תחושה כל כך קשה לדעת שאת ניסית לשמור על הבן שלך ובסוף מה שחששת ממנו הצליח להכנס מהדלת האחורית.

יש מרכז סיוע לנפגעי עבירות מין דתיים, אפשר לדבר עם הקו הפתוח שלהם. אני לא יודעת אם הם עוזרים גם להורים או רק לנפגעי העברה עצמם אבל בטח ידעו להפנות. (המספרים שלהם מופיעים פה בקישור - מרכז סיוע הדתי חרדי תהל

חוץ מזה יש מרכזים אמנם חילוניים אבל למיטב הבנתי יותר מכוונים לחינוך אז גם יכולים אולי לעזור כמו דלת פתוחה ( https://www.opendoor.org.il/counseling-support ) או מידע אמין על מין 

(  https://www.minamin.org/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%92%D7%9F-%D7%91 )

חיבוק גדול.

מדי פעם במחירים נגישים. שווה להיות בתפוצה

אולי לשלוח לה מייל אבל לבקש ייעוץ חד פעמי על המקרה? זה לא נראה לי מטריד כי יש לה צוות שעונה. תבדקי עלות. או אם יש לה לאן להפנות. 

ממליצה בחום על שרי ברלינסקי

אני אישית התחברתי מאוד לתכנים שהיא מעבירה 

נרשמת לקורס שלה?

נראה לי צריך לדווח על המקרה לבית הספר שיטפלו בילד הפוגע

לגבי הילד שלך

יש סוג מסויים של התעסקות עם זה שתואם גיל וילדים עושים לפעמים בינם לבין עצמם,

לא שצריך לתת לזה לקרות ככה 

אבל זה לא נקרא פגיעה מינית.

אבל באמת זאת הזדמנות לרכוש כלים איך לדבר עם הילד ולתת לו את הכלים להישמר ולהתמודד במקרה שחלילה משהו מנסה לפגוע.

יש את גליה סברוסוב, 

היא הוציאה על זה סדרה של סרטונים

לפי דעתי אפשר ממש לקחת משם דברים למעשה

לא חייבים ללכת לקורס בכסף 

היא שם בין השאר למקרים כאלה.

אם אתם גרים ביישוב הרבה פעמים יש גם וועדת מוגנות דיסקרטית בתוך היישוב.

יש הבדל בין פגיעה לבין סקרנות שהיא תואמת גיל. אני לא יודעת להגדיר בדיוק.. אבל נראה לי שיש מצב שזה *יחסית* תקין (לא שזה בסדר!! פשוט נורמלי לגיל ולא משאיר שריטות..)

זה אחלה טריגר לדבר על מוגנות ואיברים פרטיים...

הרי הוא בקש מהילד שלה להראות...

ומן הדברים שכתבה עולה שהתבייש

כן היתי מדברת ורוכשת כלים וכל הדברים הטובים שכתבו כאן

זה לא זכור לי כטראומה...

ודי לחכימא ברמיזא

כי את בעצם לא צריכה הדרכה כללית אלא משהו ספציפי,

למרות שהשכלה כללית בעניין תורמת

אבל את צריכה התייעצות ספציפית על המקרה שלך

ואגב, כרגע זה מאוד מטלטל

וזה אכן ככה

אבל אתם רק תצמחו מזה

(יש לנו במשפחה מקרה נוראי )

יש את ד"ר מולי גרוסמן שממש מתמקצע בנושא

וישלי המלצה בפרטי אם את רוצה (אאוטינג) על פסיכולוג ילדים שמטפל בפגיעות מיניות, - אני ממש ממליצה

זה כל כך עוזר להתייעץ עם אדם שמכיר ויודע גם מבחינה מקצועית וגם עם ניסיון רב שפגש הרבה מקרים ומבין את השותפות של כל הגורמים בדבר: הנפגע, הוריו, הפוגע - סביבתו.

לא הייתי ממהרת להגדיר את זה פגיעה

קחי נשימה עמוקה

זה מורכב אבל זה יצמיח אותך כאמא ואת בכיוון הנכון

(מהעבודה במסגרות חינוכיות...)

זאת סקרנות טבעית שיש לילדים, זה דבר שאנחנו נחנך אותם לא לעשות אבל קורה אצל ילדים טובים ומחונכים שיש סקרנות לאיבר מין. לא הייתי רצה למחשבות על פגיעה, הילד שלך לא חווה את זה כמשהו פוגע, הלחץ יכול לעשות כאן נזק יותר גדול מהאירוע.

היא תיארה את החבר כ"בעייתי", והאינסטינקט האימהי שלה צדק כשרצתה להתרחק ממנו. ולכן הרוע לא נשמע כל כך רגיל, כי אפילו אם המעשה תואם גיל - במקרה הזה, עם התמרורים של הילד הזה, הייתי מגדירה את המקרה כחמור יותר.

מסכימה שצריך לפעול ברוגע ולא בלחץ. תמיד.

חיבוק גדול,  מתפללת עליכם 

זה לא נשמע שילד חווה את זה כפגיעה אז ליצור לו אישיו סביב זה עלול ליצור תחושת אשמה ופיתוח תסביך מיותר

ברור שזה כן מקום לרכוש כלים, לדבר עם הילד על גבולות וכו, אבל לא בהכרח לקשר ישירות למקרה שהיה כי זה עלול להלחיץ את הילד ולפגוע בו יותר.

לגבי הילד הפוגע זה עניין אחר שצריך לטפל בחומרה דרך ההורים והצוות החינוכי או משהו אחר..

עברנו אירוע כזה לא מזמן עם הבת שלי שבגן, שאחד הבנים שם ביקש ממנה במקום מוסתר בחצר להוריד את התחתונים ולהראות לו. זה באמת גיל יותר קטן, ובכל מקרה לא התייחסנו לזה כפגיעה או משהו בסגנון, אבל בהתייעצות עם הגננת ועם איש מקצוע נוסף כן דיברנו איתה על גבולות. על מה בגוף מראים ומה לא מראים, ותחתונים מורידים במקלחת או בשירותים ומה לעשות אם מבקשים ממך דברים כאלו.

מסכימה עם התגובות פה שאולי לקרוא לזה פגיעה זה עלול לייצר טראומה אצל הילד, אבל כן חושבת שזו הזדמנות לדבר על גבולות בתחום הזה.

רוב הסיכויים שזה לא התפרש אצלו כפגיעה.

לילדים יש סקרנות טבעית ובריאה (שצריך לשים לה גבול) אבל היא קיימת.

באופן טבעי ילדים נמשכים למשחקי אבא אמא רופא וכו׳

כשזה קורה בצורה חריגה והם סקרנים רק סביב הנושא הזה - אז זה מחשיד ויש חשש שמדובר בילד שנפגע בעצמו.

כמובן שצריך לשים גבול, לא מראים / נוגעים באיברים פרטיים, גם במשחק.

ממליצה ממש על יפה צוקרמן בנושא.

וכמה שפחות להראות לו היסטריה סביב הנושא, אולי אפילו לא לדבר איתו על זה עד שתתיעצי עם מישהו מוסמך, אם תשדרי היסטריה זה יכול לחסום אותו מלספר לך בפעם הבאה שח״ו זה יקרה. 
 

אן,למרות הבעייתיות שלו הילד שלך מתחבר איתו כנראה שזה נותן לו משהו. תחושת חשיבות, עניין, או כל דבר אחר.  אני מאד מתקשה להאמין ביכולת שלנו כהורים לומר לילדים אם מי לשחק ואם מי לא.

אני כן חושבת שאפשר לתת כלים לאיך מתנהגים ביחד. מה הכללים מה מותר ומה אסור. וכיו"ב. בעיני ומנסיוני ככה את לא מנגידה את הילד שלך אלא נותנת לו כלים להתמודדות נכונה. 

אבל זה הגיע למצב שהילד הזה היה בורח מהבית שלו, בא אלינו לשחק ואחר כך הם היו יוצאים מהבית בלי רשות (משהו שאף פעם לא קרה אצלנו) למשך שעות! הייתי יוצאת בחוץ מסתובבת ברגל ועם הרכב לנסות למצוא אותם ולא יודעת איפה הבן שלי נמצא

אני כן מרשה לו לצאת לשחק עם שכנים אחרים, לצאת עם האופניים לסיבוב ומשתדלת מאוד להיות נוכחת כל הזמן אם זה בשיעורים או משחקים..

פשוט זה מקרה שהרגשתי שאין ברירה, הרגשתי שאני חייבת להרחיק אותו מהבית שלנו.

אבל זה הגיע למצב שהילד הזה היה בורח מהבית שלו, בא אלינו לשחק ואחר כך הם היו יוצאים מהבית בלי רשות (משהו שאף פעם לא קרה אצלנו) למשך שעות! הייתי יוצאת בחוץ מסתובבת ברגל ועם הרכב לנסות למצוא אותם ולא יודעת איפה הבן שלי נמצא

אני כן מרשה לו לצאת לשחק עם שכנים אחרים, לצאת עם האופניים לסיבוב ומשתדלת מאוד להיות נוכחת כל הזמן אם זה בשיעורים או משחקים..

פשוט זה מקרה שהרגשתי שאין ברירה, הרגשתי שאני חייבת להרחיק אותו מהבית שלנו.

וזאת הזדמנות להגיד לכולכן תודה על התגובות אני קוראת הכל

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..