפס, ומסרבת להקשיב גם אם יוכיחו לך באותות ומופתים שאת טועה. את לא טיפשה. את בוחרת לאטום את עצמך ולא להשתמש בשכל. כן, זה טמטום. אבל יש לך שכל, ככל הנראה.

וכן, אני חושב שמידת הענווה היא לא המידה הכי בולטת אצלך.

אני לא טיפשה אבל אני כן מטומטמת? אוקי.

ברור שהיא לא בולטת, אני מצניעה אותה ברוב ענוותנותי.

יופי, הנה ענוותנותך נגלית אלינו במלא הדרה.

אבל אני לא מבינה בזה הרבה

#די_כבר_לאינסליות_הפופולרית

תעמין לי עישתי עחי אין לה אלוהים זותייי מגהצת ת'כרטיס אשראי 🤣🤣🤣🤣

נשים עי אפשר איתם עי אפשר בלעדיהם אחשילייי 😂😂😂

הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות

השני דווקא מקסים!

והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?

אבל בעקבותיך עיינתי- 

בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)

בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא) 

לרדוף במצות עונשין (רש"י)

בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)

מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות

אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:

"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי

כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.

אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי 

אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה 

הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת

יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."

"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.

לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."