הלוואי שהיא תתישר.

אל תזלזל בה.

היא גדלה את נ' י' וא'

אולי היא נכנסה לדיכאון או משהו.

תנסה להפעיל אותה

אולי תעשו הליכות משותפות.

היא לא 100 זה בטוח.

השאלה ממה היא סובלת. האם זה עניין נפשי כמו טראומות או שהיא בכלל בספקטרום. כדאי לברר אם זה משהו שניתן לטפל בו או לא כדי שלפחות תהיה לך תמונה ברורה.

רק יש לי שאלה אליך.. אני סקרן.. אם היית חוזר אחורה היית מתגרש? 

לא יודע להגיד, אז לא התגרשתי בגלל הבושה..

מבלי לשלול על הסף את התחושות שלך, איך אתה יכול להשבע שהיא בריאה בנפשה?

מה זה נראית כמו שק תפוחי אדמה?

ולמה שהיא תלך לעשות טסט לרכב?

מה זה שואפים לבינוניות? ואתה מה? עשית אקזיט? נינג'ה ישראל?

השיח שלך נשמע מתנשא ומזלזל מהצד שלך. למי יהיה עצבים להשקיע בתוך שיח כזה?

היא לא נשמעת בריאה בכלל לפי התיאורים האלה. היא הלכה פעם לפסיכיאטר? אבל לבד? ניסית "לרפא" אותה למען הריפוי ולא למענך?

ואל תיקח דוגמא ממני, אני הכי לא הבעל המושלם, אפילו להפך, אבל בחייך, שחרר מהאגו האשכנזי המתנשא הזה ותטפל בה כמו שמטפלים בחולה על מיטת חוליו. אולי היא צריכה כדורים, אולי היא בדיכאון לא מאובחן, ואולי.... תחזיק חזק.... אולי גם *היא* לא נמשכת *אליך*?

צר לי, נשמע שיש לך לא מעט דברים שאתה צריך לסדר בעצמך לא פחות ממה שיש לה.

אל תכעס טוב? אני רק רוצה שיהיה לכם טוב.

התגעגעתי לתשובות האלה פה..

תודה אחי! אתה ממש צודק שאני קצת מתנשא, אבל זו האמת. הכי אובייקטיבי, נשבע.

לא אכפת לי שהיא לא נמשכת אלי.

שפכתי הון על טיפולים זוגיים. אני יכול להיות יועץ בעצמי. היא כזאת והיא צריכה גבר כזה. 

והיא בריאה בנפשה. היא פשוט ככה. כמו שזה לא יאומן בשבילך לקרוא את זה, בשבילי כל לילה זה לא יאומן להגיד לה "מה? את לא מתקלחת?". 

יש בנות ברמה יותר גבוהה ויש כאלה שלא. בוא לא ניתמם.. טעות של ילד גרמה לי לא להעריך את עצמי ואותה נכון והיום אני כאן עם פערים גדולים מאוד.

גם אצל אישתך זה ככה. יש מקור לאורח החיים שלה. אני לא אומר שזה לא מצריך איזה תיקון או איזון, אבל אל תצא מנקודת הנחה שהיא פשוט ככה כי ככה. זאת בינוניות 😊

בקיצור, אל תשלול על הסף אפשרויות נוספות.

ואל תשכח, אם הגיעו מים עד נפש, גירושין זאת לא מילה גסה. אתה זכאי לאושר של עצמך.

רק תנסה לשפצר את הדרך שבא אתה עושה ואומר דברים. אחרי הכל, מדובר פה בבני אדם עם רגשות.

אוסיף גם שחבל על הזמן שעובר והוא חי בהרגשות האלה. הוא צריך לנקוט בצעדים. נסיון תיקון או פירוק.

אגב, אני מכיר משפחה כזו. משפחה ענקית של בנות. משפחה מקסימה. וכל אחד מהחתנים שם ניסה לטפל באישה שלו כל אחד בשיטה אחרת וזה לא עבד.

כך שזה לא תמיד משנה אם נולדה או לא נולדה דבילית כלשונך. עם זה הוא צריך להתמודד בהווה.

|אזהרת תגובה פחות מכילה לפניך|

לכן אם אתה לא במקום לקרוא אותה - מוזמן בהחלט לדלג

או לקרוא ולזרוק לפח אם לא מתאים.

תשמע, הדבר הראשוני שעולה לי מהודעתך זה מה שכתבתי בכותרת -

בנאדם,

קח אחריות על החיים שלך.

קח אחריות על הצד שלך.

כל ההודעה כולה נשמעת כמו זריקת אחריות אחת גדולה.

מחילה, אבל זה ממש נשמע בבחינת "אכלו לי שתו לי".

התחתנתי - כי נקלעתי לסיטואציה, ילד ללא הכוונה וכו'

הבאתי 3 ילדים עם האישה הזו - כי מה? אתה מתאר זאת קורה למן ההתחלה.

אני מזכיר לה לצחצח שיניים - ?!

אני מזכיר לה להתקלח - ?!

איפה הצד שלך בסיפור?

קח אחריות על הצד שלך.

ודאי שזה לא תקין להזכיר לבן הזוג להתקלח ולצחצח שיניים. היא לא הבת שלך. ולא הבת בת 3 שלך. היא אדם בוגר.

אם היא לא עושה זאת? שלא. זה שלה. מה קשור להזכיר לה?

ועוד אתה מתאר שאתם נשואים לפחות עשור אם לא יותר. אז מה? היכן לקיחת האחריות שלך כאן?

להמשיך בדימניקה לא הגיונית שנים על גבי שנים? כן, גם מהצד שלך?

ואתה ממשיך

משתמש במילים שאני לא אחזור עליהן למה התחתנת איתה - ובכן היכן לקיחת האחריות *שלך* לכך?!

מצטערת לומר לך, אבל גם מהיכרות מקצועית וגם מניסיון אישי - אנשים יכולים להתחתן גם בגיל 18 ולהיות בוגרים ואחראיים על המעשים שלהם וללכת בעיניים הכי פקוחות, בוגרות, שקולות ואחריות לתוך מערכת הנישואין.

ומכיוון שאינני יכולה לתת פנים ושם לזוגות בפן המקצועי, כן חשוב לי לכתוב מהפן האישי - גם בעלי וגם אני התחתנו בגיל 18. כן. היום בני 36, נשואים ב"ה 18 שנים.

לא הוא ולא אני באנו בתור "ילדים ללא הבנה", אלא עם אחריות, רצינות, בגרות ורצון שלם.

ושוב, מכירה עוד סיפורים רבים שלא יכולה לתת להם שם.

הגיל עצמו לא צריך להיות פקטור, אלא שוב - לקיחת האחריות.

אתה יכול להיות בן 18 ואתה יכול להיות בן 30+, מה שמשנה שתדע לקראת מה אתה הולך, קח אחריות על חייך, תהיה גבר.

לא עשית זאת? 

על מי האשמה?

על מי האחריות?

לא גם עליך?

נשמע שאתה פשוט זורק הכל על אשתך.

וריבונו של עולם, באילו מילים אתה מכנה אותה?

אשתך

אם 3 ילדיך

"שק תפוחי אדמה" - ?!?!

נשארתי ללא מילים כאן.

פשוט לא מכבד, מבזה ונוראי בעיניי.

לאף אישה לא מגיע שיקראו לה כך.

וחשבת פעם שאותו ה"שק" שאתה מכנה נשא בתוכו את 3 האוצרות שנשמע שאתה כה אוהב ורק בגללם נשאר?

אתה מצפה ממנה להישאר באותו משקל של החתונה?

אתה מצפה שלא תשתנה אחרי 3 לידות?

ואחרי יותר מעשור?

אתה נשארת בדיוק אותו דבר כמו בגיל 17?

וגם אם נניח נניח שכן - אתה ילדת?! ועוד 3 פעמים?!

מה עם ראייה יותר בוגרת ומציאותית שלך? שוב - לקיחת אחריות *שלך* לראות באישה אדם שלם ומדהים, ולא פקטור של מספר קילוגרמים ממש כמו שק תפוחי אדמה?!

באמת ה' ישמור עם הדימוי הזה. 

אתה לא אוהב אותה ולא נמשך אליה כלל כדבריך,

עוברות שנים רבות ועוד שנים כדבריך ואין שינוי,

אתה מנסה אלפי שיחות ואלפי טיפולים זוגיים וכלום לא משתנה כדבריך -

אז מה?

איפה לקיחת האחריות שלך על החיים שלך?

מה אתה מצפה שנאמר לך כאן שלא שמעת כבר?

שמה?

אדם צריך לקחת אחריות על חייו. על הבחירות שלו.

גם אם טעה - לבחור שוב.

אתה יכול לבחור בכל רגע נתון.

אם להישאר בטוב.

או להיפרד בטוב.

אף אחד לא ראוי להיות ברע.

לא להישאר ברע.

ולא להיפרד ברע.

לא.

אף אדם לא צריך לחשוב שנגזר עליו להיות אומלל ולהמשיך ולחיות באומללות כל חייו.

תבחר בטוב.

תבחר בחיים.

אתה כותב שאתה לא עושה צעד בגלל הילדים. 

זה כמובן מובן, אבל חשבת רגע מה הם מרגישים וחושבים?

שהם רואים דינמיקה כזו רעילה בין ההורים שלהם?

שאבא שלהם מכנה את אמא שלהם שק תפוחי אדמה? (כן. ברור לי שלא אמרת זאת בפניהם, ותאמין לי שהם מרגישים את השדר והתדר גם בלי אף מילה אחת. הלוואי שהיינו חדים כמוהם בחושים הבריאים שלהם.)?

מה אתה מראה להם? איזה מודל לזוגיות?

איזה מודל לזלזול כה עמוק באמא שלהם?

איזה מודל של חוסר אהבה ולהישאר מכוח האינרציה?

מה הם יכולים להרגיש בעתיד שבגללם אבא שלהם היה תקוע במקום אומלל? שיקחו את כל העול הזה על הכתפיים שלהם?

איך הם אמורים למצוא זוגיות טובה, אנשים טובים, לפי איזה תיווך או איזו דוגמא אישית או איזה מודל?

מה הם עכשיו ולא רק בעתיד מרגישים בבית? בבית בלי אהבה בלי משיכה ועם כמויות של זילזול והקטנה ועוד?

זה *באמת* מה שהכי טוב להם?

אני לא עונה את התשובות, הן רק אצלך.

אבל קח גם את כל המכלול בחשבון.

ורק לחדד חידוד חשוב מאוד - אני ממש לא אומרת לך מה נכון או לא או איזו בחירה נכונה או לא.

בין אם תישאר ובין אם תיפרד - אין שום בעיה העיקר שתיקח אחריות ותבחר מה שהכי נכון לך, לאשתך, ולילדים. לכל המשפחה.

אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך ולא יודעים גם את כל מציאות חייך. רק אתה.

ואתה שם בסל אחד דברים לא הגיוניים כמו להזכיר לה לצחצח שיניים ביחד עם הסבר על טסט או חשבונות וכן הלאה.

זה לא מקדם וגם לא נכון לעשות זאת.

צריך לעשות כאן הפרדה דבר דבר ולדון בו לעומק בפני עצמו.

כנ"ל על האמירה שלך שהכל תקין ומעולה מהפן הנפשי והפיזי.

נשמע תמוה וכדאי לבחון זאת - עבורכם ובשבילכם. אבל בצורה רצינית ולעומק ורק אצל אנשי מקצוע המומחים לכך.

ואם באמת במאת אין - אז שוב חוזרת להתחלה ולסיכום -

הסיכוי שמשהו ישתנה תלוי הרבה מאוד גם בך. גם בצד שלך.

בלקיחת אחריות שלך.

גם אם בעבר לא לקחת, גם אם בעבר עשית טעויות -

אתה גדל ויכול לבחור תמיד.

זה הרבה גם בידיים שלך.

לשנות דינמיקות לא הגיוניות (כמו לא להזכיר לה לצחצח שיניים או להתקלח, למשל),

להיות קצת עם עין טובה על כל מה שהיא *כן* ולא רק מה היא לא, ובטח שלא ביחס מחפיר כלפיה כשק תפו"א,

לראות כמכלול את מציאות חייך, חייכם, ושל הילדים ולקיחת כל הצדדים בחשבון ולא רק צד אחד שבטוח אם אבא ואמא תחת אותה קורת גג אז הכל תותים. כי זה ממש לא נכון...

וכן הלאה 

העיקר - לקחת אחריות.

ולבחור.

את הבחירה הכי נכונה עבורכם כמשפחה. מה שהיא לא תהיה.

ב"ה שתהיה ברכה והצלחה

מעריך.

הכל טוב, לא מתרגש ולא מחפש הכלה.

לא התכוונתי לפגוע בה, שק תפוחי אדמה כי היא לא מפסיקה לזלול, עוד ועוד בלי משמעת עצמית. אני עושה ספורט קבוע. לה כמובן אני לא אומר את זה. 

לקיחת אחריות? ראית כמה דברים אני עושה ועשיתי. הדבר היחיד שאת רומזת לו, גירושין,לא בא בחשבון בגלל הילדים. 

להתקלח? אני אמור לישון לידה, אמור להימשך אליה... במקום שהגבר כאילו ישכח להתקלח, אצלנו האישה כמו גבר.

הילדים לא קולטים כלום, ואם כן קולטים אז תחושות ואווירה שגרתית ונורמלית. תאמיני לי.

מה רוצה שתגידו לי? לא יודע, אני זוכר שפעם פריקה פה הייתה מפיגה את תחושת הבדידות והתסכול...

א. קודם כל שמחה על הרישא, כי בעיניי רק הכלה כאן גם לא נכונה וגם לא מקדמת.

ודווקא הבאת הדברים כהוויתם יכולה רגע לצבוע באור חד וברור את מה שראוי. (במקרה של תגובתי, רציתי לשים את האור הזה על לקיחת האחריות שלך).

ב + ג. לא התכוונת לפגוע באשתך - אבל בפועל פגעת. לכנות כך כל אישה, בטח אשתך, זה לא מכבד בלשון המעטה.

זו דוגמא למשל ללקיחת אחריות אחת מני רבות עליה דיברתי.

לא התכוונתי ללקיחת אחריות בלקלח את הילדים / לבשל / להכין שבת וכן הלאה

התכוונתי ללקיחת אחריות מהותית על חייך, אותה פירטתי למעלה בהרחבה. מציעה לקרוא בשנית כדי לראות סעיף סעיף ודבר דבר בנושא לקיחת האחריות.

ד. מה יקרה אם לא תזכיר לה להתקלח?

היא לא תתקלח לעולם?

שואלת ברצינות.

האם תתקלח פעם בשנה? פעם בשבוע? מה?

ניסית פעם לא לומר לה? מה קרה אז?

ה. הלוואי לגבי מה שאמרת על הילדים. באמת. מהסתכלותי את החיים לצערנו זה לא יכול להיות כך כאשר בלב משהו אחר (ממש בבחינת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, רק בטורבו אצל הילדים שחשים הכל).

ו. לגבי מה שאמרת שפעם פריקה הייתה מפיגה את תחושת התסכול - חוזרת להתחלה - בעיניי יותר מאשר הכלה שלא תיתן לך הרבה כ"כ, דווקא דחיפה לאקטיביות נתפסת בעיניי שאכפת מהאושר שלך ושל כל המשפחה שלך מאשר להתבוסס בבוץ.

כי אם באמת רוצים שיהיה לאדם טוב, אזי רוצים שהוא יצא מהאפילה לאורה, בחיים עצמם, שבאמת יחיה, שבאמת ישמח, שבאמת ירווח לו. 

ויותר מהכלה אתה צריך אומץ לבחור בחיים (ולא, אני לא רומזת לבחירה כזו או אחרת, אלא כן אומרת בפירוש ולא רומזת לבחור את הבחירה שתעניק טוב לחיים של כולכם. כי ככה זה לא טוב. ככה זה רע. אתה מתאר זאת כך. אלו הן מילותיך שלך.

ואני לא מאמינה שאדם צריך להישאר ברע ולחיות ברע. לכן או לנסות להישאר בטוב או אם לא מצליחים להיפרד בטוב. והרחבתי בהודעה הראשונה על עוד צדדים גם בבחינת הילדים וכו'.

ובעיקר בצד שלך בלקיחת האחריות כנ"ל).

מותר לך כמובן לחשוב אחרת, זכותך המלאה להישאר כך וגם עוד עשור המצב ישאר כך. לגיטימי לגמרי...

פשוט בעיניי זה לא מקדם לא אותך ולא אתכם.

ואתה יכול לכתוב כאן עוד 15 שנים בדיוק את אותו הדבר, רק בתוספת שיערות שיבה...

ב"ה שהקב"ה יאיר לכם 🙏

הכל לפי העניין של כל נושא ונושא, שרשור ושרשור.

וכאן ספציפית לפי מה שלענ"ד יותר מקדם (ומנכיח את האפשרות לראות את המציאות עצמה שיכולה להיות שונה מכפי שחושבים)

לגבי מה שרשמת ולאחר קריאת -רפרוף- דברי נגמרו לי השמות

מובן בין השיטין שהמכלול גורר את כל הנ.צ. -ים שרשמת

כלומר, לולי בסיס -בייס- יציב , היתה הבלגה על xyz .

לגבי נישואין צעירים. אמנם גם בגיל 25 עושים טעויות, אך לאו כל יומא מתרחיש ניסא, ואכן - מדוע לא היה אצלך מישהו שהאיר את עיניך - יא אבני, שוויה שוויה,

מובן שבמהלך השנים ניסית להשפיע אך במכלול הקיים זה הסיפור וזהו,

לגבי אחריות אישית - לדעתי דברים בסיסיים זה השפעה על הבית וזה לא בגדר 'אבא שלה' . הרי אם בעצלנות לא מקובלת, תזדקק לטיפולים רפואיים מיותרים, זה רשלנות שמשפיעה על הבית- זמן, כסף,

ד' ייתן לך כוחות

ועליה

ועל הילדים

כי אתה מאוד לא מציאותי

לא רואה נכון

מתנהג בגאווה ואנוכיות שמעוורים אותך

ולא מודע לעצמך.

אני מאוד מבינה שקשה לך ובטח ממש לא נחמד לשמוע תגובות כאלה,

מקווה שתרגיש בלב שזה לטובתך.

לפקוח עיניים זה תהליך כואב. 

מלבד הערות נכונות שכבר העירו לך אחרים -

מה אשתך עושה כל היום?

נשמע לי מאוד לא סביר שמישהי 'בריאה בגופה ובנפשה', יושבת על היום ולא עושה כלום. לא מטפלת בילדים, לא מבשלת, לא מנקה, לא עושה כלום?!

לכן יש שתי אפשרויות - או שסיפרת לנו רק חלק מהתמונה, או שהיא לא בריאה. יתכן חוסר בויטמינים/הורמון/ברזל וכד' ואם שוללים חוסרים - זה בהחלט נשמע דיכאון. כמובן, איני מוסמך לאבחן ולא מאבחנים מכמה הודעות בפורום, אבל בהחלט אפשר לטפל בזה.

נ.ב.

כמובן, יש טעם שתציע ממקום משתף ולא ממקום שמשדר שאתה אבא שלה.

נ.ב2

עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלושה הריונות ולידות, זו עליה סבירה לחלוטין. לטובתך, וותר על הביטויים המזלזלים (קודם כל בתוך הראש שלך). אישה אמיתית אינה בובת ברבי.

ממליץ שתתחיל מרופא משפחה, לבדוק חוסרים - ויטמינים, ברזל, בלוטת התריס, תפקודי כבד וכו'. אם הכל תקין, אז בהחלט ללכת לאיש מקצוע לאבחן דיכאון.

שהיא בוודאות בריאה בנפשה.

לגמרי נשמע שלא.

היא זקוקה לעזרה ולעין טובה וחומלת מהאיש שאמור להיות הכי טוב וקרוב אליה בעולם.

או שאתה מציג תמונה מאוד חלקית.

של אדם שיש לו בעיות נפשיות,

וחושב שאשתו אינה כזו.

חשוב לעצור שנייה.

א. יכול להיות שמדובר בהפרעת קשב וריכוז, ממליצה ללכת לגורם מקצועי מוסדר ולבחון זאת.

ב. יכול להיות שמדובר בעייפות כרונית, ממליצה ללכת לרופא המשפחה ולשאול על כך, נשמע תואם מאוד.

ג. יכול להיות שכן מדובר במשהו נפשי כמו דיכאון, כנ"ל, ללכת לאיש מקצוע מוסמך ולבחון זאת לעומק.

ד. יכול להיות שמדובר בחסרים של ויטמין די / ברזל / מאגרי ברזל / אנמיה / בלוטת התריס וכן הלאה, וחשוב לקבל מענה תרופתי ורפואי לכך (זה לא נדיר כלל ואף נפוץ וצריך פשוט להיות מודעים ולטפל בזה).

ה. יכול להיות שמדובר במשהו אחר פיזי או נפשי או שניהם, חשוב מאוד לבדוק זאת ולא כדאי לפטור ב"אין לה כלום" וזהו.

ו. והכי חשוב -

אתה מתאר אישה שהביאה לעולם 3 ילדים

עובדת בעבודה כל יום (!)

כבר כאן, גם אם היא לא תעשה כלום, היא לוקחת על עצמה גם את הקללה של חווה וגם את הקללה של אדם.

גם אם היא לא תעשה כלום מעבר, אתה מבין שגם היא עובדת וגם אתה

אבל רק היא סחבה וילדה את הילדים.

כבר יש לה "פור".

ואני לא אוהבת להשתמש בזה, אבל המחשבה שלך כל הזמן כל הזמן לוקחת אותך למקום הזה של "אני עושה הכל והיא כלום"

אז ממש בבחינת עם עיקש תתעקש, כדאי לענות למחשבה הזו.

אתה יודע, יש לכולנו עיוותי חשיבה מדי פעם, וחשוב מאוד להיות מודעים אליהם כאשר הם לא מקדמים אותנו, ויותר חשוב מכך - לעבוד ולתרגל איך להתקדם למחשבה מקדמת, לתגובה עניינית והגיונית ולא להישאר רק במחשבות האוטומטיות.

- לגבי הסעיף הזה - ב"ה אצרף בתגובה נפרדת הרחבה על העניין.

ז. שוב, נסה לראות את אשתך במבט של עין טובה יותר,

אשתי הביאה לעולם 3 ילדים,

אשתי עובדת כל יום, למרות שרק אני הוא זה שהתחייבתי על הפרנסה,

אשתי כן עושה אחרי העבודה מטלות, גם אם הן לוקחות לה יותר זמן,

וכן הלאה - את כל מה שכן.

וגם את המה שלא - לדון לכף זכות. 

אולי יש לה משהו מ-5 הסעיפים שלמעלה שחוסם אותה?

אולי גם כשהיא אוכלת לעיתים זו אכילה רגשית בגלל הצד שלך דווקא, ממש אכילה רגשית כי בעלי ככה חושב עליי (היא בטוח מרגישה, כן?),

אולי כאשר היא גוללת שעות בנייד (כמו המון המון אנשים ונשים בדורנו...) זו בנוסף גם סוג של בריחה כי פשוט לא טוב לה? ובראש ובראשונה לא טוב לה היחס של בעלה אליה, מה שהיא עבורו בלב שלו...?

אולי הריחוק הפיזי כנ"ל, כי היא לא מרגישה קרובה אליך רגשית, גם מהצד שלך - אתה הרי מחויב לה בכתובה, מה עם לפייס אותה בדרך אמיתית ועמוקה ולא רק "מה, את לא מתקלחת?! חתיכת שק תפו"א..." כן? זה לא מזמין ההרגשה הזו, זה מרחיק ופוגעני. גם אם לא תאמר ישירות, אישה מרגישה הכל. ואיך היא תתקרב אליך אם כך אתה רואה אותה? שכל דבר ודבר בה רע?!

לא הגיוני. ושוב - קח אחריות על החלק *שלך* בזה - שהוא עצום!

אולי היא שכחה את יום ההולדת שלך כי היא פשוט לא חזקה בתאריכים וכו'? רוב האנשים שאני מכירה כמוה דווקא ומעטים הם אלה שזוכרים תאריכים. חשוב לך? תזכיר לה. ככה פשוט.

ולא לקחת תכונה שהיא לא חזקה בה, כמו לזכור תאריכים, או ארגון ותקתוק ולהפוך את זה כדי להשחיר את כל מי שהיא וכל האישיות שלה. לא!

לראות אותה כאדם שלם ויפייפה, כמכלול, כחלק אלו-ה ממעל!

מה טוב בה?

מה החוזקות שלה?

נסה לראות את זה.

להדגיש גם את זה.

זה לא פייר לראות רק את הרע. מילא גם את הרע וגם את הטוב, מילא, אבל רק את הרע? זה ממש לא קרב הוגן, בטח לא כזה שאי פעם אפשר לנצח בו. וכולם מפסידים.

זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו.

כותבת כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

2.  הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (= להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי.)

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף)

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד)

8. צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית).

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

* (סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)

אני לא טובה בלהתנסח אז אני מקווה שתבין לעומק, את מה שאכתוב כאן 

אני אנסה לקצר

התחתנתי צעירה מאוד! היום אני יודעת כמה הייתי לא בשלה והיום אני גם יודעת שזה לא משנה אפשר להשתנות גם תוך כדי,חיי הנישואים שלנו היו מאד לא פשוטים בלשון המעטה 

עברנו המון המון טלטלות שעל כל אחד מהם זוג נורמטיבי היה מתגרש, תעוף עם הדימיון שלך הכי רחוק....אבל תמיד ידענו בפנים עם כל הקושי שהתחתנו אחד עם השני כי ה' שם אותנו ביחד ומבחינתינו זה חייב להצליח,  הלכנו לטיפולים זוגיים שוב ושוב..

אני הייתי בטוחה שרוב הבעיות אצלו, כי באמת באמת את רוב הטלטלות בנישואים הוא הביא איתו

אני הייתי מקורבנת והרגשתי אצילית וטובה כי למרות כל מה שעברתי איתו אני מוותרת ומואילה בטובי להגיע לטיפול

ואז הקב"ה הנחית עלינו מכה קשה וכואבת שאני לא אפרט, הדבר הכי קשה שעברתי בחיים וזה טלטל אותי שוב

ואז הבנתי כמה גאווה יש בי, קלטתי כמה אני לא רואה את החסרונות שלי, כמה אני שקועה בלראות את הטוב שבי ואת החסרונות של בעלי

ושתבין תמיד כיבדנו אחד את השני מאוד, הילדים בגדול לא חולמים על מה שעובר בינינו. 

ואז החלטתי שאני הולכת לטיפול פרטני, ואז התחיל השינוי הגדול. פתחתי דברים,הבנתי דברים על עצמי בעיקר. אני זורקת את הקורבנות, את האשמה ובעיקר את האגו

אני פותחת עיניים לראות את הטוב ואני מגלה המון טוב

הבנתי שהקב"ה נמצא בבית שיש בו שלום והדדיות וכבוד וענווה, הקב"ה שונא גאים ולא יכול לדור איתם בכפיפה אחת. זה תהליך ואני בעיצומו וזה לא תמיד פשוט וקל ,כי המוח לוקח

אותך לפרשנות שהוא רגיל אליה ואתה צריך עם המון כוח רצון לשנות פרשנות. גיליתי שאני מפרשנת את בעלי כמעט תמיד לחובה ושהכל בראש לי. תמורה שאתה מקבל בעקבות העבודה שווה הכל.

אני מאמינה לך שקשה לך ואתה סובל ואשתך לא מושלמת, אבל אתה רואה אותה דרך משקפים שאתה בוחר להסתכל דרכם. אני מבטיחה לך שאתה יכול לשנות את החיים שלך,

דבר ראשון שצריך לעשות זה לזרוק את האגו מהחלון ולהצליח לראות באמת באמת את אשתך.

אתה צריך לקחת אחריות על הבחירות שלך ולהפסיק להתקרבן! אתה לבד יכול להביא שינוי! קורבנות והאשמה לא יביאו אותך לשום מקום, חוץ מלהרגיש יותר טוב עם עצמך.

בהצלחה

ממש מעורר השראה לקרוא אותך.

איזה תהליך חשוב, משמעותי ויקר את מתארת, תודה רבה שחלקת אותו ולימדת את כולנו 🙏

ב"ה שתזכי, שתזכו, להנות מהפירות המתוקים של עמלך-עמלכם

והקב"ה יברככם בכל מכל כל וישלח לכם את ברכתו בשפע שלם בכל התחומים ❤🏆

היא נותנת לי הרבה ספייס.

לא יודע אם זה מטוב ליבה או כחלק מהעייפות, האדישות, החוסר מודעות..

אם נסכם את דבריך, התחתנת איתה לא כי רצית אותה, או כי אהבת אותה - אלא כי חיפשת משחק ונתקלת בה (מילים מזעזעות שלך!). מבחינתך חיפשת בובה ומצאת.

ואז מתברר לך שבובה היא לא. רצית אותה בגלל עניינים חיצוניים בלבד (יש להם חשיבות, אך אינם יכולים להיות מכריעים) ועכשיו מבחינתך היא כבר לא הבובת ברבי שקנית למשחקים שלך.

כמו שכתבו לך כמה משיבים - עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלוש לידות, זו עליה סבירה בהחלט. אם היית אוהב ומעריך אותה - בכלל לא היית שם לב לזה. (אשתי עלתה עם הלידות הרבה יותר.) אבל אתה לא רואה נשמה, לא רואה בן אדם אלא מנסה לראות צעצוע ולכן את נאלץ לראות 'שק תפוחי אדמה' (שוב, ביטוי מזעזע שלך).

כדי שאשה תהיה שמחה וממילא אנרגטית ופעילה, היא לא צריכה שבעלה יאמר לה ללכת להתקלח. היא כן צריכה שבעלה יאמר לה שהוא אוהב אותה, כמובן, אין טעם לשקר, האמירה צריכה להיות עם כיסוי. היא צריכה שבעלה יעריך את מה שהיא עושה בשבילו ובשביל הבית. היא צריכה שהוא יקבל בשמחה את המחירים שהיא משלמת על החיים המשותפים שהבאתם לעולם - במשותף, אבל המאמץ והסבל הוא שלה. היא צריכה שבעלה ישתדל לראות בה את הטוב ולפי התיאורים שלך - מעולם לא ניסת.

אם זה הייחס שלך, יכול להיות שעדיף שתתגרשו. זה ממש לא טובת הילדים בית שיש בו אווירה רעילה בין אבא לאמא. רק תיקח בחשבון ששום דבר לא מחכה לך בחוץ. אף אחת בחוץ לא תהיה הבובת ברבי למשחקים שלך. אז את העבודה העצמית שאתה צריך לעשות לפני נישואין שניים - עדיף שתעשה עכשיו. לך לטיפול אישי, תעבוד על המידות שלך. תלמד מה זה אשה ומה כוללות המחוייבויות של בעלה אליה. אפשר עוד להציל.

אבל לכל הדואגים לשלומה של אשתי,

אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני, לצערי מכאן נובעת תחושת הפער ו"ההתנשאות" שאתם מרגישים בדברים שלי. כיוון שזה חד צדדי.

אני מצליח יותר,אני משקיע יותר, הכי אובייקטיבי שיש.

אני פה והיא הרחק למטה.

אני לא ילד שנה ראשונה נשוי (אולי חבל שלא) ולכן הקדמתי וכתבתי שאני נשבע שזה אכן המצב ושאני נשבע שהיא בריאה לחלוטין. ידעתי מה יגיבו לי פה.

בכל אופן תודה לכולם, עובר וקורא. ברור שהכל מכוונות טובות. 

שאתה ממשיך באותו קו של זריקת האחריות *כולה* על אשתך

+ אי לקיחת אחריות *כלל* עליך.

גם כאן,

אתה כותב "אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני",

כאשר בהודעה הפותחת כתבת במילותיך שלך: "אני לא אוהב אותה, לא נמשך אליה".

אז אתה *לא* אוהב אותה.

זו האמת.

ואישה מרגישה את זה.

מה אתה כן? אתה אולי עושה מעשים *חיצוניים* בלבד שעבורך אולי מבטאים "אהבה",

(כמו גם שאתה עושה מעשים חיצוניים שרק דרכם אתה חושב שאתה לוקח אחריות (להכין שבת, לשחק עם הילדים וכו', שהכוונה שוב ושוב שאי לקיחת אחריות שלך שאומרים המגיבים היא במהות. בקשר ביניכם. ביחס שלך אליה. בשורש של הדברים ולא רק מופעים חיצוניים. כי הם לא נקראים לקחת אחריות על מה שבאמת משנה וחשוב.)

אבל אישה מרגישה את הלב.

והיא מרגישה שאתה לא אוהב אותה.

והיא כנראה מרגישה את הזוג והזלזול וההתנשאות שלך עליה

והיא כנראה מרגישה שעבורך היא שק תפוחי אדמה.

אז לא.

היא לא למטה ואתה לא למעלה.

ממש ממש לא.

ודע שכואב מאוד לקרוא את היחס הזה שלך, מתוכך פנימה, לאשתך.

כשאני אומר שאני אוהב ומפנק אני מתייחס ל12 שנות נישואין לא להודעה שכתבתי לפני יומיים..

מה שאת רואה שכתבתי זה קצה הקרחון. כמו שאמרתי היינו במאות שעות של טיפולים זוגיים. אני לא בא זורק אמירות בלי כיסוי. האמיני לי.

אבל שוב, לא כתבתי פה כדי שתחליטו מי בסדר או לא בסדר בסיטואציה.

שומע ומקבל. תודה!

כתבת בהודעה הפותחת שאתה לא אוהב אותה.

אז מה אתה כן?

אוהב או לא?

או מאז שהפסקת בעצם...

ואז כל מה שכתבתי נכון למאז...

ושאלה נוספת - מה אהבת בה בעבר?

אהבתי כי לא ידעתי באמת מה מתאים לי ועל מה חשוב לתת דגש בבחירת אישה

ואז כשהחיים גילו לי מי אני באמת ומה חשוב לי התברר לי שהיא פשוט לא. 

כשתתייחס אליה כנשמה, כשתחפש בה את המעולת שלה, את המידות הטובות, את היתרונות. כשלא תחשוב שאהבה מתבטאת בהשקעה פטרונית, אלא בהקשבה, בתשומת לב, בהבנה של הצרכים הרגשיים שלה  - אז יהיה טעם בעבודה זוגית.

כרגע אני ממליץ בחום - שתלך לטיפול אישי, לא זוגי. תברר את הרצונות שלך, תלבן מי אתה ומה צריך להיות הייחס שלך לבני אדם. במקביל כדאי שגם אשתך תלך לטיפול אישי, שתהיה לה כתובת נפשית שלא עוברת דרכך ודרך המורכבות.

לא נעלמים סתם מבן אדם.

אם ראית בה אישה יפה - היא עדיין אישה יפה. גם אם נוספו לה 16 ק"ג ב12 שנים ו3 לידות.

שמחת חיים - אינה נעלמת סתם. אני חוזרת למה שכתבו לך כולל אני שאישה לא יכולה להיות שמחה כאשר היא מרגישה שבעלה לא אוהב אותה *באמת ומבפנים* והיא חיה איתו יום יום בהרגשה של היחס הזה וכן הלאה כל מה שנכתב בהרחבה.

קלילות וזרימה - קשור גם למה שכתבתי קודם + לשגרת החיים שנהייתה יותר עמוסה עם ילדים שהצטרפו למשוואה ויכול להיות שעוד דברים כמו שניסו כאן להצביע על כיוונים חשובים שמאוד חשוב לבדוק. פירוט לדוגמא כאן:

רגע רגע - נשואים טריים

כך או כך באמת אין טעם לדון כאן בפורום, מאמינה שכל מה שנכתב כדאי שתיקח לתשומת לבך על מנת לראות איך מתקדמים בחיים.

זאת אם תבחר, כי אתה יכול כמובן לבחור להישאר במצב כמו שהוא לעוד שנים רבות.

ב"ה שיהיו בשורות טובות

אבל מה לעשות שאישה זורמת כיפית קלילה ויפה לא יכולה להישאר ככה לנצח אחרי עומס של חיים וילדים .. והעיקר.. בעל לא תומך שרואה בה שק תפוחי אדמה.

שרואה בה רק את האי ההצלחות שלה בחיים ועל פי זה שופט את היותה.

שמסתכל עליה בצורה כל כך מתנשאת.

איך לא תיכנס לדיכאון או דכדוך?

אם אתה מחליט להשאר במצב הזה אתה רק ממשיך לעשות לה עוול עצום שאתה איתה.

לאף אישה לא מגיע גבר שחושב עליה כאלו מחשבות.

לאף אישה.

וגם אתה עד כדי כך לא מודע לעצמך שאתה כותב מלא דברים סותרים?

אתה אומר שהתחתנת איתה רק כי היא נקרתה בדרכך ורצית בסך הכל להוציא את התאוות שלך עליה, זה כבר מראה מי אתה.

ואחר כך גם אומר שאהבת אותה פעם.. אז התחתנת מאהבה או מחרמנ**ות ?

מזעזע אותי באיזה עינים אתה מסתכל עליה ועל המציאות.

אתה אומר שהיא לא בדיכאון אלא שזה האופי שלה.. העייפות הכבדות וכו.. ואז אומר שפעם היתה זורמת וקלילה.. אז איך זה האופי שלה???

אין מילים

אין לאף מגיב אינטרס להחליט מי בסדר ומי לא, וגם לא דרך לדעת.

לענ"ד, וכותבת בעיקר בשם עצמי, כל המטרה היא לראות איך אתה ואתם מתקדמים מכאן. איך כן יהיה לכם טוב.

כי תיארת מצב שרע לך. כתבת את זה במפורש.

אז לאנשים אכפת והם רוצים שיהיה טוב למשפחה בישראל.

והם כותבים מה שנראה להם כיצד אפשר להתקדם, אפילו קצת.

ומעלים רעיונות וכיוונים.

אין כאן עניין של צודק.

אין כאן בית משפט מי בסדר ומי לא.

יש כאן עניין של "אל תהיה צודק תהיה חכם" - לראות איך אפשר להתקדם.

כי להתבוסס במקום זה בטח לא מקדם.

אתה אומר שאתה נשאר במקום ורע לך בו להישאר, וגם להיפרד לא אופציה.

אז מה כן?

אתה בעצם מאחל לך לחיות לנצח באומללות?

ברור שאף אחד כאן לא יכול לראות את התמונה השלמה, ברור שצריך  לראות אותה, ברור שכדי להתקדם צריך בירור מעמיק ועבודה אמיתית בעולם האמיתי,

אבל כאן אנשים מנסים לתת כיוונים לחשיבה, לצאת מחוץ לקופסא, לעשות כמו סיעור מוחות ומהכל תראה מה יכול להתאים ואולי אולי אולי לתת צ'אנס של התקדמות לטוב.

מגיע לכם טוב, אתה לא חושב?

לא תכננתי לכתוב פה, אבל איכשהו ההודעה של בעלי הגיעה אליי, ואני מרגישה שאני חייבת להגיב.

אני בטוחה שהוא כתב מהלב, אבל אני גם בטוחה שיש שני צדדים לכל סיפור. אני לא אנסה לשכנע אף אחד, רק לספר איך זה נראה מהעיניים שלי.

כשהתחתנו, הייתי בחורה צעירה ואולי קצת חסרת ניסיון. תמיד אמרו לי שזוגיות זו עבודה קשה, אבל לא באמת הבנתי כמה. ואז הגיעו הילדים, וכל תשומת הלב שלי הלכה אליהם. אני מודה – אני לא מושלמת. אני לא תמיד זוכרת לקנות דברים למכולת בזמן, אני לא הכי מסודרת בעולם, ואני יודעת שאני לא משדרת ביטחון ומסוגלות כמו שהייתי רוצה.

אני גם יודעת שבעלי מתוסכל. אני רואה את זה עליו. אני שומעת את זה ממנו. ואני מבינה למה. אבל מה שהוא לא מספר זה איך זה מרגיש להיות בצד השני – לחיות עם בן זוג שמזמן הפסיק לראות אותך. שמדבר עליך בזלזול (גם אם זה לא בפרצוף). שמבחינתו, כל מה שאת עושה – לא מספיק טוב.

אני לא עצלנית. אני לא טיפשה. אני עייפה. אני שחוקה. אני אולי אפילו אבודה.

וכשאת חיה בבית שבו את מרגישה שמה שאת עושה אף פעם לא מספיק, לאט-לאט את פשוט מפסיקה לנסות.

נכון, אני עליתי במשקל. אני לא גאה בזה, אבל גם לא צריכה להתבייש בזה. אני אמא לשלושה ילדים, לא דוגמנית. וכן, אולי אני לא יוזמת מספיק, אולי אני לא מפגינה מספיק אהבה. אבל קשה לרצות להתקרב כשאת מרגישה בלתי נראית.

אני יודעת שהוא לא אוהב אותי. אני מרגישה את זה כבר הרבה זמן. אולי הוא אף פעם לא אהב. אבל הוא נשאר. בשביל הילדים, ככה הוא אומר. ואני? גם אני נשארת. אולי גם בשביל הילדים, ואולי כי אני עוד מקווה שמשהו ישתנה.

אז לא, אני לא מושלמת. אני רחוקה מזה. אבל אני לא רק מה שהוא מתאר. אני גם אישה עם רגשות, עם כאבים, עם חלומות. ואני רק רוצה שהוא יזכור שגם אני פה.

לא באמת אשתו אבל יכולתי להיות

זה מטלטל

זה מאזן

זה חשוב

ולא משנה אם אשתו או לא

בטח ובטח אם זה היה כן 

לא חושבת שהוא במקום שפתוח להקשיב...

גם לא ממי שהיה/נמצא במצב כמו שלו.

לא יכול להגיב לכל אחד

שומע ומקבל. 

התסכול והאגו מפריעים לך לשמוע.

זה לא נדיר, זה קורה להרבה (גם לי זה קרה).

מקווה שמשהו יזוז אצלך ב❤

וכל הכבוד על הגילוי לב

מה שבטוח הלוואי בשביל שניהם שמשהו יזוז

כל אחד מכיוונו שלו

מה היו התשובות אם אישה היתה כותבת על בעלה

בטח הוא לא היה מוגדר כ״כ מהר כ׳לא בריא בנפשו׳

כי מגבר אין ציפייה לעשיה רבה מעבר לעבודה בחוץ (והרבה גברים עושים עבודה גרועה בעבודה)

נשמע שאין לה כוח לעשייה ואולי גם חסרות לה יכולות

אני מהנשים שעושות פחות בבית וגם לי הרבה פעמים אין כוח לעשיה בבית אז מבינה אותה בקטע הזה

מהצד השני אני מאד מבינה את הבאסה שבת הזוג לא יעילה בשום דבר ולא נותנת שום דבר לחיים אלא רק גורעת, זה באמת נשמע מצב חסר פיתרון זוגי.

1. כואב לקרוא כזו התייחסות לאישה שאיתך. גם אם אינכם בטוב וגם אם מתגרשים יחס כזה וביטויים כאלה לא כדאי שיהיו חלק ממך.

2. בכל הדברים שציינת לגבי אשתך, שים לב שציינת בעיקר מעשים חיצוניים: בישולים, נקיון, טיפול, מראה, כמה כסף היא מרוויחה. התייחסות לאשתך כאל פונקציה תועלתנית.

לא הבחנתי פה בהתייחסות אל אשתך כנשמה עמוקה ומיוחדת, כאדם, עם אופי ויופי פנימיים.

3. למה אתה מתייחס אליה בכזו פטרונות? היא לא צריכה לצחצח שיניים ולהתקלח לפי מה שנראה לך אלא לפי מה שנראה לה. אישה שמרגישה שמזלזלים בה, לא רואים אותה ולא מכבדים אותה

סביר להניח שלא תפתח שמחת חיים, מוטיבציה ומשיכה.

מצב כזה הוא דינמיקה שנוצרת וצריך לתקן אותה. אם אשתך הייתה כותבת הייתי ממליצה לה

לקחת אחריות על הצד שלה, לך אני ממליצה לקחת אחריות על הצד שלך.

להאמין שאישתך אישה בוגרת, שילדה כמה ילדים, ויש לה שיקול דעת והבנה ואחריות משלה לגבי אם להתקלח ומתי.

(איך היא מגיבה ל"תזכורות" שלך?)

4. לפי מה שאתה מתאר אישתך לא נשמעת בריאה נפשית.

אישה בריאה נפשית היא שמחה, יוצרת, פועלת, מתפקדת. אישה עצובה, מדוכדכת וחסרת חיות מתנהלת כמו אשתך.

יתכן מאד שגם לזוגיות המורכבת יש השפעה על התחושה שלה.

לחיות לצד מישהו שרואה בה שק תפוחי אדמה  אישה לכ יוצלחית וחסרת אחריות, זה לא גבר בריא לנפש ולא דבר שמעורר חדווה ושמחת חיים.

5. מאות? בטוח מאות טיפולים זוגיים?

מה בעצם עלה וקרה בהם?

6. וזו הנקודה העיקרית, נתקלת בזה לא מעט בעבודה שלי עם נשים, בעיקר בהקשר הזוגי,

כל אחד מהצדדים בזוגיות מאתגרת בדרך כלל מרגיש שהצד השני צריך להשתנות, אבל האמת היא שלכל דינמיקה יש 2 צדדים,

ומזווגים לו לאדם לפי מעשיו, בדיוק, אבל בדיוק את מי שיעורר אצלו את הנקודות שהוא צריך לתקן.

ולכן, אני ממליצה לך להסתכל בראי, ובמקום לכתוב ולחשוב כמה אתה מושלם ונהדר וגורלך מר שיש לך אישה כה גרועה ועשית טעות איומה (ולא, אתה לא היחיד שחושב כך,

למעשה יש נטיה ראשונית טבעית לרוב האנשים להיות בטוחים שהם מושלמים ואם רק בן זוגם

ישתנה וישתפר הכל יהיה טוב)

להבין, שגם לך יש חלק בדינמיקה שנוצרה, ואם באמת היית בעל מושלם,

כנראה שזה לא היה המצב שלכם.

מניחה שיצא לך לשמוע לא פעם מה קשה לה בהתנהלות הזוגית שלכם, תנסה לשם שינוי לעשות בעצמך שינוי,

לכבד, להקשיב, לראות אותה.

לתת לה מה *שהיא רוצה וצריכה* לאהוב ולפנק בצורה שהיא באמת רוצה, ולא בצורה שנראה לך, ולקחת 100% אחריות על ה50% שלך.

נשמע שאתה מאוד אוהב את הילדים שלך.

עד כדי כך שאתה מוכן לחיות בזוגיות נוראית, ולעבוד גם בבית וגם בחוץ בלי סוף, רק בשביל לחיות איתם יחד באותו הבית כל ימות השבוע.

מתוך האהבה הגדולה הזו שלך אליהם, הייתי רוצה להציע משהו קטן-

תנסה לדמיין את נ' ו-י' בעוד 15-20 שנה. נשואות לאדם שהן אוהבות מאוד, ושהוא אוהב אותן מאוד, ב''ה.

אבל, בתוך הזוגיות הזו, עם כל הערה קטנה של האיש שלהן, הן מרגישות שהוא לא אוהב אותן ולא מקבל את מי שהן.

הן מרגישות שאסור להן לנוח, או לאכול יותר מדי, כי אז האיש שלהן יפסיק לאהוב אותן.

מפחדות להיות תחת ביקורת, וגם כשהביקורת בכלל לא קיימת הן מדמיינות את הביקורת הזו בתוך הראש שלהן.

וברור לחלוטין שאתה אוהב את הבנות שלך, ולא רוצה שהן יחיו ככה.

ועדיין, הבית בו אתה מגדל אותן- מלמד אותן איך מתנהג גבר ואיך מתנהגת אישה במערכת זוגית. ובימים אלה ממש הן סופגות את מערכת היחסים ביניכם, שעל בסיסה הן יבנו את מערכת היחסים העתידית שלהן.

ואתה אוהב אותן כל כך. ורוצה שיהיה להן רק טוב.

אז תראה להן שמותר לאישה גם לטעות. תדגים להן שאפשר לאהוב ולראות את הטוב גם כשדברים לא עובדים כמו שרצינו. תראה להן שיש דבר כזה זוגיות טובה ויפה שמחזיק מעמד לאורך שנים.

אם תצליח להתייחס לאשתך כמו שהיית רוצה שהבעל העתידי יתייחס לבנות שלך- אין לי ספק שיהיה לכולכם טוב יותר. הרבה הרבה יותר טוב.

מלא זמן אחי אם כל זה הספיק לעבור לך שם בראש

אתה צריך להוסיף לפוסט גם את השורה

מי גמר את המים החמים-אני!

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌