ושמח שאתה חרדי גאה..

אתה לא חייב להמשיך איפה שאתה מרגיש שזה גולש או מוצה, ואל תמהר להאשים את המגזריות.. עם האנשים המועדים לכך זה יקרה בכל נושא.

אם אתה רוצה אני יכול ללמד אותך איך לחתוך באמצע דיון באלגנטיות

היום החדשים הם בעיקר חרדים כי כל הדתיים לאומיים עברו לרשתות החברתיות.

היום בעיקר חברה חדשים חרדים וחברה ותיקים דתיים לאומיים.

פשוט די נמאס מהדיונים כאן סביב זה, פולמוסי יום העצמאות והעיסוק במלחמה כמובן, חלאס כמה אפשר?

אז נשארת עם ניקים שעוד יש להם כח להתנצח בדיון, נשאבת לדיון לא נעים, לא נורא, במקרה כזה יש לנשוך שפתיים, לבטל עוקב ולהפסיק להגיב גם אם בא לך להרביץ למי שהגיב לך, ככה בשביל הנפש.

אם תרצה לעזוב זו בחירה שלך כמובן, זה אותו הדבר עקרונית רק בגדול יותר.

בהצלחה.

האמת אני בחור רגיש, וזה גם מעצבן שבן אדם מתנצח בשביל הכאפה ולא בשביל הענייניות, מלבד זאת יש לי שיקולים נוספים.

רק נשאר לי לומר, חכמים הזהרו בדבריכם.

אם אתה מחפש.  אבל אולי אפשר לרכך את האווירה בפרומים. אני רק חצי שנה מאז הצטרפתי לפרומים אז אולי אפשר להייעץ עם וותיקים ממני.

(גילוי נאות וכו')

כל הכבוד שאתה הולך עם האמת שלך. בהצלחה. 

מקריאת השרשור הזה וקודמיו, שעוסקים בציבור חרדי ודתי לאומי...

מהי ההגדרה של חרדי?

דתי - אדם שמקיים מצוות.( יש שיאמרו שומר שבת)

מהי באמת ההגדרה של חרדי?

כזאת שכל חרדי היה מזדהה איתה?

וכלכך הרבה חרדים שלא עונים על ההגדרה הזו.

כיום זה יותר השתייכות חברתית.

חיבור לה', עבודת נפש ועבודת מידות- זה קיים פה ופה, בסוף זה תלוי אדם ולא תלוי חברה

שאם ר’ יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו שמורא ב’’ו משפיע, מה נענה אנן?

ובכל זאת, עצם העובדה שחרדי מודרני לא יוציא סמארטפון בבית כנסת של בני תורה, היא גאווה עבורי, שאותם בשר ודם הנורמות שלהם הציבוריות היא מה לגיטימי? מה שהשם רוצה.

אדם פרטי, לא החברה החרדית. 

אז ההגדרה של אדם חרדי

זה מי שבוחר לחיות בחברה שמתביישים בה להוציא סמרטפון?  סליחה , זה לא עובד במבחן המציאות. אני רואה סביבי המון חרדים עם סמרטפונים.גם בפרהסיא וברחוב החרדי. אף כי פחות, ועדיין יש. 

אם אתה לוקח את פונוביז', תשווה אליה את מרכז או הר המור.

ואם אתה מדבר על סמינר בית יעקב (ששם יהיו רק בנות, כי זה בית ספר לבנות) - תשווה למחנות הקיץ של אולפנת כפר פינס -"מעיינות " (שגם שם יהיו רק בנות, כי זה בית ספר לבנות)

נדמה לי שהרב גולדברג זצ’’ל רב המקום שנפטר לפני 21 שנה היה חרדי?

כנראה הם ותר חרדלים?

רק שואל, לא מכיר

כולל משפחות דתיות-לאומיות, 

והאולפנא בו היא האולפנא לבנות הראשונה שקמה (לפני קצת פחות משבעים שנה).

ברור שאולפנא תעשה מחנה רק לבנות. כמו שבית יעקב יעשו רק לבנות. 

וישיבות תיכוניות או קטנות, בציבור הדת"ל עושות מחנה קיץ או דברים דומים רק לבנים. 

אכן בני עקיבא עדיין עושים לרוב מחנות שאינם לגמרי נפרדים,  וזה שונה מהציבור החרדי. יש בציבור הדת"ל שבוכים על כך שזו המציאות ומתנגדים לה, ויש שזורמים עם זה. 

אבל יש חלקים נפרדים בבני עקיבא (זה תהליך איטי של עשרות שנים - לאט לאט חלק מהסניפים עוברים לפעילות נפרדת. הרוב לא)

ו"עזרא" זו תנועת נוער יותר נפרדת.

ואריאל זו תנועת נוער דתית נפרדת לגמרי - תנועת בנים, תנועת בנות. 

אמא שלי למדה בבית יעקב. יש תמונות מחזור שלהם. גם באולפנות "לייט" לא היה עובר היום לבוש כזה.

שהסתכל על בחורה כשהיא טובלת במעיין, והוא אף היה מספיק קרוב בשביל לראות את הסמל שמודפס על החולצה שלה.

מתוך צניעות, את המקום בחולצה עליו הסמל מודפס, לא אגיד...

אני הלכתי לתומי במסלול הליכה, והם עברו במרחק 2 מטר ממני, והכיתוב היה בגדול על הגב.

עד מתי תטמנו ראשכם בחול?

אני סיימתי להגיב בל’’נ בפורום זה, רק מפני חילול ה’ לא יכולתי לשתוק.

באמת נראה לך שסיפור אחד כזה מוכיח על משהו?!

מהטקסט הראשון היה אפשר להבין שהם בתוך המים ביחד, עכשיו נראה שהם הלכו בחוץ.

זה הבדל משמעותי 

שהייתה לי בארון של השכנים לידי. קרעתי יום לפני את החולצה המכופתרת שלי בניחום אבלים. הכלב של אותם שכנים נדרס על ידי אוטו גלידה. אז מה אם נסעתי רוורס? אני אמור לדעת שיש כלב מאחורה?

משתמש בעיקר בפרהסיה כדרך לאכוף את שמירת המצוות של אנשיו.  זה בחירה עקרונית שלהם שיש לה יתרונות וחסרונות שפחות תלויים ביראת שמים האישית של כל אדם ואדם.

 חושבים בכל מעשה מה השם רוצה ממני  (כולל להוריד עיניים, כולל להוריד עיניים, כולל לגרוב גרביים לא שקופות... כל מה שכתבת)

אנחנו מגדלים את ילדינו ככה. 

כולל ישיבה נפרדת בשמחות, 

ולבוש צנוע םע גרביים לבנות.  

ואני מכירה סביבי עוד כאילו.

אז אחנו חרדים?

כנראה שלא, כי הגברים הללו לא לובשים מגבעת.

וזו לא היתה הכוונה.

אדרבה, אנשים יראי שמים יש בעוד מגזרים.

בעיות יש גם למגזר שלנו.

אבל ההסתכלות שלי היא ככלל, כחברה, והחינוך בחברה החרדית הוא לרמה רוחנית גבוהה, ללימוד תורה בהתמדה, לתיקון המידות, ליראת שמים בלי עיגולי פינות,בלי לחפש קולות והתירים, עם מכובדות של ’’בן מלך’’.

והמגבעת היא אמירה שמחייבת אותך לנהוג ברמה הגבוהה של בן מלך.

אין בכל הנ’’ל משום השמצה על אחרים, אלא הצגת דרכנו לפי הבנתי (27 שנים על הכביש)

ואני יודעת שיקטלו אותי פה ככל הנראה על מה שאגיד. ובכל אופן אומרת.

שני הציבורים מצליחים בחינוך ילדים אותו דבר.

אבל הציבור החרדי מחנך לתורה,

והדתי לאומי לציונות. גם אצל החרדים יש שעוזבים את התורה, וגם אצל הכיפות הסרוגות. אבל אצלם הרבה יותר. ואין מה להתווכח עם זה. (וכן, גם הרב יהושע שפירא מדבר על זה הרבה)

אם תשוו באחוזים כמה עוזבים את הדת בציבור החרדי, וכמה עוזבים את הציונות (או הופכים לשמאלנים) בציבור הדתי לאומי, אני מאמינה שזה יהיה די דומה.

שוב, לא בדקתי אחוזים.

השאלה על מה שמים דגש. מה משדרים שהכי חשוב. 

שאני מכיר, במגזר החרדי זה 10 עד 15, ובצה’’ד נושק ל 40.

ובכלל מה קורה לחרדי שנושר? חלקם ממשיכים לשמור חלקית מצוות, ומה קורה לציוני דתי שנשר? כתבת שהופך אוטו’ לשמלאני? לא יודע..

כבר הובהר כמה פעמים, הנתון של ה40% שכל מיני גורמים (חלקם מבפנים ועם כוונות טובות) מנפנפים בו, מבוסס על מחקרי הלמ"ס בכלל האוכלוסיה בכלל הגילאים.

כלומר שואלים אנשים באיזה ציבור הם גדלו וכארבעים אחוז מאלו שעונים שגדלו בבית 'דתי שאינו חרדי', עונים שהיום הם מגדירים את עצמם 'מסורתיים' או 'חילונים'.

הבעיה עם המחקר הזה, שהוא לא בודק שכבות גיל - אין ספק שלגבי בני שמונים היום - רוב מי שגדל בבית דתי, הוריד את הכיפה. מאז מהפכת החינוך התורני בציבור, האחוזים הרבה יותר נמוכים, אבל אין מי שבודק זאת בצורה מסודרת. ככל הנראה היום בחתך כללי בציבור הדתי לאומי, יש כחמישה עשר אחוז עזיבה. זה נורא ואיום, אבל זה ממש לא ארבעים אחוז.

שלא מתחשב ברמה הדתית של משפחת המוצא. כלומר חלק מהם מראש לא היו כאלה מקפידים אבל היו במסגרת ועכשיו הילדים שלהם לא, כשבעצם ההבדל הוא בהגדרה העצמית ולא בהכרח במעשים בפועל.

שני המגזרים מחנכים לתורה ומצוות,

החרדים מגדירים את החלק הכי חשוב בתורה כלימוד תורה,

הדתיים לאומיים מגדירים את החלק הכי חשוב בתורה כציונות.

שני המגזרים רוצים לקיים את רצון ה' ושניהם בחרו להסתמך על דעות מסוימות וחולקים על דעות אחרות.

(במודע או לא)

השאלה על מה שמים דגש. זה הכל🙃

כי מדברייך היה נשמע שלימוד תורה=תורה, לעומת ציונות שהיא זרה לתורה.

(כאשר במקורות אם כבר, לימוד תורה בלבד במחלוקת אם לגיטימי, לעומת מגורים בארץ שבטוח רצויים)

אז אם אדם הוא חי בקהילה שבה כולם מחנכים לרמה רוחנית גבוהה,  

וללימוד תורה בהתמדה, ולתיקון המידות באופן תמידי, 

ליראת שמיים ללא עיגולי פינות (באמת, לא עיגול פינות בצניעות ולא עיגולי פינות בכשרות ולא בשום תחום), 

והוא לא מחפש קולות או היתרים, 

ויש מכובדות של בן מלך (חולצה מכופתרת נניח, ומכנסיים שחורים, ונעליים כנ"ל וכו) -  הכל רק ללא מגבעת. 

אז הוא חרדי? 

אבל אם כל זה נכון והוא חובש כיפה סרוגה, וככה כל הקהילה שלו - מה זה אומר עליהם? 

אם כל מה שכתבת נכון, אבל הוא לובש כיפה סרוגה - הוא לא יכול להשתייך לקהילה חרדית - כי הוא תמיד ישאר מחוץ לעולם החרדי. 

כרטיס כניסה לציבור החרדי (או להיקרא חרדי)  זו כיפה שחורה ומגבעת. 

נראלי טיפה מגוחך ש"הלגיון של מלך" לבוש בבגדי גוים.

אין גוים עם כיפה סרוגה

ואני בכלל הולך עם ברבוש שיש מקורות לזה שזה מה שאבותינו בבית ראשון השתמשו

כל זה סבבה, אבל למה ללכת עם חליפות בחום של ארץ ישראל ולא ג'אלאביות כמו הכהן הגדול? (או כמו רעבאראלאך)

ועכשיו כשכתבת "סנדלי שורש" הבנתי למה

עניין השינוי בלבוש זה בחו"ל שלא נתבולל בגוים.

מה גם שכיום כל הבגדים מיוצרים בכל העולם וקשה להתבדל בלבוש.

גם ההתבדלות בלבוש צריכה להגיע מהתרבות הטבעית ולא מקוד חיצוני, כי זה מייצג שישראל נבדלים גם בתרבות החול מהגויים (ישראל במצרים התלבשו שונה כי היו עברים, לא כי היה להם קוד לבוש של תלבושת אחידה. וגם לפני 200 שנה לא היתה תלבושת אחידה אלא יהודים בטבעי התלבשו שונה מהגויים ).

היו לו המון התנגדויות, הסיבה שכשעלה לארץ הלכו לחברון (ו'כנסת ישראל - סלובודקא', הפכה ל'כנסת ישראל - חברון'), היתה שרבני ירושלים לא הסכימו שיכנסו לירושלים בחורי ישיבה עם חליפות קצרות וכובעים מודרניים.

והלבוש שלפני הסבא מסלבודקה היה ייחודי ליהודים. וכן הלבוש החסידי כיום.

אני גם נגד להתלבש כך, כי זה לא מתאים לארץ, שימצאו לעצמם לבוש מתבדל מתאים יותר...

אבל בכל זאת זה התבדלות מהגויים בלבוש.

ואני כן חושב שזה טוב שהחסידים בארהב לובשים כך. זה שומר עליהם להיות עם יהודי גם בגלות ולא "אמריקאים בני דת משה"

אגב, תמונות של קוזאקים הם תמיד עם שטריימל, אז לכל מספרי הסיפורים על הלבוש החסידי המקורי, נו שוויין.

שכל החרדים עם מכנה משותף עבורם:

1. לימוד תורה כמצווה ראשונה במעלה.

2. ההסתכלות היא אישית, איך אני פועל כדי שאני אקיים את רצון ה' בעולם ולא איך אני בונה חברה שתקיים את רצון ה' בעולם.

3. המדינה היהודית בארצנו היא משהו שאין בה חשיבות עצמית.

לעומת זאת, דתיים לאומיים יאמרו:

1. יש משולש של עם ישראל - ארץ ישראל - תורת ישראל.

2. המטרה היא חברה שתקיים את רצון ה' בעולם, ממילא לפעמים אפעל באופן פחות אידיאלי כדי שהחברה תהיה במצב טוב יותר.

3. המדינה היהודית בארצנו היא עם חשיבות גדולה מתוקף חזון הנביאים ותחילת הגאולה.

יש מחלוקות ביחס לליברליות ועולם החול, אבל אלה הבדלים שקיימים בתוך שני המגזרים.

לא באורח חיים.  
רוב האנשים החרדיים לא יאמרו  -- אני חרדי כי אני חושב שלמדינת ישראל אין ערך עצמי.  יש משהו אחר שהם יאמרו לעצמם אם ישאלו אותם:"מה הופף אותך לחרדי". 

רוב האנשים דתיים לאומיים לא יאמרו - אני דתי לאומי כי אני מאמין שמותר לפעול באופן פחות אידאלי כדי לקדם את המצב.  

לעצם הדברים:

1. רבים רבים בציבור הדתי זו נקודת המוצא שלהם -  שלימוד תורה היא מצוה ראשונה במעלה והכל יוצא מהתורה, כולל עם ישראל, ארץ ישראל. ובכל מקרה- בסוף מה שקובע לצורך מהלך החיים זו פסיקת הלכה (שו"ע/ רמ"א/ בית יוסף וכו')- ולא אמירה תיאורטית של כן או לא משולש. 

2. חולקת על המחשבה שמותר בהשקפה הדתית לפעול באופן פחות אידאלי כדי שהחברה תהיה במצב יותר טוב. אנשים לא הולכים לכתחילה ועושים דברים, מתוך אמירה או חשיבה שהם עושים משהו פחות טוב - מקסימום הם נסמכים על דעות מקילות בהלכה (שזה לא חומרות, מה שאהוב בציבור החרדי, אבל מקובל בציבור החרדי מודרני.  יש לייט דתי ויש לייט חרדי שנקרא בשם אחר). 

3. כאן אולי יש התחלה של משהו - וגם כאן, הגבולות כבר מטושטשים קצת... תבחנו ותראו במציאות

ולא מה ההשקפה החרדית מול הדתית.

מה מגדיר ברמה הפרטית אדם חרדי.

אדם פרטי שיאמר - אני חרדי כי....  

שכל חרדי היה מזדהה איתה? 

שמאפיינת באמת את הציבור החרדי? ולא את הדת"ל? 

שאם תשאלו ברחוב חרדי - מה הופך אותך לחרדי?  הוא יענה אותה.

ואם תשאל דתי לאומי - זה לא יתאים לתיאור. 

א. לובש מגבעת?  לובש חליפה?   (נשמע תיאור חיצוני מידי....)

ב. הבן לומד בתלמוד תורה? הבת לומדת בבית ספר תורני/בית יעקב?    (מכירה גם דת"ל כאילו)

ג. אוכל רק הכשר בדץ העדה החרדית?  (מכירה המון דת"ל כאילו)

ד. בשבילו רבנים כמו הרב קנייבסקי זצ"ל או הרב עובדיה זצ"ל היו גדולים שבדור? (מכירה דת"ל כאילו)

ה. האישה לבושה בצנעות עם גרביים ושרוול ארוך?  (מכירה דת"ל כאילו)

ו. מאמין בלימוד תורה לפני הכל?  (מכירה דת"ל אילו)

ז. לא מחזיק סמארטפון? רק טלפון פשוט?   (מכירה דת"ל כאילו - משפחות שלמות)

ח. מתפלל בהברה?  (מכירה דת"ל אשכזניים כאילו... מעט אבל יש )

1. יחס למדינה, צבא, יום עצמאות

2. יחס לחילונים בהקשר של חיבור לרשעים

3. סוג סינון לאינטרנט אם בכלל (נניח רימון של דת’’ל לא מתקרב לרמה של נטפרי חרדי)

4. צניעות לנשים, טרמפ לבחורה, שיג ושיח של נערים/ות.

5. הערצה רק לתורה וגדוליה, או גם לראשי הציונות מי שהיו רשעים גמורים.

מופלגת היתה לבן גוריון שהעביר ילדים יהודיים ממוצא מזרחי על דתם?

ואיזו אהבה מופלגת היתה לשמעון פרס שסחר בילדים תימנים לכאורה?

מהחרדים.

הרב אבינר לא מוכן להקל ולסמוך על החפץ חיים באורך השמלה למשל, דבר שבית יעקב סומכים עליו.

חרדלי’’ות לא נוסעות טרמפ לבד עם גבר זר?

והאם אינן מדברות כלל עם גבר זר?

לא משמיץ, רק שואל אדרבה אשמח לשמוע ’’לא’’ נחרץ.

חד וחלק

של מודיעין עילית לכיוון היישובים אני רואה לפעמים נערות גם מאוחר בלילה, שמח לשמוע שמקפידות לנסוע עם נשים...

בכללי לא תראי באף מקום חרדית שמניפה יד לטרמפ, כי זה לא לכבוד שלה.

כלפי מי שהוא "לא משלהם".

תישאר בשביל הדברים הטובים, תתעלם ממה שלא מתאים לך.

אפשר לחסום מציקים או להתריע עליהם למנהלים.

ניתן למחוק שרשורים שפתחת אם מרגיש לך שזה הולך לכיוונים לא נעימים.

קח בחשבון שאתה נמצא בעוד רשת חברתית, ויש מכל המינים והגוונים גם כאן.

מקווה שתמצא לך פה בעיקר חברה נעימה בהמשך.

לא להגיב למי שבא חזיתי, כן לענות בעזרה (למשל הבנתי בתחום הרכב)  ויכוח אינטלקטואלי מכבד (עם קעלעמבריאר)  ואהדה ואהבה למי שזקוק לכך.  פחות ’’לשכנע’’ אדם כעוס ממגזר אחר.

החכמתי.

אם נפגעת ממני באיזה אופן אני מצטער @באנגי 

חוויתי דבר דומה גם בפורום פה...

בשלב כלשהו החלפתי ניק. הרגשתי שאני משקיעה בתגובות, מכניסה את הנשמה בתחושת שליחות, ומזלזלים בציניות בדעות שלי.

בכל אופן

לא הגעתי להתבכיין

רק להגיד שמשחררים לאט לאט כי באמת אף אחד לא כותב אישית נגד מישהו

וכמו שאמרו יפה, התקופה באמת מוציאה מאנשים את הקיפודיות שלהם

מה הקשר של התמונה?

עבר עריכה על ידי באנגי בתאריך כ"א באדר תשפ"ה 0:58

את הקנאביס מכירים רק מהרדב’’ז על הרמב’’ם פ’’ה מכלאיים הי’’ט שמפרש שקנבוס של המשנה הוא מין הקנאבי’’ס שאוכלים אנשים להנאתן.

החרדים התבצרו בעיקר בטיעונים של אמת, וטיעוני השקר היו מעט ובשוליים. היות וחשבו שאין צורך באמת בחיילים אז הדברים המשיכו להתגלגל.

במלחמה, שבה כמעט עברה עלינו שואה שנייה, הצורך בחיילים גדל והעומס על המשרתים נהיה בלתי אפשרי (בן-דוד שלי נאלץ לפשוט את הרגל ולסגור עסק של 20 שנה בגלל כמות המילואים שנדרשו. משפחה של 6 ילדים!!).

במצב כזה, הטענות של החרדים נבחנות בכברה אחריה כברה. ומה שהתגלה הוא שטיעוני האמת נדחקו לשוליים, וטיעוני השקר הפכו לחביבות הקהל.

ולמען הסר ספק, ברור לי שיש כוחות בחברה ישראלית שתופסים טרמפ נגד החרדים. אבל המציאות היא מורכבת. כשם שהחרדים יודעים לשנוא/לסלוד מהמדינה אבל לדרוש תקציבים וחקיקה וכל מיני, כך הל צריכים לדעת לשאת בעול עם חבריהם, להציל ישראל מיד צר, ולהשתמש בכוח שנבנה להם במשך שנים כדי להצטרף למאמצים להוביל את המדינה למקום הראוי לה.

כשאדם שהיה מורדם ומונשם מתעורר, כולם שמחים גם לפני שהוא מבקש אוכל. וכשהוא מבקש אוכל, כולם שמחים עוד לפני שהוא מבקש שמישהו ילמד איתו.

הטהרנות והקנאות הם דבר שהוביל לחורבן, לא לתיקון. עיין נציב על בראשית.

שיש הבדל עצום בין הביקורת על החרדי הבודד, לבין הביקורת על המגזר ככללו. האדם הבודד הוא אדם בודד. הוא עושה את הבחירות שלו בתוך מערכת קיימת. הוא לא קשור תמיד ולא יכול לשנות את כל המסגרת סביבו.

מסכים עם אריק פה על האמירה:

פעם זה היה פורום דתי לאומי - צעירים מעל עשרים

וביחס לדיוני השקפה, הם לא תמיד נעימים כי לרוב עולים דברים בהם אנו טועים כי אף אחד מאיתנו לא מושלם, אני חושב שכדאי לקרוא אותם במובן של מה ניתן ללמוד מהאחר ולא לקרוא אותם ברמה האישית.

ברור שהמלחמה השפיעה כי הבנו שיש משמעויות רציניות להשקפה וזה לא רק דיון תיאורטי.

אם הפורום עושה לך רע, אל תהיה, חשוב שתהיה רק במקומות שעושים לך טוב

אני ממליץ בכל מקרה לפתוח גם דברים פחות כבדים, בין השאר זו הסיבה שפתחתי שרשור לרגל ה25 אלף הודעות שלי.

עלה והצלח,

אתה בחור טוב

אתה עושה רושם של בחור רציני.

גם לי כואב לשמוע על בעל עסק שנאלץ לסגור, כאב לב עצום.

ועדיין, האם ניסית, בתור ’’הכרת האחר’’, ללמוד לעומק את ההשקפה החרדית?

האם אתה חושב שלחרדים אין ערבות לכלל ישראל, אין קשר נשמתי איתם?

אסביר. כולנו עם אחד בני אברהם יצחק ויעקב. ב75 שנה האחרונות קמה פה מדינה. חילונית. שלא הוקמה על יסוד התורה, ואפילו שם השם הושמט בעורמה ממגילת העצמאות. אז נכון, שאלפיים שנות גלות נרדמנו על צווארנו והשתוקקנו לחזור למולדתנו הרוחנית והגשמית, אבל לא בצורה הזו שפורקי עול מובילים אותנו. כמה נשמות טהורות שימדו בן גוריון זצ''ל וחבריו? שדדו את יהדות המזרח, והתימנים, וקצצו פיאותיהם, הכריחו את ההורים לשלוח לחינוך חלוני באמצעות הפנקס האדום!, כמה יהודים רצה הד’’ר ברנד הרביזיוניסט להציל מידי אייכמן, ושודדי מפא’’י זרקוהו לכלא הבריטי מה שזירז את השמדת יהדות הונגריה!! איפה ה’’הצלת ישראל מיד צר”??? 

מכאן תבין את התהום הפעורה בין הציבור החרדי למדינה.

בחור חרדי לא יכול לשרת בצבא. יש בזה המשך להתבדלות מהציונות כנ’’ל, ובכלל רבו המכשולות הרוחניים, וגם שצריך לומדי תורה כדי להגן על הארץ מבחינה רוחנית.

ולגבי תקציבים וג’ובים, מה לעשות אנחנו חיים פה וצריך להסתדר, אז אנחנו משלמים מסים מלאים למרות שלמוסדות החינוך ילד חרדי מקבל כ 40 אחוז, וילד ערבי זורק אבנים ממזרח ירושלים מקבל 100 אחוז ממלכתי עלאק.. אז מגיע לנו תקציבים בסיסיים כבני אנוש משלמי מיסים, בלי קשר למחלוקת האידאולוגית.

מקווה שתיקח לתשומת לב עניינית בלי להתלהם מיד...

ואחתום, שאל תשלו את עצמכם. לא תהיה מסה קריטית של מתגייסים חרדים. הציבור החרדי נאמן למסורת אבותיו ורבותיו נקודה.

כל השאלה כמה תציקו להם למשל בשלילת הטבות, אבל בכל מקרה הם לא יעזבו את התורה הקדושה בעבור לאומיות.

שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל.

בטוח יותר ממה שלמדת ספרים של רבנים דתיים לאומיים

לגבי הכמיהה וההתייחסות לציון, חד וחלק אתה טועה היסטורית.

לגבי מיסים, העובדות אומרות אחרת, חרדים משלמים הרבה פחות ולו רק בשל העובדה שהמיסים הם תלויים בהכנסה ויש הטבות למשפחות גדולות, כך שיש בחירה שמובילה לתשלום קטן בהרבה.

אם תרצה אפנה פה לעובדות:

על המיסים ועל הנפלאות: איך מתפלגים המיסים וההוצאות של המדינה בין משקי הבית בישראל

נאמן לרבותיו, לא למסורת, מסורת ההלכה הייתה אחרת.

כפי שהערתי שוב ושוב, הם בחרו חלק אחד בתורה והזניחו את השאר כפי שהראיתי לך בדברי הפוסקים.

אפשר לעבור לדיני מלחמת מצווה שבו אין פטור לתלמידי חכמים, אבל כפי שצוין, נבחר פה זוית בתורה והתעלמות מכל השאר. 

אתה מוזמן לחפש פוסק אחד מלפני מאה שנה ומעלה שאמר שיש פטור לתלמידי חכמים ממלחמת מצווה.

אם אין, אז כנראה שלא מסתמכים על מסורת...

לטעמי אתם מנכסים לעצמכם את ההשתוקקות לציון כנחלתכם הבלעדית.

האם ידוע לך, שחלק מהסיבות להתנגדות רבנים לעלייה לארץ טרום השואה, היא המפא’’י והפריצות ופריקת העול שחגגו פה?

אפילו ראיתי מובא על משפחה ממונקאטש שחזרה להונגריה עקב תהליכות מעורבות של בני עקיבא..

כי הרמב״ם אומר הפוך:

"מלחמת מצוה *אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת* אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד."

(רמב״ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ב)
 

ידוע לי, ובכל זאת עברו כמה דורות מאז.

אלא ניסיון לפתור את העניין.

אם אני יכול למנוע ממישהו שייפגע אנסה למנוע את הפגיעה ולא אגיד לו שכואב לי שהוא נפגע.

ביחס להשוואה לערבים:

1. ערבי שפוגע בנו לא אמור לקבל תקציב.

2. מה זה מעיד על המגזר החרדי שהוא משווה את עצמו לערבים, זו רמת האכפתיות והקרבה שיש לו לשאר עמנו?

יש צביעות במקומות מסוימים אבל יש פה ניצול שיש צביעות בקצה כדי לא להתמודד עם ביקורת אמיתית.

עובדה, אתה מתעלם מהתוכן שנאמר ומשייך הכל לשנאה כדי לא להקשיב.

א. צריך להתייחס לכל אדם בכבוד, לא להגיב דברים רעים לגופו של אדם, לא להשפיל וכו'.

אני מאוד מאוד משתדל לקיים זאת בעצמי, ואם יש דיווח על הודעה שחורגת מהנ''ל אז היא יכולה להיערך ואף להימחק בשביל לשמור על הפורום נקי ונעים.

ב. אתה בוחר לייצג כאן את ההשקפה החרדית, ולכן כאשר ההשקפה הזו מותקפת - אתה נפגע מכך אישית. זה לגמרי מובן, גם לי יש דעות שלא יושבות לכולם כאן טוב בגרון.

אבל חשוב שתזכור שאנשים כאן לא מסכימים עם הדעות וההשקפה שלך, וזה לא נגדך אישית. במציאות כנראה נוכל להיות חברים טובים אם נכיר זה את זה, גם אנשים שכאן בפורום מתכתשים על נושאים ברומו של עולם.

ג. אל תשכח שהגעת לפורום שמן הסתם רובו מורכב מבניה ובנותיה של הציונות הדתית.

כמו שאני לא אבוא לפורום של ''שלום עכשיו'' ואז אתלונן שהם לא מקבלים יפה את העובדה שאני דתי מתנחל, כמו שאני לא אבוא לפורום של עמותות בעלי חיים ואתפאר באסאדו הרך והאומאמי שהכנתי לשבת קודש.

אתה מגיע לפורום של ציבור שרואה אידיאל בלהגן על עם ישראל, שנלחם במלחמת המצווה כבר 76 שנים, כאשר אין אחד מהציבור שלנו שלא מכיר חייל שנפל או אב שכול או ילד יתום רק מהשנה וחצי האחרונות.

אתה מספר כאן שהצבא מקולקל, שלימוד התורה פוטר אתכם מלהתגייס, שאתם אלה שמקיימים את התורה קלה כחמורה, שאתם אלה שממשיכים את אבותינו.

בזמן שאחינו (לא מטאפורית אלא אחים ממש) ובני דודינו ושכנינו עשו בשנה האחרונה מאות ימי מילואים, בזמן שאחיותינו גידלו בשנה האחרונה 5 ילדים לגמרי לבד וקרסו תחת הנטל, בזמן שאנחנו עובדים ומשלמים את המיסים שמממנים את המלחמה הזאת, אתה מגיע ומספר שלא צריך לעבוד ולא צריך להתגייס והציבור החרדי בעצם משלם מיסים כמו כולם ותורם כמו כולם ושותף כמו כולם וגם יש כמה משתמטים בתל אביב אז למה אנחנו מתלוננים על עשרות אלפי המשתמטים החרדים...

אז כן, זה פוגע כאן באנשים. יש כאלה שתרמו לעם ישראל כ''כ הרבה בשנה וחצי האחרונות, וזה באמת פוגע בהם לראות את החרדים ממשיכים בשלהם.

גם משה רבנו כעס, ''האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!''. אלא שאז הוא לא נענה ב''אבל אנחנו לומדים'' או ''אנחנו היהודים האמיתיים'' או ''אבל שבט בנימין לא קדוש כמונו ואנחנו מפחדים להתקלקל''. הוא נענה בהתחייבות שלהם לבוא למלחמה.

כמו שנאמר, זה הפך מדיון תיאורטי לדיון קיומי. השאלה האם הצבא יכול לתפקד כאשר יש ציבור יהודי גדול שמשתמט ממנו, קיבלה מענה שלא משתמע לשתי פנים.

מה אני בעצם אומר כאן?

שאתה כמו כל אדם אחר תמיד מוזמן לכתוב מה שאתה רוצה. אבל קח בחשבון שנושאים מסוימים מעליבים ומרגיזים, ממש פוגעים בנשמת אפם של חלק גדול ממשתתפי הפורום. לכן התגובות יהיו בהתאם.

שוב, לא במתקפות אישיות חלילה אלא בהשמעת האמת הפשוטה.

אם זה מתאים לך ואתה אוהב לדון, מוזמן.

אם אתה לא אוהב להיכנס לעין הסערה, אתה יכול פשוט לא לכתוב על הנושאים האלה.

יש לי משפחה גדולה בחסידות גור. איך אנחנו ממשיכים להיפגש ולדבר בכיף? פשוט לא מדברים על נושאים נפיצים. אני אוהב אותם למרות שהם משתמטים, הם אוהבים אותנו למרות שאנחנו מתגייסים, סבתא שלי (חסידת גור מבטן ולידה) אוהבת אותי גם אחרי שסיפרתי לה על ''הסוד שלי'' לפני הרבה שנים.

והאמת והשלום אהבו.

נ.ב.

כמובן כל הנ''ל זו דעתי האישית בלבד בלי שום קשר לניהול הפורום, אני מייצג כאן רק את עצמי.

בתגובה ארוכה ומשמעותית הוא מספר לך על הכאב של ציבור שמרגיש שנעשה לו עוול, ועל הדרך מביא דוגמא תורנית.

במקום להתייחס לעובדה שנכנסת לנושא נפיץ וזה הרגיז אנשים, אתה מתייחס ספציפית אך ורק לטיעון התורני - היישר לתוך הנושא הנפיץ. 

זה לא פיל בחנות חרסינה, זה צ'יזבורגר בבית הכנסת ביום כיפור.

אני דיברתי על משפ’ שכולות?? גם בביתר עילית היה לנו חייל שנפל הי’’ד, מה קשור.. דיברתי ככלל על הצבא כגוף מדיני ולא על יחידים הי’’ד, ואותו א’’א להגדיר ככשר וטהור.  ברור שנופלים הם קדושים וזה קונצנזוס.

ועדיין לקחתי לתשומת ליבי את ההערה, ואשתדל יותר לא לפגוע.

כי יש לי קרובי משפחה בבית שמש, כל פעם שהיה נופל מהצבא בשכונה חרדית היו צריכים להגיע דתיים לאומיים משכונות אחרות כדי שיהיה מניין בשבעה כי ניחום אבלים לא שייך אצל חרדים כנראה.

המדינה תתן לכם יותר תקציבים על לימוד תורה, ככה שגם מי שיש לו כמה ילדים יוכל להמשיך ללמוד/לחזור ללמוד ולא יצטרך לצאת לעבוד/להמשיך לעבוד.

ובתמורה- כל חרדי שיש לו פרופיל קרבי יעבור הכשרה קרבית של שמונה חודשים במחנה חרדי מפוקח באישור רבנים ובסופה יחזור לישיבה/כולל.

את השירות הרגיל יעשו רק דתיים וחילונים.

ואם חלילה תפרוץ מלחמה, בשדה הקרב יהיו רק אותם חיילים חרדים, ככה שהמחנה יהיה קדוש וטהור, וממילא תהיה יותר הצלחה.

ככה כולם מרוויחים- לימוד התורה יגדל. לא יצאו על חרדים. תהיה יותר הצלחה במלחמה.

הצעה טובה?

ראשית, יש כאלו שלא מסוגלים ללמוד יום שלם, ומה יעזור תקציבים. הנושא הוא אלו שרוצים ללמוד, והם באמת ישמחו ליותר תקציבים, אבל הרבנום החרדים לא יסכימו, כי מנחם בגין ב 77’ אכן נפגש עם הרב שך ורצה לתת 100 אחוז לישיבות, והרב שך לא הסכים כדי שלא לתח תלות, שאם פתאום יקצצו הישיבות יקרסו.. זוהי חכמה של דעת תורה.

ולגופו של שירות קרבי, לא יקרה, כי המדינה היא חילונית, ואין שום אפשרות לשת’’פ של מפקדים חרדיים המונהגים ע’’י דיני התורה בלבד, למשל בשאלה חיי אזרחי אוייב מול חיי חיילנו, או נוהל שכן לדוגמא (ציינתי בעבר את ידידי מר משה קינן שיחי’ מישוב שילה שבנו הי’’ד נרצח אחרי ביטול נוהל שכן והוא מאשים את אהרן ברק שליט''א ברצח בנו יחידו)

ולא מפקדים שמנוהלים ע’’פ ספר החוקים של המדינה, (מדינת חוק, לא?) אז לכן זהו דיון תיאורטי ולעולם לא מעשי.. רק במדינת הלכה, וזו תהיה בביאת המשיח בלבד, ואז כבר יכתבו חרבותם לאיתים וגר זאב עם כבש..

שנוכחתי לדעת שאף צד לא משכנע את הצד הנגדי, אז זה פשוט לטחון מים.. הבה ונתמקד במאחד, מתוך אהבת ישראל אמיתית (לא בציניות!)

חיבוק (: 

אחינו, אדם שקורא לאחרים שהוא חולק עליהם רשעים ומאמין בזה לא באמת אוהב אותם.

תעבוד על המידות שלך לפני שתדבר על אהבת ישראל.

אחרים פה מדברים מתוך אהבה, אתה מדבר מתוך שנאה.

אין קשר בין זה לאהבה, אדרבא אם אתה אוהב באמת מישהו והוא לא נוהג כהלכה יש עניין שתעיר לו על זה גם אם זה במחיר שאתה קורא לו רשע.

לי יש מעט חברים חילונים. הם רשעים, זה אומר שאני שונא אותם? הפוך

ולדעתי באנגי לא בא ממקום בכלל של שנאה, הוא פשוט מאד מקובע בהשקפה וזה סבבה לגמרי 

ארץ השוקולד, שים לב.

מי שירצה לשמוע אחזק אותו, אבל על רשעים גמורים (שדוד המלך ידע שלא ישמעו) נאמר ’’הלא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתמוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי’’

שבן גוריון נתן ללומדי תורה,

זה גם רשעות שלו?

אם לא, ומדובר בדבר טוב לדעתך אז גם לדעתך הוא לא רשע גמור.

בשיח עם חברים אחרים אתה מדבר על החבר הרשע הזה והחבר הרשע האחר או שאתה מדבר עליהם באופן מכבד יותר?

אתה קראת לחבריך רשעים, אני שאלתי על דבריך וזרמתי עם הלשון שאתה נקטת בו. לא הבנתי איך החילוק הזה קשור.

1. איך זה תורם לקרוא לאחר רשע לא בפניו?

2. האם אתה בשיח עם חברים קורא לחבריך החילונים רשעים? אם כן, למה?

בסוף הלכות מלכים ב2 פרקים האחרונים על המשיח

מדברי הרמבם. אלא כל צורת שלטון. ולאו דווקא צדיק.

פדוט הוכ דיבר על מלך צדיק כדי לומר שאם יעמוד מלך מבית דוד צדיק ולא יצליח בכל מה שקשור למשיח, הרי הוא ככל מלכי בית דוד הכשרים שמתו.

אבל משמע מדבריו שיכול חעמוד שלטון צדיק בינוני או רשע לפני מלכות המשיח

את העין השלילית שלך על אחרים, ואת ההתעלמות שלך מהשלילי שאצלכם. לפני שאתה מעיר לילדים של השכנים, תדאג לילדים שלך.

תפסיק להתקרבן על עצמך ולהטיף לאחרים כדרכו של הציבור שלך.

"מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול".

נתחיל.

אלו נלחמים ואלו לומדים:

כן, אבל רק שחלילה לא יקחו לכם את בין הזמנים. מדברים על החשיבות של הלימוד ושל כמות הלומדים בשביל הצלחת החיילים, אבל יוצאים לבין הזמנים כשאחים שלכם מחרפים נפשם במלחמה. צביעות וגועל נפש, אין הגדרה אחרת.

צריכים הפוגה? תעשו סבב בין הישיבות שכל אחת תקבל שבוע חופשה בזמן אחר. שמעתי רק רב חרדי אחד שאומר את זה, וגם זה באיחור.

אז אתם לא באמת לומדים בשביל עם ישראל אלא בשביל עצמכם, ומחפשים סיבות לשכנע אותנו לתמוך בכם.

מסירות נפש לקב"ה:

בואו תלמדו מאיתנו שיעור במסירות נפש אמיתית לקב"ה. שיחה של חייל שלחם בעזה טובה יותר משמוס של המשגיח הדגול ביותר.

כבוד לגדולי דור:

כן, כל עוד הם מהציבור שלכם. אחרת הם מוחרמים במקרה הטוב ומבוזים במקרה הרע.

ועשית ככל אשר יורוך/דעת תורה:

ומה עושים שכמעט כל הרבנים החרדים הספרדים מורים לבחור במפלגה החרדית הגדולה שס שהעומד בראשה הוא מחלל שם שמיים, מבזה רבנים (כולל את הרב עמאר), גנב ומושחת?

זו דעת תורה? לא. זה עיוות של התורה וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה.

אהבת ישראל:

תתחילו מלאהוב זה את זה, טוב?  ספרדים, אשכנזים, מחבלים ושוינאים. רק אחרי זה נאמין לכם שאתם באמת אוהבים את עם ישראל.

חזרה בתשובה:

אם מישהו גזל, לפני שהוא דופק על החזה הוא צריך להשיב את הגזלה. רובכם חטאתם בהסכמי אוסלו, אז קומו ותתגייסו ותתקנו את הנזק שגרמתם, במקום שאחרים שלא חטאו יתקנו אותו.

תחזרו בתשובה בעצמכם לפני שאתם מטיפים לאחרים לחזור בתשובה.

אבל משום מה, לא ראיתי גדול דור אחד שלכם שאומר את זה.

לימוד תורה:

כן, רק לא תנ"ך ומחשבת ישראל לעומק. כדי שחלילה לא תראו אין שום בסיס אמיתי להשקפה שלכם.

לשון הרע:

אסור. עד שזה להמציא שקרים במשרפות שלכם ובבית יעקב (אחיות שלי למדו שם. מכיר).

צניעות:

לפני שאתה מעיר לאחרים על צניעות, לך לכל הנשים אצלכם שחובשות את כל הפאות הפרוצות וחצאיות הכמעט מיני (כולל נשות רבנים ואברכים) ותעיר להן.

שמירת עיניים:

אז איך בחורי ישיבה צעירים יוצאים לשנורר כסף בשביל הישיבות שלהם לפני פורים?

לבוש גויים:

חח. תתחיל עם בחורי הישיבה הליטאים, שיגדלו זקן כמו הבייניישים,  שיורידו את הפוני, שילבשו חליפות לא צמודות. אה וגם שלא יעשנו.

היחס למדינה:

יש כלל הלכתי של היוצא מן הטמא טמא. על המדינה זה לא תופס אצלכם. המדינה טמאה וטרפה, אבל הכסף שלה כשר לכתחילה. ההשקפה שלכם כ"כ ילדותית, עד שאתם הציבור שהכי נהנה מהמדינה אבל חושב שזה צדיקות לא לתת לה מי שברך (שכל אחד מכם חותם כמעט על כל מילה בו). הרב יצחק יוסף איים שתעזבו את המדינה, כאילו שבמקום אחר בעולם תקבלו פרומיל ממה שאתם מקבלים פה. פשוט התנהגות של ילדים קטנים.

הקטע של הלגיון של מלך ושל ההיתר לשקר ולרמות בשביל לימוד תורה שיבש אתכם לגמרי.

תחזרו למקורות. תלמדו תורה באמת. תתחילו מהתנ"ך. תפסיקו את הלימוד הפלפולי המוגזם בגמרא ותלמדו בצורה ישרה, גם אם זה לא מסתדר עם הנטיה שלכם לטהר את השרץ בק"נ טעמים. תלמדו ספרי מחשבה מכל גדולי ישראל ותפתחו השקפת עולם אמיתית ודעת אלהים שלמה ועמוקה.

תקשיבו לקב"ה ולתורה במקום לדברר אותם.

ומכאן פניה לציבור הדת"ל:

יש לנו תפקיד גדול, שהחרדים לא עושים ולא יעשו. אסור לנו להסתמך על התורה שלהם ועל זה שהם יחזירו את עמ"י בתשובה. אנחנו מייצגים התורה המסורתית האמיתית, ועלינו להתנהג בהתאם ולהשקיע בהתאם. וזה מוטל על כל אחד מאיתנו ולא משנה במה הוא עוסק.

הבהרה- אני ממש לא שונא חרדים. יש לי חברותא חרדי ואני גם עובד עם חרדים. אני מעריך את כל הטוב, בפרט אצל החרדים הפשוטים שלא מתעסקים בפוליטיקות וכו'. הביקורת שלי נובעת מרצון שהם יתקנו את הדרך שלהם (מה שמתחיל מהבנה של הטעויות הגדולות שלהם) ויהיו שותפים מלאים לעשיית רצון ה' כפי שהוא באמת.

לפחות לגביי.. יש לי שני שיעורים קבועים בשבוע של נ’’ך, אבל ע’’פ השקפת רבותינו ולא ע’’פ אתר 929 המשוקץ.

ואני ’שוינא’ והשותף שלי ’מחבל’ ונחנו מסתדרים מצויין ויודעים לשים מחלוקות בצד

ולגבי צניעות אשתי ואחיותי צנועות

והבת אולפנה הכי צדיקה שיש היא בכלל צדיקה נסתרת שכשהיא בבית מסתובבת עם מכנסיים וטי-שירט...

(כנראה... אני מניח שלזה הוא התכוון, כי אם לא אז די ברור שהוא טעה...)

לאתר של מכללה..

לפני שכותבים משהו על ציבור כדאי לחקור קצת מעבר, הוצאת שם רע זה חטא חמור מאד

אולי לפי ההלכה ללכלך על ציבור שלם זה יותר גרוע מללכלך על אדם פרטי,

אבל כאן בפורום - זה לא עובד ככה.

לכתוב שם של אשה מסוימת שמתלבשת בצורה מסוימת, ביג נו.

כנ''ל לכתוב על אולפנה מסוימת שבה לטענתך כולן לא צנועות.

ובאופן כללי הייתי ממליץ פחות להסתכל על נשים במעיין ועל בחורות באולפנה. לא נשמע לי קדוש במיוחד, גם אם המטרה (להזדעזע ולכתוב על כך בפורום) קדושה בעיניך.

גם אם מישהו יכתוב ''החרדים לא לומדים אלא סתם משתמטים'', זאת זכותו.

אבל אם מישהו יכתוב ''דוד כהן מרחוב שמעוני במעלה גבעה לא לומד אלא סתם משתמט'', ההודעה הזאת לא תהיה מקובלת כאן.

גם אם הוא מרגיש שאומרים לשון הרע זה לא מתיר לו להגיד גם..

(אגב, זה דווקא כן על קבוצה, זה הוצאת שם רע על כל בנות האולפנה בישראל וב"ה יש הרבה צדיקות וצנועות)

מי לכלך, מה לכלך? ציינתי עובדות יבשות וידועות, וזו בחירה שלכם להיפגע, לעשות מעשה זמרי ולבקש שכר כפנחס.

חד משמעתי באחוזים, בנות המגזר החרדי יותר צנועות מהצה’’ד.

יש צדיקות יותרופחות לכאן ולכאן, אבל אני מדבר על הכלל.  

אני מצביע על בעיה רוחבית, כשם שאתם אומרים החרדים משתמטים, לצנזר כדי לטאטאות בעיה מתחת לשטיח זה לא מקובל עלי.

מי לכלך?

רק ציינתי עובדות...

קצת כמו ילד שאומר למורה ''אבל המורה לא דיברתי! רק אמרתי לו ש...''

בסוף כל מגזר שמרגיש שהשני אומר לו :"אני טוב ממך בזה ובזה" מרגיש מאוים ולא מרגיש את אהבת ישראל המתבקשת. 

ולמעשה בדיונים האילו פה קרה הדברים הזה בשני הכיוונים - בסוף יצא שכל אחד אמר במה הוא טוב, וגם מצא במה המגזר השני בעייתי. 

וזה מרחיק, לא מוצלח לצורך חיבור

ובטח לא בשרשור שאתה אומר שאתה רוצה לעזוב את הפורום. 

על כל פנים ברור שהאנשים פה כתבו רק מכאב או תסכול, לא ממקום שרוצה להכאיב.

הפער בתפיסות הוא לא קל....

אבל עם ישראל עבר דברים קשים מזה - קחו את קופת החסידות למשל. 

אפשר לצמוח מזה. 

בעז"ה.

מעדיף להתמקד בחיזוק תורני להצלת החטופים ולמען עם ישראל, ופחות להגיב למשמיצים ומלעיזים.

היו ברוכים

ואגב אתם לא יודעים כמה תגובות תומכות קיבלתי באישי מאנשים בוגרי הצה’’ד על הבעיות שהצפתי, ואני מבין שלא נעים לשמוע.

אבל איך אומר ארץ השוקולד? תפסיק לשוטט בקליפות האינטרנט.

מקבל את התוכחה.

וקורא לו להצטרף(:

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !