הלוואי שהיא תתישר.

אל תזלזל בה.

היא גדלה את נ' י' וא'

אולי היא נכנסה לדיכאון או משהו.

תנסה להפעיל אותה

אולי תעשו הליכות משותפות.

היא לא 100 זה בטוח.

השאלה ממה היא סובלת. האם זה עניין נפשי כמו טראומות או שהיא בכלל בספקטרום. כדאי לברר אם זה משהו שניתן לטפל בו או לא כדי שלפחות תהיה לך תמונה ברורה.

רק יש לי שאלה אליך.. אני סקרן.. אם היית חוזר אחורה היית מתגרש? 

לא יודע להגיד, אז לא התגרשתי בגלל הבושה..

מבלי לשלול על הסף את התחושות שלך, איך אתה יכול להשבע שהיא בריאה בנפשה?

מה זה נראית כמו שק תפוחי אדמה?

ולמה שהיא תלך לעשות טסט לרכב?

מה זה שואפים לבינוניות? ואתה מה? עשית אקזיט? נינג'ה ישראל?

השיח שלך נשמע מתנשא ומזלזל מהצד שלך. למי יהיה עצבים להשקיע בתוך שיח כזה?

היא לא נשמעת בריאה בכלל לפי התיאורים האלה. היא הלכה פעם לפסיכיאטר? אבל לבד? ניסית "לרפא" אותה למען הריפוי ולא למענך?

ואל תיקח דוגמא ממני, אני הכי לא הבעל המושלם, אפילו להפך, אבל בחייך, שחרר מהאגו האשכנזי המתנשא הזה ותטפל בה כמו שמטפלים בחולה על מיטת חוליו. אולי היא צריכה כדורים, אולי היא בדיכאון לא מאובחן, ואולי.... תחזיק חזק.... אולי גם *היא* לא נמשכת *אליך*?

צר לי, נשמע שיש לך לא מעט דברים שאתה צריך לסדר בעצמך לא פחות ממה שיש לה.

אל תכעס טוב? אני רק רוצה שיהיה לכם טוב.

התגעגעתי לתשובות האלה פה..

תודה אחי! אתה ממש צודק שאני קצת מתנשא, אבל זו האמת. הכי אובייקטיבי, נשבע.

לא אכפת לי שהיא לא נמשכת אלי.

שפכתי הון על טיפולים זוגיים. אני יכול להיות יועץ בעצמי. היא כזאת והיא צריכה גבר כזה. 

והיא בריאה בנפשה. היא פשוט ככה. כמו שזה לא יאומן בשבילך לקרוא את זה, בשבילי כל לילה זה לא יאומן להגיד לה "מה? את לא מתקלחת?". 

יש בנות ברמה יותר גבוהה ויש כאלה שלא. בוא לא ניתמם.. טעות של ילד גרמה לי לא להעריך את עצמי ואותה נכון והיום אני כאן עם פערים גדולים מאוד.

גם אצל אישתך זה ככה. יש מקור לאורח החיים שלה. אני לא אומר שזה לא מצריך איזה תיקון או איזון, אבל אל תצא מנקודת הנחה שהיא פשוט ככה כי ככה. זאת בינוניות 😊

בקיצור, אל תשלול על הסף אפשרויות נוספות.

ואל תשכח, אם הגיעו מים עד נפש, גירושין זאת לא מילה גסה. אתה זכאי לאושר של עצמך.

רק תנסה לשפצר את הדרך שבא אתה עושה ואומר דברים. אחרי הכל, מדובר פה בבני אדם עם רגשות.

אוסיף גם שחבל על הזמן שעובר והוא חי בהרגשות האלה. הוא צריך לנקוט בצעדים. נסיון תיקון או פירוק.

אגב, אני מכיר משפחה כזו. משפחה ענקית של בנות. משפחה מקסימה. וכל אחד מהחתנים שם ניסה לטפל באישה שלו כל אחד בשיטה אחרת וזה לא עבד.

כך שזה לא תמיד משנה אם נולדה או לא נולדה דבילית כלשונך. עם זה הוא צריך להתמודד בהווה.

|אזהרת תגובה פחות מכילה לפניך|

לכן אם אתה לא במקום לקרוא אותה - מוזמן בהחלט לדלג

או לקרוא ולזרוק לפח אם לא מתאים.

תשמע, הדבר הראשוני שעולה לי מהודעתך זה מה שכתבתי בכותרת -

בנאדם,

קח אחריות על החיים שלך.

קח אחריות על הצד שלך.

כל ההודעה כולה נשמעת כמו זריקת אחריות אחת גדולה.

מחילה, אבל זה ממש נשמע בבחינת "אכלו לי שתו לי".

התחתנתי - כי נקלעתי לסיטואציה, ילד ללא הכוונה וכו'

הבאתי 3 ילדים עם האישה הזו - כי מה? אתה מתאר זאת קורה למן ההתחלה.

אני מזכיר לה לצחצח שיניים - ?!

אני מזכיר לה להתקלח - ?!

איפה הצד שלך בסיפור?

קח אחריות על הצד שלך.

ודאי שזה לא תקין להזכיר לבן הזוג להתקלח ולצחצח שיניים. היא לא הבת שלך. ולא הבת בת 3 שלך. היא אדם בוגר.

אם היא לא עושה זאת? שלא. זה שלה. מה קשור להזכיר לה?

ועוד אתה מתאר שאתם נשואים לפחות עשור אם לא יותר. אז מה? היכן לקיחת האחריות שלך כאן?

להמשיך בדימניקה לא הגיונית שנים על גבי שנים? כן, גם מהצד שלך?

ואתה ממשיך

משתמש במילים שאני לא אחזור עליהן למה התחתנת איתה - ובכן היכן לקיחת האחריות *שלך* לכך?!

מצטערת לומר לך, אבל גם מהיכרות מקצועית וגם מניסיון אישי - אנשים יכולים להתחתן גם בגיל 18 ולהיות בוגרים ואחראיים על המעשים שלהם וללכת בעיניים הכי פקוחות, בוגרות, שקולות ואחריות לתוך מערכת הנישואין.

ומכיוון שאינני יכולה לתת פנים ושם לזוגות בפן המקצועי, כן חשוב לי לכתוב מהפן האישי - גם בעלי וגם אני התחתנו בגיל 18. כן. היום בני 36, נשואים ב"ה 18 שנים.

לא הוא ולא אני באנו בתור "ילדים ללא הבנה", אלא עם אחריות, רצינות, בגרות ורצון שלם.

ושוב, מכירה עוד סיפורים רבים שלא יכולה לתת להם שם.

הגיל עצמו לא צריך להיות פקטור, אלא שוב - לקיחת האחריות.

אתה יכול להיות בן 18 ואתה יכול להיות בן 30+, מה שמשנה שתדע לקראת מה אתה הולך, קח אחריות על חייך, תהיה גבר.

לא עשית זאת? 

על מי האשמה?

על מי האחריות?

לא גם עליך?

נשמע שאתה פשוט זורק הכל על אשתך.

וריבונו של עולם, באילו מילים אתה מכנה אותה?

אשתך

אם 3 ילדיך

"שק תפוחי אדמה" - ?!?!

נשארתי ללא מילים כאן.

פשוט לא מכבד, מבזה ונוראי בעיניי.

לאף אישה לא מגיע שיקראו לה כך.

וחשבת פעם שאותו ה"שק" שאתה מכנה נשא בתוכו את 3 האוצרות שנשמע שאתה כה אוהב ורק בגללם נשאר?

אתה מצפה ממנה להישאר באותו משקל של החתונה?

אתה מצפה שלא תשתנה אחרי 3 לידות?

ואחרי יותר מעשור?

אתה נשארת בדיוק אותו דבר כמו בגיל 17?

וגם אם נניח נניח שכן - אתה ילדת?! ועוד 3 פעמים?!

מה עם ראייה יותר בוגרת ומציאותית שלך? שוב - לקיחת אחריות *שלך* לראות באישה אדם שלם ומדהים, ולא פקטור של מספר קילוגרמים ממש כמו שק תפוחי אדמה?!

באמת ה' ישמור עם הדימוי הזה. 

אתה לא אוהב אותה ולא נמשך אליה כלל כדבריך,

עוברות שנים רבות ועוד שנים כדבריך ואין שינוי,

אתה מנסה אלפי שיחות ואלפי טיפולים זוגיים וכלום לא משתנה כדבריך -

אז מה?

איפה לקיחת האחריות שלך על החיים שלך?

מה אתה מצפה שנאמר לך כאן שלא שמעת כבר?

שמה?

אדם צריך לקחת אחריות על חייו. על הבחירות שלו.

גם אם טעה - לבחור שוב.

אתה יכול לבחור בכל רגע נתון.

אם להישאר בטוב.

או להיפרד בטוב.

אף אחד לא ראוי להיות ברע.

לא להישאר ברע.

ולא להיפרד ברע.

לא.

אף אדם לא צריך לחשוב שנגזר עליו להיות אומלל ולהמשיך ולחיות באומללות כל חייו.

תבחר בטוב.

תבחר בחיים.

אתה כותב שאתה לא עושה צעד בגלל הילדים. 

זה כמובן מובן, אבל חשבת רגע מה הם מרגישים וחושבים?

שהם רואים דינמיקה כזו רעילה בין ההורים שלהם?

שאבא שלהם מכנה את אמא שלהם שק תפוחי אדמה? (כן. ברור לי שלא אמרת זאת בפניהם, ותאמין לי שהם מרגישים את השדר והתדר גם בלי אף מילה אחת. הלוואי שהיינו חדים כמוהם בחושים הבריאים שלהם.)?

מה אתה מראה להם? איזה מודל לזוגיות?

איזה מודל לזלזול כה עמוק באמא שלהם?

איזה מודל של חוסר אהבה ולהישאר מכוח האינרציה?

מה הם יכולים להרגיש בעתיד שבגללם אבא שלהם היה תקוע במקום אומלל? שיקחו את כל העול הזה על הכתפיים שלהם?

איך הם אמורים למצוא זוגיות טובה, אנשים טובים, לפי איזה תיווך או איזו דוגמא אישית או איזה מודל?

מה הם עכשיו ולא רק בעתיד מרגישים בבית? בבית בלי אהבה בלי משיכה ועם כמויות של זילזול והקטנה ועוד?

זה *באמת* מה שהכי טוב להם?

אני לא עונה את התשובות, הן רק אצלך.

אבל קח גם את כל המכלול בחשבון.

ורק לחדד חידוד חשוב מאוד - אני ממש לא אומרת לך מה נכון או לא או איזו בחירה נכונה או לא.

בין אם תישאר ובין אם תיפרד - אין שום בעיה העיקר שתיקח אחריות ותבחר מה שהכי נכון לך, לאשתך, ולילדים. לכל המשפחה.

אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך ולא יודעים גם את כל מציאות חייך. רק אתה.

ואתה שם בסל אחד דברים לא הגיוניים כמו להזכיר לה לצחצח שיניים ביחד עם הסבר על טסט או חשבונות וכן הלאה.

זה לא מקדם וגם לא נכון לעשות זאת.

צריך לעשות כאן הפרדה דבר דבר ולדון בו לעומק בפני עצמו.

כנ"ל על האמירה שלך שהכל תקין ומעולה מהפן הנפשי והפיזי.

נשמע תמוה וכדאי לבחון זאת - עבורכם ובשבילכם. אבל בצורה רצינית ולעומק ורק אצל אנשי מקצוע המומחים לכך.

ואם באמת במאת אין - אז שוב חוזרת להתחלה ולסיכום -

הסיכוי שמשהו ישתנה תלוי הרבה מאוד גם בך. גם בצד שלך.

בלקיחת אחריות שלך.

גם אם בעבר לא לקחת, גם אם בעבר עשית טעויות -

אתה גדל ויכול לבחור תמיד.

זה הרבה גם בידיים שלך.

לשנות דינמיקות לא הגיוניות (כמו לא להזכיר לה לצחצח שיניים או להתקלח, למשל),

להיות קצת עם עין טובה על כל מה שהיא *כן* ולא רק מה היא לא, ובטח שלא ביחס מחפיר כלפיה כשק תפו"א,

לראות כמכלול את מציאות חייך, חייכם, ושל הילדים ולקיחת כל הצדדים בחשבון ולא רק צד אחד שבטוח אם אבא ואמא תחת אותה קורת גג אז הכל תותים. כי זה ממש לא נכון...

וכן הלאה 

העיקר - לקחת אחריות.

ולבחור.

את הבחירה הכי נכונה עבורכם כמשפחה. מה שהיא לא תהיה.

ב"ה שתהיה ברכה והצלחה

מעריך.

הכל טוב, לא מתרגש ולא מחפש הכלה.

לא התכוונתי לפגוע בה, שק תפוחי אדמה כי היא לא מפסיקה לזלול, עוד ועוד בלי משמעת עצמית. אני עושה ספורט קבוע. לה כמובן אני לא אומר את זה. 

לקיחת אחריות? ראית כמה דברים אני עושה ועשיתי. הדבר היחיד שאת רומזת לו, גירושין,לא בא בחשבון בגלל הילדים. 

להתקלח? אני אמור לישון לידה, אמור להימשך אליה... במקום שהגבר כאילו ישכח להתקלח, אצלנו האישה כמו גבר.

הילדים לא קולטים כלום, ואם כן קולטים אז תחושות ואווירה שגרתית ונורמלית. תאמיני לי.

מה רוצה שתגידו לי? לא יודע, אני זוכר שפעם פריקה פה הייתה מפיגה את תחושת הבדידות והתסכול...

א. קודם כל שמחה על הרישא, כי בעיניי רק הכלה כאן גם לא נכונה וגם לא מקדמת.

ודווקא הבאת הדברים כהוויתם יכולה רגע לצבוע באור חד וברור את מה שראוי. (במקרה של תגובתי, רציתי לשים את האור הזה על לקיחת האחריות שלך).

ב + ג. לא התכוונת לפגוע באשתך - אבל בפועל פגעת. לכנות כך כל אישה, בטח אשתך, זה לא מכבד בלשון המעטה.

זו דוגמא למשל ללקיחת אחריות אחת מני רבות עליה דיברתי.

לא התכוונתי ללקיחת אחריות בלקלח את הילדים / לבשל / להכין שבת וכן הלאה

התכוונתי ללקיחת אחריות מהותית על חייך, אותה פירטתי למעלה בהרחבה. מציעה לקרוא בשנית כדי לראות סעיף סעיף ודבר דבר בנושא לקיחת האחריות.

ד. מה יקרה אם לא תזכיר לה להתקלח?

היא לא תתקלח לעולם?

שואלת ברצינות.

האם תתקלח פעם בשנה? פעם בשבוע? מה?

ניסית פעם לא לומר לה? מה קרה אז?

ה. הלוואי לגבי מה שאמרת על הילדים. באמת. מהסתכלותי את החיים לצערנו זה לא יכול להיות כך כאשר בלב משהו אחר (ממש בבחינת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, רק בטורבו אצל הילדים שחשים הכל).

ו. לגבי מה שאמרת שפעם פריקה הייתה מפיגה את תחושת התסכול - חוזרת להתחלה - בעיניי יותר מאשר הכלה שלא תיתן לך הרבה כ"כ, דווקא דחיפה לאקטיביות נתפסת בעיניי שאכפת מהאושר שלך ושל כל המשפחה שלך מאשר להתבוסס בבוץ.

כי אם באמת רוצים שיהיה לאדם טוב, אזי רוצים שהוא יצא מהאפילה לאורה, בחיים עצמם, שבאמת יחיה, שבאמת ישמח, שבאמת ירווח לו. 

ויותר מהכלה אתה צריך אומץ לבחור בחיים (ולא, אני לא רומזת לבחירה כזו או אחרת, אלא כן אומרת בפירוש ולא רומזת לבחור את הבחירה שתעניק טוב לחיים של כולכם. כי ככה זה לא טוב. ככה זה רע. אתה מתאר זאת כך. אלו הן מילותיך שלך.

ואני לא מאמינה שאדם צריך להישאר ברע ולחיות ברע. לכן או לנסות להישאר בטוב או אם לא מצליחים להיפרד בטוב. והרחבתי בהודעה הראשונה על עוד צדדים גם בבחינת הילדים וכו'.

ובעיקר בצד שלך בלקיחת האחריות כנ"ל).

מותר לך כמובן לחשוב אחרת, זכותך המלאה להישאר כך וגם עוד עשור המצב ישאר כך. לגיטימי לגמרי...

פשוט בעיניי זה לא מקדם לא אותך ולא אתכם.

ואתה יכול לכתוב כאן עוד 15 שנים בדיוק את אותו הדבר, רק בתוספת שיערות שיבה...

ב"ה שהקב"ה יאיר לכם 🙏

הכל לפי העניין של כל נושא ונושא, שרשור ושרשור.

וכאן ספציפית לפי מה שלענ"ד יותר מקדם (ומנכיח את האפשרות לראות את המציאות עצמה שיכולה להיות שונה מכפי שחושבים)

לגבי מה שרשמת ולאחר קריאת -רפרוף- דברי נגמרו לי השמות

מובן בין השיטין שהמכלול גורר את כל הנ.צ. -ים שרשמת

כלומר, לולי בסיס -בייס- יציב , היתה הבלגה על xyz .

לגבי נישואין צעירים. אמנם גם בגיל 25 עושים טעויות, אך לאו כל יומא מתרחיש ניסא, ואכן - מדוע לא היה אצלך מישהו שהאיר את עיניך - יא אבני, שוויה שוויה,

מובן שבמהלך השנים ניסית להשפיע אך במכלול הקיים זה הסיפור וזהו,

לגבי אחריות אישית - לדעתי דברים בסיסיים זה השפעה על הבית וזה לא בגדר 'אבא שלה' . הרי אם בעצלנות לא מקובלת, תזדקק לטיפולים רפואיים מיותרים, זה רשלנות שמשפיעה על הבית- זמן, כסף,

ד' ייתן לך כוחות

ועליה

ועל הילדים

כי אתה מאוד לא מציאותי

לא רואה נכון

מתנהג בגאווה ואנוכיות שמעוורים אותך

ולא מודע לעצמך.

אני מאוד מבינה שקשה לך ובטח ממש לא נחמד לשמוע תגובות כאלה,

מקווה שתרגיש בלב שזה לטובתך.

לפקוח עיניים זה תהליך כואב. 

מלבד הערות נכונות שכבר העירו לך אחרים -

מה אשתך עושה כל היום?

נשמע לי מאוד לא סביר שמישהי 'בריאה בגופה ובנפשה', יושבת על היום ולא עושה כלום. לא מטפלת בילדים, לא מבשלת, לא מנקה, לא עושה כלום?!

לכן יש שתי אפשרויות - או שסיפרת לנו רק חלק מהתמונה, או שהיא לא בריאה. יתכן חוסר בויטמינים/הורמון/ברזל וכד' ואם שוללים חוסרים - זה בהחלט נשמע דיכאון. כמובן, איני מוסמך לאבחן ולא מאבחנים מכמה הודעות בפורום, אבל בהחלט אפשר לטפל בזה.

נ.ב.

כמובן, יש טעם שתציע ממקום משתף ולא ממקום שמשדר שאתה אבא שלה.

נ.ב2

עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלושה הריונות ולידות, זו עליה סבירה לחלוטין. לטובתך, וותר על הביטויים המזלזלים (קודם כל בתוך הראש שלך). אישה אמיתית אינה בובת ברבי.

ממליץ שתתחיל מרופא משפחה, לבדוק חוסרים - ויטמינים, ברזל, בלוטת התריס, תפקודי כבד וכו'. אם הכל תקין, אז בהחלט ללכת לאיש מקצוע לאבחן דיכאון.

שהיא בוודאות בריאה בנפשה.

לגמרי נשמע שלא.

היא זקוקה לעזרה ולעין טובה וחומלת מהאיש שאמור להיות הכי טוב וקרוב אליה בעולם.

או שאתה מציג תמונה מאוד חלקית.

של אדם שיש לו בעיות נפשיות,

וחושב שאשתו אינה כזו.

חשוב לעצור שנייה.

א. יכול להיות שמדובר בהפרעת קשב וריכוז, ממליצה ללכת לגורם מקצועי מוסדר ולבחון זאת.

ב. יכול להיות שמדובר בעייפות כרונית, ממליצה ללכת לרופא המשפחה ולשאול על כך, נשמע תואם מאוד.

ג. יכול להיות שכן מדובר במשהו נפשי כמו דיכאון, כנ"ל, ללכת לאיש מקצוע מוסמך ולבחון זאת לעומק.

ד. יכול להיות שמדובר בחסרים של ויטמין די / ברזל / מאגרי ברזל / אנמיה / בלוטת התריס וכן הלאה, וחשוב לקבל מענה תרופתי ורפואי לכך (זה לא נדיר כלל ואף נפוץ וצריך פשוט להיות מודעים ולטפל בזה).

ה. יכול להיות שמדובר במשהו אחר פיזי או נפשי או שניהם, חשוב מאוד לבדוק זאת ולא כדאי לפטור ב"אין לה כלום" וזהו.

ו. והכי חשוב -

אתה מתאר אישה שהביאה לעולם 3 ילדים

עובדת בעבודה כל יום (!)

כבר כאן, גם אם היא לא תעשה כלום, היא לוקחת על עצמה גם את הקללה של חווה וגם את הקללה של אדם.

גם אם היא לא תעשה כלום מעבר, אתה מבין שגם היא עובדת וגם אתה

אבל רק היא סחבה וילדה את הילדים.

כבר יש לה "פור".

ואני לא אוהבת להשתמש בזה, אבל המחשבה שלך כל הזמן כל הזמן לוקחת אותך למקום הזה של "אני עושה הכל והיא כלום"

אז ממש בבחינת עם עיקש תתעקש, כדאי לענות למחשבה הזו.

אתה יודע, יש לכולנו עיוותי חשיבה מדי פעם, וחשוב מאוד להיות מודעים אליהם כאשר הם לא מקדמים אותנו, ויותר חשוב מכך - לעבוד ולתרגל איך להתקדם למחשבה מקדמת, לתגובה עניינית והגיונית ולא להישאר רק במחשבות האוטומטיות.

- לגבי הסעיף הזה - ב"ה אצרף בתגובה נפרדת הרחבה על העניין.

ז. שוב, נסה לראות את אשתך במבט של עין טובה יותר,

אשתי הביאה לעולם 3 ילדים,

אשתי עובדת כל יום, למרות שרק אני הוא זה שהתחייבתי על הפרנסה,

אשתי כן עושה אחרי העבודה מטלות, גם אם הן לוקחות לה יותר זמן,

וכן הלאה - את כל מה שכן.

וגם את המה שלא - לדון לכף זכות. 

אולי יש לה משהו מ-5 הסעיפים שלמעלה שחוסם אותה?

אולי גם כשהיא אוכלת לעיתים זו אכילה רגשית בגלל הצד שלך דווקא, ממש אכילה רגשית כי בעלי ככה חושב עליי (היא בטוח מרגישה, כן?),

אולי כאשר היא גוללת שעות בנייד (כמו המון המון אנשים ונשים בדורנו...) זו בנוסף גם סוג של בריחה כי פשוט לא טוב לה? ובראש ובראשונה לא טוב לה היחס של בעלה אליה, מה שהיא עבורו בלב שלו...?

אולי הריחוק הפיזי כנ"ל, כי היא לא מרגישה קרובה אליך רגשית, גם מהצד שלך - אתה הרי מחויב לה בכתובה, מה עם לפייס אותה בדרך אמיתית ועמוקה ולא רק "מה, את לא מתקלחת?! חתיכת שק תפו"א..." כן? זה לא מזמין ההרגשה הזו, זה מרחיק ופוגעני. גם אם לא תאמר ישירות, אישה מרגישה הכל. ואיך היא תתקרב אליך אם כך אתה רואה אותה? שכל דבר ודבר בה רע?!

לא הגיוני. ושוב - קח אחריות על החלק *שלך* בזה - שהוא עצום!

אולי היא שכחה את יום ההולדת שלך כי היא פשוט לא חזקה בתאריכים וכו'? רוב האנשים שאני מכירה כמוה דווקא ומעטים הם אלה שזוכרים תאריכים. חשוב לך? תזכיר לה. ככה פשוט.

ולא לקחת תכונה שהיא לא חזקה בה, כמו לזכור תאריכים, או ארגון ותקתוק ולהפוך את זה כדי להשחיר את כל מי שהיא וכל האישיות שלה. לא!

לראות אותה כאדם שלם ויפייפה, כמכלול, כחלק אלו-ה ממעל!

מה טוב בה?

מה החוזקות שלה?

נסה לראות את זה.

להדגיש גם את זה.

זה לא פייר לראות רק את הרע. מילא גם את הרע וגם את הטוב, מילא, אבל רק את הרע? זה ממש לא קרב הוגן, בטח לא כזה שאי פעם אפשר לנצח בו. וכולם מפסידים.

זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו.

כותבת כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

2.  הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (= להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי.)

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף)

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד)

8. צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית).

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

* (סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)

אני לא טובה בלהתנסח אז אני מקווה שתבין לעומק, את מה שאכתוב כאן 

אני אנסה לקצר

התחתנתי צעירה מאוד! היום אני יודעת כמה הייתי לא בשלה והיום אני גם יודעת שזה לא משנה אפשר להשתנות גם תוך כדי,חיי הנישואים שלנו היו מאד לא פשוטים בלשון המעטה 

עברנו המון המון טלטלות שעל כל אחד מהם זוג נורמטיבי היה מתגרש, תעוף עם הדימיון שלך הכי רחוק....אבל תמיד ידענו בפנים עם כל הקושי שהתחתנו אחד עם השני כי ה' שם אותנו ביחד ומבחינתינו זה חייב להצליח,  הלכנו לטיפולים זוגיים שוב ושוב..

אני הייתי בטוחה שרוב הבעיות אצלו, כי באמת באמת את רוב הטלטלות בנישואים הוא הביא איתו

אני הייתי מקורבנת והרגשתי אצילית וטובה כי למרות כל מה שעברתי איתו אני מוותרת ומואילה בטובי להגיע לטיפול

ואז הקב"ה הנחית עלינו מכה קשה וכואבת שאני לא אפרט, הדבר הכי קשה שעברתי בחיים וזה טלטל אותי שוב

ואז הבנתי כמה גאווה יש בי, קלטתי כמה אני לא רואה את החסרונות שלי, כמה אני שקועה בלראות את הטוב שבי ואת החסרונות של בעלי

ושתבין תמיד כיבדנו אחד את השני מאוד, הילדים בגדול לא חולמים על מה שעובר בינינו. 

ואז החלטתי שאני הולכת לטיפול פרטני, ואז התחיל השינוי הגדול. פתחתי דברים,הבנתי דברים על עצמי בעיקר. אני זורקת את הקורבנות, את האשמה ובעיקר את האגו

אני פותחת עיניים לראות את הטוב ואני מגלה המון טוב

הבנתי שהקב"ה נמצא בבית שיש בו שלום והדדיות וכבוד וענווה, הקב"ה שונא גאים ולא יכול לדור איתם בכפיפה אחת. זה תהליך ואני בעיצומו וזה לא תמיד פשוט וקל ,כי המוח לוקח

אותך לפרשנות שהוא רגיל אליה ואתה צריך עם המון כוח רצון לשנות פרשנות. גיליתי שאני מפרשנת את בעלי כמעט תמיד לחובה ושהכל בראש לי. תמורה שאתה מקבל בעקבות העבודה שווה הכל.

אני מאמינה לך שקשה לך ואתה סובל ואשתך לא מושלמת, אבל אתה רואה אותה דרך משקפים שאתה בוחר להסתכל דרכם. אני מבטיחה לך שאתה יכול לשנות את החיים שלך,

דבר ראשון שצריך לעשות זה לזרוק את האגו מהחלון ולהצליח לראות באמת באמת את אשתך.

אתה צריך לקחת אחריות על הבחירות שלך ולהפסיק להתקרבן! אתה לבד יכול להביא שינוי! קורבנות והאשמה לא יביאו אותך לשום מקום, חוץ מלהרגיש יותר טוב עם עצמך.

בהצלחה

ממש מעורר השראה לקרוא אותך.

איזה תהליך חשוב, משמעותי ויקר את מתארת, תודה רבה שחלקת אותו ולימדת את כולנו 🙏

ב"ה שתזכי, שתזכו, להנות מהפירות המתוקים של עמלך-עמלכם

והקב"ה יברככם בכל מכל כל וישלח לכם את ברכתו בשפע שלם בכל התחומים ❤🏆

היא נותנת לי הרבה ספייס.

לא יודע אם זה מטוב ליבה או כחלק מהעייפות, האדישות, החוסר מודעות..

אם נסכם את דבריך, התחתנת איתה לא כי רצית אותה, או כי אהבת אותה - אלא כי חיפשת משחק ונתקלת בה (מילים מזעזעות שלך!). מבחינתך חיפשת בובה ומצאת.

ואז מתברר לך שבובה היא לא. רצית אותה בגלל עניינים חיצוניים בלבד (יש להם חשיבות, אך אינם יכולים להיות מכריעים) ועכשיו מבחינתך היא כבר לא הבובת ברבי שקנית למשחקים שלך.

כמו שכתבו לך כמה משיבים - עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלוש לידות, זו עליה סבירה בהחלט. אם היית אוהב ומעריך אותה - בכלל לא היית שם לב לזה. (אשתי עלתה עם הלידות הרבה יותר.) אבל אתה לא רואה נשמה, לא רואה בן אדם אלא מנסה לראות צעצוע ולכן את נאלץ לראות 'שק תפוחי אדמה' (שוב, ביטוי מזעזע שלך).

כדי שאשה תהיה שמחה וממילא אנרגטית ופעילה, היא לא צריכה שבעלה יאמר לה ללכת להתקלח. היא כן צריכה שבעלה יאמר לה שהוא אוהב אותה, כמובן, אין טעם לשקר, האמירה צריכה להיות עם כיסוי. היא צריכה שבעלה יעריך את מה שהיא עושה בשבילו ובשביל הבית. היא צריכה שהוא יקבל בשמחה את המחירים שהיא משלמת על החיים המשותפים שהבאתם לעולם - במשותף, אבל המאמץ והסבל הוא שלה. היא צריכה שבעלה ישתדל לראות בה את הטוב ולפי התיאורים שלך - מעולם לא ניסת.

אם זה הייחס שלך, יכול להיות שעדיף שתתגרשו. זה ממש לא טובת הילדים בית שיש בו אווירה רעילה בין אבא לאמא. רק תיקח בחשבון ששום דבר לא מחכה לך בחוץ. אף אחת בחוץ לא תהיה הבובת ברבי למשחקים שלך. אז את העבודה העצמית שאתה צריך לעשות לפני נישואין שניים - עדיף שתעשה עכשיו. לך לטיפול אישי, תעבוד על המידות שלך. תלמד מה זה אשה ומה כוללות המחוייבויות של בעלה אליה. אפשר עוד להציל.

אבל לכל הדואגים לשלומה של אשתי,

אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני, לצערי מכאן נובעת תחושת הפער ו"ההתנשאות" שאתם מרגישים בדברים שלי. כיוון שזה חד צדדי.

אני מצליח יותר,אני משקיע יותר, הכי אובייקטיבי שיש.

אני פה והיא הרחק למטה.

אני לא ילד שנה ראשונה נשוי (אולי חבל שלא) ולכן הקדמתי וכתבתי שאני נשבע שזה אכן המצב ושאני נשבע שהיא בריאה לחלוטין. ידעתי מה יגיבו לי פה.

בכל אופן תודה לכולם, עובר וקורא. ברור שהכל מכוונות טובות. 

שאתה ממשיך באותו קו של זריקת האחריות *כולה* על אשתך

+ אי לקיחת אחריות *כלל* עליך.

גם כאן,

אתה כותב "אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני",

כאשר בהודעה הפותחת כתבת במילותיך שלך: "אני לא אוהב אותה, לא נמשך אליה".

אז אתה *לא* אוהב אותה.

זו האמת.

ואישה מרגישה את זה.

מה אתה כן? אתה אולי עושה מעשים *חיצוניים* בלבד שעבורך אולי מבטאים "אהבה",

(כמו גם שאתה עושה מעשים חיצוניים שרק דרכם אתה חושב שאתה לוקח אחריות (להכין שבת, לשחק עם הילדים וכו', שהכוונה שוב ושוב שאי לקיחת אחריות שלך שאומרים המגיבים היא במהות. בקשר ביניכם. ביחס שלך אליה. בשורש של הדברים ולא רק מופעים חיצוניים. כי הם לא נקראים לקחת אחריות על מה שבאמת משנה וחשוב.)

אבל אישה מרגישה את הלב.

והיא מרגישה שאתה לא אוהב אותה.

והיא כנראה מרגישה את הזוג והזלזול וההתנשאות שלך עליה

והיא כנראה מרגישה שעבורך היא שק תפוחי אדמה.

אז לא.

היא לא למטה ואתה לא למעלה.

ממש ממש לא.

ודע שכואב מאוד לקרוא את היחס הזה שלך, מתוכך פנימה, לאשתך.

כשאני אומר שאני אוהב ומפנק אני מתייחס ל12 שנות נישואין לא להודעה שכתבתי לפני יומיים..

מה שאת רואה שכתבתי זה קצה הקרחון. כמו שאמרתי היינו במאות שעות של טיפולים זוגיים. אני לא בא זורק אמירות בלי כיסוי. האמיני לי.

אבל שוב, לא כתבתי פה כדי שתחליטו מי בסדר או לא בסדר בסיטואציה.

שומע ומקבל. תודה!

כתבת בהודעה הפותחת שאתה לא אוהב אותה.

אז מה אתה כן?

אוהב או לא?

או מאז שהפסקת בעצם...

ואז כל מה שכתבתי נכון למאז...

ושאלה נוספת - מה אהבת בה בעבר?

אהבתי כי לא ידעתי באמת מה מתאים לי ועל מה חשוב לתת דגש בבחירת אישה

ואז כשהחיים גילו לי מי אני באמת ומה חשוב לי התברר לי שהיא פשוט לא. 

כשתתייחס אליה כנשמה, כשתחפש בה את המעולת שלה, את המידות הטובות, את היתרונות. כשלא תחשוב שאהבה מתבטאת בהשקעה פטרונית, אלא בהקשבה, בתשומת לב, בהבנה של הצרכים הרגשיים שלה  - אז יהיה טעם בעבודה זוגית.

כרגע אני ממליץ בחום - שתלך לטיפול אישי, לא זוגי. תברר את הרצונות שלך, תלבן מי אתה ומה צריך להיות הייחס שלך לבני אדם. במקביל כדאי שגם אשתך תלך לטיפול אישי, שתהיה לה כתובת נפשית שלא עוברת דרכך ודרך המורכבות.

לא נעלמים סתם מבן אדם.

אם ראית בה אישה יפה - היא עדיין אישה יפה. גם אם נוספו לה 16 ק"ג ב12 שנים ו3 לידות.

שמחת חיים - אינה נעלמת סתם. אני חוזרת למה שכתבו לך כולל אני שאישה לא יכולה להיות שמחה כאשר היא מרגישה שבעלה לא אוהב אותה *באמת ומבפנים* והיא חיה איתו יום יום בהרגשה של היחס הזה וכן הלאה כל מה שנכתב בהרחבה.

קלילות וזרימה - קשור גם למה שכתבתי קודם + לשגרת החיים שנהייתה יותר עמוסה עם ילדים שהצטרפו למשוואה ויכול להיות שעוד דברים כמו שניסו כאן להצביע על כיוונים חשובים שמאוד חשוב לבדוק. פירוט לדוגמא כאן:

רגע רגע - נשואים טריים

כך או כך באמת אין טעם לדון כאן בפורום, מאמינה שכל מה שנכתב כדאי שתיקח לתשומת לבך על מנת לראות איך מתקדמים בחיים.

זאת אם תבחר, כי אתה יכול כמובן לבחור להישאר במצב כמו שהוא לעוד שנים רבות.

ב"ה שיהיו בשורות טובות

אבל מה לעשות שאישה זורמת כיפית קלילה ויפה לא יכולה להישאר ככה לנצח אחרי עומס של חיים וילדים .. והעיקר.. בעל לא תומך שרואה בה שק תפוחי אדמה.

שרואה בה רק את האי ההצלחות שלה בחיים ועל פי זה שופט את היותה.

שמסתכל עליה בצורה כל כך מתנשאת.

איך לא תיכנס לדיכאון או דכדוך?

אם אתה מחליט להשאר במצב הזה אתה רק ממשיך לעשות לה עוול עצום שאתה איתה.

לאף אישה לא מגיע גבר שחושב עליה כאלו מחשבות.

לאף אישה.

וגם אתה עד כדי כך לא מודע לעצמך שאתה כותב מלא דברים סותרים?

אתה אומר שהתחתנת איתה רק כי היא נקרתה בדרכך ורצית בסך הכל להוציא את התאוות שלך עליה, זה כבר מראה מי אתה.

ואחר כך גם אומר שאהבת אותה פעם.. אז התחתנת מאהבה או מחרמנ**ות ?

מזעזע אותי באיזה עינים אתה מסתכל עליה ועל המציאות.

אתה אומר שהיא לא בדיכאון אלא שזה האופי שלה.. העייפות הכבדות וכו.. ואז אומר שפעם היתה זורמת וקלילה.. אז איך זה האופי שלה???

אין מילים

אין לאף מגיב אינטרס להחליט מי בסדר ומי לא, וגם לא דרך לדעת.

לענ"ד, וכותבת בעיקר בשם עצמי, כל המטרה היא לראות איך אתה ואתם מתקדמים מכאן. איך כן יהיה לכם טוב.

כי תיארת מצב שרע לך. כתבת את זה במפורש.

אז לאנשים אכפת והם רוצים שיהיה טוב למשפחה בישראל.

והם כותבים מה שנראה להם כיצד אפשר להתקדם, אפילו קצת.

ומעלים רעיונות וכיוונים.

אין כאן עניין של צודק.

אין כאן בית משפט מי בסדר ומי לא.

יש כאן עניין של "אל תהיה צודק תהיה חכם" - לראות איך אפשר להתקדם.

כי להתבוסס במקום זה בטח לא מקדם.

אתה אומר שאתה נשאר במקום ורע לך בו להישאר, וגם להיפרד לא אופציה.

אז מה כן?

אתה בעצם מאחל לך לחיות לנצח באומללות?

ברור שאף אחד כאן לא יכול לראות את התמונה השלמה, ברור שצריך  לראות אותה, ברור שכדי להתקדם צריך בירור מעמיק ועבודה אמיתית בעולם האמיתי,

אבל כאן אנשים מנסים לתת כיוונים לחשיבה, לצאת מחוץ לקופסא, לעשות כמו סיעור מוחות ומהכל תראה מה יכול להתאים ואולי אולי אולי לתת צ'אנס של התקדמות לטוב.

מגיע לכם טוב, אתה לא חושב?

לא תכננתי לכתוב פה, אבל איכשהו ההודעה של בעלי הגיעה אליי, ואני מרגישה שאני חייבת להגיב.

אני בטוחה שהוא כתב מהלב, אבל אני גם בטוחה שיש שני צדדים לכל סיפור. אני לא אנסה לשכנע אף אחד, רק לספר איך זה נראה מהעיניים שלי.

כשהתחתנו, הייתי בחורה צעירה ואולי קצת חסרת ניסיון. תמיד אמרו לי שזוגיות זו עבודה קשה, אבל לא באמת הבנתי כמה. ואז הגיעו הילדים, וכל תשומת הלב שלי הלכה אליהם. אני מודה – אני לא מושלמת. אני לא תמיד זוכרת לקנות דברים למכולת בזמן, אני לא הכי מסודרת בעולם, ואני יודעת שאני לא משדרת ביטחון ומסוגלות כמו שהייתי רוצה.

אני גם יודעת שבעלי מתוסכל. אני רואה את זה עליו. אני שומעת את זה ממנו. ואני מבינה למה. אבל מה שהוא לא מספר זה איך זה מרגיש להיות בצד השני – לחיות עם בן זוג שמזמן הפסיק לראות אותך. שמדבר עליך בזלזול (גם אם זה לא בפרצוף). שמבחינתו, כל מה שאת עושה – לא מספיק טוב.

אני לא עצלנית. אני לא טיפשה. אני עייפה. אני שחוקה. אני אולי אפילו אבודה.

וכשאת חיה בבית שבו את מרגישה שמה שאת עושה אף פעם לא מספיק, לאט-לאט את פשוט מפסיקה לנסות.

נכון, אני עליתי במשקל. אני לא גאה בזה, אבל גם לא צריכה להתבייש בזה. אני אמא לשלושה ילדים, לא דוגמנית. וכן, אולי אני לא יוזמת מספיק, אולי אני לא מפגינה מספיק אהבה. אבל קשה לרצות להתקרב כשאת מרגישה בלתי נראית.

אני יודעת שהוא לא אוהב אותי. אני מרגישה את זה כבר הרבה זמן. אולי הוא אף פעם לא אהב. אבל הוא נשאר. בשביל הילדים, ככה הוא אומר. ואני? גם אני נשארת. אולי גם בשביל הילדים, ואולי כי אני עוד מקווה שמשהו ישתנה.

אז לא, אני לא מושלמת. אני רחוקה מזה. אבל אני לא רק מה שהוא מתאר. אני גם אישה עם רגשות, עם כאבים, עם חלומות. ואני רק רוצה שהוא יזכור שגם אני פה.

לא באמת אשתו אבל יכולתי להיות

זה מטלטל

זה מאזן

זה חשוב

ולא משנה אם אשתו או לא

בטח ובטח אם זה היה כן 

לא חושבת שהוא במקום שפתוח להקשיב...

גם לא ממי שהיה/נמצא במצב כמו שלו.

לא יכול להגיב לכל אחד

שומע ומקבל. 

התסכול והאגו מפריעים לך לשמוע.

זה לא נדיר, זה קורה להרבה (גם לי זה קרה).

מקווה שמשהו יזוז אצלך ב❤

וכל הכבוד על הגילוי לב

מה שבטוח הלוואי בשביל שניהם שמשהו יזוז

כל אחד מכיוונו שלו

מה היו התשובות אם אישה היתה כותבת על בעלה

בטח הוא לא היה מוגדר כ״כ מהר כ׳לא בריא בנפשו׳

כי מגבר אין ציפייה לעשיה רבה מעבר לעבודה בחוץ (והרבה גברים עושים עבודה גרועה בעבודה)

נשמע שאין לה כוח לעשייה ואולי גם חסרות לה יכולות

אני מהנשים שעושות פחות בבית וגם לי הרבה פעמים אין כוח לעשיה בבית אז מבינה אותה בקטע הזה

מהצד השני אני מאד מבינה את הבאסה שבת הזוג לא יעילה בשום דבר ולא נותנת שום דבר לחיים אלא רק גורעת, זה באמת נשמע מצב חסר פיתרון זוגי.

1. כואב לקרוא כזו התייחסות לאישה שאיתך. גם אם אינכם בטוב וגם אם מתגרשים יחס כזה וביטויים כאלה לא כדאי שיהיו חלק ממך.

2. בכל הדברים שציינת לגבי אשתך, שים לב שציינת בעיקר מעשים חיצוניים: בישולים, נקיון, טיפול, מראה, כמה כסף היא מרוויחה. התייחסות לאשתך כאל פונקציה תועלתנית.

לא הבחנתי פה בהתייחסות אל אשתך כנשמה עמוקה ומיוחדת, כאדם, עם אופי ויופי פנימיים.

3. למה אתה מתייחס אליה בכזו פטרונות? היא לא צריכה לצחצח שיניים ולהתקלח לפי מה שנראה לך אלא לפי מה שנראה לה. אישה שמרגישה שמזלזלים בה, לא רואים אותה ולא מכבדים אותה

סביר להניח שלא תפתח שמחת חיים, מוטיבציה ומשיכה.

מצב כזה הוא דינמיקה שנוצרת וצריך לתקן אותה. אם אשתך הייתה כותבת הייתי ממליצה לה

לקחת אחריות על הצד שלה, לך אני ממליצה לקחת אחריות על הצד שלך.

להאמין שאישתך אישה בוגרת, שילדה כמה ילדים, ויש לה שיקול דעת והבנה ואחריות משלה לגבי אם להתקלח ומתי.

(איך היא מגיבה ל"תזכורות" שלך?)

4. לפי מה שאתה מתאר אישתך לא נשמעת בריאה נפשית.

אישה בריאה נפשית היא שמחה, יוצרת, פועלת, מתפקדת. אישה עצובה, מדוכדכת וחסרת חיות מתנהלת כמו אשתך.

יתכן מאד שגם לזוגיות המורכבת יש השפעה על התחושה שלה.

לחיות לצד מישהו שרואה בה שק תפוחי אדמה  אישה לכ יוצלחית וחסרת אחריות, זה לא גבר בריא לנפש ולא דבר שמעורר חדווה ושמחת חיים.

5. מאות? בטוח מאות טיפולים זוגיים?

מה בעצם עלה וקרה בהם?

6. וזו הנקודה העיקרית, נתקלת בזה לא מעט בעבודה שלי עם נשים, בעיקר בהקשר הזוגי,

כל אחד מהצדדים בזוגיות מאתגרת בדרך כלל מרגיש שהצד השני צריך להשתנות, אבל האמת היא שלכל דינמיקה יש 2 צדדים,

ומזווגים לו לאדם לפי מעשיו, בדיוק, אבל בדיוק את מי שיעורר אצלו את הנקודות שהוא צריך לתקן.

ולכן, אני ממליצה לך להסתכל בראי, ובמקום לכתוב ולחשוב כמה אתה מושלם ונהדר וגורלך מר שיש לך אישה כה גרועה ועשית טעות איומה (ולא, אתה לא היחיד שחושב כך,

למעשה יש נטיה ראשונית טבעית לרוב האנשים להיות בטוחים שהם מושלמים ואם רק בן זוגם

ישתנה וישתפר הכל יהיה טוב)

להבין, שגם לך יש חלק בדינמיקה שנוצרה, ואם באמת היית בעל מושלם,

כנראה שזה לא היה המצב שלכם.

מניחה שיצא לך לשמוע לא פעם מה קשה לה בהתנהלות הזוגית שלכם, תנסה לשם שינוי לעשות בעצמך שינוי,

לכבד, להקשיב, לראות אותה.

לתת לה מה *שהיא רוצה וצריכה* לאהוב ולפנק בצורה שהיא באמת רוצה, ולא בצורה שנראה לך, ולקחת 100% אחריות על ה50% שלך.

נשמע שאתה מאוד אוהב את הילדים שלך.

עד כדי כך שאתה מוכן לחיות בזוגיות נוראית, ולעבוד גם בבית וגם בחוץ בלי סוף, רק בשביל לחיות איתם יחד באותו הבית כל ימות השבוע.

מתוך האהבה הגדולה הזו שלך אליהם, הייתי רוצה להציע משהו קטן-

תנסה לדמיין את נ' ו-י' בעוד 15-20 שנה. נשואות לאדם שהן אוהבות מאוד, ושהוא אוהב אותן מאוד, ב''ה.

אבל, בתוך הזוגיות הזו, עם כל הערה קטנה של האיש שלהן, הן מרגישות שהוא לא אוהב אותן ולא מקבל את מי שהן.

הן מרגישות שאסור להן לנוח, או לאכול יותר מדי, כי אז האיש שלהן יפסיק לאהוב אותן.

מפחדות להיות תחת ביקורת, וגם כשהביקורת בכלל לא קיימת הן מדמיינות את הביקורת הזו בתוך הראש שלהן.

וברור לחלוטין שאתה אוהב את הבנות שלך, ולא רוצה שהן יחיו ככה.

ועדיין, הבית בו אתה מגדל אותן- מלמד אותן איך מתנהג גבר ואיך מתנהגת אישה במערכת זוגית. ובימים אלה ממש הן סופגות את מערכת היחסים ביניכם, שעל בסיסה הן יבנו את מערכת היחסים העתידית שלהן.

ואתה אוהב אותן כל כך. ורוצה שיהיה להן רק טוב.

אז תראה להן שמותר לאישה גם לטעות. תדגים להן שאפשר לאהוב ולראות את הטוב גם כשדברים לא עובדים כמו שרצינו. תראה להן שיש דבר כזה זוגיות טובה ויפה שמחזיק מעמד לאורך שנים.

אם תצליח להתייחס לאשתך כמו שהיית רוצה שהבעל העתידי יתייחס לבנות שלך- אין לי ספק שיהיה לכולכם טוב יותר. הרבה הרבה יותר טוב.

מלא זמן אחי אם כל זה הספיק לעבור לך שם בראש

אתה צריך להוסיף לפוסט גם את השורה

מי גמר את המים החמים-אני!

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.