ולמה יופי?
כי מרגישים בכל מילה שלך עד כמה בעלך חשוב ויקר לך, ואת לו,
ועד כמה את רוצה להתקדם אפילו עוד יותר, ללמוד ולקבל טיפים איך להתנהג בעתיד כמו שכתבת.
את מנסה להבין בינך לבין עצמך את התגובות שלך גם, לקחת אחריות גם על הצד שלך,
להיות גם בהתבוננות אישית פנימה וגם בהתבוננות זוגית.
את עם המון מודעות, ענווה, ובעיקר רצון להתקדם עוד ועוד.
וכל אחד מהדברים הנ"ל הוא יקר ונפלא, וכאמור יופי גדול לקרוא אותך 
ולעצם הסיטואציה שתיארת:
אז גם כאן, נפלא שתיארת הכל כי אפשר בצורה הזו יותר להבין.
אז את מתארת שבעלך חוזר הביתה בשעה 10 בלילה מפעילות ספורטיבית שהוא מאוד אוהב.
כבר כאן - גם יופי שהוא עוסק בפעילות ספורטיבית, שמאוד חשובה ובריאה לגוף ולנפש, וגם שהוא אוהב את זה.
ואז, הוא מתיישב על המיטה ומספר לך, אשתו, במשך דקות ארוכות איזה תרגילים בדיוק הם עשו וכמה האימון היה קשה ומאתגר, ואת מקשיבה.
גם כאן - עצירה רגע ולהתבונן מה יש כאן -
יש כאן איש שאוהב את אשתו
שמשתף אותה
שמדבר איתה
שמעוניין להביע בפניה את עולמו הפנימי ולשתף בחוויות שלו
שמרגיש דרך השיתוף, הדיבור, התקשורת, ההזדהות להעביר את כל מה שהוא עבר - אהבה וקירבה.
ממש מרגיש שכאשר הוא מעביר את חוויותיו ונותן דרך כך צוהר והצצה להזדהות עם מה שעבר - שהוא יותר קרוב אלייך ואת אליו.
והוא ממש רואה בך את הכתובת הזו. כך ישר, אפילו בלי להתקלח עדיין - קודם כל לשתף. לשתף אותך אשתי. בלב שלי, בעולם הפנימי שלי.
וזה יקר כ"כ!
שוב - איזה יופי!
וגם את - מקשיבה. נמצאת שם עבורו. שמה את הפלאפון בצד.
נותנת לו להרגיש שאת כאן, שהוא מעניין אותך, שאכפת לך ממה שעבר.
איזו נחת, נכון?
ואז מגיעים לחלק שבו יש פחות נחת (שזה גם מצוין, כי ככה לומדים עוד, בדיוק כמו שביקשת בתחילת ההודעה!):
כאן את מספרת לו על משהו שקרה לך.
עצירה רגע - זה כמובן נפלא בפני עצמו והשיתוף ההדדי חשוב ביותר. רק בתוך הלימוד שלנו כדאי לראות מה בעצם מתאים לנו בכל סיטואציה ובכל זמן ביום.
האם יש זמנים, ואילו, בהם אנחנו שנינו יכולים לשתף אחד את השנייה, בהדדיות, יש פניות ורוגע והזמן בידינו?
האם ישנם זמנים, ואילו, בהם רק אחד מאיתנו רוצה לשתף כי אין כ"כ פניות גם להקשיב עכשיו, אלא מאוחר יותר?
וכן הלאה להמשיך ולמפות את עצמינו ואת הלו"ז שלנו ולראות מה הכי נכון ומקדם אותנו.
וממשיכה-
את מספרת שכאשר את משתפת בעלך מספר איך זה היה לו בסיטואציה דומה.
עוד עצירה רגע - כאן ניתן לראות שוב את מה שכתבתי קודם, שכנראה לבעלך כאדם יש חוזקה/תכונה מסוימת שדרך ההזדהות הוא מרגיש יותר קרוב.
ראינו זאת גם בשיתוף שלו אותך בכל מה שעבר בספורט, וכעת רואים זאת שוב שהוא שומע משהו שסיפרת וישר מקשר זאת למה הוא עבר ומשתף.
נסי רגע להתבונן על כך בלי רעשי רקע - הוא אכן אותו בן אדם וממשיך בהתמדה עם אותה תכונה
הוא אכן רוצה להרגיש קרוב אלייך ולשתף וגם להשתתף - וכך הוא מבין ורואה לנכון לעשות זאת, זה מה שהוא רגיל ומכיר ויודע מתוך עצמו.
אין כאן כוונה חלילה לא לשמוע אותך, אלא כוונה להשתתף איתך ע"י איך שהוא מחווט - כאמור ע"י ההשתתפות וההזדהות הנ"ל.
וכאן מגיעה את - איך את מרגישה אל מול זה?
איך את מרגישה שכאשר את מספרת משהו הוא אומר איך היה לו לחוות משהו דומה?
כאן כדאי להעמיק בדבר בפני עצמו ולהביא, להנכיח גם אותך ואת מה שאת מרגישה שם.
האם זה נעים לי? האם זה לא נעים לי?
איך אני מרגישה כשזה קורה?
ממש לבחון קודם כל בינך לבין עצמך איפה את שם -
ואז כאשר זה מעובד ומבורר אצלך - לתווך זאת לבעלך היקר, כמובן בצורה מקדמת ונכונה.
מתוך המקום של הבנה שלך אותו, לעומק, מדוע הוא כך משתף, להבין את המקום הטוב שממנו זה בא, כדי להיות יותר קרוב כך כי זה מה שהוא מכיר,
ומתוך הנכחת הצד שלך, איך את מרגישה בתוך זה ומדוע -
ניתן להגיע לפתרון שיתאים *לשניכם* גם יחד.
למשל: שהוא ישמע אותך עד הסוף, יגיב באמפתיה או הכרה וכד', ורק לאחר מכן ישתף מחוויותיו האישיות.
או כל פתרון אחר שניתן להגיע אליו, ובהחלט ניתן.
אז נכון שכל משפט יש עצירה והתבוננות - וזה בהחלט מקום שנותן הזדמנות לצמיחה, אתם באמת נפלאים!
אז נמשיך:
ואז את אומרת לו "מחר יש לי משהו לא משהו, לא משנה מה"
ואז הוא קוטע אותך "אני רוצה להתקלח" "עוד לא אכלתי".
עצירה - מה קורה כאן?
פתאום את מרגישה תסכול.
למה אני הקשבתי לך ולא קטעתי אותך ואתה כן קוטע אותי?
מה, אני לא חשובה לך?
מה, לא אכפת לך ממני?
מה, ההקשבה ביננו היא חד צדדית?
כל הקולות הללו שבתוכך - חשוב בהחלט להקשיב להם!
לא לבטל אותם
לא להדחיק, לא להתעלם - אלא להקשיב. באמת.
מה אתם באים לומר לי?
שיש לי צורך להרגיש אהובה? שיש לי צורך שיתעניינו גם בי? שיש לי צורך להרגיש הדדיות, שיוויוניות? מה עוד?
תקשיבי להם.
ו*אותם* תוכלי לתווך לבעלך.
שוב, אחרי שאת מבוררת ויודעת איפה זה פוגש אותך,
כאשר את בתקשורת מטיבה *בינך לבין עצמך* - ניתן לעבור לתקשורת מיטיבה *בינך לבין בעלך*.
ולספר לו -
"כאשר אתה אומר לי כך אני מרגישה ______"
ושוב, מכאן תוכלו להגיע לפתרון שמותאם לשניכם גם יחד.
גם על הצד שלו -
כאשר הוא אומר "אני צריך להתקלח", "עוד לא אכלתי" - הוא בעצם מבקש להקשיב רגע לצרכים הללו הפיזיים שפתאום רוצים את מקומם.
זה לא כי את לא מעניינת אותו חלילה, אלא הוא כנראה במוח חשב לשתף אותך כאמור בכל חוויותיו, שוב - כדי להרגיש קרוב אלייך וכו' כמפורט מעלה, ואז להתקלח ולאכול, בעצם לדאוג לצרכים הפיזיים.
כלומר אצלו ועבורו לא הייתה כאן "שיחת עומק ארוכה", אלא רגע של שיתוף ואז מעבר למקלחת ואכילה.
וכאן שוב את והצרכים שלך נכנסים!
וחשוב שגם הוא יראה ויבין אותם, ואיך את מרגישה שם.
ואת אותו - מתוך מקום באמת שמנטרל את העלבון של "אני לא חשובה לו", כי נשמע שאת מאוד חשובה לו! ולראייה הוא כך משתף אותך דבר ראשון בעולמו הפנימי ממש לעומק ובהרחבה,
אלא שאדם קרוב אצל עצמו וכאשר שיתף רצה להתקלח ולאכול. זה בסדר.
וזה בסדר גם להנכיח אותך ואת הצרכים שלך ולראות מה עושים.
האם למשל אנחנו מחליטים אחרי שהבנו לעומק את שנינו שכאשר הוא חוזר מהספורט הוא משתף ואז מתקלח, אוכל, ואז אני משתפת?
או האם נרצה להחליט שכאשר הוא חוזר מהספורט הוא קודם מתקלח ואוכל ואז שנינו משתפים בנינוחות?
או האם נרצה להחליט שנתאם מראש ציפיות וזמן מראש של *מתי כן* נוכל לדבר כאשר אני משתפת וגם הוא, בפניות ובלי לחץ של זמן או צרכים פיזיים דחופים שמבקשים להתמלא בהקדם?
האם נרצה להחליט משהו אחר שמתאים לשנינו?
לסיכום יש כאן הזדמנות נפלאה ללמוד מתוך זה איך להעמיק ולהעצים אפילו עוד יותר את האוצר שיש לשניכם,
לראות ולהדגיש את כל הטוב שכבר יש לכם, את המקום השורשי ממנו בעלך מחפש את הקירבה וגם את,
להבין את עצמינו לעומק,
להבין את השני/ה לעומק,
לתאם ציפיות לזמנים מסוימים בלו"ז שלנו שיותאמו לשנינו וגם לשיגרת היום שלנו, כאשר בכל אחד מהזמנים אופן השיח יכול להיות שונה וזה בסדר גמור,
למצוא גם את המתי כן לדבר גם אם לפעמים אי אפשר,
לראות את השורש החיובי שיש בתגובות של כל אחד מאיתנו,
להמשיך לתרגל את הנפרדות שלנו - ולזהות מה קורה אצלנו בכל תרחיש, ולהביא ולהנכיח את מה שהבנו עם עצמנו גם לשני,
לנטרל רעשים / מטענים / פרשנויות - ולדבר על הדבר עצמו
ומכך לגדול עוד ועוד ב"ה.
ב"הצלחה רבה יקרה וכל הטוב 
נפלא ומחכים!