הלוואי שהיא תתישר.

אל תזלזל בה.

היא גדלה את נ' י' וא'

אולי היא נכנסה לדיכאון או משהו.

תנסה להפעיל אותה

אולי תעשו הליכות משותפות.

היא לא 100 זה בטוח.

השאלה ממה היא סובלת. האם זה עניין נפשי כמו טראומות או שהיא בכלל בספקטרום. כדאי לברר אם זה משהו שניתן לטפל בו או לא כדי שלפחות תהיה לך תמונה ברורה.

רק יש לי שאלה אליך.. אני סקרן.. אם היית חוזר אחורה היית מתגרש? 

לא יודע להגיד, אז לא התגרשתי בגלל הבושה..

מבלי לשלול על הסף את התחושות שלך, איך אתה יכול להשבע שהיא בריאה בנפשה?

מה זה נראית כמו שק תפוחי אדמה?

ולמה שהיא תלך לעשות טסט לרכב?

מה זה שואפים לבינוניות? ואתה מה? עשית אקזיט? נינג'ה ישראל?

השיח שלך נשמע מתנשא ומזלזל מהצד שלך. למי יהיה עצבים להשקיע בתוך שיח כזה?

היא לא נשמעת בריאה בכלל לפי התיאורים האלה. היא הלכה פעם לפסיכיאטר? אבל לבד? ניסית "לרפא" אותה למען הריפוי ולא למענך?

ואל תיקח דוגמא ממני, אני הכי לא הבעל המושלם, אפילו להפך, אבל בחייך, שחרר מהאגו האשכנזי המתנשא הזה ותטפל בה כמו שמטפלים בחולה על מיטת חוליו. אולי היא צריכה כדורים, אולי היא בדיכאון לא מאובחן, ואולי.... תחזיק חזק.... אולי גם *היא* לא נמשכת *אליך*?

צר לי, נשמע שיש לך לא מעט דברים שאתה צריך לסדר בעצמך לא פחות ממה שיש לה.

אל תכעס טוב? אני רק רוצה שיהיה לכם טוב.

התגעגעתי לתשובות האלה פה..

תודה אחי! אתה ממש צודק שאני קצת מתנשא, אבל זו האמת. הכי אובייקטיבי, נשבע.

לא אכפת לי שהיא לא נמשכת אלי.

שפכתי הון על טיפולים זוגיים. אני יכול להיות יועץ בעצמי. היא כזאת והיא צריכה גבר כזה. 

והיא בריאה בנפשה. היא פשוט ככה. כמו שזה לא יאומן בשבילך לקרוא את זה, בשבילי כל לילה זה לא יאומן להגיד לה "מה? את לא מתקלחת?". 

יש בנות ברמה יותר גבוהה ויש כאלה שלא. בוא לא ניתמם.. טעות של ילד גרמה לי לא להעריך את עצמי ואותה נכון והיום אני כאן עם פערים גדולים מאוד.

גם אצל אישתך זה ככה. יש מקור לאורח החיים שלה. אני לא אומר שזה לא מצריך איזה תיקון או איזון, אבל אל תצא מנקודת הנחה שהיא פשוט ככה כי ככה. זאת בינוניות 😊

בקיצור, אל תשלול על הסף אפשרויות נוספות.

ואל תשכח, אם הגיעו מים עד נפש, גירושין זאת לא מילה גסה. אתה זכאי לאושר של עצמך.

רק תנסה לשפצר את הדרך שבא אתה עושה ואומר דברים. אחרי הכל, מדובר פה בבני אדם עם רגשות.

אוסיף גם שחבל על הזמן שעובר והוא חי בהרגשות האלה. הוא צריך לנקוט בצעדים. נסיון תיקון או פירוק.

אגב, אני מכיר משפחה כזו. משפחה ענקית של בנות. משפחה מקסימה. וכל אחד מהחתנים שם ניסה לטפל באישה שלו כל אחד בשיטה אחרת וזה לא עבד.

כך שזה לא תמיד משנה אם נולדה או לא נולדה דבילית כלשונך. עם זה הוא צריך להתמודד בהווה.

|אזהרת תגובה פחות מכילה לפניך|

לכן אם אתה לא במקום לקרוא אותה - מוזמן בהחלט לדלג

או לקרוא ולזרוק לפח אם לא מתאים.

תשמע, הדבר הראשוני שעולה לי מהודעתך זה מה שכתבתי בכותרת -

בנאדם,

קח אחריות על החיים שלך.

קח אחריות על הצד שלך.

כל ההודעה כולה נשמעת כמו זריקת אחריות אחת גדולה.

מחילה, אבל זה ממש נשמע בבחינת "אכלו לי שתו לי".

התחתנתי - כי נקלעתי לסיטואציה, ילד ללא הכוונה וכו'

הבאתי 3 ילדים עם האישה הזו - כי מה? אתה מתאר זאת קורה למן ההתחלה.

אני מזכיר לה לצחצח שיניים - ?!

אני מזכיר לה להתקלח - ?!

איפה הצד שלך בסיפור?

קח אחריות על הצד שלך.

ודאי שזה לא תקין להזכיר לבן הזוג להתקלח ולצחצח שיניים. היא לא הבת שלך. ולא הבת בת 3 שלך. היא אדם בוגר.

אם היא לא עושה זאת? שלא. זה שלה. מה קשור להזכיר לה?

ועוד אתה מתאר שאתם נשואים לפחות עשור אם לא יותר. אז מה? היכן לקיחת האחריות שלך כאן?

להמשיך בדימניקה לא הגיונית שנים על גבי שנים? כן, גם מהצד שלך?

ואתה ממשיך

משתמש במילים שאני לא אחזור עליהן למה התחתנת איתה - ובכן היכן לקיחת האחריות *שלך* לכך?!

מצטערת לומר לך, אבל גם מהיכרות מקצועית וגם מניסיון אישי - אנשים יכולים להתחתן גם בגיל 18 ולהיות בוגרים ואחראיים על המעשים שלהם וללכת בעיניים הכי פקוחות, בוגרות, שקולות ואחריות לתוך מערכת הנישואין.

ומכיוון שאינני יכולה לתת פנים ושם לזוגות בפן המקצועי, כן חשוב לי לכתוב מהפן האישי - גם בעלי וגם אני התחתנו בגיל 18. כן. היום בני 36, נשואים ב"ה 18 שנים.

לא הוא ולא אני באנו בתור "ילדים ללא הבנה", אלא עם אחריות, רצינות, בגרות ורצון שלם.

ושוב, מכירה עוד סיפורים רבים שלא יכולה לתת להם שם.

הגיל עצמו לא צריך להיות פקטור, אלא שוב - לקיחת האחריות.

אתה יכול להיות בן 18 ואתה יכול להיות בן 30+, מה שמשנה שתדע לקראת מה אתה הולך, קח אחריות על חייך, תהיה גבר.

לא עשית זאת? 

על מי האשמה?

על מי האחריות?

לא גם עליך?

נשמע שאתה פשוט זורק הכל על אשתך.

וריבונו של עולם, באילו מילים אתה מכנה אותה?

אשתך

אם 3 ילדיך

"שק תפוחי אדמה" - ?!?!

נשארתי ללא מילים כאן.

פשוט לא מכבד, מבזה ונוראי בעיניי.

לאף אישה לא מגיע שיקראו לה כך.

וחשבת פעם שאותו ה"שק" שאתה מכנה נשא בתוכו את 3 האוצרות שנשמע שאתה כה אוהב ורק בגללם נשאר?

אתה מצפה ממנה להישאר באותו משקל של החתונה?

אתה מצפה שלא תשתנה אחרי 3 לידות?

ואחרי יותר מעשור?

אתה נשארת בדיוק אותו דבר כמו בגיל 17?

וגם אם נניח נניח שכן - אתה ילדת?! ועוד 3 פעמים?!

מה עם ראייה יותר בוגרת ומציאותית שלך? שוב - לקיחת אחריות *שלך* לראות באישה אדם שלם ומדהים, ולא פקטור של מספר קילוגרמים ממש כמו שק תפוחי אדמה?!

באמת ה' ישמור עם הדימוי הזה. 

אתה לא אוהב אותה ולא נמשך אליה כלל כדבריך,

עוברות שנים רבות ועוד שנים כדבריך ואין שינוי,

אתה מנסה אלפי שיחות ואלפי טיפולים זוגיים וכלום לא משתנה כדבריך -

אז מה?

איפה לקיחת האחריות שלך על החיים שלך?

מה אתה מצפה שנאמר לך כאן שלא שמעת כבר?

שמה?

אדם צריך לקחת אחריות על חייו. על הבחירות שלו.

גם אם טעה - לבחור שוב.

אתה יכול לבחור בכל רגע נתון.

אם להישאר בטוב.

או להיפרד בטוב.

אף אחד לא ראוי להיות ברע.

לא להישאר ברע.

ולא להיפרד ברע.

לא.

אף אדם לא צריך לחשוב שנגזר עליו להיות אומלל ולהמשיך ולחיות באומללות כל חייו.

תבחר בטוב.

תבחר בחיים.

אתה כותב שאתה לא עושה צעד בגלל הילדים. 

זה כמובן מובן, אבל חשבת רגע מה הם מרגישים וחושבים?

שהם רואים דינמיקה כזו רעילה בין ההורים שלהם?

שאבא שלהם מכנה את אמא שלהם שק תפוחי אדמה? (כן. ברור לי שלא אמרת זאת בפניהם, ותאמין לי שהם מרגישים את השדר והתדר גם בלי אף מילה אחת. הלוואי שהיינו חדים כמוהם בחושים הבריאים שלהם.)?

מה אתה מראה להם? איזה מודל לזוגיות?

איזה מודל לזלזול כה עמוק באמא שלהם?

איזה מודל של חוסר אהבה ולהישאר מכוח האינרציה?

מה הם יכולים להרגיש בעתיד שבגללם אבא שלהם היה תקוע במקום אומלל? שיקחו את כל העול הזה על הכתפיים שלהם?

איך הם אמורים למצוא זוגיות טובה, אנשים טובים, לפי איזה תיווך או איזו דוגמא אישית או איזה מודל?

מה הם עכשיו ולא רק בעתיד מרגישים בבית? בבית בלי אהבה בלי משיכה ועם כמויות של זילזול והקטנה ועוד?

זה *באמת* מה שהכי טוב להם?

אני לא עונה את התשובות, הן רק אצלך.

אבל קח גם את כל המכלול בחשבון.

ורק לחדד חידוד חשוב מאוד - אני ממש לא אומרת לך מה נכון או לא או איזו בחירה נכונה או לא.

בין אם תישאר ובין אם תיפרד - אין שום בעיה העיקר שתיקח אחריות ותבחר מה שהכי נכון לך, לאשתך, ולילדים. לכל המשפחה.

אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך ולא יודעים גם את כל מציאות חייך. רק אתה.

ואתה שם בסל אחד דברים לא הגיוניים כמו להזכיר לה לצחצח שיניים ביחד עם הסבר על טסט או חשבונות וכן הלאה.

זה לא מקדם וגם לא נכון לעשות זאת.

צריך לעשות כאן הפרדה דבר דבר ולדון בו לעומק בפני עצמו.

כנ"ל על האמירה שלך שהכל תקין ומעולה מהפן הנפשי והפיזי.

נשמע תמוה וכדאי לבחון זאת - עבורכם ובשבילכם. אבל בצורה רצינית ולעומק ורק אצל אנשי מקצוע המומחים לכך.

ואם באמת במאת אין - אז שוב חוזרת להתחלה ולסיכום -

הסיכוי שמשהו ישתנה תלוי הרבה מאוד גם בך. גם בצד שלך.

בלקיחת אחריות שלך.

גם אם בעבר לא לקחת, גם אם בעבר עשית טעויות -

אתה גדל ויכול לבחור תמיד.

זה הרבה גם בידיים שלך.

לשנות דינמיקות לא הגיוניות (כמו לא להזכיר לה לצחצח שיניים או להתקלח, למשל),

להיות קצת עם עין טובה על כל מה שהיא *כן* ולא רק מה היא לא, ובטח שלא ביחס מחפיר כלפיה כשק תפו"א,

לראות כמכלול את מציאות חייך, חייכם, ושל הילדים ולקיחת כל הצדדים בחשבון ולא רק צד אחד שבטוח אם אבא ואמא תחת אותה קורת גג אז הכל תותים. כי זה ממש לא נכון...

וכן הלאה 

העיקר - לקחת אחריות.

ולבחור.

את הבחירה הכי נכונה עבורכם כמשפחה. מה שהיא לא תהיה.

ב"ה שתהיה ברכה והצלחה

מעריך.

הכל טוב, לא מתרגש ולא מחפש הכלה.

לא התכוונתי לפגוע בה, שק תפוחי אדמה כי היא לא מפסיקה לזלול, עוד ועוד בלי משמעת עצמית. אני עושה ספורט קבוע. לה כמובן אני לא אומר את זה. 

לקיחת אחריות? ראית כמה דברים אני עושה ועשיתי. הדבר היחיד שאת רומזת לו, גירושין,לא בא בחשבון בגלל הילדים. 

להתקלח? אני אמור לישון לידה, אמור להימשך אליה... במקום שהגבר כאילו ישכח להתקלח, אצלנו האישה כמו גבר.

הילדים לא קולטים כלום, ואם כן קולטים אז תחושות ואווירה שגרתית ונורמלית. תאמיני לי.

מה רוצה שתגידו לי? לא יודע, אני זוכר שפעם פריקה פה הייתה מפיגה את תחושת הבדידות והתסכול...

א. קודם כל שמחה על הרישא, כי בעיניי רק הכלה כאן גם לא נכונה וגם לא מקדמת.

ודווקא הבאת הדברים כהוויתם יכולה רגע לצבוע באור חד וברור את מה שראוי. (במקרה של תגובתי, רציתי לשים את האור הזה על לקיחת האחריות שלך).

ב + ג. לא התכוונת לפגוע באשתך - אבל בפועל פגעת. לכנות כך כל אישה, בטח אשתך, זה לא מכבד בלשון המעטה.

זו דוגמא למשל ללקיחת אחריות אחת מני רבות עליה דיברתי.

לא התכוונתי ללקיחת אחריות בלקלח את הילדים / לבשל / להכין שבת וכן הלאה

התכוונתי ללקיחת אחריות מהותית על חייך, אותה פירטתי למעלה בהרחבה. מציעה לקרוא בשנית כדי לראות סעיף סעיף ודבר דבר בנושא לקיחת האחריות.

ד. מה יקרה אם לא תזכיר לה להתקלח?

היא לא תתקלח לעולם?

שואלת ברצינות.

האם תתקלח פעם בשנה? פעם בשבוע? מה?

ניסית פעם לא לומר לה? מה קרה אז?

ה. הלוואי לגבי מה שאמרת על הילדים. באמת. מהסתכלותי את החיים לצערנו זה לא יכול להיות כך כאשר בלב משהו אחר (ממש בבחינת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, רק בטורבו אצל הילדים שחשים הכל).

ו. לגבי מה שאמרת שפעם פריקה הייתה מפיגה את תחושת התסכול - חוזרת להתחלה - בעיניי יותר מאשר הכלה שלא תיתן לך הרבה כ"כ, דווקא דחיפה לאקטיביות נתפסת בעיניי שאכפת מהאושר שלך ושל כל המשפחה שלך מאשר להתבוסס בבוץ.

כי אם באמת רוצים שיהיה לאדם טוב, אזי רוצים שהוא יצא מהאפילה לאורה, בחיים עצמם, שבאמת יחיה, שבאמת ישמח, שבאמת ירווח לו. 

ויותר מהכלה אתה צריך אומץ לבחור בחיים (ולא, אני לא רומזת לבחירה כזו או אחרת, אלא כן אומרת בפירוש ולא רומזת לבחור את הבחירה שתעניק טוב לחיים של כולכם. כי ככה זה לא טוב. ככה זה רע. אתה מתאר זאת כך. אלו הן מילותיך שלך.

ואני לא מאמינה שאדם צריך להישאר ברע ולחיות ברע. לכן או לנסות להישאר בטוב או אם לא מצליחים להיפרד בטוב. והרחבתי בהודעה הראשונה על עוד צדדים גם בבחינת הילדים וכו'.

ובעיקר בצד שלך בלקיחת האחריות כנ"ל).

מותר לך כמובן לחשוב אחרת, זכותך המלאה להישאר כך וגם עוד עשור המצב ישאר כך. לגיטימי לגמרי...

פשוט בעיניי זה לא מקדם לא אותך ולא אתכם.

ואתה יכול לכתוב כאן עוד 15 שנים בדיוק את אותו הדבר, רק בתוספת שיערות שיבה...

ב"ה שהקב"ה יאיר לכם 🙏

הכל לפי העניין של כל נושא ונושא, שרשור ושרשור.

וכאן ספציפית לפי מה שלענ"ד יותר מקדם (ומנכיח את האפשרות לראות את המציאות עצמה שיכולה להיות שונה מכפי שחושבים)

לגבי מה שרשמת ולאחר קריאת -רפרוף- דברי נגמרו לי השמות

מובן בין השיטין שהמכלול גורר את כל הנ.צ. -ים שרשמת

כלומר, לולי בסיס -בייס- יציב , היתה הבלגה על xyz .

לגבי נישואין צעירים. אמנם גם בגיל 25 עושים טעויות, אך לאו כל יומא מתרחיש ניסא, ואכן - מדוע לא היה אצלך מישהו שהאיר את עיניך - יא אבני, שוויה שוויה,

מובן שבמהלך השנים ניסית להשפיע אך במכלול הקיים זה הסיפור וזהו,

לגבי אחריות אישית - לדעתי דברים בסיסיים זה השפעה על הבית וזה לא בגדר 'אבא שלה' . הרי אם בעצלנות לא מקובלת, תזדקק לטיפולים רפואיים מיותרים, זה רשלנות שמשפיעה על הבית- זמן, כסף,

ד' ייתן לך כוחות

ועליה

ועל הילדים

כי אתה מאוד לא מציאותי

לא רואה נכון

מתנהג בגאווה ואנוכיות שמעוורים אותך

ולא מודע לעצמך.

אני מאוד מבינה שקשה לך ובטח ממש לא נחמד לשמוע תגובות כאלה,

מקווה שתרגיש בלב שזה לטובתך.

לפקוח עיניים זה תהליך כואב. 

מלבד הערות נכונות שכבר העירו לך אחרים -

מה אשתך עושה כל היום?

נשמע לי מאוד לא סביר שמישהי 'בריאה בגופה ובנפשה', יושבת על היום ולא עושה כלום. לא מטפלת בילדים, לא מבשלת, לא מנקה, לא עושה כלום?!

לכן יש שתי אפשרויות - או שסיפרת לנו רק חלק מהתמונה, או שהיא לא בריאה. יתכן חוסר בויטמינים/הורמון/ברזל וכד' ואם שוללים חוסרים - זה בהחלט נשמע דיכאון. כמובן, איני מוסמך לאבחן ולא מאבחנים מכמה הודעות בפורום, אבל בהחלט אפשר לטפל בזה.

נ.ב.

כמובן, יש טעם שתציע ממקום משתף ולא ממקום שמשדר שאתה אבא שלה.

נ.ב2

עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלושה הריונות ולידות, זו עליה סבירה לחלוטין. לטובתך, וותר על הביטויים המזלזלים (קודם כל בתוך הראש שלך). אישה אמיתית אינה בובת ברבי.

ממליץ שתתחיל מרופא משפחה, לבדוק חוסרים - ויטמינים, ברזל, בלוטת התריס, תפקודי כבד וכו'. אם הכל תקין, אז בהחלט ללכת לאיש מקצוע לאבחן דיכאון.

שהיא בוודאות בריאה בנפשה.

לגמרי נשמע שלא.

היא זקוקה לעזרה ולעין טובה וחומלת מהאיש שאמור להיות הכי טוב וקרוב אליה בעולם.

או שאתה מציג תמונה מאוד חלקית.

של אדם שיש לו בעיות נפשיות,

וחושב שאשתו אינה כזו.

חשוב לעצור שנייה.

א. יכול להיות שמדובר בהפרעת קשב וריכוז, ממליצה ללכת לגורם מקצועי מוסדר ולבחון זאת.

ב. יכול להיות שמדובר בעייפות כרונית, ממליצה ללכת לרופא המשפחה ולשאול על כך, נשמע תואם מאוד.

ג. יכול להיות שכן מדובר במשהו נפשי כמו דיכאון, כנ"ל, ללכת לאיש מקצוע מוסמך ולבחון זאת לעומק.

ד. יכול להיות שמדובר בחסרים של ויטמין די / ברזל / מאגרי ברזל / אנמיה / בלוטת התריס וכן הלאה, וחשוב לקבל מענה תרופתי ורפואי לכך (זה לא נדיר כלל ואף נפוץ וצריך פשוט להיות מודעים ולטפל בזה).

ה. יכול להיות שמדובר במשהו אחר פיזי או נפשי או שניהם, חשוב מאוד לבדוק זאת ולא כדאי לפטור ב"אין לה כלום" וזהו.

ו. והכי חשוב -

אתה מתאר אישה שהביאה לעולם 3 ילדים

עובדת בעבודה כל יום (!)

כבר כאן, גם אם היא לא תעשה כלום, היא לוקחת על עצמה גם את הקללה של חווה וגם את הקללה של אדם.

גם אם היא לא תעשה כלום מעבר, אתה מבין שגם היא עובדת וגם אתה

אבל רק היא סחבה וילדה את הילדים.

כבר יש לה "פור".

ואני לא אוהבת להשתמש בזה, אבל המחשבה שלך כל הזמן כל הזמן לוקחת אותך למקום הזה של "אני עושה הכל והיא כלום"

אז ממש בבחינת עם עיקש תתעקש, כדאי לענות למחשבה הזו.

אתה יודע, יש לכולנו עיוותי חשיבה מדי פעם, וחשוב מאוד להיות מודעים אליהם כאשר הם לא מקדמים אותנו, ויותר חשוב מכך - לעבוד ולתרגל איך להתקדם למחשבה מקדמת, לתגובה עניינית והגיונית ולא להישאר רק במחשבות האוטומטיות.

- לגבי הסעיף הזה - ב"ה אצרף בתגובה נפרדת הרחבה על העניין.

ז. שוב, נסה לראות את אשתך במבט של עין טובה יותר,

אשתי הביאה לעולם 3 ילדים,

אשתי עובדת כל יום, למרות שרק אני הוא זה שהתחייבתי על הפרנסה,

אשתי כן עושה אחרי העבודה מטלות, גם אם הן לוקחות לה יותר זמן,

וכן הלאה - את כל מה שכן.

וגם את המה שלא - לדון לכף זכות. 

אולי יש לה משהו מ-5 הסעיפים שלמעלה שחוסם אותה?

אולי גם כשהיא אוכלת לעיתים זו אכילה רגשית בגלל הצד שלך דווקא, ממש אכילה רגשית כי בעלי ככה חושב עליי (היא בטוח מרגישה, כן?),

אולי כאשר היא גוללת שעות בנייד (כמו המון המון אנשים ונשים בדורנו...) זו בנוסף גם סוג של בריחה כי פשוט לא טוב לה? ובראש ובראשונה לא טוב לה היחס של בעלה אליה, מה שהיא עבורו בלב שלו...?

אולי הריחוק הפיזי כנ"ל, כי היא לא מרגישה קרובה אליך רגשית, גם מהצד שלך - אתה הרי מחויב לה בכתובה, מה עם לפייס אותה בדרך אמיתית ועמוקה ולא רק "מה, את לא מתקלחת?! חתיכת שק תפו"א..." כן? זה לא מזמין ההרגשה הזו, זה מרחיק ופוגעני. גם אם לא תאמר ישירות, אישה מרגישה הכל. ואיך היא תתקרב אליך אם כך אתה רואה אותה? שכל דבר ודבר בה רע?!

לא הגיוני. ושוב - קח אחריות על החלק *שלך* בזה - שהוא עצום!

אולי היא שכחה את יום ההולדת שלך כי היא פשוט לא חזקה בתאריכים וכו'? רוב האנשים שאני מכירה כמוה דווקא ומעטים הם אלה שזוכרים תאריכים. חשוב לך? תזכיר לה. ככה פשוט.

ולא לקחת תכונה שהיא לא חזקה בה, כמו לזכור תאריכים, או ארגון ותקתוק ולהפוך את זה כדי להשחיר את כל מי שהיא וכל האישיות שלה. לא!

לראות אותה כאדם שלם ויפייפה, כמכלול, כחלק אלו-ה ממעל!

מה טוב בה?

מה החוזקות שלה?

נסה לראות את זה.

להדגיש גם את זה.

זה לא פייר לראות רק את הרע. מילא גם את הרע וגם את הטוב, מילא, אבל רק את הרע? זה ממש לא קרב הוגן, בטח לא כזה שאי פעם אפשר לנצח בו. וכולם מפסידים.

זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו.

כותבת כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

2.  הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (= להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי.)

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף)

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד)

8. צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית).

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

* (סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)

אני לא טובה בלהתנסח אז אני מקווה שתבין לעומק, את מה שאכתוב כאן 

אני אנסה לקצר

התחתנתי צעירה מאוד! היום אני יודעת כמה הייתי לא בשלה והיום אני גם יודעת שזה לא משנה אפשר להשתנות גם תוך כדי,חיי הנישואים שלנו היו מאד לא פשוטים בלשון המעטה 

עברנו המון המון טלטלות שעל כל אחד מהם זוג נורמטיבי היה מתגרש, תעוף עם הדימיון שלך הכי רחוק....אבל תמיד ידענו בפנים עם כל הקושי שהתחתנו אחד עם השני כי ה' שם אותנו ביחד ומבחינתינו זה חייב להצליח,  הלכנו לטיפולים זוגיים שוב ושוב..

אני הייתי בטוחה שרוב הבעיות אצלו, כי באמת באמת את רוב הטלטלות בנישואים הוא הביא איתו

אני הייתי מקורבנת והרגשתי אצילית וטובה כי למרות כל מה שעברתי איתו אני מוותרת ומואילה בטובי להגיע לטיפול

ואז הקב"ה הנחית עלינו מכה קשה וכואבת שאני לא אפרט, הדבר הכי קשה שעברתי בחיים וזה טלטל אותי שוב

ואז הבנתי כמה גאווה יש בי, קלטתי כמה אני לא רואה את החסרונות שלי, כמה אני שקועה בלראות את הטוב שבי ואת החסרונות של בעלי

ושתבין תמיד כיבדנו אחד את השני מאוד, הילדים בגדול לא חולמים על מה שעובר בינינו. 

ואז החלטתי שאני הולכת לטיפול פרטני, ואז התחיל השינוי הגדול. פתחתי דברים,הבנתי דברים על עצמי בעיקר. אני זורקת את הקורבנות, את האשמה ובעיקר את האגו

אני פותחת עיניים לראות את הטוב ואני מגלה המון טוב

הבנתי שהקב"ה נמצא בבית שיש בו שלום והדדיות וכבוד וענווה, הקב"ה שונא גאים ולא יכול לדור איתם בכפיפה אחת. זה תהליך ואני בעיצומו וזה לא תמיד פשוט וקל ,כי המוח לוקח

אותך לפרשנות שהוא רגיל אליה ואתה צריך עם המון כוח רצון לשנות פרשנות. גיליתי שאני מפרשנת את בעלי כמעט תמיד לחובה ושהכל בראש לי. תמורה שאתה מקבל בעקבות העבודה שווה הכל.

אני מאמינה לך שקשה לך ואתה סובל ואשתך לא מושלמת, אבל אתה רואה אותה דרך משקפים שאתה בוחר להסתכל דרכם. אני מבטיחה לך שאתה יכול לשנות את החיים שלך,

דבר ראשון שצריך לעשות זה לזרוק את האגו מהחלון ולהצליח לראות באמת באמת את אשתך.

אתה צריך לקחת אחריות על הבחירות שלך ולהפסיק להתקרבן! אתה לבד יכול להביא שינוי! קורבנות והאשמה לא יביאו אותך לשום מקום, חוץ מלהרגיש יותר טוב עם עצמך.

בהצלחה

ממש מעורר השראה לקרוא אותך.

איזה תהליך חשוב, משמעותי ויקר את מתארת, תודה רבה שחלקת אותו ולימדת את כולנו 🙏

ב"ה שתזכי, שתזכו, להנות מהפירות המתוקים של עמלך-עמלכם

והקב"ה יברככם בכל מכל כל וישלח לכם את ברכתו בשפע שלם בכל התחומים ❤🏆

היא נותנת לי הרבה ספייס.

לא יודע אם זה מטוב ליבה או כחלק מהעייפות, האדישות, החוסר מודעות..

אם נסכם את דבריך, התחתנת איתה לא כי רצית אותה, או כי אהבת אותה - אלא כי חיפשת משחק ונתקלת בה (מילים מזעזעות שלך!). מבחינתך חיפשת בובה ומצאת.

ואז מתברר לך שבובה היא לא. רצית אותה בגלל עניינים חיצוניים בלבד (יש להם חשיבות, אך אינם יכולים להיות מכריעים) ועכשיו מבחינתך היא כבר לא הבובת ברבי שקנית למשחקים שלך.

כמו שכתבו לך כמה משיבים - עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלוש לידות, זו עליה סבירה בהחלט. אם היית אוהב ומעריך אותה - בכלל לא היית שם לב לזה. (אשתי עלתה עם הלידות הרבה יותר.) אבל אתה לא רואה נשמה, לא רואה בן אדם אלא מנסה לראות צעצוע ולכן את נאלץ לראות 'שק תפוחי אדמה' (שוב, ביטוי מזעזע שלך).

כדי שאשה תהיה שמחה וממילא אנרגטית ופעילה, היא לא צריכה שבעלה יאמר לה ללכת להתקלח. היא כן צריכה שבעלה יאמר לה שהוא אוהב אותה, כמובן, אין טעם לשקר, האמירה צריכה להיות עם כיסוי. היא צריכה שבעלה יעריך את מה שהיא עושה בשבילו ובשביל הבית. היא צריכה שהוא יקבל בשמחה את המחירים שהיא משלמת על החיים המשותפים שהבאתם לעולם - במשותף, אבל המאמץ והסבל הוא שלה. היא צריכה שבעלה ישתדל לראות בה את הטוב ולפי התיאורים שלך - מעולם לא ניסת.

אם זה הייחס שלך, יכול להיות שעדיף שתתגרשו. זה ממש לא טובת הילדים בית שיש בו אווירה רעילה בין אבא לאמא. רק תיקח בחשבון ששום דבר לא מחכה לך בחוץ. אף אחת בחוץ לא תהיה הבובת ברבי למשחקים שלך. אז את העבודה העצמית שאתה צריך לעשות לפני נישואין שניים - עדיף שתעשה עכשיו. לך לטיפול אישי, תעבוד על המידות שלך. תלמד מה זה אשה ומה כוללות המחוייבויות של בעלה אליה. אפשר עוד להציל.

אבל לכל הדואגים לשלומה של אשתי,

אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני, לצערי מכאן נובעת תחושת הפער ו"ההתנשאות" שאתם מרגישים בדברים שלי. כיוון שזה חד צדדי.

אני מצליח יותר,אני משקיע יותר, הכי אובייקטיבי שיש.

אני פה והיא הרחק למטה.

אני לא ילד שנה ראשונה נשוי (אולי חבל שלא) ולכן הקדמתי וכתבתי שאני נשבע שזה אכן המצב ושאני נשבע שהיא בריאה לחלוטין. ידעתי מה יגיבו לי פה.

בכל אופן תודה לכולם, עובר וקורא. ברור שהכל מכוונות טובות. 

שאתה ממשיך באותו קו של זריקת האחריות *כולה* על אשתך

+ אי לקיחת אחריות *כלל* עליך.

גם כאן,

אתה כותב "אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני",

כאשר בהודעה הפותחת כתבת במילותיך שלך: "אני לא אוהב אותה, לא נמשך אליה".

אז אתה *לא* אוהב אותה.

זו האמת.

ואישה מרגישה את זה.

מה אתה כן? אתה אולי עושה מעשים *חיצוניים* בלבד שעבורך אולי מבטאים "אהבה",

(כמו גם שאתה עושה מעשים חיצוניים שרק דרכם אתה חושב שאתה לוקח אחריות (להכין שבת, לשחק עם הילדים וכו', שהכוונה שוב ושוב שאי לקיחת אחריות שלך שאומרים המגיבים היא במהות. בקשר ביניכם. ביחס שלך אליה. בשורש של הדברים ולא רק מופעים חיצוניים. כי הם לא נקראים לקחת אחריות על מה שבאמת משנה וחשוב.)

אבל אישה מרגישה את הלב.

והיא מרגישה שאתה לא אוהב אותה.

והיא כנראה מרגישה את הזוג והזלזול וההתנשאות שלך עליה

והיא כנראה מרגישה שעבורך היא שק תפוחי אדמה.

אז לא.

היא לא למטה ואתה לא למעלה.

ממש ממש לא.

ודע שכואב מאוד לקרוא את היחס הזה שלך, מתוכך פנימה, לאשתך.

כשאני אומר שאני אוהב ומפנק אני מתייחס ל12 שנות נישואין לא להודעה שכתבתי לפני יומיים..

מה שאת רואה שכתבתי זה קצה הקרחון. כמו שאמרתי היינו במאות שעות של טיפולים זוגיים. אני לא בא זורק אמירות בלי כיסוי. האמיני לי.

אבל שוב, לא כתבתי פה כדי שתחליטו מי בסדר או לא בסדר בסיטואציה.

שומע ומקבל. תודה!

כתבת בהודעה הפותחת שאתה לא אוהב אותה.

אז מה אתה כן?

אוהב או לא?

או מאז שהפסקת בעצם...

ואז כל מה שכתבתי נכון למאז...

ושאלה נוספת - מה אהבת בה בעבר?

אהבתי כי לא ידעתי באמת מה מתאים לי ועל מה חשוב לתת דגש בבחירת אישה

ואז כשהחיים גילו לי מי אני באמת ומה חשוב לי התברר לי שהיא פשוט לא. 

כשתתייחס אליה כנשמה, כשתחפש בה את המעולת שלה, את המידות הטובות, את היתרונות. כשלא תחשוב שאהבה מתבטאת בהשקעה פטרונית, אלא בהקשבה, בתשומת לב, בהבנה של הצרכים הרגשיים שלה  - אז יהיה טעם בעבודה זוגית.

כרגע אני ממליץ בחום - שתלך לטיפול אישי, לא זוגי. תברר את הרצונות שלך, תלבן מי אתה ומה צריך להיות הייחס שלך לבני אדם. במקביל כדאי שגם אשתך תלך לטיפול אישי, שתהיה לה כתובת נפשית שלא עוברת דרכך ודרך המורכבות.

לא נעלמים סתם מבן אדם.

אם ראית בה אישה יפה - היא עדיין אישה יפה. גם אם נוספו לה 16 ק"ג ב12 שנים ו3 לידות.

שמחת חיים - אינה נעלמת סתם. אני חוזרת למה שכתבו לך כולל אני שאישה לא יכולה להיות שמחה כאשר היא מרגישה שבעלה לא אוהב אותה *באמת ומבפנים* והיא חיה איתו יום יום בהרגשה של היחס הזה וכן הלאה כל מה שנכתב בהרחבה.

קלילות וזרימה - קשור גם למה שכתבתי קודם + לשגרת החיים שנהייתה יותר עמוסה עם ילדים שהצטרפו למשוואה ויכול להיות שעוד דברים כמו שניסו כאן להצביע על כיוונים חשובים שמאוד חשוב לבדוק. פירוט לדוגמא כאן:

רגע רגע - נשואים טריים

כך או כך באמת אין טעם לדון כאן בפורום, מאמינה שכל מה שנכתב כדאי שתיקח לתשומת לבך על מנת לראות איך מתקדמים בחיים.

זאת אם תבחר, כי אתה יכול כמובן לבחור להישאר במצב כמו שהוא לעוד שנים רבות.

ב"ה שיהיו בשורות טובות

אבל מה לעשות שאישה זורמת כיפית קלילה ויפה לא יכולה להישאר ככה לנצח אחרי עומס של חיים וילדים .. והעיקר.. בעל לא תומך שרואה בה שק תפוחי אדמה.

שרואה בה רק את האי ההצלחות שלה בחיים ועל פי זה שופט את היותה.

שמסתכל עליה בצורה כל כך מתנשאת.

איך לא תיכנס לדיכאון או דכדוך?

אם אתה מחליט להשאר במצב הזה אתה רק ממשיך לעשות לה עוול עצום שאתה איתה.

לאף אישה לא מגיע גבר שחושב עליה כאלו מחשבות.

לאף אישה.

וגם אתה עד כדי כך לא מודע לעצמך שאתה כותב מלא דברים סותרים?

אתה אומר שהתחתנת איתה רק כי היא נקרתה בדרכך ורצית בסך הכל להוציא את התאוות שלך עליה, זה כבר מראה מי אתה.

ואחר כך גם אומר שאהבת אותה פעם.. אז התחתנת מאהבה או מחרמנ**ות ?

מזעזע אותי באיזה עינים אתה מסתכל עליה ועל המציאות.

אתה אומר שהיא לא בדיכאון אלא שזה האופי שלה.. העייפות הכבדות וכו.. ואז אומר שפעם היתה זורמת וקלילה.. אז איך זה האופי שלה???

אין מילים

אין לאף מגיב אינטרס להחליט מי בסדר ומי לא, וגם לא דרך לדעת.

לענ"ד, וכותבת בעיקר בשם עצמי, כל המטרה היא לראות איך אתה ואתם מתקדמים מכאן. איך כן יהיה לכם טוב.

כי תיארת מצב שרע לך. כתבת את זה במפורש.

אז לאנשים אכפת והם רוצים שיהיה טוב למשפחה בישראל.

והם כותבים מה שנראה להם כיצד אפשר להתקדם, אפילו קצת.

ומעלים רעיונות וכיוונים.

אין כאן עניין של צודק.

אין כאן בית משפט מי בסדר ומי לא.

יש כאן עניין של "אל תהיה צודק תהיה חכם" - לראות איך אפשר להתקדם.

כי להתבוסס במקום זה בטח לא מקדם.

אתה אומר שאתה נשאר במקום ורע לך בו להישאר, וגם להיפרד לא אופציה.

אז מה כן?

אתה בעצם מאחל לך לחיות לנצח באומללות?

ברור שאף אחד כאן לא יכול לראות את התמונה השלמה, ברור שצריך  לראות אותה, ברור שכדי להתקדם צריך בירור מעמיק ועבודה אמיתית בעולם האמיתי,

אבל כאן אנשים מנסים לתת כיוונים לחשיבה, לצאת מחוץ לקופסא, לעשות כמו סיעור מוחות ומהכל תראה מה יכול להתאים ואולי אולי אולי לתת צ'אנס של התקדמות לטוב.

מגיע לכם טוב, אתה לא חושב?

לא תכננתי לכתוב פה, אבל איכשהו ההודעה של בעלי הגיעה אליי, ואני מרגישה שאני חייבת להגיב.

אני בטוחה שהוא כתב מהלב, אבל אני גם בטוחה שיש שני צדדים לכל סיפור. אני לא אנסה לשכנע אף אחד, רק לספר איך זה נראה מהעיניים שלי.

כשהתחתנו, הייתי בחורה צעירה ואולי קצת חסרת ניסיון. תמיד אמרו לי שזוגיות זו עבודה קשה, אבל לא באמת הבנתי כמה. ואז הגיעו הילדים, וכל תשומת הלב שלי הלכה אליהם. אני מודה – אני לא מושלמת. אני לא תמיד זוכרת לקנות דברים למכולת בזמן, אני לא הכי מסודרת בעולם, ואני יודעת שאני לא משדרת ביטחון ומסוגלות כמו שהייתי רוצה.

אני גם יודעת שבעלי מתוסכל. אני רואה את זה עליו. אני שומעת את זה ממנו. ואני מבינה למה. אבל מה שהוא לא מספר זה איך זה מרגיש להיות בצד השני – לחיות עם בן זוג שמזמן הפסיק לראות אותך. שמדבר עליך בזלזול (גם אם זה לא בפרצוף). שמבחינתו, כל מה שאת עושה – לא מספיק טוב.

אני לא עצלנית. אני לא טיפשה. אני עייפה. אני שחוקה. אני אולי אפילו אבודה.

וכשאת חיה בבית שבו את מרגישה שמה שאת עושה אף פעם לא מספיק, לאט-לאט את פשוט מפסיקה לנסות.

נכון, אני עליתי במשקל. אני לא גאה בזה, אבל גם לא צריכה להתבייש בזה. אני אמא לשלושה ילדים, לא דוגמנית. וכן, אולי אני לא יוזמת מספיק, אולי אני לא מפגינה מספיק אהבה. אבל קשה לרצות להתקרב כשאת מרגישה בלתי נראית.

אני יודעת שהוא לא אוהב אותי. אני מרגישה את זה כבר הרבה זמן. אולי הוא אף פעם לא אהב. אבל הוא נשאר. בשביל הילדים, ככה הוא אומר. ואני? גם אני נשארת. אולי גם בשביל הילדים, ואולי כי אני עוד מקווה שמשהו ישתנה.

אז לא, אני לא מושלמת. אני רחוקה מזה. אבל אני לא רק מה שהוא מתאר. אני גם אישה עם רגשות, עם כאבים, עם חלומות. ואני רק רוצה שהוא יזכור שגם אני פה.

לא באמת אשתו אבל יכולתי להיות

זה מטלטל

זה מאזן

זה חשוב

ולא משנה אם אשתו או לא

בטח ובטח אם זה היה כן 

לא חושבת שהוא במקום שפתוח להקשיב...

גם לא ממי שהיה/נמצא במצב כמו שלו.

לא יכול להגיב לכל אחד

שומע ומקבל. 

התסכול והאגו מפריעים לך לשמוע.

זה לא נדיר, זה קורה להרבה (גם לי זה קרה).

מקווה שמשהו יזוז אצלך ב❤

וכל הכבוד על הגילוי לב

מה שבטוח הלוואי בשביל שניהם שמשהו יזוז

כל אחד מכיוונו שלו

מה היו התשובות אם אישה היתה כותבת על בעלה

בטח הוא לא היה מוגדר כ״כ מהר כ׳לא בריא בנפשו׳

כי מגבר אין ציפייה לעשיה רבה מעבר לעבודה בחוץ (והרבה גברים עושים עבודה גרועה בעבודה)

נשמע שאין לה כוח לעשייה ואולי גם חסרות לה יכולות

אני מהנשים שעושות פחות בבית וגם לי הרבה פעמים אין כוח לעשיה בבית אז מבינה אותה בקטע הזה

מהצד השני אני מאד מבינה את הבאסה שבת הזוג לא יעילה בשום דבר ולא נותנת שום דבר לחיים אלא רק גורעת, זה באמת נשמע מצב חסר פיתרון זוגי.

1. כואב לקרוא כזו התייחסות לאישה שאיתך. גם אם אינכם בטוב וגם אם מתגרשים יחס כזה וביטויים כאלה לא כדאי שיהיו חלק ממך.

2. בכל הדברים שציינת לגבי אשתך, שים לב שציינת בעיקר מעשים חיצוניים: בישולים, נקיון, טיפול, מראה, כמה כסף היא מרוויחה. התייחסות לאשתך כאל פונקציה תועלתנית.

לא הבחנתי פה בהתייחסות אל אשתך כנשמה עמוקה ומיוחדת, כאדם, עם אופי ויופי פנימיים.

3. למה אתה מתייחס אליה בכזו פטרונות? היא לא צריכה לצחצח שיניים ולהתקלח לפי מה שנראה לך אלא לפי מה שנראה לה. אישה שמרגישה שמזלזלים בה, לא רואים אותה ולא מכבדים אותה

סביר להניח שלא תפתח שמחת חיים, מוטיבציה ומשיכה.

מצב כזה הוא דינמיקה שנוצרת וצריך לתקן אותה. אם אשתך הייתה כותבת הייתי ממליצה לה

לקחת אחריות על הצד שלה, לך אני ממליצה לקחת אחריות על הצד שלך.

להאמין שאישתך אישה בוגרת, שילדה כמה ילדים, ויש לה שיקול דעת והבנה ואחריות משלה לגבי אם להתקלח ומתי.

(איך היא מגיבה ל"תזכורות" שלך?)

4. לפי מה שאתה מתאר אישתך לא נשמעת בריאה נפשית.

אישה בריאה נפשית היא שמחה, יוצרת, פועלת, מתפקדת. אישה עצובה, מדוכדכת וחסרת חיות מתנהלת כמו אשתך.

יתכן מאד שגם לזוגיות המורכבת יש השפעה על התחושה שלה.

לחיות לצד מישהו שרואה בה שק תפוחי אדמה  אישה לכ יוצלחית וחסרת אחריות, זה לא גבר בריא לנפש ולא דבר שמעורר חדווה ושמחת חיים.

5. מאות? בטוח מאות טיפולים זוגיים?

מה בעצם עלה וקרה בהם?

6. וזו הנקודה העיקרית, נתקלת בזה לא מעט בעבודה שלי עם נשים, בעיקר בהקשר הזוגי,

כל אחד מהצדדים בזוגיות מאתגרת בדרך כלל מרגיש שהצד השני צריך להשתנות, אבל האמת היא שלכל דינמיקה יש 2 צדדים,

ומזווגים לו לאדם לפי מעשיו, בדיוק, אבל בדיוק את מי שיעורר אצלו את הנקודות שהוא צריך לתקן.

ולכן, אני ממליצה לך להסתכל בראי, ובמקום לכתוב ולחשוב כמה אתה מושלם ונהדר וגורלך מר שיש לך אישה כה גרועה ועשית טעות איומה (ולא, אתה לא היחיד שחושב כך,

למעשה יש נטיה ראשונית טבעית לרוב האנשים להיות בטוחים שהם מושלמים ואם רק בן זוגם

ישתנה וישתפר הכל יהיה טוב)

להבין, שגם לך יש חלק בדינמיקה שנוצרה, ואם באמת היית בעל מושלם,

כנראה שזה לא היה המצב שלכם.

מניחה שיצא לך לשמוע לא פעם מה קשה לה בהתנהלות הזוגית שלכם, תנסה לשם שינוי לעשות בעצמך שינוי,

לכבד, להקשיב, לראות אותה.

לתת לה מה *שהיא רוצה וצריכה* לאהוב ולפנק בצורה שהיא באמת רוצה, ולא בצורה שנראה לך, ולקחת 100% אחריות על ה50% שלך.

נשמע שאתה מאוד אוהב את הילדים שלך.

עד כדי כך שאתה מוכן לחיות בזוגיות נוראית, ולעבוד גם בבית וגם בחוץ בלי סוף, רק בשביל לחיות איתם יחד באותו הבית כל ימות השבוע.

מתוך האהבה הגדולה הזו שלך אליהם, הייתי רוצה להציע משהו קטן-

תנסה לדמיין את נ' ו-י' בעוד 15-20 שנה. נשואות לאדם שהן אוהבות מאוד, ושהוא אוהב אותן מאוד, ב''ה.

אבל, בתוך הזוגיות הזו, עם כל הערה קטנה של האיש שלהן, הן מרגישות שהוא לא אוהב אותן ולא מקבל את מי שהן.

הן מרגישות שאסור להן לנוח, או לאכול יותר מדי, כי אז האיש שלהן יפסיק לאהוב אותן.

מפחדות להיות תחת ביקורת, וגם כשהביקורת בכלל לא קיימת הן מדמיינות את הביקורת הזו בתוך הראש שלהן.

וברור לחלוטין שאתה אוהב את הבנות שלך, ולא רוצה שהן יחיו ככה.

ועדיין, הבית בו אתה מגדל אותן- מלמד אותן איך מתנהג גבר ואיך מתנהגת אישה במערכת זוגית. ובימים אלה ממש הן סופגות את מערכת היחסים ביניכם, שעל בסיסה הן יבנו את מערכת היחסים העתידית שלהן.

ואתה אוהב אותן כל כך. ורוצה שיהיה להן רק טוב.

אז תראה להן שמותר לאישה גם לטעות. תדגים להן שאפשר לאהוב ולראות את הטוב גם כשדברים לא עובדים כמו שרצינו. תראה להן שיש דבר כזה זוגיות טובה ויפה שמחזיק מעמד לאורך שנים.

אם תצליח להתייחס לאשתך כמו שהיית רוצה שהבעל העתידי יתייחס לבנות שלך- אין לי ספק שיהיה לכולכם טוב יותר. הרבה הרבה יותר טוב.

מלא זמן אחי אם כל זה הספיק לעבור לך שם בראש

אתה צריך להוסיף לפוסט גם את השורה

מי גמר את המים החמים-אני!

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

אחרי חודש החלפנו לסוג אחר ללא עלות.

מרוצים מאוד. מזרונים נוחים מאוד ואין רווח ביניהם

רק מזרונים או כולל מיטה?

איזה סוג מזרונים? 

ההכי יקר לא היה לנו נוח והחלפנו לסוג שפחות יקר, כאילו דרגה אחת מתחת..

לא קנינו מהם מיטה

ותראה מה רמה אחת מתחת להכי יקר..

אבל מה זה משנה מה היה נוח לנו? אתם צריכים שיהיה נוח לכם

וזו עוד סיבה לעשות סיבוב בחנויות כדי להרגיש בהבדלים בטכנולוגיות

יש מזרוני קפיצים - ולחברות שונות יש טכנולוגיות שונות לקפיצים.  לנו יש עמינח, ולעמינח עצמם יש שתי טכנולוגיות שונות לקפיצים.

יש מזרונים על בסיס ספוג, ועל בסיס לטקס. ועל שילובים בינהם.  וגם זה עם או בלי קפיצים.  

ויש שכבת בריאות מעל לליבת המזרון. מבוססת ויסקו או לטקס

וכל קומבינציה של ההרכבים מעניקה תחושה אחרת.  

כך כאשר אתה שואל על מידת הרכות - יש אפילו הבדלים בין תחושות לשכב על מזרון באותה רכות אבל שכבת הבריאות שונה.  

לנו יש עמינח קינג-קויל דגם בראשית.

וביקשנו ועשו לנו ריץרץ כדי לסגור את המזרון כשהם צמודים.  

והחזרת

כנראה לא זרקו את המזרנים

אלא מישהו אחר קיבל אותם. נכון?

אז איך את בטוחה שאת לא קיבלת מזרן משומש?

הם או תורמים או מוכרים למלונות

התכנות כלכלית (הרי בסוף הם צריכים גם להרוויח)

הם אמורים למכור את המזרן בפי1.5-2 מהמחיר המקורי שהם היו לוקחים ללא ההתנסות הזאת?

עבור תרומה בוודאות

וגם עבור מכירה למלון. הוא קונה מזרן יד שניה (אומנם יחסית חדש. אבל יד שניה) לכן זה במחיר זול משמעותית (וגם מעצם זה שהוא בעל עסק שקונה כמות ולכן מקבל מחיר טוב יותר)

הוא כנראה רבע מהמחיר אצל הRETAILER.

שהם מקבלים בחזרה..

המסקנה שלי היתה שרוב האנשים מתעצלים ולא מחזירים..

והקצת שכן - הגיוני שמוכרים לבתי מלון או משהו כזה.

כי אם הרוב מחזירים - לא מצליח להבין איך זה עובד

מרוצים מאד

אם רוצים לנסות לדעתי אפשר לבקש להגיע לנסות במחסנים שלהם ויש גם תקופת נסיון

יש קודים לכל מיני משפיעניות אם תרצו לנסות

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

אז אני אסביר את עצמי

כי אכן לא הסברתי את עצמי בצורה מובנת

לשם כך אביא דוגמה:

דו שיח בין אשה לחברה

1)

האשה: בעלי כל כך מיוחד.

חברה: כל הבעלים הם מיוחדים.

האם החברה חיזקה את דברי האשה או ביטלה אותם?

2)

האשה: בעלי הוא כל כך מיוחד.

חברה: אף בעל לא מיוחד.

האם יש הבדל?

בשני המקרים גם בהכל וגם בכלום.

הצד השווה שבהם,

הוא התעלמות/ ביטול/ אי מתן מענה

אי האזנה - למשפט שנאמר.

יפה, אחרי שהדגמנו את זה

שאין הרבה הבדל בין הכל לכלום.

כך גם התכוונתי בעניין שלשלוח לטיפול, 

שזה אומר 0 יחס למה שנכתב כתב

ואי מתן קרדיט שהוא יכול לעזור לעצמו.

למרות שהוא ביקש עזרה / תמיכה בפורום.

שווה בצד מה ללכתוב למישהו להתגרש

שזה דומה במסר של מצבך / מצבכם די אבוד

אין לי ציפיה ממך שתקרא את מה שייעצו לך.

בשני המקרים

לא הייתה תגובה וכבוד

והאזנה למה שבפועל נכתב

כשנשלפו פתרונות הקסם ה- שכחתי את המילה

טיפול, וגירושין.
 

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה