האמת היא שבאופן אישי, זאת גם הסיבה שלא הגבתי לך לפוסט הראשון.

לא ראיתי שם בקשת עזרה או ניסיון לשקם משהו, אלא רק הטלת רפש ברבים, בצורה גסה וולגרית, באשה שהתחתנת איתה.

במצב כזה, אני לא רואה איך אפשר לתת עצה מועילה, ומספיק ניקים אחרים כבר כתבו את מה שעלה לי לראש (שלא יכול להיות שהיא כ''כ גרועה ואתה כ''כ מושלם)... אז פשוט שתקתי.

ממש צבוע בעיניי

כי אם זה היה כלפי אישה היית מגיב אחרת

גם אם הוא לא בסדר זה לא מתיר להציק לו בפרטי במרחב האישי שלו

זאת דעתי

לא התייחסתי לברור מאליו, הגבתי למשפט מסוים

יש בן אדם מאחורי המקלדת וגם הכותב צריך להשאר בן אדם, גם כשהוא מאחורי המקלדת.

ואתה צודק שאתה לא רוצה לשלוח את זה לאשתך כי זה באמת יפגע בה.

ואני חושב שיש גם מסר לרווקים שמסתובבים פה נגד נישואי בוסר, מסר מאוד חשוב.

גם עצבן אותי איך אנשים הגיבו נחרצות שיש לה הפרעה נפשית, בלי לשמוע אותה ובלי לראות אותה בעין, ככה סתם מתוך ההודעות שלך, אחי פסיכולוג ואחרי שנים של אקדמיה וניסיון אני רואה כמה זמן, מאמץ ורצינות לוקח לו לעשות אבחון.

מכיר כמה וכמה אנשים, מבוגרים היום, שלא סולחים להוריהם על זה שנשארו 'בשביל הילדים'. ילדים צריכים בית שבו יש אהבה ואחווה ושלום וריעות. כמובן, לרבים יש מורכבויות, כל עוד שמתאמצים לעבוד עליהן ולהגיע לאהבה ואחווה ושלום ורעות, בהחלט זה בסדר שהילדים גם יחוו התמודדות.

אבל כשאנשים כבר מחליטים שהיא/הוא כך וכך, שבעצם לא רוצים את בן הזוג, כשבבית יש אווירה רעילה (ואפשר לדון על אבחנות ועל האם נתפסנו לביטוי לא מוצלח, אבל כל מה שהוא תיאר, זאת אוירה רעילה) - זה רע לילדים, רע מאוד.

אם בני זוג מתגרשים בכבוד, זה מצער, זה וודאי לא אידיאלי לילדים, אבל זה עדיף בשבילם עשרת מונים מלהיות בבית שכאילו שלם, אבל באמת הוא שבור ואפילו אסור להכיר בכך.

שהסטנדרטים שלהם הם הסטנדרטים של הדור הקודם. אם זה טוב או רע? לא אני אעיד.

אני ממש לא ממהר להמליץ על גירושין. אני כן ממליץ לפותח בחום, ללכת לטיפול אישי, לברר את העולם שלו, את תפיסות העולם, את תפיסת הזוגיות שלו. לעבוד על פיתוח עין טובה על אשתו. בהחלט יש סיכוי, שהבירור הזה יכול להביא לתיקון.

אבל אם הנתונים הם, כפי שהציג והוא מיואש מלהתקדם שם - להשאר זה לא 'בשביל הילדים', זה לפגוע בהם.

מגיע דווקא מתוך ניסיון וידיעה, ולא כקביעה נחרצת, אלא כ- שים לב.  ברור שזה לא הגיוני שאישה שמחה, מסופקת, שמרגישה משמעותית ואהובה, בריאה בגוף ונפש, בזוגיות מיטיבה, תתנהל בצורה כזו לאורך זמן

לא לצחצח שיניים או להתקלח זה לא סתם. בנוסף לעוד דברים שהוא כתב כמובן.. זה דברים די בסיסיים שהרבה נשים פה יעידו עליהם כנורות אזהרה למצב נפשי לא תקין בהכרח.

על פחות מזה אנשים מקבלים נוגדי דכאון כיום.  

ומצד שני, חייבת להגיד - שעל אף ההשקעה הרבה של הגבר בילדים ובבית, אם זה מה שהוא חושב על אשתו, ברור שהיא לא מרגישה אהובה ומוערכת. והרי לך דוגמה להשקעה בצורה לא נכונה.

זה לא שהמאמץ לא ראוי להערכה . אני מאמינה לו שהוא מתאמץ, אבל זה יותר לעשות, להתקרבן ולזלזל. לא כי הוא לא טורח, אלא כי הוא עושה את זה בדרך הכי לא נכונה שיש.

(וגם, בעיניי, יש פה ערבוב בין מה שנורמטיבי כמו מקלחת וצחצוח שיניים למה שפחות כמו טסט לאוטו וכו שהרבה יותר שכיח שגבר יעשה)

הנכון הוא להבין שיש פה סיטואציה חריגה שראויה להתייחסות בוגרת.

לשניהם מגיע להיות אהובים שמחים ומרוצים מהיחסים ביניהם. אבל הזלזול בה הוא לא נכון כי הוא חסר את ההבנה הבסיסית שאישה שלא מסוגלת לתפקד ברמה בסיסית כמו שהוא מתאר, ככל הנראה חווה קושי גדול, וההבנה הבסיסית היא בעצם חמלה קודם כל ולא יציאה מנק הנחה שהיא שק תפוח אדמה עצלן. זו ראייה מאוד ילדותית של המציאות בעיניי.  

ולהישאר ולסבול זה גם לא ראוי להערכה גדולה.

הנכון הוא להניע את הגלגלים לכיון של טיפול ובחינת אופציות. בניית הקשר מחדש. לא לשבת ולסבול ולהתמרמר

שבאים לפרוק את המה שבא להם להגיד בלי קשר

להודעה שלך, ומוציאים את הדברים, בלי אבחנה

ובלי שום אחריות על ההודעה שלך.

המיושבים שביננו יודעים שהנושא שהעלית הוא

נושא מורכב, רגיש, ועדיין.

ואפשר לאהוב גם אשה שפחות ממלאת את תפקידה

ולאהוב קשר, דווקא ומתוך שהיו בו אתגרים.

ישנה תפיסה עקומה שמצאה לה תפיסה בכלל ובפורום זה

שהאשה. היא מקרה סיעודי, וכל תפקידה הוא לבטא את רצונותיה, בכדי שהגבר יוכל לדעת כיצד לטפל בה על פי דעתה בלבד. בלי שהיא מרגישה שום אחריות ומחוייבות לקשר, סטייל ירח שבא לקבל וכו' 

משלים מעולם הקבלה שהוצאו מהקשרם.

אני מציע לך להתעלם מטרנד עקום ומזיק זה שבעוד שנים מספר אני מניח שיתנדף כלא היה.

שני בני הזוג אמורים להיות מחוייבים להצלחת הקשר

ואם המחוייבות לקשר היא על אדם אחד בלבד.

נוצר קשר של אדם אחד.

דבר שמטבע הדברים, פחות יחזיק מעמד לאורך זמן.

עם זאת, יש בקשר הזוגי חווית יחד יקרה מאוד.

ובתור גרוש, לא הייתי ממליץ לוותר עליה בקלות.

אתם הנשואים מרגישים כיף לבוא ולהתלונן

 זה באוזני זה בפורום. אבל בדר"כ כשאתם נהנים מהקשר,מהיחד ומחיי הנישואין, פחות משתפים את קוראי הפורום.

ולכן ממילא נוצר פורום לא מאוזן שהנושא שבו הוא

כמה קשים ומאתגרים חיי הנישואין.

אין ספק שגישה זו איננה גישת התורה

הקב"ה אמר במפורש בתחילת תורתו

" לא טוב היות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו, וירדו בדגת הים"

שכוייך

תסתכל על שנים לא טובות,

למשל תבדוק את שנת 2020 או 2008, ואז תראה איזה מסלול עדיף...

בגדול,

בשנים טובות מצופה שמסלול מנייתי ישיג תשואה עודפת לעומת הכללי,

ובשנים רעות מסלול מנייתי יפסיד יותר מאשר הכללי.

ואם אתה למשל צריך את הכסף כבר בעוד שנה, אז לא תוכל ''לתקן'' אם בדיוק השנה הקרובה תהיה גרועה.

בדקתי את הקופות האלו באתר גמל נט

2024

ממוצע:

22.28%   ממוצע כללי: 12.92%

2023

ממוצע:

16.01%  ממוצע כללי: 8.89%

2022

ממוצע:

-17.30%    ממוצע כללי: -8.96%

 2021

ממוצע:

19.28%    ממוצע כללי: 12.71%

2020

ממוצע:

7.61%   ממוצע כללי: 5.01%

2019

ממוצע:

25.13%    ממוצע כללי: 13.15%

2018

ממוצע:

-4.98%     ממוצע כללי: -1.31%

2017

ממוצע:

17.80%     ממוצע כללי: 8.38%

2016

ממוצע:

7.25%     ממוצע כללי: 3.69%

2015

ממוצע:

2.85%   ממוצע כללי: 2.06%

2014

ממוצע:

5.85%    ממוצע כללי: 5.13%

2013

ממוצע:

20.04%     ממוצע כללי: 10.39%

2012

ממוצע:

11.14%    ממוצע כללי: 11.16%

2011

ממוצע:

-20.55%    ממוצע כללי: -4.65% 

2010

ממוצע:

16.21%     ממוצע: 11.71%

2009

ממוצע:

84.72%    ממוצע כללי: 37.90%

2008

ממוצע:

-50.10%    ממוצע כללי: -21.85%

2007

ממוצע:

13.94%     ממוצע כללי: 8.71%

2006

ממוצע:

26.15%    ממוצע כללי: 8.50%

2005

ממוצע:

22.58%    ממוצע כללי: 14.19%

ב20 שנה היו 4 שנות הפסדים: 2022, 2018, 2011, 2008 (אחרי ההפסד הגדול ב-2008, היה רווח עצום ב-2009).

אז לפי זה, 20% מהשנים יש הפסד, 80% יש רווח שמשמעותית מעל מסלול כללי.

לפי זה, אלא אם כן אני מפספס משהו, אין סיבה שלא לשים במניות. אלא אם כן מישהו באמת ובתמים

ייתכן ויהיה לו צורך מיידי לכסף בטווח לא ארוך.

אם ל 20 שנה, ברור שלהשקיע במסלול מניות

אבל לשנים בודדות, אתה רואה שיש שנים עם נפילות חזקות.  

לפי הנתונים ששלחת:

א. אם באת להשקיע לשנה אחת, אז יש סיכוי של 25% שהמסלול המנייתי יהיה פחות טוב (שכחת את 2012). זה ממש לא מעט.

ב. כשמסלול המניות יורד, זו עלולה להיות ירידה מאוד מאוד כואבת ואכזרית. הרבה מאוד אנשים יעדיפו להרוויח בשנה ממוצעת 8% ולא 12% (סתם מספרים מהראש), ובלבד שלא יהיה מצב שהם יאבדו בשנה אחת 50% מההשקעה שלהם.

ג. בוא ניקח אדם שהכניס בדצמבר 2027 סכום של 100,000 ש"ח להשקעה במסלול מניות, לעומת אדם שהכניס את אותו הסכום למסלול כללי.

כתבתי כאן בסוף כל שנה כמה כסף יהיה לכל אחד מהם:

עיניך הרואות: גם בחלוף 17 שנים מצטברות ורצופות, מסלול כללי הניב תשואה עודפת על פני מסלול מנייתי, עם תשואה של 183% לעומת 180% במסלול המנייתי.

למעשה, אם מישהו נכנס בדיוק בסוף שנת 2007, אז בכל אחת מהשנים ללא יוצא מן הכלל (ובהנחה שלא שינה מסלול תוך כדי), היה לו פחות כסף בחשבון לעומת מי שהיה במסלול הכללי.

אם ניקח את הממוצע של "כמה כסף היה בסוף השנה", אז במסלול המנייתי נגיע ל-150 אלף ש"ח, לעומת 180 אלף ש"ח במסלול הכללי. 20% יותר למסלול הכללי!

למה זה קורה ואיך פספסת את זה?

כי אתה ספרת בכל שנה בצורה בינארית מי הביא תשואה יותר טובה. צורה בינארית שבה יש מנצח ומפסיד, זהו, בלי שום משמעות לשאלה "מה ההפרש".

כלומר מבחינתך אם מסלול מנייתי הניב 2.85% לעומת המסלול הכללי שהניב 2.06%, אז המנייתי ניצח. 1-0 לטובת המנייתי.

ואם המסלול המנייתי הניב הפסד של 50.1% והכללי הניב הפסד של 21.85%, אז הכללי ניצח. כלומר יש לנו תיקו, 1-1.

זה כמובן רחוק מלהיות נכון: ירידה של 50.1% בשנה אחת זה דבר דרמטי ומטורף, 50% מההון שלך נמחק תוך שנה, ואפילו עלייה של 84.72% בשנה הבאה לא תחזיר אותך לנקודת ההתחלה (אחרי שמאבדים 50%, אז צריך תשואה של 100% רק בשביל לחזור לנקודת ההתחלה).

וכמו שאתה רואה בחישוב הקטן שעשיתי על בסיס המספרים שלך, מסלול כללי בהחלט יכול לנצח את המנייתי גם לטווח הרחוק.

בוא ניקח דוגמה נוספת: הפעם הכסף נכנס בסוף שנת 2010, כך שעכשיו אין לנו ירידה של 50.1% בשנה אחת:

גם הפעם, ברוב מוחלט של השנים, מי שהכניס את כספו למסלול הכללי נהנה מתשואה עודפת.

אם ניקח את ממוצע היתרות בכל סוף שנה, במסלול המנייתי נקבל 154 אלף ש"ח, לעומת 163 אלף ש"ח במסלול הכללי - כמעט 6% יותר. 

אתה בוחר דוגמאות קיצוניות ומהן כותב מסקנות.

ברור מאליו שיש סיכון במניות ושפה ושם יכול להיות איזהושהו חסרון פצפון

לעומת מסלול כללי. 

זו השקעה עם סיכון, אף אחד לא מבטיח לך שהיא תהיה הכי טובה עבורך.

זה לא נכון בדרך כלל. משקיעים לאורך תקופה. כל חודש מוסיפים קצת. זה מפחית את התשואה אבל גם מוריד את הסיכון.

אבל זה לא ישנה משמעותית את התוצאות

כי עיקר ריבית דריבית זה על ההון הגדול

אם תכניס 1000 שח שהבורסה עולה או יורדת זה לא ממש ישנה

זוג צעיר בתחילת חייו, שחוסך הון ראשוני לדירה למשל, מצד אחד צריך למקסם את שווי הכסף ומצד שני זו השקעה לטווח קצר יחסית.  יצטרכו את הכסף כדי לרכוש בית.

אם מפזרים סיכונים ומשקיעים במספר מסלולים, אפשר חלק בכללי וחלק ב 100% מניות.

אם זה כבר זוג מבוסס, או רווק שטווח הכסף מאוד רחוק, אז מניות זו השקעה עם סיכון מחושב. 

יש בזה משהו.

בהחלט מרגש שהבן ככה בחברה.

ומחלק כינויי חיבה.

ונצרף שיר של חנן, 'אחי"

לכבוד הרגע המרגש.

זה שיר שאתה עוד הולך לשמוע,

זה לא יהיה ביום הזיכרון.

גולנצ'יקים פלחה"ן 97,

בדרך חזרה מלבנון.

אף פעם לא ראיתי אותך ככה

אתה מואר מידי, וזה מפחיד

הקלטתי הודעה ולא הקשבת

פחדתי שאף פעם לא תספיק

אחי אתה איתי בחלומות שלי

אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר

נרדם ושוב אחי

תלך תחזור שאלוהים ישמור

זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה

עוד לא הספקנו כלום

זה שיר שעוד נשיר אותו ביחד

נשיר ואז אתה תצחק בקול

תגיד, אף פעם לא ראיתי את זה ככה

סתם עשית מזה משהו גדול

ואז אתה תיקח את הגיטרה

ותנגן בשקט עיר מקלט

אני אבכה אתה תחפש את ההרמוניה

ולא תזיל גם לא דמעה אחת

אחי, אתה איתי בחלומות שלי

אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר

נרדם ושוב אחי

תלך תחזור שאלוהים ישמור

זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה

עוד לא הספקנו כלום

מקור: Musixmatch

מילים: בירן תומר / בן ארי חנן

אחי: מילים ©‏

המילה הראשונה שהיא אמרה לא הייתה "אבא" או "אמא"

אלא

(בבכי)

"אתןןןןןן" (איתן)

ובתרגום:

בוא לעזור לי מול ההורים שלי.

והוא בא.

שהילד גבה, ושהוא רשום במוסד לימודי מסויים

אלה נתונים טכניים.

ושהוא נהיה חבר'ה-מן וקורא לחבר "אחי"

זה משהו ממש מיוחד בעיני.

זה כאילו רמה מעל.

ומצליחה ליצור ניכור הורי בין הילדים לאבא שלהם.

כמה מרגש!!!

מה שעולה לי מיד - מנהרות הכותל

עוד רעיון- כל מיני יקבים עם מרכזי מבקרים

ואם יש סבא וסבתא, הם יכולים להיות בסיור, ושלנקבה יישארו הצעירים.

יש המון מה ללמוד שם

בהחלט יהודי

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://he.wikipedia.org/wiki/%25D7%25A0%25D7%25A7%25D7%2591%25D7%25AA_%25D7%2594%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2597&ved=2ahUKEwiBycDR4viQAxWng_0HHZFPITwQFnoECB8QBQ&usg=AOvVaw31GPPolQiECz3WcCUAOTFV

תראה שגם בויקיפדיה כותבים כל הזמן בלי י'.

בעיני זה פוגע באותנטיות. אני מתעקש לכתוב בוורד לפי הכללים של התנ"ך, גם כשהוא מסמן לי כשגיאה...

כל כמה חודשים.

תשלמו

לא להפעיל ביטוח על כזה דבר

רק תראו שיחתום שאין לו טענות וכו וכו , למרות שהוא נראה אמין וכו

אבל להחתים על מסמך שהתשלום הוא סופי ומוחלט לאחר שבדק הרכב היטב על ידי גורם מקצוע ואין לו ולא יהיה לו שום טענות בעתיד אליכם .

חשוב שאנשים ידעו טת זה

זה חוק

אז אם ההשתתפות עצמית שלכם נמוכה והתיקון עם שמאי יעלה פחות מ5 לכו על ביטוח

רק על ,5000 ועל השאר לשלם, כדי שהביטוח לא יתייקר?

לא מכיר חוק שנוקב במספר כזה

מכיר הוראות חיוב פנימית של חברת ביטוח. רובן בסכום נמוך ממה שכתבת וזה משתנה מחברה לחברה.

אגב זה משהו שלא הרבה יודעים וזה נכנס כחוק ממש

וממליץ לבדוק את דברי עם סוכן ביטוח

אבל להבנתי יש שם 2 חורים:

כתוב:

1.  סכום נמוך - כל חברה מפרשת סכום נמוך אחרת.

2. שתביעות אלה אומנם לא נרשמות בגיליון הביטוח הכללי (שמשותף לכל החברות) - אבל זה לא אומר שהחברה לא תשמור מידע עליך ולתמחר את הביטוח בהתאם. ואז תהיה באותה החברה סוג של עליית פרמיה.

בנוסף. נכנסתי כרגע לאחת מחברות הביטוח לקבל הצעת מחיר. הם שואלים האם היו תביעות ביטוח. הם לא מבדילים בין סכומים.

כאמור. ממליץ לשאול במפורש את סוכן הביטוח שלכם. 

מתחת ל5000 זה לא נחשב תביעות ביטוח

כלומר השאלה מתכוונת האם הייתה לך תביעה של מעל 5000

ואני יודעת את זה לעומק כי בעלי ניהל צוות בביטוח רכב...

תביעות,

לא שאלו מעל סכום מסןיים

מתכןונים האם הייתה לך תביעה שמוגדרת בחוק כתביעה כלומר מעל 5000 שח

ושוב אני אומרת אנשים לא יודעים את זה וחשוב שידעו כי החוק ייצא בדיוק בגלל שאנשים לא תבעו ביטוח על תביעות קטנות כדי לא לעלות את העלות ולכן נחקקק החוק

אני

לי היה גם תאונה והציעו לנהגת השניה לתקן ב2700 בלי ביטוח

בסוף מצאתי מישהו שהסכים לתקן ב1200.

נקודה חשובה. מי שיש לו 3 תביעות בשלוש שנים, רוב חברות הביטוח יסרבו לבטח אותו והוא יוכל לעשות רק ביטוח חובה יקר בפול.

יש חברות שמפסיקות לבטח גם אם יש רק 2 תביעות.

עדיף לא להפעיל ביטוח גם אם הנזק קצת מעל ההשתתפות העצמית.

2 תאונות פח קטנטנות. עשו ביטוח בפול לתקופה ואחר כך חזרו לחברת ביטוח נורמלית. במקרה של גניבה זה היה סיכון גדול.

וכמה כולנו לומדים ממך.

אני לומדת ממך לשאול את עצמי כל יום: "במה את עובדת?"

ולרצות לענות לעצמי: קודם כל בלשמוח ולשמח. קודם כל בלהרגיש אמת ושלמות בבית פנימה. לעבוד בזה. זו עבודה. זו משרה מלאה. 24/7.

המשרה הכי חשובה.

העבודה הכי יקרה.

לעבוד בלבנות בית, משפחה

לעבוד בלאהוב, בלבנות זוגיות

לעבוד בליצור חיים במהות וחיים בפשטות

לעבוד בבסיס שממנו יוצאים ואליו חוזרים

לעבוד בלזכור את זה תמיד - מה הכי הכי חשוב

לא החוץ, לא תדמית, לא קריירה, לא פרסום, לא לייקים, לא כבוד מדומה,

אלא הפנים

הבית

"למשפחותם"

אם נעבוד בחוץ ונשכח את המהות - נפספס את מהות החיים

אם נעבוד בבית, או יותר נכון - על הבית, ואת שאר המיקוד נשקיע גם החוצה מתנועה של פנימה ורק אז החוצה ולא להיפך - נחייה את המהות

נוכל מתוך המלאות שלנו גם לתת החוצה

קודם מעגלים פנימיים

קודם אשתי ואני. אישי ואני.

קודם הילדים. אנחנו המודל היחידי שהם מכירים. אנחנו נתנו להם חיים בזכות השותף השלישי הקב"ה שהכל הכל ממנו

ואנחנו ממשיכים להעניק להם חיים כל יום ביומו

כאשר אנו עובדים בלתת להם יציבות, וחום, ואהבה, ומודל של תקשורת בונה ומקרבת, ומודל של ניהול קונפליקטים נכון,

ומודל של לקום גם אם נופלים,

ומודל של לאהוב תמיד גם אם לא מסכימים או כועסים

ומודל של נצח. של השקעה בנצח.

ומודל של בחירה. בחירה בחיים.

ואנחנו מחיים אותם, את הילדים שלנו, בכל יום יום

ואנחנו מחיים גם את עצמינו 

ומתוך החיות הזו - אנו יכולים גם לתת הלאה, לשאר המעגלים

תמיד תמיד רק בתנועה הזו.

ואני גם לומדת ממך הדר היקר והקדוש

כמה חשוב עוד להביט פנימה, למי שאנחנו באמת

כמו שכתבת במילות הזהב שלך: 

"... בחיי היומיום אנחנו רואים בעיקר את העולם סביבנו, טועמים אותו, חווים אותו, אבל כמעט לעולם איננו רואים את הנפש שלנו. 

סביבנו יש המון מסכים והסתרות שבעצם מסתירים מהאדם את נשמתו, את אישיותו, את עצמותו.

אם אשקע בתענוגים שכל הזמן מתחלפים ומשתנים, אחמיץ את האפשרות לתענוג מתמיד, שמשמעותו גילוי עצמי."

איזה לימוד!

איזה מבט!

איזו הסתכלות!

ללמוד ממך!

כולנו!

אני רוצה ללמוד ממך להסתכל יותר למי אני אומרת בוקר טוב כל יום דבר ראשון, ולוודא שזה לא יהיה הטלפון.

לברר למי אני אומרת אחרון כל לילה לילה טוב, ולוודא שזה לא הטלפון שוב.

לוודא שאני לא עם 3 ידיים במקום 2, וכל היום הראש בתוך קוביה קטנה של טלפון. איזה מראה מוזר זה באמת...

לוודא שאני זוכרת להביט למעלה, לשמים, לבורא, לבריאה, לפאר היצירה

לוודא שאני זוכרת לנשום את האוויר הטהור שהקב"ה נותן לנו

לוודא שאני מריחה פרחים וריחות של הטבע

לוודא שאני מביטה על אנשים ולא על מסכים כל הזמן

לוודא שאני במהות שלי, ולא של מיסוך ומסך ודברים שאינם מתאימים לי

לוודא שאני יכולה לומר תפילה מכל הלב כאשר ממתינים לאוטובוס או רכבת או סתם הולכים, ולא חייב בכל שנייה להיות עם ראש תקוע במסך שממסך

לוודא כמה אני נהנית בשבת או חג כשאין את המסך, המיסוך, כשיש רק הווה, עולם, בריאה, חיים.

לוודא שבכלל מתאים לי ואם כן כמה ואיך להיות במדיה מסכית,

וכמה היא עדיין לא תהיה שלמה ולא תחליף לעולם פנים מול פנים, 2 נשמות שנפגשות ומדברות, וכמה זה יקר הנשמות האלה והפנים,

הפנים שרואים

והפנים מבפנים שמתגלה מתוך הפנים.

אני רוצה לזכור את כל זה ב"ה.

תודה לך הדר היקר והאהוב והקדוש שלנו על הלימוד שלך, עליך, 

אני בטוחה שאתה במקום הכי הכי גבוה שיש, נהנה מזיו השכינה,

וממשיך לחיות ולהחיות את כל העם שלך כל רגע על ידי כל הטוב והאור העצום הזה שהשפעת והשארת.

אתה חי בתוכנו!

עם ישראל חי, והמון בזכותך ❤️

ומדהים שבדיוק בפרשת השבוע, חיי שרה, בה לומדים על כל חייה של שרה אמנו דווקא בפרשה בה מסופר לנו על פטירתה - ללמדנו שצדיקים במיתתם קרויים חיים וכל השפעתה ופועלה ואורה של שרה אימנו חיה וקיימת ומפעמת בלב כל יהודי וכל יהודיה עד סוף כל הדורות!

וכך גם אתה, הדר בנה, מכוחה ומאורה מאיר גם על כולנו, חי וקיים ופועם גם במותך מן העולם הזה.

צדיק אתה

וצדיקים במיתתם קרויים חיים.