הלוואי שהיא תתישר.

אל תזלזל בה.

היא גדלה את נ' י' וא'

אולי היא נכנסה לדיכאון או משהו.

תנסה להפעיל אותה

אולי תעשו הליכות משותפות.

היא לא 100 זה בטוח.

השאלה ממה היא סובלת. האם זה עניין נפשי כמו טראומות או שהיא בכלל בספקטרום. כדאי לברר אם זה משהו שניתן לטפל בו או לא כדי שלפחות תהיה לך תמונה ברורה.

רק יש לי שאלה אליך.. אני סקרן.. אם היית חוזר אחורה היית מתגרש? 

לא יודע להגיד, אז לא התגרשתי בגלל הבושה..

מבלי לשלול על הסף את התחושות שלך, איך אתה יכול להשבע שהיא בריאה בנפשה?

מה זה נראית כמו שק תפוחי אדמה?

ולמה שהיא תלך לעשות טסט לרכב?

מה זה שואפים לבינוניות? ואתה מה? עשית אקזיט? נינג'ה ישראל?

השיח שלך נשמע מתנשא ומזלזל מהצד שלך. למי יהיה עצבים להשקיע בתוך שיח כזה?

היא לא נשמעת בריאה בכלל לפי התיאורים האלה. היא הלכה פעם לפסיכיאטר? אבל לבד? ניסית "לרפא" אותה למען הריפוי ולא למענך?

ואל תיקח דוגמא ממני, אני הכי לא הבעל המושלם, אפילו להפך, אבל בחייך, שחרר מהאגו האשכנזי המתנשא הזה ותטפל בה כמו שמטפלים בחולה על מיטת חוליו. אולי היא צריכה כדורים, אולי היא בדיכאון לא מאובחן, ואולי.... תחזיק חזק.... אולי גם *היא* לא נמשכת *אליך*?

צר לי, נשמע שיש לך לא מעט דברים שאתה צריך לסדר בעצמך לא פחות ממה שיש לה.

אל תכעס טוב? אני רק רוצה שיהיה לכם טוב.

התגעגעתי לתשובות האלה פה..

תודה אחי! אתה ממש צודק שאני קצת מתנשא, אבל זו האמת. הכי אובייקטיבי, נשבע.

לא אכפת לי שהיא לא נמשכת אלי.

שפכתי הון על טיפולים זוגיים. אני יכול להיות יועץ בעצמי. היא כזאת והיא צריכה גבר כזה. 

והיא בריאה בנפשה. היא פשוט ככה. כמו שזה לא יאומן בשבילך לקרוא את זה, בשבילי כל לילה זה לא יאומן להגיד לה "מה? את לא מתקלחת?". 

יש בנות ברמה יותר גבוהה ויש כאלה שלא. בוא לא ניתמם.. טעות של ילד גרמה לי לא להעריך את עצמי ואותה נכון והיום אני כאן עם פערים גדולים מאוד.

גם אצל אישתך זה ככה. יש מקור לאורח החיים שלה. אני לא אומר שזה לא מצריך איזה תיקון או איזון, אבל אל תצא מנקודת הנחה שהיא פשוט ככה כי ככה. זאת בינוניות 😊

בקיצור, אל תשלול על הסף אפשרויות נוספות.

ואל תשכח, אם הגיעו מים עד נפש, גירושין זאת לא מילה גסה. אתה זכאי לאושר של עצמך.

רק תנסה לשפצר את הדרך שבא אתה עושה ואומר דברים. אחרי הכל, מדובר פה בבני אדם עם רגשות.

אוסיף גם שחבל על הזמן שעובר והוא חי בהרגשות האלה. הוא צריך לנקוט בצעדים. נסיון תיקון או פירוק.

אגב, אני מכיר משפחה כזו. משפחה ענקית של בנות. משפחה מקסימה. וכל אחד מהחתנים שם ניסה לטפל באישה שלו כל אחד בשיטה אחרת וזה לא עבד.

כך שזה לא תמיד משנה אם נולדה או לא נולדה דבילית כלשונך. עם זה הוא צריך להתמודד בהווה.

|אזהרת תגובה פחות מכילה לפניך|

לכן אם אתה לא במקום לקרוא אותה - מוזמן בהחלט לדלג

או לקרוא ולזרוק לפח אם לא מתאים.

תשמע, הדבר הראשוני שעולה לי מהודעתך זה מה שכתבתי בכותרת -

בנאדם,

קח אחריות על החיים שלך.

קח אחריות על הצד שלך.

כל ההודעה כולה נשמעת כמו זריקת אחריות אחת גדולה.

מחילה, אבל זה ממש נשמע בבחינת "אכלו לי שתו לי".

התחתנתי - כי נקלעתי לסיטואציה, ילד ללא הכוונה וכו'

הבאתי 3 ילדים עם האישה הזו - כי מה? אתה מתאר זאת קורה למן ההתחלה.

אני מזכיר לה לצחצח שיניים - ?!

אני מזכיר לה להתקלח - ?!

איפה הצד שלך בסיפור?

קח אחריות על הצד שלך.

ודאי שזה לא תקין להזכיר לבן הזוג להתקלח ולצחצח שיניים. היא לא הבת שלך. ולא הבת בת 3 שלך. היא אדם בוגר.

אם היא לא עושה זאת? שלא. זה שלה. מה קשור להזכיר לה?

ועוד אתה מתאר שאתם נשואים לפחות עשור אם לא יותר. אז מה? היכן לקיחת האחריות שלך כאן?

להמשיך בדימניקה לא הגיונית שנים על גבי שנים? כן, גם מהצד שלך?

ואתה ממשיך

משתמש במילים שאני לא אחזור עליהן למה התחתנת איתה - ובכן היכן לקיחת האחריות *שלך* לכך?!

מצטערת לומר לך, אבל גם מהיכרות מקצועית וגם מניסיון אישי - אנשים יכולים להתחתן גם בגיל 18 ולהיות בוגרים ואחראיים על המעשים שלהם וללכת בעיניים הכי פקוחות, בוגרות, שקולות ואחריות לתוך מערכת הנישואין.

ומכיוון שאינני יכולה לתת פנים ושם לזוגות בפן המקצועי, כן חשוב לי לכתוב מהפן האישי - גם בעלי וגם אני התחתנו בגיל 18. כן. היום בני 36, נשואים ב"ה 18 שנים.

לא הוא ולא אני באנו בתור "ילדים ללא הבנה", אלא עם אחריות, רצינות, בגרות ורצון שלם.

ושוב, מכירה עוד סיפורים רבים שלא יכולה לתת להם שם.

הגיל עצמו לא צריך להיות פקטור, אלא שוב - לקיחת האחריות.

אתה יכול להיות בן 18 ואתה יכול להיות בן 30+, מה שמשנה שתדע לקראת מה אתה הולך, קח אחריות על חייך, תהיה גבר.

לא עשית זאת? 

על מי האשמה?

על מי האחריות?

לא גם עליך?

נשמע שאתה פשוט זורק הכל על אשתך.

וריבונו של עולם, באילו מילים אתה מכנה אותה?

אשתך

אם 3 ילדיך

"שק תפוחי אדמה" - ?!?!

נשארתי ללא מילים כאן.

פשוט לא מכבד, מבזה ונוראי בעיניי.

לאף אישה לא מגיע שיקראו לה כך.

וחשבת פעם שאותו ה"שק" שאתה מכנה נשא בתוכו את 3 האוצרות שנשמע שאתה כה אוהב ורק בגללם נשאר?

אתה מצפה ממנה להישאר באותו משקל של החתונה?

אתה מצפה שלא תשתנה אחרי 3 לידות?

ואחרי יותר מעשור?

אתה נשארת בדיוק אותו דבר כמו בגיל 17?

וגם אם נניח נניח שכן - אתה ילדת?! ועוד 3 פעמים?!

מה עם ראייה יותר בוגרת ומציאותית שלך? שוב - לקיחת אחריות *שלך* לראות באישה אדם שלם ומדהים, ולא פקטור של מספר קילוגרמים ממש כמו שק תפוחי אדמה?!

באמת ה' ישמור עם הדימוי הזה. 

אתה לא אוהב אותה ולא נמשך אליה כלל כדבריך,

עוברות שנים רבות ועוד שנים כדבריך ואין שינוי,

אתה מנסה אלפי שיחות ואלפי טיפולים זוגיים וכלום לא משתנה כדבריך -

אז מה?

איפה לקיחת האחריות שלך על החיים שלך?

מה אתה מצפה שנאמר לך כאן שלא שמעת כבר?

שמה?

אדם צריך לקחת אחריות על חייו. על הבחירות שלו.

גם אם טעה - לבחור שוב.

אתה יכול לבחור בכל רגע נתון.

אם להישאר בטוב.

או להיפרד בטוב.

אף אחד לא ראוי להיות ברע.

לא להישאר ברע.

ולא להיפרד ברע.

לא.

אף אדם לא צריך לחשוב שנגזר עליו להיות אומלל ולהמשיך ולחיות באומללות כל חייו.

תבחר בטוב.

תבחר בחיים.

אתה כותב שאתה לא עושה צעד בגלל הילדים. 

זה כמובן מובן, אבל חשבת רגע מה הם מרגישים וחושבים?

שהם רואים דינמיקה כזו רעילה בין ההורים שלהם?

שאבא שלהם מכנה את אמא שלהם שק תפוחי אדמה? (כן. ברור לי שלא אמרת זאת בפניהם, ותאמין לי שהם מרגישים את השדר והתדר גם בלי אף מילה אחת. הלוואי שהיינו חדים כמוהם בחושים הבריאים שלהם.)?

מה אתה מראה להם? איזה מודל לזוגיות?

איזה מודל לזלזול כה עמוק באמא שלהם?

איזה מודל של חוסר אהבה ולהישאר מכוח האינרציה?

מה הם יכולים להרגיש בעתיד שבגללם אבא שלהם היה תקוע במקום אומלל? שיקחו את כל העול הזה על הכתפיים שלהם?

איך הם אמורים למצוא זוגיות טובה, אנשים טובים, לפי איזה תיווך או איזו דוגמא אישית או איזה מודל?

מה הם עכשיו ולא רק בעתיד מרגישים בבית? בבית בלי אהבה בלי משיכה ועם כמויות של זילזול והקטנה ועוד?

זה *באמת* מה שהכי טוב להם?

אני לא עונה את התשובות, הן רק אצלך.

אבל קח גם את כל המכלול בחשבון.

ורק לחדד חידוד חשוב מאוד - אני ממש לא אומרת לך מה נכון או לא או איזו בחירה נכונה או לא.

בין אם תישאר ובין אם תיפרד - אין שום בעיה העיקר שתיקח אחריות ותבחר מה שהכי נכון לך, לאשתך, ולילדים. לכל המשפחה.

אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך ולא יודעים גם את כל מציאות חייך. רק אתה.

ואתה שם בסל אחד דברים לא הגיוניים כמו להזכיר לה לצחצח שיניים ביחד עם הסבר על טסט או חשבונות וכן הלאה.

זה לא מקדם וגם לא נכון לעשות זאת.

צריך לעשות כאן הפרדה דבר דבר ולדון בו לעומק בפני עצמו.

כנ"ל על האמירה שלך שהכל תקין ומעולה מהפן הנפשי והפיזי.

נשמע תמוה וכדאי לבחון זאת - עבורכם ובשבילכם. אבל בצורה רצינית ולעומק ורק אצל אנשי מקצוע המומחים לכך.

ואם באמת במאת אין - אז שוב חוזרת להתחלה ולסיכום -

הסיכוי שמשהו ישתנה תלוי הרבה מאוד גם בך. גם בצד שלך.

בלקיחת אחריות שלך.

גם אם בעבר לא לקחת, גם אם בעבר עשית טעויות -

אתה גדל ויכול לבחור תמיד.

זה הרבה גם בידיים שלך.

לשנות דינמיקות לא הגיוניות (כמו לא להזכיר לה לצחצח שיניים או להתקלח, למשל),

להיות קצת עם עין טובה על כל מה שהיא *כן* ולא רק מה היא לא, ובטח שלא ביחס מחפיר כלפיה כשק תפו"א,

לראות כמכלול את מציאות חייך, חייכם, ושל הילדים ולקיחת כל הצדדים בחשבון ולא רק צד אחד שבטוח אם אבא ואמא תחת אותה קורת גג אז הכל תותים. כי זה ממש לא נכון...

וכן הלאה 

העיקר - לקחת אחריות.

ולבחור.

את הבחירה הכי נכונה עבורכם כמשפחה. מה שהיא לא תהיה.

ב"ה שתהיה ברכה והצלחה

מעריך.

הכל טוב, לא מתרגש ולא מחפש הכלה.

לא התכוונתי לפגוע בה, שק תפוחי אדמה כי היא לא מפסיקה לזלול, עוד ועוד בלי משמעת עצמית. אני עושה ספורט קבוע. לה כמובן אני לא אומר את זה. 

לקיחת אחריות? ראית כמה דברים אני עושה ועשיתי. הדבר היחיד שאת רומזת לו, גירושין,לא בא בחשבון בגלל הילדים. 

להתקלח? אני אמור לישון לידה, אמור להימשך אליה... במקום שהגבר כאילו ישכח להתקלח, אצלנו האישה כמו גבר.

הילדים לא קולטים כלום, ואם כן קולטים אז תחושות ואווירה שגרתית ונורמלית. תאמיני לי.

מה רוצה שתגידו לי? לא יודע, אני זוכר שפעם פריקה פה הייתה מפיגה את תחושת הבדידות והתסכול...

א. קודם כל שמחה על הרישא, כי בעיניי רק הכלה כאן גם לא נכונה וגם לא מקדמת.

ודווקא הבאת הדברים כהוויתם יכולה רגע לצבוע באור חד וברור את מה שראוי. (במקרה של תגובתי, רציתי לשים את האור הזה על לקיחת האחריות שלך).

ב + ג. לא התכוונת לפגוע באשתך - אבל בפועל פגעת. לכנות כך כל אישה, בטח אשתך, זה לא מכבד בלשון המעטה.

זו דוגמא למשל ללקיחת אחריות אחת מני רבות עליה דיברתי.

לא התכוונתי ללקיחת אחריות בלקלח את הילדים / לבשל / להכין שבת וכן הלאה

התכוונתי ללקיחת אחריות מהותית על חייך, אותה פירטתי למעלה בהרחבה. מציעה לקרוא בשנית כדי לראות סעיף סעיף ודבר דבר בנושא לקיחת האחריות.

ד. מה יקרה אם לא תזכיר לה להתקלח?

היא לא תתקלח לעולם?

שואלת ברצינות.

האם תתקלח פעם בשנה? פעם בשבוע? מה?

ניסית פעם לא לומר לה? מה קרה אז?

ה. הלוואי לגבי מה שאמרת על הילדים. באמת. מהסתכלותי את החיים לצערנו זה לא יכול להיות כך כאשר בלב משהו אחר (ממש בבחינת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, רק בטורבו אצל הילדים שחשים הכל).

ו. לגבי מה שאמרת שפעם פריקה הייתה מפיגה את תחושת התסכול - חוזרת להתחלה - בעיניי יותר מאשר הכלה שלא תיתן לך הרבה כ"כ, דווקא דחיפה לאקטיביות נתפסת בעיניי שאכפת מהאושר שלך ושל כל המשפחה שלך מאשר להתבוסס בבוץ.

כי אם באמת רוצים שיהיה לאדם טוב, אזי רוצים שהוא יצא מהאפילה לאורה, בחיים עצמם, שבאמת יחיה, שבאמת ישמח, שבאמת ירווח לו. 

ויותר מהכלה אתה צריך אומץ לבחור בחיים (ולא, אני לא רומזת לבחירה כזו או אחרת, אלא כן אומרת בפירוש ולא רומזת לבחור את הבחירה שתעניק טוב לחיים של כולכם. כי ככה זה לא טוב. ככה זה רע. אתה מתאר זאת כך. אלו הן מילותיך שלך.

ואני לא מאמינה שאדם צריך להישאר ברע ולחיות ברע. לכן או לנסות להישאר בטוב או אם לא מצליחים להיפרד בטוב. והרחבתי בהודעה הראשונה על עוד צדדים גם בבחינת הילדים וכו'.

ובעיקר בצד שלך בלקיחת האחריות כנ"ל).

מותר לך כמובן לחשוב אחרת, זכותך המלאה להישאר כך וגם עוד עשור המצב ישאר כך. לגיטימי לגמרי...

פשוט בעיניי זה לא מקדם לא אותך ולא אתכם.

ואתה יכול לכתוב כאן עוד 15 שנים בדיוק את אותו הדבר, רק בתוספת שיערות שיבה...

ב"ה שהקב"ה יאיר לכם 🙏

הכל לפי העניין של כל נושא ונושא, שרשור ושרשור.

וכאן ספציפית לפי מה שלענ"ד יותר מקדם (ומנכיח את האפשרות לראות את המציאות עצמה שיכולה להיות שונה מכפי שחושבים)

לגבי מה שרשמת ולאחר קריאת -רפרוף- דברי נגמרו לי השמות

מובן בין השיטין שהמכלול גורר את כל הנ.צ. -ים שרשמת

כלומר, לולי בסיס -בייס- יציב , היתה הבלגה על xyz .

לגבי נישואין צעירים. אמנם גם בגיל 25 עושים טעויות, אך לאו כל יומא מתרחיש ניסא, ואכן - מדוע לא היה אצלך מישהו שהאיר את עיניך - יא אבני, שוויה שוויה,

מובן שבמהלך השנים ניסית להשפיע אך במכלול הקיים זה הסיפור וזהו,

לגבי אחריות אישית - לדעתי דברים בסיסיים זה השפעה על הבית וזה לא בגדר 'אבא שלה' . הרי אם בעצלנות לא מקובלת, תזדקק לטיפולים רפואיים מיותרים, זה רשלנות שמשפיעה על הבית- זמן, כסף,

ד' ייתן לך כוחות

ועליה

ועל הילדים

כי אתה מאוד לא מציאותי

לא רואה נכון

מתנהג בגאווה ואנוכיות שמעוורים אותך

ולא מודע לעצמך.

אני מאוד מבינה שקשה לך ובטח ממש לא נחמד לשמוע תגובות כאלה,

מקווה שתרגיש בלב שזה לטובתך.

לפקוח עיניים זה תהליך כואב. 

מלבד הערות נכונות שכבר העירו לך אחרים -

מה אשתך עושה כל היום?

נשמע לי מאוד לא סביר שמישהי 'בריאה בגופה ובנפשה', יושבת על היום ולא עושה כלום. לא מטפלת בילדים, לא מבשלת, לא מנקה, לא עושה כלום?!

לכן יש שתי אפשרויות - או שסיפרת לנו רק חלק מהתמונה, או שהיא לא בריאה. יתכן חוסר בויטמינים/הורמון/ברזל וכד' ואם שוללים חוסרים - זה בהחלט נשמע דיכאון. כמובן, איני מוסמך לאבחן ולא מאבחנים מכמה הודעות בפורום, אבל בהחלט אפשר לטפל בזה.

נ.ב.

כמובן, יש טעם שתציע ממקום משתף ולא ממקום שמשדר שאתה אבא שלה.

נ.ב2

עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלושה הריונות ולידות, זו עליה סבירה לחלוטין. לטובתך, וותר על הביטויים המזלזלים (קודם כל בתוך הראש שלך). אישה אמיתית אינה בובת ברבי.

ממליץ שתתחיל מרופא משפחה, לבדוק חוסרים - ויטמינים, ברזל, בלוטת התריס, תפקודי כבד וכו'. אם הכל תקין, אז בהחלט ללכת לאיש מקצוע לאבחן דיכאון.

שהיא בוודאות בריאה בנפשה.

לגמרי נשמע שלא.

היא זקוקה לעזרה ולעין טובה וחומלת מהאיש שאמור להיות הכי טוב וקרוב אליה בעולם.

או שאתה מציג תמונה מאוד חלקית.

של אדם שיש לו בעיות נפשיות,

וחושב שאשתו אינה כזו.

חשוב לעצור שנייה.

א. יכול להיות שמדובר בהפרעת קשב וריכוז, ממליצה ללכת לגורם מקצועי מוסדר ולבחון זאת.

ב. יכול להיות שמדובר בעייפות כרונית, ממליצה ללכת לרופא המשפחה ולשאול על כך, נשמע תואם מאוד.

ג. יכול להיות שכן מדובר במשהו נפשי כמו דיכאון, כנ"ל, ללכת לאיש מקצוע מוסמך ולבחון זאת לעומק.

ד. יכול להיות שמדובר בחסרים של ויטמין די / ברזל / מאגרי ברזל / אנמיה / בלוטת התריס וכן הלאה, וחשוב לקבל מענה תרופתי ורפואי לכך (זה לא נדיר כלל ואף נפוץ וצריך פשוט להיות מודעים ולטפל בזה).

ה. יכול להיות שמדובר במשהו אחר פיזי או נפשי או שניהם, חשוב מאוד לבדוק זאת ולא כדאי לפטור ב"אין לה כלום" וזהו.

ו. והכי חשוב -

אתה מתאר אישה שהביאה לעולם 3 ילדים

עובדת בעבודה כל יום (!)

כבר כאן, גם אם היא לא תעשה כלום, היא לוקחת על עצמה גם את הקללה של חווה וגם את הקללה של אדם.

גם אם היא לא תעשה כלום מעבר, אתה מבין שגם היא עובדת וגם אתה

אבל רק היא סחבה וילדה את הילדים.

כבר יש לה "פור".

ואני לא אוהבת להשתמש בזה, אבל המחשבה שלך כל הזמן כל הזמן לוקחת אותך למקום הזה של "אני עושה הכל והיא כלום"

אז ממש בבחינת עם עיקש תתעקש, כדאי לענות למחשבה הזו.

אתה יודע, יש לכולנו עיוותי חשיבה מדי פעם, וחשוב מאוד להיות מודעים אליהם כאשר הם לא מקדמים אותנו, ויותר חשוב מכך - לעבוד ולתרגל איך להתקדם למחשבה מקדמת, לתגובה עניינית והגיונית ולא להישאר רק במחשבות האוטומטיות.

- לגבי הסעיף הזה - ב"ה אצרף בתגובה נפרדת הרחבה על העניין.

ז. שוב, נסה לראות את אשתך במבט של עין טובה יותר,

אשתי הביאה לעולם 3 ילדים,

אשתי עובדת כל יום, למרות שרק אני הוא זה שהתחייבתי על הפרנסה,

אשתי כן עושה אחרי העבודה מטלות, גם אם הן לוקחות לה יותר זמן,

וכן הלאה - את כל מה שכן.

וגם את המה שלא - לדון לכף זכות. 

אולי יש לה משהו מ-5 הסעיפים שלמעלה שחוסם אותה?

אולי גם כשהיא אוכלת לעיתים זו אכילה רגשית בגלל הצד שלך דווקא, ממש אכילה רגשית כי בעלי ככה חושב עליי (היא בטוח מרגישה, כן?),

אולי כאשר היא גוללת שעות בנייד (כמו המון המון אנשים ונשים בדורנו...) זו בנוסף גם סוג של בריחה כי פשוט לא טוב לה? ובראש ובראשונה לא טוב לה היחס של בעלה אליה, מה שהיא עבורו בלב שלו...?

אולי הריחוק הפיזי כנ"ל, כי היא לא מרגישה קרובה אליך רגשית, גם מהצד שלך - אתה הרי מחויב לה בכתובה, מה עם לפייס אותה בדרך אמיתית ועמוקה ולא רק "מה, את לא מתקלחת?! חתיכת שק תפו"א..." כן? זה לא מזמין ההרגשה הזו, זה מרחיק ופוגעני. גם אם לא תאמר ישירות, אישה מרגישה הכל. ואיך היא תתקרב אליך אם כך אתה רואה אותה? שכל דבר ודבר בה רע?!

לא הגיוני. ושוב - קח אחריות על החלק *שלך* בזה - שהוא עצום!

אולי היא שכחה את יום ההולדת שלך כי היא פשוט לא חזקה בתאריכים וכו'? רוב האנשים שאני מכירה כמוה דווקא ומעטים הם אלה שזוכרים תאריכים. חשוב לך? תזכיר לה. ככה פשוט.

ולא לקחת תכונה שהיא לא חזקה בה, כמו לזכור תאריכים, או ארגון ותקתוק ולהפוך את זה כדי להשחיר את כל מי שהיא וכל האישיות שלה. לא!

לראות אותה כאדם שלם ויפייפה, כמכלול, כחלק אלו-ה ממעל!

מה טוב בה?

מה החוזקות שלה?

נסה לראות את זה.

להדגיש גם את זה.

זה לא פייר לראות רק את הרע. מילא גם את הרע וגם את הטוב, מילא, אבל רק את הרע? זה ממש לא קרב הוגן, בטח לא כזה שאי פעם אפשר לנצח בו. וכולם מפסידים.

זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו.

כותבת כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

2.  הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (= להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי.)

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף)

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד)

8. צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית).

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

* (סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)

אני לא טובה בלהתנסח אז אני מקווה שתבין לעומק, את מה שאכתוב כאן 

אני אנסה לקצר

התחתנתי צעירה מאוד! היום אני יודעת כמה הייתי לא בשלה והיום אני גם יודעת שזה לא משנה אפשר להשתנות גם תוך כדי,חיי הנישואים שלנו היו מאד לא פשוטים בלשון המעטה 

עברנו המון המון טלטלות שעל כל אחד מהם זוג נורמטיבי היה מתגרש, תעוף עם הדימיון שלך הכי רחוק....אבל תמיד ידענו בפנים עם כל הקושי שהתחתנו אחד עם השני כי ה' שם אותנו ביחד ומבחינתינו זה חייב להצליח,  הלכנו לטיפולים זוגיים שוב ושוב..

אני הייתי בטוחה שרוב הבעיות אצלו, כי באמת באמת את רוב הטלטלות בנישואים הוא הביא איתו

אני הייתי מקורבנת והרגשתי אצילית וטובה כי למרות כל מה שעברתי איתו אני מוותרת ומואילה בטובי להגיע לטיפול

ואז הקב"ה הנחית עלינו מכה קשה וכואבת שאני לא אפרט, הדבר הכי קשה שעברתי בחיים וזה טלטל אותי שוב

ואז הבנתי כמה גאווה יש בי, קלטתי כמה אני לא רואה את החסרונות שלי, כמה אני שקועה בלראות את הטוב שבי ואת החסרונות של בעלי

ושתבין תמיד כיבדנו אחד את השני מאוד, הילדים בגדול לא חולמים על מה שעובר בינינו. 

ואז החלטתי שאני הולכת לטיפול פרטני, ואז התחיל השינוי הגדול. פתחתי דברים,הבנתי דברים על עצמי בעיקר. אני זורקת את הקורבנות, את האשמה ובעיקר את האגו

אני פותחת עיניים לראות את הטוב ואני מגלה המון טוב

הבנתי שהקב"ה נמצא בבית שיש בו שלום והדדיות וכבוד וענווה, הקב"ה שונא גאים ולא יכול לדור איתם בכפיפה אחת. זה תהליך ואני בעיצומו וזה לא תמיד פשוט וקל ,כי המוח לוקח

אותך לפרשנות שהוא רגיל אליה ואתה צריך עם המון כוח רצון לשנות פרשנות. גיליתי שאני מפרשנת את בעלי כמעט תמיד לחובה ושהכל בראש לי. תמורה שאתה מקבל בעקבות העבודה שווה הכל.

אני מאמינה לך שקשה לך ואתה סובל ואשתך לא מושלמת, אבל אתה רואה אותה דרך משקפים שאתה בוחר להסתכל דרכם. אני מבטיחה לך שאתה יכול לשנות את החיים שלך,

דבר ראשון שצריך לעשות זה לזרוק את האגו מהחלון ולהצליח לראות באמת באמת את אשתך.

אתה צריך לקחת אחריות על הבחירות שלך ולהפסיק להתקרבן! אתה לבד יכול להביא שינוי! קורבנות והאשמה לא יביאו אותך לשום מקום, חוץ מלהרגיש יותר טוב עם עצמך.

בהצלחה

ממש מעורר השראה לקרוא אותך.

איזה תהליך חשוב, משמעותי ויקר את מתארת, תודה רבה שחלקת אותו ולימדת את כולנו 🙏

ב"ה שתזכי, שתזכו, להנות מהפירות המתוקים של עמלך-עמלכם

והקב"ה יברככם בכל מכל כל וישלח לכם את ברכתו בשפע שלם בכל התחומים ❤🏆

היא נותנת לי הרבה ספייס.

לא יודע אם זה מטוב ליבה או כחלק מהעייפות, האדישות, החוסר מודעות..

אם נסכם את דבריך, התחתנת איתה לא כי רצית אותה, או כי אהבת אותה - אלא כי חיפשת משחק ונתקלת בה (מילים מזעזעות שלך!). מבחינתך חיפשת בובה ומצאת.

ואז מתברר לך שבובה היא לא. רצית אותה בגלל עניינים חיצוניים בלבד (יש להם חשיבות, אך אינם יכולים להיות מכריעים) ועכשיו מבחינתך היא כבר לא הבובת ברבי שקנית למשחקים שלך.

כמו שכתבו לך כמה משיבים - עליה של שש עשרה קילו בעשר שנים ושלוש לידות, זו עליה סבירה בהחלט. אם היית אוהב ומעריך אותה - בכלל לא היית שם לב לזה. (אשתי עלתה עם הלידות הרבה יותר.) אבל אתה לא רואה נשמה, לא רואה בן אדם אלא מנסה לראות צעצוע ולכן את נאלץ לראות 'שק תפוחי אדמה' (שוב, ביטוי מזעזע שלך).

כדי שאשה תהיה שמחה וממילא אנרגטית ופעילה, היא לא צריכה שבעלה יאמר לה ללכת להתקלח. היא כן צריכה שבעלה יאמר לה שהוא אוהב אותה, כמובן, אין טעם לשקר, האמירה צריכה להיות עם כיסוי. היא צריכה שבעלה יעריך את מה שהיא עושה בשבילו ובשביל הבית. היא צריכה שהוא יקבל בשמחה את המחירים שהיא משלמת על החיים המשותפים שהבאתם לעולם - במשותף, אבל המאמץ והסבל הוא שלה. היא צריכה שבעלה ישתדל לראות בה את הטוב ולפי התיאורים שלך - מעולם לא ניסת.

אם זה הייחס שלך, יכול להיות שעדיף שתתגרשו. זה ממש לא טובת הילדים בית שיש בו אווירה רעילה בין אבא לאמא. רק תיקח בחשבון ששום דבר לא מחכה לך בחוץ. אף אחת בחוץ לא תהיה הבובת ברבי למשחקים שלך. אז את העבודה העצמית שאתה צריך לעשות לפני נישואין שניים - עדיף שתעשה עכשיו. לך לטיפול אישי, תעבוד על המידות שלך. תלמד מה זה אשה ומה כוללות המחוייבויות של בעלה אליה. אפשר עוד להציל.

אבל לכל הדואגים לשלומה של אשתי,

אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני, לצערי מכאן נובעת תחושת הפער ו"ההתנשאות" שאתם מרגישים בדברים שלי. כיוון שזה חד צדדי.

אני מצליח יותר,אני משקיע יותר, הכי אובייקטיבי שיש.

אני פה והיא הרחק למטה.

אני לא ילד שנה ראשונה נשוי (אולי חבל שלא) ולכן הקדמתי וכתבתי שאני נשבע שזה אכן המצב ושאני נשבע שהיא בריאה לחלוטין. ידעתי מה יגיבו לי פה.

בכל אופן תודה לכולם, עובר וקורא. ברור שהכל מכוונות טובות. 

שאתה ממשיך באותו קו של זריקת האחריות *כולה* על אשתך

+ אי לקיחת אחריות *כלל* עליך.

גם כאן,

אתה כותב "אין גבר יותר מפנק ואוהב ממני",

כאשר בהודעה הפותחת כתבת במילותיך שלך: "אני לא אוהב אותה, לא נמשך אליה".

אז אתה *לא* אוהב אותה.

זו האמת.

ואישה מרגישה את זה.

מה אתה כן? אתה אולי עושה מעשים *חיצוניים* בלבד שעבורך אולי מבטאים "אהבה",

(כמו גם שאתה עושה מעשים חיצוניים שרק דרכם אתה חושב שאתה לוקח אחריות (להכין שבת, לשחק עם הילדים וכו', שהכוונה שוב ושוב שאי לקיחת אחריות שלך שאומרים המגיבים היא במהות. בקשר ביניכם. ביחס שלך אליה. בשורש של הדברים ולא רק מופעים חיצוניים. כי הם לא נקראים לקחת אחריות על מה שבאמת משנה וחשוב.)

אבל אישה מרגישה את הלב.

והיא מרגישה שאתה לא אוהב אותה.

והיא כנראה מרגישה את הזוג והזלזול וההתנשאות שלך עליה

והיא כנראה מרגישה שעבורך היא שק תפוחי אדמה.

אז לא.

היא לא למטה ואתה לא למעלה.

ממש ממש לא.

ודע שכואב מאוד לקרוא את היחס הזה שלך, מתוכך פנימה, לאשתך.

כשאני אומר שאני אוהב ומפנק אני מתייחס ל12 שנות נישואין לא להודעה שכתבתי לפני יומיים..

מה שאת רואה שכתבתי זה קצה הקרחון. כמו שאמרתי היינו במאות שעות של טיפולים זוגיים. אני לא בא זורק אמירות בלי כיסוי. האמיני לי.

אבל שוב, לא כתבתי פה כדי שתחליטו מי בסדר או לא בסדר בסיטואציה.

שומע ומקבל. תודה!

כתבת בהודעה הפותחת שאתה לא אוהב אותה.

אז מה אתה כן?

אוהב או לא?

או מאז שהפסקת בעצם...

ואז כל מה שכתבתי נכון למאז...

ושאלה נוספת - מה אהבת בה בעבר?

אהבתי כי לא ידעתי באמת מה מתאים לי ועל מה חשוב לתת דגש בבחירת אישה

ואז כשהחיים גילו לי מי אני באמת ומה חשוב לי התברר לי שהיא פשוט לא. 

כשתתייחס אליה כנשמה, כשתחפש בה את המעולת שלה, את המידות הטובות, את היתרונות. כשלא תחשוב שאהבה מתבטאת בהשקעה פטרונית, אלא בהקשבה, בתשומת לב, בהבנה של הצרכים הרגשיים שלה  - אז יהיה טעם בעבודה זוגית.

כרגע אני ממליץ בחום - שתלך לטיפול אישי, לא זוגי. תברר את הרצונות שלך, תלבן מי אתה ומה צריך להיות הייחס שלך לבני אדם. במקביל כדאי שגם אשתך תלך לטיפול אישי, שתהיה לה כתובת נפשית שלא עוברת דרכך ודרך המורכבות.

לא נעלמים סתם מבן אדם.

אם ראית בה אישה יפה - היא עדיין אישה יפה. גם אם נוספו לה 16 ק"ג ב12 שנים ו3 לידות.

שמחת חיים - אינה נעלמת סתם. אני חוזרת למה שכתבו לך כולל אני שאישה לא יכולה להיות שמחה כאשר היא מרגישה שבעלה לא אוהב אותה *באמת ומבפנים* והיא חיה איתו יום יום בהרגשה של היחס הזה וכן הלאה כל מה שנכתב בהרחבה.

קלילות וזרימה - קשור גם למה שכתבתי קודם + לשגרת החיים שנהייתה יותר עמוסה עם ילדים שהצטרפו למשוואה ויכול להיות שעוד דברים כמו שניסו כאן להצביע על כיוונים חשובים שמאוד חשוב לבדוק. פירוט לדוגמא כאן:

רגע רגע - נשואים טריים

כך או כך באמת אין טעם לדון כאן בפורום, מאמינה שכל מה שנכתב כדאי שתיקח לתשומת לבך על מנת לראות איך מתקדמים בחיים.

זאת אם תבחר, כי אתה יכול כמובן לבחור להישאר במצב כמו שהוא לעוד שנים רבות.

ב"ה שיהיו בשורות טובות

אבל מה לעשות שאישה זורמת כיפית קלילה ויפה לא יכולה להישאר ככה לנצח אחרי עומס של חיים וילדים .. והעיקר.. בעל לא תומך שרואה בה שק תפוחי אדמה.

שרואה בה רק את האי ההצלחות שלה בחיים ועל פי זה שופט את היותה.

שמסתכל עליה בצורה כל כך מתנשאת.

איך לא תיכנס לדיכאון או דכדוך?

אם אתה מחליט להשאר במצב הזה אתה רק ממשיך לעשות לה עוול עצום שאתה איתה.

לאף אישה לא מגיע גבר שחושב עליה כאלו מחשבות.

לאף אישה.

וגם אתה עד כדי כך לא מודע לעצמך שאתה כותב מלא דברים סותרים?

אתה אומר שהתחתנת איתה רק כי היא נקרתה בדרכך ורצית בסך הכל להוציא את התאוות שלך עליה, זה כבר מראה מי אתה.

ואחר כך גם אומר שאהבת אותה פעם.. אז התחתנת מאהבה או מחרמנ**ות ?

מזעזע אותי באיזה עינים אתה מסתכל עליה ועל המציאות.

אתה אומר שהיא לא בדיכאון אלא שזה האופי שלה.. העייפות הכבדות וכו.. ואז אומר שפעם היתה זורמת וקלילה.. אז איך זה האופי שלה???

אין מילים

אין לאף מגיב אינטרס להחליט מי בסדר ומי לא, וגם לא דרך לדעת.

לענ"ד, וכותבת בעיקר בשם עצמי, כל המטרה היא לראות איך אתה ואתם מתקדמים מכאן. איך כן יהיה לכם טוב.

כי תיארת מצב שרע לך. כתבת את זה במפורש.

אז לאנשים אכפת והם רוצים שיהיה טוב למשפחה בישראל.

והם כותבים מה שנראה להם כיצד אפשר להתקדם, אפילו קצת.

ומעלים רעיונות וכיוונים.

אין כאן עניין של צודק.

אין כאן בית משפט מי בסדר ומי לא.

יש כאן עניין של "אל תהיה צודק תהיה חכם" - לראות איך אפשר להתקדם.

כי להתבוסס במקום זה בטח לא מקדם.

אתה אומר שאתה נשאר במקום ורע לך בו להישאר, וגם להיפרד לא אופציה.

אז מה כן?

אתה בעצם מאחל לך לחיות לנצח באומללות?

ברור שאף אחד כאן לא יכול לראות את התמונה השלמה, ברור שצריך  לראות אותה, ברור שכדי להתקדם צריך בירור מעמיק ועבודה אמיתית בעולם האמיתי,

אבל כאן אנשים מנסים לתת כיוונים לחשיבה, לצאת מחוץ לקופסא, לעשות כמו סיעור מוחות ומהכל תראה מה יכול להתאים ואולי אולי אולי לתת צ'אנס של התקדמות לטוב.

מגיע לכם טוב, אתה לא חושב?

לא תכננתי לכתוב פה, אבל איכשהו ההודעה של בעלי הגיעה אליי, ואני מרגישה שאני חייבת להגיב.

אני בטוחה שהוא כתב מהלב, אבל אני גם בטוחה שיש שני צדדים לכל סיפור. אני לא אנסה לשכנע אף אחד, רק לספר איך זה נראה מהעיניים שלי.

כשהתחתנו, הייתי בחורה צעירה ואולי קצת חסרת ניסיון. תמיד אמרו לי שזוגיות זו עבודה קשה, אבל לא באמת הבנתי כמה. ואז הגיעו הילדים, וכל תשומת הלב שלי הלכה אליהם. אני מודה – אני לא מושלמת. אני לא תמיד זוכרת לקנות דברים למכולת בזמן, אני לא הכי מסודרת בעולם, ואני יודעת שאני לא משדרת ביטחון ומסוגלות כמו שהייתי רוצה.

אני גם יודעת שבעלי מתוסכל. אני רואה את זה עליו. אני שומעת את זה ממנו. ואני מבינה למה. אבל מה שהוא לא מספר זה איך זה מרגיש להיות בצד השני – לחיות עם בן זוג שמזמן הפסיק לראות אותך. שמדבר עליך בזלזול (גם אם זה לא בפרצוף). שמבחינתו, כל מה שאת עושה – לא מספיק טוב.

אני לא עצלנית. אני לא טיפשה. אני עייפה. אני שחוקה. אני אולי אפילו אבודה.

וכשאת חיה בבית שבו את מרגישה שמה שאת עושה אף פעם לא מספיק, לאט-לאט את פשוט מפסיקה לנסות.

נכון, אני עליתי במשקל. אני לא גאה בזה, אבל גם לא צריכה להתבייש בזה. אני אמא לשלושה ילדים, לא דוגמנית. וכן, אולי אני לא יוזמת מספיק, אולי אני לא מפגינה מספיק אהבה. אבל קשה לרצות להתקרב כשאת מרגישה בלתי נראית.

אני יודעת שהוא לא אוהב אותי. אני מרגישה את זה כבר הרבה זמן. אולי הוא אף פעם לא אהב. אבל הוא נשאר. בשביל הילדים, ככה הוא אומר. ואני? גם אני נשארת. אולי גם בשביל הילדים, ואולי כי אני עוד מקווה שמשהו ישתנה.

אז לא, אני לא מושלמת. אני רחוקה מזה. אבל אני לא רק מה שהוא מתאר. אני גם אישה עם רגשות, עם כאבים, עם חלומות. ואני רק רוצה שהוא יזכור שגם אני פה.

לא באמת אשתו אבל יכולתי להיות

זה מטלטל

זה מאזן

זה חשוב

ולא משנה אם אשתו או לא

בטח ובטח אם זה היה כן 

לא חושבת שהוא במקום שפתוח להקשיב...

גם לא ממי שהיה/נמצא במצב כמו שלו.

לא יכול להגיב לכל אחד

שומע ומקבל. 

התסכול והאגו מפריעים לך לשמוע.

זה לא נדיר, זה קורה להרבה (גם לי זה קרה).

מקווה שמשהו יזוז אצלך ב❤

וכל הכבוד על הגילוי לב

מה שבטוח הלוואי בשביל שניהם שמשהו יזוז

כל אחד מכיוונו שלו

מה היו התשובות אם אישה היתה כותבת על בעלה

בטח הוא לא היה מוגדר כ״כ מהר כ׳לא בריא בנפשו׳

כי מגבר אין ציפייה לעשיה רבה מעבר לעבודה בחוץ (והרבה גברים עושים עבודה גרועה בעבודה)

נשמע שאין לה כוח לעשייה ואולי גם חסרות לה יכולות

אני מהנשים שעושות פחות בבית וגם לי הרבה פעמים אין כוח לעשיה בבית אז מבינה אותה בקטע הזה

מהצד השני אני מאד מבינה את הבאסה שבת הזוג לא יעילה בשום דבר ולא נותנת שום דבר לחיים אלא רק גורעת, זה באמת נשמע מצב חסר פיתרון זוגי.

1. כואב לקרוא כזו התייחסות לאישה שאיתך. גם אם אינכם בטוב וגם אם מתגרשים יחס כזה וביטויים כאלה לא כדאי שיהיו חלק ממך.

2. בכל הדברים שציינת לגבי אשתך, שים לב שציינת בעיקר מעשים חיצוניים: בישולים, נקיון, טיפול, מראה, כמה כסף היא מרוויחה. התייחסות לאשתך כאל פונקציה תועלתנית.

לא הבחנתי פה בהתייחסות אל אשתך כנשמה עמוקה ומיוחדת, כאדם, עם אופי ויופי פנימיים.

3. למה אתה מתייחס אליה בכזו פטרונות? היא לא צריכה לצחצח שיניים ולהתקלח לפי מה שנראה לך אלא לפי מה שנראה לה. אישה שמרגישה שמזלזלים בה, לא רואים אותה ולא מכבדים אותה

סביר להניח שלא תפתח שמחת חיים, מוטיבציה ומשיכה.

מצב כזה הוא דינמיקה שנוצרת וצריך לתקן אותה. אם אשתך הייתה כותבת הייתי ממליצה לה

לקחת אחריות על הצד שלה, לך אני ממליצה לקחת אחריות על הצד שלך.

להאמין שאישתך אישה בוגרת, שילדה כמה ילדים, ויש לה שיקול דעת והבנה ואחריות משלה לגבי אם להתקלח ומתי.

(איך היא מגיבה ל"תזכורות" שלך?)

4. לפי מה שאתה מתאר אישתך לא נשמעת בריאה נפשית.

אישה בריאה נפשית היא שמחה, יוצרת, פועלת, מתפקדת. אישה עצובה, מדוכדכת וחסרת חיות מתנהלת כמו אשתך.

יתכן מאד שגם לזוגיות המורכבת יש השפעה על התחושה שלה.

לחיות לצד מישהו שרואה בה שק תפוחי אדמה  אישה לכ יוצלחית וחסרת אחריות, זה לא גבר בריא לנפש ולא דבר שמעורר חדווה ושמחת חיים.

5. מאות? בטוח מאות טיפולים זוגיים?

מה בעצם עלה וקרה בהם?

6. וזו הנקודה העיקרית, נתקלת בזה לא מעט בעבודה שלי עם נשים, בעיקר בהקשר הזוגי,

כל אחד מהצדדים בזוגיות מאתגרת בדרך כלל מרגיש שהצד השני צריך להשתנות, אבל האמת היא שלכל דינמיקה יש 2 צדדים,

ומזווגים לו לאדם לפי מעשיו, בדיוק, אבל בדיוק את מי שיעורר אצלו את הנקודות שהוא צריך לתקן.

ולכן, אני ממליצה לך להסתכל בראי, ובמקום לכתוב ולחשוב כמה אתה מושלם ונהדר וגורלך מר שיש לך אישה כה גרועה ועשית טעות איומה (ולא, אתה לא היחיד שחושב כך,

למעשה יש נטיה ראשונית טבעית לרוב האנשים להיות בטוחים שהם מושלמים ואם רק בן זוגם

ישתנה וישתפר הכל יהיה טוב)

להבין, שגם לך יש חלק בדינמיקה שנוצרה, ואם באמת היית בעל מושלם,

כנראה שזה לא היה המצב שלכם.

מניחה שיצא לך לשמוע לא פעם מה קשה לה בהתנהלות הזוגית שלכם, תנסה לשם שינוי לעשות בעצמך שינוי,

לכבד, להקשיב, לראות אותה.

לתת לה מה *שהיא רוצה וצריכה* לאהוב ולפנק בצורה שהיא באמת רוצה, ולא בצורה שנראה לך, ולקחת 100% אחריות על ה50% שלך.

נשמע שאתה מאוד אוהב את הילדים שלך.

עד כדי כך שאתה מוכן לחיות בזוגיות נוראית, ולעבוד גם בבית וגם בחוץ בלי סוף, רק בשביל לחיות איתם יחד באותו הבית כל ימות השבוע.

מתוך האהבה הגדולה הזו שלך אליהם, הייתי רוצה להציע משהו קטן-

תנסה לדמיין את נ' ו-י' בעוד 15-20 שנה. נשואות לאדם שהן אוהבות מאוד, ושהוא אוהב אותן מאוד, ב''ה.

אבל, בתוך הזוגיות הזו, עם כל הערה קטנה של האיש שלהן, הן מרגישות שהוא לא אוהב אותן ולא מקבל את מי שהן.

הן מרגישות שאסור להן לנוח, או לאכול יותר מדי, כי אז האיש שלהן יפסיק לאהוב אותן.

מפחדות להיות תחת ביקורת, וגם כשהביקורת בכלל לא קיימת הן מדמיינות את הביקורת הזו בתוך הראש שלהן.

וברור לחלוטין שאתה אוהב את הבנות שלך, ולא רוצה שהן יחיו ככה.

ועדיין, הבית בו אתה מגדל אותן- מלמד אותן איך מתנהג גבר ואיך מתנהגת אישה במערכת זוגית. ובימים אלה ממש הן סופגות את מערכת היחסים ביניכם, שעל בסיסה הן יבנו את מערכת היחסים העתידית שלהן.

ואתה אוהב אותן כל כך. ורוצה שיהיה להן רק טוב.

אז תראה להן שמותר לאישה גם לטעות. תדגים להן שאפשר לאהוב ולראות את הטוב גם כשדברים לא עובדים כמו שרצינו. תראה להן שיש דבר כזה זוגיות טובה ויפה שמחזיק מעמד לאורך שנים.

אם תצליח להתייחס לאשתך כמו שהיית רוצה שהבעל העתידי יתייחס לבנות שלך- אין לי ספק שיהיה לכולכם טוב יותר. הרבה הרבה יותר טוב.

מלא זמן אחי אם כל זה הספיק לעבור לך שם בראש

אתה צריך להוסיף לפוסט גם את השורה

מי גמר את המים החמים-אני!

אולי עדיף לא להסתכל...

נשימה עמוקה

בתפילה לרוגע❤️

למרות שבעלי מעורב בנושא.
לא מעניין אותי.
מרגיש כאילו כל אחד מוכשר עכשיו לכתוב איזו זווית ראייה שלו, וכותבים לו "תודה שכתבת", ולפעמים זה לשה"ר ממש.
 

לא בגלל איך שיתנפלו עליי כאן כעדת כלבים מזי קצף - לזה אני לא רק רגיל אלא כבר מחוסן בפני הכלבת - אלא כמובן מפני שאתוייג מייד כבנטיסט מרעיל בארות, אוכל מוות [והפעם כמובן מהצד שמותר לכנותו כך...] והדיון יתמקד במה שלא שייך. אבל נו, שיהיה, הרי מאז ומתמיד תפקידי כאן זה להיות ההוא שמעז לדבר גם כשאף אחד לא במקום של לשמוע.
בקיצור נמרץ, הנקודה היא: היו הרבה שה"חג שמח" של האמא עשה להם טריגר שלא ברא השטן, אבל בפורום הזה נוח מאוד להתעלם, ולהציף רק כשפתאום יש איזה עניין שמסיבות מאוד מסויימות, ובכן, מציף.
סיימתי להפעם.

עריכה: בעצם לא, יש עוד דבר שחייבים לפרוק, אם כבר התחלנו. ההתקרנפות האיומה של וולדיגר. היא, מכל חברי וחברות כנסת הכתם הנורא, התיימרה להבין ולהיטיב עם התמודדות הנפש. לעסוק בזה, להיות לימין הציבור בזה. ועכשיו מה? ברגע האמת, רגע שבו הכרחי שתדפוק לבצלאל על השולחן ותכריח אותו להביט למציאות בעיניים, ולומר לאורית שעם כל הכבוד, היא לא יכולה לנהוג כאילו כלום ולהישאר בתפקיד שרה, חברת קבינט, חברת כנסת, בכירת מפלגה, בקרב הציבור. בטח כשמתיימרים לדבר בשם חברה שלמה, שאיפה גדולה. שתוכיח שהיא מבינה את חומרת המצב, את האש הבוערת, שתפרוש ותטפל בכאב מבית. שתתייצב באומץ ושתשמש דוגמא לציבור שנוהג אחרת מכולם, שיודע להתאבל ולשבת בקרן זווית ועימו אנוכי בצרה. זה ברור לגמרי שאורית לא איתנו, לא מסוגלת לקבל את ההכרח ותיאחז בקרן המזבח שאין לה בה כל שייכות עוד. אבל מה עושה מיכל? מתראיינת, צועקת בלחץ, מגוננת בציפוף שורות סובייטי על החונטה בצלאל והשותפים. זו חרפה מזעזעת, שבצלאל כנראה לא באמת קולט מה תעלה לו אלקטורלית באיזור שאיננו בכיסו, מהקו הירוק מערבה. אולי באמת הקו הירוק עדיין קיים - רק עבור הציונים הדתיים. עניין שבנפש.

אסור לה לפרוש. אם היא תפרוש זה ייפתח פה לשמועות שהיא באמת פגעה בביתה (שזה שטויות גמורות כמובן)

מבחינתי רק הוכחת פוליטיזציה בסגנון סטאליניסטי.
אבל זכותך.

או בהכפשת אורית סטרוק.

ייפרשו. רשעים ארורים.

כל מי שתמך בשקמה ברלסר ימ"ש

האמת היא שאני מצטער עכשיו שכל זה בפורום נשו"ט. כאילו, מה שייך. מבין לגמרי אם יימחק, יועבר, יינעל וכדומה.

את וולדיגר?

את הוועדה העליונה המייעצת (שכוללת כמובן אנשים נהדרים כמו הרב שמעון כהן)?

והאמת, גם הבוחרות.

העברת האשמה לסמוטריץ זו תסמונת האשה המוכה שתמיד אשמה

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית