אלא ממציאות/יכולת.

מתאים לך להתחלף איתו?

אפשר להסביר להורים במאור פנים שאתם לא יכולים להתארח בשבת במקום שבו אין עבורכם מיטה. זה כל כך אלמנטרי שאני לא חושב שמישהו צריך להיעלב מכך.

יש היום מיטות נפתחות (ספפה בלעז) בגרושים, אין סיבה שהוא יסבול פיזית ונפשית מכך שהוא צריך לישון כמו הכלבה שלי.

לפעמים אנשים צריכים שיאירו להם על דברים כדי שישימו לב.

בטוחה ששום דבר לא נובע מזלזול.

תקשורת זו הדרך היחידה.

תעלו את זה, בעדינות ותבררו מה הקושי.

אם יש בעיה כלכלית ולכם יש אופציה להציע לעזור ברכישה, אפילו יותר טוב.

אבל להעיף את רגשי הנחיתות ותחושת זלזול, זה מתכון לצרות. 

אני מסכימה איתו ומאוד מבינה אותו..
אני מרגישה קצת אובדת עצות כי אם להיות כנה לאבא שלי קצת קשה לשחרר

כבר דיברתי איתם על זה ודיברתי עם אמא שלי בפרטיות כי ידעתי שיש לה יכולת להשפיע על אבא שלי 

וזה עדיין לא עזר.

אני גם קצת מבינה את הכעס שלו כלפי

כי הוא אומר במקום שזה יבוא ממך ותגידי להורים שלך שזה לא מכבד את בעלי לישון בצורה כזו (ואנחנו מגיעים אליהם לא מעט)

אני צריך להגיד לך מה להגיד להם.

לרכוש בעצמנו מיטה זה לא באפשרות שלנו כרגע ואפילו הגדלנו ראש והבאנו בעצמנו מזרון עבה של מיטה ישנה שהיתה לו בבית כדי שיהיה קצת יותר נורמלי מהמזרון הרגיל שהיה

עכשיו קצת יותר מבינה את בעלך,

לא יודעת מה לומר האמת..

מדבריך משתמע שנוגע בבעיה עמוקה יותר שלא קשורה לבעלך.

חושבת שצריך בבגרות להכיר בזה שלא הכל סובב סביבנו.

לפעמים צריך לנשום עמוק ולשחרר את מה שלא בידיים שלנו.

אנשים מתמודדים עם מספיק בינם לבין עצמם.

אתם בטח מתמודדים עם זה מה, פעם בחודש- חודש וחצי?

אם צריך, תורידו תדירות. והעיקר לא לקחת ללב. זה לא מועיל לבריאות. 

לק"י

בעיני זה לא נורא לישון על מזרון, אם זה נוח.

ועדיף מזרון נוח ממיטה לא נוחה.

בעיניי אם אפשר לפתור בעיה מהותית בכסף (בעלות יחסית נמוכה) כדאי לעשות זאת

אני לא הייתי מוכנה להתארח בלי מיטה נורמלית (ועוד הרבה תנאים שבעיניי מינימליים) או שהייתי רוכשת מכספי או נשארת בבית.

מוסרים מלא מיטות, בחינם.

בגלל זה לא להגיע להורים??

לי זה נשמע לא פחות מכבד, במיוחד אם דיברתם ומהסיבות שלהם לא מתאים להם כרגע לרכוש מיטה.
 

אני אישית (וגם בעלי) לא רואה שום בעיה לישון על מזרן בשביל כיבוד הורים.

אצל חמותי היה לול בלי מזרן

אז לא הודענו שאנחנו לא באים כי לתינוק בן השלושה חודשים לא מתאים לישון על קרש עם פוך אלא קנינו מזרן והשארנו שם.

ותלוי לפי המצב הספציפי, האנשים הסגנון וכו

העיקר להקליל כמה שניתן

במילואים יש לו יותר טוב? שיחשב את כיבוד הורים כמו מילואים

אם אינך אחרי לידה וכד', תוכלו לעשות תורות

וישן על המיטה🤔

בכל אופן לפותחת...באמת מבאס מבינה אותו סהכ הייתי מציעה לו להצטופף איתי או להוריד תדירות ומסבירה גם להורים למה...שה לא נוח לנו לישון על מזרון אחכ יש לנו כאבי גב וכו...מקווה שעם הזמן הם יקלטו

לי אישית זה בסדר.

אז זה לא יועיל.

כמובן שהפתרון הוא חרם על בית חמיו, שזה ממש הגיוני, נכון?

אי אפשר להחרים את הבית של ההורים של אשתו, אשה לא מסוגלת לעמוד בזה

לפי מה שהיא כותבת הם אצלם הרבה אז אני מניח שהם באותה העיר היא יכולה ללכת ללא בעלה ולחור לישון בבית. ואם ההורים רוצים שהם יבואו לשבתות אז שימצאו פתרון אירוח נורמלי.

ב. לא מדובר על להחרים אלא להבהיר שאי אפשר להמשיך ככה ולהמעיט הגעה ואז ההורים גם יבינו

וגם אם כן, לא תמיד זה במרחק הליכה.

זה לא חרם.

זה הא"ב של ה-ג"ד.

המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה--בזמן שהן עימה בעיר, חודש אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.  ובזמן שהן בעיר אחרת, רגל אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה

ב. אם אין להם מיטה עבורו, אז הם אלה שמדירים אותו ולא להפך 

שתלך כמה שהיא רוצה ויחזרו לישון בבית.

חכמים לא דיברו דווקא על לישון בבית הוריה.

אלא על מצב מוגזם שהוא לא מוכן שהיא תפגוש אותם

ועשיתי את זה כמה פעמים

אנחנו לא גרים באותה עיר ולכן יש צורך להישאר לישון שם בשבתות וחגים. הוא לא מוכן שנישן להפך. אני מבינה שזה פחות העניין של המיטה ויותר ההרגשה האישית שאכפת להם מאיתנו אנחנו באמת מגיעים פחות לשבתות (לא יודעת מה נחשב נורמלי אבל אנחנו מגיעים פעם בחודש, חודש וחצי)  הוא צודק בזה שהוא אומר שהם לא יכולים להפציר בנו להגיע לשבתות וחגים בלי שקיימת תחושה נעימה להגיע.

שלהכריז שהוא לא מגיע לשבתות וחגים עד ש.. זה איום עלייך, לא על ההורים שלך..

ובמקביל להבטיח לו שתעשי כל שביכולתך כדי לשנות את המצב הזה, עם הסכמה שלו שהוא סומך עלייך שתעשי את כל המאמצים, וככל שעשית אותם הוא לא מכריז את ההכרזה הזאת..

לענ"ד כשהוא יהיה בטוח שאת בצד שלו, יהיה לו פחות אכפת מה ההורים שלך עושים

אבל...

חוצפה להגיד שאתם רוצים מיטה?

זאת מיטה (!!!), זה לא שביקשתם בשר ואגיו או פטריות כמהין לבנות. 

המינימום של המינימום, באמת התנאי הכי הכי בסיסי כשרוצים לארח אדם מבוגר, זה לדאוג שתהיה לו מיטה.

הייתי מסכים להתארח ולאכול לחם עם גבינה בכל סעודות השבת, הייתי מסכים להתארח ולסבול מחום/קור כי אין מזגן, הייתי מסכים להיות בקומה 25 בבניין בלי מעלית.

אבל לבוא להתארח במקום שבו אין לי מיטה? חפשו אותי במסע סוכות של בני עקיבא...

בקיצור, זאת בכלל לא חוצפה להגיד שכואב לו בגב כשהוא ישן בלי מיטה, ולכן אתם ממש תשמחו אם תהיה מיטה לפני הפעם הבאה שהם מזמינים אתכם.

ואם תהיה הזמנה כשעוד אין מיטה, אני הייתי עונה "נשמח לשמור את ההזמנה למתי שתהיה מיטה, הוא פשוט לא יכול עם הכאבים האלה...".

לק"י

לי הרבה יותר קשה לסבול מחום רציני, מאשר לישון על מזרון.

או לעלות לקומה 25 ברגל.

אם הם באמת סובלים מהשינה על המזרון, אז הייתי עושה מאמץ למצוא פתרון.

אבל אם זה רק עניין של עיקרון, ואז האשה סובלת מזה שבעלה לא מוכן לנסוע, זה לא יפה בכלל בעיני.

אני כן חושבת שכדאי ורצוי למצוא פתרון שיעזור לכולם.

אם לא היה מפריע לו לישון על מזרן, הוא לא היה מתלונן...

אני בטוח ש

א. זה לא נובע מחוצפה, אלא משהו אחר(חוץ מזה שהמונח בעייתי כלפי ההורים)

ב. אצל הורים מזדקנים עם הזמן הענינים האלה מן הסתם יחמירו. הדברים המעצבנים הקטנים יתגברו.

רוצה לשחק איתם ברוגז? אתה חושב שאתה יותר עקשן מסבא בן 80? חכה.

ואם התשובה היא כן, ואתה אכן יותר עקשן, אתה תעציב את אשתך כל כך שזה לא יהיה שווה לך.

ברוך השם שמדובר על ענין כל כך פעוט. באמת באמת פעוט. אז הייתי עושה מה שאפשר, אבל בסוף, לא משתמש בנשק גרעיני, לא.

על החתום - מי שמתקלח במים קרים ביום שישי אצל השווער

שכשי התנגשות בין הבעל להורים

הבעל קודם

נכון שתמיד צריך להיות בטוב מול שניהם

אבל אם הייתי בכזה מצב הייתי אומרת להורים 

כשהם מתקשרים להזמין לשבת

"אנחנו נשמח לבוא ואנחנו גם מתגעגעים וכיף לנו אצלכם אבל לבעלי לא נוח מזרון"

הייתי גם מחפשת מיטה ביד2 או למסירה

אני יודעת שאצל ההורים שלי למשל אלה התנאים (כי הבית קטן)

ואם היתה אפשרות בכיף היו משחררים את המיטה שלהם ושהם ישנו במזרון אבל זה הוא כבר לא הסכים וגם לא אני

פשוט לקחנו זאת בתור חוויה

חושבת שאולי פשר להראות צדדים אחרים שכן מכבדים אותו בדברים אחרים שיכולים

ברור שיש דברים נוספים שהשפיעו, זה מרגיש לי קצת כמו הקש ששבר 

ואני לא יודע מה באפשרותם של ההורים שלך לתת או לא לתת

אם יש מקום פיזית בחדר למיטה נפתחת. אני חושב שמין הראוי שיהיה שם מיטה נפתחת.

אם אין באפשרותכם לקנות ולא בראש של ההורים לקנות.

עכשיו זמן מצויין למצוא מיטה במצב טוב למסירה.

כל השנה הראשונה, ועד היום, אני מרגישה חובה שלבעלי יהיה נח אצל ההורים כדי שנוכל להמשיך לבוא בכיף. בדברים הכי קטנים כמו טחינה בתחילת הסעודה כשאצל אמא שלי ישר אוכלים מרק. אם ההורים לא יכולים כרגע, בעדינות לדאוג מאחורי הקלעים להישג מיטה לשם. בלי לערב מידי את בכלל או בלי לשדר שזה לא מההורים. שירגיש שהוא חשוב לך והקשר שלו עם הצד שלך חשוב. ולכן את משקיעה.

אני גם הודעתי לבעלי שכל עוד אין כיסא לתינוקות אני לא באה, לא התאים לי שהילדה ישבה עלי כל היום לאכול וסיימנו שבת שכולי מלוכלכת או עם משימה חדשה לשטוף עגלה שהפכה לכיסא אוכל. אז בפעם הבאה קנינו כיסא אוכל בדרך אליהם. זו קניה קטנה יותר ממיטה .  אבל מבינה אותו שזו תחושה מאוד לא טובה שרוצים שיבוא אבל לא דואגים שהסביבה תספק מה שצריך.

בעיני דרישה מאוד בסיסית והגיונית, שווה לפטור טכנית ולא לחפש בעיות עמוקות יותר בנושא אם הן לא קיימות

יכולה להגיד לך שאנחנו ישנים איפה שיש מקום. לפעמים על מזרנים לפעמים במיטות. מה  שיש. דווקא אצל אמא שלי, אחרי שכולם עזבו את הבית, היא הביאה מיד שנייה כל מיני מיטות נפתחות ומזרונים עבים כאלה ואני יוצאת משם עם כאבי גב. מעדיפה מזרון פשוט על הרצפה. מה זה משנה באיזה גובה ישנים (אולי חוץ מהריון מתקדם)? ומה זה קשור לכבוד?

לדרוש מהורים להחליף מיטות על כל ילד שמתחתן, נשמע לי בקשה מוגזמת. בעז"ה כשהילדים שלי יתחתנו, בעז"ה בקרוב, הם רגילים כבר לישון איפה שיש מקום. מקווה שבני/ות  הזוג יהיו כמותם.

יום אחד אם תהיה לנו אפשרות, נחליף מיטות לנפתחות.

עד אז, שיסתדרו עם מה שיש.

פעם באה אלינו אורחת צעירה, והיו עוד המון אורחים לשבת, אז פזרנו את כולם לפי זוגות, רווקים , רווקות, מבוגרים מאוד... בכמה דירות של שכנים שנסעו לשבת. ואפילו לא בדקתי איך הם הסתדרו בדירות. סמכתי עליהם שיסתדרו. (כולם ממשפחתי, חוץ מהצעירה הנ"ל) אחרי השבת שמעתי שהיא אמרה שאיזה מן דבר זה שנתנו לה לישון על הרצפה. בחיים היא לא חוותה דבר כזה.

אני הייתי בשוק שבן אדם מגיע לגיל 20+ ולא יצא לו לישון על הרצפה. לא הבנתי, כל החיים יש מלון 5 כוכבים? אף פעם לא ישנתם במסיבת פיג'מות/ בצבא/ במחנה קיץ/בבר מצווה של הבן דוד/ סתם אצל סבא וסבתא על הרצפה? לא אוהבים או לא מכבדים אותכם בגלל גובה המזרון? למה לחשוב ככה?

מצטערת אבל קשה לי להבין את התפיסה הזאת.

אז אל תיהי אופטימית ככ לגבי הכלות..

לא הייתי ישנה אצלה ההורים של בעלי אם האופציה היה להסתדר על מזרון..

א. היית קצת שיפוטית וזה לא היה נעים

ב. לא כולם כמוך וברף שלך, אני נגיד שבא לאדם או למישהו לא משנה למי אני עושה סוייצ' בראש ומסתדר בדיוק עם מה שיש אם זה בסלון מואר על רצפה ומה שיגישו לאכול אני אומר תודה והכל אבל זה אני וככה אמא שלי חינכה אותי וככה גדלתי בבית גם ברגע שבאים אלינו אנשים אתה ישר מפנה את החדר שלך (ואני עם מיטה רחבה ומזרן של פולירון ממש טוב) ומצעים תמיד של מינימום כותננה סרוקה אבל אתה לא מאמינה באיזה מהירות אני עושה סוויצ'ים בראש אבל לא כולם כמוני או כמוך ויש כאלה שיש להם רף לנוחות ויש כאלה שיש להם רך לכבוד שאם לא מביאים להם מה שהם ריגילים זה זלזול אני לא חושב ככה אני חושב שבאים לאדם באים להתארח לאווירה לאנשים לשבת לצחוקים לא למסביב לא לכולם יש את האפשרות גם אם הם היו מאודדד רוצים לתת לך מלון 5 כובים אבל תמיד אפשר לפנק בדברים האחרים  לדאוג לחטיפים בחדר מצעים בריח נקי של כביסה מיטות מסודרות ומוצעות מגבות נקיות על המיטה זה ממש הפרטים הקטנים שעושים הכל גם שנים אחרי שאחים שלי נשואים הם מקבלים תמיד חדרים מסודרים נקיים מצעים חדשים והכל מאמין שזה מוסיף המון אירוח זה מכלול של המון דברים ובעיקר לדעתי הקטנטנה צריך להתאים למי שאתה מארח אותו כמו שיותר

הועלו פה המון נקודות,

אני כן מסכימה עם אלו שכתבו שניתן להסתדר על מזרון ולא צריך לעשות סיפור.

מנגד, אני בכל זאת חושבת שברגע שמארחים אנשים באופן קבוע ויש מקום ואמצעים זה מאוד נחמד לגרום לאירוח טוב ולארגן מקום נח לשינה.

מה גם שמשקל או גודל של ילדים בני 20 לא דומה לגודל של אדם בוגר יותר ואני בהחלט מבינה את הקושי שלו לישון על מזרון. 

בנוסף, כמו שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים העליתי את הנושא הזה כמה פעמים בעבר מול הורי ותמיד נאמר לי ש"הנה אנחנו כבר מטפילם בזה ונקנה לו מיטה כמו שצריך, החתן שלנו לא אמור לישון ככה" אבל זה תמיד נעלם ברקע ולא קרה (ולא מסיבות כלכליות) ולכן אני מאוד יכולה להבין את תחושת הזלזול שהוא חווה (בנוסף לעוד כמה מקרי עבר)

אז אגיד שעשיתי עם הורי שיחה על העניין, לא בצורה של אולטימטום אבל כן בצורה יותר ברורה  ועניינית ולא כדרך אגב.

אני אהיה אופטימית ואקווה שהפעם זה באמת יזיז משהו.

את זאת שישנה עליו

ולא הפוך כי לבעלך זה כן מפריע וכואב והאמירה הזאת רק תהרוס לכם את חיי הזוגיות בשביל 300 שקלים של למצוא הובלה של מיטה טובה למסירה(ולא חסר)

רק הטיפול הזוגי יעלה לכם יותר למפגש

חראם

ואם זה גם באמת קשה לכם אני מוכן לנסות לעזור גם בזה

שניסיתי שנחליף  בכל פעם אבל הוא מעולם לא הסכים.

וסליחה אבל לא הבנתי איזו אמירה אמורה להרוס לנו את הזוגיות? מקווה שזה לא באמת יקרה

גם אני מעולם לא ישנתי על הרצפה

ואני לא רגילה לסטנדרטים גבוהים כל כך אבל זה נראה לי בייסיק שאם אני מגיעה להתארח יהיה לי מיטה.

ואני כשיטה, אם אין לי איפה לארח אני לא מזמינה…

ואם חברים של בעלי רוצים להגיע ואני יודעת שאין מיטה אני מבקשת מבעלי לשאול תחברים שלו אין מיטה פנויה ותצטרך לישון על מזרון או על ספה זה בסדר?

אבל זה ממש משהו מוצג מראש ולא כהפתעה

גם אני לא אארח אם אין לי מיטות, בלי ליידע את האורחים.

אבל אצל ההורים זה סיפור אחר לגמרי, אני לא הולכת רק בשביל הכייף אלא גם בשביל כיבוד הורים.

אז הסטנדרטים והציפיות שלי הן שונות כשאני עושה את זה כדי לקיים מצווה או בשביל הכייף.

למה הם מזמינים את הילדים מתוך ידיעה שזה יגרום להם סבל?

הורים לא אמורים לגרום לילדים שלהם לסבול, אפילו אם זה יוסיף להם נחת ושמחה.

יש מקרים שבהם אין ברירה. אבא שמאושפז בבית חולים - הילדים אמורים להיות איתו למרות שאין להם מיטה, למרות שזה שעות לא נוחות, למרות שהם היו מעדיפים להיות בבית ולישון בנחת וכו'. או אם ההורים צריכים עזרה כלכלית או כל סוג אחר של עזרה מהילדים.

אבל במצב רגיל, איזו סיבה יש להורה לרצות שהבן שלו יסבול בשביל לכבד אותו? אני לא מעלה בדעתי שהכיבוד הורים של הילדים שלי כלפיי יותר חשוב מהרצון שלי שהם לא יסבלו.

(וכן, הבנתי שיש אנשים שלא סובלים משינה בלי מיטה. אני לא מדבר עליכם אלא על האנשים שכן סובלים)

כשהילדים שלי יתחתנו בעז"ה, אני אעשה הכל בשביל שהם יבואו לבקר בחול ובשבתות מתוך שמחה, ולא יבואו רק מתוך רצון לכבד אותי בזמן שהם סובלים.

לעומת זאת, דברים שאתה ציינת שהיית מוכן לסבול, לאחרים יהיו הרבה יותר קשים. לא יודע אם בגלל זה הייתי לא מגיע, אבל למשל - כשמידי חם לי, איני מצליח לישון. אז אם אין מזגן/מאוורר בקיץ, ממש קשה לי להתארח. אחרים לא רואים בזה עניין רציני.

והם עדיין ממשיכחם אז....

הם בידעיה שזה לא נעים לזוג

הילדים, הגדולים כבר (כלומר אחרי למעלה מחמש עשרה שנה) מתארים שמגיעים לסבא וסבתא בפסח ויש אורז עם עוף ואורז עם תפוחי אדמה ואורז עם בשר ואורז עם וכו' ולהם אין מה לאכול.

יש אנשים, במיוחד מבוגרים, שלא מסוגלים לשנות הרגלים ותפיסות, לא בגלל שהם רעים או רוצים לגרום סבל, אלא בגלל שככה הם תופסים את המציאות.

אתה כתבת שהיית מסכים לאכול לחם עם גבינה כל סעודות השבת, או לסבול מקור וחום - אז מובן שמבחינתך מיטה זה דבר בסיסי יותר מאוכל מגוון או ממזגן. רבים, גם בשרשור הזה וגם בעבר כאן מרגישים אחרת.

היו כאן לאורך השנים, לא מעט תלונות על אוכל לא מגוון ולא מספיק וכן, גם כשאומרים להורים זה לא עוזר, לא כי הם רעים, אלא כי אלו ההרגלים. היו כאן גם תלונות על שעון שמכבה את המזגן וכן, אמרו להורים וזה לא עוזר. שוב, לא כי הם רעים, אלא כי אלו הרגלי החיים שלהם.

א. מי שזה לא מפריע לו, מעולה. אבל כאן עוסקים באדם שזה כן מפריע לו, אז לדעתי לא רלוונטי עבורו ולא מנחם אותו לדעת שיש כאלה שלא יפריע להם לישון על מזרן.

ב. אוכל מגוון זה לא כמו מיטה. מיטה זה בסיסי, גם אם אנשים מסוגלים יום פה יום שם לישון בלי מיטה, מן הסתם לכולם ביום יום יש מיטה לישון עליה.

ג. לשנות מגוון של אוכל נשמע לי יותר מאתגר מאשר קנייה חד פעמית של מיטה, שפשוט נמצאת בחדר ולא דורשת תחזוקה או כל דבר אחר. ברגע שיש מיטה, זהו. שנים רבות קדימה.

א. לא אמרתי שלא מפריע לו. אמרתי שאצל כל אחד סדרי עדיפויות שונים. מבחינתך זה נשמע בסיסי, מבחינת אחרים זה לא. בהנחה פשוטה, שמבחינת ההורים נשמע סביר והגיונימשאורח ישן על מזרון, אתה דורש מהם שינוי מנטלי שלא מתאים לכולם.

ב. לדעתך אוכל מגוון זה לא כמו מיטה, מכיר רבים וטובים שאצלהם זה הפוך. אנשים גם יכולים לאכול ארוחה פה ארוחה שם לחם עם גבינה, זה לא האוכל שהם רגילים לאכול בשבת ואצל רבים גם לא ביום חול.

הבאת קודם גם את הדוגמא של המזגן שלא אכפת לך. אז אני מודיע חגיגית, שכשאני בתנוחת שכיבה, לא רלוונטי לי מה המרחק בין המזרון הזהה לרצפה, אבל אם חם ומחניק, אני פשוט לא מצליח לישון.

ג. שוב, בעינך לשנות הרגלי תפריט זה צעד גדול ומה זה בסך הכל חד פעמית לקנות מיטה. יש אנשים כאלו ויש הפוכים.

יש כאן את אנשי 'פורום בישול ומתכונים', שכל הזמן מחפשים לגוון, לחדש, לשנות ויש כאלו שמיום החתונה ועד 120 התפריט שלהם קבוע. גם לגבי החלפת ריהוט - מכיר אישית גם בסביבתי הקרובה, כאלו שמשנים, מחדשים קונים או משיגים ומכיר כאלו שכל עוד שזה לא שבור לחלוטין, לא יחליפו. שכל קניית רהיט מבחינתם זה אירוע, במיוחד עם הוא ישליך על שאר סידור החדר והבית.

בשורה התחתונה, אני מבין לחלוטין את מי שזה קשה לו ואת מי שזה קשה לו, זו לא הנקודה. הנקודה היא מתי מחליטים שבאו מים עד נפש, כשיש פער עם ההורים.

אישית, בהחלט אני חושב שכל עוד שההורים לא פוגעים בפועל, כדאי להתאמץ להחזיק קשר טוב וכדאי לא לחשוב שכשיש להם הרגלים מסויימים (שאולי שונים מההרגלים שלנו) זה כי הם מודעים לסבל ומתעלמים. אפשר לקבל את זה שיש אנשים שונים, עם תפיסות שונות, עם הרגלי חיים שונים, הרגלי קניות שונים, שמה שבעיננו בסיסי/פשוט, בעיניהם לא נכנס בכלל לשיקולים.

אז לא בטוח שאדע לנחש שלחתן שלי זה כל כך מפריע.

ואז אני לא מארחת ורוצה שהילדים יסבלו אלא מארחת בשמחה את המשפחה שלי ומשתדלת שיהיה להם הכי טוב בכלים הנתונים.

מדברת באופן כללי כי לא לגמרי ברור לי הסיפור כאן.

אם חשוב להם להתארח אצל ההורים ואם זה כל כך בנפשם עניין המזרן והם רואים שלהורים יש קושי לדאוג למיטה (לא יודעת מאיזו סיבה) אבל אין להם בעיה עקרונית אז הייתי פשוט למיטה בעצמי.

לא צריך תקציב ענק להעברת מיטה מבית אחד לבית אחר באותה עיר, אפשר לקחת מיטה ממסירה ולשים בבית של ההורים.

וכשמישהו מזמין אותי אליו זה בידיעה שיש לי מיטה

מבחינתי זה כמו שאני לא אארח 2 זוגות באותו חדר גם אם יש 4 מיטות

ככה אני לא אארח אנשים אם אין לי מספיק מיטות

בסיסי בעיניי

כן יצא לי להזמין אבל ליידע את האורחים שאם הם רוצים יש רק מזרונים

שיקול שלהם אם לבוא 

לא קרה עדיין שלא ישנו באותו הגובה.

אם אין מיטה נפתחת, אז מורידים שני מזרנים לרצפה..

קצת מוזר בעיניי להזמין זוג בלי לתת לו אפשרות לישון כמו זוג,

בייחוד שמדובר על הזמנה שחוזרת על עצמה הרבה..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)