יש לי ילדה בת 5,
שמאוד מאוד מאוד השמינה לאחרונה
ורק בשנתיים האחרונות
מסתכלת על תמונות מלפני שנתיים וזה לא נראה אותה ילדה
וזה נראה כאילו זה כל הזמן עולה ועולה
לצערי...
כמובן שזה ממש כואב לי
ומפריע לי
אני מנסה לשחרר..
יש לי הרגשה שזה כן יושב על משהו רגשי
כאילו צורך שלה להתמלאות במשהו
(במקרה פה זה אוכל )
הלכתנו לתזונאית
כמובן המלצות על אוכל
שאני מכירה הכל ומודעת להכל
מתלבטת מה לפנות ומה לעשות
למטפלת רגשית??
אולי לאיזה סוג של ספורט??
יש במכבי קבוצות לילדים , מישהי מכירה?
האם צורך בביטחון, בילוי, סקרנות לטעמים (חוויה חושית)
צריך לזהות את הצורך הפנימי ולתת לו מענה.. לא שזה קל אבל לא חושבת שפתרון עוקף כמו ספורט יעזור כשיש פה איזה משהו שצריך למלא.
חוץ מרכיבי המזון כדאי לשים לב גם להרגלי אכילה נכונים.
זא מרגישה שמשהו חסר לה...
זה כמו בנא שיהיה עצוב ממשהו ויאכל כפיצוי
ספרוט וכו זה לא פתרון אבל זה חשוב לשמירה על הגוף
כולם במשקל תקין לגמרי
ולכן זה ככ בולט
היא לא ממש נראית חלק מהמשפחה
וזה עוד נושא שכואב לי
ומאוד יכול להיות שגם לה...
(קרו כבר הרבה מקרים ששאלו בפליאה אם היא גם שלנו.. כי היא ככ לא נראית קשורה)
והיא אוכלת מה שנותנים לה פלוס פלוס
למשל
אוכלת ארוחת ערב
אחכ אחיה הגדול חוזר מתישבת גם איתו
אחכ בעלי חוזר
מתישבת גם איתו
כל פעם חוטפת משהו
ואני מצד אחד לא רוצה להגביל
ורואה עד כמה זה משפיע עליה לא טוב
מצד שני...
בנוכחותה הייתי אומרת את בטח שואלת כי היא כ"כ יפה ומיוחדת ואת לא מבינה איך מהורים כ"כ רגילים יצאה ילדה כ"כ יפה.
או אולי, מה את לא שמה לב שהיא יפה כמו אמא?
לא בטוח שזה הכי נכון לומר, זה מה שעולה לי לראש עכשיו.
בכל מקרה, כדאי להדוף את זה לחלוטין.
אין לי עצות אחרות. סליחה. בהצלחה.
בביקור הראשון הנהנתי לכל ההרצאה על ההרגלים
ואחכ כבר שתקתי
יש אנשים שלא מתחילה איתם
את השהות איתו?
אולי אם יתנו לה יחס שלא כולל אוכל, הצורך בשייכות יתמלא ללא צורך לאכול עם אותו אחד.
בנוסף, ילדה בת 5 אחרי ארוחת ערב צריך להיות סדר פעולות שמובילות לשינה.
כלומר בלי קשר להשמנה, לא חושבת שצריך לאפשר לילדה בת 5 לאכול 3 פעמים בערב אחד. זה הרבה כלים ולכלוך ובלאגן..
אולי כדאי ליצור ארוחות ערב משותפות בשעה שכולם כבר מתכנסים הביתה.
לפעמים זה קשה כשיש קטנטנים,
אז אולי יש שתי ארוחות- הקטנים ממש שאח"כ הולכים לישון, ואז יותר מאוחר כשאבא מגיע אז גם את והאח אוכלים ביחד אחרי שהקטנטנים כבר נרדמו.
והיא יכולה לבחור אם לאכול עם הקטנים וללכת לישון או לאכול עם הגדולים אם ממילא זו שעה שהיא ערה בה.
כלומר הייתי כן מנסה לנהל סדר יום ברור. היא עדיין בגיל שההורים מחליטים מתי זמן ארוחה ומתי זמן מקלחת ומתי זמן סיפור.
ובמקביל למלא את הצורך בקרבה ושייכות שלא דרך אוכל אלא דרך פעילות אחרת.
מה לגבי שאר בני משפחה? הם במשקל תקין?
לגבי תזונה בגיל חמש, היא לגמרי בידי הורים. ילד בגיל הזה לא קונה אוכל ולא מבשל, הוא אוכל את מה שנותנים לו.
בגיל חמש כבר אמורים להיות חוגים , תבדקי במתנ"ס , באזור שלנו יש גם ריקוד וגם אומנות לחימה
והרופאה טענה שזה עדיין לא סיבה לכזו השמנה
ולכן נראה לה לא קשור
וכנראה שאני אשמה בהרגלים שהקניתי לה...
מיותר לציין שדי נעלבתי...
למה היא החליטה שהקניתי הרגלים לא נכונים?
ואולי שתבדוק לפני מה המצב וכו?
ישר מפילים על ההורים/ הבנא עצמו
יש גם ענין של גנטיקה ופנים רגשיים בסיפור הזה\והאשמות בכא לדעתי לא יועילו
אבל פה זה סיפור אחר...
מה עוד צריך לבדוק?
ועל מה לשים דגש כשאני מבקשת בדיקות?
היא הפנתה לבדיקות
תוך כדי הרצאה כמה אנחנו כנראה לא מבינים בהרגלי אכילה
(שנינו רזים... למרות שזה לא אומר על הרגלים)
והשהגיעו תוצאות התק'שרה לעדכן ואמרה שרוצה שנחזור עליהם עוד חודש
למרות שלדעתה זה מהרגלים לא נכונים
חזרנו על הבדיקות של הבלוטה
ועדין זה נשאר אותו הדבר
לא ירד ולא עלה
אז התקשרה להגיד שכמו שחשבה שכנראה זה מהרגלים לא נכונים...
לא יודעת לעזור לך
אבל הגישה שלה ממש מתנשאת ולא לעניין
לא חושבת שלילדה בת 5 יכולים להיות הרגלים כ"כ חריגים
נראה לי לפני שאתם מתעמקים בקטע הרגשי כדאי לבדוק לעומק אם יש משהו גופני שגורם לה לרצות לאכול.
נראה לי גם צריך לגשת לילדה ממש בזהירות
שלא תתפתח לה הפרעת אכילה כי כל העולם מסתכל לה על הצלחת...
הרגילה שלה...
כל המשפח בערך מדברת לידה...
ולא יודעת למה אבל נראה לי לאחרומה מוגזם הרצון שלה לאוכל...
זה קלאסי קלאסי קלאסי להפרעה בתפקוד של בלוטת התריס
בלוטת התריס בין השאר אחראית על הורמונים של חילוף חומרים
ככה שאם משהו משובש, הגיוני מאוד שיש לה צורך לאכול יותר
אז שום הפרעת אכילה ושום כלום
אם אין תור לאנדוקרינולוג בקרוב תמצאי רופא ילדים אחר להתייעץ איתו בינתיים
ואם אין ויש לך רופא משפחה שאת סומכת עליו אז תלכי אליו.
ותור לאנדוקרינולוג.
הייתי מנסה לעקוב לעצמי מה היא אוכלת מתי וכמה, ולא לדבר על זה מילה. מקסימום לשאול אותה אם היא שבעה כבר או לא. ילד לא ידחוף לעצמו אוכל כשהוא שבע.
תחשבי על זה שכמו שבהריון לפעמים יש צורך משמעותי לאכול, ככה זה יכול להיות גם לילד אם משהו לא תקין הורמונלית
את אמא אלופה שהלכת לבדוק, וערך גבולי זה דבר שצריך בדיקה )במיוחד אם חזר על עצמו)
אז תרגיעי את הילדה ואותך, תעשו בירור רפואי רציני ותמצאי רופאת ילדים אחרת...
אצל ילדים לא משפיעה על רעב והשמנה כמו אצל מבוגרים. ז״א, הביטויים הפיזיים שלה שונים
מציעה לך לקרוא על זה
אני כן הייתי לוקחת את זה למקום של הרגלים רגע. יש ארוחת ערב בשעה x, סדר ערב ואחריו הולכים לישון
אם היא רואה אנשים אחרים אוכלים, זה לא מחייב שזו הזמנה לארוחה גם בשבילה.
ואם היא רוצה לשבת שוב אחרי ארוחת ערב, הייתי מציעה רק ירקות או מרק דל פחמימות
לוודא כמובן שהיא אוכלת ארוחה משביעה ושותה מספיק מים. עייפות יכולה לגרום לתחושה מדומה של רעב כי הגוף צריך אנרגיה.
לגבי הכיוון התזונתי - האם יש לכם הרבה חטיפים בבית? הרבה עוגות ומתוקים? הכוונה לא שתעני פה אלא שתחליטו ביניכם אם אפשר להקפיד יותר מה להכניס הביתה. לא במובן של דיאטה אלא של הקפדה על בריאות ואוכל מזין.
וגם נשמעת מאוד לא מקצועית,
אם יש שינוי ממה שהיה בעבר וחוץ מזה איכשהו לכל המשפחה והאחים כנראה יש 'הרגלים נכונים' ורק היא יוצאת דופן, נשמע שצריך לשלול קודם כל גורם רפואי.
לצערי לא יודעת להמליץ ספציפי , מצטרפת להמלצה על אנדוקרינולוג, ואולי לנסות להתייעץ גם עם רופא ילדים/משפחה טוב ומומלץ, שלא ייתן הרגשה שהוא מזלזל בך.
על קבוצה לילדים מותאמת גם בגילאים קטנים.
שווה לך לברר.
כל הרגשי האלו - האמת אני פחות מאמינה בהם
הדרך הנכונה היא ללמד את הילדה מודעות ויישום תזונה נכונה (מה/ כמה/ אכילה רגשית)
ולעזור לה לעשות ספורט באופן קבוע
אבל להשאיר את הבחירה בידיים שלה
יש ילדים (וגם מבוגרים) שיש להם תיאבון יתר והדרך הטובה ביותר לשמור על אכילה תקינה היא לימוד עצמי ואי התערבות של הסביבה
זה היה נראה לי סתם השמנה בלי סיבה
עכשיו אני כן רואה קפיצה בדרישה שלה לאוכל
ולכן מקשרת שכנראה בגלל שהסביבה מדברת...
ולא ממש מבינה איך להלך בין הטיפות פה
בין הכוונה להתערבות הוא:
1. השארת אפשרות הבחירה בידי הילד ולכבד כל בחירה שלו
2. שיח חיובי ולא שלילי
3. שיח נטול התניות
4. לוודא שכל הסביבה של הילד שומרת על כל הסעיפים
5. להתמיד בהכוונה, להבין שהתהליך מורכב עבור הילד ועלול להיות ממושך.
את רואה ביטויים רגשיים בעוד מובנים? כי אצל מבוגרים ונוער באמת אוכל ממלא פונקציה של חוסר רגשי, אבל אצל ילדים בדרך כלל זה לא ככה.
ראיתי שעשיתם לה בדיקות דם. אני חושבת שכדאי להתעקש ולהמשיך בבירור הזה - אצל אנדוקרינולוג ואולי אצל עוד רופאים. לא יודעת מה עוד יכול להשפיע על השמנה מוגזמת אצל ילדים, אבל בהחלט נשמע לי שצריך למצות את הכיוון הזה עד תום... ואם הרופאה נוטה להאשים את ההורים (מה שלא נשמע לי הגיוני), אז לחפש רופא ילדים אחר...
אבל הכי חשוב שתעבדי גם על עצמך לא להילחץ מזה ולא לשדר לה שהיא "פגומה" בגלל הממדים שלה. העניין של הניראות החיצונית צריך להיות אחרון במחשבות שלך בעניין...
חיבוק❤️
אבל גם נשמע שאת כאובה ומרגישה מאוד לא נוח מהעניין.
אז דבר ראשון חיבוק, זה באמת קשה ולא נעים לראות את אחד הילדים נכנס לאיזה לופ בעייתי כשהיכולת לעזור לו די מוגבלת.
ובעניין הזה, ההמלצה החוזרת שוב ושוב היא שההורים לא יגיעו למקום הזה של לספור לילד מה וכמה בדיוק הוא אוכל, ועוד יותר לא יתייגו את הילד בראש כבעייתי. כמו שאנחנו כחברה הרבה פחות לוקחים ללב אם ילד צריך משקפיים, וכהורים לא נסמן את הילד בתוך הראש כמתמודד ראייה או לא יודעת מה, אלא אנחנו שם לתת לו את מה שיכול לעזור לו, ולא נפגעים או לוקחים ללב או מרגישים כישלון כי צריך משקפיים. ככה גם בעניין השמנה. זה הילד שלי, הוא אוהב לאכול, אני כאן כדי לעזור לו לאכול מאוזן, אבל זה לא מפעיל אותי ואני לא נכנסת למלחמה בזה. לצורך העניין, להבין שיכול להיות שהוא יגדל וימשיך להיות דובי, וגם אז אני עדיין אהיה אמא שלו, אז עדיף לי להיות האמא שטוב שאהיה, ולא האמא השוטרת קלוריות שלו והמעקמת מבט כשהוא נהנה מאיזה מאכל מושחת כאחד האדם.
לשחרר באמת, וגם לא לתת לסביבה להפוך את זה לנושא שיחה. גם זה, לא מתוך לחץ. מישהו אומר 'שוב פעם את אוכלת' את הופכת את זה לנורמלי 'למה אם אתה היית רעב היית ממשיך לצום?' (אולי זו דוגמה מוגזמת, כמובן להגיד משהו שאת מסתדרת איתו, או פחות בוטה, אבל ניסיתי להסביר את הרעיון). ובמקביל להגיב כמו שהיית מגיבה לכל אחד אחר מבני הבית אם היית חושבת שמספיק לאכול עכשיו. נגיד, כבר קיבלת ארוחת ערב, ותוספת. את אמורה לשבוע מזה. אם את עוד רעבה את יכולה עכשיו ירק (לשים לב, אם היא באמת רעבה אז זה די סבל לא לתת לה קלוריות כשהיא צריכה. אבל אם ברור שהיא לא צריכה אז להגביל מה כן אפשר בכזה מצב). או המטבח סגור עכשיו זה כבר זמן לישון. או יש הבדל בין משעמם לי לאני רעבה, אם משעמם לך בואי נעשה משהו יחד או נחשוב מה את יכולה לעשות שיהיה מעניין.
מרגישה שלא ניסחתי מספיק ברור, מקוה שזה בכל זאת מובן. אה, וגם, תחמיאי לעצמך שאת אמא טובה!!!
שיהיה בהצלחה 🩷
אבל זו דעתי
ילד זה ילד זה ילד
בגיל הזה וגם בגילאים גדולים הם לא יודעים איך להתייחס לכל הרעשים מסביב. אבל הם רואים ומרגישים הכל!!!
אז ראשית כל לרדת מהילדה.
לא לדבר לא להעיר לא להציק וגם לא לחשוב על הנושא הזה כלום!!
ילדים מרגישים הכל
התחלתם ייעוץ רפואי אולי כדי להשלים אותו.
אבל לפי מה שאני קוראת. בגיל הזה לא להתייחס.
אין באמת משמעות להתייחסות לטובה. אם כבר להפך....
בקשר להרגלי אכילה אני לא יודעת למה הרופאה התכוונה. (וברור זהאמירה שלה לא יפה פוגענית!!)
אבל ממש לא בהכרח שהיא התכוונה רק לזה שאולי היא חוששת שהאכלתם אותו רק הממתקים.
לפעמים הרגלי אכילה לא נכונים זה גם נגיד המנעות מוקצנת ומוגזמת ממתוקים על כל סוגיהם.
וכן צריך בהחלט להמנע!! הכל מיותר ולא בריא.
אבל גם פה המנעות קיצונית יכולה לאחד לעבור חלק ולשני לעשות ריאקציה לנושא שברגע שהוא יראה כוס שתיה מתוקה הוא לא ישתה כוס הוא ישתה בקבוק .
לכן אני אישית לא הייתי משתגעת. כן הייתי חושפת במינון מאוד קטן פלוס הכנת אוכל בריא. ולא מונעת אכילה.
מבחינתי מניעת אכילה זה מתכון בטוח לאכילה מוגזמת בהזדמנות אחרת.
כן קטנה לשבת 2 (תלוי כמה אתם הכוונה למשפחה של כמה וכמה ילדים ) בקבוקי שתיה מתוקה.נניח מים בטעמים ולא קולה.
אומרת לכולם יש 2 בקבוקים. אחד לכל ארוחה. כולנו מתחלקים בשתיה. כל אחד כוס אחרי הדגים נניח.
הכוס תגמר והבקבוק יגמר,... אבל הילדים לא ירגישו שזה משהו בלתי מושג שברגע שיש אותו מתנפלים עליו בלי בקרה.
כמו כן ממתק לשבת. בערב שבת כל אחד מקבל שוקולד (זה הכי בריא מהממתקים)
שוב לא למדתי את הנושא אבל מרגיש לי הכי נכון בגיל הזה
אם כבר להפך
אמרה שבגיל הזה רק הרגלי אכילה לא נכונים יכולים להוביל להשמנה
שבהתחלה זה היה נראה סתם ילדה יותר עגולה מאחיה, לא שמנו לב לאכילה מוגזמת מאוד
ועם תאבון מאוד מוגבר
וגם לא במתוקים או ממתקים...
אז גם פנינו לרופאה כי לא היה נראה לנו שהיא אוכלת שונה מאחיה
במשך הזמן כן בולט מאוד התאבון המוגבר, ולכן בכלל פתחתי את האשכול
שכן מרגיש לי שזה רגשי מאז שהתחילו לדבר על זה
אז אולי הפתרון זה גם לא להתיעץ פה?
אבל באמת תודה לכל המעודדות!!!
רגיל לא מחפשים משהו חריג, כשמתחילים לחפש חריגות מוצאים אותם שוב ושוב.
השמנה מתרחשת מהאכילה ולא מדיבור על אכילה
אבל
דיבור לא נכון על אכילה יכול לגרום להגברת הבעיה באכילה
בעיניי כדי לעזור לילדה צריך קודם כל שמי שעוזר לה (ההורים והסביבה) לא יפתחו בעיה סביב האכילה שלה אלא יקבלו אותה בכל מצב
ורק אז אפשר ללמוד להכווין אותה בצורה נכונה
זה למצוא לה 2-3 חוגי ספורט מאוד אינטנסיביים כשאחד מהם זה שחיה. ברמה שיש לה פעילות גופנית רצינית כמעט כל יום.
כך גם הגוף שלה יצרוך את האוכל שהיא אוכלת גם השרירים שלה יתחזקו והיא תצטרך יותר קלוריות וגם היא תהיה במצב בריא יותר בגלל הפעילות הגופנית. ואישית לא הייתי אומרת מילה על הכמויות של האוכל אבל כשהיא מצטרפת לארוחות הנוספות אחרי שהיא כבר אכלה הייתי משתדלת שישאר רק קצת מהפחמימות ולהגיד לה שהיא יכולה כמה שהיא רוצה מהירק והחלבון אבל אין מספיק מהפסטה/אורז אז נשמור לאבא.
ולא הייתי שולית לשום קבוצה יעודית לירידה במשקל. הייתי חוששת שבגיל כזה הנזק גדול מהתועלת.
בהצלחה רבה!!
לא בהכרח רק המנעות ממתקים
ממתקים
או שתיה מתוקה
אז עניתי על זה
ועלו לי מחשבות. למה לילד אלרגי אנחנו נגיד בפשטות שאסור לו לאכול איקס, ווי, וכו' אבל לילד עם עודף משקל אנחנו לא נגביל. הרי ברור שהיא לא תגביל את עצמה וככל שזה נמשך כך המצב מחמיר. כי כיבה גדלה. לגבי , לא להגיד כלום . לילדה יש מראה והיא רואה ילדים אחרים , גם אם אף אחד לא יגיד כלום , היא עדיין תשים לב.
לגבי ספורט. בן אדם עם עודף משקל לא יכול לעשות ספורט כמו בן אדם רזה, לא יכול פיזית וגם לב שלו לא יעמוד בזה. זה אמור לבוא בהדרגה ובצורה מותאמת.
שבשנים האחרונות
מצאו שכשמעירים לילד על האכילה שלו. (באופן מוגזם לאחרים. למרות שאחרים אוכלים הרבה פחות והם לא צריכים לקבל הערה)
הנזק גדול על התועלת.
וכשמונעים מילד אלרגי מאכל - לא יצא מזה נזק
ובעיקר, מה נותנים בבית לאכול
לילדים שלי אני לחלוטין אומרת לא ומגבילה דברים שלא בריאים בעיניי, וגם - אין כמה ארוחות ערב. יש ארוחה אחת וזהו. ואנחנו נותנים דוגמה פה גם.
זה לא רק להם ולא לנו.
ברגע שמקשרים את זה להשמנה - זה יכול להיות בעייתי כי זה בדרכ מגיע עם ביקורת והביקורת היא הבעייתית, לא ההגבלה בעיניי.
2. באלרגיה התוצאה של האכילה היא מיידית ואז ברור לילד למה לא לאכול, בעודף משקל התוצאה לא מיידית וגם הרבה ילדים/ מבוגרים מעדיפים לאכול כרצונם ולשאת בתוצאה.
3. לילד אלרגי אפשר להציע מאכלים חילופיים, בעודף משקל אין מאכלים חילופיים.
4. התוצאה של הנ״ל: ילד אלרגי מפתח פחות חסכים מהאיסור לאכול, ילד עם עודף משקל עלול לפתח חסכים משמעותיים מהגבלה על אוכל. (שמעתי לא מעט אנשים מבוגרים בעלי עודף משקל שמדברים על חסכים מילדות בהקשר של אוכל וההתייחסות של ההורים והסביבה לנושא)
הם לא יכולים לעצור. מניסיון. התרגלתי לאכול הרבה.
ועל מנות בגודל נורמאלי אני מרגישה רעבה.
כמו עישון.
אנשים שמצליחים לעשות שינוי בתזונה או להפסיק לעשן
זה אכן קשה אבל אפשרי
1. בקרבה סבירה ליו''ש...אז נגיד לניאדו הכי צפון ובכללי במרכז.. ירושלים מרגיש לי קצת רחוק..
2. תומך בלידה טבעית ולא מכורים למוניטור ללא סיבה..ולא ממהר להתערב. ובכללי צוות נעים ונחמד.יודעת שבכל מקום יש ויש..
3. חדר פרטי הכי מושלם. או גג 2 נשים בחדר. זה תנאי סף מבחינתי..חשוב והכרחי לי שקט..אז לא בא בחשבון מקומות רק עם 3 נשים בחדר.
4. שיש תינוקיה שאפשר לשים לשעה-שעתיים אם אני על תת שינה קיצוני
לידה מתקדמת בעז''ה ובלי מלווה איתי.. עד כה תמיד היתי צמודה לתינוק ואפס הפרדה אבל זה עלה לי במחיר של כמעט חוסר שפיות..
5. שלא יהיה עמוס מדי- שלא אתקע בקבלה מליון שנה ..י ש לי לפעמים לידות 'מתפתחות מהר במפתיע וגם נסיעה מאחורי..
יש כזה דבר???😉
או שהגזמתי?
או מה הכי קרוב לפחות למה שמחפשת
אם אמקד
לידה טבעית
וחדר פרטי או עד 2 נשים+תינוקיה כאופציה
לא עמוס מדי
אני ממש לא אוהבת שמות של בנות
וב'ה יש עוד אחת בדרך
וגם זה חייב לעמוד בקריטריונים של בעלי (בגדול הולך לפי הרב שמואל)
אולי יהיו לכם רעיונות?
שמות כמו הודיה, מוריה, תהילה שירה וכו' ממש ממש לא רלוונטים מבחינתי
ושם אחד
ובעלי לא מרשה לקרוא בשמות של אחיות שלנו (אצלם יש שמות שאני לא אוהבת, אצלנו יש)
תמה, רות, אילת, תמר, אביטל
יעל, מיכל, אביגיל, נעה
בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷♀️
@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית
זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗
בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-
רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.
לטעמי בכל אופן.
בהצלחה בבחירה
שנגמרים באות י'
תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,
לא יודעת אם הז הסגנון
ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..
גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.
אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/
נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר
וסתם שעולים לי
רותם, יובל, מעין, אור, שיר
השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני
מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי
תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה
כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו..
גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.
בסוף פתאום מצאנו.
ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.
שלא הוא אמר שהם בסדר גמור
לא אכתוב את שמות בנותי כי זה אאוטינג אבל מוזמנת לפנות באישי
בהמשך לכל שרשורי השואב שוטף..
יש לנו שואב שוטף דרימי, היה מצויין מאד חודשיים וחצי בערך
ופשוט התחיל להסריח ברמות, קרצפנו את כל החלקים שלו עם אקונומיקה ועדיין כל פעם שמפעילים אותו עושה ריח סירחון בבית של מים יושבים מגעילים כאלה
מישהי מכירה?? יש פיתרון??
כבר חודש לא משתמשת בגלל זה
אני שמה את החומר של ה00 של השירותים
אותו רעיון, שהמיכל של המלוכלך לא יהיה רק מלוכלך מסריח
ה00 הורס הכל זה אוכל את השאריות וזה ואז לא עהיה גועל
קצת רקע- בן שבעה חודשים, הנקה מלאה, לאחרונה התחיל קצת מוצקים אבל לא ברמה שמחליף ארוחות מלאות. אני איתו בבית אז רק יונק, כשעבדתי הייתי שואבת אבל די מהר נשברה לי המשאבה (ילד שלישי, המשאבה עוד מהראשון) ואז עברתי לסחיטה. הייתי סוחטת לו די בדיוק כמה שהוא היה שותה ולקראת הסוף כבר יותר חיפפתי בזה ככה שהמאגר של החלב במקפיא נגמר, אבל לא כי לא היה חלב, פשוט כי סחיטה זה מתיש כי אי אפשר לעשות שום דבר במקביל וזה לוקח זמן וכל פעם רק צד אחד וכו'...
עכשיו כבר כמה ימים מרגישה שיש לי פחות חלב. אתמול יצאתי בערב אז ניסיתי לסחוט לו בקבוק שיהיה לו בלעדי. לא יצא כלום, ברמה של כלום. בהתחלה זרזיף דקיק, אחר כך טיפות, אחר כך כלום. הלכתי לשתות, עשיתי הפסקות, עיסויים, הכל. משני הצדדים יחד הצלחתי בחצי שעה של מאמצים להוציא פחות מ 20 מ"ל. בעלי הפשיר לו את החלב הכמעט אחרון שהיה במקפיא ואני הלכתי. גם בלילה, הוא התעורר פעמיים לינוק ובכל אחת מהן ינק חצי שעה, צד אחד צד שני, שוב ראשון, שוב שני ככה מלא זמן עד שנרדם שוב, גם בבוקר לא היה מלא, נתתי לו מוצקים ומים, הוא די רגוע היום, אבל אני לא מלאה בכלל בכלל, יש קצת חלב, אבל ממש קצת.
זה שינוי ממש של הימים האחרונים, אני בחופש איתו כבר שבועיים, ובשבוע האחרון זה ככה, אז לא מאשימה את הסחיטות (דווקא אז הייתי מלאה בהחלט), שותה בסדר, אוכלת בסדר, ישנה בסדר... אפשר לשפר את כל אלה, אבל זה לא פחות ממה שהיה לפני כן כשהיה לי חלב.
כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות
ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד
בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...
אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...
כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...
אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה
כדורים טבעיים כאלה
ועזר לי ממש
כי זה יכול לגרום להתמעטות
סתם זורקת רעיון
כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.
בלתי נסבל.
מה עושים עם ילדה שפשוט לא הולכת לישון?
אני נשפכת בשבע וחצי (אולי קשור לזה שאני בהריון, אולי לא(
ועד עשר אני מנוטרלת כי בהשכבה.
וזה תמיד נגמר בבכי שלה ועצבים שלי
שונאת את עצמי אחר כך
ומרגישה האמא הכי דפוקה בעולם
ולא, זה לא רלוונטי להוציא מוקדם
נדיר שאני בבית בשעות האלו
אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.
אם לא אין לי פתרונות לצערי😐
אני פרשתי
היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון
לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים
אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.
אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי.
הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה
בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת
חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה
ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..
אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי.
אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר
אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים
מבינה שאצלך לא :/
אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?
10-11 בלילה זה רגיל אצלו
שוכבת במיטה עם בחילות מזעזעות כל היום, וכולה שבוע 10 ....
יש לי חסימה של אתרוג ולא מעונינת לפתוח את המחשב ליותר פתוח, אבל אני ממש משוועת לראות איזה משהו מענין (מתוך המיטה שאני מבלה בה 24 שעות)
אולי יש למישהו איזה משהו מענין (אולי סדרת בייבי בום) להעלות בדרייב כדי שאוכל לצפות לפחות לברוח קצת מהסבל שלי,
אם למישהו יש לעלות גם סרטי פנטזיות אשמח מאוד, או דיסני חדשים יחסית כמו אנאקנט או דברים כאלו.
זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים
אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,
אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.
וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..
ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!
אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.
אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב
תודה רבה
שהיה לי בתחילת ההריון.
שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.
מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-
ללכת לרופא לקבל כדורים.
להקפיד לקבל עירויים אם צריך.
ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.
להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.
גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.
מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.
(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)
יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)
אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')
מצרפת בהודעה הבאה את הקישור
אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם.
אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..
אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד
יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית
לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.
לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני
ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..
חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה
יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.
שימי פס על כולם אין להם מושגגגג
תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!
יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ
של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..
לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.
מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓
תודה רבה בכל אופן
אני באמת מנסה לשמור על שפיות
אני עוברת ומתגלגלת המון בחיים .. לא באמת אצליח לספר כאן הכל 😔
באחת השיחות שבוע שעבר
הודעתי לבעלי שאני ממש עייפה לאחרונה ולא מרגישה טוב ואני צריכה כמה ימים + לילות לעצמי והלכתי לחברה שהיא ממש מרחק הליכה מאיתנו.. אין לי משפחה לנחות עליה .. כמה בינינים ושאם צריך משהו שיעדכן
זה הסתדר מעולה עם העבודה
רק שהאדון החליט לצאת בבוקר לעבודה ..
אומנם לכמה שעות בודדות ביקש שאחזור וקרא לאמא שלו שתהייה איתי שלא אהיה לבד .. זאת שתמיד מציעה עזרה ואני מסרבת בנימוס 😵💫
תמיד אמרתי שהיא אישה טובה לא מתערבבת לא חמה רעה.. קצת חסרת טאקט אבל לא רעה..
בקיצור הילדים ישנים היא בסלון מחזיקה את בת השנה +
אני בחדר נחה ברגע של שניה שאני לא מרגישה טוב
יוצאת מהחדר לכיון השירותים היא מתחילה להכות ולקלל אותי
תוך כדאי שהיא דוחפת לי את התינוקת לידיים שאחזיק אותה .. אני מנסה להסביר לה שתחכה רגע שאני לא מרגישה טוב
אני ממש כמה דק אחזיק אותה אבל היא לא נרגעת
וממשיכה לתקוף אותי פיזית ומילולית..
תוך כדאי שהיא מזמינה ניידת 🥴 מה היא אומרת
לשוטרים??? שאני הזנחתי את הילדים הבית ובעלי ויצאתי עם חברות שלי לכמה ימים הם כבר הזמינו אמבולנס ..
ולא הפסיקה לצרוח שאני חולת נפש ומסוכנת לסביבה 🫣
עכשיו אלוהים.. אני באמת שואלת מה קרה?
אז נחתי יום אחד ושבקשו לחזור חזרתי
עדיין זה לא מצדיק את ההתנהגות הזאת.. אם קשה לך אם את לא מסוגלת למה את
לא אומרת לבן שלך שאת לא מעונינת לעזור? למה להגיע למצב של קללות ואלימות? ועוד מול ילדים קטנים? בחופש הגדול?
נכון.. תמיד רגילים לראות אותי מתפקדת 100 מתוך 100 גם אחרי לידה גם במצב גסיסה אני לא נחה
לקחתי לעצמי הפסקה של יום!!!!!
ריבונו של עולם!!! את שתמיד מציעה עזרה ואני אעשה עבורכם ואני אשמור לכם ואני אביא לכם מה קרה??? ישבת עם ילדים ישנים במזגן אצלי שעה שאני בחדר לא מרגישה טוב!
מה קרה מאז? רווחה רודפת אחריי
בריאות הנפש רודפת אחריי
כל העו"ס והפסיכיאטרים של הקופת חולים
הייתי מאושפזת יומים בבית חולים עם טראומה
גם לבעלי יש חלק בזה .. בקשתי עזרה ממך! להיות איתם כי אני חלשה וזקוקה למנוחה
לא בקשתי שתקרא לה!
מה למדתי על בשרי??? שלא אעז יותר לבקש עזרה
כי ברגע שבקשתי מת העולם שלי ..
עד הפעם הבאה שאקרוס
ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים
לא באמת השאירו לי ברירה
אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩
שום דבר פה לא תקין בשום צורה
אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים
ולא רק את הפורום
באמת שאין לי מילים
חיבוק ענק
אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון
לא הבנתי כלום
בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??
לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?
נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…
אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם
ואכן בודקים שאני לא מסוכנת
לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה
עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא
בתור סבתא לא עושים כזה דבר
אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה
אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה
לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר
מי קורא לזה הזנחה?!
ילדים שמחים לאמא שמחה
יואו איזה סאגה…
ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.
אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.
קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים
נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד.
את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל
הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??
מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק
לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף
סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב
אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.
ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.
ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות
לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו
יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.
בבקשה תדאגי לטיפול טוב
לא הפוגה
לא יום יומיים אצל חברה
טיפול מקצועי טוב
שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️
כתבת נכון כל מילה מדויקת.
וגם
את ובעלך מדברים בבית, לא?
הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?
(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים)
שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....
מסכימה עם כל היתר.
בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)
את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..
בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.
ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..
עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.
קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏
מה שעבר עלייך.
מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?
לא מגיע לך.
נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.
אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???
סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.
חיבוק על האירוע המורכב.
ממש מחבקת אותך את לא לבד
מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.
נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.
טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.
שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.
ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.
חיבוק ענק! שולחת כוחות.
אלוקים אדירים!!!!!
זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.
ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.
אני בהלם מוחלט
מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.
בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.
את ראויה לטוב ולשלווה.
אני פשוט המומה.
🩷
מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי
שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ
התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה
באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות
הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.
היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵💫
הצעתי לרווחה לבדוק אותם
אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת
ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב
זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני
אני אחרי .. אני בבית
בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת
אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי
בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר
שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה
מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי
כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔
לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה
עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔
וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?
איך בעלך הגיב לזה?
עובדת בתחום ההייטק
נכנסתי לעבודה חדשה בתחילת פברואר
לפני זה הייתי בעבודה אחרת שהייתי בה ממש לא מרוצה בערך מכלום, פשוט הייתי ג'וניורית אז הלכתי למקום הראשון שקיבל אותי וזה כן היווה מקפצה, אבל בגלל דלא היה לי טוב ולא היו נחמדים אליי לא חישבנתי יותר מידי- מחלה חופש וכזה והעבידה היתה שעתית אז ברגע שמלאתי את חובי לחברה- ביי תתפוצצו…
מאז שעברתי קודם כל מקום ממש טוב ברוך ה' אז חשוב לי להיות טובה ולהראות שאני טובה ושווה את המשרה (זה גם שוק טריקי אז זה מלחיץ אז יותר חשוב לי להיות יעילה)
אבל מאז שנכנסתי לשם (כאמור, פברואר) באמת פתאום קורים דברים
נכנסתי להריון בערך באותו שבוע
והיה פורים (כולם חילוניים אז רק אני ועוד כמה היו בחופש)
והיה פסח
וחתונה לגיסה
ובין לבין ימים של מחלה בגלל ההריון (בדרך כלל לא לוקחת יום שלם, אני מתחילה ואם רואה שלא מסוגלת- פורשת)
וימים שביקשתי מהבית בנוסף כי בדיקות נגיד (בעקרון רק יומיים מהמשרד אבל יצא שגם אותם לא תמיד אני מגיעה)
ואז חודש שעבר כל החודש הייתי בלי יום אחד מוזר, וגם היה לי פרוייקט גדול אז היו הרבה ימים שעבדתי עד שמונה בערב או הייתי זמינה בשישי באמת השקעתי
ואז שבוע שעבר מוקד- המלצה לנוח, שני הימי משרד עשיתי מהבית, והיום הגעתי למשרד והודיעו לי לפני שעה שמישו שהוא כמו דוד שלי נפטר מדום לב ולא הפסקתי לבכות אז פשוט חזרתי לעבוד מהבית (כי אני לא יכולה ללכת ללוויה גם ככה)
ואני כל הזמן מפחדת שחושבים שאני לא מספיק נוכחת
או לא מספיק יעילה
או שאני מאמתת את סטיגמת ה'דתיים שרק מביאים ילדים ומתעלקים על החברה'
זה ממש רובץ עליי
תכלס זה באמת כלום ימים שאת מחסירה, אפילו לפעמים רק חצאי ימים.
זכותך לנצל שעות הריון, מחלה, חופשה וכו'..
לכן לדעתי כל עוד לא רומזים לך, או ממש מעירים- הכל בסדר.
חוץ מזה שבמילא אסור לפטר אותך בהריון, לכן כרגע את מוגנת.
כמה סטרס.
יש באמת תקופות כאלה שהכל פשוט קורה וזה הכי לא מתאים.
אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי בהייטק - אם כשאת שם את משקיעה וזמינה הכל בסדר. מותר לך להיות בהריון, מותר לדודים למות, מותר ללכת לבדיקות.
הבעיה זה אם את מגיעה ועושה הפסקת קפה שעה ואז א.צהריים שעה וב4 גם הפסת קפה של שעה.
לא צריך לעבוד כמו רובוט, צריך יחסי אנוש (זה חשוב לא פחות ממקצועיות) אבל פשוט צריך להראות רצינות, לנסות למצוא פתרונות (כמו שאת עושה, במקום לבטל יום בגלל בדיקה כן לעבוד מהבית) וזהו.
Haters gonna hate, אז אם זה הפחד שלך אפשר באמת לנשום ולזכור שזה שלהם ולא שלך, שאת עושה את המקסימוםועומדת בדרישות המצופות. שהיתה לא תקופה מאתגרת ועדיין את טובה.
כשאני הייתי חצי שנה בעבודה הרגשתי קצת כמוך לקחתי את הבוס שלי לשיחה ואמרתי לו "תשמע, עברה חצי שנה זה מבחינתי זמן להסתכל אחורה ולחשוב קדימה. היתה לי תקופה ממש מאתגרת, הגעתי מתחום אחר בתוכנה שהיה לי קל יותר וכאן קשה לי מאד. אני משתפרת אבל זה עדיין מאמץ ולא אינטואיטיבי וציפיתי מעצמי ללמוד יותר מהר. הייתי שמחה להבין איך אתה רואה את הדברים ולחשוב מה נכון הלאה."
במקרה שלי הוא אמר שהוא חווה את זה אחרת ודווקא הם מרוצים, אז המשכתי להרגיש אותו דבר ולהתאמץ אבל ידעתי שזה בראש שלי ואני כן עומדת בציפיות ייש בזה קצת משהו מרגיע.
הפידבק שהבוס שלך יתן לך יכול מאד לעזור, גם כדי לשפר את 3 החודשים שנשארו לך ללידה, וגם להבין מה הסטטוס שלך שם. לפי התגובה שלו תעשי הערכת מצב ותביני איך כדאי להתנהל הלאה. במיוחד שאצלך נשמע שזה דברים יותר חיצוניים שהקשו עלייך ולא מהותיים שהיו חלק מהעבודה
שאלתי קולגה מה חושב על השתלבות שלי והכל.
ואחרי זה גם שאלתי את הבוס. הכי דוגרי אבל הכי מרגיע.
עברה חצי שנה, אשמח לדעת איך אתה רואה את זה...
בהצלחה!!
הצוות כרגע קצת מוזר
לא רוצה לפרט אבל אני לא אין לי מישו בצוות ש'מבין שיחה'
לא בצורה מתנשאת, בצורה טכנית.
