ברגע שאת מספרת לו משהו אחר, 'הוצאת' אותו, תודעתית מהחוויה המלהיבה, שהוא עדיין היה בתוכה ואז הוא באמת שם לב שהוא מיוזע ורעב. יותר מזה, תוך כדי האימון, הגיוני להיות מיוזע ובכלל לא שמים לב למתי אכלו. נפשית, כל הזמן שהוא סיפר לך - הוא עדיין היה תוך כדי.

אני לא אומר את זה כדי להצדיק אותו, בכלל לא - אלא כדי להבין את הסיטואציה. גם אנחנו היינו צריכים ללמוד את הנקודה הזאת על בשרינו. לפעמים מישהו מגיע/קורא משהו/שומע משהו והוא כל כך בתוך החוויה, שהוא מספר על זה לשני, בלי בכלל לשים לב למקום של השני. כפי שכתבתי בהודעה השניה - אומנות השיח דורשת לימוד.

שזה באמת מעצבן ופוגע, מבינה אותך מאוד.

אבל כשמבינים מאיפה זה מגיע, ואם גם מדברים על זה בזמן רגוע שלשניכם יש כח, זה יכול מאוד לעזור ולפייס.

אם זו התנהלות קבועה - אז בזמן רגוע תפתחי איתו את שני הצדדים - גם שישים לב האם ומתי ואיך מתאים לך לשמוע את כל חויותיו לפרטי פרטים וגם שהוא צריך גם להתפנות להקשיב לך.

בגדול - יש הגיון בזה שכשהוא מיוזע ורעב, קשה לו להקשיב. אולי עדיף מראש לבנות על זה שקודם הוא מתקלח, יושב לאכול ואז תוך כדי האוכל או אחרי האוכל, את מספרת לו והוא מקשיב, באמת.

מעבר לזה וזה נכון לכולם, חלק מ'אומנות ההקשבה' שצריך ללמוד, זה לא להגיב מייד במה זה מזכיר לי, אלא קודם כל להקשיב לגמרי לחוויה של המספר, להגיב לו על המקום שלו.

אבל זה דורש לימוד, האינסטינקט שלנו (לפחות של הטיפוסים האסוטיאטיבים שביננו. אהמ,אהמ למה אתם מסתכלים עלי?) הוא מייד להגיב במה שזה מזכיר לנו.

במקום ששני בני הזוג יהיו מנומסים ויקשיבו אחד לשנייה (ולהפך) גם כשזה לא מעניין אותם,

שני בני הזוג צריכים להבין מה מעניין את הצד השני ומה לא מעניין, ולדבר כמה שפחות על מה שלא מעניין.

אשתי ואני יודעים שהעבודות שלנו לא מעניינות אפילו קצת את השני, אז עדיף לא לדבר עליהן בבית כדי שלא נצטרך להיות מנומסים ולהקשיב למשהו שלא מעניין אותנו.

כמובן מדברים על חוויות שהיו בעבודה, רק לא על העבודה עצמה.

למשל:

"היום ליאורה אמרה לי ש... וזה מאוד פגע בי כי..." - מקובל לגמרי.

"היום עבדתי על תיקון באגים במערכת, היו כמה בעיות עם זיכרון במחשבים של הלקוח שגרמו לאיטיות בתהליך. אז עשיתי אופטימיזציה לקוד ואז..." - ביג נו נו. לא מעניין את מי שלא בתחום ולכן אין צורך לפרט ככה.

אפשר להגיד בקצרה "היום הצלחתי לפתור בעיה שהטרידה אותי ואת הצוות שלי, עכשיו סוף סוף הקוד יעיל". אבל בלי לפרט את מי שזה לא מעניין אותו.

בהחלט.

להביא אותנטיות לתוך הזוגיות,

לאפשר לעצמינו להיות מי שאנחנו בטבעיות,

לאפשר לעצמינו לדבר ולשמוע על מה שיותר מעניין ולא על מה שפחות,

לעבור מעמדה של נימוס בלבד לעמדה של הקשבה פעילה מתוך שלמות במה השני מביא ומה אני מביאה גם לתוך השיח

וכן הלאה עוד הרבה דברים יקרים שניתן ללמוד מכך.

לא שלא נקשיב ונגיד לשני: "אה זה לא מעניין אותי ביי!", אלא שנדייק עוד, נעמיק עוד, נבחן גם איך לשמוע ואיך להשמיע, ויש בזה עוד הרבה עומקים והם חשובים בהחלט.

ישר כוח.

נשואים לא מעט זמן

אז תמצאו גבולות גזרה שייטיבו עם הנקודות האלו

אם אין למישהו כוח להקשיב בזמן מסוים, יותר חשוב לכבד את זה מאשר להמשיך עם השיחה.

אני לא מחכה שיגידו לי אם יש או אין כוח להקשיב, כשאני מדברת אני תמיד מסתכלת על שפת הגוף של הבנאדם מולי כדי להבין אם הוא בעניין או לא.

כשאני המקשיבה ואין לי זמן או סבלנות, אני לא מחכה לאבד סבלנות אלא מציעה לדבר בזמן אחר. 

לעשות פעם בזמן רגוע לשניכם שיחה של תיאום ציפיות למצבים שכאלה.

וכמו שכבר אמרו, לא תמיד מעניין את הצד השני כל דבר שאנחנו עושים אז תמיד כדאי להיות "קשובים" לסביבה לדבר/לספר בהתאם.

השאלה היא איך התקשורת ביניכם באופן שוטף, לא רק במצבים כאלה שהוא אחרי אימון, עייף ורעב ושעה מאוחרת

ונראה לי שאתם לא נשואים זמן קצר... ככה היה תמיד?

היא בטוח עבודה יומיומית

דורשת מאיתנו הרבה

ואגב, נהג ותיק לא מונית 😉

שלכל אחד יש זמנים שהוא רוצה שיקשיבו לו ויש זמנים שהוא רוצה להקשיב

הרבה פעמים זה לא קורה באותו זמן

ככה שבעלך חוזר ורוצה שתקשיבי ואת מקשיבה מעולה ונותנת לו תחושה טובה

ואת רוצה שיקשיב לך גם. ולא תמיד זה הזמן שלו להקשיב

לשתף חוויות הרבה יותר קל לפני מקלחת ואוכל מאשר להקשיב...

כדאי לך למצוא את הזמנים שבהם הוא כן קשוב ובזמנים האלה לפרוק מולו

וכן אם את מרגישה בעצמך שאת לא מסוגלת להקשיב כרגע אז כדאי שתגידי לו שעכשיו את צריכה כך וכך ועוד מעט תתפני אליו

ולמה יופי?

כי מרגישים בכל מילה שלך עד כמה בעלך חשוב ויקר לך, ואת לו, 

ועד כמה את רוצה להתקדם אפילו עוד יותר, ללמוד ולקבל טיפים איך להתנהג בעתיד כמו שכתבת.

את מנסה להבין בינך לבין עצמך את התגובות שלך גם, לקחת אחריות גם על הצד שלך, 

להיות גם בהתבוננות אישית פנימה וגם בהתבוננות זוגית.

את עם המון מודעות, ענווה, ובעיקר רצון להתקדם עוד ועוד.

וכל אחד מהדברים הנ"ל הוא יקר ונפלא, וכאמור יופי גדול לקרוא אותך

ולעצם הסיטואציה שתיארת:

אז גם כאן, נפלא שתיארת הכל כי אפשר בצורה הזו יותר להבין.

אז את מתארת שבעלך חוזר הביתה בשעה 10 בלילה מפעילות ספורטיבית שהוא מאוד אוהב.

כבר כאן - גם יופי שהוא עוסק בפעילות ספורטיבית, שמאוד חשובה ובריאה לגוף ולנפש, וגם שהוא אוהב את זה.

ואז, הוא מתיישב על המיטה ומספר לך, אשתו, במשך דקות ארוכות איזה תרגילים בדיוק הם עשו וכמה האימון היה קשה ומאתגר, ואת מקשיבה.

גם כאן - עצירה רגע ולהתבונן מה יש כאן -

יש כאן איש שאוהב את אשתו

שמשתף אותה

שמדבר איתה

שמעוניין להביע בפניה את עולמו הפנימי ולשתף בחוויות שלו

שמרגיש דרך השיתוף, הדיבור, התקשורת, ההזדהות להעביר את כל מה שהוא עבר - אהבה וקירבה.

ממש מרגיש שכאשר הוא מעביר את חוויותיו ונותן דרך כך צוהר והצצה להזדהות עם מה שעבר - שהוא יותר קרוב אלייך ואת אליו.

והוא ממש רואה בך את הכתובת הזו. כך ישר, אפילו בלי להתקלח עדיין - קודם כל לשתף. לשתף אותך אשתי. בלב שלי, בעולם הפנימי שלי.

וזה יקר כ"כ!

שוב - איזה יופי!

וגם את - מקשיבה. נמצאת שם עבורו. שמה את הפלאפון בצד.

נותנת לו להרגיש שאת כאן, שהוא מעניין אותך, שאכפת לך ממה שעבר.

איזו נחת, נכון?

ואז מגיעים לחלק שבו יש פחות נחת (שזה גם מצוין, כי ככה לומדים עוד, בדיוק כמו שביקשת בתחילת ההודעה!):

כאן את מספרת לו על משהו שקרה לך.

עצירה רגע - זה כמובן נפלא בפני עצמו והשיתוף ההדדי חשוב ביותר. רק בתוך הלימוד שלנו כדאי לראות מה בעצם מתאים לנו בכל סיטואציה ובכל זמן ביום.

האם יש זמנים, ואילו, בהם אנחנו שנינו יכולים לשתף אחד את השנייה, בהדדיות, יש פניות ורוגע והזמן בידינו?

האם ישנם זמנים, ואילו, בהם רק אחד מאיתנו רוצה לשתף כי אין כ"כ פניות גם להקשיב עכשיו, אלא מאוחר יותר?

וכן הלאה להמשיך ולמפות את עצמינו ואת הלו"ז שלנו ולראות מה הכי נכון ומקדם אותנו.

וממשיכה-

את מספרת שכאשר את משתפת בעלך מספר איך זה היה לו בסיטואציה דומה.

עוד עצירה רגע - כאן ניתן לראות שוב את מה שכתבתי קודם, שכנראה לבעלך כאדם יש חוזקה/תכונה מסוימת שדרך ההזדהות הוא מרגיש יותר קרוב.

ראינו זאת גם בשיתוף שלו אותך בכל מה שעבר בספורט, וכעת רואים זאת שוב שהוא שומע משהו שסיפרת וישר מקשר זאת למה הוא עבר ומשתף.

נסי רגע להתבונן על כך בלי רעשי רקע - הוא אכן אותו בן אדם וממשיך בהתמדה עם אותה תכונה

הוא אכן רוצה להרגיש קרוב אלייך ולשתף וגם להשתתף - וכך הוא מבין ורואה לנכון לעשות זאת, זה מה שהוא רגיל ומכיר ויודע מתוך עצמו.

אין כאן כוונה חלילה לא לשמוע אותך, אלא כוונה להשתתף איתך ע"י איך שהוא מחווט - כאמור ע"י ההשתתפות וההזדהות הנ"ל.

וכאן מגיעה את - איך את מרגישה אל מול זה?

איך את מרגישה שכאשר את מספרת משהו הוא אומר איך היה לו לחוות משהו דומה?

כאן כדאי להעמיק בדבר בפני עצמו ולהביא, להנכיח גם אותך ואת מה שאת מרגישה שם.

האם זה נעים לי? האם זה לא נעים לי?

איך אני מרגישה כשזה קורה?

ממש לבחון קודם כל בינך לבין עצמך איפה את שם -

ואז כאשר זה מעובד ומבורר אצלך - לתווך זאת לבעלך היקר, כמובן בצורה מקדמת ונכונה.

מתוך המקום של הבנה שלך אותו, לעומק, מדוע הוא כך משתף, להבין את המקום הטוב שממנו זה בא, כדי להיות יותר קרוב כך כי זה מה שהוא מכיר,

ומתוך הנכחת הצד שלך, איך את מרגישה בתוך זה ומדוע -

ניתן להגיע לפתרון שיתאים *לשניכם* גם יחד.

למשל: שהוא ישמע אותך עד הסוף, יגיב באמפתיה או הכרה וכד', ורק לאחר מכן ישתף מחוויותיו האישיות.

או כל פתרון אחר שניתן להגיע אליו, ובהחלט ניתן.

אז נכון שכל משפט יש עצירה והתבוננות - וזה בהחלט מקום שנותן הזדמנות לצמיחה, אתם באמת נפלאים!

אז נמשיך:

ואז את אומרת לו "מחר יש לי משהו לא משהו, לא משנה מה"

ואז הוא קוטע אותך "אני רוצה להתקלח" "עוד לא אכלתי".

עצירה - מה קורה כאן?

פתאום את מרגישה תסכול.

למה אני הקשבתי לך ולא קטעתי אותך ואתה כן קוטע אותי?

מה, אני לא חשובה לך?

מה, לא אכפת לך ממני?

מה, ההקשבה ביננו היא חד צדדית?

כל הקולות הללו שבתוכך - חשוב בהחלט להקשיב להם!

לא לבטל אותם

לא להדחיק, לא להתעלם - אלא להקשיב. באמת.

מה אתם באים לומר לי?

שיש לי צורך להרגיש אהובה? שיש לי צורך שיתעניינו גם בי? שיש לי צורך להרגיש הדדיות, שיוויוניות? מה עוד?

תקשיבי להם.

ו*אותם* תוכלי לתווך לבעלך.

שוב, אחרי שאת מבוררת ויודעת איפה זה פוגש אותך,

כאשר את בתקשורת מטיבה *בינך לבין עצמך* - ניתן לעבור לתקשורת מיטיבה *בינך לבין בעלך*.

ולספר לו -

"כאשר אתה אומר לי כך אני מרגישה ______"

ושוב, מכאן תוכלו להגיע לפתרון שמותאם לשניכם גם יחד.

גם על הצד שלו -

כאשר הוא אומר "אני צריך להתקלח", "עוד לא אכלתי" - הוא בעצם מבקש להקשיב רגע לצרכים הללו הפיזיים שפתאום רוצים את מקומם.

זה לא כי את לא מעניינת אותו חלילה, אלא הוא כנראה במוח חשב לשתף אותך כאמור בכל חוויותיו, שוב - כדי להרגיש קרוב אלייך וכו' כמפורט מעלה, ואז להתקלח ולאכול, בעצם לדאוג לצרכים הפיזיים.

כלומר אצלו ועבורו לא הייתה כאן "שיחת עומק ארוכה", אלא רגע של שיתוף ואז מעבר למקלחת ואכילה.

וכאן שוב את והצרכים שלך נכנסים!

וחשוב שגם הוא יראה ויבין אותם, ואיך את מרגישה שם.

ואת אותו - מתוך מקום באמת שמנטרל את העלבון של "אני לא חשובה לו", כי נשמע שאת מאוד חשובה לו! ולראייה הוא כך משתף אותך דבר ראשון בעולמו הפנימי ממש לעומק ובהרחבה,

אלא שאדם קרוב אצל עצמו וכאשר שיתף רצה להתקלח ולאכול. זה בסדר.

וזה בסדר גם להנכיח אותך ואת הצרכים שלך ולראות מה עושים.

האם למשל אנחנו מחליטים אחרי שהבנו לעומק את שנינו שכאשר הוא חוזר מהספורט הוא משתף ואז מתקלח, אוכל, ואז אני משתפת?

או האם נרצה להחליט שכאשר הוא חוזר מהספורט הוא קודם מתקלח ואוכל ואז שנינו משתפים בנינוחות?

או האם נרצה להחליט שנתאם מראש ציפיות וזמן מראש של *מתי כן* נוכל לדבר כאשר אני משתפת וגם הוא, בפניות ובלי לחץ של זמן או צרכים פיזיים דחופים שמבקשים להתמלא בהקדם?

האם נרצה להחליט משהו אחר שמתאים לשנינו?

לסיכום יש כאן הזדמנות נפלאה ללמוד מתוך זה איך להעמיק ולהעצים אפילו עוד יותר את האוצר שיש לשניכם,

לראות ולהדגיש את כל הטוב שכבר יש לכם, את המקום השורשי ממנו בעלך מחפש את הקירבה וגם את,

להבין את עצמינו לעומק,

להבין את השני/ה לעומק,

לתאם ציפיות לזמנים מסוימים בלו"ז שלנו שיותאמו לשנינו וגם לשיגרת היום שלנו, כאשר בכל אחד מהזמנים אופן השיח יכול להיות שונה וזה בסדר גמור,

למצוא גם את המתי כן לדבר גם אם לפעמים אי אפשר,

לראות את השורש החיובי שיש בתגובות של כל אחד מאיתנו,

להמשיך לתרגל את הנפרדות שלנו - ולזהות מה קורה אצלנו בכל תרחיש, ולהביא ולהנכיח את מה שהבנו עם עצמנו גם לשני,

לנטרל רעשים / מטענים / פרשנויות - ולדבר על הדבר עצמו

ומכך לגדול עוד ועוד ב"ה.

ב"הצלחה רבה יקרה וכל הטוב

עין טובה

למדתי הרבה

תודה!

ב"ה 🙏

תיארת את אותי עם בעלי.

לפעמים זה סתם מתיש. הוא ממש מספר כל פרט. הוא גם לא יחזור לשאול אותי כי מצפה שאשתף (כמוהו?) בלי שישראל, ואם זרקתי תוך כדי שהיה לי משהו דומה או משהו כזה לא ישים לב לחזור לזה. באופן כללי מנסה לומר לעצמי שיש לו צורך לשתף ולנסות להפריד מהצורך שלי. אבל גם עוד מנסה למצוא את התקשורת.

ובעופן טבעי בערבים שונים זה מפריע לי אחרת מימים אחרים וכו'. 

מזדהה ממש

והתקשורת היא העניין החשוב כאן

כולל עבודת המידות 

בא לי לדבר איתך ..שאני מדברת איתך טוב לי ,

מתי נוח לך?

כי אולי הוא הזיע בפעילות הגופנית.

ומעדיף להתקלח.

ואז הוא ירצה להקשיב.

בכלל לכל בן אדם שבא מחוץ לבית

צריך לתת כמה דקות להתאושש.

כי הוא במקום להכניס את הראש לחדר להגיד

שלום חזרתי

ואני זז להתקלח

התחיל לדבר.

ואז מצופה ממנו שיקשיב.

והוא לא פנוי להקשבה.

דווקא בזמנים שכאלה אנחנו צריכים להביא לידי ביטוי את אותה עבודה 

גם בזוגיות,

גם מול הילדים,

ובכלל בכל התחומים.

זו באמת עבודת חיים שמסגרת הנישואין מאפשרת לנו להתפתח ולפתח את האישיות שלנו, לעבוד על המידות, לצמוח ולגדול עוד ועוד גם באדם האינדיבידואלי שאנחנו ולא רק בזוג שאנחנו.

שנזכה 🙂

שזה קשה לך ואת מתאמצת ומשקיעה

ומקיימת ואהבת לרעך ועומדת בנסיון.

אצלי לדוגמה, אין נסיון ואין שכר.

אני חי לבד בדירה שכורה.

אין לי עם מי לריב וכל זה.

בול

כל כך מוכר

(עבודת המידות הזאת מול ההורים, כאילו כתבת אותי)

חוזר עייף (לומד תורה ב’’ה) ישר מחפש משהו לאכול, לנוח, להיכנס לפורום.. והיא כזה ’’שמת לב שסידרתי את הבית?’’ ו ’’לפני שאתה מדבר איתי אתה פותח את הטאבלט המסונן הארור שלך’’.. תהיה איתי, לא בחדשות..

הבנתי מזה שאישה היא ביתית יותר, צריכה שיחמיאו לה על הסדר בבית, שלפני הכל יקשיבו לה איך היה בעבודה, מה התוכניות שלה למחר, ואז לך תאכל ותקרא חדשות, אחרי שהקשבת לה.

ובינינו, הגברים, יודעים כמה האופי שלנו שונה מנשים וצריכים לתקן את המידות בשביל להתקרב לצד שלה.

אבל זה המקום של האשה להבין, אם הוא לא מתעניין בך, זה לא שאינו אוהב אותך, אלא הוא מחכה לגמור את ענתיניו הפיזיים ואז יתפנה אלייך רגועל יותר, כפי שכתבה גב’ זקש

הבדלי אופי קלאסיים, ולא שאינו אוהב/ מעריך. הוא אוהב בדרך משלו וכל אחד/ת צריך לעשות כברת דרך לכיוון בן /בת הזוג.

הבעל ילמד קודם להקשיב, ואשה מצידה תתן לו יותר זמן להתארגן.

ניסיון של 7 שנים על כביש הנישואין ב’’ה (:

שיש פה מנגנון שלו שלא קשור אלייך שצריך פידבק. אולי זה שהוא משקיע הרבה מאוד מאמץ באימונים האלה ושזה לא טבעי לו בהתחלה. או שזה מעסיק אותו מסיבה אחרת.

אז הוא "בהצפה". וממילא לוקח אותך להצפה שלו כמו שאת מתארת נהדר.

ההצפה משתקת לו את כל המערכת. הוא רואה רק את מה שהוא עושה ולא רואה שום דבר אחר. קוראים לזה היפר פוקוס ואני יכול להאריך בזה אם תרצי. אפילו כתבתי על זה פוסט פעם.

ברגע  שאת מפסיקה את ההצפה שלו (בזה שאת רוצה לספר לו על עצמך), אז הגוף שלו מתחיל לצעוק. ואז הוא נהיה מסריח ורעב וכו' והולך להתקלח ולאכול. הוא באמת לא רואה אותך, לא כי הוא אדם רע. כי הוא עכשיו בהיפר פוקוס וכל העולם יכול "להישרף".

בצד של מי שמתמודד עם התופעה הזו (שיש לה גם צדדים חיוביים), אני יכול להגיד שאני למדתי לשים לב לזה וכמעט תמיד זה  דבר מסתיר עבודה רגשית מתחתיה. כלומר - משהו שאני לא רוצה לגעת בו ולכן אני בורח לעסוק במה שאני מאוד אוהב או שמעסיק אותי מסיבה אחרת (חדשות).

צריך להבין קודם מי האיש עצמו.

האם הוא עונה לדעתך להגדרה של רגיש מאוד? כלומר שדברים מציפים אותו או שהוא "מתנתק" בסיטואציות מסויימות?

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

אחרי חודש החלפנו לסוג אחר ללא עלות.

מרוצים מאוד. מזרונים נוחים מאוד ואין רווח ביניהם

רק מזרונים או כולל מיטה?

איזה סוג מזרונים? 

ההכי יקר לא היה לנו נוח והחלפנו לסוג שפחות יקר, כאילו דרגה אחת מתחת..

לא קנינו מהם מיטה

ותראה מה רמה אחת מתחת להכי יקר..

אבל מה זה משנה מה היה נוח לנו? אתם צריכים שיהיה נוח לכם

וזו עוד סיבה לעשות סיבוב בחנויות כדי להרגיש בהבדלים בטכנולוגיות

יש מזרוני קפיצים - ולחברות שונות יש טכנולוגיות שונות לקפיצים.  לנו יש עמינח, ולעמינח עצמם יש שתי טכנולוגיות שונות לקפיצים.

יש מזרונים על בסיס ספוג, ועל בסיס לטקס. ועל שילובים בינהם.  וגם זה עם או בלי קפיצים.  

ויש שכבת בריאות מעל לליבת המזרון. מבוססת ויסקו או לטקס

וכל קומבינציה של ההרכבים מעניקה תחושה אחרת.  

כך כאשר אתה שואל על מידת הרכות - יש אפילו הבדלים בין תחושות לשכב על מזרון באותה רכות אבל שכבת הבריאות שונה.  

לנו יש עמינח קינג-קויל דגם בראשית.

וביקשנו ועשו לנו ריץרץ כדי לסגור את המזרון כשהם צמודים.  

והחזרת

כנראה לא זרקו את המזרנים

אלא מישהו אחר קיבל אותם. נכון?

אז איך את בטוחה שאת לא קיבלת מזרן משומש?

הם או תורמים או מוכרים למלונות

התכנות כלכלית (הרי בסוף הם צריכים גם להרוויח)

הם אמורים למכור את המזרן בפי1.5-2 מהמחיר המקורי שהם היו לוקחים ללא ההתנסות הזאת?

עבור תרומה בוודאות

וגם עבור מכירה למלון. הוא קונה מזרן יד שניה (אומנם יחסית חדש. אבל יד שניה) לכן זה במחיר זול משמעותית (וגם מעצם זה שהוא בעל עסק שקונה כמות ולכן מקבל מחיר טוב יותר)

הוא כנראה רבע מהמחיר אצל הRETAILER.

שהם מקבלים בחזרה..

המסקנה שלי היתה שרוב האנשים מתעצלים ולא מחזירים..

והקצת שכן - הגיוני שמוכרים לבתי מלון או משהו כזה.

כי אם הרוב מחזירים - לא מצליח להבין איך זה עובד

מרוצים מאד

אם רוצים לנסות לדעתי אפשר לבקש להגיע לנסות במחסנים שלהם ויש גם תקופת נסיון

יש קודים לכל מיני משפיעניות אם תרצו לנסות

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

אז אני אסביר את עצמי

כי אכן לא הסברתי את עצמי בצורה מובנת

לשם כך אביא דוגמה:

דו שיח בין אשה לחברה

1)

האשה: בעלי כל כך מיוחד.

חברה: כל הבעלים הם מיוחדים.

האם החברה חיזקה את דברי האשה או ביטלה אותם?

2)

האשה: בעלי הוא כל כך מיוחד.

חברה: אף בעל לא מיוחד.

האם יש הבדל?

בשני המקרים גם בהכל וגם בכלום.

הצד השווה שבהם,

הוא התעלמות/ ביטול/ אי מתן מענה

אי האזנה - למשפט שנאמר.

יפה, אחרי שהדגמנו את זה

שאין הרבה הבדל בין הכל לכלום.

כך גם התכוונתי בעניין שלשלוח לטיפול, 

שזה אומר 0 יחס למה שנכתב כתב

ואי מתן קרדיט שהוא יכול לעזור לעצמו.

למרות שהוא ביקש עזרה / תמיכה בפורום.

שווה בצד מה ללכתוב למישהו להתגרש

שזה דומה במסר של מצבך / מצבכם די אבוד

אין לי ציפיה ממך שתקרא את מה שייעצו לך.

בשני המקרים

לא הייתה תגובה וכבוד

והאזנה למה שבפועל נכתב

כשנשלפו פתרונות הקסם ה- שכחתי את המילה

טיפול, וגירושין.
 

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה