נשמע הגדול צריך מציצה כדי להירדם.. מה עם מוצץ?

בכל אופן גמילה מבקבוק זה חשוב ממש

טוב שהתחלתם

אבל זה לוקח את הזמן שלו. .

לגבי הקטן אל תצמידי אותו לגדול

יש לו לוז משלו

הרבה פעמים הם נרדמים מאוחר בגיל הזה

ולפעמים דווקא לא מוכנים לוותר על הערב שיש להםזמן רגועמשלהם...

ממש הרגשתי שהם מתעקשים על זה...

אז לדעתי את יכולהלקלחמוקדם ולתת ארוחה טובה מוקדם ואז בערב להיות בזרימה..

אם הוא ער אז משחק באוניברסיטה או משהו כזה ואתובעלך אוכלים מדברים מפטפטים

כשהוא משחק...

בהצלחה ממש!!!!

חוסר שינה זה קשה ככ ככ!!!!!❤️❤️❤️

שימו לו שלוש בקבוקי מים ליד המיטה ותלמדו אותו לקחת לבד

אפשר לשים פטמה עם חור קטן כדי שהמים יצאו לאטלאט

..

ופשוט לשים שני חיתולים

היה לנו שלב כזה

חיתול אחד עם חריץ קטן באמצעי קורעים ביד ומעלה עוד חיתול

האמת זה מה שהייתי עושה בינתיים במקום להילחם איתו כשאתם גם ככה בקצה....

הבקבוק מים לא עשה לנו לילות שקטים.

הוא היה מבקש עוד ועוד ועוד ועוד

שתה כנראה 20 בקבוקים במהלך הלילה.

זה לא שהיה במיטה שלו וזהו.

לכן הרגשנו שאין ברירה ובשביל כולנו חייבים חיייבים לגמול אותןו.

לגבי המציצה, יש לו מוצץ והוא מת עליו, וזה כל הזמן מחובר אליו ויש לו את זה בלילה. אבל הוא רוצה רק בקבוק.

לגבי השינה של הקטן, זה מה שקורה, שהוא ער כל הערב, אבל הוא לא באמת רגוע ושליו... ואנחנו גם עסוקים בלנסות להשכיב את הגדול...

הלילה הגדול נרדם ב7, התעורר ב7 וחצי וניסינו להרדים אותו חזרה עד 10 וחצי! באחת וחצי הוא התעורר שוב ורק ברבע ל4 נרדם חזרה. (בין לבין נרדם לפרקי זמן של 2 או 3 דק, בדיוק מספיק זמן כדי להיכנס חזרה למיטה, ואז מתחילות שוב הצרחות.)

תודה על ההבנה, אז באמת מרגישה שזה סבל אמיתי, החוסר שינה הזה. זה גומר אותי.

כדי לחבר מחזורי שינה

תנסי ייעוץ שינה

וכן, לדעתי עדיף להפסיק אותו

תהליך זה חשוב תראו שאתם עושים בדרך שמרגישה לך נכונה מבפנים, להיות עקביים ואם אחרי שלוש לילות אין התקדמות לשקול כיוונים אחרים- אולי תולעים או שיניים או אוזניים

או ללכת לייעוץ

..

אתחיל מהסוף והכי פחות חשוב, ממש לא צריכה להרגיש לא נעים להעזר כאן, רוב מי שעונה ( כולל אותי כמובן 😅) עושה כך כי היא נהנית להעביר כך את הזמן אז תודה לך שאת פותחת שרשורים!

דבר שני באמת שחוסר שינה זה עינוי גדול, לא יודעת איך את מחזיקה מעמד, את גיבורה!

אני אישית חושבת כמה דברים, לא יודעת עד כמה הם יעזרו לך כרגע:

1- נראה לי שכדאי לך לקחת ייעוץ שינה מקצועי, יש בזום ויש בכל מיני טווחי מחירים, זה דבר ששווה להשקיע בו, וזה ממש לא אומר לתת לילדים לבכות, אגב. אם תבקשי כאן המלצות בטח יהיו הרבה, אני אישית עשיתי מזמן ולא הייתי מרוצה 100% אז לא בטוחה שאמליץ, אבל בכללי זה כן עזר.

2- לדעתי במצב כל כך מאתגר הדבר הראשון שכדאי לעשות זה להשיג איכשהו קצת שינה, ורק אחר כך לנסות 'לעבוד' עם הילדים על שגרה טובה יותר. זה אומר נניח להתארגן מראש לשינה עם הקטן שלך ולא לנסות להחזיר אותו למיטה.

לגבי הגדול אולי דווקא לעבוד על זה שיקח לעצמו את הבקבוק לבד ולא יעיר אתכם בשביל זה 😬 לא יודעת אם זה משהו שתשקלו אחרי שהתחלתם תהליך, אבל אם נראה לכם שהתחלתם תהליך שכרגע גדול עליכם לסיים, אתם לא חייבים להמשיך רק כי התחלתם.

3- נקודה קטנה, לא פירטת את שגרת השינה של הקטן, לפעמים עוזר דווקא *להוסיף* שנת אחה"צ כדי שלא יהיה מותש מידע ויצליח להרדם בשעה סבירה בערב.

בהצלחה! ועוד מעט בטח יהיו כאן עוד תגובות יותר מועילות 🙏

אבל עד גיל שנה לרוב ינשים שעה בין 2-3

ושעה-שעה וחצי- בבוקר

בן שבעה חודשים ולא בן שנה,

ובסביבות הגיל הזה וגם קצת יותר שמעתי המלצה מיועצת שינה, שבאמת עזרה, להוסיף שינה *קצרה* לפנות ערב.

במצב של עייפות יתר הרבה תינוקות ישנים פחות טוב.

מכיוון שזה באמת אינדיבידואלי, אם מה שקורה כרגע לא עוזר, נראה לי שכדאי לנסות לשנות את השגרה וזה שינוי שבהחלט הייתי מנסה לכמה ימים.

מדובר על שינה קצרה של עד חצי שעה בסביבות 17:00 נניח. 

בערך שעה וחצי או ושלושת רבעי

1. היינו איתו בייעוץ שינה לפני חצי שנה בערך, עזר לנו בזמנו. ומנסים ליישם מה שנאמר אז, לקחת אנחנו פיקוד על הסיטואציה ולהוביל וכו, לא יודעת אם יש טעם לנסות שוב.

2. אני באמת ישנה עם הקטן, מה שגורם לקצת שינה שיש לי להיות לא איכותית ואני קמה עם כאבי גב וידיים רדומות...

וכמו שאמרתי למעלה, הבקבוק לא גרם ללילות שקטים. היינו צריכים 30 פעמים בלילה למלא לו את הבקבוק. היו יכולות להיות שעתיים רצופות בהם הוא מבקש בקבוק-נרדם לדקה (אנחנו חוזרים למיטה)- מתעורר בבכיות ומבקש עוד בקבוק וחוזר חלילה. זה גרם לנו לייאוש גדול.. לא שעם הבקבוק היו לילות רגועים וגמלנו סתם.

3. הגדול ישן צהרים מ11 וקצת עד 1. בערך שעה וחצי.

הקטן ישן כשהוא מבקש, אין לו סדר של שינה קבועה בימים

תודה על המענה!!!

לגבי המים לגדול, מציעה לא לגמול לגמרי אלא להעביר לבקבוק עם קש. ככה המים זה רק כשצמא, לא כפינוק

לגבי הקטן, אני בגיל כמה חודשים מתחילה לשים בחדר חשוך ב8 בערב. לוקח זמן, בסוף השינה מסנכרנתי. וכמובן לשים לב שהשינה האחרונה ביום לא מאוחרת מידי.

כוס עם מים במקום, אבל הוא בשום אופן לא רצה, מה שאומר שהוא באמת רוצה את הבקבוק ולא את המים.

נראה לך בקבוק עם קש יתן יותר ערך על כוס מים?

ננסה להחשיך ממש את הבית, מקווה שיועיל

תודה רבה!!!

אז לדעתי זה יכול לעבוד.

הייתי מוציאה את הבקבוק הרגיל מסל האפשרויות, אם הוא באמת צמא הוא בסוף יזרום גם על דברים אחרים.

אם לא, הייתי אומרת לו לילה טוב וחלומות מתוקים ויוצאת. גם אם הוא בוכה.

אפשר לנסות לתת לו בובה רכה לישון איתה. יש ילדים שגם בגיל שנתיים יכולים להקשר לחפץ מעבר. כרגע נראה שבקבוק מים זה החפץ מעבר שלו ואת יכולה לנסות להחליף לו את החפץ מעבר, כי יותר כיף כשהתינוק בן השנתיים לא בוכה אבל גם אם ירדם מתוך בכי זה יהיה לו טוב שהוא יתחיל לישון כמו שהוא כל כך צריך להתפתחות שלו.

וכדאי לך בנתיים למצוא מישהו שיוציא אותם לשעתיים אחרי צהריים כדי שאת תשני לפחות שעתיים רצוף עד שאת מצליחה להרגיל אותם לישון.

בהצלחה רבה! שינה נורמלית חשובה מאוד גם לתינוקות וגם להורים שלהם

יש לו בובות במיטה, והוא באמת אוהב אותן, אבל זה לא עוזר לו לשינה רצופה.

קשה לי לאפשר לו לבכות, הוא ממש צורח והיסטרי... אני נותנת לו כמה דקות פה ושם, אבל בגדול זה לא שהוא נרדם אחרי כמה דקות של בכי, זה ממשיך וממשיך וממשיךךךךך

ואם במקרה הקטן ישן, זה גם כמובן מעיר אותו

לק"י

לא נשמע לי כמו טובה.

טובתו היא לישון טוב, ויש כל מיני דרכים להגיע לזה.

סביר להניח שזה ייקח לך זמן וכח

לא להשאיר אותו לבד, אבל לעזור לו להבין שבקבוק הוא לא יקבל ושעכשיו זה הזמן לישון

להשאיר את החדר חשוך, להרים או לטפוח על הגב, או ללטף, מה שירגיע אותו, אבל לא להעביר אלייך למיטה אם זו לא התוצאה הרצויה

 להגיד שעכשיו זה זמן לישון ואמא פה.

אין מנוס מלעבור תהליך. הוא צריך ללמוד מחדש איך לישון. והגיוני שהוא יבכה בדרך לשם כי הוא לא רגיל לזה

אין לי עצות... רק חיבוק! קשההה

אני באמת צריכה את זה

מרגישה שהורות לילדים שישנים בלילה זה לא כמו הורות לילדים שלי..

מי שלא חווה לא יבין

לתפקד ימים שלמים כשאיןןן מתי לישון.

אני בהתחלה הנקתי כמו שהסברת לי שהיא על היד שלי ובאמת לא הצלחתי להניח אותה היא התעוררה כל פעם שניסיתי לשים אותה במתחברת אז עברתי להניק אותה בלי יד מתחת, כמו שבנות אחרות הסבירו לי עם היד למעלה ואז היא נרדמת שוכבת על המזרן ולא מרגישה כשאני דוחפת אותה

יש כדור טבעי שהוא למציצה, מתוק וטעים לילד, וזה מרדים תוך כעשרים דקות, אין לי הכשרה רפואית אבל ב’’ה לילדיי זה לא הזיק, מאושר ע’’י הfda האמריקני. מתאים מכיל שנה ואילך שיש להם כבר שיניים. אפשר גם לרסק ולמהול במים.

לא יודע אם יש בבתי מרקחת, יש בעיקר בריכוזים החרדיים במודיעין עילית למשל באיזור יו’’ש.

העיקרון הוא שאם הילד ער בצהריים הוא יישן יותר מוקדם, אצלי הילד אוהב לישון צהריים, אז הוא מקבל ב8.30 בערב ומ 9 יש שקט עד הבוקר, למעט פעמים שרוצה בקבוק בשלוש בלילה וחוזר לישון.

*אין לראות בהנ’’ל כל המלצה רפואית

אבל לא נשמע לי כמו משו שאני רוצה להשתמש בו.

תודה בכל מקרה!!

והיא הכייי אנטי תרופות והתערבויות

רק ויטמינים

זה טבעי

כל פעם ’’אוי, הרופאת ילדים לא תאהב לשמוע’’ ואני כזה ’’אז שתבוא להרדים את השובב’’ ב’’ה אני ורעייתו בעלי מרץ גדולים וזה מתבטא בילדים

יש גם תרופה יותר משוכללת ’’מלטונין בשחרור מושהה’’ וזה ניתן ע’’י רופא במצבי קיצון.

בכל אופן כמו שכתבה לך הגב’ מעליי, העיקרון הוא חושך בבית והגוף מתרגם את זה למצב שינה.

מחקה את ההורמון מלטונין שמופרש מאופן טבעי לקראת לילה.

יש ילדים שהגוף שלהם לא מפריש מספיק ואז באמת משתמשים בזה, בארץ זה נמכר במרשם רופא (אפשר להזמין מאייהרב בזול, אבל כן כדאי ליווי של רופא) צריך לראות קודם אם באמת זה קושי שמצריך את המלטונין, לא קראתי את כל הקשור אבל קודם כדאי לראות שאין מסכים בערב, ששעות השינה מסודרות, מה אוכלים בערב...

האם יש זמנים שבהם כן הוא מצליח לישון?

אני חושבת שכן כדאי להתייעץ קודם עם יועצת שינה... אם לא עובד ללכת לרופא להתייעצות

במשפחה המורחבת שלי יש ילדים שסבלו שנים מנדודי שינה

שזה ללכת לישון לא לפני 11 בלילה ולמחרת להיות עייפים להשתולל ולהרביץ ולספוג הערות וכו' וכו'

התחילו לקחת מלטונין לפני השינה וזה פשוט הצלה.

וזה לא ממכר, אפשר להפחית לאט לאט

אבל אני חושבת שזה ממש יכול לעזור לך עם הגדול, לסדר לך את השעות שינה שלו.

זה לא כזה פשוט כמו שזה מוצג פה.

המילה טבעי קצת מטעה. גם ציאניד הוא טבעי וזה לא הופך אותו לטוב...

אני יודעת על כמה מחקרים שעורכים עכשיו על בעיות נוירולוגיות שנוצרו בעקבות מתן מלטונין (במרשם רופא, לקנות במכירות פיראטיות בלי מרשם רופא והוראה ממנו זה כנראה עוד יותר בעייתי)

את בדיוק המקרה הקלאסי....

הייעוץ ייתן לכם סדר והבירות ובעיקר עקביות, שזה מה שהכי חשוב וישפיע לטובה גם על ההירדמויות של הקטן.

ממליצה על שיטת לילה טוב. לפעמים יש להם תלמידות שעושות סטאז' ולוקחות מחיר סימלי.

אצלי היה קם לבקבוק מים כמה פעמים בלילה (אבל לא עשרות פעמים שזה נשמע חריג מאד)

אני גמלתי מבקבוק בגיל 2.5 כשהרגשתי שהוא בשל להיפרד מבקבוק

במקום הבקבוק הרדמנו אותו עם טיול בעגלה (בבית ובחצר) וגם נתנו לו שמיכה שהוא אהב

לשתיה הבאנו לו בקבוק עם קש סיליקון שהזכיר קצת את הפטמה של הבקבוק

אני חושבת שצריך לתת אלטרנטיבה לבקבוק, לעזור לילד כשמתקשה להירדם או לחזור לישון.

ממה שאני ראיתי, גמילה מוצלחת מבקבוק (או מוצץ) מתרחשת תוך כמה ימים, בעיניי אם אחרי שבוע לא רואים שיפור, כנראה התהליך לא נכון (אולי הגמילה מוקדמת מדי אולי הוא צריך עזרה וקשה לו להרדם לבד במיטה)

האמת שגם רצלנו הילדים קמו/קמים בלילה לבקבוק גם בגיל יחסית גדול סביב השנתיים.

אני לא גמלתי ממטרנה.

אני רואה לפחות על הילדים שלי שהם לא אוכלים המון. גם אם אוכלים ארוחה טובה, אחרי שעות שעה שעתיים הם רעבים שוב, כי גם ארוחה טובה אצלם זה יחסית מעט בכמות. הקיבה שלהם קטנה.

אז מי שקם בלילה מקבל מטרנה.

והפחידו אותי בטירוף שהם לא יפסיקו לקום ושצריך לעבור למים כי הם קמים כי "שווה" להם, וכי אני מפנקת אותם ויוצרת תלות בבקבוק.

וניסיתי להסמיך את המטרנה לפני השינה בדייסה - ולא עבד, כי הם פשוט אכלו פחות כי כשהקיבה התמלאה היא התמלאה. אז המשכתי לתת מטרנה.

ואת יודעת, באורח פלא, בגיל מסוים, סביב שנתיים באמת פשוט ישנים יותר טוב, ורעבים פחות בלילה.

שינה זה תהליך שהמוח לומד אותו. כמו שהמוח לומד במשך כמה שנים שבשינה לא עושים פיפי, ויש ילדים שגמילת לילה אצלם לוקחת יותר מילדים אחרים, גם יש ילדים שהמוח שלהם לומד יותר לאט שבלילה לא אוכלים וגמילת מהאכלת לילה היא יותר איטית אצלם.

אז במקום לתת להם לרעוב עם מים (זה לא נגדך, ולא בביקורת. פשוט באמת מאמינה שהוא קם עשרות פעמים כי המים לא משביעים אותו והרעב מציק אז הוא קם שוב ושוב ושוב) או מלטונין כדי להכריח אותם לישון - אפשר פשוט לתת להם לאכול ועם הזמן זה ישתפר. זה באמת לא קל!!! אבל זה יההי יותר קל.

אני הגעתי למצב ששמתי לי בקבוקים עם כמות המים מוכנה וליד קופסת מטרנה, כשהילד קם שמתי כפיות מטרנה במים, ערבבתי ונתתי לו לאכול לבד וחזרתי לישון. ההפרעה הכי מינימלית שיכלתי. והם נגמלים מזה לאט לאט

ובכל מקרה לפני שהייתי גומלת או מביאה מלטונין הייתי הולכת למעבדת שינה להבין על מה בדיוק זה יושב

לק"י

אולי עדיף לגמול מהבקבוק גם ביום ולעבור לבקבוק של גדולים.

לא שזה כזה פשוט.

ואני כותבת את זה בתור אחת שהילדים שלה לא היו זוכים בפרס השינה הרצופה, אבל מה שאת מתארת עולה על כל דמיון🫂

אולי באמת כדאי לנסות ייעוץ מקצועי, שייתן לכם גם ליווי.

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

אני אבדוק גם את העניין הזה

תודה רבה לכולכן!!

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

לק"י

רגיל ולהשמין בהתאם.

אז אולי כדאי במקביל לסגל הרגלי אכילה בריאים, שיהיה יותר קל להמשיך איתם אחר כך.

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

לק"י

נראה לי שסך הכל אמרו לי לעשות שבוע.

זו בכלל לא אותה תרופה ואספירין לא ניתן למניעת dvt בשום מקרה.

מחקרים לא נעשים ללא ידיעת הציבור. הפיקוח על מחקרים הוא הדוק ביותר ואף אחד לא יכול לעשות מחקר ללא זה.

נכון יש מדיניות שונה בבתי חולים לגבי קלקסאן אחרי לידה כמו הרבה דברים אחרים אבל לא צריך לפתוח קונספירציות

ולא אמרו על זה מילה..

ודיממתי יותר מהרגיל..

בעין כרם

אבל אולי זאת הבעיה אצלי..

השיעורים מעולים וברורים ואפליקציה נוחה

אבל,

בשביל התמדה

חייבים משמעת עצמית.

יהיו לך תזכורות מהאפליקציה ויש עם מי להתייעץ. אבל אף אחד לא יחליט בשבילך שאת עושה.

(לא זוכרת בדיוק כמה) והיה מקסים (זה היה זום לייב)

של אלישבע פודיאק

מי שיכולה להגיע פיזית

עשיתי בירושלים בנווה יעקב אצל רחלי רוזנטל

קורס שיקום לאחרי לידה והיא תותחית ממש

כל מי שהיתה איתי סגרה הרבה מההיפרדות

התרה היקפים משמעותית

והתחזקה מאוד

יש לה קורס עם שיטת ההיפופרסיב...

אבל מרגישה שצריכה יוצר מזה וקשה לי לצאת עוד פעם

ממליצים בהתחלה ללכת יחפים, ורק בהמשך לקנות נעליים.

עם הבן שלי, כשהתייעצתי עם פיזיותרפיסטית, היא אמרה שאפשר לקנות ולא לחכות עוד.

ואם הוא יכול לדרוך על דברים מסוכנים, זאת גם סיבה לקנות.

גם אחרי שקונים נעליים, אפשר לתת לו להמשיך ללכת יחף בבית או במקומות בטוחים.

אבל קחי בחשבון שיש ילדים שלא מסכימים לוותר על הנעליים.

אפשר גם לקנות נעלי טרום הליכה, שמדינות על הרגל, אבל הן רכות.

שמיותר וגם ככה לא יוצאים לגינות עכשיו

לא יודעת מה אנמ חושבת על זה

וגם אם לא תיקני עכשיו, אז תקני עוד מעט.

אם הוא לא עולה מידות בקצב, אז זה לא כל כך משנה.

והוא הולך איתן רק בחוץ, אצל המטפלת ובבית יחף

זה נותן יותר יציבות לגוף, ומחזק את עמוד השידרה.

תנסי לדחות כמה שיותר את קניית הנעליים.

וכשאת קונה נעליים- חבל לשם הרבה כסף על נעלי צעד ראשון, הם מאד יקרים. מה שחשוב זה שהסולייה תהייה רכה

לזארה יש ליין של נעלי תינוקות שנקרא bare foot - רגל יחפה. הסוליה גמישה מאד. זה מאד חשוב. (אם הוא מידה 19 יש לי זוג כזה למסירה).