בין ילדים לתינוקות, יש לי כלל שהתינוק קודם לגדול .. כמובן שזה כלל רחב וכל מקרה לגופו, אבל בגדול, כמה שיותר קטן יותר חייב את אמא צמודה אליו ורגועה.

מנסה להצמיד גדול יותר לפעוט (נגיד ילדה בכיתה ב עוזרת לילד בן 3 ליטול ידיים וכד').

אבל כן, זה קשוח. 

עכשיו הגדולים שלי כבר מספיק גדולים שאני יכולה לסמוך עליהם שהם יהיו אחראים על השאר אם אני נכנסת לחדר להנקה ארוכה של תינוק קטן אבל אם יש לי רק קטנים בבית זה באמת מורכב מאד. לא יודעת כמה יתאים לך אבל בימי חול אם בעלי לא כאן כשיש תינוק קטן בבית אני הרבה יותר גמישה מהרגיל עם מסכים ומרשה לראות משהו במחשב אם זה מה שיוכל לאפשר לי לטפל בתינוק באופן רגוע. לחילופין אפשק לדאוג לצעצועים או ספרים שמוצאים רק בזמנים האלה שיעסיקו אותם. גם עשוי לעשות את העבודה, לפחות במידה מסוימת.

חיבוק!!!! שולחת לך נשימה ארוכה, יעבור, מבטיחה לך ❤️

שתינוק הוא חלק מהכלל ולא מקבל יחס מיוחד

אני אשחק עם הילדים והוא יהיה לידי על שטיח

כנל עושה דברים בבית כרגיל כשהוא צריך משהו הנקה/החלפת טיטול/זמן משחק מפנה לו זמן אבל בגדול תינוק לא עוצר את השגרה הוא צריך להיות בסינרגיה איתה

אבל ב"ה התינוקות שלי רגועים וזורמים בדרך כלל.

הקטנה שלי בחודשיים הראשונים לחייה היתה זקוקה לטיפול יותר אינטנסיבי וזה היה מאד מאד מורכב.

עם הקטנים שלי היו לי הרבה פחות שעות של תשומת לב אבל מצד שני הם מקבלים טונות תשומת לב מאחים ואחיות שלהם.

עוד דבר, מנשא זה פתרון טוב גם לדבר הזה. נכון שזה לא ממש להיות רק איתו, אבל מבחינת התינוק הוא מאה אחוז שלך, מרגיש כל תנועה, שומע כל דיבור, רואה הכל ובגיל צעיר כשהוא מקדימה על הבטן גם זוכה לנשיקות על הדרך כל הזמן. 

כי את - הגיוני מאוד שתהיי מוצפת❤️ ובשביל עצמך - כדאי לך למצוא את הזמנים שאת נמצאת ברוגע בחדר. אפילו בשעות הבוקר, כשהילדים במסגרות. ובשבת - לבקש מבעלך זמני הפוגה בחדר והוא אחראי על הילדים.

תינוקות - לרוב מסתדרים בסביבה הטבעית שלהם ומתרגלים אליה, ואם הסביבה הטבעית של התינוק שלך היא רעש אז הוא אמור להצליח לישון ולינוק גם כשיש רעש. אם את ממש רואה בוודאות שהוא לא מסתדר עם זה, אז כדאי לבדוק איך להקל עליו. בין אם בזמני רוגע בחדר ובין אם בטיפול מותאם.

בפוקוס על הקטן- מתי אכל,אם בכלל ינק טוב, מתי ישן

יוצא שאני נכנסת ל"סחרחורת" נניח לא בטוחה שינק טוב אז מניקה שוב והוא לא רעב באמת אז מנשנש והארוחה הבאה נדפקת וכד' בקיצור  אין סדר טיפול מסודר.

הוא גם לא עולה טוב במשקל אז עוד יותר מדאיג אותי שאני מפספסת

והבית די קטן לכולנו (אמורים לעבור עוד חמה חודשים), ואם אני הולכת לחדר שלנו עדין אני שומעת את כולם

הם הרוב בנים, אז הרעש וההמולה רבה 

נשנוש.

אבל אם הוא לא עולה במשקל - זה כבר סיפור אחר, ובאמת דורש התארגנות מיוחדת, שאת מטפלת רק בו, בשקט ככל האפשר, ובעלך נמצא עם הילדים... (עברנו את זה עם התינוקת הנוכחית והיה קשה מאוד... אבל ב"ה זה עבר,וכיום היא שמנמונת ממש והיא לגמרי זורמת עם הרעש בבית...)

עבורו

החדר שלנו לא נוח להנקה. יש שם רק מיטה וארון אין מקום להכניס ספה/ כורסא והבייבי לא מצליח לינוק השכיבה

ואיזה כיף שהיא שמנמונת זוכרת שכתבת כאן על הקושי בעליה במשקל!

אם מתאים לך אשמח שתשתפי איך הצלחתם?

אצלנו שילבנו בקבוקים כדי שהיא תעלה במשקל. הייתי אצל יועצת הנקה, שנתנה לי דרך איך לעלות במשקל, שכללה שאיבות ונתינת החלב במזרק. מכיוון שלא יכולתי לעמוד בזה, הלכתי לפי הדרך של רופא הילדים... הוא אמר שני בקבוקים של תמ"ל ביום, אנחנו לרוב הסתפקנו באחד. לאט לאט הורדנו אותם ובמקביל עקבנו אלר המשקל שלה, עד שראינו שהיא לגמרי במשקל התקין והפסקנו לגמרי עם הבקבוקים.

מסיבית שלא הבנתי איך ם אומרים שיכולה לשמש גם להנקה

כשנתת תמל זה לא פוגע לך בייצור החלב?

אולי גם כי נתתי בקבוק רק פעם או פעמיים (לעיתים רחוקות שלוש) ביום.

לא יכולה להבטיח שכך זה יהיה גם אצלך... אבל אני הייתי על סף איבוד שפיות מהשאיבות ומנתינת החלב במזרק (שבעלי והילדים הגדולים לא הסתדרו עם זה), אז מבחינתי זו הייתה האפשרות היחידה...

בקשר לכרית על המיטה - לי יש כרית ענקית שנשענת אחורה, וביחד עם כרית רגילה וכרית הנקה קטנה זה ממש נוח.

אני זוכרת שלאמא שלי הייתה כרית אורטופדית משולשת כזו, זה גם נשמע לי נוח...

עם חברים במטרה להפריד כוחות

אולי תקני יצירות שיעסיקו אותם ויתנו לך מרחב שקט

גם כשהיינו במצב הזה עם תינוקת שלא עלתה טוב במשקל עדיין לא עשיתי מזה סיפור ותוך כמה שעות מהוספת תמל הפסקנו וכבר ראו עלייה במשקל טובה תוך ימים בודדים, כשהילדים הגיעו הבית הנקתי לידם עם סינר הנקה, כדי לעקוב אחרי מצב התזונה של התינוקת רשמתי לי בקבוצה בוואטסאפ שלי עם עצמי, אין צורך לנסות לזכור בע'פ, זה מאוד הקל עליי ויצרתי לעצמי תזכורות בשעונים מעוררים להאכלות הבאות וכד'

אבל זה תפיסה שאם תעשי ממשהו פיל אז הוא גם ירגיש לך ככה ואם תשחררי בתפיסה! (לא בהתנהלות והאחריות) האתגר יתגמד ותראי שאת יכולה לעמוד בו

מתי אכל וכד' ואני צריכה לזכור בעם. אני גם רושמת לי כמה זמן בערך אכל ובשבתות אין אפשרות

וגם אין מסכים/ יצירות לילדים אז הם משועממים מוצאים לעצמם תעסוקות של השתוללות

אני חוששת לתת תמל בלי לפקח על זה, אצל הגדול שלי זה חיסל לי את ההנקה

אני רוצה הפעם לשלב תמ"ל עד שיגיע למשקל אבל חוששת מנסה למצוא את הדרך

לגבי תמל..

אולי אפשר להשלים *אחרי הנקה* מנה קטנה של 60? או אפילו 30 (אפשר לבקש ממטרנה שישלחו "כפית לפגים" בגודל של חצי מנה. כמובן שהיא יכולה להיות שימושית גם למי שלא פג..)

ככה זה לא יבוא במקום אף פעם.ת

ולסמן עליו במגנטים קטנים בצורת עיגול. לכתוב מראש את השעות בלוח, ורק להניח את המגנטים במקום המתאים.

אפשר גם פשוט להדפיס טבלת שעות ולתלות על הדלת של הבית (שהיא מגנטית), ועליה להצמיד את המגנטים.

לריבועים קטנים

אפשר גם לכסות אותם במדבקה גדולה רו טפט

ולכן את לא מבינה על מה אני מדברת 😅

כן שכבות של טפט בהחלט מפריעות להדבקה של מגנטים.

אצלינו בכלל הכי שווה

חלק מהקירות של הקראוון הם ממתכת ככה שאם אני רוצה לתלות משהו (יצירות של ילדים) על הקיר - שמה מגנטים (מהמשחק הידוע)

ואם רוצה לתלות בלונים מהתקרה קושרת את שני קצוות החוט למגנטים שיש להם רק מסגרת (מאותו משחק..) ומצמידה לתקרה..

אמרתי לבעלי שאני לא יודעת מה נשעה כשנעזוב את הקראוון ואולי נצטרך לצפות את קירות הבית מבפנים במתכת (הוא אמר שיש צבע מגנט לקיר.. פתרון טוב יותר ;))

התינוק? ועד כמה המצב של העלייה במשקל חמור

צריך לקחת את זה בחשבון כדי לראות את המצב בפרופורציה מתאימה, פחד ולחץ לא יכול לנהל אותנו

אני לא הוספתי בקבוקי תמל אלא האכלתי עי צינורית בשיטת הנקה ואז ההנקה לא נהרסה בכלל(התינוקת ינקה למעשה את התמל ולא אכלה מבקבוק)

אולי זה מה שמלחיץ אותך בעיקר עניין ההנקה ולא כמה ומתי הוא יאכל אלא הרעיון שההנקה לא תתמסמס.. אז כל הלחץ הזה מורגש כי הוא מופנה כלפי מי שמסביבך וזה לא בכוונה תחילה

לגבי הדרך להאכלה שהזכרתי אם תרצי אוכל לכתוב לך בפרטי

באמת הלחץ מנהל אותי כרגע

גם בגלל המשקל וגם בגלל ההנקה שלא תתפספס לי

הלחץ משפיע על טיב ההנקה

אם זה לא יהיה בנחת זה גם יכול לגמור על ההנקה. חשוב מאוד מה שאנחנו משדרות לגוף שלנו, להניק בשמחה ונחת או מתוך חרדה תחשבי על איך הגוף מפרש את המצב של הנקה מתוך סטרס, אם זה ייקח מהגוף כוחות אז התגובה שלו תהיה בהתאם. אולי לעשות פעולה שמורידה את המתח בזמן הנקה- קריאת ספר מעניין, לימוד, קריאת תהילים שנוטעת בך שקט וביטחון

לא להילחץ שהם רבים להבין שזו מציאות שיש לה גם יתרונות, ולפעמים גם אפשר להתעלם כשהמריבות ביניהם לא משמעותיות וסתמיות

נסי לחשוב איך בדרך נוספת את יכולה להזין את החלב דרכך תזונה יותר עשירה ומגוונת פחות מתועשת, פחות מחמימות ריקות, לא להגזים בשומן/שמן זה מאוד ישפיע על טיב החלב

והמריבות שלהם מרגישות לי עוברות את הגבול. זה די כולם נגד ילד אחד. מצד שני אני מזכירה לעצמי שככה זה בתקופה כזו אחרי לידה

אבל כן, זה מפעיל אותי

ממש מובן

זה תקופה שאמא צריכה ריכוז ומיקוד וכל מאורע כזה יכול לסחוט מלא אנרגיה שמנותבת לזמנים הלא נכונים...

אין פתרון קסם זה בעיקר עבודה עצמית, משמעת, ושליטה בשחרור שליטה

אני כן מדברת עם הילדים ואומרת להם שאני חלשה/עייפה/לא מרגישה טוב בדיוק כגי לא להגיע לרגעים האלה שהם מוצפים ומאבדים את זה וכזהמריבות מתחילות אני מזכירה את זה לרוב זה עוזר להם ומפקס אותם

לזכור גם שאת עושה את מלא ההשתדלות ומה שצריך להיות זה לא בידנו בסוף והבורא מחליט מה תהיה המציאות גם אם בתפיסה שלנו זה ממש ממש מנוגד לדעתנו רק לזמן רחוק נבין את הטוב שברע

לא עלינו המלאכה לגמור אבל עלינו להשתדל לעשות את חלקנו הכי טוב שאפשר

באמת אני צריכה קצת לשחרר

זו תקופה קשוחה ממש

אני חושבת אחרת

לי יש מבט שונה אם יש לי ילד או תינוק גדול עד גיל שלוש בבית הוא יהיה קודם לתינוק.הוא עדיין בגיל שקשה לו לדחות סיפוקים,ומצד שני מפתח קינאה לתינוק.בדרך כלל אחרי כמה דקות של יחס אליו הוא ישתחרר ויהיה רגוע יותר ואז אתפנה לתינוק הקטן.

(אם לתינוק הקטן חסר משהו הוא ידרוש אותו,כאבי בטן,גזים רעב וכו').

לא הייתי מאכילה סתם בלי דרישה.

בתנאי שאין ילדים גדולים בשטח- מהם אני דווקא מצפה לתת יד ולעזור עם הילד הקטן(מגיל 6 ומעלה)

כל שאר הילדים מצפה מהם הבנה והתחשבות.

אחרי שהסברתי להם את המצב וחשבנו יחד מה אפשר לעשות בזמן שאמא עסוקה עם התינוק.

ודרך אגב התינוק מושפע מהרגשות של אמא שלו,אם הוא היה מוצף זה בגלל שהוא הרגיש את מי שמטפל בו מוצף.אם תהיי רגועה זה ישתקף גם בו...

תוך כדי כתיבה ראיתי שהגבת,

לגבי הרעש בבית אני אחרי לידות ממש צריכה שקט

ואז להתמודד עם הרעש בחזרה לוקח לי כמה חודשים רציניים,במיוחד שאת מתארת זה חבורה עליזה ושמחה🙂

מסתפקים בפליימוביל/ לגו על השטיח 🤪 זה כבר משחקי מכות למינהם

וואי והצורך הזה בשקט..קשה לי עם הרעש כל שבץ אני מחכה ליום ראשון לבית שקט ואני לא אחת כזאת בדר"כ אוהבת חופשים עם הילדים 

ממש מזדהה עם הקטע של המריבות,לצערי.

ואני יכולה לנחם אותך בזה שלפעמים בנות לא יותר טובות?🫣

אני הרגשתי שהצורך שלי לשקט מלידה ללידה רק מתגבר....ולוקח לי יותר זמן לחזור לעצמי (ואני שעוד רצתי חינוך ביתי)

דרך אגב דווקא לא הצעתי לך פליימוביל ולגו מהסיבה הפשוטה שאצלי זה לא עובד...אלא ממש ליצור איתם שיח ולדבר איתם בגובה העיניים,אמא צריכה א ב ג

איך אתם יכולים לעזור?לתת להם להציע רעיונות.ולהסביר להם איך לקחת אחריות ועל מי.

לי זה עזר לכמה ימים.

הבת עוזרת לי עם הקטנים אבל כמו שאת אומרת הכמיהה הזו לשקט... מרגישה שזה ממש צורך חיוני עבורי

אנסה את הטיפ עם השיח

א

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

אני אבדוק גם את העניין הזה

תודה רבה לכולכן!!

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

לק"י

רגיל ולהשמין בהתאם.

אז אולי כדאי במקביל לסגל הרגלי אכילה בריאים, שיהיה יותר קל להמשיך איתם אחר כך.

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

לק"י

נראה לי שסך הכל אמרו לי לעשות שבוע.

זו בכלל לא אותה תרופה ואספירין לא ניתן למניעת dvt בשום מקרה.

מחקרים לא נעשים ללא ידיעת הציבור. הפיקוח על מחקרים הוא הדוק ביותר ואף אחד לא יכול לעשות מחקר ללא זה.

נכון יש מדיניות שונה בבתי חולים לגבי קלקסאן אחרי לידה כמו הרבה דברים אחרים אבל לא צריך לפתוח קונספירציות

ולא אמרו על זה מילה..

ודיממתי יותר מהרגיל..

בעין כרם

אבל אולי זאת הבעיה אצלי..

השיעורים מעולים וברורים ואפליקציה נוחה

אבל,

בשביל התמדה

חייבים משמעת עצמית.

יהיו לך תזכורות מהאפליקציה ויש עם מי להתייעץ. אבל אף אחד לא יחליט בשבילך שאת עושה.

(לא זוכרת בדיוק כמה) והיה מקסים (זה היה זום לייב)

של אלישבע פודיאק

מי שיכולה להגיע פיזית

עשיתי בירושלים בנווה יעקב אצל רחלי רוזנטל

קורס שיקום לאחרי לידה והיא תותחית ממש

כל מי שהיתה איתי סגרה הרבה מההיפרדות

התרה היקפים משמעותית

והתחזקה מאוד

יש לה קורס עם שיטת ההיפופרסיב...

אבל מרגישה שצריכה יוצר מזה וקשה לי לצאת עוד פעם

ממליצים בהתחלה ללכת יחפים, ורק בהמשך לקנות נעליים.

עם הבן שלי, כשהתייעצתי עם פיזיותרפיסטית, היא אמרה שאפשר לקנות ולא לחכות עוד.

ואם הוא יכול לדרוך על דברים מסוכנים, זאת גם סיבה לקנות.

גם אחרי שקונים נעליים, אפשר לתת לו להמשיך ללכת יחף בבית או במקומות בטוחים.

אבל קחי בחשבון שיש ילדים שלא מסכימים לוותר על הנעליים.

אפשר גם לקנות נעלי טרום הליכה, שמדינות על הרגל, אבל הן רכות.

שמיותר וגם ככה לא יוצאים לגינות עכשיו

לא יודעת מה אנמ חושבת על זה

וגם אם לא תיקני עכשיו, אז תקני עוד מעט.

אם הוא לא עולה מידות בקצב, אז זה לא כל כך משנה.

והוא הולך איתן רק בחוץ, אצל המטפלת ובבית יחף

זה נותן יותר יציבות לגוף, ומחזק את עמוד השידרה.

תנסי לדחות כמה שיותר את קניית הנעליים.

וכשאת קונה נעליים- חבל לשם הרבה כסף על נעלי צעד ראשון, הם מאד יקרים. מה שחשוב זה שהסולייה תהייה רכה

לזארה יש ליין של נעלי תינוקות שנקרא bare foot - רגל יחפה. הסוליה גמישה מאד. זה מאד חשוב. (אם הוא מידה 19 יש לי זוג כזה למסירה).