או שאולי הם משתייכים לקהילה עם תמיכה לחבריה?

אולי באמת כדאי לפנות קודם למעטפת קרובה כזו, לפני שפונים לרווחה. (במיוחד שאת אומרת שבבסיס הם בסדר, אז אולי יבייש אותם אם יפנו לרווחה)

סיפור עצוב

שבהם יש לך חובת דיווח, אני לא יודעת להגיד לך אם זה המקרה.

אולי @ילד בכור תדע לענות.

אם יש, אז אין כאן שאלה.

אם אין, הייתי מנסה לברר האם יש להם מעגלי תמיכה אחרים, או מישהו מוכר שניתן לפנות אליו.

לבוא עם איזה תבשיל, ולהגיד שרצית לפנק אותה כי בהריון תמיד מתיש יותר. אם יש לה קטנים להזמין אותם אלייך לשעה-שעתיים מדי פעם, כאלה דברים?

לא יודעת לגבי רווחה, אבל אם סכ"ה יש מסוגלות הורית  ועכשיו הם בתקופה קשה, אולי לתת יד יעזור.

אפילו להזמין אותה אלייך לכוס קפה ועוגה, לאוורר אותה קצת. מה שאת יכולה ונראה לך שיעזור.

עדיין מנסה להגיע למצב שאני מספיקה את המחויבויות שלי כלפי הבית והילדים.. בעבר עזרתי לה עם הילדים אבל לצערי אני מרגישה שאני לא מסוגלת כרגע..

לגבי שכנים- ניסיתי להעזר בשכנה אחת אבל זה לא ממש צלח.

משפחה- שלו גרים מחוץ לעיר, שלה לא רחוק. אולי אבדוק עם בעלי אם הוא יוכל ליצור קשר עם ההורים שלה.. לא נראה לי שהוא יזרום..

ברור שבמצב כזה את לא יכולה לעזור אישית ♥️

אלא אם יש משהו שאת מרגישה שבאמת יהיה טוב גם לך.

נניח שתשבו שתיכן עם תינוקות ותפטפטו, או משהו כזה. אבל רק אם זה לגמרי טוב לך, כי ברור שאת והמשפחה שלך קודמים עכשיו.

לא משהו שאת יכולה או נכון שתקחי על עצמך

לדעתי אם הם שייכים לקהילה מסוימת הייתי מתחילה לפנות, פשוט אולי יהיה להם מענה יותר זמין.

אם לא, אז לפנות לרווחה

הם ממש לא בעד להוציא ילדים מהבית, זה טראומה קולקטיבית ישנה שיש לנו כחברה.

יש שם אנשים טובים שמנסים לעזור

לפעמים הם מאוד מוגבלים כי הם מוצפים בהמון מקרים ומעט כוח אדם

אז אפשר לנסות ולא בטוח מה יצא מזה

לא מוציאים ילדים מהבית ככ מהר.

הרבה יותר סביר שיתנו להם הדרכת הורים/ עזרה בניקיון/ עזרה כלכלית/ ימצאו מסגרת מתאימה לנוער הנושר.

ברור שזה יגרום חוסר נוחות להורים אבל הילדים קודמים פה.

כל הכבוד לך על האכפתיות!!! אני מחזקת אותך לפנות לרווחה.

(מה שכן… הייתי מבקשת ומוודאת שהם לא יגידו למשפחה שהפניה הגיעה מהשכנים)

תעודדי אותה לשתף

את אומרת שהם משפחה טובה

תדברי ותשמעי ממנה..עם מה היא מתמודדת ,מה הקשיים..אם יש מעגל תמיכה כלשהו..

תציעי לה את בעצמך אולי שתעזרי לה ותפנו יחד לרווחה ותסבירי לה שהם יציעו לה אופציות לעזרה ..

יותר נכים מלהלשין מאלורי הגב לעשות את זה יחד

ונשמע שיש עם מי לדבר

אם את רוצה לעזור יש ארגוני חסד רלוונטיים 

נשמע שהאשה צריכה עזרה 

כיום ממש ממש לא מוציאים כל כך מהר ילדים מהבית

ולא כל כך מהר נכנסת עובדת סוציאלית לתוך הבית לפתוח ארונות

יש היום פרוייקטים שונים ברווחה שיכולים לעזור למשפחה להשתקם

אגב, יש סיכוי סביר שהרווחה כבר מעורבת כיון שהיא סיפרה פה על ילדים משוטטים ואם זה אכן כך אז  יש דיווחים לרווחה גם ככה..

תוך תקופה קצרה כזאת הידרדרות?

ילד בן 16 מעשן, לא הולך לביה"ס כי אמא שלו בהריון?

נשמע שיש שם קבלת החלטות אומללה.

ילד טוב לא נושר כ"כ מהר, הוא בתקופה קריטית לעתידו.

מצטערת, אבל כנראה זו לא משפחה נורמטיבית בקושי נקודתי. זה בדיוק מסוג המשפחות שצריכות עזרה והתערבות חיצוניים.

מכירה משפחה מהממת שהייתה בקרשים והצלילה לעלות בזכות שכנים טובים ועזרה ותמיכה של הרווחה

תינוק במעון בדרגת רווחה, ילדים במסגרות המשך לביה"ס מסגרות סופר מעולות ותומכות ששם קיבלו ארוחת צהריים עשירה כמו שצריך, עם הרבה פעילויות העשרה, סיוע בלימודים והאבה חום ואהבה. ורק בזכות העזרה של הרווחה שני הגדולים לא קרסו מלהחזיק את הבית על גבם והצליחו להשקיע בעצמם ולצלוח בגרויות ולהתגייס.

וגם בזכות הרווחה אחת הילדות הקטנות יותר שהייתה כל כולה לב ונשמה גדולה, הכניסו אותה למסגרת חנ"מ והיא פרחה שם בטירוף. ילדה שחזרה לה השמחת חיים.

אז יש גם סיפורים כאלה.

משפחה מהממת ממש שהרווחה הצילה ומנעה מהבעיות והקשיים של ההורים לקבור את העתיד של הילדים.

נשמע שהמשפחה שאת מתארת במצב יותר גרוע האמת אולי כי נתנו להם להידרדר ולא עזרו בזמן. חבל.

עדיף מאוחר מאף פעם.

שכנה שקופצת לבקר ומנסה לעזור זה נחמד

אך המשפחה זקוקה לכלים משמעותיים בכדי להצליח להתמודד עם האתגרים הרבים שלהם

יש היום אפשרויות לעזרה מטעם הרווחה חבל לתת למצב להמשיך להדרדר

אם את סוברת שיש בסיס סביר לכך שיש שם הזנחה או סוג אחר של התעללות (כן, הזנחה זו התעללות מהמון בחינות מקצועיות ויש לה השלכות הרסניות) - את אמורה לדווח, או לעוס חוק נוער (רווחה) או למשטרה (פחות מומלץ, זה יותר למקרי קצה של צעקות אימים באמצע הלילה וצריך בשנייה הזאת ממש שיבואו).

בגדול על אי דיווח יש עונש של 3 חודשי מאסר (משהו כזה, אבל לא אוכפים את זה, זה רק כדי להראות לאנשים שזה רציני העניין)

בגדול הרווחה לא מוציאה ילדים מהבית סתם כך, בטח במקרים של הזנחה וכשיש רצון הורי שיהיה טוב יותר זה יותר הולך לכיוונים של הדרכת הורים, עזרה עם הילדים וכו…

ברור שכשכנה את יכולה להביא עוגה או תבשיל מדי פעם, או לעזור טיפה, אבל נשמע שזה מקרה באמת גדול, זה לא התפקיד שלך! יש לך בית ומשפחה משל עצמך… (מעבר לזה שלא לוקחים את החוק לידיים)

מה כן התפקיד שלך? לדווח. זו חובה.

*את כל הנ״ל אני כותבת מהידע שצברתי בקורס בתואר שלי שעסק בדיוק בזה והועבר על ידי מישהי שנמצאת ״בשטח״.

הלוואי והרווחה תעשה משהו...

את יכולה לפנות, אולי יעזרו להם עם קצת זכויות כלכליות, בדרכות וכד’.

אפילו במקרים שממש יש צורך להוציא ילדים התהליך הוא ארוך ומורכב.

בקיצור ממליצה לך לפנות ואולי יעזרו להם קצת.

כל הכבוד על הערנות לסביבה💕.

נ.ב. חשוב

תיזהרי מאד לא להישאב לסיפור ולנסות לעזור באופן שתהיה לזה השלכות על החיים שלך, שסה לא ישאב אותך. בדיוק בשביל זה יש אנשי מקצוע שיטפלו במקרים כאלה.

לפעמים בעיר מסוימת לא יעזור פשוט לערב את הרווחה כי יש שם יותר מידי מקרים וממילא לא תהיה התייחסות, אולי רק ביקור אחד של עו"סית שיעצבן ויפגע בשכנה ומאז כלום... בערים כאלו מוסדות רווחה וכל הצוות שמתאים לעזור עסוקים מעל הראש ואם המצב לא ברמה של אלימות במשפחה אז הרווחה לא הכתובת.

בערים אחרות עירוב של הרווחה יכול להיות גרוע בכיוון ההפוך - אם אין הרבה תיקים ויש הרבה עובדים פנויים ויתחילו לחפור למשפחה אז זה יפריע יותר ממה שיעזור (אין את זה הרבה היום כמו שכתבו ולא מוציאים ילדים כזה מהר וזה כאמור בגלל שהיום יש הרבה יותר סיפורים מפעם אבל רק מניחה גם את האופציה הזאת...)

ויש דווקא מקומות שהרווחה היא ממש הצלה במלוא מובן המילה. לפעמים מדובר בילדים מורכבים ומעונות רווחה למשל כבר עוזרים להרים ראש קצת ולפעמים זה גם נטו עניין של ארגון שיועצת ארגונית נכנסת לתמונה ופותרת את זה בכמה פגישות.

הייתי אומרת שכדאי לך להתייעץ עם חברה\שכנה שגרה באותו יישוב\עיר ויש לה ניסיון עם זה (כמובן בלי פרטים וכו') רק בשביל לדעת אם יש מה לפנות.

לא יודעת את כל הפרטים אבל זה לא נשמע כמו סיפור סטנדרטי של משפחה שהאישה בהריון (איפה הבעל? לא שהוא צריך להפעיל מכונות כביסה יומם ולילה אבל לא אמור להיות כביסה לעשר מכונות כשיש בעל מתפקד, אלא אם כן הוא במילואים או משהו שלא סובל דיחוי אבל עדיין זה נשמע כמו מצב של פיקוח נפש...)

אם הרווחה לא רלוונטית אפשר לנסות לפנות לארגונים שיש באזור (או קהילתיים או משהו כמו עזר מציון אפילו, הם גם יכולים לעזור לפעמים). 

אבל אולי כן היה כדאי שתגיעי לשם עוד פעם (תמצאי איזה תירוץ) ותבדקי אם זה באמת ככה ואם לא הגעת באיזה יום מטורף שיש פעם בחיים, לא נשמע שזה משהו חד פעמי אבל לכי תדעי...

לא יודעת מה להגיד

פנייה אנונימית לרווחה נשמע כמו רעיון טוב, בטח יותר טוב מלהשאיר אותם במצב הזה

המצב שם היה גם סופר מורכב

ההורים התקשו לטפל בילדים, הזנחה, טינופת, בקיצור בית לא מתפקד.

התלבטנו מאוד במשפחה מה לעשות

כי היכולת שלנו לעזור - מוגבלת.

נורא חששנו שחלילה יוציאו את הילדים מהבית, כי בסה''כ ההורים מדהימים ומסוגלים - פשוט קשה להם וצרחכים קצת הכוונה

בקיצור, פתחנו תיק ברווחה

בפועל אין כמעט כח אדם, הזוג נפגש עם עו''ס אחת לחצי שנה ולא יותר.

הם אמורים לקבל עזרה בבית - אין כח אדם

אמורים לקבל מאין מדריכה שתללוה - הייתה פעם פעמיים בשנה האחרונה (היא אמורה להגיע הרבה יותר)

פלוס שיש להם זה הנחה במעון, משלמים כ 100 שקל בחודש.

אני לא ממש רואה איך הרווחה הצילה את העניין. ממש לא מדובר בפתרון קסם, לפחות לא בעירייה שלהם

משערת שיש הבדל בין העיריות השונות.

אני ואחותי דיברנו עם העוסית

היא אמרה לנו בצורה הכי ברורה שכל עוד אין אלימות במשפחה הם לא ממהרים לפעול (בשום צורה)

ברגע שיש אלימות או פגיעות על רקע מיני - ממש במילים האלה,

ברגע שיש אלימות כזאת המערכת תפעל ממש מהר במספר מישורים (תלוי בחומרה ותלוי בעוסית שנופלים עליה, יש כאלה יותר חמות ויש כאלה פחות)

לדוגמה באזור ירושלים יש עוסית ממש קשה בנושא הזה,

שמעתי מחברה קרובה שהבן הגדול פגע מינית באחותו הקטנה

הבן גר בדירת רווקים בעיר אחת בדירת רווקים והמשפחה בעיר אחרת

התיק נפתח ברווחה בעיר של הבן והעוסית שם עשתה את המוות למשפחה שגם ככה כבר מטפלת שנים במקרה

המשפחה ביקשה להעביר את המקרה לטיפול העירייה בה מתגוררים כי גם ככה הילדה לא גרה בעיר שלו

מפה לשם, התיק הועבר

והכל בא על מקומו בשלום.. (אם זה טוב או לא - זה כבר סיפור אחר. בשורה התחתונה ההבדל בטיפול בין העיריות השונות - הבדל של שמיים וארץ)

את אומרת שהם הוריםמדהימים ומסוגלים, שצריכים הכוונה

מצד שני את מתארת מצב נורא של הזנחה...

איך זה לדעתל הגיע למצב כזה?

לפני רווחה יש הדרכת הורים, יועצים לסדר של הבית, מנקה בתשלום, נערה...

כל מה שציינת עולה כסף, וחלק מזה אפילו הרבה. היא ציינה שהם קיבלו הנחה סופר משמעותית במעון (לשלם 100 שקל בחודש זה בדיחה), כך שאני מניחה שיש שם גם צורך כלכלי.

והרבה פעמים זה קורה בצורה איטית עד שפתאום קולטים שהמצב כבר ממש חמור. כלומר לאט לאט הבית יותר מתבלגן, הכל נהיה יותר loose, וככל שהמצב חמור יותר כך קשה יותר לעלות ממנו…

וגם יש את האספקט של בושה - לפעמים לא נעים להכניס נערה לבית סופר מבולגן/מסריח. לא נעים להודות בקושי בפני אחרים. וכו… צריך באמת את המישהו מבחוץ שיראה ויתן איזה פוש שיעזור לעלות מעל המים. 

לדעתי זה עומס של החיים, שניהם עובדים כדי לפרנס וכנראה מאוד מותשים.

תוסיפי לזה גיל התבגרות של 2 נערים, ילד בן 10 שמתקשה בקריאה ולא רוצה ללכת לביה"ס ( בפועל-לא הולך) , אולי גם חובות?

הריון שמתיש עוד יותר במיוחד אם היא כבר במצב של חוסרים. (היא עשתה דיאטה רציית לפני מס' חודשים וירדה הרבה, אולי היא לא בחוסר, אני מנחשת)

לפני שנתיים הם היו במצב מעולה. נראה לי שזה קרה בהדרגה ובשנה האחרונה, ועכשיו מהצד זה היה נראה נורא..

גרים בשכונה יחסית קהילתית ועוזרת אבל היא אף פעם לא מגיעה למפגשים אם יש, שיעורי תהילים בשבת לאמהות, אולי כי היא עייפה ואולי כי היא לא מתחברת..  

שגם בבתים הכי טובים אפשר להגיע למצבים קשים.

אנחנו חיות בחיים כאלו שזה נראה לנו הגיוני אבל זה לא הגיוני וזה חיים מאוד מאוד תובעניים.

אישה רגילה פשוטה שצריכה גם לעבוד מחוץ לבית גם לעבוד בתוך הבית, גם לגדל ילדים גם מחויבויות משפחתיות נוספות (הורים אחים וכדו')

זה נראה לנו סביר אבל רק זה, זה עול ממש ממש רציני.

מספיק שהאישה בהריון והיא בדיכאון שזה ממש נפוץ וסביר והבית יכול להתחיל להתפרק

או שפיטרו את האישה או הגבר מהעבודה

או שגילו בעיה רפואית לאחד הילדים

או שמישהו במשפחה חווה אובדן קרוב

ויש עוד מלא רעיונות מה יכול לקרות במשפחות הכי טובות.

לא משנה מה.

זה משפיע מאוד על הבית.

לדעתי מה שהכי חשוב זאת קהילה תומכת שיכולה לעזור ולסייע למי שמגיע לזמנים קשים שעם עזרה ותמיכה ייצלחו את התקופה הקשה.

הבעיה שבגלל שהחיים כל כך עמוסים היום זה ממש קשה לנו לפנות זמן ולראות מי צריך את התמיכה והעזרה.

במובן הזה להבנתי בעבר הייתה יותר תמיכה. נשים היו יוצאות יחד לכבס לטפל בילדים. החצרות היו משותפות

היה יותר מעורבות מאשר כיום שכל אחד בבית שלו ובפינה שלו.

אישית לא הגבתי לפותחת, אני באמת לא יודעת מה לעשות במצב כזה

חוץ מאשר לעודד אותה לא להתעלם ולמצוא איך לעזור ולמי לפנות שיעזרו להם.

למצבים קשים לא קורת ביום אחד

לרוב זה מגיע אחרי תקופה ארוכה של השרדות

כדי לא להגיע להשרדות צריך לנהל חיים בקצב נורמלי ולא להגיע לעומס בלתי אפשרי

ואז גם שמגיעים רגעים קשים (מחלה פיזית/ נפשית / בעיות כלכליות/ משפחתיות וכו) יש מרווח נשימה לצלוח אותם

וזה מה שחשוב בעיניי

לנהל את החיים ולא שהחיים ינהלו אותך

ולא להסתמך על אנשים שאולי יבואו לעזור

בתכלס יש אנשים נורמליים לגמרי בתים מתפקדים מצויין

עם עומס מאוד מאוד קשה 

וכשמגיע זמני משבר הם קורסים.

זה הכל.

זה לא אומר שאם מישהו קרס אז כנראה שהם לא הורים נורמטיבים טובים ואוהבים בדר"כ.

נורמטיבי טוב ואוהב זה לא לחיות על הקצה כדי לא לאפשר למשבר להקריס את החיים

משבר זה משהו מאד צפוי בכל משפחה יש את הזמנים הללו ויש משפחות שחיות בצל משברים כל הזמן

זה בסדר להגדיר נורמטיבי מי שחי על הקצה

אני חושבת אחרת

מציאות החיים פתאום מביאה אותם למצבי קצה.

אני לא רוצה לפרט אבל אני לא עובדת בכלל ואני מאוד קרובה לקצה עכשיו 

הבדל גדול בין מצב קצה של אחד מבני הזוג, לקריסה של כל המשפחה (כולם ביחד מעבר לקצה)

מכירה מצבי קצה בחיים, זה קשוח ומורכב, אבל אפשר לצאת מהם מחוזקים.

מאחלת לך למצוא את הדרך🙏

הם באמת אנשים מקסימים, מוגבלים קצת שכלית

מביאים ילדים בכמות מסחרית (לא מקשרים בין קשיים בחיים לכמות ילדים שיש בבית. האישה יולדת בחישוב מהיר כל 11-15 חודש)

הילדים שם מאוד מוזנחים, האישה גם מצהירה את זה

מצהירה שלא מאפשרת שינה במעון כדי שילכו לישון ב 17 עד הבוקר

לא מחתלת, כי המטפלת כבר תחתל

כנל שיער..

מקבלת בגד החלפה מהמעון ומבחינתה זה הבגד החדש לחג

הילדים תמיד עם ריח לא טוב, תמיד מגרדים את הראש

לא עושה חשק להתקרב אליהם (באחד הלידות הם היו אצלי, עשיתי להם עם הדרין - את לא מתארת לעצמך איזה גן חיות החליק לאמבטיה)

בניגוד לילדים, האמא קונה מלא לעצמה

עושה לק וגבות

אפשר לנהל איתה שיחה חברית, היא באמת מקסימה

משהו בהבנה בעולם הילד התפקשש

אלה גם אנשים שלא יודעים לקבל ביקורת והנה לך מתכון להורות (פתוח לדמיונות)

אבל לא מבינה איך אפשר לכנות אותם 'הורים מדהימים'.

באיזה מובן הם הורים מדהימים בעצם?

אם יש באמת מוגבלות שכלית שמונעת טיפול מינימלי בילדים , אז אמנם זה אולי לא אשמתם אבל קשה לקרוא להם הורים מדהימים ואפילו לא הורים טובים או סבירים.

אם אין להם מה שנקרא מוגבלות שכלית= אינטליגנציה נמוכה, אז זה בעצם עוד יותר גרוע, כי הם בשום אופן לא הורים מדהימים וגם לא סבירים והם כן אחראים למצב. 

יכולה להיות אישה מדהימה שהיא אמא נוראית

ההורים האלה שאני מדברת עליהם, מעבר להזנחה שפורטה למעלה

הילדים מקבלים מההורים אהבה, ההורים משחקים איתם

הילדים מקבלים חיבוק

אולי לא יותר מידי יום ואהבה, אבל יש יחס

בתוך כל החושך הזה לגמרי אפשר למצוא כמה נקודות אור

וגם - מי החליט מה אמור להיות?

אנחנו חיים במאין נורמה חברתית עם ציפייה להורות מסוימת

הורים שמגדלים את הילדים שלהם באי אינדיאני, הילדים שם חיים בהזנחה מטורפת

ועדיין יש להורים מלא דברים מדהימים שהם מספקים לילד

אני למשל אמא אלןפה, מדהימה ועוד מלא (כמובן תמיד יש מקום ללמידה ושיפור)

ועדיין הילד והבית נראים לפעמים מזעזע ברמת הזנחה

ועדיין - זה לא מוריד מערכי

יש כאלה יגידו שזה כן נורא ואולי צריך רווחה אבל בעיניי זה בסדר

מבורך שהילדים יכירו גם לכלוך.. 

לדעתי אישה שלא דואגת לצרכים הבסיסיים של הילדים שלה היא לא אמא מדהימה. 

לא לחתל את הילדים זה למנוע טיפול בסיסי, אם זה נעשה באופן קבוע ולא חד פעמי בגלל מחלה וכו'. אם קורה לעתים קרובות שאמא לא מסוגלת לחתל את הילדים שלה, אני מצפה שהיא תדאג למישהו שיעשה זאת, לחכות לכך שהמטפלת תעשה זאת מחר זה לא מספיק. 

בעיני, להיות אמא טובה זו מחמאה שאני עובדת קשה כדי להיות ראויה לה. כשמכנים מישהי' אמא מדהימה' אני מצפה שהיא תעשה יותר מהמינימום, ולא פחות. 

"מצהירה שלא מאפשרת שינה במעון כדי שילכו לישון ב 17 עד הבוקר"

אז איך יש זמן לשחק איתם כמו שכתבת שהם עושים? מארבע וחצי עד 5?

יש שבת וחג

אני פוגשת אותה מלא בגן שעשועים

בבזמנים שרואה אותה עם הילדים היא נראית אחלה

הילדים מטונפים ושמחים

אני רואה עוד ילדים מלוכלכים והכל טוב

זה לא הופך אותם לאומללים (אם כי שוב אנחנו כחברה מצפים למשהו אחר)

שהם במעון - עליהם בדיוק כתבת שהיא מונעת מהם שנצ כדי שיישנו מחמש עד הבוקר.

אולי בעצם התכוונת שהשנצ שהיא מונעת מהם - הוא בבית? כלומר הם לא במעון בזמן השנצ?

בשעה הזאת כמו גם בזמנים נוספים שהיא איתם, היא מהממת

נכון שלא מטפחת

נכון שכמעט לא מקלחת

נכון שלא מסרקת כינים

נכון שלא אוכלים את כל אבות המזון (לרוב לחמניה בלי כלום)

נכון שהילדים שבוע עם אותם בגדים

נכון שהם מסריחים

אבל עדיין היא מהממת. היא עם הילד בשעה הזאת אוהבת ומחבקת

היא מדברת עם הילדים ןרצה איתם במתקנים

כתוצאה מהמוגבלות שלה זה מה שהיא יכולה לספק

בגלל החוסרים היא הופכת להיות איומה?

לדעתי לא.

לתהייתך @קופצת רגע היא נשארת אישה ואמא מדהימה שצריכה עזרה והכוונה. בני המשפחה מסייעים ככל הניתן ועדיין היה צורך בעירוב של הרווחה.

יש לצערנו המוןם משפחות כאלה, אנשים טובים שפשוט לא מסתדרים.

במקרה שאני מדברת עליו מדובר ההורים עם מוגבלות, אם כי זה קיים גם אצל הורים נורמטיביים. למקרים כאלה (כמו גם נוספים) יש במדינת ישראל את הרווחה שיכולה לסייע.

טוב, נראה לי מה שרציתי לומר הובן..

יש פה לפעמים נטייה להיכנס לדקויות מה שפשוט לא עושה חשק להגיב

אז יאללה חזרתי לשקט שלי 😉

אני מסכימה איתך שייתכן שהיא אישה טובה, את מכירה אותה ולא אני.

אבל עדיין לא מבינה איך אפשר לכנות אותה אמא מדהימה, בעיני מדהים זה מעבר לטוב מה שאי אפשר בעיני לומר על אמא שלא ממלאת צרכים בסיסיים של הילדים שלה. 

אבל אני רוצה רגע להציג את הסיטואציה האחרת -

אמא שמטפחת, משקיעה, דואגת, אבל צועקת על הילדים הרבה, אולי אפילו מקללת... היא אמא מדהימה בדאגה לילדים, אבל מאבדת את זה במקום אחר. אז אולי ההגדרה של אמא מדהימה היא לא ההגדרה הנכונה.

אבל יש כאלו, ולא תמיד החסרונות ניכרים כמו במצב של הזנחה.

אם כי כחברה, אמא שצועקת יותר נסלחת, כי לכולנו זה עלול לקרות איכשהו, וקל להכיל ולומר שזה מרוב עומס. בעוד שהזנחה של בגדים ומקלחת מאטד בולטת לעין ומאוד מאוד יוצאת דופן.

וגם לא דואגת שמישהו אחר יחליף זו אמא על גבול ההזנחה הפושעת ממש. לא אמא טובה וגם לא סבירה.

ייתכן שאני טועה, זו דעתי.

נכון שיש גם עוד הרבה סוגים של אמהות בעייתית, זה לא אומר שהנ"ל זה בסדר... 

זה קצת שונה, כי סביר להניח ששיקול הדעת לקוי ולכן.. גם לי זה ממש נשמע כמו הזנחה. אבל יש הבדל בין הזנחה שמלווה בהתעללות חלילה לבין הזנחה מסיבות כאלה

היה לי קשה לקרוא את התיאור של זה האמת. מקווה שהעזרה שהם מקבלים תעזור לילדים האלה ולהורים לגדול בצורה נורמטיבית ככל הניתן

כל מה שאמרתי שבעיני אי אפשר לקרוא לה אמא מדהימה( גם אם יש לה תכונות שהופכות אותה למדהימה בדברים אחרים).

בעיני זה ממש אנדרסטיימנט אגב אבל אוקיי... 

לא אומר שזה תקין או שאפשר לקרוא לה אמא מהממת

היא מתעלמת מצרכים ממש בסיסיים.

עעשיו כולנו מגיעות למקומות שאנחנו לא רוצות לפעמים..

הורות מביאה לקצה, ולרוב הורים יש זמנים או תקופות של התנהלות לא תקינה או קשיים משמעותיים עם ילד אחד או יותר.

אבל יש הבדל בין בית שמתנהל באופן תקין לבית שלא.

ובית שלא מתנהל תקין צריך לקבל עזרה

לבין חוסר סיפוק של צרכים ממש בסיסיים

את מתארת משפחה שבה הילדים לא מקבלים את צרכים הממש בסיסיים

לא משפחה רגילה שיש שם בלגן ולכלוך שקורים אצל כולם במידה זו או אחרת...

גדלתי בבית מבולגן ממש. כשהיינו קטנים (היינו מליארד קטנים) היינו משחקים משחק מי יכול להגיע מצד לצד של הקומה בלי לדרוך על אף חפץ. (ככל שגדלנו המצב השתפר, היום בבית של ההורים מבולגן אבל כל ערב נהיה מסודר, פשוט קשה להם לשמור על סדר).

עם זאת, תמיד לבשנו בגדים מכובסים, כמעט תמיד הקפידו איתנו על מקלחות (בוודאי שלא הגענו למצב שאנחנו מסריחים), החליפו חיתולים בתדירות גבוהה, הלינה במעון הייתה כמו כל שאר הילדים… אז כן, היה לנו בית מבולגן, והכביסה לא תמיד הייתה מקופלת, אבל תמיד עשו כביסה, תמיד דאגו לנו לאוכל, תמיד דאגו שנהיה במסגרות, ובבית דאגו לנו לשאר הצרכים, כן, בתוך הבלאגן.

זה נכון שלא כל בית מבולגן הוא מזניח, אבל לפעמים זה כן נכון… והבלאגן וההזנחה יכולים להתקיים יחד…

ילדים בנשירה- זה קבסית. אם היא טובה אז היא כבר בתמונה. כולל יועצות בבתי ספר.

לגבי פנייה לרווחה-מציעה להגיד  לה את זה בעצמך שאת דואגת לה וחושבת שזה יכול לעזור לה

ממש לא מוציאים מהבית כל כך מהר, להפך.. האידיאל הוא לעזור כמה שיותר למשפחות להחזיק בתוך הבית אלא אם כן באמת אין ברירה

אם את חושבת שזה עומד בתוך חובת דיווח ומתלבטת את יכולה להתייעץ עם עוס חוק נוער ברווחה אצלכם ולהגיד שאת לא בטוחה ותשמעי את חוות דעתה

לא כל כך הבנתי מה זה מעללי בנה.. יש פה הרבה דברים עמומים ותלויים סיטואציה אז קשה להגיד אם יש שם הזנחה ממש או לא רק לפי מה שכתוב בפורום

שכנה פנתה לרווחה על שכנים אחרים.

הם קיבלו הדרכה, לדעתי טיפול זוגי והדרכת הורים, ואני חושבת שזה עשה רק טוב.

לא בטוח שפניה לרווחה תעזור, אבל לדעתי אין הרבה סיכוי שיזיק, ונשמע שכדאי מאוד להתערב שם ולעזור. ברווחה עובדים הרבה אנשים טובים שרוצים לעזור.

אפשר לבקש שהפניה תהיה אנונימית, שלא ידעו מי דיווח.

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

עוד שעה וקצת וסיימנו

אבל יאללה, ממש עוד קצת

הסתכלות קצת אחרת על הרעב בצום..

להיות עם ילדים בזמן הצום אומר שאני לא באמת מצליחה להתאבל.

זה אומר שבזמן שאני צמה אני מלבישה, מאכילה, מניקה, משחקת, פותרת מריבות, מרגיעה, מעסיקה, מחתלת, מנקה פספוסים ועוד ועוד ועוד.

בקושי הצלחתי למצוא זמן להתפלל. אתמול בלילה הצלחתי גם לקרוא מגילת איכה. והצלחתי גם קצת להתחבר לא להרבה זמן לזום על תשעה באב וחיבור למקדש, ששמעתי תוך כדי שקצת נמנמתי, ומה שקלטתי קלטתי.. אבל אני לא יכולה להגיד שבאמת הצלחתי להרגיש ולבכות על החורבן כמו שהיה ראוי…

ובכל זאת, יום שלם שלא אכלתי ולא שתיתי, שלא נעלתי נעלי עור, שלא התרחצתי, שלא הייתי בקרבה וחיבה עם בעלי, שישבתי על הרצפה עד חצות היום - כל אלו הם גם חיבור ליום.

הם הדרך בה אני מתאבלת וכואבת את החורבן דרך הגוף ממש, גם אם אני פחות מצליחה לפנות את המחשבה לכאב על החורבן. קודם כל קיום ההלכות של היום הם הדרך ששומרת עלי שאני לא אפספס, שהיום הזה לא יעבור לצידי אלא שאני אהיה בכל מקרה חלק משרשרת הדורות של עמ"י, שלעולם לא שוכחת את החורבן הגדול שקרה לנו, שלעולם לא שוכחת את הייעוד הגדול שהמציאות שואפת אליו.

חשבתי על זה שהגעתי לשלב הכי קשה ואני עדיין במצב סביר ועוד מעט זה נגמר וזה ממש עודד אותי.

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

לחמם את האמפולה בין הידיים לפני

להזריק ממש ממש לאט

למצוא אחות מיומנת שתעשה את זה

בנוסף יש היום תחליף לפרונטוגסט, קוראים לזה פרולוטקס

מזריקים אותו כל יום בבטן, הוא גם כואב אבל הרבה פחות

תשאלי את הרופא

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.

לי זה קורה בעיקר בהריונות.

אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.

לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁

גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי).

הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...

לפעמים אני חולמת גם מבחוץ

אני לא חלק מהסרט בכלל

ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל

ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.

אבל לרוב דברים די קשורים לחיים

אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.

אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.

את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?

אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק

נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.

אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.

תמונות כמו שתיארת

נשמע משעמם לראות מילים 🤭

אני בעיקרון חושבת בתמונות, אבל מצד שני עוסקת המון במילים... אז כן לפעמים רואה מילים ממש בחשיבה שלי.

משערת שזה לא נפוץ

של ריצ'רד פיינמן. כשהוא היה סטודנט הוא ניסה לתרגל הערכת זמן מדויקת. כלומר, שיגידו לו "התחל" והוא יידע לומר שעברה דקה בזמן הנכון. אז נראה לי שהוא לא הגיע להערכה נכונה של דקה, אבל כן היתה לו הערכה די קבועה. אז אחד החברים אמר: אבל בטח לא תצליח להעריך מתי עברו חמש דקות (לפי ההערכה הקבועה שלו, לא חמש דקות אמיתיות) תוך כדי שאתה קורא ספר, ופיינמן אמר: ברור שכן. ואכן הוא הצליח. לעומתו החבר לא הצליח להעריך זמן תוך כדי קריאה אבל היה יכול לשוחח עם מישהו אחר ולעצור כשהזמן הנכון חלף - דבר שפיינמן לא הצליח לעשות. ההבדל התברר בכך שהחבר ספר על ידי "הרצת" סליל של מספרים כתמונה בראש, ופיינמן ספר על ידי מניה בדיבור פנימי, "אחת, שתיים, שלוש"...

אני מזדהה עם הדיבור הפנימי, אבל זה לא שאם מישהו אומר לי מילה אני רואה אותה כתובה, כמו שסיפרת על אחותך. מעניין. האמת היא שלראות את המילה כתובה זה גם סוג של חשיבה חזותית, אני חושבת. ואני ממש זוכרת היטב מילים ומשפטים שנאמרו (אם השיחה מספיק חשובה עבורי)

לא חזותי

הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.

אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום

אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת

כי אני מבינה שזה לא באמת

ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום

אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב

עם מלא פרטים ועלילה מלאה

וזוכרת הרבה אח"כ

ברמה שיש דברים שאני לא זוכרת אם נאמרו לי באמת או שבחלום.

אני חושבת שיש קשר להורמונים.

אצלי החלומות הם הרבה בהריונות או אחרי לידה.

בשגרה כשאני ישנה טוב אני פחות זוכרת חלומות.

בעיקרון אני ללא אמצעי מניעה אבל היה משגל נסוג אז הסיכוי נראה לי קטנטן.האמת שגם האף הקיון לא היה לי דימום השתרשות אז אני גם לא יודעת איך זה מתאפיין