יש לי ילדה בת 5,
שמאוד מאוד מאוד השמינה לאחרונה
ורק בשנתיים האחרונות
מסתכלת על תמונות מלפני שנתיים וזה לא נראה אותה ילדה
וזה נראה כאילו זה כל הזמן עולה ועולה
לצערי...
כמובן שזה ממש כואב לי
ומפריע לי
אני מנסה לשחרר..
יש לי הרגשה שזה כן יושב על משהו רגשי
כאילו צורך שלה להתמלאות במשהו
(במקרה פה זה אוכל )
הלכתנו לתזונאית
כמובן המלצות על אוכל
שאני מכירה הכל ומודעת להכל
מתלבטת מה לפנות ומה לעשות
למטפלת רגשית??
אולי לאיזה סוג של ספורט??
יש במכבי קבוצות לילדים , מישהי מכירה?
האם צורך בביטחון, בילוי, סקרנות לטעמים (חוויה חושית)
צריך לזהות את הצורך הפנימי ולתת לו מענה.. לא שזה קל אבל לא חושבת שפתרון עוקף כמו ספורט יעזור כשיש פה איזה משהו שצריך למלא.
חוץ מרכיבי המזון כדאי לשים לב גם להרגלי אכילה נכונים.
זא מרגישה שמשהו חסר לה...
זה כמו בנא שיהיה עצוב ממשהו ויאכל כפיצוי
ספרוט וכו זה לא פתרון אבל זה חשוב לשמירה על הגוף
כולם במשקל תקין לגמרי
ולכן זה ככ בולט
היא לא ממש נראית חלק מהמשפחה
וזה עוד נושא שכואב לי
ומאוד יכול להיות שגם לה...
(קרו כבר הרבה מקרים ששאלו בפליאה אם היא גם שלנו.. כי היא ככ לא נראית קשורה)
והיא אוכלת מה שנותנים לה פלוס פלוס
למשל
אוכלת ארוחת ערב
אחכ אחיה הגדול חוזר מתישבת גם איתו
אחכ בעלי חוזר
מתישבת גם איתו
כל פעם חוטפת משהו
ואני מצד אחד לא רוצה להגביל
ורואה עד כמה זה משפיע עליה לא טוב
מצד שני...
בנוכחותה הייתי אומרת את בטח שואלת כי היא כ"כ יפה ומיוחדת ואת לא מבינה איך מהורים כ"כ רגילים יצאה ילדה כ"כ יפה.
או אולי, מה את לא שמה לב שהיא יפה כמו אמא?
לא בטוח שזה הכי נכון לומר, זה מה שעולה לי לראש עכשיו.
בכל מקרה, כדאי להדוף את זה לחלוטין.
אין לי עצות אחרות. סליחה. בהצלחה.
בביקור הראשון הנהנתי לכל ההרצאה על ההרגלים
ואחכ כבר שתקתי
יש אנשים שלא מתחילה איתם
את השהות איתו?
אולי אם יתנו לה יחס שלא כולל אוכל, הצורך בשייכות יתמלא ללא צורך לאכול עם אותו אחד.
בנוסף, ילדה בת 5 אחרי ארוחת ערב צריך להיות סדר פעולות שמובילות לשינה.
כלומר בלי קשר להשמנה, לא חושבת שצריך לאפשר לילדה בת 5 לאכול 3 פעמים בערב אחד. זה הרבה כלים ולכלוך ובלאגן..
אולי כדאי ליצור ארוחות ערב משותפות בשעה שכולם כבר מתכנסים הביתה.
לפעמים זה קשה כשיש קטנטנים,
אז אולי יש שתי ארוחות- הקטנים ממש שאח"כ הולכים לישון, ואז יותר מאוחר כשאבא מגיע אז גם את והאח אוכלים ביחד אחרי שהקטנטנים כבר נרדמו.
והיא יכולה לבחור אם לאכול עם הקטנים וללכת לישון או לאכול עם הגדולים אם ממילא זו שעה שהיא ערה בה.
כלומר הייתי כן מנסה לנהל סדר יום ברור. היא עדיין בגיל שההורים מחליטים מתי זמן ארוחה ומתי זמן מקלחת ומתי זמן סיפור.
ובמקביל למלא את הצורך בקרבה ושייכות שלא דרך אוכל אלא דרך פעילות אחרת.
מה לגבי שאר בני משפחה? הם במשקל תקין?
לגבי תזונה בגיל חמש, היא לגמרי בידי הורים. ילד בגיל הזה לא קונה אוכל ולא מבשל, הוא אוכל את מה שנותנים לו.
בגיל חמש כבר אמורים להיות חוגים , תבדקי במתנ"ס , באזור שלנו יש גם ריקוד וגם אומנות לחימה
והרופאה טענה שזה עדיין לא סיבה לכזו השמנה
ולכן נראה לה לא קשור
וכנראה שאני אשמה בהרגלים שהקניתי לה...
מיותר לציין שדי נעלבתי...
למה היא החליטה שהקניתי הרגלים לא נכונים?
ואולי שתבדוק לפני מה המצב וכו?
ישר מפילים על ההורים/ הבנא עצמו
יש גם ענין של גנטיקה ופנים רגשיים בסיפור הזה\והאשמות בכא לדעתי לא יועילו
אבל פה זה סיפור אחר...
מה עוד צריך לבדוק?
ועל מה לשים דגש כשאני מבקשת בדיקות?
היא הפנתה לבדיקות
תוך כדי הרצאה כמה אנחנו כנראה לא מבינים בהרגלי אכילה
(שנינו רזים... למרות שזה לא אומר על הרגלים)
והשהגיעו תוצאות התק'שרה לעדכן ואמרה שרוצה שנחזור עליהם עוד חודש
למרות שלדעתה זה מהרגלים לא נכונים
חזרנו על הבדיקות של הבלוטה
ועדין זה נשאר אותו הדבר
לא ירד ולא עלה
אז התקשרה להגיד שכמו שחשבה שכנראה זה מהרגלים לא נכונים...
לא יודעת לעזור לך
אבל הגישה שלה ממש מתנשאת ולא לעניין
לא חושבת שלילדה בת 5 יכולים להיות הרגלים כ"כ חריגים
נראה לי לפני שאתם מתעמקים בקטע הרגשי כדאי לבדוק לעומק אם יש משהו גופני שגורם לה לרצות לאכול.
נראה לי גם צריך לגשת לילדה ממש בזהירות
שלא תתפתח לה הפרעת אכילה כי כל העולם מסתכל לה על הצלחת...
הרגילה שלה...
כל המשפח בערך מדברת לידה...
ולא יודעת למה אבל נראה לי לאחרומה מוגזם הרצון שלה לאוכל...
זה קלאסי קלאסי קלאסי להפרעה בתפקוד של בלוטת התריס
בלוטת התריס בין השאר אחראית על הורמונים של חילוף חומרים
ככה שאם משהו משובש, הגיוני מאוד שיש לה צורך לאכול יותר
אז שום הפרעת אכילה ושום כלום
אם אין תור לאנדוקרינולוג בקרוב תמצאי רופא ילדים אחר להתייעץ איתו בינתיים
ואם אין ויש לך רופא משפחה שאת סומכת עליו אז תלכי אליו.
ותור לאנדוקרינולוג.
הייתי מנסה לעקוב לעצמי מה היא אוכלת מתי וכמה, ולא לדבר על זה מילה. מקסימום לשאול אותה אם היא שבעה כבר או לא. ילד לא ידחוף לעצמו אוכל כשהוא שבע.
תחשבי על זה שכמו שבהריון לפעמים יש צורך משמעותי לאכול, ככה זה יכול להיות גם לילד אם משהו לא תקין הורמונלית
את אמא אלופה שהלכת לבדוק, וערך גבולי זה דבר שצריך בדיקה )במיוחד אם חזר על עצמו)
אז תרגיעי את הילדה ואותך, תעשו בירור רפואי רציני ותמצאי רופאת ילדים אחרת...
אצל ילדים לא משפיעה על רעב והשמנה כמו אצל מבוגרים. ז״א, הביטויים הפיזיים שלה שונים
מציעה לך לקרוא על זה
אני כן הייתי לוקחת את זה למקום של הרגלים רגע. יש ארוחת ערב בשעה x, סדר ערב ואחריו הולכים לישון
אם היא רואה אנשים אחרים אוכלים, זה לא מחייב שזו הזמנה לארוחה גם בשבילה.
ואם היא רוצה לשבת שוב אחרי ארוחת ערב, הייתי מציעה רק ירקות או מרק דל פחמימות
לוודא כמובן שהיא אוכלת ארוחה משביעה ושותה מספיק מים. עייפות יכולה לגרום לתחושה מדומה של רעב כי הגוף צריך אנרגיה.
לגבי הכיוון התזונתי - האם יש לכם הרבה חטיפים בבית? הרבה עוגות ומתוקים? הכוונה לא שתעני פה אלא שתחליטו ביניכם אם אפשר להקפיד יותר מה להכניס הביתה. לא במובן של דיאטה אלא של הקפדה על בריאות ואוכל מזין.
וגם נשמעת מאוד לא מקצועית,
אם יש שינוי ממה שהיה בעבר וחוץ מזה איכשהו לכל המשפחה והאחים כנראה יש 'הרגלים נכונים' ורק היא יוצאת דופן, נשמע שצריך לשלול קודם כל גורם רפואי.
לצערי לא יודעת להמליץ ספציפי , מצטרפת להמלצה על אנדוקרינולוג, ואולי לנסות להתייעץ גם עם רופא ילדים/משפחה טוב ומומלץ, שלא ייתן הרגשה שהוא מזלזל בך.
על קבוצה לילדים מותאמת גם בגילאים קטנים.
שווה לך לברר.
כל הרגשי האלו - האמת אני פחות מאמינה בהם
הדרך הנכונה היא ללמד את הילדה מודעות ויישום תזונה נכונה (מה/ כמה/ אכילה רגשית)
ולעזור לה לעשות ספורט באופן קבוע
אבל להשאיר את הבחירה בידיים שלה
יש ילדים (וגם מבוגרים) שיש להם תיאבון יתר והדרך הטובה ביותר לשמור על אכילה תקינה היא לימוד עצמי ואי התערבות של הסביבה
זה היה נראה לי סתם השמנה בלי סיבה
עכשיו אני כן רואה קפיצה בדרישה שלה לאוכל
ולכן מקשרת שכנראה בגלל שהסביבה מדברת...
ולא ממש מבינה איך להלך בין הטיפות פה
בין הכוונה להתערבות הוא:
1. השארת אפשרות הבחירה בידי הילד ולכבד כל בחירה שלו
2. שיח חיובי ולא שלילי
3. שיח נטול התניות
4. לוודא שכל הסביבה של הילד שומרת על כל הסעיפים
5. להתמיד בהכוונה, להבין שהתהליך מורכב עבור הילד ועלול להיות ממושך.
את רואה ביטויים רגשיים בעוד מובנים? כי אצל מבוגרים ונוער באמת אוכל ממלא פונקציה של חוסר רגשי, אבל אצל ילדים בדרך כלל זה לא ככה.
ראיתי שעשיתם לה בדיקות דם. אני חושבת שכדאי להתעקש ולהמשיך בבירור הזה - אצל אנדוקרינולוג ואולי אצל עוד רופאים. לא יודעת מה עוד יכול להשפיע על השמנה מוגזמת אצל ילדים, אבל בהחלט נשמע לי שצריך למצות את הכיוון הזה עד תום... ואם הרופאה נוטה להאשים את ההורים (מה שלא נשמע לי הגיוני), אז לחפש רופא ילדים אחר...
אבל הכי חשוב שתעבדי גם על עצמך לא להילחץ מזה ולא לשדר לה שהיא "פגומה" בגלל הממדים שלה. העניין של הניראות החיצונית צריך להיות אחרון במחשבות שלך בעניין...
חיבוק❤️
אבל גם נשמע שאת כאובה ומרגישה מאוד לא נוח מהעניין.
אז דבר ראשון חיבוק, זה באמת קשה ולא נעים לראות את אחד הילדים נכנס לאיזה לופ בעייתי כשהיכולת לעזור לו די מוגבלת.
ובעניין הזה, ההמלצה החוזרת שוב ושוב היא שההורים לא יגיעו למקום הזה של לספור לילד מה וכמה בדיוק הוא אוכל, ועוד יותר לא יתייגו את הילד בראש כבעייתי. כמו שאנחנו כחברה הרבה פחות לוקחים ללב אם ילד צריך משקפיים, וכהורים לא נסמן את הילד בתוך הראש כמתמודד ראייה או לא יודעת מה, אלא אנחנו שם לתת לו את מה שיכול לעזור לו, ולא נפגעים או לוקחים ללב או מרגישים כישלון כי צריך משקפיים. ככה גם בעניין השמנה. זה הילד שלי, הוא אוהב לאכול, אני כאן כדי לעזור לו לאכול מאוזן, אבל זה לא מפעיל אותי ואני לא נכנסת למלחמה בזה. לצורך העניין, להבין שיכול להיות שהוא יגדל וימשיך להיות דובי, וגם אז אני עדיין אהיה אמא שלו, אז עדיף לי להיות האמא שטוב שאהיה, ולא האמא השוטרת קלוריות שלו והמעקמת מבט כשהוא נהנה מאיזה מאכל מושחת כאחד האדם.
לשחרר באמת, וגם לא לתת לסביבה להפוך את זה לנושא שיחה. גם זה, לא מתוך לחץ. מישהו אומר 'שוב פעם את אוכלת' את הופכת את זה לנורמלי 'למה אם אתה היית רעב היית ממשיך לצום?' (אולי זו דוגמה מוגזמת, כמובן להגיד משהו שאת מסתדרת איתו, או פחות בוטה, אבל ניסיתי להסביר את הרעיון). ובמקביל להגיב כמו שהיית מגיבה לכל אחד אחר מבני הבית אם היית חושבת שמספיק לאכול עכשיו. נגיד, כבר קיבלת ארוחת ערב, ותוספת. את אמורה לשבוע מזה. אם את עוד רעבה את יכולה עכשיו ירק (לשים לב, אם היא באמת רעבה אז זה די סבל לא לתת לה קלוריות כשהיא צריכה. אבל אם ברור שהיא לא צריכה אז להגביל מה כן אפשר בכזה מצב). או המטבח סגור עכשיו זה כבר זמן לישון. או יש הבדל בין משעמם לי לאני רעבה, אם משעמם לך בואי נעשה משהו יחד או נחשוב מה את יכולה לעשות שיהיה מעניין.
מרגישה שלא ניסחתי מספיק ברור, מקוה שזה בכל זאת מובן. אה, וגם, תחמיאי לעצמך שאת אמא טובה!!!
שיהיה בהצלחה 🩷
אבל זו דעתי
ילד זה ילד זה ילד
בגיל הזה וגם בגילאים גדולים הם לא יודעים איך להתייחס לכל הרעשים מסביב. אבל הם רואים ומרגישים הכל!!!
אז ראשית כל לרדת מהילדה.
לא לדבר לא להעיר לא להציק וגם לא לחשוב על הנושא הזה כלום!!
ילדים מרגישים הכל
התחלתם ייעוץ רפואי אולי כדי להשלים אותו.
אבל לפי מה שאני קוראת. בגיל הזה לא להתייחס.
אין באמת משמעות להתייחסות לטובה. אם כבר להפך....
בקשר להרגלי אכילה אני לא יודעת למה הרופאה התכוונה. (וברור זהאמירה שלה לא יפה פוגענית!!)
אבל ממש לא בהכרח שהיא התכוונה רק לזה שאולי היא חוששת שהאכלתם אותו רק הממתקים.
לפעמים הרגלי אכילה לא נכונים זה גם נגיד המנעות מוקצנת ומוגזמת ממתוקים על כל סוגיהם.
וכן צריך בהחלט להמנע!! הכל מיותר ולא בריא.
אבל גם פה המנעות קיצונית יכולה לאחד לעבור חלק ולשני לעשות ריאקציה לנושא שברגע שהוא יראה כוס שתיה מתוקה הוא לא ישתה כוס הוא ישתה בקבוק .
לכן אני אישית לא הייתי משתגעת. כן הייתי חושפת במינון מאוד קטן פלוס הכנת אוכל בריא. ולא מונעת אכילה.
מבחינתי מניעת אכילה זה מתכון בטוח לאכילה מוגזמת בהזדמנות אחרת.
כן קטנה לשבת 2 (תלוי כמה אתם הכוונה למשפחה של כמה וכמה ילדים ) בקבוקי שתיה מתוקה.נניח מים בטעמים ולא קולה.
אומרת לכולם יש 2 בקבוקים. אחד לכל ארוחה. כולנו מתחלקים בשתיה. כל אחד כוס אחרי הדגים נניח.
הכוס תגמר והבקבוק יגמר,... אבל הילדים לא ירגישו שזה משהו בלתי מושג שברגע שיש אותו מתנפלים עליו בלי בקרה.
כמו כן ממתק לשבת. בערב שבת כל אחד מקבל שוקולד (זה הכי בריא מהממתקים)
שוב לא למדתי את הנושא אבל מרגיש לי הכי נכון בגיל הזה
אם כבר להפך
אמרה שבגיל הזה רק הרגלי אכילה לא נכונים יכולים להוביל להשמנה
שבהתחלה זה היה נראה סתם ילדה יותר עגולה מאחיה, לא שמנו לב לאכילה מוגזמת מאוד
ועם תאבון מאוד מוגבר
וגם לא במתוקים או ממתקים...
אז גם פנינו לרופאה כי לא היה נראה לנו שהיא אוכלת שונה מאחיה
במשך הזמן כן בולט מאוד התאבון המוגבר, ולכן בכלל פתחתי את האשכול
שכן מרגיש לי שזה רגשי מאז שהתחילו לדבר על זה
אז אולי הפתרון זה גם לא להתיעץ פה?
אבל באמת תודה לכל המעודדות!!!
רגיל לא מחפשים משהו חריג, כשמתחילים לחפש חריגות מוצאים אותם שוב ושוב.
השמנה מתרחשת מהאכילה ולא מדיבור על אכילה
אבל
דיבור לא נכון על אכילה יכול לגרום להגברת הבעיה באכילה
בעיניי כדי לעזור לילדה צריך קודם כל שמי שעוזר לה (ההורים והסביבה) לא יפתחו בעיה סביב האכילה שלה אלא יקבלו אותה בכל מצב
ורק אז אפשר ללמוד להכווין אותה בצורה נכונה
זה למצוא לה 2-3 חוגי ספורט מאוד אינטנסיביים כשאחד מהם זה שחיה. ברמה שיש לה פעילות גופנית רצינית כמעט כל יום.
כך גם הגוף שלה יצרוך את האוכל שהיא אוכלת גם השרירים שלה יתחזקו והיא תצטרך יותר קלוריות וגם היא תהיה במצב בריא יותר בגלל הפעילות הגופנית. ואישית לא הייתי אומרת מילה על הכמויות של האוכל אבל כשהיא מצטרפת לארוחות הנוספות אחרי שהיא כבר אכלה הייתי משתדלת שישאר רק קצת מהפחמימות ולהגיד לה שהיא יכולה כמה שהיא רוצה מהירק והחלבון אבל אין מספיק מהפסטה/אורז אז נשמור לאבא.
ולא הייתי שולית לשום קבוצה יעודית לירידה במשקל. הייתי חוששת שבגיל כזה הנזק גדול מהתועלת.
בהצלחה רבה!!
לא בהכרח רק המנעות ממתקים
ממתקים
או שתיה מתוקה
אז עניתי על זה
ועלו לי מחשבות. למה לילד אלרגי אנחנו נגיד בפשטות שאסור לו לאכול איקס, ווי, וכו' אבל לילד עם עודף משקל אנחנו לא נגביל. הרי ברור שהיא לא תגביל את עצמה וככל שזה נמשך כך המצב מחמיר. כי כיבה גדלה. לגבי , לא להגיד כלום . לילדה יש מראה והיא רואה ילדים אחרים , גם אם אף אחד לא יגיד כלום , היא עדיין תשים לב.
לגבי ספורט. בן אדם עם עודף משקל לא יכול לעשות ספורט כמו בן אדם רזה, לא יכול פיזית וגם לב שלו לא יעמוד בזה. זה אמור לבוא בהדרגה ובצורה מותאמת.
שבשנים האחרונות
מצאו שכשמעירים לילד על האכילה שלו. (באופן מוגזם לאחרים. למרות שאחרים אוכלים הרבה פחות והם לא צריכים לקבל הערה)
הנזק גדול על התועלת.
וכשמונעים מילד אלרגי מאכל - לא יצא מזה נזק
ובעיקר, מה נותנים בבית לאכול
לילדים שלי אני לחלוטין אומרת לא ומגבילה דברים שלא בריאים בעיניי, וגם - אין כמה ארוחות ערב. יש ארוחה אחת וזהו. ואנחנו נותנים דוגמה פה גם.
זה לא רק להם ולא לנו.
ברגע שמקשרים את זה להשמנה - זה יכול להיות בעייתי כי זה בדרכ מגיע עם ביקורת והביקורת היא הבעייתית, לא ההגבלה בעיניי.
2. באלרגיה התוצאה של האכילה היא מיידית ואז ברור לילד למה לא לאכול, בעודף משקל התוצאה לא מיידית וגם הרבה ילדים/ מבוגרים מעדיפים לאכול כרצונם ולשאת בתוצאה.
3. לילד אלרגי אפשר להציע מאכלים חילופיים, בעודף משקל אין מאכלים חילופיים.
4. התוצאה של הנ״ל: ילד אלרגי מפתח פחות חסכים מהאיסור לאכול, ילד עם עודף משקל עלול לפתח חסכים משמעותיים מהגבלה על אוכל. (שמעתי לא מעט אנשים מבוגרים בעלי עודף משקל שמדברים על חסכים מילדות בהקשר של אוכל וההתייחסות של ההורים והסביבה לנושא)
הם לא יכולים לעצור. מניסיון. התרגלתי לאכול הרבה.
ועל מנות בגודל נורמאלי אני מרגישה רעבה.
כמו עישון.
אנשים שמצליחים לעשות שינוי בתזונה או להפסיק לעשן
זה אכן קשה אבל אפשרי
אז תארגנו לה את החדר לפניי שהיא מגיעה אם לא תהיו בבית כשהיא מגיעה
טוב? 🥱
עייפתי חח
מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.
אבל לפעמים מידי אדישים…
זה נחמד שיחסית אין דרישות
אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'
שיהיו בריאים…
לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.
באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה
זה לא תמיד נוראי.
אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,
חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....
יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?
לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.
ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....
שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).
ושלא טוב לה אצלנו.
אז תמיד יש יותר גרוע.....
אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.
ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.
התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,
לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,
לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,
ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל
אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה
אבל:
א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.
ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.
ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים
פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם
ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב
אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת
מדו כזה…
וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..
לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?
כי בגלל שזה בית הומה
ויש הרבה אנשים
כן גם יכול להיות כיף שם…
וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי
ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק
ולא יעשו את הסעודה אצלם
אז אמרנו שנכבד בזה…
אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️
במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…
זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון
אם טוב לך ככה מעולה
אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי
יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.
יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים
אבל לא ידענו
ואנחנו כבר פה
אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח
ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח
😵😵
הייתי יוצאת מדעתי...
בעלך אירגן לך הכל?
מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️
עכשיו הוא מארגן
אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח
ונשארת שפויה.
שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.
לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב
👍👍
שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!
אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..
כל הכבוד לך! ומזל טוב!
אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום
אז לא הייתי מתעצבנת
אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי
כל עזרה מסביב- בונוס
אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר
זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.
ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.
אם זה הבית בו שוכנת היולדת.
להקלה מינימלית
אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו
פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן
לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!
לא לשאוב.
לסחוט להקלה
לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.
מזל טוב! תרגישי טוב!
משוערת ל15.11 ובעקרון רוב ההריון מכחישה
אורזת תיק רק בתחילת שבוע 38, קונה דברים ב37, כזה…
ביום שלישי בשבוע של 38 צירים בלילה שחשבתי שמתקדמים (התחזקו, הצטמצמו) ובסוף כלום. ואז קרו שני דברים-
ההכחשה עברה בבת אחת וזהו דיי באלי ללדת עכשיו הרגע
כמעט כל לילה צירים 'צעצוע' שעתיים כל חמש דק ציר אבל לא חזק, שעה צירים חזקים אבל אז נעלם, כזה מין, אז עייפה מאוד כבר ואין כוח
בראשון בבוקר הולכת לעיסוי אגרונומי שאחותי קנתה לי כי רחמה עליי שאני כבר ככה😂 כיף ממש אחרי זה יושבת שותה קפה מטיילת קצת בקניון חוזרת הביתה וערב רגיל.
כשבעלי חוזר הביתה באותו ערב פתאום אני מתחילה משום מקום לבכות את נשמתי לא ברור למה אין לי צירים אני שמחה אבל כאילו משו בנפש משתחרר פתאום לא מוסבר אני שמה את הפלייליסט שהכנתי לי ללידה אומרת לעצמי שלא אבהל מהבכי, הנפש יודעת משו שהגוף עוד לא
הוא מארגן את הילדות לשינה אני מתאוששת מתקלחת יושבים אוכלים הולכים לישון.
בשתיים מתעוררת לקטנה היא נרגעת אחריי שנייה אבל לי השינה כבר ברחה… קצת אחר כך ציר, כרגיל… מתעלמת… אחרי איזה חצי שעה של ציר כל עשר דק אני רואה שזה קצת קצת מתחזק, שמה לי סרט ולא מנסה לישון
בשלוש וחצי מעירה את בעלי מציר כואב יותר
ארבע מחברים טנס
ארבע וחצי טלפון לאחותי שתבוא
חמש וחצי יוצאים לבית יולדות עם ציר כל חמש דק'. לא צירים מהגהינום. אני ממש ממש 'על זה', אבל צריכה את הטנס וזזה בציר
מגיעים למיון בשש בבוקר בערך בבדיקת פתיחה 2.5 אחורי חצי מחוק. אני בבאסה, המיילדת אומרת לי תקשיבי את לידה שלישית, את תתקדמי מהר. ואני פאסימית אני אומרת לה עזבי בטח ייקח עוד מלא זמן… אחרי עשרים דק מוניטור ואומרת לי לכי תטיילי תחזרי עוד שעתיים נבדוק אותך נראה
בשעתיים האלו הצירים כזה נחלשים, מתרחקים, אני מוציאה את הטנס
ואני ממש ממש בבאסה ששוב ככה… ושהפעם כזה גם הקפצתי אנשים ויודעים שיצאתי איפ פדיחות לא כיף
אחרי שעתיים בודקים אותי- עדיין שתיים וחצי. המזכירה של המיון אומרת לי לכי הביתה תנוחי זה יקדם אותך ומעבירה אותי לרופאה, היא אומרת לי את אותו דבר. אני מבקשת סטריפינג והיא עושה (לא כואב, יותר פולשני מכואב)
ביציאה אחת המיילדות רואה שאני ככה אומרת לי מאמוש אני רואה אותך ואני אימרת לך אם זה היה כלום כבר היינו משחררות אותך, לכי הביתה , מקלחת חמה, לישון, את חוזרת בלידה! אמרתי לה שהיה לי ככה וכל פעם שנרדמתי עבר וכבר אין לי כוח היא אומרת לי לא את תרדמי הגוף יצליח להפריש הורמונים ואת תהיי שם.
חוזרים הביתה כל הדרך אולי שני צירים (אבל אני מרגישה אותם יותר בצוואר הרחם כזה לא יודעת) ואני כבר במחשבה שיאללה מה נעשה אבל מצד שני גם הרופאה וגם המיילדת היו אופטימיות אז אני מנחמת את עצמי שזה קרוב.
אני נכנסת להתקלח ובמקלחת שני צירים, המים עוזרים אבל מעדיפה לישון כדי לא לחשוב ולתזמן… בעלי בסלון רואה סרט חח
נרדמת מעשר וחצי עד אחת עשרה וחצי (בבוקר כמובן)
מתעוררת מציר, כואב. מחברת טנס, זה צירים חזקים יותר וכל חמש דק לבערך דקה. ובעלי אומר לי אם את ככה עד 12 יוצאים כי יש גם ארבעים דק נסיעה ולידה קודמת פתאום קפצתי הוא לא רוצה לקחת סיכון. אני חוששת שזה מוקדם מידי אבל מקשיבה לו
מגיעים למיון בערך באחת, אותה מיילדת ששחררה אותי, חמודה, מכניסה אותי לחדר בדיקה כי אין מקום במוניטורים אבל רואה שאני כאובה, בודקת- 4 סמ, מעלים אותך לחדר לידה.
אני כאובה אני כזה אומרת איה בצירים אבל סך הכל אני ממש על זה נושמת כל ציר כי אני מרגישה שזה כזה יש לי עוד הרבה דרך אז אני חייבת להיות עדיין חזקה כי פדיחה להישבר בפתיחה 2 חחחחח ילדה מצחיקה
ו
נמשיך אחר כך חח
חוץ מלקרוא את הפסוקים?
רשימת ופרשנים אני מבינה לפעמים ולא את הפירושים הסבוכים
וגם מעייף אותם הרבה פרשנים
יש לנו הפרשה מספרת לי
אני מחפשת ללמוד איתם יותר מהחומש עצמו.
אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים
של אמילי עמרוסי.
גילאי 3-4 כזה.
זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.
זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים
אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים
שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.
ספר לכל חומש.
לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה
ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.
יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.
יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.
לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)
היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.
כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.
רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה
לקום כל בוקר להליכה
להתחיל את היום שמחה
לא להתעצבן
ליזום
להיות אקטיבית
ולא להרגיש קורבן של המציאות
לכתוב מחשבות
לכתוב שירים
לכתוב סיפורים
להיות נוכחת
לא לכעוס לא להתעצבן על הילדים ובכלל
להתמלא , למלא מצברים ברגעים קטנים לאורך היום
וגם פעם בשבועיים שלוש נסיעה לבד בלי הבייבי
לישון טוב
ללכת לישון מוקדם
לא להיכנס עם פלאפון למיטה
לדאוג למיטה פנויה מבלגן וילדים מתוקים שמצטרפים כדי שאוכל לישון טוב
להיות אכפתית
להיות אמיתית
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
לשמוח
לעשות רק כדי לעשות רצון ה'
לעשות בתמימות
לא בשביל להרשים
לא בשביל לקבל מחיאות כפיים
או שמישהו ישים לב או יתפעל
לעשות כדי שיהיה טוב
כדי לעזור למי שאפשר לעזור
להתחבר לבפנים שלי
להרגיש מה נכון להתקדם
להתמקד
לעשות בטוהר הלב
להתכוון רק לתועלת הדבר בלבד
מזוקק
בלי פניות
מאיפה מתחילים?
זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.
ואני מאוד רוצה את זה-
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך
אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו
תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.
את נשמעת אישה מדהימה♥️
מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....
לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה
מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם
מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות
לא יודעת ככ..
תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.
אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,
ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...
ותודה על הפרגון!!🥰
שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...
מעניין אם זה יעזור
כי גם דבר קשור לדבר
אבל צריך להתחיל ממשהו....
של הרגל חדש.
כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני
כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.
ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.
בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.
כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.
(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)
כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני
כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן
אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...
רוב מה שכתבת
מפעיל אחד את השני
אם ישנים מספיק
עושים ספורט
כותבים מחשבות
עושים דברים שממלאים
אז
אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות
מאיפה מתחילים?
ברור מלישון
חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים
אחכ צעד צעד
(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד
ממה שהכי קל לשנות
ואז שזה הופך הרגל
אפשר להמשיך הלאה)
רציני.
נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.
אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.
אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.
ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".
ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.
אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️
ממש התחברתי לרצונות
ולרשימה הזו
ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...
אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן
לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות
ורצונות
ולראות איך מתקדמים... .
הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך
גם מתפללת על עצמי
לצאת מהדכדוך
לאהוב את עצמי להעריך לפרגן
ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.
לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100
אז היה פה שרשור דומה לאחרונה אבל רק היום קבלנו את המכתב ממשרד החינוך. כתוב בו בפירוט רב שמאד מומלץ לעשות את המבחן בכיתה ג… לפי מחקרים, מומחים וסקירת ספרות… אז למה הוא מתקיים בכיתה ב?
מבולבלים? גם אנחנו…
זה ממש אחד המכתבים המוזרים שראיתי אי פעם
למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.
שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה
בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..
אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה
שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.
אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.
יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.
בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.
באמת לא ברור העניין.
אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו
למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...
כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.
אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים
אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה
אנחנו ממש במצוקה.
יש אהבה גדולה. יש הרבה ילדים. יש רצון כ"כ חזק שיהיה לנו טוב.
אבל אין את הכלים להגיע לזה. מבחוץ נראים המשפחה הכי מושלמת שיש. ילדים טובים, זוגיות יציבה ואוהבת. ובאמת אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי.
אבל הוא סובל מאוד מכעס. יש תהום גדולה בין הדרך שבה אני חושבת שצריך לדבר להתנהג עם הילדים לבין איך שהוא מתנהג (הוא גם רוצה אחרת, אבל פשוט לא מצליח) אני מרגישה שהוא עושה נזק לילדים. אני כועסת עליו ולא מצליחה לגשר. יש דברים שברור לי שזה גם יושב עליהם וזה רק מפריע.
הילדים כבר גדולים, מרגישים הכל. זה לא הזוגיות שאני רוצה. זה לא החינוך שאני רוצה לתת לילדים שלי.
ויש תקופות שהכל טוב. הזוגיות שאני רוצה. מצליחים לחנך בצורה נכונה. יש לנו את האפשרות. לא מצליחים למצוא את הכלים.
אני מחפשת מישהי ממש תותחית. שתתן לנו כלים. ושתהיה מבוגרת, עם הרבה ניסיון. אנחנו כבר לקראת סוף שנות ה-30 לא רלוונטי מישהי צעירה או בגילנו.
הלוואי תצליחו לעזור לי🙏🏻
גם מרכז ובנימין יכול להיות רלוונטי.
היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)
ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.
בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.
לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...
זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו
וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂
גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון
ויש עוד לא מעט
יש את שי יהודאי
מוריה סטולוביץ בפסגות
ואמיר דנה בבית אל
על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…
ב"ה תחילת הריון ראשון (מאנונימי כדי שלא ישייכו את ההריון לניק שלי בינתיים)
אני מתלבטת אם להתפדח להראות תמונות של המתוק בא"ס
מצד אחד מתמקדים בו..
מצד שני זה הרחם שלי בעיקרון
אתן מראות? ויש הבדל אמא/ אבא/ חמות/ אחים וכו?
תודה!!
(בינתיים אני סתם מתלהבת כן? שבוע 9 בקושי רואים משהו... אבל בשבילי זו תמונה חמודה מאוד כבר עכשיוו)
חוזרת לניק שלי לעקוב
אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).
אבל אין לי בעיה שיראו.
נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.
תמונה אחת ממש חמודה
שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות
לא התעמקתי בזה.
תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..
הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!
(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)
יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)
יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.
בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️
ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו
מרגישה לא בסדר להוציא מלא כסף על עצמי ועל בגדי ילדים מצד שני אני פחות משבועיים אחריי לידה וכל שנה אני עושה סבב יד שנייה ומוצאת בגדים מעולים לכולם...
אבל עכשיו אסתובב?
ואולי כן
אז יש לי מצפון על ה800 ש"ח..
סה"כ לעצמי ול3 בנות לחורף
אוף אוכלת את עצמי שזאת קנייה רגשית.
למרות שאשתמש בהכל וחלק לארוע שיהיה באזור פורים.
תרגיעו אותי
אני מדוכדכת
אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.
ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות
אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר
וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות
ולא הבנתי איך משתמשים בזה...
אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא
"מסודרים "
קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?
מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!
כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן
לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.
מהעונה הקודמת!
😵
היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭
לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂
בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?
אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...
הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.
לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס
נכון לפעמים לא יהיה צריך
אבל אין שום הגדרה כזאת
והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)
אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.
תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.
זה מה שכייף בשיין
את קונה קנייה ב700 שקל
מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות
בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת
הכי כיף שיש
אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית
וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים
)
בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭
קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..
קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?
איך?
ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה
מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך
קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת
אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.
מיננה
לתינוקות - קרטרס
הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה
יש העדפות
מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים
אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים
יש דברים טובים יותר ופחות
יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...
לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.
לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת
שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....
וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים
פשוט כי חרשתי
וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים
תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל
יצא הפרש של 200 ש"ח בערך
הזמנתי את הזול יותר
דרגת הVIP? הקופונים?
אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות
יצא לך יותר יקר
ככה מהניסיון שלי
וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול
כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...
פעם הבאה אבדוק בעז"האמהלהלק"י
שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.
בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.
השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.
איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?
גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.
מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.
לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..
קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי
באוטומט ממש
מהבחינה הזאת,
ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.
(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)
או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.
היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.
זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.
בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.
כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.
ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.
ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.
אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף
אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות
וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם
ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.
כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.
בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,
אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר
ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה
בתוך מסגרת
ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..
ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי
