מכירה מקרוב מישהי שמסיבה דומה צריכים טיפולים, וברירת עוברים. אצלם יש גם מורכבות נוספת.

בתקופות שהם מנסים להיכנס להריון היא ממש מורידה משרה בעבודה, העומס הפיזי והנפשי קשוח.

בפעם הראשונה מדובר בהמון המון טופסולוגיה, שיכולה לקחת גם כמה חודשים, אח''כ כבר יש להם הכל אז זה הרבה יותר פשוט.

צריך לקחת נשימה עמוקה, הדברים קורים בקצב אחר. 

זה לא הכי מסתדר עם עבודה משבע וחצי... אבל בגדול יש זכויות. צריך לבדוק בחוק. פשוט צריך מעקבי זקיקים. את צריכה לבדוק מה המענה אצלכם. אני נגיד צריכה לנסוע ובגלל אופי העבודה שלי אז מפסידה מזה. חלק מהדרך...

באופן כללי, צריך ללכת לזה בידיעה שזה מסע. ויש הרבה אי וודאות תוך כדי בשגרה. ומקבלים הוראות פתאום וקשה לתכנן שבוע. לא תמיד יודעים איך הגוף יגיב ומה יהיו התוצאות של כל פרוצדורה. בקיצור הרבה סבלנות ואורח רוח. ממש כדאי להתכונן נפשית לזה שזו דרך. אבל בסופו של דבר ביום יום השד לא נורא כל כך. מתרגלים לגמרי וזו השגרה לתקופה. גם להזריק מתרגלים, באמת באמת שאין מה להיבהל. רגע וזה נגמר.

חיבוק ובהצלחה. מוזמנת לאישי. יכולה מהניק הרגיל מותק. 

כן אני תיכף עוברת לניק המקורי. תוהה כמה שניות לקח לך לזהות אותי

זו בשורה מטלטלת בהחלט...

בטיפולים יש את הבדיקות המקדימות

אישורים בריוקרטיים מהקופה/רופאים

בחירת בית חולים/רופא

קניית התרופות, הזרקות לפי הוראות הרופא...

בזמן הביוץ יש זמן שחייב להימנע מיחסים כדי שלא תיקלטו...

הכל לפי הוראת הרופא...

שואבים ממך את הביציות (אחרי נטילת התרופות)

מחדירים להן את הזרע שלוקחים מבעלך

ואז מגדלים אותם לכמה ימים

לוקחים מהם סוגשל ביופסיה, בודקים איזה מהעוברים שנוצרו נשאים של הגן ואיזה לא, ומחזירים את העוברים הבריאים ששרדו את הביופסיה... ואת הבריאים האחרים אולי מקפיאים (פשוט לא סגורה על זה במאה אחוז בגלל שאני לא מטופלת pgd)

פה לכל שאלה

זה יותר מורכב כי לא כולם שורדים את הביופסיה, ומי ששרד בערך 50% לא תקינים.

את העוברים הבריאים מקפיאים ואפשר להחזיר אותם כמו כל מטופלת פוריות.

לחברה שלי קראה שהיו להם הרבה עוברים וכולם יצאו עם הנשאות.. ככה שהם נשארו בלי עוברים בכלל בסבב הזה..

באמת pgd יותר קשה באיזשהו מקום בivf רגיל כי צריך לעבור את המשוכה של בדיקת העוברים.. אולי אפשר להתנחם בזה שאם אין בעיות פוריות הקליטה יותר קלה (לא יודעת אם זה נכון, מנחשת..)

הרבה הצלחה!

כן, ב"ה אין בעיית פוריות. 

ב"ה שיש כבר שני מתוקים בבית.

ב"ה שלא ידענו על זה קודם, כי אחרת איך היו לנו את המתוקים האלה? 

טוב, מותר לי לבכות, נכון? 

חיבוק ענק ♥️♥️

חייבת להוסיף שאהבתי את הדיוק שלך

במילים: לבעלי המתוק..

יש לכם אחד את השני

וזה הכי חשוב לדעתי

כמה שתצליחי להאמין ולהרגיש שאין פה 'בעיה שלו' אלא 'אתגר של שנינו'-

אני מאמינה ומקווה בשבילכם שזה יקל על כל התהליך

שוב חיבוק גדול

ושולחת המון כוחות ♥️

כן, כי הוא באמת מתוק. 

לשנינו יש את התיקים שלנו שהבאנו איתנו, ובחרנו זה בזו למרות ואולי בגלל זה. 

לא פשוט לגלות על עוד קושי...

במיוחד שזה מתקשר לדברים אחרים שגם ככה טעונים אצלו. 

וכן, אני לגמרי איתו בזה. ממש ממש. 

תודה!!!!

כמו שאמרו זה תהליך ארוך.

תמצאי רופא/ת פוריות טובה. יש בדיקות שמחייבים לעשות לפני התהליך, כמו בדיקת שד, נראה לי גם פאפ וכל מיני בדיקות דם, אז דברים כאלה את כבר יכולה לקבוע תור ולעשות ולחסוך זמן.

במהלך הטיפול יש בשבועיים עד הביוץ הרבה בדיקות בבוקר - בדיקת דם + מעקב זקיקים. זה קצת קשה עם העבודה. אם את כבר עובדת במקום מסויים אולי כדאי לך לשקול להישאר בינתיים, עד שתראי איך הולך לך עם הטיפולים, כי זה פחות נעים להגיע מאוחר הרבה בקרים בעבודה חדשה, פלוס העדרות בגלל שאיבה והחזרה. מצד שני באמת קחי בחשבון שהתהליך יכול לקחת כמה וכמה חודשים.

אנחנו כבר בקשר עם מכון פועה על נושא אחר, נראה לי שנפעל דרכם בעזרת ה'. 

זהו שאני לא עובדת כבר תקופה ארוכה, לא הסתדרתי בשום עבודה...

ועכשיו כנראה מצאתי את משרת החלומות,

אבל זה מחוץ לעיר שלי - ואני לא נוהגת, 

ובוודאות ההריון הבא, מתי שיהיה בעז"ה, יהיה בסיכון גבוה... 

אז אולי לוותר מראש. 

זהו, מותר לי לבכות.

כבר התקבלת?

אם כן אני הייתי מנסה. כל התהליך לוקח זמן, אז אין סיבה לעצור בגלל זה את החיים.

יש סיכוי ללמוד נהיגה? אני אישית מאוד לא אוהבת לנהוג, אבל ראיתי שבמסלול קבוע ומוכר זה לא נורא, וזה מאוד מקל את החיים.

לא, עוד לא שלחתי קו"ח, אבל פוחדת... לא רוצה שיקבלו אותי לטווח ארוך ואז פתאום - אופסי אני לא יכולה כל זמן...

אין סיכוי ללמוד נהיגה, תודה נפשית ורפואית אני לא מסוגלת. (ב"ה אני שלמה עם זה ואנחנו גרים במיקום עם תחב"צ טובה סה"כ)

אם המשרה פתוחה הרבה זמן אולי הם לא מוצאים ואז שווה לך כן לנסות. את יכולה לפתוח את העניין אתם, הרי גם ככה תצטרכי לספר בגלל האיחורים וכדי לקבל את שעות הטיפולים לפי מה שמגיע בחוק.

שיקול שלך. אם לא, אולי תנסי למצוא לבינתיים עבודה חלקית יותר, או להמשיך ללמוד ולהתפתח בתחום שלך

אני לא חושבת שכדאי לך להימנע מעבודת חלומות בגלל דברים עתידיים שאת לא בדיוק יודעת מה יהיה.

אולי בהמשך יהיו שינויים בעבודה הזו? ואולי זה יסתדר? אולי ליד העבודה יש מרפאות מתאימות והכל יהיה בקלות?

החששות שלך ממש מובנים, אבל אלו חששות של הלב,

והלב שלך רוצה את העבודה הזו, אז לכי עם זה, ובעז"ה תצליחי,

ובהמשך כשיגיעו המשוכות, השמחות בעז"ה, תעשו חישוב מסלול מחדש ותבחרו בבחירה הנכונה ביותר לאותו זמן.

ואולי אם זו תהיה עבודת החלומות תרצו לעבור דירה ליד העבודה?

אנחנו מרוצים מאוד מהקהילה שלנו אז לא נראה לי שנעבור. 

ואקח איתי את מה שכתבת.

הריון מטיפולים לא מחייב שיהיה הריון בסיכון.

זה נקרא הריון יקר (בעיני כל הריון הוא יקר מאוד, אבל מבינה שמשהי שעברה הרבה דרך עד להריון כנראה ההריון שלה יקר מבחינה מסויימת)

מרגישה את החיבוק עד אליי.

מציעה בזהירות אפשרות לגמרי אחרת

ללכת לקבלת קהל אצל ההינוקא שליט"א

יש אצלו ממש סיפורי ניסים

לאחרונה שומעת הרבה בעניין של פוריות והריון

שה' יצליח דרככם אמן! 

בדיוק חשבנו ללכת אליו גם בעניין הזה אגל לא מצאתי בכלל מידע על קבלת קהל וכו

את יודעת אולי מתי הוא מקבל ואיפה?

עבר עריכה על ידי לב אוהב בתאריך י"ט באדר תשפ"ה 16:47

(תכלס אין בעיה שאכתוב את זה בפומבי, אז עורכת)

צריך להתקשר למספר ולקבוע שם תור לקבלת קהל (זה חדש יחסית פעם זה היה יותר פשוט, היו פשוט מגיעים לכתובת, אבל נהיה עומס...)

03-3765444

הקבלת קהל בימי שני, והכתובת שדה נחום 14 ראשון לציון, אבל חניה בחניתה 6 

השעה משתנה, עדיף להגיע מ4 בצהריים ולהרשם כמה שיותר מוקדם כדי להכנס למוקדם, 

לקחת בחשבון שההמתנה יכולה להיות ארוכה... 

אבל חייבת לשלוח חיבוק גדול.

וראיתי ששאלת כמה פעמים  - כן! מותר לך לבכות!

זה קשה. מאוד. מאוד. מאוד.

חובה לתת לקושי מקום.

שיתוף קטן ממני, ברגעי בכי וקושי להתפלל מעומק הלב. זה התפילה הכי טובה שיכולה להיות. לשפוך את הלב. הקרבה לקב"ה שאני מרגישה אחרי בכי ותפילה נותן כ"כ הרבה כוח! 

אקח איתי את העצה.

מטופלת pgd וותיקה

ושולחת לך חיבוק גדול

רגע הגילוי הוא טלטלה עצומה שאני זוכרת היטב עד היום

אפנה בפרטי.

דיברתי איתם לגבי שעות, אפשר גם להתחיל ב8:00.

אבל מה לעשות עם העובדה שאני אצטרך טיפולים? 

ממה שכתוב בחוק- לא צריך ליידע בראיון וגם למעסיק אסור לשאול.

אבל מרגישה "לא בסדר" להסתיר את זה...

מה לעשות?

(הראיון ביום חמישי בעז"ה, יש לי זמן להתבחבש עד אז)

אני גם התחלתי עבודה כשהייתי בטיפולים... וב"ה נקלטתי די מהר אבל אז זה עלה בטיפולים לילד אחכ

זה לדעת שזה עבודת השם האמיתית שלי, ועבודה יכולה להיות כזו או אחרת... וה' יעזור שזה יעבור בשלום בקרב מקום העבודה.. 

מבחינת החוק אסור לשאול. 

ויקח כנראה זמן עד הטיפולים עצמם בעז"ה (אמאאאאא)

בעיקר כי באמת כל התהליך עד שמתחילים לוקח המון זמן, והסבבים עצמם הם לא מאד ארוכים ביחס למכלול של התהליך.

כן הייתי מבררת בעצמי איך היחס שלהם אם צריך לאחר ולהחסיר מדי פעם, האם זה מקום מכיל או קפדני, האם יש את מי לשתף אם וכאשר צריך.

אחרי שתתחילי עבודה גם תוכלי להבין טוב יותר אם יש לך אפשרות להגיע בלי לאחר.

אני הייתי באחת השנים במצב כזה של תחילת יום מוקדמת אז פשוט הייתי יוצאת מוקדם יותר, נבדקת בעיר שבה העבודה ומגיעה ב7:50 לתחילת היום..

של בן של חברה ב"ה

ויוצאות דמעות כי את קולטת שזה קצת רחוק ממך בינתים...

ואומרת לעצמך שה' גדול.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...