ברגע שאת מספרת לו משהו אחר, 'הוצאת' אותו, תודעתית מהחוויה המלהיבה, שהוא עדיין היה בתוכה ואז הוא באמת שם לב שהוא מיוזע ורעב. יותר מזה, תוך כדי האימון, הגיוני להיות מיוזע ובכלל לא שמים לב למתי אכלו. נפשית, כל הזמן שהוא סיפר לך - הוא עדיין היה תוך כדי.

אני לא אומר את זה כדי להצדיק אותו, בכלל לא - אלא כדי להבין את הסיטואציה. גם אנחנו היינו צריכים ללמוד את הנקודה הזאת על בשרינו. לפעמים מישהו מגיע/קורא משהו/שומע משהו והוא כל כך בתוך החוויה, שהוא מספר על זה לשני, בלי בכלל לשים לב למקום של השני. כפי שכתבתי בהודעה השניה - אומנות השיח דורשת לימוד.

שזה באמת מעצבן ופוגע, מבינה אותך מאוד.

אבל כשמבינים מאיפה זה מגיע, ואם גם מדברים על זה בזמן רגוע שלשניכם יש כח, זה יכול מאוד לעזור ולפייס.

אם זו התנהלות קבועה - אז בזמן רגוע תפתחי איתו את שני הצדדים - גם שישים לב האם ומתי ואיך מתאים לך לשמוע את כל חויותיו לפרטי פרטים וגם שהוא צריך גם להתפנות להקשיב לך.

בגדול - יש הגיון בזה שכשהוא מיוזע ורעב, קשה לו להקשיב. אולי עדיף מראש לבנות על זה שקודם הוא מתקלח, יושב לאכול ואז תוך כדי האוכל או אחרי האוכל, את מספרת לו והוא מקשיב, באמת.

מעבר לזה וזה נכון לכולם, חלק מ'אומנות ההקשבה' שצריך ללמוד, זה לא להגיב מייד במה זה מזכיר לי, אלא קודם כל להקשיב לגמרי לחוויה של המספר, להגיב לו על המקום שלו.

אבל זה דורש לימוד, האינסטינקט שלנו (לפחות של הטיפוסים האסוטיאטיבים שביננו. אהמ,אהמ למה אתם מסתכלים עלי?) הוא מייד להגיב במה שזה מזכיר לנו.

במקום ששני בני הזוג יהיו מנומסים ויקשיבו אחד לשנייה (ולהפך) גם כשזה לא מעניין אותם,

שני בני הזוג צריכים להבין מה מעניין את הצד השני ומה לא מעניין, ולדבר כמה שפחות על מה שלא מעניין.

אשתי ואני יודעים שהעבודות שלנו לא מעניינות אפילו קצת את השני, אז עדיף לא לדבר עליהן בבית כדי שלא נצטרך להיות מנומסים ולהקשיב למשהו שלא מעניין אותנו.

כמובן מדברים על חוויות שהיו בעבודה, רק לא על העבודה עצמה.

למשל:

"היום ליאורה אמרה לי ש... וזה מאוד פגע בי כי..." - מקובל לגמרי.

"היום עבדתי על תיקון באגים במערכת, היו כמה בעיות עם זיכרון במחשבים של הלקוח שגרמו לאיטיות בתהליך. אז עשיתי אופטימיזציה לקוד ואז..." - ביג נו נו. לא מעניין את מי שלא בתחום ולכן אין צורך לפרט ככה.

אפשר להגיד בקצרה "היום הצלחתי לפתור בעיה שהטרידה אותי ואת הצוות שלי, עכשיו סוף סוף הקוד יעיל". אבל בלי לפרט את מי שזה לא מעניין אותו.

בהחלט.

להביא אותנטיות לתוך הזוגיות,

לאפשר לעצמינו להיות מי שאנחנו בטבעיות,

לאפשר לעצמינו לדבר ולשמוע על מה שיותר מעניין ולא על מה שפחות,

לעבור מעמדה של נימוס בלבד לעמדה של הקשבה פעילה מתוך שלמות במה השני מביא ומה אני מביאה גם לתוך השיח

וכן הלאה עוד הרבה דברים יקרים שניתן ללמוד מכך.

לא שלא נקשיב ונגיד לשני: "אה זה לא מעניין אותי ביי!", אלא שנדייק עוד, נעמיק עוד, נבחן גם איך לשמוע ואיך להשמיע, ויש בזה עוד הרבה עומקים והם חשובים בהחלט.

ישר כוח.

נשואים לא מעט זמן

אז תמצאו גבולות גזרה שייטיבו עם הנקודות האלו

אם אין למישהו כוח להקשיב בזמן מסוים, יותר חשוב לכבד את זה מאשר להמשיך עם השיחה.

אני לא מחכה שיגידו לי אם יש או אין כוח להקשיב, כשאני מדברת אני תמיד מסתכלת על שפת הגוף של הבנאדם מולי כדי להבין אם הוא בעניין או לא.

כשאני המקשיבה ואין לי זמן או סבלנות, אני לא מחכה לאבד סבלנות אלא מציעה לדבר בזמן אחר. 

לעשות פעם בזמן רגוע לשניכם שיחה של תיאום ציפיות למצבים שכאלה.

וכמו שכבר אמרו, לא תמיד מעניין את הצד השני כל דבר שאנחנו עושים אז תמיד כדאי להיות "קשובים" לסביבה לדבר/לספר בהתאם.

השאלה היא איך התקשורת ביניכם באופן שוטף, לא רק במצבים כאלה שהוא אחרי אימון, עייף ורעב ושעה מאוחרת

ונראה לי שאתם לא נשואים זמן קצר... ככה היה תמיד?

היא בטוח עבודה יומיומית

דורשת מאיתנו הרבה

ואגב, נהג ותיק לא מונית 😉

שלכל אחד יש זמנים שהוא רוצה שיקשיבו לו ויש זמנים שהוא רוצה להקשיב

הרבה פעמים זה לא קורה באותו זמן

ככה שבעלך חוזר ורוצה שתקשיבי ואת מקשיבה מעולה ונותנת לו תחושה טובה

ואת רוצה שיקשיב לך גם. ולא תמיד זה הזמן שלו להקשיב

לשתף חוויות הרבה יותר קל לפני מקלחת ואוכל מאשר להקשיב...

כדאי לך למצוא את הזמנים שבהם הוא כן קשוב ובזמנים האלה לפרוק מולו

וכן אם את מרגישה בעצמך שאת לא מסוגלת להקשיב כרגע אז כדאי שתגידי לו שעכשיו את צריכה כך וכך ועוד מעט תתפני אליו

ולמה יופי?

כי מרגישים בכל מילה שלך עד כמה בעלך חשוב ויקר לך, ואת לו, 

ועד כמה את רוצה להתקדם אפילו עוד יותר, ללמוד ולקבל טיפים איך להתנהג בעתיד כמו שכתבת.

את מנסה להבין בינך לבין עצמך את התגובות שלך גם, לקחת אחריות גם על הצד שלך, 

להיות גם בהתבוננות אישית פנימה וגם בהתבוננות זוגית.

את עם המון מודעות, ענווה, ובעיקר רצון להתקדם עוד ועוד.

וכל אחד מהדברים הנ"ל הוא יקר ונפלא, וכאמור יופי גדול לקרוא אותך

ולעצם הסיטואציה שתיארת:

אז גם כאן, נפלא שתיארת הכל כי אפשר בצורה הזו יותר להבין.

אז את מתארת שבעלך חוזר הביתה בשעה 10 בלילה מפעילות ספורטיבית שהוא מאוד אוהב.

כבר כאן - גם יופי שהוא עוסק בפעילות ספורטיבית, שמאוד חשובה ובריאה לגוף ולנפש, וגם שהוא אוהב את זה.

ואז, הוא מתיישב על המיטה ומספר לך, אשתו, במשך דקות ארוכות איזה תרגילים בדיוק הם עשו וכמה האימון היה קשה ומאתגר, ואת מקשיבה.

גם כאן - עצירה רגע ולהתבונן מה יש כאן -

יש כאן איש שאוהב את אשתו

שמשתף אותה

שמדבר איתה

שמעוניין להביע בפניה את עולמו הפנימי ולשתף בחוויות שלו

שמרגיש דרך השיתוף, הדיבור, התקשורת, ההזדהות להעביר את כל מה שהוא עבר - אהבה וקירבה.

ממש מרגיש שכאשר הוא מעביר את חוויותיו ונותן דרך כך צוהר והצצה להזדהות עם מה שעבר - שהוא יותר קרוב אלייך ואת אליו.

והוא ממש רואה בך את הכתובת הזו. כך ישר, אפילו בלי להתקלח עדיין - קודם כל לשתף. לשתף אותך אשתי. בלב שלי, בעולם הפנימי שלי.

וזה יקר כ"כ!

שוב - איזה יופי!

וגם את - מקשיבה. נמצאת שם עבורו. שמה את הפלאפון בצד.

נותנת לו להרגיש שאת כאן, שהוא מעניין אותך, שאכפת לך ממה שעבר.

איזו נחת, נכון?

ואז מגיעים לחלק שבו יש פחות נחת (שזה גם מצוין, כי ככה לומדים עוד, בדיוק כמו שביקשת בתחילת ההודעה!):

כאן את מספרת לו על משהו שקרה לך.

עצירה רגע - זה כמובן נפלא בפני עצמו והשיתוף ההדדי חשוב ביותר. רק בתוך הלימוד שלנו כדאי לראות מה בעצם מתאים לנו בכל סיטואציה ובכל זמן ביום.

האם יש זמנים, ואילו, בהם אנחנו שנינו יכולים לשתף אחד את השנייה, בהדדיות, יש פניות ורוגע והזמן בידינו?

האם ישנם זמנים, ואילו, בהם רק אחד מאיתנו רוצה לשתף כי אין כ"כ פניות גם להקשיב עכשיו, אלא מאוחר יותר?

וכן הלאה להמשיך ולמפות את עצמינו ואת הלו"ז שלנו ולראות מה הכי נכון ומקדם אותנו.

וממשיכה-

את מספרת שכאשר את משתפת בעלך מספר איך זה היה לו בסיטואציה דומה.

עוד עצירה רגע - כאן ניתן לראות שוב את מה שכתבתי קודם, שכנראה לבעלך כאדם יש חוזקה/תכונה מסוימת שדרך ההזדהות הוא מרגיש יותר קרוב.

ראינו זאת גם בשיתוף שלו אותך בכל מה שעבר בספורט, וכעת רואים זאת שוב שהוא שומע משהו שסיפרת וישר מקשר זאת למה הוא עבר ומשתף.

נסי רגע להתבונן על כך בלי רעשי רקע - הוא אכן אותו בן אדם וממשיך בהתמדה עם אותה תכונה

הוא אכן רוצה להרגיש קרוב אלייך ולשתף וגם להשתתף - וכך הוא מבין ורואה לנכון לעשות זאת, זה מה שהוא רגיל ומכיר ויודע מתוך עצמו.

אין כאן כוונה חלילה לא לשמוע אותך, אלא כוונה להשתתף איתך ע"י איך שהוא מחווט - כאמור ע"י ההשתתפות וההזדהות הנ"ל.

וכאן מגיעה את - איך את מרגישה אל מול זה?

איך את מרגישה שכאשר את מספרת משהו הוא אומר איך היה לו לחוות משהו דומה?

כאן כדאי להעמיק בדבר בפני עצמו ולהביא, להנכיח גם אותך ואת מה שאת מרגישה שם.

האם זה נעים לי? האם זה לא נעים לי?

איך אני מרגישה כשזה קורה?

ממש לבחון קודם כל בינך לבין עצמך איפה את שם -

ואז כאשר זה מעובד ומבורר אצלך - לתווך זאת לבעלך היקר, כמובן בצורה מקדמת ונכונה.

מתוך המקום של הבנה שלך אותו, לעומק, מדוע הוא כך משתף, להבין את המקום הטוב שממנו זה בא, כדי להיות יותר קרוב כך כי זה מה שהוא מכיר,

ומתוך הנכחת הצד שלך, איך את מרגישה בתוך זה ומדוע -

ניתן להגיע לפתרון שיתאים *לשניכם* גם יחד.

למשל: שהוא ישמע אותך עד הסוף, יגיב באמפתיה או הכרה וכד', ורק לאחר מכן ישתף מחוויותיו האישיות.

או כל פתרון אחר שניתן להגיע אליו, ובהחלט ניתן.

אז נכון שכל משפט יש עצירה והתבוננות - וזה בהחלט מקום שנותן הזדמנות לצמיחה, אתם באמת נפלאים!

אז נמשיך:

ואז את אומרת לו "מחר יש לי משהו לא משהו, לא משנה מה"

ואז הוא קוטע אותך "אני רוצה להתקלח" "עוד לא אכלתי".

עצירה - מה קורה כאן?

פתאום את מרגישה תסכול.

למה אני הקשבתי לך ולא קטעתי אותך ואתה כן קוטע אותי?

מה, אני לא חשובה לך?

מה, לא אכפת לך ממני?

מה, ההקשבה ביננו היא חד צדדית?

כל הקולות הללו שבתוכך - חשוב בהחלט להקשיב להם!

לא לבטל אותם

לא להדחיק, לא להתעלם - אלא להקשיב. באמת.

מה אתם באים לומר לי?

שיש לי צורך להרגיש אהובה? שיש לי צורך שיתעניינו גם בי? שיש לי צורך להרגיש הדדיות, שיוויוניות? מה עוד?

תקשיבי להם.

ו*אותם* תוכלי לתווך לבעלך.

שוב, אחרי שאת מבוררת ויודעת איפה זה פוגש אותך,

כאשר את בתקשורת מטיבה *בינך לבין עצמך* - ניתן לעבור לתקשורת מיטיבה *בינך לבין בעלך*.

ולספר לו -

"כאשר אתה אומר לי כך אני מרגישה ______"

ושוב, מכאן תוכלו להגיע לפתרון שמותאם לשניכם גם יחד.

גם על הצד שלו -

כאשר הוא אומר "אני צריך להתקלח", "עוד לא אכלתי" - הוא בעצם מבקש להקשיב רגע לצרכים הללו הפיזיים שפתאום רוצים את מקומם.

זה לא כי את לא מעניינת אותו חלילה, אלא הוא כנראה במוח חשב לשתף אותך כאמור בכל חוויותיו, שוב - כדי להרגיש קרוב אלייך וכו' כמפורט מעלה, ואז להתקלח ולאכול, בעצם לדאוג לצרכים הפיזיים.

כלומר אצלו ועבורו לא הייתה כאן "שיחת עומק ארוכה", אלא רגע של שיתוף ואז מעבר למקלחת ואכילה.

וכאן שוב את והצרכים שלך נכנסים!

וחשוב שגם הוא יראה ויבין אותם, ואיך את מרגישה שם.

ואת אותו - מתוך מקום באמת שמנטרל את העלבון של "אני לא חשובה לו", כי נשמע שאת מאוד חשובה לו! ולראייה הוא כך משתף אותך דבר ראשון בעולמו הפנימי ממש לעומק ובהרחבה,

אלא שאדם קרוב אצל עצמו וכאשר שיתף רצה להתקלח ולאכול. זה בסדר.

וזה בסדר גם להנכיח אותך ואת הצרכים שלך ולראות מה עושים.

האם למשל אנחנו מחליטים אחרי שהבנו לעומק את שנינו שכאשר הוא חוזר מהספורט הוא משתף ואז מתקלח, אוכל, ואז אני משתפת?

או האם נרצה להחליט שכאשר הוא חוזר מהספורט הוא קודם מתקלח ואוכל ואז שנינו משתפים בנינוחות?

או האם נרצה להחליט שנתאם מראש ציפיות וזמן מראש של *מתי כן* נוכל לדבר כאשר אני משתפת וגם הוא, בפניות ובלי לחץ של זמן או צרכים פיזיים דחופים שמבקשים להתמלא בהקדם?

האם נרצה להחליט משהו אחר שמתאים לשנינו?

לסיכום יש כאן הזדמנות נפלאה ללמוד מתוך זה איך להעמיק ולהעצים אפילו עוד יותר את האוצר שיש לשניכם,

לראות ולהדגיש את כל הטוב שכבר יש לכם, את המקום השורשי ממנו בעלך מחפש את הקירבה וגם את,

להבין את עצמינו לעומק,

להבין את השני/ה לעומק,

לתאם ציפיות לזמנים מסוימים בלו"ז שלנו שיותאמו לשנינו וגם לשיגרת היום שלנו, כאשר בכל אחד מהזמנים אופן השיח יכול להיות שונה וזה בסדר גמור,

למצוא גם את המתי כן לדבר גם אם לפעמים אי אפשר,

לראות את השורש החיובי שיש בתגובות של כל אחד מאיתנו,

להמשיך לתרגל את הנפרדות שלנו - ולזהות מה קורה אצלנו בכל תרחיש, ולהביא ולהנכיח את מה שהבנו עם עצמנו גם לשני,

לנטרל רעשים / מטענים / פרשנויות - ולדבר על הדבר עצמו

ומכך לגדול עוד ועוד ב"ה.

ב"הצלחה רבה יקרה וכל הטוב

עין טובה

למדתי הרבה

תודה!

ב"ה 🙏

תיארת את אותי עם בעלי.

לפעמים זה סתם מתיש. הוא ממש מספר כל פרט. הוא גם לא יחזור לשאול אותי כי מצפה שאשתף (כמוהו?) בלי שישראל, ואם זרקתי תוך כדי שהיה לי משהו דומה או משהו כזה לא ישים לב לחזור לזה. באופן כללי מנסה לומר לעצמי שיש לו צורך לשתף ולנסות להפריד מהצורך שלי. אבל גם עוד מנסה למצוא את התקשורת.

ובעופן טבעי בערבים שונים זה מפריע לי אחרת מימים אחרים וכו'. 

מזדהה ממש

והתקשורת היא העניין החשוב כאן

כולל עבודת המידות 

בא לי לדבר איתך ..שאני מדברת איתך טוב לי ,

מתי נוח לך?

כי אולי הוא הזיע בפעילות הגופנית.

ומעדיף להתקלח.

ואז הוא ירצה להקשיב.

בכלל לכל בן אדם שבא מחוץ לבית

צריך לתת כמה דקות להתאושש.

כי הוא במקום להכניס את הראש לחדר להגיד

שלום חזרתי

ואני זז להתקלח

התחיל לדבר.

ואז מצופה ממנו שיקשיב.

והוא לא פנוי להקשבה.

דווקא בזמנים שכאלה אנחנו צריכים להביא לידי ביטוי את אותה עבודה 

גם בזוגיות,

גם מול הילדים,

ובכלל בכל התחומים.

זו באמת עבודת חיים שמסגרת הנישואין מאפשרת לנו להתפתח ולפתח את האישיות שלנו, לעבוד על המידות, לצמוח ולגדול עוד ועוד גם באדם האינדיבידואלי שאנחנו ולא רק בזוג שאנחנו.

שנזכה 🙂

שזה קשה לך ואת מתאמצת ומשקיעה

ומקיימת ואהבת לרעך ועומדת בנסיון.

אצלי לדוגמה, אין נסיון ואין שכר.

אני חי לבד בדירה שכורה.

אין לי עם מי לריב וכל זה.

בול

כל כך מוכר

(עבודת המידות הזאת מול ההורים, כאילו כתבת אותי)

חוזר עייף (לומד תורה ב’’ה) ישר מחפש משהו לאכול, לנוח, להיכנס לפורום.. והיא כזה ’’שמת לב שסידרתי את הבית?’’ ו ’’לפני שאתה מדבר איתי אתה פותח את הטאבלט המסונן הארור שלך’’.. תהיה איתי, לא בחדשות..

הבנתי מזה שאישה היא ביתית יותר, צריכה שיחמיאו לה על הסדר בבית, שלפני הכל יקשיבו לה איך היה בעבודה, מה התוכניות שלה למחר, ואז לך תאכל ותקרא חדשות, אחרי שהקשבת לה.

ובינינו, הגברים, יודעים כמה האופי שלנו שונה מנשים וצריכים לתקן את המידות בשביל להתקרב לצד שלה.

אבל זה המקום של האשה להבין, אם הוא לא מתעניין בך, זה לא שאינו אוהב אותך, אלא הוא מחכה לגמור את ענתיניו הפיזיים ואז יתפנה אלייך רגועל יותר, כפי שכתבה גב’ זקש

הבדלי אופי קלאסיים, ולא שאינו אוהב/ מעריך. הוא אוהב בדרך משלו וכל אחד/ת צריך לעשות כברת דרך לכיוון בן /בת הזוג.

הבעל ילמד קודם להקשיב, ואשה מצידה תתן לו יותר זמן להתארגן.

ניסיון של 7 שנים על כביש הנישואין ב’’ה (:

שיש פה מנגנון שלו שלא קשור אלייך שצריך פידבק. אולי זה שהוא משקיע הרבה מאוד מאמץ באימונים האלה ושזה לא טבעי לו בהתחלה. או שזה מעסיק אותו מסיבה אחרת.

אז הוא "בהצפה". וממילא לוקח אותך להצפה שלו כמו שאת מתארת נהדר.

ההצפה משתקת לו את כל המערכת. הוא רואה רק את מה שהוא עושה ולא רואה שום דבר אחר. קוראים לזה היפר פוקוס ואני יכול להאריך בזה אם תרצי. אפילו כתבתי על זה פוסט פעם.

ברגע  שאת מפסיקה את ההצפה שלו (בזה שאת רוצה לספר לו על עצמך), אז הגוף שלו מתחיל לצעוק. ואז הוא נהיה מסריח ורעב וכו' והולך להתקלח ולאכול. הוא באמת לא רואה אותך, לא כי הוא אדם רע. כי הוא עכשיו בהיפר פוקוס וכל העולם יכול "להישרף".

בצד של מי שמתמודד עם התופעה הזו (שיש לה גם צדדים חיוביים), אני יכול להגיד שאני למדתי לשים לב לזה וכמעט תמיד זה  דבר מסתיר עבודה רגשית מתחתיה. כלומר - משהו שאני לא רוצה לגעת בו ולכן אני בורח לעסוק במה שאני מאוד אוהב או שמעסיק אותי מסיבה אחרת (חדשות).

צריך להבין קודם מי האיש עצמו.

האם הוא עונה לדעתך להגדרה של רגיש מאוד? כלומר שדברים מציפים אותו או שהוא "מתנתק" בסיטואציות מסויימות?

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.