לא באמת יצאתי מגדרי בשביל להתחתן

ובעיניי זה לא בידיים של השם רק מתי שעשיתי כל מה שאני יכול אלא גם עכשיו כשאני לא עושה הרבה, וגם לדעתי רוב האנשים (גם אלו שהתחתנו) נמצאים בסיטואציה א' , כי כמה באמת יכולים להגיד עשיתי *הכל* בשביל להתחתן ורק כשלא הצלחתי אז זרקתי על ה' ויותר מזה, אם אדם היה עושה באמת הכל ומתחתן, איפה השם נכנס בסיפור? זה ממש כוחי ועוצם ידי כי *אני השתדלתי ועשיתי" ככה זה לפחות בעיניי

אבל אנוכי בער ולא אדע גם ככה אז יכול להיות שאני טועה

יפה צודק ממש תודה!!

אבל כאילו... נכון שאם ה' גוזר שהישועה של אדם תגיע לו היא תקרה לא משנה מה הוא יעשה. אבל ברוב המקרים יש לנו חלק בזה...

אותי לימדו שלכל דבר יש סיבה אלוקית וסיבה טבעית, שדרכה ה' סובב שכך יקרה.

אני לא אומרת לצאת מגידרך... הבנתי ממך שאתה עושה השתדלות ובאמת אף פעם אין לזה סוף ולא לזה התכוונתי. 

השאלה האם יש לך סיבה טבעית ברורה? כי נגיד אצלי, בתור אחת שבכלל לא רצתה לצאת הרבה זמן ולא הרגישה מוכנה וכו' היה צריך נס כדי שאני אתחתן וגם אם הוא היה קורה זה כנראה לא היה טוב לי. 

את זה בהודעה הקודמת עכשיו ראיתי, יש עוד סיבות שלי, נניח כל מיני דברים שאם הם היו אחרת אז היה לי יותר קל להתחתן אני חושב. אבל בכלל לא וודאי שהייתי מתחתן

וגם הסיבות הטבעיות שיש לכל אחד הן בסוף מתקשרות לשורש הרוחני של כל אחד ממש כמו שכל בעיה בחיים מעידה על פגם ברוחניות למעלה אז בעיניי ככה גם פה הבעיה יכולה להצטייר כ-"טבעית" אבל בעומק היא מעידה על משהו אחר שהוא צריך תיקון

ממש כמו מה שכתבת שלהכל יש סיבה אלוקית וסיבה טבעית שדרכה ה' סובב שכך יקרה, אז מכח מה באה הסיבה הטבעית? מכח הסיבה האלוקית וכו'

אדם בא לעולם הזה כדי לעבוד

בסוף הכל בידיים של ה', אבל אנחנו צריכים לעשות את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות (כולל תפילות)

כמובן אחרי שעשינו וגם תוך כדי צריך לזכור שזו רק השתדלות והכל בידים של ה', אבל גם לזכור שזו העבודה שלנו כרגע.

למה?

חשבון נפש ועבודת המידות צריך לעשות תמיד. בין אם אנחנו רווקים ובין אם אנחנו נשואים.

אנחנו חיים בעולם שהוא לא עובד בצורה רציונלית. 

לטעמי, אין מקום לנסות ולהבין את הנהגת ה' בעולם, איך הוא מסבב את הדברים, כי אין לנו את היכולת לתפוס את זה.

את אומרת שאת יודעת שאת לא נשואה בגלל סיבה מסוימת. האם אין אנשים נשואים עם הסיבה הזאת?

אני מבינה את הרצון לתלות את הרווקות במשהו מסוים - פגם בי, או בתוכנית האלוקית.

אני אומרת -

שחררי מהמחשבות האלה.

תעשי את הכי טוב שאת יכולה, תשאפי להיות *את* הכי טובה שאת יכולה להיות, בלי קשר לסטטוס שלך. תעשי את מה שאת יכולה לעשות: את ההשתדלות שלך, ולהתפלל על השאר..

אבל רק שתדעי שזה לא ממקום שיש לי שאלות על הרווקות ואני מחפשת במה לתלות את זה... זה ממקום טוב, שמדרבן אותי יותר. אני תמיד כמו כולם משתדלת להיות יותר טובה, אבל הרצון להיות אדם בוגר ומוכן לנישואין מדרבן אותי בקטע חיובי לעבוד על עצמי בצורה הרבה יותר אינטינסיבית מאשר בלי זה.

יש כאלה שיש להם מחסום או שתיים (או יותר) בתחום.

יש מצווה גדולה לשנוא סטיגמות שמקטינות אנשים. את לא צריכה להרגיש כחלק מתוית מסויימת של אנשים ש"לא הצליחו" זאת אשליה מגעילה..

לא הבנתי איך זה קשור...

ובוחנים האם זה משהו ש"קשור אליו" ואז "הבעיה בו" או שהוא מושלם וזה קשור רק לקב"ה.

יש אנשים שלא התחתנו "כי יש להם בעיה" ויש כאלה שלא התחתנו אבל ב"ה "אין להם בעיה".

זה יכול להתפרש בקלות כסטיגמה. 

אבל זאת נראה לי האמת אז מה הבעיה בזה? (השורה השניה) 

כאילו אני מדברת על עצמי, זה לא בהכרח "בעיה" זה כמו שכתבת יכול להיות דברים מאד ספציפיים שחוסמים וצריך לעבוד עליהם. אם ה' יחליט כולם יכולים להתחתן עם או בלי סיבה, אבל עם מודעות עצמית אני אומרת לך שזה הגיוני לי שאני לא נשואה... 

והסיבה שחיפשתי הזדהות בשרשור הזה, זה בגלל שזו התמודדות שונה של רווקות.

לדעתי עד לפני 2 קשרים הסיבה שלא התחתנתי (אע"פ שהיו בחורות שרצו) היא בגלל שבאמת לא הייתי מספיק בשל עדין. ואני עד היום מודה לה' על זה שזה השתבש.

היום אני מרגיש שאני במקום שונה וזה נטו בידיים שלו (גם לפני כן! ) קיצר הבנת..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.